הגדה של מילואים
כתב
ופירש: סמ"ר (מיל') משה הלוי, ל"ג בעומר, התשס"ד
הקדמה
מדינת ישראל הכריזה על יום חג לחיילי המילואים שטוחנים במשך כחודש בשנה
שמירות, סיורים, בט"שים, תורנויות, כאשר הם עושים זאת ללא תנאים, ללא ציוד
מתאים, עם תסכולים מתמשכים על לימודים שנתקעו, על משפחה שנעזבה, על אישה הרה
ודואגת, על עבודה שאינה כבר בטוחה ועם הרבה זעם ולא תמיד הנאה. חג המילואים שנקבע
ליום בו נחגג ל"ג בעומר, ראוי שיהיו בו מנהגים מתאימים.
מאכלי החג
פלאפל
על שום מה? על שום שמנהיגי המרד הגדול נשאו על כתפיהם כדורי ברזל שנקראו
בלשון העם - פלאפל. לכדורי הברזל הללו היה כוח מגי על הסובבים אותם, וכל פקודה
שהוציא בעל כדור מפיו, בוצעה ללא עוררין. מי שלא ציית למוצא פיו של בעל הכדור על
הכתף, נכלא ונחבש בקלבוש לימים רבים.
פלחי אבטיח
על שום האבטחה הרבה וההבטחות הרבות שלא קוימו. בית שמאי מחמירים בפרשנות,
וטוענים שעל שום שהביטוח הלאומי קיפח את חיילי המילואים באותה עת.
ירק שומר
על שום השמירות הרבות. בתקופת חומה ומגדל היה חייל המילואים עולה למגדל
השמירה וצופה על השדה יומם וליל, כל זאת שלא יבואו ליסטים חמושים ויבזזו את
האוהלים.
טחינה
על שום שטחנו את אבותינו במדבר בשמירות רבות. בימי צעירותם טחנו אבותינו
ימים רבים במדבר ובחורים רבים, ללא אינטרנט וללא כבלים. רדיו היה בשפע, אך לא היה
אספקת סוללות וחשמלין בסביבה.
עדות רובאי שבע נוהגין לטבול את ירק השומר בטחינה
ולקדש: "אין משיחין בשעת הארוחה" ורש"י מפרש: כדי לא להפריע
למנוחתה של המשמרת הבאה.
סימני הסדר
קדיש ורחץ
כרפ"ס יח"צ
מג"ד רחצה
מוציא הצו
טרור כורך
שולחן אברך
צפון ברח
הלל נרצח
קדיש
מוזגים כוס ראשונה ומקדשים בעמידה כשכוס ביד ימין:
ברוך אתה אדוני קמל"רינו מלך העולם, בורא יום המילואים.
ברוך אתה אדוני קש"בינו מלך העולם, אשר שפט אותנו מכל העם, ושלח אותנו
לקלבוש. ותיתן לנו את העונש באהבה, בלי שבתות למנוחה ומועדים לשמחה, חגים וזמנים,
לנו זה אסון. יום חג המילואים הזה, זמן חירותינו, באהבה מקרא קודש, זכר ליציאת
צה"ל מלבנון. כי בנו בחרת ואותנו עצרת מכל המשתמטים והעריקים, ומועדי קודשך,
באהבה ובאי רצון, בשמחה וגם באסון.
ברוך אתה אפסנאי, מקדש חיילים עם זימונים.
ורחץ
טובלים את הנשק בשמן מכונות ואין מברכים.
ורש"י מוסיף: יש לנקות עם פלאנלית.
כרפ"ס
רש"י מפרש:
כרפ"ס, כרטיס פס לשחרור הביתה למספר שעות לשם
מצוות פרו ורבו.
לוקחים פס, ממלאים פרטים ומגישים למפקד לחתימה.
יח"צ
רש"י מפרש: יח"צ, יחסי ציבור. מצווה
צה"לית להציג כלפי חוץ שהכל בסדר.
לוקחים דו"ח חקירה קודם על חייל מילואים שהתעללו בו, ובוצעים לשתיים.
את החלק הגדול יטמין לאפיקומן וייתן לכולם לחפש. את החלק הקטן ישלח לעיתונות ויציג
שהכל בסדר והכל נעשה על פי הנהלים.
מג"ד
רש"י מפרש: מג"ד, מפקד גדוד.
