בדלתיים סגורות

 

 

 

הכרעת - דין

 

השופט ד"ר עמירם בנימיני

 

א.      מבוא

 

1.         הנאשם הועמד לדין באשמת ביצוע שורה של עבירות מין בקטינים וסחיטה באיומים של אותם קטינים, על פי כתב-אישום מתוקן הכולל 11 אישומים שונים, שכל אחד מהם מתייחס לקטין אחר.

במבוא לכתב-האישום נטען כי הנאשם יצר קשר עם קטינים בני 13-16 ברשת האינטרנט, באתרים של הומוסקסואלים בהם מתנהלות שיחות ("צ'אטים") ודיונים בין מספר משתתפים ("חדרים"). במהלך השיחות באינטרנט, עמד הנאשם על התלבטויותיהם של אותם קטינים בנוגע לזהותם המינית, ועל חששם כי הדבר ייוודע למשפחתם ולסביבתם הקרובה. הנאשם ניסה לשכנע את הקטינים להיפגש עמו על מנת לקיים עמם יחסי-מין, וכאשר נתקל בסירוב מצידם - סחט אותם באיומים, תוך ניצול מצוקתם האישית.

הנאשם איים על הקטינים לחשוף בפני בני משפחותיהם וחבריהם את נטייתם המינית, ואת תוכן הדברים שחשפו בשיחות. לצורך הסחיטה נעזר הנאשם בתוכנות בלתי-חוקיות שהיו בידו, על מנת לגלות פרטים אישיים על זהותם של אותם קטינים, אשר סברו לתומם כי השיחות באינטרנט מתנהלות תחת מעטה של אנונימיות. כתוצאה מאיומי הנאשם, נאלצו חלק מהקטינים להיענות לדרישותיו: חלקם המשיכו לשמור עמו על קשר, חלקם נפגשו עמו וחלקם אף קיימו עמו יחסי-מין.  

 

2.         ב- 11 האישומים נשוא כתב-האישום המתוקן, מפורטים מעלליו של הנאשם כלפי 11 קטינים שונים, שאת כולם סחט באיומים. בחלק מהמקרים הביאה הסחיטה את הקורבן לידי המעשה שאותו ביקש הנאשם להשיג באיומיו, קרי: לקיום יחסי-מין עם הנאשם, למפגש או להמשך הקשר עמו, ולכן העבירה המיוחסת לנאשם היא על פי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בחלק מהמקרים לא הביאו האיומים את הקורבן לידי מעשה, ולכן העבירה המיוחסת לנאשם היא על פי סעיף 428 רישא לחוק העונשין.

אשר לעבירות המין המיוחסות לנאשם, הרי במקרה אחד מיוחסת לנאשם עבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס, בשל אי-הסכמת הקטין, לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק זה (אישום ראשון).

במקרה שני יוחסה לנאשם בכתב האישום המתוקן עבירה של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנה שלא בהסכמתו החופשית, לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק זה (האישום השני). ואולם במהלך הדיון (בעמ' 204-205 לפרטיכל) הודיע ב"כ התביעה כי בשל סירובו של הקטין להעיד בבית המשפט תבקש התביעה להרשיע את הנאשם באישום השני בעבירה הפחות חמורה של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנה, לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק זה,שבה   אין כל נפקות להסכמתו של הקטין למעשה הנאשם.

במקרה שלישי מיוחסת לנאשם עבירה של מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 16 שנה, לפי סעיף 347(א) רישא לחוק העונשין, ובמקרה שכזה אין כל נפקות להסכמתו של הקטין למעשה (אישום שביעי).

 

במקרה רביעי יוחסה לנאשם עבירה של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנה (אישום חמישי), אך התביעה חזרה בה מן האישום בעבירה זו, משום שגם כאן סירב הקטין להעיד בבית המשפט (עמ' 205 לפרטיכל).

 

3.         פירוט הטענות שבכתב-האישום המתוקן ותגובתו של הנאשם לטענות אלו ייעשה בנפרד לגבי כל אישום ואישום, וכך גם ייעשה הדיון בכל אחד מן האישומים בנפרד.

באופן כללי ניתן לומר כי הנאשם הודה בעבירות של סחיטה באיומים, במרבית המקרים, אם כי לטענתו האיומים לא נועדו להביא את הקטינים לקיים עמו יחסי-מין, אלא רק להכירו ולהיפגש עמו. לטענה זו אין כל נפקות משפטית מבחינת יסודות העבירה. הנאשם הודה גם בביצוע רוב המעשים המיניים נשוא כתב-האישום, אך טען כי יחסי-המין עם הקטינים נעשו כולם בהסכמתם, בלא כל קשר לאיומים שקדמו להם.

 

ב.        גדר המחלוקת בין התביעה להגנה

 

4.         במבוא לכתב-האישום המתוקן נטענו העובדות הבאות, שבעיקרן מודה הנאשם  בתגובתו בכתב, ואלו הן:

 

א.         הנאשם יצר קשר באתרי שיחות באינטרנט עם קטינים בני 13-16, שבעקבותיהם יצר עם חלקם גם קשר טלפוני. במהלך השיחות באינטרנט שיתפו כמה מהקטינים את הנאשם בהתלבטויותיהם בנוגע לזהותם המינית, ובחששם כי בני משפחתם ואנשים אחרים יגלו את נטיותיהם ההומוסקסואליות.

 

ב.         הנאשם ניסה לשכנע את הקטינים להיפגש עמו. לטענת התביעה מטרתו היתה לקיים עמם יחסי-מין, ואילו הנאשם מכחיש טענה זו, וטוען כי מטרתו היתה לפרוץ את מסגרת בדידותו, ולהכיר חברים חדשים.

ג.          הנאשם נפגש עם חלק מהקטינים, שהיו בני 13-16, ועם חלקם קיים יחסי-מין. לטענתו יחסים אלה נתקיימו בהסכמה, בעוד שלטענת התביעה מדובר במעשי סדום ובמעשים מגונים שחלקם בוצע ללא הסכמה חופשית של הקטינים, אשר נסחטו באיומים על ידי הנאשם, וחלקם היו בגיל כה צעיר שהסכמתם איננה נחשבת על פי החוק.

 

ד.         הנאשם הודה בתגובתו בכתב, ללא כל הסתייגות, באמור בסעיפים 6-9 למבוא לכתב האישום המתוקן, אשר יובאו להלן כלשונם:

 

                        "6.       אולם, במקרים אחרים סרבו הקטינים, במהלך השיחות וההתקשרויות הנ"ל, להיענות להצעותיו ולדרישותיו של הנאשם. בין היתר סרבו הקטינים הנ"ל להצעותיו של הנאשם להיפגש עמו ולקיים עמו יחסי-מין, או סרבו להמשיך את הקשר עמו, או סרבו למלא אחר דרישתו של הנאשם כי יבחרו בזהות הומוסקסואלית, או סרבו להיענות לדרישות אחרות של הנאשם.

 

                        7.         הנאשם, אשר לא היה מוכן להשלים עם סירובם של הקטינים הנ"ל להיענות לדרישותיו, נהג במהלך התקופה הרלבנטית לעובדות כתב-האישום לסחוט באיומים את הקטינים הנ"ל, באמצעות איומים על הקטינים אשר מרביתם היו כאמור בגילאי 13-16, כי יגלה להוריהם או לסביבתם הקרובה כי הם בעלי נטיות הומוסקסואליות.

 

                        8.         הנאשם ביצע את מעשי הסחיטה באיומים הנ"ל תוך ידיעתו את גילם הצעיר של הקטינים, ותוך ניצול מצוקתם של הקטינים והתלבטויותיהם בנוגע לזהותם המינית, ובעיקר לאור חששם של הקטינים הנ"ל כי הנאשם יחשוף בפני הוריהם או סביבתם הקרובה את תוכן השיחות ואת הדברים שסיפרו לנאשם.

 

                        9.         במסגרת מעשי הסחיטה באיומים הנ"ל, נהג הנאשם, על מנת להעצים את פחדם של קטינים אשר בחרו שלא לחשוף את זהותם ברשת האינטרנט, לגלות פרטים אישיים על הקטינים ועל משפחתם, וליידע את הקטינים על כך. הנאשם עשה כן תוך שימוש בתוכנות מתוחכמות ובין היתר בתוכנת מרשם האוכלוסין של משרד הפנים אשר היתה ברשותו שלא כדין". 

 

ה.         בכתב-האישום נטען כי חלק מהקטינים נענו לדרישת הנאשם להיפגש עמו, לקיים עמו יחסי-מין ולהמשיך את הקשר עמו כתוצאה ממעשי הסחיטה באיומים של הנאשם. הנאשם טוען כי כל אלה נעשו על ידי הקטינים בלא כל קשר למעשי הסחיטה באיומים, שבביצועם הוא מודה.

 

5.         מהאמור לעיל עולה כי המחלוקת בין התביעה להגנה מתמקדת בשלוש שאלות עיקריות:

 

א.         האם יחסי-המין (מעשי הסדום) המתוארים באישום הראשון נעשו מתוך הסכמה חופשית של  הקטין, או בשל איומי הנאשם כלפיו.

 

ב.         האם מעשי הסחיטה באיומים המפורטים באישומים השונים נעשו על-ידי הנאשם במטרה להביא את הקטינים לקיים עמו יחסי-מין - כטענת התביעה (בחלק מן האישומים), או שמא רק על מנת לאלצם להמשיך להיות בקשר ולהיפגש עמו - כטענת הנאשם.

אמנם הטענה כי מטרת הסחיטה באיומים היתה לקיים יחסי-מין עם הקטינים מופיעה רק בחלק מהאישומים שבכתב האישום. ואולם, לצורך בחינת שאלה זו מן הראוי לבדוק את חומר הראיות הנוגע לשיחותיו של הנאשם עם כל המתלוננים, שכן מדובר במסכת ראייתית אחת, והתנהגותו של הנאשם במקרה אחד עשויה ללמד על מחשבותיו ומטרותיו דרך כלל, ככל שמדובר בשיטת פעולה.

ג.          האם הקטינים בחלק מהאישומים המשיכו להיות בקשר עם הנאשם בשל איומיו - כטענת התביעה, או בלא כל קשר לכך - כטענת הנאשם. על פי עובדה זו יוחלט אם להרשיע את הנאשם בעבירה של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977, או בעבירה של סחיטה באיומים שלא הביאה לידי מעשה לפי  סעיף 428 רישא לחוק העונשין.

