עדכון אחרון: 22 ינואר 2003 שעה 01:00 | שלח לי מכתב | צפה בספר האורחים | חתום בספר האורחים | אודות חדר המידע | דף ראשי

טור אורח

כולם מדברים על שלום אף אחד לא מדבר על צדק לאחד זה גן עדן לאחר גיהינום כמה אצבעות על ההדק? עד מתי יהום הסער? עד מתי אדם בן כלב? מחליקות הפנים על התער, מלטפות אצבעות את החרב. לפעמים החיים מורידים אותי על הברכיים אין שומר את השער, אין סימן משמיים. אני רואה אנשים שחיים חלומות ותקוות אנשים שחיים רק תככים ומזימות. יש ששואלים שאלות ואין תשובות יש כאלה מלאים רק טענות ודרישות, אבל... כולם מדברים על שלום אף אחד לא מדבר על צדק לאחד זה גן עדן לאחר גיהינום כמה אצבעות על ההדק? אז נשארים לבד, מדברים אל הקיר, אין עם מי לדבר אם רק נבין שכולנו אחד, נראה הכל מתחבר כשיישרף רכושך, תישרף נשמתך אם לא תמהר להציל את עצמך רצחנו אדמה ורצחנו נשמה כמעט ולא נשאר לנו אויר לנשימה והעולם בתנועה מתמדת עושה סיבוב וחוזר לאותה נקודה מה שעולה חייב לרדת איך לוקחים את הכל במידה? יש אנשים שלוקחים בעלות על אלוהים ויש נאבקים בועטים ושורטים כמה מאתנו באמת מקשיבים? כולם מדברים על שלום, כולם מדברים על שלום אף אחד לא מדבר על צדק לאחד זה גן עדן לאחר גיהינום כמה אצבעות על ההדק? לכולם יש אותו החלום על פני הר, על פני עמק ממשיכים לדבר מדברים על שלום אבל לא ייכון שלום בלי צדק (מוקי די)

תביעות בנקים: מדריך למשתמש 22/01/2003 עו"ד משה ויסברג הקדמה כללית. הכל מצפים להיות הצדק שוכן בהיכלי המשפט. ההגדרה הסוציולוגית של בית המשפט הינה "בית החולים של הבעיות הסוציולוגיות". התרופה שניתנת לכל בעיה אינה רק "הכרעה בסכסוך" אלא "אינפוזיית צדק" לכלל החברה, בכך, היינו בשכון הצדק בהיכלי המשפט, מתחזק אמון החברה במערכת המשפט, הפועל היוצא הוא שאנשים נמנעים יותר ויותר מלגרום עוול לזולתם באשר יודעים הם כי הצדק יצא לאור במוקדם או במאוחר והם יצאו נפסדים. כך הולכת החברה ומתחסנת מתחלואיה החברתיים. ברם, בהעדר הצדק, יודע כל מעוול פוטנציאלי כי הכל צפוי והרשות נתונה, לכאורה, ותחלואי החברה רק הולכים וגוברים. משל למה הדבר דומה ? לבית חולים המתפקד כראוי או שתפקודו לוקה בחסר. תפקודו של בית החולים אינו בא לידי ביטוי מעשי אך ביחס לחולה פלוני אלא ביחס לכל הסביבה התלויה בשירותיו. הייתכן כי מערכת החוקים במדינת ישראל "מוטה" לטובת אינטרסים של עשירים "by definition" ? הפילוסופיה ומדעי החברה מכירים במושג "יד נעלמה". כביכול "יד נעלמה" מכוונת תהליך או ארוע תמוה. כך למשל, כאשר יש חשש למפולת שערים בבורסה, כל פרט ופרט ירצה לברוח ולהציל השקעתו לפני קרות המפולת וימכור אחזקותיו במניות, אם הכל ינהגו כך - היו תהיה מפולת. דוגמה שונה להמחשת המושג "מסתרי יד נעלמה" : אם נרשום בראש כל דף של ספר טלפונים את מספר הפעמים שמופיעות באותו דף רצף כפול של אותה ספרה בזו אחר זו, נקבל חתך סטטיסטי אחיד פחות או יותר לכל דפי הספר. דף אחד יבלוט, בו יופיע רצף של כפל ספרות פי חמש