בתי המשפט

 

 

 

 

 

פרוטוקול

 

עו"ד גב' פיינר: אני אחזור בקצרה על הטיעונים מאחר ואני סבורה שהודעת הערעור מפורטת דיה. עמדת התביעה היא שלמרות שגזר דינה של השופטת קמא מפורט, עדיין אנו סבורים שבסופו של יום בעת נעשה שקלול של כל הרכיבים גזר הדין מקל עם הנאשם בצורה מפליגה בקולתא, כי אם היינו סבורים שההקלה היא של חודש לכאן ולכאן לא היינו מטריחים את ערכאת הערעור.

אנו סבורים שלאור הפירוט בגזר הדין, אופיו של המשיב וניהול התיק, כי אני מפנה לכך שהמשיב נמלט מאימת הדין ערב הכרעת הדין ואני סבורה שאין טוב מלצטט את דברי חברי עו"ד גור כשהוא אומר שלאור העונש הלא צפוי מקולתו הוא מבקש שהמשיב יעלה לקבר אמו וישוחרר. גם הסניגור סבר שאין מיצוי של הדין.

כבודכם יושב כערכאת ערעור ועדיין אין ערכאת הערעור כערכאה קמא. אנחנו סבורים שהעונש הוא מקל. מה שחשוב הוא שהגזילה שגזל המשיב ושלשל לכיסו ונטען פעם שהמשיב העביר את הכסף למען החברה, חברת המזגנים שהוא ניהל. אני אומרת שאני לא מקלה ראש אבל בנסיבות גזר הדין ועצם הימצאותם של שני חשבונות בנק וניהול מערכת ספרים כפולה ושלשול הכסף לכיסו אלה דברים שצריכים לבוא בחומרה. הגזלה במע"מ לפי הספרים היא של 12 מליון ₪ כשהסכום כולל קנסות, ריבית והצמדה. הקרן עצמה בסוף שנות השמונים היתה כמליון ₪.

מפנה לאסופת מסמכים שאני אתייחס אליה ואני לא אלאה את בית המשפט. מדובר בהחלט בסכומים נכבדים שמקופת הפירוק הדיבידנד שחולק היה 21,600 ₪ לאוצר המדינה על חשבון המסים.

כאשר מדובר בהעלאת רף הענישה אנו סבורים שמדובר גם באדם שבעצם יש לו קופת שרצים מכובדת ביותר עם מגוון עבירות כולל עבירה שהוא עבר במהלך ניהול הראיות במשפט הנוכחי, יש כאן עבירה של שימוש במסמך מזויף במהלך המשפט הזוטא. הנאשם טען שחלק מההודעות שנגבו ממנו במס הכנסה היו כשהוא לא היה כשיר ומכור לכדורי קסנקס ולכן ההודעה שנגבתה היתה לא מרצון. במהלך המשפט הוא הגיש תעודה רפואית של רופא שטיפל בו והוא שינה את התאריך והשעה, ואני לא זוכרת את כל העובדות אבל הוא עשה זאת כדי להצדיק את הטיעון שההודעה נגבתה שלא כדין.

אנחנו הבאנו מומחה של מז"פ והבאנו ראיות על כך שהתעודה שופצה, כך שבסופו של יום הוא הורשע גם בשיבוש הליכי משפט ובזיוף מסמך. טען חברי שהכל נובע ממסכת נסיבות שהוא עבר, התמוטטותה של החברה והיו לו מספר גזרי דין עוד לפני גזר הדין הנוכחי של השופטת אמסטרדם שכולם נבעו מהתמוטטתו הכלכלית.

אני סבורה שעצם העובדה שהמערער בשנת 97 עשה שימוש במסמך המזוייף משמעה שהמערער הוא שוד מועד וזה לא שייך לשום הסתבכות.

לא מדובר בהסתבכות כללית ומדובר בנאשם שאופיו העברייני מאפשר לו לעבור עבירות כל אימת שהדבר משרת את הצרכים שלו.

גם לגבי הנקודה הזו בתי משפט קודמים הקלו עם הנאשם בצורה מקלה ועצם העובדה שהשופט גלין נמנע מלגזור על הנאשם עונש מאסר בכלא והטיל עליו עבודות שירות בגין עבירות של גניבה, מרמה, שיבוש הליכים וכדומה, והוא אמר זאת משום שהעבירה האחרונה נעברה בשנת 96 ולכן השופט לא יכל לדעת שבמהלך המשפט הוא ביצע עבירה נוספת.

הערכאות קמא וגם השופטת אמסטרדם לא החמירו ולא לימדו את המשיב לקח, ואני מפנה לכך שבעבירות מסים בענישה אינדיווידולאית יש הרתעה של הציבור.

לגבי מצבו הבריאותי של המשיב, שזה היה קרדום שהוא חפר בו היטב, מה שלא מנע ממנו לשהות בארה"ב ובקפריסין, גם עכשיו כשהוא בכלא וחברי הגיש בקשה לקבל את המסמכים הרפואיים, אני קיבלתי משב"ס מספר מסמכים ואני מפנה את כבודכם לאסופה בענין, בה יש את מכתבו של ד"ר אדלר שהמשיב מקבל טיפול תרופתי, מפנה.

