1

 

   

בתי המשפט

הפ 000383/02

בית משפט השלום חיפה

 

20/06/2006

תאריך:

כב' השופט א. טובי

בפני:

 

 

 

 

דורון רז עו"ד

בעניין:

המבקש

 

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

1. מדינת ישראל - הממונה על הגביה

2. מנהל בע"מ

3. המוסד לביטוח לאומי (ניתן פס"ד)

 

המשיבים

 

 

 

 

פסק דין

 

המבקש, עו"ד במקצועו, עתר למתן פסק דין המצהיר כי פריטי המטלטלין המצויים במשרדו כמפורט בתובענה, אינם ניתנים לעיקול על ידי המשיבים. המבקש הודה בכתב התובענה כי במועד הגשתה עמד חובו לפקיד שומה חיפה על סך המתקרב ל- 600,000 ₪. אלא שלדבריו, הפריטים נשוא הדיון אינם ניתנים לעיקול משום שאלה פריטי מטלטלין הנחוצים לפרנסתו, לפרנסת בני משפחתו ועובדי משרדו, ולתפקודו ההולם של משרד עורכי הדין שבניהולו.

 

העיקול אשר הוטל על ידי המשיבים במסגרת הליכי הגבייה, נעשה בהתאם לסעיף 5 לפקודת המיסים (גבייה). סעיף זה מקנה לגובה המס סמכות להכנס לחצריו של החייב, שבהן נמצאים מטלטליו, ולעקלם.

 

טענתו העיקרית של המבקש הינה כי הליכי גבייה אלה, הנעשים כאמור לפי סעיף 5 לפקודת המיסים, כפופים להוראות סעיף 22(א)(4) לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז - 1967. סעיף 22 לחוק ההוצל"פ מונה את המטלטלין שאין מעקלים וקובע, בין היתר, כי אלה יכללו "כלים, מכשירים, מכונות ומטלטלין אחרים, וכן בעלי חיים, שבלעדיהם אין החייב יכול לקיים מקצועו, מלאכתו, משלח ידו או עבודתו שהם מקור פרנסתו ופרנסת בני משפחתו, ובלבד ששוויים אינו עולה על סכום שנקבע בתקנות, ואם היו מכונות - בתנאי שהחייב עובד בהן בעצמו או בעזרת שני עובדים לכל היותר".

 

גם אם אקבל את טענת המבקש כי הליכי הגבייה לפי פקודת המיסים כפופים לחוק ההוצאה לפועל וכי הציוד נשוא הדיון נחוץ לו לפרנסתו ולניהול משרדו, אין בכך למצער כדי להועיל, ודין תביעתו להדחות.

 

אני נוטה לקבל את גישתו של המבקש לפיה הליכי הגבייה הסטטוטוריים אינם אלא הליכים ממין מיוחד של הוצאה לפועל. עמד על כך בית המשפט בע"א 633/91 מנהל מס רכוש ומנהל מס שבח נ' אלי ושושנה שמש, פד"י מח (1), 841, בציינו כי:

 

"הסדרים אלה, ברובם המכריע, נותנים בידי הרשויות הגובות אמצעי עזר אדמיניסטרטיביים גרידא שכל תפקידם להקל על מלאכת הגבייה... טיבם של הסדרים סטטוטוריים אלה הוא, איפוא, אדמיניסטרטיבי - אכיפתי, ולמעשה אין המדובר אלא בהליכים ממין מיוחד של הוצאה לפועל". (ההדגשה שלי – א.ט).

 

הסוגיה של עיקול נכסים וזכויות נידונה לאחרונה בפסק דין מקיף בע"א 1167/01 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ, תק- על 2005 (4), 2872. כב' השופטת א' חיות הפנתה לכך שהעיקול הזמני המוטל על פי תקנות סדר הדין האזרחי נבדל מן העיקול המוטל במסגרת הליכי ההוצאה  לפועל  בכך שהראשון צופה פני העתיד ונועד בעקרון למנוע שינוי במצבו המשפטי של הנכס המעוקל עד להכרעה בתובענה, בעוד שנקודת המוצא של העיקול בהליכי ההוצאה לפועל היא קיומו של חוב פסוק. בהמשך קבעה:

 

"מבחינה זו, הליכי עיקול לפי פקודת המיסים דומים במהותם להליכי עיקול על פי חוק ההוצאה לפועל, שעיקר תכליתו היא, כאמור, גביית חובות פסוקים ...... על כן, מקובלת עלי עמדתה העקרונית של העירייה לפיה יש מקום להסתייע בהסדר הסטטוטורי הקיים בחוק ההוצאה לפועל ולהקיש ממנו לעניין פירושן של ההוראות שבפקודת המיסים הנוגעות להטלת עיקולים".

