אריק, תתאבד !

אריק, תתאבד!
halemo

כמעט כל שבועיים אנחנו שומעים בחדשות שאנשים התאבדו על רקע המצוקה הכלכלית הקשה שבה הם נמצאים. בחדשות אנחנו שומעים על חקלאים שהתאבדו בגלל החובות ובגלל שלא יכלו למכור יותר סחורה חקלאית שאין לה ביקוש בימים קשים, על זוג הורים מכרמיאל שהתאבד והשאיר שלוש בנות. ויש כאלה שגם מתאבדים, אבל לא שומעים עליהם בחדשות וגם לא קוראים עליהם בעיתונים, כי הסיפור שלהם לא הגיע לתקשורת.

הערב (8 אפריל 2003) התבשרנו על נער בן 15 ששם קץ לחייו בגלל חוב של חשמל שלא שולם ע"י אמו, אם חד הורית עם ילד בודד, אלוף ג'ודו ישראלי צעיר שלוש פעמים ברציפות, שקיבל קשה את העובדה שחברת החשמל ניתקה את החשמל בביתו שבו גר עם אמו.

כשהמצב הכלכלי הקשה מגיע להתאבדותם של ילדים בני 15, המצב צריך להדליק נורה אדומה אצל הפוליטיקאים מדושני העונג שנהנים ממשכורת שמנה שתופחת ומרחיקה מהם את הסבל האישי ואת הדאגה לעניים.

כאשר יושב לו במשרד האוצר, שר נוסף מלבד שר האוצר (שהוא ראש ממשלה בעברו, אשף תקשורת ובעל השפעה רבה על אנשים במשק ובפוליטיקה), בתפקיד פודל עם ורסצ'ה שתפקידו לנבוח ולהטיף להמונים לקצץ ולהיפגע ללא מצמוץ מהגזירות שהוא עומד להטיל עליהם, זה לא רק מרגיז, זה גם מרתיח, וזה מחייב תגובות של הציבור.

הבושה הציבורית של השר בלי תיק מאיר שיטרית כבר מזמן נעלמה. אותו מאיר שיטרית שחי מגיל 24 על הקופה הציבורית כבר בראשית דרכו כראש עירית יבנה, מרשה לעצמו להטיף לבני 30 ומעלה, כאילו "יש עבודה בזבל" ולא רק בתל ברוך (הוא בטח יודע על מה הוא מדבר), כאשר גם זה כבר אין. השר שיטרית הוא בושה לעצמו ולראש הממשלה אריאל שרון שמינה אותו בלי בושה יותר גדולה.

כשאותו מאיר שנקרא לו השר "שיט" רית, שם שדבק בו בגלל ששלח את המובטלים לעבוד בזבל (בשיט), קורא לכולם לחפש עבודה כאשר הוא והבוס שלו במשרד האוצר, ביבי נתניהו, לא מייצרים מקומות עבודה אלא רק גורמים לסגירתם, מישהו צריך לתת לו בראש ולזרוק לו את ה"שיט" לפנים.

אותו מאיר "שית" רית איבד את המצפון שלו, וברגע של טמטום חושים, הוא טוען בראיון ל ynet שמשרד האוצר לא פוגע בחלשים, אלא רק בנכים ובילדים. הטמטום לא פוגע רק בחלשים, אלא גם בפודלים במשרד האוצר.

אנשים לא מתאבדים רק בגלל מצב כלכלי קשה, אלא גם בגלל שרודפים אותם בגלל מצבם הכלכלי הקשה. זה מתחיל באגף הגבייה של רשות השידור, גוף ממשלתי, שרודף אזרחים עניים שלא שילמו את אגרת הטלוויזיה, מעקל את נכסיהם וחשבונותיהם, וזה ממשיך בביטוח הלאומי ששולח מכתבי התראה על חובות של מובטלים שלא שולמו (כי אין להם הכנסה והם כבר לא חותמים בלשכה בגלל הייאוש), וזה ממשיך לרשות המקומית שמנתקת את המים כי לא שילמו את הארנונה, וזה ממשיך גם אל חברת חשמל שעובדיה נהנים מחשמל חינם ומעודף תוספות שכר שמאשרות לה וועדות הכספים של הכנסת, בעזרת שתי בובות שמככבות בטלוויזיה.

בזק גם כן לא תוותר על חובות של איש עני ותנתק לו את הטלפון, כך שסיכוי לקבל תשובה ממקום עבודה שנשלח אליו דף קורות חיים הוא אפסי, כי אף אחד היום לא משתמש בדואר רגיל כדי לשלוח תשובות או לזמן לראיון. כמובן שמכשיר טלפון נייד וסלולרי כבר יתקשה להחזיק, כי אין לו כרטיס אשראי כי הבנק חסם לו אותו, ועל אינטרנט זולל חשמל, בזק וביטים של מחשב, אין על מה לדבר.

כשאגף המודיעין של מס הכנסה שולח בימים אילו טפסים למילוי פרטים אל מובטלים שלא חתמו בשנה האחרונה בלשכת התעסוקה, כדי לברר עימם האם הם מייצרים הכנסות שהמדינה לא יודעת עליהם, זה לעג לרש. פקידי מס הכנסה אינם מסתפקים בזה שאתם כותבים על הטופס שאתם מובטלים והוא מבקש לחקור אתכם כיצד אתם חיים בלי משכורת. מי עוזר לכם. איך זה שאתם עדיין נושמים כאשר אין לכם הכנסות מדווחות.

