בתי המשפט

 

 

 

 

גזר דין

 

הנאשם הורשע לפי הודאתו בעבירה של חדירה לחומר מחשב לפי סעיף 4 לחוק המחשבים, תשנ"ה-1995.

לפי עובדותיו של כתב האישום המתוקן, חדר הנאשם שלא כדין למחשבים רבים באמצעות תוכנה מסוג "סוס טרויאני" (להלן הוירוס). את הוירוס הפיץ הנאשם בשיטה כדלקמן: הוא פרסם בקבוצות דיון שונות באינטרנט מודעה ובה הזמנה למבקרי הפורום להחליף תמונות פורנוגרפיות. היענות למודעה החדירה את הוירוס למחשבו של העונה ללא ידיעתו. החדרת הוירוס אפשרה לנאשם לחדור למחשבים, לעיין בקבצים ובמסמכים הנמצאים בהם ולעשות בהם כבשלו. למודעה הכוזבת שהפיץ הנאשם היתה היענות רבה ובאופן זה הוחדר הוירוס ללא פחות מ- 13,332 מחשבים.

 

הנאשם חדר למחשבים הנגועים, עיין בחומר המצוי בהם ובין היתר עיין בתמונות שהיו שמורות בהם ואף העתיק את חלקן לעצמו וכן חדר יחד עם אחר למחשב שבו מצא מסמך הקשור בעסקת נשק של הצבא. לזכות הנאשם יש לומר כי הוא יצר קשר עם אותו בעל המחשב והנחה אותו כיצד להסיר את הוירוס והתריע בפניו שמחשבו פרוץ לחדירות.

מעשיו של הנאשם נחשפו ע"י ספקי אינטרנט בעקבות תלונות של אנשים שנענו למודעה ולא קיבלו את התמונות.

 

עמדתה העונשית של התביעה היא למאסר בפועל אך נוכח הודייתו של הנאשם, החרטה שהביע והעובדה שמשנתקל במסמך הנזכר לעיל, יצר קשר עם בעל המחשב וסייע לו להסיר את הוירוס, מסתפקת התביעה בעתירה לעונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בעבודת שירות.

 

ההגנה מנגד מבקשת להסתפק בעונש הרתעתי בלבד בדמות מאסר מותנה וקנס וגורסת שיש לאבחן את הנסיבות האופפות את המקרה הנדון מפסקי הדין עליהם נסמכת התביעה.

 

הנאשם, יליד 1971, ללא הרשעות קודמות ומלבד הסתבכותו בעבירה הנוכחית, אורח חייו נורמטיבי לחלוטין. לדברי הנאשם וסניגורו, הנאשם למד ועבד במקומות מכובדים כולל שירות ביטחון כללי, שם למד לדבריו את השיטה התיאורטית לעיון בחומר הנמצא במחשבים של אחרים ונכנע לסקרנותו לנסות להפעיל את מה שלמד.

 

הנאשם בדבריו בביהמ"ש חזר והביע חרטה עמוקה על המעשה ובושה על מה שעשה. ועוד אמר שמצבו הביא לערעור מערכת יחסיו עם אישתו והם התגרשו. בהתייחסו לעובדות כתב האישום, טוען הנאשם שלא גרם נזק ממשי לאיש ובפועל חדר לכמה עשרות מחשבים בלבד כדי להסתכל בתמונות.

 

התובעת בטיעוניה מדגישה את החומרה בעצם החדירה לפרטיותם של כל אלה שהנאשם חדר לחייהם בדרך פשוטה ונוחה של לחיצת כפתור. התובעת המלומדת מפנה להשוואה שערך ביהמ"ש בפרשת טננבאום (האנלייזר) בין חדירה למחשב לבין פריצה רגילה, שבין מאפייניה פגיעה וחילול פרטיותו של אדם.

במקרה שלנו, גם אם הנאשם חדר כדבריו לכמה עשרות מחשבים "בלבד" הוא יצר לעצמו אופציה לשלוח את ידו הארוכה למספר המדהים של 13,332 מחשבים ולעשות בהם כרצונו.

 

פסקי הדין שאוזכרו קובעים באופן חד ונחרץ כי נוכח חומרת התופעה של עבירות מחשב על כל המשתמע מהן, יש לשים דגש בשיקולי הענישה לשיקול ההרתעתי על מנת "לגרום לכך שייצא קול אשר יהלך מקצה הארץ ועד קצה ויביא לידיעת הכל כי חדירה למחשב כמוה כפריצה ומי שיבצע עבירה זו ילך אל מאחורי סורג ובריח" (ראה ע"פ מחוזי ת"א 71227/01, מ"י נ. טננבאום).

 

צודק הסניגור המלומד בכך שגם בעבירות בהן עסקינן, ההתייחסות העונשית ומדרג החומרה, ייקבעו לפי הנסיבות של כל מקרה ומקרה ואין להשוות את מעלליו של טננבאום למעשיו של הנאשם העומד בפניי.

 

אולם אין להקל ראש גם במעשיו של הנאשם כפי שתוארו לעיל. הנאשם בחר להפיץ באינטרנט מודעה כוזבת ששבתה תשומת לבם של אלפי אנשים שהגיבו למודעה ובכך אפשרו לנאשם לחדור למחשביהם. חומרה נוספת יש לראות בכך שהנאשם ניצל בצורה נלוזה כל כך מידע שרכש בעת שירותו בשב"כ.

 

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה שהעונש שהמוצע על ידי התביעה מבטא את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי המחייב ענישה ממשית ומרתיעה לבין הנסיבות המקלות כפי שפורטו והנני גוזרת על הנאשם עונש כדלקמן:

-          16 חודשי מאסר, מהם 6 בפועל והיתרה על תנאי, שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום כל עבירה לפי חוק המחשבים. המאסר ירוצה בעבודת שירות אם הממונה על עבודת השירות ימליץ על כך.

-          קנס בסך 10,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים שווים ורצופים החל ביום 1.9.02 ובכל 1 בחודש שלאחריו.

 

נקבע לחוות דעת ממונה לתאריך 30.9.02 בשעה 08:30.

מזכירות בית המשפט תשלח הודעה לממונה על עבודת השירות.

פרטי הנאשם – רחוב אלוף שמחוני 1 בני ברק, טל' 960959-055.

 

ניתן היום כ"ב באב, תשס"ב (31 ביולי 2002) במעמד הצדדים.

 

קלדנית: אליה