1

 

   

בתי המשפט

א  022502/98

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

03/12/01

תאריך:

כב' השופט דוד גלדשטין

 

בפני:

 

 

 

 

עדי בן נון

בעניין:

התובע/ ים

 

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

1. עדי ז'רבין

2. אובייקטיבי מגזין הצרכנות בע"מ

 

הנתבע/ ים

 

 

 

 

פסק דין

 

לפני תביעה של ספק כנגד ללקוח בגין עבודות דפוס שעשה וסיפק הספק ללקוח.

שני הצדדים מסרו בבית המשפט ובהצהרותיהם גרסאות שונות אודות המחלוקת ביניהם, גרסאות, אשר אינן יכולות לכאורה לדור בכפיפה אחת.

 

העובדות

1.         התובע מר עדי בן נון (להלן התובע) הינו מעצב גרפי במקצועו ובעל משרד עיצוב גרפי בשם "סטודיו דאדא". מר עדי זו'רבין (להלן נתבע מספר 1 ) שימש במועד התביעה כמנהלה וכבעל המניות העיקרי של חברת אובייקטיבי מגאזין הצרכנות בע"מ ( להלן נתבעת 2), בעלת מגאזין צרכנות המבצע מחקרי שוק והמפרסם תוצאות מחקריו בגיליון המופץ לציבור.

2.         בחודש אוקטובר 1997 או בסמוך לכך , התנהל מו"מ בין התובע לבין נתבע מס' 1, לגבי הפקת חוברת מס' 3 ו- 4 של  נתבעת מספר 2.

3.         התובע העביר נוסח טיוטת הסכם ( להלן "הטיוטא" ) לנתבע מספר 1, כאשר נתבע מספר 1 השיב לתובע את טיוטת ההסכם בצירוף תיקונים שערך ע"ג הטיוטא וצירף חתימתו וחותמת הנתבעת 2.

בטיוטא נקבע כי התובע יבצע עבור הנתבעים עבודות עיצוב, עימוד וסריקה לחוברות מספר 3 - 4 של נתבעת 2.

כאמור בטיוטא שהועברה בין הצדדים, אמור היה התובע להפיק את החוברות כשהן מודפסות פרוצס על גבי נייר כרומו, כאשר כל חוברת מונה 64 עמודים + 4 עמודי כריכה בפורמט קוורטו. התובע אמור היה לקבל מאת הנתבעים את הכתבות עבור החוברות בדיסקטים, כשהן כתובות בפורמט word וערוכות לאחר עריכה לשונית והגהה. כמו כן נכתב בטיוטא כי הנתבעים יספקו לתובע את כל תדפיסי התמונות. עם קבלת החומר הנ"ל התחייב התובע לספק קבצי postscript סגורים ומוכנים להרצת פילמים. את עבודתו אמור היה התובע לסיים לא יאוחר מ- 10 ימים ממועד קבלת החומר הראשוני מאת הנתבעים.

 

שכר העבודה אשר אמור היה לקבל התובע על פי הטיוטא הינו סך השווה ל- 3000 $ בצירוף מע"מ, עבור כל חוברת שהיקפה לא יעלה על 72 עמודים. עוד נכתב בטיוטא כי התובע יהיה זכאי לתוספת בסך 350 $ בתוספת מע"מ בגין עיצוב/ איור ותוספת של 200$, עבור פיקוח קדם דפוס ודפוס. בטיוטא נכתב כי אם וככל שהנתבעים לא יפרו את המוסכם , ישולם חלק מן התשלום בסחר חליפין של ציוד מחשבים לפי המפורט בטיוטא.

ציוד זה יחושב בערך של 2,700 $ ויקוזז מן התמורה הסופית המגיעה לתובע  .

 

4.                   התובע דורש בבית משפט את שכרו בגין הפקת חוברת מספר 3.

לגבי חוברת מספר 4, אשר הופקה לבסוף במקום אחר, מבקש התובע תשלום מלא.

לחילופין, פיצוי בגין שימוש בזכויות יוצרים.

