מתייצבים:     התובע וב"כ התובע: עו"ד פלדמן אביגדור ועו"ד מיכאל ספרד ועו"ד קרין לוי

הנתבע 4 וב"כ הנתבעים 1,3,4: עו"ד מיבי מוזר ועו"ד ירון חנין 

נציגת היועץ המשפטי לממשלה- עו"ד אורית פודמסקי

 

פרוטוקול

 

ב"כ הצדדים:

מוסכם כי פסק הדין בבג"ץ 5211/04, של בית המשפט העליון בעניינו של התובע, יהווה ראייה מטעם הנתבעים.

 

 

 

ב"כ התובע:

מפנה לכך שהעד לא מסר תצהיר עדות ראשית, ורק נמסרה הודעה שיעיד ללא תצהיר כזה ואין החלטה פורמלית על כך , ולכן אבקש שלא יעיד.

 

ב"כ הנתבעים:

ב-25.4.04 הוגשה בקשה ונאמר שמר איילון אישר את הדברים ולא נותן תצהיר ולכן יש לזמן את מר איילון לעדות. בפעם שעברה היה צריך מר איילון להופיע ולא הופיע. אני מוכן שמר איילון יאשר את תצהיר עדות ראשית והדבר ייתר את חקירתו של איילון.

 

ב"כ התובע:

אני מעיין בטיוטת תצהיר העד, ואין לי התנגדות שבכפוף לאימותה כתצהיר עדות ראשית של העד עמי איילון היא תהא תחליף לעדות ראשית בבית המשפט.

 

עד הגנה 3- מר עמיחי איילון- מוזהר כחוק ומעיד בחקירה ראשית לב"כ הנתבעים:

אני מעיין בטיוטת תצהיר העדות הראשית שבידי ב"כ הנתבעים, אני מאשר אמיתותו ובכפוף להסברי מדוע לא חתמתיו בזמנו אני מאמת בכתב את תוכנו בפני ב"כ הנתבעים.

(בהסכמת ב"כ הצדדים מתקבל התצהיר המאומת כתצהיר עדות ראשית מטעם העד).

לשאלת בית המשפט מדוע לא הסכמתי בעבר ליתן תצהיר עדות ראשית או לאמת תצהיר זה בכתב , אני מבהיר, שהדברים לא היו אמורים להתפרסם בתקשורת ומצאתי את עצמי במצב מוזר, דברים שאמרתי בפורום סגור שלא אמורים היו להתפרסם ובטח לא בשם אומרם, אני נדרש לחתום עליהם בצורה גלויה וזה לא היה מקובל עלי אז.

 

חקירה נגדית:

למיטב ידיעתי שומעיי באותו כנס ידעו שהדברים שלי אינם לפרסום. אני לא זוכר שאמרתי אישית שהדברים לא לפרסום, אבל למיטב זכרוני נאמר לשומעים על ידי אחר שהדברים אינם לפרסום. כל הכנס היה כנס סגור.

על פי תהליכים רגילים שאיני בקיא בפרטיהם היה ברור לי ולשומעים שמדובר בכנס סגור. אכן היו כנסים דוגמת כנס זה גם בעבר.

גם אז היה ברור שמדובר בדברים שאינם לפרסום.

אני מכיר את הנתבע 4.

אני מניח שאכן השתתף בכנסים רבים מסוג זה.

הדברים שאני אמרתי אז  הם לא לפרסום משום שזה חומר הרקע שאנו מתדרכים את אנשי התקשורת על מנת להבהיר את המציאות מזוית הראייה שלנו. על מנת שהדברים יוכלו להאמר בצורה חופשית אז הם לא לפרסום.

למיטב הבנתי זו הסכמה שברורה לי ולשומעיי.

בהפנותך לעמ' 5 לפרוטוקול לעדות רון בן ישי בשורה 23- אני לא הבנתי שמדובר בדברי רקע שמובנם כציטוט מעדותו, על כך שמדובר במידע שניתן להשתמש בו ללא איזכור המקור.

לשאלתך אם ראיתי את הפרסום אני משיב שאינני קורא עיתון זה אלא רק הארץ וגלובס אך זה הובא לידיעתי וראיתי את דבר הפרסום בעיתון הארץ.

אינני בטוח אם פניתי לרון בן ישי בעקבות הפרסום.

כשדיברנו על הנושא הבעתי בפניו כעס גדול, בהזדמנות אחרת שהייתה לנו.

בשום פנים לא ואופן לא התרתי לרון בן ישי לפרסם את הדברים והוא לא פנה אלי בבקשת רשות כזאת.

לבית המשפט:למיטב ידיעתי רון לא פירסם דברים שלא אמרתי אלא דברים שלא אמורים להתפרסם.

 

העד ממשיך:

בצטטך את כותרת הראשית בעיתון "ואנונו העביר בכלא לאנשי חמס מידע לייצור פצצות"- הדבר משקף דברים שאמרתי בתדריך.

בצטטך את כותרת המשנה " את הטיול היומי בכלא אשקלון העביר מרגל האטום לאסירי חמס תיקים עם נוסחאות לייצור חומרי נפץ רבי עוצמה"- המונח הזה רבי עוצמה, לא הופיע בשום הערה שלי , אבל פרט לזה היתר ציטוט נכון.

לבית המשפט: אני לא זוכר במדויק מה אמרתי האם התייחסתי לייצור פצצות או ייצור חומרי נפץ, למיטב זכרוני התייחסתי לייצור חומרי הנפץ ולא הפצצות המוגמרות. ציינתי גם שזה נוסחאות פשוטות שניתן להשיגן באינטרנט.

 

העד ממשיך:

בצטטך את הרישא לכותרת המשנה "שירות בתי הסוהר חשף לאחרונה"- זה לא בא מפי בתור המקור המוסדי לחשיפת הפתקים.

מזכרוני (העד מבהיר לבית המשפט שאין ברשותו תמצית כתובה של התדריך שנתן וכן תמצית מוקלטת דאז)- אני מבהיר, שבטח לא ציינתי את שב"ס כמקור למידע שמסרתי לכתבים. למיטב זכרוני ציינתי שזה מחקירות שלא אנשי חמס בידי השב"כ.

לשאלתך אם ראיתי תיעוד על חקירות השב"כ של אנשי החמס- ראיתי ניירת.

אני ראיתי במהלך עבודתי בעבר מספר רב של זכרונות דברים שהשירות עורך במהלך חקירה.

אני לא זוכר אם הניירת שראיתי נשאה כותרת של זכ"ד סיכום חקירה או סיכום זכ"ד על ידי דסקאי כלשהו.

למיטב זכרוני כשנתתי את התדריך לכתבים היה אותו מסמך מצוי בידי.

לשאלתך אם אוכל להמציאו לך אני משיב שאינו בידי.

לשאלתך מיהו הנחקר שמסר את המידע נשוא הזכ"ד- אני משיב שמדובר יותר מנחקר אחד ולא אוכל למסור לך את שמותיהם וזאת מחמת חוסר זכרון ולו זכרתי היה רלוונטי להתייחס לשיקולים האחרים שאתה מעלה, כמו חסיון או נגישות.

לשאלתך אם ניסיתי לקבל מהשב"כ את אותם מסמכים עליהם אתה שואל אתה לקראת עדותי דהיום- אני משיב בשלילה.לא ניסיתי לקבל מסמך כלשהו.

לשאלתך אם אוכל לתת מידע נוסף על מקורות עליהן הסתמכתי- אני משיב שאין לי מקורות.

לבית המשפט: לא הייתה לי סיבה לייחס לך שיותר ממקור אחד של נחקרים כאלה ינסה לטפול עלילה על התובע וגם בדיעבד אני לא מעלה על דעתי סיבה כזאת. זאת תשובתי לשאלה אם סברתי שניתן לייחס לה מהימנות או טפילת עלילה.

 

העד ממשיך:

אכן קיבלתי דיווח שאותן נוסחאות שרשם התובע היו על פתקים.

אני לא ראיתי את אותם פתקים.

לא זכור לי אם הפתקים נתפסו על ידי שב"כ או מישהו אחר.

לא מדויק שהשב"כ היה שותף לבקרת תנועותיו של התובע בשב"ס.

אני יודע שהיו מקרים שבהם השב"כ קרא מכתבים של התובע.

יש הבדל בין המכתבים לבין אותם פתקים שהם בבחינת אשגרים.

למיטב ידיעתי אחרי שהתהליך הזה הובהר בחקירות אז בעיתוי אחר נמצאו פתקים ומי שעסק בזה בעיקר היה שב"ס ולא השב"כ עסק בנושא.

