א. מבוא. 7

הארועים נשוא כתב האישום וחקירתם.. 7

כתב האישום.. 8

המענה המפורט לכתב האישום.. 9

טענות הזוטא. 10

ניהול המשפט -  מהלכו  והגדרת המחלוקות בין הצדדים.. 10

מבנה הסיכומים ותמצית טענות המאשימה.. 13

הסכמות ראייתיות ודיוניות.. 20

ב. סקירה כרונולוגית של החקירה.. 22

העלמות המנוחה.. 22

נסיבות גילוי הגופה.. 23

זירת הרצח. 24

פעולות וכיווני חקירה מיידיים.. 26

החשודים שנעצרו ושוחררו 29

איתור הנאשם כחשוד. 31

חקירת הנאשם משלב המעצר ועד  ההודיה(לא כולל) 33

חקירת הנאשם מיום 12.12.06 -  מ"ט 160/06. 33

שיחות הנאשם עם המדובב בתא בין 12.12.06 – 13.12.06 -  מ"ט 161/06. 36

חקירת הנאשם מיום 13.12.06 – מ"ט 119/06. 37

שיחות בין הנאשם והמדובבים בין 13.12.06 – 14.12.06 (מ"ט 163/06) 38

חקירת הנאשם ביום 14.12.06 – מ"ט 164/06. 39

שיחות בין הנאשם והמדובבים בין 14.12.06 – 15.12.06. 40

חקירת הנאשם ביום 15.12.06 – מ"ט 167/06. 41

שיחות בין הנאשם והמדובב  בין 15.12.06 – 16.12.06. 42

שיחות בין הנאשם והמדובב  בין 15.12.06 – 16.12.06. 42

בדיקת גירסת הנאשם עובר לחקירות 16.12.06 - 17.12.06. 43

חקירת הנאשם -  16.12.06 (מ"ט 166/06) 44

שיחות בין הנאשם והמדובב  בין 16.12.06 – 18.12.06. 46

חקירת הנאשם -  18.12.06 (מ"ט 168/06) 48

הודיות הנאשם (ממ"ט 165/06 דיסק 25 ועד מ"ט 120/06) 49

ראשית הודיה בפני המדובב (דיסק 25) 49

דברי הנאשם לפסיכיאטר ובדרך מהבדיקה.. 51

חקירת הנאשם לאחר הבדיקה הפסיכיאטרית (מ"ט 171/06) 52

התוודות בפני המדובב – דיסק 26. 53

הודאת הנאשם בחקירה מיום 19.12.06 (מ"ט 172/06) 56

השחזור. 63

בין השחזור לבין החקירה מיום 21.12.06. 68

חקירת הנאשם מיום 21.12.06 – ההודאה השניה בפני החוקרים (מ"ט 120/06) 69

חזרת הנאשם מהודייה והמשך חקירותיו 73

חקירת הנאשם ביום 22.12.06 (מ"ט 121/06) 73

שיחה בין הנאשם ליורם בחדר העיכוב (מ"ט 122/06) 74

חקירת הנאשם מיום 26.12.06 – קבלת הסברים לפח"מים.. 75

חקירת הנאשם בעניין ההודאה בפני המדובב (מ"ט 1/07) 78

חקירות נוספות.. 79

פעולות חקירה לבדיקת גירסת הנאשם.. 80

בדיקות מחשב. 80

חיפושים אחרי המכנסיים והסכין 80

חקירת בני משפחה בעניין המניע. 82

בדיקת הטענה בדבר המנעול השבור בתא 2. 82

דם בשרותי הבנים.. 83

בדיקת טענות מול הרופא המשפטי. 83

עקבות הנעליים.. 84

עקבות שהתגלו בזירה והשוואתן לנעלי המחלצים.. 84

גילוי עקבות נעלי הנאשם על מכנסי המנוחה.. 84

חקירת הנאשם בעניין הנעליים (מ"ט 5/07) 86

פעולות חקירה לבירור נדירות נעלי הסלמנדר בישראל. 87

פעולות חקירה בעניין העקבות הנוספות.. 88

הקיסם במנעול המקלט.. 89

תפיסת מוצגים נוספים ובדיקות מעבדה ותוצאותיהן 90

בדיקת כיווני חקירה חלופיים.. 91

סיכום.. 92

ג. הודאות הנאשם.. 93

קבילות טכנית של קלטות חקירה.. 93

הקלטות שבמחלוקת.. 93

טענות מומחה ההגנה  - כללי. 94

טענות המאשימה – כללי. 94

הכלל: רק טיפול זדוני בסרט הקלטה יביא לפסילה טכנית.. 96

שיקולים כלליים בהערכת חוות דעתו של בלדינגר. 97

מ"ט 172/06 (3) 98

מ"ט 160/06. 106

מ"ט 166/06. 108

מ"ט  119/06 ו-120/06 תשאול גליל. 108

מ"ט 167/06. 113

סיכום- קבילות טכנית.. 114

טענותיו המהותיות של הנאשם נגד ההודאות  - כללי. 115

ההודאות עליהן מסתמכת המאשימה כראיה.. 115

טענות הנאשם.. 115

מסגרת הדיון – הבחנה בין קבילות למשקל. 117

קבילות ההודאות.. 119

שעות חקירה ממושכות.. 119

מספר רב של חוקרים יחד. 122

חקירה בעברית.. 124

צעקות והשפלות  - חקירה דורסנית.. 126

חיפוש חודרני ומשפיל באבריו האינטימיים.. 130

בוריס מהק.ג.ב. 133

פגיעה בזכות ההיוועצות.. 136

הטעיה זדונית.. 140

טענות נגד המדובב. 144

מהות הטענות ומשמעותן המשפטית.. 144

מהימנות המדובב אינה רלוונטיות לדיון בקבילות ההודאה.. 146

המדובב לא הפעיל על הנאשם לחץ פיזי או איומים.. 147

הנאשם הוא שהציג את הראיות בפני המדובב וביקש את עצותיו 148