אם כבודכם ידפדף דף נוסף ישנם מספר מזכרים שנרשמו האחד מ-01/12/04 שבו רושמת החובשת לרופא שהמשיב מסרב לקחת טיפול ויש עוד תרשומת כזו, כך גם ב-02/12, ולטעמי הזכרון דברים המשמעותי ביותר הוא מה-24/11 שבניגוד לטענות על סחרחורות המשיב נצפה על ידו הולך במהירות במסדרון הכלא ומעשן ללא קשר לסימפוטמים הנ"ל.

אני חושבת שהדברים האלה מדברים בעד עצמם. המשיב הוכיח שעל מנת להימלט מאימת הדין ועל מנת לבנות את הטיעונים לערעור הוא לא בוחל בשום דרך.

אני סבורה שהכרעת הדין היא גם חומרה ודיברה בעד עצמה, וגם גזר הדין סיקר אחת לאחת את הרעות והחולות שהמשיב העביר את בית המשפט, את התביעה והן את הימלטותו מהדין. כאשר המשיב אומר שזה צריך לשמש נימוק לקולא, רצונו החופשי, אין מקום להתחשב בכך.

אני מבקשת להחמיר.

 

עו"ד גור: באשר לפתיח של דברי חברתי, לגבי הדברים שאני אמרתי, הרי שהם נאמרו על ידי בהחלט ואני אסביר את הרקע להם. כאשר המשיב שהה בחו"ל הוא פנה אלי וביקש ממני להסדיר עם המדינה את תנאי חזרתו ובמידת האפשר להגיע להסדר טיעון. אני בתחילת העדרו אם זכרוני לא מטעה אותי פניתי לחברתי והמשיב גם חזר על הדברים ואישר בזכות המילה האחרונה. אני אמרתי למשיב שאינני מייצג אותו אלא אם כן הוא שב ארצה ללא תנאי, רק כך הוא יוכל לכפר על הימלטותו מאימת הדין, ואין נפקא מינה לכך שהוא יצא מגבולות המדינה לאור יום ומלכתחילה הוא הלך למעשה לחו"ל על פי הפניה של רופא רייכטנטל לרופא בארה"ב בגלל הבעיות הנוירולוגיות מהן הוא סובל.

מה שאני אומר לא מעלה ולא מוריד בשאלה למה הוא יצא. העובדה היא שהוא יצא ולא הגיע להכרעת הדין.

לכן אני אמרתי לו שכיוון שהוא לא הגיע להכרעת הדין שיתייצב ללא תנאי ו בזה יגמר הענין. האיש היה במצב שהוא היה בקפריסין והיה במצב שהנושא של ביקורים משפחתיים לא היה בעייתי וגם לגבי הענין הרפואי הוא קיבל את התרופות דרך קופת חולים מכבי. אשתו חידשה את המרשמים ורכשה לו תרופות.

אני כבודכם באמת לא חוזר בי מהאמרה שאמרתי. אני בהחלט אמרתי לו שהוא צפוי לעונש כבד מנשוא. אני לא אסתיר את זה. אמרתי לו גם שיתכן מאוד שאם הוא ישוב ארצה מרצונו וללא תנאי ויאמר שהוא בא כדי לבקש מחילה וכפרה ולהתחרט על מעשיו בכנות אז יתכן שבית המשפט יתחשב בשיקול הזה, זה מה שאמרתי, והנה אנו רואים בגזר הדין המנומק של השופטת אמסטרדם שהיא בהחלט לוקחת את כל השיקולים האלה בחשבון ומתייחסת  לכל הנימוקים שהעליתי והרציו בטיעון שלי היה אחד ויחיד, ששנת מאסר אחת בפועל שכבר נגזרה עליו בתיק מס הכנסה ורוצתה, השיקולים שהיו שם צריכים לשמש או צריכים להוות שיקול מכריע גם בענין דנן.

לאחר שהשופטת שקלה והייתי אומר שהדפה חלק לא מבוטל מהטעות שלי.

מה שאני אומר ראשית לענין מחלת הבן, אנחנו מדברים על גידול בגזע המוח שזו בעיה נוירולוגית. השאלה היא האם אנחנו אומרים שבגלל שאדם הזניח את הבן אז עכשיו אנחנו צריכים לגזור עליו עונש כזה. או שאומרים 'אין לך להלין אלא על עצמך'. זה לא נימוק סרק. אני מפנה לכך שהנימוק עבר את המבחן של אישורים רפואיים.

אחרי מה שקרה כאן, לאחר שנגזר דינו והוא הובא לאבו כביר, בגלל היותו אסיר למופת בריצוי המאסר הקודם איפשרו לו לשוב ולשמש כאסיר עבודה למרות שמדובר בתקופה שניה, דבר מרחיק לכת.

תוך כדי ריצוי העונש הוא נזקק לאישפוז וטיפול רפואי לאחר שהואו התמוטט במהלך ריצוי העונש, אולי לאור עומס העבודות ואולי מהצטברות של...

כאשר בית המשפט מפנה לכך שיש מסמכים שמעידים על כך שהוא לא תמיד מוכן לקחת את הטיפול הרפואי הרי שאני מבקש להציג את כל אישורי המחלה, סיכומי המחלה והאישפוז שהגיעו לידי (לא הכל הגיע לידי). חלק מהמסמכים וחלק מביקורי הרופאים, מסיכומי המחלה, לא הגיעו לידינו, לפחות אליבא דהמערער. נציגת שב"ס אמרה לנו שיש דברים שהם לא נוהגים לתת ולכן היא לא תתן.

