בתי־המשפט

 

 

 

 

פסקֿֿדין

 

זו תביעה ותביעהֿֿשכנגד בגין פרסום לשון הרע. התביעה העיקרית מעלה אף טענות של פגיעה בפרטיות, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט.

 

בבסיס שתי התובענות פרסום באתר החדשות באינטרנט 'ynet' מיום שישי, ח' בתמוז, תשס"ה, 15/07/05, של תצלום בו נראה גבר ממושקף עטורֿֿזקן וחובש־כיפה כשהוא מחבק נערה אשר מטפחת לראשה, שגבה מופנה אל המצלמה, וברקע, מאחוריהם, חומת אבן  עליה גדרות, ובצמוד לתצלום, על רקע אדום בוהק, כותרתה של הכתבה, בזו הלשון:

 

"ושוב שמן על הכביש ליד מעשיהו"

 

מתחת לכותרת מופיעה כותרת המשנה, לאמור:

 

"מתנגדי ההתנתקות שפכו 36 ליטר שמן על כביש הגישה לכלא ברמלה, שם עצורים חבריהם לחסימות."

 

התובעים טוענים כי המצולמים בתמונה הם התובע 1 עצמו ובתו הקטינה בת הֿֿ14, התובעת 2, וכי אין להם כל קשר ולא היו מעורבים בשום דרך שהיא בנושא הכתבה, קרי: שפיכת שמן על כביש הגישה לביתֿֿהסוהר ברמלה – מעשה המסכן גופם וחייהם של נהגים, אשר לו הם מתנגדים. טוענים התובעים, כי לא נאמר בכתבה דבר אשר יסביר מה הקשר בינם לנושא הכתבה, שעניינה חסימת הכביש וסכנת ההחלקה.

 

עלֿֿכן טוענים התובעים, כי הצבת תצלומם, המזהה אותם, בסמיכות לכותרת הכתבה,  לכתבה ולתגוביות לה, המכילות דברים שפרסומם משפילם בעיני הבריות, עושה אותם מטרה לשנאה, לבוז וללעג  תוך שיוכם להתנהגות הספציפית המתוארת בכתבה, למעשים או לתכונות המיוחסים להם כתוצאה מכך, גרמו לפגיעה בשמם. להוכחת הפגיעה, מפנים התובעים לֿֿ289 תגוביות ("טוקבקים") שנתקבלו בעקבות הצילום והכתבה, המצטיינות בביטויים אלימים ביותר, ובמכנהֿֿמשותף נמוך ביותר.

 

כן טוענים התובעים כי הייתה במקרה דכאן הפרה של חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א־1981.

אומר כבר עתה כי התובעים זנחו בסיכומיהם את עילות תביעתם ברשלנות ובעשיית עושר ולא במשפט, ועלֿֿכן אלה נדחות.

 

עיקר טענתם של הנתבעים, כי שמם של התובעים לא אוזכר בגוף הפרסום נשוא התביעה, לא בכיתוב המלווה את הצילום ואף לא בתגוביות. כן טוענים הנתבעים, כי אין לזהות מי מהתובעים בצילום: פני התובעת 2 אינם נראים כלל, שכן היא מצולמת כשגבה למצלמה, מחצי הגוף העליון, מטפחת מכסה את ראשה וידיה כרוכות בחיבוק סביב כתפי אביה, אשר אף פניו ברובם מוסתרים עקב תנוחת החיבוק של בתו, כאשר חלקם התחתון של פניו מוסתר מאחורי מטפחת הראש של בתו.

 

טוענים הנתבעים, כי אין בצילום כדי לפגוע בשמם הטוב של מי מהתובעים, ובכל מקרה – הצילום צולם ברשות הרבים, ואין בו – צילום אשר מציג אב מחבק את בתו – כדי לבזות או להשפיל. כן טוענים הנתבעים, כי הכיתוב המלווה את הצילום כולל את המשפט "שם עצורים חבריהם לחסימות", והצילום מתעד נערות שהיו עצורות בגין חסימת כבישים, ועלֿֿכן, לטענתם, תואם את הדיווח המילולי, שהנו אמת.

 

 

 

ה רק ע  ל ה ג ש ת  ה ת ב י ע ה

 

1)             ביום 18/02/2005 התקבל בכנסת חוק יישום תכנית ההתנתקות, תשס"הֿֿ2005, שתכליתו, בין השאר, כאמור בסעיף 1, שבו "פינוי ישראלים ונכסיהם מחבל עזה ומשטח בצפון השומרון, בהתאם להחלטות הממשלה... העתקת מקומות מגורים של קבוצות מתיישבים והעתקת אגודות שיתופיות התיישבותיות למקומות חלופיים, לפי הוראות חוק זה" (ס"ח תשס"ה, 1982).

 

2)             עת התקבל חוק ההתנתקות, התקיים בדרום רצועת עזה גוש התיישבות ישראלי, מצפון לרפיח, ובו שבע־עשרה התנחלויות, שבהן כ־8,800 ישראלים יהודים, כאשר ברצועת עזה כולה כ־1.3 מיליון פלשתינים מוסלמים.

 

3)             צווי יישום תכנית ההתנתקות שנחתמו בידי ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ושר הביטחון, שאול מופז, התייחסו לפינויָם של כלל התושבים הישראליים מגוש קטיף ומצפון השומרון, תוך הריסת 2,528 מבני מגורים בגוש קטיף,  ־236 מבני ציבור, מתוכם  26  בתי־כנסת,  בגוש קטיף (ראו, לדוגמה, צו יישום תכנית ההתנתקות עלֿֿפי החלטת הממשלה 3281, מיום י"א אדר א', תשס"ה, 20/02/07). כמפורט בחוק ההתנתקות, הוצאתו מן הכוח אל הפועל הצריכה התארגנות מנהלתית וביטחונית.

 

                קבלתו של החוק, כמו גם ביצוע תכניות ההתארגנות להחלתו, עוררו התנגדות עזה מצד חוגים שונים בישראל, ובמיוחד מצד המתיישבים בגוש קטיף ובצפון השומרון עצמם ותומכיהם, אשר קיימו פעילויות מחאה רבות, בעיקר במהלך החודשים שבין פברואר ואוגוסט, שנת 2005. בין היתר, פעלו מתנגדיה של תכנית ההינתקות בפעולות של חסימות צמתים מרכזיים ברחבי בארץ, כצומת 'גהה', צומת 'מורשה', צומת כפר חב"ד, מחלף קק"ל בנתיבי איילון, ועוד, מה שיצר פקקי־תנועה ארוכים. חסימות הצמתים המרכזיים נעשו בדרך של ישיבת מאות בני־נוער ואחרים במרכזי הצמתים ממש, תוך סירובם להתפנות, עד לפינוים בידי כוחות של משטרת ישראל (נספח ג' לסיכומי התובעים).

 

ה צ ד ד י ם

 

התובע מס' 1, אדם כבן ארבעים, בעל השכלה תורנית מלימודים בישיבת 'מרכז הרב', למד לקראת קבלת תואר במדע המדינה, עובד במקצועות הקשורים ברשתות האינטרנט, למד במסגרות שונות לימודי עיתונאות, קולנוע, רדיו וטלוויזיה, נשוי ואב לעשרה ילדים, שומר מצוות, מתגורר ביישוב יצהר (המצוי בגב ההר של מזרח השומרון, ברצף היישובים באזור שכם) ומשמש כדוברו, בהתנדבות.

 

התובעת, ילידת 1990, היא בתו השלישית של התובע. בעת פרסום התצלום נשוא התביעה הייתה כבת חמש־עשרה. התובעת,  נעצרה ביום 18/05/05, או בסמוך לכך, למשך 36 יום, בעת שהשתתפה בהפגנה שכוונה נגד הפעלת תכנית ההתנתקות מחבל עזה וצפון השומרון, שכללה חסימת צמתים ("מבצע 'ניסוי כלים'") (מוסכמה מס'          5 בין הצדדים).

 

נוכח סירובה של התובעת  למסור את שמה ופרטים מזהים על עצמה, הורה ביתֿֿהמשפט לנוער (כב' השופטת נירה דסקין), בהחלטתו מיום 25/05/05 (בתיק ב"ש 5057/05,  ת. פ 261/05), על המשך מעצרה של התובעת, כמו גם של שבע נערות קטינות אחרות, כן נקבעו חלופות מעצר. התובעת  סירבה לקיים את תנאי חלופתֿֿהמעצר. אף התובע, אביה, לא התייצב בביתֿֿהמשפט כדי להפקיד את הערבות שנקבעה או לשם השמעת טיעונים נגד הערבות או נגד המעצר (ראו: בג"ץ 5283/05 ח"כ הרב יצחק לוי נ' משרד החינוך, פ"ד נט(2) 826).

 

הנתבע 1 הוא עיתון מקוּון בשם 'ynet', בו התפרסמו הצילום והכתבה נשוא התובענה. הנתבע 3 הנו עורכו הראשי של האתר בו הוצגה הכתבה. מדובר בעיתון ובאתר אינטרנט בעלי חשיפה עצומה, המגיעה לכל הקהלים והמגזרים במדינה.(מוסכמה).