אני לא יודע אם תוכן אותם פתקים מאוחרים היה בייצור חומרי נפץ.

אכן התובע היה בבחינת האסיר השמור ביותר במדינה.

לתמיהתך כיצד ייתכן שלמרות זאת השב"כ לא ניסה לקבל פתקי הנוסחאות לעיונו- השב"כ ראה בזה קוריוז הוא לא ראה בזה איום על בטחון המדינה.

אני ציינתי בתדריך שזה להבנתו מידע המצוי גם במקורות גלויים כגון באינטרנט. כל הסקירה שבמסגרתה עלה העניין לא עסקה בתובע אלא במציאות של יציאת הטרור מתוך כותלי שב"ס והמקרה הנוגע לתובע הובא על ידי כדוגמא ואילוסטרציה בלבד , כמו דוגמאות נוספות אחרות. מאחר וראש השב"כ כמו השירות כולו צריך לקבוע עדיפויות וזה קודם כל מה לא לעשות, אנו עוסקים קודם כל במה שנראה לנו מסוכן יותר ואנו עוסקים פחות או לא עוסקים בכלל במה שנראה לנו שולי.

לא ידוע לי אם המידע האמור הועבר למלמ"ב בדבר אותם הפתקים.

ידוע לי שהיו דיונים בוועדת שיחרורים אודות בקשות התובע להשתחרר לאחר מלוא שני שלישים לריצוי עונשו.

ש. אני אומר לך שלמרות מעורבות השב"ב בהליכי שחרור בוועדת שחרורים של התובע נושא הפתקים לא הועלה לא במפורש, לא ברמז ולא במישרין?

(ב"כ המדינה : חברי לא מדייק בשאלה והעובדות להוויתן ידועות לו מעצם נוכחותו באותם דיוני וועדה).

ת. אני לא יודע על תוכן הדיונים בוועדה.

ש. גם בדיון שהיה לאחרונה בבג"צ שעסק בשאלת המוטיבציה של ואנונו בביטחון המדינה, המדינה לא התייחסה לשום פתקים שואנונו העביר לאנשי חמאס מה שיכול היה לשמש אינדיקציה ברורה לכוונת פגיעתו בביטחון המדינה?

ת. לא לי לתת הסבר לזה.

ש. מדוע שאף איש שב"ס, משטרה או שב"כ מעולם לא דיבר עם ואנונו, חקר או שאל אותו ביחס לאותם פתקים?

ת. לא ראינו בזה דבר חשוב.

ש. יכול להיות שכל המידע הזה נראה לכם קוריוז לא אמין?

ת. לא. זה נראה לנו בעל רמת אמינות טובה. יותר ממקור אחד ויותר מפעם אחת מבלי שאנחנו יזמנו את השאלה ומבלי שהנחנו שיש סיבה לאלה שנתנו את העדות לתת אותה מבלי שהם מאמינים שזאת האמת.

נותני העדות היו פעילי חמאס. חלקם היו אסירים בפועל.

לבית המשפט: אנו העברנו את הטיפול במידע לשב"ס מתוך ציפייה שהתהליך הזה יפסק. אנו לא עוסקים במחקר אקדמי אלא בסיכול ועצירת תהליכים כאלה. אין לנו עודף חוקרים , דסקאים ורכזים. לא ראינו במידע הזה מידע שבסדר העדיפויות שלו מצדיק משהו מעבר לעצם העברתו לשב"ס לשם הפסקתו. זאת תשובתי לשאלת בית המשפט אם היינו נוהגים באותה דרך לו מעביר הפתקים המיוחסים היה אסיר ערבי או יהודי היושב בכלא בגין עבירות פליליות או אחרות.

 

העד ממשיך:

לסעיף 6 בתצהירי – יש להבחין בין תגובתו הראשונית של נציב שב"ס דאז לבין תגובתם ופעולתם של גומרי שב"ס המוסמכים שבתוך הכלא. המידע הועבר לגורמים בתוך הכלא המדובר.

לי נמסר שהדברים הועברו למי שהופקד על דברים בתוך אותו כלא מדובר.

אין לי הערכה לגבי השאלה אם המידע טיפס עד הנציב עזאני.

אם לטענתך כל דבר אודות התובע בתור האסיר השמור במדינה הגיע אל הנציב בתור מי שחתם כל התקופה על בידודו של ואנונו- אני לא מופקד על שירות בתי הסוהר וגם במסגרת תפקידי בעבר.

אם לטענתך אתה מטיל ספק בהבאת המידע ובעצם קיום הפתקים, לדעתי אין פה סימן שאלה . אני לא מגיב נוספות שכן תגובה נוספת עלולה לפגוע בך ואני מתייחס אליך בכבוד.

צריך לשאול את עזאני אם הגיע אליו המידע ולמה ענה מה שענה.

לא זכור לי אם בדיעבד ניסיתי מחדש לבדוק נושא אמיתות הפתקים וזכרונות הדברים.

ש. האם שאלת את עצמך מניין יש לתובע נוסחאות פשוטות לייצור חומרי נפץ

ת. אלה נוסחאות שלדעתי לכל גולש מצוי באינטרנט יכול להיות. הנחתי שזה לא ידע שאינו מצוי בידי כל אדם פשוט.

לבית המשפט: לתובע לא היה מחשב ואינטרנט בחדר.

לדעתי מקור המידע שלו היה ידע כללי.

תשאל את ב"כ הנתבעים אם גם לו יש ידע כזה.

לבית המשפט: לי אין ידע על עברו האישי של התובע שחשף אותו לידע כזה.

 

העד ממשיך:

לשאלתך אם אני יכול להתוות נוסחה כזו מראשי אני משיב שיש הרבה חומרי חיבור לייצורו ואינני יכול לרשום לך נוסחה כזו, זולת איזכור אותם חומרים.

את שירותי הצבאי סיימתי בתפקיד מח"י.

הייתי 33 שנים בצה"ל.

אני בטוח שיש דברים שלמרות עברי הצבאי התובע יודע טוב ממני.

אני לא יכול לתת לך ברגע זה נוסחה כתובה של ייצור חומרי נפץ.

אכן לא ראיתי את הפתקים.

השבתי שראיתי חומר כתוב על חקירת המקורות בדבר קיום הפתקים ותוכנם.

הייתי שותף לדיון שסיכם את הנושא הזה לפני כנס הכתבים , כי זה נראה לנו אז נושא מיוחד שלא נתקלים בו כל יום.

גם באותו דיון הפתקים לא הוצגו.

אני מוסיף, שבשום שלב לא אמרתי שיש פתקים בידי השב"כ אלא קיומם עלה בחקירות אנשי חמאס.

לא ידוע אם מאן דהוא עמד לדין פנימי בשב"ס בעקבות אותם פתקים או אם נשללה ממאן דהוא פריבילגיה בעקבותיהם.

את כל השאלות הנוגעות לשב"ס יש להפנות לשב"ס.

לו ידעתי שהתדריך מיועד לפרסום לא הייתי מוסר את מידע הפתקים שכן אני לא חושב שהדבר צריך לעמוד בסדר הדיונים ששב"כ יוצר.

כראש שב"כ אתה שואל אותי מה מעניין שיהיה בתקשורת ומה לא, לדעתי זה לא נושא שלי יש עניין שיופיע בתקשורת.

אני לא חשבתי אז והיום כי מידע זה שמגיע אלינו מחקירות פעילי חמאס מיועד לפרסום.

לו ידעתי שהדברים יגיעו לפרסום, ולשאלתך אם אז הייתי בודק מראש את המידע, אני משיב בכן ולא. הכל תלוי בשאלה מה תפקיד השב"כ ואני נמצא כאן כראש שב"כ לשעבר.

אני לא משוכנע שהייתי משקיע בתוספת הזמן שצריך להשקיע כדי להפוך את המידע לאופרטיבי, מקוריוז ודבר שצריך לעצרו לדבר אופרטיבי.

כדי להפכו לדבר אופרטיבי אני מעריך שצריך לעקוב אחרי תהליך כזה ולראות בפועל שהוא קורה.

אם לטענתך פירוש הדבר דרך של אימות אני משיב שאין סוף לרמת האימות שבסופו של דבר אפשר להגיע אליה. אנו חשבנו אז ואני חושב היום, כשהמידע מגיע יותר מנחקר אחד ויותר מהזדמנות אחת , מבלי שיש לאותם נחקרים סיבות להמציא אותו, זה רמת אימות מספקת על מנת לעשות שני דברים, אחד, לתת הנחיה לדרג המקומי- שב"ס לוודא שתהליך כזה לא מתקיים, והדבר השני, להבין דרך זה את תמונת העולם ותהליך זרימת המידע בתוך שב"ס.

