בתי המשפט

 

 

 

 

 

 

החלטה

 

בפנינו שתי בקשות מטעם נאשם 1:

 

א. הבקשה הראשונה – תמלול קלטות מחקירת המשטרה.

ב. הבקשה השנייה – קבלת קובצי word של הודעות החשודים והעדים בתיק.

 

לעניין הבקשה לתמלול קלטות מחקירת המשטרה

 

1. הנאשם 1 מבקש כי המאשימה תמציא לידיו תמלילים של הקלטות המנציחות את ההודעות שנגבו במשטרה ממר יורם הורוביץ, סמנכ"ל בכיר למינהל במשרד לאיכות הסביבה. לטענת נאשם 1, המדובר בעד המרכזי בתיק. מן החומר שבפנינו עולה, כי עד זה מסר במשטרה 30 הודעות. כל ההודעות הוקלטו. ההקלטות המתייחסות ל – 17 הודעות תומללו. שאר ההקלטות לא תומללו. בא כוח הנאשם מסר, כי העלות הצפויה של תמלול הקלטות האמורות מוערכת בסכום של מאות אלפי ₪. עתירת נאשם 1 היא, כי הקלטות האמורות יתומללו על ידי המאשימה. הבקשה מתייחסת אך ורק להודעות של העד הורוביץ, אשר טרם תומללו. אין הנאשם 1 עותר לתמלול הקלטות של עדים נוספים, אשר אף הן לא תומללו.

 

2. לטענת נאשם 1, לתמלילים חשיבות מכרעת להגנתו, נוכח אי התאמות מהותיות ובולטות בין ההודעות הכתובות ובין ההקלטות הרלוונטיות. נאשם 1 טוען כי לא יוכל לשאת בעלות התמלול בעצמו. לטענתו, התמלול חיוני לצורך יכולתו לנהל הליך ראוי ולהתגונן בפני המיוחס לו בכתב האישום.

 

3. נקודת המוצא לדיון היא, כי מקום בו נגבית הודעה במשטרה, יש לרשום את ההודעה בכתב[1]. במקרים מסויימים, קיימת חובה לתעד את ההודעה גם בתיעוד קולי או חזותי[2]. אין כל טענה, כי היתה במקרה שבפנינו חובה לבצע תיעוד קולי של הודעות העד הורוביץ. חרף זאת, בוצע תיעוד קולי כאמור. כמפורט לעיל, בוצע גם תימלול של חלק מההודעות האמורות. מן החומר שבפנינו עולה, כי בשל שיקולים תקציביים, לא הושלם התימלול האמור. השאלה היא האם במצב זה, קיימת חובה חוקית של המאשימה לממן את תימלול אותן הודעות של הורוביץ, אשר לא תומללו.

 

התשובה לשאלה זו היא בשלילה וזאת מהטעמים הבאים:

 

4. (א) ראשית, אין בנמצא מקור חוקי לחובה זו. אכן, לא היתה כל חובה חוקית לבצע תיעוד קולי של הודעות העד הורוביץ, כולה או חלקה. אילו היתה המשטרה בוחרת לתעד את ההודעות בכתב בלבד, לא ניתן היה להעלות כל טענה כנגדה. העובדה, כי המשטרה בחרה להקליט את ההודעות, אינה יכולה כשלעצמה ליצור חובה לתמלל את ההקלטות. אכן, קיומן של ההקלטות עשוי לסייע לצדדים. מטבע הדברים, הקלטה מהווה תיעוד שלם ומלא יותר של גביית ההודעות. אפשר, כי יימצאו בחלק זה או אחר של ההקלטה פריטי מידע בעלי חשיבות, אשר אינם מתועדים בנוסח הכתוב של ההודעות. ברם, גם בעובדה זו, כשלעצמה, אין כדי להוות בסיס לחיוב המאשימה במימון התמלול. אכן, בפועל המדובר בדרישה להטיל מעמסה כספית בלתי מבוטלת על שכם המדינה. לדרישה כזו צריך להימצא עוגן חוקי ברור. עוגן כזה לא נמצא.

