בית משפט המחוזי                                                                     ת.א. 2338/04

בתל אביב

 

 

בעניין:                          1. עזבון המנוח בנימין אברהם ז"ל

2. חיים אברהם, ת.ז.  042573444

                                    3. עדנה אברהם, ת.ז.  050351329           

ע"י ב"כ עוה"ד חיים כהן ו/או כרמי בוסתנאי
ו/או מיכל קרסוצקי ו/או טליה יפרח ו/או צפנת שובל
ו/או מריצה דוידוף ו/או נילי שטיירמן ו/ואו שרית משה
מרחוב ריב"ל 4 תל-אביב, 67778
טל: 5374411 – 03 ; פקס: 5370084 – 03 
                       

 

 - נ ג ד -

 

 

1.     רמי יצהר, ת.ז. 006524631                
מרחוב מעוז חיים 14           
ראשון לציון 75288

 

2.     אטרקציה - חברה לתקשורת המונים בע"מ   
עיתון אינטרנט "עניין מרכזי
ח.פ. 51-185711-2    
רחוב לישנסקי 10    
ראשון לציון 75650

 

3.     אינטרנט גולד קווי זהב בע"מ
ח.פ. 52-004426-4    
מרחוב דב פרידמן 2                        
רמת גן 52503         

 

 

מהות התביעה: לשון הרע , נזיקית וכספית

 

סכום התביעה:  3,000,000 ש"ח

 

 

 

כ ת ב    ת ב י ע ה

 

 

פתח דבר

 

 

תביעה זו מוגשת בשמו של החייל החטוף, הי"ד, בנימין (בני) אברהם ז"ל ובשם כל משפחת אברהם השכולה ועניינה כנגד פרסום דברי לשון הרע, זדון, הסתה ושקר מוחלט, בגנות החיילים החטופים ז"ל בכלל, ובגנות מפקד הכח - בני אברהם ז"ל בפרט, שנעשתה בסמוך למועד חטיפתם בגזרת הר דב, בתאריך ח' תשרי התשס"א, 7 באוקטובר 2000. 

ימים ספורים לאחר מועד החטיפה פרסמו הנתבעים באתר האינטרנט "עניין מרכזי", דברי שקר מוחלטים, אשר גרמו לתסיסה והסתה בקרב הציבור, ואשר אין ולא היה להם כל בסיס ו/או אחיזה במציאות, וזאת ללא כל בדיקה מוקדמת לעניין אמיתות תוכנם, תוך חזרה על דברים אלו אף בכלי התקשורת השונים, קבל עם ועדה.    
הנתבעים החלו להפיץ באתר האינטרנט "עניין מרכזי" שמועות בהם טענו כי קיים חשד בצה"ל כי החיילים החטופים נמצאו במקום ללא אישורים וכי עסקו עובר לחטיפתם בפעילות פלילית של סחר בלתי חוקי בסמים, והברחתם מלבנון לשטח ישראל.  ויובהר כי החייל החטוף, בני אברהם ז"ל, בנם של התובעים פיקד על הכח שיצא  ביום החטיפה אל עבר גזרת הר דב.

פרסומים אלו נעשו על דעתם של הנתבעים וללא כל חקירה ו/או בדיקה מוקדמת לעניין אמיתות תוכנם. ויודגש כי נכון למועד פרסום "פרשה" זו לא בוצעה ו/או התנהלה כל חקירה צבאית ו/או משטרתית בעניין פרסומים אלו, כנטען על ידי הנתבעים.

לאחר פרסום זה אשר עורר בארץ סערה ציבורית קשה, יצאה הודעה רשמית מאת דובר צה"ל המתנגדת באופן נחרץ לאמור בפרסומים אלו, תוך ציון כי על פי כל הבדיקות והתחקירים אשר בוצעו ביחס לאירוע החטיפה, אין בידיהם ממצא, ולו הקטן ביותר, אשר יעיד על תוכן האמור בפרסום זדוני זה.         

עם זאת, המשיכו הנתבעים בשרירות לב ובאטימות מדהימה לעמוד מאחורי תוכן כתבתם הנבזית, תוך שמגנים בכלי התקשורת את ההכחשות הגורפות של דובר צה"ל בעניין הנדון.   

במעשיהם הסיתו הנתבעים את דעת הקהל הציבורית כנגד החטופים ומשפחותיהם, תוך ביזוי שמם, טפילת האשמות, הכפשתם, הצגתם ללעג וגרימה ביודעין לירידת ערך חייהם בעיני כל המדינה כולה, אשר כידוע בזה למעשים נאלחים אלו, אשר נטענו כנגדם.

בכך במילים - התירו הנתבעים את דמם של החיילים והקשו באופן אקוטי על כל מהלך חקירת  החטיפה ונסיבותיה, הסיטו את המערכת הצבאית להתעסק בעניינים שוליים מבחינת בחינת העיקר והמהות בנושא חטיפה זו; והסיתו את דעת הקהל הציבורית כנגד החיילים החטופים ופועלם במסגרת השירות הצבאי.

כל מטרת פרסום פרשה חמורה זו היתה אך כדי ליצור רעש והד תקשורתי, לצורך מטרותיהם הפרטיות של הנתבעים והאדרת שמם.

מעשים אלו נעשו תוך רמיסת שמם הטוב של החיילים ז"ל ברגל גסה, הכפשת שמם במזיד וגרימת נזק אדיר וכאב לב נורא למשפחותיהם אשר נאלצו, בנוסף למאבק שבו עסקו בנסיון לברר מה עלה בגורל ילדיהם, אף לעסוק בניקוי שמם הטוב מדברי הלעז שהוטחו בהם ללא רחם ולהגן על שמם הטוב בפני כלל ציבור ישראל.

במעשים אלו עברו הנתבעים באופן בוטה הן על חוק איסור לשון הרע  התשכ"ה - 1965  והן על חובותיהם כעיתונאים לנאמנות בפרסום בהתאם לתקנון האתיקה המקצועית של מועצת העיתונות בישראל מיום 16.5.96.         
התובעים, חרב עליהם עולמם באסון הגודל שפקד אותם באיבוד בנם היחיד, שבו תלו את כל תקוותיהם. הדרך שבה בנם אבד הינה דרך קשה מנשוא והקושי הגדול  והסבל שעברה המשפחה במשך כשלוש שנים היה תוצאה של רוע לב ואכזריות של החוטפים, וכל אלו שסייעו להם בדרך זו או אחרת .     
למרבה הצער, גם אנשים רעי לב ו/או תאבי בצע כנתבעים, אשר שמו לנגד עיניהם את אינטרס הכלכלי והתקשורתי שלהם לפני האחריות וההתחשבות אשר היתה צריכה להיות במקרה כה חמור, טרגי וקשה. התובעים החליטו כי הם יפעלו למצות את הדין כנגד כל המעוולים, בהתאם למעשיהם, שכן חיי התובעים נהרסו כליל והדרך למצות את הדין נועדה להוות מסר ואולי למנוע בעתיד התנהגות כה אכזרית וחסרת אחריות של העוסקים במלאכה החשובה של התקשורת . 

בימים אלה, אצל אנשים מסויימים השיקול הכלכלי הוא שיקול שגובר על שיקולים וערכים אחרים עליהם מושתת מדינת ישראל, והסנקציה היחידה שמשפיעה על אנשים כדוגמת הנתבעים הינה הפגיעה הכלכלית. על כן קיימת חשיבות לכך שהתוצאות של תביעה זו לכשיוכחו, תהינה בעלת משמעות כלכלית משמעותית כנגד הנתבעים, וזאת בנוסף לצורך לפצות גם בסכומים גבוהים את התובעים עצמם, כמפורט בפירוט הנזקים שבגוף תביעה זו.    

נזקיהם הישירים והעקיפים של התובעים הינם חמורים במהותם והם בעלי ערך כספי גבוה מאוד. עם זאת מעמידים התובעים את תביעתם על סך של
3,000,000 ש"ח.

 

זהות  הצדדים

1.                  התובעים 2-3 הינם  הוריו ויורשיו  של החייל החטוף הי"ד, בנימין (בני)  אברהם ז"ל (התובע 1),  אשר נחטף ונשבה על ידי כוחות החיזבאללה בתאריך 7.10.2000, נפל ביום 1.11.2001, והובא לקבורת עולמים לאחר 1210 יום בשבי, ב- 29 לחודש ינואר 2004 .            
העתק צו הירושה  -  מצורף ומסומן כנספח  "1"  לכתב תביעה זה.  

2.                  הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), הינו העורך וכותב אתר האינטרנט "עניין מרכזי" - בעל שם המתחם: www.news-isral.net  (להלן: "האתר"); ובעל 99% ממניות נתבעת 2.

3.                  הנתבעת 2 היא הבעלים ו/או המוציאה לאור ו/או האחראית לקיומו של האתר.         
העתק דו"ח רשם החברות ושאילתא משרד הפנים - מצורף ומסומן כנספח  "2 א – 2ב"  לכתב תביעה זה.      

