בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

 

 

בפני שתי תובענות בעילת לשון הרע, אשר הדיון בהן אוחד.

בתובענה האחת, תובעת הגב' מלי דאוי (להלן: "התובעת") את רפי גינת, חברת ההפקות שלו וחברת "רשת" (להלן:"גינת") בגין תוכנית "כלבוטק" ששודרה ביום 14.1.03 ובה כיכבה כשחקנית ראשית בדמות "המתקשרת המשקרת" (להלן: "התוכנית הראשונה"), וכן בגין התוכנית ששודרה ביום 21.1.03 אשר כללה ראיונות עם נשים שלדבריהן טופלו ע"י התובעת בהסרת כישוף (להלן:"התוכנית השניה").

 

התובענה השניה, הינה תביעתו של רפי גינת כנגד התובעת, אשר בה טוען אף הוא לפרסום לשון הרע אודותיו, והיא מבוססת על 4 תגובות שפרסמה התובעת באינטרנט בימים 1.8.03, 21.12.03, 27.12.03
ו- 30.11.03. (אציין כי זהו סדר הפרסומים שנקבע בתביעה שכנגד, הגם שאינו הסדר הכרונולוגי).

 

תביעתה של מלי דאוי

1.      הפרסומים:

תביעה זו מתייחסת, כאמור, לשתי תוכניות "כלבוטק" אשר עסקו בעניינה של התובעת .

התוכנית הראשונה שודרה ביום 14.1.03 ובמסגרתה הוצגה התובעת כמיסטיקנית המתקשרת עם המטופל ובני משפחתו, אלו שבחיים ואלו שכבר עברו לעולם של מעלה, באמצעות סידור. המטופל מדפדף בסידור ובאמצעות הדפים בהם בחר מגלה התובעת פרטים אישיים אודותיו כגון: שמות בני משפחתו, שם בן הזוג, תאריך לידתם, כתובות וכו'.

התובעת  אף מייעצת למטופלים בסוגיות המטרידות אותם.

בפני הצופים הוצגו צילומי וידיאו המתעדים "טיפול" שקיבלו שלוש תחקירניות שנפגשו עם התובעת .

במעמד קביעת התור באמצעות הטלפון כחודש ימים לפני מועד הפגישה, נתבקשו התחקירניות למסור שם פרטי, שם משפחה, שם האם וכן מספר פלאפון, אלא שבמקום למסור את שמן מסרו את פרטיהן האמיתיים של שלוש חברות.

במהלך התוכנית הוצגו הפגישות עם אותן תחקירניות, ולצופים בבית נתגלה מחזה לפיו "מצליחה" התובעת  לתקשר עם הפונות באמצעות הסידור ו"לגלות" את פרטיהן האישיים, כולל: שמות אחים, שמות הורים, תאריכי לידה, שם סבתא וכו', אלא שהתברר כי כל הפרטים שנמסרו, היו אמנם נכונים, אולם לגבי בני המשפחה של החברות ששמותיהן נמסרו לתובעת, ללא שום קשר לפרטי התחקירניות שישבו מולה.

מכתבה זו, ומן הראיון שהתקיים עם התובעת  בסוף התוכנית, אמור היה ציבור הצופים להבין כי מה שראו עיניו אינו כוחות על טבעיים כי אם "קומבינה" ומעשה נוכלות לפיו מבררת התובעת קודם לפגישה, באמצעות הפרטים שנמסרו לה, את נתוניהם האישיים של המטופלים, תוך שימוש במקורות מידע כלשהם, ובמהלך הפגישה היא יוצרת את הרושם כי מידע זה מתגלה לה תוך כדי הדפדוף בסידור ודרך התיקשור עם המטופל היושב מולה.

 

התוכנית השניה שודרה ביום 21.1.03, לאחר מידע נוסף שהגיע למערכת "כלבוטק" בעקבות שטף של פניות צופים, מהן התברר לעורכי התוכנית כי התובעת  איננה עוסקת רק בתיקשור, אלא שולחת ידה אף בעסקי הסרת כישופים.

בתוכנית זו נאמר, בין היתר, כי בעקבות שידור התוכנית נפתחה כנגד התובעת חקירה במחלקת ההונאה של משטרת זבולון, ובמהלכה אף  שודרו ראיונות עם שתי מטופלות שסיפרו לצופים כי התובעת  הודיעה להן כי הוטל עליהן כישוף וכי יש להסירו.

התובעת "הסירה את הכישוף" בביקורים ליליים, תוך מציאתו בשבילי הבית וגבתה תמורת הטיפול
2,000 ₪ טבין ותקילין.

הצופים היו אמורים להסיק מכתבה זו, כי התובעת הטמינה את הכישופים בעצמה וכי עסקינן באחיזת עיניים.

 

2.      טענות בעלי הדין:

התובעת  טוענת כי נחנה בכוחות על טבעיים ובידע קבלי, בעזרתם היא מתקשרת עם המטופלים ו/או עם בני משפחותיהם שהלכו לעולמם.

לטענתה, את המידע על המטופל היא שואבת משמו, לאו דווקא מהקשר האישי עמו, וכי זו הסיבה בגינה מסרה למטופלים מידע אודות האנשים אשר שמם נמסר לה טלפונית, להבדיל ממידע על המטופלים עצמם.

התובעת  גורסת כי השימוש בסידור התפילות נועד רק לשם "חיזוק הקשר בינה לבין המטופל", לאו דווקא לצורך הטיפול עצמו וקבלת המידע.

טרונייתה המרכזית של תובעת  מתייחסת לנושא מאגרי המידע.

התובעת מכחישה שימוש במאגרי מידע כלשהם, וטוענת כי גינת כשל בהוכחת טענתו לפיה היא עושה שימוש במאגרים כאלו.

התובעת לא מכחישה את הטיפול בהסרת הכישופים אולם טוענת כי הצליחה לסייע בכך למאות אנשים, וכי גינת מזלזל בכישוריה מחמת בורות בכל הנוגע לעולם הקבלה  ותורת הנסתר.

התובעת מוסיפה וטוענת כי פורסמה אודותיה לשון הרע גם באמירה לפיה נפתחה כנגדה חקירה, שהרי לא נפתח כנגדה תיק פלילי.

 

גינת טוען להגנת האמת  ולעניין ציבורי בפרסום.

לטענתו, כל ששודר בכתבות הינו אמת לאמיתה, שכן התובעת מבררת במרווח הזמן שבין מועד קביעת התור לבין מועד הפגישה, באמצעות הפרטים שנמסרים לה, פרטים אישיים אודות המטופל ובמהלך הפגישה היא "משחררת" אט אט נתונים אלו, על מנת לרכוש את אמונו בסברו כי בפניו מטפלת בעלת כוחות על טבעיים.

גינת סובר כי מדובר במעשה נוכלות המנצל את מצוקת הפונות ואת תמימותן.

עוד טוען גינת לחזקת תום הלב, לחובה מוסרית וחברתית לפרסום ולהגנת הבעת דעה.