 

(ב) הדברים אמורים גם בהוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב – 1982, אליה מפנה הנאשם בטיעוניו. אכן, הפסיקה פירשה את זכות הנאשם לקבל חומר חקירה ביד רחבה. בגדר זה, אומץ מבחן רחב בכל הנוגע לרלוונטיות של ראיות אלה או אחרות. עם זאת, לא מצאנו בפסיקה זו, לרבות בפסקי הדין אליהם מפנה הנאשם בטיעוניו, בסיס לבקשה שבפנינו. אכן, אין מחלוקת כי חומר הקיים ביד המאשימה הרלוונטי לעניין, חייב להמסר להגנה. בהתאם לכך, נמסרו במקרה שבפנינו לנאשם ההודעות הכתובות, ההקלטות והתמלולים החלקיים שנעשו בפועל. אנו ערים לעמדה לפיה ניתן לגזור מסעיף 74 חובת עשה, מכוחה על המדינה לבצע פעולות אקטיביות לשם קבלת חומר חקירה אשר אינו בידה[3]. ברם, גם על פי עמדה זו, איננו סבורים כי ניתן להטיל על המדינה את החובה לייצר חומר חקירה אשר אינו בידה או ביד גורם אחר. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח העלות הגבוהה של התמלול הנדון, ונוכח העדרה של חובה חוקית כלשהי לבצע את ההקלטות בהן עסקינן. 

 

5. ודוק. לשיקול התקציבי יש בהקשר זה משקל ניכר. אכן, כאשר קבע המחוקק חובות שונות לעניין תיעוד של הודעות חשודים, נקבע הסדר של תחולה מדורגת של חובות אלה[4]. ההסדר עצמו חל מעיקרו אך ורק על חשודים, להבדיל מעדים נוספים המוסרים הודעות במשטרה. הוא חל אך ורק על עבירות שעונשן הוא 10 שנות מאסר ומעלה[5]. קביעות אלה מבוססות על שיקולים תקציביים. הן משקפות פשרה בין השאיפה לתעד באופן מלא ככל הניתן את חקירות המשטרה, ובין האילוצים התקציביים לפעולת רשויות אכיפת החוק. הן מלמדות על המשקל הניכר אשר יש לתת לשיקול התקציבי בסוגייה שבפנינו, השייכת למטריה דומה[6].

 

6. שנית, ההקלטות מצויות ברשות הנאשם ולבאי כוחו. אין מניעה להקשיב לתוכנן. ככל שעולה מתוכנן דבר מה אשר נראה לנאשם או לבאי כוחו כי יש להביאו בפני בית המשפט, אין כל מניעה, טכנית או אחרת, לעשות כן. אכן, התמלול עשוי להקל במידה זו או אחרת. על למידת תוכנן של ההקלטות. עם זאת, התמלול הוא בבחינת ראייה משנית. ההקלטה היא הראייה העיקרית. אין בתמלול כדי לייתר את הצורך להקשיב להקלטה עצמה ולהציגה, במקרה הצורך.

 

7. שלישית, גם הנאשם עצמו אינו גורס, כי עצם קיומם של פערים בתיעוד מחייבים תימלול[7] אין בפנינו תשתית המאפשרת לקבוע כי קיימים בין ההודעות הכתובות ובין ההקלטות פערים כאלה, המצדיקים להטיל על המדינה את החובה לממן את תמלול ההקלטות.

 

(א) במימד הכמותי, הנאשם 1 מפנה ל – 5 קטעים שתומללו ואינם נמצאים בהודעה הכתובה המתייחסת ליום 18.1.05. הוא מפנה למספר דומה של קטעים שאינם נמצאים, לטענתו, בהודעה הכתובה מיום 20.1.05. בשים לב להיקף הרב של החומר, אין במימד הכמותי האמור כדי לשכנע כי קיים ליקוי מהותי בהודעה הכתובה.