המידע על הפתקים הוא מידע שלא מציין את התובע בצל"ש, ומייחס לו התנהגות פסולה, גם אם הוא מרגל  או בוגד כשאלתך.

גם לבוגד אין לייחס מעשים שלא עשה. אני לא משוכנע שהמידע הזה מכתים אותו בכתם חמור בעיני הציבור הישראלי,כשאלתך, מעבר לכתם שרובץ כבר עליו.

ש. האם זה מסביר את קלות הדעת שבה הפצת את אותו מידע?

ת. אני לא מקבל את נוסח השאלה. בתחילת עדותי היום הבהרתי שלא הייתה שום קלות דעת בכל המפגש עם הכתבים.לא התייחסתי לפורום של הכתבים כפורום להפצת מידע.

לו ידעתי שדברי יפורסמו חרף היותם נאמרים בכנס סגור של כתבים לא הייתי אומרם ולא הייתי מקיים כלל כנס כזה.

לציטוטך מעמ' 6 בעדות רון בן ישי בשורה 2- לא מקובל עלי שניתן להשתמש בחומר רקע כחלק מחומר נכתב עתידי.

מבחינתי התדריך לכתבים היה כולו סגור,  ולא לפרסום.

 

 

חקירה חוזרת: אין שאלות.

 

 

 

 

עד הגנה 4- יוסף הרוש- מוזהר כחוק ומעיד בחקירה ראשית לב"כ הנתבעים:

אני מכיר את התובע.

ישבנו יחד באותו בית הסוהר ושם הכרתי אותו.

לאחר שחרורו משב"ס קראתי את הכתבה בעיתון שאתה מציג לי (מתקבלת בהסכמה ומסומנת נ/2).

אני מספר בכתבה על שיחותיי עם התובע בשב"ס ועל דברים שאמר לי .

ש. אני מפנה לדבריך המצוטטים בנ/2, עמודה ימנית שורה 5 מלמטה, ואני רוצה לאמת שאכן אמרת את הדברים בציטוט מהתובע?

 

ב"כ התובע:

מתנגד . אין רלוונטיות. עוסקים במעשה עובדות ספציפיות שיוחסו לתובע ע"י הנתבעים. אין להם קשר לדברים אודותיהם שואל חברי.

 

ב"כ הנתבעים:

בכתב התביעה עצמו עשו עניין זה לרלוונטי, מפנה לסעיף 16. הרלוונטיות היא בטענו לשם טוב שנפגע.נציג פסקי דין והחלטות המצביעים אחרת. מעבר לזה, העד מספר במקרה זה על דברים שלא נמצא אותם בפסקי הדין.

אם זה לא מספיק אז בתצהיר התובע לסעיף 4 שלו הוא מדבר על התנהגותי לכל סוג של פגיעה של חפים מפשע. חברי בחר שלא להגיש תצהיר נזק ואז נשארנו עם טענה של נזק כללי. יוצא שגם בנושא הנזק אנחנו חייבים לדון עתה.

מפנה להחלטה שקבעה ישיבת היום לסיום כל הראיות.

 

ב"כ התובע:

יש החלטה לפצל את הדיון לשאלת האחריות. מפנה לסעיף 5 לתצהיר התובע שמתייחס לנזק ואנו מסתפקים באמור שם לעניין הנזק.

לא נביא ראיות נוספות בעניין הנזק. זולת באמור 5 לתצהיר התובע.

הנתבעים רשאים לחקור את העד הנוכחי בשלב הנזק גם את השאלות ממין השאלה הנוכחית.

אני מתקן: גם סעיף 6 לתצהיר התובע נוגע לעניין הנזק.

 

ב"כ הנתבעים:

לאור הצהרת חברי על אי הבאת ראיות ועדויות בעניין הנזק. זולת עצם האמור בסעיפים 5+6 לתצהיר התובע, אשקול אם נביא ראיות משלימות כלשהן בעניין הנזק, במידת הצורך.,

כוונתי להפרכת הנטען בסעיף 6 לתצהיר התובע שכן לפי המידע שבידי נושא הכתבה הנוכחית והפתקים לא עלו כלל בדיוני הוועדה כשיקול לשחרור מוקדם של התובע.

 

ב"כ התובע:

אני מבהיר את סעיף 6 לתצהיר התובע ולא נטען שהפרסום הובא לידיעת וועדת השחרורים אלא רק שהתרשמות התובע היא שהפרסום תרם לאי שחרורו.

ב"כ הנתבעים:

בנסיבות הבהרה זו אני מצטרף להסכמה אודות ביטול פיצול שמיעת שני שלבי המשפט ולא נביא ראיות נוספות בעניין הנזק הנטען.

 

ב"כ התובע:

על כן אני מסיר התנגדותי לשאלות כלפי העד הנוכחי לעניין תוכן שיחותיו המצוטטות בנ/2 עם התובע, ואין לי כל התנגדות במישור הקבילות או הרלוונטיות.

 

העד ממשיך:

אני מעיין בכתבה נ/2 ומאמת כל תוכנה. אין שם ציטוט שאינו נכון. יש אף יותר מזה מבחינת דברים ששוחחנו.

בהפנותך לפסק בכתבה שם מסרתי שהתובע ניסה לשדלני באחת מיציאותי לחופשה להביא מכתב מהכלא החוצה, וכי סירבתי לכך, אכן כך קרה והיו מקרים נוספים של הברחת מכתבים מצידו על ידי אסיר אחר ואותו אסיר אחר נענש על כך. גם התובע נענש על כך.

גם שרשרת שקיבל מהתובע לתקן נתפסה. אותו אסיר איבד גם את זכות היציאה לשיקום כעבור יומיים.

 

חקירה נגדית:

אני אכן זוכר אותך.

אתה ייצגת בחור בשם יוסי הררי.

היה לי עסק אחד עם יוסי הררי.

מכרתי לו רכב ולא נכון שניסיתי לרמותו.

לא ריציתי מאסר בגין פרשה זו אלא בגין זיוף רכב בתיק אחר לגמרי.

לא נכון שניסיתי למכור ליוסי הררי רכב מזויף.

היה משפט אזרחי ביני לבין יוסי ולא ידוע לי אם חויבתי לשלם ליוסי כסף.

אם לטענתך יוסי הררי ביקש ממך הבוקר לשאול אותי מדוע אני לא משלם את סכום פסק הדין אני משיב שלא ידוע לי עליו ובמשפט לא הופעתי.נודע לי מאנשים על התביעה אבל לא על פסק הדין.

ישבתי 4 מאסרים בבית הסוהר.

ישבתי על החזקת רכוש גנוב, נהיגה ללא רשיון, קיבלתי שנתיים מאסר.

ישבתי גם על הריגה.

בנסיבות של הריגת מישהו שניסה לאנוס את ארוסתי ואם בני. קיבלתי על ההריגה 12 שנות מאסר.

אין לי התנגדות שתוציא את גליון ההרשעות הקודמות שלי ותציג אותו לבית המשפט.

(יינתן בהסכמה צו לקבלת המרשם הפלילי של הרשעות קודמות של העד).

לבית המשפט: לא באתי לישיבה האחרונה כי טעיתי והגעתי באיחור של יומיים-שלושה. הפקידה למטה נתנה לי טופס של היום.

שוטר הביא לי פתק על זימון להתייצב . אני מתקן- הוא הביא זאת לאשתי כי לא הייתי בבית. אני נשוי. שמה שושנה הרוש. לא הפקדתי כסף ולא חתמתי התחייבות כספית כי לא נתבקשתי.

 

העד ממשיך:

היו לי הרשעות נוספות ללא עונש מאסר בפועל בצידן. מדובר בעבירות רכוש.

לאחרונה שוחררתי משב"ס לפני 3 שנים.

מאז לא היה לי משפט פלילי. אני כיום נהג משאית עם רישיון.

ההרשעה על נהיגה ללא רישיון הייתה בשנת 1968, לערך. הייתה לי גם שלילת רישיון דאז. הייתה זו עבירה של נהיגה ללא רישיון ללא גרם תאונה כלשהי.

פעם אחת חקרת אותי במשפט.