 

3.      נטל ההוכחה:

באופן כללי קיימים בשיטת המשפט הישראלי שני נטלי הוכחה: האחד – נטל ההוכחה במשפט הפלילי, המחייב שכנוע מעבר לכל ספק סביר והשני – נטל ההוכחה במשפט האזרחי, המסתפק ברמת שכנוע בדרגת הטיית  מאזן ההסתברות.

לא קיימת מידת הוכחה שלישית, אם כי בית המשפט יחמיר או יקל בדרישות אותן יעמיד לצורך הטיית מאזן ההסתברות בהתאם לנסיבות, ומטבע הדברים ככל שמדובר בטענה חמורה יותר, תידרשנה ראיות משכנעות יותר.

בהגנת האמת בפרסום, נדרש הנתבע להציג ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ככל שתוכן הלשון הרעה חמור יותר.

וכפי שנקבע בע"א 670/79 , בצלאל מזרחי נ' עיתון הארץ:

"... וכשמדובר בטענת אמת הפרסום, עשוי הנתבע להידרש להביא כמות הוכחה שמידתה תעמוד ביחס מתאים לרצינות תוכן הדיבה ".

וכן, שנהר/ דיני לשון הרע עמ' 247:

"... לפיכך, כאשר פרסום מייחס לנפגע האשמות חמורות במיוחד, ידרש הנתבע המעלה טענה של אמת דיברתי , להביא ראיות משכנעות יותר מכפי שנדרש במשפטים אזרחיים רגילים".

 

התובעת הואשמה במעשה נוכלות רב היקף ולפיכך אדרוש מגינת לצורך הטיית מאזן ההסתברות, ראיות מתאימות העומדות ביחס ישיר לתוכן האשמה חמורה זו, אם כי  לא מעבר לנטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי.

 

4.      הגנת האמת:

יאמר כי אין בדעתי להיכנס שלא לצורך לסוגית סודות הקבלה ו/או תורת הנסתר.

אף אין בדעתי לחוות דעה על סוגיית הכוחות העל טבעיים, אם בכלל, ועל יכולת בן אנוש לתקשר עם בן אנוש אחר ו/או עם אנשים שהלכו לעולמם באמצעות דרך זו או אחרת.

אין זו שאלה משפטית, וזו אינה צריכה להכרעה שבפני.

על בית משפט להכריע בשאלה מרכזית אחת והיא האם הוכח בפניו כי הפרסומים אודות התובעת הינם נכונים, אם לאו, והאם צלח גינת את משוכת נטל ההוכחה.

 

לצורך בירור סוגיה זו  צפיתי בשנית בקלטות המתעדות את שתי התוכניות.

          צפיתי בכל חומר הגלם שצולם לצורך התוכנית, דהיינו, קלטות הווידיאו שצולמו על ידי התחקירניות – למעט זו שהלכה לאיבוד ולא אותרה, וכמובן עיינתי בכל חומר הראיות.

נחה דעתי כי הוכחה הגנת האמת בפרסום, וזאת מחמת הנימוקים המצטברים הבאים:

 

א.         התחקיר שנערך ע"י גינת לא התבסס על פגישה אחת כי אם על שש במספר.

            כל שש הפגישות בוצעו בשיטה זהה המנטרלת טענה של כשל ספורדי.

            כל ששת התחקירנים לא מסרו  לתובעת את שמם האמיתי אלא שם של חבר/ה ולפי בקשתה אף מסרו את שם המשפחה ואת שם האם של החבר/ה.

במרבית המקרים אף נמסר מספר טלפון או פלאפון. 

מצפייה בקלטות ובהאזנה לדבריה, נצפית התובעת כשהיא יוצרת את הרושם שהיא מתקשרת עם המטופל באמצעות הסידור ובעזרת הדפים עליהם מצביע זה האחרון - היא שולפת את הפרטים האישיים אודותיו.

            אלא שהפרטים שנמסרו רלוונטיים לשם שנמסר לה בעת קביעת הפגישה, ולא קשורים כלל וכלל למטופלים שישבו בפניה.

            מדובר בשישה מקרים זהים, בהם חזרה על עצמה אותה תקלה חמורה של מתן פרטיו של האדם ששמו נמסר בטלפון קודם לכן, ואשר אינו האדם שהגיע לטיפול.

            כל אדם בר דעת מבין כי מסירת פרטיו האישיים של האדם ששמו נמסר מבעוד מועד, בהתעלם מפרטי המטופל המדפדף בסידור  ואשר עמו אמור התקשור להיערך, אומרת "דרשני".

 

ב.         ניסיונותיה המאוחרים של התובעת לטעון כי לא קיימת חשיבות לזהות האדם היושב מולה והמדפדף בסידור (לדבריה, יכולה לשבת מולה אף דמות עשויה קרטון) שכן הפרטים נדלים מתוך השם שנמסר לה ו/או מתורת הנומרולוגיה, עומדים בסתירה גמורה לגישתה של התובעת עצמה ולדבריה במהלך הטיפולים, לפיהם היא שמה את הדגש על יצירת הקשר עם המטופל  באמצעות הסידור, לאו דווקא לשמו.

            ולהלן מספר דוגמאות:

            בשיחה שנערכה עם התובעת מיד לאחר שידור התוכנית הראשונה, מוצגת קלטת בה נצפית התובעת  אוחזת בסידור ומסבירה:

            "זה ספר תפילה, אני מתקשרת דרכו.

אומרים לי ואז מה שאת פותחת, ואם יש הצלבה, אני מדברת.

אני לא מגדת עתידות אני מכוונת דרך תיקשור, דרך תורה...".

 

            בקלטת המתעדת את הפגישה עם התחקירנית יפעת גליק, אומרת התובעת :

            "... עכשיו תפתחי ונראה מה אפשר לראות עליך .

            תפתחי את הספר.

            סתם עמוד?

            כן, אין סתם, שום דבר הוא לא סתם".

            ובהמשך:

            "... פה כתוב ... מפה אני מקבלת את התיקשור".

 

            התובעת אף סירבה לגלות פרטים בכל הנוגע לאמה של התחקירנית גליק בנימוק שהאמא עצמה היא שצריכה לשבת מולה לדפדף בסידור, וכדבריה, "לפתוח" לגבי עצמה.

וכן הלאה ביתר הפגישות עם התחקירניות האחרות.

 

גם במהלך החקירה הנגדית ברגע של עימות נאלצה התובעת להודות כי התקשור מבוסס על הקשר עם המטופל היושב מולה ודפדופו בסידור :

            "אני מאמינה בשיטה שהאנרגיות שלו יפתחו לי את הדף המתאים אבל יכול להיות שהשיטה הזאת לא טובה" (עמ' 92 לפרוטוקול) .

           

הנה כי כן, היכולת העל טבעית שהתובעת טוענת לה מתבססת, לגרסתה היא, על היכולת לתקשר עם המטופל היושב מולה באמצעות סידור התפילה הספציפי בו היא אוחזת, כאשר המטופל פותח את הסידור בדף אקראי, ומדף זה "קוראת" היא את נתוני המטופל.

זוהי בעצם הסגולה המיוחדת בה נחנה התובעת, והמבדילה אותה, לטענתה, משאר האדם.

