הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

מלחמות האינטרנט של שרי אריסון

21/09/2003 | גיליון מספר 24

ביום חמישי האחרון, 18 ספטמבר 2003, התבשרנו על ידי עיתון גלובס על עזיבתה החשאית של הישראלית העשירה בעולם שרי אריסון את הארץ עם בעלה עופר גלזר אל מיאמי שבפלורידה. סיפור העזיבה לא עשה רעש רק בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות הכתובה, אלא גם באינטרנט. המלחמות של שרי אריסון ומקורביה לא היו רק בתקשורת הממוסדת, אלא גם באינטרנט.

"אם לי היה את הכסף של שרי אריסון, הייתי קונה חללית ועוזב את כדור הארץ" (מ. הלמו)

ראשיתו של הסיפור ביום שישי, 17 ינואר 2003, בתוכנית "אולפן שישי" בערוץ 2. בטור אישי מצולם, מביעה העיתונאית שלי יחימוביץ' את עמדתה כלפי שרי אריסון, בו היא תוקפת את התנהלותה של אריסון כלפי פיטורי 900 מעובדי בנק הפועלים ועל התנהלות איומיה כלפי פוסטר מדיה. בטור, חושפת יחימוביץ' את זיקתה העסקית של קבוצת אריסון, חברת האחזקות של משפחת אריסון, אל פוסטר מדיה, בה הם מחזיקים מניות, שהורידה את קמפיין ההסתדרות לאחר יומיים, לאחר השימשו בסיסמה "שרי אריסון צוחקת, 900 משפחות בוכות".

ביום ראשון, 19 ינואר 2003, יומיים לאחר השידור, שולח איש יחסי הציבור של שרי אריסון, היחצ"ן רני רהב מכתב זועם "אישי" לעיתונאית שלי יחימוביץ'. בנוסף, המכתב נשלח ל 500 מראשי המשק הישראלי וכן לעיתונאים ולאנשי המדיה בישראל, באמצעות דואר אלקטרוני ופקסים.

אתר וואלה מפרסם את המכתב המלא ששולח רני רהב לעולם כולו. המכתב עצמו גם מופץ גם בקבוצות דיון כמו "דואר זבל" של גדי שמשון ומקבל תנופה והד לדברים של יחימוביץ', שספק אם היו אם רני רהב לא היה מפרסם את המכתב הקשה.

המכתב מתפרסם בעוד מקומות ובפורומים ומקבל תגובות חלקן אוהדות כלפי שרי אריסון ונגד העיתונאית שלי יחימוביץ', ותגובות אחרות שתוקפות את כותב המכתב רני רהב ואת מעסיקתו שרי אריסון.

כדרכם של תגובות וטוקבקים באינטרנט, התגובות הן קיצוניות ואינן מתפשרות. חלק מהתגובות תוקפות את שלי יחימוביץ'. חלקן האחר של התגובות תוקף את שרי אריסון ויחצ"נה. יש בלאגן. יש מהומה. הטוקבקים קמים לתחיה,

שרי אריסון נגד הלמו?

ביום שבת, 31 מאי 2003, אני מפרסם את אתר "מהות התחת של החיים", אתר פרודיה על אתר "מהות החיים" שייסדה שרי אריסון ומטרתו להביא שלום לעולם, לחשוב חיובי ולהרגיע את העם. תחת הסיסמה "השלום מתחיל בתוכי", מתפרסמות בכלי התקשורת ובאינטרנט פרסומות של קרן מהות החיים עם קישור לאתר "מהות החיים".

אתר מהות החיים של שרי אריסון

http://www.eol.org.il

אתר מהות התחת של החיים

http://halemo.net/satiroom/eol/index.html

את אתר "מהות התחת של החיים" מבקרים גם אנשי שלומה של שרי אריסון. כבר ביום ראשון, 1 יוני 2003 אני מקבל מכתב התראה מעו"ד אוריין אשכולי ממשרדו של עו"ד יורם מושקט ושות', המתריע בפניי על "הפרת זכויות יוצרים" בעצם קיומו של אתר "מהות התחת של החיים" שיצרתי. המכתב נשלח ממשרד עורכי הדין המייצג את חברת ספיא, חברת עיצוב ובניית אתרים אשר בנתה את אתר מהות החיים.

מכתב ההתראה

http://halemo.net/edoar/0014/0001.html

למרות שאין לי הוכחה אמיתית שהמכתב אכן נשלח ממקורביה של שרי אריסון אלא דווקא מהחברה שבנתה את האתר, חברים וידידים חושבים שאכן מדובר בשרי אריסון שמאיימת מרחוק ובשיטה מוכרת של שליחת אחרים לבצע איומים בתביעה של מיליונים.