 

מקובלת עלי גם עמדתו של המבקש כי הציוד שבו מדובר נחוץ לו לניהול משרדו ולפרנסתו ופרנסת בני משפחתו. רשימת המטלטלין המפורטת בסעיף 16 לתובענה מונה שלושה מחשבים, מכונת צילום, מכונת פקס, כסאות ושולחנות משרדיים, ארונות, מדפים צמודי קיר, פלטה חשמלית, מקרר קטן וכיוצ"ב.

 

אין בידי לקבל את טענת המשיבה לפיה יכול המבקש לנהל משרדו אף ללא ציוד מחשבים. אין צורך במומחיות על מנת לקבוע שלא ניתן לקיים כיום משרד ראוי לעריכת דין ללא ציוד מחשבים מינימלי, לא כל שכן, כאשר אנו מצויים ערב השקתו של התיק האלקטרוני שיחייב תקשורת אינטרנט  ודוא"ל בין משרדי עורכי הדין לבית המשפט.

 

אלא שכל האמור לעיל, אין בו כדי להכריע את התובענה לטובתו של המבקש.  זאת על שום הוראת תקנה 50 לתקנות ההוצל"פ, תש"ם - 1979. תקנה זו קובעת כי שווי המטלטלין הפטורים מעיקול לפי סעיף 22(א)(4) לחוק ההוצאה לפועל, לא יעלה על סך של 200 ₪, ואם היו מכונות, סך כולל של 500 ₪. לא הובאה בפניי כל ראיה לכך ששווי המטלטלין נשוא התובענה אינו עולה על הסכום הנקוב  בתקנה 50 הנ"ל. מטעם המבקש הוצגה חוות דעת מומחה של מר קלינגר דן (מב/1) לפיה מערכת המחשוב במשרדו  הינה מיושנת, חסרת כל ערך מסחרי, ואיש לא היה רוכש אותה אלא בפרוטות. גם אם הייתי מקבל קביעה זו ומאמץ אותה, הרי שאין בה כל התייחסות ליתר המטלטלין נשוא התובענה, הכוללים, כאמור, מכונת צילום,  מרכזת טלפון, ריהוט משרדי, מקרר, מקרוגל, טוסטר ועוד. בהעדר כל ראיה לכך ששוויים של מטלטלין אלה אינו עולה על סך 500 ₪, אין בידי לקבוע כי הם חוסים בצילו של הפטור שבסעיף 22(א)(4) לחוק ההוצאה לפועל.

 

בשולי פסק הדין, אין לי אלא להצר על כך שהצדדים לא השכילו להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט, חרף הניסיונות שנעשו להשגת תוצאה זו. בסופו של דבר, מדובר בעורך דין שנקלע להסתבכות כלכלית וחרף זאת, הוא מנסה לפרנס את עצמו, את בני משפחתו ואת עובדי משרדו. איני מקל ראש בחוב הניכר שצבר המבקש לרשויות המס. יחד עם זאת, ספק אם הישועה תבוא מאותם מטלטלין פחותי ערך המצויים במשרדו ומאפשרים לו להמשיך לעסוק במקצועו. על אף האמור, הדין הוא כפי שקבעתי, עם המשיבות ולכן דין התובענה להדחות.

 

 

טוב יעשו הצדדים אם יבואו ביניהם בדברים, גם לאחר מתן פסק הדין, בניסיון להגיע להסדר ולאפשר המשך פעילותו של משרד המבקש.

 

אשר על כן, הנני דוחה את התובענה, ובנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

 

 

ניתן היום כ"ד בסיון, תשס"ו (20 ביוני 2006)  בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

 

א. טובי, שופט

 

 

הקלדנית: חגית ב.