הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

דוור העורך: ברוני המידע לא שולטים כאן יותר

15/05/2004 | גיליון מספר 53

halemo

השבוע אירעו מספר תקריות מצערות ברצועת עזה. בתקרית הראשונה, בשעת בוקר מוקדמת, נהרגו ששה חיילים כאשר הנגמ"ש עמוס חומר הנפץ שלהם, נכנס לשכונת זייתון ועלה על מטען רב נפץ שהופעל מרחוק.

בתקרית השניה שוב נהרגו חמישה חיילים כאשר הנגמ"ש שלהם חטף טיל בעת שסייר בציר פילדלפי על גבול ישראל מצרים. כלי הרכב התפוצץ על כל חומר שבו.

בתקרית השלישית שוב היו מעורבים חיילים ברצועת עזה. שניים מהם נהרגו.

בשלושת המקרים הללו, הציבור הישראלי שאינו גולש ברשת האינטרנט, קיבל את המידע באיחור רב. כלי התקשורת הממוסדים לא דיווחו בזמן אמת לציבור. הרדיו שתק. הטלוויזיה נעלמה. העיתון כבר הופיע בבוקר עם הידיעות של אתמול ולא היה כבר רלוונטי.

מי שגלש ברשת האינטרנט ונכנס לפורומי האקטואליה, הסקופים והחדשות קיבל את המידע לפני כולם. הרדיו לא דיווח. האינטרנט כן. הטלוויזיה לא סיפרה. האינטרנט כן. הכתבים הצבאיים נענו להוראות צה"ל. האינטרנט לא. החיילים בשטח לא ידעו רשמית מה קורה. מכשיר הקשר הצבאי שתק ולא עשה פחפחחפחח או קשקשקשש עם הודעה מרעישה.

הודעת SMS קצרה של אמא מודאגת שידעה מה קורה מהאינטרנט ומערוצי הטלוויזיה האחרים כמו אל ג'זירה, חתכה את השתיקה וסיפרה לבנה בנגמ"ש שחבריו נהרגו. כך לפחות זה נראה בכתבה של שגיא בשן בערוץ 2 ששודרה למחרת התקרית.

דובר צה"ל קובע לכתבים הצבאיים מתי לפרסם את המידע. הכתבים הצבאיים קובעים לעם ישראל מתי הוא ישמע את הסיפור. כולם שפוטים של הצנזורה הצבאית בנושא שאינו דווקא קשור לביטחון המדינה אלא נועד לשלוט בתפוצת המידע הנורא.

הטכנולוגיה הופכת את התקשורת הישראלית לאנכרוניסטית. לבלתי רלוונטית. לדחליל. לשפוט של גוף ארכאי כמו דובר צה"ל.

ברוני המידע הללו לא שולטים כאן יותר. האינטרנט הופך אט אט ללגיטימי ולכזה שמפרסם מידע אמיתי ונכון בזמן אמת. אין כבר "אתרים לא אחראיים" כמו שנוהגים לקרוא להם הכתבים הצבאיים הממוסדים.

בקרוב התקשורת תבין את זה בעצמה. אט אט זה קורה. אתר האינטרנט של ynet למשל, מתחיל להשתחרר מהכבלים בנושא הזה ולפרסם מידע אמיתי על תקריות צבאיות ועל מותם של חיילים לפני כולם בתקשורת הממוסדת. אתר ynet נחשב אמין שבודק את המידע לפני הפרסום, וככזה הוא תורם את תרומתו לנושא הפצת המידע הקשה לציבור. כמובן שהוא חוטף ביקורת, אבל זאת ביקורת של כתבים צבאיים מתוסכלים ושפוטים של הצנזורה ודובר צה"ל, שאין להם את האומץ לסרב, כי מחר הם לא יקבלו ידיעות מוכנות לשידור מצה"ל.

ביום 13 מאי 2004 התקיים דיון בתוכנית הטלוויזיה "תיק תקשורת" בדיון בנושא. בדיון בהנחיית רזי ברקאי, השתתפו מפקד גלי צה"ל משה שלונסקי (הכתב הצבאי של הערוץ הראשון בעבר), הכתב הצבאי של ערוץ 1 יואב לימור, כתב קול ישראל חיים זיסוביץ' ועורך החדשות של אתר ynet, גיא בניוביץ'.

משה שלונסקי ויואב לימור, שליטי המידע הצבאי בעבר ובהווה, קבעו כי מדובר באתרי אינטרנט חסרי אחריות. הם צידדו בצנזורה צבאית מתוך "דאגה למשפחות", גם אם מדובר בפרסום של שש שעות לאחר התקרית המצערת. הללו לא הבינו למשל שכיום, כאשר יש פיגוע באוטובוס, דבר הפיגוע מתפרסם וכל משפחת דואגת שיודעת שבנה נוהג לעלות על האוטובוס באותו הקו, ממהרת לבית החולים ולמשטרה כדי לבדוק האם יקירה בין הנפגעים. הללו לא הבינו שגם משפחה של חייל צריכה לעשות את זה, ואסור לחסום את שטף המידע. המילה "אתיקה" הוזכרה וניסתה לכסות על מבושם של ברוני המידע הצבאי.

לא עוד חברים יקרים מהתקשורת הצבאית. לא עוד.

אם אמא של חייל יכולה לשלוח לו הודעת SMS לנגמ"ש ולספר לו שחבריו למחלקה נפגעו, ואף אחד במכשיר הקשר לא סיפר לו את זה, לא אתם אילו שתחסמו את המידע.

אם אבא של חייל יכול לקרוא באינטרנט על התקרית בעזה ולמהר לבית החולים על מנת לתרום סוג דם נדיר לבנו החייל הפצוע, לא אתם תחסמו את האינפורמציה.

אם כל אדם במדינה רווית הסבל הזו יכול לקבל מידע באינטרנט ואחר כך לנסות ולצמצם נזקים ולהעצים נסיונות של כיסויי תחת צה"ליים, לא אתם תחסמו את המידע הזה.

זמנכם עבר. ברוני המידע החדשים הם העם. האינטרנט. האנשים החופשיים ששמים על הצנזורה הצבאית קצוץ, כי לא מדובר בביטחון ישראל או "דאגה למשפחות". מדובר על כיסוי תחת צה"לי בחסות הפודלים הצבאיים מהתקשורת.