המדובב לא הטעה את הנאשם בהסבריו ובעצותיו המשפטיות.. 149

המדובב שלל  את הרעיון של הודיית שווא. 152

המדובב  לא לחץ על הנאשם להודות בפני החוקרים הקפיד להותיר ההחלטה  האם להודות בידי הנאשם.. 153

המדובב לא לחץ על הנאשם להודות בפניו 157

המדובב לא פגע בזכות ההיוועצות של הנאשם.. 158

התוצאה -  קבילות ההודאות.. 160

משקל ההודאות.. 161

כללי -  מסגרת הדיון 161

טענות הנאשם נגד משקל ההודאות.. 161

עמדת המאשימה.. 162

הטענה כי הנאשם לא אכל בימי החקירה.. 163

הטענה כי הנאשם לא ישן 165

הנאשם לא החליט להודות על סמך הטעיות החוקרים אלא על סמך ראיות ממשיות.. 167

הנאשם לא האמין שביצע את הרצח במצב של בלק אאוט.. 173

הנאשם לא היה שבור וחסר רצון חופשי במהלך ההודאה.. 183

הטענה כי הנאשם הודרך ע"י החוקרים כיצד להודות חסרת בסיס.. 190

סימני אמת נוספים בהודיה.. 199

חזרת הנאשם מהודייה אינה מתיישבת עם גירסתו 201

מסקנות.. 204

ג. ראיות מחזקות.. 206

כללי. 206

ידיעת פרטי חקירה מוכמנים.. 207

מבוא כללי. 207

מקורות ידיעתו של הנאשם לגבי הפח"מים.. 207

פרטים שלא נמסרו 210

מיקום הרצח. 212

קומפלקס השירותים.. 212

תא הרצח. 217

כיוון ומיקום המנוחה בתא. 221

הפגיעות בגוף המנוחה.. 223

כלי הרצח ואופן השימוש בו 223

פגיעות בצוואר. 226

חתך בחזה.. 231

חתכים בידיים.. 232

מס' הפגיעות בגוף המנוחה.. 235

חתכים במותן מול החתך בחולצה.. 236

העדר פגיעה מינית.. 236

נעילת הדלת.. 238

אופן היציאה מהתא. 243

תנוחת הגופה.. 245

תיאור המנוחה.. 246

דם בשירותי הבנים.. 248

סיכום.. 251

ראיות מחזקות חיצוניות.. 252

עקבות נעלי הנאשם על מכנסי המנוחה.. 252

חוות דעתו של  מומחה התביעה רפ" ק שור - כללי. 253

חוות דעתו של מומחה ההגנה קופר -  כללי. 254

הכרעה בין מומחים  -  כללי. 254

מומחיות ונסיון מקצועי. 256

מקצועיות – שימוש בסולם רמות וודאות אחיד. 258

השוואת הממצאים לגבי כל אחת מהעקבות.. 261

שקלול הנתונים העולים מכל העקבות יחד. 270

העדר דגם נעליים אחר היכול להותיר את העקבות.. 274

נדירות הנעליים והשפעתה על רמת הוודאות.. 276

משמעות הדוח הראשוני של שור. 281

המסקנה העולה מעדויות המומחים.. 282

משמעות הראיה מבחינה משפטית.. 283

השלכת המכנסיים לאחר הרצח. 297

תחביבי הנאשם -  סכינאות ופורנוגרפיה.. 312

         המניע לרצח ....................................................................................................... 315

מבוא. 315

רקע אישי כללי. 315

יחסים עם צוות בית הספר. 317

יחסים עם תלמידים.. 318

עיכובים בעבודה.. 323

המפגש עם המנוחה.. 324

סיפור האח. 325

שקרי הנאשם והתנהגותו בבית המשפט.. 328

הקיסם במנעול המקלט.. 333

עדות הפסיכולוגית רות נשרי – האדם בחדר המורים.. 337

מבחן ההזדמנות.. 339

סמיכות למקום הרצח. 339

נגישות לכלי הרצח. 340

אפשרות לביצוע הרצח מבחינת לוח הזמנים.. 340

העדר הסבר למעשי הנאשם בשעת הרצח המשוערת.. 349

סיכום.. 350

ד. העדר ספק סביר באשמת הנאשם.. 351

כללי. 351

הראיות הפורנזיות בזירה.. 352

עקבות נעליים נוספות על עקבות נעלי הנאשם.. 352

שערות בזירה.. 355

העדר עקבות דם על נעליו של הנאשם.. 362

בדיקת החתך בחולצה.. 364

האם הרוצח היה שמאלי. 365

העדר טביעות אצבע של הנאשם בזירה.. 365

עדותו של עד ההגנה אלכס פלג. 366

פרשת המדובבים.. 377

עדות המדובב ארתור. 377

עדי ההגנה.. 378

שלילת הטענה לגופה.. 388

לסיכום.. 392

כיווני חקירה חלופיים.. 394

כללי. 394

כת השטן 396

אבי מטבריה.. 400

שלושה טרמפיסטים שנסעו ברכבו של גדקר. 401

שמועות ו"טוקבקים" באינטרנט.. 403

מקלות בשיחים.. 404

סכסוכים בין ילדים בבית הספר. 405

אלימות וסמים בבית הספר. 406

אנשים בלתי מזוהים.. 407

לסיכום פרק זה של הסיכומים.. 409

ו. סיכום – הרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו 410

עבירת הרצח בכוונה תחילה – סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין 410