אנחנו מדברים על אירועים מוחיים שיכולים לתקוף את המערער. תעיד העובדה שמתוך האסירים בכלא הוא נמצא באגף החולים שם נמנים כ-18 חולים. הסיווג שלו באגף הזה כשלעצמו מצביע על מצבו הרפואי הנזיל והסיכוןשהוא נמצא בו.

באגף הזה מצויים רק חולים קשים ששירות בתי הסוהר אינו מסוגל לטפל בהם.

צריך לזכור שתרופות מסוימות שהוא זכאי להן במסגרת הביטוח הרפואי לא ניתנים לו שוב על ידי קופת חולים מכבי ושירות בתי הסוהר לא מכסה את מתן התרופות האלה, זה דבר ידוע.

לשאלת בית המשפט למה אשתו לא יכולה להמשיך לתת לו את התרופות הרי שהוא כרגע מסווג כאסיר. כשאתה בחו"ל קופת החולים ממשיכה לתת תרופות.

אנחנו מדברים על שני אירועים מוחיים, כאשר האבחנה מדברת על גידול בגזע המוח, בדומה למה שהיה לבנו. נכון שהשיקול של מחלת בנו לא רלוונטי אבל אי אפשר להתעלם מהמצב אליו הגיע המערער מבחינת השיקולים  לקולא.

אני הייתי רוצה ברשותכם להתייחס לענין התמשכות ההליכים והסחבת. דומה שבגזר הדין של השופטת היא קבעה שהאשם רובץ לפתחו של המערער. אני סבור שמדובר בקביעה שמחמירה עם המערער וכל כך למה.

השתלשלות האירועים היתה כזו, תחילת התיק היתה אצל השופט ברא"ז. מס הכנסה מזדרז ומגיש את כתב האישום בשנת 1991 והמשיבה מגישה את כתב האישום בחלוף שנתיים וחצי מאז.

לשאלת בית המשפט מה קרה לאחר שהוא הורשע בבית המשפט המחוזי כשהדיון נדחה לטיעונים לעונש ולגזר דין ושהוא כל הזמן לא זכר שיש לו תיק בבית משפט שלום שהוא לא זכר לצרף אותו, הרי שבעיני זו תעלומה שאני לא מבין מדוע התיק לא צורף ברגע שהוא הורשע אצל השופט טלגם.

הפרקליטים שייצגו אותו ואני לא מטיל חלילה דופי בהם.

מה שאני אומר שהוא היה מיוצג. הענין הוא שבתיק מע"מ הוא לא היה מיוצג וניהל את התיק בעצמו, איזה עורך דין היה לוקח את התיק הזה על עצמו מן הסתם, במיוחד אחרי שהוא הורשע בתיק מס הכנסה? אני לא יכול לקבל תשובה מפי הפרקליטים בשאלה הזו.

הוא אמר שהפרקליטים אמרו לו להמתין להרשעה ואז הם יבדקו אם לצרף והם לא אמרו לו כלום מעבר.

בתאריך 15/05/97 אני מייצג אותו בבית המשפט העליון לאחר שלא ייצגתי אותה בערכאה קמא והיום שם ערעורים הדדיים הן מטעם המדינה והן מטעמו על פסק הדין של השופט טלגם.

אני אציג בפניכם את הפרוטוקול כאשר בראשית הטיעונים שלי ביקשתי לצרף את התיק הזה, כאשר ענין העונש עמד בפני בית המשפט העליון וגם מה שנאמר לי מפיו, שהשופטת אמסטרדם הורתה לו שהצירוף בבית המשפט העליון שהעונש יהיה חופף או שהוא יקבל עונש אחר וזה תלוי בהסכמת התביעה. בית המשפט העליון לא הסכים לצרף את התיק אלא אם התביעה תסכים והתביעה לא הסכימה.

אני מפנה לכך שבבית המשפט העליון היה ערעור על קולת העונש מצד המדינה. בסופו של דבר התיק לא צורף.

כאשר בית המשפט מפנה לכך שהוא רצה לצרף את התיק משמע הוא מודה אז למה הוא ניהל את התיק בבית משפט קמא, הרי שהתביעה התנגדה לצירוף. במסגרת הטיעונים לעונש אנו מדברים על מקרה אחד היות ומדובר באותן נסיבות.

כאשר הדברים עמדו לנגד עיני אני השתדלתי שהדברים יקבלו את קיצור הדרך המתאים.

ברשותכם, השתלשלות האירועים לגבי התמשכות ההליכים, הרי חלק בלתי מבוטל מהדחיות היו פרי יוזמה של המשיבה ואפשר לראות את זה. אני לא אומר שהוא חף מכל דחיה וסחבת אבל אי אפשר לומר באופן גורף שהכל נזקף לחובתו. חלק בלתי מבוטל מהדחיות היו ביוזמת המשיבה גם בשל חילופי פרקליטים.

אני עתרתי בשלב גזר הדין לאפשר לתת לו לצאת ליום יומיים ואני מבקש להפנות לתגובת חברתי, מפנה לעמ' 12 בגזר הדין 'העונש שהוטל על הנאשם הינו הוגן ביותר...'. אם אדם נתפס על מילתו אז אני מצפה שזה יהיה הדדי.

