בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

 

התביעה

 

1.             הנתבעת שולחת דואר זבל (SPAM) הכולל פרסומות לתיבות דואר אלקטרוני של התובע. התובע טען, כי הדבר גורם לו נזקים כספיים, הפרעות, טרדות מיותרות ואי נוחות. לדברי התובע, מסתירה הנתבעת את זהותה, דבר המקשה לגלותה ולמנוע ממנה בצורה ברורה את משלוח הדואר האמור. עוד טען התובע, כי למרות שהנתבעת מודיעה כי היא הסירה את כתובתו של התובע מרשימת מקבלי הדואר האלקטרוני (להלן דוא"ל) שלה, לא זו בלבד שהמשלוחים לא נפסקו אלא אף הוגברו.

 

2.             התובע צירף לכתב התביעה דוגמת אישור על הסרתו מרשימת מקבלי הדוא"ל, אך אישור זה אינו ראוי להסתמך עליו, כי אי אפשר לזהות עליו את שולחו.

 

3.             התובע הצליח לבסוף לגלות את הנתבע כשולחת דואר הזבל לתיבת הדוא"ל שלו. הוא פנה אליה בכתב ובעל פה לחדול מן המשלוחים.

 

4.             פנייתו נעשתה מן הסתם על יסוד סימן ב' בפרק ב' לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.

 

5.             במסמך ת/2 העתיק התובע התכתבות אלקטרונית עםinformation datebase מ-7.5.2007 שבו נאמר: "הורדנו אותך מרשימת המאגרים ואז פנית גם לפרטים אז הורדנו אותך גן (כך!) שימך לא מופיע ברשומות שלנו בברכה ציפי אשכול – מנהלת".

 

6.             התובע נקב בפנייתו ל- information datebaseבשש כתובות דוא"ל שלו ובשמותיהם של שלושה אתרי אינטרנט.

 

7.             אין ספק כי הכתובת information database היא של הנתבעת, שכן תשובתה מופנית אליו.

 

8.             התובע טען, כי חרף הודעתה של הנתבעת, המשיך דואר הזבל להגיע אליו. הדבר גורם לו לעוולות, שאותן מנה בסעיף 11 לכתב התביעה.

 

ההגנה

 

9.             הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, הסירה את כתובותיו של התובע מרשימת הממוענים שלה מיד לאחר שפנה אליה.

 

10.        עוד טענה הנתבעת, כי אין לתובע עילת תביעה נגדה אלא רק נגד הנתבעת מס' 1, שהיא עובדת שלה.

 

11.        בית המשפט מציין בהקשר זה, כי במקור תבע התובע גם את "שיווק און ליין", אך מחק אותה מיד בתחילת הדיון משום שנתברר, כי אין ישות משפטית שכזו אלא מדובר בשם כינוי לעיסקה של הנתבעת.

 

12.        לגופם של דברים טענה הנתבעת, כי היא מתמחה במשלוח כתבי עת אלקטרוניים ואין היא שולחת דואר זבל. היא שולחת מידע מצד שלישי לרשימת תפוצה באופן חוקי.

 

13.        הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי סוגית דואר הזבל לא הוסדרה בישראל באופן חוקי.

 

14.        החוק בישראל אינו עוסק כלל בנושא זה ואינו מגביל אותו.

 

15.        כל מי שמקבל מן הנתבעת דוא"ל יכול להסיר את עצמו מרשימת התפוצה על ידי מערכת הסרה, כמודגם בנספח א לכתב ההגנה. מנספח ב ניתן לראות, כי כל המקבל דוא"ל מן הנתבעת יכול לפנות לכתובת המצויינת שם ולבקש את הסרתו.

 

16.        בהמשך טענה הנתבעת, כי מעולם לא ניסתה להסוות את זהותה. כמו כן הכחישה הנתבעת את טענת התובע, כי פנה אליה וביקש להסיר את כתובתו מרשימת הממוענים של הנתבעת, אך הדבר לא נעשה. כמו כן טענה, כי בשיחת טלפון בינה לבין התובע אמרה לו, כי כתובת הדוא"ל שלו תוסר מרשימת הממוענים, אם היא נמצאת שם. הנתבעת אישרה כי ב-7.5.2007 ביקש התובע להסיר את כתובותיו הנוספות מרשימת הממוענים וב-7.5.2007 הודיעה לו בשעה 15:22 שעשתה את כל הפעולות להסרת כתובות הדוא"ל שלו.