מנגד גורסים הנתבעים כי התובע לא זכאי לשכרו עקב פגמים רבים שנתגלו בהליך הפקת חוברת 3 ולגבי חוברת מספר 4 זכאי התובע רק לפיצוי המוזכר בטיוטת ההסכם.

 

האם נכרת חוזה בין הצדדים

5.                   בין הצדדים הוחלפה כאמור טיוטת הסכם אשר נוסחה על ידי התובע והתקבלה בחזרה כשהיא חתומה על ידי נתבע 1 אשר צירף לחתימתו את חותמת נתבעת 2.

 

מהו מעמדה של אותה טיוטא והאם עלתה היא בגדר חוזה מוסכם ומוגמר על כל מרכיביו?

לטענת התובע בין הצדדים נוצר הסכם מחייב, כאשר נתבע 1 הוא המזמין ונתבעת 2 הינה החברה שעבורה נעשתה העבודה.

 

בד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' דוד קסטרו פ"ד לז(4) 673 נקבע כי ראשיתה של כל בחינה פרשנית היא בהיזקקות לניסוחם של הדברים. השאלה אם מסמך מסוים הינו חוזה או הסכם ג'נטלמני תלויה בראש ובראשונה בכוונת הצדדים למסמך. בע"א 3833/93 לוין נ' לוין  פ"ד מח(2) 862 אומרים השופטים : כי אם הצדדים גמרו בדעתם ליצור חיובים משפטיים המעניקים זכויות ומטילים חובות בתחום המשפט הרי זה חוזה. כוונת הצדדים כפי שהיא עולה מכל הנסיבות השייכות לעניין עשויה לגבור אפילו על התבטאות הצדדים.

 

מר עדי זו'רבין העיד בבית המשפט:

"הוא זה שכתב את ההסכם הוא זה שהוביל את הכל והיה צריך לכתוב"

" לראיה אני פעלתי לפי סעיף 5 א להסכם".  ( עמוד 10 שורה 25 לפרוטוקול)

"לפי ההסכם הייתי צריך הייתי צריך לספק את החומר על דיסקט בתוכנה של וורד כך הבאתי לו ייתכן והיה יוצא מן הכלל שהבאתי לו כתבה מסוימת שהיה צריך להדפיס"  ( עמוד 7 שורה 24 לפרוטוקול )

כאמור לא זו אף זו הנתבעים אף עמדו על כך בסיכומיהם .

" כאמור לעיל , ההסכם המתוקן הוא ההסכם המחייב בין הצדדים".

(סעיף 45 לסיכומי הנתבעים)

מר עדי בן נון העיד בבית המשפט:

" זה ההסכם שאני שלחתי והוא נערך על ידי".

             ( פרוטוקול עמוד 3 שורה 4)

שני הצדדים פעלו בהקשרה של הטיוטא כחוזה מחייב. חוזה זה היה ההליך אחרון של מו"מ שהחל בבחירת מבצע העבודה וסיומו כאמור בחוזה זה אשר הועבר בין הצדדים.

 

הטיוטא שהועברה בין הצדדים מקפלת בתוכה את גמירות הדעת, המסוימות, והדרישות הנוספות אותן דרש המחוקק על פי חוק החוזים לשם הכרה בהסכמה בין צדדים כחוזה מחייב. יתרה מכך בהתאם להוראות סעיף 6 (א) לחוק החוזים ( חלק כללי) תשל"ג 1973,  מהווה ההתנהגות של הצדדים  קיבול של ההסכם בדרך של התנהגות.

 

 אוסיף ואומר כי לו רק רצה מי מהצדדים לשנות את מעמדו של ההסכם, הרי די בכך כי היה מציין את המילה ל"דוגמא" על גבי הטיוטא, או שהיה מציין מפורשות בתחילת ההסכם כי טיוטת חוזה זה הינה רק לצורך מו"מ .

 

מה הסכום המגיע לתובע מאת הנתבעים בגין גיליון מס' 3

6.         לטענת התובע הרי הוא זכאי למלוא התמורה בגין חוברת 3, לרבות שכר עבור עיצוב ופיקוח קדם דפוס. לטענת התובע סה"כ התמורה הינה 3,550 $ אשר ממנה יש לקזז סכום של כ 2,700 $ אשר נמסר לו בציוד מחשבים ( אשר עדיין נדרש להשלימו). כמו כן טוען התובע להוצאות נוספות אשר בגינן הוא זכאי לתשלום נוסף והן :

סך של 352$ עבור תוספת עמודים בחוברת.

