עדכון אחרון: 14 אוגוסט 2003 | שלח לי מכתב | צפה בספר האורחים | חתום בספר האורחים | אודות חדר המידע | דף ראשי

הסיפור הבא נשלח ב 10 לאוגוסט 2003 לתחרות הסיפור הקצר לחג האהבה של ט"ו באב תשס"ג של עיתון מעריב און ליין. הסיפור הזה לא זכה באף מקום משלושת המקומות הראשונים, ולכן גם לא התפרסם באתר מעריב און ליין.

חיבוק ראשון ואחרון / סיפור קצר

משה הלוי halemo

זאת כנראה הפעם האחרונה שאני נמצא לידך. זאת כנראה הפעם האחרונה שאת שוכבת כאן לידי.

את המכתב הזה אני כותב בראש, כי אין לי כרגע את היכולת לכתוב על נייר את אשר אני חפץ לומר לך. את הרי יודעת את זה. את שוכבת כאן לידי. אני מקווה שאת קוראת אותי. אין לך ברירה. את חייבת לקרוא אותי. זאת הפעם האחרונה שאני משדר לך את רגשותיי.

במשך השנתיים האחרונות נמנעו מלגעת אחד בשני. אני לא נגעתי בך ואת לא נגעת בי. אני כיבדתי אותך, את גופך, את עדינותך. רק חיוכך הרך ומבט העיניים הכובש ששלחת אליי בכל מפגש, הספיקו לי למלא מצברים ולחכות בכיליון עיניים לפגישה הבאה שלנו.

את הרגשות שלך והחיבה שלך אליי, קשה היה לך להפגין בצורה פיזית. ידייך הורודות והדקות אף פעם לא נגעו בי. הנשיקות היו רק באוויר. החיבה ההדדית הופגנה במבטים צולבים.

גם כשסיפרתי לך סיפור שאהבת, ורצית נורא לחבק אותי, לא עשית זאת. צניעותך ואורח חייך מנעו ממך מגע פיזי של אהבה. לפעמים שיעריך הארוך נגע בי כשנשבה הרוח, ורק כך יכולתי לחוש בריח הגוף הנעים שלך, אותו ריח גוף שאותו דמיינתי בראשי נוגע בי בתשוקה.

שנתיים מלאות אהבה ואושר עברנו ביחד. אהבה אמיתית היתה תמיד באוויר, אבל אף פעם לא בצורה פיזית. גופך אף פעם לא נגע בי. תמיד חששת. חששת מהמגע. חששת שאת חוטאת לבורא עולם.

גופך הבתול אף פעם לא נגע בגבר, כך סיפרת. סיפרת לי שהמוח רוצה לתת לגופך לגעת בגופי ולחבק אותי, אבל הנשמה שלך לא נותנת לך לעשות זאת. פחדת מכוח עליון שיראה בכך כפירה נוראה.

אבל אתמול נשבר דבר. בעת שלקחתי אותך הביתה במכוניתי, הרגשת צורך עז לנשק אותי ולחבק אותי לאחר שנתיים של חוסר מגע פיזי בינינו. מגע גופך העדין ממש הטריף אותי. הוא גם הטריף אותך. זה הטריף את שנינו. הנסיעה בכביש המהיר מחובקים יחד הובילה אותנו סופסוף לשכב אחד לצד השני כמו שאף פעם לא עשינו בשנתיים האחרונות.

מחר יובילו את שנינו לקבר ישראל.

אותך יקברו בירושלים. אותי יקברו בתל אביב. הסיום הטראגי של הנסיעה בכביש המהיר לירושלים, הוביל את שנינו לחדר המתים המקורר. שנינו שוכבים כאן אחד ליד השני ונשמותינו הטהורות מרחפות מעל.

החיבוק הראשון והאחרון שלך באמצע הנסיעה לאושר, גרם לזה.