בתי המשפט

 

 

 

 

החלטה

 

בפני בקשת הנתבעים לאיחוד חמש התביעות שמספריהן ברישא והעברתן לבית המשפט המחוזי .

לחלופין, עתירה למחיקת התביעות .

לחלופי חלופין, עתירה לעיכוב הליכים.

1.         עסקינן בחמש תובענות שעילתן הפרת זכויות יוצרים.

            התובעת 1 הינה עיתון יומי .

            התובעת 2 הינה אתר האינטרנט של התובעת 1 (התובעות 1-2, להלן: "מעריב").

            הנתבעת 1 הינה הבעלים והמפעילה של אתר האינטרנט "דה מרקר" .

            הנתבעים 5-2 הינם מנהלי הנתבעת 1 ו/או בעלי מניותיו.

            הנתבעים 9-6 הינם ו/או היו עורכים ו/או מנהלים של אתר האינטרנט במועדים הרלוונטיים (כל הנתבעים יקראו להלן: "הנתבעים").

 

עילת התביעה המרכזית הינה הפרת זכויות יוצרים .

מעריב טוענים כי הנתבעים מעוולים כלפיהם במעשי העתקה שיטתיים ורצופים בכל הנוגע לכתבות המתפרסמות במדור הכלכלי של עיתון "מעריב" ושל אתר האינטרנט שלו, על דרך העתקתן לאתר "דה מרקר" ללא הרשאה וללא ציון שמו של הכתב, תוך פגיעה בוטה בזכות היוצרים הכלכלית והמוסרית .

 

בגין הפרות נטענות אלו הגישו מעריב 7 תובענות כספיות:

2 תובענות הוגשו לבית המשפט המחוזי ו- 5 תובענות נוספות לבית המשפט השלום.

7 התובענות הוגשו כנגד אותם 9 נתבעים .

7 התובענות הוגשו על ידי התובעת 1 והתובעת 2 וכן תובע מספר 3 אשר זהותו שונה מתביעה לתביעה, בהתאם לשינוי המתבקש משם הכתב האחראי לכתבות המפרות.

7 התביעות עוסקות באותה עילה ובאותה מערכת עובדות.

כתבי התביעה אף מנוסחים בנוסח כמעט זהה.

השוני בין התביעות מתבטא, כאמור, רק בשם הכתב ומספר הכתבות המפרות, כאשר בהתאמה שונה אף סכום התביעה.

 

2.         הנתבעים טוענים כי מעריב הגישו 7 תביעות נפרדות על מנת להכביד עליהם, להקשות עליהם שלא לצורך ולייסר אותם, וזאת בחוסר תום לב .

            הנתבעים עותרים לאיחוד 5 התובענות המתנהלות בבית המשפט השלום ולהעברת התיק המאוחד לבית המשפט המחוזי.

            את מקור הסמכות להעברת התיק מבית המשפט השלום לבית המשפט המחוזי תולים הנתבעים בסעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 וכן בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 3231/01, יוסף ברילנט נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, מפי כבוד השופט יוסי שפירא.

            עוד מפנים הנתבעים לחוק הפרשנות ולכללי ההיקש.

 

מעריב מתנגדים להעברה .

מעריב מפנים להבדל שבין כל תובענה ותובענה מחמת השוני בזהות הכתב ובנושא הכתבות .

כן טוענים לזכותם להגיש תובעות נפרדות.

לטענת מעריב, לא מוסמך בית המשפט השלום להעביר התובענה לבית המשפט המחוזי .

לחלופין, מסכימים מעריב לאיחוד הדיון ב- 5 התובענות המתבררות בבית המשפט השלום ולאיחוד מקביל ב-2 התובענות המתבררות בבית המשפט המחוזי, באופן שתתבררנה במקביל שתי קבוצות תיקים.

כן מסכימים הם לעיכוב הדיון בבית המשפט השלום עד למתן פסק דין סופי וחלוט בתובענות המתנהלות בבית המשפט המחוזי, ובלבד שהקביעה שם תשמש "מעשה בית דין" ביחס לתובענות המתנהלות בבית משפט זה.

 

3.         איחוד הדיון :

            אין ספק כי יש לאחד הדיון בתובענות .

            תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 מאפשרות לבית המשפט, לפי שיקול דעתו, בין לבקשת בעלי הדין ובין מיוזמתו, להורות על איחוד עניינים התלויים ועומדים בבית משפט אחד ובלבד שכרוכות בהם אותן שאלות של משפט או עובדה.

 

            הפסיקה קובעת כי אין צורך בחפיפה מוחלטת, לא של נושא הדיון ולא של בעלי הדין ולמעשה די בקיום השקה, וזאת על מנת לייעל הדיון, לחסוך בזמן שיפוטי, לחסוך בהוצאות ולמנוע סיכון לפסיקה סותרת.

            לא יעלה על הדעת להעסיק 5 שופטים ב- 5 משפטים בהם מתבררת אותה סוגיה עובדתית ואותה סוגיה משפטית בין אותם בעלי הדין.    

            במקרה דנן, עוסקות 5 התובענות באותה מסכת עובדתית, דהיינו: הטענה להעתקת כתבות כלכליות מעיתון מעריב אל תחומי אתר האינטרנט דה מרקר.

            מדובר באותה טענה עובדתית.

            מדובר באותה עילה משפטית - הפרת זכויות יוצרים, הכלכלית והמוסרית. 

            מדובר באותם עיתונים ובאותם אתרים.

            מדובר באותם בעלי דין.

            השוני בזהות התובע מספר 3 הינו זניח שכן זו משתנה מתביעה לתביעה בהתאם לזהות הכתב יוצר היצירה המפרה.

            בשפה רפה , מסכימים, למעשה, מעריב לאיחוד הדיון, וכך אמנם יעשה.

 

4.         ובאשר לעתירה להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי:

            יאמר מיד כי לולא סייגו מעריב את הסכמתם לעיכוב ההליכים בבית המשפט השלום, לא הייתי נזקקת כלל לעתירה זו שכן ניתן היה לעכב הדיון בתובענות התלויות ועומדות בבית המשפט השלום עד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי באותה סוגיה ובאותה עתירה, ובא לציון גואל.

אלא שמעריב מתנים את הסכמתם לעיכוב הדיון בהחלטה לפיה יהווה פסה"ד שינתן ע"י בית המשפט המחוזי "מעשה בית דין" בתובענות בבית המשפט השלום הן בשאלת החבות, הן בשאלת הנזק והן באשר לאופן חישוב הפיצוי .

            בסעיף 32 לתשובת הנתבעים מובעת התנגדות להתנאה זו ויש להצטער על כך.

            לא נותר לי, אלא, להכריע בבקשת ההעברה.

           

            הנתבעים מבקשים להורות בצעד חריג על העברת הדיון מבית המשפט השלום  לבית המשפט המחוזי.

            בית המשפט השלום משולל סמכות לעשות כן, למעט אותם מקרים חריגים אשר הותרו לו במפורש ע"י המחוקק .

 

            תקנה 520 לתקנות הדיון מאפשרת איחוד דיון בתיקים תלויים ועומדים באותו בית משפט, וכלשונה:

"עניינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד... "

 

סעיף 78 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984, מאפשר לבית המשפט העליון להעברת עניין מ"מקום אחד" ל"מקום אחר" ב"אותה דרגה".

אף סעיף זה איננו מסייע לענייננו, הגם שמדובר בסמכותו הייחודית של בית המשפט העליון ,  באשר סמכות זו מסויגת להעברה מקומית בתחומי אותה דרגת שיפוט.

 

סעיף 79 לחוק בתי המשפט מאפשר לבית משפט אחד להעביר דיון לבית משפט אחר, ללא הגבלות דרגה, ובלבד שמדובר בעניין "שאין הוא יכול לדון בעניין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או העניינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר", דהיינו: העברה ע"י בית משפט מחמת חוסר סמכות.

אף סעיף זה אינו רלוונטי לענייננו שהרי כל אחת מ- 5 התובענות שהוגשו לבית המשפט השלום, מצויה במסגרת סמכותו העניינית ו/או המקומית.

 

אין בנמצא הוראת חיקוק המאפשרת לבית משפט שלום להעביר לבית משפט מחוזי עניין הנמצא בגדר סמכותו הוא .

