10

 

   

בתי המשפט

פ  012187/01

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

03/07/2002

תאריך:

כב' השופטת רחל גרינברג

בפני:

 

 

 

 

מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה

 שירה לייטרסדורף

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

נ  ג  ד

 

הנאשם

אוברציגר גל – בעצמו

 

 

רגב איתי

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

פרוטוקול

 

ב"כ המאשימה:

אני מגישה במסגרת הסדר כתב אישום מתוקן. הסעיף ששונה הוא 3ב.

 

ב"כ הנאשם:

הקראתי והסברתי לנאשם את כתב האישום המתוקן. הוא מודה בו.

 

הנאשם:

אני מאשר את הדברים ומודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

 

הכרעת דין

 

על יסוד הודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן אני מרשיעה אותו בעבירה של חדירה לחומר מחשב שלא כדין, לפי סעיף 4 לחוק המחשבים, תשנ"ה-1995.

 

ניתנה היום כ"ג בתמוז, תשס"ב (3 ביולי 2002) במעמד הצדדים.

 

גרינברג רחל, שופטת

 

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה:

היתה תקופה שעבירות מחשב היו נחלתם של אנשים חכמים במיוחד "יחידי סגולה". כיום כשאנו נוהגים חופשי באוטוסטרדת המידע, לא צריך להיות יותר גאון או יחיד בדורו כדי לעבור עבירות מחשב. החדירה למחשבים של אחרים מתבצעת באמצעות תוכנות פשוטות, נגישות ובכמה פעולות קצרות ניתן לחדור למחשבים של האחרים. הנאשם הוכיח זאת. באמצעות מודעה כוזבת, בעזרת תוכנה פשוטה, היה נכנס יום-יום במשך תקופה למחשבים של אחרים, שעד שהגיע למספר כמעט בלתי נתפס של 13,332 מחשבים. יהיה אולי יותר קל לפשט את זה אם אציין שמדובר ב- 13,332 אנשים שלחייהם חדר.

אני מפנה לת.פ 3079/00 של השופטת רג'יניאנו בעניין האנלייזר. היא השוותה עבריין מחשבים לפורץ מהשורה. בסופו של יום מדובר בפורץ כמו כל פורץ, שחודר לפרטיות של אנשים.

הנאשם יאמר להגנתו שהוא לא גרם שום נזק פיזי – יש לשים את הדגש, לא על הנזק שנגרם, אלא על עצם החדירה לפרטיות.

אני מפנה לע"פ 71227/01 של כבוד השופטת ברלינר, בעניין האנלייזר.

הנאשם בוודאי יאמר שהוא עשה את מה שעשה לשם הסקרנות, שלא התכוון להרוס. לעניין זה אני מפנה לת.פ 3813/99 של כבוד השופט טננבוים.

מעבר לנזק הישיר, ישנו נזק עקיף בשל הצורך להשקיע במערכות מיגון משוכללות יותר.

כל הערכאות שדנו בעניין האנלייזר היו ערות לתפקיד בית המשפט כיוצר נורמות בתחום המחשבים, כאשר תפקידו להעביר מסרים ברורים כדי לעצור "ונדליזם אלקטרוני". זה מתחיל משינוי הגישה שרווחת כיום בציבור. ישנה הילה הרואית שעוטפת עבריינים מסוג זה. אני מפנה לת.פ 5177/99.

אני מפנה לדבריה של כבוד השופטת ברלינר בעניינו של האנלייזר. נאמר מפורשות שמשקלן של הנסיבות האישיות יורד, כשנותנים לעבירות את המשמעויות הערכיות שראויות להן.

לעניין נסיבותיו של הנאשם – אחד הדברים שעבריינים מסוג זה צועקים: "אני לא עבריין, אני איש מחשבים". מי שמסוג לבצע עבירות מסוג זה, אלה רק אנשי מחשבים.

אני מפנה לפסקי הדין.

ניתן לראות שאותו טננבאום קיבל 18 חודשי מאסר בפועל, למרות שהיתה חוות דעת פסיכולוגית. גם בעניינו של גרינברג – הוא זכה לשבחים והערכה רבה – והוטלו עליו 7 חודשים. אני מפנה לעניין רפאל - הוטל עליו מאסר בפועל.

לאחר שהתביעה שקלה את הנסיבות, החלטנו שלא לעתור למאסר בפועל של ממש, אלא לטעון למאסר של 6 חודשים בעבודת שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי.

מבחינתנו זה הרף הנמוך ביותר בעבירות מסוג זה. הסיבה שאנו עותרים לעבודות שירות היא עצם ההודייה של הנאשם כבר במשטרה, החרטה שהביע ותיקון כתב האישום שמבהיר שברגע שהנאשם נתקל במסמך של עסקת נשק, הוא התריע ויצר קשר עם בעל המחשב. הוא עזר לו להסיר את הוירוס.

 

ב"כ הנאשם:

אני אנסה בדבריי להציג את מכלול העובדות ולהסביר מדוע לעניות דעתנו לא ניתן לגזור גזירה שווה בין הפסיקה שהציגה התביעה לבין המקרה שלנו.

הנאשם נחשף במקום עבודתו במסגרת שירות הבטחון לאפשרות התיאורטית של עיון או הצצה למחשבים אחרים. הנאשם עבד בשירות הבטחון הכללי.

עת/2 שעבד יחד איתו למעשה החל ביישום בפועל של המידע שנחשפו אליו והנאשם הצטרף אליו. הדבר נודע בעקבות תלונות של ספקי אינטרנט – אנשים שנענו למודעה ולא קיבלו את הסחורה – הם התלוננו.

