החלטה

 

            כללי

 

1.         במוקד הדיון שבפנינו עומד אתר אינטרנט, אשר בו ניתן להזמין בתי מלון בכל רחבי העולם. לטענת המבקשת היא הכינה אתר זה בעברית, לאחר שהתקשרה עם משיבה 2, אך משיבה 1 החלה להפעיל אתר דומה בעברית, תוך הפרת זכויותיה של המבקשת.

            הבקשה המקורית היתה לצווים זמניים - צו עשה ולצו מניעה כלפי המשיבות. בהמשך, עלו שאלות נוספות, כגון: העברת הנושא לבוררות.

 

2.         החלטה זו תתייחס אך ורק לבקשות הביניים שבתיק. אין בכוונתי לחוות דעה - אלא אם כן הדבר יהיה הכרחי ונחוץ - ביחס לתביעה העיקרית ולסיכויי הצלחת המבקשת (התובעת) בה, שכן בתיק שבפניי לא מצויים כלל כתבי הגנה של מי מהנתבעות, אף שהתביעה הוגשה בשנת 2002. בנוסף לכך, מטבעם של הליכי ביניים, המידע שהוצג והראיות שהובאו, הינם חלקיים בלבד. התמונה המלאה, כמקובל, נפרסת בתיק העיקרי.

 

3.         אציג תחילה את הצדדים להליך וגופים נוספים הקשורים אליהם; לאחר מכן אתאר את ההליכים בבקשות הביניים, את תמצית הראיות שהוגשו ואת עיקרי טענות הצדדים; בעקבות כך אתייחס לנושאים הבאים: זכותה הלכאורית של המבקשת לאתר האינטרנט; האם יש מקום ליתן צו מניעה; כיצד יש להתייחס לסעיף הבוררות בהסכם שבין המבקשת למשיבה 2, וכיצד הוא משפיע על ההליכים בתיק זה, שבו אחד הצדדים היא משיבה 1, שאינה צד להסכם זה.

 

            הצדדים

 

4.         המבקשת, חברת זוז תיירות בע"מ, היא חברה ישראלית העוסקת ביזמות בתחום התיירות. הרוח החיה של החברה הוא מר גד יולוס (להלן - "יולוס"). תחילה פעל הוא באמצעות חברה בשם עין גד תור בע"מ (להלן - "עין גד"), ובשלב מאוחר יותר, ככל שהדבר קשור למשפט שבפנינו, פעל הוא באמצעות חברת זוז תיירות בע"מ (להלן - "זוז" או "המבקשת"), אשר התקשרה בהסכם עם משיבה 2, הכל כפי שיפורט להלן (פיסקה 20 ואילך).

           

5.         משיבה 2, היא חברה הרשומה בארה"ב, אשר שמה המקורי היה זה: Reservations Network Inc. .Hotel שמה עתה הוא Hotels. Com. (להלן - "HRN" או "משיבה 2").

חברה זו נחשבת כחברה הגדולה בעולם בתחום הזמנות שירותי תיירות, ובעיקר חדרי מלון, באמצעות האינטרנט.

 

6.         משיבה 1  היא חברה ישראלית, ששמה הוא הוטלס אונליין בע"מ, ובאנגלית:   Online Ltd.  Hotels . חברה זו רשומה ברשם החברות בישראל (ראה פלט מחשב נספח י לבקשה בבש"א 4183/02) (להלן - "הוטלס אונליין" או "משיבה 1"). בעל מניותיה היחידי של חברת הוטלס היא חברה אמריקאית בשם:  Inc.  Online Reservations Hotel  (להלן - "HRO" או "חברת האם").

 

7.         בנוסף לצדדים להליך (שהובאו בפיסקאות 6-4 לעיל) הוזכרו במהלך הדיון והראיות אישים וגופים נוספים בתחום התיירות, הפועלים בענף האינטרנט. לענייננו, החברה החשובה שבהם היא חברה בשםCom.  One Travel (להלן גם - "החברה  המתחרה").     

           

            אתרי אינטרנט

 

8.         במסגרת הצגת הנתונים, פרט לצדדים עצמם, מן הראוי לומר כי "גיבורי" הפרשה שבפנינו הם מספר אתרי אינטרנט של הצדדים.

האתרים של המבקשת הם אלה:

            WWW.ZUZ.CO.IL

            WWW.ZUZ.MSM.CO.IL

במהלך המשפט אף הדגים מנהל המבקשת מר יולוס את השימוש באתרים הנ"ל לצורך ביצוע הזמנות לבתי מלון (ראה עמ' 5, שורות 22-20 לפרוטוקול).

           

9.         האתר שמפעילה המשיבה 1, קרוי על שמה:WWW.HOTELSONLINE.CO.IL  .              גם ביחס לאתר זה בוצעה ההדגמה במהלך עדותו של מנהל המשיבה 1 מר    יוסף סוורד (ראה עמ' 12, שורות 19-17 לפרוטוקול).

            [נעיר כי יש אתר בעל שם דומה - WWW.HOTELS.CO.IL, אשר דרכו ניתן להזמין מקום בבתי מלון בישראל בלבד; אתר זה איננו שייך למשפט שבפנינו].

 

            תיאור תמציתי של ההליכים

 

10.       ביום 10.6.02, החלו ההליכים בתיק זה.

