בתי המשפט

 

 

 

 

החלטה

 

מהות הבקשה בקליפת האגוז:

בקשה להחזרת תפוסים, מקום בו התפוסים נתפסו מכוח צו חיפוש, שהוצא לכתובת שגויה. בבקשה להוצאת צו חיפוש נכתבה כתובת עסקו של המבקש, בצו החיפוש  שניתן נכתבה כתובת מגוריו של המבקש. החיפוש נערך בכתובת העסק מקום לגביו לא ניתן צו החיפוש.

 

תוכן הבקשה:

בפני בקשה לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן:"הפקודה"), להורות על החזרת 21 מארזי מחשבים, 21 מסכי מחשב, 22 מקלדות מחשב, 22 עכברי מחשב, שלטי מחשב, כסף מזומן בסך 17380 ₪ ו- 2040$, המחאות בסך 12850 ₪ ומסמכים (להלן:"התפוסים"). כל התפוסים נתפסו על ידי המשיבה, ביום 25/12/06 בבית קפה הידוע כ- "קפה אינטרנט" הממוקם ברח' הבנים 1630, חניון קיסר, בטבריה.

 

השתלשלות העניינים:

ביום 20/12/06 הגישה המשיבה בקשה למתן צו חיפוש בקפה "אינטרנט קופה ליין טבריה רח' גדוד ברק חניון קיסר" (כך נכתב במקור ד.פ).

 

ביום 21/12/06 בית המשפט השלום בנצרת, חתם על צו המתיר למשיבה לערוך חיפוש ב"שיכון אמס' הבית 75, דירה 4 עיר טבריה"( כך נכתב במקור) (להלן: "צו החיפוש").

 

צו החיפוש התיר למשיבה לערוך חיפוש בביתו של המבקש ברח' 75 דירה 4 בטבריה ולתפוס את החפצים הבאים: "מכונות מזל, מחשבים, דבר המגלם חומר מחשב וחומר מחשב הנמצא במקום לרבות חדירה נמשכת לצורך בדיקה או הפקת פלטים".

 

בתאריך 25/12/06 נערך חיפוש בעסקו של המבקש טבריה ברח' גדוד ברק, חניון קיסר, תוך שהמשיבה מציגה את צו החיפוש ומודיעה כי היא פועלת מכוחו. המשיבה תפסה תפוסים אשר פורטו בדו"ח חיפוש מיום 25/12/06.

 

נציג המשטרה הודה  כי נפלה טעות, והמשטרה ערכה חיפוש במקום העסק מכוח צו המתיר חיפוש במקום מגוריו של המבקש.                                                                                                                                           

     

טענות הצדדים:

טענות המבקש

 בפיו של המבקש שלל טענות אתרכז בטענה כי יש להשיב את התפוסים בשל העובדה כי החיפוש נעשה שלא כדין. החיפוש נעשה במקום שלא ניתן לגביו צו חיפוש המתיר את החיפוש.

 

טענות המשיבה

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה ביום  26.12.06 התקיים דיון בפני כב' הנשיא כתילי, אשר לא נעתר לבקשה להחזרת התפוסים והורה על המשך החזקתם.

 

המשיבה טוענת עוד, כי בצו החיפוש אכן נפלה טעות טכנית, אך טעות זו נעשתה בתום לב. בבקשה לצו חיפוש נרשמה כתובת העסק  ואילו בצו חיפוש עצמו צוינה כתובת שגויה היא כתובת המגורים.

 

דיון:

טענת המשיבה כי כב' הנשיא השופט כתילי, הכריע בעניין התפוסים בהחלטתו מיום 26.12.06, משוללת יסוד. הדיון אשר התקיים בפני כב' הנשיא כתילי היה לעניין המעצר עצמו ולא נטענו טענות משפטיות ועובדתיות לעניין החזקת התפוסים.

 

 

מיפוי הזכויות המתנגשות

קנינו של אדם ראוי הוא להגנה ומניעת פגיעה בו. חדירה לחצריו של אדם משמעותה פגיעה בזכות לחיים שלווים ובטוחים, בזכות לפרטיות ופגיעה בזכות הקניין. אילו הן זכויות יסוד אשר מהן נגזרות זכויות נוספות המהוות מעין אשכול זכויות, הראוי להגנה מפני פגיעה של הרשות, או פגיעה הנובעת מפועלו של כל פרט אחר בחברה. הזכות לפרטיות מהווה זכות יסוד חוקתית המעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. רשויות המדינה מחויבות בשמירה וכיבוד זכויות אילו של האדם. פגיעה בזכויות אילו יכול ותעשה אולם היא צריכה להיעשות באופן מידיתי בהתאם לתנאי פיסקת ההגבלה.