אני רוצה ברשותכם לעבור לשיקולי הענישה בעניינו של המשיב. ככלל אני לא חושב שצריך להיתפס ולצדד כל הזמן בדגל של מדיניות שיקומית. אני בהחלט חושב שיש עבריינים רבים שלא ניתנים לשיקום ואחת דינם להיות מורחקים מן החברה. השאלה שעומדת בפני כבודכם היא האם זהו המקרה כאשר הוא מגיע לסוף דרכו, מפנה למצבו הרפואי ועל כך אין חולק. אני מפנה לכך שהוא בהחלט יכול ללכת ולהיות במצב יותר טוב ולהפך. הוא נותר חסר כל ואני מפנה לכך שהמליונים שמדובר בהם היו לצורך זה שהחברה תשרוד. לא מדובר במי שגר ברמת חיים ראוותנית והוא יכל לשכור עורך דין גם בשלב שהתיק התנהל בפני השופטת אמסטרדם.

אז בואו נראה קצת באיזה משיב מדובר: בוגר פנימיה צבאית ושירת מילואים עד גיל 38. והוא לא הסתבך עם החוק עד שהחלו הבעיות הכלכליות. העידו לגביו, לרבות מנהל בית חולים מאיר, עדי אופי שהעידו על תרומתו לחברה בכללותה. התרומות הכספיות שהוא נתן לבתי החולים.

העובדה שהוא השתלב יפה כאסיר עבודה והממונים היו מרוצים ממנו מלמדת יותר מכל על היותו של האדם הזה חברתי וחיובי.

מה יצא לו מכל זה? הוא נמצא במצב כלכלי שהוא לא יכול לכלכל את משפחתו. איפה כל המליונים האלה התפוגגו? זו השאלה.

משפחה שחיה בצניעות, משפחה שמעקלים לה את הבית, משפחה שהמרכז לגביית חובות נאלץ להוציא את כל המטלטלין מהבית בגלל התיק הפלילי. אדם שלא יכול לשלם 10,000 ₪ לחודש שעל כן בשביל כל 10,000 ₪ הוא חייב לרצות חודש מאסר. אחרי שהוא טעם טעמו של שלילת החופש הוא לא יקנה את החופש שלו תמורת 10,000 ₪. אני אומר את הדברים בכאב.

אני מפנה לכך שהדירה הפנויה שלו מעוקלת והמדינה תקבל את הכספים קודם לפני כל מעקל אחר לפי פקודת המסים גביה.

בל נשכח שבתיק מס הכנסה שעיקלו לו את כל מה שהיה לו.

מדובר באדם שמחובר להוויה הישראלית, ואני מפנה לכך שהוא גידל 4 ילדים שכולם עוסקים במוזיקה. הם חיים בצניעות עם רכב אחד כל המשפחה. גם אשתו עוסקת בתחום שלא מתגמל כספית, היא מטפלת באוטיסטים.

אני יכול לומר על המשיב שגם כאשר הוא נדרש להתנדב לפעילויות ציבוריות הוא עושה את זה. הוא התגייס ליד שרה ומלמד נכים מחשב.

אני לא חושב שכל מקרה ראוי לשיקום ויש כאלה שההתנהגות שלהם היא תמיד אלימות ולכן צריך להרחיק אותם מהחברה. ולגבי עברייני הצווארון הלבן שאת חלקם גם יש להרחיק מהחברה.

בבית משפט קמא נוכח הזמן שחלף וגם התסקיר שהיה בפני בית המשפט העליון לא היה רלוונטי ואני עתרתי בפני השופטת להגיש תסקיר לגבי מצבו, האם מדובר על אדם שהכה על חטא, ואני מפנה להחלטת כב' השופטת בעמ' 12 לדיונים מהתאריך 03/04/2004, מפנה להחלטת השופטת לפיה היא מתנגדת לבקשה וכי הנימוקים יהיו בגזר הדין.

אנחנו לא מצאנו שום התייחסות לענין הזה בגזר הדין אפילו לא במרומז ואפילו לא ברמז קל שבקלים.

אני לא חושב שכדאי לחרוץ את דינו בטרם תינתן הזדמנות נאותה. אני לא אומר שזה יהפוך את הקערה על פיה.

כאשר בית המשפט מפנה לדברים שאמר בית משפט קמא בעמ' 767, 768 על כך שהמשיב הכפיש את שמו של השופט טלגם, של עורכי דינו וכו' – הרי שאת הנעשה אין להשיב והדברים מדברים בעד עצמם. אני אומר שהאיש הביע חרטה כנה.

דווקא אפשר מבין השיטין להבין שכב' השופט טלגם המנוח "קלט" עם מי יש לו עסק. כשהמשיב עושה עבירות אין לו עכבות, וזה הענין. גם כלפי הפרקליטים והרבה פעמים אני השתוממתי על התנהגותו כי אמרתי לו שלא שונאים אותו במערכת, זה מה שניסיתי לשדר לו. הענין הוא שהוא ניסה לייחס שכולם חורשי זימה ומבקשים את רעתו. היתה לו פרשנות די בעייתית של המציאות ויש על כך חוות דעת. אני לא רוצה להידרש לזה כי זה נחלת העבר ובית המשפט נדרש לזה.

