בתי־המשפט

 

 

 

 

פסקֿֿדין

 

זו תביעה ותביעהֿֿשכנגד בגין פרסום לשון הרע. התביעה העיקרית מעלה אף טענות של פגיעה בפרטיות, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט.

 

בבסיס שתי התובענות פרסום באתר החדשות באינטרנט 'ynet' מיום שישי, ח' בתמוז, תשס"ה, 15/07/05, של תצלום בו נראה גבר ממושקף עטורֿֿזקן וחובש־כיפה כשהוא מחבק נערה אשר מטפחת לראשה, שגבה מופנה אל המצלמה, וברקע, מאחוריהם, חומת אבן  עליה גדרות, ובצמוד לתצלום, על רקע אדום בוהק, כותרתה של הכתבה, בזו הלשון:

 

"ושוב שמן על הכביש ליד מעשיהו"

 

מתחת לכותרת מופיעה כותרת המשנה, לאמור:

 

"מתנגדי ההתנתקות שפכו 36 ליטר שמן על כביש הגישה לכלא ברמלה, שם עצורים חבריהם לחסימות."

 

התובעים טוענים כי המצולמים בתמונה הם התובע 1 עצמו ובתו הקטינה בת הֿֿ14, התובעת 2, וכי אין להם כל קשר ולא היו מעורבים בשום דרך שהיא בנושא הכתבה, קרי: שפיכת שמן על כביש הגישה לביתֿֿהסוהר ברמלה – מעשה המסכן גופם וחייהם של נהגים, אשר לו הם מתנגדים. טוענים התובעים, כי לא נאמר בכתבה דבר אשר יסביר מה הקשר בינם לנושא הכתבה, שעניינה חסימת הכביש וסכנת ההחלקה.

 

עלֿֿכן טוענים התובעים, כי הצבת תצלומם, המזהה אותם, בסמיכות לכותרת הכתבה,  לכתבה ולתגוביות לה, המכילות דברים שפרסומם משפילם בעיני הבריות, עושה אותם מטרה לשנאה, לבוז וללעג  תוך שיוכם להתנהגות הספציפית המתוארת בכתבה, למעשים או לתכונות המיוחסים להם כתוצאה מכך, גרמו לפגיעה בשמם. להוכחת הפגיעה, מפנים התובעים לֿֿ289 תגוביות ("טוקבקים") שנתקבלו בעקבות הצילום והכתבה, המצטיינות בביטויים אלימים ביותר, ובמכנהֿֿמשותף נמוך ביותר.

 

כן טוענים התובעים כי הייתה במקרה דכאן הפרה של חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א־1981.

אומר כבר עתה כי התובעים זנחו בסיכומיהם את עילות תביעתם ברשלנות ובעשיית עושר ולא במשפט, ועלֿֿכן אלה נדחות.

 

עיקר טענתם של הנתבעים, כי שמם של התובעים לא אוזכר בגוף הפרסום נשוא התביעה, לא בכיתוב המלווה את הצילום ואף לא בתגוביות. כן טוענים הנתבעים, כי אין לזהות מי מהתובעים בצילום: פני התובעת 2 אינם נראים כלל, שכן היא מצולמת כשגבה למצלמה, מחצי הגוף העליון, מטפחת מכסה את ראשה וידיה כרוכות בחיבוק סביב כתפי אביה, אשר אף פניו ברובם מוסתרים עקב תנוחת החיבוק של בתו, כאשר חלקם התחתון של פניו מוסתר מאחורי מטפחת הראש של בתו.

 

טוענים הנתבעים, כי אין בצילום כדי לפגוע בשמם הטוב של מי מהתובעים, ובכל מקרה – הצילום צולם ברשות הרבים, ואין בו – צילום אשר מציג אב מחבק את בתו – כדי לבזות או להשפיל. כן טוענים הנתבעים, כי הכיתוב המלווה את הצילום כולל את המשפט "שם עצורים חבריהם לחסימות", והצילום מתעד נערות שהיו עצורות בגין חסימת כבישים, ועלֿֿכן, לטענתם, תואם את הדיווח המילולי, שהנו אמת.

 

 

 

ה רק ע  ל ה ג ש ת  ה ת ב י ע ה

 

1)             ביום 18/02/2005 התקבל בכנסת חוק יישום תכנית ההתנתקות, תשס"הֿֿ2005, שתכליתו, בין השאר, כאמור בסעיף 1, שבו "פינוי ישראלים ונכסיהם מחבל עזה ומשטח בצפון השומרון, בהתאם להחלטות הממשלה... העתקת מקומות מגורים של קבוצות מתיישבים והעתקת אגודות שיתופיות התיישבותיות למקומות חלופיים, לפי הוראות חוק זה" (ס"ח תשס"ה, 1982).

 

2)             עת התקבל חוק ההתנתקות, התקיים בדרום רצועת עזה גוש התיישבות ישראלי, מצפון לרפיח, ובו שבע־עשרה התנחלויות, שבהן כ־8,800 ישראלים יהודים, כאשר ברצועת עזה כולה כ־1.3 מיליון פלשתינים מוסלמים.

