ב ה ר צ ל י ה
התובע: גדי
שמשון, ת"ז *********
מרחוב
בעלי המלאכה 30א, ת"א
על-ידי
באי כוחו עוה"ד חיים רביה ו/או
גיל
גרנות-מאיר ו/או פיני עזריה ו/או מיכל סנה
ו/או
דן אור-חוף ו/או אורלי פרוינד-מיה;
מרחוב
נחמני 12 תל-אביב 65794
טלפון:
5660808 – 03, פקסימיליה: 5660810 - 03
- נ ג ד -
הנתבעות: 1.
אם. אס. אן. ישראל בע"מ, ח.פ. 51-296356-2
מרחוב
המחשב 8, נתניה 42507.
2.
מיכל מירון-שקד
מהרי
יהודה, בית נקופה 90830
3.
סיגל לוי
מרחוב
הרב קטרוני 31, פתח תקווה 49390
4.
א.ר.מי. שקד 2000 (1995) בע"מ, ח.פ. 51-290801-3
שמענה
הרשום הינו אצל רו"ח פרוילנגר
מרחוב
המרגנית 80 רמת גן 52584.
מהות התביעה: לשון הרע
סכום התביעה: 200,000 ₪
הצדדים
1.התובע הנו עיתונאי ועורך מזה 14 שנה. משנת 1997
ואילך היה התובע מראשוני העיתונאים שפעלו בעברית ברשת האינטרנט. בין השאר שימש
כעורך ראשי של אתרי התוכן מהגדולים בישראל - "וואלה"
ו-"נענע".
במועדים
הרלבנטיים לתביעה זו שימש התובע ככתב חופשי (פרילאנס) בעיתונות ובאינטרנט, ובין
היתר כתב ופרסם כתבות, טורים אישיים, סיפורים וביקורות בנושאי טלוויזיה, פרסום,
אינטרנט, ספרות וסגנון חיים, בכלי התקשורת הבאים: "בלייזר",
"נענע", "Ynet",
"העיר", "עכבר העיר", "מעריב" ו "גלובס".
2.הנתבעת מס' 1 מפעילה אתר סף
("פורטל") ברשת האינטרנט בכתובת www.msn.co.il.
בפורטל מוצגים תכנים רבים הכוללים, בין היתר, ידיעות ומידע מתוך אתר www.iwomen.co.il.
הפורטל
הינו אחד מאתרי האינטרנט הפופולאריים בישראל ומהווה את עמוד הבית של דפדפני
האינטרנט המשולבים במערכת ההפעלה "חלונות" - וזאת כברירת-מחדל של אותם
דפדפנים ולנוכח העובדה שהוא מצוי בשליטה של חב' מיקרוסופט, תאגיד התוכנה הגדול
בתבל. הפורטל כולל מידע מגוון ועדכני כגון: חדשות, תחזית מזג-אויר, מידע פיננסי,
מנוע חיפוש, שירותים מקוונים, דואר-אלקטרוני ועוד. ככזה מהווה האתר מוקד עניין
לגולשים ברשת ורבים אף בוחרים בו כעמוד הבית.
תדפיס
מאתר msn.co.il
המתאר את השירותים המוצעים ע"י האתר וסטטיסטיקה לגבי הרגלי הצפייה בו
מצ"ב כנספח א' לכתב התביעה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.
3.הנתבעת מס' 2 הנה המייסדת והעורכת הראשית של
אתר האינטרנט "iwomen",
אשר כתובתו www.iwomen.co.il
(להלן: "האתר"). באתר מתפרסמות בין היתר כתבות בנושאי נשים, מין,
תרבות, אופנה, צרכנות, הורות ועוד.
4.הנתבעת מס' 3 הנה עורכת המשנה של האתר. במסגרת
עבודתה כותבת הנתבעת 3 ידיעות וכתבות שונות באתר, ובין היתר את הכתבה נשוא תובענה
זו.
5.הנתבעת מס' 4, חברה פרטית בשליטת הנתבעת מס' 2,
מפעילה את האתר ורשומה כבעליו של שם המתחם שבו שוכן האתר.
תדפיס
נתוני רישום שם המתחם של האתר www.iwomen.co.il
מצ"ב כ נספח ב' לכתב התביעה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.