 

 

 

ה ה ס ד ר י ם  ה ד י ו נ י י ם

כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 23/05/06, הגיעו באי־כח הצדדים למוסכמות, בתביעה ובתביעהֿֿשכנגד. הוסכם עליהם כי ביתֿֿהמשפט יפסוק על יסוד החומר שבתיק, לאחר הגשת הסיכומים, בפסקֿֿדין מנומק. בתביעה העיקרית (להבדיל מהתביעהֿֿשכנגד) לא נשמעו כלל עדים.

 

לאחר שלא הוגשו סיכומי באי־כח הצדדים במועד (30/10/06), הוריתי בו־ביום על מחיקת התביעה והתביעהֿֿשכנגד מחוסרֿֿמעש. ביום 06/11/06 הוגשה בקשת התובעים ל"החייאת" התיק. ביתֿֿהמשפט, בנסיבות, נעתר לבקשה.  אושרה  הסכמתם הדיונית הנוספת של הצדדים, כי על מנת למנוע הגשת כפל כתבי סיכומים, יסתפקו הצדדים בהגשת כתב סיכומים אחד לכל צד. בהתאם, הורה ביתֿֿהמשפט על השלמת הגשת הסיכומים. אחרון הסיכומים הוגש ביום 08/02/07. נוכח השיבוש שחל בלוחותֿֿהזמנים המתוכננים לכתחילה לתיק זה, ניתן פסקֿֿהדין, אך עתה,  לאחר שנכנס ל"תור" מחודש של מתן פסקי־דין בלשכתי, בין התיקים שהסיכומים בהם הוגשו במועדם.

 

 

 

המוסכמות בתביעה העיקרית

 

א.            תמונתם של התובע ובתו פורסמו באתר האינטרנט 'ynet'  של הנתבעים ("ת/4").

ב.             התובעת  הנה קטינה ("ת/1").

ג.              התמונה פורסמה בעמוד הבית של אתר הנתבעים ,  במשך שעתיים ומחצה.

ד.             אין קשר בין מעשה שפיכת השמן על הכביש לבין מי מהתובעים, ככל שידוע לנתבעים.

ה.             התובעת חסמה צירי  תנועה. התובעת השתתפה בהפגנה בה חסמה צירי תנועה עם נערות אחרות, ונעצרה בשל כך לתקופה העולה על 21 יום.

ו.              התמונה ( "ת/4") המתעדת את קבלתֿֿהפנים שנערכה ביישוב אריאל למספר נערות לאחר ששוחררו ממעצרן, צולמה בזמן אחר, במקום אחר מאלה של המעשה המתואר בכתבה (שפיכת שמן על הכביש).

ז.             התגוביות הן תגובה לכתבה הכוללת את התמונה.

ח.             להכרעת ביתֿֿהמשפט: אם ניתן אן לא ניתן לזהות את התובעים או את מי מהם.

 

המוסכמות עלֿֿפי ההסדר הדיוני שהושג ואושר עלֿֿידי ביתֿֿהמשפט,  באו במקום הגשת תצהירי עדות ראשית והגשת ראיות נוספות.  בנוסף לתצלום נשוא התביעה ("ת/4"),  הכתבה והתגוביות שהוגשו כבר יחד עם כתב התביעה ("ת/5") צורפו בהסכמה  לסיכומי התובעים תקליטון (דיסקט) שעלֿֿגביו עמוד הבית של האתר ועמוד הכתבה (נספח א');

בהיעדר התנגדות (בדיון מיום 28/06/06) מצד   באי־כח הנתבעים, צורפו כנספחים ב(1) ו־ב(2) שני תקליטורי די־וי־די שעלֿֿגביהם הקלטה של תכניתו של העיתונאי רינו צרור 'דין וחשבון' ששודרה בערוץ 10 של הטלוויזיה, הסוקרת בכתבות תחקיר  פעולות התנגדות המתנגדים ה"כתומים" לתכנית ההתנתקות, ובה מופיעה התמונה נשוא התביעה.

בסיכומיו, העלה בא־כח הנתבעים התנגדות לצירוף "ראיה" זו לסיכומי התובעים. אני דוחה את ההתנגדות, משלא הועלתה במועד, בדיון יום 28/06/06  .

 

ה פ ר ס ו ם

 

הפרסום נשוא התביעה מורכב משלושה רכיבים:

(א)           הצילום וכותרת הכתבה ("ת/4")

(ב)            הכתבה

(ג)             התגוביות ("ת/2")

 אשר פורסמו באתר אינטרנט של הנתבעת 1, קרי: "פרסום" במדיום מקוון.  

סעיף 2(א) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"הֿֿ1965, קובע:

"פרסום, לעניָן לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר."

 

יסוד  הפרסום מתקיים ביחס לצילום, לכותרת הכתבה, לכתבה ולתגוביות.  אלה  פורסמו במדיום מקוון, ולכאורה אינם כלולים בהוראת בסעיף 2(א) לחוק איסור לשון הרע, הכולל פרסום בכתב, בעלֿֿפה או בדפוס.  ואולם דעתי היא כי  הואיל ועסקינן בפרסום במדיום מקוון,  הרי הסֵיפה של סעיף 2(א), "וכל אמצעי אחר", חלה לגביו.

 

התמונה פורסמה  בעמוד השער,  בעמוד הבית , של אתר הנתבעים, בצמוד לכותרת הכתבה – "ת/4".

התמונה לא פורסמה בצמוד לכתבה.

בצמוד לכתבה הופיעו 278 תגוביות.("ת/2")

הכתבה והתגוביות פורסמו בעמוד אחר של אתר 'ynet'.

 אתאר את מרכיבי הפרסום שבענייננו.

 

התמונה, כשלעצמה, היא תמונה חיובית ו"מחמיאה" – נראים בה אב ובתו חבוקים, ואין בה מתום. התמונה פורסמה בעמוד הבית של האתר, בצמוד לכותרת שלשונה:

 

"ושוב שמן על הכביש ליד מעשיהו. מתנגדי ההתנתקות שפכו 36 ליטר שמן על כביש הגישה לכלא ברמלה, שם עצורים חבריהם לחסימות."

 

בכתבה המצויה בעמוד אחר של האתר מתוארים האירועים הבאים:

 

"מתנגדי ההתנתקות שפכו לפנות בוקר 36 ליטר שמן על כביש הגישה לכלא ברמלה. למרבה המזל, כבר בשעה מוקדמת, התקבל על כך דיווח למשטרה, והאזור נסגר מבלי שהיו נפגעים. הערכה: זהו צעד מחאה של מתנגדי ההתנתקות שחבריהם נעצרו לאחר חסימות כבישים... במשטרה פתחו בחקירה מאומצת ולמקום הוזמנה ניידת זיהוי פלילי שתנסה בין השאר למצוא טביעות אצבעות במכלי השמן שהושארו בשטח. עד כה טרם נעצר איש."

 

ומלשון התגוביות  אביא אך אחדות ומאפיינות("ת/2"):

1.מתנחלים נמאסתם יש לשפוט אותם על נסיון לרצח!

10. הכתומים המטורפים האלה עוד יהרגו מישהו.

110. הם מלח הארץ? הם נינג'ות ושמן בכבישים!!! הם דם על הגבעות, נערי הזוועות .

בכבישים הנערות, נערות מופקרות. ....

151. הלוואי שהוריהם והורי הכלואים יחליקו על השמן – אמן אמן אמן.

239. פעילי שב"כ עשו זאת – תפסיקו להיות תמימים.

עד כאן הבאתי  ציטוטים מן הכותרת הכתבה ואחדות מן הכתוביות המאפיינות את רובן המכריע.

 

 

ש א ל ת  ז י ה ו י  ה ת ו ב ע י ם  ב ת מ ו נ ה

 

המחלוקת העובדתית המוסכמת  בתביעה העיקרית היא אחת: האם ניתן לזהות את התובעים או מי מהם בתצלום (מוסכמה ח' ברשימת המוסכמות מדיון יום 13/06/06), וזאת על אף שהוסכם בין הצדדים שתמונתם של התובעים פורסמה באתר האינטרנט של הנתבעים – מוסכמה א'.

 

התובע ובתו התייצבו לדיון יום 28/06/06, וביתֿֿהמשפט (בעמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורות 25–26), התרשם ממראהֿֿעיניים. התובעים נראו בפני ביתֿֿהמשפט במציאות. התובעים לבשו בגדיהם הנראים בתמונה נשוא דיוננו: התובעת 2 – במטפחת שצבעה סגולֿֿכתום. אל מול המראֶה במציאות יש להשוות את התמונה נשוא התביעה.

 

תמונת התובעים בעמוד השער של האתר צורפה לכתב התביעה וסומנה "ת/4". התובעים אף הציגו, ללא התנגדות הנתבעים, תמונה מוגדלת של "ת/4", אשר סומנה "ת/3".

 

התובע 1 העיד כי בשבועיים שקדמו לפרסום באתר 'ynet' נשוא התביעה התפרסמה אותה תמונה פעמיים, בתכנית 'דין וחשבון'  בערוץ 10 בטלויזיה, (נספח ב(1) ונספח ב(2) לסיכומי התובעים), אשר, כאמור, עסקה בתחקיר על נושא המתנגדים (ה"כתומים") להינתקות, לרבות פרשת מעצרה של התובעת.

 

 בין השניות מס' 35 ו־37 בתחילת התכנית הראשונה, ב(1), נראים התובעים באופן זהה לאופן בו צולמו בת/4, כשבתחתית הצילום נראים פניו של התובע כשהוא מוחה דמעות מעיניו.

 בשנייה הֿֿ43  לתחילת התוכנית ב(1),  נראה התובע בוכה, ודבריו מופיעים ככתוביות בסרט. בדקה 4.50 והלאה מצולמת אף התובעת 2 בכלא, וניתן לזהות בבירור את פניה.

בדקה 6.10 מצולם במישרין התובע 1, ונשמעים דבריו כשהוא מציין את עובדת היות בתו, התובעת, כלואה. בדקה 8.08 מופיעה שוב תמונה זהה לזו שבתביעה ("ת/4").

בדקה הֿֿ14 מצוינים ומוצגים פרטים מזהים ביחס לתובעים, הכוללים את פרטיהם בבירור, תוך ציון מקום מגוריהם, היישוב יצהר. בדקה 25.20 חוזר מראה יציאת התובעת 2 מאולם ביתֿֿהמשפט, ושוב מצוינים פרטים מזהים של התובעים ומקום מגוריהם, יצהר.

בנספח ב(2) נראית התובעת פעמיים בלבוש בו היא מצולמת בתמונה נשוא דיוננו, בדקה 00.50 ובזמן שבין הדקות 10.90 ו־10.30.

 

מן החומרים מהם הורכבו הכתבות ב(1) ו־ב(2) – שתי כתבות תחקיר נפרדות בנושא ההתנגדות להתנתקות וההפגנות שנסבו סביבה, ניתן לזהות את דמויות התובעים כמופיעות בכתבות, ואף את התמונה נשוא דיוננו ("ת/4"), שצולמה בעיר אריאל.  פרטי הלבוש והצבעים – הסגול והכתום – נראים וניכרים היטב הן בכתבות ב(1) ו־ב(2) הן בתצלום – פרט שהקל על זיהוים של התובעים.

 

בתכניתו של העיתונאי   רינו צרור 'דין וחשבון', בשתי כתבות התחקיר הנפרדות שהוצגו, ב(1) ו־ב(2), זכה נושא ההינתקות והפגנות מתנגדיה לסקירה נרחבת. בכתבות נחשפו התובעים ופרטיהם. תמונת התובעים נשוא  דיוננו ("ת/4") מופיעה פעמיים בכתבה טלוויזיונית בעלת חשיבות ציבורית אקטואלית כה רבה, עד כי היא נחרתת בתודעתו של הצופה הסביר, אשר נפגש בה שוב באתר 'ynet', ליד כותרת כתבה שעניינה גם הפעם פעולת המתנגדים לתכנית. כל צופה/גולש סביר מזהה את התמונה ללא כל קושי.

 

האם ניתן לזהות את התובעים בתמונה ת/4 -  ללא הקשר לתמונתם שהופיעה בכתבת  הטלויזיה ב/1 ו-ב/2?

התמונה שהופיעה בעמוד הבית של האתר נשוא דיוננו היא תמונה קטנה, שאינה צגת ברזולוציה המירבית, כאשר פניה של התובעת 2 אינם נראים, שכן גבה אל המצלמה, ואילו פניו של התובע 1 נראים, פרט ללחיו הימנית וסנטרו, אשר אינו נראה במלואו.

 

לאחר שהופיע בפניי התובע והעיד בפניי, ולאחר ששבתי ועיינתי בתמונה "ת/4", אין כל קושי בקביעה שתווי־פנוי החדים והאופייניים ניתנים לזיהוי. אני מזהה את התובע בתמונה "ת/4". לא מצאתי כל קושי בקביעה כי בתמונה הקטנה, ואף ברזולוציה חדה פחות מזו בה פורסמה באתר הנתבעים, ניתן לזהות את התובע.

 

 אשר לזיהוי התובעת בתמונה ת/4 – בדיון,  ביקשתי מהתובעת 2 להסתובב כשגבה מופנה לדוכן ביתֿֿהמשפט ולעמוד בתנוחה בה מצולמת הנערה המופיעה בתצלום – כשאותה מטפחת לראשה. לא אוכל לקבוע כי ניתן לזהות את התובעת, שכן מרבית חלקי גופה מוסתרים בתמונה, ונראים רק זרועה השמאלית וראשה , הגם  שהדמיון במצג שהוצג בפניי קיים.

עלֿֿכן, לא ניתן לזהות את התובעת בתמונה.   את התובע ניתן לזהות בתמונה.

 

עם זאת, הנתבעים אינם חולקים על כך שהתובעת 2 היא בתו של התובע 1 ששוחררה ממעצר וצולמה עם התובע , לאחר שחרורה באריאל,  בתמונה "ת/4" שהיא מרכיב אחד בלבד, שבו בלבד אין כדי להכריע בשאלה אם היו כאן פרסום לשון הרע או פגיעה בפרטיות.

 

 

לשון הרע

 

המסגרת הנורמאטיבית בענייננו מוכתבת עלֿֿידי חוק איסור לשון הרע, תשכ"הֿֿ1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מפרש מהי לשון הרע בזו הלשון:

 

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)           להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)           לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)           לפגוע באדם, במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.

(4)           לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית;"

 

המבחן המדריך את ביתֿֿהמשפט בקבעו אם בפרסום יש משום הוצאת לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי. מבחן זה מבוסס על בדיקת משמעות הפרסום בעיני הקורא/הגולש הסביר, תוך בחינת מכלול הדברים ללא ניתוק ביטוי או משפט מהקשרו ותוך עמידה על ההקשר הכולל במסגרתו נאמרו הדברים הנטענים להיות לשון הרע (ראו ע"א 1104/00 דוד  אפל נ. אילה חסון , פד"י נ"ו (2) 607 עמ' 617). במילים אחרות, הבחינה איננה מה הייתה כוונתו של המפרסם – או מה הבין אדם פלוני מהפרסום – אלא קביעת המשמעות הטבעית והרגילה של הביטוי כפי שמבינוֹ האדם הסביר המתבונן בתמונה     "ת/4" והקורא את כותרת הכתבה והתגוביות בכללותם ובהקשרם (ראו     ע.א723/74.          הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ. חברת החשמל לישראל בע"מ       פד"י ל"א (2) 281    עמ' 300–301).

 

הלכה פסוקה היא כי די לו לביטוי שיפגע באדם בעיני החוג שהוא נמנה עליו, ואין הכרח שלביטוי תהא השפעה פוגעת בעיני החברה כולה.

 

"נראה לי המבחן ללשון הרע, והוא: אם יש בה כדי לפגוע באדם לפי מידת הפגיעה המצויה בחוק – בקרב החוג שעמו הוא נמנה, לפי המקובל והנהוג באותו חוג; והלשון רעה היא, אף אם החוג מצומצם הוא במספר חבריו, ואף אם אין בהם בדברים משום פגיעה כל שהיא בעיני רובו של הציבור; ולא זו בלבד, אלא כך היא, גם אם המקובל באותו חוג מצומצם נראה מוזר ותִמהוני בעיני האדם הרגיל וה"חושב נכונה". דרך משל, ראובן נמנה עם חוג קטן מאוד במספרו, שהצפייה בטלוויזיה חטא והתנהגות שאינה ראויה היא בעיניו, ומי שנוהג כך – בני אותו חוג בדלים הימנו, מחרימים את עסקו וכיוצא בזה. שמעון מפרסם, כי ראובן, בהיחבא בביתו או בבתיהם של אחרים, מזין עיניו בצפייה במסך הקטן. פירסום זה, אם כוזב הוא, יהא בו משום לשון הרע על ראובן, בהתחשב בנורמה החברתית המקובלת בחוגו של ראובן."

 

(רע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד לט(4) 734, 750)

 

 התובעים נמנים על חוג המתנגדים להינתקות. הנתבעים פרסמו את תמונתם של התובעים בצמוד לכותרת הכתבה "פעילי ימין שפכו שמן על כביש הגישה למעשיהו. ושוב שמן על הכביש ליד מעשיהו. מתנגדי ההתנתקות שפכו 36 ליטר שמן על כביש הגישה לכלא רמלה, שם עצורים חבריהם לחסימות".

 

האם זוהי לשון הרע במשתמע בקרב חוג מתנגדי ההינתקות?

סעיף 3  לחוק איסור לשון הרע מורה לנו: " אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה, משתמעת מן הפרסום או מהנסיבות החיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה".