המבקשת הגישה תביעה כנגד שתי המשיבות (ת.א. 4183/02), כאשר מהות התביעה היא: "צו עשה (לאכיפת הסכם), צו מניעה וצו הצהרתי". הסעד המבוקש בתביעה על ידי המבקשת (התובעת) הוא כי בית המשפט יורה ויצהיר כי שיווק של שירותי המשיבה 2 במסגרת האתר של משיבה 1 WWW.HOTELSONLINE.CO.IL מהווה הפרה של התחייבויות אשר ניתנו למבקשת. כן מבוקש בכתב התביעה "להורות על אכיפת ההסכם שבין המבקשת לבין משיבה 2, לפיו המבקשת הינה בעלת הזכות הבלעדית להפעלת אתר בעברית של שירותי משיבה 2, ולהורות למשיבות להימנע משיווק של שירותי המשיבה 2 באתר בעברית, למעט באמצעות המבקשת".

בבקשה שהוגשה באותו יום (בש"א 1929/02), הסעד הזמני המבוקש הוא להצהיר ולהורות על הפסקת שיווק שירותי המשיבה 2 בעברית, במסגרת האתר הנ"ל (WWW.HOTELSONLINE.CO.IL) המופעל על ידי משיבה 1, וכן להורות למשיבות להימנע משיווק של שירותי משיבה 2 באתר בעברית, למעט באמצעות המבקשת, וכל זאת עד למתן פסק דין בתובענה, אשר במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי שיווק שירותי המשיבה 2 במסגרת האתר הנידון בעברית, מהווה הפרה של התחייבויות אשר ניתנו למבקשת, ולהורות על אכיפת זכות הבלעדיות, אשר הוקנתה למבקשת לשיווק שירותי המשיבה 2 בעברית.

 

11.       עם קבלת הבקשה הנ"ל בבש"א 1929/02 טיפלתי בה, כשופט תורן, וקבעתי את הדיון בה (ראה: החלטה מיום ל' סיון תשס"ב (10.6.02)).

 

12.       לאחר שקבעתי מועד לדיון במעמד שני הצדדים, התברר כי  היה קושי לבצע מסירה אישית של כתבי בי-דין. בהמשך, נושא זה הפך מעניין טכני לעניין מהותי למחצה, כאשר, מצד אחד, המבקשת ראתה במשיבה 1 שמשרדה בירושלים כתובת גם של משיבה 2 (החברה האמריקאית), וטענה לשיתוף פעולה ביניהן (גם בכותרת הבקשה והתביעה מצוין כי מענה של משיבה 2 הוא "אצל נציגתה הבלעדית הוטלס אונליין בע"מ, רחוב קרן היסוד 25 ירושלים" - משיבה 1).

מאידך גיסא, עמדת המשיבה 1 היתה כי מדובר בשתי חברות נפרדות. בהמשך, בוצעה מסירה נפרדת למשיבה 2, בארה"ב, לאחר שהותרה המצאה לחו"ל. מאז, יוצגה המשיבה 2 על ידי משרד עו"ד נשיץ, ואף הגישה בקשות מטעמה, הכל כפי שיבואר לקמן.

 

13.       בעקבות הבקשה לצו המניעה (בש"א 1929/02), הוגשה על ידי המשיבה 1 תגובה הנושאת תאריך 27.6.02. קיימתי דיון במעמד שני הצדדים (המבקשת ומשיבה 1), וזאת לאחר מספר דחיות שהתבקשו על ידי שני הצדדים הנ"ל לצורך משא ומתן. בישיבה זו נחקרו המנהלים של שני הצדדים, אשר נתנו תצהירים, וכן בוצעו ההדגמות באתרי האינטרנט של המבקשת ומשיבה 1 (ראה פיסקאות 8 ו-9 לעיל).

ראוי לציין כי בשלב זה, הצדדים שהופיעו בפניי היו המבקשת ומשיבה 1 לבדה.

 

14.       לאחר שלב הסיכומים, ביקשה משיבה 2 לצרף ראיות משני סוגים: הראשון, מכתבים בין משיבה 1 לבין המבקשת וכן תדפיסים של הקבצים שתורגמו על ידי המבקשת באתר נשוא הדיון (ראה הודעה מיום 5.8.02). השני, בקשה לצירוף ראייה, שהוגשה במסגרת בש"א 2477/02 (הוגשה ביום 5.8.02), כאשר בה ביקשה המשיבה 1 להגיש כראייה נוספת כתב תביעה שהגישה המשיבה 2 נגד מר מייקל סטובר, ששמו הוזכר בדיונים, וכן הסכם סטנדרטי בין חברת  ONE TRAVEL  לבין האפילייסט שלה, כפי שפורסם באתר האינטרנט.

            המבקשת, מצידה, הגישה בקשה לצירוף ראיות ביום 5.9.02, במסגרת בש"א 1929/02 הנ"ל. הראיות המבוקשות הן: מכתב מאותו מייקל סטובר, עובד המשיבה 2, וכן החלטה שהתקיימה בבוררות בארה"ב, שבה היה צד מר יוסף סוורד, מנהלה של משיבה 1.

 

15.       בשלב מאוחר יותר, הוגשו סיכומים בכתב בעניין צו המניעה. תחילה, הוגשו סיכומי המבקשת, לאחריה, סיכומי המשיבה 1,  ועליהם הגיבה, כמוסכם, המבקשת.

