בתי המשפט

 

 

 

 

הכרעת דין

 

בעובדות כתב האישום נטען, כי בתאריך 21.3.00, בשעת בוקר או בסמוך לכך, השתמשה הנאשמת, הראר הלינור, במתקן בזק באופן שיש בו בכדי להטריד, בכך שהתקשרה ליסמין מרחב (להלן: "המתלוננת"), ואמרה לה בין השאר: "יום הדין שלך יגיע", וכן שלחה פקסים רבים ומטרידים למשרדה.

בגין כך מיוחסת לנאשמת עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק הבזק, התשמ"ג – 1982.

 

הנאשמת מכחישה את המיוחס לה בעובדות כתב האישום.

 

מתוך עדותה של עדת תביעה 1, סיגלית וענונו, שהינה ידידתה של הנאשמת, עולה כי ביום 21.3.00, הגיעה אליה הנאשמת כשהיא שרוייה במצב רוח קודר, ושלחה פקס. למשרד הפרסום שבו עבדה המתלוננת, שתוכנו אינו שנוי במחלוקת ובו נכתב בין השאר:

 

"...לכבוד לי להזהיר  מנהלת משרד פרסום מכובד זה... אם תעיזי שוב לחבל בפרנסתי, כמו שעשית אתמול, המכתב לרוני לא שוגר אלייך והוא עדיין לא התלונן וכפי שעשית בעבר כשעבדתי במעריב, תוך שאת מאמצת לך איצטלה של "שומרת חוק". אוקיע אותך וכל מה שנמצא מאחורי זה מעל כל במה פומבית מי שמחבל בפרנסתו של האחר - פרנסתו שלו תחובל..." (נ/2).

 

כן מסרה העדה בעדותה, כי באותו מעמד ניהלה הנאשמת שיחת טלפון עם המתלוננת. עולה עוד כי בהודעתה במשטרה הגדירה העדה את הפקס נ/2, כמכתב אזהרה (נ/1).

 

מתוך עדותה של המתלוננת, מתברר כי החל משנת 99 החלה לקבל מהנאשמת מכתבים ושיחות טלפון וזאת על רקע מערכת היחסים שהתנהלה בינה לבין רוני ליבוביץ, כאשר הסתבר לה כי הנאשמת היתה קשורה במערכת יחסים עם רוני ליבוביץ, בעת שריצה עונש מאסר בכלא.

ביום בו נשלח אליה הפקס, נ/2, הגיעה בנוסף שיחת טלפון מהנאשמת שבה נאמר לה: "מה את חושבת לעצמך אם תתעלמי ממני,  יום הדין שלך יגיע".

כן טענה המתלוננת כי שיחות נוספות הגיעו אליה מהנאשמת, וכמו כן הגיעו עשרות מכתבים, לרבות פקסים מהנאשמת, כשחלקם נשלחו לכתובת בו עבדה המתלוננת, ומבחינתה, הפקס. נ/2 היה בבחינת ה"קש ששבר את גב הגמל". כן אישרה המתלוננת כי על רקע זה, ומשהתברר לה כי הנאשמת פונה אליה למקום עבודתה, פנתה לאחראי על הנאשמת במקום עבודתה והתריעה על כך. מסתבר כי הנאשמת פוטרה מעבודתה ובעקבות כך הגישה כנגד המתלוננת תביעה בבית משפט לתביעות קטנות, תביעה שאין חולק שנדחתה (ראה כתב תביעה ת/3).

 

הנאשמת טענה  בעדותה כי אך ביקשה ליצור קו התקשרות בינה לבין רוני ליבוביץ ולסיים את העניין עמו, וכי לא רצתה לפגוע או להטריד כהוא זה, את המתלוננת, הגם שמערכת היחסים שהתפתחה בין המתלוננת לרוני ליבוביץ, הכאיבה לה.  על רקע זה אף פנתה למתלוננת בהצעה להפגש עמה, (נ/4). עוד הסתבר כי פניה נוספת בכתב נעשתה על ידי הנאשמת לאחר הגשת כתב האישום בתיק זה (ת/4). הנאשמת אישרה בעדותה כי ביום האירוע הודע לה על ידי מעבידה כי הינה מפוטרת מעבודתה וכל מבוקשה היה להביע את מחאתה על כך בפני המתלוננת, שהיתה לדעתה, הגורם לפיטוריה, בשנית. פקס נוסף נשלח על ידי הנאשמת למתלוננת בתאריך 26.3.00

(ת/2), ובו חזרה וטענה הנאשמת בין השאר, כי למתלוננת כוונה זדונית להזיק לה.

 

סעיף 30 לחוק הבזק קובע כי: "המשתמש במתקן בזק באופן שיש בו כדי לפגוע, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין, דינו מאסר 3 שנים".

