הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

 

 

 

 

 

דואר אלקטרוני כחפץ בר מסירה

 

22/05/2004 |   גיליון מספר 54

halemo

 

בסוף חודש מרץ 2004 דחה בית המשפט העליון את ערעורו של גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה אריאל שרון, וקבע כי עליו למסור לבית המשפט את כל המסמכים בפרשת ההלוואה שנתן איש העסקים סיריל קרן למשפחת שרון. בהחלטת בית המשפט לא נעלמה גם סוגייה דינו של הדואר האלקטרוני כמסמך לא ממשי שצריך למסרו, גם אם אינו בשליטת החשוד, אלא בשליטת צד שלישי שהתכתב עם החשוד באמצעות האינטרנט.

 

 

רקע

 

ראשיתה של הפרשה הוא בחקירת גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה המכהן אריאל שרון. גלעד נחקר במשטרת ישראל ביחידה הארצית לחקירות הונאה, כחשוד בפרשת הלוואה שנתן איש העסקים סיריל קרן למשפחת שרון על מנת לכסות חובות שרבצו על חוות השקמים, החווה בה מתגוררים וגרים משפחת שרון.

 

בחקירת המשטרה החליט גלעד שרון לשמור על זכות השתיקה. המשטרה ידעה כי גלעד גר בחוות השקמים, מקום מושבו של אביו של החשוד, ראש הממשלה אריאל שרון, ולכן יש לו מעין חסינות מפני צו חיפוש בביתו בהתאם לסעיף 2 בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א 1951.

 

משטרת ישראל לא ויתרה וביקשה לקבל את כל המסמכים בפרשה, על מנת לנסות ולהפליל את החשוד המרכזי, גלעד שרון.

 

דיונים התקיימו בבתי המשפט בערכאות שונות. בית המשפט השלום נתן צו נגד גלעד שרון על מנת שימסור את כל המסמכים שברשותו למשטרת ישראל. ערעורים הוגשו לבית המשפט המחוזי ואחר כך לבית המשפט העליון מטעם פרקליטות המדינה ומטעם גלעד שרון.

 

החשוד ביקש להחיל את זכות השתיקה גם על מסמכים. המדינה סירבה. בית המשפט קיבל את עמדת המדינה והורה לגלעד שרון למסור כל מסמך שברשותו או בשליטתו ונמצא בידי צד שלישי.

 

הסאגה המשפטית הגיעה לסיבוב שני בבית המשפט העליון בירושלים. זה התבקש לפרש את סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט 1969.

 

זה נוסח הסעיף בפקודה:

[ציטוט]

43. הזמנה להציג חפץ

ראה שופט שהצגת חפץ נחוצה או רצויה לצורכי חקירה או משפט, רשאי הוא להזמין כל אדם, שלפי ההנחה החפץ נמצא בהחזקתו או ברשותו, להתייצב ולהציג את החפץ, או להמציאו, בשעה ובמקום הנקובים בהזמנה"

[סוף ציטוט]

 

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של גלעד שרון וקבע כי עליו למסור למשטרת ישראל כל מסמך וחפץ שברשותו ויסייעו לקידום החקירה לפי שני הצווים שנתנו בעבר בתי המשפט כנגד גלעד שרון.

 

 

פסק הדין המלא מיום 29 מרץ 2004, כאן

ע"פ 1761/04, בית המשפט העליון, גלעד שרון נגד מדינת ישראל

http://62.90.71.124/files/04/610/017/e11/04017610.e11.HTM

 

ועותק נמצא גם כאן

http://halemo.net/edoar/0054/20040329verdict.htm

 

20040329verdict.htm

 

 

 

תוכן דואר אלקטרוני ומידע וירטואלי כחפץ פיזי

 

בהחלטתו של בית המשפט העליון התקיים דיון על משמעותו של חפץ בעולם המודרני כפי שהוא כיום. בסעיף 9 לפסק הדין, קבע בית השופט תיאודור אור כי אדם כיום אינו חייב להחזיק פיזית בחפץ או במסמך, אלא הוא יכול לחיצת מקש במחשב המחובר לרשת האינטרנט, לשלוף את המסמך

 

וכך כתב  השופט אור:

[ציטוט]

9. פרשנותו הרחבה של הסעיף נלמדת גם מתכליתו. תכלית הסעיף הנה לקדם את "צרכי החקירה או המשפט" בדרך של מתן צווים למסירת חפצים. תכלית זו תסוכל, אם נפרש את הסעיף כך שייקבע שמרגע שחדלה החזקתו הפיזית של אדם במסמך, אין הוא מצווה עוד למוסרו. פרשנות כזו תוביל לכך שבמקרים בהם אנשים ימסרו את המסמכים הנוגעים לענייניהם לידי אנשים אחרים על מנת שיחזיקו בהם למענם, לא תחול עליהם החובה למסור את המסמכים על פי צו מכוח סעיף 43. פרשנות כזו גם תאפשר לעדים או לחשודים, אשר מעוניינים בסיכול החקירה, להעלים מסמכים מבעוד מועד או להעבירם לידי אנשים אחרים במטרה שיחזיקו בהם מטעמם, כך שלא יהיו עוד בהחזקתם ביום הוצאת הצו.