שיבוש מהלכי משפט – סעיף 244 לחוק העונשין 411

ז. כמה הערות לסיום.. 412

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


המאשימה מתכבדת בזאת להגיש סיכומיה, בהתאם להחלטת כב' בית המשפט מיום 24/12/2009:

א. מבוא 

עניינו של תיק זה פרשת רצח אכזרי של ילדה תמימה, בין כתלי בית ספרה. מקרה  אשר  זעזע, הסעיר וריתק מדינה שלמה. חקירת המשטרה שבעקבות המקרה הובילה למעצר הנאשם, רומן זדורוב, ולמשפט ארוך, סוער ומתוקשר. בפתח סיכומים אלה, נתאר בקצרה את המאורעות אשר הובילו לפתיחת החקירה, להגשת כתב האישום, ואת מהלך ניהולו של המשפט עד אשר אנו ניצבים בסיומו מקץ שלוש שנים. נפרוש את יריעת המחלוקת בין הצדדים, ואת טיעוני המאשימה אשר יובאו בהרחבה בהמשך סיכומים אלה.

1.      הארועים נשוא כתב האישום וחקירתם

א.     ביום 6.12.06, יום רביעי בשבוע, יצאה תאיר ראדה ז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר באותה עת כמעט מלאו לה 14 שנים,  כמו בכל יום רגיל ללימודיה בכתה ח'  בבית הספר העל יסודי "נופי גולן" בקצרין (להלן: "בית הספר"), אולם לא שבה הביתה בתום יום הלימודים. באותו ערב,  התגלתה גופת המנוחה, בתא נעול  בשרותי הבנות בבית  הספר, כשהיא מוטלת על האסלה,  גרונה משוסף, בגופה חתכים, וסביבה שלוליות דם.

ב.      עוד באותו לילה פתחה המשטרה בחקירת רצח, מהמקיפות שידעה המדינה. הוקם צוות חקירה מיוחד בראשות ראש היחידה המרכזית (ימ"ר) במרחב הגליל,  סנ"צ שמואל בוקר (להלן: "בוקר"), וראש מחלק התשאול בימ"ר גליל, רפ"ק יורם אזולאי (להלן:"יורם"), שעבד סביב השעון במטרה לפענח את הרצח המזעזע .

ג.      במהלך החקירה, נגבו הודעות ממאות עדים, נערכו  מחקר תקשורת ומחשב מקיף ונתפסו מאות מוצגים שונים.

ד.      שני חשודים שנעצרו בימי החקירה הראשונים שוחררו לאחר שהובהר כי אין להם קשר לרצח. המשטרה הוסיפה וחקרה ללא ליאות כל כיוון חקירה וכל קצה חוט שעלה, ולו ההזוי והדמיוני ביותר, הן בטרם נעצר הנאשם והן לאחר מכן.

ה.     הנאשם, רומן זדורוב, הינו אזרח אוקראיני הנשוי לישראלית, אשר בזמן הרצח הועסק מזה כחודש בבית הספר באופן זמני, כעובד קבלן, לצורך עבודת ריצוף במקלטי בית הספר. יום הרצח היה יום עבודתו האחרון בבית הספר ובו השלים את עבודתו במקלט מס' 2, הנמצא בדיוק מתחת לשרותים זירת הרצח, כשהוא מצוייד בסכין יפנית אותה נשא על גופו כל העת.

ו.       החשד כנגד הנאשם התעורר לראשונה לאחר שבחקירה שגרתית, במסגרת חקירת עובדי בית הספר, מסר כי השליך את המכנסיים אותם לבש ביום הרצח. ביום 12.12.06   הוחלט על מעצרו של הנאשם לחקירה, אשר הוארך מעת לעת עד הגשת כתב האישום. הנאשם נחקר באזהרה, כחשוד ברצח, על ידי צוות חוקרים שמרביתם דוברי רוסית, במקביל לכך, הוכנסו לתאו של הנאשם  שני מדובבים אשר שוחחו עמו אף הם בשפה הרוסית בין החקירות.  הן החקירות והן השיחות עם המדובבים הוסרטו בוידאו והוקלטו.  הנאשם הכחיש לאורך חקירותיו הראשונות את מעורבותו ברצח.

ז.      כשבוע לאחר תחילת החקירה הודה הנאשם ברצח המנוחה. תחילה הודה והדגים את הרצח בפני המדובב בתאו, ולמחרת היום, הודה  אף בפני חוקרי המשטרה. הנאשם טען תחילה כי לקה ב"בלק אאוט" ואינו זוכר את הרצח, אולם בהמשך הודה בפירוט  ברצח, והדגים את אופן ביצועו בפני החוקרים. מייד לאחר מכן שחזר הנאשם את הרצח בבית הספר.  בפני חוקר שאינו בקי בפרטי החקירה, תוך ידיעת פרטי חקירה מוכמנים.