 

ג.       תשתית ראייתית כללית

 

6.         ראיות התביעה מתבססות על עדויותיהם של המתלוננים באישומים הראשון, השלישי והאחד-עשר; על הלוגים (פלט התוכנה) של שיחות האינטרנט שניהל הנאשם עם המתלוננים באישומים השונים (באישום הראשון ת/60, ת/74, ת/74א-ב, באישום השני

ת/75א', באישום השלישי ת/76א-ג, באישום הרביעי ת/80, באישום החמישי (ת/62א) באישום השישי ת/63א, באישום השביעי ת/77א, באישום התשיעי ת/81א, באישום העשירי ת/81 ובאישום האחד-עשר ת/66א'); על תמלילי האזנות סתר שבוצעו לנאשם בשיחות טלפון עם כמה מן הקטינים (ת/12-ת/19); ועל הודעותיו של הנאשם בחקירתו

(ת/1-ת/3). כל השיחות שהיו בספרית ה- I.C.Q במחשב הנאשם הועתקו והוגשו על גבי תקליטור (ת/80). כמו כן הוגשו זכ"דים שרשמו החוקרים במהלך חקירת הנאשם (ת/4-

ת/11).

 

עוד הוגשו צוי חיפוש ותפיסה ודו"חות פעולה שונים (ת/20-ת/73). כל אלה הוגשו בהסכמה. בנוסף, העיד מפקח אייל ירון, על שיחות שניהל באינטרנט עם הנאשם, כשהוא מתחזה לקטין (ת/19א-ד' ועדותו בעמ' 72-79). כמו כן העיד רב-פקד אייל פטרבורג, שהיה ראש צוות החקירה. 

 

7.         רב-פקד פטרבורג ספר בעדותו (עמ' 13-72) על דרך ניהול החקירה, והפקת החומר ממחשבו של הנאשם וממחשבי חלק מהקטינים. הוא הסביר כיצד בוצע השחזור מהדיסק הקשיח של מחשב הנאשם (ת/79), והועתק כל החומר של מחשבו.

 

כמו כן הודפס קובץ שנקרא STAFF שהיה על שולחן העבודה (DESKTOP) של מחשב הנאשם, ובו רשימת הקטינים עמם היה בקשר ופרטיהם (ת/2א'). החקירה התמקדה בעיקר בהפקת הלוגים של השיחות בתוכנת ה- I.C.Q. 

רפ"ק פטרבורג הבהיר כי המתקשרים בתוכנה זו יכולים לראות מי האנשים שנכנסו לתוכנה בכל זמן נתון, וכאשר הם רוצים להתקשר עמם הם לוחצים על שמם המופיע על המסך, ואז מתחילה שיחה בין שניים. כמו כן יכולים המשתמשים בתוכנה להשאיר הודעות אחד לשני. המשתמשים בתוכנה מופיעים בכינוי שהצמידו לעצמם, ולכל אחד מהם יש גם מספר (המספר של הנאשם היה 21258127, וכינויו היה "דולפין"), אולם ניתן להחליף את הכינוי ולהשתמש כל פעם בכינוי אחר.

 

עוד הסביר רפ"ק פטרבורג בעדותו כיצד משתמרות השיחות שניהל כל משתמש במחשבו, ובמחשבו של האדם עמו שוחח באינטרנט. כל משתמש יכול למחוק את השיחות שניהל, אם כי הן עשויות להשמר במחשב של בן-שיחו, שלא מחק אותן. הנאשם לא מחק את השיחות שניהל עם הקטינים נשוא כתב האישום, אם כי החוקרים הוציאו את החומר לא רק ממחשבו של הנאשם, אלא גם ממחשבי חלק מהמתלוננים, שלא מחקו את החומר. רפ"ק פטרבורג הדגים תוך כדי עדותו את השימוש בתוכנה, תוך כניסה לקבצים שנשמרו במחשבו של הנאשם לגבי שיחותיו עם המתלוננים. בחקירתו הנגדית אמר רפ"ק פטרבורג כי חלק מהקטינים סרבו לשתף פעולה עם המשטרה בחקירתה, מחשש שתחשף זהותם המינית (עמ' 48). תופעה זו חזרה על עצמה גם בפנינו, כאשר התברר שחלק מן הקטינים מסרבים להעיד.

 

8.         המפקח אייל ירון ניהל עם הנאשם שיחות במסגרת החקירה, כשהוא מזדהה כקטין בן 13 וחצי, ולאחר מכן כקטין בן 15 וחצי (עדותו בעמ' 72-79 והשיחות ת/19ב-ד). גם הנאשם התייחס לשיחות אלו בעדותו (בעמ' 248-255). המפקח ירון שוחח עם הנאשם על כדורגל, והנאשם היה זה שהוביל את השיחה לנושא של יחסי-מין, ואמר על כך: "זה דבר מאוד נפוץ שמדברים על מין בצ'אטים של הומואים". המפקח ירון הציג עצמו בשיחות עם הנאשם כקטין בן 13 וחצי, והנאשם נשאל איזה קשר הוא חיפש עם ילד בגיל שכזה, שכן הנאשם היה אז כבן 23.

 

 

 הוא השיב: "אני חיפשתי קשר של בן-זוג, לא ציינתי את הגיל של בן הזוג... כאשר יש זוג רציני לכל דבר, זוג אוהבים, יחסי-מין זה משהו שנלקח בחשבון". במהלך השיחה עם ירון, הבהיר הנאשם כי הוא מחפש "לא סתם חברים, חברים כמו זוג ואוהבים ומתנשקים ומזדיינים", והכל כשהוא חושב כי מדובר בנער בן 13 וחצי.

הנאשם אמר בחקירתו במשטרה כי: "מבחינתי הגדרה לפדופיל היא אדם בוגר שיוצר קשר מיני עם קטין מתחת לגיל 14" (ת/2 עמ' 4). כך גם אמר הנאשם בצביעות לש.נ., המתלונן באישום העשירי: "תפסיק להיפגש עם בני יותר מ- 19 אתה כולה בן 15 ומי שנפגש אתך הוא פדופיל שצריך לשבת בכלא" (שיחה מיום 14.6.02 ב- ת/81).

 

דבריו של הנאשם בהקשר ל"ירון" (מפקח אייל ירון), כי הוא חיפש בן-זוג רציני מגוחכת. הנאשם לא ידע דבר וחצי דבר על "ירון", כאשר הוביל את השיחה עמו לכיוון של קיום יחסי-מין, זולת העובדה שהוא בן 13 וחצי, ועוד כמה פרטים שוליים. ניתן להתרשם בבירור מהשיחה כי מה שהיה בראשו של הנאשם הוא אך ורק קיום יחסי-מין עם קטין. זו גם המסקנה הברורה העולה מהראיות באחד-עשר האישומים נשוא כתב האישום המתוקן, כפי שיבואר בהמשך הכרעת-הדין.

           

9.         הנאשם הכחיש בחקירתו הנגדית כי הענין היחיד שהיה לו במתלוננים הוא קיום יחסי-מין עמם, וטען כי למרות שמדובר בנערים בגילאים של 13-16, הרי שהוא הרגיש הרבה יותר קרוב אליהם בנושאי השיחה מאשר לבחורים בני-גילו. לנאשם לא היה הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע הציג עצמו באינטרנט כבן 20, כאשר היה למעשה בן 23; הוא אמר: "באינטרנט לא חייבים ואף רצוי לא לתת פרטים מדוייקים" (עמ' 248-250). הנאשם עמד על כך כי הוא יצר עמם קשר שלא על מנת לקיים יחסי-מין (עמ' 245). עם זאת, הוא גם לא שלל אפשרות זו כאשר יצר קשר עם הקטינים (עמ' 260).

הוא הכחיש כי בחר במתכוון בילדים שזהותם המינית היתה מבולבלת, וטען כי חלק מהמתלוננים ידעו היטב שהם הומוסקסואליים או דו-מיניים (עמ' 246).

 

הנאשם התקשה להודות בכך שהוא היה זה אשר הסיט את השיחות עם כל המתלוננים

לפסים המיניים, אך הודה כי כך עשה במקרה של השוטר אייל שרון שהתחזה לקטין.

הוא לא יכול היה להצביע על מי מהמתלוננים נשוא כתב האישום שיזם עמו שיחה בענייני מין, וטען שאיננו יכול לזכור זאת (עמ' 249-250). מסקירת הראיות באישומים השונים, עולה כי  הנאשם היה תמיד זה שהסיט את השיחה לפסים מיניים, בדרך כלל זמן קצר לאחר יצירת הקשר הראשוני עם הקטינים, ולמרות שגילם היה ידוע לו.

 

לנוכח טענתו של הנאשם כי חיפש קשר של אהבה, וכדבריו "קשר של בן-זוג", נשאל הנאשם איזה קשר ביקש ליצור עם אייל שרון שהתחזה לקטין בן 13 וחצי; תשובתו היתה: "אני חיפשתי קשר של בן-זוג, לא ציינתי את הגיל של בן הזוג" (עמ' 251). לדעת הנאשם אין כל מניעה שגבר בן 23 יהיה בן-זוגו של נער בן 13 וחצי. הוא טען כי כאשר אמר לאותו "קטין"  (השוטר אייל שרון) שהוא אוהב אותו, לא התכוון לכך ברצינות, ולמעשה הוא ידע שמדובר במשחק כאשר אמר לו: "בא לי לנשק אותך" (עמ' 254-255). ואולם מיד לאחר דברים אלו מציע הנאשם לקטין המתחזה לשוחח בטלפון, ומבקש ממנו תמונה, מה שמוכיח כי מבחינתו לא היה מדובר במשחק (עמ' 255). גם באישום התשיעי מסתבר שלאחר כמה דקות שיחה ראשונות עם הקטין י.ו., מסיט הנאשם ביוזמתו את השיחה לפסים מיניים ביוזמתו, עובדה שהנאשם ניסה להתחמק ממנה בעדותו ולבסוף הודה בה (עמ' 312-313).