4.                  הנתבעת 3 חברה ציבורית אשר מניותיה נסחרות בבורסת נסד"ק. החברה עוסקת, בעצמה ובאמצעות חברות בנות, באספקת שירותי קישור לרשת האינטרנט עפ"י רשיון מיוחד שהוענק לה ע"י משרד התקשורת, וכן באספקת שירותים ומוצרים נלווים נוספים בתחום האינטרנט, כגון שירותי אירוח אתרים.              
הנתבעת 3 הינה ספק שירותי האינטרנט המעניק שירותים לדומיין לנתבעת 2 ו/או המוציאה לאור ו/או האחראית לקיומו של שם המתחם -  אתר האינטרנט "עניין מרכזי".
העתק דו"ח בענין הקשר בין הנתבעת 2 לנתבעת 3, כפי שהוצא מתוכנת SmartWhois -  מצורף ומסומן כנספח  "3"  לכתב תביעה זה. 
העתק דו"ח רשם החברות בעניין הנתבעת 3  - מצורף ומסומן  כנספח  "4" לכתב תביעה זה. 

 

פירוט מעשי הדיבה  וגל השמועות אשר נוצר בעקבותיהן

5.                  בתאריך 9.10.00 או בסמוך לכך,  פורסמה באתר האינטרנט "עניין מרכזי" כתבה לפיה עולה חשד כי שלושת החיילים החטופים, סמ"ר בנימין אברהם, סמ"ר עומד סועאד וסמל עדי ביטון ז"ל, עסקו בסחר בסמים ובהברחתם בזמן שירותם הצבאי, עובר לחטיפתם על ידי אנשי החיזבאללה, וכי בכל מקרה הימצאותם במקום החטיפה נובעת ממחדל או מעשה לא חוקי שלהם.

6.                  פרסומים אלו נעשו על דעתם של הנתבעים וללא כל חקירה ו/או בדיקה מוקדמת לעניין אמיתות תוכנם. ויודגש כי נכון למועד פרסום "פרשה" זו לא בוצעה ו/או התנהלה כל חקירה צבאית ו/או משטרתית בעניין פרסומים אלו.

7.                  לאחר פרסום זה אשר עורר בארץ סערה ציבורית קשה, יצאה הודעה רשמית מאת דובר צה"ל המתנגדת באופן נחרץ לאמור בפרסומים אלו, תוך ציון כי על פי כל הבדיקות והתחקירים אשר בוצעו ביחס לארוע החטיפה, אין בידיהם ממצא, ולו הקטן ביותר, אשר יעיד על תוכן האמור בפרסום זדוני זה.      

8.                  נוכח הפרסום הקשה בגנות החיילים, נאלצו התובעים המודאגים לפתוח במאבק עיקש בערוץ נוסף, לשמירה על כבוד בניהם ושמם הטוב.  כמו כן, בשל הדאגה הרבה אשר קוננה בלב המשפחות לשלומם של ילדיהם, לא דאגו לשמור את העתק כתבת האינטרנט במקורית אשר פורסמה על ידי הנתבע באתר האינטרנט.         
עם זאת, בתוכנית הרדיו "דוקומדיה" אשר שודרה ברשת ב', בתאריך 16.10.00, בהנחייתו של העיתונאי  מתי גולן, ובהשתתפות דובר צה"ל והנתבע 1, צוטטו חלקים מכתבה זו, ואשר הנתבע אישר את תוכנם, כדלקמן:            

" הכותרת: האם עסקו החיילים החטופים בהברחת סמים מלבנון.   
למרות הרגישות הרבה של הנושא אין מנוס מהעלאת הסוגיה המטרידה הן את כוחות הבטחון והן את המשפחות.... בימים אלה מתנהלת חקירה המתבססת בעיקר על בדיקת מקורות מודיעיניים כדי לנסות לברר האם עסקו השלושה בפעולות הברחה משטח לבנון לישראל. יצויין כי בשלב זה אין שום הוכחה ממשית לכך. "

 

העתקי הודעת דובר צה"ל מיום 15.10.00  מצורפת ומסומנת כנספח "5 א - 5ב"  לכתב תביעה זה.

 

9.                  החל מהכותרת מצטיירת לעיני ציבור קוראי הפרסום התמונה, לפיהם החיילים עסקו במהלך שירותם בפעילות פלילית של הברחת סמים מלבנון, לא פעלו על פי דין, הינם עבריינים ועל כן אין להם כעת על מי להלין, אלא על עצמם.

10.                  הפרסום השפיל, פגע, וביזה את החיילים ומשפחותיהם בעיני המערכת הצבאית וקהל הציבור האזרחי כולו. לא היה אדם אחד במדינת ישראל שלא הגיעו לאוזניו שמועות זדוניות ומכפישות אלו בגנות החיילים. לטענת התובעים, כתבה זו וההד התקשורתי שנילווה לה יצרה ועוררה בעיני הקורא הסביר והרגיל, יחס שלילי כלפי התובעים, יחס של  ביזוי  ובעיקר פגיעה בשמם הטוב ובמהלך הניסיונות להביא לפתירת תעלומת חטיפתם.

11.                  בעקבות כתבה שקרית זו החל גל שמועות להתרוצץ ברחבי האינטרנט, ומשם גלש לכל ערוצי התקשורת הנוספים, כרדיו וטלוויזיה. כך שבסופו של יום לא היה ולו אדם אחד ברחבי מדינת ישראל שלא שמע את השמועה הזדונית, ודברי הרשע פרי עטו של הנתבע.

12.                   כתבה זו לא רק שפגעה קשות במשפחות הכואבות, אלא אף השפיעה רבות על מאמצי החיפוש והמו"מ, והחדירה זעם ובלבול רב בקרב החיילים הקרביים האחרים, בפלוגת ההנדסה הקרבית ממנה יצא הכח הנחטף.   תוכנית רדיו "הבוקר הזה" אשר שודרה ביום ראשון  15.10.00 שעה 07:50 בבוקר, בהנחיית העיתונאי אריה גולן, דיווחה על האווירה הקשה בגדוד ההנדסה הקרבית, ממנו יצאו שלושת החיילים החטופים, וזאת בעקבות הפרסומים הנלוזים אותם הפיצו הנתבעים:

 

" אריה  גולן:   חיילים בפלוגת ההנדסה הקרבית ששלושה מחייליה נחטפו על ידי החיזבאללה בהר דב , הביעו זעם רב על מה שהם מכנים שמועת זדוניות חסרות שחר שמופצות נגד החיילים שנחטפו ונגד חיילי הפלוגה בכלל.

(...)

כרמלה מנשה:  האווירה בפלוגת ההנדסה קשה, התחושות שמלווות את חיילים קשות עוד יותר, בעיקר בשל הקושי להתמודד מול שמועות ופרסומים לא מדוייקים.                
מפקד החטיבה נפגש בסוף השבוע עם החיילים והם התלוננו בין השאר הם אמרו לו, מפיצים שקרים, מעלילים שהחיילים החטופים הגיעו לגדר כדי לעשות עסקת סמים.        

לדברים אין שחר, ומהתחקירים אין שום עדות לדברים האלה.            

החיילים ביצעו את משימתם שבמהלכה הם נחטפו, אין לאף אחד זכות לבקר אותם ובפרט כאשר איש אינו יודע את הנסיבות האמיתיות לחטיפה. לא ברור אפילו מה מצבם של החיילים, בשלב זה השמועות הן מרושעות, זדוניות ושקריות, אומרים החיילים למפקד החטיבה.   

(...) במהלך הדברים טענו החיילים במרירות, כי בניגוד למה שנאמר הרי גם החיילים שנחטפו וגם חיילים אחרים הגיעו לא פעם לאזור ממנו הם נחטפו. דובר צה"ל מסר בתגובה 'מפקד החטיבה נפגש עם חיילי פלוגת ההנדסה הקרבית לשיחה, בשיחה הזו התלוננו החיילים על כך שישנן שמועות שהחיילים נחטפו על ידי החיזבאללה והם היו בדרכם לעסקת סמים. מהתחקיר הראשוני אומר דובר צה"ל, אין שום עדות לכך!  "                 

 

העתק תמלול הכתבה מיום ראשון, 15.10.04 מצורפת ומסומנת כנספח "6"  לכתב תביעה זה.

 

13.                  בעקבות גל שמועות אלו, אשר חלשו לכל פינה, יצאה בתאריך 15.10.00 הודעה רשמית מטעם דובר צה"ל, תת אלוף רון כתרי (להלן: דו"צ), המגנה באופן חמור את השמועות הזדוניות אשר הועלו על ידי הנתבעים ומבקשת להבהיר כי הימצאותם של החיילים במקום היתה כדין, וכמו כן אין כל מקום להעלאת האשמות כי החיילים עסקו במקום בפעילות בלתי חוקית.          
להלן הודעת דובר צה"ל כפי  שפורסמה בכלי התקשורת :

 

 

" דובר צה"ל מבקש להבהיר כי:            

מהתחקירים המבצעיים בפיקוד הצפון עולה, כי התבצעה פעילות מבצעית לאורך גדר המערכת לרבות המקום בו נמצא רכבם של החיילים החטופים.                     
מפקד הסיור היה רשאי להפעיל שיקול דעת ולהגיע לכל מקום על ציר המערכת בהתאם לצורך המבצעי.                        

באירוע זה לא ברור מדוע הסיור הגיע לאזור השער, זאת נוכל לדעת רק לאחר שובם של הבנים הביתה.                        

החיילים נשלחו למשימה מבצעית התחקירים טרם הסתיימו ואין זה נכון לעסוק בהטלת אשמה הקשורה להגעתם לנקודה בה אירעה החטיפה. "              
העתק הודעת דובר צה"ל מיום 15.10.04 מצורפת ומסומנת כנספח "5" לכתב תביעה זה.

