בית המשפט הצבאי
דיון
בית משפט מיום: 06/11/2003 בפני
האב"ד: סא"ל יורם חניאל
שופט: סא"ל
נתנאל בנישו
שופט:
רס"ן אלי בר-און
סניגור: עו"ד חסאן מחמוד -
נוכח
נאשמת: אמנה ג'ואד עלי מונא ת.ז.: 81042926
/ שב"ס - נוכחת
אב"ד פותח את הישיבה ומזהה את הנאשמת
תובע: אין
ראיות לעונש.
סניגור:
אין ראיות לעונש.
תובע מסכם:
אופיר רחום ז"ל, יליד שנת 1984, יכל להיות חייל בצה"ל היום, לובש מדים
ומשרת את מדינתו מולדתו. גם יכלה להיות לו אהבה מסוימת, חברות עם בחורה כלשהי,
שבדרך זו או אחרת תגשים חלומות שחלם בהיותו נער רך, שביקש לחיות חיים נורמטיביים.
לא כך פני הדברים מאחר ויושבת על כס הנאשמים בחורה שהחליטה בקור רוח ובבחירה
אקראית לחלוטין כי אותו נער לא ימשיך את חייו, חלומותיו ייקטעו בגיל 17 לערך, תוך
ניצול תמימות של נער, רדיפתו אחרי בחורה ואהבה, אחרי חום אנושי שהנאשמת שפיתתה
אותו בדרך מקורית, יצירתית, כאשר היא מבטיחה לו הבטחות רבות שכל נער היה נענה להן.
בשלוש השנים האחרונות, לצערנו, אנו עדים לאירועי טרור רבים, שגבו מאיתנו מאות רבות
של נרצחים ואלפי פצועים. תשאל השאלה מדוע אנו עומדים ומדקדקים באירוע רציחתו של
הנער אופיר רחום? מדוע רצח זה אינו מרפה מאיתנו ותמיד נשאר בכותרות? מדובר באחד
מאירועי הטרור שהיו בתחילת האינתיפדה הנוכחית, בחודש ינואר 2001. נער תמים שביקש
לגלוש לתומו באינטרנט, ולשוחח עם אנשים שונים מהארץ והעולם. לרוע מזלו, טמנה לו
הנאשמת מלכודת, משכה אותו אל סופו המר שבו מצא את מותו באחת מהשכונות של רמאללה.
הנאשמת טענה בפנינו כי היא חפה מפשע, כי לא ביקשה לגרום למותו של הנער, לא ביקשה
להמיתו, אלא בסך הכל ביקשה להדגים לעולם ולדעת הקהל בישראל את הכאב של האם הפלסטינית,
שלטענת הנאשמת, נהרג בנה למול עינייה ודמו ניתז לחזהו. אני מפנה אל הדברים שהיא
אמרה בפרשת ההגנה בתיק. הנאשמת, כשעמדה פה על דוכן העדים, כשהיא מתרגשת וכואבת
אותם אירועים, שכחה לספר לנו משום מה, מה הרגישה שעה שניתז דמו של אופיר רחום
ז"ל למול עינייה בשטח סטח מרחאבה, שעה שעשרות רבות של כדורים פגעו בגופו
במרחק של מטר או שניים ממנה, כשהוא צועק ומתחנן לחייו, לא ידעה לספר לנו מה הרגישה
באותו הרגע. היא כן ידעה לספר לנו כי המשיכה באורח חיים רגיל לאחר מכן, אף נסעה
לירושלים, השתתפה בשיעור של נהיגה מונעת ולאחר מכן חזרה לביתה לאחר שוידאתה עם
שותפיה כי החלקים האחרונים של המזימה בוצעו, הגופה הוטמנה וניתן להמשיך באורח חיים
רגיל. התנהגות זו אינה התנהגות של בן אדם שרגשות אנושיים הם חלק ממנו, אלא התנהגות
של אדם שביקש לבצע מעשה רצח מלכתחילה, וכך קבע ביהמ"ש בהכרעת דינו המפורטת,
כי ניתן לראות בנאשמת מבצעת עיקרית של גרימת מותו בכוונה של אופיר רחום ז"ל.