את המכתב אני מפרסם בגיליון מספר 14 של דואר חשמלי ביום 5 יוני 2003. מאז אינני שומע יותר איום כלשהו של אותו משרד עורכי דין. אבל מה שקרה לאחר המכתב משעשע לא פחות ומסופר כאן לראשונה.

אל האימייל שלי מגיעים בהפרשים של מספר ימים, פניות של אנשים המבקשים שאעצב בצורה פרילנסרית אתר כמו "מהות התחת של החיים". מכיוון שאינני מקבל פניות כאלו מאנשים, כי אינני מעצב פרילנסר ויש מעצבים ובוני אתרים יותר מוכשרים ממני המשוועים לעבודה, אני מפנה את המבקשים לאתר של חברת ספיא ומשכנע אותם לפנות אל חברת ספיא שתבנה עבורם אתר כזה. אני מוסיף שמדובר בחברה עם מוניטין ואני כותב שאני מאמין שהיא תפיק עבורם אתר אינטרנט ברמה גבוהה.

ככל הנראה, נשלחו אליי טרולים שניסו לשכנע אותי להפיק עבורם אתר אינטרנט תמורת תשלום, וככל הנראה אותם טרולים היו שליחיהם של חברת ספיא, החברה שעיצבה את אתר מהות החיים של שרי אריסון.

מישהו ככל הנראה ניסה לבנות ראיות כאילו אני גונב של חברת ספיא חומרים ופוגע בפרנסתם על ידי בניית אתרים תמורת תשלום.

לא הצליח להם.

שרי אריסון נגד וואלה

ביום 16 יוני 2003, מפרסם שי גולדן, עורך מדור התרבות של אתר וואלה, מאמר אותו הוא מכתיר בכותרת "ארכי תפלצת". כותרת המשנה במאמר מציינת ש"שי גולדן שמח לגלות כי עם ישראל מאוחד בשנאתו לשרי אריסון". מאוחר יותר באותו יום, משתנה כותרתו של המאמר לכותרת פחות קיצונית: "חסילון הוא אסון".

וואלה, שי גולדן: חסילון הוא אסון

http://e.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=1000&id=401147

לאחר פחות מיממה, יורד המאמר מאינדקס כתבות התרבות ואת המאמר יכול למצוא באתר וואלה רק מי ששמר קישור עמוק אליו.

מה שקרה הוא שרני רהב, יחצנ"ה של שרי אריסון, פנה אל שי גולדן ואל אתר וואלה והזהיר אותם בדבר הפרסום של המאמר. סכומים של תביעת מיליונים נזרקו לחלל הטלפון מצד רני רהב, והאיום עשה את שלו. המאמר ירד ממדור התרבות לאחר פחות מ 24 שעות.

אתר וואלה כבר נכווה בתביעות לשון הרע שמתנהלות ממש בימים אילו בבית משפט השלום בתל אביב. פרשת "פזית בניזרי" עדיין נדונה כתביעת לשון הרע שהגישה הנפגעת הפרסומאית נירית ירון ובעלה פרידן כנגד אתר וואלה ודנה ספקטור, היא פזית בניזרי שכתבה מאמר מתובל בהומור כנגד הפרסומת המינית של משקה התפוזינה. סכום התביעה כנגד אתר וואלה עומד על מליון ש"ח.

תביעה אחרת כנגד אתר וואלה המתרחשת בימים אילו היא תביעתו של ארנון בורוכוב, חרש מלידה והזוכה הראשון בישראל בתביעת לשון הרע שמקורה ברשת האינטרנט (פרשת אוקספורד נגד מלך הערפדים, ארנון בורוכוב נגד אלישי פורן), כנגד אתר וואלה שלא הוריד פרסומים משמיצים כנגדו בפורומים באתר. סכום התביעה עומד על 350,000 ש"ח.

תביעה אחרת שממנה ניצלה וואלה ברגע האחרון היא תביעתו של הוטרינר משה בושמיץ כנגד מנהלת לשעבר של הפורום לזכויות בעלי חיים באתר וואלה, ענת רפואה. רק לאחר שוואלה הוריד את הפרסומים, הוא ניצל מתביעה משפטית על סך 500,000 שהוגשה רק נגד רפואה.

מדיניות התגובה של וואלה לאיומי תביעות על לשון הרע לפיכך היא מיידית. כאשר הדרישה מגיעה משרי אריסון (באמצעות יחצנ"ה), והסכומים הנזרקים לחלל האוויר מתחילים ב 20 מיליון ש"ח, לוואלה לא נשאר ברירה והיא מתכופפת.

