בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

 

1.         רקע עובדתי:

א)         בפני שתי תביעות שהדיון בעניינן אוחד.

תביעה שהגישה על השולחן – מרכז גסטרונומי בע"מ (להלן: "על השולחן") נגד אורט ישראל (להלן: "אורט") בחודש מאי 2004 על סך 20,000 ₪ במסגרת ת.א. 41022/04, ותביעה שכנגד על סך 200,000 ₪.

תביעה שהגישה "על השולחן" נגד אורט בחודש אוקטובר 2004 על סך 280,000 ₪ במסגרת ת.א. 64045/04.

 

ב)         התביעות הן בגין הפרת זכויות יוצרים.

 

ג)          "על השולחן" היא חברה פרטית, העוסקת בין היתר בתחום הגסטרונומי.

היא מוציאה מגזין גסטרונומי בשם "על השולחן", שכתבות נבחרות ממנו מופיעות באתר האינטרנט http://www.hashulchan.co.il/.

 

 

ד)         "אורט" היא רשת חינוך, הפועלת לטענתה, ללא מטרת רווח. מפעילה בתי ספר ומכללות.

באתר האינטרנט שלה http://www.ort.org.il/, היא מפעילה פורומים בנושאים שונים, בכתובת האינטרנט http:Forums.ort.org.il .

 

2.         המחלוקת העיקרית בתיק נסובה באשר לאחריות הגוף המחזיק אתר אינטרנט בו מתנהלים פורומים, להפרת זכויות יוצרים שנעשית ע"י משתתף בפורום.

 

3.         תמצית טענות "על השולחן":

א)         בתביעה הראשונה (41022/04) תבעה "על השולחן" בגין פרסום שהיה ביום 16/4/04 באתר "אוכל" של אורט, ובו הועתקה, לטענתה, כתבה של קרין גורן, "עוגת הגבינה המשולמת – כל הסודות", שפורסמה במגזין "על השולחן".

התביעה היא לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך 20,000 ₪.

 

ב)         בתביעה השניה (64045/04) טענה "על השולחן" ל- 14 מקרים שונים של הפרת זכויות יוצרים, העתקה ופרסום כתבות מאתר האינטרנט של "על השולחן" ופרסומן באתר האינטרנט של פורום "אוכל" של אורט:

 

(1)        ביום 8/11/01 פרסם כתבה בשם ובנושא "צ'ימצ'ורי – מתכון בסיסי".

 

(2)        ביום 11/10/01 פורסם קובץ בנושא "רשאד" שנלקח מתוך מגזין העשבים של "על השולחן".

 

(3)        ביום 11/11/01 צורף להודעה באתר של אורט קובץ ובו כתבה בשם "אחסון שוקולד" וכן תמונה שפורסמה באתר "על השולחן".

 

 

(4)        ביום 6/1/02 פרסום כתבה בנושא "סומאק" שהועברה מאתר "על השולחן".

 

(5)        ביום 24/3/02 צורף להודעה שפורסמה באתר אורט קובץ ובו שני מאמרים על איסטנבול, שפורסמו בגיליון  99 של מגזין "על השולחן". ("על השולחן" "סופרת" פרסום זה כשתי הפרות נפרדות).

 

(6)        ביום 19/6/02 פורסמה כתבה בנושא "עישון בשר ודגים" שהועתקה מחלק מכתבה שפורסמה במגזין "על השולחן" תחת השם: "עישון תוצרת בית".

 

(7)        ביום 26/6/03 הועתקה כתבה בשם "לקראת הקיץ – דיאטת גורמה עם השף ויקטור גלוגר.

 

(8)        ביום 29/9/02 הועתקה מאתר "על השולחן" כתבה ובה סיכום טעימות יין שערכו חברי הפורום של "על השולחן".

 

(9)        ביום 29/10/02 הועתקה כתבה מאתר "על השולחן" בשם: "שקם את עצמך" מאת ענבל קליין.

 

(10)       ביום 23/12/02 הועתקה כתבה שפורסמה באתר "על השולחן" בשם "קצח".

 

(11)       ביום 23/7/03 הועתקה כתבה מתוך פורום "על השולחן" בעניין "ענפי צבר".

 

(12)       ביום 20/11/03 הועתקה כתבה מאתר "על השולחן" בנושא: "הלילה בוז'ולה הכי זול הכי טוב".

 

(13)       ביום 17/12/03 הועתקה כתבה מאתר "על השולחן" בשם "גד השדה".

 

הפיצוי הנדרש הוא פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, וסה"כ 280,000 ₪.

 

ג)          בתביעה שכנגד טענה אורט, כי היא קיבלה מבעלי שתי זכויות יוצרים, זכות לתבוע את "על השולחן" בגין שתי הפרות.

ההפרות מתייחסות לשתי יצירות:

(ג.1)      יצירה שכותרתה: "בייגלה ערבי" שפורסמה באתר אורט לראשונה  ביום 28/1/03.

יצירה שהתגלה לאורט ביולי 2004, כי היא מפורסמת באתר "על השולחן" מיום 2/11/03.

 

(ג.2)      יצירה שכותרתה "עוגת גבינה עם הוראות אפיה  מדויקות" שהופיעה ביום 30/4/03 באתר הפורום של אורט, והועתקה ע"י אתר "על השולחן" ביום 6/9/03.

           

הפיצוי הוא לפי סעיף 3 א' לפקודת זכויות יוצרים בסך 40,000 ₪ ולחלופין פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 בסך 200,000 ₪.

 

4.         תמצית טענות אורט:

א)         באשר לתביעה הראשית (ת.א. 41022/04):

(1)        אין זכויות יוצרים במתכון ולכן דין התביעה בת.א. 41022/04 – להידחות.

לכל היותר בכתבה יכולה להיות זכויות יוצרים לגבי ארבעת הפסקאות הראשונות במתכון  ופסקאות אלו לא הופיעו באתר של אורט.

 

(2)        לחלופין – השימוש שעשתה אורט במתכון של "על השולחן" היה שימוש הוגן.

 

 

(3)        ההפרה הנטענת נמשכה רק כ- 72 שעות והופסקה מיד עם קבלת הודעה מ"על השולחן" ביום 17/3/04, ואורט פעלה בתום לב.

 

ב)         באשר לתביעה בת.א. 64045/04:

(1)        החומרים נשוא התביעה אינם מוגנים בזכויות יוצרים.

 

(2)        אין כלל ראיה לכך, ש"על השולחן" היא בעלת זכויות יוצרים באותם חומרים.

 

(3)        אורט לא העתיקה מ"על השולחן" אף לא אחד מ- 13 החומרים, נשוא כתב התביעה. כל החומרים נשוא התביעה הועלו לפורום אוכל של אורט ע"י גולשים עצמאיים, ללא פעולה כלשהי של אורט וללא ידיעתה.

 

(4)        "על השולחן" העניקה רישיון לעשות שימוש בחומרים נשוא התביעה.

            (ס' 7 לכתב ההגנה).

 

(5)        "על השולחן" לא התריעה בזמן אמת בפני אורט על אותם חומרים, אלא רק בחלוף שלוש שנים – בדרך של הגשת תביעה.

 

(6)        אורט טענה, כי היא נהנית מהגנת טיפול הוגן על פי סעיף 2 (1) (I) לחוק.

 

5.         טענת ההגנה של "על השולחן" לתביעה שכנגד:

א)         "על השולחן" פעלה בתום לב. גולש אנונימי של "על השולחן" אשר אין שליטה על מעשיו, הוא שהכניס את הפרסומים לאתר של "על השולחן".

 

ב)         המתכון באשר ל"עוגת הגבינה" אינו יצירה מוגנת על פי דין.

 

6.         לאחר עיון בטענות הצדדים וסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין כל התביעות שבפני להידחות מהנימוקים כדלקמן:

 

7.         זכות יוצרים היא זכות בלתי מוחשית, וביהמ"ש העליון קבע:

"זכות היוצרים היא בעיקרה זכות למנוע מאדם אחר לקחת לעצמו את פרי עמלו של היוצר" (ע"א 23/81 הרשקו נ' אורבוך פ"ד מ"ב (3) 749, 756).

ביהמ"ש העליון בפס"ד שניתן בע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ ואח' תק-על 2006 (3) 2739; הרחיב רבות בסקירה היסטורית של התפתחות דיני זכות היוצרים.