            יכולת נטענת זו איננה מתיישבת עם התירוץ המאוחר יותר, לפיו נדלים הפרטים משם המטופל בלבד בלי קשר לזהות המטופל היושב מולה ו/או לדפדוף שהוא עושה בסידור.

            ניסיונה של התובעת ליישב את הסתירה שבין שיטת התקשור המבוססת על הקשר עם האדם היושב מולה, לבין הכשל שבמסירת פרטים של אדם אחר ששמו נמסר לה קודם, היה משולל הגיון, בלתי עקבי ונדד מתירוץ לתירוץ באופן לא מעורר כבוד.

 

ג.          התובעת מקפידה לקבל מלקוחותיה, זמן ניכר לפני מועד הפגישה, שם פרטי, שם משפחה, שם האם וכן מספר פלאפון. 

            לו היתה לה היכולת לדלות שמות ו/או פרטים אישיים באמצעות התקשור, מה הטעם לבקש פרטים אלו מן המטופל עצמו?

            ההגיון הבריא והשכל הישר מצביעים על אפשרות אחת ויחידה ולפיה משמשים פרטים אלו כמקור לדליית יתר הפרטים האישיים מתוך מקור אינפורמציה חיצוני כלשהו שאין לו כל קשר עם הסידור ו/או עם התקשור עם המטופל.

            צפיה מדוקדקת בחומר הגלם שצולם ע"י התחקירניות, מעלה כי התובעת שוכחת לעיתים את יכולתה העל טבעית, ומבררת בלי משים את הפרטים המזהים הדרושים לה ואשר על פי גישתה, לא היתה אמורה לגלות בהם עניין.

            בתחילת הראיון עם התחקירנית יפעת גליק, אשר התחזתה למורן, ביצעה התובעת בדיקה מדוקדקת בכל הנוגע לפרטים האישיים, והצופה מתרשם כי היו בידיה מספר אופציות למידע הקשור לבחורות העונות לשם מורן, וכי היא ביקשה למקד את "ידיעותיה" במורן האמיתית על דרך האלימינציה. 

            וכך היא שואלת:

            "מלי : עכשיו מה שם המשפחה שלך תזכירי לי?

            מורן:    פלד.

            מלי:     שם אמא?

            מורן:    מירי.

            מלי:     מירי או מרים?

            מורן:    מירי אנחנו קוראים לזה.

            מלי:     ואיך קוראים לה במסמכים?

            מורן:    מרים".

 

            אף בפגישה עם התחקירנית תמר רוזנבאום שהתחזתה לחברתה מליאן הורביץ, מדגישה התובעת בלי משים, את הצורך בפרטים מזהים על מנת לגלות את מקום שהיית האב ושוכחת לרגע את יכולתה לעשות כן באמצעות תיקשור בלבד. וכך מתנהלת השיחה:

"מלי:   את צריכה להוציא איזה שהוא מסמך של אמא שלך, הכתובת שלה או מסמך נישואין או משהו... לפי תעודת הזהות.

מליאן:  מאיפה אני יכולה עכשיו לבקש תעודת זהות, היא לא תיתן לי.

מלי:     לא, אבל תראי, את לא צריכה... בתיק שלה יש לה גם ניירות ויש לה גם מסמכים... משהו של מספר תעודת הזהות שלה... משהו שקשור משהו מסמך מסוים... משרד הפנים...

            אם היה לי את המספר תעודת זהות שלו עכשיו הייתי מרימה טלפון ... אם תביאי לי מספר תעודת זהות שלו בדקה אני מביאה לך אותו...".

 

לו סברתי לרגע כי קיים מידע כלשהו שהתובעת נוהגת לגביו בהגינות ומודה שגם היא משיגה אותו כאחד האדם, התבדיתי שכן מיד מגיעה ההדגשה לפיה אף מידע זה מקורו ביכולת התקשור. וכדבריה:

"מליאן: איך את יודעת שהוא זה, באזור הזה?

 מלי:    תקשור.

 מליאן: תקשור?

 מלי:    כן..."

 

 

ד.         התובעת  הודתה בקשר שלה עם חוקר פרטי.

            בשיחתה עם התחקירנית יעל מיכאלסון הציעה התובעת להעזר בחוקר פרטי לצורך איתור דודתה, וכך העידה:

            " ואז אמרת לי את יודעת, את נראית מאוד במצוקה אז בואי נתקשר לידיד שלי גיל...

ואמרת וראית שאני במצוקה אז אמרת לי את יודעת, אני אעזור לך, יש לי חבר גיל הוא חוקר הוא יכול לעזור בואי נתקשר אליו והוא יעזור".

 

ה.         התובעת התקשתה לעמוד במשימת איתור הנתונים שעה שאחת התחקירניות לא השאירה מספר פלאפון.

            שמענו מפי העדה יעל מיכאלסון כי נתבקשה להשאיר מספר פלאפון כדי לאמת את התור, אולם היא הודיעה כי אין לה פלאפון, ואף לא התקשרה מיוזמתה כדי לאמת את התור.

            במקרה זה, סרבה תובעת  לקבל אותה לטיפול במועד שנקבע מראש וקבעה לה תור נוסף.

           

ו.          חמש תחקירניות שביקרו אצל התובעת העידו כי במהלך "הפתיחה" נהגה להציץ בדף כלשהו שהיה מונח לצידה הימני והתרשמות העדות היתה כי היא קוראת נתונים כלשהם הרשומים בדף זה.

למשל, מספרת יעל מיכאלסון:

            "ראיתי אותך מציצה כל הזמן עם הראש... כל הזמן שדיברת איתי כל הזמן הצצת ימינה... ראיתי נייר עם דברים מצד ימין שם" (עמ' 54 לפרוטוקול הדיון מיום 22.12.04).

            צפיה בקלטות מאשרת עובדה זו והתובעת אכן נראית מתבוננת לצד ימין באופן חריג החוזר על עצמו בתזמון זהה המתייחס לרגע בו נמסר מידע מרשים כלשהו למטופל, אם באשר לתאריך לידה ואם באשר לגילוי שם של בן משפחה.

התירוץ שנתנה התובעת לסיבת "הצצותיה" לצד ימין במהלך הטיפול, ולפיו בדקה אם מתקבלות עבורה שיחות בטלפון הנייד הנמצא במצב רטט - משולל כל הגיון.

התובעת נצפית עונה לטלפון הסלולרי לשיחות של לקוחות, דבר שאיננו מתיישב עם גרסתה החדשה לפיו היא מתבוננת בטלפון הנמצא במצב של רטט על מנת לבדוק אם מתקשרים אליה ילדיה, ובמיוחד בנה החייל, על מנת שתשיב להם.

אם התובעת משיבה במהלך הטיפול לשיחות לקוחות, מדוע נמצא קו הטלפון הפרטי, הידוע רק לילדיה, במצב של רטט שעה שהתובעת מצהירה כי היא מעוניינת להשיב לשיחות המגיעות מילדיה ולצורך כך היא מתבוננת ללא הרף בצג הפלאפון.

