ת"א 33613/03

ב ב י ת מ ש פ ט ה ש ל ו ם ת ל א ב י ב - י פ ו

התובע	יואב יצחק מרחוב שלונסקי 6 פתח תקווה 49298 ע"י ב"כ עוה"ד אמיר טיטונוביץ ואח' מגדל משה אביב (קומה 42) דרך ז'בוטינסקי 7, רמת-גן 520 52 טל' 03.6114080 פקס' 03.6114081	בעניין שבין:
	- נ ג ד -
הנתבע 3	משה הלוי מרחוב האורן 15/20 ת"ד 5052 עכו 24406 טלפון: 04.9818044

תצהיר עדות ראשית של הנתבע 3

הנתבע מתכבד, להגיש תצהירו לפי החלטת בית המשפט הנכבד מיום 02/12/2003.

תצהיר

אני הח"מ, משה הלוי, ת"ז 000000000, מרחוב האורן 15/20, ת"ד 5052 עכו, לאחר שהוזהרתי כדין כי עליי להצהיר אמת וכי אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא אעשה כן – מצהיר בזאת כלהלן:

1. שמי ופרטי כלעיל.

2. הנני הנתבע מספר 3 (להלן: "הנתבע") בתיק אזרחי 33613/03 בבית משפט השלום בתל אביב יפו שהוגשה על ידי ה"ה יואב יצחק (להלן: "התובע") כנגד נעם וישעיהו רוטר (להלן: "הרוטרים") וכן כנגדי, נתבע 3 (בתיק אב: ת"א 1609/01, בית המשפט המחוזי תל אביב יפו).

3. הנני עושה תצהירי זה כתצהיר עדות ראשית מטעמי בתיק הנ"ל.

רקע

4. נולדתי בשנת 1970 בעיר עכו, ומאז ועד היום אני חי בעיר עכו. העיר עכו היא סמל ומודל לדו קיום ולשכנות טובה בין ערבים ליהודים תושבי העיר. אני חי בשכונות טובה עם אזרחיה הערבים של העיר.

5. מעולם לא עסקתי בפעילות פוליטית ממוסדת או מפלגתית, ולא הייתי חבר באף מפלגה פוליטית כלשהי.

6. במקצועי אני איש מחשבים, מהנדס תוכנה (תכנת) וטכנאי מחשבים. אני בעל תואר ראשון במדעי המחשב.

7. החל משנת 1988 אני עוסק בכתיבה עיתונאית ובכתיבה סאטירית בצורה חובבנית (לא מקצועית וללא שכר).

8. הפרסומים הסאטיריים הראשונים שלי פורסמו בעיתון "מעריב לנוער" בשנת 1988. בשנים האחרונות אני מפרסם את כתביי, הגיגיי ויצירותיי ברשת האינטרנט, בפורומים שונים ובאתר אישי בשם "הלמו נט" שבניתי בכתובת האינטרנט: http://halemo.net
.

9. אני גולש, קורא וכותב באתר האינטרנט "רוטר נט" (http://rotter.net) החל מתחילת שנת 2000.

10. החל מיום 15/10/2000 ועד ליום 10/02/2001 שימשתי בהתנדבות וללא תמורה כמנהל פורום "פוליטיקה ואקטואליה" באתר רוטר נט. באתר רוטר נט קיימים מספר מדורים וקבוצות דיון הנקראים "פורומים", כאשר הפופולארי מביניהם הוא פורום "סקופים וחדשות", בו גם התפרסמו הדברים נגד התובע אותם הוא מפרט בכתב התביעה.

11. באתר רוטר נט כתבתי בשני כינויים.

12. כתבתי בכינוי הראשון "halemo" ("הלמו" בעברית) שהיה הכינוי שבו ניהלתי את פורום "פוליטיקה ואקטואליה" ובו הייתי מוכר למספר אנשים בשמי האמיתי. הכינוי "halemo" הוא כינוי שניתן לי בשנת 1994 על ידי מנהל רשת המחשבים של האוניברסיטה הפתוחה בה למדתי. הכינוי "halemo" מייצג שני שליש משם משפחתי "halevi" וכן שליש משמי הפרטי "moshe".

13. כמו כן כתבתי באתר רוטר נט בכינוי "נוטור יוני" שהיה אנונימי לכולם, ובו נשמרה פרטיותי כלפי כל הגולשים וכן כלפי מנהלי ובעלי האתר, נעם וישעיהו רוטר. הכינוי "נוטור יוני" איפשר לי חופשיות בכתיבת ביקורת כלפי מנהלי ובעלי האתר, במניעת התחנפות כלפיי מצד גולשים אחרים שהתחנפו אליי כשכתבתי בכינוי "halemo", בכתיבה חופשית של תכנים ובמתן תגובות לידיעות חדשותיות שפורסמו באתר. הכינוי "נוטור יוני" נתן לי את האפשרות להרגיש ולכתוב כאחד הגולשים הפשוטים ביותר באתר רוטר נט. כך שמרתי על חופש הביטוי שלי ברשת האינטרנט, כנהוג.

14. התובע השיק את אתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" (http://www.nfc.co.il) בחודש דצמבר שנת 2000, כפי שמפורט גם ברישא של כתב התביעה. אתר האינטרנט של התובע לא היה מוכר באותה תקופה כמו אתר רוטר נט שהיה בעל נוכחות ברשת האינטרנט כבר מספר שנים, וצבר מוניטין כאתר סקירת חדשות פופולרי.

15. לפי הידוע לי, את אתר החדשות שלו, הקים התובע מהלוואה כספית שקיבל ממר יעקב נמרודי. דבר ההלוואה פורסם גם ברבים על ידי עיתונאי מעריב בן דרור ימיני שפרסם את הדבר במוסף השבת של עיתון מעריב ביום 26/10/2001, בהקשר של "פרשת נמרודי".

16. את כתבתו המלאה של בן דרור ימיני ניתן למצוא באתר האינטרנט של מעריב בקישור הבא:
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/26102001/ART202914.html

17. לא ידוע לי האם התובע פרע את ההלוואה הכספית שקיבל ממר יעקב נמרודי, ואם פרע, אז באיזה תאריך פרע אותה סופית.

18. מיד לאחר השקתו של אתר החדשות של התובע, התובע החליט להילחם באתר סקירת
חדשות פופולרי אחר, וכך לקבל פרסום חינם לאתרו. מהיכרותי המוקדמת עם דרכיו של התובע, התובע לא בוחל בשיטות נלוזות על מנת ליצור לעצמו שם רע, אם בכתבות, פנייה לבתי המשפט כנגד נשואי כתבותיו בתביעות לשון הרע, הגשת תלונות רבות למשטרת ישראל והגשת בגצ"ים כנגד אנשי ציבור.

19. מהידוע לי, אחת מהסיבות לפתיחת המלחמה של התובע כנגד אתר רוטר נט, היתה פרסום דבר מעצרו של יעקב נמרודי באתר רוטר נט.

20. ביום 18/12/2000 או בסמוך לכך, פרסם גולש את דבר מעצרו של מר יעקב נמרודי, בפורום "סקופים וחדשות" באתר רוטר נט. אתר רוטר נט לא קיבל כל צו רשמי לידיו המורה על איסור הפרסום. על פי אתר החדשות של התובע, ביום 20/12/2000 הותר לפרסום דבר המעצר של יעקב נמרודי.

21. פרסום דבר מעצרו של יו"ר דירקטוריון עיתון "מעריב" יעקב נמרודי, העלה את חמתו של התובע, והוא פצח בסדרת כתבות מכפישות כנגד אתר רוטר נט, בעליו, מנהליו וגולשיו ובהם אני.

פרסומי לשון הרע של התובע על הנתבע – אשם תורם

אשם תורם של התובע

22. אני מדגיש כי במשך תקופה של מספר חודשים, יצר התובע פרובוקציות כנגדי וכנגד גולשים אחרים בכתבות פסודו עיתונאיות שפרסם באתר החדשות שלו. בכתבות אלו שהתמשכו מחודש דצמבר 2000 ועד חודש אפריל 2001, נהג התובע, עיתונאי במקצועו, להאשים אחרים ואותי בעבריינות פלילית, בהסתה, בסהרוריות, בקיצוניות ימנית חמורה, בכהניזם ובעבירות אחרות.

23. לפי מיטב ידיעתי, אשם תורם הוא מושג הלקוח מתחום הנזיקין. ביסוד כל הדברים עומדת הוראת סעיף 55ב לפקודת הנזיקים האזרחיים 1944, הקובעת כי נתבע שגרם לנזק באשמו, אלא שהתנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם, רשאי בית המשפט לפטור את הנתבע מחבותו לפצות את התובע או להקטין את הפיצויים ככל שבית המשפט יראה לצודק.

24. לפי מיטב ידיעתי, סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע לגבי לשון הרע כעוולה אזרחית, כפוף להוראה 55ב לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944. את פקודת הנזיקים האזרחיים 1944 החליפה פקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח 1968, ובמקום סעיף 55ב בפקודה הקודמת, באו הסעיפים 64 עד 70 של פרק ד' בפקודה החדשה.

25. ולעניין אשם תורם בפרסומים בין גולשים ברשת האינטרנט, ראו סעיפים 65 עד 69 בפסק דין ת"א 7830/00, בית משפט השלום בכפר סבא, בורוכוב ארנון נגד פורן אלישי (טרם פורסם).

פרסום מכפיש ראשון של התובע

26. ביום 23/12/2000 פרסם התובע את כתבת ההכפשה הראשונה שלו כנגד אתר רוטר נט וגולשי האתר. בכתבה פסודו עיתונאית תחת הכותרת: "אתר רוטר.נט הפר צו בית המשפט שאסר פרסום מעצרו של יעקב נמרודי", הוסיף וכתב התובע את הדברים המכפישים הבאים:

"אתר רוטר.נט מוכר כבימה לימין הקיצוני. כך לפחות נראה הדבר, מספירת מס' הפעמים בהם מופיעה תמונתו של הרב מאיר כהנא, וכן מהדעות הקיצוניות המתפרסמות בו כנגד אנשי שמאל. אתר זה מוכר גם כפורע חוק, בכך שהוא פוגע בזכויות יוצרים של בעלי אתרים אחרים (ובכלל זה בזכויות יוצרים של אתר זה - nfc), ובכך שהוא מפרסם ידיעות אסורות נוספות הפוגעות באופן קשה ביותר בפרטיות של אישים."

27. בפרסום הפוגע ניסה התובע לייחס שלא בצדק לאתר האינטרנט "רוטר נט" את היותו בימה מוכרת לימין הקיצוני, מה שאינו נכון. האתר היה ונותר פתוח לרישום של כל אדם באשר הוא, ללא קשר לדעתו הפוליטית. בטופס הרישום אין בדיקה של דעתו הפוליטית של הנרשם. כמו כן ניסה התובע לייחס פליליות וקיצוניות לגולשי האתר ולי. הטענה כי אתר רוטר נט פוגע בזכויות היוצרים של התובע היא שקרית.

28. גולש בודד באתר רוטר נט השתמש בחתימתו הגרפית בתמונת דיוקנו של הרב מאיר כהנא ז"ל, ולא בשום סמל אסור אחר של תנועת כ"ך או "כהנא חי" שהוצאו אל מחוץ לחוק. גולשים אחרים ואני בתוכם שכתבו יותר הודעות בפורומים מאותו גולש, השתמשו בתמונה של חתול בחתימותיהם, כפי שניתן להתרשם מכתב התביעה של התובע (ראו למשל נספח "י" בכתב התביעה). התובע לא הגיע למסקנה המתבקשת כי אתר רוטר נט הוא דווקא אתר של חובבי חתולים.

29. התובע לא טרח לשלוח או לפקסס לאתר רוטר נט העתק של צו איסור הפרסום, אם היה כזה. אתר רוטר נט לא קיבל כל העתק של צו איסור פרסום ובאותה תקופה כלל לא נחשב לכלי תקשורת השולח ידיעות לאישור הצנזורה או מקבל העתקים של צווי איסור פרסום ממשטרת ישראל.

