בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

מערכת אלקטרונית בביתו של התובע התקלקלה, לטענת התובע התקלה נוצרה כתוצאה משיבושים באספקת החשמל, אשר הנתבעת אחראית להם.

 

הנתבעת אינה מכחישה כי באותו המועד היו שיבושים באספקת החשמל ומכירה בכך כי שיבושים כגון אלה, היוצרים "נחשולי מתח", יכולים לגרום לנזק אשר ארע במערכת של התובע.

 

מן ההיבט העובדתי בפי הנתבעת טענה אחת בלבד. לגירסתה הנזק אשר נוצר למכשירים אלקטרוניים הוא נזק מצטבר לחלקי הבידוד במערכת, כתוצאה מתופעה של נחשולי מתח במערכת, עד אשר מגיע נחשול אחרון, בבחינת "הקש על גב הגמל", אשר מביא לכך שהנזק יוצא מן הכוח אל הפועל.

 

אין בטענה זו כדי להועיל לנתבעת שכן, היא אינה חולקת על כך שגם הנזק המצטבר הוא תוצאה של שינויים בעוצמת הזרם.

יתר על כן, אין מחלוקת כי התקלה דנן אירעה בעת אירוע חריג אצל הנתבעת ויתכן כי, ללא אירוע זה, היה המכשיר ממשיך לפעול עוד זמן רב.

 

המסקנה היא כי הנזק אשר אירע אצל התובע מקורו ב"נחשולי מתח" של הנתבעת.

 

השאלה שבמחלוקת היא, על כן, האם יש לנתבע חבות לפצות את התובע בגין נחשולים אלה.

 

הנתבעת מפנה אותי לילקוט הפירסומים (5106 מיום 28 באוגוסט 2002) שם נקבעו אמות מידה לאיכות אספקת חשמל. הנתבעת מפנה אותי לסעיף ד.5.1.3(ד) של הנוהלים, הוא סעיף הפטורים אשר ממנו עולה כי בגין "הפסקת חשמל וחיבור חשמל בודד מחדש בגמר ההפסקה" אין הצרכן זכאי לפיצוי. הנתבעת מבקשת לדחות את תביעה בטענה זו.

 

אני דוחה את טענתה זו של הנתבעת מכמה נימוקים:

 

1.         סעיף ד.5.1.2 הקודם לסעיף עליו נשענת הנתבעת, קובע את המקרים בהם הצרכן יהיה "זכאי לפיצוי על נזק למכשיר שברשותו", בסעיף אליו מפנה הנתבעת, מילים אלה לא מופיעות. מסקנתי היא כי סעיף ד.5.1.3  שולל מן הצרכן פיצוי, בגין האירועים המפורטים בו, כשלעצמם. כך, סעיף ד.5.1.3(ד) שולל פיצוי בגין הפסקת החשמל עצמה. הסעיף אינו שולל פיצוי בגין נזקים אשר נגרמים למכשירים אשר בידי הצרכן. כך, מבחינת הפרשנות המילולית הפשוטה.

 

2.         הסעיף עליו נשענת הנתבעת דן בעניינו של "חיבור חשמל בודד" ספק בעיני אם תקלה המקיפה 9,000 צרכים, כמו התקלה דנן, יכולה להכנס בהגדרה זו.

 

3.         הסעיף אליו מפנה הנתבעת, אינו מפרט כתוצאה ממה נגרמה אותה "הפסקת חשמל" ולמה היא גרמה. לאור האמור, אין כל ביטחון כי המקרה דנן נכנס בגדר סעיף זה.

 

4.         ככל שלמדתי את החומר שבפני, הגעתי למסקנה כי המקרה דנן דווקא נכנס בגדרו של סעיף ד.5.1.2 אשר מפרט את המקרים בהם זכאי הצרכן לפיצוי בגין הנזק אשר נגרם למכשיר שברשותו.

            בסעיף 3 לכתב ההגנה מציינת הנתבעת כי היתה הפרעה של הפסקת חשמל בקו מתח גבוה.

            מקרה זה נכנס לגידרו של סעיף ד.5.1.2(ו). בסעיף זה מוגדרת התקלה במילים אלה:

"נתוק מוליך מתח גבוה". אין בליבי ספק כי מילים אלה בסעיף, מתארות את האירוע דנן.

מסקנה זו נתמכת בחומר אשר נמסר לי ע"י הנתבעת (חוברת "פאזה אחרת" בעמ' 27). במאמר על נחשולי מתח, נאמר במפורש כי הפרעות במתח גבוה יכולות לגרום לתקלה כגון זו. המחבר מונה את הפעולה של "ניתוק תיל מתח גבוה" וכן הפעולה של "הפסקת קו מתח גבוה עקב הפרעה", בין הפעולות אשר יוצרות נחשולי מתח "כתוצאה מפעילות מיתוג המסתיימות בהפסקת הזינה" (ראה עמ' 29 לחוברת, עמודה שמאלית למעלה).