תירוץ משונה זה משולל כל הגיון, ואין בו כדי ליתן הסבר להצצותיה החוזרות והנישנות לכיוון צד ימין למקום ישיבתה, מקום בו היו מצויים רישומים כלשהם.

לא נותר אלא להסיק כי התובעת רעננה את זיכרונה בכל הנוגע לפרטי המטופלים, על דרך עיון ברשימת פרטים שהוכנה מבעוד מועד.

 

ז.          בה בשעה שהתובעת דייקה במסירת פרטים אשר ניתן לדלות אותם מתוך מאגרים חיצוניים, כגון: שמות הורים, שמות הורי הורים, שמות אחים וכו', כשלה בניחוש שמות של קרובים שאינם בני משפחה ואינם רשומים במקום רשמי כלשהו.

            למשל, בשיחתה עם התחקירנית יפעת גליק אשר התחזתה למורן פלד, העלתה התובעת סברה לפיה שמו של החבר שלה הינו ישראל, שם שלא מתאים לא לתחקירנית, אף לא למורן פלד האמיתית, כפי שמאשרת גב' גליק:

            "ישראל זה לא חבר שלי ולא חבר שלה... ישראל לא היה לי ולא למורן".

החבר, מטבע הדברים, אינו רשום בכל מקום שהוא.

התובעת אף כשלה בניחוש עיסוקו של החבר, אשר לדבריה הינו איש חינוך כאשר בפועל הסתבר כי חברה של מורן, אשר כאמור שמו איננו ישראל, הינו קצין בתותחנים.

 

ח.         התובעת הינה אישה פיקחית, ערמומית  ומניפולטיבית.

            למעט ניסיונה בעבודתה בתחום ההוצאה לפועל, אין לתובעת כל השכלה משפטית ואף על פי כן מצאה לנכון לנהל בעצמה את החקירה הנגדית, כשפרקליטה רק משמש עזר כנגדה.

            התובעת ניהלה את החקירה הנגדית כשועל משפטים ותיק, והיושב מן הצד לא יכול היה להבחין כי לפניו הדיוטה ולא פרקליטה ממולחת.

            התובעת ניסתה להשיב לכל שאלה ומצאה לסתירות שהוצגו בפניה תשובות "מן הגורן ומן היקב".

            התובעת אף גילתה קור רוח מדהים באולפן הטלוויזיה, שעה שהוצגו בפניה הקלטות וגינת אף הטיח בפניה את הדברים הבלתי מחמיאים.

            התובעת לא איבדה את עשתונותיה, קולה לא רעד, ובחוסן בלתי רגיל התנצחה עם גינת והגנה על שיטותיה.

            הוכח כי לתובעת יכולת רצינית בשימוש באינטרנט וכי היא מנהלת פורום שלם באינטרנט הנקרא בשם "פלפלים" בו היא עונה לשאלות הפונים.

            ערמומיותה של התובעת משתקפת אף מן הקלטות שצולמו על ידי התחקירניות, וזו נראית מובילה את לקוחותיה אט אט בשבילי הכחש ואחיזת העיניים אל תוך מלכודת הדבש תוך שהיא נותנת לפונים את ההרגשה כי הם אלו שדפדפו בסידור והובילו אותה להתגלות המופלאה.

 

            אציין כי התובעת מכבירה מילים על המשותף, לדעתה, בינה לבין דר' רמי שקלים, אשר תביעתו כנגד אמנון לוי נתקבלה ע"י בית המשפט, אולם אין הנדון דומה לראיה.

            מר רמי שקלים הינו דוקטור לפילוסופיה יהודית, מומחה להגות, פילוסופיה וקבלה ועוסק במתן יעוץ בנושא קבלה מעשית.

            מר רמי שקלים לא התיימר להציג עצמו כבעל תכונות אשר לא ניחן בהן.

            רמי שקלים הצהיר ונתן יעוץ בנושא הקבלה ובכך בלבד, להבדיל מן התובעת אשר התיימרה להציג כוחות על טבעיים המבוססים על תקשור עם המטופל היושב מולה, שעה שנתברר כי תקשור שכזה לא היה ולא נברא וכי המידע הושג באמצעים קונבנציונאליים.

            התובעת נחנה ביכולת השכלית ובכישורים לבצע את מה שמיוחס לה.

            ובאשר לאמינותה - לא אכביר מילים ואסתפק באמירה לפיה לא ראויים דבריה לכל אמון.

 

ט.         במהלך החקירה הנגדית נאלצה התובעת להודות כי שיקרה לאחת התחקירניות בכך שיצרה את הרושם לפיו היא מתקשרת לחוקר בשם גיל, כאשר לטענתה התקשרה לטלפון אחר שלה.

            "ש. עבדת עליה זה מה שאת אומרת.

            ת. שמענו כבר את זה , די.

            ש. את  אומרת שעבדת עליה.

            ת. נכון. ובנושא של גיל אין גיל. אני מעולם לא היה לי שום קשר עם שום גיל...".

           

אינני רואה שום צורך להכריע היכן שיקרה התובעת, האם בעדותה בבית המשפט, או בשיחתה עם התחקירנית, שהרי השקר עצמו איננו שנוי במחלוקת .

אציין כי התובעת מנסה להוסיף חטא על פשע בכך שהיא מנסה להיתמם ולהאשים את הצד שכנגד או את בית המשפט באי מתן צו שיאפשר לה להוכיח את צדקתה על דרך מתן צו להוצאת פלט השיחות על מנת להוכיח כי לא התקשרה כלל לחוקר גיל ("שבית המשפט יתן לי צו להוציא את כל שיחות הטלפון והפלאפון שלי ותראה שלא קיים אחד בשם גיל"...), שעה שידוע כי כדי להוציא פלט שיחות יוצאות, אין כלל צורך בצו בית המשפט.

 

י.          הגם שאני מטילה ספק בקיומה של יכולת כלשהי של התובעת, שהיא מעבר לכוחותיו הטבעיים של בן אנוש, ניתנה לה הזדמנות פז להוכיח את "כישוריה" תוך עריכת ניסיון תקשור באולם בית המשפט, אולם, כצפוי, התובעת התחמקה מהצעה זו בכל דרך אפשרית. וכך הוצע לתובעת:

            "בית המשפט מציע שנעשה הפסקה תיקחי את הסידור כי את אמרת לי קודם שהבאת הסידור, ניקח מישהו אקראי ונעשה פתיחה" (עמ' 104 לפרוטוקול).

           

התובעת גייסה לדחיית ההצעה כל נימוק שעלה בדעתה, החל מ"סליחה, אני לא אתן לך את הבונבון עכשיו", המשך בתירוצים לפיהם היתה מוכנה לעשות כן בעבר, בחששה כי העדים מטעמה ילכו לדרכם בטרם יתנו עדותם וכלה בהתנאות לפיהן תעשה את הניסיון רק אם גינת יתחייב כי לא יעתור לביטול פסק הדין וכי יתחייב שלא יגיש ערעור.

סירובה של התובעת לבצע ניסיון תקשור עלי ידי מטופל אנונימי מעיד כאלף עדים על חוסר יכולתה לעשות כן.