 

10.        הנאשם אישר כי היתה זו שיטתו לאיים על קטינים על מנת שימשיכו להיות עמו בקשר, אך טען כי מטרת האיומים לא היתה לסחוט מהם קיום יחסי-מין (עמ' 256-257). דברים אלו מנוגדים לתגובתו של הנאשם לכתב האישום, שם הודה כי סחט באיומים את הקטינים, משום שלא היה מוכן להשלים עם סירובם להיפגש ולקיים עמו יחסי-מין (סעיפים 6-7 לכתב האישום המתוקן); הנאשם חזר בו בעדותו מהודאה זו (עמ' 258-259). הנאשם הסכים כי בהפעילו שיטה זו הוא ניצל את מצוקתם האישית של אותם קטינים, ואת פחדם פן תיחשף זהותם המינית (עמ' 258).

הנאשם השיב תשובות מתחכמות לשאלה האם השיג בדרך-לא-דרך את הפרטים האישיים של אותם קטינים על מנת להעצים את פחדם ממנו, אף כי הודה גם בכך בתגובתו לכתב האישום (עמ' 258-259).

 

11.        בחיפוש בביתו של הנאשם נמצאה תוכנה המשמשת לאיתור כתובות, מספרי טלפון ופרטים נוספים על אנשים, והוא הודה כי השתמש בה (ת/38 ועמ' 260-261).

הוא אף אישר כי השתמש בתוכנה זו כדי להפוך את האיום לחשוף את זהותם המינית של הקטינים בפני קרוביהם וחבריהם לממשית יותר (עמ' 261). כמו כן, נמצאה אצל הנאשם תוכנה של משרד הפנים, באמצעותה ידע את תאריכי הלידה של הקטינים אתם יצר קשר באינטרנט,  את כתובתיהם ופרטי הוריהם (עמ' 261). הנאשם טען שניתן להשיג תוכנות כאלו באינטרנט.

 

כפי שיבואר להלן במהלך הדיון באישומים השונים, השתמש הנאשם בפרטים חסויים אלה על מנת לעשות את איומיו כנגד הקטינים אפקטיביים, והוא בהחלט השיג מטרה זו, וגרם לאותם קטינים להיכנס לחרדה אמיתית. מעשיו של הנאשם בתיק זה צריכים לשמש תמרור אזהרה ברור לכל מי שסבור כי הוא שומר על אנונימיות בשיחות (צ'טים) שהוא מנהל באינטרנט עם אנשים זרים. 

 

12.        אינני נותן אמון בעדות הנאשם, שהותירה רושם ברור של חוסר אמינות. הנאשם הוא אדם  מניפולטיבי וערמומי, והוא ניצל תכונותיו אלו עד תום כנגד הקטינים המתלוננים. הנאשם לא הודה - לא בחקירתו ולא בעדותו - בדבר וחצי דבר, כל עוד לא הוצגו בפניו דברים שהוא עצמו אמר. הוא אישר בחקירתו הנגדית כי רוב תשובותיו בחקירתו הראשונה במשטרה היו שקריות, והסביר שהיה בלחץ (עמ' 267). ואולם הנאשם שיקר גם בחקירתו השניה (ת/2), וכאשר "יצא מן הלחץ" - בחקירתו השלישית (ת/3) - שמר על זכות השתיקה. בחקירתו הראשונה (ת/1 עמ' 6) אמר הנאשם, בצביעותו כי רבה, שנראה בעיניו בלתי תקין ופסול לחלוטין שבחור בן 20 "יתעסק מינית" עם נער בן 14-15, ומי שעושה זאת - יש להכניסו לכלא; הוא הגדיר "פדופיל" כמי שמתעסק עם נער מתחת לגיל 14, או כמי שמתעסק עם נערים שהפרש הגילים בינו לבינם עולה על 4-5 שנים. לפי הגדרתו הוא, הנאשם הוא פדופיל, ולכן בעדותו הוא ביקש להתנער מהגדרה זו (עמ' 270).

 

13.        הנאשם טען בחקירתו הראשונה (ת/1) כי מעולם לא קיים יחסי-מין עם קטין, דבר שהוא כמובן שקר, כדברי הנאשם בעמ' 274. הוא הכחיש בחקירה כי איים על קטין כלשהו, או סחט אותו (עמ' 275). לגבי המתלונן באישום הרביעי, ע.פ. טען הנאשם בחקירה כי לא היה לו כל קשר עמו, זולת משחק כדורגל פעם אחת, וגם זה שקר כהודאת הנאשם בעמ' 275-277. הנאשם טען כי שיקר בחקירתו כאשר טען כי ע.פ. היה במצוקה וחשב על התאבדות (עמ' 278-279).

הנאשם ניסה לטעון תחילה כי שיקר רק בהודעתו הראשונה (ת/1), ואמר אמת בהודעתו השניה (ת/10) אך עד מהרה הוא נאלץ להודות כי שיקר גם בהודעתו השניה, כאשר הצהיר בה: "אף פעם לא פגעתי באף אחד. אין לי מושג איך הגעתם לחשדות האלה" (עמ' 290-291). בהמשך חקירתו השניה התבקש הנאשם לומר עם אלו קטינים מתחת לגיל 16 קיים יחסי-מין, ותשובתו לחוקר היתה: "פה תצטרך לעזור לי", כאילו שכח את שמות המתלוננים בתיק זה; הוא טען כי היה ב"בלק אאוט" (עמ' 291).

הנאשם "שכח" בהודעתו ת/2 אפילו את יחסי-המין שקיים עם או.ש. (האישום השביעי), שישה ימים בלבד לפני חקירתו (עמ' 292).

 

14.        לנאשם לא היה הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע התעקש להמשיך בקשר עם ע.פ. (באישום הרביעי), גם לאחר שפנו אליו וביקשו ממנו שיחדל מכך, משום שהדבר מסבך את ע.פ. עם אביו, והגיעו דברים כדי כך שאביו של ע.פ. התקשר לנאשם ואיים לרצוח אותו - כך לטענת הנאשם (עמ' 279-280). עובדה זו יכולה ללמד עד כמה היה הנאשם כפייתי ונחוש בהחלטתו לשמור על קשר עם הקטינים המתלוננים, בלא כל התחשבות בבקשותיהם לנתק את הקשר, ותוך התעלמות ממצבם הנפשי ומצוקתם, שלא לדבר על היותם קטינים. הוא נצמד לאותם קטינים כעלוקה, ולא הרפה מהם עד שהשיג את מבוקשו. עובדות אלו מתחוורות לנוכח הראיות שהובאו באישומים שיידונו בהמשך הכרעת הדין.

 

דוגמא נוספת לכך יש בשיחותיו של הנאשם עם המתלונן ש.נ. (אישום עשירי), בהן הוא ממשיך לאיים על הקטין, גם כאשר הקטין מתחנן שיעזוב אותו, ואומר לנאשם עד כמה הוא פוחד ושהוא נזקק באותם רגעים למשאף בשל התקף אסטמה (ת/81 עמ' 18-19). לאחר שהנאשם נוכח כי הקטין ש.נ. נכנס לחרדה, הוא עושה צעד נוסף ודורש מהקטין "פיצוי", קרי: "מציצה" (ת/81 ועמ' 287 לפרוטוקול). התעללות שכזו, ואף חמורה ממנה, של הנאשם בקטין עולה גם מעיון בשיחות של הנאשם עם המתלונן א.ש. באישום הראשון (ראה להלן).

 

התנהגותו של הנאשם כלפי הקטינים המתלוננים מהווה התאכזרות לשמה. הנאשם דיבר בעדותו על רומנטיקה, אהבה, וקשר זוגי של ממש. ואולם בפועל הוא התעלל בקטינים בצורה סדיסטית שאין בינה לבין אהבה ולא כלום.

כל מעייניו של הנאשם היו נתונים לניצולם של אותם קטינים, על מנת לקיים עמם יחסי-מין. זו גם הסיבה שהנאשם לחץ על חלק מהקטינים לקבע את נטייתם המינית ולהודות כי הם הומוסקסואלים, למרות שהוא נוכח כי הם מתלבטים בשאלה זו (ראה הדיון המפורט באישום הראשון לגבי א.ש., ודבריו של הנאשם לגבי ג.ח. שהוא המתלונן באישום השלישי, בעמ' 321-322).

 

כך גם ניתן להתרשם מעיון בשיחות הנאשם עם המתלוננים השונים באיזו מהירות דורש הנאשם מקטינים עמם שוחח באינטרנט להפגש עמו, ומיד כאשר הוא נתקל בסירוב מצידם הוא עובר לאיומים. כך קרה במקרה של א.ש. באישום הראשון, וכך קרה במקרה של ש.נ. באישום העשירי (ת/81 עמ' 18-19, ועמ' 284-286). כך נהג הנאשם גם כאשר היה ידוע לו שלקטין עמו הוא משוחח יש חבר (ראה המקרה של ש.נ.), עד שאותו קטין אמר לנאשם שהוא מוכן לשוחח עמו בתנאי שיפסיק לאיים עליו (ת/81 עמ' 17). אמצעי האיום החוזר ונשנה של הנאשם הוא חשיפת פרטיו האישיים של הקטין, ולשם כך השתמש הנאשם בתוכנות שונות שהיו בידיו (ראה למשל האישום הראשון והאישום העשירי, ועמ' 285 לפרוטוקול).

 

15.        על שולחן העבודה במחשבו של הנאשם נמצא הקובץ STAFF (ת/2 א'), אשר מכיל רשימה של עשרות נערים, רובם קטינים, כולל מספרי הפלאפון שלהם, גילם ומקומות מגוריהם. חלק מהקטינים ברשימה הם בני 13-14. הנאשם אישר כי הוא זיהה את הנערים על פי גילם, שהיה אחד האפיונים מבחינתו (294-295). מרשימה זו ניתן לראות כי הנאשם התעניין באופן מיוחד בקטינים.

 

16.        טענתו העיקרית של הנאשם כנגד העבירות של סחיטה באיומים היא שמטרת האיומים היתה להביא את הקטינים ליצור עמו קשר ולהכירו, על מנת שתינתן לו הזדמנות נאותה להציג את עצמו. ואולם הסתבר כי גם לאחר יצירת הקשר, ואף לאחר מפגשים עם חלק מן הקטינים המתלוננים בתיק זה, נקט הנאשם בשיטה של סחיטה באיומים. איומיו של הנאשם כנגד א.ש. (באישום הראשון) נמשכו גם לאחר שנפסקו כבר המפגשים עמו (ראה להלן), וכך נהג הנאשם גם לגבי המתלוננים ד.מ. (אישום אחד-עשר) ו- י.י. (אישום חמישי).

השניים האחרונים נפגשו עם הנאשם, התרשמו ממנו כפי שיכלו להתרשם, ולא היו מעונינים להמשיך לפגוש אותו אך הנאשם החליט לכפות זאת עליהם באמצעות סחיטה באיומים (הנאשם בעמ' 310).