 

16.       בהמשך, כחודש וחצי לאחר מכן, הוגשה על ידי משיבה 2 ( HRN ) בקשה לעיכוב הליכים בשל סעיף הבוררות (בש"א 3713/02), כאשר הבקשה נתמכת בתצהירו של מר גרגורי ס' פורטר, הנושא תפקיד של יועץ כללי ומזכיר של חברת HRN.

ביקשתי את תגובת הצדדים, וציינתי בהחלטתי כי "הצדדים האחרים, בתגובתם, יתייחסו גם לשאלה האם יש לנושא זה השפעה על הבקשות הזמניות שבתיק" (ראה החלטה מיום כ"ז כסלו תשס"ג (2.12.02), פיסקה 2 בתיק בש"א 3713/02).

            הצדדים האחרים הגיבו לבקשה זו ומשיבה 2 (HRN) הגישה תגובה לאותן תגובות.  זוז, ללא נטילת רשות, הגישה תגובה לאותה תגובה.

 

17.       בשלב מאוחר יותר, ביום 5.3.03, הגישה HRN בקשה נוספת והיא להוסיף טיעון נוסף בעניין מתן הסעדים הזמניים, וזאת בהקשר לסעיף הבוררות (בש"א 935/03). עיקר הטענה היא כי שההסכם מיום 1.2.2000 בין זוז לבין HRN הוא לשנה אחת, שמוארכת אוטומטית, אך ההארכה האחרונה הסתיימה, וזאת בנוסף לטענה כי נשלחה הודעה מטעם HRN לזוז על סיום החוזה עוד ב-12.6.2002. לבקשה לא צורף תצהיר. 

ניתנה החלטה ביום א' אדר ב תשס"ג (5.3.03) המחייבת את הצדדים להגיב. רק זוז הגיבה, ועל כך הוגשה תגובה נוספת של HRN ביום 7.4.03.

 

18.       ביום 17.2.04 הגישה HRN בקשה (במסגרת בש"א 3713/02) לצירוף אסמכתאות נוספות בקשר לענייני הבוררות. זה המסמך האחרון הנמצא בתיק, ועתה בשל התיק להחלטה בשני הנושאים שהוזכרו לעיל: צו המניעה הזמני ועניין הבוררות.

 

19.       פרט לתיקים אלה שהיו בפניי, הגישה זוז בקשה נפרדת להמצאת כתבי בית דין לחו"ל (בש"א 2215/02). לאחר שבשלב ראשון לא צורף תצהיר על ידה, היא הגישה תצהיר כנדרש, ועל כן החליטה כב' הרשמת, השופטת מ' מזרחי (כתוארה אז) להתיר המצאת כתבי בית דין למשיבה 2 בדואר רשום עם אישור מסירה כאשר כתב הטענות יתורגם לאנגלית והמועד לכתב ההגנה יהיה תוך 60 יום מקבלת התביעה (החלטה מיום 10.9.02).

            לא מצאתי בתיק את כתב ההגנה של מי מהנתבעות (המשיבות בבקשות). גם לא ראיתי בקשה כלשהי של HRN  לערער על החלטת הרשמת. לכך יש משקל בבואי להתייחס לאסמכתאות שהוגשו על ידי HRN ב-17.2.2004.

 

            עיקרי הראיות

 

20.       כעולה מהחומר הרב שהונח בפניי, הקשר בין מר יולוס לבין משיבה 2 החל עוד בשנת 1998.

 

21.       אי מייל שנשלח על ידי מייקל סטובר מ- HRN לחברת עין ביום 9.9.98 הציג את החשיבות של תרגום אתר האינטרנט בעברית. באותו אי מייל יש גם הבטחה לבלעדיות. וזו לשון הקטע הרלבנטי מאותו פקס (נספח ג לבקשה):

 

"I have spoken with Bob Diener our president and ein-gad will be the only internet site in Israel, in Hebrew that we will sign on to integrate with per length of contract. This is from date of signed contract 9/7/98. Looking forward to a great business relationship".                                          

 

   

                                                                      

 

22.       ההסכם שעליו התבססה התביעה, הוא הסכם הנושא תאריך 29.2.2000, כאשר הצדדים לו הם אלה: מצד אחד, זוז תיירות בע"מ (המכונה בהסכם באנגלית "COMPANY  the ") , ומצד שני המתקשרת היא HRN על ידי נשיאה, רוברט דיינר (ההסכם המקורי ביחד עם מכתב הפקס מ-05.02.2000, שנשלח על ידי HRN לזוז, ובו בקשה לחתום ולהחזיר, כשהוא חתום, צורף כנספח ה לבקשה; בשל העובדה כי מדובר בדף פקס מטושטש ומצולם, הודפס ההסכם לנוחיות בית משפט על ידי HRN וצורף כנספח לבש"א 3713/02). הסכם זה שימש כבסיס גם לבקשה וגם לדיונים לאחר מכן.

            משיבה 1 טענה כי ההסכם, על פניו, אינו חתום ועל כן אינו מחייב (סעיף 4 לסיכומים מיום 2.10.2002). משיבה 2 לא טענה במפורש כנגד ההסכם; נהפוך הוא, היא ביקשה להשתמש בהסכם כעילה לעכב את ההליכים ולהעבירם לבוררות (ראה בש"א 3713/02).

כבר עכשיו אומר, כי התייחסותה של משיבה 2 לאותו הסכם, כאשר ביקשה מכוח הסכם זה לקיים הליכי בוררות, כוללת בחובה הסכמה שלפיה יש תוקף להסכם זה, אף אם יש פגם כלשהו בחתימה, כטענת משיבה 1 (כאשר יש לזכור כי משיבה 1 - הצד להסכם - לא טענה טענה זו).