30. התובע לא הוסיף בכתבתו גילוי נאות כי את אתר החדשות שלו "חדשות מחלקה ראשונה", הקים מהלוואה כספית שקיבל ממר יעקב נמרודי, המוזכר בכתבה, בניגוד לכללי האתיקה המקצועיים של העיתונות.

31. הפרסום המשמיץ עדיין קיים בארכיון אתר החדשות של התובע בקישור הבא:
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=130

32. תדפיס כל הדברים דלעיל מאתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" מצורף לתצהיר זה ומסומן "א".

33. הפרסום המכפיש כנגד גולשי אתר רוטר נט לא נמחק מאתר התובע למרות הליך הגישור שהסתיים בהצלחה בין התובע לרוטרים, ולמרות הבטחותיו בעל פה של בא כוח התובע לרוטרים.

פרסום מכפיש שני של התובע

34. ביום 24/12/2000 פרסם התובע את כתבת ההכפשה השניה שלו כנגד אתר רוטר נט וגולשי האתר. בכתבה פסודו עיתונאית תחת הכותרת: "ראש אגף החקירות יכריע בימים הקרובים האם לפתוח בחקירה פלילית כנגד רוטר.נט", הוסיף וכתב התובע את הדברים המכפישים הבאים:

"ראש אגף החקירות במשטרה ניצב יוסי סדבון, יחליט בימים הקרובים האם להורות על פתיחת חקירה משטרתית פלילית כנגד אתר האינטרנט רוטר.נט ומנהליו - ישעיהו רוטר ונעם רוטר, בגין הפרת צו איסור פרסום שהוציא בית משפט השלום בפתח תקוה.
…
אין זו הפעם הראשונה שמנהלי רוטר.נט חשודים בעבירות פליליות לכאורה. בעבר כבר נחקר נעם רוטר באזהרה, בחשד לביצוע עבירות פליליות. לדבריו, בחקירה הוא טוהר מהחשד שיוחס לו."

35. בפרסום הפוגע שעסק שוב בדבר פרסום מעצרו של מר יעקב נמרודי, ניסה התובע לייחס שלא בצדק לאתר האינטרנט "רוטר נט" את עברם הפלילי כביכול של מנהליו ושלי, מה שאינו נכון. כנגדי אף פעם לא הוגשה תלונה פלילית עד ליום פרסום הדברים באתר החדשות של התובע. כמו כן ניסה התובע ליצור בהלה ופחד בקרב גולשי האתר כאילו ראש אגף החקירות בכבודו ובעצמו יחליט לגבי גורלם הפלילי של גולשי ומנהלי האתר.

36. התובע לא הוסיף בכתבתו גילוי נאות כי את אתר החדשות שלו "חדשות מחלקה ראשונה", הקים מהלוואה כספית שקיבל ממר יעקב נמרודי, המוזכר בכתבה, בניגוד לכללי האתיקה המקצועיים של העיתונות.

37. הפרסום המשמיץ עדיין קיים בארכיון אתר החדשות של התובע בקישור הבא:
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=133

38. תדפיס כל הדברים דלעיל מאתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" מצורף לתצהיר זה ומסומן "ב".

39. הפרסום המכפיש כנגד גולשי אתר רוטר נט לא נמחק מאתר התובע למרות הליך הגישור שהסתיים בהצלחה בין התובע לרוטרים, ולמרות הבטחותיו בעל פה של בא כוח התובע לרוטרים.

פרסום מכפיש שלישי של התובע

40. לאחר שהתובע נוכח לדעת כי בדיווחי השקר שלו הנוגעים לעניינו של מממן אתר החדשות שלו, מר יעקב נמרודי ולפרסום דבר מעצרו באתר רוטר נט, אין כל התקדמות מצד המשטרה, ולא נעצרים גולשים ומושלכים לחדרי המעצר, פנה התובע לסוג חדש של פרסומים מכפישים.

41. ביום 29/12/2000 פרסם התובע את כתבת ההכפשה השלישית שלו כנגד אתר רוטר נט וגולשי האתר. בכתבה פסודו עיתונאית תחת הכותרת: "אתר רוטר.נט מפרסם סמליו של הרב כהנא ופוגע בפרטיות של אישים - בניגוד לחוק", הוסיף וכתב התובע את הדברים המכפישים הבאים בכותרת המשנה:

"במשטרה בודקים האם קיים בסיס ראייתי לפתיחת חקירה פלילית כנגד רוטר.נט ומנהליו; הבדיקה נפתחה בעקבות חשיפת החשד כאן ופנייתי אל המשטרה, בשאלה האם תפתח המשטרה בחקירה כנגד רוטר.נט, בגין הפרת צו איסור פרסום לכאורה בפרשת נמרודי"

42. בנוסף הוסיף וכתב התובע בגוף הכתבה:

"בימים אלה התברר לי עוד, כי באתר רוטר.נט מתבצעות, כבדרך שיגרה ממש, עבירות חמורות נוספות. כך, לדוגמא, ניתן ביטוי נרחב לסמליו של הרב מאיר כהנא, שהוצאו כידוע אל מחוץ לחוק. כמו כן ניתן ביטוי פלילי לכאורה ופוגעני בפרטיות של אישי ציבור, עיתונאים (ובהם כותב שורות אלה) ואחרים - באופן האסור על-פי החוק."

43. בפרסום הפוגע שעסק שוב בעקיפין בדבר פרסום מעצרו של מר יעקב נמרודי, ניסה התובע לייחס שלא בצדק לאתר האינטרנט "רוטר נט" עבירות פליליות. התובע שוב שיקר כאילו באתר רוטר נט נפוצים סמליו של הרב מאיר כהנא ז"ל שהוצאו אל מחוץ לחוק, ולא טרח ליידע את קוראיו כי מדובר בגולש בודד ששם בחתימתו את תמונת דיוקנו של הרב מאיר כהנא ז"ל ולא שום סמל אסור אחר.

44. בנוסף הוסיף וכתב התובע בגוף הכתבה:

"ולא רק זאת: באתר רוטר.נט הועלתה ברשת ידיעה, לפיה המשטרה קיימה חקירה פלילית כנגד אישיות ציבורית בכירה מאוד בחשד להטרדה מינית. הדבר לא היה ולא נברא. למרות זאת, לא טרחו מנהלי האתר - ישעיהו רוטר ובנו נעם, לסלק את הידיעה הכוזבת מהאתר.
…
אין זו הפעם הראשונה שמנהלי רוטר.נט חשודים בעבירות פליליות לכאורה. בעבר כבר נחקר נעם רוטר באזהרה, בחשד לביצוע עבירות פליליות. לדבריו, בחקירה הוא טוהר מהחשד שיוחס לו."

45. התובע ניסה להגן על אותה אישיות ציבורית בכירה מאוד שנחשדה בהטרדה מינית ששמה כלל לא הוזכר בכתבה, משל היה עיתונאי שיודע כל מה שקורה בחדרי החקירות במדינת ישראל (ואם הוא לא יודע או כותב על זה, אז מדובר בשקר). מהידוע לי, דבר דומה עשה בפרשת יצחק מרדכי שהיה אז שר התחבורה בממשלת ישראל (של אהוד ברק), כאשר התובע ניסה להגן עליו מפני פרסומים לא מחמיאים בענייני הטרדה מינית. משרד המשפטים הוציא בהמשך חודש פברואר 2001, הודעה באמצעות דובר המשרד, שקבעה כי פעילותו העיתונאית של התובע בהקשר לטיהור שמו של מר יצחק מרדכי היא "פסולה מעיקרה" (מוזכר בנספח "יב" בכתב התביעה).

46. התובע לא הוסיף בכתבתו גילוי נאות כי את אתר החדשות שלו "חדשות מחלקה ראשונה", הקים מהלוואה כספית שקיבל ממר יעקב נמרודי, המוזכר בכתבה, בניגוד לכללי האתיקה המקצועיים של העיתונות.

47. הפרסום המשמיץ עדיין קיים בארכיון אתר החדשות של התובע בקישור הבא:
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=143

48. תדפיס כל הדברים דלעיל מאתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" מצורף לתצהיר זה ומסומן "ג".

49. הפרסום המכפיש כנגד גולשי אתר רוטר נט לא נמחק מאתר התובע למרות הליך הגישור שהסתיים בהצלחה בין התובע לרוטרים, ולמרות הבטחותיו בעל פה של בא כוח התובע לרוטרים.

פרסום מכפיש רביעי של התובע

50. התובע לא אמר נואש בדיווחי ההכפשה שלו כנגד אתר רוטר נט, מנהליו וגולשיו (וביניהם אני), ופרסם כתבת הכפשה נוספת לקראת השנה האזרחית החדשה.

51. ביום 01/01/2001 פרסם התובע את כתבת ההכפשה הרביעית שלו כנגד אתר רוטר נט וגולשי האתר. בכתבה פסודו עיתונאית תחת הכותרת: "אתר רוטר.נט משמש שופר להסתה חמורה כנגד אישי ציבור וראש הממשלה אהוד ברק", הוסיף וכתב התובע את הדברים המכפישים הבאים:

"אתר רוטר.נט, המנוהל ומוחזק על-ידי בני משפחת רוטר מהצפון - ישעיהו רוטר ובנו נעם, משמש במה להסתה חמורה ולהמרדה כנגד אישי ציבור וקברניטי הממשלה.

בעלי האתר מתנערים מאחריות לנעשה באתר שבבעלותם (למרות שהם נהנים מפירותיו), בנימוק שאין הדבר נתון בשליטתם. היום פורסמה באתר "הבהרה", לפיה האתר אינו משרת גורמי ימין קיצוניים. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדות - גורמי ימין סהרוריים מפיצים באמצעות האתר תעמולה ארסית ושיקרית כנגד ראש הממשלה אהוד ברק; ולא עם החוק, שכן על-פי החוק - מחוייב מפעיל אתר להישמר ולמנוע ניצול כלי שבבעלותו - לפעילות עבריינית.

העובדה שמפעילי האתר נמנעים מסילוק מיידי של ידיעות ההסתה וההמרדה (מיד עם עלייתן לאוויר) - ואף נותנים הכשר לכינוי ברק "בוגד" ("חופש ביטוי", קורא לכך נעם רוטר) - פעולות הגוררות למעשה התעצמות התופעה המסוכנת הזו מאתרם, מדברת בעדה. "

52. התובע שוב ניסה לייחס לאתר רוטר נט, לגולשיו ולי, מעשים פליליים ועבודה בשירותם של גורמים ימניים קיצוניים סהרורים. כעיתונאי האמון על חופש העיתונות הנגזר מחופש הביטוי, לא בחל התובע בניסיונותיו לסתום פיות של כותבי ביקורת לגיטימית כנגד הממשלה וראש הממשלה.

53. בנוסף הוסיף התובע מידע בגוף הכתבה:

"נודע לי עוד, כי עקב הפעילות החריגה באתר זה, החלו גורמי ביטחון לעקוב אחר הנעשה שם - במטרה ללמוד על הפעילות הבלתי חוקית לכאורה המתעצמת, ובמטרה לבחון כיצד לטפל בפעילות העבריינית לכאורה. עמודי האתר מועתקים ונשמרים כעותק מוכמן, יחד עם הכתובות המופיעות בהם, במטרה ללכוד את אותם גורמים החשודים בביצוע עבירות לכאורה."

54. ואכן, ומהידוע לי, כפי שפרסם התובע, מפרסומי האמת הבודדים שלו בסדרת הכתבות המכפישות, גורמי בטחון ובתוכם סוכני שב"כ מדיחים (בסגנון הסוכן המדיח אבישי רביב) החלו לנסות ולהיטמע באתר על ידי יצירת פרובוקציות וכתיבת ידיעות הזויות, כפי שיפורט בהמשך התצהיר.

55. הפרסום המשמיץ עדיין קיים בארכיון אתר החדשות של התובע בקישור הבא:
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=152

56. תדפיס כל הדברים דלעיל מאתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" מצורף לתצהיר זה ומסומן "ד".

57. הפרסום המכפיש כנגד גולשי אתר רוטר נט לא נמחק מאתר התובע למרות הליך הגישור שהסתיים בהצלחה בין התובע לרוטרים, ולמרות הבטחותיו בעל פה של בא כוח התובע לרוטרים.