יגלה הפקודות ויגביה את הנגמ"ש ויאמר בקול רם:
הא לחמא עניא
הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא שבמילואים. כל דיכפין ייתי ויסבול. כל דיצריך
ייתי וייפול. השיטה כנ"ל. לשנה הבאה בארעא דה נצרים. השיטה בדותה. לשנה הבאה
בני חורין.
מרחיקים הקערה, מוזגים כוס שנייה והחייל הזוטר ביותר
בחמ"ל שואל:
מה נשתנה
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
שבכל הלילות אנו אוכלין גבינה וגם ביצה.
הלילה הזה כולו ביצה.
שבכל הלילות אנו אוכלין שאר הבטחות.
הלילה הזה כולו מרור.
שבכל הלילות אין אנו חתומים אפילו פעם אחת.
הלילה הזה שתי פעמים.
שבכל הלילות אנו שומרים בין יושבין ובין מסובין.
הלילה הזה כולנו קרביים.
מחזירים את הפק"ל, מגלים את המסמכים הרפואיים
ועונים:
עבדים היינו
עבדים היינו למשרד הקישור בצה"ל, ויוציאנו הקב"ן משם ביד חזקה
ובזרוע נטויה. ואילו לא הוציא הקב"ן
את אבותינו מהמילואים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו למשרד
הקישור. ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את פקודות מטכ"ל,
מצווה עלינו לספר ביציאת צה"ל מהישבן שלנו לפחות ליום אחד, וכל המרבה לספר
ביציאת צה"ל, הרי זה משובח.
מעשה
מעשה ברב טוראי אליעזר ורב טוראי יהושע ורב טוראי אלעזר בן עזריה וסמל
ראשון עקיבא וסגן טרפון שהיו מסובין בבית עם המשפחה והילדים, והיו מספרים
ביציאת צה"ל מלבנון כל אותו הלילה עד שבאה קצינת הקישור ואמרה להם: חיילים,
הנה צו קריאה למילואים. תחתמו על מדים, תחתמו על נשק ויאללה תתחיילו.
אמר רב טוראי (מיל') אלעזר בן עזריה: אני כבן ארבעים וחמש
ולא זכיתי עדיין לקבל נעלים קלות, עד שדרשם בשבילי בן זומא: שנאמר, למען תזכור את
היום שקיבלת מהאפסנאי נעלים קלות כל ימי חייך, הימים, כל ימי חייך הלילות. וחכמים
אומרים: ימי חייך, העולם הזה כל ימי חייך, ובאו ימות המשיח.
רב סמל (מיל') יוסי הגלילי אומר: מנין אתה אומר שיתנו לי אפוד מגן קרמי? הרי
בתש"ח לא היה לי אפוד מגן, ובתשט"ז לא היה לי אפוד מגן, ובתשכ"ז גם
לא היה לי אפוד מגן, ואף בתשמ"ב לא היה לי אפוד מגן. ויאמרו הקצינים אל שר
הביטחון: נודניק רציני הוא. הוא דורש אפוד מגן. וירא עם ישראל את אפודי המגן ואת
הנשק המקוצר אשר עשה הצבא לחיילי הקבע, ויבקש גם.
רב טוראי (מיל') אליעזר אומר: מנין שכל מכה ומכה שהביא עלינו משרד הביטחון
היא של ארבע מכות? שנאמר: וישלח בנו חרון אפו, עברה וזעם וצרה, משלחת מלאכי רעים.
עברה - אחת, וזעם - שתיים, וצרה - שלוש, משלחת מלאכי רעים - ארבע. אמור מעתה:
בסדיר לקינו ארבעים מכות, ובמילואים לקינו מאתיים מכות.
סמל ראשון (מיל') עקיבא אומר: מנין שכל מכה ומכה שהביא משרד הביטחון על
המילואימניק היתה של חמש מכות? שנאמר: ישלח בנו חרון אפו, עברה וזעם וצרה, משלחת
מלאכי רעים. חרון אפו - אחת, עברה - שתיים, וזעם - שלוש, וצרה - ארבע, משלחת מלאכי
רעים - חמש. אמור מעתה: בסדיר לקינו חמישים מכות, ובמילואים לקינו חמישים ומאתיים
מכות.
כנגד ארבעה בעלי תפקידים
דיברה הפקודה:
אחד פצ"ר, אחד קמל"ר, אחד נקח"ל, ואחד שאינו יודע לשמור:
ורש"י מבאר: אחד פרקליט צבאי ראשי, אחד קצין
מילואים ראשי ואחד נציב קבילות חיילים.