ובסוף הסקירה; בסע' 18 לפסה"ד; מפנה כב' השופטת ברלינר, לדברי כב' הנשיא (כתוארו אז) שמגר בע"א 513/89   Interlego A/S נ'  Exin-Lines Bros S.A, פד"י מח (4) 133 שם נאמר:

"זכויות יוצרים מתקדמות בהגנה על תהליך היצירה, ועל כן עניינם העיקרי במניעת העתקה כדרך ליצירת האיזון הראוי בין עידוד ביטויים חדשים לאי-הרתעת ביטויים פוטנציאליים. על-כן, מה שאסור הוא ההעתקה ולא עצם היצירה של מוצר זהה".

כב' השופטת ברלינר הפנתה לעניין עקרונות היסוד בדיני זכויות יוצרים גם לע"א 559/69 דן אלמגור נ' גיורא גודיק ואח', פד' כג (2) 825.

 

8.         במקרה דנן, יש לבדוק, אם אותן כתבות מפרות על פי כתבי התביעה, הן אכן יצירות שיש לגביהן זכויות יוצרים וכן – אם מדובר ביצירות המוגנות לפי החוק, האם אורט כמנהלת פורום באינטרנט,  אחראית להפרת זכויות יוצרים שנעשית על ידי הגולשים בפורום האינטרנט שלה.

(1)        עפ"י סעיף 19 (1) לפקודת זכות יוצרים 1924, תיקון תשס"ג קיימת חזקה ולפיה, כאשר מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה – חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה ובעל זכות היוצרים בה.

 

 

 

(2)        סעיף 2 (1) בחוק זכות יוצרים (תיקון תשי"ג) 1911 קובע:

"רואין זכות-יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע"י אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות-היוצרים: בתנאי שהמעשים דלקמן לא יהא בהם משום הפרת זכות-יוצרים..".

 

בהמשך, הסעיף מפרט, מה הם אותם מקרים.

 

9.         בית המשפט העליון בע"א 3422/03  KRONE AG   נ'  ענבר פלסטיק משוריין, תק – על 2005 (1) 1166, הרחיב בסעיף 7 לפסק דינו באשר למבחן לעניין הפרת זכויות יוצרים, וקבע: "הפרת זכות היוצרים עניינה – פרסום היצירה או כל חלק ניכר הימנה".

 

הדיבור "חלק ניכר" פורש בע"א 8393/96  מפעל הפיס נ' The Roy Export Establishment Company, פד"י נ"ד (1) 577,591, כך שאין מדובר בבחינה כמותית של הקטעים העומדים להשוואה אלא הבדיקה היא בדיקה איכותית ויש לבחון את הקטעים מתוך ראיה כוללת.

והוסיף ביהמ"ש העליון, כי כדי לבסס תביעה על פגיעה בזכות יוצרים, על התובע להוכיח שהנתבע העתיק מיצירתו חלקים ממשיים ומהותיים "ובענין זה לא הכמות קובעת אלא איכות החלקים שהועתקו". (ע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פד"י כ"ד (1) 825, 830).

 

10.        האם מתכון הוא יצירה שיכולה ליהנות מהגנת החוק.

(1)        על פי סעיף 1 (1) קיימת הגנת חוק זכות יוצרים 1911 לגבי יצירות ספרותיות, דרמתיות, מוזיקאליות, ואומנותיות.

סעיף 35 לחוק מגדיר מה הן אותן יצירות.

מתכון הוא לא דוגמה מפורשת שנכתבה באותו סעיף ועל כן הדעה לגבי מעמדו של מתכון בכל הנוגע לחוק זכויות יוצרים, איננה מגובשת ומפורשת.

 

(2)        בית המשפט בארה"ב דן בתביעה שהגיש מוציא לאור של ספרי בישול נגד מתחרה שפרסם אף הוא ספרי בישול ובו מתכונים זהים.

בית המשפט באותו עניין סבר, כי מתכונים שהורכבו מרשימות של מצרכים והוראות בישול, הם רק בגדר רעיונות ועובדות ואין מדובר בביטויים מקוריים.

ראה לענין זה: Publications International Ltd.v. Meredith Corporation, 88 F.3d 473

 (7 th cir 1996).

 

(3)        מתכונים עשויים להיות מוגנים ולהיכנס לגדר יצירה ספרותית אם יש בהם מידה של יצירתיות ולא רק העברת מידע בלבד.

הגנת החוק לא חלה על פרטי המנות שמופיעות במתכון אך יש מקרים שבהם גם מתכון יוכל להיכנס לגדר "יצירה אומנותית" כאשר מדובר בעיצוב גרפי מסוים או  בחדשנות ברורה.

ראה לענין זה: ספרו של טוני גרינמן, זכויות יוצרים הוצאת איש ירוק 2003 בעמ' 68.

 

(4)        כפי שכבר קבע כב' השופט חשין ברע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא והפצה פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, תק-על, כרך 98 (3) 967:

"אכן, כל יצירה נבנית ולו בחלקה על יצירות קודמות: "...ואין כל חדש תחת השמש. יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו" (קוהלת, אט-י)".

 

(5)        במקרה של כתיבת מתכון, אין זה מחויב המציאות שכותב המתכון הוא הראשון שבישל/אפה את אותו מתכון מבלי שהיה לו מתכון דומה להסתמך עליו.

כך למשל, כמו במקרה דנן, כאשר אחת מעילות התביעה מתייחסת לעוגת גבינה.

ברור שמי שכתבה את המתכון עבור "על השולחן" ו/או עבור "אורט", היא לא הראשונה שהכינה עוגת גבינה ורכיבי המתכון מבוססים על חומרים פשוטים וידועים ואין בו כל ייחוד.

לכל היותר, הייחוד הוא בהוראות האפיה ויש לבדוק, אם במקרה הספציפי, אכן מדובר במשהו ייחודי.

 

אך המתכון כמתכון, אינו יכול להוות יצירה לכשעצמה שיכולה ליהנות מהגנת החוק.

 

(6)        בפסק הדין בענין גבע – רע"א 2687/92 דוד גבע נ' חברת וולט דיסני פ"ד מ"ח (1) 251, 259 נקבע, כי "...מקובל שעיקר הכוונה ליצירה עצמאית, להבדיל מהעתקה, אין צורך בחדשנות... מבחינה איכותית לא נדרשת אלא רמה נמוכה ביותר של ביטוי אישי" .

בפסק הדין בעניין: ע"א 360/83 סטרוסקי ואח' בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ ואח' פ"ד מד (3) 340, 346 נקבע כי:

"הפירוש שניתן למושג 'מקורי' הן בפסיקה האנגלית והן בפסיקה האמריקנית אינו המושג המקובל של חדשני, בר-חידוש כלשהו. אין היצירה צריכה להיות ביטוי של מחשבה או אמצאה מקורית. כל שנדרש הוא שהיצירה לא תהיה מועתקת מיצירה אחרת, אלא שמקורה יהיה ביוצרה...

ומה מידתם של המאמץ, הכישרון וההשקעה הדרושים לשם כך? די לאלה במידה צנועה ביותר. פשטות היצירה לא תימנע הגנת זכות יוצרים, אלא אם היא קיצונית, כגון סתם קו ישר או עגול... כדי לבחון אם היצירה ראויה להגנה יש לראותה בכללותה, כשלמות אחת. אם, למרות השימוש שעשה המחבר בנושא קיים, השקיע ביצירה די מאמץ וכשרון עצמאיים משלו, שמקורם בו, תהיה היצירה מוגנת... כך המאמץ והכשרון הכרוכים בליקוט, סדור ועריכה של נושא קיים, יכולים להספיק".

 

(7)        במקרה דנן, דומה, כי שני הצדדים לא חולקים על כך, שמתכון שיש בו רק רשימת מוצרים והוראות עבודה "רגילות" אינו נהנה מהגדרת יצירה שיש לגביה זכויות יוצרים.

כך למשל כתב בא כוחה של אורט בכתב ההגנה בסעיף 13, כי מתכון אינו מוגן בזכויות יוצרים וכן "על השולחן" שלחו ביום 3/10/02 הודעה לפורום של אורט ומר גור אישר בחקירתו הנגדית כי הוא שלח את ההודעה.