הרקע
העובדתי
6.בחודש דצמבר 2002 הזמין עורך מגזין הגברים
"בלייזר" מהתובע סיפור בדיוני קצר, הכתוב כוידוי אישי בגוף ראשון (להלן:
"הסיפור"); סיפור שיעסוק בטלטלה האוחזת בחייו של גבר נשוי,
בעקבות רומן עם בחורה בת 24. כותרת הסיפור, כפי שיועדה לו מלכתחילה על ידי העורך,
הייתה "וידויו של בן זונה". הסיפור נכתב על ידי התובע ופורסם בגיליון
חודש ינואר 2003 של המגזין "בלייזר", וכן במדור התרבות של אתר האינטרנט Ynet
בכתובת - http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2348135,00.html.
תדפיס
של הסיפור כפי שפורסם באתר Ynet
ובמגזין "בלייזר" מצ"ב כנספח ג' לכתב התביעה ומהווה
חלק בלתי נפרד ממנו.
7.כותרת המשנה של הסיפור ממחישה כי מדובר בסיפור
בדיוני, בציינה באותיות קידוש לבנה כדלקמן:
"לרגל
2003: גדי שמשון בסיפור על החלטת-השנה-החדשה הכי דרמטית שגבר בן 42
עשוי לקבל: לזרוק הכל בשביל ילדה בת 24. ולא, זה לא וידוי אישי.
יותר גרוע: זה הווידוי של כולנו." (ההדגשה שלי ג.ג.)
8.ביום 3.1.2003, או במועד סמוך לכך, פרסמו
הנתבעות ו/או מי מהן כתבה ברשת האינטרנט, פרי עטה של הנתבעת 3, אשר הוכתרה בכותרת
"כשגבר בן 42 עוזב בית וילדים למען ילדה בת 24" (להלן: "הכתבה"),
וזאת באתרי האינטרנט www.iwomen.co.il ו- www.msn.co.il
(להלן: "האתרים"). הכתבה פורסמה בכתובות האינטרנט הבאות:
·
http://iwomen.msn.co.il/msn/Nnewopen.asp?artcl=1523
·
http://www.iwomen.co.il/nnewopen.asp?artcl=1523.
9.בכתבה התיימרו הנתבעות לתאר את התובע ואת חייו
האישיים, תוך שהן מסתמכות על הסיפור הבדיוני שכתב התובע עצמו, כפי שתואר לעיל,
כמקור ל"עובדות" (המצוצות מהאצבע) שפרטו. בכתבה הציגו הנתבעות את התובע
באופן שיקרי ומעוות. להלן יתייחס כתב התביעה לחלקים מכתבה זו, והתגובות לה, כאשר
אין באי-התייחסות לחלקים אחרים משום הודאה בנכונותם ו/או ויתור על תביעות התובע
בהקשרם:
9.1.
כבר בפתח הכתבה
קבעו הנתבעות באופן מפורש שאינו משתמע לשתי פנים כי מדובר בסיפור אמיתי על חייו של
התובע, כיתוב זה אף הופיע בהפניית השער אל הכתבה:
"וזה
הסיפור האמיתי של גדי שמשון כפי שפורסם בווי-נט." (ההדגשה שלי - ג.ג.)
9.2.
אין באמור
לעיל שמץ של אמת, בכל הנוגע לקשר כלשהו בין התיאורים הנכללים בכתבה ובין חייו
האישיים של התובע: התובע אינו בן 42, אין לתובע ילדים, התובע לא נפרד מרעייתו על
רקע רומן כלשהו עם צעירה בת 24, התובע אינו עורך דין כפי שמתואר בכתבה ועוד. בדיקה
קצרה של כותרת המשנה של הסיפור ע"י הנתבעות הייתה חושפת בפניהן כי מדובר
בסיפור דמיוני, שאינו וידוי אישי, כפי שנכתב שם באותיות קידוש לבנה.
9.3.
בהמשך הכתבה
ממשיכות וכותבות הנתבעות, תוך שהן מתייחסות לתובע:
"הרי
לכם קטע נבחר מתוך סיפורו של שמשון, שלזכותו ייאמר כי הוא מכנה את עצמו "בן
זונה". הזכות הזו, אגב היא הזכות היחידה שעומדת לו, לפחות לפי מה שהוא עצמו
כתב."
9.4.