גם אם נקבל לרגע את תכנית הסרט או ההצגה של הנאשמת, דומני כי הצליחה בזה. הרי
ביקשה להפגיש בין האם הישראלית לבין האם הפלסטינית, שבניהם נהרגו. אמו של אופיר
רחום ז"ל, לצערי, לא הצליחה להגיע לדיון, מסיבה פשוטה. היא לא יכולה לעמוד
כאן במרחק מה מהנאשמת, שגרמה במו ידיה למות בנה. הסרט של הנאשמת הושלם, האמא
הישראלית, אמו של אופיר רחום ז"ל, מרגישה עכשיו רגשות של אמא שבנה נרצח. שלוש
שנים כמעט, היא חיה עם התחושה הזאת, שאינה מרפה ממנה לרגע. הלוואי ויכולתי להפגיש
בין אמא של אופיר לבין הנאשמת, כדי שאמא של אופיר תסביר לנאשמת מה מרגישה אמא שבנה
נרצח בגיל העשרה. אולי בכך, תהא סגירת מעגל מבחינת הנאשמת, והיא תדע שמזימתה,
שתכננה לה בקפידה רבה ובשביעות מוחלטת, הגיעה לסיום. מהו העונש לו ראויה הנאשמת
שיושבת מזה כשלוש שנים מאחורי סורג ובריח באשמת מותו של הנער אופיר רחום ז"ל?
אינני רוצה להביא פסיקה בפני ביהמ"ש לגבי מעשים דומים, כי העונש לו ראויה
הנאשמת הוא ללא שום היסוס, לדעתי, מאסר עולם. מאסר עד תום ימי הנאשמת מאחורי סורג
ובריח. רק עונש שכזה, יש בו כדי לגמול על מעשיה הנפשעים, שגרמו למותו של הנער
בסופו של דבר. אין עונש אחר שיכול להועיל במקרה זה. יכול להיות שהייתה ראויה לעונש
אחר, שאינני יכול לבקשו, בגלל אכזריות הרצח, אופן הביצוע שלו והאופן שבו ניסו
להסתיר את עקבות הרצח. הנאשמת ביקשה לטעון בפנינו כי הרצח מזעזע אותה. כיצד תוכל
להסביר לנו זאת כאשר במשך שבועות שלמים עמדה בחקירה, הכחישה את כל המיוחס לה, לא
הנידה עפעף ורק בסופו של דבר, בשל מיומנות החוקרים שהצליחו לשבור אותה במקצת, היא
קשרה עצמה למעשה, שעד עצם היום הזה מסרבת לקחת אחריות עליו, על אף שביהמ"ש
קבע זאת באופן נחרץ. אדם שהתנהגותו כזאת ראוי לשבת מאחורי סורג ובריח כל ימי חייו.
אדם שחום, אהבה, רגש הינם בשבילו כלים ואמצעים ראוי לעונש שכזה, ולא אחרת. הנאשמת
אף הורשעה בעבירה נוספת המנויה בפרט האישום השני, שבגינה מתבקש להשית עונש מצטבר
על העונש בגין גרימת מותו של אופיר רחום ז"ל, וזאת על מנת להמחיש את האבחנה
בין שתי העבירות, ואת הצורך בהרשעה נפרדת ומצטברת על כל עבירה ועבירה. ברצוני
להביא ציטוט בסוף דבריי, מפסק דין של ביהמ"ש, בתיק 3255/02 ואחרים, שם נאמר
בעמ' 3 לפסק הדין: "לנו, קדושת החיים מהווה ערך עליון המעמיד את האדם כעולם
מלא, כיציר בעל רצונות ומאווים, דעה והשקפה, שאיפות, חלומות, כמו גם תקווה וחזון,
אשר קטיעתם בטרם עת הינו פשע בל יסולח...". כך היו מעשי הנאשמת, מעשיה הינם
פשע שאין לסלוח עליו, אין למחול עליו, מאחר והייתה אחראית על הריסת עולמו של הנער
אופיר רחום ז"ל ובני משפחתו, על קטיעת שאיפותיו וחלומותיו ועל שגנזה לו את כל
התקוות והחזונות שעמדו בפניו באותו יום, 17/01/01.