אני מפנה לסעיף 3ב לכתב האישום, שנעשה רובו ככולו על ידי האחר. חלקו של הנאשם היה ההתראה על הסכנה. על פי ידיעתי האחר הובא לדין משמעתי.

 

ב"כ המאשימה:

אני אבדוק את העניין הזה ואודיע על כך לבית המשפט.

 

ב"כ הנאשם:

שאר כתב האישום מלמד על מעשים שנעשו תקופה קצרה ע"י הנאשם באופן פרטי, בעזרת אותו יידע. מיד בחקירתו הראשונה עלה שמדובר בכניעה לסקרנות. הפרצה עמדה לנגד עיניו והוא לא עמד בזה.

כמות של 13,000 מחשבים הוא מספר שנשאב ממידע של ספקי אינטרנט. אין כל אינדיקציה שהמספר מעיד על תשובות למודעה ולא על תשובות אינדיבידואליות.

המספר היה קטן לאין שיעור, אולי מדובר בעשרות מחשבים.

אין ספק שבפני בית המשפט מצויים פסקי הדין שנתנה חברתי, כשהמוביל הוא עניינו של טננבאום. אי אפשר להתייחס אל שני המקרים כמלמדים זה על זה. כמו שלא היינו מבקשים לגזור גזירה שווה על שני עברייני תעבורה שהשתמשו ברכב, כך העובדה שבמקרה שלנו נעשה שימוש במחשב  - אין בכך כדי ללמוד.

בעניין האנלייזר, בית המשפט ציין שהוראות החיקוק אינן פורשות את מלוא הפרשה. האנלייזר ביצע את העבירות תקופה ארוכה של למעלה משנה.

הדגש בגזר הדין של בית המשפט המחוזי לעניין האנלייזר, אלה העובדות שהנאשם שינה קבצים, גרם לנזק בכוונה ולהשבתה של אתרי אינטרנט – למשל של הכנסת. טננבאום לא רק חטא בעצמו, אלא גם החטיא אחרים.

מן ההיבט הטכני – האנלייזר שיבש ראיות והקשה את ניהול המשפט – מדובר ב- 33 עדים.

השימוש במילה וירוס מטעה. בקונוטציה היומיומית וירוס היא תוכנה שגורמת נזק. כאן התוכנה היתה אמצעי לחדירה ולא מעבר לכך.

הנאשם עצמו הוא אדם נורמטיבי לחלוטין, למד ועבד במקומות מכובדים. התוצאה הישירה למעשה היתה אובדן מקום עבודתו והתפרקות חיי המשפחה – כיום הנאשם גרוש. עצם החקירה וההעמדה למשפט, יש בהן כדי להוות עונש בפני עצמו. יש לאבחן את המקרה הזה ולתת את הדגש על ההיבט ההרתעתי. עונש מרתיע הולם יותר את הנסיבות. אני מסכים שיש מקום לתת ביטוי להיבט הכספי.

אני מציג מכתבי המלצה שניתנו לנאשם.

 

הנאשם:

אני סוחב את זה איתי שנתיים וחצי. זה לא קל. אין יום שאני לא מתחרט על המעשה. כל מה שאני אומר עכשיו בא מהלב וזה אמת. גם בחקירה לא ניסיתי להסתיר. אמרתי ישר שאני מודה. זאת היתה טעות. אני מצטער על העבירה הזאת. היה לי הרבה זמן לחשוב על זה. עבדתי בשירות בטחון כללי. אני גאה בהרבה דברים שעשיתי שם למען בטחון המדינה. אני מתבייש בעבירה הספציפית הזאת. גם לי קשה להבין למה עשיתי את זה. לא גרמתי אף נזק. הסתכלתי רק על תמונות. לא שיניתי קבצים. אנשים שמשתמשים במחשב מקבלים דואר שגורם לוירוס שמטרתו לגרום לנזק – אני לא גרמתי נזק. זאת היתה שטות. שנתיים וחצי אני מסתובב עם זה. איבדתי את מקום העבודה שלי, שבו עבדתי 4.5 שנים. אני חושש מהעונש שאקבל מבית המשפט, אך קיבלתי את העונש.

אישתי לשעבר לקחה את המקרה הזה קשה. למרות שהכירה אותי, מעל שנה הקניטה אותי וכל הכבוד שהיה לה כלפי נמחק. התגרשנו לפני 4 חודשים. אני מצטער.

 

 

ב"כ המאשימה:

מעיון בתרשומות עולה שהמעורבות של האחר היתה מאוד שולית ותיקו נגנז. אני מניחה שהוא טופל במסגרת הליך משמעתי.

 

הנאשם:

המקרה הספציפי שהיה, היה מתוך מקום העבודה. במקרה הזה אותו חבר נכנס למחשב, אני לא הייתי באיזור, הוא נכנס למסמך וקרא לי. הוא ראה את הפרטים של האדם והוא התקשר אליו. הדבר היחיד שעשיתי, זה בדיקה איך אפשר להוריד את זה מהמחשב שלא ייכנסו אנשים אחרים למסמך. הוא הנחה את אותו אדם בטלפון.

החלטה

 

 

נדחה למתן גזר דין בתאריך 31.7.02 בשעה 13:30 באולם המעצרים.

 

ניתנה היום כ"ג בתמוז, תשס"ב (3 ביולי 2002) במעמד הצדדים.

 

                                                                                

גרינברג רחל, שופטת

קלדנית: אליה