הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי
|
|
|
|
|
|
הזכות לפתור סודוקו בשם בדוי 12/03/2007
| גיליון מספר 88 | משה הלוי halemo כדי לקרוא, צריך להירשם. כדי לכתוב, צריך להתפשט. בוקר. אני יושב בקפה נורדאו. ממתין לפגישה עם לקוח. כדי להעביר את הזמן עד לבוא הלקוח, אני מעלעל
בעיתונים הפזורים במקום. קצת ידיעות. קצת מעריב. גלובס השתחרר מהיד של זה שישב
ממול. אני חוטף, מעלעל, עובר על הכותרות. במקום מסתובב מלצר צעיר, שבין קפה לעוגה שהוא מגיש
ליושבים, הוא גם מעביר עיתונים מיד ליד. פניתי אל המלצר וביקשתי שיעביר לי את מוסף דה מרקר
שראיתי על יד הקופה. המלצר הולך לקופה וחוזר אליי. לא עם העיתון, אלא עם טופס הרשמה. המלצר רוצה שאני אמלא פרטים אמיתיים שלי לפני שיותר
לי לקרוא את הכותרות. ניסיתי להסביר למלצר שאני לא רוצה לעשות מנוי, אלא רק
לעלעל עד שהלקוח שקבעתי איתו יגיע. ככה הרי זה עם העיתונים האחרים, לא? המלצר מסביר באדיבות שהמדיניות של בית הקפה היא לא
להתיר קריאת עיתון דה מרקר במקום ללא הרשמה מראש, עם פרטים אמיתיים, רצוי גם
תמונת פוטורצח, אבל אם אין, זה בסדר, כי יש להם מדבקה מיוחדת לאנשים שאין להם
תמונת דיוקן זמינה. המדיניות הזו לא ברורה לי, אבל כדי להעביר את הזמן,
הייתי חייב למלא פרטים. נתתי שם, מסרתי גם כתובת. בלי אלה לא הייתי יכול להעביר
את הזמן ולעלעל בכותרות. תארו לכם, לשבת בטל בבית קפה, להמתין ללקוח, כשכולם
מסתכלים עליך, בלי שיהיה לך משהו לקרוא? לא נעים... את הלקוח שלי לא הספקתי לפגוש בבית הקפה. נזרקתי
בבושת פנים מהמקום עוד לפני שסיימתי עם מדור הנדל"ן. המלצר גילה שמסרתי פרטים לא נכונים על טופס הבקשה
לקרוא את דה מרקר. הוא השווה את הפרטים שרשמתי עם כרטיס האשראי שלי שחויב שבוע
קודם. לא עזרו לי כל הסבריי כי כל עוד לא מדובר בכסף, אלא
בהזדהות בלבד, אני ממלא פרטים בדויים על עצמי: שם בדוי. כתובת בדויה. מנהל הקפה התייחס בחומרה ייתרה למעשיי. מבחינתו, אם
הייתי ממשיך למדור הסודוקו ומנסה לפתור אותו בשם הבדוי שמסרתי, הוא גם היה מזמין
לי משטרה... אתר בית הקפה |
|
|
תגובות הקוראים |
|
|
|
|