אז בית המשפט יאמר לי 'למה אנחנו צריכים לסבול חולה כזה, נרחיק אותו כמה שיותר מהחברה על מנת להיגמל ממנו'.

כאשר בית המשפט אומר לי שמדובר בהרתעת הציבור הרי שנושא הרתעת הציבור מצא את ביטוי בבית המשפט העליון. כאשר מדברים על הרתעה זה בשניים, הרתעת המשיב ואין ספק שהמשיב הורתע כאשר הוא ריצה כבר שנה אחת.

אולי ראוי בהסתייגות התביעה לגבי המסמך המזויף לקרוא את פסק הדין של השופט גלין שהוא מתייחס לתקופה אפילה בחייו של המשיב. העבירות בצעו בין השנים 1989-1990. זה פטתי לראות אדם אינטליגנטי שמתעסק בנוסחאות של איינשטיין, הוא עושה מעשים כאלה שממש מעוררים תמיהה.

מהם שיקולי הרתעה, שיקולי הרתעת הציבור המשמעות שלהם מבחינת הענישה האם מישהו יקח את המקרה של המשיב כמודל לחיקוי, בבחינת הפשע משתלם. למה שהוא הגיע זה אומר שהפשע השתלם? זו השאלה, האם מי ששומע ורואה את המקרה שלו, שהוא מגיע לסוף ימיו (חס וחלילה, אני לא רוצה להרוג אותו), כשהוא מגיע לרבע האחרון של חייו עם מצב קשה, הרס המשפחה והרס הבריאות שזה פועל יוצא של ניהול המשפטים האלה, וחסר כל.

גם כשאנו מגיעים לתורת הענישה צריך להבין בין המערכת לבין הקורבן הפרטי. אדם פרטי הרי יצר הנקמה פועל כאש בעצמותיו והשאלה היא האם גם המערכת צריכה לנהוג כך.

 

עו"ד גב' פיינר: חברי דיבר על התארכות ההליכים אני לא רוצה להרחיב ואני לא יודעת אם כל הפרוטוקול נמצא בפני כבודכם, מדובר בתיקים עבי קרס, שם אפשר לראות את דרך ניהול ההליכים, הייתי אומרת שלומר שבגין חילופי התביעה היו דחיות זה ממש נימוק שמוטב היה של היה נאמר.

יותר מזה, גם חברי בטיעוניו לעונש אמר שהמשיב ניהל משפט מיותר על חשבון הציבור.

מבחינת מצבו הכלכלי של המשיב אני יודעת שלקראת הדיון קמא טען חברי שיש נכס נקי משעבודים של אשת המשיב.

אני חוזרת על העתירה שלי להחמיר עם המשיב.

 

פסק דין

 

עופר שדות (להלן: המערער) היה מנהלן של 4 חברות כמפורט בכתב האישום. כתב האישום שהוגש נגדו כולל 16 אישומים. כל האישומים עניינם עבירות מס קשות וכן עבירות על חוק מע"מ, תשל"ו-1976 (להלן: חוק מע"מ), ובכללן העבירה על סעיף 119 לחוק מע"מ, וכן עבירות על חוק מס קניה (טובין ושירותים), תשל"ב-1952 (להלן: חוק מס קניה), ובסוף הדרך לא נפקד גם מקומה של העבירה של שיבוש הליכי משפט, ועל כך בהמשך.

 

על-פי הנטען, המערער, באופן שיטתי, בשנים 1988 עד 1992, ניהל פנקסי חשבונות ורשומות אחרות בסטיה מהותית מן ההוראות, לא רשם את כל ההכנסות שהיו לו. המערער נדרש בשלב מסוים לשלם שומה על-פי סעיף 118 ביחד עם סעיף 90 לחוק מע"מ. גם זאת לא נעשה. כפי שנאמר, בהמשך, עבר המערער עבירות שונות על חוק מס קניה.

בשנים הנזכרות ניהל המערער שתי מערכות של הנהלת חשבונות, האחת מערכת "שחורה" והשניה מערכת חוקית גלויה, כביכול. המערכת "השחורה" כללה מכירות של מזגנים – שזה היה עיסוקן של החברות שבבעלות המערער ללקוחות פרטיים שונים אשר לא דרשו חשבונית מס, וכן ללקוחות שהיתה סבירות נמוכה ביחס אליהם כי יעשו שימוש בחשבונית המס לצורך קיזוז תשומות. העיסקאות שנרשמו במערכת "השחורה" לא דווחו לשלטונות, ולא מצאו ביטוי בספרים "הגלויים", שהרי כל תפקודה ויעודה של אותה מערכת היתה לאפשר למערער להתחמק מתשלום מס. לצורך זה היתה למערער תוכנה מיוחדת במחשב, תוכנה מתוחכמת בה הוזנו נתוני המכירות "השחורות", ושניתן היה לדלות מתוכה את הנתונים רק  בדרך מסוימת.

בנוסף על כך, ניהל המערער חשבונות בנק שלא דיווח על קיומן להנהלת החשבונות של החברות, ולחשבונות אלה העביר את הכספים שהתקבלו מהעיסקאות שלא דווחו.