 

17.        הנאשם טען כי האיומים שנקט כלפי הקטינים לא נועדו להביאם לקיום יחסי-מין עמו, אלא לשמור עמו על קשר, והסביר שהוא לא יכול להימשך מינית לבחור שטרם ראה אותו (עמ' 324). ואולם עיון בלוגים של השיחות עם המתלוננים, אשר חלקם כוללים קיום יחסי-מין וירטואליים המתבטאים באוננות מול המסך ((Cyber Sex, מעלה שמטרתו של הנאשם היתה לקיים יחסי-מין, וירטואליים וממשיים, עם אותם קטינים.

 

חלק מהקטינים נדרשו על ידי הנאשם לשלוח תמונות, ואחד מהם (ל.ס. באישום השישי) נדרש להמשיך ולשדר לנאשם באמצעות מצלמה ממוחשבת סצינות עירום שונות.

הנאשם אף אישר כי רצה להיפגש עם א.ש. (המתלונן באישום הראשון) על מנת לקיים עמו יחסי-מין (עמ' 328), וכי הם התאהבו זה בזה עוד בטרם נפגשו (עמ' 338), וזאת למרות שהנאשם לא ידע איך א.ש. נראה.

 

יתר על כן: הנאשם אישר כי מבחינתנו ניתן לקיים יחסי-מין גם בצורה וירטואלית, כאשר במהלך שיחות באינטרנט הצדדים מגיעים לפורקן מיני; כדברי הנאשם: "זה גם סוג של יחסי-מין" (עמ' 316-317, 324). לכן, גם אם מטרת הסחיטה באיומים היתה אך ורק לאלץ את הקטינים לשמור על קשר באינטרנט עם הנאשם - ואינני סבור כך - עדיין היתה המטרה שהדריכה את הנאשם מינית באופן מובהק. הנאשם ידע היטב שהפגישות עם הקטינים נועדו להוביל לקיום יחסי-מין, ובלשונו החלקלקה הודה בכך בחצי פה ואמר: "אני אף פעם לא אמרתי שזה משהו שלא נלקח בחשבון, אבל זה לא המטרה העיקרית שלשמה רציתי להיפגש" (עמ' 337). לנאשם - גבר בן 23 - לא היתה כל סיבה ליצור קשר  של חברות או ידידות עם קטינים בגילאים של 13-16, שנסוב בעיקרו סביב ענייני המין, אלא למטרה של קיום יחסי-מין עמם. הוא עצמו הגדיר התנהגות כמו זו שלו כפדופיליה, ומי כמוהו יודע זאת.

 

כל סיפוריו של הנאשם על "אהבה" ו"זוגיות" אינם אלא הבל ורעות רוח, גם בלא שנתייחס לפער הגילים הגדול בין הנאשם לקטינים נשוא כתב האישום. הנאשם אמר: "נאהבים זה שהדבר האחרון שהולכים לישון בלילה וחושבים עליו זה על בן הזוג והדבר הראשון שעושים כשקמים בבוקר וגם במשך כל היום" (עמ' 344).

 

ואולם מסתבר כי בזמן שלדבריו היה מאוהב בא.ש. (אישום ראשון), הוא ניהל "רומן" אהבים גם עם ג.ח. (אישום שלישי), ועם י.ו. (אישום תשיעי), והנאשם הודה בכך (עמ' 341-342 ו- 345). מה שחיפש הנאשם לקיים עם קטינים בני 13-16 הוא מין מזדמן, ולא קשר זוגי של אהבה.

 

ד.      דיון באישומים השונים

(1)       אישום ראשון

א.         תשתית ראייתית

 

18.        באישום הראשון נטען כי בחודש ספטמבר 2001 יצר הנאשם קשר באינטרנט באמצעות תוכנת I.C.Q עם א.ש. יליד 29.11.86. במהלך השיחות ביניהם, סיפר א.ש. לנאשם על התלבטויותיו בנוגע לזהותו המינית. הנאשם ניסה לשכנע את א.ש. להיפגש עמו ולקיים אתו יחסי-מין. א.ש. סירב להצעות הנאשם וניסה להפסיק את הקשר עמו. בעקבות כך החל הנאשם לאיים על א.ש., כי אם לא ייענה לדרישותיו הוא יחשוף בפני הוריו את נטיותיו ההומוסקסואליות. בעובדות אלו הודה הנאשם בתגובתו לכתב-האישום.

 

החל בחודש דצמבר 2001, בהיותו של א.ש. כבן 15, נפגשו הנאשם וא.ש. כמה פעמים באזור המרינה בהרצליה, וקיימו יחסי-מין ברכבו של הנאשם. הנאשם ביצע בא.ש. מעשי סדום, בכך שהחדיר את איבר-מינו לפי-הטבעת ולפיו של א.ש. במספר הזדמנויות שונות, במהלך המפגשים ביניהם. גם בעובדות אלו מודה הנאשם בתגובתו לכתב האישום. אלא שבכתב האישום נטען כי היחסים המיניים ביניהם נבעו מאיומיו של הנאשם, ואילו הנאשם טוען כי הם התקיימו בלא כל קשר לאיומים - בהם הודה - אלא מתוך אהבה שהתפתחה ביניהם, ובהסכמה מלאה של א.ש. . לטענת הנאשם, איומיו כלפי א.ש. הושמעו כמה חודשים לפני שהם קיימו יחסי-מין.

א.ש. המשיך להיות בקשר עם הנאשם לאחר הפסקת המגעים המיניים ביניהם, וכאשר  לא נענה לדרישות הנאשם להמשיך בקשר עמו, שב הנאשם ואיים עליו לחשוף בפני הוריו את נטיותיו ההומוסקסואליות. גם עובדה זו מוכחשת ע"י הנאשם.

 

העבירות המיוחסות לנאשם באישום הראשון הן מעשה סדום בנסיבות של אינוס, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ללא הסכמה חופשית), וכן סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין. ב"כ הנאשם מודה בסיכומים כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 347(א) לחוק העונשין (מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 16 שנה), וכן בעבירה של סחיטה באיומים על פי סעיף 428 רישא לחוק העונשין (סחיטה שלא הביאה לידי מעשה).

 

19.        א.ש. העיד בבית המשפט, ולפיכך ראיות התביעה מבוססות הן על עדותו, והן על הלוגים של השיחות בינו לבין הנאשם.

א.ש. נולד ביום 29.11.86, והוא כיום תלמיד בבית ספר תיכון. הוא הכיר את הנאשם בחודש ספטמבר או אוקטובר 2001, כאשר יוזם הקשר היה הנאשם; א.ש. לא ידע לומר כיצד הגיע אליו הנאשם. הוא שיתף את הנאשם בהתלבטויותיו בתחום הזהות המינית, מתוך הנחה שהוא נותר אלמוני, והוא אף הקפיד שלא למסור פרטים אישיים על עצמו (עמ' 81-82). באותה עת הוא היה בן 14 ותשעה חודשים. הוא הופתע מאוד כאשר הנאשם התקשר לביתו יום אחד, וחשב שאולי עשה טעות ומסר את פרטיו. למיטב זכרונו הוא אמר לנאשם בן כמה הוא, והנאשם אמר לו כי מישהו מסר לו את מס' הטלפון שלו (עמ' 83-84). למעשה, שיקר הנאשם לא.ש.: הוא השיג את פרטיו האישיים של א.ש. באמצעות קובץ של משרד הפנים שהיה בידיו שלא כדין (הודעתו ת/2 עמ' 9). זה לא היה השקר היחיד של הנאשם לא.ש.: ביום 2.11.01 שאל א.ש. את הנאשם האם יש לו חבר, או שהוא נמצא בקשר עם מישהו, והנאשם השיב: "רק אתך". ממש באותו יום אמר הנאשם למתלונן ג.ח. (אישום השלישי): "ג. אתה רק שלי ואני רק שלך" (ת/76א').

 

20.        א.ש. העיד כי הנאשם ניסה לשכנעו כי כדאי לו לנסות לקיים יחסי-מין עם בחור, ובתחילה הוא התנגד לכך נחרצות (עמ' 85). אכן, מעיון בשיחות ביניהם עולה כי מאז תחילתן ניסה הנאשם להטות את נושא השיחה לענייני מין (ת/74ב' יום 28.8.01 שעה 21:33, ויום 26.9.01 שעה 15:07).

הנאשם טען בעדותו כי קיים עם א.ש. שיחות בנושאים שונים ומגוונים (עמ' 215), אך מעיון בשיחות ניתן להתרשם בבירור שהנושא המיני הוא הדומיננטי בקשר ביניהם, ואין ספק כי בשלב ההתחלתי של הקשר היה זה הנאשם שהסיט את השיחות לכיוון המיני, בעוד שא.ש. היה מסוייג ביותר.  ביום 27.9.01 שאל א.ש. את הנאשם: "מה אתה רוצה ממני", והנאשם השיב - חד וחלק: "סקס". ביום 28.9.01 הנאשם אמר לא.ש.: "אני רוצה שתזיין אותי ואתה לא רוצה". הנאשם אף אמר לא.ש. כי יהיה מעונין לקיים עמו יחסי-מין גם אם יחשוב כי א.ש. מכוער כאשר יפגוש בו (28.9.01 שעה 01:15). הנאשם הודה בעדותו כי רצה להיפגש עם א.ש. על מנת לקיים עמו יחסי-מין (עמ' 328).

 

כאשר התנגד א.ש. לרעיון לקיים יחסי-מין עם הנאשם, החל הנאשם לאיים עליו כי יחשוף את נטייתו המינית בפני הוריו - איום שהפחיד מאוד את א.ש. (עמ' 85). כדברי א.ש.: "הוא תמיד לחץ ואיים, ואמר שאני חייב" (עמ' 86). הנאשם לא הכחיש בעדותו כי השתמש באיומים מהסוג האמור כדי לגרום לא.ש. להמשיך ולהיות עמו בקשר (עמ' 215). הוא גם נאלץ להודות כי אמר לא.ש. בצורה מפורשת כי הוא מעונין לפגוש אותו על מנת לקיים יחסי-מין (עמ' 328-329). הנאשם גם אישר כי היה מודע לכך שא.ש. המשיך בקשר עמו, וכלשונו "נותן לו צ'אנס", כתוצאה מהאיומים שהפעיל נגדו (עמ' 335). עוד אמר הנאשם בהודעתו ת/2 עמ' 8, כי א.ש. היה "במצוקה נפשית", אם כי בעדותו הוא ניסה להתנער מאמירה זו (עמ' 296-298).

