מאחורי הקלעים של פרוייקט נשימות

איך דפקנו את הבלוגוספירה הישראלית העממית

כולנו כתבנו הרבה בגלובס, בדה מרקר, ב ynet, בנענע, בוואלה ובאקדמיה, אבל אף אחד לא העריך את הכתיבה שלנו. לא העורך, לא הקוראים ולא ההיא שמחלקת את כוסות התה. מאז שדה מרקר וגלובס סגרו את הארכיון, אנחנו לא יכולים לתת קישורים למאמרים ישנים שלנו. גם המצב בוואלה ובנענע די קשה. הגשם הרב בחורף האחרון הרטיב את כל הארכיון. גולשים מחו"ל לא מכירים אותנו כי ynet סגר את הדלת. אז החלטנו לפתוח מקום חדש.

אני אוהב לכתוב. אני אוהב לקבל על זה כסף. כל יום יוצא לי לכתוב או לערוך מאמר. בסוף החודש אני מקבל משכורת על זה. ככה זה נמשך כבר מספר שנים.

על הבסיס הזה פיתחתי קריירה נאה בגלובס ובדה מרקר. כתבתי המון לוואלה ולנענע. ynet גם נתנו לי במה להשחית בה מילים. בשנתיים האחרונות אני גם מקבל פידבקים לא מחמיאים מקוראים שאינם ברמה שלי שיורדים עלי ועל הנושאים המשעממים שאני כותב עליהם.

אני ושכמותי היינו היחידים בשטח שדבריהם התפרסמו ברבים. אף אחד לא יכול היה לתקל אותנו. שלטנו ביד רבה בתוכן העברי בארץ הקודש. למעטים שכן רצו לכתוב משהו, פתחנו מדור מיוחד בשם מכתבים למערכת. מאוחר יותר נתנו להם גם מערכת תגובות, טוקבקים, אבל ידענו לצנזר ולא להעביר תגובות שלא אהבנו.

אנחנו היינו הפה של הציבור. כלב השמירה של הדמוקרטיה. אף אחד לא יכל עלינו. אנחנו היינו העלית. שלטנו. כל שאר הכותבים הלא איכותיים, התרכזו בגיטאות של הפורומים וכתבו, אבל אנחנו לא החשבנו אותם.

אבל יום אחד זה קרה מבלי שנרגיש. משהו התחיל לכרסם במעמד שלנו. אף אחד כבר לא החשיב את הכתיבה שלנו יותר מדיי. אנחנו, הכותבים האיכותיים, הרגשנו ברוח גבית נושבת בעורפינו.

המצב החמיר כשמישהו ייבא את הבלוג מאמריקה. פתאום כל גולש ברשת החליט שהוא גם יכול לכתוב. כל גולש פתח אתר, והעלה בו את התכנים שכתב. הוא יכול היה לכתוב על מה שהוא רצה, לתת קישורים לדברים שראה ושמע. הוא יכול היה לעלות את התכנים מתי שרצה. לא היה לו דד ליין. חופש מוחלט. אין עורך, אין דד ליין, אין צינזור, אין אתיקה עיתונאית.

פתאום, גם העיתונים שבהם עבדנו ציטטו קטעים מהמקומות הללו. ואנחנו... בפעם הראשונה הרגשנו מצוקה אמיתית.

המצב החמיר. תשומת הלב הופנתה לכותבים מהזן החדש. פתאום שכחו אותנו העיתונאים הותיקים. אנחנו, אילו שבנינו את האינטרנט בישראל, אנחנו המצאנו אותו, אנחנו פיתחנו אותו, אנחנו אילו שבלעדינו לא היה תוכן עברי בארץ, ככה עושים לנו? שוכחים אותנו? לא נותנים לנו צומי?

המצב ממש החמיר. דה מרקר סגר את הארכיון, והפך אותו לארכיון בתשלום. כבר לא יכולתי לתת לאחרים קישורים למאמרים ישנים שלי. גלובס, שבו גם כתבתי מאמרים רבים, עשה אותו דבר. ynet החליט לסגור את האתר לגולשים מחוץ לישראל, וכך, גם לדודה שלי בקליפורניה לא יכולתי לשלוח קישור למאמר שכתבתי. דודה גניה פותחת את האימייל כל שלושה ימים בלבד, ואז הקישור כבר לא רלוונטי, כי הוא נכנס לארכיון. דודה גניה הפסידה מאמר שכתבתי.

אט אט התחלתי להבין: אם אני ושכמותי לא נעשה מאמץ להציל את המצב של התוכן בישראל, המצב יחמיר. הכתיבה העממית תשלוט, ואנשים יאלצו לקרוא תכנים זולים שלא עלו פרוטה, וכך ירד לטמיון חזונו של אליעזר בן יהודה על תוכן עברי איכותי.

החלטתי לכנס עוד שבעה חברים על מנת להציל את המצב. הם כמוני, מתוסכלים מכך שכל זב חוטם יכול ללכת לאתר של ישראבלוג או במה חדשה, ולפתוח לעצמו חשבון. הוא לא צריך לשלם על זה, אין לו עורך על הראש, הוא יכול להגג כאוות נפשו, והוא יכול למכור את מרכולתו הלא משובחת בחני חינם.

ידענו שיש עוד אלפים כמונו במדינה. אנשים שמחפשים תוכן איכותי ברמה גבוהה, ואינם מסתפקים בטקסטים שנכתבו ע"י אנשים שלא עשו בגרות. אמנם בינינו בקבוצה ישנם אנשים שלא השלימו את הלימודים שלהם, אבל הם בניגוד לאחרים, אנשים איכותיים. הם הוכיחו שהם איכותיים. הם עבדו בעיתון.

החלטנו לפתוח אתר אינטרנט חדש שישים את אתרי התוכן העצמאיים האחרים בכיס הקטן. באתר שלנו לא יהיה תוכן של אנשים לא איכותיים. אצלנו יהיה תוכן רק של אנשים שרוצים לכתוב אצלנו. אנחנו נבחר אותם בקפידה. הם חייבים להראות כמונו, להשמע כמונו ולהריח כמונו.

והנה קוראים איכותיים יקרים שלי, אתם רואים את הטור האיכותי הראשון שלי בפרוייקט נשימות. בפרוייקט נשימות תמצאו לא רק אותי, אלא גם את חברים שלי. גם הם אנשים איכותיים כמוני. אף פעם לא סירבו להכניס אותם לדיסקוטק. הם אנשים איכותיים.

בשנה הקרובה לא יהיה לי הרבה זמן לכתוב, אבל כדי שלא תשתעממו, אני אשים מדיי פעם שלוש שורות של טקסט שעלה לי לראש, או קישור למאמר ישן שלי שעדיין הקישור אליו עובד. אם אני אצליח לשחזר את ההארד דיסק הישן שלי אני אגזור ואדביק מאמרים ישנים ואיכותיים שלי משנת 1999.

להתראות חברים. אנא שימרו על איכות המקום. מי שלא ישמור, נשלח אותו בבעיטה לישראבלוג, שם מקבלים את כולם.

פורסם ב 20 במאי 2003 00:00