הודעה זו נשלחה לכל משתתפי פורום אורט (נספח כ"ו לתצהירו של גור) ושם כתב בסעיף 10 מר גור, כי לגבי מתכונים מדובר בנושא סבוך שעניין זכויות היוצרים עליו הוא בעייתי ביותר, "ולכן מקובל בעולם וגם אצלנו, לקחת מתכונים תוך ציון המקור". בסעיף 4 לאותו מכתב הוא מזכיר מייל ששלח לאחד המכונה בשם "אלפרד" ובו נכתב:

 

"אנחנו לא דנים בתועלת אלא ברשות. מקובל שניתן להעתיק מתכונים תוך ציון המקור, גם אנחנו עושים כך, בכלל, עניין זכויות היוצרים בענייני מתכונים סבוך מאוד.

אבל לא כך כתבות. אם רוצים להעתיק כתבות, צריך לבקש רשות ואנחנו יכולים לאשר או לא – לפי העניין. הרי אפשר להגזים ולהעתיק גם הרבה כתבות, זה כבר קרה במקומות אחרים".

כלומר,  בהודעה שהוא שלח לחברי פורום האוכל של אורט, הוא כתב להם במפורש, כי מקובל וגם הם עושים כך שמעתיקים מתכונים אך מציינים את המקור.

 

מסיכומי באי כוחה של "על השולחן" ניתן להבין, שגם באי כח "על השולחן" יוצאים מנקודת הנחה שלגבי מתכונים, אין זכויות יוצרים, והם מציינים בסעיף 17 לסיכומים:

"אף טענת אורט כי מדובר במתכונים דינה להדחות...".

 

כלומר – מסבירים מדוע הכתבות נשוא התביעות אינן בגדר "מתכון".

 

בנסיבות אלו, הרי שאין מחלוקת אמיתית על כך, שמתכון כשלעצמו אינו נכנס לגדר יצירה המוגנת לפי דיני זכויות היוצרים, אלא אם כן יש בו חדשנות ואותה חדשנות נבחנת על ידי בחינת היצירה שבית המשפט מתבקש לבחון אותה בתיק הספציפי שמונח בפניו.

 

11.        השאלה העיקרית שיש לבוחנה היא: האם כאשר גולשים בפורום שולחים הודעות/תגובות הכוללות חלקי כתבות/מתכונים בעלי ייחוד/יצירות מוגנות שנלקחים מאתר אינטרנט אחר ו/או מגזין, אזי בעלי אתר האינטרנט הם אלו שאחראים לאותה הפרה.

 

לצורך הדיון אצא מנקודת הנחה, שאכן בפועל שלחו גולשים יצירות בפורום של אתר אינטרנט אחד שנלקחו ממגזין או אתר אינטרנט של גורם אחר.

 

 

12.        ניתוח משפטי:

(1)        בדין הישראלי, קיימת לאקונה לגבי האחריות האזרחית של ספק שירותי האינטרנט.

חוק זכויות יוצרים 1911 כנוסחו דהיום, אינו מותאם לעידן האינטרנט.

עו"ד רחל אלקלעי, במאמרה, "אחריותו האזרחית של ספק שירותי האינטרנט להעברת מידע מזיק", המשפט, כרך ו', 153, הרחיבה בנושא זה.

 

(2)        בשנת 1997, התפרסם דו"ח של ועדת המשנה של הכנסת לתקשוב ומידע בעניין גבולות האחריות המשפטית של ספקי האינטרנט, לנזק שמקורו בתוכן המועבר ברשת, קובעת הוועדה אמות מידה ראויות, שניכרת מהן המגמה לצמצם ככל הניתן את אחריות הספקים.

(דו"ח מסכם של עבודת צוות חוק ומשפט בנושא הערכות מדינת ישראל לקראת עידן המידע, ועדת הכלכלה של הכנסת, ועדת המשנה לתקצוב ומידע 1997).

 

(3)        עו"ד אלקלעי סקרה במאמרה בין היתר את פסק הדין האמריקאי: Religious Technology Center V. Netcome on line Communications Service 907 F. Supp. 1361 (1996)  (להלן: "Netcome"), שם נקבע, כי ספק השירות אינו אחראי באחריות מוחלטת להודעות של משתמשים בקבוצות דיון.

נקבע, כי בכדי שהפרה תחשב להפרה ישירה, חייבת להיות הפרה של לפחות אחת הזכויות הבלעדיות של בעל זכויות היוצרים.

חמש הזכויות הבלעדיות, לפי ס' 106 של חוק זכויות היוצרים האמריקאי הן:

1.         לשכפל את החומר המוגן בזכויות יוצרים.

2.         לייצר עבודות הנגזרות מן החומר המוגן.

3.         להפיץ העתקים של החומר.

4.         לבצע את היצירה בפומבי

5.         להציג את החומר במקומות ציבוריים.

 

בית המשפט קבע שהטלת אחריות ישירה, דורשת אקט רצוני או קשר סיבתי – אלמנטים אשר חסרים, כאשר המערכת של הנתבע, הינה רק כלי ליצירת העתקים בידי צד ג'.

ביהמ"ש קבע, כי הטלת אחריות כזו על ספק השירות, תהווה פרשנות רחבה באופן בלתי סביר, של זכות ההפצה וההצגה של היצירה.

 

            עוד נקבע בהלכת Netcome , כי כדי לקבוע שספק השירות אחראי ב"הפרה תורמת" נדרש שהוא יהיה בעל ידיעה על המעשה המפר, שידע שזהו מעשה בלתי חוקי ושהוא תרם באופן משמעותי לפעילות המפרה. (ראה מאמרה של עו"ד אלקלעי, שם, בעמ' 166).

 

            לפי הלכת Netcome, ניתן להטיל אחריות שילוחית בהתקיים שני תנאים:

(1)                 לספק חייבת להיות הזכות והיכולת לשלוט ולפקח על הפעולות של הצד המפר.

(2)                 לספק חייב להיות אינטרס פיננסי ישיר וברור לפעולותיו של המפר הישיר.

 

במקרים כאלו, ביהמ"ש יטיל אחריות על הספק, ללא תלות בשאלה, אם ידע או לא ידע, כי מתבצעת הפרה.

 

(4)        כב' השופט רמי אמיר בת.א (כ"ס) 7830/00 בורוכוב ארנון נ' פורן אלישי, (להלן: "פס"ד בורוכוב") סקר את הדין האמריקאי, האירופאי והאנגלי וסיכם באופן בהיר, את ההבדלים בין שיטות המשפט השונות וכלשונו (סעיף 51 לפסה"ד):

"כפי שראינו – מספר שיטות משפט, ומספר פתרונות שונים.

בקצה האחד – הפתרון האמריקאי, של חסינות מוחלטת לספק, ללא קשר למודעות שלו (בין בפועל ובין בכח)  וללא  קשר לפעילות המסננת – צנזוראלית שלו (ובין בפועל ובין בכח).

בקצה השני – הפתרונות האנגלי והאירופאי, של אחריות מוגבלת של הספק.

 

 

הפתרון האנגלי מבוסס על מבחן מצטבר של ידיעה בפועל או בכח, ושל לקיחת אחריות על ידי הספק עצמו לפי מבחן גמיש המשתמע מהנסיבות.

הפתרון האירופאי מבוסס על מבחן חלופי – של ידיעה בפועל (אך לא בכח), או של לקיחת אחריות ע"י הספק עצמו לפי מבחן מוגדר של הפעלה בפועל של סמכויות עריכה ופיקוח".

 

בפס"ד בורוכוב, ביהמ"ש אימץ את הנוהל שנקרא "הודעה והסרה", אשר מצא עיגון בהצעת חוק של הכנסת – "הצעת חוק מסחר אלקטרוני 2005" (פרק ד' לחוק, ס' 13 – 14).

על פי נוהל זה, מנהלי אתרי אינטרנט לא ישאו באחריות לעוולה שבוצעה בפורומים ע"י הגולשים, כאשר ברגע שנעשתה פנייה ישירה אליהם בנוגע לחומר החשוד כמפר זכות כלשהיא, הם הסירו אותו תוך זמן סביר מקבלת ההודעה על כך.

 

(5)        בהלכת סודרי (ת.א. (ת"א) 37692/03 יצחק סודרי ואח' נ' ארנון שטלריד (2005) [לא פורסם], התייחסה כב' השופטת רונן לפס"ד בורוכוב, ופסקה, כי לאור איזון האינטרסים הקיימים.