פצ"ר
מה הוא אומר? מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צווה לכם הרמטכ"ל? ואף
אתה אמור לו כהלכות המילואים: אין מפטירין אותנו אחרי שירות המילואים. ורש"י
מוסיף: עוד י"ד ימים לקלבוש, ועוד כ"ח יממות על תנאי. ואחרי שמפטירין,
לפחות ס"ח ימים לבטלה.
קמל"ר
מה הוא אומר? מה העבודה הזו לכם? לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל
כפר בעיקר. ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: בעבור זה עשה הרמטכ"ל לי בצאתי
מהסדיר. לי, ולא לו. אילו היה שם, לא היה נגעל. ורש"י מוסיף: ואולי אף היה
עוזר לנו קצת עם הבעיות הקיומיות.
נקח"ל
מה הוא אומר? מה זאת הקבילה הזאת לכם? ואמרת אליו: בחוזק יד הוציאנו
הרמטכ"ל מהסדיר, מבית עבדים. ויעשה אותנו שפחות נאמנות גם באזרחות.
שאינו יודע לשמור
את פתח לו, שנאמר: והגדת לחייל ביום ההוא לאמור, בעבור זה קיבלת רובאי
שתיים. יאללה, לך לשמור. והאגדה מספרת: כשמחבלין היו מתקילין אותו, היה נס על נפשו
ומשאיר מאחוריו את הכרכרה עם כלי הנשק והתחמושת הרבה.
מכסה על המחדלים ומגביה את קופסת הלוף:
והיא שעמדה
והיא שעמדה לחיילינו ולנו.
והיא שעמדה לחיילינו ולנו.
שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו
אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו
והולת"ם מצילינו מידם.
ורש"י מסביר: ולת"ם, וועדה לתיאום תנאי
מילואים.
ויראו אותנו הגזלנים
וידפקו לנו מחיר גבוה.
ויראו אותנו הגזלנים כמו שנאמר: הבה נתחכמה לו פה יקנה בשק"ם והיה כי
תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ממס הכנסה ונלחם בנו ויביא אוכל מהבית.
ויענונו, כמו שנאמר: וישימו עלינו בסנדוויץ' הרבה חריף למען ענותינו בסבלותם. ויבן
ערי מסכנות ומגרשי חנייה לגזלנים. את נ"צ פיתום ואת גבעת רעמסס.
ויתנו עלינו שוב ביצה קשה, כמו שנאמר: ויעבדו על חיילי ישראל בכריך.
ויוציאנו
ויוציאנו הקב"ן מצה"ל ביד חזקה ובזרוע נטויה
ובמורא גדול, בלי שיטות ובלי שופטים.
ויוציאנו קש"ב מהאזרחות לא על ידי מלאך ולא
על ידי שרף ולא על ידי שליח. אלא קצין שיפוט
בכיר בכבודו ובעצמו.
שנאמר:
ועברתי בין בסיסי משטרה צבאית והכיתי כל חייל מילואים מאדם ועד בהמה, ובכל
אליבי של חייל אעשה שפטים אני קש"ב ועברתי גם במצ"ח בלילה הזה. אני ולא
מלאך והכיתי בכל חור של החייל, אני ולא שרף. ובכל מילואימניק אעשה שפטים, אני
קש"ב, אני הוא ולא השליח, אני קש"ב, אני הוא ולא אחר.
ורש"י מבאר: יש בוכים בקטע זה לזכר אבותינו
שנשלחו לכלא שש.
עשר המכות
אילו עשר המכות שהביא צה"ל על חייליו בשטח ואילו הן:
דם
האלתוש והמשחה לא עזרו. נעקצנו הרבה.
צפרדע
היתה שם ביצה גדולה מלאה ראשנים,
קרפדות וצפרדעים. הם הקימו שם
התנחלות בגלל היתושים.
כינים
מילא כינים, יכולנו לגלח את השיער, אבל היו שם מלא יתושים.
ערוב
הם היו שם הרוב. גם היתושים.
דבר
אבל המפקד יצא גבר. הרג הכי הרבה יתושים.
שחין
ויש לי סימוכין, שזה בגלל היתושים.
ברד
אני מאוד מוטרד, הערב. היתושים מציקים.
ארבה
והרבה. אבל לא יותר הרבה מהיתושים.
