הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי
|
|
|
|
|
|
כפר גלובלי? אהבה מקוונת? לא בישראל 30/05/2007
| גיליון מספר 93 | משה הלוי halemo ישראלי אחד הכיר אהובה אירופית ברשת האינטרנט. את האהבה
המקוונת ביקש לממש בישראל. משרד הפנים לא הסכים להכניס את האשה לישראל. על סקס,
שקרים ואינטרנט. איש אחד הכיר אישה אחת באינטרנט. הוא ישראלי. היא
פולניה מאירלנד. הוא עבר את גיל ה 40. היא בת 27. שניהם הכירו זה את זה באמצעות
רשת האינטרנט. כך לפחות הם טענו. הם צ'וטטו. הם התכתבו. הוא הזמין אותה להגיע
לישראל להיפגש. היא הסכימה. ביום 08/05/2007 היא נחתה בישראל. ברשותה היה כרטיס
טיסה חזרה מישראל ליום 22/05/2007, כלומר, ראיה לכאורה שהיא אינה מתכוונת להשתקע
בישראל, אלא רק לתייר בה. למרות זאת, החליט קצין ביקורת הגבולות החליט לערוך
לעותרת תשאול בשדה התעופה. תשובותיה של הפולנייה מאירלנד עוררו את חשדו של קצין
הביטחון שחשש שהיא באה להשתקע בישראל או לבצע בה פעילות אחרת. לכן, סירב קצין
הביטחון להכניסה לישראל ולאפשר לה להתראה עם גולש האינטרנט שהתכתב איתה והזמינה
לישראל. הישראלי והפולנייה החליטו לערער על ההחלטה והגישו
עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בבית המשפט טענו השניים באמצעות עורך דינם שי צוקרמן,
כי לפני מספר שבועות, נוצר הקשר בין השניים באמצעות רשת האינטרנט. השניים התכתבו
בצורה מקוונת וביניהם נוצר קשר רומנטי. הבחור החליט להזמין את אהובתו החדשה
לביקור בישראל. משרד הפנים שהיה המשיב בעתירה, הסביר לבית המשפט כי
לאף אזרח בעולם שאינו תושב ישראל, אין זכות קנויה להיכנס לישראל. הסמכות לאשר
כניסה נתונה בידי שר הפנים בלבד. משרד הפנים טען כי בחקירה שערך, התגלו סתירות
בין מה שהפולנייה מסרה לבין מה שמסר הבחור הישראלי. לטענת המשרד, נמסרה גרסה
תמוהה רבת סתירות, גרסה מחשידה שנוגדת את גם את גירסתו של הבחור. בין הסתירות שנתגלו: 1. הבחורה מסרה שפגשה את הישראלי בפולין. הבחור טען
שהכיר אותה באינטרנט. 2. הבחורה מסרה שהיא רכשה את הכרטיסים ואילו הבחור
מסר שהוא זה שרכש עבורה את הכרטיסים. 3. הבחורה מסרה שהיא באה לביקור של עד 10 ימים, בעוד
שכרטיס הטיסה שלה קבוע לשבועיים. 4. הבחורה מסרה שהיא מתכוונת לגור במלון, אך לא ידעה
למסור את שמו של המלון. 5. הבחורה לא מסרה את שמו של הבחור כי לא ידעה, אך
מסרה את מספר הטלפון הנייד שלו. 6. הבחורה מסרה שהיא רווקה, ואילו הבחור סיפר כי היא
נשואה ואם לשני ילדים. 7. לבחורה הוצגה תמונה של הבחור, אך היא לא הצליחה
לזהות אותו. משרד הפנים טען עוד כי הבחור הוא פשוט רגל אשר הוצא
נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ, כך שעצם הזמנת הבחורה לישראל על חשבונו, מעוררת
חשד. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר עודד
מודריק החליט לדחות את העתירה. בנוסף, החליט בית המשפט לחלט סך של 3,000
ש"ח שהפקידה הבחורה בעת כניסתה לישראל, לטובת המדינה, וזאת כדי להבטיח את
הוצאות הרחקתה. כך, אותו בחור ישראלי שטען כי הכיר בחורה מארץ אחרת,
לא יזכה להכיר מקרוב את אהובתו מהאינטרנט. מדינת ישראל סירבה לאפשר לו להתראות
עמה. הסיפור הרומנטי הזה אולי היה נגמר אחרת אם שמו של
הבחור לא היה עדי ז'ורבין. הוא הדון ז'ואן המקוון שביקש להביא ארצה אשה, אולי
בשל המצוקה האישית הקשה שלו בהשגת אשה ישראלית העונה לצרכיו הקפדניים ולסדר יומו המשפטי העמוס.. ז'ורבין, פושט רגל, מורשע טרי בעבירות של הטעיית
צרכנים ואקס מנכ"ל של חברת אובייקטיבי מחקרים עולמיים ז"ל, הצליח
להוכיח בעבר לעם ישראל ששקרים הם דרך עבודה מקובלת כדי להתפרנס. זאת על חשבון
הציבור ועל חשבונן של חברות מסחריות שהתפתו לדון ז'ואן המקוון.. משרד הפנים ובית המשפט לא קנו את הסיפור שלו. אחרים
עלולים לאכול אותה עם פסק הדין הזה, אם באמת ירצו להביא ארצה לביקור את חבריהם
המקוונים שפגשו ברשת האינטרנט. עתמ 1522/07, עניינים מנהליים תל אביב, אנה סידק ועדי ז'ורבין נגד משרד הפנים פסק דין מיום 15/05/2007 של השופט ד"ר עודד
מודריק |
|
|
|
|
|
תגובות הקוראים |
|
|
|
|
