בתי המשפט

 

 

 

 

החלטה

 

עניינה של החלטה זו בטענה מקדמית שהעלה הנאשם בתחילתו של ההליך, לפיה יש לבטל חלק מכתב האישום מחמת התיישנות.

 

בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם ביום 23.4.06 יוחסו לנאשם העבירות של פרסום תועבה והחזקת פרסומי תועבה (ריבוי עבירות), בניגוד לקביעות הסעיפים 214(ב) +214 (ב3) לחוק העונשין, התשל"ז -

1977.

 

בסעיפים 1- 4 לפרק העובדות של כתב האישום נטען כי החל משנת 1994 שמר הנאשם במחשבו סרטים ותמונות תועבה ובהם דמויות של קטינים בעירום שבחלקם אף נראים קטינים מקיימים יחסי מין. (להלן: "פרסומי התועבה").

עוד נטען כי הנאשם פרסם את פרסומי התועבה שבמחשבו באמצעות תוכנת הגלישה mirc כך שהציעם והפיצם באמצעות התוכנה, וזאת ע"י התקנת תוכנה המשנה את מאפייני ה-mirc  ומאפשרת שימוש במחשב הנאשם כשרת מחשב.

הנאשם ביקש מגולשים  באינטרנט סרטים ותמונות תועבה ותמורתם הציע את פרסומי התועבה שבמחשבו.

 

 

בסעיף 5 לפרק העובדות של כתב האישום, נטען כי ביום 15.7.04 נערך חיפוש בביתו של הנאשם במהלכו נתפסו מחשביו ותקליטורים שונים שהכילו מעל 25,000 פרסומי תועבה אותם החזיק הנאשם ומהם פרסם באינטרנט.

 

טענת הנאשם הינה כי העבירות העולות מסעיפים 1-4 לפרק העובדות, כמתואר לעיל, התיישנו על פי הוראות סעיף 214(ד) לחוק העונשין, כאשר על פי הפסיקה לא ניתן לראות בהן עבירת שרשרת.

כנטען, לא היה מקום לאזכור העובדות שהתיישנו בכתב האישום, הואיל ובאזכורן יש כדי לפגוע בזכותו של הנאשם למשפט הוגן.

 

תגובתה של המאשימה הייתה כי ענייננו ברצף אחד של אירועים מתמשכים של החזקת ופרסום פרסומי התועבה שתחילתם בשנת 1994 ואשר נמשכו עד ליום 15.7.04, עת נערך חיפוש בבית הנאשם.

לטעמו של ב"כ המאשימה, משמדובר בעבירה אחת מתמשכת, אין כל מניעה להעמיד את הנאשם לדין בגין העבירות העולות מסעיפים 1- 4 לפרק העובדות בכתב האישום מאחר ולא התיישנו.

 

"עבירת השרשרת מוגדרת כאירוע עברייני שמתבטא בסדרת מעשים שנעשו בשלבים שונים, שכל אחד מהם עשוי היה, בפני עצמו, להצמיח עבירה מאותו סוג, אלמלא נעשה על רקע מנטלי משותף לכולם, כחלק מעשייה עבריינית אחת ... עבירת השרשרת היא בעלת נפקויות בתחומים רבים מעבר לתחום סמכות השיפוט ... כגון בדבר תחילת הזרימה של תקופת ההתיישנות של העבירה ... תחילת תקופת התיישנותה של העבירה חלה עם השלמתה, שאף היא אחת ויחידה, המתממשת עם גיבוש אחרונת החוליות שבשרשרת". (ש"ז פלר, "עבירת-השרשרת, מהותה" משפטים כט (תשנ"ח) 529, בעמ' 538, 551, 552).

 

תפיסת המעשים הפליליים המאוחדים ביסוד הנפשי כעבירה אחת שביסוד הדוקטרינה של "עבירת- השרשרת" נדחתה בשורה של פסקי דין בבית המשפט העליון, בין היתר, בשל השלכתה על דיני התיישנות.

