לפני השופטים א' ברק, ש' לוין, ש' נתניהו
ערעור אזרחי מס' 474/89
ד"ר עודד קריב
נגד
רשות השידור
[25.5.92]
ערעור ברשות על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י' לויט)
מיום 30.4.89 בבר"ע 3885/88, בו נתקבל ערעור על פסק דינו של בית-משפט
השלום
לתביעות קטנות בתל-אביב-יפו (השופטת מ' רובינשטיין) מיום 31.3.88
בת"א 4008/87. הערעור נתקבל.
המערער טען לעצמו;
ר' זכאי, סגן בכיר לפרקליט מחוז ת"א (אזרחי) - בשם המשיבה.
השופט א' ברק:
1. חוק רשות השידור, תשכ"ה-1965,
קובע, כי בעד החזקת מקלט
טלוויזיה יש לשלם אגרה. חוק יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה)
תשמ"ו-1985 (להלן - חוק היציבות), קבע, בין השאר, ייצוב (כלומר הקפאה)
של
מחיר כל שירות ליום הקובע (1.7.85). חרף הוראה זו גבתה (ביום 29.9.85) רשות
השידור (המשיבה) מד"ר קריב (המערער) אגרה, העולה ב- 225 ש"ח על
סכום האגרה
שעמד בתוקפו ביום הקובע. השאלה הניצבת לפנינו הינה, אם אגרה חדשה זו בדין
יסודה. בית-משפט השלום (השופטת מ' רובינשטיין) השיב על כך בשלילה. ערעור
רשות
השידור לבית המשפט המחוזי התקבל, תוך שנקבע (מפי השופט י' לויט), כי הקפאת
המחירים אינה חלה על אגרת הטלוויזיה. על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מוגש
-
לאחר נטילת רשות - הערעור שלפנינו.
2. חוק היציבות קובע (סעיף 6(א)) לאמור:
"נקבע בחיקוק כי מחיר של מצרך או של שירות יעלה במועד שהוא בתקופת
תקפו של חוק זה, או כי יותר
להעלותו כאמור, הרי על אף האמור באותו חיקוק
ימשיך לחול מחיר השווה לסכום שהיה צריך לשלמו לפני המועד הקובע...".
הדיבור "מחיר" המופיע בסעיף 6 מוגדר כ"מחירו של מצרך או
שכרו של שירות,
בין בכסף ובין בתמורה אחרת, לרבות אגרה, תעריף או שכר שנקבעו בחיקוק עבור
מצרכים ושירותים הניתנים על-פי דין" (סעיף 1); הדיבור
"שירות" מוגדר ככולל
בחובו "שירות הניתן על-פי דין" (שם). נמצא, כי על-פי הוראות סעיף
6 לחוק
היציבות חלה הקפאה על אגרה המשתלמת בגין שירות הניתן על-פי דין. השאלה
הניצבת
לפנינו הינה איפוא זו, אם האגרה המשתלמת בגין החזקת הטלוויזיה (על-פי חוק
רשות השידור) הינה אגרה המשתלמת בגין שירות הניתן על-פי דין, כמשמעות
ביטויים
אלה בחוק היציבות.
3. אגרת הטלוויזיה קבועה בחוק רשות השידור. חוק זה קובע, כי הרשות תקיים
את השידורים כשירות ממלכתי (סעיף 2). ההסמכה להטלת אגרות קבועה בסעיף 29(א)
לחוק רשות השידור, הקובע:
"הועד המנהל יטיל, בדרך שתיקבע בתקנות, אגרה שנתית (להלן - אגרה) בעד
החזקת מקלט רדיו המיועד להתקנה או המותקן ברכב מנועי ואגרה בעד החזקת
מקלט טלויזיה....".
גדר הספקות הינו איפוא, אם אגרת הטלוויזיה - המשתלמת בגין החזקת המקלט -
הינה אגרה המשתלמת בגין שירות הניתן על-פי דין. המערער טוען, כי התשובה על
שאלה זו היא בחיוב. לעומתו טוענת המשיבה, כי אגרת הטלוויזיה נגבית בגין
החזקת
מקלטי טלוויזיה ואינה קשורה בעצם מתן השירות של אספקת שידורי טלוויזיה. כן
נטען, כי אגרת הטלוויזיה אינה אגרה כלל אלא מס, ועל כן לא באה בגדרו של חוק
היציבות. בית-משפט השלום (השופטת רובינשטיין) קבע, כי הדין עם המערער.