או יותר משאר דפי הספר. היתכן כי יד נעלמה גרמה לכל המנויים כפולי הספרות להתנקז אל דף אחד ? לכאורה כן, זהו הדף של תחנות המוניות אשר בעליהן רוצים שהמספר יהיה קליט ונזכר בנקל, ודואגים מראש למספר בעל רצף אחיד של ספרות. התנקזותם לסיווג אחד, "מוניות", גורם לחשוב כי "יד נעלמה" הביאה את "כל" כפולי הספרות לדור בכפיפה אחת. לענייננו, היתכן כי "יד נעלמה" מכוונת את פסיקת בתי המשפט להיות מוטה לטובת אינטרסים של עשירים? במדינת ישראל קובע, מכח החוק, עיקרון התקדים המשפטי המחייב, לפיו פסיקת בית משפט מנחה בית משפט של ערכאה נמוכה יותר, ואם התקבלה בבית המשפט העליון הינה מחייבת כל ערכאה נמוכה יותר. מתוך 2000 אנשים הסבורים כי אינטרס נקי כשר וצודק שלהם נפגע בבית המשפט המחוזי, 1000 מתוכם דלי אמצעים ואילו ה- 1000 האחרים בעלי אמצעים, יערערו יותר אנשים מבין בעלי האמצעים בפני בית המשפט העליון ויופיעו עם ייצוג מיומן מקצועי ומהוקצע יותר. האינטרסים של דלי האמצעים - פחות יגיעו להישמע בפני בית המשפט העליון ו/או יגיעו עם ייצוג מקצועי פחות. בכל מקרה מכריע בית המשפט העליון לגופו - אך יותר מקרים של עשירים מגיעים אליו ועם ייצוג הולם יותר. הבעיה הינה שמה שמוכרע בבית המשפט העליון מחלחל כלפי הערכאות הנמוכות מכח הוראת החוק המחייבת להסתמך על התקדים. כך יוצא בפועל כי יותר ויותר פסיקה לטובת אינטרסים של עשירים מחייבים את בתי המשפט בערכאות הנמוכות, תופעה ההולכת ומתעצמת עם הזמן ככל שמתרבות פסיקותיו של בית המשפט העליון השומע יותר אינטרסים של עשירים עם ייצוג מיומן ומקצועי. למען הסר ספק, הריני מציין כי מי ש"אשם" בתופעה אינו בית המשפט העליון, האחרון הינו פאסיבי בתהליך המתואר לעיל ומחוייב להכריע בכל ענין המובא בפניו, "הפושע" הוא העיקרון של התקדים המשפטי המחייב מכח החוק הקיים. בולט הדבר במיוחד כאשר מדובר בתביעות בנקים נגד לקוחותיהם. בנקים תובעים בהליך שנקרא "סדר דין מקוצר" (סד"ם), בהליך דרקוני זה אין לנתבע זכות טבועה להתגונן, אלא, עליו לבקש מבית המשפט בחשיפת גירסה מפורטת בתצהיר מדוע על בית המשפט להיעתר לבקשתו וליתן לו רשות להתגונן. ברבות השנים הלכה והצטמצמה רצועת האפשרויות בה יתן בית המשפט רשות להתגונן, וזאת בגלל התהליך שתואר לעיל. ערעורים של בנקים על החלטות ליתן רשות להתגונן התקבלו וקבעו תקדימים שמחייבים מאותו רגע ואילך גם את הערכאות הנמוכות, ההלכה הרלוונטית הינה בעיקר "הילכת הילולים" וממנה "תורה יוצאת לכל עם ישראל". רוצה ליצור תקדים חדש והלכה חדשה ? כבר חשבו עליך. ההלכה הינה כי רשות לערער (מבית משפט השלום עד לעליון יש רק ערעור בזכות פעם אחת) תינתן רק במקרים מאד מסויימים : אם לא נפסקה הלכה בעניין (לא רלוונטי לגבי מתן רשות להתגונן) אם קיימות הלכות סותרות (לא רלוונטי כנ"ל), ואם יש חשש לפגיעה בזכות יסוד (טוב...... לא נדבר על זה, כי אם נתחיל לא נגמור, אבל גם כנ"ל, מבחינת מערכת המשפט הנוהגת כיום - לא רלוונטי בעניין מתן רשות להתגונן). רק כדי לשבר מעט את האוזן, אצטט מדברי נשיא בית המשפט העליון בדימוס משה לנדוי, שאף אחד לא יכול לומר עליו שהוא לא כ"כ מבין במשפט, כי בעניין הליכי תביעה בסדר דין מקוצר הלכה הפסיקה זה זמן רב הרבה מעבר לכוונת המחוקק - ציטוט כללי מן הזיכרון (למשפטנים : ראה הע"ש ב- זוסמן, בפרק על סד"ם) - (נאמר באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת !!! ) אתה הבנת את זה, ברוך ? וזה עוד לא הסוף. לאחרונה יש מכה חדשה. חלק מן הבנקים נוטלים מעורכי הדין שמייצגים אותם חלק משכר הטירחה שנקבע להם. לשכת עורכי הדין נותרת חסרת אמצעים להילחם בתופעה אשר היא כשלעצמה מהווה עבירה אתית לפי כללי האתיקה שמכח חוק לשכת עורכי הדין התשכ"א - 1961. (- לעו"ד אסור לשתף בהכנסותיו מי שאינו עו"ד או אלמנה של עו"ד שהיה שותף באותו משרד (- ומה עם אלמן של עורכת דין שהיתה שותפה ?)) הלשכה מקבלת על כך דיווחים מעורכי דין, אך כמובן לא יכולה להוכיח זאת, כי עו"ד שיעיד - יאבד את הלקוח הכי טוב שלו, והלשכה לא רוצה לזמן עו"ד לעדות לפי צו של בית משפט. לפיכך, יש לא מעט מצבים שלבנק יש אינטרס ברור ללבות את הסכסוך כמה שרק ניתן ולעמוד על ליטרת הבשר והדם של הלקוח לשעבר, ואינטרס ברור שלא להתפשר או לוותר על זכויות משפטיות או דיוניות, הרי ממילא גם אם הוא יצא מהברוך הוא כבר בחיים לא יעבוד עם אותו הבנק. מסיבה שאינה ברורה לכותב, לא יזמה הלישכה, למיטב הידוע לכותב, תיקון לחוק, לפיו, גם החולק עם עו"ד בשכרו של עוה"ד - עובר עבירה. אפשר היה, למשל, לנסח את זה יופי יופי תחת האיסור הידוע בשם "ייחוד המקצוע". "החולק עם עו"ד בשכרו של עוה"ד - יראוהו כמי שעוסק בעריכת דין לעניין ייחוד המקצוע, ודינו ......" רוצים הנמקה טובה ורציונאלית לתיקון המוצע ? אם יש הסכם בין עו"ד ולקוח כי הלקוח יקבל חלק משכר הטירחה שיקבע ביהמ"ש, הלקוח עלול להיות מתומרץ להפעיל לחץ או השפעה לא רצויה / הוגנת על שיקול הדעת המקצועי של מי שמייצג אותו - דבר שפוגע קשה במקצוע עריכת הדין (בבת עינה של הלישכה) ופוגע במקצועיותו ובשיקול הדעת המקצועי של עוה"ד המייצג. בנק ישראל, המחלקה לפיקוח על הבנקים. להם יש כללים. רוצים לנחש לטובת מי הכללים עובדים ? נסו ....... זה לא קשה בכלל. להלן חלק מן הכללים : כלל מס' 1 : שלחת מכתב תלונה, העתק ממנו מועבר לבנק שנגדו התלוננת לתגובה. כלל מס' 2 : הבנק צריך (חייב ! ) להגיב תוך ...... די הרבה זמן. כלל מס' 3 : לבנק אסור בינתיים לנקוט בהליך משפטי ........ סתאאאאאאאם, אין כלל כזה. כלל מס' 4 : הגיב הבנק, הפיקוח על הבנקים בודק את התכתובת ושולח לך את מסקנתו. כלל מס' 5 : הפיקוח על הבנקים לעולם (!) לא ישלח לך את תגובת הבנק כפי שנתקבלה אצלו. כלל מס' 6 : הפיקוח על הבנקים לא מתערב בסכסוך שנתון להכרעה שיפוטית. אז מה קורה בפועל ? אם איתרע מזלך והתלוננת נגד הבנק לפני שנפתח נגדך הליך שיפוטי, לבנק שקיבל העתק מתלונתך יש די זמן כדי להגיש נגדך תביעה (ראה כלל מס' 2) ואז חל כלל מס' 6, ואתה צריך לקוות שבקשת הרשות שלך להתגונן תגיע לשופט שלא אוהב בנקים (יש כאלו) ושהשופט יחליט ש"הילכת הילולים" (ע"ע לעיל) לא רלוונטית במקרה שלך. כמובן שיתכן שהשופט יחליט שתינתן רשות להתגונן בתנאי שתפקיד 50% מסכום התביעה בקופת בית המשפט, אבל אם היה לך את הסכום הזה לא היתה בכלל תביעה, וכאילו שהשופט לא יודע את זה .........., אבל הוא רצה להיראות לארג' איתך. נקודה נוספת .... אם במקרה תשובת הבנק לפיקוח על הבנקים (לפי כלל מס' 2) עלולה להזיק לבנק, אתה לעולם לא תדע על כך (ראה כלל מס' 4 וכלל מס' 5). כשיגרת עבודה של רבים מעורכי הדין שמייצגים בנקים, מוגשת בקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסים פיננסיים ואחרים של הנתבע, וזאת, כדי למנוע הברחת נכסים מצד הנתבע ולהבטיח את יעילות הגביה. עורך הדין שמייצג את הבנק מצטייד בתצהיר של מנהל הסניף שמצהיר תחת אזהרה לאחר שהוזהר כדין כמה אתה "על הפנים" ואם לא יוטל עיקול על כל מה שיש לך, התביעה תהיה תביעת סרק וזכות הקניין של הבנק תיפגע. את העובדות שבתצהיר המנהל יודע (במידה ולא ניפח אותן) מהפגישה בה התחננת שלא יגיש נגדך תביעה, או מפגישה שהיתה לך איתו כאשר באת כבר עם עו"ד מטעמך בניסיון להגיע לפשרה. זאת אומרת, שגם אם החלטת למשכן את הדירה שלך כדי לסגור את הסכסוך עם הבנק אתה צריך ברוב המקרים הסכמה של הבנק להסרת העיקול, ההסכמה הזו תעלה לך ביוקר ובבריאות. בנק אחר או גורם פרטי שראה שיש עיקול על הדירה שלך, אם ידבר איתך בכלל (וזהו אם ב- א' רבתי), יתמחר איתך את ההלוואה בתנאים כאלו שלא כדאי לדבר על זה בכלל. העמדת ערובה מצד המבקש סעדים זמניים. תקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי סעד זמני (עיקולים שמוטלים על נכסיו של נתבע לפני פסק דין) יינתן אך ורק אם יופקד בקופת בית המשפט סכום שאותו יקבע השופט להבטחת הוצאות המשיב (במקרה זה - הנתבע) אם יחליט בית המשפט להסיר את העיקולים, וכן התחייבות המבקש (היינו - התובע) לשפות את המשיב בכל סכום ללא הגבלה אם ייגרם לו נזק והבקשה להטלת עיקולים תידחה או תימחק ו/או התביעה כולה תידחה או תימחק. נוסח ההתחייבות לשיפוי קבוע בתקנות. הפסיקה, לפי התהליך שהסברנו לעיל, קבעה, כי מוסד בנקאי כהגדרתו בחוק הבנקאות, חזקה שהינו בעל איתנות פיננסית ויכול לשפות בכל נזק שייגרם לכל משיב. לפיכך, בכל בקשה להטלת עיקולים על נתבע אין נדרשת מן הבנק הפקדת סכום ערבות בקופת בית המשפט כבכל בקשה אחרת לסעדים זמניים בה המבקש אינו בנק. מצב זה, גם אם ההנחה שכל בנק יכול לפצות בגין כל נזק שייגרם - נכונה, משמן את ההדק ומקל על האצבע ללחוץ עליו, כשהבנק יודע שאינו צריך להשכיב בקופת בית המשפט כסף שלא צובר שום ריבית. ברם, לאור התמוטטות הבנק למסחר לאחרונה, ולאור דברי הנגיד קליין לאחרונה כי התמוטטות בנק גדול בישראל אינו תסריט דמיוני - יש בהכרח לבחון את הפסיקה מחדש - דבר שלא נעשה ושאף גורם לא יזם, למיטב ידיעתו של הכותב. עד כאן לפי שעה ......., יש עוד, והרבה .......