לא ראוי לו לשופט שיטול סמכויות שהמחוקק לא הקנה לו, הן ביחס לדיון בעניין שלא מצוי בסמכותו והן ביחס להימנעות מדיון בעניין המצוי בסמכותו,  הגם שהדבר נוגד את כלל כיבוד הערכאות.

פסק הדין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים, בת.א. 3231/01, אינו בעל תוקף של הלכה מחייבת. 

התרופה למקרה שכזה יכולה לבוא בדמות עיכוב הליכים ו/או מחיקת תובענה והגשתה מחדש בבית המשפט האחר המהווה את הפורום הנוח יותר, תוך השבת אגרה.

אלא, שרווח והצלה יעמדו להם לנתבעים במקרה דנן ממקור חוקי ספציפי אחר, וכוונתי לתיקון מספר 36 לחוק בתי המשפט, הקובע:

" תביעה בענייני קניין רוחני, הכרוכה בתביעה בענייני קניין רוחני שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף היא אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51 (א) (2)...".

            התיקון לחוק מגדיר מהי "תביעה בענייני קניין רוחני" ובגדרה תבואנה, בין היתר,  תביעות לפי חוק זכויות יוצרים - 1911 וכן פקודת זכות יוצרים.

           

            סעיף 2 (ב) לתיקון קובע הוראת מעבר ולפיה:

"תביעה בענייני קניין רוחני ... התלויה ועומדת בפני בית המשפט השלום ביום התחילה, ואשר תביעה בענייני קנין רוחני כאמור הכרוכה בה תלויה ועומדת בבית המשפט מחוזי ביום האמור, רשאי בית המשפט השלום, מיוזמתו או לבקשת בעל דין להעבירנה לבית המשפט המחוזי הדן בעניין...".

           

הנה כי כן, בפנינו הוראת חוק חריגה ומצומצמת המסמיכה את בית המשפט השלום, במקרה מוגדר שגבולותיו ברורים, להעביר תובענה לבירור בבית המשפט המחוזי, וטעמיה עמה .

 

בבית המשפט המחוזי תלויות ועומדות בימים אלו ובזמן הזה 2 תובענות שהגישו מעריב כנגד הנתבעים באותו עניין ובאותו עילה:

האחת -  ת.א. 1304/03, על סף 7,020,000 ₪ .

השניה -  ת.א. 1324/03, על סך  3,820,000 ₪.

גם עילת התביעה בשתי התובענות אלו נסבה סביב הקניין רוחני, ובהן טענה לפיצויים בגין הפרת זכות היוצרים הכלכלית והמוסרית, ולפי סכומיהן - מצויות הן בסמכות בית המשפט המחוזי.

לית מאן דפליג כי התביעות שבפני כרוכות בתביעות שהוגשו לביהמ"ש המחוזי, שהרי מדובר, כאמור, במסכת עובדות אחת בין אותם בעלי הדין כאשר השוני היחידי מתייחס לזהות כותב הכתבה ולמספר הכתבות.

 

מטרת התיקון לחוק הינה מניעת פיצול הדיון ו/או כפל הליכים בסכסוך אחד מחמת אילוצי סמכות, באופן שיישומו גם במקרה דנן ישיג את אותה מטרה וימנע את אותו פיצול דיון אשר לשמו חוקק התיקון.

 

5.         התוצאה:

 

            א.         אני מורה על איחוד הדיון ב- 5 התובענות שמספריהן ברישא.

 

ב.         רשמתי בפני את הודעת התובעים לפיה מוסכם עליהם לאחד הדיון גם בשתי התובענות המתבררות בבית המשפט המחוזי.

 

ג.          אני מורה על העברת 5 התובענות אשר מספריהן ברישא לבית המשפט המחוזי, בהתאם להוראות תיקון מס' 36 לחוק בתי המשפט, על מנת שתצורפנה לשתי התובענות שמספריהן מפורטים בסעיף לעיל, בכפוף לכל קביעה דיונית אחרת של בית המשפט הנעבר, לפי שיקול דעתו. 

 

            המזכירות תמציא העתק החלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ו בכסלו, תשס"ד, ב' דחנוכה, (21 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים.