בתי משפט

 

    

החלטה

 

לפני בקשתם של המבקשים, להורות על ביטול צו איסור פרסום שהוצא בב"ש 1410/04 מיום 29.1.04 לבקשת המשיבה.

לחילופין, עותרים המבקשים לצמצם הצו ולהתיר פרסום במגבלות שיקבעו על ידי בית-המשפט.

 

צו אסור הפרסום, ענינו איסור פרסום כל פרטי חקירתו של מר טננבוים, וכל מידע הקשור לעיסוקיו השונים בצה"ל.

טננבוים הגיע לארץ לאחר שהיה כלוא בכלא של ארגון ה 'חיזבאללה', ביום 29.1.04 במסגרת עסקת שבויים וחללים שהתגבשה בין מדינת ישראל לבין ארגון

ה 'חיזבאללה'.

במסגרת עסקה זו הוחלפו מאות אסירים ועצירים בטחוניים, אשר הוחזקו על ידי מדינת ישראל וזאת בתמורה לגופות שלושת חללי צה"ל והאזרח השבוי מר טננבויים.

עסקה זו עוררה מחלוקות קשות ושיח ציבורי נוקב, הן בקרב הציבור הרחב והן בקרב שלוחי הציבור ונציגיו בכנסת.

בשיח צבורי שהתעורר, רבים היו בגישה כי 'המחיר' אותו 'שלמה' מדינת ישראל במסגרת עיסקה זו, היה גבוה מאוד ולא משתלם.

חקירתו החלה מיד עם הגיעו ארצה.

\מתוך פרסמים עתונאים עולה כי מטרת חקירתו לבדוק נסיבות יציאתו את הארץ, בשל איזו עסקה, כיצד נתפס, כיצד הגיע לידי החיזבאללה, האם היה קשור לעסקת סמים, האם הגיע מרצונו החופשי ללבנון.

נבדק המידע הצבאי שהיה ברשותו, מה מסר בחקירתו בכלא החיזבאללה, ולערוך בקרת נזקים.

עוד בטרם הגיע ארצה, הוטל צו איסור פרסום גורף, אין לציבור ידיעה בכל הנוגע לפרטי החקירה ולמידע הקיים בידי החוקרים בנוגע לשאלות אלה.

 

בימים האחרונים חל פרסום בצו איסור כרסום והשמועות, הפטפטת והתגובות לשמועות עושות את שלהן.

המבקשים צרפו לבקשתם עשרות עמודים של ציטוטים מתוך התקשורת – רדיו, טלויזיה ואינטרנט.

לדברי המבקשים, מחד הציבור נחשף לאין סוף הדלפות ושמועות, ומאידך, אין למבקשים את הזכות האלמנטרית לפרסם את שידוע להם, להוסיף מידע, ולקיים דיון צבורי חשוב במידע שפורסם עד כה והכל בשלב הצו הגורף הקיים.

 

לטענת המבקשים, אין בהתרת הפרסום המבוקש כדי להביא לפגיעה בחקירת המשטרה, ואין בה כדי להביא לפגיעה באינטרס הבטחוני של מדינת ישראל.

עוד לטענת המבקשים, מדובר בחקירת טננבוים בלבד, ועל כן, פרסום פרטי החקירה באמצעי התקשורת אין כדי להעביר מידע מהנחקר לנחקרים אחרים.

טננבוים עצמו אינו חשוף לתקשורת ולאחר שבועות של חקירה גוברת זכות הציבור לדעת, לקבל המידע בנושא זה על כל חשש קלוש זה או אחר, אם קיים, של פגיעה בחקירה.

 

עוד מוסיפים המבקשים וטוענים כי על פי בג"צ 680/88 שניצר ואח' נגד הצנזור הצבאי הראשי פד"י מב (4) 617, לצנזורה. הסמכות להפעיל שיקול דעת ולמנוע פרסומים מקום שמתקיימת וודאות קרובה לפגיעה ממשית בבטחון המדינה, ובמקרה זה של טננבוים, בפרסום פרטי החקירה אין וודאות קרובה לפגיעה ממשית לבטחון המדינה.

 

בראשית דברי אתייחס לטענת הכרסום בצו אסור הפרסום, ולבקשה לפרסם את אשר פורסם. (ובהערה אציין כי מאז הדיון בבקשה ועד היום – מתן ההחלטה הכרסום הולך, גדל ומעמיק וחבל שכך).

 

לשאלה זו נדרשתי בב"ש 6389/00 ביום 23.11.00, שענינה צו אסור פרסום בעניינו של טננבוים.

ב"כ המבקשים שם הפנה להחלטת כב' הנשיא מ. אילון, כי על בית המשפט לשקול

אם יש עדיין טעם באסור הפרסום, לאור פרסום בעתונות זרה ובאינטרנט בענינו

של יהודה גיל.

אין לי אלא לחזור על שאמרתי כבר בב"ש 6389/00 אין בהפרת צו אסור פרסום כדי לייתר את צו איסור פרסום כדי לייתר את צו אסור הפרסום.

לא קיימת פסיקה לפיה אם פורסם או פורסמו ידיעה בעיתונות מקומית, או זרה תוך הפרת צו איסור פרסום יש לייתר הצו.

יש לזכור כי כל עוד אין פרסום מוסמך, אזי כל מה שיש לנו הוא בגדר שמועות. משמועות לא יגרם נזק לאף אחד מהמעורבים בפרשה, גם לא לחקירה עצמה על כל הביטיה.

אולם, פרסום מוסמך ופרסום שהותר לאחר שבית המשפט מורה על הסרת צו איסור פרסום, יהפוך כל מה שהיה עד כה בגדר שמועה, לעובדה מוצקה, לידיעה ודאית שעשויה לגרום נזק חקירתי, נזק בטחוני ובלתי הפיך.

הדעת אינה סובלת קבלת הטענה לפיה כרסום בצו אסור פרסום מייתר המשך קיומו של צו אסור פרסום.

היום בעידן האינטרנט, כל שמועה באה לידי ביטוי, פרסום, וכתבות באמצעות האינטרנט, קבלה זו, פירושה המעשי כי אין טעם במתן צו אסור פרסום מלכתחילה, ועל המדינה לחדול מלפנות בבקשות אלה לבית המשפט ולא היא.

אין מקום להתיר למבקשים לפרסם את מה שפורסם רק משום שפורסם.

 

לגופו של ענין:

צו איסור הפרסום מבוסס על הוראות סעיף 68 (ב) (1); 68 (ג) ו – 70 (ה) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984.

העתירה מתייחסת לביטול צו אסור פרסום, ועל כן, הוראת סעיף 68 לענין קיומו של הצורך בדלתיים סגורות אינו רלוונטי.

לפיכך הסעיף הרלוונטי לעניננו – סעיף 70 ה' הבא לאמור:

 

            "בית המשפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד

             שטרם הוגש נגדו כתב אישום, או פרט אחר מפרטי

             החקירה, אם הדבר עלול לפגוע בחקירה שעל פי דין".

 

בסוגיה זו באים לידי ביטוי ערכי יסוד של המדינה:

חופש הביטוי וזכות הצבור לדעת, אל מול –

הסדר הציבורי, הזכות לחקור, להגיע לאמת בלא לחבל בחקירה ובבטחון המדינה.

ערכי יסוד אלה מובילים לכוונים מנוגדים, במקרה זה, ועל בית משפט לאזן בין הערכים המתנגשים, כאשר המחוקק לא קובע את האיזון הדרוש.

בקביעת האיזון יש ליתן משקל לערכים אלה, שהינו בעצם, מתן הערכה חברתית לחשיבותם היחסית של העקרונות השונים.

נוסחת האיזון אינה קבועה, ככל שהמצבים משתנים כך יש שוני בנקודות האיזון,

"לעיתים האיזון עניינו ויתור הדדי בין ערכים שווי מעמד (זכות ההפגנה מול זכות התנועה). לעיתים האיזון הוא הסתברותו של סיכון, אשר בהתרחשותו ידו על העליונה".