על פני הדברים, נראה כאילו הסכם זה נשלח על ידי המשיבה  למבקשת, כדי שזאת תחתום עליו (ראה דף הפקס שצורף במסגרת נספח ה לבקשה), ועל כן יש לראות בכך הסכם מחייב, ובכל מקרה, מנועה משיבה 2 לטעון כנגד תוקף ההסכם, כאשר היא מבססת עליו את בקשתה לעיכוב ההליכים בשל סעיף הבוררות המצוי באותו הסכם. (להלן יכונה מסמך זה - נספח ה לבקשה - "ההסכם").

 

23.       הסכם זה קבע את הסדרי הזמנות בתי המלון באמצעות HRN ואת העמלות להם זכאית חברת זוז (5% - ראה סעיף 6 להסכם).

תקופת ההסכם הוסדרה בסעיף 8 שבו, שזה לשונו:

 

The term of the agreement shall be for a "period of one year beginning FEB -------, 2000. The agreement shall be automatically renewed for successive periods of one year unless cancelled by either party 30 days before the end any year period. If cancelled, HRN shall pay the COMPANY commissions for any bookings generated until  cancellations".                                                     

                                                   

(גם בחוזה המקורי לא כתוב היום בחודש פברואר 2000. בעמוד הראשון של החוזה מול המילה תאריך (DATE) כתוב:  FEB 2000 29. לא היתה מחלוקת כי תאריך תוקף החוזה הוא מיום 29.2.00, וכך גם נאמר בסוף סעיף 12 להסכם, כפי שיצוטט עתה.

הסעיף שמשמש בסיס לטענת הבלעדיות, ומכוחה זכאית המבקשת, לטענתה, צו מניעה זמני כנגד שתי המשיבות, הוא התחייבות משיבה 2 כלפי המבקשת, האמורה בסעיף 12 להסכם, שבו נאמר:

 

Zuz Tourism Ltd will be the only Internet "site in Hebrew in Israel that we will sign on to integrate with per length of contract. This is from date of signed contract 29/2/00".                 

 

24.       משיבה 2 רואה חשיבות גם בסעיף אחר להסכם, הוא סעיף 11, אשר קובע את חובת ההיזקקות לבוררות, נושא בו נעסוק בנפרד לאחר הדיון בצו המניעה. וזה לשון סעיף 11 להסכם:

 

"This agreement is made and entered into in Dallas County, Texas. This is not a joint venture or partnership, but an agreement to sell hotel returns for commission. The parties agree that any dispute under this agreement will be subject to binding arbitration under the commercial rules of the American Arbitration Association. The arbitration shall be conduced in Dallas County, Texas, before neutral arbitrators. This is the entire agreement between the parties and may only be amended in writing signed by both parties" .                                                             

 

25.       לטענת המבקשת, השקיעה היא כספים רבים בתרגום האתר לעברית. מאידך גיסא, טענת משיבה 1 היא כי התרגום של המבקשת היה תרגום חלקי בלבד, וכלל רק תרגום של הוראות הפעלה, אך לא תרגום של כל תיאור מלון ומלון בנפרד, כפי שמשיבה 1 עשתה בתרגום שלה.

ניתן לבצע את התרגום ביחס להזמנת המלונות באחת משתי הדרכים הבאות: המבקשת, שרואה עצמה כמי שפועלת בתוך האתר של HRN, מאפשרת לישראלים ללחוץ על מקשים בהם כתוב בעברית מה לעשות, אך כל מקום ומקום וכל דף ודף בו מתואר המלון, מיקומו, מחירו והתנאים המיוחדים שלו, נשאר כתוב באנגלית (שפת המקור של האתר HRN). הדרך השניה, בה בחרה משיבה 1, היא תרגום כל דף ודף של בתי המלון שניתן להזמין באמצעות HRN לעברית. כך, מופיעים באתר שהכינה משיבה 1 בעברית, תיאור מספר החדרים, מקום בית המלון וכל התנאים לשהייה באותו מלון, הכל בעברית.

לטענת משיבה 1, גם השיטה להפעלת האתר במדינות בעלות שפה אחרת, כמו: צרפתית וספרדית, כללו את תרגום הדפים של כל מלון ומלון לאותה שפה, כפי שנעשה על ידי משיבה 1 באתר שלה בעברית, והם לא הסתפקו רק בתרגום הוראות ההפעלה לצרפתית או לספרדית (כפי שעשתה המבקשת, בעברית).

 

26.       נושא נוסף ששנוי במחלוקת בין הצדדים ולגביו אין ראיות מספיקות, הוא העלות הכספית שהשקיע כל אחד מהצדדים (המבקשת מול משיבה 1) לצורך תרגום אותו אתר לעברית. לא הובאו בפניי מסמכים מצד כלשהו, והמנהלים של המבקשת, מצד אחד, ושל המשיבה 1, מצד שני, הסתפקו בעדויות כלליות, כאשר בחקירה הנגדית לא התאמתו הדברים לאשורם. אינני רואה צורך לפסוק בעניין זה, ומקומו של נושא זה - לרבות הבאת ראיות מתאימות על ידי הצדדים - הוא בתביעה העיקרית.