58. מהידוע לי, התובע שכח להזכיר לקוראיו קצרי הזיכרון את עברו ופועלו הספרותי בתחום ההסתה כנגד ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל כחודש לפני הירצחו הטרגי שאירע ביום 04/11/1995. בספרו של התובע "מחלקה ראשונה" שראה אור בחודש אוקטובר 1995, כתב התובע דברים קשים כנגד ראש הממשלה רבין, רק מפני שביקש להביא שלום.

59. ספרו של התובע "מחלקה ראשונה" (1995) סווג כספר משפטי וידוע לי שהוא נרכש וקיים בכל ספריה משפטית המכבדת את עצמה. כך, כל סטודנט למשפטים שגר בהרצליה עם אימו הגננת ולמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, יכול היה לגשת לספריה המשפטית של הפקולטה, לשאול את ספרו של התובע, לקרוא את הפרק המסית על "תרבות השקר" של יצחק רבין, וליישם את הדברים בביקורו הקרוב במוצאי שבת בעיר תל אביב.

60. העתק עמודים 146 ו 159 מתוך מאמרו המסית של התובע כנגד ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל מתוך ספרו "מחלקה ראשונה" (1995) מצורף לתצהיר זה ומסומן "ה".

פרסום מכפיש חמישי של התובע

61. החל מיום 07/01/2001 החל גל נוסף בסוג הדיווחים המשמיצים של התובע כלפי הנתבע ושאר גולשי אתר רוטר נט. ידיעות בסגנון "הילד שובר החלונות והזגג שנמצא במקרה במקום" החלו להופיע באתר רוטר נט.

62. כמו בסרטו של צ'רלי צ'פלין "זמנים מודרניים", שבו נשלח ילד, בנו של הזגג, לזרוק אבן על חלון כלשהו ולברוח, ובמקרה מגיע למקום זגג שיכול לתקן את הנזק ולהרוויח את לחמו, כך החלו להופיע ידיעות ופרסומים באתר רוטר נט (להלן: "שיטת הילד והזגג" או "הילד והזגג").

63. גולש לא מוכר פרסם נאצה כלשהי באתר רוטר נט. אותה נאצה נמחקה סמוך לזמן פרסומה על ידי מנהל הפורום שהבחין בה, ובמקרה היה במקום גם התובע, עיתונאי במקצועו, שיכול היה לכתוב על התקרית בצורה מכפישה, אחרי שקיבל דיווח על כך.

64. ביום 07/01/2001 פרסם התובע את כתבת ההכפשה החמישית שלו כנגד אתר רוטר נט וגולשי האתר. בכתבה פסודו עיתונאית תחת הכותרת: "אלמוני פרסם ידיעה באתר רוטר.נט בקריאה לרצוח את ראש הממשלה ברק", הוסיף וכתב התובע את הדברים המכפישים הבאים בכותרת המשנה:

"בנוסף: אלמוני פרסם באתר ידיעה כוזבת לפיה חבר כנסת נרצח; מנהלי האתר - ישעיהו ובנו נעם רוטר, מאפשרים לפעילים ימניים-סהרוריים להסית ולאיים באמצעות האתר; מבקרים באתר חוששים"

65. התובע שידע כי מדובר באתר הפתוח לכל, וכל מי שרוצה יכול להירשם ולכתוב בו, קבע עובדה כאילו מנהלי האתר ואני מאפשרים לפעילים ימניים סהרוריים להסית ולאיים. כמו כן, מבלי שערך סקר כלשהו עם מישהו מגולשי האתר, קבע כי גולשי האתר חוששים.

66. בנוסף הוסיף התובע מידע מכפיש נוסף בגוף הכתבה:

"אתר רוטר.נט משמש מזה זמן רב אכסניה לגורמים ימניים סהרוריים. בעליו - ישעיהו רוטר ובנו נעם רוטר, מאפשרים, משיקולים מסחריים ו/או משיקולים אחרים, פעילות בלתי חוקית לכאורה באתר, לרבות: הפרות צווים של בית משפט, פגיעה בפרטיות, וכן הסתה חמורה וחריפה ביותר כנגד שרי ממשלה וראש הממשלה אהוד ברק. כמו כן מתנערים השניים מאחריותם לידיעות המתפרסמות באתר."

67. התובע שוב קבע קביעות משוללות יסוד בקשר לפעילות הפוליטית באתר רוטר נט, וקבע שוב בצורה מכפישה כי האתר עוסק בפעילות עבריינית, ומשרת מרצון גורמי ימין סהרורים.

68. בהמשך הכתבה לקח לעצמו התובע את שיקול הדעת בדבר ביצוע מעצרם של אחרים והוסיף:

"עד כה לא בוצעו מעצרים. גורמי הביטחון לא עשו את כל הדרוש כדי לאכוף את החוק ולעצור את גל ההסתה והפרסומים המסוכנים המפורסמים במסגרתו של אתר פורע חוק זה."

69. התובע ניסה לנצל את היותו עיתונאי בכיר כדי לקרוא לכוחות הביטחון לבוא ולעצור גולשים "פורעי חוק" ואני ביניהם. בביקורתו על כך שעדיין לא נאכף החוק, הוא התיר את דמם של הגולשים באתר רוטר נט ושלי ללא הצדקה.

70. הידיעה באתר רוטר נט שקראה כביכול לרצוח את ראש הממשלה, סולקה מאוד בסמוך לזמן פרסומה על ידי מנהלי האתר, עוד לפני שהתובע פרסם את הרפש המילולי שלו באתר החדשות שלו.

71. הפרסום המשמיץ עדיין קיים בארכיון אתר החדשות של התובע בקישור הבא:
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=168

72. תדפיס כל הדברים דלעיל מאתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" מצורף לתצהיר זה ומסומן "ו".

73. הפרסום המכפיש כנגד גולשי אתר רוטר נט לא נמחק מאתר התובע למרות הליך הגישור שהסתיים בהצלחה בין התובע לרוטרים, ולמרות הבטחותיו בעל פה של בא כוח התובע לרוטרים.

פרסום מכפיש שישי של התובע

74. ביום 13/01/2001 החל התובע לפרסם ידיעות מכפישות כנגד אתר רוטר נט וגולשיו גם בנושאים כלכליים. בכתבה פסודו עיתונאית תחת הכותרת: "ירידה חדה במספר המבקרים באתר רוטר.נט - מ 30 אלף ל 16 אלף ביום", הוסיף וכתב התובע את הדברים המכפישים הבאים בכותרת המשנה:

"על-פי הערכות: הירידה החדה - נוכח אופי הפעילות בו מזוהה האתר, כימני-קיצוני וכאתר פורע חוק; בעלי האתר גובים ממפרסמים תשלום לפי נתון כוזב - 25 אלף כניסות ביום."

75. התובע שהיה האחראי הבלעדי להפיכתו של אתר רוטר נט בעיני הציבור לאתר אינטרנט בעל תדמית של אתר ימני קיצוני ופורע חוק, קבע בעזרת נתונים מצוצים מהאצבע כי חלה ירידה במספר הגולשים המבקרים באתר רוטר נט.

76. בנוסף הוסיף התובע מידע בגוף הכתבה:

"בעלי אתר רוטר.נט - ישעיהו רוטר ובנו נעם רוטר, מפרסמים באתרם, כי מספר הכניסות עומד על 25 אלף ביום. הנתון הכוזב הזה (25 אלף ביום) מוצג בפני מפרסמים, המשלמים לפי תעריף גבוה יחסית, בעוד מספר הכניסות ירד כאמור בשיעור חד. בעמוד הפרסום העצמי נטען, באופן בלתי נכון: "25000 גולשים עוברים יום יום בשערי האתר הזה".

77. התובע פרסם מידע לא נכון כאילו אתר רוטר נט דורש תשלום כספי על פי מספר הגולשים. למעשה, אתר רוטר נט גבה סכום של 150 דולר ארה"ב לחודש בלי קשר למספר הגולשים באתר. אני אף כתבתי על כך באתר רוטר נט תחת הכינוי "halemo" (ראו נספח "י" בכתב התביעה).

78. התובע הוסיף וכתב מדוע יש כביכול ירידה במספר הגולשים באתר רוטר נט:

"על-פי הערכות, הירידה החדה במספר המבקרים, נובעת מהדימוי השלילי שנוצר לאתר: כאתר ימני-קיצוני, הנותן במה חופשית לתנועה בלתי חוקית כמו "כהנא חי", ולגורמים סהרוריים; נוכח דברי ההסתה וההמרדה המפורסמים באתר זה, באופן כמעט יום-יומי (לפני שבוע פורסמה באתר קריאה לרצוח את ראש הממשלה אהוד ברק; וכן: מנהל האתר, נעם רוטר, כתב שלקרוא לברק "בוגד" זה לגיטימי ואין זו הסתה); נוכח הפגיעה הקשה בפרטיות של אישים; ונוכח הפרסומים הכוזבים הרבים שפורסמו באחרונה באתר (כך לדוגמא, לפני כשבוע פרסמו באתר ידיעה כוזבת לפיה נרצח חבר כנסת)."

79. התובע שכח לציין כי הוא עצמו האחראי הבלעדי להיווצרות הדימוי השלילי והלא מוצדק שנוצר לאתר רוטר נט כאתר ימני קיצוני-סהרורי-פורע חוק, בעקבות פרסומיו המכפישים הקודמים. התובע ניסה לגרום ל"חרם מודעות" של מפרסמים על אתר רוטר נט.

80. על פי הידוע לי, את השכלתו בתחום "חרם מודעות", למד התובע על בשרו בשנת 1989 עת עיתון מעריב סבל מחרם מודעות של קונצרן כלל והעומד בראשו אהרון דברת, בגלל כתבות חסרות אחריות של התובע, שגרמו נזק כלכלי למעריב. התובע הקים אותה עת קול צעקה בכנסת, פנה בתלונה אל מועצת העיתונות, הגיש תלונה למשטרת ישראל, הגיש תביעה לבית המשפט כנגד חרם המודעות והפסיד (תיק ק"פ 1101/92, שלום ירושלים). התובע, ברוב צביעותו, ניסה ליישם זאת על אתר רוטר נט, כדי לנסות ולחסלו כלכלית.

81. הפרסום המשמיץ עדיין קיים בארכיון אתר החדשות של התובע בקישור הבא:
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=199

82. תדפיס כל הדברים דלעיל מאתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" מצורף לתצהיר זה ומסומן "ז".

83. הפרסום המכפיש כנגד גולשי אתר רוטר נט לא נמחק מאתר התובע למרות הליך הגישור שהסתיים בהצלחה בין התובע לרוטרים, ולמרות הבטחותיו בעל פה של בא כוח התובע לרוטרים.

פרסום מכפיש שביעי של התובע

84. ביום 01/02/2001 פרסם גולש אנונימי שהזדהה בכינוי "ראש השב"כ" תמונה בה נראה ראש הממשלה דאז אהוד ברק במדים נאציים. הידיעה גררה מיידית תגובות נזעמות של גולשים באתר רוטר נט, ונמחקה מיידית לאחר שמנהל פורום "סקופים וחדשות" הבחין בה לראשונה.

85. כמו שפורט קודם בתצהיר זה, כמו בסרטו של צ'רלי צ'פלין "זמנים מודרניים", נשלח ילד לזרוק אבן על החלון ולברוח, כאשר במקרה מגיע למקום זגג שיכול לתקן את הנזק. גולש לא מוכר פרסם נאצה כלשהי באתר רוטר נט. אותה נאצה נמחקה סמוך לזמן פרסומה על ידי מנהל הפורום, ובמקרה היה במקום גם התובע, עיתונאי במקצועו, שיכול לכתוב בצורה מכפישה על התקרית.

86. ביום 01/02/2001 פרסם התובע כתבה פסודו עיתונאית תחת הכותרת: "תמונתו של ראש הממשלה אהוד ברק פורסמה באתר רוטר.נט במדי אס.אס.". הוסיף וכתב התובע את הדברים המכפישים הבאים בכותרת המשנה:

"האתר משמש באופן כמעט קבוע כר פעולה לימין הקיצוני ולתומכי תנועת כהנא; בראשית ינואר פורסמה באתר קריאה לרצוח את ראש הממשלה אהוד ברק"

87. התובע שעדיין לא הפנים כי אתר רוטר נט פתוח לכל, וכי כל אחד שרוצה להירשם ולכתוב, יכול לעשות זאת, קבע שוב כי אתר רוטר נט משמש כר פעולה לימין הקיצוני ולתומכי תנועת כהנא.

88. בהמשך הכתבה הוסיף התובע:

"אתר רוטר.נט נשלט ומנוהל על-ידי ישעיהו רוטר, ובנו נעם. מעקב קצר אחרי הנעשה באתר מלמד, כי האתר משמש פלטפורמה לדברי בלע חמורים כנגד אישי ציבור, ולעבירות על החוק באופן כמעט סידרתי. כוחות הביטחון החלו לעקוב אחר הנעשה באתר - לאחר שהתברר כי הוא משמש, בין היתר, כר לפעילות מצד אנשי ימין קיצוניים, ובהם תומכי תנועת כהנא שהוצאה אל מחוץ לחוק."

89. התובע שוב ניסה לנצל את היותו עיתונאי בכיר כדי לקרוא לכוחות הביטחון לבוא ולעצור גולשים "פורעי חוק, אנשי ימים קיצוניים ותומכי כהנא". בביקורתו על כך שעדיין לא נאכף החוק, הוא התיר שוב את דמם של הגולשים באתר רוטר נט ללא הצדקה.

90. הפרסום המשמיץ עדיין קיים בארכיון אתר החדשות של התובע בקישור הבא:
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=267

91. תדפיס כל הדברים דלעיל מאתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" מצורף לתצהיר זה ומסומן "ח".

92. הפרסום המכפיש כנגד גולשי אתר רוטר נט לא נמחק מאתר התובע למרות הליך הגישור שהסתיים בהצלחה בין התובע לרוטרים, ולמרות הבטחותיו בעל פה של בא כוח התובע לרוטרים.

93. את אשר אירע לעיל, פרסם גם אתר החדשות של וואלה. בניגוד לכתבה המכפישה של התובע, תיארה כתבה הוגנת באתר החדשות וואלה את אשר באמת אירע. וכך צוטט בכתבה באתר וואלה:

"הגולשים באתר מיהרו להביע את מחאתם על התמונה ודרשו להסירה. בין ההודעות שהושארו בפורום בו עלתה התמונה כתבו גולשים: 'תמחקו את התמונה של ראש השב"כ, יש גבול!!', 'פרובוקטור', 'פסיכופט', 'זה פלילי'. כעבור יותר מחצי שעה הסירו מנהלי הפורום את התמונה מהאתר."

94. הפרסום הנ"ל עדיין קיים בארכיון אתר החדשות של וואלה בקישור הבא:
http://news.walla.co.il/?w=/48/39974

95. תדפיס כל הדברים דלעיל מאתר האינטרנט "וואלה" מצורף לתצהיר זה ומסומן "ט".

פרסום מכפיש שביעי של התובע

96. ביום 25/02/2001 נתפס התובע על חם בפרסום ידיעה פסודו עיתונאית מכפישה בשיטת "הילד והזגג" כפי שתוארה לעיל.

97. ביום 25/02/2001 בשעות הערב, הופיע אביה של מרגלית הר שפי בתוכניתו של העיתונאי ניסים משעל בערוץ 2. בעת הופעתו בשידור ישיר בטלוויזיה, פורסמה לזמן קצר ביותר בפורום "סקופים וחדשות" באתר רוטר נט ידיעה כאילו מרגלית הר שפי, התאבדה בביתה.

98. כ 10 שניות בלבד לאחר הופעת הידיעה, הבחין בה מנהל הפורום שנכח במקום, ומחק אותה מיידית משרת המחשב של האתר. גולשים רבים שקוראים וכותבים באתר רוטר נט באינטנסיביות, לא הספיקו להבחין בידיעה כלל. אני הבחנתי בכותרת הידיעה, וניסיתי להקליק עם העכבר של המחשב על הכותרת כדי לקרוא את הידיעה כולה, נוכחתי לדעת שהיא נמחקה ולא ניתן לקרוא אותה.

99. בניגוד לידיעות הקודמות שפורסמו באתר רוטר נט וסוקרו על ידי התובע, הסבירות כי הידיעה תשויך למישהו מאנשי כהנא או מהימין הקיצוני, הוטלה בספק. מרגלית הר שפי, כזכור, הורשעה באי מניעת רצח יצחק רבין, ושייכת למחנה הימין הישראלי (תושבת ההתנחלות בית אל).

100. פחות משעה לאחר התקרית, ביום 25/02/2001 פרסם התובע כתבה פסודו עיתונאית תחת הכותרת: "רוטר.נט פירסם ידיעה כוזבת וחסרת אחריות כאילו מרגלית הר-שפי התאבדה".

101. התובע שהיה עסוק בכתיבת ידיעה עיתונאית, לא הבחין שהידיעה סולקה כ 10 שניות לאחר שפורסמה לראשונה על ידי גולש כלשהו, ופרסם ידיעה פסודו עיתונאית בנושא, מבלי להבחין שנפל בפח של עצמו. התובע היה מבין הבודדים שידעו כי הודעה על התאבדותה כביכול של מרגלית הר שפי הוקלדה בעורך ההודעות של הפורום, נשלחה ונמחקה לאחר כ 10 שניות.

102. בהמשך הכתבה, בכותרת המשנה, הוסיף התובע:

"האתר רוטר.נט מסית וממריד כנגד צה"ל כאילו ידעו כוחות הביטחון על התוכניות לרצוח את בני הזוג כהנא ושתקו; לפני הבחירות פורסמה ברוטר.נט ידיעה הקוראת לרצוח את ראש הממשלה אהוד ברק"

103. התובע שוב ביקש להכפיש את גולשי אתר רוטר נט וקבע שהם מסיתים וממרידים.

104. בהמשך הכתבה, הוסיף וכתב התובע:

"אתר רוטר.נט - המזוהה כאתר ימני קיצוני, ממשיך גם בימים אלה לפרסם ידיעות המרדה והסתה כנגד צה"ל, וכן ידיעות טרגיות שלא היו ולא נבראו."

105. התובע שכח לציין כי הוא זה שיצר בכתבותיו המכפישות את הדימוי הלא מוצדק לאתר רוטר נט כאילו הוא אתר המזוהה עם הימין הקיצוני, למרות שהאתר היה פתוח לכולם, ללא הבדל דת, גזע, מין או דעה פוליטית.

106. בהמשך הכתבה, הוסיף וכתב התובע לאחר שתיקן את הידיעה מספר פעמים בעקבות תפיסתו על חם:

"הערב פירסם אתר רוטר.נט ידיעה כוזבת וחסרת אחריות, לפיה מרגלית הר-שפי התאבדה הערב בביתה. לידיעה אין בסיס. למרות זאת, היא פורסמה באתר מבלי שיורטה קודם לפרסומה. רק לאחר זמן, ולאחר שנחשפה ברבים, היא הוסרה מהאתר. ידיעה כוזבת זו מצטרפת לידיעות כוזבות קודמות באתר רוטר.נט שלא היו ולא נבראו - בדבר הרצחם כביכול של כמה אישי ציבור, ובהם חבר כנסת."

107. הפרסום המשמיץ עדיין קיים בארכיון אתר החדשות של התובע בקישור הבא:
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=381

108. תדפיס כל הדברים דלעיל מאתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" מצורף לתצהיר זה ומסומן "י".

109. הפרסום המכפיש כנגד גולשי אתר רוטר נט לא נמחק מאתר התובע למרות הליך הגישור שהסתיים בהצלחה בין התובע לרוטרים, ולמרות הבטחותיו בעל פה של בא כוח התובע לרוטרים.

סופה של שיטת "הילד והזגג" בפרסומי התובע

110. לאחר שהתובע נתפס בקלקלתו בפרסום הידיעה על התאבדותה שלא היתה של מרגלית הר שפי ועל אתר רוטר נט, הופסקה שיטת "הילד והזגג" וידיעות כאלו לא הופיעו יותר באתר רוטר נט.

111. בהמשך חודש מרץ ואפריל, התובע עבר לכתיבת כתבות משמיצות אחרות על בעלי ומנהלי אתר רוטר נט, שאינם בשיטת "הילד והזגג". יצירתו המכפישה "יומנו של גנב" (חלק 1 וחלק 2) על הרב ישעיהו רוטר (נתבע 2), שברה שיאים חדשים.

התובע מפרסם כתבה על כבוד השופטת דורית בייניש

112. ביום שישי, 09/03/2001, פרסם התובע כתבה בעניינה של כבוד שופטת בית המשפט העליון דורית בייניש.

113. בחזית אתר החדשות של התובע, "חדשות מחלקה ראשונה" הוצגה רשימת הכותרות, כותרות המשנה, תאריך, שם הכתב, תמונה כלשהי הקשורה לידיעה וכיתוב כלשהו מתחת לכל תמונה.

114. בין שאר הכותרות, הופיע גם הכותרת הבאה:

"חומר למחשבה...
וגם - גירסת בייניש בפרשת דרעי-שמולביץ:
לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי"

115. בכותרת המשנה לידיעה נכתב כך:

"למעלה ממחצית משרי הממשלה נחשדו ונחקרו בפלילים על ידי המשטרה, ולמרות זאת - הם נבחרו על ידי הציבור ברוב סוחף; מה המסקנה מכך. האם מערכת אכיפת החוק מפריזה בהליכים פליליים?"

116. מצד שמאל לכותרות הידיעה הופיעה תמונתה של כבוד השופטת דורית בייניש, ומתחת לתמונה הופיע הכיתוב "הזנה חוזרת", שנראה לי שכלל אינו קשור לכותרות הידיעה, ונראה לי עוד יותר תמוה כאשר הוא נמצא מתחת לתמונתה של אישה ושופטת מכובדת.

117. תדפיס כל הדברים דלעיל מאתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" מצורף לתצהיר זה ומסומן "יא".

118. התדפיס מכיל כחמישה דפים המסומנים "יא1", "יא2", "יא3", "יא4", "יא5". התדפיס הרלוונטי לידיעה על כבוד השופטת דורית בייניש הוא דף "יא3".

פרסומי הנתבע

הפרסום

119. אני מדגיש כי במשך כל התקופה שבה הכפיש התובע אותי, את גולשי רוטר נט ואת מנהליו, לא הייתי שותף לפרסומי לשון הרע כלשהם כנגד התובע, ואף התובע בכתב התביעה שלו אינו מייחס לי (הנתבע 3) פרסומי לשון הרע מלבד סעיף 19א בכתב התביעה. סכום התביעה המבוקש על ידי התובע ע"ס 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, גם מצביע על כך (התובע מייחס לי בפרסום כוונת זדון).

120. ביום שבת, ט"ו אדר התשס"א, 10/03/2001, חל חג שושן פורים.

121. העתק לוח שנתי של שנת תשס"א, 2000 – 2001, מצורף לתצהיר זה ומסומן "יב".

122. במוצאי יום שבת, 10/03/2001, לאחר שראיתי את כותרת הידיעה על כבוד השופטת דורית בייניש באתר התובע ואת הכיתוב הלא מנוקד "הזנה חוזרת" מתחת לתמונתה של כבוד השופטת דורית בייניש באתר החדשות של התובע, ראיתי בכך טעם לפגם. הביטוי "הזנה חוזרת" מתחת לתמונתה של שופטת, מזכיר ביטויים מעליבים של מגרשי כדורגל בכל שבת, בהם אוהדים מקללים "השופט בן זונה". בהיכרותי את פרסומיו הקודמים של התובע לגבי כבוד השופטת בייניש, הבנתי כי התובע מנסה להשתמש שוב בשפה העברית כדי להכפיש ולהשפיל את כבוד השופטת דורית בייניש.

123. באווירה פורימית בה נהוג להתל בבריות ולספר בדיחות שלפעמים מסתתרת בהן אמת כואבת, פרסמתי את הידיעה הבאה ביום ראשון לפנות בוקר, 11/03/2001, בשעה 4:48, כפי שמפורט בסעיף 19א לכתב התביעה:

"יואב יצחק כינה את שופטת העליון - זונה"

"כנראה שזו היתה טעות דפוס שתוקנה כבר אתמול - יום שבת."

"אבל הביטוי 'הזונה חוזרת' מתחת לתמונתה של שופטת בית המשפט העליון דורית בייניש מדברת בעד עצמה ומציגה את התייחסותו המזלזלת של העיתונאי לשופטי בית המשפט העליון".

124. מתחת לכיתוב הוספתי צילום מסך של הדפדפן שלי שהציג את תחילת הכתבה המדוברת על כבוד השופטת דורית בייניש מתוך אתרו של התובע כפי שהוצגה על מסך המחשב שלי. לא צורף להודעה שלי העתק טקסטואלי כלשהו של הכתבה המלאה שפרסם התובע באתרו, ולא ניתן קישור למאמר שלו מאחר ואסר בעבר לתת קישורים לכתבות באתרו.

125. בתמונה שצירפתי, היא צילום מסך הדפדפן שלי, כפי שכתבתי בידיעה, תוקנה בתמונה "טעות דפוס" על ידי כבר ביום שבת, חג הפורים, ומתחת לתמונתה של כבוד השופטת בייניש הוספתי לכיתוב המקורי מעין קו קטן (שנראה כמו האות וו) בין האות זין לאות נון. לא נעשו תיקונים אחרים על ידי בצילום המסך. צילום המסך כלל את ראשית הכתבה של התובע, וכללה את הכותרת וכותרת המשנה כפי שהופיעו גם בדף הראשי באתר.

126. לא טרחתי לקרוא את כל הכתבה של התובע כנגד כבוד השופטת בייניש בזמן הפרסום שביצעתי, מלבד הכותרת, כותרת המשנה, שם הכתב והכיתוב מתחת לתמונתה של כבוד השופטת בייניש.

127. באותו צילום מסך שצירפתי לידיעה שפרסמתי, הופיע גם התאריך המקורי של צילום המסך המציג את הרישא של הכתבה: "יום ראשון 11 מרץ 2001" וכן השעה "4:27" (לפנות בוקר). (ראו גם נספח ט"ז לכתב התביעה).

128. אני מדגיש כי התובע ניסה לטעון בתלונתו במשטרה (מכתב התלונה יצורף בסיום התצהיר), בכלי התקשורת ובציבור, כאילו זייפתי כתבה שלמה שלו, וכאילו גרמתי לקוראים להבין שהוא זה שפרסם את הביטוי המדויק והמאוית "הזונה חוזרת" כבר ביום שבת, וכי הוא זה שעשה את תיקון "טעות הדפוס" כבר ביום שבת.

129. אני מדגיש שאם הייתי בוחר להציג ברבים כאילו התובע הוא זה שכתב לפני יום שבת את הביטוי המדויק "הזונה חוזרת" ולא "הזנה חוזרת" מתחת לתמונתה של כבוד השופטת דורית בייניש, הייתי בוחר לזייף את התאריך בצילום המסך ולשנות אותו ל"יום שבת 10 מרץ 2001". התובע הציג במשך תקופה את שקריו לציבור, לאחר שהפרסום (הראיה) כבר נמחק מאתר רוטר נט (לאחר כיומיים), ולא היה עותק בנמצא, לא ניתן היה להפריך את דבריו של התובע. גם לאחר הגשת כתב התביעה, היה קושי להפריך את דבריו של התובע בציבור, מכיוון שהתובע בחר שלא לצרף את הראיה (נספח ט"ז) בצורה נכונה, אלא בצורה חסרה.

130. בפרסום שלי לא ייחסתי לתובע כאילו הוא זה שאיית "הזונה חוזרת", אלא נכתב במפורש שהוא כינה (בשם גנאי) ולא "איית" או "כתב".

131. הפרסום כלל תגובה אחת של גולש לא מוכר לי אישית באותה תקופה בכינוי "ניצן אור" שהיה אחראי על כל הפורומים, והיחיד מלבד התובע שראה את הפרסום במסגרת תפקידו כמנהל על באתר רוטר נט. על פי הידוע לי, גולשים אחרים לא ראו את הפרסום ולכן הפרסום לא גרר תגובות נוספות, בניגוד לפרסומים אחרים באתר רוטר נט בנושא התובע.

132. לאחר מחיקת הפרסום, לא ניתן היה למצוא עותק כלשהו של הפרסום שביצעתי אצל אף גולש באתר רוטר נט, וזאת למרות שלתוכנת הדפדפן שעימה גולשים במחשב, יש זיכרון מטמון מובנה, וניתן לשלוף עותק של הפרסום. עותק הפרסום נדרש על ידי, מנת להציג את הדברים בצורה נכונה, מול שקריו של התובע לציבור ולמדיה. הדבר מוכיח את ההיקף המזערי של הפרסום. מאחר והמשטרה אסרה עליי ליצור קשר עם הרוטרים ועם התובע, לא יכולתי לבקש מנתבעים 1 ו 2 (הרוטרים) העתק כלשהו, אם נשאר כזה.

133. באתר רוטר נט יש אפשרות טכנית להציג הודעות מסוימות רק כלפי גולשים מסוימים, כמו התובע. בימים אילו למשל, התובע, בעת שהוא נכנס מהמחשב במשרדו לפורומים באתר רוטר נט, התוכנה באתר רוטר נט מזהה אותו (גם אם לא נרשם) על פי כתובת המחשב הקבועה שלו ברשת, והוא מקבל הודעת חסימה והודעה כי אינו רצוי באתר, ואינו יכול לצפות בשאר ההודעות. חסימת התובע מצפייה בהודעות אתר רוטר נט, היא כורח המציאות, מאחר ולמרות הליך הגישור המוצלח עם הרוטרים, התובע מנסה לפתוח מלחמות חדשות עם אתר האינטרנט רוטר נט.

134. כאשר התובע רואה את ההודעה הפרטית שלו באתר רוטר נט, הוא יכול לשלוח לאחרים את הקישור להודעה שהוא רואה, וכך אחרים יכולים לראות את ההודעה שהתובע ראה ושלח להם.

135. לא ברור לי מדוע התובע בחר שלא להציג את הראיה - העתק הפרסום - בצורה נכונה בכתב התביעה (נספח ט"ז לכתב התביעה) ולמשטרה (בעת ששלח מכתב תלונה כפי שיפורט בהמשך), אלא בצורה מסולפת וחסרה. למיטב ידיעתי, נספח ט"ז שצירף התובע לכתב התביעה, אינו עומד בדיני הראיות.

הגנות חוק איסור לשון הרע

אמת בפרסום: חלק א

136. המילה "הזנה" מתפרשת על ידי ועל ידי קוראים אחרים כ"אשה זנה" (בכתיב מלא: "אישה זונה") כמו שנכתב ואוית במספר מקומות בספר תורה מנוקד וגם בספר תורה לא מנוקד. (האיות של ספר תורה הוא שמרני ולפיכך אין לניקוד משמעות שתשנה את המילה בין כתיב מלא לחסר).

137. בחומש "ויקרא", פרק כ"א, פסוק ז' מופיע הפסוק הבא: "אשה זֹנָה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלוהיו".

138. הפסוק לעיל מתאר את איסורי הנישואין על הכוהנים. המילה "זֹנָה" (בכתיב מלא: "זונה") נכתב כך בספר תנ"ך מנוקד ובספר תנ"ך לא מנוקד. הפסוק אוסר על הכוהנים לשאת אישה זונה או אישה גרושה.

139. תדפיס כל הדברים דלעיל מספר התורה "ויקרא" פרק כ"א, מצורף לתצהיר זה ומסומן "יג".

140. פסוקים נוספים בספר התנ"ך מאייתים את המילה "זונה" ללא האות וו כך: "זנה".

141. בספר החומש "ויקרא", פרק כ"א, פסוק י"ד מופיע הפסוק הבא: "אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה".

142. בספר "ירמיהו", פרק ב, פסוק כ' מופיע הפסוק הבא: "כי מעולם שברתי עלך נתקתי מוסרותיך ותאמרי לא אעבוד כי על כל גבעה גבהה ותחת כל עץ רענן את צעה זנה".

143. ספר התנ"ך נחשב לאחר ממקורות המילה העברית וצורת איותה, ולכן מתקיים "אמת דיברתי". את הביטוי "הזנה חוזרת" ניתן לקרוא כ"הזונה חוזרת", ולכן קורא אובייקטיבי יכול להסיק כי התובע כינה את כבוד השופטת - "זונה", כאשר ביטוי זה נמצא מתחת לתמונתה של אישה.

144. מיחשובם של ספרי הקודש (והתנ"ך בפרט) והעלאת תוכנם הטקסטואלי לרשת האינטרנט ולתוכנות המאפשרות חיפוש טקסטים עבריים, מקלה על גולשי האינטרנט להגיע למילה "זנה" בספרי הקודש ולפרשה, והבקיאות בטקסטים של התנ"ך אינה יותר נחלתם הבלעדית של מומחים לכתבי המקרא.

אמת בפרסום: חלק ב

145. במילונו של הלשונאי ראובן אלקלעי, "מילון עברי שלם" [ראובן אלקלעי, מילון עברי שלם (כרך ראשון א-י, הוצאת מסדה, הדפסה שלישית, 1975), עמ' 432], מפורש הערך "זָנָה" כך (עמוד 432 במילון):

"זָנָה, פעל ע' [לזנות, זנתה, זינה, זונה, יזנה, תזנה] קיים יחסי מין ללא נישואים, היתה לזונה"

146. מילון עברי שלם מפרש את המילה "זנה" בפירושו השני: "היתה לזונה".

147. תדפיס עמוד 432 של "מילון עברי שלם" של ראובן אלקלעי [ראובן אלקלעי, מילון עברי שלם (כרך ראשון א-י, הוצאת מסדה, הדפסה שלישית, 1975), עמ' 432], מצורף לתצהיר זה ומסומן "יד".

148. הבלשן והלשונאי ראובן אלקלעי הוא בר סמכא בשפה העברית, ולכן מתקיים "אמת דיברתי". קורא אובייקטיבי יכול להסיק כי התובע כינה את כבוד השופטת - "זונה".

אמת בפרסום: חלק ג

149. "דיסלקציה" (ובעברית "לקות קריאה") היא בעיה בפענוח הכתב וקושי בעיבוד המידע מרגע קליטתו כגירוי חזותי ועד להבנת המשמעות שלו. דיסלקציה היא ליקוי הלמידה הנפוץ ביותר.

150. למיטב ידיעתי, דיסלקציה רגעית יכולה להיות אצל כל אדם שלא לוקה בה בצורה קבועה, כאשר הוא שתוי, עייף, לחוץ, מדוכא, חולה וכדומה.

151. על פי ידיעתי, קיימים אנשים דיסלקטיים רבים הגולשים ברשת האינטרנט, שאינם מסתירים את העובדה שהם סובלים מדיסלקציה. ניתן גם להתרשם מאתר האינטרנט של הדיסלקטים בישראל שנמצא בקישור הבא:
http://www.dyslexia-il.co.il

152. התובע פרסם מתחת לתמונתה של אישה, כבוד השופטת דורית בייניש, את הביטוי "הזנה חוזרת" ללא הקשר לכותרת הכתבה ולכותרת המשנה, כפי שהופיע בכניסה לאתר "חדשות מחלקה ראשונה".

153. למיטב ידיעתי, בלא הקשר ברור של הביטוי "הזנה חוזרת" מתחת לתמונתה של אישה כלשהי, קוראים דיסלקטיים רבים, שייתכן וראו את פרסומו של התובע (הכותרת וכותרת המשנה) יפרשו את הביטוי הלא מנוקד "הזנה חוזרת" כביטוי "הזונה חוזרת". בכך מתקיים "אמת דיברתי" כי התובע כינה את כבוד השופטת בביטוי הגס.

אמת בפרסום: חלק ד

154. בספרו של התובע שראה אור בחודש אוקטובר 1995, ונקרא "מחלקה ראשונה" [יואב יצחק, מחלקה ראשונה תשנ"ה 1995, (כרך ראשון - תחקירים, הוצאת עגל הזהב עיתונות בע"מ, הדפסה ראשונה, אוקטובר 1995)], כתב התובע דברים נחרצים כנגד המועמדת לבית המשפט העליון (כתוארה אז) דורית בייניש.

155. התובע שיבש במכוון בספרו את כלל 11א לכללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים) התשמ"ד 1984 (להלן: "כללי השפיטה") על מנת לקבוע כי הגברת דורית בייניש היא "אישה לא מוסרית" כפי שיפורט להלן.

156. כלל 11א נוסף לכללי השפיטה בתחילת שנה 1994, יותר משנה לפני הוצאתו לאור של ספרו של התובע. סעיף קטן (6) לכלל 11א (מבחנים) לכללי השפיטה קובע את הדברים הבאים (הציטוט מתוך התקליטור המשפטי "פדאור"):

11א. מבחנים (תיקון: תשנ"ד)
התכונות העיקריות הנבדקות והנשקלות לגבי מועמד, ואשר לגביהן מתבקשת גם תגובת מחווי הדעת לפי סעיף 5(9), הן אלה:
...
(6) אינטגריטי, יושר אינטלקטואלי, הגינות כלפי הזולת, אמות מידה מוסריות, עצמאות בחשיבה ואי-תלות;

157. בספרו של התובע "מחלקה ראשונה", בעמוד 135, בפרק המוקדש לגברת דורית בייניש (כתוארה אז), משבש התובע בכוונה תחילה את תוכנו של סעיף קטן (6) לסעיף 11א לכללי השפיטה וכך הוא מצטט בצורה מסולפת:

(6) אינטגריטי, יושר אינטלקטואלי, הגינות כלפי הזולת, אמות מידה מוסריות, מוסריות, עצמאות בחשיבה ואי-תלות;

158. התובע הכניס את המילה "מוסריות" לתוך סעיף קטן (6) למרות שביטוי זה כלל אינו קיים בכללי השפיטה כמילה בודדת. אין מדובר בטעות סופר אלא בהוספה מכוונת, וכפי שיובהר להלן.

159. תדפיס כל הדברים דלעיל מספרו של התובע "מחלקה ראשונה" מצורפים לתצהיר זה ומסומנים "טו".

160. מטרת השיבוש בציטוט של כללי השפיטה על ידי התובע, מתגלה בסיום הפרק, בעמוד 144, כאשר התובע קובע בפסקה האחרונה ובמילה האחרונה כי הגברת בייניש היא אישה "נעדרת מוסריות".

161. וכך כותב התובע בספרו בעמוד 144 לגבי הגברת דורית בייניש, עת הוא חותם את הפרק:

"פרשה זו היא רק אחת ממיני רבות המובילות למסקנה הבאה: יש להסיר מעל סדר היום הציבורי את מועמדותה של דורית בייניש לכהונת שופטת בבית המשפט העליון. היא נעדרת את הכישורים המתחייבים על פי כללי השפיטה (סדרי עבודה של הוועדה לבחירת שופטים), תשמ"ד – 1984, לרבות: 'אינטגריטי, יושר אינטלקטואלי, הגינות כלפי הזולת, אמות מידה מוסריות, מוסריות".

162. תדפיס כל הדברים דלעיל מספרו של התובע "מחלקה ראשונה" מצורפים לתצהיר זה ומסומנים "טז".

163. אני וכל קורא אובייקטיבי המכיר את כתביו ופרסומיו הקודמים של התובע, יכול להסיק כי התובע כינה באתר האינטרנט שלו את כבוד השופטת - "זונה", בצורה מסולפת, כפי שעשה בספרו לגבי "מוסריותה".

164. למיטב ידיעתי, התובע מנהל "מסע צלב" מתמשך כנגד כבוד השופטת דורית בייניש. ההוספה של "מוסריות" והציון כי היא נעדרת אותה באה מתוך תחכום וזדון כדי להשחיר פניה של השופטת בייניש (המיועדת לשיפוט דאז) ולהטעות את הקורא הסביר שאינו בקיא בנימי ורזי הכשירויות לשיפוט וכללי הכשירות, וספק רב אם, ומבלי להעליב משפטנים מובהקים, כמה מתוכם מכירים על פה את הכללים.

165. למיטב ידיעתי, מסקנותיו של התובע בספרו לגבי כבוד השופטת בייניש, כבר הפכו לשם דבר בקהילה המשפטית בישראל, והדבר אף עלה בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 05/09/2002 על ידי באי כוח עיתון ידיעות אחרונות בערעור שהגיש התובע כנגדם (תיק עא 2685/00, מחוזי תל אביב).

אמת בפרסום: הערה

166. התובע ממשיך גם בימים אילו בקו המשמיץ והגס בו הוא נוקט כלפי שופטת בית המשפט העליון דורית בייניש, וביום 22/08/2003 תחת הכותרת "יד רוחצת יד", הוא כתב את הדברים המשמיצים הבאים:

"השופטת דורית בייניש פועלת, ממש בתקופה זו, באופן מופקר ומושחת: ניגודי עניינים והפרת אמונים הם רק חלק מהסיפור. במוקד העניין, הפעם: בעלה, עו"ד יחזקאל בייניש, החשוד בעבירות מס בהיקף של מיליוני ש"ח בפרשת התזמורת הסימפונית."

167. התובע כתב שהשופטת דורית בייניש פועלת באופן מופקר.

168. גם הציטוט לעיל מעיד על "מסע צלב מתמשך" שמנהל התובע כנגד כבוד השופטת דורית בייניש.

169. הכתבה לעיל של התובע התפרסמה גם במוסף השבת של עיתון מעריב באותו היום, אך עורך מוסף השבת של עיתון מעריב בחר שלא לכלול את המילים הקשות שהופיע ברישא של הכתבה כנגד כבוד השופטת דורית בייניש, והדברים הופיעו רק באתר החדשות של התובע, "חדשות מחלקה ראשונה", שם יש לו יד חופשית כעורך להשתמש בלשון גסה (ומופקרת, ייאמר) כלפי כבוד השופטת דורית בייניש.

170. התובע, שעברית עשירה בפיו, והוא ממציא ביטויים מעליבים לרוב כנגד נשואי כתבותיו, בחר לבשר לקוראיו כי כבוד השופטת בייניש "פועלת באופן מופקר", משל היתה "מופקרת".

171. הפרסום המשמיץ עדיין קיים בארכיון אתר החדשות של התובע בקישור הבא:
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-3283-00.html

172. תדפיס כל הדברים דלעיל מאתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" מצורף לתצהיר זה ומסומן "יז".

173. התובע ממשיך קו של כתבות משפילות כנגד כבוד השופטת בייניש ומשתמש בביטויים גסים ולא נעימים כמו "אישה לא מוסרית", "הזנה חוזרת" ו"פועלת באופן מופקר".

עניין ציבורי בפרסום

174. בפרסום שביצעתי על התובע, היה עניין ציבורי לגולשי אתר רוטר נט ולמנהליו. הפרסום פורסם בתפוצה מצומצמת באתר רוטר נט בלבד, שספג במשך ארבעה חודשים ביקורת נוקבת על דברים שפורסמו בפורום "סקופים וחדשות". הדברים שכתב התובע, כוונו גם אליי כגולש וכמנהל פורום "פוליטיקה ואקטואליה" באתר.

175. התובע נחשב בזמן הפרסום שביצעתי כאישיות ציבורית. הדבר נכתב גם בפסק דין ע"א 2685/00 של בית המשפט המחוזי תל אביב יפו, בערעור שהגיש התובע כנגד ארנון מוזס ועיתון ידיעות אחרונות. הערעור שנדחה היה על פסק דינה של כבוד השופטת יהודית שבח, ת"א 11021/97 + ת"א 61460/97 (באיחוד דיון) שניתן ביום 01/06/2000 ופורסם ברבים. פסק הדין של כבוד השופטת שבח מיום 01/06/2000 קבע שהתובע אינו יכול לשלול את חופש הביטוי מאחרים בזמן שהוא מנצל אותו עד תום. התובע מושתק מלטעון אחרת לפי הוראת כל דין (השתק פלוגתא).

176. לפיכך, היה טעם לפרסם את הפרסום על התובע, שהוא עיתונאי במקצועו, בעל עברית עשירה, ממציא ביטויי גנאי לרוב כנגד נשואי כתבותיו ("סהרורים, פורעי חוק, ימנים קיצוניים, כהניסטים"), נהנה מחופש העיתונות וחופש הביטוי, ונחשב כבר לאיש ציבור שעמד באור הזרקורים.

177. היה טעם לפרסם דברי ביקורת על התובע בגין אופי פרסומיו, לאחר שהתובע ביקר אחרים על אופי פרסומיהם.

178. אמות המידה של הפרסום שביצעתי לא נופלות מאמות המידה של התובע בהם הוא קובע למשל שתמונתו של הרב מאיר כהנא ז"ל היא סמל אסור שהוצא אל מחוץ לחוק, מה שאינו נכון. מגדיל התובע לעשות, וגם מזמין משטרה וכוחות בטחון לבתי הגולשים באתר רוטר נט, בגין פרסומים שלדעתו אסורים.

אשם תורם של התובע

179. כתבותיו המכפישות של התובע מחודש דצמבר 2000 עת השיק את אתר האינטרנט שלו שלא היה מוכר, ועד לחודש מרץ 2001, כוונו כנגדי כגולש מוכר באתר רוטר נט וכמנהל פורום "פוליטיקה ואקטואליה".

180. פרסומי התובע כאילו אני והגולשים האחרים באתר רוטר נט הם כהניסטים, ימניים קיצוניים, סהרורים ופורעי חוק, כפי שקבע התובע בכתבותיו המכפישות, פגעו בי כתושב העיר עכו מזה 33 שנה, החי בשלום ובשלווה עם שאר תושביה הערבים של העיר שהיא סמל לדו קיום. כמנהל פורום "פוליטיקה ואקטואליה" בזמן פרסומי התובע, יש בפרסומיו המכפישים של התובע פגיעה רבה יותר. פרסומיו הפוגעים של התובע כלפיי העמידו אותי בסכנה חברתית במקום מגוריי. פרסומיו של התובע גרמו לי עוגמת נפש רבה.

181. במקומות אחרים ברשת האינטרנט, כאשר כתבתי באותו כינוי בו השתמשתי באתר רוטר נט, בכינוי "halemo" ("הלמו"), נחשבתי שלא בצדק ככהניסט, ימני קיצוני, סהרורי ופורע חוק . במקומות אילו ספגתי ביקורת והשפלות בעקבות פרסומיו המכפישים והמשמיצים של התובע.

182. הניסיון של התובע לייחס לי ולגולשים האחרים באתר כאילו אנחנו אנשי ימין קיצוני שונאי ערבים, מחסידיו של הרב מאיר כהנא ז"ל, ללא הצדקה, הופך לחמור עוד יותר לאור פסיקותיו האחרונות של בית המשפט שקיבל את ההשוואה שנערכה בין אנשי תנועת "כהנא חי" וכ"ך לשעבר לנאצים ולנוער הנאצי ימ"ש.

183. פסק הדין הראשון הוא פסק דינו של כבוד השופט רפי שטראוס מבית משפט השלום ירושלים ב ת"א 8771/98 (טרם פורסם), איתמר בן גביר נגד אמנון דנקנר, בו חויב הנתבע, כיום עורך מעריב ועמיתו למקצוע של התובע, ה"ה אמנון דנקנר, לשלם לתובע, ה"ה איתמר בן גביר, סך של 1 ש"ח בודד, לאחר שהוכיח את טענותיו לגבי אנשי כהנא.

184. בית המשפט המחוזי בירושלים בהרכב של שלושה שופטים, קיבל את הערעור שהגיש הנתבע אמנון דנקנר בתיק ע"א 3242/02 (טרם פורסם) וזיכה את הנתבע ה"ה אמנון דנקנר מאשמה של לשון הרע, לאחר שהוכח כי יש דמיון בין תנועות מיסודו של הרב כהנא לבין הנוער הנאצי בתקופה מלחמת העולם השנייה.

185. אילמלא היה התובע מפרסם הכפשות רבות עליי ועל אחרים באתר רוטר נט במשך תקופה של ארבעה חודשים תמימים, לא הייתי טורח בכלל להתייחס אליו או לפרסם ביקורת כלשהו בעניינו של התובע. לתובע יש אשם עצמי שאינו פחות מ 100 אחוז.

