הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

דוור העורך: המחשב של הבנק

13/03/2004 | גיליון מספר 46

halemo

השבוע קיבלתי לידיי את תצהיר העדות הראשית של הבנק שבו היה לי חשבון עובר ושב. בתצהיר שנחתם על ידי פקידה בכירה בבנק נודע לי שהבנק שכר משרד חקירות שיעקוב אחריי במשך תקופה מסוימת וייגלה עליי פרטים. משרד החקירות שאינני יודע את שמו גילה מידע מדהים עליי: הוא גילה שאני לא עובד ואני מובטל.

טענה מרכזית נוספת בתצהיר היתה טענתו של הבנק כי המחשב שלהם אמין מאוד ופלט המחשב שמוצג לבית המשפט מהווה "רשומה מוסדית" על פי דיני הראיות, קרי: הבנק יכול להציג תדפיסי מחשב כהוכחה לנכונות הנתונים בחשבון העו"ש, ואינו חייב להגיש את הספרים של הבנק לבית המשפט.

היה היה אדם שפתח חשבון בנק

סיפור המעשה מתחיל בחתימה שלי על הסכם לפתיחת חשבון בנק בשנת 1986, עת הייתי נער צעיר בן 16 שהתפתה לפתוח חשבון בנק בתמורה לחפיסת שוקולד פרה אדומה של עלית ותיק אופנתי עם לוגו של הבנק.

בחשבון הבנק החדש הופקדו כספים של עבודה מהחופש הגדול, וכשנתיים אחרי, הופקדה גם משכורת הרעב שקיבלתי בעת שירותי הצבאי. הבנק הוא ידידו של האזרח הצעיר, וכל זאת כדי לתפוס אותו כשהוא יהיה גדול, ולגבות ממנו עמלות שמנות על פעולות שונות.

לאחר השחרור מהצבא בשנת 1993, ועבודה בעבודות מזדמנות, מצאתי את עצמי בהייטק. אז לא קראו לזה הייטק, אלא חברת אלקטרוניקה שכותבת גם תוכנה. התחלתי לעבוד כמהנדס תוכנה, ובמקביל למדתי לתואר ראשון במדעי המחשב. בתחום המחשבים אגב, אני נמצא מגיל 13.

במשך שמונה שנים הופקדה המשכורת הסבירה לחשבון הבנק והחשבון היה לרוב ביתרה. המינוסים שנכנסתי אליהם היו בודדים וכוסו מהר מאוד על ידי המשכורת של החודש הבא. המשכורת לא היתה גבוהה, אך גם לא נמוכה. היחסים ביני לבין הבנק היו מצוינים. אני הכנסתי כסף. הם לקחו לי עמלות, ואני לא התלוננתי באותה תקופה, כי העמלות הגבוהות שלהם היו בשבילי כסף קטן. הם שם בבנק לא התלוננו כי הכסף הקטן שלי היה בשבילם כסף גדול.

בתחילת שנת 2001 פוטרתי מהעבודה בהייטק. באותה תקופה החלה קריסת ההייטק הגדולה. הבועה המסריחה של ההייטק התפוצצה בפניהם של המשקיעים הפראיירים ששפכו את כספם לחינם בתקווה לגרוף רווחים נאים לאחר תקופת הסטארט אפ של החברה מוצצת ההוצאות.

כמו כל אדם שפוטר מעבודתו לאחר ששילם במשך שמונה שנים דמי ביטוח לאומי, מס הכנסה וביטוח בריאות, נרשמתי בלשכת האין תעסוקה המקומית, ולחשבון הבנק שלי נכנסה משכורת, צנועה יותר, מהמוסד לביטוח הלאומי.

המחשב של הבנק מייד זיהה כי מדובר בכספים שמקורם במוסד לביטוח הלאומי. כמו כל בנק חכם ורשע, הוא מיד החל לדפוק את הלקוח התם ושאינו יודע לשאול. האשראי ירד חד צדדית לאפס, הצ'קים חזרו, והבנק התחיל לגבות עמלות מטורפות על פעולות לא מוצדקות של החזרי חיובים.