סניגור
מסכם: הנאשמת לא ביקשה לגרום לרציחתו של אופיר ז"ל, הנאשמת במעשיה, ביקשה
שהחברה הישראלית תפנה פניה לכל מה שמתרחש בתוך החברה הפלסטינית. אנחנו מדברים על
זמן בו התחילה האינתיפדה, כאשר בשלושה החודשים הראשונים של האינתיפדה, נהרגו יותר
ממאה פלסטינים, רובם בהפגנות והפרות סדר. בתקופה הזאת לא נהרג אף ישראלי. התחושה
שהייתה בקרב האוכלוסיה הפלסטינית הייתה תחושה קשה מאוד. לכן, החליטה הנאשמת לעשות
מעשה על מנת שהחברה הישראלית תקדיש תשומת לב, ולו מעטה, לכל מה שמתרחש בצד
הפלסטיני. לצערי הרב, ולצער של כולם, התכנית של הנאשמת השתבשה באמצע, וקיבלנו היום
תוצאה של מוות של אדם צעיר, מוות בחינם, כפי שאני קורא לזה, שכפי שחברי טען הוא
היה יכול היום להיות חי, לנהל אורח חיים רגיל, נורמטיבי, כמו כולנו. התנהגות
הנאשמת בזירת האירוע מעידה על כך שהיא לא ציפתה אפילו שהמקרה יסתיים בצורה הטראגית
הזאת. העד שהעיד בפני ביהמ"ש אמר שהנאשמת רצה לכל הכיוונים, כהגדרתו. זה מעיד
על התנהגות של פניקה, של אדם שהכל יצא משליטתו. הנאשמת קיבלה תוצאות המעשה באופן
קשה מאוד, ועל כך ניתן ללמוד מעדותה. היא הרי לא ניסתה לברוח או להעלם. היא ישבה
בבית, וחיכתה שהחוקרים יבואו ויעצרו אותה. במשך ימים, לא אכלה כלום. כשהחליטה
הנאשמת לשתף פעולה עם חוקריה, מסרה את כל הגירסה שלה, בפרטי פרטים. בסיכומים של
התביעה, ביקשה התביעה להרשיע אותה בטענה שהיה על הנאשמת לצפות כי החטיפה תסתיים
ברצח. כפי שלמדנו מעדותה של הנאשמת במשטרה, הרי הנאשמת עשתה הכל על מנת למנוע
תוצאה טראגית זו. אני מבין שהכאב של המשפחה של אופיר ז"ל גדול, ואני יודע שזה
לא קל לאבד בן או קרוב משפחה. אין אף אחד שיכול לשים את עצמו במקומם. אנחנו
יכולים, כולנו, אולי להשתתף בצערם, אך לא נוכל לחוש את אותן תחושות כאב. על מנת
למנוע בעתיד מקרים דומים, דומני שגם הרשויות בצה"ל היום, צריכות לשנות את
היחס לפלסטינים החיים באזור. יודעים שכל לחץ שמפעילים על אנשים מביאים לתגובות
אלימות. לא פעם ישבתי עם הנאשמת והיא הביעה בפניי צער על תוצאה טראגית זו, ועל כן
אני מבקש מביהמ"ש, בבואו לגזור את דינה של הנאשמת, ייקח את מכלול הנתונים
שהיו אז בעת ביצוע העבירה, ומבקש שלא לגזור על הנאשמת מאסר עולם, אלא יסתפק בעונש
חמור פחות מזה.