סך של 150$ עבור יום עבודה של יעל.

סך של 100$ עבור יום עבודה של עדי.

סך של 2024 $ עבור ביצוע עבודות חוזרות.

וסך של 850 $ יתרת סכום מקורי.

כאמור סכום התביעה בגין חוברת 3 הינו 3,476$ ( ללא ציוד המחשבים).

 

לטענת התובע, משהגיש את הצעתו הכספית אשר הופיעה בטיוטא, מוסכם היה כי היקף השעות הנדרש הינו בהערכה כי  מדובר בכ- 115 שעות עבודה לכל חוברת. בפועל נדרש הוא להשקעה רבה יותר. השקעה זו הולידה שעות עבודה רבות, עד כדי שילוש הזמן אשר הוערך על ידי התובע בהגשת הטיוטא. יתרה מזאת, לטענת התובע עומס העבודה גרם לכך כי נאלץ אף לעבוד בשעות הלילה ובכך הזניח לקוחות אחרים . לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים כי הסכומים המופיעים בטיוטא הנ"ל אינם כוללים הוצאות, פיקוח , איור, העתקי שמש ועבודה נוספת בגין חריגה ממסגרת המוסכם. לטענתו עבור עבודות אלו הוא זכאי לתמורה מלאה.

 

לטענת התובע עומדת לזכותו גם העובדה כי  נתבע 1 לא התכחש לחשבונית שהוצאה לו בגין חוברת 3. יתרה מזאת, במהלך המשפט לא הוצגו ראיות אחרות הסותרות חשבונית זו.

 

מר עדי ז'ורבין העיד בבית המשפט:

" אני מתאר לעצמי שאת החשבון שלחו לי עם הפירוט כפי שצורף לכתב התביעה. אם אתה אומר לי שאחרי שקיבלתי את החשבון הזה השארתי לתובע הודעה בטלפון הסלולרי שאני אעביר לו שיק על ההפרש של הכסף אני אומר כנראה שכן."

( עמוד 7 שורה אחרונה לפרוטוקול)

עוד אוסיף ואמר נתבע 1 :

" אני אמרתי לו שאני אשלם את החשבון הזה שהוא שלח לי שזה חשבון ההפרש ולא חשבונות אחרים"  ( עמוד 8  שורה 6)

הגב' מירי גוטליב העובדת עם התובע העידה בבית משפט:

"לא עבדנו שעות מלאות , עבדנו פחות"

"עבדתי חצי משרה".  (עמוד 9 שורה 10)

 "מר בן נון לא היה באותה תקופה בארץ הוא נסע לכמה ימים ובא אחרי החג".

"לאחר חול המועד עבדנו בערך חודשיים על הפרויקט כאשר במקביל עבדנו על פרויקטים נוספים עבדנו באופן אישי אני ומר בן נון".

"לקראת סוף הגיליון התחלנו לדבר על הגיליון הבא."  (עמוד 9 שורה 11).

 

 הנה כי כן, דבריה של הגברת גוטליב אינם עולים בקנה אחד עם דבריו של התובע בכתב התביעה. יתרה מכך התובע בבית משפט גרס אף הוא לאמור:

"העובדים שהיו מעורבים בפרויקט הזה- אני ומירי. העובדת שהתחילה לעבוד היתה מעורבת בפרויקטים אחרים של זורבין אבל לא החוברת הזו".