שם בג"צ 14/86, לאור ואח' נגד המועצה לבקורת סרטים ומחזות ואח' מא' 1 עמ' 421 בעמ' 435.

 

ובהמשך לאותו ענין -

 

           "איזון זה צריך לשקף את חשיבותם החברתית היחסית          

            של שני עקרונות אלה. נראה לי, כי נוסחת האיזון הראויה

            היא כי חופש הביטוי נסוג רק מקום שהפגיעה בסדר

            הציבורי היא קשה, רצינית וחמורה. כאשר הפגיעה בסדר

            הציבורי אינה קשה רצינית וחמורה, יש ליתן ביטוי לחופש

            הביטוי". שם 14/86.

 

ובענין מפגש חזיתי בין ערך הבטחון לערך חופש הביטוי, אמר כב' הנשיא ברק בבג"צ 680/88 שניצר ואח' נגד הצנזור הצבאי הראשי ואח' עמ' 617 בעמ' 630:

 

           "נראה לי כי אם ההתנגשות היא "חזיתית" בלא שניתן

            לקיים את האחד תוך קיום השני, כי אז הערך

            בדבר בטחון המדינה ידו על העליונה...

            אכן המשטר הדמוקרטי נכון להגן על חופש הביטוי,

            כל עוד חופש הביטוי מגן על הדמוקרטיה.

            אך מקום שחופש הביטוי הופך לקרדום

            לפגיעה בדמוקרטיה, אין כל צידוק שהדמוקרטיה

            תניח את צווארה לכורת..."
            (בג"צ 399/85 כהנא ואח' נגד הוועד המנהל של רשות

            השידור ואח' מא'3 255 בעמ' 287).

 

בבג"צ שניצר הנ"ל נקבע כי ערך חופש הביטוי יסוג בפני בטחון המדינה, מקום שיש וודאות קרובה לסכנה ממשית לפגיעה בבטחון ובסדר הציבורי.

 

על פי סעיף 70 ה' התנאים המצטברים לצו איסור פרסום הם:

 

א.    פרסום שמו של החשוד או פרט אחר מפרטי החקירה.

ב.    הדבר עלול לפגוע בחקירה שעל פי דין;

ג.    שקול דעת בית המשפט (רשאי).

 

שאלת איסור פרסום שמו של טננבוים – אינה רלוונטית שכן השם פורסם מאז החלה הפרשה, עוד לפני שלוש וחצי שנים.

 

ולענין פרט מפרטי החקירה – לטענת עו"ד נצר ועו"ד מוזר, יש לפרש המונח

"פרט מפרטי החקירה" על דרך הצמצום ולכל היותר לכלול בו מידע הנוגע לארועים בחדרי החקירות כתוצאה מחקירת המשטרה.

 

טענה זו, אני דוחה מכל וכל ואנמק:

ראשית, חקירה זו מראשיתה ועד סופה, מרגע שנודע דבר החזקתו של האזרח טננבוים בידי החיזבאללה, במעבר שלוש וחצי שנים, תקופת היותו בידי החיזבאללה, החזרתו ארצה והמשך חקירתו כאן, הינה חקירה בטחונית!

 

חקירה בטחונית, רגישה, סבוכה ומורכבת, עוסקת בחומר סודי שרובו ככולו נוגע בבטחון מדינת ישראל, על כל המשתמע מכך.

כל שהגיע לידי ידיעת המשטרה – הגוף החוקר – כל הנמצא בתיק החקירה, כל פרט מפרטי החקירה, זו חקירה, טבעה וטיבה של חקירה שהיא דינמית.

ומתוך כך, ומעצם הוויתה אין לפרש המונח על דרך הצמצום.

 

יותר מכך, לשון החוק עצמו באה ללמד על כוונה לפרש המונח על דרך ההרחבה ולא על דרך הצמצום, שכן, המחוקק נוקט בלשון "פרט מפרטי החקירה", דהיינו, המחוקק מתכוון לכל פרט בחקירה ולא לחקירה באופן כוללני.