לשאלתך אודות נסיבות פרסום הכתבה נ/2, אני מבהיר שהייתי אחראי על גינון כלא אשקלון והייתי מזועזע ממעשה של התובע, כי התקנתי דגלים בחג העצמאות והוא היה מסתלבט עלי בצחוק מדוע אני שם את הדגלים, ואז השארתי דגל אחד ואמרתי לו שאני רוצה לשים אותו אצלי במחסן והאחראי אמר לי שאשמור עליו כי הדגל כלול במלאי שהוא חתום עליו. תליתי את הדגל במחסן של הגינון, שכן הייתה לי גינה של 10 דונם, והתובע היה חופשי מסביב למחסן ולקח נענע והיה קובר כלים בתור גרימת נזק, ואז הוא ביקש סגריה או מקור אש  ממישהו וניסה לשרוף את הדגל והיה לנו על זה תאקל וויכוחים שהגיעו עד סגן מנהל הכלא ואז הכניסו את התובע לבידוד.למרות מה שכתבתם המדובר בתובע שלא היה מבודד או מסכן אלא ההפך. אני הוא זה שפנה "לידיעות אחרונות" בקשר לכתבה שהתפרסה בנ/2.

אני לא זוכר מתי פניתי לידיעות אחרונות מבחינת תאריך.

סיפרתי על הדגל כדי לתת לך רקע מי הוא התובע אחרי ששאלת אותי על עברי הפנימי.

כיהודי עקב שנאת התובע שהגיע עד אלי , מצאתי לנכון לפנות לידיעות אחרונות. הייתה לו שנאה אדירה , לא אלי אלא למדינה, למרות שגם אותי הוא כינה שבכנ"יק למרות שאין בכך כל אמת.

בחיים לא אמרתי לתובע שאני שבכני"ק. לעומת זאת יש לי משפחה בשב"כ.

אם לטענתך ידוע לך שבן משפחתי היה מעורב בפרשת עסק הביש במצריים אני לא מכחיש זאת.

גם אבי עבד בשב"כ.יכול להיות שסיפרתי לתובע על בן משפחתי בפרשת עסק הביש. אני לא עובד בשב"כ אלא עובד בטחון.הוא היה מנהל מחלקה בתעשיה צבאית.גם זה שירות בטחון בעיני ולכן אמרתי שאבי עבד בשב"כ.

יש לי משפחה בשירות הביטחון. לא סיפרתי על כך לתובע.

השגתי טלפון של העיתון וטלפנתי למישהו שהגיע לראיין אותי. אני לא זוכר מי נתן לי את מס' הטלפון שלו. אני לא זוכר את שמו של המראיין שבה לראיין אותי.

כשאני מסתכל על שמות הכתבים אני נזכר שדיברתי עם מאיר תורג'מן.

לא קיבלתי כסף עבור הראיון והכתבה ולא ביקשתי כסף.את זה עשיתי בהתנדבות ללא כל טובת הנאה.

לבית המשפט: לא הייתי אז אסיר בעת הראיון והכתבה.

 

העד ממשיך:

אני משוחרר מזה 3 שנים.יומיים לאחר הראיון פורסמה הכתבה.

כשהייתי בכלא אשקלון לא הייתי אסיר טעון הגנה להבדיל ממאסרי לפני כ-28 שנים.

לא נכון שכל האסירים בכלא אשקלון שאינם אסירים בטחוניים הינם אסירים טעוני הגנה. רק חלק מהם, אני לא הייתי כזה.

את כל מאסרי האחרון ביליתי בכלא אשקלון, הייתי שפוט ל-4 שנים וריציתי המאסר בניכוי 4 חודשים בלבד.

השתחררתי בשנת 2001.

קראתי כתבה כאילו התובע מסכן אבל בפועל הוא אוכל טוב יותר מאשר מנהל הכלא ומאותו אוכל ומאותו מטבח שאוכל המנהל. התובע היה אוכל בגינה ולא במטבח. אולי היו ימים שאכל בתא שלו. אני מכיר את התא של התובע. הייתי בתוך התא של התובע כשלא היה בו התובע.

אני יודע להתחכם כמוך, ואני מבהיר שבתא של התובע היה מחסן בגדי אסירים לפני 30 שנה , לערך, ואסיר שהוא היום נפטר, בשם הרצל אביטן שנפטר בכלא הוא נתפס בצרפת על רקע רצח רוני ניצן ז"ל, מנהל הכלא,ואז המנהל פנה לצוות הבנאים שעמדתי בראשו אז וחיפשנו פינה לבניית חדר מבודד לאסיר האמור כדי שיהיה קרוב לשוטר ולתא הבקרה. אז החליטו – המנהל אז היה מר דיסטנפלד- לקחת חלק מהמחסן הגדול ולהפכו לחדר. אלא נסיבות היכרותי עם תא התובע לפני 30 שנה.זה אותו תא ושם היה התובע.

בזמן ריצוי מאסר התובע בתאו לא ביקרתי בתאו.

אני והתובע היינו נפגשים מחוץ לתא. היו לנו הרבה שיחות ולא רק איתי , הוא היה נכנס גם לחדרים. כל הזמן דיברנו, למרות שנאתו למדינה שאתה מציין קיומה, גם עם מחבלים דיברתי. כשהמחבלים עשו פלאפל הם כיבדו את שנינו ממטבחם.

דיווחתי על הדברים של התובע גם לסוהרים. דיווחתי לקצין המודיעין.

לגבי פיצוץ אוטובוס ותגובת התובע בשמחה למשמע הדבר – את זה לא היה צורך לדווח כי זה לא מידע. אני הייתי שולח מידע שהיה גונב כלים והיה מחביא אותם בחולות.

את דברי השמחה על פיצוץ האוטובוס היה אומר בפורום של כולם לרבות סוהרים ולא הייתי צריך לדווח על כך.

אני לא זוכר את שמות הסוהרים אבל אפשר לברר בשיחות אישיות איתם.

לפני שנה שוחחתי עם סוהרים כאלה בפגישה בשוק הסיטונאי ברחובות.

לא זוכר שמות. אני זוכר את הסוהר כמו שאני מכיר אותך, אותך אי אפשר לשכוח.

היו גם אסירים ששמעו את שמחת התובע בעת פיצוץ אוטובוסים, למשל, אסיר שאני יודע שישמח לדבר על כך ויושב מאסר עולם ואני מתאמץ להיזכר בשמו, ואם אטלפן לאשתי היא תזכור את שמי.

לא עשו לתובע דבר בעקבות דברי שמחתו אלה, זולת קללות כלפיו וקללות מצידו. היו כאלה שהלכו איתו מכות, אסירים ולא סוהרים.

אני מניח שסוהר דיווח על הדברים, אך הדברים היו ידועים לגבי התובע והייתה לו שנאה וגם היום הוא מביע זאת בפורומים שונים.

לתובע הייתה שרשרת עם צלב והיא נשברה לו וביקש מאחד האסירים שיוצא לחופשה לתקן לו אותה והמנהל אסר עליו.

ציינתי את זה בצד ציון המכתב שניסה להבריח.

אינני זוכר את שמו של אותו אסיר שיצא לחופשה , אך אסיר שיצא לחופשה נתפס אצלו מכתב של התובע. המכתב והשרשרת נתפסו אצל אותו אסיר.

הייתי חי עם אותו אסיר באותו תא ולמרות זאת אינני זוכר את שמו. חייתי איתו באותו תא מס' חודשים עד צאתו לשיקום. מאסרו היה קצר.

בתא היו 5-6 אסירים. האסיר סיפר לי זאת וגם הסוהרים דיברו על כך. גם המנהל חגי סיפר לי זאת ובעקבות המעשה עצרו לאותו אסיר את הליך השיקום. עורך דינו שיכנע את מנהל הכלא לסלוח לאותו אסיר ולהוציאו לשיקום במאוחר וזאת למרות הניסיון להבריח מכתב התובע.

אינני יודע מהו העונש שקיבל התובע.

לשאלתך אודות הפס האדום המוזכר באמצע העמודה הימנית בכתבה נ/2-אני הייתי אחראי על שטח הגינון. היו לי צינורות בצבעים. התובע הגיש עתירה באמצעות אנשי זכויות האדם , הייתה ועדה שהתיישבה בחדר הביקורים ויצא מנהל ושאל אם יש לי צבע אדום ואמר לי לסמן פס אדום עד חדר האוכל, שהותיר מרחב די גדול והביקורת אישרה זאת. הפס האדום היה הגבול שמותר לתובע ללכת. קודם לכן היה לו חופש תנועה אף עד ההנהלה.