פרסום לשו הרע, יש והוא משתמע מהפרסום עצמו, כאשר המסקנה הפוגעת עולה מבין השיטין של הפרסום , כגון – בהצמדת תמונה לטקסט כתוב כגון– לכותרת של כתבה. העמדת התמונה ת/4 לצד כותרת הכתבה, זה לצד זה, מלמדת כי יש קשר בין האמור בכותרת הכתבה לבין המצולמים בתמונה. זאת, למרות שהדבר לא נאמר – לא בכיתוב כלשהו מתחת לתמונה, לא בכותרת לכתבה ולא בכתבה עצמה. לצידה של התמונה לא נרשם כי אין למצולמים בתמונה קשר לכתבה. על כן, הקורא/הגולש הסביר אינו יכול להמנע מהמסקנה שקיים קשר , בין התובעים המצולמים בתמונה, לבין הכותרת של הכתבה.

 

אני דוחה את הטענה לפיה יכול הקורא הסביר להגיע למסקנה שתמונת התובעים "ת/4" מתייחסת באופן כללי לתנועה של מתנגדי תכנית ההתנתקות, ובפרט לאלה שעצורים בעקבות חסימות כבישים, ולאו דווקא למתנגדים ספציפיים אשר שפכו, כביכול, שמן על הכביש. כך גם אינני מקבלת את הטענה שהתמונה מתייחסת לאלה העצורים בעקבות חסימות צמתים או כבישים. תמונת התובעים "ת/4" מתייחסת ובאה לעטר את הנושא המרכזי שבכותרת, והוא: שפיכת שמן על הכביש,  לכאורה  בידי מתנגדי תכנית ההינתקות  כמחאה, על מנת לגרום נזק ולסכן חיי אדם.

 

הקורא/הגולש  הסביר,  מייחס למתועדים בתמונה את החשד לעבירה הפלילית של שפיכת השמן על הכביש, ולא של חסימת צירי תנועה בפועל, בגופם. במהות, מדובר בעבירות על החוק הנעשות במסגרת מאבק אידיאולוגי, החורגות מפעולות הננקטות במסגרת הפגנות תמימות ולגיטימיות. שתי הפעולות – הן חסימת צמתים בגופם של המפגינים,  הן שפיכת השמן על הכביש – שתיהן -  פעולות אסורות בהיותן  פעולות  המסכנות את ציבור הנוהגים בכביש.

עובדה היא, כי בגין חסימת צירי תנועה נעצרה התובעת  יחד עם מתנגדי־הינתקות אחרים, והפרקליטות הגישה כתבי אישום, כנגד בגירים וקטינים, לרבות התובעת.

 

המסר הכללי של כותרת הכתבה והתמונה הוא הצגת  מתנגדים לתכנית ההינתקות, לרבות מתנחלים,  אשר לצרכי ביטוי מחאתם כנגד  -  אינם בוחלים בפעולות המעוררות כלפיהם חשד לעבירה פלילית של שפיכת שמן על הכביש. במובן זה, צפה ועולה ההתייחסות השלילית של הנתבעים למצולמים ב-"ת/4", התובעים שלטענתם ,  בפרסום התמונה בצמידות לכתבה היה בה משום פרסום לשון הרע בעיני חוג המתנגדים להתנתקות, הדוגלים במחאות פאסיביות שאין בהן כדי לסכן חיי אדם, לגירסתם.  אלא שהטענה העובדתית הזו – לא הוכחה כלל על ידי התובעים.

 

 

אולם בכך לא תמה דרכי.

לטענת הנתבעים, עומדות להם הגנות בהתאם לסעיפים 14 לחוק (אמת הפרסום) ו־15(2) (הגנת תוםֿֿהלב – חובה חוקית, מוסרית או חברתית המוטלת על המשיבים לעשות את הפרסום).

 

 לשיטתי, אין אני נדרשת להכריע בשאלה אם עומדת לנתבעים הגנה של אמת הפרסום. הכתבה מתארת עובדות וחשד לעבירה פלילית: הנתבעים עצמם מסכימים כי ככל שידוע להם, התובעים לא נטלו חלק בפעילות של שפיכת שמן על כביש בדרך לכלא 'מעשיהו'.

 

ניתן לקבוע כי הרכיב השני של הגנת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, קרי: רכיב העניין הציבורי שהיה בפרסום, מתקיים כאן. העניין לציבור גובר, ככל שרבים יותר מושפעים מפרסום העובדות, והוא מותנה בכך שיש לציבור תועלת בידיעתו.

 

בכותרת הכתבה ובגוף הכתבה, דיווחו הנתבעים על חשד לקיומם של מעשים פליליים מטעם מתנגדי תכנית ההתנתקות. מדובר בנושא שיש תועלת לציבור בידיעתו. ברם, הנתבעים עצמם מדווחים על חשד למעשה פלילי, והם עצמם מדווחים על כך שלמשטרה אין קצהֿֿחוט, ושהיא פועלת לאיתור עושי המעשה. הנתבעים עצמם מסכימים כי ככל שידיעתם משגת, לא היו התובעים מעורבים בפעילות זו. הנהֿֿכיֿֿכן – עלֿֿפי טענת הנתבעים עצמם, הגנת "אמת דיברתי" אינה מתקיימת כאן. אין לומר שהמשמעות והתוכן הכללי של הפרסום תואמים את המציאות בהקשר פרסום תמונת התובעים לצד כותרת הכתבה, שאיננה פרטֿֿלוואי. הגנת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע לא עומדת לנתבעים.

 

 

סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, שכותרתו "הגנת תום לב", קובע:

 

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(1) ...

(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום."

 

לעניין זה, ההלכה היא שדינו של עיתון – ובענייננו, עיתון מקוון – אינו שונה מדינו של כל מפרסם אחר (ראו: א' שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 286–287). בגדר החובה הקבועה בסעיף זה, באים מקרים בהם הפרסום נועד להתריע מפני סכנה לחיים, לגוף, לבריאות או לרכוש, אולם לא יבואו בגדרו מקרים בהם מדובר בסכנה למדינה או לציבור כולו.

 

נטל ההוכחה בדבר התקיימות ההגנות לפי חוק איסור לשון הרע מוטל על המפרסם – הנתבעים. ביחס להתקיימות הגנת תוםֿֿהלב המנויה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, הנטל הוא כפול. ההלכה נקבעה בע"א 184/89 טריגמן נ' טיולי הגליל (רכב) 1966 בע"מ, תקֿֿעל 92(2) 522, 524:

 

"כבר נתבאר בפסיקה, לא פעם, שכדי לבסס לכאורה הגנת תום לב, מפני תובענה בשל פירסום לשון הרע, די לו, לנתבע, להוכיח שתיים אלו: כי הפירסום נעשה עלֿֿידיו באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק, וכי הפירסום לא חרג מן הסביר באותן נסיבות, כאמור בסעיף 16(א) לחוק. אך אם הוכיח התובע אחת משלוש חלופותיו של סעיף 16(ב) לחוק, כי אז מתהפכת הקערה עלֿֿפיה וקמה חזקה הפוכה, שהפירסום נעשה שלא בתום לב, ואם הנתבע איננו סותר את העובדות עליהן נסמכת חזקה זו, כי אז יימצא חייב בדין."

 

מכאן שבשלב הראשון, יבחן ביתֿֿהמשפט אם הוכיחו הנתבעים התקיימות אחת מן החלופות המנויות בסעיף 15, ולאחר מכן, בשלב שני, נבחן אם הוכיחו הנתבעים את חזקת תוםֿֿהלב הקבועה בסעיף 16(א) לחוק. אם תוכח חזקת תוםֿֿהלב, נבחן, בשלב השלישי, אם עלה בידי המערער להוכיח קיומן של החזקות בדבר היעדרֿ תוםֿֿלב, המנויות בסעיף 16(ב) לחוק, ואם רשאים הנתבעים להיזקק להגנת תוםֿֿהלב. בהתאם לסעיף 17 לחוק, במידה ותוכח אחת החזקות האמורות, בדבר היעדר תוםֿֿלב – כי אז תישלל הגנת תוםֿֿהלב.

 

השאלה היא אם בענייננו, לאור העובדה שמדובר בדיווח אודות חשד למעשים פליליים, הייתה על הנתבעים חובה חברתית או מוסרית לעשות את הפרסום נשוא התביעה, והאם עומדת להם בשל כך ההגנה שבסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע.

 

הכלל הוא כי:

 

"...היחסים הרגילים בין עִתון וקוראיו אינם מטילים עליו חובה מיוחדת לפרסם דברים בעלי עניָן ציבורי, ועלֿֿכן אף אינם מקנים לו זכִיה מיוחדת לגבי פרסומיו, לכשיימצאו בלתיֿֿנכונים. עתון, ככל אזרח, חב חובה להזהיר את הציבור בפני סכנה הנשקפת לחיי אדם, בריאותו או רכושו. אין להרחיב עִקרון זה כדי ליתן הכשר כללי לכל פרסום בו שוללים את כשרם ואת ישרם של אנשי ציבור בהתנהגותם בעניָני הציבור, ואם בכלל ייתכנו מקרים שכאלה, שבהם עשויה הזכִיה לעמוד למפרסם, עליו להביא את תלונתו, קודםֿֿכֹל, לפני הרשות המוסמכת לטפל בה... "

 

(ע"א 213/69 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עִתון הארץ בע"מ, פ"ד כג(2) 87, 94)

 

במקרה זה, של שפיכת שמן על הכביש הספיציפי , בדרך לכלא מעשיהו , מדובר בסיכון פרטי הנשקף לכל פרט ופרט או לחלק מן הפרטים. סיכון כזה מקים את ההגנה המעוגנת בסעיף 15(2) לחוק (ראו: שנהר, דיני לשון הרע,

 עמ' 289).