 

 

14.                  בהמשך להודעה זו בכלי התקשורת, התראיין דובר צה"ל בתוכנית הטלוויזיה "5 עם גדי סוקניק" מיום 15.10.00, המשודרת בערוץ 2, בשעה 17:00 בערב, והעמיד דברים על דיוקם, כי אין כל אמת בפרסום שהוצג באינטרנט, וכי לא היתה לחיילים אלו כל נגיעה לתוכן הפרסומים חסרי השחר אשר טפלו עליהם.                  
להלן קטע מתוכן הראיון עם דובר צה"ל כפי  ששודר באותו היום :

 

" תא"ל כתרי:     אני חוזר למה שאמרתי קודם, אנחנו רוצים לשלול עד כמה שהבדיקות שהעלנו שעשינו מעלות, לשלול כל אפשרות לשמועות המכוערות שמסתובבות במדינה בדבר היותם קשורים בעסקת סמים זו או אחרת, העניין נראה לנו מופרך, מזיק ונטול יסוד.

גדי סוקניק:     נפלו בשבי במילוי תפקידם כראוי.

תא"ל כתרי :    אכן.

גדי סוקניק:     אני מודה לך מאד דובר צה"ל."          

העתק הכתבה מיום ראשון, 15.10.04 מצורפת ומסומנת כנספח "7" לכתב תביעה זה.

 

15.                  בעקבות הודעת דובר צה"ל פורסמה למחרת בעיתון "מעריב"  כתבה מיום 16.10.04 בעניין השמועות לגבי החיילים החטופים, כדלקמן:

 

 " צה"ל מכחיש: החיילים שנחטפו -  לא קשורים לעסקת סמים.

שלושת חיילי צה"ל, שנחטפו לפני שמונה ימים על ידי מחבלי החיזבאללה בגבול הצפון, לא נחטפו על רקע של עיסקת סמים שערכו כביכול לפני שנחטפו". כך ביקש להבהיר אתמול דובר צה"ל, שהגדיר את השמועות בדבר הסמים כ"מרושעות ונטולות כל יסוד".         
        
בני משפחות שלושת החטופים הביעו זעם על השמועות שנפוצו בימים האחרונים, ובפיקוד הצפון התלבטו במשך כיצד להגיב. אולם, ביומיים האחרונים, לאחר שהתרבו השמועות בנושא, ולאחר שחלק מן הידיעות פורסמו באינטרנט, החליטו בצה"ל להגיב בצורה רשמית ולהפסיק את השמועות בנושא.      

בהודעת דובר צה"ל נאמר (....).  אתמול, לראשונה מאז החטיפה, הגיעו הורי החיילים החטופים למשרד הבטחון בתל - אביב לפגישה עם יעקב פרי, הממונה מטעם הממשלה על המו"מ לשחרור החיילים".

 

העתק הכתבה מיום 16.10.04  מצורפת ומסומנת כנספח "8" לכתב תביעה זה.

 

 

16.                  גל השמועות שהחל הנתבע להפיץ באתרו התגלגל ככדור שלג והופץ בכל הארץ כולה. שמועות אלו בעניין הקשר הנטען כנגד החיילים בביצוע עסקאות סמים הובאה לידיעת כל אדם ואדם בישראל על ידי כלי התקשורת: בין תחילתם שהופצה באינטרנט, בין אם ברדיו בטלוויזיה או בעיתונות המודפסת.

17.                  הנתבע הציג את החיילים בצורה מבזה, תוך שהתסיס את הציבור והביא לכעס גדול כי ייתכן וצה"ל  'ייאלץ'  כביכול להקריב ממיטב בניו וחייליו עבור שחרור אנשים/חיילים תאבי בצע כסף ו/או עבריינים, כפי שתוארו החטופים במרומז על ידי הנתבע.

18.                  למרות כל ההכחשות אשר הובאו בכלי התקשורת, שניסו לתקן ולו במעט את הנזק הרב שגרם הנתבע בדבריו שלוחי הרסן. המשיך הנתבע במעשיו, ובחוצפתו הרבה טען כנגד הכחשה זו, המעיט  וזילזל בערכה עד כי המאזין לו סבר מיידית כי צה"ל מנסה "לטייח" ו/או "להעלים עובדות" מהותיות מעיני הציבור כולו, וכי ייתכן ויש ממש בדבריו השקריים.

19.                  בתוכנית הרדיו "דוקומדיה" ברשת ב', אשר שודרה בתאריך 16.10.00 שעה 18:15, בהנחייתו של העיתונאי מתי גולן, בהשתתפות דובר צה"ל – תת אלוף רון כתרי ונתבע - העיתונאי רמי יצהר, חזר הנתבע שוב ושוב על טענותיו כי נסיבות החטיפה אינן כפי שמציג אותן צה"ל לעיני הציבור. 
מפאת חשיבות תוכן הדברים יובא להלן תוכן הראיון עצמו במלואו כפי ששודר באותו היום, כדלקמן :

 

" מתי גולן:     היום בעיתונות: "צה"ל מכחיש – החיילים שנחטפו לא קשורים לסמים". זה בעקבות ידיעות שהיו על כך בכמה אתרי אינטרנט, נכון?

דו"צ:             אכן כן. רווחו שמועות בציבור וצוטטו באמצעי תקשורת שונים וגרמו לעוגמת נפש מאוד קשה למשפחות.

גולן:              אולי היה כדאי להתעלם מזה? העובדה זה עכשיו פורסם כבר גם בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה, אולי הביאה את זה לידיעתם של הרבה אנשים, שקודם לכם לא שמעו על זה בכלל?

דו"צ:             יכול להיות, אבל היות ונשמעה השמועה הזדונית הזו מצד אחד, נכון היה להביא את מיטב האינפורמציה שיש לנו מהצד השני – ויפסיק הדיבור.

גולן:              אתה יודע שזה עדין מתפרסם, למרות ההכחשה?

דו"צ:         עצוב לי, ההכחשה היא הכחשה רשמית. אני עומד מאחוריה, צה"ל עומד מאחוריה. עצוב לנו שכך הדבר.

גולן:              ערב טוב לרמי יצהר, עורך עיתון אינטרנט מרכזי.

יצהר:             ערב טוב לך, מתי.

גולן:              אצלך זה מתפרסם.

יצהר:             בהחלט, אנחנו היינו הראשונים שפרסמנו את הפרשה הזו.

גולן:              אני לא בטוח שזו גאווה כל כך גדולה.....

יצהר:             איש לא מתגאה ואלו עובדות ואני מציע, אם מדברים בעובדות, לתא"ל כתרי, להיות מאוד מאוד מתון בהכחשות הגורפות שלו.

גולן:              מה אתה רוצה לרמוז בזה?

יצהר:             אני אינני רומז, אלא אומר בצורה חד משמעית, שתם עידן העיתונות המגוייסת.

גולן:              סליחה, האם תם עידן העיתונות המדוייקת?

יצהר:             בהחלט שלא, וכן, אם תרשה לי להשלים, תם עידן העיתונות המגוייסת במובן שאמירה של דו"צ, היא דבר שיש לקבלו כתורה מסיני.

גולן:              אני רוצה כרגע לקרוא את הידיעה שאתה כתבת: "למרות הרגישות הרבה של הנושא..." – הכותרת היא: האם עסקו החיילים החטופים בהברחת סמים מלבנון... אין מנוס מהעלאת הסוגייה המטרידה הן את כוחות הבטחון והן את המשפחות.... בימים אלה מתנהלת חקירה המתבססת בעיקר על בדיקת מקורות מודיעיניים כדי לנסות לברר האם עסקו השלושה בפעולות הברחה משטח לבנון לישראל..." צויין כי בשלב זה אין שום הוכחה ממשית לכך.        
למה אתם מפרסמים אם אין הוכחה ?

יצהר:             על מנת שהקהל כולו ידע.

גולן:              שאין הוכחה ?

יצהר:             שנסיבות חטיפתם של 3 החיילים אינן כפי שמצביע דו"צ.

גולן:              מה זאת אומרת? ! אתה כותב שאין הוכחה !

יצהר:             אני בכוונה כותב שאין הוכחה, אני כותב את העובדות והעובדות הן כדלקמן. מן הראוי שכל אדם ששולח את ילדיו לצבא, ואני ער מאוד לרגישות המשפ' – כבודן של המשפ' חשוב מאוד, אבל כל אחד מתושבי מדינת ישראל צריך לדעת שאולי מדינת ישראל תצטרך להחזיר עשרות או מאות מחבלים מסוכנים שיש להם דם על הידיים והם עלולים לבצע פיגועים נגד מדינת ישראל כתוצאה מרשלנות, מפעילות שאינה...

גולן:              עזוב כרגע את הנאומים, אני שואל מה העובדה? אין הוכחה !

יצהר:             אתה ברגע זה הקראת מתוך הכתה שאני מעלה תהיות, שהן תהיות שחייבות להבדק. נמצאו 3 חיילים במקום שאסור להם להמצא ושהם ידעו שאסור להם להמצא. כיצד הסיור יצא רק עם 3 חיילים כשהיה חייב לצאת עם 6, ויש עוד הרבה וכו' שאיני יכול להעלות כרגע בשידור חי.