186. לי ולגולשים מושמצים אחרים באתר רוטר נט היה קושי למצות את הדין עם התובע, מאחר וסעיף 4 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965 מונע הגשת תביעה, כתב אישום או קובלנה פלילית פרטית, כנגד אדם שפרסם לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו שאינם תאגיד. על פי אותו סעיף, יש צורך באישורו של היועץ המשפטי לממשלה.

הגנת תום לב

187. ברגע הפרסום לא ידעתי על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע, אם בכלל זו היתה קיימת.

188. רק בחג הפורים, יום הפרסום, היתה לי היכולת והאפשרות לכתוב ביקורת על צורת כתיבתו והתנהגותו של התובע כלפי שופטי בית המשפט העליון, ובעיקר צורת כתיבתו המשמיצה והמתמשכת כנגד כבוד השופטת דורית בייניש.

189. הפרסום שביצעתי על התובע היה הבעת דעתי על צורת כתיבתו של התובע באתר האינטרנט שלו. התובע הרשה לעצמו לבקר אחרים על כתיבתם, אך חשב שהוא חסין מביקורת של אחרים על צורת כתיבתו. ידוע לי שהתובע נחשב כבר באותה תקופה כאישיות ציבורית. עובדה זו צוינה בפסק דין ע"א 2685/00 (מחוזי תל אביב יפו) בערעור שהגיש התובע כנגד ארנון מוזס ועיתון ידיעות אחרונות על פסק דינה של כבוד השופטת שבח (ת"א 11021/97) מיום 01/06/2000. את פסק הדין המלומד של כבוד השופטת שבח, שביקר את הניסיון של התובע לשלול מאחרים את חופש הביטוי בעוד הוא משתמש בו כעיתונאי, הוא לא הפנים.

190. התובע הגיש ביום 11/03/2001 מכתב תלונה למפכ"ל המשטרה וליועץ המשפטי לממשלה ובו התלונן על עבירה של "העלבת עובדת ציבור" לפי סעיף 288 בחוק העונשין תשל"ז 1977. התובע הפך את עורו בצביעות שאין כדוגמתה וכדי לבוא עימי חשבון הפך לאבירה של כבוד השופטת בייניש, אותה טרח להשמיץ לפני הפרסום שלי, ואותה המשיך להשמיץ לאחר הפרסום שלי.

191. בעלי אתר רוטר נט קיבלו כבר באותו היום בקשה מן המשטרה להסגיר את פרטיו של הגולש שפרסם את הפרסום באמצעות צו בית משפט, וכן בקשה שלא לנסות ולשבש את החקירה שנפתחה.

192. ביום 13/03/2001 נעצרתי בביתי בשעה 7:00 בבוקר על ידי ארבעה שוטרים חמושים עם בגדים אזרחיים שהציגו עצמם ממפלג עבירות מחשב. בזמן המעצר בביתי, נתפסו 2 מחשבים, תקליטורים, מחברות ויומנים. השוטרים חיפשו בביתי גם חומרי הסתה פוליטיים ולא מצאו כאלה.

193. לאחר חקירה בת מספר שעות, שוחררתי לביתי לאחר שחתמתי על ערבות שלא ליצור קשר עם הרוטרים או עם התובע.

194. מייד לאחר חקירתי, הפרסום שלי נמחק סופית מאתר רוטר נט, לאחר כיומיים. הפרסום לא יכול היה להימחק קודם לכן, לאחר שהתובע פנה למשטרת ישראל בתלונה פלילית על "העלבת עובדת ציבור". היה חשש שאם הפרסום יימחק, יתקיים "שיבוש הליכי חקירה". היה צורך לשמור עותק בארכיון אתר רוטר נט עד למעצרי ופתיחת החקירה.

195. מיד לאחר ששוחררתי מהמעצר, פרסמתי את פרטיי ושמי המלא בפורום אחר ברשת האינטרנט, פורום "העניין שלנו" באתר האינטרנט "הייד פארק". אילמלא הייתי מפרסם את הפרטים, הייתי נותר אנונימי עד לעצם היום הזה, מכיוון שהמשטרה לא שיחררה מידע כלשהו מתיק החקירה עד לעצם היום הזה, גם לא לאחר פנייתי בכתב.

196. פרסום פרטיי נעשה כדי שאוכל לעמוד מאחורי הפרסום, ולהציג את עמדתי מול גרסתו של התובע שהוא עיתונאי במקצועו ומקושר לעיתונאים אחרים, וכן להתנצל בפני התובע בצורה גלויה אם אכן נפגע, כפי שנהוג ברשת האינטרנט בין גולשים.

197. למרות שהיה אמת בפרסום שפרסמתי, ולמרות שהתובע הפעיל את משטרת ישראל כנגדי בצורה שקרית וצינית בתלונה כנגדי על "העלבת עובדת ציבור" ולא על "לשון הרע" כלפיו, ביקשתי להתנצל בפני התובע. אינני אדם שש אלי קרב ואני שונא מלחמות.

198. רק לאחר 8 ימים, לאחר שמשטרת ישראל השלימה את מרבית החקירה, הוחזר אליי ציוד המחשבים והותר לי ליצור קשר עם הנוגעים בפרשה.

199. כבר ביום 19/03/2001 פרסם התובע את הצד שלו בפרשה המעצר שלי בידי משטרת ישראל בעקבות הפרסום כנגדו. תחת הכותרת: "כמה עובדות בפרשת רוטר-הלמו", כתב התובע את הדברים הבאים בסיפא של סעיף 5:

"מדוע מנהלי ובעלי רוטר.נט אינם מתנצלים? התשובות: (א) כי הם אינם אנשים הגונים; (ב) כי הם שותפים, אם במעשה ואם במחדל, לנבלה זו;"

200. התובע דרש וביקש התנצלות ממני וממנהלי אתר רוטר נט האחרים, וקבע כי אני איני אדם הגון מכיוון שאיני מתנצל. התובע ידע שאסור לי ליצור עימו קשר בגלל החקירה הפלילית.

201. הפרסום עדיין קיים בארכיון אתר החדשות של התובע בקישור הבא:
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=505

202. תדפיס כל הדברים דלעיל מאתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" מצורף לתצהיר זה ומסומן "יח".

203. ביום 21/03/2001 לאחר שהוחזר ציוד המחשבים התפוס שלי מן המשטרה, פתחתי את תוכנת מעבד התמלילים, הקלדתי מכתב התנצלות ראשון ושלחתי אותו לתיבת הדואר האלקטרונית של התובע כפי שפורסמה באתר החדשות שלו. ביקשתי מן התובע לאשר את קבלת מכתב ההתנצלות על מנת שאוכל לפרסמו ברבים.

204. העתק מכתב ההתנצלות הראשון שנשלח לתובע מצורף לתצהיר זה ומסומן "יט".

205. באותו שבוע שלאחר יום מעצרי, מספר עיתונים התעניינו בסיפור המעצר והפרסום. מספר עיתונאים ראיינו אותי בנושא. כולם קיבלו ממני את בקשתי להתנצל בפני התובע. חלקם של העיתונאים פרסמו זאת, חלקם לא.

206. ביום 23/03/2001 התפרסם במקומון "צפון 1" של רשת שוקן (גליל מערבי, עכו ונהריה), סיפור הסכסוך בין יואב יצחק לבין אתר רוטר נט. בכתבה צוטטתי כמי שמבקש להתנצל בפני התובע.

207. תחת הכותרת "הרשת גועשת" נכתבה הפסקה הבאה בכותרת המשנה:

"הלמו רוצה להתנצל בפני יואב יצחק ומקווה שהגלישה שלו לא תסתיים בביהמ"ש"

208. בכתבה עצמה צוטטתי אומר את הדברים הבאים:

"'אני מנוטרל. אין לי אפילו מעבד תמלילים לכתוב מכתב התנצלות', אומר הלוי. 'אני מוכן להתנצל בפני יצחק ברגע שיוחזר לי הציוד ויובטלו התנאים שלא מאפשרים לי ליצור איתו קשר. אני אכתוב את נוסח מכתב ההתנצלות, ואם הוא יהיה מקובל עליו, אני אפרסם אותו ברבים. לא חשבתי שהסיפור יסתיים ככה. הטענות הם לא ליצחק אלא למשטרה על צורות החקירה המשונות שלה. יש כאן הפעלת כוח משפטי ומשטרתי בלתי סביר בגלל שיקולים לא דמוקרטיים'".

209. באותה עת שפורסמו דבריי לעיל, לא ידעתי כי תלונתו של הנתבע היתה מסולפת, וכי שלח מכתב למפכ"ל המשטרה וליועץ המשפטי לממשלה (עם העתק לכבוד השופטת דורית בייניש) ובו קבע בסעיף 4 במכתבו כי המפרסם גם פרסם בעבר לרצוח את ראש הממשלה אהוד ברק (העתק המכתב מתפרסם בהמשך תצהיר זה).

210. העתק כתבת העיתונות מצורף לתצהיר זה ומסומן "כ".

211. ביום 26/03/2001 בשעה 18:00, התראיינו התובע, אנוכי וישעיהו רוטר (נתבע מספר 2) לתוכנית הרדיו של העיתונאי מתי גולן בקול ישראל (רשת ב'), "דוקומדיה". בתוכנית של מתי גולן התפרסם סיפור הפרסום והמעצר שלי בידי משטרת ישראל בעקבות תלונתו של התובע.

212. בסיום דבריי בתוכנית הודעתי בקולי כי אני מצטער וכי מכתב התנצלות כנה יישלח לתובע. לא סיפרתי בשידור חי שמכתב התנצלות כבר נשלח לתובע, והתובע לא טרח לענות עליו, על מנת שלא להביך את התובע בשידור חי מול המנחה מתי גולן, שגם לו עבר קשה עם התובע, לאחר שהתובע הגיש כנגדו בעבר קובלנה פלילית על לשון הרע והפסיד בה (תיק עפ 12/94, בית המשפט המחוזי ירושלים: פ"ד נד (3) 428 עפ 12/94).

213. ביום 27/03/2001 שלחתי העתק חוזר של מכתב ההתנצלות לתובע, מחשש שהתובע לא קיבל את מכתב ההתנצלות בתכתובת הראשונה בדואר אלקטרוני.

214. רק ביום 06/04/2001 שלח לי התובע את תגובתו בדואר אלקטרוני למכתב ההתנצלות הראשון ששלחתי לו כבר ביום 22/03/2001.

215. התובע ביקש שאכלול את כתובתי המלאה במכתב ההתנצלות. וכך כתב התובע במכתבו האלקטרוני אליי:

"אדם רציני, שמבקש להתנצל, כותב לפחות את כתובתו. יואב"

216. מייד לאחר קבלת מכתבו של התובע, תיקנתי את מכתב ההתנצלות וכללתי בו את כתובתי המלאה ואת מספרי הטלפון שלי כפי שביקש התובע.

217. מספר דקות לאחר שליחת מכתב ההתנצלות המתוקן שלי אל התובע בדואר אלקטרוני, הגיע תשובתו של התובע אליי, וכך הוא כתב:

"תודה, רק רציתי שכתב התביעה יגיע לכתובתך הנכונה. יואב"

218. העתק מכתב ההתנצלות השני שנשלח לתובע מצורף לתצהיר זה ומסומן "כא".

219. התכתבות בדואר אלקטרוני בין התובע לביני נמשכה מספר מכתבים, בהם הבהיר לי התובע:

"כולכם תבואו בזחילה לבית משפט".

220. העתקי שני מכתבי ההתנצלות שלי פורסמו על ידי באתר רוטר נט ברבים. על כך ספגתי ביקורת נוקבת מחלק מגולשי אתר רוטר נט על ש"נכנעתי" לתובע וטרחתי להתנצל בפניו.

221. ביום 10/04/2001 הוגשה כנגדי וכנגד הרוטרים תביעת לשון הרע על ידי התובע בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 1609/01).