 

3)             צווי יישום תכנית ההתנתקות שנחתמו בידי ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ושר הביטחון, שאול מופז, התייחסו לפינויָם של כלל התושבים הישראליים מגוש קטיף ומצפון השומרון, תוך הריסת 2,528 מבני מגורים בגוש קטיף,  ־236 מבני ציבור, מתוכם  26  בתי־כנסת,  בגוש קטיף (ראו, לדוגמה, צו יישום תכנית ההתנתקות עלֿֿפי החלטת הממשלה 3281, מיום י"א אדר א', תשס"ה, 20/02/07). כמפורט בחוק ההתנתקות, הוצאתו מן הכוח אל הפועל הצריכה התארגנות מנהלתית וביטחונית.

 

                קבלתו של החוק, כמו גם ביצוע תכניות ההתארגנות להחלתו, עוררו התנגדות עזה מצד חוגים שונים בישראל, ובמיוחד מצד המתיישבים בגוש קטיף ובצפון השומרון עצמם ותומכיהם, אשר קיימו פעילויות מחאה רבות, בעיקר במהלך החודשים שבין פברואר ואוגוסט, שנת 2005. בין היתר, פעלו מתנגדיה של תכנית ההינתקות בפעולות של חסימות צמתים מרכזיים ברחבי בארץ, כצומת 'גהה', צומת 'מורשה', צומת כפר חב"ד, מחלף קק"ל בנתיבי איילון, ועוד, מה שיצר פקקי־תנועה ארוכים. חסימות הצמתים המרכזיים נעשו בדרך של ישיבת מאות בני־נוער ואחרים במרכזי הצמתים ממש, תוך סירובם להתפנות, עד לפינוים בידי כוחות של משטרת ישראל (נספח ג' לסיכומי התובעים).

 

ה צ ד ד י ם

 

התובע מס' 1, אדם כבן ארבעים, בעל השכלה תורנית מלימודים בישיבת 'מרכז הרב', למד לקראת קבלת תואר במדע המדינה, עובד במקצועות הקשורים ברשתות האינטרנט, למד במסגרות שונות לימודי עיתונאות, קולנוע, רדיו וטלוויזיה, נשוי ואב לעשרה ילדים, שומר מצוות, מתגורר ביישוב יצהר (המצוי בגב ההר של מזרח השומרון, ברצף היישובים באזור שכם) ומשמש כדוברו, בהתנדבות.

 

התובעת, ילידת 1990, היא בתו השלישית של התובע. בעת פרסום התצלום נשוא התביעה הייתה כבת חמש־עשרה. התובעת,  נעצרה ביום 18/05/05, או בסמוך לכך, למשך 36 יום, בעת שהשתתפה בהפגנה שכוונה נגד הפעלת תכנית ההתנתקות מחבל עזה וצפון השומרון, שכללה חסימת צמתים ("מבצע 'ניסוי כלים'") (מוסכמה מס'          5 בין הצדדים).

 

נוכח סירובה של התובעת  למסור את שמה ופרטים מזהים על עצמה, הורה ביתֿֿהמשפט לנוער (כב' השופטת נירה דסקין), בהחלטתו מיום 25/05/05 (בתיק ב"ש 5057/05,  ת. פ 261/05), על המשך מעצרה של התובעת, כמו גם של שבע נערות קטינות אחרות, כן נקבעו חלופות מעצר. התובעת  סירבה לקיים את תנאי חלופתֿֿהמעצר. אף התובע, אביה, לא התייצב בביתֿֿהמשפט כדי להפקיד את הערבות שנקבעה או לשם השמעת טיעונים נגד הערבות או נגד המעצר (ראו: בג"ץ 5283/05 ח"כ הרב יצחק לוי נ' משרד החינוך, פ"ד נט(2) 826).

 

הנתבע 1 הוא עיתון מקוּון בשם 'ynet', בו התפרסמו הצילום והכתבה נשוא התובענה. הנתבע 3 הנו עורכו הראשי של האתר בו הוצגה הכתבה. מדובר בעיתון ובאתר אינטרנט בעלי חשיפה עצומה, המגיעה לכל הקהלים והמגזרים במדינה.(מוסכמה).

 

 

 

ה ה ס ד ר י ם  ה ד י ו נ י י ם

כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 23/05/06, הגיעו באי־כח הצדדים למוסכמות, בתביעה ובתביעהֿֿשכנגד. הוסכם עליהם כי ביתֿֿהמשפט יפסוק על יסוד החומר שבתיק, לאחר הגשת הסיכומים, בפסקֿֿדין מנומק. בתביעה העיקרית (להבדיל מהתביעהֿֿשכנגד) לא נשמעו כלל עדים.