 

הזכויות המנויות לעיל עומדות בהתנגשות לזכויות אחרות הנגזרות מהזכות לחיים שלווים ובטוחים, והן הזכות לחיות בחברה  שנשמר בה הסדר הציבורי, אשר ממנו נגזר האינטרס של  צורכי החקירה. לא ניתן להגשים לאדם את זכותו לחיים בחברה בעלת סדר ציבורי, מקום בו אין לרשות יכולת  לקיים חקירה ובדיקה.

 

סעיפי החוק הרלוונטיים

סעיף 32 לפקודה, מסדיר סוגיית תפיסת חפצים בזו הלשון:

"   (א)        רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.

(ב)        על אף הוראות פרק זה, לא ייתפס מחשב או דבר המגלם חומר מחשב, אם הוא נמצא בשימושו של מוסד כהגדרתו בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, אלא על-פי צו של בית משפט; צו שניתן שלא במעמד המחזיק במחשב או בדבר המגלם חומר מחשב, יינתן לתקופה שאינה עולה על 48 שעות; לענין זה לא יובאו שבתות ומועדים במנין השעות; בית משפט רשאי להאריך את הצו לאחר שניתנה למחזיק הזדמנות להשמיע טענותיו.

(ג)        שר המשפטים רשאי להתקין תקנות לענין סעיף זה".ו

סעיף 235 (א) לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"היה לשוטר יסוד סביר להניח כי כלים או מכשירים, כרטיסים או כל דבר אחר שימשו לארגונם או לעריכתם של משחק, הגרלה או הימור אסורים, רשאי הוא לתפסם, ורשאי הוא לתפוס כספים, או דבר אחר, שהיה לו יסוד סביר להניח שנתקבלו כתוצאה מארגון המשחק, הגרלה או ההימור האסורים או מעריכתם".

 

הוראות הסעיפים הנ"ל מצטרפות זו לזו. ראה בעניין זה, ספרו של י. קדמי, על הדין בפלילים, תשס"ו-2006 , כרך רביעי, עמ' 2314.

 

התפיסה לפי סעיף 235(א) לחוק העונשין, אינה מותנית בהרשעה אלא בקיומו של יסוד סביר להניח כי התפוסים "שימשו או נתקבלו" כאמור לעיל.   

 

לכאורה קיימת כפילות בסמכות הניתנת לשוטר. שוטר יכול להיכנס לחצריו של אדם ולתפוס חפץ מכוח צו חיפוש שבידו או מכוח סעיף 235(א) לחוק העונשין.  טענה זו לא נטענה ע"י נציג המשטרה ואין בית המשפט משים עצמו כטוען טענותיו של צד. יחד עם זאת, לאור טעוני הסנגור אומר כי סעיף 235 (א) נועד מקום בו שוטר תופס אביזרים המשמשים לעריכת הגרלות או הימורים, ברחובה של עיר אגב פעילות אחרת, אין סיפק בידו להצטייד בצו, רשאי הוא לתפוס את התפוסים על כל המשתמע מכך.  מכאן שגם אם היה טוען נציג המשטרה, כי התפוסים מוחזקים מכוח סעיף 235(א), הרי שאין בידו סמכות לתופסם מקום שאינו רחובה של עיר ופעילותו של השוטר אינה אגבית. ראה דברי כבוד השופט דר' עודד מודריק בב"ש 91637/03 (מחוזי ת"א) אופיר בני נ' משטרת ישראל,(פורסם באתר נבו).

 

האם העובדה כי התפוסים הוחזקו בעסק הפתוח לקהל, אינטרנט קפה, דין אחד לו ולרחובה של עיר? התשובה לעניין זה תלויה בנסיבות.

נניח כי שוטר מסייר ברחוב ומבחין כי בבית קפה סמוך נערכים משחקים אסורים, אין בידו צו חיפוש ועליו לפעול באופן מידי. במקרה זה, רשאי השוטר לפעול מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיף 235(א) לחוק העונשין.

מאידך, מקום ששוטר מגיע לבית קפה במטרה לערוך בו חיפוש, בין באזור הפתוח לקהל ובין באזור הסגור לקהל הרחב, עליו להצטייד בצו חיפוש.

המבחן הוא, האם פעולת השוטר לצורך תפיסת המוצגים היא פעולה מתוכנת מראש, או פעולה אקראית אגב פעילות אחרת, כדוגמת סיור שגרתי.