 

 

לא נעלמה מעיני הסיפא של סעיף ד.5.1.2(ו) המוסיפה תנאי לאמור "במקרה שמערכות ההגנה של ספק השירות החיוני  (הנתבעת דנן - מ.א.) בתחנת משנה לא פעלו". מכיוון שהנתבעת לא מסרה כל אינפורמציה עובדתית לגבי קיומה או אי קיומה של מערכת הגנה וכן תקינותה או אי תקינותה, ומכיוון שאני מניחה כי לו היתה מערכת שכזו קיימת, היתה הנתבעת מציינת זאת מפורשות, אני מניחה כי מערכת הגנה לא היתה בנמצא או שלא פעלה.

 

לאור כל האמור, אני קובעת כי המקרה דנן אינו נכנס בגדר האירועים הפטורים מפיצוי על פי הנהלים אשר פורסמו בילקוט הפירסומים.

 

הנתבעת טוענת טענה נוספת, כי לא ניתן להגן על כל המערכות מפני נחשולי מתח וכי אין לה אחריות על הנזקים הנובעים מן הנחשולים משום שנחשולים אלה הם בבחינת רע הכרחי ובלתי נמנע.

אינני מקבלת גם טענה זו של הנתבעת.

 

הנתבעת ציידה אותי בחוברות ובפירסומים שונים מטעמה, אשר אמורים היו לשכנעני כי מדובר, כאמור, ברע הכרחי. לא שוכנעתי כלל וכלל. נהפוך הוא, מן החומר אשר הוגש לי שוכנעתי כי רע זה ניתן בהחלט למניעה, אם כי הוא מצריך השקעה על ידי הנתבעת. שוכנעתי כי הנתבעת לא עשתה ככל שניתן, למנוע רע זה.

 

מאמרו המחכים של מר נוראני שגיב (עמ' 27 לחוברת "פאזה אחרת") לימדני את הגורמים לנחשולי מתח ולמדני את הנזקים אשר נחשולים שכאלה יכולים לגרום. כמו כן למדתי מהן הפעולות אשר נוקטת חב' החשמל "להגבלת נחשולי מתח ולמזעור נזקיהם" (שולי עמ' 32 למאמר). מן המאמר למדתי כי רובן ככולן של פעולות ההגנה אשר נוקטת הנתבעת נועדו ליתן הגנה כנגד ברקים ורק "במקרים חריגים מותקנים מגני הברק גם באיזורים בהם פחות מ-10 ימי ברקים בשנה" (ראש עמ' 34 עמודה ימנית). לא הובא לידיעתי אם באזור נשוא הליך זה קיימת הגנה, אם לאו ואני מניחה כי לו היתה הגנה שכזו, היתה הנתבעת מציינת זאת במפורש. בהמשך מתייחס הכותב למערכות הגנה כתוצאה משינוי מתח מפעולות המתבצעות "במתקן הפרטי של הצרכן" (מרכז העמודה השמאלית בעמ' 34) נושא זה אינו רלוונטי למקרה דנן באשר אין מחלוקת כי הנזק אירע כתוצאה מפעולות אצל הנתבעת.

 

עוד מציין הכותב כי "נחשולי מתח הנוצרים מחוץ למתן הצרכן, דועכים במהירות ובהגיעם למתקן הצרכן הם, לרוב, בעלי עוצמה נמוכה שאינה מסכנת את המתקן" (מרכז עמודה שמאלית בעמ' 34)

 

מכל האמור מבינה אני כי אין אצל הנתבעת מערכות הגנה מפני נחשולי מתח אשר מקורם חיצוני למתקן הצרכן ואין הם ברקים. קרי, אין אצל הנתבעת מערכות הגנה בפני נחשולי מתח אשר מקורם בפעולות שלה.

 

מסקנה זו מתחזקת לאור האמור בחוברת הסברה אשר צירפה הנתבעת לחומר שבפני. חוברת הנקראת "איכות אספקת החשמל" שם קיים פרק הנושא את הכותרת "מה עושה חברת החשמל לשיפור איכות אספקת החשמל?" בפרק זה אין מילה וחצי מילה על התקנת מערכות הגנה מפני נחשולי מתח.

 

מסקנה זו גם עולה בקנה אחד עם העובדות, כפי שציינתי לעיל, כי הנתבעת לא טענה כי מערכת הגנה היתה קיימת במערכת הרלוונטית לארוע דנן.

 

כיצד בכל זאת מתמודדת הנתבעת עם נחשולי המתח? - מן החומר אשר הוגש לי הגעתי למסקנה כי ההתמודדות היחידה של הנתבעת עם נחשולי המתח היא, בכך שהיא מעבירה את האחריות לצרכים.

 

בחוברת על "איכות אספקת החשמל" תחת הכותרת "איך ניתן למזער נזקי הפרעת חשמל במתקני הצרכנים", מציינת הנתבעת לאמור: "כאמור, הפתרון האופטימלי למזעור נזקי הפרעות באספקת החשמל היא נקיטת אמצעים במתקני הצרכים הזקוקים לכך... יש להדגיש שהפתרונות הטובים ביותר לרוב נזקי ההפרעות ניתנים לביצוע במתקן הלקוח ולא במתקני החברה...".