 

הוכר בפסיקה שלנו כי חלה על עיתון חובה מוסרית לדווח לציבור כאשר פרסום נועד להביע את נחישות המשטרה במאבקה נגד תופעות עברייניות (ראו: ע"א 28/95 פדרמן נ' טרנר, תקדין מחוזי, כרך 95(3) 224). הפסיקה הכירה בכך שעל עיתון חובה לפרסם כי אדם מסוים משתייך לכנופיית סחטני כספים, וכי הודעה לציבור על מעשיו של רמאי עשויה להיעשות מתוך חובה מוסרית או חברתית (ראו: ע"א 90/49 בנטוב נ' קוטיב, פ"ד ה(1) 593, 603). בת"א (י­רושלים) 893/89 קליין נ' בןֿֿישי, תקדין מחוזי, כרך 19(4), קבע ביתֿֿהמשפט, לגבי מידע על אימון אנשי קרטל סמים בקולומביה בידי ישראלים, כי

 

"הָיתה חשיבות רבה לפרסומים כדי כך שהָיתה חובה מוסרית או חברתית לעשותם, ואף התקיימו הנסיבות החריגות הדרושות."

 

כך,  גם נסיבות של מעשים פליליים הנעשים  כנגד ציבור הנהגים בכבישים ובצמתים מרכזיים, במסגרת מאבקם של המתנגדים להינתקות, בין בחסימת צמתים בגופם, ובין בכל דרך מסוכנת אחרת, מצמיחים חובה מוסרית או חברתית של העיתון המקוון – הנתבעים – לפרסמם ולהיות מוגנים תחת חסות החוק.

 

מן השאלה אם הפרסום נעשה בנסיבות האמורות בסעיף 15(2), עולה השאלה האם לא חרג הפרסום מתחום הסביר באותן נסיבות.

 מתחם הסבירות של הפרסום,  נגזר מנסיבותיהן הקונקרטיות של כל אחת מחלופותיו של אותו סעיף, ובלשונו של המשנהֿֿלנשיא, כבוד השופט מ' חשין:

"תחומי הסבירות ייגזרו מן ההגנה הספציפית שהתובע טוען לה בסעיף 15"."

 

(ע"א 5653/98 אמיליה פלוס נ' חלוץ, פ"ד נה(5) 865, 898)

 

למרכיב תוםֿֿהלב, המתלווה להגנת הפרסום מתוך חובה חברתית או מוסרית, מאפיינים מיוחדים, הנובעים מהגנה מיוחדת זו. דרישת הסבירות כחלק מהגנת תוםֿֿהלב, נועדה לאזן בין חופש הביטוי מחד, לבין   יסוד ההגנה על כבוד האדם ושמו הטוב. על כך עמד ביתֿֿהמשפט, מפי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה:

 

"תנאי הסבירות,  לצורך חזקת תום הלב בענייננו, מבקש לאזן בין חופש הביטוי להגנה על כבוד האדם ושמו הטוב. הוא מעמיד את תכליתה החברתית של ההגנה בהקשרה הספציפי, מול ערך ההגנה על שמו וכבודו של האדם. יסוד הסבירות בחזקת תום הלב מחייב בחינה של מידתה ואיכותה של הפגיעה, על רקע נסיבות המקרה, והערכה נורמטיבית האם הפגיעה ראויה להגנה...

 להתנהגות המפרסם טרם הפרסום, בשעת הפרסום, ולאחריו, משמעות בעלת משקל בהקשר לסבירות הפרסום. טיב הפרסום ותוכנו גם הם משליכים על סבירות הפרסום. פרסום שנועד כל כולו לפגוע, להעליב ולבזות עשוי להיחשב חורג מן הסביר, וחזרה על התבטאויות פוגעניות בהזדמנויות נוספות עשויה לשלול תום לב."

 

(רע"א 10520/03 בןֿֿגביר נ' דנקנר, פסקה 24 לפסקֿֿהדין מיום 12/11/06 (אשר טרם פורסם))

 

בנסיבות העניין שלפנינו, כדי להיכנס לתחום הסבירות, יצירת ההקשר מהצמדת תמונת התובעים לכותרת לא צריכה להיות המסקנה היחידה, ואף לא המסקנה ההגיונית המתבקשת מהעובדות, כל עוד קיימת זיקה כלשהי בין ההקשר לבין התשתית העובדתית עליו הוא מתבסס. במקרה שלפנינו, ההערכה השלילית של המעשים שיש בהם חשד לעבירה פלילית והסיכונים לחופש הביטוי וההתארגנות הטמונה במעשים מעין אלה איננה בלתי־סבירה.

אדם יכול להגיע למסקנה זאת, כפי שניתן היה להגיע למסקנות רבות אחרות (וראו במגוון התגוביות), ולגבש מגוון רחב של דעות שונות, ואף מגוונות, על בסיס אותה תשתית עובדתית. נראה שאך במקרים חריגים ביותר, כאשר אין כל קשר בין העובדות, תימצא חריגה ממתחם הסבירות המתחייב מן הצורך להגן על חופש הביטוי הפוליטי.

התובעים אינם טוענים דבר נגד חזקת תוםֿֿהלב. כך גם לא טענו בסיכומיהם כל טענה שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע.

 

עלֿֿכן, אני קובעת כי לנתבעים עומדת הגנת סעיף 15(2), באופן שהגם שטענת "אמת הפרסום" נדחתה – הרי עומדת לנתבעים הגנת תוםֿֿהלב, ורכיב התביעה בגין פרסום לשון הרע – נדחה. 

 

אשר לפגיעה בפרטיות –

אין התובעים מפרטים כלל את יסודות העוולה.

סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א -1981 קובע: " לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". כלומר, ההסכמה היא אחד מיסודות העוולה אשר בלעדיו – אין פגיעה בפרטיות. אינני מקבלת את טענת התובעים לפיה כביכול לא נתנה הסכמתם לצילום.  התובעים עצמם בסיכומיהם,  מצביעים בפני בית המשפט על התמונה ת/4  אשר הופיעה לפחות פעמיים בנספחים ב(1) ו-ב(2) לסיכומיהם, בתוכנית הטלויזיה “דין וחשבון" אשר (לטענתם) שודרה כשבועיים לפני  הפרסום באתר  העתון המקוון של הנתבעים. כך גם לא נטען על ידי התובעים בכתב הטענות כי הנתבעים או מי מהם צילמו את התמונה ת/4. כלומר, מדובר בנקודה שאיננה שנוייה כלל במחלוקת.

 

באין פרוט ליסודות העוולה, ניתן לשער – גם מעיון ברשימת האסמכתאות שצירפו התובעים לסיכומיהם – כי כוונתם של התובעים  לפגיעה בפרטיות עלֿֿפי סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א־1981, שעניינו שימוש בתמונתו של אדם ללא הסכמתו, כאשר המטרה העומדת מאחורי שימוש כזה היא מטרה מסחרית שנועדה להפקת רווחים לטובת המשתמש. לשון אחרת – טענתם של התובעים  היא  כי השימוש בתמונה ת/4  היה לשם עשיית רווח, למטרה שיווקית של העיתון המקוון.

 

 עלי מקובלת בנקודה זו, טענת הנתבעים, כי השימוש בתמונה לא היה לשם עשיית רווח, למטרה שיווקית או פרסומית כלשהי. התובעים אינם אישי ציבור "ידוענים" או ממנהיגיו של ציבור, אך  תמונתם  הייחודית  ומשמעותה מוסיפה לאתר. בחינת תכלית הפרסום מעלה כי אין המדובר בפרסום מסחרי, אלא בפרסום אינפורמאטיבי – ידיעה חדשותית.  מדובר בפרסום של עמוד החדשות של אתר האינטרנט – בעתון מקוון.

מדובר בפרסום תמונה של התובעים בעמוד חדשות של עיתון מקוון – 'ynet'.

 

לכאורה ניתן לומר, כי כל תמונה המתפרסמת בעיתון או בעיתון מקוון, תכליתה שימוש לעשיית רווח: גם העיתון המקוון מוצא לאור למטרה כלכלית שהיא עשיית רווח, וכל ידיעה חדשותית, אינפורמאטיבית או אחרת, כמו גם פרסום תצלומים בעיתון מקוון, נועדו, בין היתר, להגדיל את "תפוצתו", על מנת להשיא רווחים. עם זאת, יש לבחון את מטרת פרסום התמונה,  האם יש בה מאפיינים מסחריים, החורגים מאלה של תמונות המתפרסמות במהלכו הרגיל של העיתון, למטרות ציבוריות,  אינפורמטיביות או חדשותיות.

