תצהיר

הנני הח"מ  אלי גור ת.ז. 063232631    לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת וכי אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא אעשה כן, מצהיר בזה בכתב כדלקמן :

תצהירי זה ניתן בתיק 13096-11-10 .

לטעמי ולשיטתי בכל הצניעות  כל טענת המרמה אינה אלא טענת הבל פה, הנסתרת ע"י המסמכים המצויים בתיק תמ"ש 41700/01. השופטת עליסה מילר בהחלטתה למחיקת התובענה על הסף נדרשה לעניין סיכוייה, חרצה דינה של התובענה לשבט, תוך שהיא שוללת ושללה גרסת התובעים מן היסוד. נטל הראייה הרובץ על הטוען למרמה כבד מנשוא, ובוודאי לא די בטענה בעלמא להרמת הנטל. אף על פי כן לא אסתפק בטענה שנטל הראייה לא הוכח, אלא אציג משנה סדורה של עובדות וראיות פוזיטיביות השוללות מן היסוד את גרסת התובעים.

הרקע והשקולים למינוי כונס נכסים

1.       המפתח להבנת מערכת היחסים של המשולש תובעים – כונס נכסים – קונה טמון בהכרת הרקע העובדתי והמניע למינויו של הנתבע 2 ככונס נכסים בשנת 2001, לבקשת בני הזוג. כלום מדובר בסכסוך בין בני זוג שהוביל להליך ? לא מיניה ולא מקצתיה.

2.       לאחר שערעורו של התובע לבית המשפט העליון על הרשעתו בתיק מס הכנסה בביהמ"ש המחוזי (כב' השופט משה טלגם ז"ל) נדחה, כמו גם ערעור המדינה על קולת העונש ע"פ 5557/96 ו-6032/96, נותר בעינו הקנס שהשית עליו בית המשפט המחוזי בסך מליון ש"ח ומאסר בפועל לתקופה של שנה. הקנס היה ללא חלופת מאסר, ולכן החליט התובע שלא לשלמו ובשל כך הועבר הטפול בגבייתו למרכז לגביית חובות.

3.       בעקבות זאת הוטלו בשלהי שנות ה-90 עקולים על נכסי המקרקעין של התובעים והיה חשש כי המדינה תבקש למנות כונס נכסים מטעמה למימוש הנכסים.

4.       על מנת לסכל את המהלך עתרה התובעת בעצה אחת עם התובע למינוי כונס נכסים במסגרת תובענה לפירוק השיתוף, מבלי שהיה כמובן כל סכסוך או מחלוקת בין בני הזוג התובעים. הראייה היא שזמן קצר לאחר הגשת התובענה, ארזה התובעת מטלטליה ויחד עם ילדיה היגרה מן הארץ והצטרפה לתובע בארה"ב.

5.       מינוי כונס נכסים לפירוק שיתוף מונע מכל נושה לממש את הנכס בהליכי הוצל"פ למרבה במחיר, ומותיר למעשה את השליטה המלאה בנכס אצל התובעים.

6.       מאחר שהנכס נשוא תיק זה לא שימש למגורי התובעים היה ברור כי אם יתמנה כונס נכסים שייכפה על בני הזוג, ע"י מי מבין הנושים מבחוץ ניתן יהיה למכור אותו כפנוי ללא כל קושי, כאשר לתובעים אין כל שליטה על התמורה ומה שיוותר ממנה. במועד מאוחר יותר הוגשה תובענה לפירוק שיתוף גם ביחס לדירת מגוריהם של התובעים, גוש 6444 חלקה 40 בביהמ"ש לענייני משפחה בכפר סבא שנפתח רק לאחר הגשת התובענה הראשונה בביהמ"ש לענייני משפחה ברמת גן.

7.       כאמור כעבור חודשיים בלבד מאז מוניתי כונס נכסים ולאחר שנעשה נסיון ראשון למכור את הנכס עוד בהיותה בארץ אך ללא הצלחה, ארזה התובעת את חפציה באוגוסט 2001 , ויחד עם שלוש מבין ארבעת ילדיה עזבה את הארץ אל מעבר לים והצטרפה לבעלה שעזב את הארץ קודם לכן בשלהי שנת 2000  מבלי שהתייצב להכרעת הדין בת.פ. 5494/93 בעניין מס ערך מוסף בפני כב' השופטת אמסטרדם, ביודעו כי הוא צפוי להרשעה ועונש מאסר בפועל לתקופה העולה על זו שנגזרה עליו בתיק מס הכנסה אותה סיים לרצות שנים אחדות קודם לכן. פשיטא אם כן שלא בזוג מסוכסך עסקינן אלא בזוג יונים ההולכים זה אחרי זה "באש ובמים".

8.       שיקול נוסף במינוי כונס נכסים הוא כי מאחר שסכומי העקולים של הנושים עולים על שווי זכויותיו של התובע בנכסים כמעט בלתי אפשרי למכור את הנכסים. לעומת זאת כונס נכסים מוכר את הנכס על פי צו שפוטי כשהוא חפשי ונקי מעקולים או לפי סעיף 34 א' לחוק המכר, כך שהקונה פטור מהבעיה הכרוכה בהסרת העקולים וקבלת הסכמת הנושים על כל המשתמע מכך.

9.       אין זה סוד כי ייצגתי הן את התובע ואת התובעת בעניינים נפרדים וגם בעניינים משותפים, עובר למינוי וגם שנים רבות לאחר מכן. התובעים הם אלה שהיו מעוניינים שאשמש כונס נכסים למרות שהוצע לתובע כי בן דודו עו"ד אורי חפץ יוצא משרד עו"ד סוכבולסקי – הרטבי, ייצגם אך הם סירבו.  אין זה מן הנמנע שעו"ד חפץ סירב לייצג את התובע על רקע מערכת יחסים וחוסר אמון שנוצר בינו לתובע לאור אכזבתם מתוצאות התובענה בבית המשפט השלום בפתח תקוה בתיק פירוק השיתוף עם משפחת רסין וגם בערעור למחוזי בתל אביב שנדחה.

10.     כינוס הנכסים ופירוק השיתוף לא היה הליך כפוי בשל סכסוך בין בני הזוג אלא בהסכמה ושיתוף פעולה הדדי של התובעים זהו הליך משפטי לגיטימי שריח של ניצול לרעה אכן נודף ממנו וכל תכליתו להותיר את המהלכים וההתנהלות בשליטתם של התובעים שיכולים להכתיב את כל הליכי המכירה תנאיה ועיתוייה כמו גם זהות הקונה, וכמובן התגברות על קשיי המכירה של נכסים המעוקלים לטובת נושים אחדים. התובע מצידו (נתבע בהליך פירוק השיתוף) לא התנגד להליך צירף חתימתו להסכם הפשרה ללא הסתייגות ואף יזם את הויתור על הזמנת חוו"ד שמאי, בבחינת צופה פני הנולד, ותכנון של מהלכיו בקפידה.

11.     היה ברור לי ולתובעים וגם בנם עמית שדות שהוכנס בסוד העניין כי הם אלה שינהלו את המו"מ, יקבעו מהי ההצעה העדיפה מבחינתם יבחרו את הקונה המתאים (שכן לעתיד) לפי שקוליהם וכל שאני נדרש הוא לחתום הסכם עם הקונה שיופנה אלי במחיר שינקבו, וכך היה גם במקרה זה. לא בכדי ההודעה שפורסמה הפנתה את המתעניינים בנכס ישירות לתובעים.

בקיאותם של התובעים בהליכים משפטיים והאינטראקציה בין התובעים לבנם לנתבע 2

התובע

12.     אין זה הוגן לרתום את עברו הפלילי של התובע כדי להטות את הכף לטובת מי מבעלי הדין. אם כי ברור מן העובדות כי אלמלא עברו הפלילי והקנסות שהושתו עליו לא היו נדרשים כלל התובעים לממש נכס כלשהו.

          אך גם אם נתעלם מעברו הפלילי של התובע שבוודאי רחוק ממעמד של "חוזר בתשובה"  הרי שלא ניתן להבין את דפוסי החשיבה שלו ללא הבנת הרקע הפסיכולוגי והפסיכיאטרי שלו. בודאי תמוה כיצד מערכת יחסים של 20 שנה מסתיימת בייחוס קנוניה לעורך הדין, שליווה אותו ברגעים הכי קשים בחייו.

          התובע מוגדר כסובל מהפרעת אישיות גבולית נרציסט, ועם תסמונת פרנואידלית עם תובנה חלקית למצבו מה שמסביר כיצד הפך אותי מחבר לאוייב בן רגע. ראה לעניין זה חוות דעת הפסיכולוגית מיום 7.2.93, של הפסיכולוגית המוסמכת ענת טלרנט. התובע מוגדר כ"סובל מהפרעת אישיות נרציסטית, ירידה חדה בתפיסת המציאות, דימוי עצמי מוקטן, ובעית גבולות" וכמי שזקוק לטפול פסיכיאטרי ומהכרותי עמו אינו מקפיד לקחת  את התרופות להן הוא נזקק למעט קסנקס. כמובן אין בזה כדי להפריך גרסת התובעים, אך הרקע האישי של התובע חשוב ביותר להבנת המניע לעלילה כלפיי.  

          חוות הדעת הפסיכולוגית רצ"ב נספח 1.

          אין כל ספק שמאז הכנת חוות הדעת בשנת 1993 מצבו של התובע רק הלך והדרדר בשל הבדידות שחווה בחו"ל, מעשי סדום וההתנכלויות המיניות שחווה בבית המעצר בקפריסין, מצד שבח"ים יוצאי מדינות ערב שנעצרו עמו, וכך גם בכלא מעשיהו. דומה שאישיותו של התובע הינה המוטיב המרכזי בהתנהלותו, אחרת לא ניתן להבין כיצד הוא ממציא גרסה הזויה שבראש וראשונה מסבכת את בנו עמית שחתום על קבלת הכספים לפי הוראה בלתי חוזרת, ומה שיש לו לעמית לומר "עשיתי טובה להורים" "אלי גור אמר לי" (ראה ח"נ בקשר לצו מניעה) "מותק של ילד", רק שהוא לא מסוגל לקחת אחריות ומתנהג כבת יענה. (ראה לעניין זה ח.נ. בבקשה לצו מניעה). זהו עורך-דין המנהל משרד עצמאי מתנער מאחריות למעשיו ומחדליו גם כלפי הוריו. כפי שיוכח להלן אינני "מנהל" את אביו ולא כל שכן את בנו.  

בקיאותו של התובע בתחום המשפטי

13.     בחוות הדעת הפסיכיאטרית קבע המומחה ביחס לתובע כי "בתוכן התעסקות בנושא המשפט"  . אמנם אין לו השכלה פורמאלית,אך התעסקותו בתחום הינה אובססיבית  נמנה להלן כיצד הוא מביא לידי ביטוי את ידיעותיו, וכישוריו המשפטיים, לטוב ולרע.

          1.       בסוף שנות ה-90 בעת שהתובע ריצה עונש מאסר לתקופה של שנה בגין עבירות לפי       פק' מס הכנסה, לאחר שערעורו לביהמ"ש העליון נדחה כאמור, הגיש בעצמו עתירה לבג"צ על תנאי העסקתו. התובע עתר לקבוע כי דין אסיר כדין עובד לעניין תנאי      העסקתו.

                   התובע הכין את העתירה ואף ייצג את עצמו (בג"צ 1163/98).

          2.       למרות שהורשע בתיק מס הכנסה מה שחייב אותו להודות בעבירות בתיק מס ערך       מוסף, בחר התובע לכפור בעבירות בפני כב' השופטת אמסטרדם. ת.פ. 5494/93.

התובע ניהל תיק הוכחות בגפו ללא ייצוג במשך 7 שנים, חקר עשרות עדים, טען          בע"פ בהחלטות ביניים, התנגד להבאת ראיות, ומירר חייו של עו"ד דורון ויסמן שייצג את מס קנייה ומע"מ.

                   התובע גם "השכיל" לנהל משפט זוטא ביחס להודאתו למרות שזו אומצה ע"י בית        המשפט המחוזי בתיק מס הכנסה, שנים רבות קודם לכן ללא התנגדות.  

                   תוך כדי המשפט זייף תעודה רפואית בנסיון להוכיח כי לא היה כשיר בעת גביית          ההודאה, וכך הורשע גם בעבירת זיוף, ושבוש הליכי משפט . ראה לעניין זה הביקורת החריפה שהעביר עליו הרכב השופטים ברלינר בע"פ 71730/04 להלן.

          3.       התובע ייצג את עצמו בגפו בת.פ. 1645/92 ות.פ. 1108/91 בפני כב' השופט פרגו בבית    המשפט השלום בכפר-סבא חקר עדים, הגיש סיכומיו טען לעונש והזמין עדי אופי.

                   התובע עשה כך לאחר שפיטר את עורכי הדין שלו, עו"ד שמואל צאנג המנוח ואנוכי.

          4.       בכל השנים בהם יוצג על ידי דרש לקבל העתקים של כתבי הטענות, השיא עצות                      וביקש לשבץ           תקונים, נתן  הנחיות כך היה גם כשהיה מעבר לים, משם נהג להנחית עליי משימות להעביר לי הוראות לעיון בבקשות ולהעיר דעותיו.

                   לא אחת הכתיב לי התובע את השאלות בח"נ בתיקים בהם יוצג על ידי, וגילה מעורבות רבה בניהול המשפט. ראה עמודים רבים בכתב ידו בתובענה של תפוז    אנשים למתן צו מניעה נגדו.

                   מצורפים חלק ממכתבים ופניות ששלח לי התובע במשך השנים  הכוללים הוראות,      עצות משפטיות מובהקות וטענות "יצירתיות" שלא מביישות עורכי דין. הוא חושף ידע אם כי לא תמיד הבנה בענייני תאגידים, אחריות מנהלים, מקרקעין, חוזים ועוד.

נספחים 2א' – 2 י"ח.

          5.       הנתבע יזם, ניסח וייצג את עצמו בבקשות שונות בפני בית המשפט בענייני מס הכנסה, בעניינים אזרחיים, חלק מעתירות האסיר שהגיש נוסחו על ידו ואף טען             לעצמו.

          6.       התובע מחזיק את הפדאו"ר ובהיותו מומחה בתחום עבירות המחשב יש לו נגישות       למאגרי נבו ותקדין מבלי להיות מנוי ולשלם עבור השרות.

          7.       התובע שלח מכתבי דרישה ומכתבי התראה רבים לגופים עסקיים עמם היה קשור       במתן    שרותים שונים.

          8.       התובע ערך וניסח הסכמים עסקיים, וייצג את עצמו ללא עורכי דין בחוזים רבים,         חלקם חוזים מורכבים וארוכים.

איפיון העבירות של התובע והיותו עבריין סדרתי ומתמשך עד כתיבת שורות אלה

14.     סוגי העבירות בהן הורשע התובע בראש וראשונה עבירות מתמשכות ושיטתיות של העלמת הכנסות באמצעות תוכנה מתוחכמת שפיתח.  האידיאולוגיה המנחה אותו כאנרכיסט בלתי נשלט שלא לשלם מס, עולה בקנה אחד גם עם תכנון המס בתיק זה, אגרסיבי כככל שיהיה.

          גם את ילדיו הוא חינך לשנאת הממסד ובהשפעתו הרבה אף אחד מילדיו לא שירת בצה"ל.

15.     מאז שחרורו מהכלא בשלהי שנת 2007 מנהל התובע אתר לתכנים פורנוגרפיים ומשלוח הודעות דואר זבל. שם האתר NOIPMAIL המאפשר משלוח הודעות זבל תוך הסתרת כתובת ה-IP של  השולח.

העבירות בהן מעורב התובע לאחר שחרורו מבית הסוהר.

16.     למקרא תצהירו של התובע ניתן היה לחשוב שהוא על תקן של "חוזר בתשובה" האמנם? מדוע מזכירים את עברו מלפני 20 שנה. רוצה לומר מאז השתנתי.

          התובע פשוט העתיק את זירת הפשע לאינטרנט שם הוא יכול לפעול באין מפריע ולהקשות על המשטרה להשיג ראיות להפללתו.

          כך נעצר התובע ושוחרר בערבות ביום 4.5.08 בגין עבירה של משלוח דואר אלקטרוני מאיים לשופטים שהכריעו בעניינו הפליליים, ובכללם השופטת אמסטרדם. – נספח 3.

          ביום 1.7.08 נעצר התובע בגין ביצוע עבירה של חדירה למחשב המרכז לגביית חובות של הנהלת בתי המשפט ומחיקת חוב בגובה של 12 מליון ש"ח. אמנם המדינה הגישה כתב אישום נגד משה הלוי אולם התובע כעד תביעה עיקרי התגלה כמשענת הקנה הרצוץ ובית המשפט בירושלים זיכה את הנאשם מכל אשמה תוך שהוא מותח ביקורת על המדינה ועל התובע, וקובע שהוא שהוא נושא באחריות לביצוע העבירה וחלקו אף גדול מזה של הנאשם.

עו"ד עמית שדות  נחקר אף הוא במשטרה בפרשת החדירה למחשב של המרכז לגביית חובות וכינה את אביו שגולש 20 שעות ביממה "כסוג של סטייה" חדשים רבים לא דיברו התובע ובנו ביניהם ופעלתי ללא ליאות לעשיית שלום.

הודעת עמית שדות במשטרה – נספח 4.

          הודעת חשוד של התובע במשטרה – נספח 5.

17.     בשנת 2009 על רקע השמצות הדדיות בבלוגים באתר "תפוז אנשים" בינו לבין העיתונאי משה הלוי מעכו סתם התובע את הבלוג של תפוז ואיים על מנהלת האתר כי אם לא ימחק הביטוי "נאוה המוצצת" מן האתר הוא יפגע בה ובאתר, והוא אכן גרם לנפילת האתר ושבוש התעבורה בו.  התובע בשל התסמונת הפרונאידלית פשוט ייחס את הביטוי לאשתו התובעת משום מה, כאילו שרק לאשתו קוראים נאוה.

          תפוז נאלצה לפנות לבית המשפט למתן צו מניעה שיאסור עליו גלישה לאתר. למרות צו המניעה המשיך התובע להפר את הצו מה שאילץ את נציגי תפוז להגיש בקשה לפי פק' בזיון בית המשפט וביהמ"ש השלום בפתח תקוה השופט גולדין הוציא צו לפי פק' בזיון ביהמ"ש נגד התובע, אולם התובע המשיך להפיר  את הצו יום יום ושעה שעה. (ת.א. 749-02-09).

          צו מניעה זמני מיום 2.2.05 מצ"ב – נספח 6.

החלטת כב' השופט אהרן ד. גולדס בעניין צו הבאה מיום 13.10.09 – נספח 7.           

          ההחלטה לפי פק' בזיון בית המשפט – נספח 7א'.

בקשה למתן צו מניעה– נספח 7ב'.

18.     צריך פשוט לקרוא ולא להאמין לאיומים שכתב התובע בבלוג של תפוז ובהודעות ששלח למנהלת האתר נעמה פלד שעתרה לצו מניעה. נצטט להלן אחדים כדי שביהמ"ש לא יטריח עצמו לנספח 7ב'  (הבקשה לצו מניעה).  