 

(ב) גם במימד האיכותי, לא שוכנענו כי קיים פער כזה בין ההקלטות ובין ההודעות הכתובות, המצדיק להיעתר לבקשה. חלקם של הקטעים המוקלטים אשר לא נרשמו, לטענת הנאשם 1, בהודעות הכתובות, הם לכאורה בבחינת עדות מפי השמועה (ראו בפיסקה 15(ב) לבקשה). חלק אחר הינו לכאורה עדות סברה (ראו פיסקה 15(ג), פיסקה 15(ח)). חלק נוסף הינו לכאורה תערובת בין עדות סברה ועדות שמיעה (ראו בפיסקה 15(ט)). לכאורה, חלק מן הדברים שהושמטו הם אכן רלוונטיים (ראו למשל בפיסקה 15(א), 15(ה) ו - 15(ו) לבקשה). מידת הרלוונטיות של דברים אחרים אשר לא באו לידי ביטוי בהודעות הכתובות ברורה פחות (למשל סעיף 15(י( לבקשה, שם מופיעים דברים שנאמרו במאמר מוסגר על ידי העד). בתוך כך, לא נסתרה טענת המאשימה כי בהודעות הכתובות ניתן למצוא חלק מן הדברים אשר נטען כי הושמטו[8] . בראיית המכלול, לא ניתן לקבוע, על יסוד העולה מן החומר שבפנינו, כי לא ניתן לסמוך על התיעוד שנעשה בכתב, במידה המצדיקה להטיל על המאשימה את הנטל לתמלל את ההקלטות, כמבוקש.

 

8. רביעית, דומה כי יש ממש בטענת המאשימה, כי הטלת חובה מן הסוג המבוקש עלולה לגרום נזק רב מתועלת. קיים חשש, אשר לא ניתן לבטלו, כי הטלת חובה כזו תרתיע להבא את המשטרה מתיעוד קולי של חקירות, אשר אין חובה בדין לתעד אותן בדרך זו. זאת, נוכח עלותו הגבוהה של התמלול. עולה מכך הסיכון, כי בעתיד לא יתועדו חקירות מסוג זה באופן קולי. יש לשוב ולהזכיר, כי אין חובה בדין לתעד חקירה מן הסוג בו אנו עוסקים כאן באופן קולי. בראיית ההליך הפלילי כמכלול, התפתחות כזו אינה פועלת לטובת הוגנותו של ההליך הפלילי, כי אם בכיוון הפוך מכך. יש להביא בחשבון גם שיקול זה.

 

9. חמישית, מן ההלכה הפסוקה עולה, כי החובה לתמלל רובצת על מי שמבקש להגיש ראייה מוקלטת או מצולמת כראייה[9] במקרה שבפנינו, אין בשלב זה טענה כי המדינה מבקשת להגיש איזו מן ההקלטות (או ההודעות) של מר הורוביץ כראייה. אף מבחינה זו, קשה להצדיק את הבקשה שבפנינו.

 

10. בסופו של דבר, לא מצאנו בסיס לבקשה, והיא נדחית.

 

 לעניין הבקשה קבלת קובצי word של הודעות החשודים והעדים בתיק

 

11. לנאשם 1 בקשה נוספת. עניינה של הבקשה בהודעות שנגבו מאת עדים וחשודים, המצויות בתיק החקירה. המדובר בחומר רב, האוחז על פי המידע שנמסר לנו כ – 20,000 עמודים. בקשת נאשם 1 היא, כי ההודעות האמורות יימסרו להגנה על גבי קבצי word. המדובר בקבצים המאפשרים איחזור מידע, על בסיס חיפוש של מילות מפתח המצויות בטקסט. הבקשה מבוססת בעיקרה על שיקול זה, ועל הנוחות בהבאת החומר לבית המשפט כשהוא במדיה מגנטית, לעומת הקושי בטלטולו בתוך קלסרים.