 

27.       לטענת המבקשת, לאחר שהשקיעה כספים רבים בתרגום האתר לעברית, ראתה לפתע בעיתון "ידיעות אחרונות" מיום 28.5.02 כי נפתח אתר שבו ניתן להזמין בתי מלון בכל העולם בעברית. אתר זה נושא את השם: WWW.HOTELSONLINE.CO.IL   (נספח ט לבקשה). כאשר עיין באתר, מצא מנהל המבקשת, מר יולוס, כי אותה חברה HOTELSONLINE (משיבה 1) מציינת כי היא חלק ממשפחת HRN (משיבה 2). וכך נאמר באותו אתר, בעברית, כפי ששלף מר יולוס מהאתר הנ"ל, והדפיס  (נספח יא לבקשה):

 

" 'הוטלס אונליין' היא חלק ממשפחת חברת HRN, החברה הגדולה בעולם להזמנת בתי מלון. לחברה סניף ראשי בטקסס שבארצות הברית והיא נסחרת בוול-סטריט. לרשות 'הוטלס אונליין' עומדים יותר מ-6000 בתי מלון. ל'הוטלס אונליין' יש חוזה התקשרות בלעדי עמם במחירים הנמוכים בעולם. גם התקשורת העולמית (CNN, WALL STREET JOURNAL, USA TODAY) רואה ב- HRN את המובילה בתחום בתי המלון הזולים בעולם. בזכות היותה של 'הוטלס אונליין' הנציגה הבלעדית של חברת HRN, ייהנה הציבור המעוניין בשהייה בבתי מלון סביב העולם מן המחירים הנמוכים ביותר בכל ימות השנה".

 

28.       המשיבה 1 מציינת בפתח תגובתה מיום 27.6.2002, כי דברים אלה נכתבו בטעות, וכי אליבא דאמת היא איננה נציגה בלעדית של חברת HRN אלא היא נציגה בלעדית של חברת האם שלה.

המשיבה 1 תיקנה את התמליל שבאתר שלה, בהתאם, לעומת הנוסח שהיה ערב הגשת התביעה ואשר הובא לעיל (פיסקה 27).

 

29.       כפי שהוסבר לעיל, נקודת המוצא של המבקשת בבקשתה ובתביעתה היתה כי יש לה חוזה תקף ומחייב בינה לבין HRN , ולכן היא זכאית לצו מניעה שיורה ל- HRN שלא לאפשר פתיחת אתר בעברית על ידי המשיבה 1, HOTELSONLINE. ברם, לתשובת משיבה 1 מיום 27.6.2002,  צורף מכתב מטעם המשיבה 2 שנשלח לזוז (המבקשת) הנושא תאריך 12.6.02 ובו מודיעה HRN לזוז על הפסקת החוזה ביניהן (נספח ב לתגובת המשיבה 1). אומנם זוז טוענת כי לא קיבלה מכתב זה, אך על פניו נראה המכתב כתקין, אם כי היה ראוי יותר שיוצג לבית המשפט באמצעות כותבתו - משיבה 2 - ולא באמצעות משיבה 1. במכתב זה כותבת חברת HRN לזוז כי, מבחינתה, זוז נהגה שלא ביושר בכך שיצרה קשר עם מתחרה של חברת HRN, שהיא חברת ONE TRAVEL COM, ולטענת HRN, זוז והחברה המתחרה פעלו יחדיו בתחום אתרי אינטרנט של בתי מלון, ובכך נפגעה, כלכלית, HRN. וכך מסתיים המכתב, החתום על ידי נשיאה של HRN, מר רוברט דיינר, אל חברת זוז:

 

"As a result of these wrongful actions, ZUZ has materially breached its duties and obligations to Hotels.com under the letter agreement with Hotels.com. Therefore, the agreement between ZUZ and Hotels.com is terminated effective immediately".                                                               

 

            טענות הצדדים

 

30.       הצדדים הגישו, כאמור, טענות בכתב בשני הנושאים העומדים על הפרק, צו המניעה הזמני והבוררות. נתייחס לכל נושא בנפרד, כאשר תחילה נביא את טיעוני הצדדים ולאחריהם את עמדתנו.

 

31.       להלן תמצית טענות הצדדים - המבקשת ומשיבה 1 -  ככל שהדבר נוגע לצו המניעה הזמני. כזכור, רק צדדים אלה הגישו תצהירים ונכחו בדיון בסוגיה זו. משיבה 2 הגישה בקשה להוסיף טיעון בנושא זה (בש"א 953/03), ואת טיעוניה ותגובת זוז, נביא בהמשך, לאחר שנציג קודם לכן את טענות המבקשת ומשיבה 1 בסוגיית צו המניעה הזמני.

 

            טענות המבקשת בעניין צו המניעה הזמני

 

32.       על סמך ההתחייבות לבלעדיות שנתנה H.N.R  למבקשת, טוענת המבקשת כי הושקעו על ידה מאמצים רבים וכן סכומים ניכרים בפרסום ושיווק של שירותי חברת H.N.R בישראל, בסכום העולה על 120,000$, נכון לשנת 2000. במהלך שנת 1999 במסגרת פעולות השיווק, בוצעו פרסומים באמצעי התקשורת (לרבות בעיתון, באתר אינטרנט של גלובס ועוד אתרים), העמדת דוכן HRN בתערוכות וכן פניות ופגישות עם חברות היי טק, כל זאת תוך שימוש במשאבים ניכרים.

