הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

מי ישמור על התוכן שלנו ? 27/02/2003 | גליון מספר 2 halemo חברים שלי אומרים שאני פדנט. קפדן. דקדקן. בירוקרט קטן ששומר הכל. וכל זה למה ? כי רחמנא ליצלן, אני שומר על מגזינים ועיתונים שאני קונה ולא זורק אותם כשאני קונה חדש. גם קישורים לכתבות ומאמרים מעניינים אני שומר. לפעמים, כשזה ממש מעניין, הדף נשמר גם בדיסק המקומי שלי. למקרה הצורך. אתרי אינטרנט הם לא נצחיים. הם נוטים להעלם לאחר תקופה קשה, בעיקר בשל קושי כלכלי להחזיק את האתר באוויר. אתרי אינטרנט רבים בעברית, החל מאמצע שנות ה 90, נעלמו להם, ואתרי תוכן מצאו את מותם בדרך מצערת כלשהי. אתרי אינטרנט עבריים ומפורסמים בעלי תוכן מקורי אבדו: אתר נטקינג. אתר IOL המקורי שהכיל תכנים של גולשים שכתבו בפורומים שלו. גם אתרים ששורדים, אין להם היכולת לשמור את התכנים שלהם בשל מצוקה של מקום, זמן וכסף: הפורומים של רוטר נט, למשל, אינם שומרים את התוכן. אם קראתם משהו בעבר, ואפילו שמרתם קישור, סביר להניח שלאחר מספר חודשים, כבר לא תמצאו את זה יותר. גם לא בארכיון האתר. זה נעלם כלא היה. כך גם בפורומים פרטיים אחרים. לאתר אין יכולת, זמן או רצון לשמור את זה. למרות זאת, יש עדיין אתרי אינטרנט בעלי ארכיון שלא יסולא בפז. בארכיון שלהם ניתן למצוא בעזרת דף חיפוש מובנה באתר, תכנים של גולשים החל מיום הקמתו של האתר ועד ליום החיפוש עצמו. אתרים הנחשבים ותיקים וממוסדים ששומרים על תכנים ישנים הם אתר מעריב, אתר ynet, אתר וואלה, אתר נענע ואתר תפוז. לצד האתרים הללו, קיימים אתרים פרטיים הממשיכים לשמור תכנים מקוריים מיום הקמתו של האתר. ביניהם, אתר הפורומים של הייד פארק (שברגע כתיבת שורות אילו מנוע החיפוש שלו לא עובד כשבועיים) ומערכת הפורומים של אורט (שגם לה בעיות משלה עם מנוע החיפוש). שמירת תוכן בישראל בישראל קיימים חוקים הנוגעים לשמירת תוכן עברי מקורי ע"י המדינה. פקודת העיתונות משנת 1933 ותקפה עד לעצם יום זה, קובעת שכל עיתון הכתוב ומודפס ברשיון שניתן ע"י המדינה, חייב להעביר עותק מהעיתון המודפס למספר גופים. סעיף 8 בפקודה קובע: 8. מסירת גיליונות של העיתון (תיקון: תשי"ג) (1) מיד להופעתו של כל גיליון של עיתון או של הוספה לעיתון , חייב עורכו למסור העתק אחד לגנזך המדינה, אחד לספריית הכנסת, אחד למשרד המזכיר הראשי, אחד למשרד החינוך והתרבות ואחד לממונה על המחוז, ואילו שני העתקים לבית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. (2) כל אדם שאינו ממלא אחר הוראות סעיף זה יאשם בעבירה ובכל פעם שהוא עובר על סעיף זה יהא צפוי לקנס של עשרים וחמש לירות. כאמור בסעיף 8 לפקודה, כל עורך עיתון חייב להכין שבעה עותקים מראש למסירה לגופים המפורטים בפקודה. פקודת העיתונות היא כל כך עתיקה, ומדיי פעם עוברת שינוי מתבקש, אך אינה מדברת עדיין על מסירת עותקים של עיתון מקוון למוסד כלשהו. האם אתר ynet למשל מעביר תכנים על פי הפקודה ? אותה שאלה לגבי אתר וואלה, ואתר נענע, למשל. חלק ב של פקודת העיתונות, מתייחסת לספרים המודפסים בארץ. חלק מספר 24 בפקודת מתייחס לחובה לשמור עותקים של ספר ברשות המדינה. 24. חובה למסור העתקים מספרים (תיקון: תשי"ג) ספר שלם אשר יידפס בישראל לאחר מתן תוקף לפקודה זו, יחד עם כל המפות, הצילומים ושאר הפיתוחים השייכים לו, וגם מכל מהדורה חדשה אשר תצא לאור בכל הוספה או שינוי, בין שהשינויים או ההוספות יהיו בגופו של הספר ובין שיהיו במפות, בצילומים, או בשאר הפיתוחים השייכים לו, בין שהמהדורה הראשונה של הספר יוצאת לאור לפני קבל פקודה זו תוקף ובין שתצא לאור לאחריה, יימסרו חינם ובלי טענות ומענות על ידי המוציא לאור העתק אחד לגנזך המדינה, אחד לספריית הכנסת, ואחד למשרד החינוך והתרבות, ואילו שני העתקים לבית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. ההעתקים הללו יימסרו בתוך חודש ימים מיום צאת הספר לראשונה ממכבש הדפוס. כאמור בסעיף 24 לפקודה, כל מוציא לאור חייב להכין חמישה עותקים מראש למסירה לגופים המפורטים בפקודה. הפקודה מדברת על ספרים שהודפסו במכבש הדפוס, ואינה מעודכנת לימים אילו של ספרים שנכתבו במעבד תמלילים ומודפסים במדפסת לייזר