              (עמוד 2 שורה אחרונה לפרוטוקול )

התובע בחר להעלות על הכתב את המוסכם עליו וחזקה עליו כי אחרת לא היה מסכים להתקשר עם הנתבעים בהתקשרות ערטילאית. על התובע היה לדאוג לכך כי בטיוטת ההסכם שהועבר אל הנתבעים, תהיה התייחסות לאפשרות של חריגה ממסגרת שעות מסוימת ו/או ביצוע עבודות חוזרות ו/או תוספת עמודים, כל זאת מעבר למוסכם בסעיף 6 בטיוטא. גם אם אקבל את גרסת התובע כי רק לחצו של הנתבע גרם לו להתחיל בעבודה ובכך נמנע ממנו לציין מפורשות עלויות נוספות, לא אוכל לפסוק את כל הוצאותיו ללא ראיה ממשית. לשון אחרת, משנכנע מר בן נון ללחציו של נתבע 1 והחל בעבודתו, אולי אף תוך כדי הפסד עתידי ללא התחשבות בהיקף העבודה ודרישותיה  אין לו אלא להלין רק על עצמו.

יתרה מכך , כאשר ביקש התובע לקבוע כי התמורה מתייחסת למספר עמודים מסוים, עשה זאת בברור ובמפורש כדוגמת ניסוחו של סעיף 6 לטיוטא הדן בחוברת מספר 4. לא זו אף זו, בהסכם מצוינים מספר ימי עבודה גלובליים, שאינם נגזרת של מספר ימי העבודה המושקעים בפועל. לכן לו הצדדים היו מבקשים לקבוע תמורה לפי ימי עבודה חזקה עליהם שהיו קובעים זאת במפורש, שכן כאשר רצו מי מהצדדים לציין עלויות יחודיות ותמורה בגינן ציינו זאת במפורש על פני הנוסח הכתוב.

לכן מוצא אני לקבל את טענת התובע כדלקמן:

סך יתרת התמורה על פי ההסכם לאחר קיזוז ציוד המחשבים 858 $

סך ביצוע עבודות חוזרות 1,400 $  (ראה ת/1 ).

סך בגין תוספת עמודים 100$

סך תשלום בגין חוברת מס' 3 2,355 $ בתוספת מע"מ כחוק.

 

סעיף 8 ד להסכם האומר בהאי לישנא:

"כל האמור בהסכם זה מתייחס להפקת חוברת אחת אולם כאמור בסעיף 2 לעיל , תוקפו לשתי חוברות. הפרת ההסכם ע"י המזמין מבטלת הערה ב לעיל , הציוד יוחזר לבעליו והתשלום יבוצע בתנאי מסחר רגילים."  ( ראה נספח א)

 

ומשכך הם פני הדברים, הרי שלכאורה על התובע  יהיה להחזיר את ציוד המחשב ולסכום הפיצוי יתווסף סך של 2700 $, אולם מאחר וציוד המחשב היה בידיו ובשימושו של התובע כל השנים והוא ציוד שכיום חסר כמעט כל ערך, אין מן הראוי לאכוף ההסכם להחזיר את הציוד ולחייב את הנתבעים בסכום של 2,700$.

 

האם הנתבעים הוכיחו  שהתובע לא קיים התחיבויותיו עפ"י ההסכם

  1. הנתבעים טוענים בכתב ההגנה, כי היה זה התובע אשר לא עמד בסיכום ביניהם. נטען כי  בפעולתו גרם הוא עיכוב להוצאת החוברת, תוך שהוא מתעלם מלוחות הזמנים המוסכמים.

לטענת הנתבעים גם משיצאה החוברת לא הייתה בה בכדי להשביע את רצונם של מזמיני העבודה.

מר עדי זורבין העיד בבית המשפט:

"אני לא יודע שהוא לא עמד בלוחות הזמנים"

"אני מתנהל יום יום יחד איתו".

"אני במהלך העבודה לא התרעתי בפניו מאומה כי לא ידעתי שמשהו לא בסדר"

( עמוד 10 שורה 21 לפרוטוקול)

יתרה מזאת, היה זה הנתבע אשר בחר את בית הדפוס בו תופק החוברת וכל זאת בניגוד להמלצתו של התובע. במהלך העבודה אף התריע התובע בפניו על התוצאות העגומות, אולם הנתבע לא שת ליבו לכך וסיבותיו עימו.

מר עדי זו'רבין העיד בבית המשפט:

"אם אתה אומר לי שעדי צילצל מבית הדפוס ואמר לי לבוא ואני סירבתי אני אומר כנראה שזה היה בזמן הלא נכון ולא רציתי לטפל בזה כי זה לא היה תפקידי".