תרגום האתר על ידי המבקשת הסתיים במהלך שנת 2000 והועבר ל HRN כדי  שישולב בשרתים שלה.

 

33.       לאחר שהתחוור למבקשת, בעקבות פירסומים בתקשורת במאי 2002, כי הועלה לאוויר אתר של HRN בעברית, אשר בעלת הדומיין שלו היא משיבה 1, ובאתר זה נאמר כי המשיבה 1 מתארת את עצמה כ"חלק ממשפחת HRN", וכן שהיא הנציגה הבלעדית של HRN בארץ, מסקנת המבקשת היתה כי HRN הפרה הפרה בוטה את החוזה עם המבקשת, שבו ניתן לה בלעדיות באתר הזמנת בתי המלון בעברית בישראל.

 

34.       בנסיבות העניין, לטענת המבקשת, צו המניעה הזמני, מתבקש מן הנסיבות. פנייה בכתב אשר נעשתה למשיבה 1 לא העלתה כל פתרון ענייני, ועל כן כל שנותר הוא לבקש סעד זה מבית המשפט.

 

35.       לטענת המבקשת, התקיימו התנאים למתן צו מניעה זמני. קיימות ראיות מהימנות, לכאורה, לקיומה של עילת תובענה, ואין מדובר לטענת המבקשת בראיות סתם אלא בהתחייבות כתובה שבאה לידי ביטוי במצגים, התכתבויות וההסכם שנכרת בין המבקשת לבין משיבה 2.

 

36.       נוסף לכך, טוען המבקשת, כי משיבה 1 אוחזת שלא כדין בזכות הבלעדיות והראשוניות לשיווק שירותי HRN, ועל כן ברי כי HRN ואף הוטלס אונליין (דהיינו: שתי המשיבות) מתעשרות שלא כדין על חשבונה של המבקשת.

 

37.       איזון האינטרסים נוטה לטובת המבקשת. המשך קיומו של האתר המופעל על ידי משיבה 1 יגרום לכך שכל הפעילות אשר נעשתה על ידי המבקשת, תרד לטמיון.

לא זו אף זו, לטענת המבקשת ייגרם לה נזק אדיר, שכן בתקופה הנוכחית בה שוק האינטרנט בתחילתו, המשך פעילות משיבה 1 יגרום לפגיעה בחדירה של המבקשת לשוק האינטרנט.

 

38.       טוענת עוד המבקשת כי היא מבקשת סעד אכיפה - נוסף לסעד כספי גרידא - דהיינו: הפעלת האתר, בעברית, בלעדית על ידה. מנגד, שירותי HRN משווקים זמן קצר יחסית במסגרת שרותיה של  HRN ומשיבה 1, ושירותים אלה טרם הוטמעו בשוק הישראלי. ואולם, אם לא ינותק הקשר בין HRN ולמשיבה 1 תוך פרק זמן קצר יחסית, יש חשש כי הזיהוי בין HRN והוטלס אונליין יהיה בלתי הפיך, ובכך ייגרם למבקשת נזק רב.

 

 

 

            טענות המשיבה 1 בעניין צו המניעה הזמני

 

39.       לטענת משיבה 1, סעד צו המניעה הזמני אינו דחוף כלל וכלל. התביעה - שהוגשה בשנת 2002 - היא לאכיפת חוזה שנחתם בשנת 2000, אשר מסיבות עלומות לא היכה שורשים. מאידך גיסא, צו המניעה הזמני יגרום לכך כי יימנע מימוש חוזה חדש, קיים, שנכרת בתום לב ובזמן האחרון וכבר מומש.

 

40.       לטענת המשיבה 1, היא אינה צד להסכם עם המשיבה 2. המשיבה 1 נותנת שירות לחברה אמריקאית ששמה HRO (חברת האם). HRO אינה קשורה בכל דרך למשיבה 2 ( HRN ) פרט להסכם התקשרות. אין ביניהן כל קשרי בעלות, ניהול, שליטה וכו'. כאמור, מודה משיבה 2 כי הייתה זו טעות להציג עצמה כנותנת שירותים לחברת HRN , וטעות זו תוקנה (ראה פיסקה 28 לעיל).

 

41.       לחילופין, טוענת המשיבה 1 כי האתר אותו היא מפעילה, דהיינו האתר הידוע בשם    WWW.HOTELSONLINE.CO.IL  פועל כאתר עצמאי, המוקדש כולו לפעילות באמצעות מאגר הנתונים והחיפוש של משיבה 2. אך, כל החומר באתר תורגם לעברית, כך שהמשתמש המבצע חיפוש באתר נשאר בתוך האתר היושב על שרת עצמאי, ומקבל את נתוני המשיבה 2.

 

42.       לטענת המשיבה 1 כל עבודות התרגום של האתר מאנגלית לעברית בוצעו על ידי חברת תרגום ישראלית, אשר העבודה הוזמנה על ידי המשיבה 1 במהלך חודש אפריל 2002. כל זאת בוצע, באופן נפרד ובלתי תלוי בפעולות שביצעה המבקשת; לטענת משיבה 1, היא - המשיבה 1 -  לא ידעה כלל כי המבקשת עסקה בנושא זה.

 

43.       המשיבה 1 מדגישה כי בכל העת, טרם הפעלת האתר וכן במהלך הפעלתו, לא היה ידוע למשיבה 1 או ל- HRO על כל התקשרות או בלעדיות או כל זכות אחרת מיוחדת שיש למבקשת, ועל כן משיבה 1 נהגה בתום לב, ואין לפגוע בזכויותיה על ידי צו מניעה זמני.

 

44.         טוענת עוד המשיבה 1 כי לא קיים כל הסכם בר תוקף המונע את הפעלת האתר על ידה. המבקשת נמצאת כיום במצב של הפרת ההסכם בינה לבין המשיבה 2, ועל כן הודיעה משיבה 2 על ביטול ההסכם בינה לבין המבקשת. לפיכך, גם מטעם זה, אין למנוע את המשך פעילות המשיבה 1.

 

45.       כמו כן, ולחילופין, טוענת המשיבה 1 כי הבלעדיות עליה הוסכם בין המבקשת לבין H.N.R מיוחדת לאתר האינטרנט בעברית בישראל בלבד. ברם, האתר המופעל על ידי משיבה 1 אינו ממוקם בשרת בישראל, ועל כן, אף אם היתה המבקשת זכאית לבלעדיות, הרי שזו אינה חלה על אתרים אשר אינם ממוקמים בישראל.

 

46.       מוסיפה עוד וטוענת המשיבה 1 כי בחודש יוני 2000 "נעלמה" המבקשת וחדלה להתעניין בהתקשרות בינה לבין המשיבה 2. לטענת משיבה 1, הסיבה לכך ברורה, והיא: התקשרות המבקשת עם החברה המתחרה. רק כאשר נודע למבקשת כי המשיבה 1 פועלת בשוק הישראלי, החליטה המבקשת לחסל תחרות לגיטימית זו, וכל זאת כדי לשמר את המונופולין שלה - של המבקשת - בתחום זה, מונופולין שאין לו הצדקה עניינית ואין לו יותר ביסוס חוזי, מאחר ומשיבה 2 ביטלה את החוזה בינה לבין המבקשת.

 

47.       טענה נוספת בפי משיבה 1: סגירת האתר המופעל על ידי משיבה 1 - כמבוקש על ידי המבקשת - יביא לכך שכל שוק הצרכנים בעברית של משיבה 2 ייפגע, שכן לא תהיה לה אפשרות להפעיל ממשק בעברית. בכל אופן, המשיבה 2 גילתה דעתה שאין היא מתכוונת להמשיך את יחסיה העסקיים עם המבקשת ולא תאפשר לה להפעיל את האתר דרכה.

 

48.       לטענת המשיבה 1, המבקשת לא הוכיחה כי עומדת לה כל זכות לכאורה לאכיפת החוזה. בנסיבות אלו אין מקום לסעד האכיפה, ובכל מקרה, סעד זה אינו הוגן, ועל כן הסעד המתאים הוא כספי, שכן הנזק העלול להיגרם למבקשת - המוכחש מכל וכל מבחינת משיבה 1 - ניתן לפיצוי כספי.

 

49.       בכל מקרה, טוענת משיבה 1, כי אם תענה הבקשה לצו מניעה זמני, כי אז הנזק אשר ייגרם לה ול-  HROגדול בהרבה מזה אשר ייגרם למבקשת, אם לא יינתן הצו האמור. האתר כבר יצא לאור, חברת HRO והמשיבה 1 כבר הקימו משרד והן מעסיקות עובדים לצורך פעולתו. ההפסדים, באם יינתן הסעד הכספי, יהיו עצומים.

 

50.       יותר מכך, טוענת המשיבה כי מתן סעד זה יפגע בחופש העיסוק של המשיבות 1 ו- 2, כאשר זכות זו לעיסוק היא חוקתית, כקבוע בחוק יסוד: חופש העיסוק (ראה: סעיף 3 לחוק היסוד האמור).

 

51.       לעניין אופי הסעד, טוענת המשיבה 1 כי מדובר על סעד המשנה את המצב הקיים ולא משמר אותו. התביעה היא לאכיפת החוזה בין המבקשת והמשיבה 2. סגירת האתר WWW.HOTELSONLINE.CO.IL    עד לבירור התביעה, יחסל, למעשה, את האתר; גם אם תזכה המשיבה 1 בסיום המשפט וטענותיה יתקבלו, יש ספק רב באשר לכדאיות פתיחתו מחדש של האתר אי פעם בעתיד.

 

            תגובת המבקשת לטענות המשיבה 1 בעניין צו המניעה הזמני

 

52.       לטענת המבקשת, טענת המשיבה 1 כאילו אינה צד לסכסוך בין המבקשת לבין המשיבה 2, היא טענה חסרת בסיס. טענת הוטלס אונליין, כאילו החוזה עם HRN נחתם בין חברת האם שלה (HRO) לבין   HRN, אולם הוטלס אונליין לא הציגה כל חוזה כזה. המשיבה 1 סירבה להציג חוזה כזה, בטענה כי הסודיות העסקית מאפשרת לה להימנע מהצגתו (עמ' 3 לסיכומיה); כל אשר הוצג הוא חוזה בין חברת האם לבין משיבה 1 מיום 18.2.02 (נספח ב לסיכומי משיבה 1 מיום 20.10.2002), שבו המשיבה 1 מתחייבת לספק שירותים לחברת האם. ברם, מחוזה זה לא ניתן להסיק כי מדובר דווקא בשירותי האינטרנט של  HRN, הרלבנטיים למשפט שבפנינו.