 

גישה זו עולה גם מדבריהם של עובדי הנתבעת, כפי שעולה מן הכתבה בדבר "סיעור מוחות חשמלי" בחוברת אשר מסרה לי הנתבעת (בעמ' 36 לחוברת "פאזה אחרת"). מר נוראני שגיב מטעם הנתבעת קובע (מרכז עמודה ימנית בעמ' 37) לאמור:

"עם זאת מוטלת על המשתמש בציוד או במכשור אלקטרוני רגיש, מלא האחריות להגן עליו מפני נחשולי מתח".

 

מאידך, נשמעים קולות אחרים באותו "סיעור מוחות" - כך, פרופ' אריה בראונשטיין מאוניברסיטת תל אביב קורא "למתכנני מערכת החשמל לתת את הדעת בנושא זה, ולהגן על הציוד בפני נחשולי מתח". (עמודה ימנית בעמ' 37).

 

מטבע הדברים עמדתם של ארגוני הצרכנים קיצונית יותר. מר עודד גינגיס מהמועצה הישראלית לצרכנות פנה לחב' החשמל (הנתבעת) "שתממש את מחויבותה המקצועית לאספקת חשמל באיכות האופטימלית, דבר שמחייב אותה בין היתר לקחת על עצמה לתכנן ולבצע את ההגנות הנדרשות עד ללוח החשמל הביתי" (עמודה ימנית בעמ' 38).

 

חלקם מן הדוברים באותו "סיעור מוחות", אשר כולם אנשי מקצוע בתחומם, מציעים הצעות מעשיות כיצד למנוע את הנזקים מנחשולי המתח (ראה כדוגמא, דברי המהנדס שמואל דוידוביץ בעמודה שמאלית בעמ' 42 לחוברת).

אינני מחווה דעה לגבי פתרון זה או אחר - אך ברור לי כי פתרונות ברמה זו או אחרת, הינם בנמצא.

 

מכיוון שחוברת זו הוגשה ע"י הנתבעת יוצאת אני מנקודת הנחה כי הדברים המצוטטים בה נאמרו על ידי מי שהדברים מיוחסים לו. לפחות מנועה הנתבעת מלהכחישם.

 

עיננו הרואות כי שאלת אחריות הנתבעת על הנזקים של נחשולי המתח, היא שאלה של גישה ומדיניות ולא שאלה מקצועית בתחום תורת החשמל.

 

עמדתי ומסקנתי היא כי גישתה של הנתבעת מוטעת. עמדתי היא כי על הנתבעת מוטלת החובה לספק לצרכנים את השירות האופטימלי האפשרי. בכלל זה מחוייבת הנתבעת לבצע כל פעולה אפשרית, למצות כל דרך ולהצטייד בכל מכשור - כדי למנוע את הנזקים כתוצאה מנחשולי המתח.

 

מקבלת אני את דבריה של עו"ד בתיה מילר, מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות, אשר אומרת כלהלן (עמודה שמאלית בעמ' 37 לחוברת): "האחריות על איכות החשמל הינה בראש ובראשונה של חברת החשמל, והצרכן הביתי המשלם עבור החשמל זכאי לקבל אותו ברציפות וללא גרימת נזקים, והוא יוצא ידי חובתו אם הוא משתמש במוצרי חשמל תקינים ועבודות החשמל בביתו מתבצעות בציוד תיקני".

 

הנתבעת קובעת (במאמר לענין נחשולי המתח, עמודה שמאלית בעמ' 32 לחוברת) כי:

"אין זה כלכלי (אף אם אפשרי מבחינה טכנית) לתכנן את המתקנים או המכשירים כך, שלעולם לא ייפגעו מנחשול מתח והפרעות חשמליות אחרות".

עולה מן האמור כי מניעת נחשולי מתח הינו דבר אפשרי אלא שאיננו כלכלי לנתבעת.

 

בשקלה את השיקולים הכלכליים על הנתבעת לקחת בחשבון כי מול החיסכון בהוצאות למניעת הנזקים עומדת ההוצאה לפיצוי הצרכנים אשר ניזוקו.

במילים אחרות - אם עושה הנתבעת שיקול כלכלי, יתכן והיא צודקת בכך שההשקעה על אמצעים למניעת הנזקים היא השקעה גבוהה. אך את עלות ההשקעה, על הנתבעת להעמיד מול הסיכוי לנזקים ועלות הפיצוי בגין הנזקים.

השיקול הכלכלי אינו יכול לפטור את הנתבעת מאחריותה לנזקים.

 

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה.

על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות תיקון המערכת האלקטרונית אשר התקלקלה בביתו, בסך של 1,136 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.01.03 ועד ליום התשלום בפועל.

 

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע סך של 500 ש"ח הוצאות ההליך  בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.02.03 ועד ליום התשלום בפועל.

 

 

ניתנה היום, ט' בחשון, תשס"ד (4 בנובמבר 2003), במעמד הנוכחים.