אבל למרות זאת, ביום 17 אוגוסט 2003, כחודשיים לאחר המאמר הראשון, מפרסם שי גולדן טור נוסף כנגד שרי אריסון תחת הכותרת "עורך הדין אישר".

וואלה, שי גולדן: עורך הדין אישר

http://e.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&id=428159&path=1000

המאמר הנוסף של גולדן מטפל בסוגית התנהלותה של שרי אריסון בתקשורת תחת המעטה הכבד וחדש שנוסף למשפחתה: החשדות נגד בעלה הטרי עופר גלזר בעניין הטרדות מיניות של נשים, אחת מהן אחות שטיפלה באריסון לאחר שעברה ניתוח קוסמטי.

אם חשבתם שצרותיה של וואלה נגמרו, אז הנה הפתעה בשבילכם: לאתר וואלה יש שירות של חיפוש תמונות. אתם מקישים בתיבת החיפוש של של אדם, ולד תוצאות של אתרים וקישורים לכתבות, גם תמונות הקשורות לעניין.

לחיצה על הקישור מתחת לתמונות, תפתח דף ובו יוצגו תמונות בקטן, ומתחתיהן אפשרות לפתוח דף עם התמונה הגדולה, תחת הכיתוב "תמונה גדולה".

למשל, אם תקישו את המילה "יחימוביץ'", תקבלו דף עם תמונות:

http://find.walla.co.il/ts.cgi?t=200&q=%E9%E7%E9%EE%E5%E1%E9%F5

אבל אם תקישו את המילה "אריסון" תקבלו דף עם תמונות אבל ללא קישור "תמונה גדולה". שרי לא מרשה יותר לוואלה להשתמש בתמונות שלה. בתמונה אחת מתוך החתונה בה היא מופיע מחובקת עם בעלה הטרי עופר גלזר אפילו רשום במפורש: "לא להשתמש!!!!" (ארבעה סימני הקריאה במקור).

http://find.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=find&t=200&q=%E0%F8%E9%F1%E5%EF

האם מי שאחראי לכך הוא רני רהב (שגם לו אין כבר יותר קישור)?

http://find.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=find&t=200&q=%F8%E4%E1

את הסיפור המלא של שרי אריסון וההתנהלות של אתר וואלה, אפשר לקרוא בגיליון מספר 46 של הדו ירחון לביקורת תקשורת "העין השביעית", בכתבה של חנן עמיאור.

http://www.idi.org.il/hebrew/seventheye/seventheye.php?id=1681

חגיגת הטוקבקים בעיצומה

הסיפור של עזיבתה של שרי אריסון את הארץ לכיוון מיאמי הרחוקה, גרם לחגיגת תגובות השמורה רק לסטארים כמו דודו טופז בזמן שהוא מפליץ משהו על המרוקאים או מוחשד בהטרדה מינית.

בגלובס, העיתון הכלכלי שהביא את הידיעה הבלעדית והמרעישה בדבר עזיבתה החשאית של אריסון ובעלה, אין צנזורה או עריכה לתגובות. כל אחד כטוב בעיניו ירשום. וכך זה נראה. ללא מעצורים, נרשמו החל מיום חמישי האחרון (18 ספטמבר 2003) ועד לזמן כתיבת שורות אילו, עשרות תגובות בעד ונגד אריסון.

המצדדים באריסון הזכירו את תרומתה הרבה למשק ותקפו את יו"ר ההסדתרות אמיר פרץ ואת העיתונאית שלי יחימוביץ'. מתנגדיה של אריסון קראו לה שלא לחזור והשלום מתחיל במיאמי.

גם באתר הכלכלי דה מרקר אין צנזורה או עריכה על התגובות גם בדה מרקר נרשמו עשרות תגובות, וזה מעט, אולי בשל העובדה שרוב המגיבים של האתרים הכלכלכים נמצאים בסוף השבוע בבית ולא בעבודה עם המחשב והזמן הפנוי לדחוף תגובה.

לעומתם, באתרים ynet וואלה נרשמו מאות תגובות ועדיין נרשמות. על פניו נראה שבכל צד, אילו שמתנגדים לאריסון ואילו שמצדדים בה, עובדים קשה ומשחילים תגובות מספר פעמים.

חלקם, מנויי אינטרנט זהב, אינם יודעים שקבוצת אריסון, בעליה של חברת יורוקום, מחזיקה ב 100 אחוז שליטה של אינטרנט זהב.