גולן:              זה שאלות, אין עובדות. אני אקריא לך ידיעה חלופית – "למרות הרגישות הרבה של הנושא אין מנוס מהעלאת הסוגיה המטרידה הן את הציבור והן את גולש האינטרנט. בימים אל המתנהלת חקירה המתבססת בעיקר על בדיקת מקורות מודיעיניים, כדי לנסות ולברר אם רמי יצהר לא עוסק באונס קטינות." איך אתה היית מקבל ידיעה כזו, שהיא כמובן לא נכונה לחלוטין?

יצהר:             כעורך בכיר וכאדם שמציב שאלות קשות, אתה מציב אותן באופן שאם אני הייתי נמצא בנסיבות שבעטיין ניתן היה להעלות שאלות מהסוג הזה, אזי, הרי אנחנו חיים יום יום במצב בו התקשורת מפרסמת עובדות, שבסופו של דבר מסתבר שהן נכונות או שאינן נכונות.

גולן:              הן לא נכונות !

יצהר:             אי אפשר להתעלם מהעובדה שדו"צ הכחיש ושכל הכ"צים שהם עיתונות מגוייסת, פרסמו את הדבר הזה בתגובה גורפת מבלי לבדוק את הנושא. באחת מתחנות הרדיו שודר כי חיילי ההנדסה הגישו תלונה שהם ישנים מעט מדי ובסופה של הידיעה הופיעה הכחשה גורפת של דו"צ.

גולן:              אני רוצה שדו"צ יגיב.

דו"צ:             ראשית – הדיון מרתק. שנית – אחרי ההצהרה הבומבסטית של מר יצהר כי "תם עידן העיתונות המגוייסת", אפשר לעבור כרגע לתכנים. אם תקרא את ההודעה של דובר צה"ל – היא אינה מכחישה מאומה. דו"צ אומר שעל פי מיטב הבדיקות שנערכו  עד כה והמידע החסר שיש בידנו (מה לעשות? השלישיה לא אצלנו, לצערנו) לא עולה שום היתכנות כרגע, אין כל רמז לכך, שהאשמה המאוד נלוזה הזו שיצאה באופן חופשי וספקולטיבי היא אכן תקפה.

יצהר:             (מתפרץ לדברי תא"ל רון כתרי).

דו"צ:             תן לי לסיים את דברי. אני רוצה לומר דבר פשוט: הידיעות שהתפרסמו,  עכשיו שמעתי גם את הטקסט. אני אפילו לא ראיתי אותו במקור. אין שמץ של הוכחה מאחורי זה. יש שמועות. המדינה רוחשת שמועות גם על הרבה דברים אחרים. דו"צ יהיה הראשון – אני מתחייב על זה פומבית, שיודיע שיש שינוי בהודעתו זו אם תהייה שמץ של הוכחה שמדובר בדברים מסוג זה, בעת ובמקום שנבחר. זה בדיוק מה שנגיד. בקשר לעיתונות המגוייסת – אם יש לך ויכוח עם "הארץ", תתווכח עם "הארץ".

יצהר:             ההודעה שלך מצוטטת אצלי.

גולן:              אבל נתתי לך קודם דוגמא מה קורה כשמפרסמים שמועה.

יצהר:             תם עידן שבו דו"צ יכול לצאת בהודעות שהן הודעות חסרות שחר שיועדו אך ורק למטרה אחת – שעם ישראל יסגור את היום.

גולן:              איך אתה יודע שזו הודעה חסרת שחר, אם אתה בעצמך כותב שאין לך שום הוכחה?

יצהר:             מפני שאיננה משיבה על השאלות הפשוטות והבסיסיות. כיוון ששלושה חיילים שאסור היה להם להמצא במקום בו נמצאו. תבדוק ביח', מה שדו"צ היה צריך לעשות, על מנת לברר את הנסיבות עד תומן.

גולן:              אתה אומר שאין לך הוכחה, אבל אתה מתייחס לזה כאל עובדה ?!

יצהר:             אני חוזר ואומר שזו לא עובדה.

גולן:              ואם יתברר שכל זה לא היה נכון?

יצהר:             לא נכון שאנשים היו במקום אסור?

גולן:              לא, שהיה להם קשר לסמים.

יצהר:         לא אמרתי שיש שם קשר לסמים. אמרתי שהעניין נבדק ע"י הצבא והמשטרה. זו עובדה ומן הראוי שעם ישאל ידע שיהיה עליו לשחרר עשרות או מאות מחבלים כתוצאה מפעילות מסויימת.

גולן:              ואם זה לא נכון, אתה האכלת את עם ישראל לוקשים?

יצהר:             אלו העובדות כפי שהן. אפילו לא רמזתי שזה קשור לסמים.

גולן:              לא הייתי מאחל לך, שיהיו כאלה ידיעות עליך, ועל משפחתך. תא"ל רון כתרי – משפט סיכום.

דו"צ:             עצוב לי שזה הגיע לטונים האלה. בסה"כ מדובר בשלושה אנשים שנמצאים במקום אחר, בתנאים מאוד קשים. משפחותיהם בלחץ בלתי רגיל וספקולציות מעל דפי וכלי התקשורות כלשהו – פשוט מיותרות. יתרה מכך – רמי טוען שלא בדקנו. אני עונה לך – ואני מייצג ארגון לא קטן – ההודעה שלנו מדברת בזהירות רבה. לא הכחשה לשום דבר. היא באה אחרי בדיקות הגורמים המוסמכים וזה מה שאנחנו יודעים כעת. זה גורם צער רב למשפחות ואפשר היה להמנע מזה, אם זה לא עובדות.

גולן:              רמי, אם היית קשור לעניין, ידיעה כזו היתה פוגעת בך.

יצהר:             אני מתנצל בפני כולם, אבל עם ישראל צריך לדעת.

גולן:              תודה רבה לכולם. " 

 

העתק תמלול הכתבה מיום שני, 16.10.04 מצורפת ומסומנת כנספח "9" לכתב תביעה זה.

 

20.                  הנתבע טען קבל עם ועדה כי בימים אלו מתנהלת חקירה על ידי המשטרה והמערכת הצבאית לפיה נבדקת האפשרות כי החיילים החטופים עסקו עובר לחטיפתם בעסקת סמים אסורה. דבר שלא היה ולא נברא ! 

21.                  במעשיו, השפיל הנתבע בעיני הבריות את החיילים החטופים כולם ובני משפחותיהם, ואת התובע 1 ומשפחתו בפרט; ושמם ללעג ולבוז בשל המעשים הקשים שייחס להם.  ובכך פגע בערכם כחיילים, כבני אדם, בערך חייהם ובחובת הצלתם.

22.                  מקריאת תוכן האמור לעיל, עולה במפורש כי הנתבע הגדיל לעשות ולא רק שמתעלם במופגן מהודעת דובר צה"ל אלא אף רומז במכוון כי נראה שסיוע לחיילים החטופים, ושחרורו אסירים בטחוניים במסגרת מו"מ לצורך הצלתם אינו עניין ראוי שכן מדובר בחיילים שאולי עברו על החוק, בפעילותם הרשלנית.  
בכך הסית עוד יותר את דעת הקהל הציבורית, סיכן את שלומם ערך חייהם של החיילים וחובת הצלתם נרמסו לעיני כל. הנתבעים פגעו בכבודם של החיילים החטופים וכבוד משפחותיהם המודאגות.

23.                  לאחר קריאת כתבה זו והשמועות הנלוות לה, דומה כי קורא סביר יסיק בראש ובראשונה, כי החיילים אינם ראויים להיפדות כלל ועל אחת כמה וכמה אין הם ראויים לקבל סיוע גמול תמורת שחרורם של אסירים בטחונים, שעלולים לפגוע מאורח יותר בציבור כולו.     
וכבר נקבע בעניין זה  בת.א. 2528/00 בביהמ"ש המחוזי בירושלים, קרפין נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ ואח', תק-מח, 2002 (3) 8010 :

"ייחוס דברים לאדם, לפיהם הוא פועל בגדר עיסוקו בניגוד לכללי האתיקה במקצועו, וכן, כי עבודתו מתבצעת בצורה רשלנית, הרי היא טפילת אשמה חמורה, אין ספק, כי דברים אלה מטילים דופי ביושרו המקצועי של התובע, ויש בהם נסיון להכתים את עברו ולפגוע בעתידו המקצועי, דברים אלה עלולים להסב נזק לקריירה המקצועית שלו ולעיסוקו כפי שמתחייב מהסעיף האמור".                    

24.                  למען הסר ספק, ולמרות הודאתו של הנתבע כי שמועות אלו לראשונה פורסמו באתרו, יובא להלן קטע מתוך כתבה מיום 18.7.2003 אשר התפרסמה באינטרנט, ע"י הכתבת חני לוז מעיתון מקור ראשון - עיתון ישראלי לאומי, לפיו מציינת היא כי מקור הרוע בשמועות הזדוניות האלו החל באתרו של הנתבע, רמי יצהר:

 

" יצהר בנה לעצמו "צהובונט" בעל נוסחה המצליחה למשוך קוראים מבחינה גרפית וטכנית. הבעיה היא בתכנים. יצהר מביא מידע ראשוני, גם אם לא בדוק, מסוג המידע המתאים לפורום ולא למי שמתיימר ליצור עיתון מקוון.  (...)  יצהר הפיק בזמנו כתבה צעקנית על הקשר של שלושת החטופים בלבנון לסחר בסמים...".

העתק הכתבה מיום 18.7.2003, מצורף ומסומן נספח "10" לכתב תביעה זה.