          "אם את לא מוחקת את כל התגובות הפוגעניות בי תגובה קשה תבוא מצידי ולא רק שבלוגייה לא תהיה, אלא שגם מקום עבודה לא יהיה לך"

          מה יצא עד עכשיו מזה? רק בלאגן אחד גדול שעדיין לא יצאתם ממנו וספק אם תצאו ממנו תפוז פשוט תעלם מהמפה"

          "למה אי אפשר להכנס ולקרוא את התגובות בבלוג שלך כי אני סתמתי לך אותו"

          "כנראה שבשלב כלשהו אצטרך לפעול וליתר דיוק להפעיל גורמים אחרים שממש לא כדאי להפגש אתם"

"תגובה חריפה שלי (עד היום היו רק תגובות מינוריות) תחסל את תפוז אחת ולתמיד"

"המתכנתים שלכם לא ברמה שלי וגם לא אלפית מהרמה שלי ואין ביכולתם לעצור את תגובתי שהן תמיד תגובות נגד"

האם זה האיש חסר ישע וחסר אונים שהייתי מעלה בדעתי להתעמת או להתעסק איתו? בבקשתו לבית המשפט הוא אף טען כי הוא נתון להשפעת סמים, אלא שההיתר לשמוש בקנאביס שאושר לו ע"י ד"ר יהודה ברוך מביה"ח אברבנאל ניתן רק בחודש ספטמבר 2010,  דהיינו שלושה חודשים לאחר שההסכם אושר בנוכחותו ולאחר שקבע את מתווה העסקה עם בנו ועם הקונה.  

19.     התובע שולט ומנהל ענייניו ביד רמה, מודע לזכויותיו, ומי שחולק עליו אחת דינו לספוג נזקים כבדים וללמוד לקח, לא חשוב אם בדרך הוא מפליל את עצמו ופוגע בקרוביו, דוגמת בנו, אשתו והח"מ.

          גם בתיק דנן  הוא זה שמכתיב את המהלכים ואופן ההתנהלות ואף לא אחד מן המעורבים. עורכי הדין הם אך עושי דברו בגבולות המותר כמובן. לא ניתן יהיה להסתיר זאת מבית המשפט, במהלך הדיון. התובע אחוז תזזית מגיב באימפולסיביות מנומסת, וכל מחלותיו נעלמות לפתע. רק כשהוא יצטרך להחקר הוא יבקש לשבת בגלל "מחלתו".

20.     התובעת

          ניחא התובע אבל התובעת כלום לא באשה ישרת דרך מדובר הרי עברה נקי???.

          למראה התובעת המגלמת דמות "רוחנית" ומשמיעה דבריה בנועם ובדיבור מדוד ושקול ניתן לחשוב שאין לה יד ורגל במעשי בעלה - התובע.

          אולם מי כמוני שייצגם במשך שנים רבות יודע שרק התמיכה המוסרית המוראלית והחומרית שהיא מעניקה לתובע גם בתיק זה מאפשרים לו להתנהל כך במשך למעלה מ-20 שנה להטריד את מערכת בתי המשפט תוך שהוא פוגע בזולתו ובבני משפחתו עד כי כולם הדירו רגליהם מביתו, ונמנעים מכל קשר עמו, והוא נותר ספון בעלית הגג בחדרון קטן דמוי צינוק ומשם מנהל מלחמת server נגד כל העולם.

          התובעת נוטלת חלק פעיל בנסיון לחפות על התובע שמתבטא בשבוש ראיות היא מחזיקה בסיסמאות וקודים שהקלדתן משמידה ראיות במחשב שעלולות להסגיר את התובע כמי שמטריד את זולתו באינטרנט.

          התובעת החזיקה בסיסמא שנועדה להשמיד את תוכנת המחשב ששימש להעלמת הכנסות אולם המחשב נתפס ע"י רשות המסים לפני שעלה בידה לעשות כן. שנים רבות בכל הזדמנות שהיתה לו נהג התובע להשמיץ אותה עד כמה היא לוזרית שלא עלה בידה לחבל בתוכנה "ותרמה" להסגרתו של התובע למס הכנסה ומס קנייה  וביסוס כתב האשום נגדו.

          לא אחת ביקשה התובעת את התערבותי למנוע מבעלה ביצוע מעשיה או עבירות שעלולות היו לפגוע בה. לא אחת הביעה את יאושה וייחלה למותו לנוכח הנזק הרב שנגרם למשפחה. אולם כל אימת שנעצר הוא זכה לתמיכתה וצידדה במעשיו ללא עוררין.

התובעת היא זו שמממנת את ההוצאות הכספיות הכרוכות בניהול האתר NOIPMAIL שמופעל ע"י התובע באמצעותו פוגע התובע בכל מי שלדעתו ראוי להפגע, וזאת באמצעות משלוח דואר זבל בכמות הגורמת לסתימת תיבת הדואר, ומשלוח תכנים פוגעניים הכוללים תכנים פורנוגרפיים, קללות ואיומים קשים לפגיעה בגופם של קרבנותיו, והשמצות כלפי חברות הקשורות עמו שפשוט הרגיזו אותו וכיו"ב, תוך שמוש בתוכנת PROXY, המקשה על איתור כתובת ה- IP ומותיר את חוקרי יחידת המחשב של משטרת ישראל חסרי אונים.

21.     פסק הדין נגד הנתבע 2 (נספח 2 לתצהיר התובע)

          התובעים מבקשים להבנות מפסק דין בעניין אזרחי שניתן נגדי. אם זה מה שהעלה התובע נגדי בחכתו אין לי אלא להביע קורת רוח. מדובר בקביעת מהימנות במשפט אזרחי. בית המשפט העדיף את גרסת היתומים יורשי עזבון המנוחה, וניתן לומר שזה די מתבקש מבחינת נטיית הלב.  באותה מידה הוא יכל להעדיף גרסתי אלמלא ביתומות עסקינן. בסופו של דבר פסק הדין לא מייחס לי הפרת חובת נאמנות, ולא שלל זכותי לקבל כספים מבנה של המנוחה שגם הוא שלח יד בנפשו, ובשל כך נבצר ממני מלהעידו.

סכום התביעה לא עלה על -. 70,000 ש"ח, ולא נדרשתי לערער שכן זכיתי בסופו של דבר להפרע מלוא הסכום מהעזבון של המנוח.  

          הוא הדין ביחס להרשעתי בלשכת עורכי הדין, מדובר בעבירה של אישור תצהיר של התובע, שלא בפניי  בשנת 1989. בסופו של דבר בת.פ. 610/92 קבע השופט גלין שהתצהיר נחתם ע"י התובע והרשיע אותו בעבירה של מסירת תצהיר כוזב. בגין העבירה הושת עליי  עונש מינורי של השעייה לחודשיים ימים בלבד.

22.     עמית שדות

          התמחה במשרדי לפני כ- 10 שנים. גם לאחר סיום ההתמחות כשעבד בתמח"ת כפרקליט נהג להתקשר למשרדי להתייעץ עמי, ובענייני פרקטיקה גם עם המזכירה שעזרה לו במילוי טפסים אלמנטרי ושמוש בתוכנות במשרדי.  ביקר לא אחת במשרדי גם לאחר שסיים התמחותו והיתה לו כניסה חופשית ונגישות לכל תיק או מסמך  גם בהעדרי  וזכה לאמון מלא ממני. לא אחת כדי שלא להטריח עצמי לבית הוריו שהתקשו להגיע לתל אביב היה מחתים אותם על מסמכים שונים שביקשתי ממנו.  היתה לו גישה חופשית לכל תיק וגם לתיקים של הוריו – התובעים.

          עמית שדות הוא בעל השליטה בחברת נטרפיק  המחזיקה את אתר האינטרנט המשמש לתובע למשלוח דואר זבל בידיעה שהדבר אסור עפ"י חוק. המשולש הזה הסימביוזי של שיתוף פעולה הדוק בין התובעים ובנם חושף התנהלות עבריינית וחיפוי הדדי, בביצוע עבירות חמורות של משלוח דואר זבל בכמות סיטונית הגורמת לשיבוש תעבורה באינטרנט, קריסה של אתרים ומטרד. בחקירתו בבית המשפט בירושלים בפני השופט טננבוים הודה בכך שהוא יודע שהדבר אסור על פי דין . ראה פרוטוקול הדיון בת.פ. 9497/08 מ"י נגד משה הלוי בחקירתו הנגדית וכמובן בחקירתו במשטרה נספח 4 לעיל.

23.     יחסי האמון

          יחסי האמון לא נוצרו יש מאיין ולא באו לעולם ביום אחד. כעולה מכתב התביעה שהגשתי נגדם. הסכמתי כאמור לדחות תשלום שכר טרחתי עד שירווח להם או עד למימוש הנכסים.

          בין העניינים שטפלתי בתובע ואשתו היו גם תיקים פליליים ובקשות מעצר. הטפול כלל ביקורים בחדרי המעצר ובבתי הכלא בהם נכלא. מטבע הדברים במצבים כאלה התובעים התייחסו אליי כאל מושיע. עו"ד פלילי הינו על תקן פסיכולוג ועובד סוציאלי בצד עבודתו כמייצג.  התובעים ידעו כי טובתם עומדת לנגד עיניי מעל כל שקול אחר והם השתכנעו בנאמנותי כלפיהם בתוקף תפקידי כעורך דין.

          העתק כתב התביעה רצ"ב – נספח 8.

24.     פעמים אחדות בלבד בשנה נהגתי לפקוד את ביתם בדרכי לביתי צפונה משם, כדי להקל על התובע שהרבה להתלונן על מחלתו, (שלגביה קבעו הרכב השופטים ברלינר בע"פ 71730/04  כי יש חשד כבד למניפולציות), כשהיה העניין טעון התייעצות או טפול או חתימה או הכנת מסמך. כן נהגתי לפגוש את התובע ביחידות בבתי קפה באזור השרון ונהג לשפוך בפניי את מר ליבו, וכך גם את התובעת ביחידות, במיוחד לאחר שהתובע עזב את הארץ  בשנת 2000 ולפני שהצטרפה אליו מארה"ב באוגוסט 2001.

          הן התובע והן התובעת ביקרו לא אחת בביתי אם כי בנפרד.

25.     ביום 3.12.98 תפסו בעלי תפקיד בהוצל"פ את מכוניתו של בנו של התובע, בגין חוב לבנק דיסקונט וכדי לשחרר את המכונית לאלתר נזקק לשיק בנקאי או שיק של עו"ד. מסרתי לו שיק משוך על ידי על מלוא הסכום מבלי שהתחייב להחזיר לי במסמך כלשהו – נספח  9.

וכך הוא כותב לי "תודה על העזרה ....רק השיק שנתת לי איפשר את שחרור הרכב..... אעבור הבוקר אצל ריקי להחזיר את הכסף".

26.     בחודש אוגוסט 2001, לאחר שקודם לכן פגשתי את התובע בניו יורק, נזקקו התובעים להלוואה  כספית כדי לשכור דירה בפרבר יוקרתי באזור סאן פרנסיסקו וכן למחייה. נשאלתי אם אוכל לסייע להם בהלוואה ממקורותיי או ממקורות אחרים עד למימוש הנכסים שהופקדו בידי (בסיוע בנם עמית שדות שנותר בארץ) נעניתי לבקשתם בחיוב והעברתי לחשבונה של הנתבעת סכום העולה על 220 אלף ש"ח מבלי שהחתמתי אותה על התחייבות כלשהי לפרעונה אלא בטחתי בה. תמוה בעיניי, שהתובעת שחיה בצניעות ובחסכנות משתכרת סכום של כ -. 5,000 ש"ח לחודש, לא "הבחינה" כי סכום בלתי מבוטל הופקד אישית בחשבונה כאילו אירע לה נס משמים, ובחוצפתה טענה בבית המשפט השלום בפתח תקוה כי היא זו שהלוותה לי כספים בשנת 2003.  ובכלל גם לו נזקקתי להלוואה, בוודאי לא הייתי פונה לתובעים שמצבם הכספי לא שפר עליהם, מה גם שיש לי מקורות רבים להשגת מימון בנקאי או חוץ בנקאי.

          העתק פרוטוקול הדיון בתא"ק 10659-02-11  – נספח 10.

27.     התובעת שהיתה כ"כ נרגשת לנוכח המחווה לאחר שהעברתי לחשבונה בבנק דיסקונט סך של -. 105,607 ש"ח ע"ח ההלוואה לפני נסיעתה העניקה לי ספר במתנה בצרוף הקדשה, אישית אצטט חלק ממנה :

          "היום אני יוצאת למסע. מסע במובן הרחב של המילה. ובאיזה שהוא אופן אתה לוקח בו חלק חלק משמעותי.... בעיקר אני רוצה להגיד לך תודה. נאוה"

          העתק ההקדשה שעל גבי הספר מיום 10.8.01 רצ"ב – נספח 11.

עותק 3 הפקדות לחשבונה בבנק דיסקונט   - נספח 11א'.

28.     התובעת אף "הגדילה לעשות" מיוזמתה והפקידה בידי יפוי כח נוטריוני כללי שנחתם בפני נוטריון באזור מגוריה ביחס לכל פעולה בנכסיה כדי שאוכל גם לפעול בחשבון הבנק שלה ולהעביר לה את כספי המימוש, ולעשות כל פעולה בשמה, בעת שהיא שוהה בחו"ל, כדי שלא תצטרך לחזור ארצה.

          יפוי הכח – נספח 12.

          אלמלא ההלוואה שנתתי לה לא יכלה התובעת להצטרף לבעלה עם ילדיה. כמה הזויה טענתה שהיא הלוותה לי כספים, כאשר לא היה ביכולתה לשלם לי כל סכום עבור שכר הטרחה המגיעה לי  עבור העניינים השוטפים הרבים שטפלתי עבורה ועבור התובע כפי שעולה מכתב התביעה.

          לפני נסיעתה לארה"ב הגיעה התובעת אליי הביתה, פגשה את אשתי, נפרדה מאיתנו ואף טרחה להזמין אותנו לבקר אותה בארה"ב.לדבריה המקום "אואיי" הינו חלומי.

29.     פרעון ההלוואה התאפשר בעקבות מותה של אמו של התובע לאה יצחקי ז"ל שהורישה מחצית העזבון לנכדיה (ילדי התובעים). כמובן טיפלתי בהוצאת צו קיום צוואה, והתובע הורה לתובעת לפרוע את ההלוואה, לאחר שביום 28.4.03 קבלה התובעת מגיסתה (אחותו של התובע) סך של -. 297,937 ש"ח וחלק מן הסכום שימש אותה לפרעון ההלוואה.

          עם מותה של אמו התברר כי עוד בחייה נאלץ התובע ללוות ממנה סכומים נוספים למחייה בארה"ב, ואלה קוזזו בהתחשבנות בינו לבין אחותו, בהתאם לדו"ח ששלחה אליי אחותו ורדית צרפתי.  

          אישור הפקדה לחשבונה של התובעת בבנק דיסקונט סניף הוד השרון – נספח 12א'.

          אגב חשבון הבנק של התובעת קיים עד היום.

30.     מערכת יחסי האמון נמשכה כל השנים. כך בשנת 2003 כאשר התובע שהה בקפריסין ביקש ממני לרכוש עבורו שרת ולאחסנו בחוות שרתים בארץ כדי שיוכל לשלוח דואר זבל בכמויות עבור פירמות בינלאומיות ולקבל מהם שכר עבור שרותיו.

31.     רכשתי עבורו את השרת ושילמתי עבורו ועבור האיחסון סכום של -. 20,020 ש"ח.

          העתק קבלות רכישת השרת והאחסנה – נספח 13.

32.     באוגוסט 2004 נעצר התובע בקפריסין באשמת שהייה בלתי חוקית בעקבות סכסוך עם תושב מקומי ברשת האינטרנט, גורש ארצה, ונעצר בהגיעו לנתב"ג. לאחר מאסרו עפ"י גזה"ד של השופטת אמסטרדם נאסר.  הודיע לי מבית הסוהר במעשיהו כי לא יוכל להחזיר לי את הסכום ששילמתי לו עבור השרת והורה לבנו עמית שדות להכין המחאת זכות שתאפשר לי גביית החוב ממימוש הנכס.

          המחאת הזכות ע"ס -. 20,020 ש"ח  רצ"ב – נספח 14.

          לשאלת ב"כ התובע בבקשת רשות להגן בתא"ק 10659-02-11 אם אני חייב להם כספים משנת 2003 מדוע חתמו על המחאת זכות בשנת 2004, השיבה התובעת כי לא קראו את כתב המחאת הזכות למרות שנחתמה בפני בנם, וכי הם חתמו לי על כל מה שביקשתי, בלי לקרוא. (נספח 10 לעיל).

33.     למרות יחסי האמון ביננו מאז ומתמיד התובע הוא עצמאי, דעתן ומעורב ודרש להתעדכן להעיר הערותיו להוסיף טיעונים וכיו"ב. הענקתי לתובעים את זכות התגובה ושקול הדעת כיצד לנהוג, כי הסיכון הוא שלהם בסופו של דבר. וכך נהגתי גם במכירת הנכס, הן בהעברת טיוטות והן במסירת מסמך נפרד עליו חתמו בפני בנם עמית על אימוץ ההסכם שנמסר להם ע"י בנם.

          כאמור עמית שדות יצא ממשרדי עם שני עותקים של ההסכם שאחד מהם מיועד להוריו ואחד לנתבע 1, כאשר תוקף ההסכם הותנה בכך שהוריו יחתמו על כתב ההסכמה בפניו. רק לאחר שהחתים אותם הוא היה אמור להעביר עותק לנתבע 1. ברור שהנתבע 1 לא היה מעביר את הסך של -. 65,000 ש"ח מקדמה ע"ח התמורה (5%) אלמלא קבל מעמית את ההסכם באותו מעמד. לכן טענתו בח"נ במסגרת הבקשה לצו המניעה לפיה הוא לא זוכר שמסרתי לו את ההסכם מופרכת, ויפה עשה שלא החציף פנים בשקר גס אלא הסתפק בביטוי הצפוי "לא זוכר".

דפוסי הפעולה של התובע בחירת קורבנותיו ומעלליו המשליכים על המקרה דנן

להמחשת דפוסי הפעולה של התובע המתבטאים ברדיפה אישית של כל מי שחלוק עליו, והפיכתו לאוייב פשוטו כמשמעו יובאו להלן מקרים אחדים:

34.     עו"ד דורון ויסמן – ייצג את התביעה בת.פ. 5494/93  מע"מ ומס קניה בפני השופטת אמסטרדם. התובע הגיש נגדו תלונה על מסירת הודעות כוזבות לבית המשפט כדי לרפות את ידיו מהמשך ניהול התובענה נגדו. התובע לא השלים עם הודעת המשטרה לסגור את התיק והגיש ביוזמתו ערר ליועץ המשפטי ביום 11.2.98  – נספח 15.

          ניתן להבחין "ברדיפה האישית" של עו"ד ויסמן שרק עשה את המוטל עליו בשרות המדינה.

35.     עו"ד עמרמי – ייצג את בנק לאומי בתביעה אזרחית נגד התובע, ונקט נגדו בהליכי הוצל"פ התובע לא השלים עם "רדיפתו" ובתגובה "שרף" פעם אחר פעם את מכשיר הפקסימיליה של עו"ד עמרמי באמצעות משלוח עמודים מושחרים מהמחשב לפקס של עו"ד עמרמי שהתלונן במשטרה. בסופו של דבר עו"ד עמרמי נעתר לפנייתו לסגור את התיק בפשרה והודיע לבנק לאומי "שהתובע סובל מבעיות נפשיות" כדי להצדיק סגירת                                התיק    – נספח 16.

36.     עו"ד רקפת מוהר  - פרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז מרכז בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב על הרשעתו בעבירות מרמה זיוף גניבה בידי מורשה, הוצאת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בת.פ. 610/92 בפני השופט גלין בנתניה, צירף לערעור נספח בו העלה האשמות חמורות על שיתוף פעולה וקנוניה בין המתלוננים המשטרה והפרקליטות שנועדו לתפור לו "תיק". ביהמ"ש המחוזי העביר עליו בקורת חמורה ודחה את הערעור ע"פ 70400/99 (הרכב השופטים גרוס, קובו, רובינשטיין). תגובתו מאששת קביעת הפסיכיאטר הקליני על תסמונת פרונואידלית ממנה סובל התובע.