( עמוד 13 שורה 20 לפרוטוקול)

"אם אתה אומר שהוא ייעץ לי ואני סירבתי בגלל העלות הכספית של זה אני לא יודע מה להגיד זה יכול להיות נכון זה נשמע כמו המילים שלי הוא לא שכנע אותי שיש לזה חשיבות." 

"ייתכן שאני בחרתי בבית הדפוס למרות שעדי בן נון המליץ על מישהו אחר"

( עמוד 6 שורה 1 לפרוטוקול )

דברים אלו של הנתבע מסתדרים אף עם דברי התובע לאמור:

"אני רוצה לציין כי בחירת בית הדפוס נעשתה על ידי מר זורבין ללא התיעצות איתי המלצתי לו על בית דפוס אחר אך הוא סירב. ברגע האחרון הוא מסר לי לאן לנסוע כדי לפקח על העבודה."

"אני נכחתי בבית הדפוס ליד המכונה ימים ולילות במהלך העבודה היתי מודע לשני דברים מודע לתוצאה שאני רואה מול העיניים וללחץ הזמנים של מר זורבין".

( עמוד 6 שורה 1 לפרוטוקול)

"בתור אחד שהיה בתווך כאשר התוצאה לא מצאה חן בעיני התקשרתי למר זורבין הודעתי לו על כך הוא אמר לי לעשות את המכסימום האפשרי כדי להוציא את העבודה".

"שיחה כזו התנהלה בסדר גודל של 6-8 פעמים במהלך הפיקוח".

"אני לא כרתתי הסכם עם בית הדפוס הגעתי כמשגיח על העבודה"

"דרשתי, ביקשתי, התחננתי שיגיע לבית הדפוס והוא תרץ זאת שהוא לא יכול להגיע אפילו פעם אחת."

( עמוד 6 שורה 17 לפרוטוקול).

עוד הוסיף התובע:

"לא היה לי שום קשר עיסקי עם בית הדפוס הגעתי לשם כאורח מפקח אני דיווחתי למר זורבין מה דעתי לגבי התוצאה המתקבלת אמרתי לו את האמת כל פעם שגילתי בעיה עצרתי את המכונה ודיווחתי לו טלפונית אמרתי לו שיגיע לראות את הבעיה ויחליט איך להתקדם, לרבות הוא ענה לי אני סומך עליך תסדר את זה מה שאפשר להוציא תוציא יש לי זמן סופי שאני חייב לעמוד בו".

( עמוד 8 שורה 5 לפרוטוקול)

מעדויות אלה עולה כי התובע ניסה לקיים חיוביו לפי המוסכם, לפקח ולהתריע על הדרוש תיקון, אולם דבריו לא מצאו אוזן קשבת אצל הנתבע, בעוד זה האחרון סירב לבדוק את טענות התובע בדבר איכות העבודה ובכך לנסות לתקן את הנזק או לצמצמו. כנגזרת מכך אין הוא יכול לבוא בטענות כלשהן על איכות העבודה. הנתבע בהתנהגותו הסיר מעליו כל אחריות, חרף ניסיונו של התובע להסב את תשומת ליבו. מכאן לא רב המרחק למסקנה כי כל רצונו של הנתבע היה להפיק את החוברת באילוצי הזמן, תהא תוצאתה אשר תהא:

" אם אתה אומר לי שעדי צלצל מבית הדפוס ואמר לי לבוא ואני סירבתי אני אומר שכנראה שזה היה בזמן לא נכון ולא רציתי לטפל בזה כי זה לא היה תפקידי".

( עמוד 13 שורה 20 לפרוטוקול)

"אני הייתי מודע למה שהוצאתי שמה לא הייתה לי ברירה אני חושב שהלכתי פעם אחת לבית הדפוס אני לא זוכר".

הייתי חותם על כל דבר על מנת שיבטיחו שהחוברת תצא בזמן."