בהמשך הכתבה
ממשיכות הנתבעות להשתלח בתובע, כפי שמעיד הציטוט הבא:
"שמשון
אגב מספיק כנה לומר זאת, והוא גם מספיק ישר להפנות אצבע מאשימה לעצמו ולומר בקול
רם: "אני מניאק. אני בן זונה. אני איש רע". הוא אכן צודק. אבל שמשון
טועה אם הוא חושב שאנחנו נסלח לו רק בגלל העובדה שהוא מעיד על חולשתו לילדות יפות,
חולשה פעוטה שגרמה לו לעזוב משפחה ולעזוב אישה שלא היה לו רע איתה, אבל שמשון שלנו
קצת השתעמם, המסכן."
9.5.
תדפיס הכתבה
והתגובות לה, מיום 12/1/2003, כפי שפורסמו באתרים מצ"ב כנספחים ד1 ו-
ד2 לכתב התביעה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.
10.פרסומה של הכתבה עלול היה להשפיל את התובע
בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם, לבזותו בשל מעשים התנהגות
או תכונות שיוחסו לו ולפגוע במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו – והוא מהווה
אפוא לשון הרע.
11.קריאת כותרת המשנה של הסיפור שלא לומר בדיקה
עובדתית פשוטה שעיתונאי ועורך סביר מחויבים לעשות, הייתה מגלה על נקלה כי אין כל
קשר בין חייו האישיים של התובע לבין הסיפור. בדיקה זו הייתה מקלה כי אין המדובר
בסיפור אוטוביוגרפי אלא בסיפור בדיוני, וכי התובע אינו גיבורו של הסיפור הבדיוני.
הנתבעות נמנעו מעריכת בדיקה כזו.
זאת
ועוד, הנתבעות אף הוסיפו חטא על פשע ובחרו שלא לצרף לכתבה קישורית[1]
לסיפור המקורי של התובע, כך שהקוראים נותרו עם גרסתן המסולפת של הנתבעות השזורה
בדברי לשון הרע אודות התובע.
12.עובדה ידועה היא כי דמות בסיפור אינה מייצגת או
משקפת את כותב הסיפור, גם אם נכתבה בגוף ראשון – יצירה ספרותית וכותבה אין חד הם.
ספרים וסיפורים רבים נכתבו ונכתבים בגוף ראשון כאמצעי סגנוני או אומנותי. קורא
סביר, לא כל שכן עתונאי סביר, לא יסיק מסיפור הכתוב בגוף ראשון כי מדובר
באוטוביוגרפיה, על אחת כמה וכמה כאשר הכותב טורח לציין זאת במפורש בכותרת
הסיפור.
כך,
למשל, בבתי המשפט בישראל נהג להופיע עו"ד צבי לידסקי המנוח, שפרסם מדי שבוע
סיפורים בדיוניים, רובם ככולם בגוף ראשון, במגזין "לאשה". האם טעה מישהו
אי-פעם לחשוב כי עו"ד לידסקי ז"ל הוא, למשל, נערה צעירה שהגיעה מעיירת
פיתוח לעיר הגדולה, כפי שכתב בגוף ראשון באחד מסיפוריו? על פניו, ברור כי הנתבעות
התעלמו, במקרה דנן, מהאמת הברורה והגלויה, והזדרזו לפרסם, שלא כדין ומתוך חוסר
זהירות, דברי בלע אודות התובע.
13.הנתבעות התעלמו מההבדל הבסיסי בין
"סיפור" לבין "אמת", ובחרו לפרסם כלאחר יד וללא כל בדיקה
מינימלית דברי לשון הרע כנגד התובע. כך אירע שהנתבעות ייחסו ללא כל בדיקה – לתובע
את תכונותיו של גיבור הסיפור הבדיוני:
"השגרה
הברוכה שיש רבים שחולמים עליה,...גרמה לשמשון שלנו לקום וללכת אחרי זינו, אחרי
יצריו ובעיקר- אחרי האגו שלו."
וממשיכות
הנתבעות: "...השיחוק הקטן הזה הוא שגרם לגדי שמשון לעזוב את
הבית."
ועוד
כותבות הנתבעות:
"לפחות
ברוב המקרים משתדלים הטווסים הללו לספר לכל מי שרוצה לשמוע ובעיקר לשכנע את עצמם:
כמה רע להם בבית, איזה אישה רעה יש להם, איזה מכשפה ביצ'ית וכו' וכו' . שמשון
לא מספר זאת. ה"תירוץ שלו הוא שפשוט זמן רב הוא לא "חי" או
במילים שלנו: זמן רב הזין שלו והוא לא התרגשו ככה. סיבה נפלאה להרוס משפחה."