37.     פתיחת מכון ליווי  – התובע פתח בית בושת במסווה של הוסטל בשנת 1989 ברחוב משעול יעקב 5 בתל אביב. לימים השותף נישל אותו מחלקו. תביעה אזרחית שהגיש התובע היתה אמורה לידון בפני השופט גורפינקל בביהמ"ש בהרצליה להשבת הסכומים "שנגזלו" ממנו. מחשש לחשיפת הפעילות האמיתית של ההוסטל, כמכון ליווי מחק את התביעה ושכר שירותיהם של ארגוני פשיעה לגביית סכום ההשקעה בסך  52,000  $. בסופו של דבר יצא כשידיו על ראשו.

          עותק מן ההסכם שניסח התובע ללא יעוץ משפטי – נספח 17.

          בהקשר זה יצויין כי מדובר בכספים שהתובע העלים ממס הכנסה שהמדינה לא הצליחה לשים עליהם יד ולכן הוא ביקש להשקיע אותם בעסקים מפוקפקים, דוגמת העסק דלעיל.

38.     אמון רמזי ואלכס מוטליס בעלים של חברת המחשבים "בינת" – חבריו ושותפיו שהפכו בן לילה קורבנות של הונאה, מרמה ופגיעה בעסק מחשבים שלהם שהוביל להגשת כתב אישום נגדו והרשעתו בשנת 1996, ע"י השופט גלין בהרצליה, בת.פ. 610/92. ערעור שהוגש על ההרשעה נדחה.

39.     עו"ד נועם פלד – על רקע מחלוקת עסקית עמו זייף התובע את חתימת עו"ד פלד על גב השיקים כערב הגיש אותם לביצוע בהוצאה לפועל ונקט נגדו הליכי עקול והוצאה מביתו תוך השפלתו בפני משפחתו. התובע  הורשע בעבירת זיוף ונסיון להוציא דבר במרמה ע"י כב' השופט גורפינקל, בביהמ"ש השלום בהרצליה.

          לימים גם הוגשה נגדו תביעה אזרחית ע"י עו"ד פלד וניתן נגד התובע  פסק דין המחייבו לפצותו במאות אלפי שקלים. כמובן סכום פסק הדין לא שולם עד עצם היו הזה.

40.     דודי אהרון מא.ד. מזגנים – גרימת נזק והונאה לא הוגשה תלונה אך הוגשה תביעה אזרחית והתובעת שם חילטה רכוש של התובע או חברת וירומט. כמו כן הכחיש התובע חתימתו בפני עו"ד פנחס מרינסקי שהעיד כי חתם בפניו.

41.     דני זהבי  - מנהל העסקים בוירומט גרם להסתבכותו ומעורבותו בעבירות זיוף ומרמה, התובע התנכל לו לאחר שלא שיתף פעולה עמו בהונאת עו"ד נועם פלד.  

          (ראה ע"פ 71730/04 להלן).

42.     עמית שדות בנו של התובע - החתים אותו על מסמכים שגרמו לחיובו בגין חוב כלפי שמואל כהנא אותו "עקץ" התובע בסכום של -. 110,000$ דולר פסק הבוררות של השופט בדימוס גלעדי, נספח 18   ולאחרונה הוגשה נגד עו"ד שדות התראת פש"ר. (פש"ר 9618-11-11).

          החלטה בהתראת פש"ר רצ"ב – נספח 18.

43.     השופט משה טלגם ז"ל– למרות שהקל עמו כאשר הטיל עליו שנת מאסר אחת בלבד בגין העלמת הכנסות של שבעה מליון ש"ח שהתאדו, השתלח בו התובע ופגע בכבודו כאשר ביקש פסילתו ע"י עו"ד רון שפירא (לימים דיקן הפקולטה למשפטים אוניברסיטת בר אילן), בטענה שהשופט לא עיין בחומר הראיות לפני שהרשיע אותו. גם בעניין זה העבירו שופטי העליון ביקורת חריפה על השתלחותו חסרת הרסן ונטולת כל בסיס עובדתי בתובע, ודחו בקשתו לפסילתו של השופט טלגם המנוח.

בע"פ 71730/04 הביע הרכב השופטים ברלינר, המר, שיצר סלידה מהתנהגותו של התובע וכך כתבו השופטים :

          "ברם, מהראיות בתיק דנן עולה כי כאשר הנאשם מבקש לחלץ עצמו מהאישום פלילי אין לו עכבות ו/או מגבלות מוסריות, והוא מוכן לנקוט בכל דרך כולל הכתמת כל מי שלדעתו עומד בדרכו או פוגע באינטרסים שלו.

כך נהג כלפי ידידו לשעבר אמון רמזי, וכך לגבי מי שפעלו למענו: רו"ח דגן שסירב להכין מאזן "מפוברק", עוזרו ו"יד ימינו" – דני זהבי, כך גם הלין על המומחה מטעם ביהמ"ש רו"ח ניסימוב, ועל עורכי דינו בתיק האחר, והוא אף נקט בלשון בוטה ומשתלחת הן בתובע עו"ד וייסמן, והן כלפי כב' השופט טלגם שהרשיעו בתיק האחר – ת.פ. 109/91.

          מעיון בגזה"ד בת.פ. 610/92 של בימ"ש שלום נתניה, (כב' השופט גלין) עולה כי גם שם נקט בדרך דומה כלפי העדים".

          פסק הדין בערעור פלילי 71730/04  רצ"ב – נספח 19.

44.     מנהל הבנק הבינלאומי סניף הוד השרון – כיוון שלא אישר כניסתו לסניף לאחר שעות הקבלה, הגיש נגדו תלונה כוזבת במשטרת כפר סבא על גניבת כספים. כשהתברר שהכספים שנגנבו פשוט הועברו לחשבון אביו כדי להעלים הכנסות (דבר שהוביל לחשיפת העבירה של העלמת הכנסות) הוגש כתב אישום נגד התובע שנדון בפני השופט פרגו בכפר סבא. בנסיון להוכיח חפותו זייף מסמכי הבנק והפרקליטה עו"ד מלכתא חשפה את  מעשה הזיוף וכך "זכה" התובע לכתב אישום נוסף בעבירת זיוף, ובידוי ראיות.

45.     השופט פרגו בשבתו כשופט בבית המשפט השלום בכפר סבא– למרות שהמליץ לתביעה להגיע להסדר טיעון שיאפשר שיחרורו  ממעצר עד תום ההליכים, ובמסגרתו הודה  בעבירות של תלונה כוזבת וזיוף בנסיבות מחמירות כשהוא מיוצג על ידי ועל ידי עו"ד שמואל צאנג המנוח, הודיע התובע למחרת היום לשופט פרגו כי הוא חוזר בו מהודאתו וניהל בגפו את ההוכחות בסופן הורשע בעבירות שיוחסו לו. כמובן נאלצנו להתפטר. השופט פרגו בהכירו את האיש ופועלו העניק לו אוזן קשבת ונתן לו לנהל "הצגה" כראות עיניו ובסיומה הורשע כמובן. גם על פסק דין זה הוגש ערעור שנדחה (ראה גליון הרשעות קודמות להלן).

46.     טוביה מצקביץ שכנו בחלקה 40 – התובע הגיש התנגדות להגשת תב"ע נקודתי למרות שזו מיטיבה עם התובע ומעלה את ערך הנכס. הכל מתוך גישה דווקנית של עשיית רע. בשל כך התהליך וההליכים נמשכים זה למעלה מ- 10 שנים.  

          כמו כן זייף את חתימתו כערב כדי לקבל הלוואה בשוק האפור .

47.     תקוה רובינזון שכנתו לחלקה 40 -  הגישה התנגדות  לתב"ע משותפת לה ולמצקביץ באמצעות עו"ד כרמל מהוד השרון וגרם לה להוצאות משפטיות בסכום בלתי מבוטל זייף חתימתה על כתב ערבות.

48.     השופטת אמסטרדם – לפני כ- 3 שנים (לא לפני 20 שנה) שלח לה מכתבי נאצה בעקבות הרשעתו בעבירות מע"מ, למרות שהקלה בעונשו וגזרה עליו 25 חודשי מאסר בלבד. עונשו הוחמר בביהמ"ש המחוזי לתקופה של 42 חודשי מאסר.

          בקשת המעצר- ראה נספח 3 לעיל.

49.     עו"ד שאול שרצר – יצג בעל דין שכנגד בתובענה שהוגשה ע"י התובע באמצעותי, קבל מכתב הכולל נאצות  ואיומים האשים אותו באישור תצהיר של מרשו בשקר ויודעין.

          המכתב לעו"ד שרצר ותשובתו של שרצר – נספח 20.

50.     משה הלוי - פריצה למחשב המרכז לגביית חובות, הפחתת החוב ל- 2 ש"ח ונסיון להפליל את מר משה הלוי במחיקת החוב לאחר שמסר לו פרטיו האישיים לצורך כניסה לאתר. הגשת כתב האישום נגד הלוי הסתיימה בזיכוי מוחלט לאחר שהשופט טננבוים קבע כי אין ספק שהאשם רובץ לפתחו של התובע. מתברר שהמדינה שמה יהבה על משענת הקנה הרצוץ בדמותו של התובע שהיה עד תביעה עיקרי, וחוסר מהימנותו הביאה לזיכויו המוחלט של משה הלוי.

51.     שמואל כהנא – שותפו לעסקים בשנת 1997 שלל ממנו בעורמה -. 110,000 $, ובשל כך ניתן      פס"ד נגדו ונגד בנו עמית שדות – פסה"ד – נספח 21 .

52.     אינטרנט זהב

תאריך 6.3.01 מכתבו של התובע אליי מחו"ל על רקע מחלוקת עם "אינטרנט זהב"

          "אני מתפוצץ מהדברים הללו ולא עושה דבר, הן במישור הישיר של פגיעה באותן חברות באמצעות פגיעה יום יומית בשרתים שלהן ובשירות שלהן (דבר שאני "מומחה" בו) והן בפנייה לעתונות לחשיפת אותן שחיתויות והכל מאחר ואני מתבקש על ידי נאוה והן על ידך שלא לעשות "צרות" או מעשים שמביאים עליי צרות".

"אני מסוגל להשבית לחלוטין את אינטרנט זהב עד שהם יבואו ויתחננו שנקבל מהם בחזרה את הכסף שלקחו שלא כדין אבל אינני מקבל "מכם" אישור לכך אלא "איסור" לכך ואני "מתפוצץ מזה"

          בכלל כמעט אין ספק אינטרנט שלא הרגיש את "נחת זרועו" של התובע, אינטרנט זהב,           ברק      תקשורת, אקוונט ומי נותר אולי נטוויז'ן.

          מכתב התובע אליי כאמור נספח 22.

53.     ברק תקשורת – בדצמבר 2001 חיבל  התובע בשרת של חב' ברק תקשורת באמצעות משלוח דואר זבל. במכתבו של עו"ד שרביט ממשרד הרצוג פוקס נאמן שנשלח אליי נכתב "מר שדות שלח מספר רב של הודעות פיקטיביות בשמה של מרשתנו כביכול למשתמשים ברחבי רשת האינטרנט, וזאת במטרה לשבש את פעילות מרשתנו ולהוציא את דיברתה רעה. מר שדות שלח הודעות תוך התחברות שלא כדין לשרת של מרשתנו ובכך מגדיל את התעבורה והעומס של השרת של מרשתו".

          מכתבו של עו"ד שרביט מיום 18.12.01 – נספח 23.

54.     הרשימה דלעיל של "נפגעי שדות" הינה רשימה חלקית כמובן. לא הזכרתי את הרו"ח שלו שסירב לחתום על    דו"ח מפוברק ולא קרבנות רבים באינטרנט שכל חטאם שנתקלו בו. תקצר היריעה מלמנות את כל האנשים שנפלו קרבן למעלליו. כפי שציינתי לעיל   התובע אינו על תקן של "חוזר בתשובה" אלא העביר את זירת הפשע לרשת האינטרנט       והמחשבים. חוסר העניין והיכולת של יח' המחשב במשטרה להתמודד עם הפלת האתרים ושבוש פעולות המחשב תוך שמוש בתוכנת Proxy שמסווה את כתובת ה- Ip של השולח מעניקה לו כר נרחב לעבריינות מסוג חדש.

          אין לי ספק שחלק מהדמויות דלעיל מוכרות לשופטים רבים. אמנם אינני נדרש לעברו            הפלילי כדי להפריך גרסתו, הכוללת סתירות מובנות פרי יצירתו של התובע  הגורר את            בני        ביתו אל פי הפחת, אך ראוי שהאמור לעיל יהיה המסמר האחרון בארון המתים של          הגרסה של התובע, כפי שנהג לומר עליו עו"ד שמואל צאנג המנוח, ובנוסף יש בריבוי מעלליו דלעיל כדי להשליך על הבנת מניעיו הבלתי רציונליים של התובע, כאשר הוא בוחר לפתע      פתאום להפוך את עורו ללא התראה, רק כדי לספק יצר הנקם כלפי הנתבע 1 שהערים עליו       באי       הפקדת המזומן אצל כגן כפי שהבטיח לבנו ובשל רצונו למכור את הנכס ולא להיות שכנו             של התובע כפי שהבטיח לטענתו.

          לסיכום: התובע הינו דעתן מתמצא בתחום המשפט, מודע לזכויותיו. התובע יזם הגשת          ערעורים בגין כל התיקים הפליליים בהם הורשע ללא יוצא מן הכלל. ערעורים שנדחו לאור   חומר הראיות המוצק ששימש בסיס להרשעתו ודוק: חלק מן התיקים לא ייצגתי אותו אלא ייצג את עצמו או באמצעות עו"ד אחר, כמו צאנג המנוח ועו"ד ג'ון גבע. יותר משהתובע נתן       אמון בי אני הוא זה שנתתי בו אמון כאשר הלוויתי לו לא אחת סכומים ברגעים קשים     ביותר, כאשר גם אמו ואחותו וגיסו מצד אשתו סירבו להלוות לו סכום כלשהו, בנוסף     כמובן הסכמתי לייצגו    שנים רבות ולדחות תשלום שכ"ט לעתיד לבוא. התובעים היו פשוט אבן  ריחיים על צווארי וניצלו את האימפטיה שרחשתי כלפיהם לרעה, לכן כשקיבלתי את      ההודעה על הפקעת יפוי הכח מיום 24.11.10 יכולתי רק לנשום לרווחה, מלקוחות שלא ידעו       שובע וגבול        ואף הרהיבו עוז להעליל עליי עלילת שווא.

הנכס

גריעת שביל הגישה בשטח של 150 מ"ר משטח החלקה

55.     בשנת 1991 ניתן פס"ד בתובענה לפירוק שיתוף שהגישו בני הזוג רסין נגד התובעים שיוצגו ע"י בן דודו של התובע עו"ד אורי חפץ.

          מאחר שהתב"ע לא אפשרה גישה מצפון לחלקה קבעה כב' השופטת נוגה אוהד שהגישה לנכס תהיה מצד דרום קרי תעבור בשטחם של רסין. יחד עם זאת היא קבעה ששביל הגישה לאורך 50 מטר ברוחב של 3 מ"ר יגרע מחלקם של בני הזוג שדות, כך שהשטח נטו הינו 350-370 מ"ר. עו"ד מוטי שחם מונה ככונס נכסים לפירוק השיתוף בין רסין לשדות והערה על מינויו נרשמה בלשכת רישום המקרקעין.

56.     בשנת 2003 ביקש עו"ד שחם לפעול לרישום החלוקה בלשכת רישום מקרקעין. בעת שהתובע היה בגלות הגשתי  התנגדות לרישום החלוקה לפי תרשים שהתווה גבולות שהקנו לנכס צורה טרפזית. בעקבות זאת מינה השופט שנלר שכיהן אז כשופט בבית המשפט השלום בפתח תקוה, מודד מוסמך, שהתווה קוים שיצרו מגרעת מלבנית בתוך שטח החלקה של התובעים במקום צורת הטרפז.

          תרשים היסטורי של ההצעה – נספח 24.

57.     בתוך כך נתבקשה גם שאלת הבהרה למודד נתן בן חיים, שהסכים כי אם תותר גישה מצפון יש להפוך את המגרש של התובעת לרגולרי כך שישתרע על מלוא שטחו כ- 520 מ"ר, ושביל הגישה מכוון דרום דרך החלקה של רסין יבוטל. השופט מקובר שהחליף את השופט שנלר אימץ את ההמלצה, על כן עתרו בני הזוג רסין לבית המשפט המחוזי בתל אביב פעם אחר פעם ובסופו של דבר הפכה ההחלטה לחלוטה.

          התרשים שאושר צורף להסכם המכר – נספח 25. .

          עד היום סבור רסין כי בני הזוג שדות "שיחדו" את המודד בן נתן שהמליץ לרשום בלשכת רישום המקרקעין  הערה שתאפשר שינוי שטח וגבולות הנכס אם תתאפשר גישה מצפון.

          "קיים חשד וחשש כבד שהמודד שוחד על ידי מי ממשפחת שדות בכדי להטות את חוות הדעת לטובתם".      

          ראה מכתבו של רסין מיום 21.7.11 – נספח 26, ומכתב נוסף מיום 27.7.11 – נספח 26א'.

58.     במשך כל השנים כל אימת שקונה פוטנציאלי התעניין בנכס, מטבע הדברים אחרי עיון בנסח רישום ושיחה עם התובעים או עמי הקפיד לפנות לעו"ד שחם שהפנה אותו לרסין, והלה כדרכו "בקודש" סיכל כל נסיון למכור את הנכס, כפי שעולה מתצהירי התובעים המצויים בתיק תמ"ש 41700/01. גם התגייסותו של רסין לביטול העסקה לא תשנה דעתם.

          נסח רישום עובר למכירה – נספח 26ב'.

59.     במצב שהיה עובר למכירה ניתן היה לבנות על הנכס בית מגורים בשטח של 90 מ"ר + מרתף. המתעניינים ברכישה רובם ככולם בעלי משפחות ביקשו לבנות 200 מ"ר לפחות, ולכן הנכס לא התאים לצרכיהם. אמנם התובע בכשרונו "מכר" להם שניתן תוך שנה לשנות תב"ע ולהגדיל זכויות הבניה אך הרוכשים לא היו מוכנים להסתמך על המצגים שלו גם בהתעלם מעברו הפלילי, לא כל שכן שיצרו קשר עם רסין "שהבטיח" להם שלעולם לא תהיה גישה מצפון, וכי יתנגד לבקשה להיתר אם תוגש על ידם.  

60.     העקולים

          למרות שלכאורה רכישה באמצעות כונס נכסים ניתן להתגבר על המכשול של העקולים, לא מעט רוכשים ועורכי דינם נרתעו בגלל סכומי העקולים, וגורמי העקולים מדינת ישראל מס הכנסה ומע"מ. הדבר יצר מחסום פסיכולוגי מפני התקשרות עם אדם שלילי דוגמת התובע. אמנם התובע בחינניות אופיינית נהג לומר להם שזה רק עבירות מס, אך נגישות המידע באינטרנט חשפה את עברו הפלילי של התובע בעבירות מרמה, זיוף, גניבה בידי מורשה בידוי ראיות ועוד, כמו גם הסכסוכים שלו עם יתר השכנים דוגמת טוביה מצקביץ ותקוה רובינזון, וכמובן עם רסין הרתיעה רבים מלרכוש נכס ששייך לאדם בעייתי מסוגו של התובע. לך תדע איזה קופת שרצים יש שם נהגו להתבטא בנוסח כזה או אחר משיחותיהם עמי.

