בתי המשפט

 

 

 

החלטה

 

1.         זו בקשה לסלק על הסף את הסעד המבוקש המופיע בסעיף 59 (א) ו-59 (ג) לכתב התביעה, לפיו אם תתקבל התביעה של המשיב, תיחשף זהותו של המבקש, פלוני אלמוני.  טעמיה של הבקשה הם שניים:

(א)        סילוק על הסף בהעדר סמכות עניינית לבית משפט השלום ליתן את הסעד.

            (ב)        מעשה בי דין.

 

2.         שאלת  סמכותו העניינית של בית משפט השלום ליתן סעד של חשיפת שמו של גולש אנונימי ברשת אינטרנט אכן נתונה בידי בית המשפט המחוזי, שכן זהו סעד שלא ניתן להערכה כספית, ומכוח סמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי לפי סעיף 40 (1) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984.

 

3.         במקרה שלפנינו עתר המשיב, לסעד של צו עשה ולפיו "לאחר שייקבע כי הנתבע אחראי לביצועה של עוולה כלפי התובע, להורות כי זהותו של הנתבע תיחשף.  ולהורות על פרסום פסק הדין בדרך שייקבע לחייב את הנתבע לפרסם בפומבי תוך נטילת אחריות וגילוי זהותו – הכחשה של הפרסום נשוא תובענה זו, הבהרה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי המעשה שייחס לתובע בהודעה, לא היה ולא נברא, והתנצלות בפני התובע.

 

4.         סעד זה המבוקש בתובענה לחשיפת שמו של הגולש המשיב היא עתירה לסעד עצמאי, העומד בפני עצמו, ואין המודבר בסעד ביניים המשרת את הסעד העיקרי של התובענה הכספית בגבולות הסמכות של בית משפט השלום.

            הסמכות לדון בעתירות 59 (א) ו-59 (ג) לכתב התביעה, איננה נתונה לבית משפט השלום שכן שוויו של סעד לחשיפת שמו של אדם או שוויה של התנצלות- אינן ניתנות להערכה כספית. דין והלכה הם כי סעדים אשר שווים אינו ניתן לביטוי כספי או להערכה - אינם מצויים בגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום.

 

5.         תביעה זו שעניינה תביעת לשון הרע חוסה תחת ההלכה שנקבע ברע"א 7589/98, הפדרציה הישראלית לתקליטים והקלטות בע"מ נ' רחל שוורץ, פד"י נ"ג (ו) 670 לאמור – תביעה הכוללת בקשה לסעדים כספיים יחד עם סעדים לא ממוניים שאינם ניתנים להערכה (כגון חשיפת זהותו של הנתבע והתנצלותו בפני התובע ) – שומה על התובע לפצל תביעתו.

 

6.         על מצב דברים זה עמד כב' השופט אשר גרוניס, תוך שהוא מדגיש את הבעייתיות של ההכרח לפצל סעדים במקרים בהם מבקש התובע מספר סעדים אשר חלקם אינם בסמכותו של אותו בית משפט:

"החיסרון העיקרי של מבחן הסעד מתגלה כאשר בכתב הטענות הפותח את ההליך, מתבקש בית המשפט ליתן יותר מסעד אחד, וכאשר אין הסעדים כולם מצויים בסמכותו של בית משפט אחד. במקרה כזה – אין מנוס מניהול מספר הליכים, בהתאם לסמכויות שלפי הסעדים".  

ראה: ע"א 2846/03 ריצ'רד אלדרמן עו"ד נ' דן ארליך, דינים עליון כרך ע' עמ' 32.

 

7.         אכן התוצאה לפיה יפוצל הדיון – יש בה משום כשל מערכת, בשל גרימת עומס יתר על שני בתי משפט אשר ידונו באותו עניין, למתן סעדים שונים, עקב בזבוז זמן שיפוטי יקר ואולי לכשל של הכרעות סותרות. אין מנוס מכך. בית משפט השלום לא ישים עצמו במקומו של מחוקק ולא יעניק על דרך של חקיקה שיפוטית, לעצמו, סמכות עניינית, בנושא אשר המחוקק סובר עד עתה, כי אין מקום להעניק סמכות עניינית.

 

8.         העולה מכל המקובץ הוא  כי הבקשה מתקבלת.

 

9.         בהעדר סמכות עניינית לבית משפט השלום אני דוחה על הסף את העתירות לסעדים בסעיפים 59 (א(  ו-59 (ג) לכתב התביעה: דהיינו מתן צו עשה לחשיפת זהותו של הנתבע ; לחיוב הנתבע לפרסם בפומבי תוך נטילת אחריות וגילוי זהותו – הכחשה של פרסום נשוא תובענה זו; הבהרה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים  כי המעשה היוחס לתובע בהודעה לא היה ולא נברא;  והתנצלות בפני התובע, כמבוקש על ידי המשיב – התובע.

 

10.       אני מחייבת את המשיב- התובע בהוצאות בקשה זו  כולל שכ"ט עו"ד המבקשים בסך של 5,000 ₪ +מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

 

המזכירות תשגר העתקי החלטה זו לצדדים.

 

ניתנה היום, י"א באייר, תשס"ז (29 באפריל 2007), בהעדר הצדדים.