222. ביום 09/05/2001 נערכה פגישת התנצלות ביני לבין התובע במשרד בא כוחו של התובע עו"ד אמיר טיטונוביץ'. את הפגישה יזם וארגן ידיד אישי שלי, עו"ד יגאל פאר, שהכיר את בא כוח התובע. הבעתי את התנצלותי פנים אל פנים מול התובע. הסברתי לתובע שהפרסומים שלו כאילו אני ואחרים הם "כהניסטים, ימניים קיצוניים, סהרורים, פורעי חוק" פגעו בי, כי איני כזה. התובע בחר שלא לקבל את ההתנצלות, ובחר שלא להתנצל ולהתייחס לפרסומים המשמיצים שכתב עליי.

223. התובע בחר להשתמש בקו מיליטנטי והמשיך בכתבות ההשמצה וההכפשה שלו כנגד גולשי רוטר נט ומנהליו בהמשך חודשים מרץ, אפריל ומאי שנת 2001.

הגנת De Minimis ("זוטי דברים", "מעשה של מה בכך")

224. כפי שפירטתי לעיל, הפרסום שביצעתי היה בחג הפורים, בו נהוג להתל בבריות.

225. כפי שפירטתי לעיל, לאחר שהתלונן התובע, הפרסום נמחק, בניגוד לכל שאר הפרסומים שאותם מתאר התובע בכתב התביעה שנשארו זמן רב באוויר.

226. כפי שפירטתי לעיל, שלחתי שתי התנצלויות אישיות לתובע. נכתבה התנצלות בכתבה בעיתון. ההתנצלויות פורסמו באתר רוטר נט, ועל כך ספגתי ביקורת קשה מגולשי אתר רוטר נט. התנצלות בקולי נתתי בתוכנית רדיו כשהתובע שומע אותה ומשתתף בתוכנית. כל ההתנצלויות הללו ניתנו לפני הגשת כתב התביעה לבית המשפט. התנצלות פנים אל פנים לתובע ניתנה כחודש לאחר הגשת כתב התביעה.

227. בעקבות הפרסום שביצעתי, נעצרתי על ידי משטרת ישראל בעקבות תלונתו ומכתבו של התובע. המשטרה חקרה והגיעה (ביחד עם הפרקליטות) למסקנה כי נסיבות העניין אינן מצדיקות המשך חקירה והעמדה לדין.

228. נהגתי כפי שנוהגים רוב הגולשים הוותיקים ברשת האינטרנט (לפני שהעיתונות הממוסדת נכנסה לרשת האינטרנט): כשפלוני טוען כי נפגע מפרסום כלשהו, הוא מקבל התנצלות. התובע דרש התנצלות כפי שפורט לעיל (תחת הכותרת "הגנת תום לב"), וקיבל מיידית. משום התנהגות תמימה זו של כותבים עצמאיים ברשת האינטרנט, מספר תביעות לשון הרע שהוגשו עד היום לבתי המשפט על פרסומי לשון הרע ברשת האינטרנט, פחות ממספר תביעות לשון הרע שהגיש התובע בחייו. זאת למרות שמספר הכותבים ברשת האינטרנט גדול ממספר העיתונאים בישראל.

229. לטעמי, לא כל פגיעה חד פעמית בעידנא דריתחא, צריכה להוליד התדיינות משפטית. יש וניתן למחול ולסלוח; יש ורצוי להבליג; יש ועמידה עיקשת על תביעה אינה אלא קנטרנות לשמה. [ראו גם: ת.א. (י-ם) 1839/01 שרה נתניהו נ' רשת שוקן בע"מ ואח', דינים-שלום, כרך יט, 563;]

סוגיית חופש הביטוי בישראל

230. למיטב ידיעתי, חופש הביטוי הוא ערך עליון במדינת ישראל, גם על פי הפסיקה הקיימת, במיוחד כלפי אנשי ציבור. התובע נחשב בזמן הפרסום לאיש ציבור, כפי שפירטתי לעיל. התובע עוסק בעיתונות ומבקר אחרים בצורה דורסנית ופוגעת, ולא ראוי שינסה לחסום לאחרים את חופש הביטוי שלהם.

231. העיתונות הממוסדת בישראל ("מעריב" ו"ידיעות אחרונות"), נכנסה לרשת האינטרנט בשנת 2000. גם התובע כעיתונאי מהממסד הותיק, הקים את אתר האינטרנט והחדשות שלו בחודש דצמבר 2000. מאז, עיתונאים כדוגמת התובע מנסים ליצור סטנדרטים חדשים שרשת האינטרנט הישראלית לא ידעה עד כה: סטנדרטים קלוקלים של שרירנות עיתונאית, הטלת בוץ ורפש, חוסר בגרות, חוסר נימוס, חוסר תום לב ופתיחת מלחמות מיותרות כנגד כותבים אחרים פרטיים ועצמאיים ברשת האינטרנט.

סגירת תיק החקירה כנגד הנתבע

232. כאמור בתצהירי לעיל, התובע בחר להתלונן ביום 11/03/2001 במשטרת ישראל על הפרסום שביצעתי. התובע שלח מכתב תלונה אל מפכ"ל המשטרה ואל היועץ המשפטי לממשלה. העתק מן המכתב נשלח גם לכבוד השופטת דורית בייניש.

233. העתק מכתב התלונה של התובע מצורף לתצהיר זה ומסומן "כב".

234. בעקבות מכתב התלונה של התובע, ביום 13/03/2001 בשעה 7:00 בבוקר, נעצרתי בביתי על ידי ארבעה שוטרים ממפלג עבירות מחשב של משטרת ישראל. בנוסף למעצרי, הוחרמו שני המחשבים שלי, כ 50 תקליטורים, מחברות ויומנים. נעשה גם חיפוש בביתי של חומרי הסתה פוליטיים אסורים שלא היו ולא נבראו ולא נמצאו כלל בביתי.

235. נחקרתי באותו היום במשטרת זבולון שבמבואות חיפה ושוחררתי לאחר מספר שעות לביתי ללא הציוד התפוס.

236. נאסר עליי ליצור קשר עם התובע או עם הרוטרים, ואף חתמתי ערבות על כך.

237. ביום 21/03/2001 לאחר חקירה קצרה ואחרונה במפלג עבירות מחשב במשטרת בת ים, הוחזר ציוד המחשבים שלי (ללא הדיסק הקשיח עם הראיות לכאורה), התקליטורים, המחברות והיומנים.

238. לאחר יותר משנה, ביום 06/05/2002, נסגר תיק החקירה מספר פ"א 16/01 כנגדי בפרקליטות מחוז חיפה. משטרת ישראל ופרקליטות מחוז חיפה הגיעו למסקנתם על כל הפרשה וסגרו התיק בעילת הסגירה: "נסיבות העניין אינן מצדיקות המשך חקירתך / העמדתך לדין".

239. העתק ההודעה על סיום החקירה מצורף לתצהיר זה ומסומן "כג".

240. ביום 03/11/2002 נחתם הסכם הגישור בין הרוטרים (נתבעים 1 ו 2) לבין התובע. אני לא הצטרפתי להסכם הגישור וההסכם אינו חל עליי, על פי סעיף 9 להסכם הגישור. לא הוסכם דבר ביני לבין התובע.

241. ביום 17/11/2002 פתח בא כוח התובע, עו"ד אמיר טיטונוביץ, בחגיגה עיתונאית פרטית והציג את הסכם הגישור בצורה מסולפת במאמר "מלומד" בעיתון גלובס ובאתר האינטרנט של גלובס, משל היה מומחה לצפונות רשת האינטרנט (ולא כך היא).

242. בא כוח התובע תיאר אותי במאמרו מול עשרות אלפי גולשי וקוראי עיתון גלובס בצורה מסולפת, לא נכונה, מגמתית, ושקרית. וכך כתב:

"זו [הכנסת, מ.ה] התכנסה בעקבות אירוע, שבו משטרת ישראל החרימה את מחשבו האישי של גולש, אשר פרסם בפורום, תחת מעטה האנונימיות, דברי נאצה כלפי שופטת בית המשפט העליון, ואשר הציגם כאילו נכתבו על-ידי העיתונאי יואב יצחק באתר האינטרנט שלו."

243. בהערה אציין, שאין זו הפעם הראשונה והאחרונה שבא כוח התובע כותב בצורה מסולפת בענייניו של התובע, בעיתון גלובס. מספר חודשים לאחר מכן, ניסה בא כוח התובע להציג את מרשו כעיתונאי צדיק ואמין, לאחר שהתובע ספג קריאת "שקר" שלוש פעמים מכבוד נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, בגין דברים שנשא בנאום בכנס לשכת עורכי הדין בעיר אילת.

244. ביום 30/01/2003 פניתי אל התובע בדואר אלקטרוני וביקשתי שיפרסם באתר החדשות שלו את העובדה שתיק החקירה נסגר כנגדי ולא הועמדתי לדין. פיקססתי לתובע על פי בקשתו את המכתב של הפרקליטות והמשטרה בו הם מודיעים על סגירת תיק החקירה.

245. הפניה לתובע נעשתה על ידי על פי תיקון מספר 7, לחוק איסור לשון הרע, התשס"ג - 2002, שקובע בסעיף 25א כי קיימת חובת עדכון של אמצעי תקשורת שפרסם על פתיחת חקירה פלילית כנגד אדם, לגבי סגירת חקירה פלילית כנגד אותו אדם.

246. התובע בחר שלא לפרסם באתר החדשות שלו את העדכון הנדרש על פי סעיף 25א. התובע לא פרסם את סגירת התיק באותו היקף שבו פרסם את פתיחת התיק הפלילי כמתחייב בסעיף 25א לחוק איסור לשון הרע. התובע הסתפק בפרסום שורת הערה בכתבה הישנה שלו שנמצאה בארכיון, והקוראים לא רואים אותה בדף הראשי או במדורים השונים באתר ביום הפרסום או ביום התיקון.

247. התובע תיקן את סעיף 2 בכתבתו מיום 19/03/2001 שהיתה מסולפת מיסודה (כתב שהודאתי בעבירות שונות, ולא כך). בסוגריים מרובעים [ ], הוא הוסיף וכתב (התוספת מודגשת בקו תחתון):

"2) משה הלוי הודה בעבירות, בהן: עבירות מחשב, העלבת עובד ציבור והוצאת לשון הרע. במדינת חוק, כל מי שעולה כנגדו חשד לעבירה, נפתחת חקירה. ואם נמצא ממש בחשד - מוגש נגדו כתב אישום והוא עומד לדין. בית המשפט הוא שיכריע בגורלו

[הערה: במאי 2002 החליטה פרקליטות מחוז חיפה לגנוז את תיק החקירה נגד משה הלוי. עילת הסגירה: "נסיבות העניין אינן מצדיקות המשך חקירתך/העמדתך לדין". ההחלטה התקבלה למרות הראיות הברורות שאיפשרו העמדת משה הלוי לדין פלילי];"

248. הפרסום עדיין קיים בארכיון אתר החדשות של התובע בקישור הבא:
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=505

249. תדפיס כל הדברים דלעיל מאתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" מצורף לתצהיר זה ומסומן "כד".

סוף דבר

250. כל ההגנות בתצהיר זה נטענות לחילופין ובמצטבר.

251. אני מציין כי עקב התנהגותו הרשלנית של התובע והיותו שש אלי קרב ומחרחר ריב ומדון ולא הסתפק בהתנצלויותיי, והיותו תובע סידרתי בגין עוולות לשון הרע שנעברו כנגדו כביכול ולכאורה, עקב כל זאת נגרמו לי הוצאות ממשיות ומין הראוי שבית המשפט יתכבד ויאמר את דברו על כך ויחייב את התובע בהוצאות ובפיצויים לדוגמה.

252. זה שמי, זו חתימתי ותוכן תצהירי אמת.

משה הלוי
המצהיר/הנתבע 3

אישור

אני הח"מ, משה ויסברג – עו"ד (מ.ר. 24721) מצהיר בזה כי היום הופיע בפני ה"ה משה הלוי, המוכר לי אישית, ולאחר שהזהרתיו כדין כי עליו להצהיר אמת וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן – אישור נכונות תצהירו דלעיל וחתם עליו בפני.

יום שני, ד' טבת התשס"ד, 29 דצמבר 2003.

משה ויסברג, עו"ד