ח.     מקץ מספר ימים  חזר בו הנאשם מהודייתו, הכחיש ביצוע הרצח, וניסה ליתן הסברים, אשר לא התיישבו עם ההגיון והמציאות, בשאלה מדוע הודה ברצח שלא ביצע לטענתו, ומאין ידע  את הפרטים שמסר בהודאה. המשטרה הוסיפה ובדקה ביסודיות את גירסאות הנאשם, במקביל לכיווני החקירה האפשריים הנוספים.

ט.     בתום החקירה, הסתבר כי הודאת הנאשם נתמכת בראיות חיצוניות לא מעטות, ביניהן עקבות נעליים על מכנסי המנוחה, אשר בבדיקת מומחה לעקבות נעליים מהמעבדה לזיהוי פלילי, נמצא כי הן מתאימות, בסבירות גבוהה מאוד, לעקבות נעליים נדירות  אשר הנאשם הודה שנעל ביום הרצח. מיקום העקבות על מכנסי המנוחה תאם את האופן בו הדגים הנאשם את יציאתו מהתא בעת השחזור – תוך טיפוס על האסלה וקפיצה מעל הדלת.

י.       ראיות תומכות נוספות שנמצאו הן אמרה מפלילה של הנאשם בשעות הערב של יום הרצח, בטרם שמע פרטים אלה על הרצח מגורם חיצוני, העובדה כי הנאשם השליך את  המכנסיים שלבש ביום הרצח, העובדה כי הנאשם גלש באינטרנט ימים ספורים לפני הרצח למאמר הנוגע ללוחמה בסכין ועוד.

יא.   כיווני החקירה החלופיים הרבים שנבדקו ע"י המשטרה, לא הניבו כל ראיה נגד חשוד כלשהו זולת הנאשם. המשטרה אף הצליחה, תוך השקעת מאמצים ניכרים ובלי לחסוך בשום אמצעי להפריך חשדות שצצו לאורך החקירה נגד חשודים פוטנציאליים שונים.

יב.    על סמך ראיות אלה, ואחרות אשר יפורטו בגוף הסיכומים,  החליטה המאשימה בתום החקירה המקיפה, להגיש כתב אישום נגד הנאשם.

2.     כתב האישום 

בכתב האישום, שהוגש ביום 18.1.07,  טענה המאשימה (הדברים מובאים פה בקיצור) כי:

א.     המנוחה לא נכנסה ביום הרצח לשיעור התאטרון שהתקיים בשיעור השביעי, אלא ישבה בפרגולה בחצר בית הספר,   ובסמוך לשעה 13:30  קמה ונכנסה למבנה בית הספר. המנוחה עלתה במדרגות המובילות מרחבת הכניסה אל הקומה השנייה,  שם מצויים השרותים זירת הרצח.

ב.      בסמוך לכך, יצא הנאשם מן המקלט בו עבד אותה עת לתוך חלל מבנה בית הספר,  במקום הסמוך למדרגות בהן עלתה המנוחה, הבחין במנוחה ונכנס בעקבותיה לשירותים.

ג.       הנאשם נכנס בעקבות המנוחה לתא השני מכניסת השרותים, כשבליבו גמלה החלטה  להמיתה, הוא שלף את הסכין, הניף אותה, ושיסף את גרונה של המנוחה. ובהמשך, חתך אותה פעם נוספת בצווארה, וכן פצע אותה בחזה,  בפניה ובידיה.  החתכים גרמו למנוחה דימום מסיבי והיא התמוטטה. הנאשם השאיר את המנוחה בתא, כשהיא שרועה על מושב האסלה.

ד.      בהמשך, נעל הנאשם  את דלת התא מבפנים על מנת לעכב את גילוי גופת המנוחה, ויצא מן התא: הנאשם טיפס על גוף המנוחה, דרך עליה בשתי רגליו, נאחז בדפנות התא מלמעלה, וקפץ החוצה.

ה.     הנאשם נמלט משרותי הבנות לשרותי הבנים הנמצאים בקומה הראשונה, שטף את הסכין וניקה מעליו את דמה של המנוחה. בהמשך, חזר הנאשם למקלט, והמשיך בעבודתו עד סוף יום העבודה בסמוך לשעה 17:30.

ו.       כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למנוחה פצעי חתך בעורק התרדמה ובווריד היוגולארי, שהינם כלי הדם הראשיים באזור הצוואר. המנוחה נפטרה לאחר זמן קצר כתוצאה מאיבוד דם.

ז.      לאחר הרצח, העלים הנאשם את להב הסכין  ואת המכנסיים שלבש בעת ביצוע הרצח, במטרה למנוע או להכשיל את החקירה כנגדו.

ח.     על סמך עובדות אלה, הואשם הנאשם בעבירת רצח בכוונה תחילה, בניגוד לסעיף 300 (א)(2) לחוק העונשין, ובעבירת שיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין.

ט.     כתב האישום כלל רשימת עדים, אשר לאחר תיקון והוספת עדים במספר הזדמנויות, מנתה 150 עדי תביעה, שוטרים ואזרחים.

3.     המענה המפורט לכתב האישום

א.     ביום 16.4.07 הגיש הסניגור בכתב תגובה מפורטת לכתב האישום, וכן הודיע כי בכוונתו לטעון טענות זוטא נגד קבילות ההודאות, אשר יוגשו בהמשך[1].