כדי להחזיר את המצב החדש ולתקן נזקים, נעשתה על ידי פנייה לבנק. פניתי אל הפקידה שהיתה חביבה שהיתה לי בוכטה בחשבון, אבל נעשתה זועמת ונרגנת כשהבוכטה נגמרה, וביקשתי להחזיר את המצב לקדמותו. הסברתי שנכנס מידיי חודש כסף לחשבון, וזה לא מוצדק שהבנק יעשה פעולות חד צדדיות רק בגלל שהמקור של הכסף הוא המוסד לביטוח לאומי. את הבנק זה לא שכנע, אבל הבנק היה מוכן "לתקן" את המצב תמורת עמלות שמנות, פתיחת חשבון חסכון או פק"מ (פיקדון קצר מועד) וחתימה של הלקוח על חוזה אחיד עם הרבה תנאים מקפחים.

בלית ברירה חתמתי על מסמך בנקאי דרקוני. רציתי לתקן נזקים שעשה לי הבנק. אבל זה לא כל כך עזר. בהמשך השנה הבנק המשיך להתנהג כבריון כלכלי למרות שנכנסו כספים לחשבון ממקורות משפחתיים פרטיים.

תביעה בסדר דין מקוצר

בשנת 2003 תבע אותי הבנק על חוב כספי בחשבון העו"ש שלי. הבנק לא ריחם והוריד עמלות על גבי עמלות, ובתקופה של חודשיים הוא הכניס לכיסו עמלה של אלפיים. אלף ש"ח בכל חודש עבודה.

הבנק עשה מה שעושים כל הבנקים כנגד אזרחים קטנים: הבנק תבע אותי כמו שהוא נוהג לתבוע את כל האזרחים הקטנים שהם לא אנשי עסקים המיוצגים על ידי עורכי דין כרישים.

תביעה של בנק כנגד אזרח החייב כסף היא תביעה בסדר דין מקוצר. משמעות המונח "בסדר דין מקוצר" היא שהבנק תובע את הלקוח על סכום כסף קצוב הנובע מכוחו של חוזה ומכוחן של ראיות כמו תדפיס החשבון שהופק מהמחשב של הבנק.

כדי להתגונן כנגד הבנק, יש לבקש רשות מבית המשפט להגיש כתב הגנה. בקשת הרשות של האזרח מלווה בתצהיר חתום על ידי עורך דין, שהיא כמו עדות בעל פה בבית המשפט, רק שהיא נמצאת על הכתב. התצהיר אם יתקבל הופך לכתב ההגנה של הלקוח בבית המשפט.

המבקש חייב להציג הגנות כנגד טענתו של הבנק, אבל זה קשה. קשה מאוד, במיוחד כאשר אין לאזרח הקטן ייצוג משפטי הולם של עורך דין שמומחה לדיני בנקאות. גם אם הבנק טעה בחישוב בתדפיס שהגיש לבית המשפט, האזרח חייב לומר לבית המשפט כמה לדעתו הוא חייב לבנק. על הודאתו יתנו פסק דין והבנק יוכל להגיש את פסק הדין להוצאה לפועל לשם גביית החוב. על היתרה הלא מוסכמת ינהלו משפט.

בית המשפט יפסוק פסק דין חלקי על חלק מהסכום שחייב האזרח לבנק, ועל היתרה יתנהל משפט ארוך ויקר. שוב, הבסיס לחישובים הוא המחשב של הבנק שנחשב אמין עד שלא הוכחה שרמאותו היא עניין שתמיד זמין.

המחשב של הבנק נחשב אמין לכאורה. ככזה, הוא עובר גיבוי נתונים מדיי תקופה, בקרה על ידי מנהלי ורואי חשבון. המחשב של הבנק מאובטח 24 שעות ביממה ולא ניתן בתיאוריה לבלבל אותו בנתונים שגויים.

הגורם האנושי לא נלקח בחשבון, למרות שבשנה האחרונה נתפסו פקידי בנק רבים שמעלו בתפקידם ורימו את הלקוחות שלהם. המקרה המפורסם ביותר היא פקידת הבנק למסחר אתי אלון שהצליחה לעבוד על הלקוחות במשך תקופה ארוכה ולשדוד את חשבונותיהם לטובת הימורי הקזינו של אחיה המכור עופר מקסימוב.