 

פירות העץ המורעל

נציג המשטרה  טוען כי תפוסים אשר נתפסו מכוח צו פגום, רשאית התביעה לבסס עליהם אישום, משום שדוקטרינת "פירות העץ המורעל" לא נקלטה בדין הישראלי. מכאן למדה התביעה כי יש להכשיר את עצם תפיסת המוצגים.

 

יאמר במפורש כי בחינת שאלת כשרות הראיות ומשקל הראיות,  צריכה להבחן בהליך שמיעת הראיות. בית משפט זה, בהליך זה, נדרש לשאלת "פירות העץ המורעל", אך ורק לצורך בחינת טענת התביעה כפי שנוסחה לעיל.

 

המשפט האמריקאי אימץ את הגישה כי מקום בו הושגו ראיות תוך נקיטה בדרכים לא כשרות או פגומות, מנועה התביעה מלעשות שימוש באותן ראיות.

 

המשפט האנגלי אימץ גישה האומרת כי, ניתן לקבל ראיה רלבנטית אף אם הושגה בדרך לא כשרה או פגומה אולם יש להפחית ממשקלה. לניתוח והשוואת הגישות ראה,  א' הרנון, "ראיות שהושגו שלא כדין: מבט השוואתי", ספר לנדוי , תשנ"ה, עמ' 983.  מ' אלון "חוקי-היסוד - עיגון ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית - סוגיות במשפט הפלילי", בעמ' 27-26 .

 

המשפט הישראלי התפתח באותה דרך שהלכה הפסיקה האנגלית. אולם בפרשת  יששכרוב חלה התפתחות תוך קביעה כי ראיות שהושגו בחיפוש שאינו כדין, לרוב יהיו קבילות, בכפוף לדוקטורינת הפסילה הפסיקתית. ראה ע"פ 5121/98  רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח'  תק-על 2006(2), 1093.

 

"האיזון המתבקש מן הדוקטרינה הוא בין עוצמת האינטרס הפרטי הנפגע לבין חשיבות האינטרס הציבורי המגולם בשימוש בראיה במסגרת אכיפת החוק, סיכול עבירות והעמדת העבריין לדין". בש (ת"א) 092557/06 (טרם פורסם)

 

 

דוקטרינת הפסלות ההלכתית קובעת הלכה למעשה פסלות יחסית. האיזון המתבקש מן הדוקטרינה הוא בין עוצמת הזכות הפרטית הנפגעת לבין חשיבות האינטרס הציבורי המגולם בשימוש בראיה במסגרת אכיפת החוק, סיכול עבירות והעמדת העבריין לדין.

 

קליטת דוקטרינת הפסילה הפסיקתית היא התמרור האחרון לעת הזו, בדרכה של הרשות,  כי עליה להקפיד בשמירת הדין. ראוי לחזור ולקרוא את אשר פסק  כב'  השופט ח' כהן, כתוארו אז בע"פ 559/77 מאירי נ' מדינת ישראל, בעמ' 182:

"...אבל כשמתרבים והולכים המקרים אשר בהם מכלכלת (ומקלקלת) המשטרה את חקירותיה תוך כדי התעלמות מהנחיותיו והוראותיו של בית-משפט זה, הגיע הזמן שנפחית ממשקלן של ראיות אלה שהושגו שלא כהלכה, עד כדי אפס (וראה לענין זה הערותיו ואזהרתו של חברי הנכבד השופט עציוני, ב-ע"פ 161/77). אולי ילמדו חוקרי המשטרה בדרך זו שלא להוציא זמנם ומרצם לריק, אלא לעשות עבודתם כדרך הוראתו של בית-משפט זה. אין עניננו במתן הוראותינו להתערב בדרכי החקירה של אנשי המקצוע, שכבודם וכשרונם במקומם מונחים: עניננו הוא בשמירה על זכויות האדם ובהבטחת חירויותיו, כפי שהן מנת חלקו בחברה דמוקרטית אשר החוק שולט בה. ואם אנשי המשטרה, הממונים בתוקף תפקידם על השלטת החוק, אינם מסוגלים, או אינם מוכנים, לקיים נאמנה את המוטל עליהם על-פי דין כהוראת בית-משפט זה, אין הם יכולים לבוא בתרעומת על מפרי החוק, שהם הם המצווים לתפסם ולעצרם ולמנוע בעדם מלפשוע. תנאי בל יעבור לכל מלחמה בפשע הוא שהלוחמים יהיו שומרי החוק ויקפידו על קלה כחמורה בפעולתם שלהם; ובמידה שהם מזלזלים או מתרשלים בקיום מצוותיהם כלפי האזרחים הנלכדים ברשתם, בה במידה גורמים הם במו ידיהם להכשרת הפשע ולהגברתו. והדברים פשוטים".