חושך
ולא היה לנו אפילו ציוד ראיית לילה. הלכנו לפי הזמזומים של היתושים.
מכת בחורות
כבר כ"ד ימים לא נגענו בבחורה. רק נקבות של יתושים מצצו לנו.
רב סמל ראשון יהודה היה נותן בהם סימנים: ד"צ
כעדשבאח"מ, צה"ל
כמה מעלות טובות למקום עלינו
אילו הוציאנו לאזרחות ולא עשה בנו שפטים, דיינו.
אילו עשה בנו שפטים, ולא הקים לנו אוהלים, דיינו.
אילו הקים לנו אוהלים, ולא חרבן עלינו, דיינו.
אילו חרבן עלינו, ולא נתן לנו את דמי הנסיעה, דיינו.
אילו נתן לנו את דמי הנסיעה, ולא קרע לנו את הצורה, דיינו.
אילו קרע לנו את הצורה, ולא העבירנו סדרת חינוך, דיינו.
אילו העבירנו סדרת חינוך, ולא שיקע צרנו בתוכו, דיינו.
אילו שיקע צרנו בתוכו, ולא סיפק צרכנו במדבר ארבעים יום, דיינו.
אילו סיפק צרכנו במדבר ארבעים יום, ולא שרף לנו ת'זמן, דיינו.
אילו שרף לנו ת'זמן, ולא נתן לנו את השבת, דיינו.
אילו נתן לנו את השבת, ולא נתן לנו פס, דיינו.
אילו נתן לנו פס, ולא נתן לנו את פקודות מטכ"ל, דיינו.
אילו נתן לנו את פקודות מטכ"ל, ולא הכניסנו לשטחים, דיינו.
אילו הכניסנו לשטחים, ולא בנה לנו את בית הבחילה, דיינו.
אילו בנה לנו את בית הבחילה, ולא נתן לנו את יום המילואים, דיינו.
אילו נתן לנו את יום המילואים, ולא... דיינו, רבאק! דיינו.
אם תתן לנו אפודי מגן, דיינו.
אם תביא לנו תביא נעלים קלות, דיינו.
אם תספק לנו החזרי נסיעות, דיינו.
ורש"י מוסיף: איש המילואים, חמום מוח הוא בתום
שירותו הרב יומי.
חותמים על ציוד, פותחים את הדלת לרס"ר המחנה
אליהו הנבל, עומדים ואומרים:
שפוך חמותך על המילואים
שפוך חמותך על המילואים. היא אשר לא ידעה שאתה קורע התחת בשמירה ובסיור.
שפוך עליה זעמך וחרון אפך. רדוף אותה והשמד אותה מתחת שמי אדוני. אני המפקד ואתה
הפקוד. ועשה מה אני אומר לך. ואז מה אם אשתך בהריון.
אחד מי יודע
אחד מי יודע?
אחד אני יודע: אחד מילואינו שבשמיים ובארץ.
שתיים מי יודע?
שתיים אני יודע: שתי שמיכות אין כרית.
אחד מילואינו שבשמיים ובארץ.
שלושה מי יודע?
שלושה אני יודע: שלושה אכזבות.
שתי שמיכות אין כרית.
אחד מילואינו שבשמיים ובארץ.
ארבע מי יודע?
ארבע אני יודע: ארבע קלישאות.
שלושה אכזבות.
שתי שמיכות אין כרית.
אחד מילואינו שבשמיים ובארץ.
חמישה מי יודע?
חמישה אני יודע: חמישה ימים זה רע.
ארבע קלישאות.
שלושה אכזבות.
שתי שמיכות אין כרית.
אחד מילואינו שבשמיים ובארץ.
ששה מי יודע?
ששה אני יודע: ששה סדרי שמירה.
חמישה ימים זה רע.
ארבע קלישאות.
שלושה אכזבות.
שתי שמיכות אין כרית.
אחד מילואינו שבשמיים ובארץ.
שבעה מי יודע?
שבעה אני יודע: שבעה זה נפילה.
ששה סדרי שמירה.
חמישה ימים זה רע.
ארבע קלישאות.
שלושה אכזבות.
שתי שמיכות אין כרית.
אחד מילואינו שבשמיים ובארץ.
שמונה מי יודע?
שמונה אני יודע: שמונה ימי קללה.
שבעה זה נפילה.
ששה סדרי שמירה.
חמישה ימים זה רע.
ארבע קלישאות.
שלושה אכזבות.
שתי שמיכות אין כרית.