הנאשמת
בדברה האחרון: ראשית כל, אני רוצה להגיב לדברי התובע, שאמר שאתם שומרים על קדושת
החיים. אני רוצה להגיד לך, להסתכל על החיים ועל המציאות בה אנו חיים, ושתראה שמה
שאמרת לא נכון. ברצוני להגיד שאני נחושה בדברים שאמרתי באמרה שלי, אני לא רציתי
לרצוח אף אחד ולא התכוונתי. מה שאני מבקשת לומר, שמה שרציתי לעשות, ובגלל שאני
בכלא אני לא יכולה לעשות, שמי שנמצא פה, יעשה. אתם דיברתם על כאב האם הישראלית
כשבנה מת או נרצח. אני רוצה שתסתכלו על כאב האם הפלסטינית במצב דומה. אם הייתי
אשמה, הייתי מוכנה להביע חרטה על מה שקרה, אך אני לא אשמה ולא מוכנה להביע חרטה.
שנית, אפילו אם גזרתם דיני למאסר עולם אחד או מיליון מאסרי עולם, יש דבר אחד שלא
ישתנה בי. אני לא רצחתי ולעולם לא ארצח. אני לא רוצחת.
בית המשפט
הצבאי
דיון
בית משפט מיום: 06/11/2003 בפני
האב"ד: סא"ל יורם חניאל
שופט: סא"ל נתנאל בנישו
שופט:
רס"ן אלי בר-און
תובע: סרן
ראיד שנאן
סניגור:
עו"ד חסאן מחמוד
נאשמת:
אמנה ג'ואד עלי מונא ת.ז.: 81042926 /
שב"ס
אופיר
רחום ז"ל היה בן 16 במותו.
אמנה
מונא, הנאשמת הנותנת את הדין בפנינו היום בגין רציחתו, הייתה בעת ביצוע מעשיה
המחרידים בת 24 שנים.
רצח
נורא זה נותר יחיד במינו על אף המעשים המחרידים להם אנו עדים חדשות לבקרים, ונחרת
בזכרון כל אחד ואחד מאתנו ובתודעת הציבור כולו. זאת על שום מה? דומה, כי אחד ממאפייניו
הבולטים של הטרור הנו האנונימיות של קורבנותיו בעיני העוסקים בו. הטרוריסט היוצא
לביצוע פשעו בוחר לבצע אותו במקום שבו, מבחינתו, אין לקורבנותיו פנים ושמות,
מאוויים, רגשות וחלומות. והנה, הנאשמת שבפנינו הכירה את קורבנה הכר היטב. במשך
תקופה לא מבוטלת הספיקה הנאשמת לעמוד על חלומותיו של אופיר, על כמיהתו לאהבה,
רגשותיו ורצונותיו הכמוסים ביותר. היכרותה המעמיקה של הנאשמת עם קורבנה לא גרמה לה
לשקול מחדש את תוכניתה המקורית לרוצחו נָפֶש. אדרבא, הנאשמת תכננה את פשעה עד
לפרטיו הקטנים ווידאה כי דבר במזימתה הזדונית לא ישתבש. בקור רוח וברשעות אספה
הנאשמת את קורבנה אל דרכו האחרונה ושמה קץ לחייו.
עוד
נציין, כי בשונה ממעשי טרור אחרים, אשר הובאו בפני בימ"ש זה, בהם נותרה
מעורבותן של נשים מחבלות משנית, הרי שבמקרה הנוכחי הנאשמת הייתה הרוח החיה מאחורי
תכנית החטיפה. היא הגתה, יזמה והוציאה לפועל את מזימתה הנתעבת במודעות מלאה, מתוך
ראיית הנולד ובידיעה ברורה של התוצאות האפשריות של מעשיה.