 

53.       המבקשת מדגישה כי לא הייתה כל הפרה מצדה של ההסכם בינה לבין משיבה 2. הודעת הביטול התקבלה לראשונה במכתב הנושא את התאריך 12.6.02, דהיינו: יומיים לאחר הגשת התובענה.יום אחד בלבד לפני הוצאת מכתב הביטול נשלח למנהל המבקשת, קיבלה המבקשת מכתב מסגן נשיא המשיבה 2 ובו נאמר כי "קיימת מערכת יחסים ארוכת שנים" בין המבקשת למשיבה 2 (ובלשון המכתב באנגלית: "I am aware of our long standing relationship and want to make sure it is moving forward". ). לכן, לשיטת המבקשת, מכתב הביטול של משיבה 2, אינו  משקף את המצב המשפטי הנכון.

 

 

            טענות משיבה 2 בעניין צו המניעה הזמני ותגובת המבקשת להן

 

54.       המשיבה 2, בבש"א 935/03 ביקשה להוסיף כטיעון נוסף לעניין אי מתן צו המניעה את הטענה הבאה: על פי סעיף 8 להסכם שבין המבקשת למשיבה 2 תוקף ההתקשרות הוא לשנה, המתחדש מדי פעם לשנה נוספת. מאחר וההסכם נחתם בפברואר 2000 (ראה פיסקה 23 לעיל), ההסכם אינו תקף בכל מקרה בפברואר 2003, ועל כן אין מקום ליתן צו זמני. טענה זו היא בנוסף לטענת ביטול ההסכם בין הצדדים על פי המכתב מיום 12.6.2002. טענה זו של משיבה 2 הועלתה במארס 2003, בבש"א 935/03, ועיתוי טענה זו הוא בתום התאריך החוזי של ההסכם בין המבקשת לבין משיבה 2 (שכן ההסכם ביניהן תחילתו בחודש פברואר, וסופו השנתי הוא בחודש פברואר).

 

55.       זוז הגיבה על כך בטיעון כי טענתה הנ"ל של HRN לא לוותה בתצהיר, ובכך מנעה אפשרות של זוז לחקור את מנהלי HRN ביחס לביטול ההסכם ביניהן. כן טוענת זוז כי יש לנהוג בתום לב ועל כן העלאת טענה זו מטעם HRL היא שימוש באופציה לביטול הסכם להשגת מטרה זרה, ולכן, אין מקום לטענה זו.

 

56.       HRN  השיבה כי היא פעלה כדין בכך שביטלה את ההסכם, וכי אין צורך בתצהיר, שכן מכתב הביטול כבר מצוי בתיק. מכל מקום, יש להעלות את כל הנושאים בבוררות, כטענתה הבסיסית של משיבה 2.

            HRN מוסיפה וטוענת כי, בכל מקרה, אין מקום לתת סעד זמני ולאכוף הסכם זכיון, גם אם בוטל ההסכם שלא כדין, שכן, לטענת משיבה 2 הכלל המשפטי הוא שהסכם זכיון לא אוכפים, גם לא בדרך עקיפה של מתן צו מניעה זמני.

 

 

צו מניעה זמני - דיון משפטי

 

57.       הבקשה שבפנינו, שהיא בקשה לצו מניעה זמני ובמקביל צו עשה זמני המורה למשיבות מלהימנע מלשווק את שירותי משיבה 2 באתר בעברית, למעט באמצעות המבקשת, נמנית על "משפחת" הסעדים הזמניים. הבקשה הוגשה בתחילת ההליכים, לפני הגשת כתב ההגנה ולפני שמיעת הראיות בתיק העיקרי, והיא מיועדת, בעיקר, "לשמירת המצב הקיים (הסטטוס קוו), העלול להשתנות אם לא יינתן הצו הזמני. לפיכך, מוגשת העתירה לסעד זמני לצורך הקפאת המצב, שהיה קיים עובר להגשת התובענה. הענקתו של סעד זמני נועדה לשמור על המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה, שאם לא כן עלול הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק דין בתובענה" (א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תל-אביב, תשס"ג-2003), בעמ' 390 (להלן - גורן); וראה גם ע"א 732/80 ארנס ואח' נ' "בית אל - זכרון יעקב", פ"ד לח(2) 645,  בעמ'  652).

 

58.       בתיקון שנערך בשנת תשס"א בתקנות הדיון האזרחי, הוסדרו הסעדים הזמניים בפרק מיוחד (פרק כח), כאשר בסימן הראשון שבו נכללו התנאים למתן סעד זמני, המשותפים לכל הסעדים הזמניים (עיקול זמני, עיכוב יציאה מן הארץ, תפיסת נכסים, ובכללם גם, אף שלא הוזכר במפורש, צו מניעה זמני, שמקור הסמכות לתיתו הוא סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984; גורן, שם,  בעמ' 416). התקנות החדשות שינו, בנושאים מסויימים, את המצב שקדם להם, אך אין כאן המקום להרחיב בסוגיה זו (וראה מש"כ בבר"ע (י-ם) 3403/01 זיזה  נ' עו"ד יעקב, פסמ"ח תשס"א (1), 756).

 

59.       התקנה הראשונה המסדירה את היקף הסמכות והשיקולים למתן סעד זמני היא תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:

 

"הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש".

 

 

 

60.       תנאי ראשוני למתן צו זמני הוא הוכחה לכאורה לקיומה של עילת התביעה. 

            הדר