 

25.                  מכאן יחזרו התובעים על טענתם כי שמועה מרושעת זו הינה פרי המצאתו של הנתבע, והולדתה במוחו הדמיוני בלבד, ואתר האינטרנט היווה עבורו קרקע פורייה להפצתה ברחבי הארץ כולה.

 

דרך הצגת השאלות בכתבה עלתה בגדר קביעה פוזיטיבית בדבר מצב עובדתי נתון

26.                  המלומד אורי שנהר, בספרו "דיני לשון הרע", הוצאת נבו תשנ"ז - 1997, מדגיש בעמודים 114 - 115, כי דרך נפוצה להצגת דברי השמצה בצורה מסויגת היא הצגת טענות בצורת שאלות. במקרים מסוימים המשמעות המשתמעת של השאלה תהווה קביעה פוזיטיבית בדבר מצב עובדתי.         
למרות שהנושא מועלה בכתבה בצורה שאלה המופנית לקוראים, משתמע מכך שזוהי אך  שאלה רטורית, אשר הקוראים אמורים להבין שהתשובה עליה היא חיובית.  וראה בעניין זה ת.א. (ת"א) 22815/85 נוף נ' אבנרי ואח', פ"מ תש"ן (ג) 9, 19.           

27.                  מתוך בחינת הנסיבות במקרה הנדון, ההד התקשורתי שגרמה כתבה זו וגל השמועות הזדוניות אשר הציף את המדינה בימים אלו לאחר החטיפה, מעידות כאלף עדים כי 'שאלות' אלו אשר הועלו על ידי הנתבעים באתר הינן כשאלות רטוריות בלבד, שהתשובה עליהן כביכול חיובית, עד שנאלץ אף דובר צה"ל להכחישן.

28.                  בעניין זה יש להדגיש כי מפרסם יכול לסייג דברי לשון הרע גם באמצעות הצגתם כחשדות גרידא, כבמקרה הנדון. עם זאת, נקבע כבר בפסיקה ע"י בית^-המשפט העליון, כי קיים אמנם הבדל בין פרסום המייחס ביצוע מעשה לבין פרסום המייחס חשד לביצוע מעשה, אולם אם המעשה הוא מעשה שייחוסו מהווה לשון הרע, אזי גם ייחוס של חשד לביצוע המעשה מהווה לשון הרע. וראה לעניין זה ע"א 36/62, 92 עוזרי ואח' נ' גלעד ואח' וערעור שכנגד, פ"ד טז 1553, 1557‑ - 1558.

29.                  לנתבעים היו הזדמנויות רבות במסגרת הפרסומי והראיונות שנתנו לאמצעי התקשורת לנסות ולהקטין את הנזק, להכחיש את הפרסום ולהבהיר כי אין כל ממש בכך. ואולם, במקום זאת, על מנת להגדיל את העניין בנושא ולפרסם עצמם ואת דברי הבלע, נקטו בשיטה מתוחכמת של 'העלאת שאלות ומתן תשובות', אשר אך יצרו חדשות גדולים יותר ועמימות מידע.

30.                  שיטת התשובות הינה שיטה מתחכמת תוך ניצול העובדה שבנושא החטיפה וכל מה שקשור לכך, מדובר מחד בנושאים אשר דרכם להיות חסויים, ומאידך, הסודיות שאופפת את הנושא מעוררת עניין ומעלה סקרנות יתר בקרב הציבור.

31.                  הנתבעים נהגו בדרך מניפולטיבית על מנת להעצים את החשש והחשדות בררו מילים בצורה מתחמקת שרק החמירו את החשש ואת לשון הרע.

32.                  לנתבעת 3 וכן גם לנתבעים 1 – 2, היתה אחראיות לכך שפרסומים אלו אשר יש בהם לשון הרע, סיכון חיי אדם, פגיעה בבטחון המדינה, פגיעה בצה"ל ובחייליו בכלל ופגיעה בתובעים בפרט – לא יפורסמו. 

 

 

 

כוחן האדיר של השמועות

 

33.                  כוחן של שמועות עולה על ההיגיון. לרוב יוצר מצב המהווה בעצם קביעה פוזיטיבית בדבר מצב עובדתי שגוי הנטען בשמועה זו. לעניין זה התייחס אף העיתונאי אלכס אנסקי בתוכניתו "פתוח בשבת" אשר עסקה בנושא ביקורת על הכיסוי התקשורתי של אירועי החטיפה מנקודת מבטו של הצופה או המאזין המבולבל.  להלן קטע ששודר בעניין מכת השמועות תוך אזכור חטופי צה"ל, מיום שבת 14.10.04: 

 

" כשיש מצב". הטלוויזיה והרדיו עובדים ב"גלים פתוחים", והם פולשים לא פעם אל הרכילות.            

פעם היה "רב סרן שמועתי" ביטוי לגלגני על דוברי הבל ומפיצי שמועות;
הפעם גויס "רב סרן שמועתי" לשורות הכתבים והמראיינים שמפיצים את השמועה באמצעות השאלות שלהם: "האם נכון ששלושת החטופים בגבול בלבנון הזדמנו לשם כדי לעשות עסקת סמים" שואל המראיין? – והמרואיין משיב: "לא שמעתי על כך"!  והנה לכם שמועה מקצה הארץ ועד קציה!!     
"וכשיש מצב" של הצפה בחדשות, והמלל עולה על גדותיו – יהיו אנשים שישבעו ששמעו את השמועה הזו – מפי הרמטכ"ל !    
וכך מקבלות החדשות ערך מוסף – "דרמטי ופנטסטי" עד שהצופה או המאזין נדהם מרוב טמטום ובלבול וסוגר את הרדיו... "     

העתק הכתבה מיום שבת, 14.10.04 מצורפת ומסומנת כנספח "11" לכתב תביעה זה.

 

 

34.                  כתבה זו ציירה במדויק את מעשיו של הנתבע. הנתבע הפריח טענות קשות אלו באוויר העולם, ויצר מצג שווא שגרם לעוול נורא לחיילים, למשפחות, לחבריהם לגדוד ולמערכת הצבאית כולה.  

35.                  לטענת התובעים, משמעות הדברים כפי שפורסמו והבנתם בעיני הקורא הסביר והרגיל, בין אם עיין בתוכן הכתבה באתר האינטרנט ובין אם האזין או צפה בכתבות ששודרו בעקבות ידיעות אלו, כי המדובר בעצם בקביעת עובדות פוזיטיביות בשטח.  לטענת התובעים, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים הכתובות הינן כי אכן קיים קשר כלשהו, ולו המזערי ביותר, בין עסקאות סמים והברחתן לגבולות המדינה, (הנערכות כידוע בתדירות בשטח הגבול בין ישראל ללבנון), לבין חיילי צה"ל החטופים.  
וראה בעניין זה ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני  פ"ד מג (2) 333, כן ראה בע"א 334/89 מיכאלי ואח' נ' אלמוג, פ"ד מו (5) 555.

36.                  מטיבן ומטבען קיימות לשמועות כח תקשורתי אדיר. כח זה אך מתעצם ומתחזק כאשר מובאות ומועברות שמועות אלו באמצעות האינטרנט, כפי שנעשה במקרה הנדון.  להלן קטע מתוך הכתבה "שמועות ברשת", אשר התפרסמה באתר האינטרנט YNET נכון ליום 28.3.04, 09:24, ע"י הכתב גל מור בעניין זה, המדגישה את חומרת הפצת השמועות באינטרנט, להלן:

 

האינטרנט היא אמצעי נפלא להעביר מידע – גם מידע לא אמין, מפוברק או  נבזי. מעולם בתולדות האנושות לא התפשטו שמועות במהירות כזו  (...) הדואר האלקטרוני הפך בשנים האחרונות לגרסה המועצמת של שיחות הסלון. בזכותו, השמועות מופצות במספרים גדלים והולכים ובקצב מהיר יותר. במקום להעביר את הרכילות האחרונה לשניים שלושה אנשים, שומעים עליה עשרות, מאות ואף אלפי גולשים תוך זמן קצר.       
(...) בעבר נפוצו שמועות כוזבות על השר לשעבר יצחק מרדכי, לפיהן ניסה להתאבד לאחר חקירת המשטרה (...). על פי גל אחר של שמועות, החיילים החטופים שגופותיהם הוחזרו מלבנון בינואר 2004, עסקו בזמן שירותם הצבאי בסחר בסמים (אפילו דובר צה"ל נאלץ להכחיש). "

העתק הכתבה מיום 28.3.04, מצורף ומסומן נספח "12" לכתב תביעה זה.

 

 

 

העובדות לאשורן

 

בניגוד לאמור בפרסום - לא התנהלה כל חקירה ע"י גורמי הצבא והמשטרה:

 

37.                  כפי שצויין כבר בתחילת כתב תביעה זה, שמועות אלו בשקר גס יסודן, ואין בהן ולא כלום.  טרם הפרסום לא התנהלה כל חקירה בנושא ע"י גורמי הצבא והמשטרה.