             

5.      לטענת מאגרי המידע:

התובעת  מרבה מלל בנושא מאגרי המידע וחוזרת על הטענה לפיה לא הוכח כי היא עושה שימוש במאגרים כאלו.

בתוכנית הראשונה, לאחר הפסקת הפרסומות אכן מקניט גינת את התובעת  ואומר לה:

"... שמסרה את השם בטלפון ואיפשרה לך להגיע למאגר מידע, אולי".

ובהמשך:

"מלי, הרי אנחנו לא טיפשים באיזה מאגר את משתמשת?"

 

גם בתוכנית השניה נרמזת האפשרות לשימוש במאגרי מידע.

יחד עם זאת, יש לציין כי בתוכנית לא נאמרה אמירה מפורשת לפיה עושה התובעת שימוש במאגר מידע ספציפי זה או אחר, אלא הונחה ההנחה לפיה מגיע המידע ממקורות חיצוניים כלשהם, להבדיל מאינפורמציה המגיעה באמצעות כוחות על טבעיים תוך שימוש בסידור.

 

שימוש בעזרים חיצוניים ו/או בספקי מידע חיצוניים, הוכח גם הוכח, כעולה מן הנימוקים המצטברים הבאים:

 

א.         התובעת בעצמה מודה בשימוש כזה או אחר במאגרי המידע במהלך הראיון עם גינת לאחר התוכנית הראשונה, וכדבריה:

"לפעמים שאני צריכה, וזה לא לצורך הפתיחה, אז יש מאגר שנקרא מרשם התושבים ואפשר לקבל משם כתובת או שם אבא".

 

ב.         התובעת עבדה בעבר בהוצאה לפועל  בתפקיד מעקלת, וביצעה, בין היתר, איתורים של חייבים בהוצאה לפועל.

התובעת  מודה כי היתה לה גישה למאגרי נתונים, וכדבריה:

            "הרי אני עבדתי בהוצאה לפועל, מעולם לא הכחשתי את זה, מעולם לא הכחשתי שהיו לי בעבר נגיעות למאגרי נתונים" (שיחה עם רפי גינת לאחר שידור התוכנית).

התובעת אף יודעת בדיוק מהו המידע שנמצא במאגרי מידע, וכדבריה:

            "לפי מה שאני יודעת (ולבן) היא יודעת, ואני לא אגיד שאני יודעת, מה שניתן למצוא במאגר מידע זה שם אבא, שנת לידה וכתובת שאולי לא מעודכנת. וזה על פי תעודת זהות".

            (עמ' 78 לפרוטוקול).

                       

ג.          התובעת מודה כי בנוסף לשם, שם משפחה ושם האמא ביקשה לדעת, וגם קיבלה, מספר פלאפון ולעיתים טלפון.

            התובעת אמנם מכחישה כי ניתן לגלות מידע כלשהו באמצעות מספר פלאפון אולם אינני מקבלת את הטענה לפיה לא ניתן להסתייע במספר זה.

            נחה דעתי כי באמצעות מספר טלפון ניתן לסנן מספר אופציות שנתקבלו עבור מטופל זה או אחר, במקרה בו קיימים מספר אנשים עם אותו שם פרטי, שם משפחה ושם אם.

במקרה כזה ניתן "לבודד" את פרטיו של המטופל על דרך השוואה עם מספר הטלפון שלו, תוך הסתייעות במוקד 144 ביחס למספר טלפון ו/או במוקדי המודיעין של כל אחת מהחברות הסלולריות.

 

ד.         בשלב מסוים של החקירה הנגדית הכחישה התובעת באופן גורף שימוש בתוכנה המכילה מאגרי מידע והתבצרה בעמדתה לפיה קיבלה את כל הנתונים מעורך הדין עבורו עבדה באיתור חייבים, וכדבריה:

            "... אז העורך דין שנתן לנו את הצו היה מאתר לנו כתובת אחרת. היה מפנה אותנו.

            ש.  לך היה ? היתה לך נגיעה כלשהי למאגרי נתונים או לא.

            ת.  מעולם לא.

            ש.  מעולם לא היתה לך?

            ת.  מעולם לא...".

           

בלחץ החקירה הנגדית התפוגגה הגרסה, והתובעת הודתה כי היתה לה גישה למאגרי המידע, אם כי לגרסתה המאגרים לא היו שלה, וכדבריה:

"אני לא יודעת על מה. מצד אחד הייתי נוגעת במאגרים אבל לא שלי. בוודאי.

ש.  אה רגע רגע . מאגר לא שלך אני מסכים אז עכשיו אני רוצה להבין היית מתקתקת?

ת.  בוודאי.

ש.  היית מתקתקת על מה?

ת.  על תוכנה שיש במשרד של חוקרים פרטיים, עורכי דין.

ש.  היית מתקתקת על תוכנה במחשב של עורכי דין או חוקר פרטי?

ת.  או מי שהעורך דין מפנה אותי, בוודאי. אני גם לא מכחישה את זה, גם אמרתי את זה 
      בתוכנית, אבל זה לא אומר שאני עושה שימוש לצורך הקבלה שלמדתי בשנים 
      האחרונות...".

וכן:

"ש.כשעשית שימוש במידע, במאגרים, זה היה במשרדים של החוקר או במשרדים של עורך
      הדין?

ת.  כן. או שאמרו לי כבר את הפרטים או שהם אמרו לי תחפשי פה תחפשי פה כשהייתי צריכה
     (לפרוס) רכבים. אבל זה היה על פי תעודת זהות" .

 

ה.         במהלך החקירה הנגדית אף נאלצה התובעת להודות כי היא מכירה תוכנה בשם "דבש" המאפשרת לאתר כתובת לפי מספר טלפון (בהקבלה לשירות 144 בו נמסר מספר טלפון בהינתן שם וכתובת).

            "ש. שמעת את המילה דבש...

            ת.  לא. אני יודעת שהתוכנה נדמה לי של טלפונים, לא פלאפונים , טלפונים ועם טלפון חסוי
      תשכחי מלמצוא אותו בתוכנה ...

            ש.  אם יש מספר פלאפון אפשר למצוא את הכתובת?

            ת. לא.

            ש. אז מה אפשר למצוא שם?

            ת. את הכתובת של הדירה שבה נמצא הטלפון.

            ש. זאת אומרת אם יש לנו מספר טלפון, אפשר לדעת באיזה כתובת הקו נמצא.

            ת. אם הוא לא חסוי.

            ש. סליחה, אם הוא לא חסוי באיזה כתובת הקו נמצא?

            ת. כן".

           

הנה כי כן, התובעת מודה כי היא מכירה את התוכנה המאפשרת לאתר כתובת של קו טלפון בהינתן מספר המנוי והרי בפנינו מקור מידע נוסף בו יכולה היתה התובעת להעזר על מנת לאתר את כתובת המטופל.

 

 ו.         התובעת אף מודה כי היא מכירה את מאגר המידע הנקרא "מרשם התושבים"  וכי עשתה בו שימוש בעבר, תוך הסתייעות במספר ת.ז.:

            "בזמן שהייתי עובדת הוצאה לפועל על פי מספר תעודת זיהוי עשיתי בה שימוש, כן".