 

לאחר שלא הוגשו סיכומי באי־כח הצדדים במועד (30/10/06), הוריתי בו־ביום על מחיקת התביעה והתביעהֿֿשכנגד מחוסרֿֿמעש. ביום 06/11/06 הוגשה בקשת התובעים ל"החייאת" התיק. ביתֿֿהמשפט, בנסיבות, נעתר לבקשה.  אושרה  הסכמתם הדיונית הנוספת של הצדדים, כי על מנת למנוע הגשת כפל כתבי סיכומים, יסתפקו הצדדים בהגשת כתב סיכומים אחד לכל צד. בהתאם, הורה ביתֿֿהמשפט על השלמת הגשת הסיכומים. אחרון הסיכומים הוגש ביום 08/02/07. נוכח השיבוש שחל בלוחותֿֿהזמנים המתוכננים לכתחילה לתיק זה, ניתן פסקֿֿהדין, אך עתה,  לאחר שנכנס ל"תור" מחודש של מתן פסקי־דין בלשכתי, בין התיקים שהסיכומים בהם הוגשו במועדם.

 

 

 

המוסכמות בתביעה העיקרית

 

א.            תמונתם של התובע ובתו פורסמו באתר האינטרנט 'ynet'  של הנתבעים ("ת/4").

ב.             התובעת  הנה קטינה ("ת/1").

ג.              התמונה פורסמה בעמוד הבית של אתר הנתבעים ,  במשך שעתיים ומחצה.

ד.             אין קשר בין מעשה שפיכת השמן על הכביש לבין מי מהתובעים, ככל שידוע לנתבעים.

ה.             התובעת חסמה צירי  תנועה. התובעת השתתפה בהפגנה בה חסמה צירי תנועה עם נערות אחרות, ונעצרה בשל כך לתקופה העולה על 21 יום.

ו.              התמונה ( "ת/4") המתעדת את קבלתֿֿהפנים שנערכה ביישוב אריאל למספר נערות לאחר ששוחררו ממעצרן, צולמה בזמן אחר, במקום אחר מאלה של המעשה המתואר בכתבה (שפיכת שמן על הכביש).

ז.             התגוביות הן תגובה לכתבה הכוללת את התמונה.

ח.             להכרעת ביתֿֿהמשפט: אם ניתן אן לא ניתן לזהות את התובעים או את מי מהם.

 

המוסכמות עלֿֿפי ההסדר הדיוני שהושג ואושר עלֿֿידי ביתֿֿהמשפט,  באו במקום הגשת תצהירי עדות ראשית והגשת ראיות נוספות.  בנוסף לתצלום נשוא התביעה ("ת/4"),  הכתבה והתגוביות שהוגשו כבר יחד עם כתב התביעה ("ת/5") צורפו בהסכמה  לסיכומי התובעים תקליטון (דיסקט) שעלֿֿגביו עמוד הבית של האתר ועמוד הכתבה (נספח א');

בהיעדר התנגדות (בדיון מיום 28/06/06) מצד   באי־כח הנתבעים, צורפו כנספחים ב(1) ו־ב(2) שני תקליטורי די־וי־די שעלֿֿגביהם הקלטה של תכניתו של העיתונאי רינו צרור 'דין וחשבון' ששודרה בערוץ 10 של הטלוויזיה, הסוקרת בכתבות תחקיר  פעולות התנגדות המתנגדים ה"כתומים" לתכנית ההתנתקות, ובה מופיעה התמונה נשוא התביעה.

בסיכומיו, העלה בא־כח הנתבעים התנגדות לצירוף "ראיה" זו לסיכומי התובעים. אני דוחה את ההתנגדות, משלא הועלתה במועד, בדיון יום 28/06/06  .

 

ה פ ר ס ו ם

 

הפרסום נשוא התביעה מורכב משלושה רכיבים:

(א)           הצילום וכותרת הכתבה ("ת/4")

(ב)            הכתבה

(ג)             התגוביות ("ת/2")

 אשר פורסמו באתר אינטרנט של הנתבעת 1, קרי: "פרסום" במדיום מקוון.  

סעיף 2(א) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"הֿֿ1965, קובע:

"פרסום, לעניָן לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר."

 

יסוד  הפרסום מתקיים ביחס לצילום, לכותרת הכתבה, לכתבה ולתגוביות.  אלה  פורסמו במדיום מקוון, ולכאורה אינם כלולים בהוראת בסעיף 2(א) לחוק איסור לשון הרע, הכולל פרסום בכתב, בעלֿֿפה או בדפוס.  ואולם דעתי היא כי  הואיל ועסקינן בפרסום במדיום מקוון,  הרי הסֵיפה של סעיף 2(א), "וכל אמצעי אחר", חלה לגביו.

 

התמונה פורסמה  בעמוד השער,  בעמוד הבית , של אתר הנתבעים, בצמוד לכותרת הכתבה – "ת/4".

התמונה לא פורסמה בצמוד לכתבה.

בצמוד לכתבה הופיעו 278 תגוביות.("ת/2")

הכתבה והתגוביות פורסמו בעמוד אחר של אתר 'ynet'.

 אתאר את מרכיבי הפרסום שבענייננו.

 

התמונה, כשלעצמה, היא תמונה חיובית ו"מחמיאה" – נראים בה אב ובתו חבוקים, ואין בה מתום. התמונה פורסמה בעמוד הבית של האתר, בצמוד לכותרת שלשונה:

 

"ושוב שמן על הכביש ליד מעשיהו. מתנגדי ההתנתקות שפכו 36 ליטר שמן על כביש הגישה לכלא ברמלה, שם עצורים חבריהם לחסימות."