 

בשיחת טלפון בין הנאשם לבין א.ש., שהתקיימה ביום 14.8.02 לאחר שכבר קיימו יחסי-מין, אומר הנאשם לא.ש.:

 

"אתה זוכר בכלל איך התחלנו לדבר, אתה בכלל לא רצית לדבר איתי בטלפון, הכל הלך בכוח, אתה זוכר שאני אמרתי כאילו אמרתי לך שאני אתקשר להורים ואז אתה אמרת כאילו, לא לא אל תתקשר, אני מבטיח לדבר אתך ב- ICQ... זה התחיל באיומים, כי אתה פשוט בדרך היפה אתה ממש היית אנטי... בזכות האיומים שבהתחלה אנחנו הגענו לזה שכבר דברנו בטלפון יפה" (ת/12 עמ' 13).

 

א.ש. נשמע אומר לנאשם באותה שיחה: "תבין משהו אני תמיד אפחד ממך, אני מפחד ממך גם עכשיו גם כרגע"; הנאשם שאל את א.ש. אם ימשיך לפחד ממנו גם אחרי שהוריו ידעו על נטיותיו המיניות, וא.ש. השיב: ”כן א...  לא" (עמ' 13 למעלה). א.ש. אמר בעדותו כי לא ידע שמאזינים לשיחותיו (עמ' 87). הנאשם אישר בעדותו כי היה מודע היטב לכך שא.ש. פוחד מאיומיו, וכי הקשר שלו עם א.ש. החל בשל אותם איומים (עמ' 300-301). בהאזנת סתר לשיחה בין הנאשם לבין א.ש. נשמע הנאשם אומר לא.ש., אשר מסרב לבוא לביתו: "בינינו נכון בתכלס אתה קצת מפחד ממני, למרות כל דבר שאני אבטיח לך" (ת/12 עמ' 15).

 

21.        א.ש. הסביר בעדותו הראשית כי התלבט מאוד בנוגע לקשר עם הנאשם, וכאשר הנאשם החל לאיים עליו הוא ניסה להרגיע אותו ולפייסו, בין היתר בכך שאמר לו שהוא ישכב אתו (עמ' 87-88). הוא התבקש בעדותו הראשית להתייחס לקטעי שיחות באינטרנט בינו לבין הנאשם, שם הוא מרעיף על הנאשם דברי אהבה (ת/74: כינויו של א.ש. הוא assaf, וכינויו של הנאשם הוא KutKut). א.ש. הסביר כי לאחר שהנאשם איים עליו והפחיד אותו במשך תקופה לא קצרה, הוא החליט לשנות כיוון. הוא סבר כי אם יציג בפני הנאשם מצג כאילו הוא אוהב אותו, וילך לקראתו, אולי יעזוב אותו הנאשם לנפשו; לכן הוא התחיל להרעיף עליו מילות אהבה. ואולם בסופו של דבר הוא התקרב לנאשם, התחיל לסמוך עליו, ואף החליט להיפגש אתו (עמ' 88-89). הוא טען כי הסכים להגיע לפגישה עם הנאשם משום שפחד ממנו (עמ' 90). הוא נפגש עם הנאשם 3 או 4 פעמים, וקיים עמו יחסי-מין פעמיים או שלוש. הוא לא זכר מה בדיוק הוא עשה לנאשם בפגישות אלו, או לפחות כך טען (עמ' 91).

 

22.        א.ש. הסביר בעדותו כי פחד שהנאשם יספר להוריו על נטיותיו ההומוסקסואליות, אם כי הוא עצמו לא היה בטוח באותה עת שיש לו נטיות שכאלו שכן שבוע אחד העדיף בנות, ושבוע אחר העדיף בנים. הנאשם ניצל זאת, ושאל אותו: "מה הם (הוריך) ישאלו אחרי שאני אספר להם שרצית להיפגש איתי ולמצוץ לי את הזין" (ת/74ב עמ' 8). מאותה שיחה עולה כי הנאשם התרגז כאשר א.ש. אמר לו שנראה לו כי נטייתו היא דווקא לבנות; בתגובה איים הנאשם להתקשר להוריו של א.ש.. הלה התחנן בפני הנאשם שיפסיק לאיים עליו, והנאשם אמר לו: "אני רוצה שתתחיל לעשות מה שאני אומר לך" (שם, עמ' 8-9).

א.ש. העיד כי סבר לתומו שהנאשם יעזוב אותו במשך הזמן, אך הנאשם פשוט לא ויתר. בהמשך השיחות באינטרנט, במחצית השניה של חודש אוקטובר 2001, ניתן לראות שהנאשם איננו חדל מלקלל את א.ש. ולאיים כי יספר להוריו שהוא הומוסקסואל (ת/74 עמ' 15-19). הנאשם הבין היטב שאיומיו פועלים על א.ש., שכן א.ש. חזר ואמר בשיחות שהוא חושש מאוד מאיומיו של הנאשם, ובמהלך השיחות התרצה מדי פעם ואמר לנאשם כי הוא יסכים לקיים עמו יחסי-מין (20.10.01 שעה 3:52 אחה"צ; 28.10.01 שעה 12:42 בבוקר).

 

בשלב מסוים שאל הנאשם את א.ש. אם הוא רוצה "למצוץ לו", וא.ש. השיב בשלילה; הנאשם הגיב על כך באומרו: "זהו מספיק ההורים שלך לא ידעו יותר מדי זמן" (ת/74 עמ' 18). בשלב מסוים נשבר א.ש. ואמר לנאשם: "אם אתה רוצה ממני זיון אז קח" (ת/74 עמ' 19). א.ש. הסביר בעדותו כי חש שאינו יכול להתמודד יותר עם הנאשם, והוא החליט להיענות לדרישותיו (עמ' 97). ואולם שיחה זו היתה ביום 20.10.01, והפגישות ביניהם החלו רק בסוף חודש דצמבר 2001. בכל זאת, טען א.ש. כי אלמלא איומיו של הנאשם לא היה מסכים להיפגש עמו (עמ' 97).

 

23.        ניתן לראות מהשיחות בין הנאשם לא.ש., כי הנאשם היה מפעיל על א.ש. לחץ ואיומים באופן שגם כדי להפסיק את השיחה וללכת לישון היה צריך א.ש. לקבל אישור מהנאשם, אף כי אמר שהוא מאוד עייף. בנוסף, הנאשם לחץ על א.ש. לקיים עמו יחסי-מין, ואילו א.ש. דחה אותו שוב ושוב. כאשר א.ש אמר שאיננו מעוניין בכך, השיב לו הנאשם: "אז תעשה את זה כדי לספק אותי" (ת/74 עמ' 28). כאשר א.ש. השיב בשלילה, שב הנאשם ואיים לגלות להוריו שהוא "אוהב בנים". א.ש. כינה את הנאשם "הומו", וכאשר הנאשם שאל את א.ש. איך הוא מגדיר את עצמו, השיב א.ש.: "סטרייט שנגרר לאיומים מצד הומו"; הוא שב והבהיר לנאשם כי באותה עת הוא חש כי איננו נמשך כלל לבנים (שם, עמ' 28). כך גם עולה מהמשך השיחות: א.ש. חזר ודחה את הצעות הנאשם לקיים עמו יחסי-מין, וטען כי הוא נמשך לבנות, והנאשם לא הרפה ממנו והמשיך בשלו, כולל איומים להתקשר להוריו (שם, עמ' 29-30). הנאשם הבין כי א.ש. מתלבט באשר לזהותו המינית, ניסה לשכנעו לקיים יחסי-מין עם בן על-מנת שיוכל לגבש את דעתו, ואף הציע שאותו בן יהיה הנאשם (ת/74 יום 26.9.01 שעה 15:26).

 

בשלב מסוים אמר א.ש. לנאשם: "אני לא רוצה, למה אתה חייב להכריח אותי... זיון זה בא רק כששני אנשים אוהבים אחד את השני... תבין שאם תכריח אותי זה אונס!!!" (שם עמ' 30); הנאשם השיב: "תבין שאני יספר להורים שלך על הכל" (שם עמ' 30).

א.ש. אמר לנאשם כי הוא יספר למשטרה כי הנאשם הכריח אותו לעשות הכל, אך הנאשם איננו "מתרשם" מן האיום, ואמר: "אתה יותר חושש שההורים שלך ידעו על הכל מאשר להסתכן ולספר למשטרה שלחצתי עליך לשכב איתי" (שם עמ' 30). א.ש. הגיב בייאוש: "לא יכול יותר!!! תראה מה אתה עושה לי!!!". הנאשם הציע לא.ש. "מוצא" לייאושו, והציע שהם יפגשו; א.ש. דחה הצעה זו והסביר שהוא מפחד.

הנאשם לא הרפה והמשיך להציע לא.ש. לחדור אליו, או להתיר לא.ש. לחדור אל הנאשם, וא.ש. אומר "אני מפחד שתאנוס אותי". הנאשם הרגיע אותו כי אין חשש שהוא יעשה זאת, וא.ש. אמר לו: "עכשיו אתה אונס אותי" (שם עמ' 30-31). א.ש. המשיך להתחנן שהנאשם יעזוב אותו, והנאשם בשלו. לבסוף ביקש א.ש. שבוע לחשוב על הדבר, בתנאי שהנאשם יקבל את החלטתו ויפסיק לאיים עליו. הנאשם חזר ואיים לדבר עם הוריו של א.ש., וא.ש. חתם את השיחה במילות הייאוש: "די כבר, תזיין אותי, תאנוס אותי בסדר???" (שם עמ' 32).

 

24.        א.ש. טען בעדותו כי נאלץ להיכנע לאיומי הנאשם שכן הלה ידע כיצד להגיע אל הוריו, ואילו הוא לא ידע דבר על הנאשם (עמ' 99-100). רק בשלב מאוחר יותר ידע א.ש. את מספרי הטלפון של הנאשם. א.ש. נשאל בעדותו הראשית כיצד הוא מסביר את העובדה שלאחר השיחות המצוטטות לעיל בסוף חודש אוקטובר 2001, בהן דחה את דרישותיו של הנאשם לקיים עמו יחסי-מין שוב ושוב, השתנה יחסו אל הנאשם מן הקצה אל הקצה מתחילת נובמבר 2001, ולפתע הוא עצמו יזם קשר עם הנאשם, וניהל אתו שיחות אהבה. א.ש. הסביר: "באיזה שהוא שלב החלטתי שזה פשוט, שאני לא יכול להלחם אתו והוא לא יעזוב אותי". הוא נשאל מדוע לצורך כך היה צריך להביע דברי אהבה באוזני הנאשם, והוא הסביר כי סבר שאם ירעיף חיבה על הנאשם, אולי הנאשם יניחהו לנפשו (עמ' 101).