 

בת"א (ירושלים) 11049/90 דני  רופ נ' און הנדסה מיזוג אוִיר (1973) בע"מ, פסמ תשנ"ד(4)  500, 514, ניתחה כבוד השופטת פרוקצ'יה את סעיף 2(6) וקבעה כך:

 

"...תמונתו של האדם, המשקפת את דמותו ותדמיתו, היא מקנייניו הפרטיים של האדם ושייכת לצינעת פרטיותו. מותר לעשות שימוש בה, רק אם הדבר משרת אינטרס ציבורי מיוחד הגובר על אינטרס הפרטיות. ואכן, אין מקריות בכך שהמחוקק בחר להגביל את האיסור על השימוש בתמונה למטרה מסחרית דווקא, שכן השאיר אפשרות פתוחה להשתמש בתמונת אדם למטרות לגיטימיות אחרות הקשורות בחופש ביטוי ומתן מידע לציבור. זאת בהנחה שהתמונה לא הושגה בדרך של צילום האדם בהיותו ברשות היחיד ושאין בפרסומה כדי לבזותו ולהשפילו. בדרך זו מצא המחוקק לאזן בין אינטרס ההגנה על פרטיות היחיד לבין אינטרס הציבור בחופש הביטוי וזרימת המידע החופשי."

במקרה דנן, אינני סבורה כי תמונתם של התובעים צורפה לכותרת הכתבה לשם מטרה שיווקיתֿֿמסחרית. קשה לומר כי בלעדי תמונתם לא הייתה הידיעה שלמה. עובדה היא, שהרקע שנבחר לכותרת הצמודה צבוע היה אדום בוהק, על מנת להבליט את חשיבותה החדשותית, להבדיל מן המסחרית. לא שוכנעתי כי מטרת פרסום תמונת התובעים בידי הנתבעת הייתה עשיית רווח. הראיה היא כי לגוף הכתבה צורפו תמונות של מתנגדי ההתנתקות אחרים,  בעת הפגנה. לפיכך, השימוש בתמונה לא נעשה לשם חיסכון או הפקת רווח, ועלֿֿכן אין סעיף 2(6) חל בענייננו, שכן פרסום תמונת התובעים לא נועד לקידום המכירות של העיתון המקוון 'ynet'.

 

לתובעים עילת תביעה אפשרית נוספת לפי חוק הגנת הפרטיות תשמ"א - 1981, שלשונו: "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו" – לפיה  השאלה היא אם פרסום תמונה תמימה של התובע חובק את בתו בצמוד לכתבה הכוללת דברי לשון הרע אשר בפרשנות משתמעת מיוחסת למצולמים בה מהווה פגיעה בפרטיות – או שמא רק כאשר בתצלום עצמו טבוע פוטנציאל של השפלה וביזוי. על שאלה זו משיב ביתֿֿהמשפט ברע"פ 9818/01 ביטון נ' סולטן, פ"ד נט(5) 554, 569, מפי כבוד הנשיא א' ברק, תוך מתן פרשנות להוראת סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, לאמור:

 

"...התשובה לשאלה זו תיגזר מפירושו של סעיף 2(4). הספק הוא, האם יש לפרש את הסעיף כמקים אחריות חופפת לזו הקבועה בחוק איסור לשון הרע... או שמא יש לפרשו כך שכל חוק יטיל אחריות על ההתנהגויות המתאימות לתכליות המיוחדות לו... לדעתי, מבין שני הפירושים האפשריים, יש לבכר את הפירוש הראשון. פירוש זה... מייחס חשיבות לתוכן התצלום, ומטיל אחריות רק כאשר בתצלום עצמו מצוי פוטנציאל של השפלה או של לעג, ובנסיבות פרסומו יש רק לממש פוטנציאל זה... אלא שההגנה על השם הטוב אינה מתכליותיו של חוק הגנת הפרטיות... לשם כך קיים, כאמור, חוק איסור לשון הרע, על מבנה האחריות הקבוע בו... העדפת הפירוש הראשון מתבקשת מהגיונו הפנימי של סעיף 2(4). הסעיף מגדיר כפגיעה בפרטיות פרסום של תצלומים בלבד... ההתייחסות לתצלומים בלבד מחזקת את המסקנה", כי עניינו של הסעיף במניעת חדירה פוגענית לצנעת הפרט באמצעים טכנולוגיים, ולא בהגנה מפני שימוש פוגעני במראה פניו. אכן, פרסום תמונה 'תמימה' של אדם בהקשר פוגעני אינו שונה במידה רבה מפרסום שמו של אותו אדם בהקשר פוגעני..."

לשון אחרת– רק כאשר בתצלום עצמו טבוע פוטנציאל של השפלה וביזוי – מכיר חוק הגנת הפרטיות בפגיעה בפרטיות.  לא ניתן לראות בתמונת התובעים, בה נראים אבו ובתו חבוקים, תמונה המבזה או משפילה אותם באופן הנדרש    בסעיף 2(4) לחוק.    התובעים מוצגים בצילום ת/4  בצורה אנושית ביותר ומכובדת.  סמיכות הצילום לכותרת הכתבה,  אין בה כדי לשנות את הקביעה לפיה אין בפרסום הצילום משום פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות. מכאן שגם פגיעה בפרטיות אין כאן.

 

העולה מכל המקובץ הוא כי דינה של תביעת התובעים – להידחות, וכך אני מורה.

 

 

 

 

 

 

             פסק הדין (בת ב י ע ה ֿ ש כ נ ג ד)

 

 

התביעהֿֿשכנגד קשורה בטבורה לנסיבותיה ולעובדותיה של התביעה העיקרית. גם בתביעהֿֿשכנגד הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות כמו בתביעה העיקרית, בהבדל אחד, והוא זה המתייחס למוסכמות העובדתיות הנובעות מכתבי הטענות.

 

בתביעהֿֿשכנגד נתבעים דמי־נזק בסך של 112,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע של הנתבע־שכנגד על התובעתֿֿשכנגד, שהיא שותפות המפעילה את אתר האינטרנט החדשותי 'ynet'. עילת התביעה קמה בשל פרסום כתבה פרי עטו של הנתבע־שכנגד בקרב מספר כלי תקשורת, לפיה, כביכול, הוגש כתב תביעה כנגד האתר בגין הפרסום הדיבתי־כביכול נשוא התביעה העיקרית, כנגד הנתבע־שכנגד ובתו, התובעת 2 בתביעה העיקרית.

 

טענת התובעיםֿֿשכנגד היא כי ביום 07/09/05, טרם הגשתה של התביעה בתיק העיקרי, פרסם הנתבע־שכנגד, באצטלה של דין־וחשבון נכון והוגן על הליכי ביתֿֿהמשפט, כתבה המדווחת כי תביעת דיבה בסך 100,000 ₪ הוגשה בביתֿֿמשפט השלום בתלֿֿאביב כנגד אתר החדשות 'ynet' בגין פרסום תמונת אב ובתו, כאשר בפּועל הוגשה התביעה תשעהֿֿעשר יום לאחר הפרסום.

 

ואלה המוסכמות אליהן הגיעו הצדדים:

(1)                  התובעתֿֿשכנגד היא שותפות רשומה כדין, המפעילה את אתר האינטרנט 'ynet'.

(2)                  ביום 07/09/05 הפיץ הנתבע־שכנגד למספר כלי תקשורת את הידיעה המצורפת כנספח א' לכתב התביעהֿֿשכנגד, במטרה שתפורסם.

(3)                  התובע־שכנגד הפיץ את הידיעה נספח א' לכתב התביעהֿֿשכנגד אףֿֿעלֿֿפי ש'ynet' לא פרסם השמצות וביטויים אלימים בכתבה כנגדו או כנגד בתו באופן אישי.

(4)                  בין השאר, הפיץ הנתבע־שכנגד את הידיעה לאתר האינטרנט 'וואלה!' ולאתר האינטרנט של תחנת הרדיו 'ערוץ 7'.

(5)                  נכון למועד הפצת הידיעה נספח א', לא הוגשה מצדו או מצד בתו כל תביעה שהיא נגד 'ynet'.

(6)                  הכתבה מיום 07/09/05 באתר האינטרנט 'וואלה!' פורסמה בעקבות הפצת הנתבע־שכנגד את הידיעה.

(7)                  הכתבה מיום 07/09/05 באתר האינטרנט של 'ערוץ 7', נספח ג' לכתב התביעהֿֿשכנגד, פורסמה בעקבות הפצת הידיעה בידי הנתבע־שכנגד.

(8)                  הנתבעֿֿשכנגד לא דרש מ'ynet' לפרסם התנצלות ו/או תיקון בטרם הגיש את כתב תביעתו.

 

הצדדים נותרו חלוקים בשאלה האם הנתבע־שכנגד הפיץ את הידיעה נספח א' לכתב התביעהֿֿשכנגד בידיעה שלא הוגשה תביעה וכן על המועד בו נודע לו על הגשתה של התביעה בפועל. לפיכך הוסכם בין הצדדים כי בשאלה זו בלבד ייחקר הנתבע־שכנגד.