38.                  בפגישת התובעים עם הרמטכ"ל, רב אלוף שאול מופז, ביקשו הם כי יינקטו צעדים מתאימים כנגד הנתבעים.             
לאור זאת, הועבר החומר ותמליל הראיון של הנתבע בתוכנית הרדיו "דוקומדיה" לעיונו של הפרקליט הצבאי הראשי - תא"ל מנחם פינקלשטיין (להלן: "הפצ"ר"), אשר בחן את הנושא והמליץ בסיכומו של יום להעביר את תוכן הדברים ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מר אליקים רובינשטיין,  לצורך שקילת נקיטת הליכי כנגד הנתבע.   
להלן ציטוט חלקי מתוכן מכתבו של הפצ"ר המופנה ליועמ"ש, מיום 13.2.2001 כדלקמן:

" 2.         ... בראיון בתוכנית "דוקומדיה" חזר יצהר על הדברים ואמר: "אמרתי שהעניין נבדק ע"י הצבא והמשטרה. זו עובדה."

                               3.                           דא עקא.  כי תוכנו של הפרסום האמור אינו אימת. טרם הפרסום לא התנהלה כל חקירה בנושא ע"י גורמי הצבא והמשטרה; כלל לא ברור מקור השמועה הזדונית, לפיה עסקו החיילים החטופים בהברחת סמים.

                               4.                           מן האמור לעיל עולה, כי בפרסום הנדון עבר, לכאורה, מר יצהר עבירה של פרסום לשון הרע, לפי סעיף 6 – 11 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה  - 1965 (להלן: "החוק").

                               5.                           זאת ועוד, נראה כי לכאורה לא תעמודנה למר יצהר ההגנות הקבועות בחוק, ובכלל זה אלו הקבועות בסעיפים 15(2) ו- 16(ב)(2) לחוק, שכן טרם הפרסום לא ננקטו מן הסתם אמצעים סבירים ע"י העיתונאי כדי להיווכח האם הפרסום אמת, כדרישת סעיף 16 (ב)(2) לחוק.

                               6.                           אמנם, מפסיקתו של בית המשפט העליון עולה כי "אף ששמו הטוב של האדם הוא ה"נכס" היקר לו מכול, מחייב חופש הביטוי, שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, שלא לדקדק בציציותיו של הפרסום הפוגע שכן האמת אותה מחפשים היא זו העולה מההחלפה החופשית של דעות והשקפות ולא מדיכוי (עצמי או חיצוני) של דיבור זה או אחר... " ואולם,  "... האיזון הראוי בין שני האינטרסים המתנגשים הוא הקו המנחה וקביעתו מודרכת, בין היתר, ממהות הפגיעה בממידתה וממיהותו של הנפגע."  (ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות, פ"ד מט(2) 843, 853).

                               7.                           בהתאם לקווים מנחים אלה, סבורני, כי הפרסום, בשל חומרתו והפגיעה אשר גרם למשפחות החיילים, הוא מסוג הפרסומים המחייב "לדקדק" עם המפרסם – העיתונאי רמי יצהר – שכן באיזון בין חוש הביטוי לבין הפרסום הפוגע, ידו של הפרסום הפוגע והשקרי היא על התחתונה.

                               8.                           משפחתו של אחד החיילים החטופים פנתה אל הרמטכ"ל וביקשה כי יינקטו צעדים מתאימים נגד העיתונאי, בגין הפרסום. לאור האמור לעיל, מועבר אליך תמליל הראיות לשם שקילת נקיטת הליכים.    

[ההדגשות במקור – ח.כ.]

העתק המכתב מיום 13.2.01, מצורף ומסומן נספח "13" לכתב תביעה זה.

 

 

39.                  בעקבות מכתב זה הוגשה מטעם פרקליטות המדינה - משרד המשפטים, תלונה רשמית כנגד העיתונאי רמי יצהר, המופנית אל פרופסור מרדכי קרמניצר, נשיא מועצת העיתונות בישראל.            
בתלונה זו מלינה הגב' רחל סכר, המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים מיוחדים, כי במעשיו הפר הנתבע  את כלל 4 (א) נאמנות לאמת, כלל 5 בדיקת העובדות, כלל 8 פרטיות ושם טוב, כולם לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות. 

40.                  לפיכך פנתה המשנה על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה,  בכדי  "לטפל ולברר תלונה זו במסגרת בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות, זאת לאור נסיבותיו המיוחדות של מקרה טרגי זה וחרף העובדה שחלפו שנים עשר חודשים מאז נעשה הפרסום, זאת בעטייה של בדיקת העבודות שהובילה לשיהוי זה".        
העתק המכתב התלונה מצורף ומסומן נספח "14" לכתב תביעה זה.

 

41.                  עד לכתיבת שורות אלו לא ידוע לתובעים מה עלה בגורל תלונה זו.   
העתק פניות תובעים תשובות כי העניין נמצא בטיפול מצורף ומסומן נספח "15א – 15ו" לכתב תביעה זה.

 

 

בניגוד לאמור בפרסום – החיילים נמצאו בשטח כדין, כבשגרת פעילות יומם בשטח:

 

42.                  החיילים נמצאו בשטח – כדין, על פי הנוהל השגרתי שביצעו יום ביומו, בסיור בקו 590 בו אירעה החטיפה.    בדו"ח אשר פורסם בחודש פברואר 2001  בעניין סיכום תחקירי אירוע חטיפתם, ציין הרמטכ"ל  בסעיף 38  כדלקמן:              

" רב אלוף שאול מופז:                       
38 ד. ירידת הסיור לקו 590, נעשתה, באופן תדיר במהלך המשמרת בה בוצע הסיור וההחלטה באשר לירידה למקום זה, נתונה לשיקול דעתו של מפקד הסיור. "               

העתק הדו"ח מצורף ומסומן נספח "16" לכתב תביעה זה.

 

 

43.                  כמו כן מצ"ב הודעת ביפר אשר הועברה על ידי גלי צה"ל בתאריך 12.1.00 שעה 12:45, המצטטת את דברי הרמטכ"ל כדלקמן:            

" רב אלוף שאול מופז:                       
בנושא התחקירים שנערכו עד היום בנוגע לנסיבות חטיפתם של החיילים: "היום, לאחר שבוצעו מספר תחקירים, גם בפיקוד הצפון וגם מס' תחקירים שבוצעו בראשותי, ניתן לומר היום כי לחיילי הסיור היתה הבנה שאפשר במסגרת שיקול הדעת שניתן להם ובמסגרת ההנחיות שקיבלו באותו היום, לרדת לאותו קו דיווח 590, היכן שבוצעה החטיפה. אני חושב שהמסקנה הזאת מבהירה היטב את העובדה שזה היה נתון לשיקול דעתם והם יכלו להמצא באותו מקום על פי המשימה שניתנה להם "   

העתק הודעת הביפר מצורף ומסומן נספח "17" לכתב תביעה זה.

 

 

בניגוד לאמור בפרסום – החיילים לא עסקו בפעילות פלילית כלשהי:

44.                  שמועות אלו אשר יצרו הנתבעים בעניין עסקאות הסמים שנעשו במקום בו אסור היה להם כביכול להימצא, מופרכות ומשוללות מהיסוד; ויצאו לאוויר העולם מבלי כל בדיקה מוקדמת לנכונות ו/או לאמיתות תוכנן.

 

זכותו לשם הטוב של החייל החטוף, בני אברהם ז"ל

45.                  השופטת רייך שפירא דנה בק"פ (ת"א) 145/00 שאול וייסמן נ' גולן חגי, דנה באריכות בזכותו לשם טוב של הנפגע, כדלקמן:

 

"  הדיון בזכותו של הנפגע לשם טוב מביאנו לעקרונותיו של המשפט העברי, המנחים אותנו. עקרונות אלו השתרשו מאוד בפסיקת בתי המשפט על כל ערכאותיהם בהדרשם לדיון בענין לשון הרע. בע"א 214/89 אבנרי נ. שפירא, פד"י מ"ג (3) עמ' 840 בעמ' 856 פסק כב' השופט ברק, שכבוד האדם ושמו הטוב חשובים לו לעתים כחיים עצמם, ויקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר תוך הבאת ציטוטים מהמקורות. חז"ל הורנו כי "חיים ומות ביד הלשון", וכן כי חז"ל "לשון הרע הורגת", ו"כל המלבין פני חברו ברבים  כאילו שופך דמים" (בבא מציעה נח ע"ב) "נמשלה הלשון לחץ, שאם ישלוף האדם חרב בידו להרוג את חברו, החבר מתחנן לו ומבקש הימנו רחמים, מתנחם ההורג ומחזיר החרב לנרתיקה. אבל החץ, כיוון שירה אותו והלך, אפילו מבקש להחזירו, איננו יכול"  (מדרש שוחר טוב, ק"ס). "

 

 

 

אחריות הנתבעים

46.                  אחריות הנתבע 1 הינה ישירה מכח היותו עורך וכותב אתר האינטרנט "עניין מרכזי" בה פורסמה הידיעה הכוזבת והנבזית, וכן בשל דבריו הפוגעים והשקריים, אשר נאמרו על ידיו במסגרת ראיון בתוכנית הרדיו "דוקומדיה", ביום 16.10.00, כמפורט באריכות לעיל.

47.                  לנתבעת 2 קמה אחריות לפרסום הפוגע מכח היותה הבעלים ו/או המוציאה לאור ו/או האחראית לקיומו של האתר בו פורסמה הידיעה הכוזבת והנבזית.           