 

 

 

דומה שבענייננו אין מחלוקת לגבי התשתית הראייתית שהונחה וממנה עולה כי לפחות בשתי הזדמנויות, פנתה הנאשמת למתלוננת בפקסים ובטלפון, כפי שעשתה כאמור, בתאריך 21.3.00 וגם בתאריך 26.3.00, וכל זאת למקום עבודתה של המתלוננת. יצויין כי מתוך עדותה של המתלוננת, עולה כי לא היו אלו הפניות היחידות אליה,  ובעבר נשלחו מכתבים ופקסים מטרידים על ידי הנאשמת, לכתובתה הפרטית ולמשרדה.

 

תוכנו של המסמך נ/2 מלמד בעליל כי הנאשמת פונה למתלוננת בלשון מזהירה, לפיה הנאשמת עתידה לפגוע במתלוננת בדרך כלשהי, כאשר בעניין זה יוסף כי עלה מעדותה של המתלוננת, ולא מצאתי מקום שלא לאמץ דברים אלו כמהימנים, גם בשים לב לתוכן הדברים שנאמרו במסמך

נ/2, כי הנאשמת פנתה אליה בטלפון באופן שנשמע מאיים ומטריד, והכל למקום עבודתה של המתלוננת.

 

הנאשמת טוענת, כאמור, כי כל אשר ביקשה הינו להביע מחאתה, ותו לא.

עם זאת, תוכן פניותיה מדבר בעד עצמו, ואין לומר כלל ועיקר, כי מדובר בהשמעת מחאה גרידא.  מדובר בפניה הספציפית (נ/2) ובפניה טלפונית המנוסחת בלשון בוטה, שטמונים בה היבטי אזהרה, שיש בהם, לכל הדעות, להפר את שלוות רוחה של המתלוננת (ראה גם ת/2 עמ' 2).

יתרה מזו, מתוך הודעותיה של הנאשמת, עולה בעליל כי התייחסה לפניותיה כאל אזהרה המופנית למתלוננת, כאשר עולה כאמור, מתוך עדותה של המתלוננת, כי מדובר בשרשרת מתמשכת של אזהרות מעין אלו שרוחן וטיבן דומה, ומסתבר כי פניות כגון נ/2 כלפי המתלוננת מצד הנאשמת, הפכו לאורך הזמן לתופעה שחזרה ונשנתה, כאשר הנאשמת גם אישרה בעדותה כי פנתה למתלוננת אף באמצעות חברתה, על מנת לגרום למתלוננת להיפגש עמה, הגם שהמתלוננת חזרה והבהירה לנאשמת, ככל שיכלה, ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי אין ברצונה בכל מגע או דין ודברים עמה, דבר שיש בו כדי לחדד את היבטי ההטרדה הטמונים בהתנהגותה של הנאשמת כלפי המתלוננת. בפניה שהוגשה (נ/2), מצויים דברים שיש בהם בפני עצמם להעלות, לשון מאיימת שננקטה על ידי הנאשמת.

הבעת מחאה בפני עצמה, כפי שביקשה לטעון הנאשמת, אינה יכולה לדור בכפיפה אחת ולהתיישב עם מסכת הביטויים שנמצאה בפניותיה  של הנאשמת אל המתלוננת. כפי שהתבטאה בנ/2 ובשיחת הטלפון, מדובר בביטויים קשים הנושאים מסרים שטמונים בהם היבטי איום, שאינם מתיישבים כלל ועיקר עם דברי התרסה תמימים ומבטאים כוונה ברורה לפגוע ולהטריד את שלוות רוחו של הממוען להם.

יש לחזור ולציין עוד, כי מדובר בפניות שנעשו למקום עבודתה של המתלוננת, דבר שיש בו אך כדי לחדד את היבטי הפגיעה שלעיל, כאשר אמירות אלו, יכלו בנקל לעורר תחושות של חשש ופחד בלב מקבלן.

 

הנסיון לשוות לכך אופי של מחאה בלבד, נראה ונמצא מיתמם בעיני ואין בו כדי לעורר מידת מהימנות כלשהי.

 

מדובר במעשים בוטים מצד הנאשמת שמטרתם, היתה להלך אימים על המתלוננת, כל זאת כשהנאשמת אינה מניחה למתלוננת לנפשה,לאורך זמן  וחוזרת ופונה אליה בדרך בוטה ומקוממת זו, הגם שהמתלוננת הגיבה בצורה שאין לפרשה אחרת, בין השאר, משפנתה למעסיקיה של הנאשמת והבהירה לנאשמת כי מדובר בהתנהגות שהיתה לה לזרא ושנפשה נקעה ממנה, נוכח עוגמת הנפש שהיה בפניות חוזרות ונישנות אלו, להסב לה, אך לא היה בכך כדי לשכנע את הנאשמת מלחדול מפניות מטרידות אלו.

