עדכון אחרון: 24 מרץ 2003 שעה 17:00 | שלח לי מכתב | צפה בספר האורחים | חתום בספר האורחים | חדר הסאטירה

 

 

 

מכתב נרגש משוטר אל שר האוצר נגד הקיצוץ בשכר
.

 

.

 

הנדון: מכתב נרגש משוטר נגד הקיצוץ בשכר


נכבדי שר האוצר שלום,

אני פונה אליך בצורה נרגשת לבטל את הגזירות הכלכליות שאתה עומד להטיל עליי ועל חבריי, שוטרים מסורים במשטרת ישראל.

אני שוטר במשטרת ישראל מזה כ 10 שנים. התגייסתי למשטרה בלב שלם. זה היה החלום שלי להיות שוטר. מאז כשהייתי ילד וצפיתי בסרט "השוטר אזולאי", גמלה בלבי ההחלטה להיות שוטר. משחקו הנפלא של שייקה אופיר ז"ל גרמה לי להיות שלם עם העובדה הזו.

ימים כלילות אני עושה עבודתי נאמנה ביצירת הכנסות למדינת ישראל ע"י מתן דו"חות וקנסות רבים לאזרחי מדינת ישראל. אם הייתי סופר את כמות הדוחות שרשמתי לנהגים, הייתי מגיע לסכום אדיר, פי כמה וכמה מסכום משכורתי הצנוע שהמדינה משלמת לי מדיי חודש בחודשו. זה רווח נטו של המדינה והאוצר.

היחס המשפיל שאנחנו השוטרים סופגים מאזרחי המדינה שאינם מוכנים לקבל את מרותנו כלפיהם וגם האשמתם בהעלבת עובדי ציבור, אינם מכסים תמיד את הבושה שאנחנו חשים מול האזרח המקלל בגלל שלדעתו התעמרנו בו.

בתי המעצר מלאים באזרחים שהפרו חובה חקוקה. ההישג הזה הוא של עבודה קשה של משטרת ישראל שמאריכה מדיי יום מעצרים בבתי המשפט, מול שופטים שאינם תמיד מקבלים בהבנה את העובדה הפשוטה שיש לעצור אזרח לתקופה ארוכה כדי להשלים חקירה מסובכת.

שוטרי ישראל מצליחים להכניס לבתי מעצר והכלא גם עבריינים שלא היו לגביהם ראיות חותכות, וזאת ע"י חקירות מאומצות והוצאת הודאות מחשודים, גם כשנראה שהתיק אבוד. אינני יכול אפילו להסביר כיצד כל שוטר חוקר כזה מגיע הביתה מותש מהחקירה, ועלול לריב עם אישתו כי הוא במצב הרוח הלא נכון.

משפטים חוזרים וזיכויים של עבריינים בבית המשפט גורמים לנו עוול קשה ביותר ותחושות כאילו עבדנו לשווא. לא תמיד מעריכים את עבודתנו הקשה באיסוף ראיות והמרת לממצאי חקירה.

במשך השנים האחרונות, חלה זילות של המדים הכחולים שלובשים שוטרי ישראל. היום, גם פקחים ברשויות המקומיות וגם אנשי חיל האוויר לובשים מדים כחולים דומים לשלנו, וגורמים לנו לא להתבלט בציבור ולא לזכות לייחס מתאים בציבור.

אדוני,
הקרבתי את השבתות שלי כדי לבצע עבודות שיטור במגרשי הכדורגל בשבת. גם במגרשי הכדורגל הקשים של קריית אליעזר בחיפה וגם בבלומפילד שבתל אביב. כבר תקופה ארוכה שלא זכיתי לראות משחק כדורגל בישיבה. תמיד בעמידה, מול קהל שזורק חזיזים, בקבוקים, ירקות ויריקות לכיוון המגרש.

במגרשי הכדורגל התמודדנו מול קהל קשה. לפעמים נאלצנו לנהוג באלימות קשה מול נוער שלא ידע לשים מחסום לפיו, וקילל במילים קשות עובדי ציבור מסורים.

מעמדנו הציבורי כשוטרים נמצא בשפל מזה תקופה ארוכה. פעם, עוד היו הנחות לשוטרים בדוכני הפלאפל. היום, זה נדיר למצוא דוכן פלאפל שימכור פלאפל בהנחה לשוטר.

הנסיעות חינם שאנחנו מקבלים באוטובוסים וברכבת ישראל, לא מצליחות לצמצם את הפחד האישי שלנו ממחבלים מתאבדים. אנו חשופים לסכנה 24 שעות ביממה. לא רק ממשפחות פושעים שהכנסנו לכלא, אלא גם מהאזרח הקטן.

כולי תקווה שאמצע אוזן קשבת אצלך. זה לא רק מכתב אישי ממני אליך, אלא גם פנייה מאלפי שוטרים שעושים עבדתם נאמנה בשמירה על בטחון המדינה.


בכבוד רב,

אפרים יסקוביץ', שוטר מסור