הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי
|
|
|
|
|
|
|
|
מספר מנויים
גיליון
מספר 29 של דואר חשמלי נשלח ל 602
מנויים. דוור העורך: מי הזיז את תעודת העיתונאי שלי? 07/11/2003 |
גיליון מספר 29 הלם ודאגה
שוררים אצלי בימים האחרונים: תעודת העיתונאי שאותה אני נושא הרבה שנים, עומדת
להישלל ממני. לשכת העיתונות הממשלתית החליטה לצמצם במספר האוחזים בתעודה היקרה,
ולשלוח כל אוחז פוטנציאלי בתעודה לבדיקה מחודשת אצל שירות הביטחון הכללי. זו היתה
תקופה נהדרת. עם תעודת העיתונאי יכולתי להיכנס בחינם למגרשי הכדורגל בשבת.
יכולתי להגיע למזנון הכנסת כדי לאכול ארוחת צהרים במחיר סביר ועל החשבון. תמיד
נכנסתי דרך השער של העיתונאים, בלי לחכות בתור של המבקרים. יכולתי לנסוע על
חשבון חברות אופנה ויצרניות רכב לחו"ל על מנת לסקר את מוצריהן. יכולתי
להיכנס לבית המשפט ללא בדיקה וללא תור. אפילו דפקתי פלאפל בהנחה השמורה לשוטרים
ולחיילים. אני? לעבור
תחקיר בטחוני? למה מה קרה? מה אני? מהנדס ברפא"ל? אני קצין בצה"ל? אני
מועמד לתפקיד מנכ"ל משרד ממשלתי? אני בסך הכל עיתונאי שאוהב לכתוב על כל
מיני דברים. אני אוהב לכתוב גם על ראש הממשלה. בשביל לעמוד ליד ראש הממשלה
ולשאול שאלות מציקות, אני צריך אישור ממישהו? אני הרי עיתונאי! זאת זכותי
הלגיטימית. במי אני כבר יכול לפגוע עם העט שלי? אני חושש
נורא מהבדיקה הבטחונית של השב"כ. אני חושש שיגלו שאני מנגב חומוס כבר שנים
אצל אבו חמיס במזרח ירושלים. תיראו. תבינו. האח החורג של האמא הביולוגית של אבו חמיס
מהחומוסיה, הוא חמאסניק שיושב בכלא הישראלי. הוא הורשע בהתחזות לעיתונאי של
רשת אל ג'אזירה, כדי לעבור מחסום של צה"ל מבלי שיתעללו בו ביום חמסין. השב"כ עוד עלול לפרש את
קשריי הקולינריים עם אבו חמיס אל דודו המחבל. אני לא
מבין מה פתאום נחתה עלינו הדיקטטורה הזו של מתן תעודת עיתונאי ממשלתית באישור
השב"כ. מה? אנחנו לא דמוקרטיה? הפכנו לדיקטטורה? תפסיקו
להזכיר לי את זה: אז מה אם לפי פקודת העיתונות צריך רשיון כדי להקים עיתון. זה
גם לא מזיז לי שעורך העיתון חייב להיות מעל גיל 25 על פי החוק. אני אדיש לכך
שבעל העיתון ועורכו הראשי צריכים להפקיד תצהיר וערבות כספית אצל המפקח המחוזי.
וכמובן העניין הזה שעורך עיתון חייב להיות ללא עבר פלילי, וצריך את אישורו של שר
הפנים למינויו אם בנערותו הוא שתה חשיש. את הדברים
האלו קיבלנו מהמנדט הבריטי בשנת 1933, אז למה לי להתלונן? אז מה אם לא שינינו את
זה עד היום. זה לא הפריע לנו. זה לא הפריע להטבות שקיבלנו כאשר החזקנו את תעודת
העיתונאי. זה ממש לא הפריע לנו לכתוב. וועדת העורכים שקבעה לנו תמיד מה לא
לכתוב, הגנה עלינו מהחוקים הנוקשים. מועצת העיתונות דאגה תמיד לנבוח על כל שוטר
שניסה להזמין אותנו לחקירה, גם אם היה מדובר בעבירת תנועה שעשינו. אין לי חשק
לעבור חקירה אצל כוחות הבטחון. זאת פדיחה בשבילי. תמיד כתבתי בעיתון דברים
איומים ונוראים על אנשים שעברו חקירה במשטרה או אצל כוחות הבטחון. תמיד קבעתי
שהם אשמים. כתבתי שאם כוחות
הבטחון החליטו לחקור אותם, אז הם נושאים באשמה כלשהי שתלווה אותם לכל ימי חייהם
המסוקרים. אז מה אם הוא חף מפשע ולא הורשע? זה עיתון. זה לא בית משפט. אחיי
העיתונאים, התאחדו. אל תתנו לשלטון הרע הזה לקחת לנו את תעודות העיתונאי. זה
שלנו. אנחנו זכאים לזה. אנחנו אילו שמנהלים את סדר הציבורי. לא הממשלה. אל תתנו
לממשלה הזו להפוך אותנו לעיתונאים נטולי תעודה. אנחנו לא נקליד ידיעות למחשב ללא
תעודה בכיס. אנחנו לא כמו האנשים הקטנים והאומללים האלו מהאינטרנט, שכותבים
ידיעות וחדשות מבלי להיזקק כלל וכלל לאישור ממשלתי. אנחנו
אנשים מאושרים. הם לא. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
