משטרת ישראל החליטה להגיש כתב אישום בגין לשון הרע נגד אדם, שנטען כי פירסם מודעה באתר סקס בשם חברו על מנת להתבדח על חשבונו, זאת, למרות שהמשטרה בדרך כלל אינה מגישה כתבי אישום. בחודש מרץ זוכה הנאשם, והשופט טען כי המשטרה לא גיבשה ראיות מספיקות כנגדו.

 

תארו לכם מצב שכזה: יום אחד מתקשרים אליכם לטלפון בעניין מודעה שלכאורה פרסמתם באתר אינטרנט. לא סתם מודעה, אלא מודעה באתר סקס, במדור לחיפוש גברים גאים. כל אלו שמתקשרים אליכם למספר שהושאר באתר, מתעניין עד כמה אתם "חמים" באמת.

 

מתברר, שמישהו פירסם בשמכם מודעה המזמינה את הגולשים להתקשר אליכם: "גבר שמחפש מפגש שובב עם גברים !!! מחפש אותך היודע להעניק ולפנק, אני ביישן אוהב משחקים ואם אתה". במדור אחר באתר נכתב: "אני מחפש זיון חזק וכואב בתחת אז קדימה צרו קשר אני חם".

 

הכל צחוקים

 

זה מה שקרה לרפאל אסד, שבאוקטובר 1999 החל לקבל שיחות לטלפון הנייד שלו, ביניהן גם שיחות שהכילו איומים, קללות ועוד. אחד המתקשרים, טרח לספר לו שמקור המודעה הוא אתר הסקס הישראלי "פיפ ".

 

אסד חשד כי הכותב הוא חן סבן, חברו, שניסה לסייע לו להוריד את המודעה מהאתר. לאחר שהשניים לא צלחו בכך, חשד אסד כי סבן בעצם צוחק על חשבונו, ואז פנה למשטרה והתלונן כי סבן הוא זה שפירסם את המודעה המשמיצה והפוגעת. המשטרה זימנה את סבן, וחקרה אותו, והוא מצידו טען כי הכל צחוקים ודאחקות.

 

הוא הכחיש שמדובר במודעת סקס, וטען בפני השוטרים כי מדובר במודעה למכירת מכשיר פענוח לסרטי הום סינמה. עוד הוסיף שזו היתה נקמה קטנה בגלל יחסים עסקיים שעלו על שרטון.

 

המחשב לא הוחרם

 

ב-18 לפברואר 2001 הוגש כתב האישום לבית המשפט השלום בקרית גת. משטרת מרחב לכיש החליטה למרות הכל להגיש כתב אישום כנגד סבן (ת"פ 220/01). כתב האישום נסב על פרסום לשון הרע בניגוד לסעיף 6 לחוק, הקובע עונש מאסר של שנה אחת למפרסם לשון הרע.

 

בימים כתיקונם, משטרת ישראל אינה מגישה כתבי אישום בנושא לשון הרע, אלא מאפשרת למתלונן להגיש תביעה אזרחית. אך בתביעה שהתבררה בבית המשפט השלום בקרית גת, בפני השופט אבי זמיר, התבררה הפארסה המשטרתית הגדולה.

 

בתחילה, לאחר הגשת כתב האישום, ביקשה המשטרה להוסיף את תדפיס המודעה מהאתר, שלא הוגש כלל בכתב האישום. השופט זמיר התיר לה אמנם להגיש את המסמך המהווה ראייה מרכזית לפרסום, כפי שנדרש מחוק איסור לשון הרע, אולם פסק נגדה וזיכה את הנאשם מחמת הספק.

 

בהכרעת הדין , שניתנה ב-16 למרץ השנה, התברר כי המשטרה לא טרחה כלל להחרים את מחשבו של סבן, לבדוק את הדיסק הקשיח, לא ביקשה מידע וכתובת IP מאתר "פיפ", לא נבדק לאלו אתרים גלש הנאשם ביום הפרסום, ובקיצור - המשטרה הסתמכה על הודאתו בלבד.

 

אחד המקרים הבודדים

 

כדי להרשיע אדם בפרסום לשון הרע, יש להוכיח תחילה את הפרסום. הנאשם הודה כי פירסם דברים בשמו של המתלונן, אבל לא פירסם את המודעה נשואת כתב האישום. דבר זה לא הוכח כלל, למרות הראייה הנסיבתית כי קיים סכסוך כלשהו בין המתלונן לנאשם.

 

כמו כן, היסוד הנפשי לביצוע עבירה פלילית כלל לא הוכח. כדי להרשיע אדם בעבירה פלילית, יש להוכיח לבית המשפט את היסוד הנפשי ואת "המחשבה הפלילית". בעבירת לשון הרע יש צורך להוכיח את "הכוונה לפגוע". זהו אחד המקרים הבודדים שבו המשטרה או המדינה מחליטות להגיש כתב אישום נגד אדם, על פרסום לשון הרע באינטרנט. לרוב, המשטרה רק עוצרת או מזמנת לחקירה, אך אינה טורחת להגיש כתבי אישום בנושא.