61.     במקביל לפרסומים בעתון שעיתויים נקבע כמובן בתאום עם התובעים, נהגו התובעים לפרסם את הנכס באמצעים שונים לעניין מכרים, שכנים, מתווכים, מודעה על לוח המודעות במכולת השכונתית. גם הנתבע 1 לא נחשף למודעה האחרונה שפורסמה בעתון. התובעים מאששים זאת בתצהיריהם לבית המשפט.

62.     עד סמוך למכירת הנכס נעשו מאמצים חוזרים ונשנים לקבל אישור מהוועדה לשינוי התב"ע באופן שהשביל הצפוני יחשב לסטטוטורי מה שהיה אמור להעלות את שווי הנכס בשעור ניכר אולם ללא הצלחה.

          פניתי לעו"ד בסון ממשרד הרטבי-בסון, אותו אני מכיר אישית והוא הורה לערוך עבורי את כל הבדיקות מול הוועדה המקומית ובסופו של הבירור חזר אליי עם תשובה נחרצת שאם התובעים מעוניינים בשינוי תב"ע עליהם להגיש בקשה ולעבור את כל התהליך כמקובל.

          כל העת גם מר רסין היה על המשמר ווידא שאכן אין הכרה בשביל הצפוני כסטטוטורי ודיווח על כך "בשמחה לאיד" לעו"ד שחם, ומשכך הודעתי לעו"ד שחם שהוא יכול להמשיך ולפעול לרישום הנכס בהתאם לפסק הדין קרי ששביל הגישה מדרום ושטחו יגרע משטח החלקה במצב  כפי שאכן נמכר בסופו של דבר לקונה.

          ראה לעניין זה מכתבו של עו"ד בסון – נספח 27, וכן מכתבו של עו"ד ברק ממשרדו במייל נספח 27א'.

          ראה מכתבו של רסין לעו"ד שחם מיום 6.7.09 המבטא את שמחתו לאידם של התובעים  – נספח 28 .

          "אבקש לשנות עמדתי ולבקש ממך לבקש מביהמ"ש לבצע.... ולקבוע סימון קבע (עמודים ובטון)" מר רסין ביקש לקבוע עובדות בשטח שכל קונה יתרשם כי המצב הקיים לפיו הגישה לנכס הינה מדרום הינו בלתי הפיך.

63.     אם בכל האמור לא סגי הרי שעיון בנסח הרישום מראה כי זכויותיהם של התובעים לא הועברו בלשכת רישום מקרקעין, כפי הנראה בשל מחדלים הקשורים בתהליך רכישת הנכס אם מצידם ואם מצד עורך הדין שטיפל בהסכם הרכישה. אמנם פעלתי להשגת כל אישורי המסים אולם לא ניתן היה להשלים את העברת הזכויות מקורינאלדי לתובעים משני טעמים מצטברים:

          1)       חוב של היטל השבחה בסך -. 35,000 ש"ח קרן לשנת 2001 שהתובעים לא היו             מסוגלים לשלם.

          2)       הרישום מצריך הסכמת כל הנושים למינוי נאמן שיפעל ליישום העקולים וחידושם       לאחר    השלמת העברת הזכויות, שכן הנושים אמורים להסכים לביטול העקולים על             הערת אזהרה ורישומו מחדש על זכויותיו.

הגשת חוו"ד בדיעבד

64.     כמובן כל נסיון להגיש חוות דעת בדיעבד חוטא לאמת, ואינו יכול לשחזר את המצב ערב העסקה.

          השמאי לא יכול לקחת בחשבון את מעורבותו של מר רסין בסיכול העסקאות עם כל המתעניינים כפי שהתובעים טענו בתצהיריהם בפירוט יתר בהזדמנויות אחדות תוך שהם מביעים מורת רוחם כלפי מר רסין ומשתלחים בו ללא רחם.

          מפליא גם שהשמאי מעריך את הנכס בסכום של 2.8 מליון ש"ח בדיוק כפי שהתובע טוען ואמנם הוא מניח הנחת יסוד שגויה שהנכס הוא רגולרי (בשטח של 520 מ"ר ולא 350 מ"ר) אך ברור שמדובר בחוו"ד מוזמנת ומוכתבת  שקולעת באורח תמוה במלואה למשאת נפשם של התובעים. כפי שהבהרתי לעיל הרקע למכירת הנכס כמו גם כמו גם הסכמתם בבקשה לאישור פירוק השיתוף שלא להזקק לחוו"ד ייתר הצורך בהזמנת חוות הדעת.  התובעים המתגוררים בשכונת תל דן וכל העת עם "יד על הדופק"  יודעים בכל זמן נתון מה שווי הנכס והם אלה שהכתיבו את מחיר העסקה המתווה והחלוקה שתעלה בקנה אחד עם האינטרסים שלהם.

          גם אם הנכס מוערך בשווי של 1.2 מליון ש"ח כפי שהשמאי של הבנק קבע בזמן אמת עובר לרכישה, הרי שאם התובעים היו דורשים ממני למכור את הנכס בסכום כפול, חובתי היתה לעשות כן כנאמן ובלבד שימצא את הקונה שמוכן לשלם, כך שאין רלבנטיות לשמאות לעניין התרמית, לא זו "שמנפחת" ולא זו שמקטינה.

הודאת בעל דין  בקשר עם שווי הנכס

65.     במסגרת הבר"ע לבית המשפט העליון על פסה"ד של בית המשפט המחוזי בעניין פירוק השיתוף בין רסין לשדות בקשר עם הנכס שלח לי מכתב שכלל התייחסותו לשוויו של הנכס.

          "רסין לקחו לעצמם או ניצלו לעצמם ללא הסכמתנו הרבה מעבר למחצית מאחוזי הבנייה העודפים והשאירו בידינו אחוזים נמוכים אשר מאפשרים לנו היום בנייה או הרחבת הדירה שבבעלותנו כולל כל ההקלות בשטח של 90 מ"ר על חלקה בת 520 מ"ר" (ההדגשות במקור)

"ברור הדבר שבית מגורים בכלל ובאיזור וילות ובנייה נמוכה בפרט, בשטח מכסימאלי של כ-90 מ"ר שווה מעט מאד ואף כמעט בלתי אפשר יהיה למכור אותו, אלא במחיר נמוך ביותר הדומה למחיר דירה דומה בבית משותף קונבנציונאלי בעל כמה קומות והרבה דירות מגורים.

          "שוויו של הבית שלנו הינו כ-. 180,000 $ ואם נגדיל את הדירה לשטח של כ-90 מ"ר (כולל כל ההקלות) יעלה ערכו של הנכס ל-. 250,000 $ עד -. 300,000 $ לכל היותר ובודאי שיהיה קשה ביותר למצוא לו קונה שכן הוא ישאר בית מגורים קטן וללא כל אפשרות של הרחבה נוספת".

          הנה כי כן מצב הנכס לא השתנה מאז שביל הגישה נותר מדרום אחוזי הבנייה ללא שינוי. הודעת עו"ד בסון מטעם הועדה לתכנון ובנייה הוד השרון סתמה את הגולל על האפשרות לאפשר גישה מצפון.

          התובעים מכרו את הנכס לטענתם בסכום של -. 600,000 $ (אם לוקחים בחשבון את התמורה לעו"ד שדות) כאשר השטח המבונה הינו 45 מ"ר בלבד.

          מה להם איפה כי ילינו עלינו. הנכס ששוויו 180,000$ לטענתו במצבו בשנת 2001, בתמורה העולה על פי-3 משוויו משנת 2010.

          מכתבו של התובע מיום 22.1.01 שנשלח אליי מצ"ב – נספח 29.            

פיצול התמורה

66.     לא היתה לי כל מעורבות בתכנון העסקה ופיצולה וגם ברור שלאור יחסיי עם התובעים ובנם היה להם ברור ומובן מאליו שאין לערב אותי בעניינים שכאלה בעיקר מחשש שהקונה כל קונה לאו דוקא הנתבע 1 עלול לנצל זאת לרעה. כשהצדדים הגיעו אליי ביום 25.8.10 לאחר שההסכם אושר קיבלתי את דבריהם כהווייתם, ובוודאי שלא היה עולה בדעתי לחקור לעומק מה עשו הצדדים ביניהם ומה עומד מאחורי התמורה שמשולמת לעמית שדות. גם היום איני אמור להכריע בין הגרסאות של הצדדים ודעתי אינה מעלה ואינה מורידה בעניין זה. בסופו של דבר מדובר בלקוחותיי מזה 20 שנה. לזכותם של הצדדים יאמר שהם השכילו גם לא לחשוף בפניי כי קיים מסמך הנקרא כתב הוראות בלתי חוזר ולא הזכירו בפניי את השם עו"ד כגן, וגם לא נאמר שעמית שדות כבר הספיק לקבל מקדמה במזומן בסך -. 140,000 ש"ח וברור כי הם נדברו ביניהם יחד עם עמית שדות בטרם הגיעו למשרדי.

          כאשר נערך המסמך כבר הספיק כאמור הנתבע 1 לשלם לעו"ד עמית שדות מחצית הסכום הנקוב, הצדדים לא סיפרו לי על כך, ולכן נכתב שיוקדם תשלום של 280 אלף ש"ח למרות שבפועל בעקבות המסמך שולם 140 אלף ש"ח בלבד.  

          הנה כי כן רק בדיעבד אמנם ניתן ליצור זיקה בין המסמך מיום 25.8.10 לבין כתב ההוראות הבלתי חוזר, אך לא כן למי שלא ידע את העובדות לפני התפוצצות הפרשה.

67.     מעורבותו של עו"ד עמית שדות שהוביל את מתווה העסקה יחד עם אביו התובע העניקה לתובעים אפשרות והזדמנות נדירה למקסם את התמורה שתשאר בידם במימוש. שיתוף הפעולה מצד הנתבע מס' 1 לאור הכרותו המוקדמת עם עו"ד שדות תרמה לא מעט למתווה העסקה, שרקמו יחדיו .

          לו נרשם בחוזה המכר 2.05 מליון ש"ח (מלוא הסכום) היתה התמורה שנשארת בידי התובעים כדלקמן :

          הוצאות היטל השבחה                         0.1 מ' ש"ח

          מס שבח על הסך של 350 אלף ש"ח      0.14 מ' ש"ח

          שכ"ט עו"ד 4% + מע"מ                      0.1 מ' ש"ח

          סה"כ הוצאות                                    0.34 מ' ש"ח

          יתרה לחלוקה :   1.71 מיליון ש"ח    =     2.05-0.34

          מחצית חלקו של התובע לאוצר המדינה 0.85 מליון ש"ח

          יתרה לתובעת 0.86 מליון ש"ח שהיתה משולמת לזכות הנתבע 4 שיש לו המחאת זכות בהנחה שהיא תקפה וכדין.

          בפיצול העסקה נותרו בידי התובעים 0.75 מליון ש"ח ואם התובעת אינה חייבת מאומה לנתבע 4 כגרסתה סכום נוסף 0.55 מליון ש"ח לזכותה ובסה"כ 1.3 מליון ש"ח כלומר סכום נוסף של 0.45 מליון ש"ח, לעומת התקבול שהיה נותר לו נרשמה בחוזה תמורה של 2.05 מליון ש"ח .

68.     יתירה מזאת: גם לו נרשם בחוזה תמורה של 2.8 מליון ש"ח לא היו נותרים בידי התובעים הסכום של 1.3 מליון ש"ח לפי המתווה או תכנון המס שבו פעלו עו"ד שדות התובעת  והנתבע 1. 

          היטל השבחה                                                                          0.1 מליון ש"ח

          מס שבח על הסכום העולה על כפל פטור 1.1 מליון ש"ח               0.4 מליון ש"ח

          שכ"ט עו"ד                                                                             0.13 מליון ש"ח

          סה"כ ניכויים                                                                         0.63 מליון ש"ח

          יתרה לחלוקה   2.17 מליון ש"ח = 2.8-0.63

          מחצית חלקו של התובע לרשויות המס נותר 1,085 מיליון ש"ח = 2.17-1.085 (בהתעלם מן החוב לנתבע 4).

          שוב נמצא כי בפיצול התמורה ביוזמת התובע ובנו עמית שדות נותר בידם כאמור  1.3 מליון ש"ח וסכום זה עולה ב215,000 ש"ח על זה שהיו מקבלים אלמלא פיצלו התמורה והיו מדווחים לי על  2.8 מליון  ש"ח.

69.     אין כל ספק כי רק עיסקה שבה יוכל התובע לגרוע מן התמורה המגיעה לתיק כינוס בסכום משמעותי היתה כדאית מבחינתו. לכן הפיתוי היה עצום ובלתי נשלט, מה גם שהוא התבטא לא אחת כי המנעות מתשלום מס זהו עניין אידיאולוגי אצלו כאמור.

70.     מעולם לא קבלתי הצעה העולה על 1.3 מליון ש"ח עבור הנכס. הצעת בני הזוג אבנון חודשים אחדים קודם לכן עמדה על 1.1 מליון ש"ח (אם כי בדיעבד יתכן שגם עמם ביקש התובע מהם שיפרישו לו את חלקו בנפרד מבלי לרשום זאת בחוזה) אם כך בהתעלם מההטבה "הסמויה" לעו"ד שדות שגלומה בהצעה האמנתי שההצעה הינה אופטימלית במיוחד לאור זה שלא עלה בידי לשנות את מיקום שביל הגישה כאמור, ובמיוחד שסוף סוף נמצא מישהו שלא "קיפל את זנבו" מפני רסין.

71.     אם בכך לא די הרי שפיצול התמורה כאמור והקטנת השווי הרשום מקפח אותי בראש וראשונה.  שכר טרחתי באחוזים מהכינוס  נגזר מהתמורה הרשומה, ובנוסף לכך מונעת ממני לשים יד על הכספים מכח זכות העכבון, בגין חוב שכ"ט העולה על 1.5 מליון ש"ח (התובעים מודים בכתב הגנתם כי לא שילמו מאומה על שירותיי) וכמובן התובעת חומקת מתשלום מלוא הסכום המגיע לנתבע 4 בגין ההלוואה שקבלה ממנו לתשלום הקנסות הפליליים עבור בעלה, שבאי תשלומם היה עליו לרצות 15 חודשי מאסר נוספים בפועל (ללא ניכוי שליש). כמו גם כן אי תשלום סכום הקנס בסך -. 90,700 ש"ח נוסף של ההלוואה שאי תשלומו היה מונע הבאת עניינו בפני הועדה לניכוי שליש כפי שהוא מעיד בהזדמנויות שונות.

72.     התובע נפל לתוך בור שכרה לעצמו. כדי שהתמורה שתשאר בידיו תעלה על 1.3 מליון ש"ח היה עליו לטעון שסוכם עם הנתבע על שווי של 3.3 מליון ש"ח רק בסכום כזה שהיה נרשם בחוזה היה מותיר בידי התובעים סכום העולה על 1.3 מליון ש"ח מהכינוס לאחר ניכוי מסים והוצאות. אבל מה לעשות שהתובע לא מתוחכם דיו, או כפי שנהוג לומר "הפשע לא מושלם". לפעמים עדיף להיות הדיוט גמור במשפט, מאשר לדעת חלק מתחום המשפט ולהתיימר לעסוק בו.

          לו טרח התובע להתייעץ עמי יתכן שניתן היה לייעץ לו כיצד למקסם את התמורה ולאשר לו קבלת חלק מן התמורה על אפם וחמתם של הנושים. הכל בהתאם להוראות החוק ומבלי להסתכן במצב שיהיה נתון לחסדיו של הקונה, אבל כבר אמרנו שהתובע לא ממש נותן שינהלו אותו בלשון המעטה.

ההשתלשלות העובדתית עד לאישור ההסכם

73.     ביום 15.5.01  הוגשה התובענה לפירוק שיתוף בין בני הזוג התובעים – נספח 30.

74.     ביום 23.5.01 – חתם התובע על אישור המסירה בקשר עם קבלת התובענה – נספח  31.

          על אישור המסירה כתב התובע : "קבלתי לידי את כתב התביעה ואין בכוונתי כלל להתגונן בפניה"

התובע חתם על הודעתו דלעיל.

75.     ביום 20.6.01 חתם התובע על בקשה למתן פסק דין בהסכמה – נספח  32.

הבקשה הוגשה לבית המשפט ביום 24.6.01.

          בסעיף 5 לבקשה נקבע ...."על מנת לחסוך בהוצאות מוותרים הצדדים על הצורך בקבלת חוו"ד שמאי...."

76.     ביום 28.6.01 חתם בית המשפט לענייני משפחה על הפסיקתה כפי שנוסחה ע"י ב"כ התובעת דאז – הח"מ. – נספח 33.

77.     בתחילה התעניינה נציגת המרכז לגביית חובות עו"ד לאה רקובר שבינתיים קודמה לתפקיד בכיר, בהתנהלות הכינוס ודרשה דיווח שוטף. בתוך כך היא העלתה אפשרות שהמדינה תתבע לממש או להפרע גם מחלקה של התובעת, שכן מקור הכספים ששימשו לרכישת נכסי בני הזוג מקום בהעלמת ההכנסות בהן הורשע התובע.

          דיווחתי על שיחותיי עמה לתובע בהיותו בחו"ל.

78.     בשלב כלשהו חדלה נציגת המרכז לגבית חובות להתעניין בנכס וכשפגשתי את התובע בניו יורק בחודש מאי 2001 או סמוך לו  סיפר לי לתדהמתי כי הוא פנה לקונסוליה בלוס אנג'לס בקרבת מקום מגוריו ואיים כי אם המדינה תציק למשפחתו הוא יעביר לשלטונות ארה"ב מידע מסווג שיביך את ישראל ויגרום למשבר דיפלומטי ביחסי המדינות נוסח משבר פולארד ולמעלה מזה. בעקבות זאת נפגשו עמו נציגי המוסד במקום נייטרלי. לדבריו הוא דרש את הסרת כל העקולים ונאמר לו שאין ביכולתם לעשות כן, אך בפועל אכן המדינה חדלה להתעניין בגורל נכסי החייב.

79.     התובעת סיפרה לי כי בעקבות מעשיו של בעלה נחקרה ע"י נציגי שרות הבטחון בישראל. התובע דיווח לי כי גם אחיינו תום צרפתי יוצא יחידת המודיעין 8200 נחקר, וכך גם גיסו טייס בדרגה בכירה יוצא חיל האוויר, ונאסר עליהם ליצור קשר עם התובע במשך 3 שנים בקירוב.

80.     כך או כך כעובדה המרכז לגביית חובות ניתק כל קשר עמי ולא גילה עוד כל עניין בנכס, מאז ועד היום.

81.     בשלהי שנת 2001 התובעת וילדיה להוציא את בנה עמית הצטרפו לתובע בארה"ב וחיפשו דרכים להשיג ויזה. לפני שהתובעת עזבה לחו"ל היא הורתה לי ולבנה עמית להציע למכירה את 2 נכסיה הן את הנכס נשוא תיק זה והן הנכס הגובל עמו ששימש למגורי המשפחה, שגם לגביו הגשתי בשמה בקשה לפירוק שיתוף וניתן פס"ד כמבוקש בהסכמה.

82.     בראשית שנת 2000 היה מצב הנדל"ן בארץ בכי רע ולא עלה בידינו לקבל הצעות שישביעו רצונם של התובעים ששהו בחו"ל. לא למותר לציין כי לו חפצתי לנצל לרעה ולרקום קנוניה על גבם של התובעים, הרי הדרך היתה פתוחה בפניי לעשות כן בהעדרם, עת שני הנכסים הוצעו למכירה באמצעות פרסום בעתון. לא בכדי מסרה לי התובעת יפוי כח נוטריוני כללי המתיר לי לעשות ככל העולה על רוחי בנכסיה, הכל על רקע האמון ההדדי ובכלל זה ההלוואות שאיפשרו לה להתחיל לבנות את חייה בארה,ב עם התובע ומשפחתה.