 

בכתבה המצויה בעמוד אחר של האתר מתוארים האירועים הבאים:

 

"מתנגדי ההתנתקות שפכו לפנות בוקר 36 ליטר שמן על כביש הגישה לכלא ברמלה. למרבה המזל, כבר בשעה מוקדמת, התקבל על כך דיווח למשטרה, והאזור נסגר מבלי שהיו נפגעים. הערכה: זהו צעד מחאה של מתנגדי ההתנתקות שחבריהם נעצרו לאחר חסימות כבישים... במשטרה פתחו בחקירה מאומצת ולמקום הוזמנה ניידת זיהוי פלילי שתנסה בין השאר למצוא טביעות אצבעות במכלי השמן שהושארו בשטח. עד כה טרם נעצר איש."

 

ומלשון התגוביות  אביא אך אחדות ומאפיינות("ת/2"):

1.מתנחלים נמאסתם יש לשפוט אותם על נסיון לרצח!

10. הכתומים המטורפים האלה עוד יהרגו מישהו.

110. הם מלח הארץ? הם נינג'ות ושמן בכבישים!!! הם דם על הגבעות, נערי הזוועות .

בכבישים הנערות, נערות מופקרות. ....

151. הלוואי שהוריהם והורי הכלואים יחליקו על השמן – אמן אמן אמן.

239. פעילי שב"כ עשו זאת – תפסיקו להיות תמימים.

עד כאן הבאתי  ציטוטים מן הכותרת הכתבה ואחדות מן הכתוביות המאפיינות את רובן המכריע.

 

 

ש א ל ת  ז י ה ו י  ה ת ו ב ע י ם  ב ת מ ו נ ה

 

המחלוקת העובדתית המוסכמת  בתביעה העיקרית היא אחת: האם ניתן לזהות את התובעים או מי מהם בתצלום (מוסכמה ח' ברשימת המוסכמות מדיון יום 13/06/06), וזאת על אף שהוסכם בין הצדדים שתמונתם של התובעים פורסמה באתר האינטרנט של הנתבעים – מוסכמה א'.

 

התובע ובתו התייצבו לדיון יום 28/06/06, וביתֿֿהמשפט (בעמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורות 25–26), התרשם ממראהֿֿעיניים. התובעים נראו בפני ביתֿֿהמשפט במציאות. התובעים לבשו בגדיהם הנראים בתמונה נשוא דיוננו: התובעת 2 – במטפחת שצבעה סגולֿֿכתום. אל מול המראֶה במציאות יש להשוות את התמונה נשוא התביעה.

 

תמונת התובעים בעמוד השער של האתר צורפה לכתב התביעה וסומנה "ת/4". התובעים אף הציגו, ללא התנגדות הנתבעים, תמונה מוגדלת של "ת/4", אשר סומנה "ת/3".

 

התובע 1 העיד כי בשבועיים שקדמו לפרסום באתר 'ynet' נשוא התביעה התפרסמה אותה תמונה פעמיים, בתכנית 'דין וחשבון'  בערוץ 10 בטלויזיה, (נספח ב(1) ונספח ב(2) לסיכומי התובעים), אשר, כאמור, עסקה בתחקיר על נושא המתנגדים (ה"כתומים") להינתקות, לרבות פרשת מעצרה של התובעת.

 

 בין השניות מס' 35 ו־37 בתחילת התכנית הראשונה, ב(1), נראים התובעים באופן זהה לאופן בו צולמו בת/4, כשבתחתית הצילום נראים פניו של התובע כשהוא מוחה דמעות מעיניו.

 בשנייה הֿֿ43  לתחילת התוכנית ב(1),  נראה התובע בוכה, ודבריו מופיעים ככתוביות בסרט. בדקה 4.50 והלאה מצולמת אף התובעת 2 בכלא, וניתן לזהות בבירור את פניה.

בדקה 6.10 מצולם במישרין התובע 1, ונשמעים דבריו כשהוא מציין את עובדת היות בתו, התובעת, כלואה. בדקה 8.08 מופיעה שוב תמונה זהה לזו שבתביעה ("ת/4").

בדקה הֿֿ14 מצוינים ומוצגים פרטים מזהים ביחס לתובעים, הכוללים את פרטיהם בבירור, תוך ציון מקום מגוריהם, היישוב יצהר. בדקה 25.20 חוזר מראה יציאת התובעת 2 מאולם ביתֿֿהמשפט, ושוב מצוינים פרטים מזהים של התובעים ומקום מגוריהם, יצהר.

בנספח ב(2) נראית התובעת פעמיים בלבוש בו היא מצולמת בתמונה נשוא דיוננו, בדקה 00.50 ובזמן שבין הדקות 10.90 ו־10.30.

 

מן החומרים מהם הורכבו הכתבות ב(1) ו־ב(2) – שתי כתבות תחקיר נפרדות בנושא ההתנגדות להתנתקות וההפגנות שנסבו סביבה, ניתן לזהות את דמויות התובעים כמופיעות בכתבות, ואף את התמונה נשוא דיוננו ("ת/4"), שצולמה בעיר אריאל.  פרטי הלבוש והצבעים – הסגול והכתום – נראים וניכרים היטב הן בכתבות ב(1) ו־ב(2) הן בתצלום – פרט שהקל על זיהוים של התובעים.