ב.      בהתאם לתגובה המפורטת[2],  הכחיש  ב"כ הנאשם בשמו כל קשר לביצוע הרצח. הוא הודה כי עבד בבית הספר ביום הרצח, וטען כי הנאשם יצא בסמוך לשעה 13:30 מהמקלט, אבל אל מחוץ לשטח בית הספר,  שם המתין לקבלן אשר הביא לו דבק, ושב למקלט והמשיך בעבודת הריצוף[3].

ג.      ב"כ הנאשם לא הכחיש כי הנאשם נפטר לאחר הרצח מלהב הסכין והמכנסיים, אך לטענתו עשה זאת לתומו.

4.      טענות הזוטא 

א.      טענות הזוטא של הנאשם נטענו בע"פ ובהמשך בכתב רק עם תחילת שלב ההוכחות ובמהלך עדות ראש הצח"מ[4]. טענות הזוטא ייפרשו ויידונו בהרחבה בהמשך סיכומים אלה.

ב.      נציין על קצה המזלג כי הסניגור העלה טענות מן הגורן ומן היקב לגבי הפסול שדבק בהודאות הנאשם ובחקירותיו: החל מטענה כי החקירות היו ממושכות, ודורסניות, ע"י מס' רב של חוקרים יחד, המטיחים צעקות והשפלות, דרך איומים בחקירות נוסח הקג"ב, מניעת ייעוץ משפטי,  הזנת  הנאשם בפרטים ועובדות אודות הרצח,  והטעיות זדוניות, אשר יחד עם העובדה כי הנאשם לא אכל דבר (מלבד תפוחי עץ) ולא עצם עין לאורך ימי החקירה, שברו את רוחו של הנאשם, הפכו אותו לחומר ביד היוצר המוכן לרצות את חוקריו, ונטעו במוחו את האמונה כי "בעת ביצוע המעשה היה נתון מן הסתם בהתקף של "בלק אאוט", ולכן אינו זוכר את אשר עשה".  

ג.      כפי שיפורט ויובחן בהמשך, חלק מ"טענות הזוטא" אינן כלל טענות פסול כנגד קבילות ההודאות, אלא נגד משקלן.

5.     ניהול המשפט -  מהלכו  והגדרת המחלוקות בין הצדדים

א.     כב' בית המשפט קבע, בהסכמת הצדדים, כי משפט הזוטא יתנהל במקביל לניהול התיק עצמו[5], ועל כן לא נוהל משפט זוטא נפרד, וכל העדים הרלוונטיים לטענות הזוטא העידו בנושא זה יחד עם עדותם בנושאים אחרים.

ב.      לאורך המשפט, אשר נמשך קרוב לשלוש שנים,  העידו מטעם התביעה 67 עדים, וכן הוגש בהסכמה חומר הנוגע לכ-30 עדים נוספים. התביעה ויתרה על כ-50 עדים מרשימת עדי התביעה בכתב האישום, במטרה לייעל את ההליכים ולחסוך זמן שיפוטי ולאחר שסברה כי הובאו די ראיות כדי לבסס כדבעי את אשמת הנאשם.

ג.      בין עדי התביעה נכללו:

(1)     כל השוטרים שהשתתפו בחקירת הנאשם והמדובב המכונה "ארתור", אשר העידו ושללו את טענות הנאשם כנגד החקירה וקבילות ההודאות. התביעה אף הגישה לבית המשפט את כל  הקלטות המתעדות את חקירות הנאשם ושיחותיו עם המדובבים.

(2)    עדים אזרחים, עובדי בית הספר ומעבידי הנאשם, אשר העידו לגבי התנהגותו ולבושו ביום הרצח. בנוסף, העידו מטעם התביעה שורת תלמידים בבית הספר אודות צעדיה האחרונים של תאיר וביקורים בזירה ביום הרצח.

(3)    שורת מומחים מהמעבדה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל ומהמכון לרפואה משפטית.

(4)    קרובי משפחתו של הנאשם. אשר בהודעותיהם במשטרה הפלילו את הנאשם בנקודות משמעותיות (ובבית המשפט ניסו להתאים גירסתם לגירסתו).

(5)    הצדדים  הגיעו להסכמה דיונית, כי המאשימה לא תביא מראש בפרשת התביעה את כל העדים הנוגעים לכיווני חקירה שנבדקו ונשללו, וכי בהתאם לכיווני החקירה החלופיים שיעלו במסגרת פרשת ההגנה, תוכל המאשימה לזמן עדים כאלה כעדי הזמה אם תמצא לנכון[6]. בהתאם לכך, הוכיחה המאשימה את שלילת כיווני החקירה החלופיים באמצעות עדות השוטרים אשר חקרו כיוונים אלה,  הגשת  דוחות תשאול של נחקרים ותיעוד של פעולות חקירה שונות שנועדו לסנן חשודים אפשריים ולבדוק את גירסתם.

ד.      בתאריך 23.11.08 הודיעה המאשימה "אלה עדי". פרשת ההגנה נפתחה בעדות הנאשם בתאריך 8.1.09.  וכן העידו מטעם ההגנה כ-50 עדי הגנה, וכן הוגש בהסכמה חומר הנוגע לעשרות עדים נוספים, במקום עדותם.