 

17.        בסעיף 16 לכתב ההגנה אמרה הנתבעת, כי לאחר 7.5.2007 לא שלחה עוד הודעות דוא"ל לתובע.

 

18.        בהמשך טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח נזקים שנגרמו לו כתוצאה ממשלוח הדוא"לים אליו.

 

העדויות

 

19.        התובע אמר בתשובה לשאלת בית המשפט, כי הוא ביקש "עשרות פעמים" (שורה 19 בעמ' 2  לפרוטוקול) שהנתבעת תחדל לשלוח לו דוא"ל אך היא לא נענתה לפנייתו. 

 

20.        התובע הגיש לבית המשפט רשימת דוא"לים (ת/1) ארוכה המעידים יותר מלכאורה, כי הנתבעת שלחה או העבירה לכתובות הדוא"ל שלו מסרים בעשרות מועדים שאחרי ה-7.5.2007, בניגוד לטענתה בסעיף 16 לכתב הגנתה.  

 

21.        בבית המשפט אמרה הנתבעת, כי כתובותיו האלקטרוניות של התובע היו כנראה ברשימת התפוצה שלה. היא אמרה שאת הכתובות היא אוספת בכנסים ובתערוכות. אם הדוא"ל שלו חשוף היא רשאית לשלוח לו דואר.

 

22.        בית המשפט מסכים עם טענת הנתבעת, כי המסמך ת/2 שהתובע הגיש אינו מעיד דבר.

 

23.        התובע הציג בבית המשפט במחשב הנייד שלו ראיה, דוא"ל שנתבעת שלחה אליו ב-17.9.2007 והיא הודתה כי נשלח ממנה (שורה 17 בעמ' 4 לפרוטוקול).

 

24.        התובע טען, כאמור בכתב התביעה, כי משלוח דואר הזבל אליו היה עוולה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן החוק), וכי במעשיה אלה גרמה לו נזקים.

 

25.        בתשובה לשאלה אמר התובע, כי אינו יכול לכמת את הנזק שנגרם לו, והסכום הוא אומדן שלו (שורה 17 בעמ' 1 לפרוטוקול).

 

26.        אחת מטענותיו של התובע היתה, כי הנתבעת שולחת דואר ממאגר מידע שאינו רשום על פי החוק. הנתבעת טענה כי המאגר שלה רשום (שורה 11 בעמ' 4 לפרוטוקול) אך לא הגישה ולא הציגה שום מסמך כדי לאשר את דבריה.

 

27.        לעומת זאת הגישה הנתבעת רישומים שלה שעליהם ביקשה להסתמך וטענה בהם, בין היתר, כי השימוש שהיא עושה בכתובות של דוא"ל אינו נוגד את החוק ואף הסתמכה על הודעה של משטרת ישראל – המקור לא צויין – לפיה "משלוח דואר זבל אינו מעשה פלילי" (טענה בלתי מוכחת זו, אפילו היתה נכונה, אין בה כדי לשמש הגנה במשפט אזרחי; התובע לא טען, כי הנתבעת פעלה נגדו כעבריינית).

 

המצב המשפטי

 

28.        דואר זבל אינו נזכר בחקיקה הישראלית, אף כי כבר הוגשו אי אלו הצעות חוק בנדון על ידי חברי כנסת בודדים. אין הצעת חוק של הממשלה בנושא ואף כי הוא מעסיק מאות מיליוני משתמשים באינטרנט בעולם, עדיין לא הוסדר מעמדו בחקיקה בכל המדינות המתקדמות.

 

29.         "דואר זבל" הוא דואר, באמצעים המגוונים המשמשים להעברתו, שנשלח בתפוצה רחבה על-ידי מפרסמים, לנמענים שלא נתנו את אישורם לקבלת דואר זה. בסוף המאה העשרים, עם התרחבות השימוש בדואר אלקטרוני, משמש המושג "דואר זבל" להתייחסות לדואר זבל אלקטרוני, אך המושג נוצר עוד קודם לכן, ומתייחס לכל דרכי העברת המסרים: דואר, פקס, טלפון, מסרון וכדומה. ספאם דרך הדואר האלקטרוני הוא הדרך הנפוצה ביותר לשליחת פרסומות באינטרנט. לעתים קרובות, שולחי דואר זבל משתמשים בתכסיסים שונים כדי לעקוף את מסנני הדואר האלקטרוני. ספאמרים משיגים כתובות דואר אלקטרוני בכמה אמצעים: איסוף כתובות מהודעות של Usenet, רישומי DNS, או סריקת אתרי אינטרנט (ויקיפדיה, האנציקלופדיה המקוונת באינטרנט).

 

30.         "דואר זבל" הוא הצפה של תיבת-הדואר האלקטרונית שלנו בכמות אדירה של מסרי דואר שטותיים, מועתקים זה מזה, בניסיון לכפות על המקבל מידע מיותר, שלא היה בוחר לקרוא אותו מעצמו. דואר זה כולל דברי הדואר פרסומיים המגיעים לחשבונות הדואר שלנו, אשר כוללים הצעות מפתות לרכישת תרופות, הזמנה לאתרים פורנוגרפים, הצעות פיננסיות, מכירה ישירה, היכרויות, והצעות אחרות. במהלך השנתיים האחרונות עלה היקף התופעה לממדים משמעותיים ביותר עד כי היום מתריעים חברות טכנולוגיה המתמחות בתחום, כי עוד השנה יגיע שיעור דואר הזבל לכ-70% מכלל הדואר שנקבל ובשנת 2005 יגיע השיעור לכ-90% מדברי הדואר שנקבל. יודגש כי דואר Spam  לא מזיק אך כאמור מטריד מאוד. לעיתים מכיל הדואר הפניות אל האינטרנט, והמתפתה להכנס מוצא עצמו בסבך של חלונות מתפרצים הנפתחים בזה אחר זה (ידיעון מרכז המחשבים של אוניברסיטת בר אילן).

 

31.         URL, ראשי תיבות של Uniform Resource Locator (מַעַן מַשְׁאַבִּים אַחיִד), הוא רצף של תווים בפורמט אחיד המשמש לייצוג המיקום של מסמכים ושאר דפי אינטרנט ברשת האינטרנט. באופן עממי ה־URL מכונה "כתובת האתר". למעשה, URL הוא מקרה פרטי של URI, שהוא המונח הנכון הכולל את כל הכתובות בהן נעשה שימוש, אך בשל סיבות היסטוריות המונח URL נמצא בשימוש נרחב (ויקיפדיה, האנציקלופדיה המקוונת באינטרנט).

 

דיון בבעיה

 

32.        אף כי התקשורת האלקטרונית היא כבר נחלת הכלל לא מעט שנים, לפלא הדבר, שעד כה לא גילה המחוקק בישראל את הצורך הדחוף לטפל בה ולהסדיר את הטעון הסדר כדי למנוע מכשול בפני רבים.

 

33.        לפני ימים אחדים בלבד, ב-7 באוקטובר 2007, נזדמן לבית משפט השלום ברחובות, בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות, מפי כב' השופט הרן פינשטיין, להתייחס לדואר זבל (ת. ק. 2003/06, סממה נ' אמיר גנס אפרוצ' בע"מ; פורסם באתר בתי המשפט) לנושא.

 

34.        מפסק הדין הקצר עולה, כי הנתבעת שם התחייבה כלפי התובע להפיץ מיליון עותקים של פרסום שלו בדיוור ישיר באינטרנט. ברם את ההפצה מנעה חברת בזק בינלאומי, שדרכה היתה הנתבעת חייבת להפיץ את הפרסומים, משום שלתובע נתברר, כי הנתבעת "מזוהה כמפיצה של דואר זבל  ולכן חברת בזק לא הפיצה את הפרסום שלו" (סעיף 3 להחלטה מיום 3.9.2007 שקדמה למתן פסק הדין). הנתבעת שם הסבירה כלפי התובע את הכשל בהפצת הפרסום בכך, שהוא הסיר את אפשרות ההסרה מן הפרסום האלקטרוני ומבחינתה "זה תנאי מקדמי לאפשרות הדיוור על פי חוק" (סעיף 4 להחלטה).

 

35.        אף כי הדבר לא נאמר בפסק הדין, הכוונה לבטח לסעיף 17ו (א) (2) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.

 

36.        אולם חברת בזק בינלאומי לא אישרה עמדה זו של הנתבעת והיא הביעה את עמדתה בהודעה לבית המשפט. מן ההודעה עלה, כי בזק זיהתה את הנתבעת כגורם השולח דואר זבל ו"לכן נחסמה ההודעה על ידי שרת הדואר אשר זיהה אותה כהודעת ספאם. לאחר מחיקת השורה הכוללת את הפניית ה-URL, נתאפשרה שליחת ההודעה בהצלחה" (סעיף 5 להחלטת כב' השופט פינשטיין).