 

בתכניתו של העיתונאי   רינו צרור 'דין וחשבון', בשתי כתבות התחקיר הנפרדות שהוצגו, ב(1) ו־ב(2), זכה נושא ההינתקות והפגנות מתנגדיה לסקירה נרחבת. בכתבות נחשפו התובעים ופרטיהם. תמונת התובעים נשוא  דיוננו ("ת/4") מופיעה פעמיים בכתבה טלוויזיונית בעלת חשיבות ציבורית אקטואלית כה רבה, עד כי היא נחרתת בתודעתו של הצופה הסביר, אשר נפגש בה שוב באתר 'ynet', ליד כותרת כתבה שעניינה גם הפעם פעולת המתנגדים לתכנית. כל צופה/גולש סביר מזהה את התמונה ללא כל קושי.

 

האם ניתן לזהות את התובעים בתמונה ת/4 -  ללא הקשר לתמונתם שהופיעה בכתבת  הטלויזיה ב/1 ו-ב/2?

התמונה שהופיעה בעמוד הבית של האתר נשוא דיוננו היא תמונה קטנה, שאינה צגת ברזולוציה המירבית, כאשר פניה של התובעת 2 אינם נראים, שכן גבה אל המצלמה, ואילו פניו של התובע 1 נראים, פרט ללחיו הימנית וסנטרו, אשר אינו נראה במלואו.

 

לאחר שהופיע בפניי התובע והעיד בפניי, ולאחר ששבתי ועיינתי בתמונה "ת/4", אין כל קושי בקביעה שתווי־פנוי החדים והאופייניים ניתנים לזיהוי. אני מזהה את התובע בתמונה "ת/4". לא מצאתי כל קושי בקביעה כי בתמונה הקטנה, ואף ברזולוציה חדה פחות מזו בה פורסמה באתר הנתבעים, ניתן לזהות את התובע.

 

 אשר לזיהוי התובעת בתמונה ת/4 – בדיון,  ביקשתי מהתובעת 2 להסתובב כשגבה מופנה לדוכן ביתֿֿהמשפט ולעמוד בתנוחה בה מצולמת הנערה המופיעה בתצלום – כשאותה מטפחת לראשה. לא אוכל לקבוע כי ניתן לזהות את התובעת, שכן מרבית חלקי גופה מוסתרים בתמונה, ונראים רק זרועה השמאלית וראשה , הגם  שהדמיון במצג שהוצג בפניי קיים.

עלֿֿכן, לא ניתן לזהות את התובעת בתמונה.   את התובע ניתן לזהות בתמונה.

 

עם זאת, הנתבעים אינם חולקים על כך שהתובעת 2 היא בתו של התובע 1 ששוחררה ממעצר וצולמה עם התובע , לאחר שחרורה באריאל,  בתמונה "ת/4" שהיא מרכיב אחד בלבד, שבו בלבד אין כדי להכריע בשאלה אם היו כאן פרסום לשון הרע או פגיעה בפרטיות.

 

 

לשון הרע

 

המסגרת הנורמאטיבית בענייננו מוכתבת עלֿֿידי חוק איסור לשון הרע, תשכ"הֿֿ1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מפרש מהי לשון הרע בזו הלשון:

 

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)           להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)           לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)           לפגוע באדם, במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.

(4)           לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית;"

 

המבחן המדריך את ביתֿֿהמשפט בקבעו אם בפרסום יש משום הוצאת לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי. מבחן זה מבוסס על בדיקת משמעות הפרסום בעיני הקורא/הגולש הסביר, תוך בחינת מכלול הדברים ללא ניתוק ביטוי או משפט מהקשרו ותוך עמידה על ההקשר הכולל במסגרתו נאמרו הדברים הנטענים להיות לשון הרע (ראו ע"א 1104/00 דוד  אפל נ. אילה חסון , פד"י נ"ו (2) 607 עמ' 617). במילים אחרות, הבחינה איננה מה הייתה כוונתו של המפרסם – או מה הבין אדם פלוני מהפרסום – אלא קביעת המשמעות הטבעית והרגילה של הביטוי כפי שמבינוֹ האדם הסביר המתבונן בתמונה     "ת/4" והקורא את כותרת הכתבה והתגוביות בכללותם ובהקשרם (ראו     ע.א723/74.          הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ. חברת החשמל לישראל בע"מ       פד"י ל"א (2) 281    עמ' 300–301).

 

הלכה פסוקה היא כי די לו לביטוי שיפגע באדם בעיני החוג שהוא נמנה עליו, ואין הכרח שלביטוי תהא השפעה פוגעת בעיני החברה כולה.