 

בבית משפט קמא התנהל דיון ארוך שהתמשך לאורך כשבע שנים. בסיומן של אותן 7 שנים מייגעות הורשע המערער ביחד עם 4 החברות שהיו בניהולו בביצוע כל העבירות שיוחסו לו. ימים ספורים לפני מתן הכרעת הדין נעלם המערער מן הארץ. אין מחלוקת כי שהה בחוץ לארץ במשך 4 שנים עד שחזר ארצה בשנת 2004, וניתן גזר הדין.

על החברות, שממילא לא תפקדו למעשה, לא היה טעם להטיל ענישה של ממש ובית משפט קמא הסתפק בקנס של שקל אחד על כל אחת מהן.

על המערער הוטלו 25 חודשי מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי, ו-150,000 ₪ קנס או 15 חודשי מאסר תמורתו.

 

על גזר הדין של בית משפט קמא מונחים בפנינו שני ערעורים: המדינה מערערת על קולת העונש; המערער – מערער על חומרתו.

 

במהלך הדיון בפנינו התמקד ב"כ המערער, ובדין כך, במתן תשובה לערעור המדינה, יותר מאשר בטיעון עצמאי באשר לחומרת העונש, שהרי על פני הדברים אין ממש בערעורו של המערער על חומרת העונש.

 

שקלנו את טיעוניהם של הצדדים ונראה לנו כי לא יכול להיות ספק בכך, שיש ממש בערעור המדינה, ויש להחמיר בעונשו של המערער.

 

כמעט ואין לך נימוק לחומרה שאיננו קיים בתיק זה. להלן נמנה את עיקרי הדברים:

1. היקף העבירות: מדובר בפעילות שיטתית ומתוחכמת לאורך שנים רבות, שבה גרם המשיב לקופת הציבור נזק בסכום של כ-1,650,000 ₪ קרן, כאשר חישוב עדכני נכון להיום, בתוספת קנסות הפיגורים, ריבית והצמדה מעמיד את הסכום על למעלה מ-12 מליון ₪. העבירות כאמור בוצעו פעם אחר פעם באופן שיטתי;

 

2. מענין לענין באותו ענין, ובאשר לאופן ביצוע העבירות: המערער כאמור הכין לעצמו תוכנת מחשב מתוחכמת ויחודית שאיפשרה לו לנהל שתי מערכות, מערכת "שחורה" ומערכת לגיטימית. בדרך זו הצליח המערער למכור מזגנים ללקוחות ללא חשבונית מס, כאשר כפועל יוצא מכך, כל התשלומים המתחייבים בגין מכירות אלו לא נרשמו בספרים ולא דווחו לשלטונות המס, וממילא המערער לא שילם עליהם את המס המתחייב. עצם קיומה של אותה תוכנת מחשב מעיד על תכנון, על מניפולטיביות, על חוסר מעצורים, כאשר נתונים אלה מאפיינים את המשך דרכו של המערער גם בהמשך, כפי שיובהר להלן;

 

3. אנו מפנים את תשומת הלב גם לעבירות על חוק מס קניה. למערער נשלחו הודעות, המערער התעלם מהן באופן שיטתי כאילו מאומה לא קרה והדברים אינם נוגעים בו;

 

4. אוצר המדינה הצליח לגבות על-חשבון החוב העצום סך של כ-21,000 ₪. אי הסרת המחדל מהווה כידוע, נסיבה לחומרה;

 

5. לעבירות המקוריות שיוחסו לו בכתב האישום ואשר בהן הורשע התווספה העבירה של שיבוש הליכי משפט, בה הורשע המערער לאחר שבית משפט קמא עשה שימוש בסמכותו על פי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשנ"ב-1982.

כדי להבהיר, המערער ניהל בבית משפט קמא משפט זוטא באשר לקבילות הודעותיו שמסר במחלקת החקירות, בהן הודה בעבירות שיוחסו לו. בבית משפט חזר בו מהודייתו, טען כי ההודיות אינן קבילות, וכאמור ניהל משפט זוטא.

כדי להוכיח שבשעה שנגבו ההודעות מצבו הרפואי היה קשה, זייף המערער מסמך רפואי הנוגע למצבו הבריאותי. בשל עובדה זו הורשע בעבירה של שיבוש הליכי משפט. בית המשפט זיכה אותו, רק "מחמת הספק והזהירות", מעבירה של בידוי ראיות.

אנו רואים ענין זה בחומרה רבה והוא משתלב היטב עם חוסר העכבות וחוסר המעצורים שהפגין המערער לאורך כל הדרך. צריך מידה רבה של נחישות, חוצפה ועזות מצח כדי לזייף מסמך כזה, במהלך דיון משפטי ולהשתמש בו בתיק שתלוי ועומד נגדו;

 

6. אופן ניהול המשפט מוסיף נסיבה לחומרה. המערער, כאמור, ניהל את המשפט לאורך שנים רבות, למרות שבחקירתו במחלקת החקירות הודה בעבירות שיוחסו לו. קשה ליחס מימד כלשהו של אמון לחרטתו המאוחרת של המערער כאשר התנהלותו בזמן הדיון המשפטי מעידה על עצמה כי הוא איננו חש חרטה והדאגה היחידה שלו היא למצות את הליכי המשפט באופן שיהלום את מטרותיו, הא ותו לא.

דחיות רבות, גם אם לא כל הדחיות, היו בעטיו של המערער. בכך המשך המשפט לאורך כל אותן 7 שנים.