אחד מילואינו שבשמיים ובארץ.
תשעה מי יודע?
תשעה אני יודע: רק תשעה? תגיד תודה.
שמונה ימי קללה.
שבעה זה נפילה.
ששה סדרי שמירה.
חמישה ימים זה רע.
ארבע קלישאות.
שלושה אכזבות.
שתי שמיכות אין כרית.
אחד מילואינו שבשמיים ובארץ.
עשרה מי יודע?
עשרה אני יודע: עשרה ימי דחייה.
רק תשעה? תגיד תודה.
שמונה ימי קללה.
שבעה זה נפילה.
ששה סדרי שמירה.
חמישה ימים זה רע.
ארבע קלישאות.
שלושה אכזבות.
שתי שמיכות אין כרית.
אחד מילואינו שבשמיים ובארץ.
אחד עשר מי יודע?
אחד עשר אני יודע: אחד עשר זה קנוניה.
עשרה ימי דחייה.
רק תשעה? תגיד תודה.
שמונה ימי קללה.
שבעה זה נפילה.
ששה סדרי שמירה.
חמישה ימים זה רע.
ארבע קלישאות.
שלושה אכזבות.
שתי שמיכות אין כרית.
אחד מילואינו שבשמיים ובארץ.
שנים עשר מי יודע?
שנים עשר אני יודע: שנים עשר זה רוויה.
אחד עשר זה קנוניה.
עשרה ימי דחייה.
רק תשעה? תגיד תודה.
שמונה ימי קללה.
שבעה זה נפילה.
ששה סדרי שמירה.
חמישה ימים זה רע.
ארבע קלישאות.
שלושה אכזבות.
שתי שמיכות אין כרית.
אחד מילואינו שבשמיים ובארץ.
שלושה עשר מי יודע?
שלושה עשר אני יודע: שלושה עשר זה הגליה.
שנים עשר זה רוויה.
אחד עשר זה קנוניה.
עשרה ימי דחייה.
רק תשעה? תגיד תודה.
שמונה ימי קללה.
שבעה זה נפילה.
ששה סדרי שמירה.
חמישה ימים זה רע.
ארבע קלישאות.
שלושה אכזבות.
שתי שמיכות אין כרית.
אחד מילואינו שבשמיים ובארץ.
ורש"י מוסיף בהלצה: ארבע עשר ימי מחבוש.
חד יומי
חד יומי, דזבין חייל בתרי זוזי,
חד יומי, חד יומי.
ואתא קצינה, ונתנה יומי, דזבין חייל בתרי זוזי,
חד יומי, חד יומי.
ואתא קצין, ודפק קצינה, שנתנה יומי, דזבין חייל
בתרי זוזי,
חד יומי, חד יומי.
ואתא תלונה, שאכל קצין, שדפק קצינה, שנתנה יומי,
דזבין חייל בתרי זוזי,
חד יומי, חד יומי.
ואתא מש"'ק, וכתב תלונה, שאכל קצין, שדפק קצינה,
שנתנה יומי, דזבין חייל בתרי זוזי,
חד יומי, חד יומי.
ואתא שופט, ושאל מש"ק, שכתב תלונה, שאכל קצין,
שדפק קצינה, שנתנה יומי, דזבין חייל בתרי זוזי,
חד יומי, חד יומי.
ואתא שוטר, ונענה שופט, ששאל מש"ק, שכתב תלונה, שאכל קצין, שדפק
קצינה, שנתנה יומי, דזבין חייל בתרי זוזי,
חד יומי, חד יומי.
ואתא סוהר, וקיבל שוטר, שנענה שופט, ששאל מש"ק, שכתב תלונה, שאכל קצין,
שדפק קצינה, שנתנה יומי, דזבין חייל בתרי זוזי,
חד יומי, חד יומי.
ואתא כולם, ואתא סוהר, ואתא שוטר, ואתא שופט, ואתא מש"ק, ואתא קצין,
ואתא קצינה, שנתנה יומי, דזבין חייל בתרי זוזי, ונפגשו כולם בכלא שש.
חד יומי, חד יומי.
תם סדר יום מילואים
כהלכתו.
בשנה הבאה בירושלים
הבנויה.
ורש"י מפרש בפעם האחרונה השנה: כרגיל, בתום
החגיגה, נפגשים בנקודת המפגש, מחלקים שמירות, חותמים על ציוד, והולכים לטחון עוד
פעם כ"ט ימים.