לדעתה, אין להטיל אחריות על מנהלי הפורומים או על בעלי האתר בו מתקיימים הפורומים.

ניתוח האינטרסים השונים נעשה בהקשר של פרסום לשון הרע בפורום.

 

וכלשונה בס' 36 – 38 לפסק הדין:

"לכן, כאשר אני שוקלת זה מול זה את הנזק שעשוי להיגרם למי שמתפרסמת לגביו ידיעה פוגעת כגון הפרסומים דנן, מול הנזק שבהטלת אחריות על הנתבע כבעל האתר, אני סבורה כי המדיניות המשפטית הנכונה צריכה להיות כי לא תוטל אחריות כזו.

ב"כ התובעים טוען, כי לרשות הנתבע עמדו כלים רבים, שיכלו לאפשר לו למנוע את הפרסומים הפוגעים. כך בין היתר הנתבע יכול היה לערוך חיפושים על פי מילות מפתח, להעסיק צוות עובדים רחב יותר, להשתמש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים וחזקים יותר, או אף להחליט שלא לקיים את האתר (שהוא קיים אותו ממניעים כלכליים).

 

 

אינני סבורה, כי טענה זו יש בה כדי לשנות את מסקנתי כלעיל.

אני סבורה, כי לא ניתן למנוע פרסומים שיש בהן משום "לשון הרע" רק באמצעות שימוש באמצעים טכנולוגיים. לשון הרע אינה מתאפיינת בהכרח בשימוש במילים כאלה או אחרות, ולא בכל פעם שמופיעות בידיעה מילים שהן לכאורה פוגעות – פירוש הדבר שהידיעה מכילה "לשון הרע", ולהיפך.

לכן, על מנת תבצע את הסינון של הידיעות, נדרשת בקרה אנושית – היינו אדם שיקרא כל אחת ואחת מן הידיעות בטרם פרסומן, ויכריע, האם יש מקום לפרסם אותן אם לאו.

כפי שהובהר לעיל, לביצוע סינון כזה, יש מחיר כלכלי וחברתי גבוה מאוד וזאת מאחר שדרישה לצנזורה תגבה מחיר חברתי גבוה מאוד".

 

(6)        לאחרונה ניתן פס"ד מקיף בבימ"ש המחוזי בחיפה, ע"י כב' השופט יצחק עמית בבר"ע 850/06 ובר"ע 1632/07 רמי מור נ' ידיעות אינטרנט ואח' (פס"ד מיום 22/4/07).

פסה"ד התייחס להיבטים מסוימים הנוגעים לפרסומים באתרי אינטרנט, אך כב' השופט עמית ציין בפסק דינו, כי הוא לא מתייחס לשאלת אחריותם של ספקי השירות ומפעילי אתרים על תוכן הפרסום. (ראה סע' 22 לפסה"ד).

            בפסק דינו הדגיש, כי הוא לא מתייחס בסוגיה שבפניו להיבט של הפרת זכויות קניין רוחני וההתייחסות היתה לפרסום עפ"י חוק איסור לשון הרע בלבד (ראה סע' 35 לפסה"ד).

 

(7)        פסק הדין בעניין בורוכוב ובעניין סודרי עסקו אף הם בהיבט של חוק איסור לשון הרע.

התביעות שבפני היא בגין הפרת זכויות יוצרים.

אני סבורה, כי גישת ביהמ"ש בעניין בורוכוב היא הגישה המתאימה במקרה כמו נסיבות המקרה דנן.

מקרה שבו ביהמ"ש משתכנע, כי בעל אתר האינטרנט לא ידע על הפרת זכויות היוצרים, וכאשר נודע לו על כך, הסיר את הפרסום המפר סמוך להודעה, אין מקום להטיל על בעל האתר אחריות לאותה הפרה.

 

אין הצדקה לחייב באופן גורף בעל אתר, שמנוהלים בו פורומים, לבדוק כל הודעה והודעה ששולח משתתף בפורום לאתר.

העלות הכלכלית גבוהה. פורומים כמו הפורום של אורט, שהכניסה אליהם היא ללא תשלום, לא יוכלו להמשיך ולהתקיים, ובכך תהיה פגיעה באינטרס ציבורי – חברתי חשוב.

 

יצוין, כי כפי שכבר נכתב בפסה"ד בעניין סודרי (סע' 34 לפסה"ד), גם במקרה דנן, יכול זה שנפגע מהפרת זכויות היוצרים, להגיש תביעה נגד הגולש באתר האינטרנט שהפר את זכויותיו, כך שתוצאת אי הטלת האחריות על בעל האתר, לא מותירה את הנפגע בפני שוקת שבורה.

 

(8)        על פי סעיף 2 (1) לחוק זכות יוצרים 1911, ניתן גם לפרש כי את הזכות הפר לא רק המבצע עצמו, אלא גם מי שמרשה את הביצוע.

ראה לעניין זה בספרו של ד"ר א.א. בלום זכות יוצרים בעמ' 169 וכן ספרה של ד"ר פרזנטי דיני זכויות יוצרים (תשנ"א  - 1990) כרך א' 267.

בספרו של עו"ד טוני גרינמן זכויות יוצרים בעמודים 404 – 405 מציין המחבר, כי האחריות נופלת על כתפי הנתבע אם התקיימו שני תנאים:

(א)        ידיעה של המקשר אודות הפרת זכויות יוצרים או לפחות עצימת עיניים מבחינתו.

(ב)        פעולה נוספת שהיא בגדר עידוד או גרימה של ההפרה או השתתפות מהותית בה.

סעיף 2 (1) (I) לחוק, מעניק הגנה כאשר נעשה טיפול הוגן באותה יצירה כפי שנקבע בחוק.

           

במקרה דנן – אמינה עלי גרסת אורט ולפיה, לא ידעה על ההפרות לפני ש"על השולחן" הסבה תשומת ליבה לאותן הפרות נטענות, וכן "אורט" לא עודדה את אותן הפרות.

 

 

(9)        ומהכלל אל הפרט:

אסקור את היצירות המפרות לטענתה של "על השולחן" ואבדוק כל אחת בשני היבטים:

אחד – האם מדובר ב"יצירה".

שתיים – אם כן, האם קיימת הגנה מכוח החוק.

 

13. (1)   בת.א. 41022/04 הוגשה תביעה בגין הפרה אחת.

על פי התביעה יוחסה העתקה שביצעה אורט מכתבה של קרין גורן שפורסמה במגזין "על השולחן".

הכתבה שפורסמה באתר של "על השולחן" צורפה כנספח א' לאותה תביעה והפרסום באתר של אורט צורף כנספח ב' לאותה תביעה.

מהפרסום מהאתר של אורט ניתן לראות, כי מי ששלחה אותו היא משתתפת בפורום בשם "שרי" והיא כותבת: "עוגת הגבינה המושלמת – כל הסודות ע"פ קרין גורן מעל השולחן".

כלומר – אותה משתתפת בפורום כתבה במפורש, שמדובר בכתבה שמקורה ב"על השולחן".

 

(2)        אין עסקינן במתכון גרידא, אלא בכתבה הנהנית מהגדרת "יצירה".

עצם העובדה שארבע הפסקאות הראשונות של הכתבה שפורסמה ב"על השולחן" לא מופיעות בכתבה שפורסמה בפורום של אורט, לא הופכת את אותה כתבה לגדר מתכון בלבד כפי שביקש לטעון בא כוחה של אורט.

 

(3)        האם אורט יכולה ליהנות מהגנת החוק?

אני סבורה, כי במקרה דנן, אורט יכולה בהחלט ליהנות מהגנת הטיפול ההוגן הקבועה בסעיף 2 (1) (I) לחוק.

 

 

(4)        ביהמ"ש העליון ברע"א 2687/92 גבע נ' חב' וולט דיסני פ"ד מ"ח (1) 251 אימץ את ההסדר החקיקתי האמריקאי, לבחינת הגינות.

 

בחינה זו נעשית עפ"י ארבעה גורמים עיקריים:

(1) טבעה של היצירה המוגנת.

(2) מטרתו ואופיו של השימוש בה.

(3) היקף השימוש שנעשה ביצירה המוגנת.

(4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה המוגנת ועל השוק הפוטנציאלי שלה.