83.     כעבור שנה של שהות בחו"ל משלא עלה בידם להשיג ויזה ובהעדר מקורות הכנסה חזרו התובעת וילדיה  ארצה, והתובע נותר בחו"ל עם אחד מילדיו.

          בשנת 2003 העתיק התובע מקום מושבו לקפריסין כדי שבני משפחתו  יוכלו לבקר אותו.

84.     בשנת 2004 הגיע התובע ארצה, לאחר שגורש מקפריסין בעקבות  מעצרו כשב"ח.  לדבריו הוא חיבל באתר אינטרנט של מקומי המקורב לאחת המשפחות השולטות באי. בעקבות זאת נעצר התובע לעיני בתו הקטינה משי שבאה לבקרו בלימסול, נלקח ממנו היתר השהייה המזוייף והוא נכלא ביחד עם שוהים בלתי חוקיים ממדינות ערב כמו סוריה ולבנון שהתנכלו לו על רקע היותו ישראלי ויהודי. לאחר ששהה כשבועיים בכלא הוא גורש ארצה ובהגיעו הובא בפני השופטת אמסטרדם להארכת מעצר. התובע התקשר אליי מיד עם מעצרו מנתב"ג כדי שאגיע לייצגו בבקשה למעצר עד תום ההליכים בפני השופטת אמסטרדם.  

85.     השופטת אמסטרדם גזרה על התובע 25 חודשי מאסר, והוא החל בריצויים. כמו כן הוטל עליו קנס בסך 150 אלף ש"ח בתשלום לשעורים של 10,000 ש"ח כ"א. ת.פ. 5494/93. – נספח 34.

          מדינת ישראל לא השלימה עם קולת העונש ובעקבות ערעור למחוזי הוחמר עונשו ל- 42 חודשי מאסר בפועל. לתקופת מאסר זו נתווספו חודשי מאסר שנגזרו עליו ע"י כב' השופט גלין כשנתיים קודם לכן לאחר שלא נמצא כשיר לביצוע עבודות שרות. כמו כן התווספו 6 חודשי מאסר נוספים בגין קנס שהוטל עליו ע"י כב' השופט גלין שלא שולם, תפח והגיע לסכום של מאות אלפי שקלים שלא יכל לשלמו.

86.     הקנס בסך 150 אלף ש"ח שהושת עליו ע"י כב' השופטת אמסטרדם נותר על כנו והוא חולק ל- 15 תשלומים, החל מיום 1.5.05 ומידי חודש בחודשו. התובע עתר לדחיית תשלום הקנס עד לאחר שחרורו ממאסר אך לנוכח התנגדות הפרקליטות נדחתה בקשתו.

          ואכן ביום 24.5.05 קבלה התובעת ממני שיק ראשון ע"ס 10,000 ש"ח לצורך תשלום הקנס שז"פ 1.5.05.

          העתק השיק מצ"ב – נספח 35.

          פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 3.1.05 – נספח 19 לעיל.

87.     בצר לו ביקש התובע בבכי ותחנונים להשיג מקור מימון לתשלום הקנס לאחר שפנה גם לאחד המלווים בשוק האפור שריצה עמו מאסר בפועל בכלא מעשיהו, אך סורב. "תעיף את הבית הקטן לא משנה כמה" נהג לומר לי במצוקתו. התובע הניח שניתן בתקופה שהוא בכלא לממש את הזכויות בנכס ולפרוע את ההלוואה. ואמנם נעשה נסיון למכור את הנכס בשנים 2005-2006  אך ללא הצלחה. ההצעה פורסמה באחד העתונים, וגם התובעת ובנה פעלו למציאת קונה.  

88.     בתוך כך כשהוא בין כתלי הכלא לאחר שצבר "ותק" שפע התובע אופטימיות שיוכל לעשות אקזיט על הטכנולוגיה שפיתח  המאפשרת משלוח דואר זבל ללא זיהוי כתובת ה-IP ממנה הוא נשלח, והוא הורה לי לזנוח את הליכי המימוש, עד צאתו מהכלא.

          סמוך לשחרורו מהכלא בשלהי שנת 2007 נזקק התובע להלוואה נוספת לצורך תשלום קנס בגובה 90,718 ש"ח שללא פרעונה לא היה מובא בפני ועדת שליש, ואכן הוסדרה לו הלוואה מהנתבע 4 בסך 91,000 ש"ח, התובעים אשר טוענים כי אינם חייבים את ההלוואות שניתנו להם ע"י הנתבע 4 באמצעותי שכחו משום מה את הצהרתו של התובע בעתירת אסיר שנוסחה ע"י התובע לניכוי שליש ממאסרו "מיד עם קבלת דרישת התשלום (90,718 ש"ח) פנה העותר לבני משפחתו... לאחר שהעותר נוכח לדעת כי אין ביכולתם הכלכלית של חבריו כדי לשאת בנטל תשלום השובר פנו בני משפחתו בלית ברירה לגורמים שונים בשוק האפור אשר הלוו לבסוף את הכסף שהעותר נדרש לשלם" – נספח 37.

89.     ואכן מיד עם צאתו מהכלא נרתם התובע יחד עם בנו עמית למכור הטכנולוגיה למשלוח דואר זבל למשקיעים. פגישה אחת אף נתקיימה במשרדי. התובע פרסם מודעה בעתון גלובס, והציע למשקיעים להשקיע 3 מליון דולר בטכנולוגיה שפיתח, ואף נפגש לפחות עם שני גופים פיננסיים האחד דה-קלו שמשרדו שוכן בבניין שבו שוכן משרדי והאחר כלל פיננסים. התרשמותי האישית היתה שהמשיקים חששו להשקיע בתוכנה שבמהותה נועדה להסתיר מעשה לא חוקי של משלוח דואר זבל.

          עותק ההודעה שפרסם התובע בעתון גלובס בתאריכים  17.2.08 ו-18.2.08  – נספח 38.

90.     התובע הודיע לי כי הוא היה קרוב מאוד לאקזיט של 3 מליון דולר אך ברגע שהמשקיעים אליהם פנה התובע הקלידו את הביטוי "עופר שדות" ב- google  מיד צף ועלה עליו מידע כעבריין סדרתי ושולח זבל אלקטרוני, ובשל כך הם נרתעו ונסוגו מכוונתם להתקשר עמו.

          ואכן מתברר כי אפילו גיליון הרשעות קודמות של התובע שאמור להיות חסוי, חשוף לעיני כל באינטרנט. – נספח 39.

91.     התובע איתר את מקור המידע השלילי שהוזן לגביו  ברשת האינטרנט. היה זה אדם בשם משה הלוי (המכונה "הלמו") בלוגר עיתונאי ובעל תואר במדעי המחשב  המרבה לתקוף את הרשויות על מחדליהן. התובע פנה אליו בדרישה להסיר את המידע ואיים עליו בתביעת הוצאת דיבה. מה הלוי לא התרגש במיוחד ודחה את בקשתו של התובע. בתגובה הציף התובע את הבלוג והמחשב של הלמו בהודעות זבל וגרם לקריסת המחשב. הלמו לא נשאר חייב וגמל לו בהצקות חוזרות ונשנות. התובע חשד במשה הלוי כי הוא זה שעומד מאחורי הקללות, הנאצות והביטויים הגסים כלפיו וכלפי משפחתו "בתפוז אנשים" כפי שהתבטא השופט טננבוים בלשונו הציורית בפסק הדין הלמו והתובע השמיצו זה את זה בכל הזדמנות תחת כל בלוג רענן. גם אני הרגשתי את נחת "זרועו" של אותו הלמו אם כי במינון נמוך נסבל ומשעשע.

92.     לאחר שכשלו מאמציו של התובע לעשות את האקזיט המיוחל, שממנו קיווה לשלם את חובו פניתי אליו בחודש יוני 2008 או סמוך לו ואמרתי לו שכדי להבטיח פרעון החוב כלפי הנתבע 4 אכין המחאת זכות כוללת  הן ביחס להלוואה הראשונה בסך -. 150,000 ש"ח מיום 25.4.05 ב-15 שעורי תשלום  שנחתמה במסמך נפרד סמוך לקבלתה , וגם ביחס להלוואה השניה בסך -. 91,000 ש"ח, באותם תנאים והצעתי שנפעל בהקדם למימוש הנכס.

93.     בעקבות זאת שלחתי לו בדואר אלקטרוני עותק של המחאת הזכות לעיונו בטרם תחתום התובעת  כדי שיאשר לי שזה מקובל עליו. התובע הודיע לי לתדהמתי כי מר הלמו "פרץ" למחשבו ויירט את הודעת המייל והפיץ את המידע ברשת "תפוז אנשים". ואכן מר הלמו פרסם את המידע בבלוג שלו בשנת 2008, בעתון האינטרנטי הידוע כדואר חשמלי.  

          רצ"ב הגליון מיום 17.9.08 בזמן אמת שפירסם את חובות בני הזוג שדות, ובהם עולה כי עוד לפני שהתובעת חתמה על המחאת הזכות כלפי הנתבע 4 ביום 21.10.08 פורסם המידע באינטרנט כולל הסכומים הנקובים בהמחאת הזכות בעקבות יירוט הדואר האלקטרוני שנשלח לתובע, כבר ביום 17.9.08.

          גליון 102 של דואר חשמלי מיום 17.9.08 – נספח 40.

          עמית שדות היה אמור להחתים את הוריו אך על רקע הודעתו במשטרה של עמית מיום 3.7.08 (נספח 3) שבה כינה את העיסוק האובססיבי באינטרנט של אביו, התובע כסוג של סטייה נוצר קרע ביניהם ולכן נאלצתי לסור לביתם של התובעים בשעות הערב המאוחרות ולהחתימם ביום 21.10.08. אמנם לא חששתי מהם אך הייתה לי אחריות גם כלפי הנתבע 4. יחד עם זאת לא הקפדתי על רישום המשכון הן לאור יחסי האמון והן לאור זה שהתמורה ממכירת הנכס אמורה להתקבל דרכי, וגם ידעתי שהתובעת לא הסתבכה בחובות של ממש בעבר זולת עשרות אלפי שקלים לבנק. אלמלא נתתי אמון בתובעים יכולתי לדרוש בשם הנתבע 4 רישום משכנתה על זכויותיהם בנכס המשמש למגורים, בכלל לא הייתי מגייס את הסכומים שביקשו ממני  מהנתבע 4. לא הייתי מעלה בדעתי שיום יבוא ותתמם בטענה שאינה מכירה את הנתבע 4, לא קבלתי , אלי גור חייב לי, וכיו"ב טענות סרק הזויות שכל כולן נטענות בתצהירה.

          כך גם הטענה ביחס לשעור הריבית 36% לשנה שנקבע בהמחאת הזכות הינו חוקי למהדרין, שכן בינואר 2007 טרם נכנס לתוקף התקון לחוק הלוואות חוץ בנקאיות שהגביל שעור הריבית הקבוע בחוק להלוואות עד מליון ש"ח. בינואר 2007 חל החוק שהגביל את גובה הריבית להלוואות שסכומן עד ל-50 אלף ש"ח צמוד משנת 2001 ואין כל ספק שההלוואות שקבלה התובעת היו מעל הסך של -. 50,000 ש"ח (בצרוף הצמדה) כך שהגבלת שעור הריבית הקבוע בחוק לא חל עליה בעת קבלת ההלוואות במאי 2005 וינואר 2007.

94.     ביום 1.7.08 או סמוך לו  פורסם כי התובע חדר למחשב המרכז לגביית חובות בירושלים ואיפס את חובו. על אתר תפסה משטרת ישראל את השרתים בביתו ועצרה אותו לחקירה.

95.     בהודעתו תחת אזהרה כחשוד בחדירה למחשב ובמרמה ייחס התובע את המעשה למשה הלוי  שלדבריו מנסה להפלילו. בהודעתו במשטרה ביום 1.7.08 נספח 4 לעיל אישר התובע כי מר הלוי חדר למחשב שלו והוא כמומחה למחשבים יכול היה להוכיח זאת לטענתו. די ברור שהמידע להלמו בעניין חובותיה של התובעת לנתבע 4 לגרסת שדות הגיעו ממקורותיו של הלמו.

96.     בהתאם להמחאת הזכות התחייבה התובעת למכור את הנכס עד 31.12.08 שאם לא כן יהיה הנתבע 4 רשאי לממש את הנכס ולמנות כונס נכסים מטעמו. ולכן הנכס פורסם שוב על ידי בשלהי שנת 2008, והמציעים נתבקשו להגיש הצעה עד ליום 31.12.08. אין צורך לומר כי הנתבע 2 לא הגיע אליי בעקבות הפרסום, שהרי הוא התחיל להתעניין בנכס רק בשלהי 2009 ונפגש עמי לראשונה בינואר 2010 שתי פגישות בלבד בהפרש של שלושה שבועות.

97.     הנתבע 4 לא התנגד מעולם לפגוש בתובעים. אדרבא התובעים הם אלה שסירבו, וביקשו כי אני יהיה בתווך  וכי הכספים יועברו דרכי ובאמצעותי, כך שלכאורה הם חייבים לי. ואכן בני משפחתו של התובע, אשתו או עו"ד שדות או בנו נמרוד פקדו את משרדי, וקבלו מידי חודש בחודשו שיק שנמשך על ידם בבנק ובאמצעות הסכום במזומן שלמו את הקנס מידי חודש בחודשו.

          התובע נהג תמיד לומר לי "אלי אני מכיר אותך" וכשהיה קרוב לאקזיט לדבריו והצעתי שיפגש עם הנתבע 4 אמר לי שאינו מעוניין. בוודאי שהתובעת מעולם לא היתה מסכימה לפגוש במאן דהוא שאינה מכירה בנסיבות כאלה, והם העדיפו להותיר לי את המלאכה. התובע הוא זה שהציע שהמחאת הזכות תופנה הן לנתבע 4 והן אליי אישית, כדי שהנתבע 4 יוכל להיות "רגוע" לדבריהם וכך עשיתי.  

ההשתלשלות מיום פרסום הנכס ועד חתימת החוזה עם הנתבע 1

98.     בהתאם לנוסח המודעה הופנו המתעניינים ישירות לתובעים שהיו אמורים למעשה לסכם עמם את מרבית תנאי החוזה ובראש וראשונה לוודא שאכן מדובר בשכנים מקובלים עליהם, שכן בית המגורים המשמש לתובעים והממוקם בחלקה 40 גובל עם הנכס בחלקה 57.

התיעוב ההדדי שחשו התובעים ורסין זה כלפי זה הינו בעצמה קשה לתאור.  לא אחת שיתף אותי התובע בכוונתו  לשכור אנשי זרוע שיפגעו פיזית במר רסין ויגרמו לו להתאשפז בבי"ח לחולי נפש כדבריו או להצית את רכב האספנות מסוג ויליס המצוי בחצרו של מר רסין.

 99.    מאז ומתמיד כל המו"מ התנהל בין הקונה לבין התובע שמצידו דאג לעדכן אותי לגבי התמורה והוראות מיוחדות אם ישנן. התובע ידע כי כל הסכם שאני אערוך ואחתום עם הקונה יכלול התנייה מפורשת שהוא יכנס לתוקף רק לאחר שהתובעים יאשרו כי הם מסכימים לאמור בו, וכמובן לאחר קבלת אישור בית המשפט.

          התובע ובני משפחתו היו בקיאים  בכל הקשור לנכס. התובע יכל לנטוע תקוה אצל המתעניינים שניתן לשנות את התב"ע וניתן להתגבר על המכשולים שיציב בפניהם רסין אם ירצו לממש את זכות הבנייה, דבר שהח"מ מנוע לעשות בתוקף תפקידו. הפניית הקונה אליי היתה רק כאשר הסתיים המו"מ וקבלתי אישור עקרוני להתקשר עם הקונה הפוטנציאלי. כמובן הקונה קבל ממני את כל התיעוד והמסמכים הרבים שקשורים לחוזה שמשקפות את מצב הנכס התכנוני והמשפטי, בדיוק כפי שהנתבע קבל בסופו של דבר.

          כך גם לאחר שחתמתי על החוזה עם הנתבע 1 הדגשתי בפניו כי אין כל ערך לחתימתו גם אם יפקיד את המקדמה, אם בני הזוג לא יצרפו הסכמתם על מסמך נפרד, וכך אכן היה.

100.   לאחר שלא עלה בידינו למכור את הנכס בעקבות המודעה כאמור, התרעתי בפני התובעים כי יש לעשות מאמץ למכור את הנכס שכן הריבית המצטברת על החוב של הנתבעת כלפי הנתבע 4  עלול לגרום לכך שיעלה על התמורה מן המימוש. התובעים מצידם הודיעו לי שהם פועלים במקביל אצל מתווכים שונים מפעילים קשרים, ומפרסמים על לוח המודעות של המכולת השכונתית. יצויין כי הכל נעשה ברוח טובה וחברית וללא הטלת מורא אלא מתוך דאגה כנה למצבם.

101.   בחודש יולי 2009 או סמוך לה התעניינו בנכס בני הזוג תומר וחיות אבנון שיוצגו על ידי עו"ד דוד יצחקי. התובע התרשם לטובה מבני הזוג והשתוקק שיהיו שכניו. הוא סיפר לי כי הם התלהבו מן הנכס ומנוי וגמור עמם לרכשו. לאחר שקיימו סדרת פגישות עם התובע הגיעו בני הזוג אבנון למשרדי וביקשו לעיין במסמכים. הם גם שאלו מדוע אי אפשר לבנות יותר מ-90 מ"ר. בן דודו של התובע "נתי" שמאי ממשרד שמאות בירנבוים שמשרדו שוכן בקומת המשרדים שאני נמצא, נכנס אליי למשרד וגם קיים שיחה טלפונית עם עורך דינם. בסיומה של הפגישה הם הודו לי ולנתי על האינפורמציה, הלכו לדרכם, וביקשו שאשלח עותק החוזה לעו"ד יצחקי המייצג אותם.

102.   ואכן מילאתי אחר בקשתם ושלחתי עותק מן ההסכם לעו"ד יצחקי ולתובע בדואר אלקטרוני. נוסח החוזה זהה לחוזה שנחתם עם הנתבע 1 בשינויים המחוייבים למעט שינויים מינוריים וכמובן הסכום הנקוב 1.1 מליון ש"ח, שנאמר לי ע"י התובע במפורש.

          זכור לי שהתובע אמר לי שהם לא אמורים לדבר איתי על המחיר נקודה, וכי התריע בפניהם שלא לומר מלה בעניין זה.

103.   בחלוף שבועות אחדים שלא שמעתי מאומה, פנה אליי עו"ד יצחקי ואמר לי כי הוא מתקשה להמליץ ללקוחותיו להכנס להרפתקה הכרוכה ברכישת הנכס בגלל המצב המשפטי, הצורה הגאומטרית ושאר "רעות חולות" שקשורות לנכס והציע לערוך חוזה מותנה, השבתי לו שישלח לי את החוזה ואבדוק עם מרשיי אם יש להם עניין.

104.   ביום 26.8.09 שלח לי עו"ד יצחקי טיוטת חוזה שכללה שינויים מהותיים בהשוואה לחוזה המאסטר ששלחתי לו. על פניו היה נראה כי התובעים לא יסכימו להתקשר בחוזה כזה, שעליו מרחפים סימני שאלה רבים ולא יאפשר להם לפרוע את החוב , אך כיוון שלא נמצא בשלב זה קונה אחר שלחתי לו ביום 13.9.09 טיוטה מתוקנת של החוזה שהוא נסח ומאז לא שמעתי ממנו מאומה, וגם התובע אמר לי שבני הזוג אבנון "ירדו מזה".

          כדי להקל על בית המשפט אפנה לעמוד הראשון לחוזה הכולל הערה של עו"ד יצחק "מה קורה עם זכות המעבר? האם זה חלק מה1/4 (להלן: סעיף 7)  אם כך עפ"י התשריט שראיתי לא יהיה ניתן לבנות בית".

