בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

 

בפני תובענה כספית על סך 70,000 ₪ שעילתה הפרת סימן מסחרי, גניבת עין וכן עשיית עושר ולא במשפט.

 

1.         התובעת הינה שותפות הרשומה בארה"ב ועיסוקה בתחום הבידור.

            לתובעת, בין היתר, סימן מסחר ביחס לשם "הארי פוטר" וכן לדמות "הארי פוטר".

            הנתבע מספר 1 עסק במועדים הרלבנטיים ביבוא  (להלן: "הנתבע").

            הנתבעת 2 הינה המדינה והיא צורפה לתובענה כמשיבה פורמלית בלבד.

            התובעת נוהגת להעניק לזכיינים שונים ברחבי העולם רשיונות לייצור ו/או שיווק מוצרים עליהם מופיע הסימן המסחרי "הארי פוטר" כולל ביגוד, מוצרי הלבשה וכו'.

2.         בחודש יולי 2002 נודע לתובעת באמצעות הנתבעת 2 כי הגיע לישראל משלוח טובין החשוד לכאורה כמפר את זכויותיה.

            הוברר כי עסקינן במשלוח צעצועים זולים מיובא מסין אשר יועד על פי מסמכי היבוא לרשת "כמעט חינם" ואשר כלל, בין היתר, 2,800 פזלים הנחזים להיות מזויפים והמורכבים מדמותו המפורסמת של הארי פוטר.

            התובעת הפקידה ערבות בנקאית.

            שחרור הטובין עוכב.

            התובעת קיבלה את פרטיו של הנתבע כיבואן הטובין וכן קיבלה דוגמת פזל שנלקחה מתוך המשלוח אשר העתק ממנה הוגש לבית המשפט.

            התובעת טוענת כי עסקינן ב- 2,800 פזלים מזויפים הנושאים את דמותו של הארי פוטר ללא הרשאה וללא תשלום.

 

3.         הנתבע איננו מכחיש כי הינו היבואן אשר יבא לארץ את הטובין הרלבנטיים.

            הנתבע איננו טוען כי קיבל הרשאה ו/או זיכיון מאת התובעת או מאת כל גורם אחר לעשות שימוש בדמותו של הארי פוטר.

הנתבע אף איננו טוען כי שילם עבור השימוש בסימן המסחרי .

            כמו כן לא שמעתי מפי הנתבע הכחשה כי אכן מדובר ב- 2800 פזלים, כפי שטוענת התובעת.

            הטענה היחידה הבאה מפיו של הנתבע הינה עשיית המעשה בתום לב.

 לדבריו, הזמין פזלים של דמויות מצוירות ולא פזלים של הארי פוטר אותם שלח לו היצרן בסין מיוזמתו ובניגוד לרצונו ולהזמנתו. 

4.         בשלב הראשון הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין שכן לטענתה הטענות המועלות בכתב ההגנה אינן יכולות להקים לנתבע כל הגנה שכן עוולת גניבת העין אינה מותנית בהוכחת כוונה .

בהחלטה מיום 10.12.02 קבעתי כי יש לאפשר לנתבע להוכיח את טענתו לפיה הזמין פזל של דמויות מצוירות וקיבל במקומו, בניגוד לבקשתו, פזל של הארי פוטר.

בישיבה שהתקיימה ביום 13.1.03 לא הופיע הנתבע למרות שמאישור המסירה עולה כי נעשה לו זימון כדין.

בישיבה זו הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית וקבעתי דיון נוסף ליום 19.3.03.

התובעת הגישה תצהיריה .

הנתבע לא הגיש תצהירים

הנתבע אף התייצב לדיון ביום 19.3.03 לאחר שזה הסתיים זה מכבר.

הנתבע לא הגיש בקשה לאפשר לו הגשת תצהירים באיחור.

בהחלטה מיום 19.3.03 אפשרתי לנתבע, על אף שלא הגיש ראיות מטעמו, לחקור את מצהיר התובעת.

ביום 14.5.03 נתקיימה ישיבת הוכחות.

בפתח הדיון הצעתי לנתבע לדחות הדיון כנגד תשלום הוצאות ומתן אורכה לצורך הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו וקבלת ייצוג משפטי.

הנתבע דחה בקשתי בנימוק לפיו אין ביכולתו לשלם הוצאות.

 

5.         החקירה הנגדית של עד התובעת, מר סימון פיליפס, לא תרמה מאומה ולא הפריכה את הטענות המועלות בכתב התביעה ובתצהירי עדות ראשית מטעם התביעה.

            הוכח כי התובעת הינה בעלת סימן המסחר הארי פוטר, השם והדמות.

            עובדה נוספת אשר לא הייתה טעונה הוכחה התייחסה להיותו של סימן המסחר מוכר היטב בציבור הישראלי.