היו לו חציות של הקו האדום.

דיווחתי כלפיו רק על הטמנת הכלים בחול.

דיווחתי גם על הקטע שאתה קורה מהכתבה, בסוף העמודה הימנית, על כך שבכוונתו לפרסם חומר מזיק למדינה עם שחרורו וכי "כל מה שהוא יודע הוא יפוצץ".

נזכרתי בכך למרות שקודם לכן השבתי ל ך שדיווחתי רק על הטמנת כלים בחול. בעניין ציטוטך האמור דיווחתי לקצין מודיעין בשם אביהו.

התובע עשה דברים בפרהסיה כזו ובשנאה גדולה שלא כל דבר היה צריך לדווח.

לשאלתך אם הדברים זיעזעו אותי אני משיב שזה כאב לי לראות שהוא נהנה שאנשים נהרגו בפיצוץ.

זה קשה לשמוע דבר כזה ולו היית שומע באלה כינויים הוא היה מכנה לא היית מייצג אותו.

לשאלתך, אני מאשר שאז גם לא היית חבר שלו.

אני לא הייתי חבר שלו.

בצטטך מנ/2 על כך ששוחחנו המון והיינו חברים ושתינו תה בתא וכי יש לו טלוויזיה ספרים ומכשיר וידאו, אני מבהיר שכך היה בתקופה הראשונה עד שניסה לעשות טריקים בטלפונים בחדר אוכל כי בתור אסירי עבודה היינו חופשיים ואני הייתי אחראי על הטלפונים שסגרתי אותם בלילה בהנחיית רס"ר הבסיס.

המנהל החדש אסר על התובע להכנס לחדרינו, הפסקתי להיות חבר שלו.

לא הייתי יכול להיות חבר של מי ששמח על פיגועים.

החברות הייתה לפני כן, והשנאה גברה וראיתי בדיוק מי האיש והתרחקתי גם ממקורב ו אחר שלו, זה שהסתבך בפרשת נימרודי, רפי פרידן.

נזכרתי שהאסיר שמוכן לספר על התובע שמו מכלוף בנישתי.

רפי פרידן גם שמע את דיבורי התובע והיה מסתלבט עליו.

בא מנהל החדש ועשה סדר חדש.

לא דיברתי עם כתב נוסף זולת מאיר תורג'מן.

אין לי כישוריי ספרות ולא נכון שהצעתי לואנונו לצבוע לו את שערו.

 

 

חקירה חוזרת: אין שאלות.

 

ב"כ הנתבעים:

אלה עדיי הנתבעים.

 

 

החלטה

 

לבקשת העד ולבקשת ב"כ הנתבעים אני קוצב את שכרו בסך 250  ₪ שישולם לו על ידי הנתבעים.

 

ניתנה היום ז' בתשרי, תשס"ה (22 בספטמבר 2004) במעמד המתייצבים כאמור.

                                                                               

 

 

 

 

 

 

ׁ(הדיון מתחדש לאחר הפסקה קצרה).

 

עד תביעה 1 – מרדכי ואנונו- מוזהר כחוק ומעיד בחקירה ראשית משלימה , לב"כ התובע , בהסכמת ב"כ הנתבעים:

לשאלתך מהי תגובתו על עדות יוסי הרוש- יש עובדות ויש שקרים בעדותו. הוא שיקר המון. הוא שיקר בזה ששרפתי דגל.  לא ניסיתי לשרוף דגל ( לשאלה מדריכה).

לעניין שמחתי לשמע פיצוץ באוטובוס- תגובתי היא שלא נכון המיוחס לי. אני ההפך מכך. מתנגד לפעולות טרור ומתנגד למותם של חפים מפשע ורואה בפעילות טרור כמזיקה לפלסטינאים עצמם ולא מועילה להם.

גם לא אמרתי שאשמח אם תיפול עתה פצצת אטום על המדינה.

מה שהיה נכון בדבריו ובכתבה זה שהוא ניסה להיות חבר שלי בתחילת מאסרו, כשהגיע לכלא, ניסה להתחבר אלי ואני ראיתי בו כסוכן מושתל מטעם השב"כ לנסות להתחבר אלי ולקנות אותי. לאחר תקופה מסויימת כשחשפתי את העבר שלו ואת הדעות שלו ואת קשרי משפחתו משהשב"כ אז התרחקתי ממנו. אני גם ראיתי אנשי שב"כ שבאו לבקרו בכלא , הוא סיפר לי והעיד שהיה בכלא אשקלון 25 שנה לפני שחזר לכלא שוב, כך שהוא היה משתף פעולה או עובד למען שב"כ או שב"ס. כל האסירים שהיו מותר היה לי לפגוש אותם אלא היו עבריינים טעוני הגנה או מדווחים של השב"ס, כך שאני לא ראיתי בהם אנשים להתחבר או להתקשר עימם. ראיתי בזה עוד חלק משיטות השב"כ ליצור איתי קשר להשפיע עלי , להתחבר אלי .

מציטוטך מהסיפא לעמודה הראשונה ולתחילת העמודה השניה בנ/2- זה לא נכון לא אמיתי ולא עובדתי ואין לי שום סיבה לספר לבחור שהוא עבריין, שאינו קשור לסיפור הגרעיני בישראל. אני רוצה להוסיף לעניין הייחוס של נסיון הברחת מסמכים מצידי, כי מעולם לא ניסיתי במהלך 17 שנות מאסרי להבריח מכתב. בגלל שאני טענתי שזכותי להעביר מכתב כמו כל בן אדם ושיעבור מהשב"ס ויבדקו אותו.

מקרה אחד היה שמכתב אחד שלחתי דרך השב"כ לא הגיע המכתב ואז עשיתי העתק וזאת שלחתי באמצעות אסיר שלא בידיעת בית הסוהר וכנראה האסיר הזה עובד עם השב"ס והוא דיווח להם.

אינני יודע אם על אסיר זה העיד יוסי הרוש.

לעניין עדות עמי איילון על העברת פתקים מצידי- העובדות כמו שאני מכיר אותם והיו שאחרי 11 שנים בכלא, בספטמבר 1997, טיילתי בחצר ויום אחד מישהו דחף פתק מדלת שקשורה לחצר, אלי, לעבר החצר, ואני קראתי את הפתק שהיה באנגלית. מעבר לדלת הזו היה אגף 12 של אסירים פלסטינאיים שלא טיילו אלא שניים מהם עבדו בניקיון והייתה להם גישה להגיע לאותה דלת והם דחפו את הפתק , אני קראתי אותו ואני לא זוכר בדיוק מה היה כתוב בו והתחילו לדבר על פוליטיקה. הואיל והם הביעו תמיכה בי כל הזמן אז כנראה גם פתק זה היה באוירה של תמיכה ועידוד כלפי. על המקום כתבתי כמה שורות מענה על אותו פתק והחזרתי להם אותו. כתבתי שאני תומך בפלסטינאים ובזכויותיהם ובזכות קיומה של מדינה דמוקרטית ושיוויון זכויות לכל האזרחים ובחיסול הנשק הגרעיני בישראל.

למחרת, חזר עוד פעם הדבר הזה, וביום השלישי הוא התחיל לשאול אותי בנושא האטום והכל באנגלית, אני כתבתי לו שהכל פורסם והכל כתוב בספרים והוספתי שזה נושא יותר מידי גדול לפלסטינאים להתעסק עם נושא זה ואח"כ כתבתי גם בפתק אחר שאני חושד בו שהוא עובד עם השב"כ.זה נמשך כמה ימים לאחר מכן וזה נגמר.

 

חקירה נגדית:

לשאלתך אם לא זכרתי את כל נושא חילופי הפתקים הללו בעת ניסוח תצהירי אני משיב שסיפרתי על כך לעורך הדין שלי. אוסיף, שהאירוע הזה של חלופת הפתקים היה בשנת 97 והכתבה התפרסמה בשנת 99' ומיידית לא רואים את הקשר בין מה שהיה בשנת 97 לשנת 99'.

אני עצמי ראיתי קשר ולשאלתך מדוע אם כך לא הכללתי זאת בתצהירי אני משיב שהנחתי שאעיד בבית משפט ואספר על כך.

לא ידעתי שתותר לי חקירה ראשית משלימה אלא הנחתי שכאשר אתה תחקור אותי על פתקים אלה אני אספר עליהם.

לשאלת בית המשפט: כיצד צפיתי שישאל על פתקים בלתי מוזכרים בתצהירי אני משיב שהכתבה היא על פתקים ולכן אדווח על פתקים נכונים ולא על פתקים שדווחו כבעלי תוכן לא נכון בעיתון.