האגרה
נגבית בגין האפשרות לקלוט שידורים ולא בגין עצם החזקת המקלט. אכן, רשות
השידור לא תוכל לגבות אגרה אם היא תפסיק את שירותיה כליל. לדעת השופטת
רובינשטיין, הסכום המשתלם עבור החזקת המקלט הינו אגרה ולא מס, וזאת הן משום
הטרמינולוגיה המפורשת שבו משתמש החוק והן משום אופיו של תשלום זה, שהוא
מוטל
בקשר עם השירות הניתן על-ידי רשות השידור. בית המשפט המחוזי (השופט לויט)
קיבל את עמדתו של בית-משפט השלום, כי האגרה הנגבית על-ידי רשות השידור היא
בקשר לשידורים ולא בגין עצם ההחזקה. כן נקבע, כי תשלומים אלה מכונים כדין
"אגרה", שכן הם ניתנים בזיקה לשירות. לעומת זאת, נדחתה עמדתו של
בית-משפט
השלום - והערעור נתקבל - בכל הנוגע למשמעות הדיבור "אגרה" בחוק
היציבות. לדעת
השופט לויט, הדיבור "אגרה" בחוק היציבות אינו משתרע על כל תשלום
חובה המכונה
"אגרה", אלא אך על אותם תשלומי חובה הדומים יותר
ל"מחיר" מאשר ל"מס". "מדובר
באגרות הנקבעות לפי השרות או המצרך בדומה למחיר אך אין צורך שהאגרה תהא
תמורה
הולמת או שוות ערך לשרות הניתן למשלמה, ובכך היא נבדלת ממחיר".
4. חוק היציבות מקפיא ליום הקובע אגרה שנקבעה בחיקוק עבור שירותים הניתנים
על-פי דין. מהי אגרה לעניין חוק זה? הדיבור "אגרה" מקובל הוא
בתורת המסים.
הוא משתרע על מיגוון של תשלומים שאינם מס טהור מחד גיסא ואינם מחיר טהור
מאידך גיסא. אגרה נבדלת ממס טהור בכך שהיא משתלמת כתשלום חובה בזיקה עם
שירות
מסוים שהשלטון נותן לפרט. לעומתו מס טהור נגבה ללא זיקה לשירות מסוים. אגרה
נבדלת ממחיר טהור בכך ששיעורה אינו מותנה בערך השירות שבגינו היא ניתנת
(ראה
ע"א 1[ 154/83]; ע"א 2[ 202/68]; ראה גם א' נמדר, דיני מיסים -
[מסי הכנסה]
(חושן למשפט, מהדורה 2, תשנ"ג) 30). בין שני הקצוות - שבאחד מהם עומד
"המס"
הטהור ובאחר "המחיר" הטהור - מצויות אגרות מסוגים שונים
ומגוונים, מהן קרובות
יותר למס טהור (כלומר, הזיקה לשירות נמוכה) ומהן קרובות יותר למחיר טהור
(כלומר, הזיקה לערך השירות גבוהה יותר). ייתכן כמובן, שבמסגרתו של חוק נתון
משתמש המחוקק בדיבור "אגרה" שלא לציון מלוא ההיקף של תשלומי
האגרה המתבקש
מתורת המסים. האם זהו המצב לפי חוק היציבות? לדעתי התשובה היא בשלילה. אין
כל
דבר בחוק היציבות - לא בלשונו ולא בתכליתו - שיש בו כדי לצמצם את הדיבור
בחוק היציבות שיש בו כדי להצביע על כך כי "אגרה" במסגרתו היא זו
הקרובה למחיר
טהור ולא זו הקרובה ל"מס" טהור. חוק היציבות נחקק במטרה לבלום את
האינפלציה,
במסגרת עיסקת חבילה בין הגורמים המרכזיים במשק (ראה דברי סגן שר האוצר, ע'
אמוראי, בהציגו את החוק לקריאה ראשונה, ד"כ (תשמ"ה) 832. ראה גם
ע"א 564/86
[3], בעמ' 732, השווה גם ע"א 4[ 298/86], בעמ' 132). לשונו של החוק
משתרעת
במפורש על אגרות המשתלמות עבור שירותים הניתנים על-פי דין.
אין כל יסוד פרשני לצמצם את הדיבור אגרה אך לאותן אגרות שהמרכיב
הדומינאנטי שלהן הוא ערך השירות הניתן בזיקה להן. מטרת החוק הייתה לייצב את
המחירים ולבלום את האינפלציה באמצעות הקפאתן של האגרות כולן, יהיה היחס בין
מרכיב המס לבין מרכיב המחיר שבהן אשר יהיה.
אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים
לתוקפו את פסק הדין של בית-משפט השלום. המשיבה תישא בהוצאות המערער בסכום
של
5,000 ש"ח.
השופט ש' לוין:
אני מסכים.
השופטת ש' נתניהו:
אני מסכימה.
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ברק.
ניתן היום, כ"ב באייר תשנ"ב (25.5.92).