 

25.        בחקירתו הנגדית אמר א.ש. כי הוא אף פעם לא הודה בפני הנאשם בנטיותיו המיניות, משום שהוא עצמו היה מאוד מבולבל (עמ' 102-103). לפיכך נשאל מדוע כל כך פחד מהאיום של הנאשם שיספר להוריו כי הוא הומוסקסואל, שהרי לטענתו הוא לא בהכרח היה כזה; לא.ש. לא היה הסבר לכך, ובדיעבד נראה לו שנהג כטיפש (עמ' 103). א.ש. אישר כי מתחילת חודש נובמבר 2001 החל להיפתח אל הנאשם, וכאשר הנאשם רצה לנתק עמו את הקשר, התחנן א.ש. בפניו שלא יעשה כן, והצהיר שהוא אוהב את הנאשם (עמ' 106-107). הוא הודה כי אמר לנאשם כי למרות שהוא איננו הומוסקסואל - עבור הנאשם הוא יהיה כזה (עמ' 107). בתקופה זו הוא גם מסר לנאשם את מס' הטלפון שלו, ואמר לו כי תוך זמן מה הוא יוכל להיות בטוח שהוא אוהב אותו (עמ' 108).

ואולם א.ש. שב והדגיש כי הדברים שאמר לנאשם לא היו כנים, וכי כל מטרתו היתה לגרום לנאשם לעזוב אותו, משום שהוא לא ידע כיצד להתמודד עם הנאשם ופחד ממנו (עמ' 108-109); כדבריו: "הכל היה משחק", ולא היה בלבו שמץ של אהבה כלפי הנאשם.

א.ש. נשאל מדוע היה צריך להתקשר לנאשם ביוזמתו, והשיב: "הייתי חייב להראות לו שאני כן רוצה אותו, כאילו" (עמ' 110). א.ש. הופנה לשיחה ביום 14.11.01, שבה שב ואמר לנאשם כמה הוא אוהב אותו ונמשך אליו מינית. במהלך שיחות ארוכות בחודש נובמבר 2001 קיימו הנאשם וא.ש. שיחות מין לוהטות, כשהם מגרים האחד את השני, וא.ש. אומר לנאשם: "אני מאוהב בך, אני מטורף עליך... בא לי למצוץ לך...", וכן הלאה (ת/74 עמ' 69-70). בשיחה ביום 15.11.01 אמר א.ש. לנאשם כי הוא "משוגע עליו", ואיננו מפסיק לחשוב עליו, וכאשר הנאשם אמר לו כי הוא מתחיל לעבוד בחנות בגדים, הביע א.ש. ביטויים של קינאה על כך שהנאשם יפגוש "כוסונים" ויעזוב אותו (עמ' 112-112). על כל אלו אמר א.ש. בעדותו כי דבריו לא היו אלא "זיוף" (עמ' 111). גם כאשר ביקש מהנאשם להתקשר אליו בטלפון לפני השינה - נבע הדבר מהמחשבה שאולי הנאשם יחליט לבסוף לעזוב אותו.

 

26.        א.ש. נשאל בעדותו האם הוא לא חשב שדברי אהבה ולהט כפי שהשמיע באוזני הנאשם דווקא ישיגו את התוצאה ההפוכה, והנאשם יהיה כרוך אחריו יותר ויותר. הוא השיב כי בדיעבד הוא מבין שעשה טעות, אך באותה עת סבר שזו הדרך להוריד את הנאשם מעל גבו (עמ' 112).  הוא אמר כי מחד נתן לנאשם להרגיש שהוא באמת אוהב אותו, ומאידך אמר דברים מהם הנאשם צריך היה להבין שהוא לא בטוח בכך (עמ' 113). א.ש. הודה כי דברי האהבה שהרעיף על הנאשם במהלך חודש נובמבר 2001, באו בתקופה שבה הנאשם חדל מלאיים עליו (עמ' 113). כאשר נשאל האם באמת הרגיש רגש אהבה כלפי הנאשם, השיב א.ש.: "זה לא רגש, זה ענין של תלות כנראה... אני חושב שזה משהו שהייתי צריך, משהו שאני הרגשתי שאני צריך איזו מישהו שקצת יעזור לי, קצת ידריך אותי... יעזור לי בכל ההתלבטויות שהיו לי, אז זה לא רגש של אהבה" (עמ' 113).

ואולם בהודעתו במשטרה היה א.ש. מוכן להודות בקשר רגשי עמוק יותר כלפי הנאשם: הוא אמנם הדגיש כי תמיד היה תחת השפעת איומי הנאשם, אך הוסיף: "במשך כל התקופה אני התפתחתי אליו רגשית מאוד" (עמ' 114). א.ש. חזר וטען כי כל המקרים בהם אמר לנאשם "אין לך מושג כמה אני אוהב אותך", וכן "אתה כל הזמן בראש שלי, כל שניה שעוברת יש לי מחשבה כחולה אחרת עליך" - הדברים נאמרו מן השפה אל החוץ, וכך היה במקרים בהם הוא נתן לנאשם להבין שהוא מאונן מולו באינטרנט עד כדי סיפוק מיני (עמ' 115).

 

27.        א.ש. נשאל בחקירתו הנגדית על שיחה שקיים עם הנאשם ביום 15.11.01, בה הציע לו הנאשם להפגש עמו, וא.ש. אמר כי הוא אמנם עבר שינוי עצום - מאחד שאוהב בנות לאחד שאוהב בנים - והוסיף כי הוא אוהב את הנאשם יותר מכל דבר אחר בעולם, אך עדיין "קצת פוחד" להפגש, ומבקש עוד זמן; לדברי א.ש. דבריו אלה מראים שהוא לא היה בטוח בעצמו (עמ' 116). א.ש. לא ידע להסביר בדיוק את מהות אותו פחד, אך טען כי פחד מהנאשם; ואולם באותה שיחה אמר א.ש. לנאשם: "אתה כנראה לא מבין אותי, אני לא מפחד ממך או ממה שתעשה, אני מפחד שאני לא אמצא חן בעיניך" (עמ' 116, 119).

כמו כן אמר א.ש. לנאשם באותה שיחה ביום 15.11.01, כי הוא פוחד להפגש אתו שמא הדבר ייוודע להוריו (עמ' 121). א.ש. אמר כי כל אלה היו רק תירוצים כדי לא להפגש עם הנאשם, ותמיד היו לצד דברי האהבה משפטים מהם הנאשם יכול היה להבין שא.ש. איננו רוצה או איננו בטוח בנוגע לקשר עמו (עמ' 122). במענה לשאלות בית המשפט אמר א.ש. שהוא עצמו לא היסס אלא היה ברור לו שאיננו מעוניין בקשר עם הנאשם; אך מיד לאחר מכן אמר א.ש.: "הרגשתי לא בטוח בקשר להכל, עם המפגש, לעשות מה, איך. בלב כאילו לא רציתי, איך שלא יהיה" (עמ' 123).

 

תמיכה מסוימת בטענתו של א.ש. כי כל רצונו היה לרצות את הנאשם, ניתן לראות בקטעי שיחות בהם הוא טורח לוודא שלא הכעיס את הנאשם בדבריו, ומתנצל מייד כאשר הנאשם כעס עליו; א.ש. אף אמר לנאשם: "מה עשיתי??? אני כל כך משתדל" (ת/74א' 10.11.01, שעה 10:54 ו- 11:36, ויום 16.11.01). הנאשם עצמו אמר לא.ש. באחת השיחות כי הוא חש שא.ש. לא באמת אוהב אותו, וא.ש. השיב: "ברור, אני כל הזמן מזייף... נו באמת, תבין זה קצת מוקדם לי" (ת/74א' עמ' 75 מיום 15.11.01).

כך גם עלה מהשיחות התלבטותו של א.ש. אם להיפגש עם הנאשם, כולל משפטים מהם ניתן להבין שהוא מוכן לסיים את הקשר עם הנאשם (יום 23.11.01 שעה 1:22, יום 24.11.01 שעה 2:20).

הנאשם עצמו העיד כי החליט לנתק את הקשר עם א.ש., משום שלא יכול היה להגיע למצב שיפגוש אותו אחת לשבוע (עמ' 223).

 

א.ש. נשאל מדוע אין בשיחות בינו לבין הנאשם החל ביום 2.11.01 כל ביטוי לכך שהוא פוחד מהנאשם, או חושש להפגש עמו, והשיב כי לאחר תאריך זה הוא שינה "טקטיקה", והחליט "לבוא לקראת הנאשם"; א.ש. לא ידע לומר אם אמר לנאשם כי הוא מפחד ממנו לאחר יום 2.11.01 (עמ' 126).

 

28.        לא זו בלבד שא.ש. נהג לומר לנאשם עד כמה הוא אוהב אותו וחושק בו מינית, אלא שהוא גם דחה ניסיונות של הנאשם לנתק עמו את הקשר. כאשר הנאשם הודיע לא.ש. בשיחה ביום 2.11.01 כי הוא איננו מעוניין בחבר שלא ניתן להפגש עמו, והוא ייאלץ למצוא לו מישהו אחר, ניסה א.ש. למנוע תוצאה זו, ושאל את הנאשם איך הוא יכול לחשוב על בן אחר, שעה שא.ש. כל כך אוהב אותו. א.ש. נשאל מדוע לא ניצל הזדמנות זאת כדי להשתחרר מהנאשם; הוא השיב כי לא האמין לדברי הנאשם שהוא יסכים לניתוק הקשר עמו (עמ' 117-118). עם זאת, א.ש. הודה כי הוא אכן החליט באותו שלב שלא להביא לסיום הקשר עם הנאשם, וכדבריו: "אני החלטתי שזה לא ייגמר" (עמ' 118). כך הסביר א.ש. את העובדה שבאותה שיחה הוא התחנן בפני הנאשם שלא יעזבנו, והסביר לנאשם שהוא בוכה, עצוב ורועד מעצם המחשבה שהנאשם יעזוב אותו.