 

העד ממשיך:

לא אמרתי מילה על הפתקים שהחלפתי במשך תקופה מסויימת עם פלסטינאים בכלא, וחתמתי על תצהיר עדות ראשית שהינו מתייחס אליהם, ולשאלתך כיצד יכול היה בית המשפט לדעת עליהם לולא קיומה של חקירה נגדית, אני משיב שאיני מומחה למשפטים כמוך. התביעה שלי היא כנגד מה שפורסם בעיתון ומה שהצהרתי מספיק כדי להכחיש זאת.

(בהתנגדות ב"כ התובע לשאלה מה הסביר לו עורך הדין ואם כך הסביר לו – נמנעת התשובה לשאלה מחמת חסיון יחסי עו"ד לקוח).

סיפרתי לעורך הדין שלי על פתקים שהוחלפו ושלטענתי אינם כוללים מידע על ייצור חומרי נפץ ופצצות, ואין לכך זכר בתצהיר, והסתפקתי בנוסח הנוכחי של תצהירי כי לא ראיתי בכך נקודה חשובה לציון, מה שראיתי זה הכתבה הראשית של ידיעות אחרונות שהינה כתבה לא נכונה.

התצהיר הובא לי במתכונתו המודפסת לחתימה כעובדה מוגמרת לבית הסוהר.

אני מאשר את כל תוכנו.

אני דרשתי לתקן את המילה האחרונה בסעיף 3 וזה תוקן במעמד החתימה על ידי עורך הדין המחתים.

ראיתי את כתב התביעה והסכמתי לתוכנה.

ידעתי שנציב שב"ס אמר שאין כל פתקים.

לציטוטך מנספח ב' לתצהיר של רון בן ישי- שם שלל הנציב דאז ידיעה כלשהי על פתקים, אני לא הגשתי תלונה למועצת העיתונות. הייתי מבודד ללא קשר טלפוני או קשר מכתבי עם העולם החיצון. כל מכתב היה אמור לעבור דרך השב"כ ולהתעכב כ-4 חודשים. לכן ויתרתי מרצוני להתלונן על כתבות רבות.

לעורך הדין שלי היה קשה לבוא אלי מת"א לאשקלון.

לא ידוע על התלונה למועצת העיתונות  ולא אני כתבתי אותה.

מצבי כל כך היה גרוע וחמור כך שלא התייחסתי לכתבה הזו והיה לי תנאים קשים של תקופה ארוכה של בידוד. יותר היה מעניין אותי איך להשתחרר ולצאת מהבידוד.

אני ידעתי על התלונה למועצת העיתונות. אח שלי דיווח לי עליה באחד מביקוריו.

אני מכיר את הגב' רינה מוס ואת גדעון ספירו, המצויים באולם בית המשפט.

יכול להיות ששלחו לי עותקי התלונה ומכתביהם.

שמעתי שהשב"ס מכחיש את העברת הפתקים. ידעתי שהתלונה מסתמכת על דברי הנציב עזאני.

לשאלתך אם הסבתי את תשומת ליבם של ה"ה מוס וספירו על כך שעזאני שוגה וכי היו פתקים שהחלפתי עם אסירים פלסיטנאים, אני אומר שלא אמרתי ולא כתבתי להם ולא היה לי קשר ישיר איתם. לא כתבתי להם על כך במכתבים.

המכתב מתייחס לכתבה על העברת פתקי לייצור פצצות ובכך לא שיקרתי. זאת תשובתי לשאלתך אם שיקרתי את מוס וספירו בכך שלא העמדתי על קיום חילופי הפתקים.

בהפנותך לנספח ג' לתצהיר רון בן ישי בדבר הסיפא שבמכתב עזאני- אני משיב שלא ידוע לי על כך, ועובדתית זה לא נכון.

קראתי את תצהיר רון בן ישי ולא קראתי את נספחיהם כי לא הובאו אלי. עו"ד ספרד  הביא לי את התצהיר של רון בן ישי וזה אותו אחד שהחתים אותי על תצהירי.

לגבי השורה האחרונה בנספח ג'- לא קראתי דברים אלה ואינני יודע להתייחס אליהם.

חילופי הפתקים היו בעת שהייתי בבידוד, ואילו הטמנת הפתקים שעליה מדבר

עזאני במכתבו היה לאחר שיצאתי מהבידוד וזאת תשובתי לשאלה מה לא נכון

באותה פיסקה שציטטת.

זה לא הגיוני שאדם יטמין פתקים בחצר בה אין פלסטינאים.

בעת בידודי הוחלפו פתקים מתחת לדלת. הייתה חצר של בלטות בקומה

השניה של הכלא ושם הייתה חצר של 10X20 מטר עם דלת כניסה אחת.

מתחתיה הוחלפו הפתקים וההחזרה של הפתקים הייתה במקום, באותו רגע.

הייתי מטייל שם לבד עם סוהר על הגג שהוא אמור להשגיח על בית הסוהר לא

עלי. הייתי לוקח איתי מכשירי כתיבה כי לעיתים הייתי יושב שם וכותב. אני

חושב שהייתה מצלמת טלוויזיה בחצר, אני חושב שראו אותו מחליף פתקים

והבאתי זאת בחשבון. עשיתי זאת כי לא כתבתי שום דבר אסור.

מדובר על 8-9 פתקים במשך שבועיים-שלושה.

לי לא נותר כל פתק כי אני לא יזמתי את כתיבת הפתקים כי יזמו שיחה איתי.

בתא שלי היו אלפי ניירות, מחברות. תמיד היו אלה תשובות על אתר ולכן לא

נותרו הפתקים ברשותי בין אלפי המסמכים שלי.

כשהייתי בבידוד החלטתי שאני לא שולח שום פתק לאף אסיר. השב"כ מכיר

את כל האנשים האלה וחששתי שכל הפונה אלי בעת הבידוד משתף פעולה עם

השב"כ.

לאחר הבידוד החצר הייתה מאדמה עם דשא וצמחים.

הותר לי אחרי 11 שנים במקום לשחרר אחרי 2/3 להימצא באותה חצר בשעה

07.00 בבוקר עד 21.00 בערב.

שם מותר לזרוק או לשכוח פתקים או למצוא סוכנים למשלוחים. הציעו לי להבריח מכתבים וסירבתי.חוץ מהמקרה שסיפרתי שמסרתי מכתב להברחה.

מכל מכתביי שמרתי לי העתקים ולכן יכולתי לשלוח באמצעות האסיר את העתק המכתב החדש.את ההעתקים החרים השב"כ לאחרונה.

אני לא ידעתי מה השב"כ צינזר במכתבים.

אני דרשתי שיביאו לי מכתבים עם סימוני צנזורה ואני אחתוך בעצמי את הטעון צינזור.

כך ידעתי מה השב"כ צינזר במכתב. באותו מכתב לא הייתה כל צנזורה ובכל זאת זה המכתב שאותו שלחתי למשלוח בהברחה עם אסיר.

כיוון שהמכתב עבר צנזורה ועוכב 4 חודשים לא רציתי שיתעכב נוספות.

חששתי מעיכוב נוסף שנועד לעיכוב הקשר שלי עם העולם החיצון.

שלחתי כ-3,000 מכתבים במהלך מאסרי.

בכל זאת דווקא מכתב זה שלא צונזר כלל בחרתי לנסות להבריחו. התפתיתי באמצעות מי שהיה מוכן לעשות זאת.הוא יזם זאת ולא אני.

עליתי לארץ בשנת 63' והייתי בן 10.

החתימה שלי באנגלית התחילה רק בבית הסוהר כי אני מתכוון לחיות בחו"ל וזו תהיה חתימתי גם בחו"ל.

רציתי להחיל ייחוד חתימה זהה שהיא תמיד באנגלית.

העיתונאים מפרשים את התוספת JC כג'יסוס קרייסט אך הנכון הוא שזה שמי ג'ון קרוסמן.

למדתי בארץ בבית ספר עממי ובישיבה תיכונית ולאחריה באונברסיטה בת"א (פיסיקה) ועברתי לעבוד בדימונה ואז במהלך עבודתי התחלתי ללמוד גאוגרפיה ופילוסופיה באונ' באר שבע שם קיבלתי תואר ראשון. אין לי תואר נוסף.  קיבלתי ד"ר לשם כבוד באונ' בנורבגיה.