 

"נראה לי המבחן ללשון הרע, והוא: אם יש בה כדי לפגוע באדם לפי מידת הפגיעה המצויה בחוק – בקרב החוג שעמו הוא נמנה, לפי המקובל והנהוג באותו חוג; והלשון רעה היא, אף אם החוג מצומצם הוא במספר חבריו, ואף אם אין בהם בדברים משום פגיעה כל שהיא בעיני רובו של הציבור; ולא זו בלבד, אלא כך היא, גם אם המקובל באותו חוג מצומצם נראה מוזר ותִמהוני בעיני האדם הרגיל וה"חושב נכונה". דרך משל, ראובן נמנה עם חוג קטן מאוד במספרו, שהצפייה בטלוויזיה חטא והתנהגות שאינה ראויה היא בעיניו, ומי שנוהג כך – בני אותו חוג בדלים הימנו, מחרימים את עסקו וכיוצא בזה. שמעון מפרסם, כי ראובן, בהיחבא בביתו או בבתיהם של אחרים, מזין עיניו בצפייה במסך הקטן. פירסום זה, אם כוזב הוא, יהא בו משום לשון הרע על ראובן, בהתחשב בנורמה החברתית המקובלת בחוגו של ראובן."

 

(רע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד לט(4) 734, 750)

 

 התובעים נמנים על חוג המתנגדים להינתקות. הנתבעים פרסמו את תמונתם של התובעים בצמוד לכותרת הכתבה "פעילי ימין שפכו שמן על כביש הגישה למעשיהו. ושוב שמן על הכביש ליד מעשיהו. מתנגדי ההתנתקות שפכו 36 ליטר שמן על כביש הגישה לכלא רמלה, שם עצורים חבריהם לחסימות".

 

האם זוהי לשון הרע במשתמע בקרב חוג מתנגדי ההינתקות?

סעיף 3  לחוק איסור לשון הרע מורה לנו: " אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה, משתמעת מן הפרסום או מהנסיבות החיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה".

פרסום לשו הרע, יש והוא משתמע מהפרסום עצמו, כאשר המסקנה הפוגעת עולה מבין השיטין של הפרסום , כגון – בהצמדת תמונה לטקסט כתוב כגון– לכותרת של כתבה. העמדת התמונה ת/4 לצד כותרת הכתבה, זה לצד זה, מלמדת כי יש קשר בין האמור בכותרת הכתבה לבין המצולמים בתמונה. זאת, למרות שהדבר לא נאמר – לא בכיתוב כלשהו מתחת לתמונה, לא בכותרת לכתבה ולא בכתבה עצמה. לצידה של התמונה לא נרשם כי אין למצולמים בתמונה קשר לכתבה. על כן, הקורא/הגולש הסביר אינו יכול להמנע מהמסקנה שקיים קשר , בין התובעים המצולמים בתמונה, לבין הכותרת של הכתבה.

 

אני דוחה את הטענה לפיה יכול הקורא הסביר להגיע למסקנה שתמונת התובעים "ת/4" מתייחסת באופן כללי לתנועה של מתנגדי תכנית ההתנתקות, ובפרט לאלה שעצורים בעקבות חסימות כבישים, ולאו דווקא למתנגדים ספציפיים אשר שפכו, כביכול, שמן על הכביש. כך גם אינני מקבלת את הטענה שהתמונה מתייחסת לאלה העצורים בעקבות חסימות צמתים או כבישים. תמונת התובעים "ת/4" מתייחסת ובאה לעטר את הנושא המרכזי שבכותרת, והוא: שפיכת שמן על הכביש,  לכאורה  בידי מתנגדי תכנית ההינתקות  כמחאה, על מנת לגרום נזק ולסכן חיי אדם.

 

הקורא/הגולש  הסביר,  מייחס למתועדים בתמונה את החשד לעבירה הפלילית של שפיכת השמן על הכביש, ולא של חסימת צירי תנועה בפועל, בגופם. במהות, מדובר בעבירות על החוק הנעשות במסגרת מאבק אידיאולוגי, החורגות מפעולות הננקטות במסגרת הפגנות תמימות ולגיטימיות. שתי הפעולות – הן חסימת צמתים בגופם של המפגינים,  הן שפיכת השמן על הכביש – שתיהן -  פעולות אסורות בהיותן  פעולות  המסכנות את ציבור הנוהגים בכביש.

עובדה היא, כי בגין חסימת צירי תנועה נעצרה התובעת  יחד עם מתנגדי־הינתקות אחרים, והפרקליטות הגישה כתבי אישום, כנגד בגירים וקטינים, לרבות התובעת.

 

המסר הכללי של כותרת הכתבה והתמונה הוא הצגת  מתנגדים לתכנית ההינתקות, לרבות מתנחלים,  אשר לצרכי ביטוי מחאתם כנגד  -  אינם בוחלים בפעולות המעוררות כלפיהם חשד לעבירה פלילית של שפיכת שמן על הכביש. במובן זה, צפה ועולה ההתייחסות השלילית של הנתבעים למצולמים ב-"ת/4", התובעים שלטענתם ,  בפרסום התמונה בצמידות לכתבה היה בה משום פרסום לשון הרע בעיני חוג המתנגדים להתנתקות, הדוגלים במחאות פאסיביות שאין בהן כדי לסכן חיי אדם, לגירסתם.  אלא שהטענה העובדתית הזו – לא הוכחה כלל על ידי התובעים.