ה.     משפט זה התאפיין בסיקור תקשורתי כמעט חסר תקדים, ולא פחות מכך, בשפע תיאוריות קונספירציה שעיקרן הטענה כי הרשויות מתנכלות לנאשם על לא עוול בכפו ובשל מוצאו, וכי הרצח בוצע על ידי גורמים שונים ומשונים. על רקע זה, צצו   כפטריות לאחר הגשם  לאורך כל החקירה והמשפט "עדים" לעת מצוא אשר חיפשו משווק למרכולתם, כל אחד מטעמיו: שרלטנים רודפי פרסום, מתקשרים והוזי הזיות, חובבי סרטים ודרמות, עבריינים המחפשים דרך לנקום במשטרה, בלשים חובבים, ומומחים מטעם עצמם.  דומה כי ההגנה, בצר לה, אימצה אל ליבה את כל אלה בנפש חפצה,  אולי מתוך תקווה כי מי מהם יצליח לחלץ את הנאשם מן הבוץ אליו נקלע נוכח הראיות המוצקות לאשמתו.

ו.       נוכח כך, התפרש קו ההגנה של הנאשם לכל הכיוונים ונע למשב כל רוח חולפת. נוצר הרושם, כי לא גירסת הנאשם היא המעצבת את קו ההגנה, אלא אסופת עדי ההגנה ורעיונותיהם,  הם אשר השפיעו גם על הגירסה שמסר הנאשם בעת העדות, וגם על החזיתות שנפתחו לאורך המשפט במקום שלא היו קיימות קודם, ואשר חלקן נזנחו לאחר שבעליהן לא סיפקו את הסחורה.

ז.      עד ההגנה הראשון שזומן היה חיים סדובסקי, אדם אשר טען למומחיות שטיבה לא הוברר ואף הגיש לבית המשפט מסמך המתקרא "חוות דעת מומחה" והעיד בחקירה ראשית ביום 26.2.09. בראשית הישיבה הבאה, ביום 1.3.09, בה היה סדובסקי אמור לסיים את החקירה הראשית ולהחקר בחקירה נגדית, קם לפתע הסניגור   והודיע כי בתום הישיבה הקודמת נקלע העד למצב בריאותי ונפשי אשר אינו מאפשר את המשך העדתו על כל המשתמע מכך. חרף התנגדות המאשימה אשר דרשה לחייב את סדובסקי לשוב לדוכן העדים ולהחקר, קבע בית המשפט כי חוות דעתו של העד, המוצגים שהוצגו באמצעותה וחקירתו הראשית יימחקו מתיק בית המשפט[7].

ח.     עדות סדובסקי בטלה מן העולם, אולם רוחו הוסיפה לשרות על המשפט.   הסניגור הודיע כי נוכח כך יהיה עליו "לפזר את הממצאים" שמצא סדובסקי בין מומחים אחרים אשר בדעתו לגייס לעדות בתיק[8], וכך נעשה – פשוטו כמשמעו. מומחים אחרים זומנו לעדות, כל אחד בתחומו: ומחקירותיהם עלה, כי הם נדרשו למעשה  להעיד בבית המשפט על ממצאיו של סדובסקי במקומו (אף כי אף אחד מהם לא הרחיק לכת לחזור על כל מסקנותיו)[9], תוך ליווי פעיל של סדובסקי במהלך כתיבת חוות הדעת ונוכחותו באולם בית המשפט בעת עדותם. מומחים אלה חלקו על ממצאי התביעה בנושא עקבות הנעליים, זירת העבירה ונתיחת הגופה, בנסיון להראות כי הנאשם לא ביצע את הרצח ולא שחזר אותו באופן תואם לממצאי הזירה.

ט.     נוסף על  אלה, זימנה ההגנה לעדות שורה ארוכה של נחקרים מתיק החקירה עצמו, מהם עדי תביעה שהמאשימה ויתרה עליהם על מנת לנסות לייעל את הדיון ולקצרו, ומהם נחקרים שלא זומנו לעדות מטעם התביעה מחוסר רלוונטיות כלשהי לארוע.

י.       זאת ועוד,  בשלב טענות הזוטא נמנעה ההגנה מלטעון  נגד קבילות הודאת הנאשם בפני המדובב,  אולם, במהלך המשפט   נמצאו עדים -  אסירים שישבו בכלא עם  ארתור אשר טענו כי הוא התוודה בפניהם, כי הוא "שם מילים בפיו" של הנאשם.  הנאשם והסניגור אימצו בחום טענה זו אל ליבם, ומשלב זה החלו לטעון בלהט כנגד המדובב, אשר כביכול הוא שלימד את הנאשם את  הגירסה שמסר בהודייתו.    

יא.   ההגנה אף הביאה, על אף הסכמתה הראשונית להגשת קלטות החקירה ללא טענה בדבר הקבילות הטכנית, חוות דעת מומחה אשר בה נטען כי חלק מהקלטות "בושלו" ואינן העתקים נאמנים למקור.

יב.    שורת עדים נוספים נועדה להצביע על כיווני חקירה אחרים, רובם שמועות שמקורן לא נודע. ההגנה אף זימנה לעדות רבים מחבריה של המנוחה תוך נסיון להצביע על סכסוכים כלשהם בין ילדים בהם היתה המנוחה מעורבת, כמניע פוטנציאלי לרצח. מכל אלה לא עלה דבר וחצי דבר, כפי שיפורט בהמשך.