כאן ראוי לציין כי המערער הצהיר וחזר והצהיר בבית משפט קמא, כי אם יורשע בהליך הפלילי שהתנהל נגדו באותו זמן בבית המשפט המחוזי, בשל עבירות מס הכנסה – הוא יבקש לצרף את התיק הזה בבית המשפט המחוזי. בשל הצהרותיו אלו נדחה הדיון קרוב לשנתיים ימים. כאשר הורשע בסופו של דברר בבית המשפט המחוזי "שכח" לצרף את התיק ועמד על ניהול ההוכחות, תוך טענות שהצריכו משפט זוטא (במסגרתו זייף את המסמך הרפואי);

כן הצליח המערער לגרום לדחיה של כשנה, לצורך הגשת סיכומיו (שלא הוגשו), בטענות שונות, שעו"ד שעליו הסתמך המערער, הודיע לבית המשפט כי הן שקריות;

 

7. אם לא די באמור לעיל, באה התנהגותו המאוחרת של המערער, המדברת בעד עצמה. כפי שצויין לעיל, המערער נעלם עובר לשימוע הכרעת הדין. חזקה עליו שידע מדוע הוא עושה כן. כל טיעוניו של הסניגור כאילו עזב המערער את הארץ בשל מצבו הרפואי כדי להתייעץ עם רופא, הם טיעונים שאין בהם ממש. הם מלכתחילה לא הצדיקו את עזיבת הארץ ללא נטילת רשות מבית המשפט, ובדיעבד בוודאי לא הצדיקו שהות ארוכה של 4 שנים מחוץ לגבולות מדינת ישראל;

 

8. אנו רואים להדגיש גם את מה שאמרה כב' השופטת קמא על אופן התנהלותו של המערער בהיבט אחר. המערער לא היסס לפגוע בכל האנשים שהיה להם חלק בהתנהלותו, גם אם מלכתחילה אנשים אלה עזרו לו. כפי שציין בית משפט קמא, כל מי שלא השביע את רצונו של המערער זכה בדיעבד להתייחסות פוגעת, שבה הוטחו בו האשמות שונות. האשמות אלה לא פסחו גם על השופטים שדנו בעניינו, לרבות השופט טלגם ז"ל, שופט בית המשפט העליון שדן בעניינו ולרבות כב' השופטת קמא בתיק הנוכחי, כמו גם עורכי דינו ועדים שונים;

 

9. למערער הרשעות קודמות למתן גזר הדין, אם כי אינן קודמות לביצוע מרבית העבירות בהן הורשע. אמרנו מרבית העבירות ולא כל העבירות, שהרי את העבירה של שיבוש הליכי משפט ביצע המערער לאחר ההרשעות הקודמות. ההרשעות הקודמות הן בעלות אותו אופי, המערער הורשע בתיק מס הכנסה בעבירות מקבילות לעבירות על חוק מע"מ שהן נשוא הערעור שבפנינו. יחד עם זאת אלה אינן ההרשעות היחידות של המערער. למערער הרשעה בעבירות של מרמה, זיוף וכן הדחה למתן עדות שקר, בידוי ראיות ושיבוש הליכי משפט, וגניבה בידי מורשה, שהן עברות בעלות אופי דומה לעבירות נשוא כתב האישום הנוכחי;

 

 

10. ועל כל אלה, בהיבט החומרא, יש לציין גם את אופיין של העבירות המצדיקות בפני עצמן, גם ללא התייחסות לאופן ביצוען על ידי המערער, ענישה מחמירה שיש לה פן של הרתעה. העבירות אותן ביצע המערער קלות מאוד לביצוע, קשות מאוד לגילוי ופוגעות בכלל הציבור.

הזדמן לנו, כמו לכל ערכאה אחרת, להרחיב את הדיבור על כך שהעבירות הללו יוצרות לא רק נזק ממשי שאותו ניתן לראות בעין, אלא גם נזק המתבטא בדמורליזציה של כל האזרחים הישרים שמשלמים את המסים הכבדים ביושר. בדיעבד, כל אחד מיחידי הציבור במדינה משלם את מחירה של התנהגות כדוגמת התנהגותו של המערער בתיק הנוכחי.

 

כנגד כל הנסיבות הללו לחומרה, מצביע המערער על גורמים בודדים בלבד שניתן לראות אותם כנסיבות לקולה.

בגדר הגורמים הללו מצוי, בראש ובראשונה, מצב בריאותו של המערער. לצורך כך הגיש לנו ב"כ המערער תיעוד רפואי עדכני למדי על המערער, כאשר הטענה היא שלמערער אנגיומה בגזע המוח שמשפיעה הן על איכות חייו כרגע והן על תחולת חייו בעתיד.

בנוסף לנימוק זה שאליו נתייחס להלן, מפנה ב"כ המערער לגזר הדין שהוטל על המערער בתיק מס הכנסה שהוזכר לעיל שעניינו עבירות מקבילות. באותו תיק הוטל על המערער, על-ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט טלגם), שנה אחת מאסר, ולדעת ב"כ המערער צדק השופט טלגם כאשר ראה בכך נורמת ענישה ההולמת את העבירות.