 

37.        התייחסותו של בית המשפט ברחובות לנושא היא מן הסתם אחת הראשונות שבהן דואר זבל היה נשוא הדיון.

 

38.        פסק דין אחד בלבד נמצא במאגרים המשפטיים בישראל ובו נדון בהרחבה יתרה השימוש באינטרנט. זהו בר"ע 2542/03 סויסה נ' בן חיים, מפי כב' השופטת שטופמן בבית המשפט המחוזי בתל אביב (פסק דין מיום 9.10.2005, נתפרסם באתר "נבו" ובאתר בתי המשפט).

 

39.        אולם בפרשה זו לא נדונה שאלת מעמדו של דואר זבל, למרות שהנתבעת סברה כך. הציטוט שהביאה הנתבעת מפסק דינה של כב' השופטת שטופמן כלל לא נגע לנושא בתובענה זו. השאלה לא היתה, כגירסת הנתבעת, אם מותר לנתבעת בענייננו להפיץ מידע שאותו היא מגלה באתר אחר (בענייננו: של התובע), אלא אם היה במעשה הנתבעת עוולה כלפי התובע, שהיתרה בה לחדול משלוח אליו פרסומת בניגוד לרצונו באמצעות דוא"ל.

 

40.        אכן, כב' השופטת שטופמן קבעה בפסק דינה – ואף הדגישה את הדברים הדגשה מיוחדת (בסיפא של סעיף ז לפסק דינה, עמ' 21 במהדרות אתר נבו): "... אין באמור בפסק הדין משום הבעת דעה באשר לחוקיות שליחתה, בפן הפלילי, של הודעת פרסומת בלתי רצויה (SPAM) באמצעות דוא"ל)."

 

41.        מעבר לכך קבעה שם כב' השופטת שטופמן, כי "שורת ההגיון איננה תומכת בטענה, לפיה, משלוח הודעת פרסומת בלתי רצויה, באמצעות דוא"ל, מהווה משום פגיעה במוניטין של המקום בו פורסמה כתובת הנמען" (סעיף ח בפסק הדין).

 

42.        לאחר עיון חוזר בכל הנאמר קובע בית המשפט, שהחל מיום 7.5.2007 שלחה הנתבעת גם שלחה עשרות פעמים דואר זבל בניגוד גמור לבקשתו המפורשת של התובע ובניגוד גמור להבטחתה שלה, בכתב (נספח 2 לכתב התביעה).

 

43.        נותרה אפוא השאלה, האם עשתה בכך הנתבעת מעשה עוולה כלשהו כלפי התובע, המחייב אותה לפצותו.

 

44.        התובע מנה בכתב התביעה ראשי נזק שונים, שיש למצוא אותם בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ובחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.

 

45.        מכיוון שמדובר בבית משפט לתביעות קטנות, שאין בעלי הדין בקיאים בדין בפנותם אליו, לא יימנע בית המשפט מבדיקת ראשי נזק אחרים, שהתובע לא מנה אותם במפורש כדי להגיע למסקנה צודקת בפרשה זו.

 

 

 

 

מסקנות

 

46.        בית המשפט קובע בשלב זה, כי משלוח דואר זבל אינו עבירה על פי הדין בישראל;

 

47.        משלוח דואר זבל יכול שיהיה עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 ולפי חוק המחשבים וגם הפרת חוזה לפי חוק החוזים (החלק הכללי), תשל"ג-1973.

 

48.        העוולות שחוק המחשבים הנ"ל קובע שהן יוצרות עילות תביעה הן

 

(1)   הפרעה שלא כדין לשימוש במחשב או בחומר מחשב, בכל דרך שהיא, לרבות על ידי גזילת דבר המגלם חומר למחשב;

(2)   מחיקת חומר מחשב, גרימת שינוי בו או שיבושו בכל דרך אחרת, שלא כדין.

 

52.        ברי, שמעשיה של הנתבעת לא נכנסו להגדרות אלו.

 

53.        העוולה שפקודת הנזיקין הנ"ל מונה והמתאימה לענייננו היא עוולת הרשלנות. אולם בדיקה חוזרת של העובדות בפרשה שכנעה את בית המשפט שהנתבעת לא נהגה ברשלנות כלפי התובע.

 

54.        בית משפט זה גם בדעה, כי הנתבעת לא פגעה בפרטיותו של התובע בניגוד לחוק הגנת הפרטיות הנ"ל.

