בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

 

בפני תביעה בה תובע התובע מהנתבעת סך של 17,800 ₪ בגין פרסום לשון הרע שלטענתו פירסמה הנתבעת.

 

הנתבעת היא מפעילת אתר אינטרנט הנקרא "THE  MARKER CAFÉ”  . לדברי התובע נודע לו כי אדם שנוהג להטריד אותו בשם מר משה לוי זייף 2 פרופילים באתר, פרופיל אחד של אימו המנוחה של התובע ופרופיל שני של התובע עצמו. התובע ביקש מהנתבעת במייל ובטלפון, באמצעות מחלקת התמיכה של האתר, להסיר את הפרופילים שמהווים לדבריו גם לשון הרע בשל תוכנם ובשל כך שהתמונה שצורפה לכל פרופיל אינה תמונת אימו ז"ל או תמונתו. בתגובה לדרישה זו נדרש התובע להמציא למערכת האתר תצהיר ערוך כדין לפיו שני הפרופילים אינם שלו. התובע טוען כי דרישה זו אינה מהוגנת בתקנון האתר והיא מהווה "רשלנות מכוונת" ולפיכך תובע התובע מהנתבעת את הפיצוי האמור.

 

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי מדובר בתובע סידרתי שמטריד את מערכת המשפט בתביעות טורדניות שזו אחת מהן.

 

לדברי הנתבעת נוהל העבודה כאשר אדם מבקש להסיר פרופיל שלו, בטענה שהוא לא שלו הוא שהנתבעת פונה למפרסם הפרופיל ומבקשת את תגובתו ולאחר מכן שוקלת אם להסיר את הפרופיל אם לאו. במקרה זה דרש התובע שלא לפנות למפרסם הפרופילים כי הוא חושש מתגובתו. על מנת לאזן ולבדוק שאכן המבקש (התובע) עצמו לא מתחזה התבקש התובע להמציא תצהיר ומיד לאחר מכן יוסרו הפרופילים, אך התובע לא עשה כן ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו. לדברי הנתבעת מדובר בדרישה סבירה ומידתית. הנתבעת טוענת עוד כי התובע לא זכאי לתבוע בגין הפרופיל של אימו ז"ל וכמו כן טוענת הנתבעת כי כיון שהתובע יודע לדבריו את זהות המפרסם היתה התביעה צריכה להיות מוגשת נגדו ולא נגד הנתבעת. הנתבעת טוענת עוד כי מדיניות משפטית נכונה היא שלא להטיל אחריות על ספק השירות במקרה כזה בו אין ספק שהוא לא ידע בעת הפירסום שהוא אינו נכון.

 

הצדדים התייצבו לדיון ומאחר ולמעשה אין ביניהם מחלוקת עובדתית סיכם כל צד את טענותיו.

 

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי מחד דרישתה של הנתבעת לקבל תצהיר, כאשר התובע ביקש או אף דרש שלא לפנות  למפרסם עצמו הינה סבירה מידתית. אם התובע אכן סבר שמפורסם עליו לשון הרע ואם הוא כה חפץ בהסרתו יכל, במקום להגיש תביעה זו, להמציא תצהיר והפרופילים היו מוסרים. מאידך, המשך הפרסום גם לאחר שהוגשה התביעה כבר אינה סבירה ומדתית, אף לפי לשון התשובה שקיבל התובע לפי העצה המשפטית שקיבלה הנתבעת ותוכנה. לפיכך, יש מקום לפיצוי התובע ואולם לא בסכום המבוקש.

 

ואלה נימוקי:

 

המחוקק טרם התייחס ספציפית להסדרת הוראות חוק איסור לשון הרע על פירסומים ברשת האינטרנט ועל אחריותו של ספק האינטרנט לאותם פירסומים שלא נעשו על ידו אלא על ידי צדדי ג'. הפסיקה בענין זה נגעה עד כה בשאלת גילויו של מפרסם ברשת, אשר פירסם דברים שהם לכאורה לשון הרע נגד צד ג', ואותו צד ג' מבקש מהספק לגלות את זהותו. בסוגיה זו קיימות בפסיקה שתי גישות עקריות האחת גורסת כי בית משפט יתן צו לחשיפת זהותו של גולש שנטען שפרסם לשון הרע רק אם מהפרסום עולה לכאורה שהדברים שנאמרו מהווים עבירה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע ורק לאחר שהמבקש מראה כי ניסה לפנות לגולש האנונימי באותו אתר או פורום והודיע על כוונתו להגיש נגדו תביעה וביקש לחשוף את זהותו. זו גישתה של כב' השופטת ד"ר אגמון גונן בבש"א (י-ם) 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומית בע"מ ו- ה.ד. 541/07 עו"ד סבו נ' ידיעות אינטרנט. לעומת זאת גישתו המרחיבה יותר של כב' השופט עמית בבר"ע 850/06 רמי מור נ' ידיעות אינטרנט לפיה ביהמ"ש רשאי לתת צו למסירת זיהוי הכותב במקרה של "חשש של ממש לביצועה של עוולה" ולא רק במקרה שמקים לכאורה עבירה פלילית של לשון הרע.

 

ומה בדבר הגשת תביעה בגין לשון הרע נגד ספק שירותי האינטרנט בגין לשון הרע שהפיץ ברשת צד ג'?