נוכל
לומר, ללא היסוס, כי להיטות הנאשמת לשפוך דם הביאה אותה לשפל המדרגה האנושית
ולפריצת כל מחסום מוסרי.
הנאשמת,
באכזריותה, חטפה ורצחה נער תמים, בדם קר ובתכנון מדוקדק, ולא יכולנו להשתחרר מן
הרושם, כי לא רק שהתוצאה הסופית הקשה של מעשה זה הייתה ידועה לה מתחילת ביצוע
המזימה, אלא שהיא אף חפצה בה בכל לב.
השימוש
הציני שעשתה הנאשמת באמצעי טכנולוגי כאינטרנט, אשר נועד לקרב רחוקים, על מנת לטמון
מלכודת מוות לאופיר רחום ז"ל, מלמד אודות אופיה ההרסני. מסקנה זו מתחזקת
לנוכח התנהגותה של הנאשמת לאחר הרצח. לא רק שהנאשמת לא נחרדה מתוצאות מעשיה, אלא
אף המשיכה בשגרת חייה מבלי שזכרון המעשה יטריד את מנוחתה כלל ועיקר.
חובה
מצאנו לציין, כי לא רק שהנאשמת לא הודתה במעשיה וקיבלה עליהם את האחריות, אלא אף
הפליגה לגרסה דמיונית, כשלצורך זה לא נרתעה מלחלל את זכרו של המנוח.
מנגד,
ועל אף שאין כל ספק כי לא נוכל, במגבלות גזר דין זה, להמחיש את הסבל הנוראי אשר
נגרם לא רק לאופיר ז"ל אלא אף לבני משפחתו ולסובבים אותו, איננו פטורים
מלהקדיש מחשבה מעמיקה לקטיעת חייו בטרם עת של אותו אדם צעיר אשר לא זכה לטעום טעם
חיים.
כוחנו
כבית משפט דלמטה דל מלהושיע. לא נוכל להחזיר את הגלגל לאחור ואף לא נוכל לנהוג
בנאשמת מידה כנגד מידה. כל שבכוחנו לעשות לנוכח הזוועה הוא לצוות על הרחקתה של
הנאשמת מחברת אדם לצמיתות. הטלת עונש זה, אשר בו מימד של נצחיות וסופיות, משול,
בזעיר אנפין, לסבל ולגורל האכזר שהיו מנת חלקם של אופיר רחום ז"ל ושל משפחתו,
והוא מחוייב המציאות, הגם שאין בו כדי לרפא.
עונש
זה בלבד, יהא בו כדי לבטא נכונה את סלידתנו העמוקה מהנאשמת אשר במעשה הנורא שביצעה
לא רק שחיללה את צלם האדם של קורבנה החף מפשע אלא אף הוציאה עצמה מקהל בני אנוש.
יימנעו
ממנה, על כן, מנעמי החיים, והזכות אותה שללה מאופיר רחום ז"ל להקים משפחה
ולחוש אהבת הורה לצאצאיו מהי. רק כך יימצא ביטוי הולם לעליונות ערך קדושת החיים, אותו
מקדשים אנו בהתאם למסורת בני התרבות, לה נתנו חז"ל דגש בקובעם:
"לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת
מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא" (מסכת
סנהדרין דף ל"ז).
סוף דבר, החלטנו לגזור את דינה של הנאשמת לעונש של מאסר עולם בגין גרימת
מותו בכוונה של אופיר רחום ז"ל.
בנסיבות העניין החלטנו, בדעת רוב, שלא להטיל על הנאשמת עונש נפרד בגין
המעשה בו הורשעה בפרט האישום השני, בניגוד לדעתו של שופט המיעוט, אשר ביקש לגזור
על הנאשמת עונש של 3 שנות מאסר נוספות, אשר יצטברו לעונש מאסר העולם.
זכות ערעור
תוך 30 יום.
ניתן והודע
היום, 06/11/03, בפומבי ובמעמד הצדדים.
______________
_______________
______________