 

 זאת ועוד. בחיים המודרניים של זמננו הנגישות אל חפץ מסוים, אינה כרוכה בהכרח בהחזקתו הפיזית. לעיתים, יכול אדם להגיע "בלחיצת כפתור", אל מידע המצוי בשליטתו, אך לא בהחזקתו הפיזית. את המסמכים שהחזיקו בעבר בני אדם במגירה, בספריה או בארכיון, מחליפים כיום, במקרים רבים, מאגרי מידע ברשת האינטרנט. כך למשל, מקבלים לקוחות הבנקים מידע שוטף על פעולות בחשבונותיהם, דרך האינטרנט ובאמצעות שימוש בסיסמא מזהה שמאפשרת להם ולהם בלבד, נגישות מיידית אל המידע וכן את הנפקתו המיידית בצורה של מסמך. בצורה דומה, מנויים בני אדם על חשבונות דואר אלקטרוני שניתן להגיע אליהם, באמצעות סיסמא, דרך כל מחשב המחובר לאינטרנט, בכל מקום ברחבי העולם, להדפיסם ולקבל את המידע בדרך של מסמך. התפתחויות אלה מחלישות במידה רבה את הקשר בין הנגישות או הזמינות של חפץ לבין החזקתו הפיזית. הן מלמדות כי מהעדר החזקתו הפיזית של החפץ, אין לגזור בהכרח את היעדר הנגישות אל אותו חפץ. בנסיבות אלה, כדי לקיים את תכליתו של סעיף 43 בנסיבות חיינו כיום, תכלית שהיא קידום החקירה או המשפט, מן הראוי לפרש את סעיף 43 כך שצו על פיו יוכל להשתרע גם על חפצים אשר למי שהצו מופנה אליו שליטה עליהם במובן זה שבכוחו למסרם או להציגם.

[סוף ציטוט]

 

 

משמעות פסק הדין

 

בית המשפט העליון קבע בפסק דינו שדינו של חומר וירטואלי ברשת האינטרנט הוא כדינו של חפץ ממשי בעולם הפיזי.

 

סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט 1969 שקבע כי "הזמנה להציג חפץ" כוללת גם חומר מחשב שאינו נמצא פיזית האדם או במחשב בביתו, אלא בשרת מחשב מרוחק שאינו נמצא בתחומי השיפוט של מדינת ישראל.

 

ושוב, זה נוסח הסעיף בפקודה:

[ציטוט]

43. הזמנה להציג חפץ

ראה שופט שהצגת חפץ נחוצה או רצויה לצורכי חקירה או משפט, רשאי הוא להזמין כל אדם, שלפי ההנחה החפץ נמצא בהחזקתו או ברשותו, להתייצב ולהציג את החפץ, או להמציאו, בשעה ובמקום הנקובים בהזמנה"

[סוף ציטוט]

 

פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) התשכ"ט 1969 תוקנה כבר בשנת 1995 עת נחקק חוק המחשבים התשנ"ה 1995. סעיף 1 בפקודה תוקן והוסיף להגדרה של חפץ גם "חומר מחשב.

 

סעיף 1 לפקודה מגדיר:

[ציטוט]

1. הגדרות (תיקון: תשנ"ה)

בפקודה זו -

"שופט" - שופט בית משפט שלום או שופט בית משפט מחוזי;

"חפץ" - לרבות תעודה, מסמך, חומר מחשב או בעל חיים.

"מחשב", "חומר מחשב" ו"פלט" - כהגדרתם בחוק המחשבים, התשנ"ה 1995.

[סוף ציטוט]

 

סעיף 1 לחוק המחשבים מגדיר:

[ציטוט]

1. הגדרות

בחוק זה -

"חומר מחשב" - תוכנה או מידע;

[סוף ציטוט]

 

 

כאמור, בית המשפט העליון הרחיב עוד יותר את הפרשנות לגבי "חפץ" וקבע כי הוא חל גם על חומר מחשב שנמצא ברשת האינטרנט, בלא לדון האם בשאלה האם חומר המחשב מצוי בכלל בתחומי השיפוט של מדינת ישראל, אלא רק האם החשוד שולט בו.

 

כל שנותר לחשוד המפורסם הוא לשלוח דואר אלקטרוני נוסף לידיד משפחת שרון, סיריל קרן, ולבקש ממנו את שאר התכתובת המפלילה לכאורה…

 

כתובת הדואר האלקטרונית של סיריל קרן:

[email protected]

 

לפחות זו כתובת הדואר האלקטרונית שלו על פי כרטיס הביקור שלו שפורסם בעבר בעיתונות.