עוד טוען המערער באותו נושא, כי לו היתה המדינה מזדרזת ומגישה גם את התיק הנוכחי ביחד עם תיק מס הכנסה, ולו היו שני התיקים מצורפים זה לזה, הדעת נותנת כי הענישה לא היתה עולה בהיקפה לפחות לא בצורה ניכרת או משמעותית על הענישה המקורית שהוטלה בתיק מס הכנסה.

 

 

ב"כ המערער מפנה גם לכך שערעור שהוגש על גזר הדין שניתן על ידי השופט טלגם בזמנו לא נתקבל ובית המשפט העליון הותיר את הענישה בעינה.

כאן נציין כי העונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי ואושר בבית המשפט העליון, "לאחר היסוסים רבים", היה עונש קל, כפי שאמר בית המשפט העליון. הוא אושר, כאמור, בשל האישור הרפואי שהגיש על מצבו הבריאותי של בנו, ושלפיו הוא היחיד המסוגל לטפל בבנו החולה, הסובל מפגם קשה ו"הרחקתו ממנו לתקופת מאסר ממושך עלולה לפגוע בו קשות".

מצבו של הבן, לא הפריע כאמור למערער לעזוב את הארץ למשך 4 שנים תמימות. כפי שציין בית משפט קמא, מסתבר שהבן טופל גם בתקופה זו, מה גם שנטען כי הבן הזה משמש כמנהל בחברת עמילי מלונאות, בעל מניות, ואף יוצא בעצמו מן הארץ ומתפקד ללא ליוויו הצמוד של המערער.

 

עיינו בשפע התעודות הרפואיות שהוגשו לנו על ידי הצדדים ולאחר שעשינו זאת נאמר כך: למערער אכן אניומה בגזע המוח ואנו נותנים לכך את המשקל המתאים. אנו ערים גם לכך שהמערער עבר מספר אירועים של C.V.A (ארועים מוחיים). יחד עם זאת מהתיעוד העדכני ביותר, מיום 25/10/04, עולה כי המערער כרגע במצב טוב, יציב, המודינמי, וסיכום המחלה מהמרכז הרפואי על שם סורסקי שבו טופל המערער לאחרונה, ממליץ רק על מעקב רופא מטפל וכן מנוחה של 3 ימים לאחר השחרור מבית החולים, בתאריך 25/10/04.

 

עוד אנו רואים לציין באשר למצב הרפואי, שחלק מהתלונות הסובייקטיביות של המערער אינן מאוששות על-ידי ממצאים אובייקטיביים בעקבות בדיקות שונות (כמו בדיקת M.R.I), ושמא מדובר גם בנושא זה בטענות שלא ניתן לסמוך על אמיתותן, והן מהוות חלק מהתנהגותו המניפולטיבית של המערער. מכל מקום מצבו הרפואי כרגע איננו מונע ריצוי מאסר והמערער זוכה לטיפול הרפואי שהוא זקוק לו על ידי שירות בתי הסוהר.

פרט למצב הרפואי ולכך שהמערער כאמור יכול היה לצרף את התיק בזמנו, הפנה ב"כ המערער גם למצבו הכלכלי הנוכחי. לטענת ב"כ המערער המערער היום חסר כל, ומכך יש ללמוד כי גם אם רימה בזמנו את שלטונות המס מעשיו לא צלחו והוא לא עשה הון לעצמו.

 

נראה לנו כי טיעונים אלה אינם יכולים להוות משקל נגד לשפע הגורמים לחומרה שצויינו לעיל. בהתבסס על מכלול הנסיבות, אנו קובעים כדלקמן:

אנו מקבלים את ערעור המדינה ומעמידים את עונש המאסר על תקופה של 42 חודשי מאסר בפועל. אנו אומרים בפה מלא כי גם תקופה זו מהווה ביטוי לכך שערכאת הערעור, ככלל, איננה ממצה את הדין עם משיבים (המערער בערעור המדינה הוא "משיב"), ואנו מביאים משקל מסוים גם לאותו ממצא שנמצא בראשו של המערער, בהסתייגויות שנאמרו על ידינו.

 

מכאן מובן שדחינו את ערעור המערער.

 

יתר רכיבי הענישה שהוטלו בבית משפט קמא, יישארו בעינם.

 

ניתן היום, כ"ב בטבת תשס"ה (3 בינואר 2005), במעמד הצדדים.

     

 

עו"ד גור: אני חוזר על עתירתי לדחות את תשלום הקנס עד לאחר תום ריצוי המאסר. המערער לא יכול לשלם את הקנס בעודו בכלא.

 

עו"ד גב' פיינר: אני מוכנה לדחיה קצרה כי השופטת קמא גזרה על המערער להתחיל לשלם את התשלומים כבר בחודש אוקטובר. יחד עם זאת אני לא מסכימה לדחיה עד לאחר הריצוי, מה גם שחברי אמר קודם שהמערער לא יכול לשלם את הקנס. עצם ההרחקה לתקופה כל כך ארוכה תחטיא את המטרה של הטלת הקנס.

 

החלטה

 

המערער ישלם את הקנס לפי התשלומים שנקבעו בבית משפט קמא, החל מהתאריך 01/05/2005 ובכל אחד בחודש שלאחריו.

 

ניתנה היום, כ"ב בטבת תשס"ה (3 בינואר 2005), במעמד הצדדים.

 

קלדנית: א' סודאי