           

בהמשך הודתה התובעת כי ניתן להפיק מתוכנה זו מידע גם בהעדר תעודת זיהוי אם כי לדבריה רק ב- 5% מן המקרים, וכדבריה:

            "אני לא אומרת שאי אפשר, אבל במיעוט בחמישה אחוז אולי".

 

ז.          לתובעת, כאמור, כישורים וידע המאפשרים לה לשלוט במידע המצוי באינטרנט, שהרי סיפרה לבית המשפט שהיא מנהלת את אתר "פלפלים" .

            היכולת שיש לאדם הסביר מוקנית בוודאי גם לתובעת .

            שיטוט פשוט באינטרנט תוך היעזרות במנוע החיפוש "google" והקשת המילה "chipuson" (חיפושון) אותה למדתי מהקלטת נ/1, מביאה אותנו חיש קל למספר אתרים כגון: "gere" המציג קישוריות לתוכנות בשם "רשומון", "חיפושון" ועוד.

            באתר מצאתי, בין היתר, דברי הסבר על תוכנת רשומון הכוללת מידע על כל האזרחים שהיו בגיל בחירה בשנת 96, בשנת 2001 ובשנת 2003.

התוכנה מאפשרת לאתר כל אזרח, כאמור, לפי מספר קריטריונים שונים כגון: כתובת, ת.ז., תאריך לידה, שם אב וכד'.

            את התוכנה ניתן לרכוש תמורת 15 דולר בלבד!

           

            בעזרת מנוע חיפוש ניתן גם להגיע לתוכנת "דבש" המוכרת לתובעת, ועוד.

            לא נותר לי אלא להניח כי בכישוריה הצליחה התובעת להגיע בין היתר, גם לתוכנה זו ו/או דומה לה, תמורת הסכום הפעוט הנדרש עבורה.

           

6.      פתיחת חקירה:

טוענת התובעת כי בתוכנית השניה נאמר כי נפתחה כנגדה חקירה פלילית וכי יש באמירה זו פרסום לשון הרע כנגדה, שכן לא נפתח כנגדה תיק פלילי ולא הוגש כתב אישום.

יש לדחות אף טענה זו.

בתוכנית השניה, נאמר בעניין זה:

"בעקבות שידור התכנית נפתחה מיד חקירה במחלק ההונאה של משטרת זבולון".

אף אמירה זו חוסה בצל הגנת האמת.

 

הוכח כי המשטרה אכן פתחה בחקירה כנגד התובעת מיד לאחר שידור התוכנית וכי קיבלה לידיה עשרות פניות של צופים אשר יצרו קשר עם מערכת כלבוטק ואשר פניותיהם הועברו במישרין לעד ההגנה תומר גונן, אשר שימש במועדים הרלוונטיים כרמ"ח משטרת זבולון בדרגת רפ"ק .

 

בעדותו בבית המשפט מאשר מר גונן, כי המשטרה פתחה בחקירה כנגד התובעת, אם כי לא נפתח כנגדה תיק פלילי מחמת סירובם של העדים להגיש כנגדה תלונה רשמית, וכדבריו:

"... במקרה שלך נפתחה חקירה מעל 10 אנשים והם סרבו להתלונן ואשר על כן תיק חקירה לא נפתח.

 

וכן:

"אם היתה ראיה הייתי מגיע לפה עם תיק חקירה ...

ברגע האמת של מסירת התלונה אנשים קיבלו רגלים קרות. זה שיקף את כל המתלוננים.

אנשים סירבו להתלונן נגדך ...

הנושא הזה הדליק אצלנו נורה אדומה והחלטנו לפתוח בחקירה. זו זכותי המלאה. יש בפקודת המשטרה סעיף שאומר שהגיע(ה) למשטרה ידיעה – אפתח בחקירה . שידור התוכנית זה כמו ידיעה".

(עמ'  16-18 לפרוטוקול ישיבה מיום 6.12.04).

 

הנה כי כן, נציג המשטרה מאשר ב"רחל בתך הקטנה" כי נפתחה חקירה כנגד התובעת, אם כי זו לא הבשילה לכדי פתיחת תיק חקירה והגשת כתב אישום מחמת הסירוב להגיש תלונה.

לא נאמר כלל בתכנית כי נפתח כנגד התובעת תיק חקירה, ומכל מקום, ההבדל בין פתיחת חקירה לבין פתיחת תיק חקירה הינו זניח ומהווה פרט לוואי.

 

יש לציין כי חובת העדכון, נשוא סעיף 25 א לחוק אסור לשון הרע, קמה בהינתן דרישת הנפגע בכתב מאמצעי התקשורת לפרסום החלטה עדכנית, שעה שהתובעת הודתה כי לא שלחה לגינת כל דרישה לפרסם הודעת עדכון לפיה לא הוגש כנגדה כתב אישום.

יתרה מזאת, הוכח כי נפתח נגד התובעת תיק חקירה של ממש בכל הנוגע לנושא הפיסקלי שכן התובעת  הודתה כי לא ניהלה ספרים, לא הוציאה חשבוניות ולא שילמה מס ערך מוסף ומס הכנסה.

פקיד שומה חקירות חיפה והצפון פתח כנגד התובעת תיק חקירה ואף הגיש כנגדה בקשה למעצר ושחרור בערובה בחשד לעבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה.

 

7.      עדויות התובעת:

למרות הצהרותיה של התובעת בדבר מאות מטופלים שמצאו דרכה את הישועה ו/או את הסיוע, כשלה היא בהבאת עדות התומכת ביכולתה, ולו גם עדות אובייקטיבית אחת ויחידה .

העדות שנשמעה מפי עדי התביעה היתה עלובה למדי ולא תרמה במאומה לגרסת התובעת.

עד תביעה מס' 2, עו"ד יגל לוי, הכיר את התובעת דרך מכרה משותפת אשר מן הסתם גילתה את אוזנה של התובעת בדבר מקצועו.

עד זה ביקש את עצתה של התובעת בקשר לשותפו, ואשר על כן לא צריך להיות גאון גדול על מנת להבין כי העד חשד בשותפו, ומשכך לא איחרה להגיע תשובתה הבלתי מפתיעה של התובעת לפיה מועל השותף באמונו של העד, הגם שמעילה זו לא הוכחה כלל וכלל.

כנגד השותף לא נפתחה כל חקירה והשניים נמצאים בסכסוך אזרחי רגיל ושגרתי של תביעה למתן חשבונות.

עדת תביעה מס' 3, הגב' גילה בוים, הינה אישה חביבה  העוסקת בפתיחת קלפים.

העדה  מאשרת כי בערבים אותם נהגה לארגן הופיעו אנשים בלתי ידועים, באופן שלא ניתן לשלול  כי אותם האורחים שזכו לתקשור עם התובעת, היו מכריה שלה.

יצוין, כי עדה זו גורסת כי אף בתורת פתיחת הקלפים, אין חשיבות לשם המטופל אלא רק לזהות האדם היושב ממולה.