(ההדגשות שלי ג.ג.)
14.הכתבה פורסמה ברציפות במשך מספר ימים במדור
"הכתבה היומית" באתרים, בצרוף הפנייה בולטת וקישורית מעמודי השער של כל
אחד מהאתרים, הן www.msn.co.il והן www.iwomen.co.il. הפרסום המתמשך של הכתבה ברשת
האינטרנט, ובפרט במסגרת הפורטל המרכזי והמוביל של הנתבעת 1, הגביר והעצים את
הפגיעה בתובע, שהפך מושא לבוז ולגינוי. הכתבה הפוגעת והתגובות לה פורסמו ברשת
האינטרנט - באתר iwomen
ובפורטל msn.co.il,
ובמשך שבועות ארוכים היו נגישות 24 שעות ביממה למאות אלפי משתמשים באתרים מן הארץ
ומרחבי תבל.
15.ודוק: האתר והפורטל הם שני אתרי אינטרנט
נפרדים. הם מנוהלים באמצעות שתי מערכות נפרדות, המפעילות שיקול דעת נפרד. כל מערכת
מפקחת על התכנים המוצגים בה, עורכת אותם כרצונה ובוחרת היכן ימוקמו בעמוד. לשני
האתרים קהל קוראים נפרד ותפוצה נפרדת.
למרות
שהנתבעת מס' 1 מציגה בפורטל תכנים שהיא רוכשת משותפי תוכן שונים, עדיין נותרת בידה
יכולת פיקוח ועריכה לגבי תוכן הכתבות עצמן ומיקומן בפורטל. כתבות המתפרסמות באתר iwomen לא מתפרסמות בצורה מכאנית
ואוטומאטית גם בפורטל msn.co.il.
מאחורי הקלעים מתבצע תהליך של סינון ובחירת כתבות שיתפרסמו בפורטל. למרות תהליך זה
בחרה הנתבעת 1 לפרסם את הכתבה נושא התובענה גם בפורטל. כך או כך, החל מיום
16.1.2003, היה ברור לנתבעת 1 כי היא מפרסמת דבר לשון הרע (בהתאם להודעה שהומצאה
לה – נספח ו' לכתב התביעה). חרף האמור לעיל, לא עשתה הנתבעת 1 דבר להפסקת הפרסום,
אשר חזר ונשנה על עצמו יום ביומו.
16.האמור להלן מאיר את הפרסום באור חמור עוד יותר:
16.1.
בתאריך
4.1.2003, שיגר התובע תגובה לכתבה, באמצעות מנגנון התגובות המובנה באתר iwomen.co.il[2]. בתגובתו הבהיר התובע כי הרשימה שהתפרסמה על
ידו אינה סיפור אוטוביוגרפי אלא סיפור פיקטיבי. תגובה זו פורסמה על ידי הנתבעות
ברצף התגובות שבסוף הכתבה.
16.2.
דא עקא
שמשיקולים השמורים עם הנתבעות, בחרו הנתבעות שלא בתום לב, ותוך פגיעה נוספת בתובע,
למחוק את התגובה מהאתרים זמן קצר לאחר פרסומה . מכל מכלול התגובות שהופיעו באתר, אשר חלקן השמיצו את
התובע בצורה קשה, נמחקה תגובתו של התובע בלבד, בעוד ששאר התגובות הפוגעות נשארו
כלשונן.
תדפיס
הכתבה והתגובות לה מיום 4.1.2003 כפי שפורסמו באתרים מצ"ב כנספח ה'
לכתב התביעה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו. עיון קצר בנספח ג' (תדפיס הכתבה והתגובות
לה) שהופק בתאריך 12.1.2003, מראה כי תגובתו של התובע הושמטה, וזאת בהשוואה לעיון
בנספח ה' דלעיל.
16.3.
מחיקת תגובתו
של התובע ושלו בלבד, מעידה כאלף עדים כי הנתבעות ו/או מי מהן בחרו ביודעין להתעלם
מן העובדות ולהוציא את דיבתו של התובע בכוונה לפגוע בו ולהסתיר בזדון, ומתוך רצון
לפגוע, את האמת מציבור קוראיהן.