 

לנוכח דברים אלו, נאלץ א.ש. להודות בחקירתו הנגדית כי הוא אכן היה זקוק לקשר עם הנאשם באותה עת, על מנת שיעזור לו ויכוון אותו, והוסיף: "ניסיתי לבוא אליו, אני לא יודע למה אבל ניסיתי לבוא אליו. חשבתי שאולי כן יעזור לי למרות הכל" (עמ' 118).

א.ש. טען כי לא התכוון לדברי האהבה שאמר לנאשם, אך הודה כי הנאשם יכול היה להבין את דבריו כדברי אהבה כנים (עמ' 120). א.ש. גם הודה כי לא זו בלבד שהוא עצמו היה אומר לנאשם תדירות עד כמה הוא מאוהב בו ("ירוני שלי אני זז, מתוק, חתיך, מקסים, נחמד, חמוד, מושלם שלי אני אוהב אותך לעד ביי") - אלא שבשיחות היה שואל האם הנאשם אוהב אותו, כפי שא.ש. אוהב את הנאשם (עמ' 124).

כמו כן אמר א.ש. לגבי הרגשתו כלפי הנאשם בחודש נובמבר 2001, כאשר נשאל אם הרגיש שהוא יכול לסמוך על הנאשם: "הרגשתי באיזו שהוא מקום אולי כן, אולי כן אפשר, אני אוכל כן לדבר אתו וכן אני אוכל לסמוך עליו אולי" (עמ' 133).  הוא אישר כי חלק מהשיחות עם הנאשם נבעו  מהצורך שלו בכך (עמ' 134). הוא עצמו שאל את הנאשם מה עליהם לעשות כדי שהקשר ביניהם לא ידעך (עמ' 133-134). א.ש. גם אישר כי הוא לא התלונן כנגד הנאשם, אלא שהמשטרה הגיעה אליו (עמ' 133).

 

בשיחה של א.ש. עם הנאשם ביום 16.11.01 אמר לו הנאשם כי נמאס לו מהקשר ביניהם  ("תעוף לי מהחיים, נשבר לי ממך"), וא.ש. התחנן בפני הנאשם לשוחח עמו בטלפון ולהפגש עמו. א.ש. הסביר כי למרות שבאותה שיחה לא היו איומים, הרי שתמיד היה לו חשש מפני איומיו של הנאשם (עמ' 126-127).

כך גם בשיחה ביניהם מיום 24.11.01: כאשר הנאשם אמר לא.ש. שלא "מתאים" לו חבר שאיננו מוכן להודות שהוא הומוסקסואל, אמר לו א.ש.: "אל תעשה לי את זה אני כל כך אוהב אותך". כל שהיה לא.ש. לומר על כך הוא :"זה מראה שוב שלא הייתי בטוח בעצמי והראיתי את זה, בלב ידעתי שאני לא רוצה" (עמ' 129-130).

יתר על כן: בהמשך אותה שיחה הציע הנאשם לא.ש. להסתפק בכך שהם יישארו ידידים, אם א.ש. איננו מעונין בחברות, וא.ש. השיב: "אני רוצה להפגש איתך אין לך מושג מה שאני מרגיש כלפיך, אני כולי רועד, אם תפגע בי לא אוכל להתאושש מזה". א.ש. הסביר כי דבריו אלו היו ביטוי לכך שהנאשם שלט בו, והוא חזר ואמר כי כל הדברים שאמר לנאשם היו "שטויות, זה הכל סתם... לא התכוונתי... זה דברים שסתם כתבתי" (עמ' 130-131). א.ש. אף הודה כי במהלך השיחות באינטרנט ביקש ממנו הנאשם לא פעם שלא יתקשר אליו בטלפון, ואילו הוא ביקש להמשיך ולהתקשר אל הנאשם גם בטלפון; א.ש. הסביר שחשב כי למרות כל האמור לעיל הנאשם ימשיך באיומיו (עמ' 122).

 

ביום 14.12.01 הציע הנאשם לא.ש. לסיים את מערכת היחסים ביניהם, ולהישאר ידידים אך א.ש. דחה הצעה זו; הוא הסביר כי פיתח תלות בנאשם, שהיתה מלווה תמיד בפחד (עמ' 135-136). ביום 15.11.01 סיפר הנאשם לא.ש. כי הוא נפגש עם בחור אחר, ואף החל  להתאהב בו; א.ש. לא ניצל גם הזדמנות זו כדי להינתק מהנאשם, והסביר כי היה זקוק לנאשם בשל התלות בו (עמ' 136-137).

 

29.        א.ש. לא הסתפק בדברי אהבה שהרעיף על הנאשם, אלא שאף נתן לו להבין בשיחות עמו עד כמה הוא חושק בו מינית. הוא סיפר לנאשם כי הפנטזיה שלו היא לשכב עם הנאשם במיטה, להתחבק עמו ו"להיות מאוהבים". בשיחה ביום 16.11.01 הוא אמר לנאשם כי נמאס לו להמשיך לאונן בגלל הנאשם, ומשתמע מכך רמז כי הגיע הזמן  שהשניים יפגשו. בהמשך השיחה א.ש. אף היה ברור יותר, ואמר: "נמאס לי לבלוע את השפיך שלי אני רוצה את שלך"; א.ש. לא ידע כיצד להסביר זאת בעדותו, זולת האמירה שהוא לא ידע כיצד להתמודד עם הדברים (עמ' 124-125).

כך גם ניתן למצוא ביטויי זימה מהסוג האמור בשיחה בין הנאשם לא.ש. ביום 16.11.01, ממנה עולה לכאורה כי א.ש. רצה לקיים יחסי-מין עם הנאשם ("כל פעם שאני חושב עליך וזה בערך 24 שעות ביממה ישר נעמד לי אני מקבל צמרמורת אהבה כזאת"). באחת השיחות ביום זה אמר הנאשם לא.ש. כי יחדל לדבר עמו על מין. לא.ש. לא היה הסבר ברור לכל אלה (עמ' 127).

 

30.        השיחות בין א.ש. לנאשם בחודש נובמבר 2001 הובילו למפגשים המיניים ביניהם. ביום 28.11.01 אמר הנאשם לא.ש. כי אם הוא איננו מעוניין להפגש עמו - יפגש הנאשם עם מישהו אחר, ובתגובה הציע א.ש. להפגש עם הנאשם בחנוכה, אם יבטיח שלא להפגש עם מישהו אחר; א.ש. אמר על כך: "אני לא ידעתי מה לעשות", והסביר כי חשש שהנאשם ימשיך לאיים עליו (עמ' 134). לפני הפגישה הראשונה ביניהם, ביום 21.12.01, סיפר א.ש. לנאשם עד כמה הוא מתרגש מהפגישה המתוכננת ("מחר הולך להיות היום הכי יפה בחיי, אני כל כך אוהב אותך, לילה טוב, ביי אהובי"). הוא טען כי הרגיש צורך לפגוש את הנאשם בשל התלות שפיתח בו (עמ' 137). לאחר הפגישה ביניהם ביום 22.12.01, אמר א.ש. לנאשם: "איזה מתוק, יאו, אין לך מושג כמה נהניתי אתמול". א.ש. אישר בעדותו כי המפגש עם הנאשם היה בהסכמתו (עמ' 137). הוא גם אישר כי ברגע שאסף אותו הנאשם ברכבו, אמר לו א.ש.: "עומד לי" (עמ' 138).

 

במהלך הפגישה הראשונה ביניהם, הם קיימו יחסי-מין אוראליים ואנאליים הדדיים; א.ש. זכר שהוא "מצץ" את איבר-מינו של הנאשם, אך לא זכר אם חדר לפי-הטבעת של הנאשם (עמ' 138). א.ש. שלל את האפשרות שהנאשם שאל אותו לפני כן אם הוא בטוח שהוא מעוניין לעשות זאת; אך כאשר נשאל "זה נכון שאתה הסכמת למה שהיה שם בפגישה" - הוא השיב: "כן" (עמ' 138).

לאחר הפגישה הראשונה ביניהם, שב א.ש. והשמיע דברי אהבה באוזני הנאשם (עמ' 138), וכאשר הנאשם שב ומציע להיפרד ביום 26.12.01 - ביקש ממנו א.ש. שלא לעשות כן.

א.ש. אמר לנאשם עד כמה הוא אוהב אותו, והוסיף: "אני רוצה שנתגבר על הכל ביחד ונהיה מאושרים"; הוא ביקש מהנאשם שלא לריב עוד, ו"לתת לאהבה לנצח" (עמ' 139).

 

31.        א.ש. נשאל האם נכון שהוא זה שיזם את הפגישה השניה עם הנאשם, והשיב כי איננו זוכר; ואולם כאשר הוצגו לו השיחות, בהן אמר לנאשם "בוא נשלים ונפגש כבר" - אישר א.ש. את הדברים, לאחר שקודם לכן טען כי הנאשם היה זה שאמר אותם. הוא הסביר כי כאשר החל הנאשם להתרחק ממנו, הוא חשב שפגישה נוספת תמנע את מימוש איומיו של הנאשם, אף כי באותה עת, מאז יום 2.11.01, הנאשם לא איים עליו עוד (עמ' 140-141).

לפני הפגישה השניה אמר א.ש. לנאשם (ביום 11.1.02): "אני כל כך מבואס, בא לי לפגוש אותך, אני כל כך מתגעגע"; א.ש. הסביר כי זו ההרגשה שרצה לתת לנאשם (עמ' 141).

 

ביום 13.1.02 הציע הנאשם לא.ש. להיפרד, משום שהדבר טוב עבור שניהם, והבטיח שהם יישארו ידידים והוא ימשיך לעזור לא.ש.; ואולם, א.ש. דחה גם הזדמנות זו להינתק מהנאשם, וביקש מהנאשם רשות להתקשר אליו בטלפון. הוא הסביר בעדותו, כי גם אם בלוגים של השיחות לא מופיעים איומים, הרי שבשיחות הטלפון שבו וחזרו האיומים של הנאשם לפנות להוריו של א.ש. (עמ' 142, 143). א.ש. נשאל מדוע ביקש לדבר בטלפון עם הנאשם, לאור טענתו כי בשיחות הטלפון הופיעו האיומים, ותשובתו הייתה: "כדי לרכך אותו" (עמ' 143). גם בשיחה ביניהם ביום 13.1.02 שב הנאשם ואמר לא.ש. כי למעשה הם כבר נפרדו, וא.ש. אמר לו: "ירון די אני מתחנן אל תיפרד ממני, אתה הדבר הכי חשוב לי בחיים אני אצא בשבילך"; א.ש. הסביר כי למרות דבריו של הנאשם על ניתוק הקשר, הוא האמין שהנאשם איננו מתכוון לכך (עמ' 143, 144). לאור תשובה זו נשאל א.ש. מדוע ביקש ביום 16.1.02 תמונות של הנאשם, שהרי לטענתו הוא מפחד ממנו, ולא היתה לו תשובה על כך (עמ' 144).