" אני במהלך העבודה לא התרעתי בפניו מאומה כי לא ידעתי שמשהו לא בסדר"

" אני חושב שהלכתי פעם אחת לבית הדפוס אני לא זוכר"

( עמוד 7 שורות 8-13 לפרוטוקול)

 

" אני לא יודע יותר נכון אני לא זוכר אם עדי בן נון בחר את בית הדפוס יתכן שאני בחרתי

בבית הדפוס למרות שעדי בן נון המליץ על מישהו אחר"

( עמוד 7 שורה 1 לפרוטוקול)

 

על אף ניסיונו  של התובע להתריע בפני נתבע מספר 1 על איכות החומר המופק ,בחר זה האחרון להתעלם מדברי התובע. יתרה מכך נראה כי נתבע 1 החליט בליבו להוציא את החוברת ולאחר מכן לדון מי גרם "לנזקו".

ואומר :" אני ביניהם לא יודע מי אשם לא אכפת לי מי אשם"

( עמוד 6  שורה 26 לפרוטוקול) .

הנתבע לא ציין בפני בית המשפט כי הגיש תביעה כנגד אותו בית דפוס שיכול וגרם לנזק. 

ומשכך הם פני הדברים אין אני מוצא לנכון לקבל את עמדת הנתבעים כי התובע לא עמד בהתחייבויותיו.

עוד טענו הנתבעים כי נגרם להם נזק בגין אי עמידה בלוחות זמנים מוסכמים. גם בהקשר של טענה זו לא הוכיחו הנתבעים כי החוברת יצאה באיחור. הנתבעים לא הפריכו את טענת התובע כי כבר יום או יומיים לפני טכס הצגת הגיליון, היה הגיליון מושלם. (ראה שתי שורות אחרונות בעמ' 4 לפרוטוקול מיום 3.5.01) .

טענת התובע כי העיכוב ,באם היה, הינו תולדה של פעילות הנתבעת בכך שהגישה לו כתבות אשר לא היו מושלמות ולא בהתאם למוסכם ( ראה ת / 1), גם היא לא נסתרה.

משכך הם פני הדברים הרי שאני דוחה טענותיהם של הנתבעים גם בעניין זה.

 

 

 

האם נתבע 1 חב אישית כלפי התובע

בס' 1 להסכם נאמר:

" הסכם זה נערך בין עדי בן נון מעצב גראפי , להלן  "המבצע" לבין הלקוח עדי ז'ורבין "להלן

המזמין".

אין מחלוקת כי מר ז'ורבין חתם על הטיוטא ואף הוסיף ורשם הערות ע"ג ההסכם.

" אני החזרתי לבן נון את טיוטת ההסכם כשהיא חתומה על ידי בשם אובייקטיביוהערות אובייקטיבי באמצעותי

( סעיף 12 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע מיום 3.2.00).

למרות השינויים שערך נתבע 1 בהסכם, הוא לא טרח לשנות את שם הלקוח המזמין כפי שמצויין בהסכם.

בחקירתו בבית המשפט העיד  מר זו'רבין:

" הזכות להוציא חוברת תחת השם אוביקטיבי שייכת לי באופן אישי"

( עמ' 12 שורה אחרונה לפרוטוקול) .

היה זה נתבע 1 אשר היה כל העת צד למו"מ, כאשר ניהולו, מעשיו ודרכי פעולתו מכתיבים את הצעדים הבאים שבין הצדדים הקשורים לחוזה.

בעדותו  עמד מר עדי זורבין על הקשיים הכלכלים ואופי הניהול הכושל אשר היה נחלתה של הנתבעת 2.

מר עדי ז'ורבין העיד בבית המשפט:

" עד אשר לקחתי את רישפי הניהול היה כושל"

" כשאתה מקריא לי את רשימת התביעות בבית משפט השלום בת"א – אני אומר- היו קשיים כספייים  ולכן הם לא קיבלו את הכסף שלהם" ( ההדגשה שלי ד.ג).

" בשנת 1988 היו הרבה מאד תלונות נגד אוביקטיבי"

( עמוד 11 שורה 25).

