שופט בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, אברהם טננבוים, קיבל את תביעתו של תושב ירושלים, מאיר בן ברוך, נגד אגף הגביה של רשות השידור. התובע טען כי אינו מחזיק בביתו מקלט טלוויזיה, אלא מסך מוניטור ללא רכיב טיונר המאפשר לקלוט שידורי טלוויזיה. התובע הסביר כי גם במכשיר הווידאו

נציגי אגף הגביה של רשות השידור ביקרו בביתו של האיש על מנת לבדוק את טענותיו. אלה ראו את ילדיו צופים בתוכנית שהוקרנה על מכשיר שנראה דומה לטלוויזיה. מכאן הסיקו שמדובר במכשיר טלוויזיה רגיל. רשות השידור הטילה עיקול על רכבו של האיש באמצעות משרד הרישוי, לאחר שסרב לשלם את האגרה. התובע עתר לבית המשפט וביקש ממנו שיורה לרשות השידור להסיר את העיקול על רכבו וכן לשלם לו הוצאות ופיצוי על עוגמת נפש.

השופט טננבוים קיבל חלקית את תביעתו של האיש וקבע כי דו"ח רשות השידור לקוי וחסר. בדו"ח ולא נכתב בו האם אנשי רשות השידור שביקרו בביתו של האיש, אכן בדקו שהמסך מחובר לווידאו בעל טיונר, או האם יש לתובע חיבור כלשהו לכבלים או ללויין. התובע הוכיח כי אינו מחובר לכבלים או ללווין. עניין זה אושר אף על ידי רשות השידור.

ביום 16 פברואר 2005 ניתן פסק הדין. בית המשפט פסק לו 500 ש"ח בגין הוצאות ועוגמת נפש, אך בגלל שהתביעה הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות הנעדר סמכות להוציא צווים, בקשתו לצו נדחתה. התובע הופנה לבית המשפט השלום בעניין הבקשה לצו מניעה (ת"ק 4919/04). פסק הדין המלא, כאן . עוד פסקי דין בנושא רשות השידור ואגרת הטלוויזיה בקישור הבא .