הלקוח, בעת פתיחת חשבון הבנק, חותם במסמך כי תדפיסי המחשב יהוו ראיה קבילה לנכונותם של ספרי הבנק, ולא יהיה צורך להציג את הספרים בבית המשפט לצורך הוכחת החוב. מדובר בחוזה אחיד ואין ללקוח אפשרות לחלוק על סעיפים בחוזה. הגישה היא "קח את זה או שתסתלק מכאן". החוק והפסיקה מכירים בתדפיסי מחשב כראייה קבילה, וכל פלט מחשב של תאגיד בנקאי, עומד בדיני הראיות ונקרא "רשומה מוסדית".

פלט מחשב באתר אינטרנט קיקיוני למשל, אינו יכול להיקרא "רשומה מוסדית" ואם הצד שכנגד טוען שפלט המחשב אינו קביל כראייה, בית המשפט נוטה לקבל את הפרשנות הזו.

קלט ופלט של מחשב ייחשבו כאמינים וכ"רשומה מוסדית" על פי דיני הראיות אם הם עומדים בכללים הבאים:

(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;

(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;

(3) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;

(4) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.

בתי המשפט מקבלים את הגישה שהמחשבים של תאגידים בנקאיים הם אמינים, ועל הלקוח הנתבע מוטל העול הכבד להוכיח שהמחשב של הבנק עושה טעויות לטובתו ולרעת הלקוח.

פנקסנות לשמה

אני אדם שמרן בתחום של שמירת מסמכים. ממש פדנט בקטע הזה. אני שומר כל תדפיס מחשב וכל מסמך של הבנק. אני שומר כל תכתובת שאני מייצא וכל תכתובת שאני מקבל. אדם כמוני מכנים "פנקסן", ופנקסנות היא דבר חשוב בעולמם ובאולמם של בתי המשפט.

בתי המשפט אוהבים לקבל ניירת ופחות עדויות בעל פה. הנייר החתום הוא הראייה האולטימטיבית בבית המשפט וככזה הוא יכול לגבור על כל עדות תחת אזהרה של אדם.

במשך השנים היו לי קטעים נחמדים עם המחשב של הבנק על כל שלוחותיו השונות. למשל, פעם אחת בכספומט, ביקשתי למשוך 300 ש"ח. הכספומט נתן לי רק 100 ש"ח, ובפתקית הוא רשם שהיתה לו תקלה והוא נתן לי רק 100 ש"ח.

בשאילתה נוספת במכשיר הכספומט ביקשתי לברר בכמה כסף חייב אותי הכספומט התקול. למרבה ההפתעה (או שלא), מחשב הבנק חייב אותי בסכום של 300 ש"ח ולא בסכום של 100 ש"ח כמו שקיבלתי.

את שתי הפתקיות של המשיכה והשאילתה שמרתי.

ביום למחרת נכנסתי לבנק וביקשתי לברר האם המחשב תיקן את הבעיה הפיננסית שלי. בשאילתה שביצעתי במסוף המחשב, שוב נרשם כי חויבתי ב 300 ש"ח ולא ב 100 ש"ח. הבנק שדד אותי והעלים לי 200 ש"ח.

כשחזרתי לביתי, מייד ניסחתי מכתב, צירפתי צילום של שתי הפתקיות של הכספומט. ביום למחרת שלחתי את המכתב בדואר רשום לבנק, על מנת ששליחת המכתב תהיה מתועדת בידי גורם אובייקטיבי כמו רשות הדואר.

רק לאחר 10 ימים, תיקן הבנק את היתרה בחשבון. הבנק העלים מהרשומות הממוחשבות את החיוב על סך 300 ש"ח, ותיקן ל 100 ש"ח בלי להשאיר זכר לתקלה. במקום לזכות אותי ב 200 ש"ח כדי שתהיה רשומה פעולה נכונה ואמיתית, נעשתה העלמת ראיות ממוחשבת. הרשומה הממוסדת הפכה למרמה נפסדת.

את המסמכים הללו כמובן גם שמרתי.