 

 

אולם בכך לא תמה דרכי.

לטענת הנתבעים, עומדות להם הגנות בהתאם לסעיפים 14 לחוק (אמת הפרסום) ו־15(2) (הגנת תוםֿֿהלב – חובה חוקית, מוסרית או חברתית המוטלת על המשיבים לעשות את הפרסום).

 

 לשיטתי, אין אני נדרשת להכריע בשאלה אם עומדת לנתבעים הגנה של אמת הפרסום. הכתבה מתארת עובדות וחשד לעבירה פלילית: הנתבעים עצמם מסכימים כי ככל שידוע להם, התובעים לא נטלו חלק בפעילות של שפיכת שמן על כביש בדרך לכלא 'מעשיהו'.

 

ניתן לקבוע כי הרכיב השני של הגנת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, קרי: רכיב העניין הציבורי שהיה בפרסום, מתקיים כאן. העניין לציבור גובר, ככל שרבים יותר מושפעים מפרסום העובדות, והוא מותנה בכך שיש לציבור תועלת בידיעתו.

 

בכותרת הכתבה ובגוף הכתבה, דיווחו הנתבעים על חשד לקיומם של מעשים פליליים מטעם מתנגדי תכנית ההתנתקות. מדובר בנושא שיש תועלת לציבור בידיעתו. ברם, הנתבעים עצמם מדווחים על חשד למעשה פלילי, והם עצמם מדווחים על כך שלמשטרה אין קצהֿֿחוט, ושהיא פועלת לאיתור עושי המעשה. הנתבעים עצמם מסכימים כי ככל שידיעתם משגת, לא היו התובעים מעורבים בפעילות זו. הנהֿֿכיֿֿכן – עלֿֿפי טענת הנתבעים עצמם, הגנת "אמת דיברתי" אינה מתקיימת כאן. אין לומר שהמשמעות והתוכן הכללי של הפרסום תואמים את המציאות בהקשר פרסום תמונת התובעים לצד כותרת הכתבה, שאיננה פרטֿֿלוואי. הגנת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע לא עומדת לנתבעים.

 

 

סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, שכותרתו "הגנת תום לב", קובע:

 

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(1) ...

(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום."

 

לעניין זה, ההלכה היא שדינו של עיתון – ובענייננו, עיתון מקוון – אינו שונה מדינו של כל מפרסם אחר (ראו: א' שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 286–287). בגדר החובה הקבועה בסעיף זה, באים מקרים בהם הפרסום נועד להתריע מפני סכנה לחיים, לגוף, לבריאות או לרכוש, אולם לא יבואו בגדרו מקרים בהם מדובר בסכנה למדינה או לציבור כולו.

 

נטל ההוכחה בדבר התקיימות ההגנות לפי חוק איסור לשון הרע מוטל על המפרסם – הנתבעים. ביחס להתקיימות הגנת תוםֿֿהלב המנויה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, הנטל הוא כפול. ההלכה נקבעה בע"א 184/89 טריגמן נ' טיולי הגליל (רכב) 1966 בע"מ, תקֿֿעל 92(2) 522, 524:

 

"כבר נתבאר בפסיקה, לא פעם, שכדי לבסס לכאורה הגנת תום לב, מפני תובענה בשל פירסום לשון הרע, די לו, לנתבע, להוכיח שתיים אלו: כי הפירסום נעשה עלֿֿידיו באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק, וכי הפירסום לא חרג מן הסביר באותן נסיבות, כאמור בסעיף 16(א) לחוק. אך אם הוכיח התובע אחת משלוש חלופותיו של סעיף 16(ב) לחוק, כי אז מתהפכת הקערה עלֿֿפיה וקמה חזקה הפוכה, שהפירסום נעשה שלא בתום לב, ואם הנתבע איננו סותר את העובדות עליהן נסמכת חזקה זו, כי אז יימצא חייב בדין."

 

מכאן שבשלב הראשון, יבחן ביתֿֿהמשפט אם הוכיחו הנתבעים התקיימות אחת מן החלופות המנויות בסעיף 15, ולאחר מכן, בשלב שני, נבחן אם הוכיחו הנתבעים את חזקת תוםֿֿהלב הקבועה בסעיף 16(א) לחוק. אם תוכח חזקת תוםֿֿהלב, נבחן, בשלב השלישי, אם עלה בידי המערער להוכיח קיומן של החזקות בדבר היעדרֿ תוםֿֿלב, המנויות בסעיף 16(ב) לחוק, ואם רשאים הנתבעים להיזקק להגנת תוםֿֿהלב. בהתאם לסעיף 17 לחוק, במידה ותוכח אחת החזקות האמורות, בדבר היעדר תוםֿֿלב – כי אז תישלל הגנת תוםֿֿהלב.

 

השאלה היא אם בענייננו, לאור העובדה שמדובר בדיווח אודות חשד למעשים פליליים, הייתה על הנתבעים חובה חברתית או מוסרית לעשות את הפרסום נשוא התביעה, והאם עומדת להם בשל כך ההגנה שבסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע.