לשם קבלתי לעבודה אז בכור הספיקה תעודת סיום תיכון ושם נתנו לנו קורס של 9 חודשים, להשלמת ידע במתמטיקה וכימיה ועוד 6 חודשי לימוד העבודה עצמה. זה כלל לימוד אודות הכור ואודות העבודה הספציפית.

לבית המשפט: שירתתי שלוש שנים בשירות סדיר בחיל ההנדסה וסיימתי כרס"ל.

זה היה חיל הנדסה קרבית. הייתי שנה בקורסים ושנתיים מדריך טירונים בטירונות הבסיסית.

עברתי קורס חבלה וקורס משק"ים. הייתי מש"ק חבלה מוסמך והדרכתי טירונים.

במסגרת הסמכתי זו השתתפתי במבצע פיצוץ מתקנים צבאיים ברמת הגולן במתקנים שהוחזרו לסוריה ובאותו תפקיד הייתי הרס"ל בעת שהיחידה שלי חיברה מטעני חומר נפץ  ופוצצה בעזרתם את המתקנים.

יש לי ידע בחבלה ובכל זאת הצהרתי את האמור בסעיף 3 . ביקשתי שימיר את המילה פצצות במילה חומרי נפץ. לא הסכמתי שיהיה כתוב שאין לי ידע בייצור פצצות כי יש לי ידע כזה משירותי הצבאי וגם לא רציתי שמישהו יחשוב שאם כתוב שאין לי ידע בנושא ייצור פצצות, כי אז אולי הכווונה לפצצות אטום.

לבית המשפט: הייתי צריך להבהיר שאין מדובר בפצצות אטום, כי יש אנשים שלא יזכרו על מה מדובר ויחשבו שמדובר בפצצות אטום, למרות שמדובר בתביעתי זו, ולמרות שהתצהיר מנוסח על ידי עורכי דיני.

נכון שיש לי ידע צבאי בנושא מה זה פתיל, טי.נ.ט ומצת אבל לא איך מייצרים את חומר הנפץ עצמו.

לא הבהרתי את מסגרת הידע שלי בסעיף 3 לתצהיר כי זה לא מה שנטען בכתבה.

מה שיוחס לי בכתבה זה העברת פתקים עם נוסחאות לייצור חומרי נפץ וזה לא נכון.

לא רואה את עצמי כיודע כיצד להכין פצצות. לו היו אומרים שאני מוסמך לחבלה כבוגר הקורס לא הייתי מכחיש.

נכון שבקורס החבלה למדנו גם כיצד מאלתרים פצצות או חומר נפץ וכיצד מאלתרים מטענים. אני חושב שכל חייל עובר דברים כאלה. אני עברתי את זה.

אני עברתי את זה גם בקורס החבלה הבסיסי ולאחר מכן בקורס המשקי"ם.

לא ציינתי כל זאת בתצהירי, כיוון שלא מדובר בפעילות אזרחית , אלא בעבודתי בצה"ל. מאז עברו 20 שנה, את הצבא סיימתי בשנת 74' הכתבה התפרסמה בשנת 99'.

בכור למדנו כימייה גרעינית  ואחרת. 

בהציגך לי כתבת ראיון איתי בעיתון הארץ מיום 22.4.04, אני מזהה את התמונה ואני מאשר שאמרתי ש"השב"כ לא יצליח לשבור אותי ואני גאה ומאושר בגלל מה שעשיתי".

הייתה לי הצהרה כתובה ומוכנה לעת שיחרורי.

אמרתי שאני לא צריך מדינה יהודית.

ביום 21.4.04 השתחררתי ובשאלך על תוכן קלטת אודיו שהוקלטה עוד בכלא על ידי גורמי בטחון יומיים קודם לכן, שם צוטטו דבריי כדלקמן : "לא כועס עליכם. פשוט חולק על דעתכם, אבל לא צריך להילחם בחיים יש פה את החמאס, הם כועסים עליכם ומתאבדים. אז אני הייתי משהו בין החמאס לאלה שגם כן מתאבדים", אני לא יכול להגיד אם מילה במילה כך אמרתי, אבל אמרתי דברים דומים ושנית, הדברים יצאו מהקשרם ואני לא זוכר אם אמרתי כך מילה במילה.

אמרתי דברים ברוח הדברים האלה – אני רוצה להשלים שהכוונה היא שאני לא כמו אנשי החמאס שמתאבדים במלחמה שלהם בשב"כ במדינת ישראל, ובשנותיי הראשונות בבית הסוהר ועשיתי דברים כמו מתאבד זאת אומרת שאני הורס את עצמי במלחמה שלי איתם.

אני נלחמתי על הזכויות שלי בבית הסוהר וזה המונח התאבדות בציטוט שלך ולא התכוונתי לפגיעה באחרים. מצד אחד כעסתי על מה שעשו לי בבית הסוהר ומצד שני נמנעתי מלהתאבד לגמרי ולהזיק לעצמי.

לא התכוונתי למשמעות של פגיעה באחרים.

החמאס נלחם במדינת ישראל ומצד שני רוצה להשיג מטרה שתהיה להם מדינה פלסטינאית ולסיים את הכיבוש והם עושים זאת בצורה כזו שהם הורגים את עצמם בתוך אזרחי ישראל וזו שיטתם להשיג את המטרה.

רוח הדברים המצוטטת בקטעים הצבועים בכתבה היא נכונה ואמרתי דברים כאלה, הגם שאינני יכול לאשר או  להכחיש אמירת מילה זו או אחרת. דעותיי קרובות לדברים המצוטטים מפי.

(הכתבה מוגשת בהסכמה ומסומנת נ/3).

בראיון משודר איתי בבי.בי.סי ביום 8.6.04, שם שוחחתי עם הכתבת יעל לוטן תחת שיחה עם העיתונאי הבריטי בצו שאסר לי שיחה עם עיתונאים זרים, אכן אמרתי שמצאתי את עצמי מזדהה עם הצד הערבי ומקבל אותו.

המשמעות של זה: אני טוען שמדינת ישראל היא לא מדינה דמוקרטית, שכן זאת צריכה להיות ולקבל את כל התושבים שווים , יהודים , פלסטינים ומוסלמים ונוצרים והמצב במדינת ישראל זה לא דמוקרטיה לכל העדות. בגלל זה אני צריכים מדינה דמוקרטית חילונית.

אני מזדהה עם הצד הערבי , אני מזדהה עם זה שזכות הערבים לסיום הכיבוש ולפתרון הבעיה הפלסטינאים ולקבל הפליטים הפלסטינאים שהם כאלה כבר 55 שנה.

(בהסכמה מסומן פסק הדין בבג"צ 5211/04 בעניין מרדכי ואנונו ואח' נ' אלוף פיקוד העורף ואח' מיום 26.7.04 – כנ/4).

(נרשמת התחייבות ב"כ המדינה להמציא בהקדם לתיק ביהמ"ש עותק מהכרעת הדין המצונזרת בתיק ביהמ"ש המחוזי בעניין התובע, כהסכמת הצדדים מראש).

(מתקבלים פרטיכל הדיון וההחלטה בעניין הליכי ועדת השחרורים, ומסומנים

נ/5, נ/6).

(מתקבל פסק דין נוסף בעניין הליכי השחרור של התובע ומסומן נ/7).

בהציגך לי כתבה נוספת של רון בן ישי לאחר הכתבה נשוא התביעה, אכן שמעתי כבר את הטענה הנזכרת בכתבה לפיה יש הסוברים שדבריי בנושא הגרעין דווקא חיזקו את כושר ההרתעה הישראלי ולא החלישוהו.

ישנם גורמים בישראל העוסקים בעיצוב מדיניות הגרעין שכך סוברים ומשתמשים בפרסום שעשיתי לחיזוק עוצמת ישראל. לא זו בלבד שלא לכך אני התכוונתי אלא שהמציאות היא שהעולם יותר ויותר לוחץ על ישראל לפרק את הנשק הגרעיני שלה ולעשות שלום עם מדינות ערב.

(מתקבלת הכתבה בהסכמה ומסומנת נ/8).

אני רוצה להוסיף בקשר לרון בן ישי, שכאשר פניתי לסנדיי טיימס בספטמבר 86 העיתון שלח עיתונאי שלו לישראל לחקור על החיים שלי בישראל. והוא נפגש עם העיתונאי רון בן ישי ומזה ידע רון בן ישי, שאני רוצה לפרסם את סודות האטום של ישראל והלך וסיפר לשב"כ ולמוסד על ואנונו מרדכי המדבר עם העיתונאים וכנראה האיש שהעיר את המוסד והשב"כ לפעול לחטיפתי ומאז הוא מעורב בסיפור של ואנונו.