ביתית, ונכרכו בסניף אופיס דיפו הקרוב. עונשו של מוציא לאור שלא עומד בכללים השלטוניים המחמירים של שמירת תוכן מודפס, מפורט בסעיף 27 לפקודת העיתונות: 27. עונשו של מו"ל שאינו מוסר ספרים (תיקון: תשי"ג) כל מוציא-לאור שאינו מוסר העתק מכל ספר, או מכל מהדורה חדשה של ספר, בהתאם לסעיף 24, דינו - קנס עד עשרים וחמש לירות. ארכיונים פרטיים בישראל בישראל קיימות מספר ספריות פרטיות שאינן מקבלות על פי פקודת העיתונות את דברי הדפוס המודפסים בארץ, אך במאמץ רב ויומיומי ובעזרת תרומות ועזרה מוניציפאלית מקומית, הן מצליחות לשמר חלק מן התכנים היומיומיים המודפסים בישראל. המקרה הבולט ביותר הוא ספריית בית אריאלה השוכנת בתל אביב, ליד רחבת בתי המשפט של תל אביב יפו והמרכז. לבית אריאלה יכול להגיע כל אדם וכל שוחר מידע, ולחפש ספרים בנושאים שונים. החלק המעניין ביותר בבית אריאלה לטעמי, הוא ספריית העיתונות, שבה נמצאים עותקים של עיתונים שהודפסו בישראל. כך, ניתן למצוא כתבות ישנות על נייר אמיתי של עיתונים כמו ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ, גלובס ומקור ראשון. ניתן גם למצוא כתבות ישנות של עיתונים שחלף זמנם כמו דבר, טלגרף, חדשות, העולם הזה עוד רבים וטובים. את רוב הכתבות ניתן למצוא גם במיקרופישים, המאפשרים לשמור בגליל אחד של סרט צילום, תקופה שלמה של שנה על גליל בודד. בעזרת מכשיר מיוחד, מתקינים את גלגל סרט הצילום, מריצים את הסרט, ואם אנו יודעים את תאריך ההדפסה של הכתבה המבוקשת, ניתן להגיע אליה לאחר מספר סיבובים של סרט הצילום. החסרון הגדול הוא צורת החיפוש הטורית. כדי להגיע לכתבה המבוקשת הצרובה במיקרופיש, יש לעבור על כל הכתבות הקודמות. חיפוש בגיליונות הכרוכים הנמצאים על המדפים, מאפשר חיפוש מהיר יותר, אבל לא ניתן למצוא על המדף את כל השנים, אם מחמת השחתה של אותו גליון, גזירת כתבה בצורה מכוערת ע"י משתמשים אחרים, או שפשוט הגיליון לא קיים יותר על המדף. את חיפוש הכתבות ניתן לבצע בחדר המחשבים של הספרייה, שם קיים אינדקס כתבות על פי מילות מפתח. תוכן מקוון, תוכן נעלם בפקודת העיתונות המנדטורית, האחריות על שמירתם של תכנים מודפסים חלה על העורכים ועל המוציאים לאור. למרות שזה אינטרס של השלטון לשמור על תכנים מקוריים שהופקו בארץ, העורך והמוציא לאור יוצרים עותקים נוספים על חשבונם על מנת להעביר לגופים המפורטים בפקודה. בעידן של מחשבים ואינטרנט, הפקת עותק של תוכן ממוחשב היא אפסית. בגזירת הטקסט והדבקתו במסמך חדש, אם במעבד תמלילים, או בפורום כלשהו באינטרנט, ניתן לפרסמו שוב ושוב. אבל, למדינה ולמחוקק שלה, עדיין לא נפל האסימון לגבי שמירת התכנים הללו. בינתיים, אנחנו כעם הספר, מאבדים תכנים מקוריים שנכתבו ע"י מיטב הגולשים ברשת, בגלל שלאף אחד לא כל כך אכפת לשמור תכנים. לפעמים, גם לכותבים עצמם לא כל כך אכפת. את הגיגיהם וכתביהם הם כותבים ישירות לקבוצות דיון, בלי לשמור לעצמם כל עותק מקומי במחשב. סיבה אחרת שיכולה להיות נעוצה בכך שהמחוקק עדיין לא נתן דעתו בעניין, היא משום זילות וזלזול בתכנים שמקורם ברשת האינטרנט ובפורומים השונים. אותו זלזול שהיה קיים לפני יותר ממאה שנה בתכנים העבריים הראשונים שהופקו ע"י אליעזר בן יהודה ומחיי השפה האחרים. למרות שהרבה יהודים שומרי מצוות, אינם מעיזים להיכנס לשירותים עם עיתון כלשהו המודפס בשפה העברית, משום קדושתה של האות העברית בעיניהם, עדיין, הקדושה הזו, אינה מוצאת עצמה נופלת על תכנים מקוונים. אחרית דבר עוד יבוא היום, כשהאינטרנט יהיה בכל בית בישראל, ואנחנו נצטער על היום שבו לא שמרנו את התוכן העברי ברשת, רק בגלל הזילות בו. למרות שלבית המחוקקים הישראלי, הכנסת, יש אתר בית המציג את כל תכניו לציבור הרחב, עדיין אף אחד בבית הזה שהשכיל והרים את הכפפה של שמירת התכנים העבריים המקוונים ברשת. הזילות בתכנים מקוונים לא תמשך לנצח. הרגשת ההחמצה, כן תמשך לנצח. זה כבר קרה במקום שנקרא "ישראל און ליין", וזה יקרה שוב. קישורים פקודת העיתונות http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/law/frm_pkudat.htm ספריית בית אריאלה http://www.tel-aviv.gov.il/culture/ariela/ariela.htm

רחבת בניין ספריית בית אריאלה בתל אביב