 

אלה גורמים מצטברים והמשקל היחסי שניתן לכל גורם משתנה לפי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה.

(לעניין זה ראה גם ספרו של עו"ד טוני גרינמן, זכויות יוצרים, הוצאת אור ירוק, תשס"ד – 2003 עמ' 448).

 

(5)        כוונת רווח אינה פוסלת את המסקנה שנעשה שימוש הוגן ביצירה. אך ככל ששימוש נושא אופי מסחרי יותר, כך תגבר הנטייה לסווגו כבלתי הוגן.

אולם אופי בלתי מסחרי, ואפילו פילנטרופי – התנדבותי עשוי להיות בלתי מספיק כדי להפוך שימוש מפר לשימוש הוגן.

בספרו של עו"ד גרינמן (עמ' 450) אף הובאה דוגמא של מוסד ממשלתי בארה"ב שהעתיק סרטים חינוכיים עבור תלמידים מעוטי יכולת ונקבע כי הפעולה היתה בלתי הוגנת למרות שהמטרה היתה ראויה – ביהמ"ש ייחס משקל יתר לכך שההפרה פגעה בשוק היעד של בעלי הזכויות.

[ראה לעניין זה:

1978Encyclopedia Britanica Educational Corp V.Crooks 447 F.Supp -243 (w.d.n.y.)

 

 

 

(6)        אורט טענה מספר טענות אשר מקימות לה לטענתה את ההגנה של "שימוש הוגן".

כך למשל טענה המצהירה מטעמה, כי אורט היא רשת חינוך ערכית הפועלת ללא מטרת רווח (העתק תעודת מלכ"ר של רשת אורט צורפה כנספח א/2 לתצהיר).

 

(7)        באת כוחה של "על השולחן" ביקשה להדגיש, כי באתר האינטרנט של רשת אורט יש פרסומות וזאת בניגוד לטענת אורט, וכן טענה, כי יש לינקים (קישורים) לאתרים כמו רכבת ישראל, אגד, וכיוצ"ב כך שלא ניתן לטעון, שמדובר ברשת שפועלת ללא מטרת רווח.

גם אם אקבל את טענתה של ב"כ "על השולחן",  אין בכך כדי לקעקע את העובדה הבסיסית ולפיה פורום האוכל של רשת אורט פתוח למי שנרשם לפורום, מבלי שזה יהיה כרוך בתשלום כלשהו וניתן להיכנס לאתר האינטרנט של רשת אורט ללא תשלום כלשהו.

שלא כמו המגזין של "על השולחן" שנמכר כמובן בתשלום וכן הכניסה, לפחות לחלק מהפורומים/מקומות באתר של "על השולחן", היא בתשלום.

כמו כן, באתר האינטרנט של "על השולחן" יש פרסומות מסחריות לכל דבר ועניין.

אין כל פסול בדרך התנהלותה של "על השולחן" ומדובר בעסק מסחרי לכל דבר ועניין.

ואין להשוות את פעילותה המסחרית של "על השולחן" לפעילות של פורום האוכל של רשת אורט.

 

(8)        אך לדעתי, אין צורך כלל להיזקק לשאלה – אם אורט פועלת ללא כוונת רווח או שיש לה מטרה להשגת רווחים כלשהם, כיוון שבנסיבות הספציפיות פעלה אורט בתום לב והסירה את הכתבה סמוך לאחר שנודע לה על אותו פרסום.

            על כן, גם אם לאורט יש רווח מסוים מפעילות שונה שהיא מבצעת (לא בתחום האוכל) אין בכך כדי לפגום בהגנת הטיפול ההוגן שהיא נהנית ממנה.

           

(9)        "על השולחן" טענה, כי היא גילתה את הכתבה ביום 16/4/04.

 

 

ביום 17/4/04 שלח אילן גור לגב' מטס מייל ובו שטח את תלונתו (נספח י"ד 1 לתצהירה של הגב' מטס).

הגב' מטס השיבה לאילן גור במייל: "אילן שלום, בעבר אמנם היה מקרה כזה ובעקבות פנייתך החומר הוסר מן הפורום. כך יעשה גם הפעם. עמך הסליחה...".

 

(10)       בחקירתו הנגדית אישר אילן גור, כי אותה כתבה של קרין גורן הוסרה מפורום האוכל של אורט שלושה ימים לאחר שפנה לאורט (עמ' 18 שורות 2 – 4 לפרוטוקול).

 

(11)       אורט במקרה דנן, היתה תמת לב בכל הקשור לאותה הפרה נטענת ואני מאמינה לגב' מטס כי היא לא היתה מודעת לקיומה של אותה "הפרה" עד אשר קיבלה הודעה מ"על השולחן".

 

אני סבורה, כי בנסיבות העניין, אין מדובר בידיעת אורט ו/או מנהלת הפורום הגב' מטס, על הפרת זכויות היוצרים ובוודאי שאין כאן עידוד או השתתפות מהותית באותה הפרה של משתתפת הפורום המכונה: "שרי".

יצוין, כי מלוא הקרדיט לגב' גורן ול"על השולחן" נכתב על ידי אותה "שרי" כך שבהחלט ניתן לקבל את הטענה, ולפיה מדובר בהעלאת אותה כתבה לפורום של אורט בתום לב, וכי מדובר בשימוש הוגן.

 

(12)       מעדותו של  מר גור עלה, כי לטענתו הוא מכיר את רוב המשתתפים בפורום האוכל של אורט בשמותיהם האישיים והגב' מטס אישרה, כי "שרי" היא שרי ברקוביץ שניהלה את הפורום תקופה מסוימת (עמ' 26 שורות 11 – 12 לפרוטוקול).

הגב' מטס כמובן לא היתה צריכה לדעת ולהעיד, מה חשבה אותה "שרי" כאשר היא העלתה את אותו קטע של הכתבה לפורום של אורט.

ואם אכן מר גור ידע מראש את זהותה של "שרי", הוא ממילא יכל לזמנה לעדות על מנת לנסות ולהוכיח חוסר תום לב או ידיעתה הפוזיטיבית על כך, שהיא עשתה מעשה שמנוגד לדיני זכויות היוצרים.

 

לסיכום ענין זה:

הנתבעת נהנית מהגנת טיפול הוגן ולפיכך דין התביעה בת.א. 41022/04 – להידחות.

           

14.        באשר ל-ת.א. 64045/04:

(14.1)    ביום 8/11/01 פורסמה כתבה בשם ובנושא "צ'ימצ'ורי – מתכון בסיסי".

(1)        האם מדובר ביצירה

            באתר האינטרנט של "על השולחן" פורסם מתכון בסיסי לצ'ימצ'ורי.

מדובר במתכון בסיסי שאין בו כל ייחודיות.

 

מר גור בחקירתו הנגדית אישר, כי מי שפרסם את מתכון הצ'ימצ'ורי בפורום האינטרנט של אורט היתה גולשת שנושאת את הכינוי: "עוגת שוקולד" והוא לא מכיר אותה.

כאשר שלחה "עוגת שוקולד" את אותו מתכון לפורום האינטרנט של אורט, היא כתבה תחת תיאור הנושא: "רטבים מוצלחים לסטייק מתוך על השולחן".

מדובר במקרה דנן, במתכון לכל דבר ועניין, ולא מעבר לכך.

וכפי שכבר אישר למעשה מר גור למשתתפי פורום אוכל של אורט (נספח כ"ו לתצהירו), הוא הסכים לכך,  שיועתקו מתכונים תוך ציון המקור וכך נעשה.

על כן, אין כאן כלל הפרה של זכות כלשהי.

 

(2)        האם הוכיחה "על השולחן" בעלות ב"יצירה זו"?

אמנם, כאמור לעיל, אין מדובר ביצירה מוגנת אך יש לציין, כי "על השולחן" לא הוכיחה כלל בעלות באותה "יצירה".

לא ניתן כלל לדעת, מי חיבר את המתכון והאם יש ל"על השולחן" זכות יוצרים בכלל באותו מתכון.

 

צודקים ב"כ אורט בטענה ולפיה על התובעת להוכיח את זכותה ביצירות נשוא תביעתה.

 

הנתבעת חלקה בכתב ההגנה על קיום זכויות לתובעת ולפיכך עפ"י סעיף 6 לחוק זכויות יוצרים, לא עומדת חזקה לתובעת באשר להיותה בעלת זכויות היוצרים ביצירות ועליה להוכיח את זכויותיה.