 

כאמור, טרם נחקק חוק המסדיר ספציפית ענין זה ואולם ביום ז' שבט תשס"ה – 14.1.08 פורסמה ברשומות הצעת חוק מסחר אלקטרוני תשס"ח – 2008. הצעת חוק זו באה בין היתר להסדיר את אחריותו של ספק השירות. הצעת החוק דנה בסעיף 7 – 13 שבה באחריותו של ספק האינטרנט. בסעיף הדן בספק הנותן שירותי אירוח נקבע כי הוא לא ישא באחריות אזרחית אם התקיימו כל אלה.

 

א.      הוא לא ידע במועד העלאת המידע שהוא מהוה לשון הרע.

ב.      מפיץ לשון הרע לא פעל מטעמו של הספק.

ג.        הוא פעל להסרת המידע או לחסימת גישה אליו לאחר שהתקבלה  אצלו תלונה בקשר לאותו מידע.

 

אופן הפעולה להסרת המידע, על פי הצעת החוק הנ"ל היא כדלקמן:

 

א.      ספק השירות פנה, מיד לאחר קבלת תלונה על הפצת לשון הרע, למפיץ המידע אם ניתן לאתרו באמצעים סבירים, ומסר לו שבכוונתו להסיר את המידע או לחסום את הגישה אליו תוך 3 ימי עסקים אם לא תתקבל תגובתו או לא יודיע שבכוונתו להתדיין עם המתלונן.

ב.      אם קיבל תגובה מהמפיץ העביר אותה למתלונן ואם לא קיבל – הסיר את המידע והודיע על כך למתלונן.

ג.        אם המפיץ לא אותר נמסרה על כך הודעה למתלונן.

 

אמנם מדובר בהצעת חוק אך ניתן ללמוד ממנה על המגמה בנושא הטלת אחריות על ספקי שירות.

 

בנדון דנן, אין מחלוקת כי במועד פירסום הפרופילים הנתבעת לא ידעה על כך שמדובר בפירסום המהווה לשון הרע. אין מחלוקת גם שהמפיץ לא פעל מטעם הנתבעת. השאלה היא איפוא האם הנתבעת פעלה כדין בכך שדרשה מהתובע המצאת תצהיר כדי שהפרופילים ירדו?

 

כאמור, על פי הצעת החוק היה על הנתבעת לפנות למפיץ הפרופילים עם קבלת התלונה ולהודיע לו על התלונה. הנתבעת טענה כי לא עשתה כן משום שהמתלונן (התובע) דרש ממנה שלא לעשות כן. התובע טוען כי לא דרש זאת אלא דרש רק שכתובת האינטרנט שלו לא תימסר למפיץ  הפרופילים. מכל מקום, כיון שכך ביקשה הנתבעת מהתובע, כדי להסיר את הפרופילים, שיחתום על תצהיר והתובע לא עשה כן. בענין זה נראה כי הנתבעת אכן סברה שהתובע מבקש שלא תפנה למפיץ ההודעה משום חששו ממנו לכן נראה כי דרישתה מהתובע שיחתום על תצהיר במקום הפניה למפיץ היתה סבירה. ואולם סבירותה של דרישה זו הינה פועל יוצא של האמור בתשובה ששלחה הנתבעת לתובע. היינו, הנימוק לדרישה זו הוא כלשון תשובת הנתבעת "עם זאת בתוך "ים" הזיופים, מנין לנו שהתלונה עצמה אינה מפוברקת? כיצד נדע ששולח התלונה הוא אכן בורוכוב ולא מתחזה, שהרי הוא דורש מאיתנו להימנע מלהציג בפני הנילון (משה הלוי) את מכתב הדרישה להסרה?" לאור נימוק זה התבקש התובע לחתום על תצהיר התומך בקשתו להסרה. נימוק זה היה טוב ונכון עד למועד הגשת התביעה ואולם לאחר שכבר הוגשה התביעה והיה ברור שהתובע מבקש את הסרת הפרופילים והיה ברור שהתובע הוא ארנון בורוכוב מדוע אז לא הוסרו הפרופילים? נראה כי לפחות מאותה שעה נהגה הנתבעת כבר שלא כדין.

 

חרף האמור נראה גם כי אילו הפרסום היה באמת כל כך משמעותי ופוגע מבחינת התובע, התובע עצמו היה דואג להמצאת תצהיר דבר שהיה מונע מיד את המשך הפירסום וגם את הדיון המשפטי.

 

העולה מהאמור הוא כדלקמן:

 

א.      דרישת הנתבעת לתצהיר, בנסיבות בהם התובע ביקש ממנה או לפחות היא הבינה שביקש ממנה, שלא לזהותו בפני הנילון (משה הלוי), היתה סבירה.

ב.      סירוב התובע לתת תצהיר ובכך לסיים את הענין ובמקום זה בחר להגיש תביעה ותגובה בנות עשרות עמודים, לא היה סביר.

ג.        לאחר שהובהר ללא ספק שהתובע הוא אשר ביקש את הסרת הפרופילים (באמצעות הגשת התביעה) היתה הנתבעת אמורה להסיר מיד את הפרופילים והיא לא עשתה כן.

 

בנסיבות האמורות יש מקום לפיצוי לתובע פיצוי בגין לשון הרע ואולם יש להעמידו על סכום נמוך בהרבה מהסכום הנתבע שכן, התובע יכל בקלות למנוע את המשך הפירסומים אך לא עשה זאת. אני מחייב איפוא את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 1,500 ₪ וכן את הוצאות האגרה.

 

 הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

 

ניתן היום י' באלול, תשס"ח (10 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים

 

                                                                                שופט: ארנברג גד

קלדנית: כרמלה עובדיה