 

12. המאשימה מתנגדת לבקשה. המאשימה מבהירה, כי העבירה לידי ההגנה את ההודעות כשהן סרוקות. בכך ניתן מענה מניח את הדעת לקושי שהועלה על ידי ההגנה לעניין טלטול כמויות גדולות של חומר לכל אחד מן הדיונים.

 

13. אשר לטענות ההגנה בדבר האפשרות לאיחזור מידע. אין לקבל את טענות המאשימה, כי המדובר בעניין של נוחות גרידא. עם זאת, לא נסתרה טענת המאשימה כי ניתן לאחזר מידע גם מן החומר הסרוק. מבירור שנעשה עולה, כי אכן קיימות תוכנות הזמינות לציבור, אשר מאפשרות את הדבר. ברוח זו אף פסק לאחרונה בית המשפט המחוזי בירושלים בב"ש 7284/06 בניזרי נ' מדינת ישראל. בהחלטה זו נדחתה בקשה דומה של ההגנה באותה פרשה. בית המשפט קבע שם, כי סריקת חומר הראיות עשויה להביא את הנאשם למצב דומה, פחות או יותר, לזה של המאשימה בכל הנוגע לאיחזור המידע. בשלב זה, אין לנו יסוד לקבוע קביעה אחרת במקרה שבפנינו.

 

14. על רקע קביעה זו, יש משקל ניכר לטענת המאשימה כי המצאת החומר באופן המבוקש יחייב השקעת משאבים ניכרת מצידה. מתברר, מטיעוני המאשימה, כי חוקרי המשטרה לא התייחסו אל קובצי ה – word כאל חומר חקירה, וזאת להבדיל מן ההודעות שהודפסו ונחתמו על ידי הנחקרים. בשל כך, ערכו החוקרים על גבי הקבצים רישומים שונים בטרם אלה הודפסו. המדובר בהערות ובשאלות שונות שכתבו החוקרים לעצמם. אין חולק, כי תרשומות אלה אינן חלק מחומר החקירה. נוכח זאת, משמעות ההחלטה על העברת קבצי word לידי ההגנה היא כי על החוקרים יהיה לעבור על מאות הודעות ולמחוק מהן את ההערות שנרשמו. פעולה זו עלולה להצריך זמן ניכר. נוכח הקביעה, כי ניתן לאחזר את המידע גם מתוך ההודעות הסרוקות, עולה המסקנה כי בקשת ההגנה מחייבת השקעת משאבים ניכרים, אשר התועלת הצפויה מהם מוגבלת.

 

15. עם זאת, אם יתברר הלכה למעשה, כי חרף האמור לעיל קיים קושי מעשי באיחזור מידע מן החומר הסרוק, אפשר כי יהיה מקום לשוב ולעיין בהחלטה זו. אכן, המדובר בהליך מורכב ורחב יריעה. בהמשך להודעת הנאשם בדבר הסכמתו להגשת הודעות של עדים רבים מטעם המאשימה, צפוי כי יוגשו במסגרת הליך זה הודעות רבות לתיק בית המשפט. הדיון בתיק זה מחייב ארגון של מידע רב וריכוזו. יעילות הדיון בסוג זה של הליכים מחייבת אפשרות סבירה לאחזר את המידע שבחומר הראיות הרב, ולארגנו באופן אפקטיבי. הדברים אמורים גם בבית המשפט. לכן, אנו מותירים את האפשרות לשוב ולעיין בעניין זה, אם וככל שהדבר יתחייב מן ההתפתחויות בהמשך ההליך[10].

 

16. לפיכך, שתי הבקשות דלעיל נדחות בזה.  

 

17. המאשימה עתרה לביטול הדיון הקבוע ליום 17.5.07. הנאשמים מתבקשים להגיב לבקשה זו תוך 7 ימים.

 

ניתנה היום ט"ו באדר, תשס"ז (5 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.

 

________________                ­­­­­__________________            ________________

כב' השופט אריה רומנוב  כב' השופט יואל צור                   כב' השופט עודד שחם

   סגן נשיא, אב"ד