 

ראה לעניין זה: טוני גרינמן, שם, עמ' 342 – 345.

וכן ת.א. (י-ם) הד ארצי (1973) בע"מ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי, כרך כו (4) 592.

במקרה דנן, לא מופיע שם מחבר המתכון, כך שלא מתקיימת החזקה ולפיה יש זכויות לתובעת ביצירה זו.

 

יפים לעניין זה פסקי הדין שאוזכרו בסיכומי ב"כ אורט:

ת"א (ת"א) 439/92 עמירם גרוס נ' משה פרסטר ואח'  (לא פורסם).

ת.א. (ת"א) 1217/06 חנן פלד נ' מתב מערכות תקשורת כבלים בע"מ (לא פורסם).

ת.א. (ת"א) 68119/96 אמינון בע"מ נ' כהן צדק רזיאל בע"מ דינים שלום (1998) כרך יד 423.

 

(3)        לאור כל האמור לעיל, אין מקום לחיוב כלשהו באשר לפרסום הזה.

 

(14.2)    ביום 11/10/01 פורסם קובץ בנושא "רשאד" שנלקח מתוך מגזין העשבים של "על השולחן".

(1)        מר גור צירף לתצהירו לצורך הבאת ראיה באשר לכתבה המועתקת, את נספח ד', שלא ניתן ללמוד ממנו דבר.

 

(2)        ב"כ אורט צירף כמוצג את "מדריך העשבים למאכל, תיבול וחליטה" שהופיע במגזין של "על השולחן" (נ/3).

 

(3)        מכלול הנסיבות הקשורות לפרסום הנ"ל מוביל למסקנה ולפיה אין מקום לחייב בגין פרסום זה.

ב-נ/3 תחת הכותרת של מדריך העשבים כתוב שמה של אילת הירשמן.

מר גור אמנם טוען, כי היא היתה עובדת של "על השולחן" וקיבלה תשלום עבור עבודתה אך הוכחה באשר לכך, לא הובאה.

 

זאת ועוד, מדובר בכך שגולשת בפורום המכונה: "שנקה" היא זו שהעלתה את אותו קובץ לפורום של אורט.

מר גור ציין, כי הוא מכיר באופן אישי את אותה "שנקה" ולמרות זאת הוא לא מצא לנכון לפנות אליה ישירות.

כל שפורסם באותו נספח ד' הוא רק קטע קטן ביותר מתוך "מדריך העשבים למאכל, תיבול וחליטה" (נ/3) אשר  כולל שמונה עמודים.

 

כלומר, מי שמתעניין בנושא העשבים הללו, לא יכול להסתפק באותו קטע קצר שהועלה על ידי אותה "שנקה" לפורום של אורט, וגלישה בפורום של אורט לא תהווה תחליף לעיון במדריך העשבים (נ/3).

 

זאת ועוד, אין חולק על כך, ש"בזמן אמת" לא התריע "על השולחן" באורט באשר לאותו פרסום.

רק כאשר הוגשה התביעה בחודש אוקטובר 2004, ידעה אורט כי "על השולחן" טוענת נגדה ביחס לאותה הפרה.

סמוך לאחר הגשת התביעה, כלומר – סמוך לאחר שאורט ידעה על הטענה שנטענת נגדה, היא הסירה את אותו פרסום באתר האינטרנט שלה. (ראה נ/1).

גם עניין זה עוזר לאורט באשר לטענת השימוש ההוגן, ולפיכך – אין לקבל את התביעה גם בגין רכיב זה.

 

 

 

(14.3)    ביום 11/11/01 צורף להודעה באתר של אורט קובץ ובו כתבה בשם "אחסון שוקולד" וכן תמונה שפורסמה באתר "על השולחן".

(1)        אין חולק על כך, שבניגוד לאמור בסעיף 8 לתצהירו של מר גור, ולפיה צורף להודעה קובץ ובו כתבה בשם "אחסון שוקולד" וכן קובץ תמונה אשר פורסם באתר של "על השולחן", הרי שבפועל אין מדובר, אלא בקטע קטן מכתבה שפורסמה במגזין  של "על השולחן" בנושא שוקולד (נ/4). (עמ' 14 שורה 21 לפרוטוקול).

מר גור טען, כי מי שכתבה את הכתבה בנושא השוקולד היא אחת בשם בניטה לנצר ואכן ניתן לראות בראש הכתבה בנושא השוקולד במגזין של "על השולחן", כי בניטה לנצר כתבה את הכתבה.

מר גור ביקש לקבל את טענתו ולפיה אותה גב' לנצר קיבלה תשלום עבור אותה כתבה והיא העבירה את הזכויות ל"על השולחן" באותה כתבה, אך אישר, כי אין לו מסמך שמעביר לו את הזכויות מהגב' לנצר. (עמ' 14 שורות 13 – 14 לפרוטוקול).

ב"כ "על השולחן" טען, כי בעניינינו, חל הכלל שבסעיף 5 (1) (ב) לחוק זכויות יוצרים, ולפיו זכות יוצרים ביצירה שחיבר עובד עבור מעבידו שייכת למעביד, אלא אם כן סוכם ביניהם אחרת. (והיפנה לגרינמן בעמ' 243).

לטענתם, אורט היא זו שהיתה צריכה להוכיח, כי הוסכם אחרת עם עובדי "על השולחן" (ראה סע' 19 לסיכומים).

ב"כ אורט טענו, כי במקרה דנן, לא הוכח כי היו יחסי עובד-מעביד בין "על השולחן" ומחברי הכתבות וכי מדובר בעיתונאים ומחברים, אשר לפי סעיף 15 (1) (ב) לחוק, הבעלות ביצירות עדיין שמורות להם.

ועל כן "על השולחן" היתה צריכה להציג מסמך בכתב על העברת הזכויות מהמחברים ל"על השולחן".

 

(2)        מקובלת עלי עמדת ב"כ אורט, אולם גם אם הייתי מקבלת את דברי מר גור ולפיהם מדובר בעובדת של "על השולחן" אשר קיבלה שכר ולא הוסכם, כי יהיו לה זכויות ביצירה, עדיין יכולה אורט ליהנות מהגנת החוק.

 

(3)        לגופו של עניין, ניתן לקבוע במקרה דנן, כי התקיימו נסיבות המאפשרות לאורט ליהנות מהגנת "שימוש הוגן":

אותה גולשת בשם "שנקה" (שזהותה ידועה למר גור), כתבה, כי מדובר בנושא "איחסון שוקולד קובץ תמונה מתוך "על השולחן" גיליון השוקולד". כלומר יש הפניה        עם קרדיט מלא לגיליון של "על השולחן".

"על השולחן" טוענת, כי היא מטבע הדברים מבקשת למכור כמה שיותר גיליונות של המגזין ואם הכל יפורסם באינטרנט, כי אז לא ירצו הקונים הפוטנציאלים לקנות את המגזינים בכסף.

 

טענתם היא – צודקת ונכונה.

 

אך כאשר מעיינים בקובץ המפר לכאורה (נספח ו' לתצהירו של מר גור), ניתן לראות, כי מדובר בקטע קטן ביותר מתוך מגזין השוקולד של "על השולחן". הוא בוודאי לא מחליף את הקריאה במגזין עצמו.

 

(4)        גם במקרה דנן, כפי שנעשה לגבי כל המקרים נשוא התביעה, ידעה אורט על טענת ההפרה הנטענת על ידי "על השולחן" רק כתוצאה מהגשת התביעה.

ויודגש, כי מדובר בכתבה מחודש נובמבר 2001 כאשר התביעה הוגשה רק כשלוש שנים לאחר מכן, וסמוך לאחר הגשת התביעה, הורדה הכתבה מפורום האינטרנט של אורט.

 

(14.4)    ביום 6/1/02 פרסום כתבה בנושא "סומאק" שהועבר מאתר "על השולחן".

(1)        אותה גולשת בשם "שנקה" שזהותה ידועה למר גור, היא זו שלקחה מתוך גיליון "על השולחן" את מה שנכתב בו לגבי "סומאק".

 

"שנקה" כתבה כי זה מתוך "על השולחן – גיליון התבלינים".

 

(2)        גיליון התבלינים צורף על ידי ב"כ אורט. (נ/5).