הדיון בתביעה

את התביעה בסדר דין מקוצר הצלחתי להוריד מעליי לאחר שטענתי שהמחשב של הבנק אינו אמין, תוך הצגת המקרה ותדפיסי המחשב ששמרתי. טענתי שפניתי לבנק, אך לא גיליתי שגם שלחתי מכתב רשום לבנק. עורכת הדין שייצגה את הבנק בדיון ביקשה לברר האם פניתי בעקבות המקרה למפקח על הבנקים. השבתי שלא.

בית המשפט מחק את הכותרת "בסדר דין מקוצר" והפך את התביעה של הבנק לתביעה רגילה בה הוא חייב להציג מכלול ראיות ולנהל משפט ארוך תוך מתן הסברים מדוע הלקוח חייב לו כסף. השופט הורה לבנק להגיש תצהירי עדות ראשית עם המסמכים המוכיחים את החוב.

כאמור, בשבוע שעבר הוגש תצהיר עדות ראשית על ידי הבנק כאשר חתומה עליו אחת הפקידות. הבנק, שברוב המקרים רגיל לקבל פסק דין כנגד לקוחות שחייבים לו כסף מבלי לנהל משפט ארוך, הסתבך עם מובטל אחד במשפט שלם על סכום חוב קטן יחסית.

הטענה המרכזית בתצהיר של הבנק היתה כי המחשב של הבנק הוא אמין ותדפיסיו מהווים "רשומות מוסדיות" על פי דיני הראיות. כדי להפריך את הטענה שפניתי לבנק בעקבות התקלה בכספומט והחיוב השגוי, טענה וקבעה נחרצות פקידת הבנק בתצהיר עדות ראשית כי לא פניתי כלל לבנק, ומחשב הבנק תיקן את הטעות בצורה אוטומטית מבלי שאני אבקש בכלל, וזה מוכיח את אמינותו המופלגת והנודעת של מחשב הבנק.

אלוהים מרחם על ילדי הגן, אך לא מנחם את פקידי הבנק.

הדיון הקרוב הוא בעוד כחודשיים. בדיון תוצג התכתובת שביצעתי מול הבנק. הפקידה שחתומה על התצהיר, עלולה להסתבך בעדות שקר, ואם השופט הוא קפדן, הוא יתחשבן עימה על עדות שקר. עדות שקר היא עבירה פלילית שעונש מאסר של 7 שנים קבוע בצידה.

הבנק מסבך את עצמו, ובמקום תדפיסי מחשב, הוא יתבקש להביא את הספרים האמיתיים של הבנק. המחשב של הבנק יוצג בבית המשפט כלא אמין, ככזה שעושה טעויות לטובתו, וככזה שרשומותיו לא יכולים להיחשב כ"רשומה מוסדית" על פי דיני הראיות. אם בפסק הדין יירשם כי המחשב של הבנק לא אמין ורשומותיו אינן יכולות להיחשב כ"רשומה מוסדית", הבנק עלול להיות מושתק פלוגתאית על ידי הצד שכנגד בתביעות עתידיות בנושא דומה.

סוף דבר

אני יודע שאני חייב סכום כסף כלשהו לבנק. אולי לא מה שהבנק דורש, אבל סכום כסף שמחשב הבנק חישב. הבנק אף פעם לא לוקח את הלקוח הקטן בחשבון, ולפעמים הוא עלול להיתקל בלקוח ששומר הכל, את כל תדפיסי המחשב, את כל התכתובות ואת כל הפאשלות הממוחשבות שלו.

הפראיירים שאוכלים אותה בגלל באגים של המחשב בבנק לא נגמרים. הם רק מתחלפים באולמות בתי המשפט. פלטי המחשב של הבנקים מהווים ראיה מרכזית בתביעה כנגד לקוח, ומייתרים את הצורך של הבנק להציג ספרים כבדי משקל וכבדי ראייה.

הבנקים שומרים כל מסמך שנחתם עם הלקוח בצורה פנקסנית. קשה ללקוח הקטן להתמודד מולם. אבל, הבנקים לא תמיד יודעים להתמודד עם לקוחות שעובדים בדיוק כמוהם: בצורה פנקסנית, עם תיעוד אגרסיבי, ועם מחשב צמוד שמתעד את הכל ללא תקלות.