          דומה שדברים אלה שנאמרים בזמן אמת משקפים את הקושי במציאת קונה עובר למכר לנתבע 1.

          טיוטות החוזה שהוחלפו במייל כולל אישורי משלוח וקבלה שהופקו בזמן אמת נספחים 41-41 א'.

105.   וכך אנו מגיעים לסוף שנת 2009 דהיינו כשנה לאחר פרסום המודעה ואין בנמצא קונה. ואז בשיחתי עם עמית שדות הוא אמר לי שיש לו חבר עורך דין שלמד אתו במכללת שערי משפט בהוד השרון ושמשרדו שוכן בכפר סבא בקרבת המשרד שבו עובד עו"ד שדות וכי ידאג לעדכן אותי.

106.   בראשית ינואר 2010 ביקש עמית שדות לפגוש אותי עם הקונה הפוטנציאלי הלוא הוא הנתבע 1. שניהם הגיעו למשרדי, הנתבע 1 התעניין כיצד אוכל להעביר את הנכס על שמו לאור העקולים. הסברתי לו שזה קושי שניתן להתגבר עליו ברכישה בכינוס וכי הקושי העיקרי נעוץ בביטל הכניסה מדרום והעתקתה לשבין מצפון, כך ששטח המגרש יגדל וניתן יהיה לממש זכויות בנייה בשטח העולה על 200 מ"ר. הנתבע השיב שהוא מסוגל להתמודד עם הקשיים הללו, והוא מאמין שהוא יסתדר עם רסין בסופו של דבר. סיכמתי עמו בנוכחות עמית שאשלח לו טיוטת חוזה, על נספחיו. בנוכחות עו"ד שדות והנתבע הסכמתי לפיצול המקדמה בשעור 10% מן התמורה כך שמחציתה תשולם במעמד ההסכם ומחצית שניה לאחר אישורו.

107.   בעקבות הפגישה שוחחתי עם התובע שאמר לי כי סיכם עם הנתבע 1 כי התמורה היא 1.3 מליון ש"ח. התובע כהרגלו הוסיף דברי זלזול ועלבון  ביחס לנתבע שחושב שהוא חבר שלו, אבל לדבריו הוא פשוט לא סופר אותו.  בין היתר התבטא "בא אליי עם מכונית מפוארת כדי להרשים אותי, אמרתי לו שזה לא אומר שיש לך כסף אנשים כמוך נוסעים בליסינג בשביל להרשים".

108.   שלחתי לנתבע 1 טיוטת  חוזה בדואר אלקטרוני. הפרטים והשינויים הרלבנטים  שובצו בחוזה המאסטר ששימש אותי מאז ומתמיד בכל הקשור לנכס זה וגם בתיקים אחרים בשינויים המחוייבים.  

109.   אציין כי סעיף 8.4 לחוזה שנכלל למקרה של ביטול העסקה מצוי גם בעסקה שבה שימשתי כונס זמן קצר קודם לכן בתיק תמ"ש 17930/01  שחסוי לציבור, וביהמ"ש מוזמן לעיין בו. הוא הדין גם בטיוטא שנשלחה לבני הזוג אבנון, כך שנסיונו של התובע להבנות או להסתמך על הוראה זו כדי ליחס לי קנוניה עם הנתבע 1 נעדרת כל בסיסי עובדתי. ובכלל מה כבר הנתבע 1 שמימן את הרכישה במשכנתה בגובה 90% מהסכום הכולל ששילם עבור הנכס 2.05 מליון ש"ח יכול כבר להרעיף עליי.  

110.   הנתבע 1 ביקש תקונים מסוימים שחלקם בוצעו לבקשתו לאחר מו"מ וכן ביקש שאמציא לו את העתקי כל הנספחים שקשורים לחוזה. נעניתי לבקשתו והמצאתי לו את המבוקש.

          ביום 18.1.10 תוך שאני מציין כי "אין לראות בהסכם הצעה מחייבת עד קבלת הסכמת בני הזוג שדות..." – נספח 42.

111.   ביום 20.1.10 לקראת שעות הצהריים פנה אליי עו"ד עמית שדות טלפונית וביקש להפגש במשרדי עם הנתבע 1 כדי לחתום על החוזה. קבעתי עמם לשעה 15:00 ואילך, ודאגתי להכין 3 עותקים של החוזה על כל נספחיו מבעוד מועד.

112.   הנתבע 1 ועמית שדות הגיעו למשרדי לקראת השעה 15:00 וישבו בחדרי כשהם זחוחים ומפטפטים כמו זוג יונים. התרשמתי שהיחסים ביניהם ידידותיים ופתוחים וכי יש ביניהם  יחסי אמון כמי שמכירים זה את זה שנים רבות. הורתי לנתבע לחתום על החוזה בכל העמודים וכך עשיתי גם אני.

113.   בסיום החתימה מסרתי לעמית 2 עותקים של החוזה וכן עותק מן המסמך המיועד לחתימת הוריו בפניו. – נספח 43.

          התרעתי בפניו בנוכחות הנתבע למרות נימת העלבון שבדבר כי אין למסור לו העתק של החוזה אלא לאחר שהוריו יחתמו על האישור בפניו ולאחר שהנתבע יפקיד בחשבון סך של -. 65 אלף ש"ח המהווים 5% מן התמורה.

114.   בו ביום 20.11.10 בשעות אחה"צ שלח לי עמית שדות באמצעות הפקס ממשרדו את האישור של הוריו נספח 41 ואת טופס ההפקדה בבנק של המקדמה. ביום א' 24,1,10, הוגש ההסכם לבית המשפט. באותה עת היה בית המשפט לענייני משפחה בעיצומו של הליך הסבה למיחשוב ואכן ההסכם על כל נספחיו נסרק כפי שניתן לראות בתיק האלקטרוני. וזהו ההסכם שאושר בסופו של דבר ביום 13.7.10 ע"י השופט שנהב. לשווא טען התובע כי ההסכם לא צורף לבקשה בבקשתו לצו מניעה, ובהזדמנויות אחרות.

          טופס הפקדה בציון מס' הפקס של עו"ד שדות 09-7653763 – נספח 44.

גם אם נקבל גרסת עמית שדות שהוא הדיוט גמור בענייני מקרקעין הוא בודאי יודע שסך של -. 65,000 ש"ח מהווים 5% מסכום של 1.3 מליון ש"ח,ולו היה הסכום הנקוב 2.05 מליון ש"ח היה סכום המקדמה שונה לחלוטין, "וקל וחומר בן בנו של קל וחומר" שהיה מבחין בהפרש אם הסכום הנקוב היה 2.8 (עם או בלי נספחים), שאז סכום המקדמה הינו 140,000 ש"ח .

          למעט הסכמת התובעים נספח 43  ו-נספח 44 אישור הפקדת מקדמה לא נשלח לי מעמית שדות כל מסמך אם כטענת התובעים כתב ההוראות הבלתי חוזר שנחתם ע"י עו"ד כגן מכפר סבא היה אמור להיות נספח להסכם שיוגש לבית המשפט מדוע זה לא נשלח אליי למשרדי ברמת גן יחד עם נספחים 43 ו-44.

115.   אין לי כל ספק כי התובעים לא היו במשרדי כדי לעיין בחוזה. מערכת היחסים ביננו לא הצריכה התייצבותם ודי היה במעורבותו של בנם ושיחותיי הטלפוניות עם התובע. גם אני לא ביקרתי בחודש שקדם לחתימת חוזה בבית של התובעים, ובודאי שלא ישבתי בחצר ביתו של התובע ולא הראיתי לו מסמך כלשהו. ניתן לאמת זאת בנקל, באמצעים הטכנולוגים ודי לחכימא.  

השתלשלות העניינים מיום חתימת ההסכם ועד לאישורו על ידי בית המשפט

116.   עמית הציע מיוזמתו לסייע בהגשת הבקשות ולעקוב אחר קבלת החלטות , ואכן חלק מן הבקשות והתגובות בתיק תמ"ש 41700/01 הוגשו על ידו. כשהיה צורך בתשלום אגרה עבור כל בקשה בתיק תמ"ש הוא קבל שיק ממני ומילא אותו בכתב ידו. באותה עת למרבית עורכי הדין וגם לח"מ לא היה כרטיס חכם והמעקב אחר החלטות היה טלפוני או הגעה לביהמ"ש.  הוא כמובן הזדהה בשמי וציין את מספר רשיון עריכת הדין שלי בפניות למרכז מידע, וכך נהג גם כאשר הגיע למזכירות, וצילם עבורי את ההחלטות, הכל בהיתר ובידיעה.

          אני מנוי על שרותי שליחויות בעלות מינימלית וזניחה ואינני זקוק לשירותיו, ובוודאי לא הייתי מטריח אותו מכפר סבא לבית המשפט השוכן ברמת גן, כאשר משרדי שוכן ברמת גן. אך בהיותו עורך דין המזדהה בשמי הוא יכל לדרוש במזכירות שיטפלו בכל עכוב כאשר העניין התעכב מסיבה כלשהי ולנסות לקבל הסבר לעכובים. כך גם כאשר המידע במרכז למידע לא היה ברור הוא ניגש למזכירות והביא לי צילום של ההחלטה וניסיתי ביחד עמו לטכס עצה להתגבר על המכשולים שהציבה בפנינו השופטת פרדו. במלים אחרות עו"ד שדות טיפל לצידי בכל השלבים בתיק, ועל רקע האמון ביננו שום מסמך לא היה נסתר ממנו. הוא הגיע למשרדי גם בהעדרי ולקח את המסמכים להגשה, הוא היה רשאי לעיין בתיק תמ"ש 41700/01 כשהיה במזכירות בכל רגע נתון שכן הוא הזדהה בשמי או במי שעובד במשרדי.  

          כלום ניתן להעלות על הדעת שבמצב של קנוניה המיוחסת לי הייתי מפקיר את גורלי בידו הרי בכל רגע נתון הוא יכל לדעת מעיון בתיק האלקטרוני כשהוא במזכירות איזה חוזה הוגש לאישור אלא אם כן גם עמית שדות איתי בקנוניה. התובע אגב לא היה פוסל אפשרות כזאת.

117.   בתאריך 24.1.10 הוגשה בקשה לאישור ההסכם – נספח 45.

          התובעת מתחסדת כאילו לא היתה מעודכנת כאשר בנה הוא זה שהיה מתעדכן מידי יום ביומו אם יש החלטה בתיק והוא אף הודה בכך בח"נ במסגרת הבקשה לצו המניעה.  

          בשלב כלשהו כשחלפו כחודשיים וחצי מהגשת הבקשה לאשור פנתה אליי התובעת טלפונית בתחינה לפעול במהירות ואף פרצה בבכי קורע לב "תעשו משהו אני כבר קורסת" הרגעתי אותה כמיטב יכולתי והבטחתי שיחד עם בנה נעשה כל מאמץ לאשר את המכר.

118.   מתברר כי הבקשה לאישור המכר שהוגשה כאמור ביום 24.1.10 "שכבה" כאבן שאין לה הופכין במזכירות ולא ידעו כיצד לנהוג בה, שכן התיק לא היה פעיל מזה 9 שנים וברור שהיה זה תיק ידני ולא אלקטרוני. בעקבות פניה יזומה שלי למזכירות התנצלו בפניי והתחייבו כי יטפלו בזה לאלתר.

תאריך 8.3.10

119.   הבקשה הובאה בפני כב' טלי פרדו שהחליטה לדחותה ונימוקיה עמה

הבקשה לאישור הסכם המכר + החלטה עמוד ראשון של ההסכם מצ"ב (כל יתר העמודים נתונים לעיון בתיק האלקטרוני תמ"ש 41700/01)  – נספח 46.

תאריך 16.3.10

120.   הגשתי בקשה לעיון חוזר בליווי תצהיר של התובעת המדבר בעד עצמו

תאריך 6.4.10

121.   החלטת השופטת פרדו לבקשה לעיון חוזה .

"ועדיין אין מדובר בהליך הנכון. נא עמדת המשיב לבקשה בתוך 20 יום"

          הבקשה לעיון חוזר + החלטה – נספח 47.

תאריך 24.4.10

122.   המשיב (התובע) מגיש תגובתו לפיה אין לו עניין בבקשה וכי הוא מסכים לה.  

תאריך 26.4.10

123.   כב' השופטת פרדו עומדת על דעתה ומחליטה :

"ועדיין אין תשובה לשאלה מדוע לא יבוצע בהוצל"פ, ב"כ התובעת מונה כונס נכסים ותגובת המשיב מדברת בעד עצמה".

          תגובת התובע + החלטה – נספח 48.

124.   בשלב זה חזרתי ובדקתי בחוק שאכן ניתן לבצע  הליכי פירוק השיתוף באמצעות ההוצאה לפועל.

125.   פניתי לעמית שדות ובעצה אחת החלטנו שבאמת ובתמים הבה נעשה נסיון להגיש את פסק הדין לפירוק השיתוף להוצל"פ. ואכן הוכנה בקשה לביצוע וביצוע פסק הדין של פירוק השיתוף, ועו"ד שדות ניגש אישית ללשכת ההוצאה לפועל בהרצליה בנסיון לפתוח את התיק. היה ברור שאחרי פתיחת התיק אנו נצטרך לשוב ולפרסם את הנכס בעתון ולדווח על ההליך לרשם ההוצאה לפועל במקום לבית המשפט.

          העתק הבקשה לביצוע שהוכנה – נספח 49.

126.   כשהגיע מר שדות למזכירות ההוצאה לפועל כדי לפתוח את התיק הוא הופנה למזכיר הראשי לדבריו ובשיחתו עמי בטלפון הודיע לי שהם מסרבים לפתוח את התיק מאחר שבפסק הדין משנת 2001 אין הוראה מפורשת שההליך יבוצע בהליכי הוצאה לפועל.

          השבתי לו שאנחנו נעשה את המוטל עלינו ונבקש אישור כזה מהשופטת פרדו בביהמ"ש לענייני משפחה.

תאריך 4.5.10

127.   לאחר שסורבנו לפתיחת תיק הוצאה לפועל כאמור פניתי בבקשה לכב' השופטת פרדו תוך שאני מפנה אותה לפסק הדין (שנוסח על ידי כפסיקתה) והבעתי דעתי כי לפי לשונו הכינוס צריך להתבצע באמצעות בית המשפט אולם אם טעות בידי שתנתן החלטה שהמשך פירוק השיתוף  "יבוצע באמצעות ההוצאה לפועל". בדרך זו סברתי כי ניתן יהיה לקדם הליכי המימוש של המכר, למצער בהליכי הוצאה לפועל עדיף על "לא כלום".

תאריך 11.5.10

128.   החלטת השופטת פרדו :

          "אין בפניי התיק עצמו ואין סריקה. הוצל"פ הוא גם בית משפט. נא להמציא ההסכם" –

הבקשה וההחלטה – נספח 50.

לא נעים לומר אך אני מניח שהשופטת פשוט לא איתרה את ההסכם שנסרק עוד ביום 24.1.10 על נספחיו  זה מכבר כעולה מן התיק. באותה עת הטמעת פרוייקט המחשב בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב היתה בחיתוליה,  ואין זה מן הנמנע שמאחר שהבקשה קוטלגה בתפריט "בקשות לאחר סגירה" הוא לא אותר על ידה. בכל מקרה גם אני התקשיתי לאתר את הבקשה וזה עלה בידי לאחר ניסוי וטעייה.  

          בדיעבד מתברר כי התיק נחשב לתיק סגור ולכן המזכירות פתחו ותייקו את כל הבקשות וההחלטות בתמ"ש 41700/01 תחת הסיווג בקשות לאחר סגירה.

129.   למרות שההסכם והבקשה נסרקו במלואם (35 עמ') עוד ביום 24.1.10 כפי שבית המשפט יוכל להתרשם אם יכנס לתיק באמצעות "הכרטיס החכם" סברתי כי מוטב שאמלא אחר הבקשה במקום לנסות ולהעמיד את בית המשפט על טעותו ולכן נטלתי עותק של ההסכם על כל נספחיו זהה לזה שהוגש ביום 24.1.10 ציינתי עליו "עותק נאמן למקור" וצירפתי  לו הודעה מתאימה.

          הסכם זה זהה לחלוטין להסכם שהוגש מיום 24.1.10 על כל נספחיו ונסיונו של התובע להבנות מזה אינו אלא בבחינת לדוג במים עכורים, וגם כך ההסכם שאושר וסומן ע"י השופט שנהב הינו זה שהוגש ביום 24.1.10 ולא זה שהוגש ביום 17.5.10.

תאריך 17.5.10 שעה 10:30

130.   צירוף הסכם מכר על פי החלטה .

תאריך 1.6.10 שעה 14:45

131.   החלטת השופטת פרדו בבקשה :

          "מדובר בתיק שנדון בפני השופט שנהב. לפיכך תועבר הבקשה להחלטתו"

          הבקשה וההחלטה כולל דף ראשון של ההסכם (כל יתר העמודים זהים והנספחים שבתיק אלקטרוני תמ"ש 41700/01)  – נספח 51.

תאריך 29.6.10

132.   השופט שנהב מוסיף החלטתו על גבי המסמך שהגשתי ביום 17.5.10

          "נקבע לאשור הסכם המכר ליום 13.7.10 בשעה 10:00 – להודיע לצדדים".

          ראה נספח 51 לעיל.  

133.   הודעה על מועד הדיון מסרתי לתובעים טלפונית  או באמצעות בנם.

          הודעתי גם לנתבע 1 על מועד הדיון ימים אחדים לפני מועד הדיון בהודעת מייל ואף המלצתי לו להתייצב. אולם הוא הודיע לי שיהיה זמין טלפונית לכל בעיה שתתעורר.

          הודעת המייל שלי לנתבע 1 – נספח 52.

יום אישור ההסכם

תאריך 13.7.10

134.   התובעים המתינו במסדרון של בית המשפט לענייני משפחה סמוך לאולם של השופט שנהב. למיטב זכרוני התובעת אף התקשרה אליי טלפונית כאשר הייתי בדרכי לשם לוודא הגעתי.

135.   בהגיעי למקום מצאתי את התובעים פתחתי את התיק מחוץ לאולם, עיינתי בבקשה שהגשתי ביום 24.1.10 ובהסכם ברפרוף בנוכחות התובעים. לא מסרתי לתובעים כל הסכם וגם לא חשבתי לעשות כן, אם כי פתחתי את התיק בנוכחותם ממילא כולנו ציפינו שההסכם יאושר מבלי שהצדדים ייקראו כלל לבית המשפט  לאור הסכמת בני הזוג שנחתמה בפני בנם ואשר צורפה להסכם, ובית המשפט אף הופנה אליה בבקשה לאישורו. נקראנו להכנס לאולם, הקלדנית היתה במקום ולאחר כניסתנו לאולם נקרא השופט להכנס לאולם ע"י הקלדנית לאחר שוידאה כי בעלי הדין התייצבו ומוכנים.

136.   עם כניסת השופט חזרתי בקצרה על תוכן הבקשה. השופט קרא אליו את התובעים ושאל אותם אם ההסכם המונח בפניו מקובל עליהם והם השיבו בחיוב. אני לא הגשתי כל הסכם באותו מעמד לשופט, שכן בפני השופט היה מונח ההסכם שהוגש ביום 24.1.10, ואשר הודפס על ידו או על ידי הקלדנית בהוראת הדפסה למחשב מהתיק האלקטרוני, כפי שבית משפט זה ינהג אם ידרש כיום לדון בבקשה כלשהי שהוגשה זה מכבר.  

137.   השופט אישר את ההסכם שנסרק עוד ביום 24.1.10 (ולא את זה שהוגש ביום 17.5.10 הנושא כיתוב  "נאמן למקור").