כאשר אנשים במדינת ישראל מגיעים לפת לחם וכל מה שהם מסוגלים לקנות כדי לאכול זה אוכל עניים שמורכב מלחם ומרגרינה זולים, זה צריך להרעיד את הספים. אוכל טוב יותר הם יקבלו בבית המעצר כשבית המשפט יאריך להם את המעצר בפעם המי יודע כמה, כי הנושה שלהם, בדרך כלל הבנק או הבנק למשכנתאות, הוציא נגדם פקודת מאסר, כי הם לא עמדו בתשלום החובות.

במדינת ישראל קל מאוד לבנק להגיש תביעה בלא מתן רשות להתגונן מצד החייב, בדרך כלל בסדר דין מהיר או מקוצר, קבלת פסק דין ופנייה להוצאה לפועל לשם הביצוע. והכל בגיבוי ובשיתוף פעולה מלא של בתי המשפט שמאמינים לתצהירים שקריים של עורכי הדין של הבנקים.

כשדירותיהם של אנשים מרוקנים מתחולתם ע"י בריוני מערכת ההוצאה לפועל, ואחר כך אותם מסכנים גם מפונים מבתיהם או נעצרים ע"י המשטרה, זה צריך לזעזע כל אזרח וכל פוליטיקאי שנשלח לכנסת ע"י אותם אזרחים.

הרבה אנשים במדינת ישראל שאף פעם לא היו עניים בחייהם, ורק בשנתיים האחרונות חרב עליהם עולמם הכלכלי, כבר שכחו מה הוא כרטיס אשראי, מה הוא טיול קניות בקניון, מה הוא בשר, מה הוא טלפון נייד, מה הוא רכב פרטי וכיצד נוהגים בו, כיצד קונים בגדים חדשים, מה הם מעדנים וחטיפים, מה היא ארוחת ערב שבת, מה הם כבלים או ערוצי לווין, מה הוא חוג במתנ"ס, מה הוא מגזין מנייר משובח וכיצד קוראים אותו, מה הוא ריחו של ספר חדש, כיצד קונים עיתון בסופשבוע, כיצד מתגלחים עם סכין גילוח וקצף גילוח ריחניים ומשובחים, כיצד מריח סבון גוף יוקרתי, ועוד הרבה פעולות שפעם היו מעשה של יומיום, וכיום נחשבים למותרות.

בישראל מתחנך דור חדש של אנשים שפעם היו אנשים רגילים, אנשים שהלכו כל יום לעבודה בגאווה, קיבלו משכורת חודשית או היו עצמאים גאים שבנו את עצמם מאפס, וכיום הם עפר אדם, ללא עבודה, ללא פרנסה וללא תקווה.

את החברים וקרובי המשפחה שלהם הם כבר לא ממהרים לפגוש מחשש שאולי יתנו להם הזמנה לברית, בר מצווה או חתונה, דבר שיעמיד אותם במצב לא נעים של חוסר אפשרות לתת מתנה. כך הם מאבדים קשרים וחברים.

למרות כל זאת, יש עדיין אנשים בקרב הציבור הרחב, שעדיין מחזיק בעבודה או בהכנסה חודשית, ולא מבין את מצבם של אילו שכבר אינם עובדים ואינם מוצאים עבודה במשך שנתיים ימים.

אותם תמימים עדיין מעיזים להטיף, בדיוק כמו אותו "שיט" רית, כאילו יש עבודה, ורק צריך למצוא אותה. מדורי הדרושים מלאים בהצעות עבודה מצד חברות כוח אדם שמשלימות בימים אילו את מאגר שמות בעלי המקצוע שברשותם, בשיטות פסולות של פרסום מודעות דרושים לתפקידים שונים שאינם קיימים בפועל.

עסקים נסגרים, מפעלים נסגרים, מסעדות נסגרות, חנויות קטנות נסגרות. אפילו ענקים נופלים. המשביר לצרכן, סמל השפע והסחורה המשובחת והיקרה לא עמד במצב הקשה וקרס.

תשלומים שמשרד הביטחון מעכב לספקים חיצוניים גורם להם לא לשלם לאחרים, וכך במין מערכת של קוביות דומינו, עסקים נופלים בזה אחר זה. מוסר התשלומים הלקוי מתחיל ממשרדי הממשלה שמנצלים את המצב הקשה שאף עסק קטן לא יצייץ ולא יקים רעש ומהומה, מחשש לאיבוד מקור פרנסה גדול.

המחדל הזה של מצב כלכלי דפוק צריך ליפול על האיש שעומד בראש המערכת הכלכלית בשלוש שנים האחרונות. זה לא שר האוצר או הפודל שלו, אלא ראש הממשלה בכבודו ובעצמו.

כמו שאת כל ההצלחות מנכס לעצמו ראש הממשלה, הוא צריך לנכס גם את הכישלונות שלו בתחום הכלכלי. ראש הממשלה צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו כיצד הוא מרשה לעצמו למנות שרים ללא תיק שעולים מיליונים למדינת ישראל, בניגוד גמור לכל הגיון כלכלי וציבורי.

אולי כדאי שאריק היקר שנאבק במצב הכלכלי הקשה של המדינה אותה הוא מנהל, יאמץ לעצמו את הסגנון של האזרחים קשיי היום שמצאו מנוח לנפשם העייפה, וגם הוא ימצא מנוחה לנפשו. אולי כדאי שגם הוא יתאבד. אולי התאבדותו הציבורית תפסיק כאן את "הסברה ושתילה" הכלכלית שמתנהלת במדינה בשנתיים האחרונות.

אריק, תתאבד !