 

 

זאת ועוד, לענין של "פרט מפרטי החקירה", התיקון שבסעיף 70 ה' הוסף לאחר מתן צו איסור פרסום ראשון בענינו של טננבוים, לפני שלוש וחצי שנים, לא בכדי הוסף ביטוי הלשון "פרט מפרטי החקירה". .

לתוך החוק כשהמגמה הינה להרחיב ולא לצמצם, כשהמגמה היתה לייתר הפניה אל הצנזור בענין זה.

 

כל פירוש אחר יהא בבחינת "הצבת מקל בגלגלי" החקירה.

 

מידע שהגיע לעיתונות בדרכיה שלה, אך הוא משיק לחקירה, לפרט או יותר מפרטי החקירה, אסור בפרסום כל עוד צו אסור פרסום קיים.

ברור לכל כי תחקירני רשות השידור, תחקירני כל המבקשים שהצטרפו לעתירה זו, מבצעים את עבודתם, ובהחלט אפשרי כי יגיעו אליהם פרטים הנוגעים לפרשייה כפי שמגיעים לחוקרי המשטרה, אולי לא באותו יום, אולי לא באותו מקום, האם רק משום שהמידע הגיע גם אל המבקשים, בתוקף עבודתם הוא מותר?!!!

יתכן והוא יהיה מותר, לאור הדינמיקה שבחקירה, הכל שאלה של מידתיות ואיזון, ובחינה מחדש מעת לעת את 'וודאות קרובה לסכנה ממשית לפגיעה בבטחון' אל מול חופש הביטוי.

 

במקרה יחודי הזה – הערך "חקירה בנושא טננבוים" הוא שם נרדף לבטחון מדינת ישראל, והערך "בטחון מדינת ישראל" הוא שם נרדף לחקירת טננבאום.

אין זה סוד, כי מטרת החקירה בין היתר נועדה לבקרת נזקים.

מטבע הלשון "בקרת נזקים" אינה פארפרזה זו בקרת נזקים!

נזקים למה?! נזקים לבריאות? נזקים למחצבים?

נזקים לבטחון המדינה!!!.

 

ולענין עיסוקו הצבאי של האזרח טננבאום – מכאן, מתחיל כל ענין החקירה, כל ענין המידע שהעביר וכל ענין בקרת הנזקים, אי אפשר להפריד בין אלה לאלה.

 

לענין נסיבות יציאתו את הארץ – אלה מותרים בפרסום.

 

ולענין המידע שיש בפני בית המשפט.

רעיונית אי אפשר לנתק בקשה זו מהליכי המעצר המתנהלים כנגד האזרח טננבאום.

אף כי בקשה זו נדונה בנפרד, זאת מאחר ומותב זה בכובע אחר שלו שומע הבקשות להארכות המעצר של האזרח טננבאום, ועל פי הוראת סעיף 15 (א) (2) (ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו – 1996, במהלך הדיונים מוצג לבית המשפט חומר חסוי המצוי בבסיס הבקשה/ות להורות על המשך "מעצרו" של האזרח, בית המשפט אינו יכול להתעלם מהחומר שהוצג בפניו.

 

לסיכום  - איסור הפרסום הוא ענין של מידתיות וענין של זמניות, אין זו החלטה סופית בבחינת סופיות הדיוני, אלא זו תבחן מעת לעת עם שינוי הנסיבות ובהתאם לתכני החקירה, חלק מהתכנים קרוב לוודאי יחשף וחלק אחר קרוב לודאי שעוד שנים ארוכות לא ניתן יהא לפרסמו.

 

בשלב זה, נותר צו איסור פרסום על כנו, למעט נסיבות הגעתו של האזרח טננבאום ללבנון.

 

ניתנה היום, ח' באדר, תשס"ד (1 במרץ 2004), במעמד הצדדים.

 

קלדנית: אלינור