48.                  עצם הפרסום באינטרנט - כבר פסק בית המשפט הנכבד בק"פ 145/00 ויסמן נגד גולן [כב' השופטת דורית רייך-שפירא], תק-של 2002 (3) 21,  כי אין הבדל בין פרסום ידיעה באתר אינטרנט של עיתון, לבין פרסום הידיעה בעיתון עצמו; במידה שעורך העיתון אחראי לפרסום הידיעה, מידת אחריותו לפרסום באינטרנט תהיה זהה לחלוטין:

" ולאור קביעתי שהפרסום באינטרנט איננו אלא דרך הפצה נוספת לפרסומו של העיתון, מתחייבת המסקנה, שאם הנאשם 1 אחראי לפרסום, מידת אחריותו לפירסום באינטרנט זהה לאחריותו לפירסום בכל דרך אחרת. לכאורה, האחריות היא לכתבה, וכשם שאחריותו של עורך עמדת אם הכתבה מודפסת בעיתון, כך היא קיימת ועומדת כשהכתבה מוקרנת על צגי מחשב באתר רשמי של העיתון."

 

מכאן שקיימת אחריות ישירה של הנתבעים 1-2 לאמור בכתבה זו, ובתוכן הראיונות אשר 'הולידה' מאוחר יותר.

49.                  הנתבעת 3, ספק שירותי האינטרנט (ISP), מעצם היותה הספק שעליו נמצא דומיין הנתבעת 2 העבירה ופרסמה לאחרים את הפרסום בו נמצא מסר לשון הרע. בכך ערכה הנתבעת 3 פרסום חוזר של דברי ההשמצה, ו"אימצה" את דברי הנתבעים, ולפיכך קמה לה אחריות שכן נראה כי פרסמה זאת בעצמה בתפוצה רחבה.  

50.                  לטענת התובעים, הנתבעת 3 היתה מודעת ו/או היה עליה לדעת את תוכן האמור בדומיין הנתבעת 2 ואף מילאה חלק פעיל בעברת המסר לאחרים. פרסומים פוגעים אלו לא הוסרו לאורך תקופת זמן משמעותית, והנתבעים כולם אפשרו לגולשים גישה מתמשכת אל פרסום פוגע זה.      במעשיה אלו, אימצה הנתבעת 3 את הפרסום הפוגע  והינה אחראית בגין לשון הרע.

51.                  לטענת התובעים, ההד התקשורתי אשר יצרו פרסומים אלו, וסקרנות קהל היעד הגדול, הפכו את מעשי ו/או מחדלי הנתבעת 3 – ספק השירות, כשוות ערך לפעילות של אירוח מקוון המופעל למאזינים ו/או צופים רבים.         
הנזק לתובעים הינו גדול הרבה יותר משום שכלל הציבור בישראל ואף בעולם כולו, נחשף לפרסומים אלו.     
על הנתבעת 3 היה לדאוג למערכת "סינון" המידע אשר הושם ברשת, במיוחד כאשר הוצהר פומבית כי המידע שקרי; ועם זאת, טרם הוסר על ידי מי מהנתבעים.

52.                  לטענת התובעים, קיימת לנתבעת 3 שליטה על התפוצה השוטפת של המסר האלקטרוני הפוגע, לאחר שהוטען על מערכותיה. הנתבעת 3 ידעה ו/או היה עליה לדעת על הפרסום הפוגע שהפך 'שיחת היום' בכל בית בישראל, באופן שמקים חובה של הנתבעת 3 כלפי התובעים.

53.                  בעקבות הצהרת דובר צה"ל מיום 15.10.00 כי אין כל אמת בפרסום זה, קמה לנתבעת 3 החובה לבצע בדיקה בעניין נכונות הפרסום והורדתו מהרשת, ומשלא עשתה כן ולא הסירה את תוכנו – תהא אחראית בגין פרסום לשון הרע, כנתבעים 1-2.  וכדברי לשון עו"ד יהונתן בר שדה, בספרו האינטרנט והמשפט המסחרי המקוון, הוצאת פרלשטיין גינוסר בע"מ, עמ' 396:

" ספק שירות אשר אינו מבצע חקירה כלשהי לגבי נכונות ההצהרות המתפרסמות באמצעות מערכותיו, יהיה חשוף לתביעה נזיקית אך ורק אם היתה לו סיבה סבירה להניח שההצהרה המשמיצה היתה למעשה כוזבת, או לפקפק באמינותו של יוצר המסר. "

 

 

 

54.                  לטענת התובעים, לא תעמודנה לנתבעים ההגנות הקבועות בחוק, ובכלל זה אלו הקבועות בסעיפים 15(2) ו- 16(ב)(2) לחוק, שכן טרם הפרסום לא ננקטו ע"י הנתבע אמצעים סבירים כדי להיווכח האם הפרסום אמת, כדרישת סעיף 16 (ב)(2) לחוק.                
כמו כן יוסיפו הנתבעים כי אין ולא היה בדבר פרסום הנתבעים כל אמת; אין ולא היה בפרסום השקרים משום עניין ציבורי; הנתבעים ידעו על הנזק האדיר שעלולים לגרום והתעלמו מכך במופגן ללא בדיקת הידיעות קודם לכן עם הגורמים המוסמכים; לא היתה קייימת כל חובה בפרסום המידע השקרי; הפרסום לא היה בגדר הבעת דיעה, אלא בגדר האשמה בוטה ושערורייתית; הפרסום נועד לצורך מטרות כלכליות, פרסום והאדרת שם הנתבעים גרידא.

55.                  הנתבעים לא עשו דבר בכדי להקטין את הנזק אשר יצרו מטעמם ו/או לא עשו דבר על מנת לתקנו על ידם.

56.                  מיותר לציין כי הנתבעים מעולם לא התנצלו בפני התובעים ו/או בפני המשפחות האחרות על השמצותיהם אלו.

 

נזקי התובעים

57.                  הנזק שפרסום הסב ועדיין מסב לתובעים, לא יתואר במילים, והתובעים לא ינוחו ולא ישקטו עד אשר יטוהר כליל שם בנם החטוף, בני אברהם ז"ל.

58.                  הפרסום השלילי אשר יצרו הנתבעים, לא רק שפגע בתובעים ובשמם הטוב, ביזה, השפיל, טפל האשמות והכפיש את שמם בקרב הציבור כולו, אלא אף פגע בדעת הקהל הציבורית כפי שהתייחסה לנושא החטיפה וחובת הצלתם של החטופים בעקבות פרסום פרשה זו, ופגע באופן תפקודה של המערכת הצבאית בעת ניהול החקירה בעניין הנדון.

59.                  הפרסום הציג את החטופים כמי שרימו את המערכת הצבאית והאזרחית כולה, ועוד יותר מכך, כמי שאולי 'מגיע לו להיחטף', ואין מקום להצילו ולסכן בכך אזרחים ישראלים ו/או חיילים תמימים אחרים.   דבר זה עורר בארץ סערה ציבורית קשה, ובגינו נאלץ דובר צה"ל לצאת בהודעה רשמית  המתנגדת באופן נחרץ לאמור בו.             

60.                  קיים חשש כבד ביותר שפרסום זה הסיט את המערכת הצבאית מלעסוק ב"עניין המרכזי" באמת, והוא בדיקת נסיבות החטיפה וניהול מו"מ קדחתני בעניין החזרת הבנים הביתה.  בכך במילים - התירו הנתבעים את דמם של החיילים והקשו באופן אקוטי על כל מהלך חקירת  החטיפה ונסיבותיה, והסיתו את דעת הקהל הציבורית כנגד החטופים.

61.                  לתובעים קיים חשש כבד ביותר שאילו לא היה נעשה פרסום זה, אולי ניתן היה להציל את החטופים שכן הפרסום מנע ממערכת הבטחון לפעול ביעילות ובנחישות זבה פועלת המערכת ושבה פעלה לאחר מכן, במיוחד כאשר מדובר בעניין רגיש כחטיפת חיילים הנמצאים בפעילות מבצעית.                       
הפרסום גרם לרפיון ידיים של המערכת כולה ואולי אף מעבר לכך.          
התובעים יטענו כי לצורך בירור תביעה זו, החומר החסוי שנוגע לזמן שהיה בסמוך לחטיפה, לפרטי פרטים, יוצג גם לפני בית המשפט או יוצג בדרך ראויה בהתאם להוראות מערכת הבטחון.  

62.                  פרסום זה גרם נזק אדיר וכאב לב נורא למשפחותיהם אשר נאלצו, בנוסף למאבק שבו עסקו בנסיון לברר מה עלה בגורל ילדיהם, אף לעסוק בניקוי שמם הטוב מדברי הלעז שהוטחו בהם ללא רחם ולהגן על שמם הטוב בפני כלל ציבור ישראל. הפרסום גרם לתובעים ולבני משפחתם ביזוי, השפלה פומבית, עוול ונזק ממשיים וכבדים. הפרסום הבולט, הלא-נכון, יישאר חקוק בתודעת הציבור, ואין אדם אחד עלי אדמות שלא מודע לפרשייה נלוזה זו, אשר תיחרט בזיכרונם לדורי דורות.

63.                  בתאריך 15.10.00, היום בו עמדו דברי נתבעים כחרב מלובנת בלב המשפחות, לקה בליבו מר חיים אברהם (התובע 2), אביו של החייל החטוף בני אברהם ז"ל, והובהל ע"י משפחתו בלווית קצין הקישור, צביקה הורוביץ למרפאת מטכ"ל בקריה בתל-אביב, ומשם אל בית החולים איכילוב בתל-אביב.      
מאותו יום ארור בו פרסמו הנתבעים את דבריהם שלוחי הרסן, לקה תובע 2 בליבו מספר פעמים נוספות ואף הוכר רשמית על ידי המוסד לביטוח לאומי כחולה לב. בריאותו הפיזית של התובע 2 התדרדרה כליל, והינו סובל כיום אף מלחץ דם גבוה, סכרת חמורה, נוטל כדורי הרגעה ושנתו נודדת בלילות.                  