17.בתאריך 16.1.2003 פנה התובע אל הנתבעות במכתב,
באמצעות בא-כוחו. במכתב גולל התובע את מסכת העובדות, העמיד את הנתבעות על טעותן
וחזר בשנית על העובדה כי מדובר בסיפור בדיוני בלבד. כמו כן, ציין התובע כי תגובתו
נמחקה ודרש כי בשל פרסום לשון הרע יחדלו הנתבעות מפרסום הכתבה הפוגעת לאלתר,
יפרסמו התנצלות וישלמו לו פיצוי כספי בשל הפגיעה שנגרמה לו.
עותק
מן המכתב מצ"ב כנספח ו' לכתב התביעה ומהווה חלק בלתי נפרד
ממנו.
18.הנתבעות בחרו שלא להסיר את הכתבה הפוגעת ולא
לפרסם התנצלות והסתפקו בקישור זניח לתגובתו של התובע. כאמור, בשלב זה ידעו
הנתבעות באופן מפורש, הן מתגובת התובע עצמו שאותה הרהיבו עוז למחוק, והן מפנייתו
של בא-כוח התובע, כי באתרים פורסם דבר דיבה שיקרי הפוגע בתובע. חרף זאת לא נרתעו
הנתבעות והותירו את הכתבה על כנה כך שמדי יום ביומו התפרסמה הכתבה מחדש ברשת
האינטרנט באופן המאפשר לכל גולש ברחבי תבל גישה אליה.
מעשיהן
אלה של הנתבעות מעידים על כוונתן לפגוע בתובע ולהגביר את נזקיו שכן גם לאחר שנחשף
קלונן והובהר להן כי אין בפרסום שנעשה על ידן כל אמת – גם אז לא מצאו הנתבעות
לנכון להסיר את הפרסום לאלתר ותחת זו את אפשרו את פרסומו החוזר והנשנה מדי יום
ביומו.
19.התובע, מוותיקי תעשיית האינטרנט בישראל היקרה
לליבו, ביקש למצות עד תום כל אפשרות למשא ומתן קודם שינקוט בהליכים משפטיים נגד
אתרי אינטרנט בישראל, על אף שאלה חטאו כנגדו. לצורך כך נפגש התובע עם הנתבעת מס'
2, עורכת האתר iwomen,
על מנת לבדוק דרכים לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי ביהמ"ש.
דא
עקא, שהנתבעת 2 מס' התכחשה בחוסר תום לב מופגן לכל הסכמה עקרונית שהתגבשה בפגישה
זו. לא זו בלבד שההסכמות לא כובדו וההתנצלות המובטחת לא פורסמה, אלא שגם לאחר
שהצדדים נפגשו על מנת להגיע לפשרה, לא חדלו הנתבעות מלפרסם את הכתבה השקרית
באתרים.
20.במעשיהן ובמחדליהן כאמור לעיל פרסמו הנתבעות
ביחד ולחוד לשון הרע על התובע.
21.על הנתבעות לשלם לתובע, ללא הוכחת נזק, סך של
200,000 ₪ כמפורט להלן: 100,000 ש"ח בגין הפרסום הפוגע באתר iwomen, ו100,000 ש"ח בגין
הפרסום הפוגע בפורטל msn.co.il.
כאמור לעיל, הפרסום נעשה בחוסר תום לב מובהק ומתוך כוונה לפגוע בתובע. לחילופין,
באם יקבע ביהמ"ש הנכבד כי הפרסום לא נעשה בכוונה לפגוע בתובע, יש לחייב את הנתבעות
ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 100,000 ₪,בגין הפרסום בכל את מן האתרים ללא הוכחת
נזק.
22.לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית
לדון בתביעה.
אשר
על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את הנתבעות לדין ולהעניק לתובע את הסעדים
המפורטים להלן:
א.
לחייב את
הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצויים בסך 200,000 ש"ח.
ב.
לחייב את
הנתבעות, ביחד ולחוד, לפרסם הודעת תיקון והתנצלות, במקום בדרך ובנוסח שיקבעו
ע"י בית המשפט הנכבד.
ג.
לשלם
לתובע את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.
___________________
גיל
גרנות-מאיר, עו"ד
רביה
ושות', עורכי דין
ב"כ התובע
[1] הפנייה כתובה אל
מקום אחר באתר, או אל דף באתר אחר, אשר בלחיצה עליה עובר הגולש אל אותו הדף.
[2] אתרי
אינטרנט רבים, וביניהם אתרי הנתבעות, מפעילים מנגנון לתגובות גולשים המאפשר לקוראי
הכתבה לתת דרור לדעותיהם, באופן פומבי, בנוגע לכתבה שזה עתה קראו.