 

בדנ"פ אהרן משולם נ' מדינת- ישראל, תק-על 98(2), 1524, בעמ' 179 התייחס כב' הנשיא בקובעו כדלקמן:

 

"טול את דיני התיישנות  העבירה. אלה קובעים כי בעבור תקופה פלונית מתיישנת העבירה. אחד הטעמים לכך הוא, שעם חלוף הזמן שוב אין אפשרות לשמור על מערכת ראיות אמינה אשר תסייע בחשיפת האמת. הדוקטרינה הקונטיננטלית אינה עולה בקנה אחד עם רציונל זה. דוקטרינה זו קובעת כי ההתיישנות מתחילה עם השתכללות  החוליה האחרונה בשרשרת. נמצא, כי עם הזמן העובר מתחילתה של החוליה הראשונה ועד לסיום החוליה האחרונה- ותקופה זו עשויה להיות ארוכה ביותר- אינו מובא בחשבון בחישוב ההתיישנות. דבר זה אינו עולה בקנה אחד עם מוסד ההתיישנות בפלילים".

 

סעיף 214 ד' לחוק העונשין קובע תקופת התיישנות של שנתיים מיום ביצוע העבירה.

כתב האישום הוגש כאמור ביום 23.4.06.

 

לקביעתי, כל אחת מן העבירות שהנאשם הועמד עליהן לדין - כמצוין בכתב האישום "ריבוי עבירות"- עומדת בפני עצמה, כאשר תחילת ההתיישנות תקבע מיד בתום ביצועה ואין מקום להרחיב את תקופת ההתיישנות אל מעבר לתקופה הקבועה בחוק.

 

 יש לציין, בבחינת משנה חיזוק למסקנה זו, כי המחוקק מצא לנכון לקבוע לעבירות הספציפיות בהן עסקינן תקופת התיישנות יחודית, קצרה מתקופת ההתיישנות הקבועה בדין לעבירות מאותו סוג.

 

התוצאה המתבקשת אפוא הינה כי כל העבירות הנובעות מהעובדות המתייחסות לתקופה הקודמת ליום 24.4.04 הוא פרק הזמן של שנתיים שקדם להגשת כתב האישום, התיישנו.

 

הנני קובעת כי לא יותר למאשימה להביא ראיות להוכחת עובדות כתב האישום המתייחסות לתקופה עובר ליום 24.4.04, ככל שהינן מבקשות להוכיח מעשי עבירה, בהבדל בתיאור רקע בלבד ואין על הנאשם להתגונן בגין מעשים שקדמו ליום 28.4.04.

 

 

ניתנה היום י"ז בתמוז, תשס"ו (13 ביולי 2006) במעמד הצדדים.

 

 

 

 

 

 

ב"כ הנאשם:

מבקשת להגיש בקשה ב-5 הימים הקרובים לפסול את בית המשפט לאור העובדה שבית המשפט נחשף לכתב האישום שחלקו לא אמור להיות מובא בפני בית המשפט.

אני אגיש תוך 5 ימים בקשה מסודרת.

 

התובע:

לדעתי אין מקום לפסילה, אבל לא אתנגד שחברתי תגיש בקשה ואבקש לקבל פרק זמן יותר ארוך להשיב עליה.

 

החלטה

 

הנני דוחה את הבקשה כי אפסול עצמי מלהמשיך ולדון בתיק זה.

 

כתב האישום כפי שהוגש בפני בית המשפט עומד וקיים ולא ניתנה כל החלטה בדבר תיקונו.

 

כל שנקבע על ידי הוא כי אין על הנאשם להתגונן בגין עובדות שהתרחשו עובר ליום 24.4.04.

 

אין כל מניעה כי כל העובדות שנטענו בכתב האישום תשארנה חלק מכתב האישום כמהוות רקע לעבירות שבגינן יהא על הנאשם להתגונן.

 

ניתנה היום י"ז בתמוז, תשס"ו (13 ביולי 2006) במעמד הצדדים.

 

                                                                                                                  

 

 

 

התובע:

מבקש לקבוע להוכחות.

 

החלטה

 

הנני קובעת לשמיעת ההוכחות – פרשת התביעה, ליום 30.10.06 בשעה 9.30.

 

התביעה תעשה לזימון עדיה.

 

ניתנה היום י"ז בתמוז, תשס"ו (13 ביולי 2006) במעמד הצדדים.

 

                                                                                                                  

 

 

 

 

הקלדנית: פנינה ב.