64.                   אך פגיעה זו איננה מנת חלקו הבלעדית של התובע 2, אלא כל משפחת אברהם באשר היא נפגעה באופן ממשי מפרסומים נלוזים אלו, דבר אשר מתבטא בנזק נפשי, עוגמת נפש ושברון לב, אשר קיימים להם לעיתים אף סממנים פיזיים.         

העדר שיהוי

65.                  כיום, ארבע שנים מיום חטיפת הבנים וכמעט שנה לאחר החזרתם ארצה לקבורת עולמים, בתאריך 29.1.04  - מצאו בליבם התובעים מעט כח נפשי בכדי להתמודד עם פרשייה זו, באופן אישי ועצמאי, זאת לאחר שלא נתקבל מענה סופי בעניין זה מטעם הגורמים אשר החלו בטיפול בעניין זה.

66.                  ויוזכר, כי תלונות התובעים הופנו אל הרמטכ"ל שהעביר את הנושא לבדיקת הפרקליט הצבאי הראשי, ומשם אל היועץ המשפטי לממשלה, ולפיכך הוגשה תלונה מטעם פרקליטות המדינה כנגד הנתבע אל נשיא מועצת העיתונות. עם זאת, טרם הוצג בפני התובעים מענה הולם לתלונותיהם, ומיצוי הדין עם המעוולים כנגדם.   

67.                  כיום, לאחר השבת הבנים, החליטו התובעים הם יפעלו למצות את הדין כנגד כל המעוולים, בהתאם למעשיהם, שכן חיי התובעים נהרסו כליל והדרך למצות את הדין נועדה להוות מסר ואולי למנוע בעתיד התנהגות כה אכזרית וחסרת אחריות של העוסקים במלאכה החשובה של התקשורת. 

 

עילות התביעה

 

68.                  הפרסום הנ"ל בעיתון אינטרנט  לגבי התובעים הוא לשון הרע כלפיהם, עוולה אסורה על-פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן-"החוק"). עצם הפרסום באינטרנט הינו בגדר "פרסום" כהגדרתו בחוק. וראה לעניין זה ת.א. 6161/01 (שלום –פ"ת) נעמי רייכמן נגד רמי יצהר ואטרקציה תקשורת בע"מ, תק-של 2003 (2) 939,  וכן ק"פ 145/00 (ת"א) וייסמן נגד גולן, תק-של 2002 (3) 21  (להלן: :"פס"ד ויסמן נגד גולן").                  

69.                  עם התפתחות הטכנולוגיה, המחשב, האינטרנט והתקשורת האלחוטית, הוצאת דיבה ולשון הרע יכולים להופיע גם בצורה אלקטרונית וממוחשבת. אם בעבר מפרסמי לשון הרע היו בעיקר באמצעות אמצעי התקשורת המקובלים - רדיו, טלוויזיה ועיתונות, הרי שעם התפתחות הטכנולוגיה בכלל והאינטרנט בפרט, כל ביטוי על שלל צורותיו יהא חשוף לביקורת ולתביעה מצד גורם שקרא ונפגע, כבמקרה הנדון.

70.                  הנתבעים, באמצעות אתר האינטרנט, גרמו לפרסום רחב היקף של דברי לשון הרע כנגד התובעים, וזאת מתוך מטרה ברורה להאדיר את שמם, למשוך תשומת לב לאתר האינטרנט, ולהעצים את יכולתם הכלכלית, כל זאת תוך כדי פגיעה בחיילים ובבני ביתם.

71.                  במעשים אלו עבר הנתבע 1 באופן בוטה חובותיו כעיתונאי לנאמנות בפרסום, בדיקת העובדות, הגנת הפרטיות והגנה על השם טוב - בהתאם לתקנון האתיקה המקצועית של מועצת העיתונות בישראל מיום 16.5.96, המצורף לכתב תביעה זה כנספח "18".

72.                  התובעים יטענו, אף לו עשו הנתבעים את הפרסום של הכתבה המשמיצה והראיונות שבאו בעקבותיה מתוך טעות ורשלנות, הרי שבאופן ובמיקום בו הם פורסמו, בצירוף העובדה כי לא ובמיוחד משלא פירסמו באופן מיידי מודעת התנצלות אלא אף התנגדו להכחשה, בכך התכוונו הנתבעים לגרום לתובעים לפגיעה גדולה מאד.

73.                  התובעים יטענו כי הנתבעים ו/או מי מהם אינם נוקטים באמצעים סבירים למנוע כתבות ופרסום תגובות, מן המין והסוג המפורטים לעיל.

74.                  כן אחראים הנתבעים לפצות את התובעים בשל רשלנותם בפרסום הלא-נכון והפוגע לגבי התובעים ובאי-בירור העובדות עם צה"ל ו/או התובעים, בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 

75.                  התובעים יוסיפו ויטענו כי בנסיבות המקרה, כמתואר, פעלו הנתבעים בחוסר תום-לב, מתוך עצימת עיניים ואי-איכפתיות לגבי תוצאות הפרסום והשלכותיו לגבי החיילים החטופים בכלל, משפחותיהם והתובעים בפרט, העולים אף עד כדי כוונה לפגוע בתובעים.

76.                  לטענת התובעים, בנסיבות העניין הפרסום נעשה שלא בתום לב שכן הדבר שפורסם אינו אמת והנתבעים או מי מהם לא נקטו לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם הפרסום אמת אם לאו ועל כן, בנסיבות נשוא עניינינו מתקיימת החזקה הקבועה בסעיף 16(ב) לחוק  ועל הנתבעים מוטל הנטל להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב.

77.                  התובעים יטענו עוד כי בנסיבות המקרה הנתבעים עוולו כלפיהם בעוולת שקר מפגיע, כמשמעות מונח זה בסעיף 58 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

78.                  התובעים יטענו עוד כי פרסום הכתבה המשמיצה והתגובות לה על ידי הנתבעים מהווה פגיעה בזכויותיהם המוגנות על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

79.                  זאת ועוד, נראה כי לא תעמודנה לנתבעים ההגנות הקבועות בחוק, כמפורט לעיל.

80.                  לטענת התובעים, בהתאם להוראות החיקוקים הנ"ל, הנתבעים אחראים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעים בגין נזקיהם.

81.                  בתאריך 15.8.04 נשלחו לנתבעים 1-2 מכתבי התראה בעניין כתב תביעה זה.
מכתבים אלו חזרו אל יעדם בחותמת "עזב". לאור זאת, בתאריך 26.8.04 יצר התובע קשר טלפוני עם הנתבע ווידא עימו טלפונית כי נמצא הוא בביתו, אשר ברחוב מעוז חיים 14 בראשון - לציון.  לפיכך נשלח שליח ממשרד הח"מ אשר ביקר 3 פעמים במקום ועם זאת לא היו נוכחים בבית. לפיכך הושאר מכתב התראה מודבק על דלת ביתו של הנתבע.   
מצ"ב העתק מכתב התראה אשר נשלח לתובעים – מצורף כנספח "19" לכתב תביעה זה. מצ"ב אישור המסירה אשר חזר למען משרד הח"מ,  מצורף כנספח "20" לכתב תביעה זה.             
מצ"ב העתק מאישור המסירה אשר בוצע על ידי שליח משרד הח"מ לכתובת הנתבע -  מצורף כנספח "21" לכתב תביעה זה.             

82.                  עד לכתיבת שורות אלו לא נתקבלה כל תגובה מאת הנתבעים ולא פורסמה כל התנצלות בגין פרסום דברים אלו בגנות החיילים וצה"ל, אשר פגעה בתובעים קשות.

 

הסעדים

83.                  התובעים סבורים כי על בית המשפט הנכבד במקרה זה להטיל על הנתבעים לפצות את התובעים בשיעור גדול במיוחד, ולגנות את הפרסום באופן חריף, במיוחד לאור רגישות  הגבוהה של העניין בזמן ההתרחשויות לאחר החטיפה דנא.

84.                  אשר על כן ובהתחשב בנסיבות המקרה החמורות ובנזק שהפרסום גרם וגורם לתובעים,  מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את הנתבעים, ביחד וכל אחד מהם לחוד, לפצות את התובעים על נזקיהם האדירים אשר גרמו הנתבעים ביודעין ובמזיד, בשיעור של  3,000,000 ש"ח צמוד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת תביעה זו ועד ליום התשלום המלא בפועל.

85.                  מבלי לגרוע מהסעדים בבקשה יתבקש בית-המשפט להורות לעיתון האינטרנט ולנתבע לפרסם התנצלות בהיקף במידה ובבולטות הראויים, על-פי סמכותו בחוק איסור לשון הרע.

86.                  לבית-המשפט הנכבד הסמכות המקומית והעניינית לדון בתביעה זאת.

87.                  עוד יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום.                                       

 

 

 

 

 

_____________________                              _____________________

צפנת שובל, עו"ד                                               חיים כהן, עו"ד             
    מ.ר. 36254                                                      מ.ר. 12233     
   ב"כ התובעים                                                 ב"כ התובעים