 

ברור כי פניה בודדת לאדם שנושאת מידה כלשהי של קנטרנות ומחאה, לא תחשב מאליה כהטרדה. הדברים תלויים איפוא, גם באופייה ובניסוחה של הפניה ובתכיפותה. כאשר בעניננו מדובר בהתקשרות ובמשלוח פקס. בנוסף לאחרים רבים שנשלחו, שנושאים גם מסר ברור, מצד הנאשמת כלפי המתלוננת, כי יבולע לה וכי אין בכוונתה להניח לה,  כאשר הועלו והושמו על הכתב, דברים שנועדו אם  לפגוע ואם לשמש אזהרה למתלוננת לבל תהין להגיב על הטרדותיה של הנאשמת, בדרך של פנייה למעבידיה, על מנת שיפעלו להפסקת ההטרדה מהמקום בו מועסקת הנאשמת על ידם, ובכך טמון בפני עצמו, היבט נוסף של הטרדה. מתוך הראיות שהובאו עולה על כן בבירור כי תכלית מעשיה של הנאשמת היתה הטרדה והפחדה של המתלוננת ועל כן הוכחו יסודות העבירה המיוחסת לנאשמת.

 

 

 

 

העבירה בחוק הבזק לעניין הטרדה, שונה מהעבירה דומה המופיעה בחוק העונשין (סעיף 249 לחוק העונשין), ומדובר בהגדרה רחבה יותר של הטרדה. בענייננו עולה  בעליל, כאמור, כי מדובר בהטרדה ברורה מצד הנאשמת, שנועדה גם לפגוע ולעלוב במתלוננת, על רקע מערכת היחסים שהתפתחה בין המתלוננת לרוני ליבוביץ, שהנאשמת מאשרת כי הכאיבה לה ועל רקע תחושתה של הנאשמת כי המתלוננת נהגה שלא כשורה כלפיה, משפנתה למקומות עבודתה ולמעסיקה כדי למחות על דבר הטרדתה באמצעות פניות שנעשו ממקומות העבודה הללו. היה בעליל, בפניותיה של הנאשמת הן על פה (בשיחת הטלפון שנערכה בתאריך 21.3.00), והן בכתב, אף אם היה מדובר באירוע חד פעמי זה, שחברו לו פניות לא מעטות נוספות, כמסתבר, כדי לענות על הגדרת ההטרדה המנויה בסעיף 30 לחוק הבזק, ולמלא אחריה ואין מדובר בהבעת מחאה ,  כפי שביקשה לשוות לה הנאשמת, אלא במעשה שנועד לפגוע ולהטריד ושהיה בו כדי ליצור על פניו, איום וגם  חרדה בלב המתלוננת ולהזהירה. (ראה ע"פ 40250/99, מדינת ישראל נ' קאסם בדיר, עמ' 106-105 תיק מח' 2001 (3) 1+93).

 

בנסיבות אלו, יש לקבוע, כאמור, כי הוכחו כדבעי יסודות העבירה המיוחסת לנאשמת והיא מורשעת איפוא בעבירה לפי סעיף 30 לחוק הבזק.

 

ניתן היום י"ט באדר, תשס"ב (3 במרץ 2002) במעמד הצדדים.

 

הסניגור:

שוחחתי עם החברתי ואני מבקש לפנות לשירות המבחן על מנת לשקול ביטול ההרשעה לפי סעיף 94 א לחוק סדר הדין הפלילי, וביצוע של"צ. מדובר בנאשמת ללא הרשעות קודמות. נסיבות ביצוע העבירה למעשה מצדיקות הימנעות מהרשעה. היא עוסקת כמיסטיקנית אשר עובדת ועבדה בעבר עם גורמים של משטרת ישראל וייעצה להם מספר פעמים, למשל, מפקד מחוז ירושלים, אלה דברים שפורסמו בעיתון ויש לנו כתבות. הרשעה יכולה לפגוע לה בעתיד.

 

 

הנאשמת:

אני מבקשת להוסיף שאין לי עבר פלילי. ההרשעה יכולה להזיק למקצוע שלי. נתתי ייעוץ מיסטי, והייעוץ שנתתי הצביע על שלושה פיגועים שאכן קרו. אם אורשע לא אוכל להמשיך לייעץ.

 

התובעת:

נגיב לאור התסקיר. אינני מתנגדת לשליחתה לקבלת תסקיר.

החלטה

נדחה לשם המצאת תסקיר קצין  מבחן  לתאריך  28/5/2002,  שעה 09:30.

הודעה לנאשמת חובת התייצבותה.

שימת לב שירות המבחן מופנית לבקשת הסניגור לבטל את הרשעת הנאשמת ולהמליץ על של"צ.

מובהר לנאשמת כי אם לא תעמוד בקשר עם שירות המבחן, כפי שיידרש ממנה, על ידי שירות המבחן - לא תנתן כל דחיה בעניינה.

מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לשירות המבחן.

לנוחיות הנאשמת כתובת שירות המבחן:  שד' ירושלים 22 , יפו. טל' שירות המבחן: .5125511

כתובת הנאשמת: רחוב הרב קוק 33 דירה 10 הרצליה, טלפון: 9517123 – 09, פלאפון: 498566 – 051.

ניתנה היום י"ט באדר, תשס"ב (3 במרץ 2002) במעמד הצדדים.