עד תביעה מס' 4, מר דניאל מורגנשטרן, נמנה על קבוצת נפגעי כלבוטק ולו חשבון ארוך עם מפיקיה.

העד ניצל את במת בית המשפט לסגירת חשבון עם גינת, לאו דווקא לתמיכה בתובעת.

עדותו של עד תביעה מס' 5, מר רוני רומי, היתה רצופה עדויות שמיעה ומשוללת כל ערך.

הוא הדין בעדותו של עד תביעה מס' 6, מר אבינועם דהרי, אשר הינו לא פחות ולא יותר שותפה של התובעת לעסקים ...

לא נותר לי אלא לקבוע כי העדים שהובאו ע"י התובעת לא סייעו במאומה לגרסתה .

 

8.      התוכנית השניה:

בתוכנית השניה רואיינו שתי מטופלות אשר סיפרו לצופים כי התובעת הסירה כישוף שנטמן במקום מגוריהן, תמורת סך של 2,000 ₪ טבין ותקילין.

התובעת איננה מכחישה טיפולים שעניינם הסרת כישוף, ולטעמה, אין בכך כל פסול כל עוד אין היא מטילה את הכישופים אלא רק מסירה אותם, וכדבריה:

"ש. כדי להסיר כישוף ?

 ת.  כדי למצוא אותו, לבטל אותו, לטפל ...

 ש. אבל הסרת כישוף זה בסדר.

 ת. בוודאי...

 ת. לכל עדה יש את הסגנון שלה. התימנים עושים את זה בצורה אחרת והמרוקאים בצורה אחרת,
      והעירקים בצורה אחרת, תלוי למה עושים ולאיפה רוצים".

 

לדבריה, היקף עסק הסרת הכישופים מהווה רק שלושה אחוז מכלל עסקיה, והתמורה הנדרשת בגין טיפול שכזה, 2,000 ₪ הינו סביר לטעמה ולדבריה: "יותר זול מעורך דין...".

 

בתוכנית אכן נרמז כי הכישופים שנמצאו הוטמנו מראש ע"י מי שמצא אותו, אולם זוהי גם התרשמותו של בית המשפט לאחר צפייה בקלטת המתעדת את שתי המרואיינות, לאחר שמיעת עדותה של עדת הגנה
מס' 2, הגב' שרה שרייבר, שאף היא טופלה על ידי התובעת בהסרת הכישוף ולאחר שמיעת הסבריה של התובעת.

המשותף לכל הפונות הינו היותן נשים במצוקה נפשית כזו או אחרת המחפשות מזור לבעייתן.

התובעת ידעה לאתר משלל לקוחותיה את אותן הפונות שלא הצטיינו באישיות חזקה ואשר החיים לא האירו להן פנים, על מנת לטפול עליהן את אימת הכישוף.

התובעת מצאה בכל המקרים את הכישוף שהוטמן ע"י "כוחות הרשע" בביקור שנערך באישון לילה, שעה שבני אדם מן הישוב נמים את שנתם ואינם יכולים להיות עדים למחזה הביזארי.

לאחר חיפוש שנערך מספר דקות ואשר קדמו לו חיפושים קדחתניים שערכו המטופלות בעצמן באותו מקום, ללא הצלחה, "מצאה" התובעת את הכישוף .

הנה כי כן, רמיזת התוכנית לפיה התובעת עצמה היא שהטמינה את הכישופים חופפת להתרשמות בית המשפט, ומכאן עיגונה בהגנת האמת.

 

9.      העניין הציבורי:

הגנת האמת מושתתת על שני יסודות: האחד – הדבר שפורסם אכן היה אמת והשני – כי היה בפרסום עניין ציבורי .

כבר קבעתי לעיל כי האמירות שנאמרו על התובעת – באמת יסודן.

נותר לי לברר באם היה בפרסום עניין ציבורי.

לא ניתן להטיל ספק כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב.

תוכנית "כלבוטק" הינה תוכנית אשר נועדה עבור האזרח הקטן והיא חושפת עבורו מיני תרמיות ושחיתויות הנעשות באופן שיטתי, ביחס לכלל הציבור,  להבדיל מסכסוכים בין שני אנשים פרטיים.

מטבע הדברים, מופנית התוכנית לציבור הרחב לבל יכשל אף הוא במעשי ההונאה המוזכרים.

התוכנית אף מסייעת למוסדות האמונים על שמירת החוק ללכוד את אותם נוכלים שתחקירני התוכנית הצליחו לחשוף .

מכאן התשובה הברורה לפיה היה בפרסום עניין ציבורי. 

 

10.    הגנות נוספות:

באופן חלופי מפנה גינת גם להגנת תום הלב, לחובה החברתית והמוסרית לבצע את הפרסום, להגנת הבעת הדעה ולחזקות השונות.

אינני רואה צורך לדון בטענות חילופיות אלו שעה שנחה דעתי, מעל ומעבר לדרישת הטיית מאזן ההסתברות, כי הפרסומים אודות התובעת היו אמת לאמיתה, וכי הגנת האמת מושתתת על אדנים מוצקים.

 

תביעתו של רפי גינת

 

1.      הפרסומים:

אף הפרסומים בתובענה זו, אינם שנויים במחלוקת, והדיון יתמקד בשאלה אחת בלבד והיא האם חוסים הם בצל הגנות החוק.

התובעת נהגה לפרסם תגובות רבות באינטרנט במסגרת פורום תפוז/קהילות (להלן: "הפורום") בגלוי תוך ציון שמה המלא.

תביעתו של רפי גינת מתייחסת ל- 4 פרסומים בלבד, אשר התובעת  אינה מכחישה כי נעשו על ידה.

ביום 1.8.03 פרסמה התובעת  תגובה תחת הכותרת "התשקורת", שם כתבה בין היתר :

"לעיונכם הגולשים בפורום זה מה עושה התשקורת ומה עושים עיתונאים בסגנון של רפי גינת. במקרה הזה מדובר באמנון לוי.". (יקרא להלן: "הפרסום הראשון").

התובעת צרפה לתגובתה העתק כתבה המדווחת על תביעת דיבה שהוגשה נגד אמנון לוי ע"י דר. רמי שקלים, שם צוין בין היתר, כי תחקירני התוכנית הודו בבית המשפט כי הכתבה התבססה על עד שקרן.

 

ביום 21.12.03 פרסמה התובעת  תגובה נוספת, בה נאמר, בין היתר:

"...התוכנית הזאת במפורש מעוותת את המציאות ואת הקיים

התוכנית לא אובייקטיבית". (יקרא להלן: "הפרסום השני").

 

ביום 27.12.03 פרסמה התובעת תגובה הנושאת את הכותרת: "למרות הכל אתה שוב צודק" ובה ציינה, בין היתר:

"יש לי ראיות והוכחות חותכות שלצורך העניין הנ"ל כדי להעמיד תוכנית כלבוטק רפי גינת עובר על החוק נטו בשביל זה, וכולנו רואים איך הוא עובר על החוק ועושה דברים שאסור לו לעשות בכל מחיר ולכן זה גם לא חוקי...". (יקרא להלן: "הפרסום השלישי").