 

55.        גם אם לא נהגה הנתבעת כיאות כלפי התובע בהמשיכה לשלוח לו דואר זבל לאחר הבטחתה שלא לעשות זאת, היא לא עשתה אף לא אחד מן המעשים המנויים בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות ועל כן לא עוולה כלפיו כל עוולה בניגוד לו.

 

56.        אולם בכל הנוגע לדיני החוזים, בית המשפט פוסק שהוכח להנחת דעתו, כי הנתבעת הפרה חוזה בעל פה בינה לבין התובע.

 

57.        יש לראות את התנהגות הצדדים בפרשה זו כדלהלן במונחים בני זמננו כשפעולות שאין למנותן לרוב נעשות באמצעות האינטרנט והתקשורת האלקטרונית.

 

58.        הנתבעת שלחה לתובע פרסומים בכמות גדולה מאד בדואר אלקטרוני. מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, שמעשה בכל יום הוא, שכל אדם מן הישוב שבביתו נמצאת תיבת דואר, מוצא בה דואר זבל כפשוטו בכמויות מסחריות, הסותמות את התיבה ומטרידות את בעליה. הבעיה עם משלוח דואר נייר שכזה לתיבות הדואר באופן ידני, היא שאין אל מי לפנות ואין דרך מעשית למנוע את הפצתו אלא אם עתותיו של האדם בידיו והוא יכול להרשות לעצמו להשגיח על תיבת הדואר שלו יומם ולילה ואף למעלה מכך: לסגור את הפתח אליה ולשים קץ להטרדה.

 

59.        אולם בדואר אלקטרוני ניתן גם ניתן להאבק: הנה כך אמנם נהג התובע, בהודיעו לשולחת – הנתבעת – לחדול מהטרדתו על ידי משלוח הדואר האמור. ברגע שהנתבעת קיבלה על עצמה את בקשתו של התובע, היא קשרה עמו חוזה כדת וכדין לפי הסעיפים 23 ו-24 לחוק החוזים הנ"ל. הצעתה היתה לשלוח לו דוא"ל. תגובתו היתה: איני מעוניין. תגובתה שלה: מסכימה, אפסיק להפיץ.

 

60.        אבל הַפְסֶק לא הפסיקה כלל, כאמור בהודאתה.

 

61.        לפיכך זכאי התובע לפיצוי מן הנתבעת על פי הוראותיו של סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.  

 

62.        דין התביעה להתקבל.

 

63.        כאמור, הנושא של דואר זבל טרם הוסדר בחקיקה בישראל.

 

64.        בארה"ב נחקק לפני שנים אחדות ה The CAN-SPAM Act of 2003, Pub. L. No. 108-187, 117 Stat. 2699 (2003) (codified at 15 U.S.C. §§ 7701-7713 and 18 U.S.C. § 1037) took effect on January 1, 2004. ועל פיו משלוח דואר זבל הוא גם עבירה פלילית וגם עוולה.

 

65.        באותה שנה נחקק חוק בנדון גם באנגליה וכמותו קיים ברוב ארצות הקהילה האירופית.

 

66.        בית משפט זה מביע את תקוותו, שגם הכנסת תזדרז בחקיקת חקיקה בנדון, שכן מדובר בתופעה ציבורית רבת משתמשים ובמצב משפטי עמום.

 

67.        בהתחשב בכל האמור לעיל מבחינת היחסים בין התובע לנתבעת, בעובדה שהנתבעת הפרה במצח נחושה את הסכמתה עם התובע לחדול מלשלוח לו דואר זבל, בהיעדר קו מנחה בנושא זה, ובאי יכולתו של התובע לכמת את נזקיו הממשיים כתוצאה מהתנהגותה של הנתבעת, פוסק בית המשפט שהנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 3,000 ₪.

 

68.        סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום 7.5.2007 ועד לתשלום המלא בפועל.

 

69.        כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום הגשת התביעה ב-26.6.2007 ועד לתשלום המלא בפועל.

 

 

 

 

 

 

 

המזכירות תשלח מיד בדואר רשום את פסק הדין לכל הצדדים לפי כתובותיהם הרשומות בכתבי בי דין.

 

ניתן היום ט"ז בחשון תשס"ח, 28 באוקטובר 2007, בלשכה, בהיעדר הצדדים.

 

 

                                                                                  ג. שטרסמן

                                                                                  שופט (בדימוס)