 

הכלל הוא כי:

 

"...היחסים הרגילים בין עִתון וקוראיו אינם מטילים עליו חובה מיוחדת לפרסם דברים בעלי עניָן ציבורי, ועלֿֿכן אף אינם מקנים לו זכִיה מיוחדת לגבי פרסומיו, לכשיימצאו בלתיֿֿנכונים. עתון, ככל אזרח, חב חובה להזהיר את הציבור בפני סכנה הנשקפת לחיי אדם, בריאותו או רכושו. אין להרחיב עִקרון זה כדי ליתן הכשר כללי לכל פרסום בו שוללים את כשרם ואת ישרם של אנשי ציבור בהתנהגותם בעניָני הציבור, ואם בכלל ייתכנו מקרים שכאלה, שבהם עשויה הזכִיה לעמוד למפרסם, עליו להביא את תלונתו, קודםֿֿכֹל, לפני הרשות המוסמכת לטפל בה... "

 

(ע"א 213/69 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עִתון הארץ בע"מ, פ"ד כג(2) 87, 94)

 

במקרה זה, של שפיכת שמן על הכביש הספיציפי , בדרך לכלא מעשיהו , מדובר בסיכון פרטי הנשקף לכל פרט ופרט או לחלק מן הפרטים. סיכון כזה מקים את ההגנה המעוגנת בסעיף 15(2) לחוק (ראו: שנהר, דיני לשון הרע,

 עמ' 289).

 

הוכר בפסיקה שלנו כי חלה על עיתון חובה מוסרית לדווח לציבור כאשר פרסום נועד להביע את נחישות המשטרה במאבקה נגד תופעות עברייניות (ראו: ע"א 28/95 פדרמן נ' טרנר, תקדין מחוזי, כרך 95(3) 224). הפסיקה הכירה בכך שעל עיתון חובה לפרסם כי אדם מסוים משתייך לכנופיית סחטני כספים, וכי הודעה לציבור על מעשיו של רמאי עשויה להיעשות מתוך חובה מוסרית או חברתית (ראו: ע"א 90/49 בנטוב נ' קוטיב, פ"ד ה(1) 593, 603). בת"א (י­רושלים) 893/89 קליין נ' בןֿֿישי, תקדין מחוזי, כרך 19(4), קבע ביתֿֿהמשפט, לגבי מידע על אימון אנשי קרטל סמים בקולומביה בידי ישראלים, כי

 

"הָיתה חשיבות רבה לפרסומים כדי כך שהָיתה חובה מוסרית או חברתית לעשותם, ואף התקיימו הנסיבות החריגות הדרושות."

 

כך,  גם נסיבות של מעשים פליליים הנעשים  כנגד ציבור הנהגים בכבישים ובצמתים מרכזיים, במסגרת מאבקם של המתנגדים להינתקות, בין בחסימת צמתים בגופם, ובין בכל דרך מסוכנת אחרת, מצמיחים חובה מוסרית או חברתית של העיתון המקוון – הנתבעים – לפרסמם ולהיות מוגנים תחת חסות החוק.

 

מן השאלה אם הפרסום נעשה בנסיבות האמורות בסעיף 15(2), עולה השאלה האם לא חרג הפרסום מתחום הסביר באותן נסיבות.

 מתחם הסבירות של הפרסום,  נגזר מנסיבותיהן הקונקרטיות של כל אחת מחלופותיו של אותו סעיף, ובלשונו של המשנהֿֿלנשיא, כבוד השופט מ' חשין:

"תחומי הסבירות ייגזרו מן ההגנה הספציפית שהתובע טוען לה בסעיף 15"."

 

(ע"א 5653/98 אמיליה פלוס נ' חלוץ, פ"ד נה(5) 865, 898)

 

למרכיב תוםֿֿהלב, המתלווה להגנת הפרסום מתוך חובה חברתית או מוסרית, מאפיינים מיוחדים, הנובעים מהגנה מיוחדת זו. דרישת הסבירות כחלק מהגנת תוםֿֿהלב, נועדה לאזן בין חופש הביטוי מחד, לבין   יסוד ההגנה על כבוד האדם ושמו הטוב. על כך עמד ביתֿֿהמשפט, מפי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה:

 

"תנאי הסבירות,  לצורך חזקת תום הלב בענייננו, מבקש לאזן בין חופש הביטוי להגנה על כבוד האדם ושמו הטוב. הוא מעמיד את תכליתה החברתית של ההגנה בהקשרה הספציפי, מול ערך ההגנה על שמו וכבודו של האדם. יסוד הסבירות בחזקת תום הלב מחייב בחינה של מידתה ואיכותה של הפגיעה, על רקע נסיבות המקרה, והערכה נורמטיבית האם הפגיעה ראויה להגנה...

 להתנהגות המפרסם טרם הפרסום, בשעת הפרסום, ולאחריו, משמעות בעלת משקל בהקשר לסבירות הפרסום. טיב הפרסום ותוכנו גם הם משליכים על סבירות הפרסום. פרסום שנועד כל כולו לפגוע, להעליב ולבזות עשוי להיחשב חורג מן הסביר, וחזרה על התבטאויות פוגעניות בהזדמנויות נוספות עשויה לשלול תום לב."

 

(