בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין לנאשם 2 זלמנוביץ אורי

 

הנאשם הודה בביצוע עבירה של חדירה לחומר מחשב שלא כדין, לפי סעיף 4  לחוק המחשבים, תשנ"ה-1995. לאחר הודאתו הופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן ומבקש שלא להרשיעו כהמלצת התסקיר.  התביעה עותרת להרשעתו נוכח אופי העבירה  ומידת החומרה שראוי לייחס לה.

 

כתב האישום הוגש נגד נאשם נוסף – נאשם 1, ונטען בו כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, ינואר – יולי 02, עבדו הנאשמים בבנק לאומי בסניף המרכזי בת"א (להלן: "הבנק"). נאשם 1 שימש כראש אגף מנהלה וכיו"ר איגוד המנהלים בבנק. נאשם 2 – כאחראי על תפעול המחשבים בסניף. נאשם 2 עבד בכפיפות  לנאשם 1.

 

כתב האישום מייחס לנאשמים חדירה שלא כדין למחשב הבנק לשם עיון בפרטי חשבונות בנק של חלק מחברי ההנהלה הבכירה וקרובי משפחתם וכן של חברי הועד והמקורבים להם. במספר הזדמנויות,  הפיקו הנאשמים פלטי מחשב  של המידע הזה. נאשם 1 בתפקידו כיו"ר איגוד המנהלים בבנק, נהג להשתמש במידע במו"מ שניהל עם  ההנהלה הבכירה.

 

לנאשם 1, יוחסו בנוסף לעבירה לפי חוק המחשבים, גם עבירות של פגיעה בפרטיות ובסודיות לפי חוק הגנת הפרטיות.

נאשם 1 כפר והתיק נגדו נמצא בשלב סיום פרשת תביעה.

 

נאשם 2 הינו יליד 1973, נשוי ואב לילד. עובד בבנק 8 שנים מהן 3 כאחראי לתפעול מחשבים. לאחר גילוי הפרשה על ידי הבנק, הושעה מתפקידו ומעבודתו והוחזר לעבודה לתפקיד אחר בו עובד עד היום.

הנאשם חושש שאם יורשע, הבנק ינצל זאת לשם פיטוריו.

 

ההגנה עותרת לאי הרשעתו מהנימוקים כדלקמן:-

·        עברו הפלילי הנקי של הנאשם ואורח חייו הנורמטיבי.

• עבודתו המסורה אשר זיכתה אותו בתעודת הוקרה בשנת 00.
• האבחנה שיש לערוך בין חלקם של הנאשמים בפרשה ; לנאשם 2 לא היו מאבקי כוח עם ההנהלה הבכירה והוא עשה את המיוחס לו בכתב האישום לבקשתו של הנאשם 1 אשר היה ממונה עליו ומבלי לדעת איזה שימוש יעשה נאשם 1 במידע אותו הוציא נאשם 2  מהמחשב.
• לדברי ההגנה, טעותו של הנאשם, עליה הוא מצר, היא בכך שלא שאל את הנאשם 1 למה נועד המידע אותו התבקש להוציא.

 

 התביעה אינה חולקת על הטענות העובדתיות המועלות על ידי ההגנה באשר  לחלקו של הנאשם, אך טוענת שמדובר במעשים שנמשכו מספר חודשים וכי חומרת הפגיעה מעבירות מחשב, שיש לדמותן על פי הפסיקה לעבירות התפרצות, היא כה חמורה, שהצורך בהרתעת עברייני מחשב,  גובר על נסיבות אישיות, מה גם שלדברי התביעה לא מתקיימות בנאשם נסיבות חריגות ויוצאות דופן  המצדיקות אי הרשעה.

 

התביעה מפנה בעניין מדיניות הענישה  לע"פ 71227/01 מחוזי ת"א,  מדינת ישראל  נ. טננבאום  וליישום גישה זו בין היתר. בת.פ. 12187/01 שלום ת"א, גזר דין שניתן על ידי. התביעה הוסיפה ואמרה כי בעניין טננבאום והתיק הנוסף,  דובר על נסיבות חמורות מאלה שבתיק הנוכחי.

 

מקובלת עלי גישת התביעה כי ככלל  מן הראוי לנקוט בענישה מחמירה  בעבירות של חדירה למחשב, ובודאי כך לגבי הרשעה בעבירה זו.  יחד עם זאת, ההתייחסות העונשית  ומדרג החומרה נקבעים בכל מקרה לגופו, לפי נסיבות העבירה והעבריין, ובמקרה זה, גם לגישת התביעה, מקרהו של הנאשם אינו מן החמורים.

 

לאחר שנתתי דעתי למכלול הטענות ולאמור בתסקיר שירות המבחן, אני סבורה שניתן לסווג את המקרה כחריג ויוצא דופן וכמצדיק אי הרשעה.

 

לאור כל האמור לעיל, אני מחליטה שלא להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו של"צ בהיקף של 300 שעות. תוכנית של"צ תוגש על ידי שירות המבחן לאישור ביהמ"ש.

 

מזכירות בימ"ש תשלח את ההחלטה לשירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

 

ניתן היום כ"ז בשבט, תשס"ד (19 בפברואר 2004) במעמד הצדדים.

                                                                               

קלדנית: חגית א.