          ההסכם שאושר וסומן – נספח 53.

138.   פרוטוקול הדיון

הצדדים "אנו מגישים לבית המשפט הסכם"

ודוק: הצדדים נאמר ולא עו"ד אלי גור בהנתן שהפרוטוקול משקף את מה שהיה הרי השופט אישר את ההסכם שהצדדים הגישו לו בסכום נקוב של 1.3 מליון ש"ח. אם נאמץ גרסתם שמסרתי להם עותק כזה מחוץ לבית המשפט אמור מעתה שאם הוגש  על ידם עותק הסכם בסכום נקוב  של 1.3 מליון, כי אז המסקנה היא שקבלו ממני את העותק שאושר,  ולפיכך טענתם כי ראו חוזה בסכום שונה נסתרת מיניה וביה.  

          פרוטוקול הדיון – נספח 54.

139.   השופט שנהב מקריא לקלדנית את פסק הדין. השופט שנהב לא נענה לבקשתי לחתום על הפסיקתה שנוסחה על ידי באופן גורף לאשר המכר לפי סעיף 34 א' לחוק המכר" ומכתיב נוסח מרוסן ומסוייג יותר, אך ביוזמתו הוא מעלה את עניין המשכנתה ומורה לאשר מימון הרכישה באמצעות משכנתה, כדי להקל על רוכש הנכס.

140.   מאחר שהקונה לא נכח במעמד האישור מבקשים התובעים לקבל עותק ממנו כדי שהקונה ישלים את התשלום לפי החוזה. בדיעבד ניתן להבין שהלהיטות שלהם לקבל עותק מאושר נבעה מן הצורך של בנם עמית לקבל מקדמה ע"ח הסכום שהוסכם בינו לבין הנתבע לפי כתב ההוראות הבלתי חוזר. הקלדנית הסבירה לתובעים כי יש צורך לסרוק את ההסכם  שסומן ע"י השופט בחתימתו. ולכן מסרה לתובעת באמצעותי את התיק הכולל את ההחלטה החתומה וההסכם המסומן בחתימת השופט לסריקה.

141.   יצאנו מאולם השופט שנהב, ואמרתי לתובעת שאמתין לה ברחוב בן גוריון מחוץ לאולם יחד עם התובע עד שתקבל עותק מאושר לאחר סריקה. התובעת המתינה בתור למעלה מ- 20 דקות עד לביצוע הסריקה וקבלה שני עותקים חתומים ומאושרים של פסק הדין כולל ההסכם המסומן בחתימת שופט.

142.   כשיצאה התבטאה התובעת בחוסר נחת כלפי הבירוקרטיה בבית המשפט ואף אמרה שהיא מבינה כעת את אי שביעות הרצון שמפגין בנה מעיסוקו במקצוע. התובעים הציעו שנתיישב בבית קפה. קבענו שניסע לאזור הבורסה ברמת גן ונפגש בבית הקפה שבמגדל המשרדים רוגובין תדהר (בגין 11 רמת גן) בקרבת הבנין בו שוכן משרדי.  התובעים לא הלכו לביתם מביהמ"ש כנטען על ידם גם את זה ניתן לאמת בנקל.

143.   התיישבנו בבית הקפה במרפסת החיצונית כדי שנוכל לעשן. מיד כשהתיישבנו הטיח התובע בתובעת כי מאז שיצא מהכלא לא קיימה עמו יחסי מין, והיא לא נותרה חייבת והשיבה "שקרן". כדי לשים קץ לויכוח הצעתי להם לפנות לטפולי זוגיות. התובעת הסבירה לי שהתובע יצא פגוע מהכלא בישראל ובקפריסין ומהבדידות שחווה בארה"ב כשהיה בגפו וכי הוא צריך טפול פסיכיאטרי, וכי אם לא יעבור טפול נראה לה לשים קץ ליחסים ביניהם.

          שוחחנו גם על חובם לנתבע 4. התובעת שאלה אם ישאר עודף לפי חישובי הריבית ואני השבתי כי ככל הידוע לי החוב תפח מעל 750 אלף ש"ח. היא שאלה אם אוכל לפעול להפחתת הריבית והבטחתי לעשות כמיטב יכולתי.

          בהמשך התכתשו התובעים ביניהם  בויכוחים סביב יחסי המשפחה התובעת הביעה צערה על מימוש הנכס שנגרם לדבריה בשל מעשיו של התובע שלא נשאר חייב והשיב לה מאיפה את חושבת שמימנתי את כל הנסיעות שלנו לחו"ל ובתי המלון המפוארים בהם התארחנו, לא ממס ההכנסה. את מנסה לשחק אותה כאילו זה נפל עלינו משמים. גם החצי שלך שייך לשנינו ואכן התובע התבטא כך גם בח"נ בבקשה לצו מניעה. לדבריו החצי שלא מעוקל "שייך לי ולאשתי"  בהמשך הלין התובע  על כך שילדיו ניצלו אותו וחגגו עליו כשהיה לו כסף. הוא גם אמר שאין לו כוונה להחזיר חוב לגיסו הטייס כי גם הוא חגג עליו. השבתי לו תוך שאני מצדד בתובעת שזה לא רלבנטי וכי הלוואה יש להחזיר. התובעת לא היססה להתבטא בפניו ולומר לי "אתה רואה אלי הוא ירד מהפסים", לאחר שקודם לכן היא הביעה צערה וכעסה על כך שהוא גירש את החבר של בתם משי (בגיל 18 אז) בגלל שהוא סירב לקנות לו סיגריות, בשעות הלילה המאוחרות.

          כך שהינו כשעה וחצי מן השעה 11:00 ועד 12:30 לפחות, ונפרדנו לשלום, כשהם נוטלים באמתחתם עותק של ההסכם שאושר.

האירועים לאחר אישור ההסכם

144.   בהתאם להנחייתי בו ביום 13.7.10 ולכל המאוחר למחרת מסר התובע לבנו עמית עותק של פסק הדין וההסכם שאושר ואף דיווח לי טלפונית מביתו 09-7404593 כי התקשר לנתבע מס' 1 והתרה בפניו לשלם את התשלום השני בסך -. 65,000 ש"ח.

145.   הנתבע 1 יצר קשר עם משרדי ושלח לי ביום 19.7.10 שיק בנקאי ע"ס -. 65,000 ש"ח.  

          מכתב הלוואי של הנתבע 1 מיום 19.7.10  – נספח 55.

תאריך 25.8.10

146.   עמית שדות הודיע לי כי אביו מסרב לחתום על הצהרות למס שבח ובקשה לפטור על רקע מחלוקת שיש לעמית ואביו עם הקונה בקשר עם סכום כספי המגיע לו עבור שרותיו, והציע שיפגשו אצלי בנסיון ליישב את ההדורים. השבתי לו שאין בעיה וקבענו שיסורו למשרדי בשעות אחה"צ.

147.   שני הצדדים ללא נוכחות עמית התייצבו בפניי ובתחילת המפגש שררה מתיחות מסויימת.  שאלתי אם הם מעוניינים לבטל את החוזה והם מצידם שמרו על שתיקה. הצדדים ביקשו בשלב כלשהו שארשום בכתב יד את דבריהם, וכך עשיתי . זכור לי שהצעתי הקדמת תשלום של 1/3 מן הסכום המגיע לעמית ולבסוף הסכמת התובע והנתבע על הסכום של 270 אלף ש"ח. התובע שהסתובב חופשי כהרגלו במשרדי נטל את המסמך וניגש למכונת הצילום , צילם עותק ממנו והשאיר לי צילום על השולחן.  הצדדים סירבו מטעמים השמורים עמם לחתום על הפרוטוקול. כיום ברור ששניהם ידעו שאינו משקף את העובדות לאשורן, ומטעם זה לא צירפו חתימתם.

          עותק הפרוטוקול ללא השיפוצים שערך התובע מטעמים השמורים עמו מצ"ב. – נספח 56.

148.   הצדדים לא חשפו בפניי את המסמך "הוראה בלתי חוזרת" ואני לראשונה ידעתי שיש מסמך כזה לאחר קבלת מכתב התראה מב"כ התובעים ונחשפתי אליו בעת שקבלתי את הבקשה לצו מניעה זמני.

          הצדדים גם לא הזכירו את השם עו"ד כגן ולראשונה ראיתיו והתוודעתי לקיומו לאחר ובעקבות הבקשה לצו מניעה.

149.   במסמך אמנם נכתב כי על הנתבע 1 להקדים ולשלם 280 אלף ש"ח לעמית שדות אולם לאחר מעשה ידוע כי הנתבע כבר הקדים ושילם כ-.140 אלף ש"ח ללא כל קבלה לעמית שדות. כך שהמסמך אינו משקף את המצב לאשורו, הן מבחינת הסכום ששולם ע"ח והן מבחינת מעורבותו של עו"ד כגן, בפרוטוקול אין כמובן כל זכר לכתב ההוראות. ברור כי אם כתב ההוראות היה מוגש לבית המשפט הייתי מפנה ומאזכר אותו במסמך, ואולי הייתי גם מגיש הסכם מתוקן לבית המשפט, למעשה מדובר בשינוי חזית מצד התובע שלא הזכיר את המעמד והמסמך בכתב התביעה, אלא שמאחר שהמסמך מקעקע לטעמי את גרסת התובע מעיקרא אין לי אלא לברך על צירופו. ברור כי הפרוטוקול הזה מקעקע גרסת התובע ש"כתב ההוראות הבלתי חוזר" שערך בנו עם עו"ד כגן היה אמור להיות חלק מנספחי ההסכם שהוגש לבית המשפט לאישור.

150.   בהקשר זה יצויין כי לא ברור לי מה מצא התובע ובנו שדות לפנות אליי ולסייע ליישוב  ההדורים אם לטענתם "כתב ההוראות הבלתי חוזר" היה חלק מן ההסכם ולשיטתם הם האמינו עד ליום 5.9.10 עת קבלו את בקשת רסין להצטרף להליך כי הנספח מצוי בתיק ביהמ"ש כחלק בלתי נפרד מן ההסכם שאושר ע"י בית המשפט. פשיטא שאם כתב ההוראות היה בתיק ביהמ"ש לא היה כל צורך בהתערבותי. כמובן שכתב ההוראות לא יכול היה להיות מוגש לבית המשפט מעולם כאשר הצדדים לו אינם קשורים כלל לחוזה. התובע יודע זאת "השכלתו" המשפטית והתמצאותו בענייני משפט אינם מותירים מקום לספק בעניין זה. וכי מדוע הקונה יסכים להקדים תשלום כלשהו לעו"ד עמית שדות אם מדובר במסמך שמהווה חלק מההסכם שאושר כביכול ע"י בית המשפט.

          ובכלל מדוע זה כעס התובע כ"כ על הנתבע 2 משום שלטענתו לא הפקיד כלל מזומן אצל עו"ד כגן. עניין זה היה חסר משמעות ולא היה אמור לגרום לכעס מצידו של התובע שכן אם באמת ובתמים ידע כי כתב ההוראות הוגש לבית המשפט והוא חלק מן ההסכם. יכול היה להיות סמוך ובטוח שבמצב דברים זה כונס הנכסים לא היה מאפשר העברת זכויות לקונה ללא תשלום יתרת התמורה בסך 750 אלף ש"ח לפי כתב ההוראות. בודאי לא היה התובע צריך להיות נחרד למשמע ידיעה שהנתבע לא הפקיד את המזומן. ברור שהתובע ידע שכתב ההוראות שערך בנו לא היה מיועד מעולם להכלל בהסכם וכל תכליתו  למעשה "להסוות" חלק מן התמורה ולמנוע חלוקתה בין התובעת לרשויות המס, או תכנון מס לגיטימי לגרסת הנתבע 1.

151.   יומיים או שלושה לאחר הפגישה מיום 25.8.10 עמית שדות ואביו מתייצבים במשרדי ומוסרים לי הצהרה למס שבח חתומה ע"י התובע וכוללת פרטי העסקה  – נספח 57.

כמו כן בקשה לפטור חתומה ומאושרת ע"י 2 התובעים – נספח 58.

          הבקשה לפטור נסמכת על כפל פטור מתחת לתקרה שעמדה על 1.7 מליון ש"ח.

          טענת  עמית שדות שהוא לא מבין במקרקעין וכי הוא לא ידע עת אישר חתימת הוריו כי החוק פוטר עסקאות כאלה לפי סכומן הינה טענת הבל פה כך היה גם כאשר שימש דירקטור בשנת 2001 בתביעות נטרפיק ופריינדליפילס והבורר כב' השופט בדימוס גלעדי קבע כי אינו אומר אמת, בטענתו כי אינו מבין על מה חתם. "אינני מקבל טענה זו, ולפיה עמית אינו צד להסכם בין אביו לכהנא" "נתבע זה שנוכח בחלק מהדיונים בין הצדדים הוא סטודנט למשפטים בודאי היה מודע למה שקורה, הוא גם שימש כיו"ר בישיבת הדירקטוריון של החברות הנ"ל שהוקמו".

          מכל מקום כפל פטור הניתן למכירת דירה שכוללת זכויות בנייה המשפיעות על המחיר הינו עניין בסיסי ואלמנטרי שידוע לכל עו"ד זוטר גם למי שלא עוסק באופן שוטף בנדל"ן. בודאי שהמש"ח הורוד עליו חתם התובע נוקב בסכום העסקה.

          פסק דין של הבורר השופט בדימוס גלעדי   – נספח 59

152.   תאריך 23.8.10

          בני הזוג רסין מגישים בקשה להצטרף להליך המכירה ומציעים לשלם מאות אלפי שקלים יותר מן של 1.3 מליון ש"ח שהנתבע 1 שילם לפי החוזה.

נספח 60.

153.   תאריך 30.8.10

          החלטה : "לתגובת המשיבים ועו"ד שחם"

          ביום 5.9.10  קבלתי  את הבקשה עם החלטה לתגובת המשיבים (קרי התובעים) ועו"ד שחם.

נספח 61.

154.   שקלתי אם להגיב בעצמי על ההחלטה בשם מי מהתובעים או שניהם ונמלכתי בדעתי.  לאור זה שאני בכובע נוסף של "כונס נכסים" העברתי את הבקשה וההחלטה לנתבע 1 שאמור להפגע מההחלטה, והוריתי לו להעבירה לתובעים כדי שיגיבו בעצמם. למיטב זכרוני עו"ד עמית שדות היה במעבר ממשרדו וכן לא העברתי לו ישירות. פשיטא שלו היה לי מה להסתיר הייתי מגיב לבקשה בעצמי כמייצג התובעים, ונמנע מלהעבירה לעו"ד שדות , כדי לאפשר לתובעים להגיב בעצמם ללא התערבותי או מעורבותי.  

          ראה נספח 61 לעיל.

155.   תאריך 16.9.10

          בין לבין אני מתפנה להגיע לנכס כדי להראותו לשמאי. השמאי הגיע רכוב על קטנוע. השוכר היה בדירה ושיתף פעולה. התובע שמתגורר בשכנות לנכס הנמכר יצא מביתו לפגוש אותי לאחר שהתקשרתי אליו מחוץ לבית.

          התובע הזמין אותי לקפה בחצר בית מגוריו, התובעת לא היתה בבית.

156.   ישבנו בחצר הבית. שיפוצניקים צעירים עבדו על מחסן בחצר  הבית שהוא ביקש להסב לקליניקה עבור אשתו.

157.   בשיחתנו התבטא התובע בגנותו של הנתבע 1 והלין על כך שהוא קנה את הנכס לא בשביל להתגורר כפי שהבטיח לו  אלא כדי לגרוף קופון, או "לעשות סיבוב".

          שאלתי אותו אם אפשר שיתחלקו "בקופון" ומה הוא רוצה לעשות. והשיב לי "אתה תראה מה אני הולך לעשות לו!!!" בחלום הורוד לא העליתי על דעתי שהוא מתכוון לכרוך אותי עם הנתבע 1 כאילו אני נמנה עם אוייביו.

158.   התובע שאל לעצתי ביחס לבקשת רסין עליה הוא נדרש להגיב "האם רסין יכול להכריח אותי למכור לו? נכון שאין מצב בעולם שהוא יכול להכריח אותי למכור לו?" השבתי שלדעתי התשובה חיובית  אך המלצתי לו לכתוב כל טענה שתסכל את המהלך אם הוא באמת לא מעוניין בו בתור שכן, וכך אכן עשה.

159.   תאריך 21.9.10

עו"ד עמית שדות שקבל את בקשת רסין להצטרף להליך עותר לבית המשפט בבקשה להעניק ארכה למתן התגובה מאחר שהתובעת שהתה בלונדון – נספח 62.

160.   תאריך 21.9.10

          עו"ד עמית שדות שלח לי מכתב בקשר לעניין אחר שבין לקוח שמיוצג על ידו ללקוח המיוצג על ידי לקבלת מידע והשבתי לו ביום 3.10.10. – נספח 63 ו- 63א'.

161.   תאריך 3.10.10

          החלטה : ניתנת ארכה כמבוקש ביחס לבקשה למתן ארכה בסעיף 161 לעיל עד ליום 10.10.10

          ראה נספח 62 לעיל.

162.   תאריך 10.10.10

          התובעת מתקשרת למשרדי, ושואלת האם הנתבע 1 שילם לי את מלוא התמורה. השבתי לה שעדיין לא שילם. בתגובה שאלה בתמיהה כיצד זה העביר את הזכויות בנכס. הבנתי מיד שמדובר ברישום הערת אזהרה שעלה בידו לרשום לאחר שהגיש בקשה לפי פק' בזיון בית המשפט נגד עו"ד שחם ונגד המפקחת על רישום המקרקעין בפתח תקוה, וכב' השופטת גרסטל נעתרה לו.

          הרגעתי אותה שזה רק "הערת אזהרה" וכי עד שלא ישלם לי את מלוא התמורה בחוזה הוא לא יכול להעביר זכויות כי אני צריך למסור לו את כל האישורים ולהודיע לרשם המקרקעין כי מילא אחר כל התחייבויותיו. התובעת אמר לי שבעלה התובע אמר לה שאם יש הערת אזהרה אז זה למעשה העברת זכויות כי גם על הנכס שלהם יש רק הערת אזהרה לטובתם (רשום ע"ש קורינאלדי) מתייחסים לזה כמו בעלות הסברתי לה שיש הבדל גדול בין שני המצבים, וכי היא יכולה להיות רגועה שלא אעביר לנתבע 1 את הזכויות עד שימלא אחר כל התחייבויותיו, לפי ההסכם.

אישור לשכת רישום מקרקעין מיום 15.10.101 על רישום הערת אזהרה – נספח 64.

163.   אחרי שהוכח שהתובע עוסק בתחום המשפט באופן אובססיבי, מייצג את עצמו, מסתמך על פסיקה חוקר עדים ומעביר הוראות הנחיות ואף עצות חוות דעת משפטיות, אני מפנה לנוחיות בית המשפט לתשובתו בח.נ. מיום 22.3.11 בעמ' 8-9 לפרוטוקול כשנשאל מדוע עשה את הפיצול.

"אני יודע מה ההסבר, מה שהסביר לי עו"ד גור, כי כך טוב יותר לעשות מבחינה משפטית, נתן לי תשובות של עו"ד, אין לי מה לבדוק אותו אני מכיר אותו 20 שנה". תמוה מדוע בדק את ההסכם כדי לוודא לטענתו שהסכום הנקוב בו הוא 2.05 מליון ש"ח, או 2.8 מליון ש"ח אם אין לו מה לבדוק אותי.