 

(3)        מר גור אישר, כי גם כאן מדובר רק בחלק קטן ממדריך העשבים של "על השולחן" (עמ' 14 שורות 26 – 28 לפרוטוקול).

 

(4)        במדריך התבלינים לא כתוב שם המחבר אלא כתוב כי העורכת היא אורלי פלאי ברונשטיין.

מר גור טען, כי צוות של "על השולחן" כתב את המדריך ומדובר באנשים שקיבלו משכורת מ"על השולחן".

אישורים על כך לא הובאו וגם לא הובא אישור באשר לזהות המחבר.

 

(5)        אך גם אם אצא מנקודת הנחה, ולפיה יש ל"על השולחן" זכות יוצרים לגבי אותו גיליון תבלינים, כי אז אותו קטע שפורסם בפורום האינטרנט של אורט לגבי "סומאק" יכול ליהנות מהגנות החוק וזאת מהנימוקים הבאים:

א)      מר גור אישר, כי מדובר רק בפרסום של קטע קטן מאוד מגיליון התבלינים.

 

ב)   כפועל יוצא מכך, ברור שקונה פוטנציאלי של מגזין "על השולחן" לא יוכל לראות תחליף בפורום אורט למה שכתוב באותו מגזין של "על השולחן".

           

ג)    גם במקרה דנן, מדובר בהודעה מיום 6/1/02, נודע לאורט על טענת ההפרה רק עם הגשת התביעה בחודש אוקטובר 2004 וסמוך לאחר מכן, כבר הורד הפרסום.

 

(14.5)    ביום 24/3/02 צורף להודעה שפורסמה באתר אורט קובץ ובו שני מאמרים על איסטנבול, שפורסמו בגיליון  99 של מגזין "על השולחן". ("על השולחן" מציינת פרסום זה כשתי הפרות נפרדות, בס' 10 לכתב התביעה).

 

(1)        האם מדובר ביצירה

גולשת בשם "ציפי" צירפה להודעה שלה את אותו קובץ. (נספח ט' לתצהירו של גור).

מדובר בכתבות לכל דבר ועניין שיש לגביהן זכויות יוצרים.

אין מדובר רק בעובדות אלא בכתבה שכתב אחד בשם חני פרבר ולפיכך, מדובר ביצירה.

 

(2)        האם יש הגנה:

            במקרה דנן, ניתן לקבל את טענת אורט ולפיה היא יכולה ליהנות מהגנת שימוש הוגן שכן, גולשת היא זו שהכניסה את אותן כתבות לאתר שלה.

אורט לא עודדה לעשות כן וגם לא ידעה על כך בזמן אמת.

ההודעה אליה צורף הקובץ הוכנסה לאתר אורט בחודש מרץ 2002 ורק עם הגשת התביעה בחודש אוקטובר 2004 טענה "על השולחן" לראשונה, כי יש הפרת זכות יוצרים באשר לאותן כתבות, וסמוך לאחר מכן, הורדה ההודעה מהפורום של אורט.

 

(14.6)    ביום 19/6/02 פורסמה כתבה בנושא "עישון בשר ודגים" שהועתקה מחלק מכתבה שפורסמה במגזין "על השולחן" תחת השם: "עישון תוצרת בית".

גולשת בשם "ליאת" שלחה הודעה לפורום של אורט וכתבה כי הנושא הוא "עישון בשר ודגים" מ"על השולחן".

הכתבה ב"על השולחן" צורפה כנספח י' לתצהירו של מר גור.

 

 

קיים ספק אם במקרה דנן, יש זכות יוצרים ל"על השולחן" שכן לא ברור מעמדה של אורלי פלאי ברונשטין באשר לכתבות שהיא כתבה עבור "על השולחן". (כפי שכבר נכתב לעיל) אך גם אם אצא מנקודת הנחה, ולפיה הכתבות שנכתבו במגזין הן יצירות של "על השולחן" יש זכויות עליהן על פי החוק, גם אז ניתן לומר, כי אורט יכולה ליהנות מההגנות מהנימוקים שפירטתי לגבי הכתבות הקודמות.

 

(14.7)    ביום 26/6/03 הועתקה כתבה בשם "לקראת הקיץ – דיאטת גורמה עם השף ויקטור גלוגר".

(1)        דומה, כי גם מר גור בחקירתו הנגדית אישר, כי אין מדובר ביצירה של "על השולחן" שיש לגביה זכויות יוצרים. (עמ' 11 שורות 21 – 29, ועמ' 12 שורות 1 – 16 לפרוטוקול).

 

(2)        ההודעה המפרה לטענתו, צורפה כנספח י"ב לתצהירו.

גולשת בכינוי "ממליגה" כתבה:

"מתוך על השולחן: לקראת הקיץ דיאטת גורמה עם השף ויקטור גולוגר...".

 

(3)        לתצהיר העדות הראשית לא צורפה הכתבה שלכאורה פורסמה בפורום האוכל של "על השולחן".

ב"כ  אורט  הוא  זה  שצירף  את אותו פרסום שהיה באתר האינטרנט של "על השולחן" (נ/2).

 

(4)        אותו פרסום היה בלוח המיועד ל"הודעות עצמיות של מסעדות, קייטרינג ואירועים גסטרונומים. ההודעות אינן עוברות עריכה והן על אחריות מוסריהן".

אותה הודעה כפי שניתן לראות ב-נ/2 נשלחה על ידי מסעדת "קלואליס" כפרסומת לתפריט דיאטתי שיש אצלה.

 

 

כלומר, מדובר בפרסומת ולא ביצירה של "על השולחן" יש חלק בחיבורה.

"על השולחן" הדגישה באתר שלה, כי ההודעות הללו "הן על אחריות מוסריהן" לפיכך, ברור שאין מדובר ביצירה מוגנת.

 

(14.8)    ביום 29/9/02 הועתקה מאתר "על השולחן" כתבה ובה סיכום טעימות יין שערכו חברי הפורום של "על השולחן".

(1)        גולשת בשם "תפוזינה" (מר גור טוען כי הוא מכיר אותה) היא זו שכתבה בפורום של אורט ביקורת לגבי דיווחים על טעימות יין שהיו באתר של "על השולחן".

 

(2)        אותה גולשת טענה, כי אין עקביות בתיאור תכונות היינות ולצורך הדגמה היא צירפה נתונים באשר לטעימת היינות הלבנים מתוך הפרסום של "על השולחן".

 

(3)        מר גור צירף לתצהירו כנספח י"ג מסמך, שהוא טען, כי הוא הכתבה המקורית שפורסמה ב"על השולחן".

 

(4)        אורט טענו, כי מדובר בחומר שהוא  בגדר עובדות ונתונים אשר אינם מוגנים בזכויות יוצרים, ומכל מקום, מדובר בהודעה שבמסגרתה ביקשו הגולשים להחליף דברי ביקורת ודעות בנוגע לטעימות יין ולכתבה שהתפרסמה ב"על השולחן".

 

(5)        אני סבורה, כי אכן במקרה דנן, מדובר בחלק מתוך הפרסום שהיה ב"על השולחן" ומטרתו היתה רק להדגים, מדוע אותה גולשת מבקרת את הדו"ח של "על השולחן".

            החלפת דעות וכתיבת ביקורת היא חלק בלתי נפרד מהמתרחש בפורומים השונים.

 

הביקורת לגיטימית, לא מנוסחת בצורה בוטה ואין כל סיבה לפסול אותה ולטעון כי מדובר בפרסום מפר.

ועל כן, אין בכך, משום הפרת זכויות יוצרים.

 

(6)        יצוין, כי במקרה דנן, ניתן ליהנות מהגנת החוק, גם אם היה מדובר בפרסום.

גם כאן מדובר בפרסום מחודש אוגוסט 2002 שנודע על התלונות לגביו רק לאחר הגשת התביעה וסמוך לאחר מכן, הורד הפרסום.

מטרת ההודעה היא לא לדווח לגולשים על דו"ח טעימות היין של אתר "על השולחן" אלא להעביר ביקורת על תיאור תכונות היין באותו דו"ח, ואין כל טענה שאסור לעשות כן.

 

(14.9)    ביום 29/10/02 הועתקה כתבה מאתר "על השולחן" בשם: "שקם את עצמך" מאת ענבל קליין.