 

בע"א 271/85 עמליה אביטן נ' פירן חברה לפיתוח והשקעות בע"מ פ"ד מו(1) 257 אומרים השופטים:

ההלכה היא כי " משחתם מנהל חתימה אישית בלא ציון, שהוא חותם בשם החברה יש מקום להטיל עליו אחריות אישית, רק אם מתוך המסמך כולו עולה כי הוא התכוון להטיל על עצמו אחריות אישית" יתרה מכך הוסיפו השופטים " אין מניעה לכך שתוסק נטילת האחריות האישית אף מחוץ לאמור במסמך וכי מנהל , ובמקרה שלנו בעל השליטה בחברה , יתחייב אישית בנוסף להתחייבות החברה".

 

אין חולק כי מר עדי זו'רבין היה הדמות המרכזית בדרך להבשלתו של ההסכם בין הצדדים.

היה זה מר זורבין שניהל את המו"מ , שינה את ההסכם את תנאיו ופיקח על הדברים. בכל דרכו ואף בבית המשפט לא טרח מר זורבין לציין כי פעיליתו היא רק בשם החברה ויתרה מזו גם בהסכם המתוקן השאיר את חתימתו ושמו כצדדים להסכם.

 

 גם בד"נ  7/81 פנידר חברה להשקעות בע"מ נ' דוד קסטרו   פ"ד לז(4) 673 אומרים השופטים:

" משרת המנהל אין בה כדי לשמש איצטלה להענקת פטור מאחריות. ראייתו של מנהל כאורגן החברה לא באה כדי לצמצם את היקף אחריותו בשל מעשה שביצע בעצמו או שהיה מעורב בו והמוליד בד"כ חבות אישית. כל אימת שמנהל עשה או נמנע מעשיית מעשה שיש בו כדי להטיל חבות אישית שרירה וקימת אחריותו האישית, ומעמדו בתאגיד אינו מקנה לו חסינות כלשהי".

 

אמור מעתה כי מנסיבות המקרה אנו למדים כי לנתבעת חבות אישית ועצמאית בנשוא דיונינו. מנסיבות המקרה עולה כי נתבעת 2 שימשה לגביו כמכשיר טכני לביצוע התשלום ותו לא.  באשר בעל הזכות במגזין הינו הוא עצמו והחברה הינה מכשיר טכני לביצוע כשהיא בשליטתו המוחלטת והיא אינה בעלת הזכות במגזין.

 

עוד הוסיפו השופטים לאמור:

פקודת החברות מכילה הוראות מיוחדות, המאפשרות בנסיבות מוגדרות הטלת אחריות אישית לחובות החברה או להתחייבויותיה על מנהל (סעיף 234 לפקודה). יתרה מזאת, אין ללמוד מדיני החברות, כי אלו פוטרים את המנהל בדרך כלל מן האחריות לעבירה או לעוולה, אשר בגינה מוטלת בדרך כלל אחריות אישית על מבצעיה. הווה אומר, משרת המנהל אין בה כדי לשמש איצטלה להענקת פטור מאחריות, שהייתה חלה על מבצע המעשה בנסיבות רגילות. הכלל המנחה לעניין זה הוגדר עוד בפרשת V. WILSON FERGUSON 1866) , AT 89-90), כאשר בה נקבע, כי-

 

"WHEREVER AN AGENT IS LIABLE THOSE DIRECTORS WOULD BE LIABLE; WHERE THE LIBILITY WOULD ATTACH TO THE PRINCIPAL, AND THE PRINCIPAL ONLY, THE LIABILITY IS LIABILITY OF THE COMPANY."

 

סיכומם של דברים, כל אימת שמנהל עשה או נמנע מעשיית מעשה שיש בו כדי להטיל אשם או חבות אישית לפיצויים, שרירה וקיימת אחריותו האישית, ומעמדו בתאגיד אינו מקנה לו, כמובן, חסינות כלשהי.

 

כאמור ומשאלו הם פני הדברים, נראה מר זורבין התחייב באופן אישי למילוי כל ההתחייבויות על פי ההסכם עליו הוא חתם.

 

 האם הופר ההסכם ביחס לגיליון 4 ואם כן מהו סכום הפיצוי?