 

א.ש. טען כי אמנם מהשיחות באינטרנט ניתן להתרשם שהוא זה שמציע להמשיך ולהיפגש עם הנאשם, אך בשיחות הטלפון הנאשם יזם זאת (עמ' 144).

ואולם, יש לזכור שא.ש. היה זה שיזם את שיחות הטלפון עם הנאשם באותה תקופה. ביום 25.1.02 אמר א.ש. לנאשם כי הוא מבקש להתקשר אליו בטלפון, כדי לשמוע מהנאשם שהוא לא מתכוון לעזוב אותו, ואילו הנאשם שב וביקש להיפרד מא.ש.; א.ש. אף אישר כי באותה עת הוא החל להרגיש מעט כ"נודניק", ושוב הסביר כי ניסה להראות לנאשם שהוא "הכי בסדר בעולם", ותמיד היה מוסיף מילות הסתייגות המראות שהוא לא בטוח ברצונו להיפגש (עמ' 144-145).

 

32.        הפגישה השניה בין א.ש. לנאשם היתה ביום 6.2.02, ולאחריה הביע א.ש. שמחה על קיומה, והוסיף: "תודה רבה לך שהפכת אותי לבן אדם הכי מאושר בעולם" (עמ' 145). א.ש. נשאל האם גם הפגישה השניה התקיימה בהסכמתו והשיב בחיוב, והוא גם אישר כי הוא סיכם עם הנאשם להיפגש באופן קבוע כל יום חמישי, אם כי הדבר לא יצא לפועל (עמ' 145-146).

 

א.ש. אמר כי מחד ניסה למנוע את הפגישות בכל מיני תירוצים, אך מאידך היה לעתים יוזם אותן כדי להראות לנאשם עד כמה הוא "בסדר" (עמ' 146).

 

הפגישה השלישית בין א.ש. לנאשם היתה כנראה ביום 27.2.02, ובה לא קיימו השניים יחסי-מין, משום שהם היו במקום הומה אדם; א.ש. אישר כי הם בחרו "לעשות קצת כיף ביחד כמו זוג חברים" (עמ' 146-147).

 

33.        גם לאחר הפגישה השלישית הודיע הנאשם לא.ש. כי הם לא ייפגשו עוד, אם כי יוכלו לשמור על קשר באינטרנט. הנאשם אמר לא.ש. שהוא ימשיך לאהוב אותו לנצח, וא.ש. השיב לו: "אבל זה לא אותו דבר אני לא יכול לחיות בלעדיך"; א.ש. לא זכר מה היתה הסיבה להחלטתם המשותפת להיפרד (עמ' 147). א.ש. אמר כי מבחינתו מעולם לא היה לו קשר של ממש עם הנאשם (עמ' 148). לאחר מכן אמר הנאשם לא.ש. בשיחה מיום 14.3.02 שיפסיק להתקשר אליו לטלפון, וכי הוא יפסיק לענות למספרי טלפון חסויים, ואף הוסיף: "אתה הורס לי את החיים תפסיק להתקשר אלי ותפסיק לשלוח לי הודעות, אני לא אענה לך ולא מדבר אתך יותר בחיים, ביי" (עמ' 149).

 

34.        מהאזנות הסתר שנעשו לנאשם, בלא ידיעתו של א.ש., עולה כי הוא המשיך להיות בקשר עם א.ש. עד חודש אוגוסט 2002, כחצי שנה לאחר שהשניים חדלו מלהיפגש; א.ש. אישר כי "מצא אצל הנאשם אוזן קשבת" (עמ' 150). הנאשם עצמו הביע באותה שיחה התפעלות מעצמו, וכדבריו: "אחרי כל מה שאני עשיתי לך, הקשר, כל מה שקרה בינינו, עדיין כאילו, אתה לא מסוגל כאילו לנתק אותי לגמרי..." (עמ' 150).

 

זאת ועוד: מהאזנות הסתר עולה כי גם לאחר שהנאשם חדל להיפגש עם א.ש., הוא לא הפסיק לאיים עליו כי יספר להוריו על נטיותיו המיניות, כאשר הוא שמע מא.ש. שיש לו חבר אחר (ת/60א' שיחה מיום 18.6.02 - 19.6.02); א.ש. התחנן בפניו שלא יעשה דבר, ואילו הנאשם אמר לו: "אני לא מבטיח שום דבר אני רוצה לראות אותך סובל... כי אני שטן... אני נשבע שגם אם זה אומר שאני אשב בכלא אני אספר להורים שלך הכלללללל".

 

ואולם עיון בתמלילי האזנות הסתר מספק גם ראיות התומכות בגרסת הנאשם בעדותו. השיחות בהן מדובר, התקיימו כחצי שנה לאחר שנפסקו המפגשים בין הנאשם וא.ש., ובאותה תקופה לא היתה  לא.ש. כל סיבה לנסות ולרצות את הנאשם, שהרי הנאשם היה זה שניתק את הקשר עמו. ובכל זאת, א.ש. נשמע בשיחות אומר כי הוא נמשך מינית לנאשם (בלשון עבר), אף כי הוא מציין שהנאשם איננו "חתיך", והוא גם לא מתבייש לומר לנאשם שהוא לא נהנה בפגישה הראשונה ביניהם (ת/12). אין בפיו של א.ש. טענה כי מפגשים אלו נבעו מכפייה או איומים, והוא אומר בפירוש בשיחה שעיקר האשמה לכך שלא נהנה בפגישה הראשונה מוטלת עליו (ת/13).

 

35.        הנאשם סיפר בעדותו הראשית על תהליך יצירת הקשר עם א.ש., והודה כי כאשר א.ש. סרב להיפגש עמו הוא איים לספר להוריו על נטיותיו המיניות (עמ' 215). הוא טען כי רצה להיפגש עם א.ש. על מנת לראות עם מי הוא מדבר באינטרנט זמן כה רב, מתוך סקרנות גרידא (עמ' 216). הוא גם לא הכחיש כי היה מודע לכך שא.ש. המשיך להיות בקשר איתו בשל אותו איום (עמ' 217). אולם לטענתו למרות שהקשר - לידתו בחטא, הרי שהמשכו היה אהבה של ממש, וכדברי הנאשם: "היינו ממש זוג לכל דבר, היינו נאהבים..." (עמ' 217).

כמו כן טען הנאשם כי בפגישה הראשונה ביניהם , היה א.ש. הראשון שהעביר את הפגישה לפסים מיניים, כאשר הודיע לנאשם שיש לו זיקפה - דבר שהנאשם הופתע ממנו, למרות שהנושא עלה בשיחות ביניהם (עמ' 219).

 

לאור דברים אלו של א.ש., לקח אותו הנאשם ברכבו לחוף הים. הם החלו להתנשק ברכב,  הפשיטו אחד את השני וביצעו מין אוראלי זה בזה. הנאשם ציין כי הוא ידע שזו הפעם הראשונה שא.ש. מקיים יחסי-מין הומוסקסואליים, ולכן שאל אותו אם הוא מעוניין להתקדם גם למין אנאלי. א.ש., השיב בחיוב, והחדיר את איבר-מינו לפי-הטבעת של הנאשם. הנאשם אמר בעדותו כי למיטב זכרונו הוא ניסה לחדור לפי-הטבעת של א.ש., אך כיוון שא.ש. לא רצה -  הוא חדל מכך (עמ' 219-221). ואולם בחקירתו הנגדית, לנוכח האמור בלוגים של השיחות בין הנאשם לא.ש., הודה הנאשם כי הוא חדר לפי-הטבעת של א.ש. (עמ' 343). הנאשם שיקר בנקודה זו גם בחקירתו, כאשר טען כי א.ש. רצה שיחדור אליו, אך הוא לא הסכים לכך (ת/2 עמ' 2). לדברי הנאשם בעדותו הוא קיים עם א.ש. מין אוראלי פעם נוספת, ולא היה זכור לו אם בפגישה זו הם קיימו גם מין אנאלי. בפגישה השלישית הם רק הסתובבו בחנויות ואכלו יחדיו (עמ' 221-222).

 

36.        הנאשם הדגיש בעדותו כי הוא וא.ש. היו "ממש נאהבים", וכי א.ש. לא חדל לומר  לו עד כמה הוא אוהב אותו. לאור מערכת יחסים קרובה זו, הוא ציפה שיוכל לפגוש את א.ש. לעיתים קרובות, ושהקשר ביניהם לא יתמקד רק בצד המיני. כאשר הבין שא.ש. איננו תומך בקשר מסוג זה, הוא החליט לנתק את הקשר עמו. בתגובה הוא קיבל מא.ש. אין-ספור הודעות, בהן התחנן א.ש. שהנאשם לא יעזוב אותו (עמ' 223). הואיל והנאשם ידע עד כמה א.ש. אוהב אותו, הוא בחר "לעדן את הניתוק", ולכן המשיך להיות בקשר עם א.ש., מה גם שהוא עצמו מאוד אהב את א.ש. (עמ' 223-224).

 

37.        הנאשם אמר בעדותו הראשית כי אמנם ידע שהקשר בינו לא.ש. התחיל כתוצאה מאיום ומהפחד של א.ש.; אך הוא היה משוכנע לאחר מכן שהתפתח ביניהם קשר של אהבה. א.ש. יכול היה לנתק את הקשר עם הנאשם בהזדמנויות רבות, אך בחר להמשיך ולשמור על הקשר (עמ' 224). הנאשם טען כי לאחר שנוצר קשר אהבה עם א.ש. הוא חדל מלאיים עליו (עמ' 225). טענה זו איננה אמת, כפי שעולה מההאזנה לשיחות שקיימו הנאשם וא.ש. לאחר שחדלו להיפגש (ראה גם ת/60 עמ' 4 ועמ' 303 לפרוטוקול). 

ב.