יג.    תקצר היריעה לפרט כאן את כל הטענות אשר הועלו במהלך המשפט כנגד כתב האישום וראיות התביעה. חלקן של טענות אלה אינו ראוי כלל להתייחסות לדעתנו, ולאחרות נתייחס במקום הרלוונטי לגביהן בסיכומים.

יד.    בתום פרשת ההגנה אשר הסתיימה בתאריך 29.10.09,  העידו מטעם המאשימה, ברשות בית המשפט הנכבד, תשעה עדי הזמה, הנוגעים לארבע נקודות שעלו מפרשת ההגנה: כיוון החקירה הנוגע לכת השטן ולנערה ל"ר, קבילות הקלטות, מהימנות המדובב, והאפשרות לנקות נעליים מדם באופן שלא יותיר שרידי ד.נ.א.

טו.    שמיעת הראיות הסתיימה בתאריך 20.12.09,  וביום 24.12.09 הודיעו הצדדים במשותף כי הם מוותרים על עדים נוספים, ומבקשים להגיש סיכומים תוך ששים יום כל צד.

6.     מבנה הסיכומים ותמצית טענות המאשימה

מפאת היקפו ומורכבותו של תיק זה, והמחלוקות הרבות החוצות אותו לאורכו ולרחבו,  בנויים סיכומים אלה במבנה שיפורט להלן, ואשר כולל סקירה "אורכית" של החקירה, ולאחר מכן הבאת הראיות והטענות המבססות את ההרשעה, על פי שלושה ראשים – ההודאה, הראיות המהוות "דבר מה נוסף", ושלילת הטענות כי מהחומר עולה ספק סביר:

א.     סקירה כרונולוגית של החקירה

(1)    בפתח הסיכומים נסקור את התפתחות חקירת  הפרשה  והראיות שנאספו, מרגע היעלמות המנוחה, והחיפושים אחריה, מציאת הגופה ופעולות החקירה  לאיתור חשודים פוטנציאליים.

(2)    בהמשך נפרט בהרחבה את מהלך חקירתו של הנאשם, תוך התייחסות לתוכן כל אחת מהודעותיו לפי סדרן הכרונולוגי, השיחות המוקלטות בינו לבין המדובב בין החקירות, ובהמשך התפתחות הודאתו בפני המדובב והחוקרים, השחזור, וההודאות המאוחרות בהן חזר בו מן ההודיה.

(3)    נמשיך ונסקור את פעולות החקירה שנערכו במקביל ולאחר חקירות הנאשם במטרה לבדוק את גירסתו, והראיות שנתגלו בהמשך והמחזקות את אשמתו,  ונפרט את הבדיקות שנעשו ע"י המשטרה בנוגע לכיווני חקירה חלופיים ואת המוצגים שנאספו ונבדקו ותוצאות בדיקות המעבדה.

(4)    מטרתו של פרק זה היא קודם כל לפרוש בפני בית המשפט את תמונת הראיות בתיק כפי שעלו מחקירת המשטרה ואשר עליהן מתבססת התביעה. על מנת שניתן יהיה בהמשך לדון בהן ולהתייחס למשקלן ולמשמעותן. כך למשל –  יקל על בית המשפט להתייחס לאופן ולתהליך שהביא  להחלטת הנאשם להודות ברצח,  ולמשקל ההודיה בהתאם לשאר נתוני החקירה.

(5)    מטרה נוספת, הינה להצביע על היקף החקירה, השיטתיות שלה, והמאמצים הרבים שערכה המשטרה בכל כיוון רלוונטי, אשר בין היתר הובילו למעצר הנאשם, אולם לא נפסקו בו. כל זאת, בין היתר, על מנת להדוף טענות בדבר מחדלי חקירה, או  "הינעלות" של החוקרים על מטרה נוחה ומזדמנת במקום לבדוק כיוונים מתבקשים אחרים.

ב.      הודאות הנאשם

פרק נכבד זה לסיכומים יעסוק בהרחבה בהודאותיו של הנאשם  ברצח – בפני המדובב ובפני החוקרים, המהוות, מטבע הדברים, הראיה המרכזית עליה מתבסס התיק (אף כי בהחלט לא הראיה היחידה), הכל בהתאם לעולה מההקלטות והתמלילים שהנציחו את כל ההודאות.

(1)    קבילות טכנית – בפתח הדברים נתייחס לטענות שהועלו בדבר קבילות טכנית של קלטות חקירה וננמק מדוע אין ספק כי כל קלטות החקירה הינן קלטות מקוריות ואותנטיות שלא עברו בישול כלשהו.

(2)    קבילות  מהותית של  ההודאות – נדון בקבילות ההודאות  נוכח טענות הזוטא שהעלתה ההגנה. טענות אלה יידונו אחת לאחת, תוך הבחנה בין טענות היורדות לשורש הקבילות, לבין טענות הנוגעות למשקל, אשר יידונו בהמשך.

אנו נדון בכל טענה וטענה תוך הפנייה לחקירות המוקלטות עצמן, לעדויות החוקרים בבית המשפט, ולגירסאות הנאשם לגבי הטענה בחקירת המשטרה, במסגרת טענות הזוטא ובעדותו בבית המשפט.