9.         אין מחלוקת בין הצדדים כי על פי ההסכם היה התובע אמור להפיק אף את חוברת מספר 4 . אין מחלוקת בין הצדדים כי מניעת עבודת התובע על חוברת 4 הינה פרי החלטת הנתבע.

 סעיף 7 להסכם דן בנושא פיצויים בגין הפרת חוזה.

א.                  הפרת חוזה לפני תחילת העבודה ולאחר החתימה על הסכם זה תחייב את המפר

בתשלום 500 $ + מע"מ לצד הנפגעץ

ב.                  הפרת חוזה ע"י המזמין במהלך העבודה תחייבו בתשלום 500 $ + מע"מ + ערך

ההשקעה עפ"י חלקיות העבודה ביחס למחיר הכולל.

 

כאמור על פי ההסכם שבין הצדדים, לנתבע זכות לפנות לגורם אחר. יתרה מזאת, סעיף 7 להסכם במלואו הינו סעיף אשר הופיע ככתבו וכלשונו בטיוטא אשר הועברה לנתבעים  על ידי התובע כך שהתובע אינו יכול לגרוס כי הוראות הסעיף אינן מקובלות עליו. 

הגב' מירי גוטליב העידה בבית המשפט:

" לקראת סוף הגיליון החלו לדבר על הגיליון הבא"

" ניסו להגיע להסכמה כספית לגבי גיליון 4 אך לא הגיעו"

( עמוד 9 שורה 16 לפרוטוקול ).

מכאן למדים כי ההחלטה שלא להפיק  את חוברת 4 אצל התובע הייתה עוד בטרם החל התובע לעבוד על החוברת. הליך העבודה הסתיים בשיחות בלבד שיחות שלא הבשילו לידי עבודה ממשית בשטח . יחד עם זאת, בהסכם בין הצדדים נקבע כי התובע יהי זכאי לפיצוי על עבודתו  כנאמר בסעיף 7  ב:

"הפרת חוזה ע"י המזמין במהלך העבודה תחייבו בתשלום 500 $ + מע"מ + ערך ההשקעה עפ"י חלקיות העבודה ביחס למחיר הכולל".

 התובע בתצהירו העיד על כך שהוא העלה רעיונות וערך סקיצה מנגד הנתבעים לא העלו  טענה אחת לעניין זה ואף לא חקרו את התובע בנושא.

 ולכן ומשאלו פני הדברים הרי שהתובע יהיה זכאי בפיצוי על סך 500 $ בגין הפרת החוזה ונוסף על כך פיצוי על סך 100$ בגין ראשית עבודתו על חוברת 4.

 

האם מגיע לתובע פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים.

10.        התובע גורס בכתב התביעה כי הינו זכאי לפיצוי בגין שימוש בזכויות יוצרים על ידי הנתבעים. אכן אין  מחלוקת כי נעשה על ידי שני הצדדים שימוש ברעיונות של התובע. בנוסף, בתצהיר עדות ראשית של התובע הוא מעיד שהוא העלה רעיונות וערך סקיצה . כאמור וכפי שציינתי לעיל, בין הצדדים הסכם אשר מתיר לנתבעים את הזכות לבצע את הפקת החוברת במקום אחר. בנוסף קובע ההסכם בסעיף 8 ג כי זכויות היוצרים תהיינה שייכות לנתבעת 2 . גם בסעיף זה  אין לתובע אלא להלין על עצמו ומשהחל בעבודתו, ותהא הסיבה אשר תהא, הרי הוא נתן את הסכמתו לאמור בהסכם וכנגזרת מכך אין הוא זכאי לתשלום בגין שימוש בזכויות יוצרים.

 

 

 

  

            לאור האמור ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובע סך בשקלים השווה ל - 2,950$ לפי שער

יציג ביום הגשת התביעה (5.2.98) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד ועד

התשלום המלא בפועל.

 

            בהתחשב בדרך ניהול התיק על ידי הנתבעים כפי שעולה מהפרוטוקולים השונים

והבקשות, ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד לתובע ,הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000

₪ בצרוף מע"מ, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

 

 

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

 

                                                                               

דוד גלדשטין, שופט