 

בביתֿֿהמשפט העיד הנתבע־שכנגד כי פרסם את הכתבה יום או יומיים אחרי שהעיר את הערותיו על טיוטת כתב התביעה שהוגשה בתביעה העיקרית עלֿֿידי בא־כוחו. הבנתו הייתה שעם העברת הערותיו, מוגש כתב התביעה לביתֿֿהמשפט, ועלֿֿכן פרסם בדוארֿֿאלקטרוני כי הוגשה תביעת הדיבה נגד 'ynet'. רק לאחר שהוגשה התביעהֿֿשכנגד הבין הנתבע־שכנגד כי למעשה, חלפו תשעהֿֿעשר ימים בין הפרסום שפורסם באתרי האינטרנט לבין הגשתה של התביעה למזכירות ביתֿֿהמשפט. הנתבע־שכנגד אף העיד כי לא נועץ בפרקליטיו בטרם פרסם את הכתבה בדבר הגשתה של התביעה ברשת, וכי הואיל והיה ברור לו שהתביעה מוגשת, כתב בידיעה שהעביר "היום מוגשת תביעה".

 

לאור ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, נשאלת השאלה האם ביצע הנתבע־שכנגד עוולה של פרסום לשון הרע כלפי התובעיםֿֿשכנגד.

 תוכנה של ה"ידיעה החדשותית" אותה ניסח הנתבע־שכנגד מדווחת כדלקמן:

"תביעת דיבה בסך מאה אלף ₪ הוגשה היום לביתֿ המשפט השלום בתל אביב, נגד אתר החדשות Y NET בגין פרסום תמונת אב וביתו."

כותרת הידיעה: "תביעת דיבה נגד Y NET". בהמשך הידיעה מדווח על תוכן כתב התביעה שהוגש, ונכתב בה כי:

"בכתב התביעה מפורט כי מערכת האתר ידעה היטב כי אין שום קשר בין המצולמים, לבין הידיעה או המעשה, וכי לתובעים אין ולא היה כל קשר (ל)שפיכת השמן עליו דווח בכתבה, התובעים לא היו מעורבים במעשה זה בשום דרך, והתובעים מתנגדים נחרצות לפעולות העלולות להסב פגיעה בחיי אדם."

עוד נאמר באותה ידיעה חדשותית שפרסם הנתבע־שכנגד:  "בתביעה, שהגישו האב וביתו... נאמר כי 'בהצבת הצילום ושיוכו לכתבה זו מהווים פרסום והפצה של דברי לשון הרע וכזב פוגעני באופן כה בוטה, ללא כל הצדקה. הנתבעים פעלו ברשלנות כלפי התובעים... התובעים יטענו כי הנתבעים ביצעו כלפיהם עוולות אזרחיות..."

 

כן פורסם בידיעה, כי התובעים מבקשים שביתֿֿהמשפט יטיל על 'ynet' פיצוי בשיעור גבוה במיוחד, בשים לב

ל"מכלול הנסיבות, לרבות: מידת הפופולריות של האתר, הפגיעה הקשה בתובעים, באופייה הפוגע של הכתבה המשמיצה, רמתן הנמוכה של ההשמצות והביטויים האלימים בהם נעשה שימוש בכתבה המשמיצה ובתגובות לה כנגד התובעים, והימנעותם של הנתבעים עד למועד הגשת תביעה זו מלפרסם התנצלות."

 

 

האחריות לפרסום

 

באתר האינטרנט 'וואלה!' פורסמה הידיעה ביום 07/09/05 (נספח ב' לכתב התביעהֿֿשכנגד). גם באתר 'ערוץ 7' פורסמה הידיעה (נספח ג').

 

אין עוררין בין הצדדים על כך שהידיעה אכן פורסמה באתרי האינטרנט כתשעהֿֿעשר יום לפני מועד הגשת התביעה  של  התבע שכנגד ובתו, ושמי שהעביר את הידיעה החדשותית היה הנתבע־שכנגד. איזו אחריות, עלֿֿפי הדין, מוטלת על אדם המעביר ל"מערכות" אתרי אינטרנט חדשותיים ידיעה חדשותית? האם חלה עליו אחריות כלשהי עלֿֿפי חוק איסור לשון הרע?

 

התובעתֿֿשכנגד טוענת כי האחריות לפרסום חלה על הנתבע־שכנגד מכח הוראת סעיף 11(א) לחוק איסור לשון הרע, שלשונו:

 

"פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דברי לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת."

 

ודוק: עורכי האתר 'וואלה!' ועורכי אתר 'ערוץ 7' אינם נתבעים כאן.

 

השאלה היא האם הנתבע־שכנגד, שאיננו כתב באיזה מן האתרים שאיננו נמנה על צוות עובדי אתר 'וואלה!' או 'ערוץ 7', ומאידך, משמש כדוברו של היישוב יצהר, ודרכי העברת ידיעות חדשותיות לאתרים אלה נהירות ומוכרות לו, חב באחריות כלשהי עלֿֿפי נוסח הוראת סעיף 11(א) לחוק איסור לשון הרע, כמי ש"הביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת, וגרם בכך לפרסומו".

ביתֿֿהמשפט העליון פסק שאדם שהיה ה"מקור" לידיעה שפורסמה באמצעי התקשורת ישא באחריות לפרסום כמי "שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו" (ר"ע 657/85 רונן נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 499, 500). נקבע כי מי שפונה לעיתון ומוסר מידע במטרה שיפורסם בו מבצע שתי עוולות נפרדות: עצם הפנייה לעיתון מהווה עוולה רגילה של פרסום לשון הרע – שלא באמצעי תקשורת – ולעוולה זו אחראי המקור בלבד. אם העיתון מפרסם את הדברים, אזי צומחת לעיתון אחריות מיוחדת ונוספת, מכח הוראת סעיף 11, ובה נושא גם המקור. קיימת הנחה שאדם השולח מכתב לעיתון מתכוון שהדברים אכן יפורסמו (ראו ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל, עו"ד, פ"ד כז(2) 225, 235).

 

ובענייננו – הואיל ונעשתה פנייה לעיתון המקוון בדרך של העברת הידיעה בדוארֿֿאלקטרוני, והואיל וזו פורסמה, יש לראות את הנתבע־שכנגד – מי שהעבירהּ – כמי שהתכוון שתפורסם, וכמי שהוראת סעיף 11(א) לחוק איסור לשון הרע חלה, אפוא, לגביו.

 

 

מ ר כ י ב  ל ש ו ן  ה ר ע

 

אמותֿֿהמידה של ההלכה הפסוקה ביחס להוראות סעיפים 1(1) ו־1(2) לחוק איסור לשון הרע הן אמותֿֿמידה אובייקטיביות, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת:

 

"בעת ניתוח הפרסום, יש לעמוד בשלב ראשון על מובנו של הביטוי, המשמעות הטמונה בו; יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה, ולברר האם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר..."

 

(ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', תקֿֿעל 2004(1) 2091 (בסעיף 9 לפסקֿֿהדין))

 

פרסום נגד כלי תקשורת על דבר הגשת כתב תביעה נגד אותו כלי תקשורת בגין הוצאת דיבה על אב ובתו הקטינה איננו לשון הרע. אין בו כדי לבזות או להשפיל את כלי התקשורת, והוא איננו עלול  להפגע בעסקו בשל כך.

 

הפרסום כלל בתוכו את הטענה שהתובעתֿֿשכנגד פרסמה כתבה משמיצה, בה נעשה שימוש בביטויים אלימים ובהשמצות ברמה נמוכה. ביחס לביטויים הנוגעים להיות הכתבה משמיצה ולטענה שנעשה בה שימוש בביטויים אלימים ובהשמצות שרמתן נמוכה – אלה הם ביטויים של הבעת דעה ביחס לאופי הכתוב כפי שבא לידי ביטוי בכתבת 'ynet' על שפיכת השמן בכביש ברמלה. אמנם הבעת דעה שלילית על אדם (לרבות תאגיד) יכולה בהחלט שתהא לשון הרע, ואולם, בענייננו, אין הביטויים הללו בגדר לשון הרע, כי אם בבחינת הבעת דעה ומתיחת ביקורת על הכתבה שפורסמה.

 

עלֿֿכן, אני קובעת כי אין בחלק זה של הפרסום משום לשון הרע, בהיותו הבעת דעה. ואפילו תאמר כי לשון הרע יש כאן, הרי שיש להבחין בין עצם לשון הרע לבין התקיימותן של ההגנות הקבועות בחוק.

 

ה ה ג נ ו ת

 

נטל הוכחת התקיימות ההגנות לפי חוק איסור לשון הרע מוטל על הנתבע־שכנגד, המפרסם. סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, שכותרתו "הגנת תום לב", קובע כי במשפט אזרחי בשל לשון הרע, תהא זו הגנה טובה אם הנתבע עשה את הפרסום בתוםֿֿלב, באחת הנסיבות החלופיות הקבועות בו. אומר מיד: הסבריו של הנתבע־שכנגד, לפיהם פעל בתוםֿֿלב ולא ידע עת עשה את הפרסומים כי טרם הוגשה התביעה, אשר לא נסתרו בחקירתו הנגדית, מקובלים עליי כדברים מהימנים. אשר לניסוח בו בחר הנתבע להשתמש, קרי: "השמצה ברמה נמוכה, תוך שימוש בביטויים אלימים כנגד קטינה", "סירוב להתנצל" – ביחס אליו יש לבחון אם הוכיח הנתבע־שכנגד התקיימות אחת מן החלופות המנויות בסעיף 15.