ביום 30.11.03 פורסמה התגובה הרביעית המתייחסת לרפי גינת, ובה אומרת התובעת  בין היתר:

"אתם לא שמים יותר לב שלרפי גינת אין יותר חומר.... ואם הוא מגנה את צה"ל בגלל המסכות שבסוף הסתבר שכן הם היו בתוקף ..." (יקרא להלן: "הפרסום הרביעי").

 

2.      טענות הצדדים:

לטענת גינת, מדובר בפרסומים העולים לכדי פרסום לשון הרע.

ביחס לפרסום הראשון נטען כי מתוך לימוד גזרה שווה בינו לבין אמנון לוי, יסיק הקורא כי אף תוכניתו של גינת מבוססת על עד שקרן ולפיכך מדובר בתוכנית בלתי מהימנה.

ביחס לפרסום השני טוען גינת כי הוא מוצג כעורך תוכנית המעוותת את המציאות ומשכך מביאה בפני הצופים מידע לא נכון.

ביחס לפרסום השלישי נטען ע"י גינת כי הוא מוצג כעבריין העובר על החוק.

אף הטענה ביחס לפרסום הרביעי מתייחסת להצגתו כמוסר מידע לא נכון.

 

התובעת  טוענת כי תביעתו של גינת הינה חסרת יסוד וכל מטרתה לשמש משקל נגד לתביעתה היא.

לגופו של עניין היא טוענת, כי מדובר בפרסומי אמת החוסים תחת הגנת האמת בפרסום.

כן טוענת הנתבעת להגנת תום הלב בהתאם לסעיף 15 לחוק ולהבעת הדעה. 

 

3.      דיון:

חוששתני כי גינת נגרר אחר מהלכיה של תובעת , והגיש, שלא לצורך, תביעה אישית מטעמו .

נראה כי התובעת  צודקת בטענה לפיה מדובר בתובענה שאמורה היתה לשמש משקל נגד לתובענתה היא, שהרי עיון במוצגיה מעלה כי כנגד גינת פורסמו אמירות רבות חמורות שבעתיים מן האמירות נשוא התובענה, ואף על פי כן מצא גינת לנכון, וטוב שכך, למחול עליהן.

עיון בפרסום הראשון, השני והרביעי מעלה כי מדובר בפרסומים שעל פניהם חוסים בהגנת הבעת הדעה.

התובעת רשאית להשוות את גינת לאמנון לוי ורשאית לסבור כי רמתם המקצועית של שניהם הינה זהה, הגם שאינני רואה בהשוואה זו אלמנט מעליב .

התובעת  אף רשאית לסבור כי תוכנית כלבוטק מעוותת את המציאות וכי איננה אובייקטיבית.

זוהי הבעת דעה קלאסית .

אף אינני רואה שום פסול באמירה הרביעית המתייחסת למסכות האב"כ.

אין, איפוא, כל צורך להכביר מילים נוספות ביחס לשלוש אמירות אלו ודין התביעה ביחס אליהן להידחות.

 

יחד עם זאת, אני רואה מקום להקדיש דיון לאמירה השלישית ולפיה האשימה התובעת את גינת בדברים המהווים עבירה על החוק.

הוברר כי התובעת  מתכוונת לתוכנית בה נערך מבחן אמינות לסקטור השרברבים.

בין היתר, שודרה שיחה בין שני שרברבים כאשר, לכאורה, נראה היה לצופים כי בחדר לא נכחה בעלת הבית ו/או אדם נוסף.

התובעת טוענת כי מדובר בהאזנת סתר האסורה על פי חוק.

אף גינת מסכים כי קיימת סברה הגורסת כי הקלטה זו לא עמדה לגמרי בדרישות החוק .

בעדותו הוא מאשר קיומה של סברה זו :

"... היה קטע במצלמה שהם באו לבית ואז התחקירנית יוצאת החוצה אבל לא לגמרי ומשאירה אותם

לבד. באותו קטע שהם חושבים שהיא לא שומעת (את) מתכננים את כל העוקץ מדברים בינם לבין עצמם.

היתה גישה שאמרה שבמשמעות החוקית אולי זה האזנת סתר.

אנחנו שידרנו".

 

באם התחקירנית אכן הותירה את השרברבים לבדם בחדר, ובאם אכן הוקלטה שיחתם בהעדרה, אכן יש מקום לסברה כי מדובר בהאזנה שאיננה עומדת בדרישות החוק.

אף גינת מודה בקיומה של סברה שכזאת, אם כי יש להניח שדעת המערכת היתה שונה, ואשר על כן אושר הקטע לשידור.

מכל מקום, בהינתן נסיבות ספציפיות אלו, גם התובעת רשאית היתה לסבור, וכפי ששמענו לא היתה בדעת יחיד במחלוקת זו, כי עסקינן בהאזנה בלתי חוקית.

ההבדל בין "דבר" לבין "דברים" , בהקשר הספציפי, איננו מהותי.

משכך, אף פרסום זה נכנס לד' אמות הגנת הבעת הדעה.

 

סוף דבר

 

 

התובעת נתפסה בקלקלתה כשהיא מבצעת מעשי הונאה כנגד לקוחותיה בכך שהיא גורמת להם להאמין כי באמצעות יכולת התיקשור בינה לבין המטופלים על דרך הדפדוף בסידור, היא מגלה אודותיהם פרטים אישיים כאלו ואחרים, שעה שגילוי זה מהווה הוכחה ליכולתה הבלתי טבעית ולכוחות המאגיים בהם נחנה.

עוד חשפה התוכנית מעשי כיעור נוספים מטעם התובעת המתבטאים בניצול חולשתן הנפשית ומצוקתן של הפונות והבאתן למצב בו תקבלנה את גרסת התובעת לפיה מצבן הקשה נובע מכישוף כלשהו שהוטל עליהן וכי יש להסירו בכל מחיר. 

 

ניתן היה לצפות מן התובעת כי תבקש סליחה ומחילה מלקוחותיה וכי תודיע כי היא מצטערת על מעשיה ולא תחזור עוד לסורה.

למרבית הצער מצאה התובעת לנכון להתבצר בעמדתה ולדבוק בגרסתה כי נחנה בכוחות על טבעיים ולפיה לא עשתה כל שימוש במקורות מידע חיצוניים.

יתרה מזאת, התובעת אף מצאה לנכון להגיש תביעה כנגד תוכנית כלבוטק בעילת פרסום לשון הרע, תביעה שנתגלתה כתביעת סרק. 

מן הנימוקים שהובאו בפסק הדין אני מוצאת לנכון לדחות את תביעת התובעת.

אף בתביעת גינת לא מצאתי כל ממש, וגם זו נדחית.

לולא הוגשה תביעת גינת כנגד התובעת, הייתי מחייבת את זו האחרונה בהוצאות משפט ממשיות.

לאור הדחיה ההדדית של התובענות, תהנה התובעת מן הספק ולא נותר לי אלא להקבוע כי כל צד ישא שהוצאותיו.

 

המזכירות תמציא לצדדים העתק פסק הדין

ניתנה היום ח' בניסן, תשס"ה (17 באפריל 2005) במעמד הצדדים.