הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

דוור העורך: יום עצמאות אישי עצוב

25/04/2004 | גיליון מספר 51

halemo

מזה תקופה ארוכה אני מרגיש שמדינת ישראל בוגדת בי ובחברים שלי שלא מצליחים להרים את האף מעבר למיתון הכלכלי העמוק. למרות כל החיפושים, אין עבודה בשוק, ורק מודעות דרושות שאין מאחוריהם דבר מתפרסמות בעיתון ועל כל אחת כזו קופצים מאות דורשים.

ביום העצמאות נהוג לתלות את דגל ישראל על החלון במרפסת או על חלון הרכב. את זה הפסקתי לעשות כבר לפני שנתיים. גם מעמידת דום בשירת התקווה אני מתחמק ובצפירה אני נעלם שתי דקות לפני ומסתגר בחדר השירותים כדי לא לעמוד עם כולם בדומיה ובדום.

אט אט אני מתחיל להרגיש לא שייך למדינה שבה גדלתי ובה חונכתי לציונות ולערכים מסוימים. אני מתחיל להרגיש שאני חי במדינה קצת פאשיסטית שאוכלת את אזרחיה הטובים והנאמנים וממוטטת אותם עד שהם מרגישים מחנק ולא מסוגלים לקום ולשמוח ביום העצמאות.

השבוע נעצרתי על ידי משטרה צבאית בגין עריקות לכאורה. בידיי היו מסמכים שאינם משתמעים לשני פנים על חפותי. בכלא שש לשם הובלתי ונכלאתי כבר ביום רביעי, עשו כל מאמץ להציג אותי כעריק ולמנוע ממני להציג את חפותי. המסמכים שלי שפוזרו בין היחידות השונות בהם קצין מילואים ראשי, קצינת פניות הציבור ונציב קבילות החיילים, לא נדרשו על ידי אנשי הצבא בכלא שש ובפרקליטות הצבאית שחיפשו כל דרך לשפוט עוד איש מילואים למחבוש ולהראות לו שאיתם בצבא לא מתעסקים.

בכוחות אחרונים ובמאבק שהתנהל במשך יום שלם שכלל צעקות, מחאות, ריבים וצפצוף ארוך על חוקי הכלא, הצלחתי להשיג את המסמכים המדוברים המוכיחים את חפותי. אני לא עריק. אני מילואימניק גאה. לפחות כזה הייתי עד שמשרד הקישור שלי וגורמים בבסיס האם שלי בחיל האוויר שבו שירתתי בסדיר קבע ומילואים החליטו לבגוד בי ולהתייחס אלי כמו אל זבל מצוי.

הצבא ידע שהוא טעה. הכל היה מתועד. אבל הצבא, צבא העם, לא אוהב שחושפים את ערוותו, ועושה כל מאמץ לקעקע, לסלף ולהסתיר את המידע הזה.

בשיפוט מהיר אצל איש צבא קבע בדרגת רב סרן, לאחר שהוסבר לי שלא יתנו לי לגשת לבית דין צבאי (תוך עבירה על החוק), קיבלתי יומיים לשבת בכלא שש שאותם כבר ישבתי. שאר העונש נקבע על תנאי. זאת היתה מעין תוצאה של משא ומתן סמוי בין החייל הכלוא לצבא הגנה לישראל שהוא יקבל עונש מינימום, אבל ימצא אשם בעריקות של 500 יום.

את יום העצמאות הזה אני חוגג בבית ולא בכלא שש. ביום שישי שוחררתי לאחר 48 שעות שישבתי שם ללא כל הצדקה.

זאת הפעם הראשונה בחיים שלי שאני מרגיש שזה יום עצמאות מגעיל, של מדינה מגעילה, עם צבא מגעיל, וכל הגועל נפש הזה נגרם בגלל אנשי צבא מגעילים שמביישים את הדגל ואת המדים על ידי מניפולציות ושקרים.

הייתי רוצה לקנות איזה דגל ישראל מבד כדי לקרוע אותו ולנגב איתו את התחת בפעם הראשונה בחיים שלי. לטעמי, זאת תהיה מחאה אישית, צנועה ולגיטימית כנגד צמרת המדינה החוגגת בעוד אנשיה העניים לא יכולים לחגוג. אבל, אפילו כסף לדגל מבד אין לי, ואני אאלץ להסתפק בנייר טואלט שציירתי עליו שני פסים כחולים ומגן דוד באמצע.

אם המצב חרא, והמדינה בחרא, אין שום סיבה לא ללכלך גם את דגל המדינה עם חרא.