 

החלופה הרלוואנטית לענייננו היא זו הקבועה בסעיף 15(6) לחוק איסור לשון הרע: אני סבורה שהנתבע־שכנגד  חוסה בצלה של ההגנה הקבוע בסעיף 15(6) לחוק איסור לשון הרע, אשר קובע:

 

"הפרסום היה בִקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בבִקורת כזאת – הבעת דעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה."

 

העברת הידיעה החדשותית עלֿֿידי הנתבע־שכנגד לעיתון המקוון באתרים 'וואלה!' ו'ערוץ 7' היה מעשה פומבי, וניתן לו פומבי עלֿֿידי פרסום הידיעה החדשותית בדבר הגשת תביעת דיבה נגד 'ynet'. היזמה לפרסום הכתבה "ושוב שמן על הכביש ליד מעשיהו", עליה הגיב הנתבע־שכנגד בפרסום הידיעה החדשותית, באה מן התובעתֿֿשכנגד עצמה. לפיכך נראה, כי הנתבע־שכנגד הביע דעתו הביקורתית על מעשה פומבי – כתבה חדשותית שפרסמה התובעתֿֿשכנגד – וכן על אופייה של הכתבה, כפי שנתגלה ממנה.

 

משהראיתי כי הפרסום נעשה בנסיבות האמורות בסעיף 15(6), עולה השאלה האם הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות.

 

   הוראת סעיף ־15(6) לחוק איסור לשון הרע  תכליתה להגן על שיח ציבורי ופוליטי חופשי, להרחיק את "חרב" לשון הרע מעל מרכזה של זירת המחלוקת הציבורית,  לאפשר דיון חופשי ופתוח בעניינים ציבוריים שונים.

 מכאן נגזר תחום הסבירות הרחב הנדרש להגנת השיח הציבורי החופשי.   כדי להיכנס לגדרו של תחום הסבירות – הדעה המובעת לא צריכה להיות המסקנה היחידה, ואף לא המסקנה ההגיונית המתבקשת, מהעובדות, כל עוד קיימת זיקה כלשהי בין הדעה לבין התשתית העובדתית עליה היא מתבססת.

 

במקרה שלפנינו, ההערכה השלילית של מעשי התובעתֿֿשכנגד בפרסום הכתבה החדשותית "שוב שמן על הכביש ליד מעשיהו" בצירוף תמונת הנתבע־שכנגד החובק את בתו הקטינה והסיכונים לחופש הביטוי הטמון במעשים מעין אלו – ובמשתמע, לדידו של הנתבע־שכנגד, ייחוס מעשה שפיכת השמן על הכביש לו ולבתו – איננה בלתי־סבירה. מדובר

אף במסקנה הגיונית המתבקשת מן העובדות. אדם יכול היה להגיע למסקנה זאת, כפי שניתן היה להגיע למסקנות רבות אחרות: למשל, שהתמונה מתייחסת באופן כללי לתופעת מתנגדי ההתנתקות, ובפרט לאלה שעצורים בעקבות חסימות, ולאו דווקא למתנגדי ההתנתקות הספציפיים אשר ייתכן שהם ששפכו, כביכול, שמן על הכביש; אדם יכול היה לגבש מגוון רחב של דעות שונות, ואף סותרות, על בסיס אותה תשתית עובדתית.

 

ההלכה הפסוקה היא כי אך במקרים חריגים ביותר, כאשר אין כל קשר בין הדעה המובעת לבין העובדות, תחרוג הדעה ממתחם הסבירות הרחב המתחייב מהצורך להגן על חופש הביטוי הפוליטי (השוו לע"א (ירושלים) 3242/02 בןֿֿגביר נ' דנקנר (לפני הרכב השופטים: ב' אוקון, ח' בן־עמי וי' עדיאל) (פורסם במאגר המשפטי 'נבו')).

 

התובעתֿֿשכנגד טוענת כי עלה בידה להוכיח קיומן של החזקות בדבר היעדר תוםֿֿהלב המנויות בסעיף 16(ב) לחוק איסור לשון הרע, משום שכוונת הנתבע־שכנגד הייתה לפגוע בה מעבר לסביר בנסיבות העניין, והוא לא נקט באמצעים הנדרשים כדי לבדוק את אמִתות הפרסום. כך, לא בדק אם אמנם הגישו פרקליטיו את כתב התביעה למזכירות ביתֿֿהמשפט, ולא דאג למסור את מספר תיק התביעה, באופן שהיה מחייב את כלי התקשורת לפנות ל'ynet' לקבלת תגובה – במקרה כזה יכול היה 'ynet' להעמיד דברים על דיוקם, ויכול שפרסום הדברים באתרים 'ערוץ 7  ו'וואלה!'  היה נמנע מלכתחילה.

 

על עניין הזיקה בין עבודתו של הנתבע־שכנגד כ"דובר" היישוב יצהר לבין העברת הידיעה בדבר הגשת התביעה נגד 'ynet' כבר עמדתי לעיל, ודחיתי את הטענה.

 

אשר לחובת הבדיקה של הנתבע־שכנגד את דבר הגשתו של כתב התביעה למזכירות ביתֿֿהמשפט בפועל – אינני סבורה שהיה על הנתבע־שכנגד, כבעלֿֿדין שאישר לבא־כוחו את הנוסח הסופי של כתב התביעה – שלא הייתה עוד כל סיבה אובייקטיבית לעכב הגשתו, לרבות תשלום האגרה – לבדוק את מעשי פרקליטיו מעבר להוראה שנתן להם, כבעדותו, להגיש את כתב התביעה בנוסח שאישר להם.

 

יתרֿֿעלֿֿכן, הנתבע־שכנגד העיד בביתֿֿהמשפט עדות כנה, שלא נסתרה, על כי טיוטת כתב התביעה הונחה בפניו יומיים לפני מועד הפרסום, הוא המתין יומיים על מנת לאפשר לפרקליטיו להשלים את התיקונים, ואז שיגר את דברֿֿהדוארֿֿהאלקטרוני לאתרים 'וואלה!' ו'ערוץ 7' (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 6–8). עלֿֿפי עדותו, לקח "מקדםֿֿביטחון" של יומיים בהם תיאר לעצמו כי התביעה כבר הוגשה (עמ' 8, שורות 13–14), וסגנן את הידיעה באופן שיתאים. מסתבר גם, כי בין מועד שליחת הנתבע־שכנגד את הידיעה החדשותית לאתרים אלה לא שוחח עם פרקליטיו ולא החליף עמם מילה, כי לא היה צורך בכך. עלֿֿכן, אינני סבורה שמחובת הנתבע־שכנגד, שאיננו משפטן, כי אם בעלֿֿדין, היה לבדוק מעבר למה שסוכם עם פרקליטיו, להגיש את כתב התביעה.

 

האם נתכוון הנתבע־שכנגד, עלֿֿידי הפרסום, לפגוע בתובעתֿֿשכנגד במידה גדולה מן הסביר? הנטל להוכיח כי המפרסם התכוון לפגוע יָתרֿֿעלֿֿהמידה רובץ על התובעתֿֿשכנגד.

 

המלומד שנהר, בספרו דיני לשון הרע, בעמ' 272, קובע כי הכוונה לפגוע מעבר למידה הסבירה יכולה לדור בכפיפה אחת עם פרסום שאינו חורג מתחום הסביר. אולם, פרסום החורג מגדר הסביר, במידת ההבלטה ובדרך ההצגה של הדברים, יכול ללמד על כוונה לפגוע מעבר למידה. כאן, מדובר בפרסום הכלול בידיעה חדשותית אחת רגילה. אין בה שום ממד החורג מהסביר, והתובעתֿֿשכנגד לא הביאה שום ראיה בפני ביתֿֿהמשפט המצביעה על כוונתו של הנתבע־שכנגד לפגוע בתובעתֿֿשכנגד מעבר למידה ראויה. הואיל וכך, לא קמה חזקת חוסרֿֿתוםֿֿלב אשר תגבר על חזקת תוםֿֿהלב שהצליח להקים הנתבע־שכנגד.

 

 אשר על כן לנתבע־שכנגד עומדת הגנת תוםֿֿהלב בהתאם לסעיפים 15(4) ו־15(6) לחוק איסור לשון הרע ודין התביעה שכנגד להדחות.

 

 

 

 

 העולה מכל המקובץ :

 

 

 

התביעה העיקרית – נדחית  

 

התביעהֿֿשכנגד – נדחית.

 

 

בנסיבות אלה, ישא כל צד בהוצאותיו.

 

 

המזכירות תשגר העתק פסקֿֿהדין בתביעה ובתביעהֿֿשכנגד לצדדים.

 

 

ניתן בלשכתי היום, ה' בסיון, תשס"ז (22 במאי, 2007), בהיעדר הצדדים.