          ולהלן נצטט גרסת עו"ד עמית שדות לפיצול עמ' 13 לפרוטוקול :

"זאת היתה הצעת עו"ד גור ששימש כונס נכסים ולמיטב ידיעתי נובע מ-2 דברים מאיזה חשש של מר סנדרוסי שאין לו יכולת כלכלית והשניה מאחר ותהליך קבלת האישורים מביהמ"ש לשחרור הכספים יכולים לקחת עד שנה וחצי אז באופן זה חלק מהכסף יכול לעבור כבר כאשר הכונס ידווח על הכל". וזהו הסבר של עו"ד בישראל,  ותק של 9 שנים. גם אם באמת ובתמים תהליך קבלת הכספים יכול שיקח שנה או חצי שנה (בפועל אם יש הסכמת בני הזוג זה יכל לקחת שבוע עד שבועיים) מדוע עו"ד שדות לא דאג להעביר את הכספים לקופת הכינוס, כלום יש בעייה לכונס לשחרר כספים לתובעת אם תאשר זאת מראש ובכתב, ולקבל אישור בית המשפט אפילו בדיעבד אם מדובר בכספיה.  וכלום אינו יודע כי מחצית מן הסכום אמורה להיות משולמת לאוצר המדינה בשל העקולים הרובצים על זכויותיו של התובע.

164.   תאריך 18.10.10

          התובע הגיש תגובתו לבקשת רסין  המדברת בעד עצמה – נספח 65.

יעיין בית המשפט בתגובה הסגנון , ההתבטאויות, ההתנצחויות וההתפלמסות החוזרת ונשנת כ"כ אופייניים לכל הבקשות והתגובות שלו. תשומת לב בית המשפט מופנית לסעיף 30 לתגובה החושף כעס וטרוניה על הנתבע 1  "שרשם הערת אזהרה", אכן התובע הוא זה שהלעיט את התובעת במידע השגוי שהערת אזהרה כמוה כרישום בעלות. וכבר אמרתי לעיל לא די בידע משפטי צריך גם מעט תבונה ולהיות נקי מעכבות.

165.   תאריך 27.10.10

          התובעת מגישה תגובתה בנפרד מהתובע לבקשת רסין לביטול המכר – נספח 66.

166.   תאריך  10.11.10

התובע כעבור למעלה מחודשיים ימים מהיום שנודע לו שהנכס נמכר תמורת 1.3 מליון ש"ח מגיש בקשה בהולה לביטול הסכם המכר, שבה טען כי הסכום הנקוב בחוזה שראה 2.8 מליון ש"ח.

          הבקשה נדחית – נספח 67.

          יקרא בית המשפט את הבקשה הבהולה מתחילתה ועד סופה, ויבחין על נקלה כי כולה פרי יצירה של התובע לפי הסגנון ההשתלחות, אריכותה, חוסר הרלבנטיות והיומרנות להתמצא בענייני משפט. זה לא מפריע לתובע בסיפא לטעון  שאיזה עורך דין עזר לו, ועוד לבקש הוצאות לדוגמא. כמה שקוף וכמה צפוי כחוט השני בכל תגובותיו.

167.   לצורך איתור הבקשות וההחלטות דלעיל יש להכנס לתיק וללחוץ בעמודה הימנית על החלופה "בקשות לאחר סגירה".

          דפי התפריט לתיק הכללי, פירוט של כל הבקשות בתיק – נספח 68.

תצהירו של מר רסין

168.   לא זו בלבד שייחוס הדברים ששמע מפי עו"ד טוביה מצקביץ הינם עדות שמיעה שאינם קבילים עפ"י דיני הראיות, אלא שמשיחתי עם מצקביץ, נאמר לי במפורש שמר רסין פנה אליו כדי שישתף עמו פעולה כ"אוייב משותף" של התובעים וניסה להדיח אותו לעדות שקר, בקשר עם המיוחס לי בתצהיר. עו"ד מצקביץ סירב לשתף פעולה עם מר רסין, והביע הסכמתו להעיד שאינו זוכר מאומה מן הנטען.

169.   מר רסין לא אמר משום מה לבית המשפט כי הוא זה שניסה לרצות אותי או לשדל אותי למכור לו את הנכס חרף סירובם של התובעים ונתקל בחומה בצורה, גם כאשר ניסה להרעיף עליי דברי חנופה והבטחות בלשון "לא תקופח" וכיו"ב. גם כאשר השופטת גרסטל הציעה במסגרת ערעור שהוגש על ידם על החלטת השופט מקובר בעניין גבולות הנכס,  למכור להם את הנכס השבתי שמרשיי פוסלים אפשרות זאת על הסף.

170.   כידוע התובעים דחו על הסף את הצעת רסין בבקשה מס' 7 לשלם מאות אלפי שקלים מעל ההצעה של הנתבע העומדת על 1.3 מליון ש"ח בלבד. האם  עולה בדעתו של רסין  שאם יבוטל ההסכם יתרצו התובעים וימכרו לו  את הנכס אחרי המרורים שהאכיל אותם.

171.   שנאתם של התובעים כלפיו לא נולדה בחלל ריק. מר רסין "גזל" מהם את זכויות הבנייה. הערים על ועדת התכנון תוך הפרה כולה של שני צוי הפסקת עבודה מנהליים. התובעים לא קבלו צו מניעה, וכאשר מר רסין סיים לבנות את ביתו, נמנע בית המשפט ממתן פסק דין שפירושו הריסת המבנה שבנה, למעשה ללא הסכמת התובעים כשותפים לחלקה.

172.   התמשכות ההליכים והסיכון הכרוך בניהול המשפט שנים ארוכות הדירה שינה מעיניו של רסין מחשש שיאלץ להרוס את אשר בנה כפי שהתבטא בפני בית המשפט. הנה כי כן היחס ההדדי המהול בבוז ושנאה זה כלפי זה לא ישכך לעולם. מר רסין לא נותר חייב וסיכל כל אפשרות להשביח את הנכס או למכור אותו לכל מי שהתעניין ברכישתו.

173.   אין לי אלא לאשר כי מר רסין פנה לא אחת ושאל אותי אם יש טעם בהגשת הצעה מטעמו, והשבתי לו חד משמעית כי דעתם של  התובעים נחרצת לא לאפשר לו להינות מרכישת הנכס, ובוודאי שלא להיות שכן שלהם לחלקה 40 בה הם מתגוררים, אחרי הסבל והנזק שנגרם להם. בודאי הם לא מעוניינים ששכן דחוי כמוהו לטענתם הנחשב פרובלמטי מסוכסך עם כל יתר השכנים, יגור בשכנות לבית מגוריהם.

174.   התובעים מצידם לא הסתירו את כעסם וגם לאחר אישור העסקה בתגובותיהם הטיחו בו דברים קשים על סיכול המכר לקונים פוטנציאליים במשך כל השנים. רק לקרוא תגובתם ולהתמוגג מנחת איך התובעים כרו בור לעצמם. מתברר שרסין "רודף" אותם לכל אשר יפנו ואלמלא בקשתו להצטרף להליך המכר מי יודע אולי היו מצליחים לשכנע אותנו שהם לא ידעו שהנכס נמכר בסכום של 1.3 מליון ש"ח לפי החוזה שאושר לבית המשפט. וכשנודע להם לא רק שלא מיחו ולא אימצו הצעתו אלא אף הטיחו בו "נמכור בכל מחיר שנרצה רק לא לרסין".

175.   דיווח למס שבח והעברת זכויות

          כאמור לעיל התובע ובנו הביאו לי הצהרה למס שבח ביום 28.8.10 או סמוך לו. לא טרחתי להגישה וגם לא ביקשתי מעו"ד עמית שדות שיאשר חתימתו של אביו הואיל ובינתיים קבלתי ביום 26.8.10 או סמוך לו דרישה מרשות המסים להמציא מסמכים לצורך חישוב מס שבח.

נספח 69.

משמעות ההודעה הוא כי נתוני השומה נקלטו על סמך הצהרת הקונה בלבד (הנתבע 1) שהגיש אותה בנפרד.

          כיוון שכך לא היה צורך עוד בהגשת הצהרה מטעם המוכרים (התובעים) ודי היה בהגשת הבקשה לפטור (נספח 53) שאכן הוגשה על ידי, לאחר שנתקבלה מעו"ד שדות כשהיא חתומה ע"י הוריו ואימות חתימה על ידו.

176.   ביום 27.10.10 נעתר עו"ד שחם לבקשת הנתבע לרשות הערת אזהרה לטובת הבנק הממשכן. עו"ד שחם מבקש הסכמתי ואני מסכים לרישום הערת אזהרה לטובת הקונה בלבד או הבנק הממשכן – נספח 70.

177.   ביום 19.11.10 או סמוך לו התקשרה אליי התובעת ושאלה אם אני יודע שהנתבע 1 רשם את הנכס על שמו. השבתי לה אינני יודע אם רשם, אך אני נתתי לו את כל האישורים הנחוצים ומבחינתי סיימתי את עבודתי. היא התעניינה אם יש דו"ח או פירוט ביחס לחוב שלה כלפי הנתבע 4. השבתי לה שאקבל פירוט ואודיע לה. בכל מקרה אמרתי לה שעודף לא ישאר לה כי החוב כבר ביום 13.7.10 כשנפגשנו עלה על 750,000 ש"ח ובכל מקרה איידע אותו על הסכום שאני מעביר לו ואז שאלה ומה עם הכסף שמגיע לבנה עמית, והשבתי לה שיפגש עם הקונה וכי אני לא אמור להערב בעניין.

178.   ואכן שלחתי לה את מכתבו של הנתבע 4 והודעתי לה ששילמתי לו את הסך של -. 550,000 ש"ח לא הסתרתי מהתובעים מאומה והכל נעשה בריש גלי. הרי יכולתי שלא לדווח כלל לתובעת אך לא עלה בדעתי לעשות מאומה לנוכח חובת הנאמנות והאמון ההדדי.  הייתי משוכנע שלטובתה כאשר החוב נושא ריבית של 36% לשנה  שאמנם אינה מן הגבוהות בשוק האפור אך עדיין סכום החיוב בריבית החודשי הינו בגובה עשרות אלפי שקלים רצוי לפרוע בהקדם את החוב. בעניין זה אציין כי הפקעת יפוי הכח ממני אינה שוללת ממני לפעול עפ"י המחאת הזכות. לא הייתי מעלה על דעתי שאצל התובעת יתהפכו  היוצרות ומסטטוס של לווה הפכה פתאום למלווה לגרסתה.  

179.   28.11.10 – מכתב התראה מעו"ד גוטפריד לנתבעים

          כאמור לעיל נדרשו לתובע חודשיים וחצי מיום שנודע לו לדבריו כי הנכס נמכר תמורת 1.3 מליון ש"ח בעקבות בקשת רסין ועד להגשת הבקשה לביטולו שהוכתרה במלים "בקשה בהולה".

עם קבלת המכתב שלחתי ביום 9.12.10 העתק ממנו למנהל מס שבח נתניה שישקול העברת העניין לחקירת מח' מודיעין וחקירות – נספח 71.

          לראשונה נטען במכתב הדרישה של ב"כ התובעים  כי העסקה פוצלה לשני הסכמים, בעוד התובע בבקשותיו לבית המשפט בתיק תמ"ש 41700/01 טען כי הסכום הנקוב של החוזה הינו 2.8 מליון ש"ח ואין זכר לשום פיצול או נספח. התובע מקפיד להתנסח באופן מדוייק וקולע, וכדאי לקרוא מקצת ממכתביו אלי שבהם הוא מעיר לי "חסר פסיק" חסרה האות ד' כמי שמפקיד על "קוצו של יוד" כדי להבין שנאלץ לשפץ גרסתו ולכלול את הנספח כתב הוראות בלתי חוזר כי עמית הוציא קבלה על סך 280 אלף בחתימתו כך שלא יכל להצמד לגרסה לפיה, החוזה נוקב בסכום של 2.8 מלין ש"ח ושינה את גרסתו ל-2.05 מליון ש"ח + 0.75 מליון ש"ח. (כתב הוראות בלתי חוזר) כמה צפוי.

          כל כך שקוף הנסיון העגום של התובע למקצה שפורים חוזרים ונשנים בגרסותיו.

          התובעים לא פנו אליי בבקשה כלשהי לבטל או לעכב רישום הזכויות. גם עורך דינם נשאב בקלות מעוררת השתאות להאמין לתובע, ולא טרח  לערוך עמי כל בירור ענייני בנוגע לעובדות, בטרם ישלח לי מכתב רוויי השמצות. התובעים לא טרחו לצלם את כל הבקשות בתיק תמ"ש 40700/01 ולו עשו כן היו למצער באי כחם מבינים שבתביעת סרק עסקינן.

179.   התמורה

          1.       הנתבע שילם תשלום ראשון בהעברה בנקאית ביום 20.1.00 אחה"צ.

          2.       הנתבע השלים סך של -. 65,000 ש"ח תוך 10 ימים מיום אישור ההסכם ע"י בית          המשפט מיום 13.7.10 לפי קבלה 843 מיום 22.7.10 –          נספח 72.

3.       תשלום אחרון שולם ביום 16.11.10 סך של -. 550,000 ש"ח (קבלות 988 ו-989) נספח    73.

180.   מיום שנודע לתובע כי בני הזוג רסין מציעים לשלם סכום העולה על 1.3 מליון ש"ח לא רק שלא פצה פה ולא צפצף בקשר לתמורה, אלא אף נהג עמי כבימים ימימה.

          כאמור לעיל ביום 16.9.10 ישבתי אתו בחצר הבית מעל שעתיים וניהלנו שיחה בעניינים שונים, ובעיקר מה שעניין אותו או ליתר דיוק הטריף את דעתו, מה יקרה אם בית המשפט יאפשר לרסין לרכוש את הנכס לנוכח הצעתו המשופרת.

          גם עמית שדות שקבל ממני את הבקשה של בני הזוג רסין לא אמר לי מאומה. נניח שהוא "מתבייש" ממני האם יש לו בעיה לשלוח לי מכתב מנומס ולומר לי כי טעיתי. לא כל שכן אם רימיתי הייתי מצפה שהוא ואביו יתנסחו כלפיי במכתבים, "חוצבי להבות" אבל "נאדה" שתיקת הכבשים, או שמא דגים.

          גם התובעת נהגה כבימים ימימה, והעדיפה לבלות בלונדון בכספי הנתבע 1 שהגיעו לידיה "בדרך לא דרך" בשיחותיה עמי ניכר שהתובע מעביר לה מסרים מלחיצים אבל הכל נסב סביב החשש מזה שהנתבע 1 לא יעמוד בהתחייבותו כלפי עו"ד שדות.

181.   הדעת נותנת שכל אדם סביר שנקלע למעשה מרמה שכזה זועק לשמים מגיב לאלתר במכתבים, טלפונים, תיעוד שיחות, ואפילו פנייה בתלונה למשטרה שאין לי ספק שהיתה מרימה את הכפפה וחוקרת את המעורבים וכאשר אנו עוסקים באדם דוגמת התובע ובנו עורך הדין המצויים ובקיאים ברזי המשפט ובעסקים לא כל שכן שהיו צפויים להיות נרעשים והמומים בעיקר שחבר טוב "בוגד" בהם. אבל לתובעים לא אצה הדרך המשיכו להתנהל "עסקים כרגיל" אם ישלם הנתבע 1 וימלא אתר דרישותנו מה טוב, ואם לאו נשלוף את נשק יום הדין ונתנער מהעסקה. אלא שכדי להתנער צריך עילת מרמה, וכך בחר התובע לשאוב אותי לקלחת כאילו יש ביכולתי לאכוף על הנתבע 1 ניסיונות סחיטה שלו כלפיו.  

          כל כך אופייני לתובע "לשבור את כל הכלים" וכך נגרר למאבק מיותר נגד "כול העולם ואשתו"

מחיקה על הסף

182.   ככל שבית המשפט יגיע למסקנה כי בית המשפט לענייני משפחה לא נהג כדבעי בתהליך אישור ההסכם כגון שלא הציג לתובעים את ההסכם וכיו"ב הרי שדין התביעה להמחק על הסף, שכן הלכה פסוקה היא שאם נפל פגם בהליך המשפטי שומה עליהם להגיש ערעור כפי שטענתי בכתב הגנתי.

          תהיה אשר תהיה החלטת בית המשפט טענת המרמה הופרכה מן היסוד וידיעתם על התמורה הנקובה בהסכם שהוכתבה על ידם גלויה מן הבקשות והתצהירים וההתכתבויות. בהשאלה מהמשפט הפלילי לא זו בלבד שלא הוצג בדל של ראייה בקשר עם קיומו של הסכם אחר מזה שהוגש לאישור אלא שהוצגו ראיות פוזיטיביות השוללות אפשרות כזאת מן היסוד.

183.   הנני מתכבד לצרף לתצהירי זה נספחים נוספים שלא הפניתי אליהם לעיל אולם ככל שתהיה להם רלבנטיות אדרש להם במהלך הבאת הראיות. יש לראות בנספחים כחלק בלתי נפרד מתצהירי והם יפורטו גם בתיק המוצגים. להלן הנספחים הנוספים לפי סדרם.

          עמ' 16 ו-17 לפרוטוקול הדיון בע"פ 71730/04 בעניין בקשת התובע לדחיית הקנס והחלטת בית המשפט לפיה הקנס ישולם בשעורים חודשיים של 10,000 ש"ח לחודש החל מיום 1.5.05 – נספח 74.

          מכתבי מיום 15.11.10 לרשם המקרקעין פתח תקוה לאשר העברת זכויות בנכס – נספח 75.

          מכתבו של ב"כ התובע אליי מיום 28.11.10 – נספח 76.

          אישור הפקדה ע"ס 65,000 ש"ח מיום 22.7.10 – נספח 77.

          פרסומים שונים בעיתונות של הנכס – נספח 78.

          החלטת בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא על פירוק שיתוף בגו"ח 6444/40 – נספח 79.

הודעה על הסכם פשרה בחתימת התובע בתיק תמ"ש כפר סבא 15830/01 – נספח 80.

הודעת מישכון שנשלחה מהנתבע לעו"ד עמית שדות למשרדו במקום עבודתו בתמח"ת תל אביב מיום 28.1.07 – נספח 81.

מכתב התובע לעו"ד עמית מיום 12.1.03 בקשר עם ברק תקשורת – נספח 82.           

          אישור בדבר מצבו הרפואי של התובע מיום 11.10.09 – נספח 83.

          העתקי שיקים שקבלו התובעת וילדיה לתשלום הקנסות שהושתו על התובע – נספח 84.

          המחאת זכות ע"ס -. 150,000 ש"ח מיום 5.6.05 – נספח 85.

מכתב לעו"ד לאה רקובר מהמרכז לגביית חובות מיום 9.8.01 – נספח 86.

          קבלות שהוצאו לעו"ד רובי סנדרוסי עבור רכישת הנכס – נספח 87.

טיוטת עתירת אסיר שנוסחה ע"י התובע ובנו ונשלחה לי לעיון ממשרדו של עו"ד עמית שדות ממשרדי התמח"ת בפקס ביום 5.2.07 – נספח 88.

          מכתב תשובה ממני מיום 12.12.10 מופנה לב"כ התובע – נספח 89.

בקשה בטענת פרעתי שהגישו התובעים במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח נגדם לתשלום הוצאות ע"י הנתבע 2 וכן קבלה על תשלום הוצאות בסך -. 3,000 ש"ח לנתבע 1 בגין אותה החלטה – נספח 90

זהו שמי זו חתימתי ותוכן תצהירי אמת.

                                                                                                                                                                                                                                                                                                               _________________

חתימת המצהיר

הנני מאשר בזאת כי ביום _______הופיע בפני עורך דין ________ במשרדי ברח' _________________   מר/גב'     אלי גור      הנושא ת.ז. מס'      063232631         , (המוכר לי באופן אישי) ואחרי שהזהרתיו כי עליו להצהיר את האמת וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אשר את נכונות ההצהרה הנ"ל וחתם עליה.

         ______________                                                               _____________

חותמת                                                           עורך-דין