זה לא השערה אלא כך דווח לי על ידי העיתונאי שישב בלונדון על כך שהם פגשו את רון בן ישי.

יש להניח שרון בן ישי כאיש צבא לשעבר וכמנהל גלי צה"ל ואיש ביטחון והוא שהפנה לשירותי הבטחון בנושא של נשק גרעיני.

העיתונאי הבריטי סיפר לי שדיברו גם עם חברה ללימודים שהייתה חיילת ושהכירה אותי ושגם היא פנתה למוסד ולשב"כ. אני טוען שרון העיר את השב"כ ויכול להיות שגם אותה בחורה עשתה זאת.

עם הסנדיי טיימס דיברתי באוסטרליה ולונדון. באוסטרליה דיברתי גם עם אנשי עיתון אחר , הניוזויק.

העיתונאים הללו לא הסכימו לעשות את הקבלה. הראיתי להם גם תמונות מפותחות.

הגעתי לאוסטרליה במאי ופיתחתי את התמונות ביולי. את הארץ עזבתי בינואר.

הייתי בתאילנד ובורמה לפני כן.

העיתונאי של ניוזויק לא בדק המידע עם עיתונאי ישראלי, אלא שלח אותי לבדיקה בניוזויק בניו יורק ושם אמרו לו שלכשאגיע לניו יורק אפנה אליהם.

הם לא בדקו את המידע. השם עמי דורון לא מוכר לי. השם פישי לא מוכר לי.

לא ידוע לי שלעיתונאי באוסטרליה היה קשר עם ראש מחלקת ביטחון שדה בישראל.

אם לטענתך היה על זה פרסום אני משיב,שעל קשר כזה לא קראתי.

אני מכיר את פרסום ידיעות אחרונות יום לפני הכתבה נשוא התביעה, שבאותו פרסום קודם נכללו 11 עמודי פרטיכולים של המשפט הפלילי.

(מתקבל ומסומן נ/9).

כנראה שכתבה זו עשתה שינוי בדעת הקהל כלפי הסיפור שלי ומישהו רצה להרוס את האוירה הזו שהשתנתה ולכן פורסמה הכתבה הנוכחית.

לא ידוע לי אם כתב הסנדיי טיימס פיטר הונאם ראה בכתבה נ/9 בגדר שירות גדול עבורי. הוא רק עיתונאי ואיננו האפיפיור של העיתון. אני רוצה להוסיף, שהפרסום שעשיתי שהתפרסם בלונדון ביום 5.10.86 עם כל האינפורמציה והתמונות שמסרתי על סודות האטום בישראל, בפירוט רב, העיתון ידיעות אחרונות שהוא הנפוץ במדינה לא ראה לנכון לפרסם את הכתבה הזו בזמן שעיתונים קטנים כמו הארץ ומעריב פרסמו זאת מילה במילה ולמעשה שירתו את התפקיד שלהם לציבור.זאת הפעם הראשונה שזה יצא לקהל וזה היה חשוב מאוד. ידיעות אחרונות שמחובתו היה להביא אינפורמציה זו לתושבים התעלם מזה לגמרי. הסתפקו בכתבה קטנה של כמה מילים.

אבל בזמן המשפט שלי בבית המשפט המחוזי בירושלים פרסמו כתבה ענקית עם תמונה שלי רוכב על חמור.

אני לא רואה את רון בן ישי האחראי.

(הכתבה אודות פיטר הונאם מתקבלת ומסומנת נ/10).

הונאם עשה עבורי שירות והוא נמנה על אוהדיי.

את אביגדור פלדמן אני מכיר. בהגיבו על הפרסום נ/9 הוא אמר שהנוסח הזה מאוד מצונזר ומביא בדר"כ את קולו של ואנונו מאוד בעקיפין, דרך גרונו של השב"כ ואח'. והוא מוסיף שם שמצד אחר זה חשוב כי ממה שנחשף עולה דמות האיש במסכת הברזל,ואם לטענתך גם עו"ד פלדמן היה מרוצה מהפרסום (מתקבל ומסומן נ/11), כי אז ברור שיש משהו חיובי בכתבה ואני רואה בזה שהעיתון ידיעות אחרונות אחרי 11 שנות פרסום כתבות גרועות עלי עם שקרים לרבות שאני קומוניסט והומוסקסואל ושקרים נוספים. לפתע החליטו לעשות טובה כאילו כלפיי בגלל שהמוסד והשב"כ לא הצליחו לשבור אותי בכלא.

לא הגשתי תביעה על כך נגד ידיעות אחרונות. גם לא בגין הוצאת דיבה על שקרים אלה.

למרות שלטענתי עמי איילון הוא המקור למידע שציטט רון בן ישי, בכתבה נשוא התביעה, נכון שלא ביקשתי להגיש גם נגדו את התביעה או לתקנה באופן שגם הוא יימנה על רשימת הנתבעים, ויש לשאול על כך את עורכי הדין שלי.

בהפנותך לכתבה במעריב על דברי שר המשפטים דאז פרופ' ליבאי מיום 1.12.93, אנחנו היינו ערים לטענות הכלולות באותה כתבה כבר במרץ 88', בעת הדיון בבית המשפט המחוזי והיו עיתונאים שקישרו בין המעשה שלי לבין המעשה של הפלסטנאים שפגעו באוטובוס העובדים בדרך לדימונה שם נהרגו שלושה עובדים ובאי כוחו שללו קשר כזה שלי , וייתכן שהאירוע הזה השפיע גם על השופטים ששפטו אותי.

זה לא נכון מה שליבאי אמר. לא תבעתי אותו כי עורכי הדין שלי היו צריכים לתבוע אותו.

מדובר היה על פרשנות שקושרת אותי ולא כמו כאן שמייחסים לי מעשה ממשי.

העורך הדין שלי היה צריך  להגיש תביעת דיבה נגד העיתון והשר ולא הוגשה תביעה כזו, כפי שלא הוגשו עוד תביעות רבות.

השר ליבאי ביקר אותי בתוך התא שלי בבית הסוהר ולא קראתי עדיין את אותה כתבה כך של ביקשתי ממנו להתנצל.

 

ב"כ הנתבעים:

אינני חוקר על עדויות שמיעה וסברה שאינן מגובות בתצהירים והכלולות בתצהיר העד, ובמיוחד סעיף 5 שכולו עדות שמיעה.

 

חקירה חוזרת: אין שאלות.

 

ב"כ התובע:

אלה עדי התובע.

 

 

 

החלטה

 

משהסכימו הצדדים על ביטול פיצול שני שלבי המשפט, ומשלא הביא התובע ראיות ועדויות בעניין הנזק הנטען זולת ההסתפקות באמור בסעיפים 5+6 לתצהירו, ומשהסתפק מנגד ב"כ הנתבעים בחקירה מוגבלת על סעיפים אלה ובהצהרתו המתועדת של ב"כ התובע בפרטיכל, ובהגשת מוצגים, תמה שמיעת הראיות בתיק זה על שני שלביו בכפוף להמצאת הכרעת הדין הפלילית המצונצזרת שב"כ המדינה באדיבותה תמציא לתיק בית המשפט בהקדם.

 

בנסיבות אלה, ולבקשת ב"כ הצדדים יוגשו סיכומים תמציתיים בכתב: על ידי ב"כ התובע, בהסכמתו, עד לא יאוחר מיום 21.10.04 , ועל ידי ב"כ הנתבעים עד לא יאוחר מיום 21.11.04 , ורשות הגשת סיכומי תשובה קצרצרים על ידי ב"כ התובע עד ליום 5.12.04.

 

הסיכומים יחזיקו עד ל-10 עמודים לכל צד והתשובה תהא עד 3 עמודים.

 

הסיכומים יודפסו באותה מתכונת הדפסה בה הודפסו תצהירי העדות הראשית.

 

כל צד המגיש סיכומיו יעשה כן גם במישרין לצד שכנגד באותו מועד בו הם מוגשים לבית המשפט.

 

המזכירות תביא התיק בפני 'עם קבלת שלושת הסיכומים ולא יאוחר מיום 6.12.04 (לתזכורת פנימית).

 

הצדדים יזומנו לשימוע פסק הדין בהתאם.

 

ניתנה היום ז' בתשרי, תשס"ה (22 בספטמבר 2004) במעמד המתייצבים כאמור.

                                                                               

 

 

198929/02א  120 הדס כחלון