            מצהיר התובעת אומנם אישר כי אין לו כל אסמכתא המעידה כי הנתבע הזמין את הפזל הארי פוטר אולם כאמור לעיל, הנתבע לא הכחיש כלל כי הוא זה שהזמין את הטובין נשוא ענייננו וכי המשלוח היה מיועד עבורו.

 

            ובאשר לטענת הנתבע לפיה מדובר בהזמנה שסופקה לו עקב טעותו של היצרן ובניגוד לרצונו שלו:

            מדובר בטענה בעלמא אשר לא הוכחה כלל וכלל.

            הנתבע, אשר כאמור לא טרח להגיש תצהיר עדות ראשית לא מטעמו ולא מטעם כל גורם אחר, הסתפק בהגשת רשימון היבוא אשר התאריך המדויק הרשום עליו טושטש באופן שניתן לזהות רק את השנה – 02, כך שאין לדעת אם מדובר ברשימון הרלבנטי למשלוח נשוא ענייננו, אם לאו.

            בין יתר הצעצועים שהוזמנו מופיע פריט "פזל" הנושא את הקוד PP 49982/80  .

הנתבע טוען כי לא צוין במסמכי ההזמנה סוג הפזל, וכי בכלל הזמין פזל של דמויות מצוירות.

כראיה מגיש התובע צילום של פזל עליו פתקית ובה מודפסות הספרות

PP49982/80 ללמדך, לשיטתו, כי זהו הפזל שהוזמן על ידו להבדיל מן הפזל שקיבל בפועל.

ראשית, יש להדגיש כי הנתבע לא הגיש עדותו בתצהיר, אף לא תמך עדותו בעדות גורם נוסף.

נטל ההוכחה להוכחת טענת טעות היצרן – על שכם הנתבע מוטל.

שנית, הפזל שהוצג כפזל שהוזמן לא הוגש במקור אלא בצילום באופן שלא ניתן לדעת אם הפתקית שהודבקה עליו הינה פתקית מקורית או שמא מדובר "בהתאמה" כלשהי שנעשתה לצורך המשפט.

יתרה מזאת, הנתבע טען גם בכתב הגנתו וגם בדיון בפני כי הזמין פזל של דמויות מצוירות שעה שבפזל שהוצג על ידי הנתבע מופיע ציור של ג'יפ או רכב שטח אחר.

זאת ועוד, אינני מוצאת כל הגיון בטענה לפיה יספק היצרן הסיני מיוזמתו 20 ארגזים של סחורה "לוהטת" בדמות הארי פוטר שעה שבפועל הוזמנה סחורה "פשוטה" המכילה דמויות מצוירות בלבד.

 

מכל מקום, טענת הנתבע אינה מהימנה עלי כלל וכלל וגרסתו בדבר הטעות נותרה טענה בעלמא ללא כל ביסוס ראייתי.

 

6.         לא נותר לי אלא לקבוע כי התובעת הוכיחה את תביעתה .

            התובעת הינה בעלת סימן המסחר של הדמות הארי פוטר.

            הנתבע אחראי ליבוא הפזלים המפרים.

            הנתבע לא הוכיח את טענתו לפיה מדובר בטעות של היצרן אשר סיפק לו מוצר שלא ביקש.

            יש לשים קץ לזלזול בקניין הרוחני ובדעה הרווחת כי הפרתו נחשבת לדבר של מה בכך .

            ובאשר לפיצוי:

            התובעת עותרת לפיצוי הסטטוטורי הנקוב בחוק עוולות מסחריות ומודיעה כי היא מסתפקת בסך של 70,000 ₪ למרות סמכותו של בית המשפט לפסוק פיצוי עד לגבולות 100,000 ₪.

 

            אין ספק כי לתובעת נגרם נזק בגין יבוא הסחורה המזויפת הן מחמת העובדה לפיה רכישת סחורה ללא הרשאה מבעל הזכויות מצמצמת את היקף המכירות החוקי והן מחמת העובדה לפיה הסחורה המזויפת הנמכרת במחירי הפסד הינה מטבע הדברים בעלת איכות נמוכה יותר, הפוגעת במוניטין של התובעת.

 

            מנגד התרשמתי כי אכן מדובר ביבוא חד פעמי ובתקלה שלא חזרה על עצמה.

 

            אי לכך מצאתי לנכון לחייב הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 25,000 ₪.

            כן ישלם הנתבע לתובעת כהשתתפות בהוצאותיה ובשכר פרקליטיה, סך נוסך של 5,000₪  + מע"מ.

            כמו כן ישלם הנתבע את אגרות המשפט בתוספת ריבית והצמדה מיום תשלום כל מחצית ומחצית .

 

            המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק הדין.

ניתנה היום א' בסיון, תשס"ג (1 ביוני 2003) בהעדר הצדדים.