 

 

 

 

 

 

שימוש בראיות פסולות, עמדת הדין העברי

לעניין סוגיה זו של כשרותה של ראיה אשר הושגה באמצעים פסולים, ראוי לבחון את עמדת הדין העברי. המשנה בסנהדרין ז,י  דנה  בשאלה:

"כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין [=מסתירים] עליהם [עדים], חוץ מזו היינו המסית והמדיח אחרים לעבודה זרה]... אם היה [המסית] ערוּם [=פיקח], מכמינין לו עדים מאחורי הגדר... העומדין מחוץ לגדר מביאים אותו לבית דין".

 

ובתלמוד דף סז, א גמרא  נאמר:

"המסית זה הדיוט... ואמר רב יהודה אמר רב מדיחי עיר הנדחת שנו אתאן לרבנן רישא ר"ש וסיפא רבנן רבינא אמר כולה רבנן היא ולא זו אף זו קתני רב פפא אמר כי קתני מסית זה הדיוט להכמנה דתניא ושאר כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזו כיצד עושין לו מדליקין לו את הנר בבית הפנימי ומושיבין לו עדים בבית החיצון כדי שיהו הן רואין אותו ושומעין את קולו והוא אינו רואה אותן והלה אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד והוא אומר לו והלה אומר לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונעבוד <עבודת כוכבים> {עבודה זרה} אם חוזר בו מוטב ואם אמר כך היא חובתנו וכך יפה לנו העדים ששומעין מבחוץ מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו".

 

המסית והמדיח לעבודה זרה, מתיר הדין העברי להסתיר אנשים אשר ישמעו את שנאמר מפיו, בלא ידיעתו, ואלה ישמשו נגדו כעדים בית הדין, הדן אותו לסקילה. הדין העברי אינו מתיר שימוש בראיות שהושגו בדרך פסולה שלא באותם מקרים חריגים וחמורים כהדחה לעבודה זרה. דהיינו הדין העברי אימץ כלל פסילה פסיקתי.

 

הכרעה

אני ער לעובדה כי חלק מהתפוסים הם מחשבים וחשיבות תפיסתם היא להוכחת התוכנות המותקנות בהם. מכאן שהחלטה זו עלולה להביא לסתימת הגולל, על האפשרות להביא להרשעתם של המבקשים, אם וכאשר יוגש כתב אישום.

 

אין ללמוד מכלל דוקטורינת הפסילה הפסיקתית או מאי החלת כלל "פירות העץ המורעל",  כי העובדה שראיה בסופו של יום לא תיפסל על הסף, מכשירה את עצם תפיסתה, מקום בו נפל פגם מהותי במעשה הרשות החוקרת.

 

על צו חיפוש לתאר באופן מדויק וברור את המקום בו מותר לערוך חיפוש (בש"פ 1153/20- לא פורסם). הצו מתיר את החיפוש במקום ספציפי, אלא אם כן, נכתב בו במפורש אחרת. בצו החיפוש יש לציין במפורש את שמות הבעלים והמחזיקים במקום בו מבקשים לערוך חיפוש. (לעניין זה ראוי  כי הרשות תיתן דעתה אף לטעות שבכתובת מקום המגורים של המבקש, שאינה מענינו כאן).

 

הפגם שנפל במעשה הרשות החוקרת עת ערכה חיפוש במקום שלא ניתן לגביו צו חיפוש, הוא פגם מהותי היורד לשורש העניין.  נוכח העדר צו חוקי, הרי שדין הבקשה להתקבל ועל  משטרת ישראל להשיב את כל המוצגים למבקש. יחד עם זאת, משטרת ישראל רשאית לתעד את התפוסים בכל דרך שתמצא.

 

אשר על כן, אני מורה על השבת התפוסים למבקש.

 

אני מורה על עיכוב ביצוע החלטתי עד ליום 15.2.2007 ע"מ לאפשר הגשת ערר על החלטתי.

 

זכות ערר כחוק.

 

ניתנה היום כ"ג בשבט, תשס"ז (11 בפברואר 2007) במעמד המבקש וב"כ עו"ד ויסגרבר, ונציג המשיבה יצחק דניאל.

 

                                                                               

 

 

 

 

001528/07בש 111 אורית מור