באתר "על השולחן" פורסמה כתבה של ענבל קליין שכותרתה: "שק"מ את עצמך" ובפורום האינטרנט של אורט הכניסה גולשת בשם "קרמבולה" את אותו קטע והיא כתבה, כי היא מצרפת אותו מפורום "תפוז" שיש בו כתבות מתוך "על השולחן".

 

אני סבורה, כי גם אם אין מדובר במתכון גרידא אלא ביצירה בעלת ייחודיות, הרי שבמקרה דנן, כתבה אותה גולשת, כי היא מצרפת את אותו קטע מפורום "תפוז".

כלומר, אין מדובר בחומר שלא פורסם אלא הופיע רק באתר של "על השולחן" ושניתן לקבלו רק באמצעות תשלום.

לפיכך – אין מקום לטעון, כי אורט הפרה את זכויותיה של "על השולחן".

 

בנסיבות המקרה דנן, גם אם מדובר ביצירה שהחוק מגן עליה, ולא במתכון גרידא, הרי שבהתחשב בעובדה שהחומר נלקח מאתר פורום "תפוז" ולא מהאתר של "על השולחן", וכן  החומר  הוכנס  לאתר  של  אורט על ידי גולש עצמאי מבלי שהיה לאורט ידיעה על כך,

 

והחומר הוסר עם קבלת ההודעה של "על השולחן" על כך, שיש בעיה באשר לאותה הודעה, הרי שגם כתבה זו נהנית מהגנת החוק.

 

(14.10)  ביום 23/12/02 הועתקה כתבה שפורסמה באתר "על השולחן" בשם "קצח".

הפרסום באתר האינטרנט של פורום אורט נעשה על ידי גולשת בשם "מיקה" אשר כתבה, כי מדובר במה שנלקח מתוך "על השולחן".

מדובר בקטע קטן ביותר מאותו מדריך תבלינים (נ/5) ויש להחיל על ההודעה הזו את מה שנכתב לגבי ה"סומאק" (ראה סע' (14.4) לפסה"ד).

 

(14.11)  ביום 23/7/02 הועתקה כתבה מתוך פורום "על השולחן" בעניין "ענפי צבר".

הפרסום בפורום האינטרנט של אורט נעשה על ידי גולשת בכינויה "ממליגה" והיא כתבה, שהיא לקחה זאת מאתר "וואלה".

היא גם הפנתה לכתובת של פורום האוכל של "וואלה". (נספח י"ט לתצהיר של מר גור).

מדובר בהודעה שמבוססת על חומר שנלקח מאתר "וואלה" כך שלא מדובר בחומר שנמצא רק באתר של "על השולחן", ובנסיבות אלו, ולאור מכלול הנימוקים שהועלו גם באשר לפרסומים האחרים, אין מדובר בהפרת זכויות יוצרים.

 

(14.12)  ביום 20/11/03 הועתקה כתבה מאתר "על השולחן" בנושא: "הלילה בוז'ולה הכי זול הכי טוב".

מר גור בתצהירו צירף רק את הפרסום בפורום של אורט (נספח כ"א לתצהירו).

גולשת תחת הכינוי "ציפי" כתבה, כי הנושא הוא: "טעימות יין בוז'ולה ויינות ישראליים בסגנון ב"על השולחן"".

היא הפנתה לאתר של "על השולחן" וציינה, כי אצלה במשפחה "זה עשה טוב והרבה כבוד" וצירפה חלק מכתבה שככל הנראה פורסמה באתר של "על השולחן".

"על השולחן" לא צירפה את הכתבה המקורית או צילום של הכתבה שלה, כך שאינני יודעת מה היא הכתבה של "על השולחן" והאם מה שהוכנס לאתר של אורט על ידי אותה "ציפי" מהווה חלק קטן מאותה כתבה או את כל הכתבה.

 

מכל מקום, גם במקרה דנן, מדובר בביקורת והבעת דעה על החומר שהוכנס לאתר של אורט  על ידי גולש  עצמאי ועל כן גם אם אתעלם מטענות אורט ולפיהן "על השולחן" כלל

לא הוכיחה זכויות יוצרים באותה כתבה, אזי ניתן לומר, כי יש הגנה של אורט וזאת מכל הנימוקים שפורטו כבר לעיל ואין טעם לחזור עליהם.

 

(14.13)  ביום 17/12/03 הועתקה כתבה מאתר "על השולחן" בשם "גד השדה".

גם במקרה דנן, גולש בשם "אריק" הכניס לאתר של אורט חלק ממה שפורסם באתר האינטרנט של "על השולחן" בנוגע לכוסברה.

"אריק" כתב כי מדובר בקטע שהוא מתוך "על השולחן".

גם במקרה דנן, מתקיימות טענות ההגנה שצוינו כבר לעיל, ועל כן, אין מדובר בהפרת זכויות שיש לחייב בגינה פיצוי.

 

15.        באשר לתביעה שכנגד:

(1)        התביעה שכנגד שהגישה אורט, מבוססת על שני פרסומים שהיו באתר האינטרנט של "על השולחן".

 

(2)        פרסום אחד  - הוא מיום 28/1/03  שהופיע בפורום האוכל של אורט (נספח ז' לתצהיר של הגב' מטס).

מדובר במתכון לבייגלה ערבי כאשר כתבה אותו גולשת תחת הכינוי "גן עדן".

אותה "גן עדן" היא הגב' דינה סרבי אשר הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם אורט.

 

(3)        אורט טענו, כי לדינה סרבי יש זכויות יוצרים ביצירה הזו, והיא העבירה להם את הזכות לתבוע. (נספח ו' לתצהיר).

 

 

(4)        אני סבורה, כי כפי שקיימות הגנות לאורט בתביעות שהגישה נגדה "על השולחן", כך גם יש הגנות ל"על השולחן" בתביעה שכנגד.

 

הגב' סרבי העידה במפורש: "הציפיות שלי היו שמי שיקרא את המתכון שלי והיצירה הזאת יעשה בה שימוש ויהנה ממנה וזו היתה המטרה ולא מסחרית". (עמ' 32 שורות 18 – 19 לפרוטוקול).

הגב' סרבי נתנה דוגמה למצב שבו כותבת באתר האוכל של "וואלה" גולשת המכונה: "פינגווינית" מתכון, ואם הגב' סרבי מעתיקה את אותו מתכון לפורום של אתר אחר, אז היא עושה זאת וכותבת שהמקור הוא של פינגווינית מאתר "וואלה".

מצב זה הוא בעיני הגברת סרבי תקין.

כך גם עשה במקרה דנן "על השולחן".

באתר של "על השולחן" כאשר נכתב המתכון לבייגל נכתב במפורש, כי המקור: "פורסם ע"י "גן עדן" מפורום אורט".

 

(5)        זאת ועוד, מדובר לדעתי, במתכון שגם אם הוא נוקט בביטויים כמו "מוציאים לו את האוויר" או "הולה הופ" אזי הוא נשאר מתכון ולא מעבר לזה.

 

(6)        לאור מכלול הנסיבות הללו, אין כל מקום לקבל את התביעה בגין המתכון לבייגלה הערבי.

 

(7)        התביעה שכנגד הוגשה גם בגין מתכון לעוגת גבינה ששלחה גולשת בשם: "תפוזינה" לפורום האינטרנט של אורט תחת הנושא: "עוגת גבינה בציפוי פסיפלורה – דורית". (נספח י' לתצהיר הגב' מטס).

אותו מתכון נכתב לאחר מכן בפורום האינטרנט של "על השולחן" ונכתב: "מקור המתכון: דורית, פורום אורט עוגת גבינה עם הוראות אפיה מדויקות".

 

 

לדעתי, מדובר במתכון לכל דבר ועניין, וגם אם הייתי מקבלת את הטענה ולפיה במתכון יש ביטויים מקוריים אשר מקנים למתכון את המונח "יצירה", גם אז חלות כל ההגנות שנטענו על ידי אורט בתביעה הראשית שהגישה "על השולחן" נגדה וגם ל"על השולחן" מוקנות אותן הגנות.

לפיכך גם דין התביעה שכנגד להידחות.

 

16.        לסיכום:

א)         לאור האמור לעיל, דין התביעות להידחות.

 

ב)         לאור התוצאה אליה הגעתי – כל צד ישא בהוצאותיו.

 

ג)          המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

 

ניתנה היום, כ"ב באייר, תשס"ז (10 במאי 2007), בהעדר הצדדים.