המאשימה תראה להלן כי המדובר לאורך כל הדרך בחקירות שנוהלו באופן נאות,  בשפה המובנת לנאשם, תוך שמירה על כבודו של הנאשם, וללא כל השפלות, איומים או יחס דורסני. נציג אחד לאחד, תוך הפניות והדגמות מפורטות, כי לא הופעל על הנאשם שום לחץ בלתי סביר שיש בו כדי לשבור את רוחו של אדם חף מפשע ולהביאו להודות ברצח שלא ביצע.

עוד נוכיח כי לא היתה כל פגיעה בזכות ההיוועצות של הנאשם, אשר היה מיוצג לאורך כל הדרך ונפגש עם עו"ד מספר פעמים לפני ובמהלך מסירת הודאותיו.

נדון בהרחבה גם בטענות בדבר הטעיות ע"י החוקרים, נתייחס לתרגילי החקירה שבוצעו במשורה, ונבהיר כי מדובר בתרגילים לגיטימיים לחלוטין מבחינה משפטית, ואשר לא היה בהם להשפיע  על חף מפשע ולשכנעו להודות הודיית שווא.

בנוסף, תראה המאשימה  כי גם המדובבים לא הפעילו על הנאשם לחץ פסול שיש בו כדי לפגוע בזכויות היסוד שלו או לגרום לו להודות הודיית שווא.  בהקשר זה, לא מצאנו לנכון להתייחס לטענות שהעלתה ההגנה כנגד אמירות מאוחרות של  המדובב ארתור, אשר יידונו בנפרד, אלא לראיה הטובה ביותר: היא ההקלטות של שיחות המדובבים עם הנאשם ותמליליהן.

לסיכום נבקש מבית המשפט הנכבד לדחות את טענות הזוטא ולקבוע כי הודאות הנאשם מהוות ראיה קבילה.

 

 

(3)    משקל ההודאות

בהמשך לדיון בנושא הקבילות,  נבדוק האם יש בסיס לטענה כי הנאשם הודה הודיית שווא, גם אם  מסיבות סובייקטיביות, אשר אינן יורדות לשורש קבילות ההודאה.

בהקשר זה נבחן את גירסת הנאשם בבית המשפט, כי הוא הודה לאחר ששוכנע  להאמין כי ביצע את הרצח במצב של "בלק אאוט" ולכן אינו זוכר אותו ונוכיח כי גירסה זו שקרית ובלתי סבירה בעליל, בהתחשב במכלול הראיות. נשלול אף את טענת הנאשם כי הוא הודה בהיותו במצב של "שבירה", בשל העדר אכילה או שינה ולחצים פסיכולוגיים.

עוד נשלול את טענות הנאשם, כי הוא ידע למסור את הפרטים שבהודאתו, כתוצאה מהדרכות מצד החוקרים והמדובבים ששמו מילים בפיו.

אנו נוכיח לאורך פרק זה, תוך סקירת התנהלות הנאשם וגירסאותיו לאורך כל החקירה והמשפט, כי הנאשם הינו אדם קר רוח ומניפולטיבי, שלא נשבר בחקירה, אלא פעל לאורך כל הדרך משיקולי כדאיות.  הודאתו בחקירה באה לאחר שהגיע למסקנה כי יורשע ברצח שביצע, ומתוך נסיון להעמיד פנים כי ביצע אותו בנסיבות מקלות של "בלק אאוט", ומשהבין  -  כתוצאה מדברי עורך דינו, כי טענה זו לא תועיל לו, חזר בו מההודאה. במקביל להעמדת הפנים בפני החוקרים כי לקה בבלק אאוט,  הודה הנאשם בפני המדובב בקור רוח בביצוע הרצח תוך שהוא לוחש באוזנו ומדגים את ביצוע הרצח, ובקול רם – מחשש להאזנות סתר בתא, עמד על חפותו.

נוכיח לאורך הסיכומים, כי הודאות הנאשם  -  בפני המדובב ובפני החוקרים בתאריך 19.12.06 הן הודאות אמת, וכי הנאשם מסר פרטים נכונים, אף כי השמיט פרטים מסויימים  שלא התיישבו עם טענת הבלק אאוט שבפיו.

ג.      ראיות מחזקות  - דבר מה נוסף להודיה

אין להרשיע אדם על סמך הודיית חוץ, מבלי שיימצא דבר מה נוסף התומך בה. בתיק זה ראיות מחזקות רבות נוספות, המהוות לא רק דבר מה, אלא סיוע של ממש.  ראיות מחזקות אלה מתחלקות לשלושה ראשים:

(1)    ידיעת פרטי חקירה מוכמנים  

נקודת המוצא  היא כי מי שאינו מעורב ברצח לא ידע לספר בהודאתו פרטים ייחודיים אודות ביצוע הרצח, הקורבן והזירה שלא היו ידועים לו משום מקור חיצוני וכי ידיעת   פרטים כאלה, מהווה חיזוק משמעותי להודאה.

בהקשר זה נסקור את הפרטים בהודאות הנאשם אשר תואמים את הראיות שנמצאו בזירת הרצח, תוך דיון בראיות שהובאו מטעם שני הצדדים הן לגבי הזירה. נבדוק לעניין כל פרט מוכמן את ההסברים שמסר הנאשם  - לאחר שחזר בו מההודאה,  בחקירתו ובעדות, למקורות ידיעתו את אותו פרט. נצביע על כך שבכל המקרים מסר הנאשם הסברים בלתי סבירים וסותרים לידיעת הפרטים.

במסגרת זו נתייחס לידיעת הנאשם לגבי:  מיקום השרותים והתא, מיקום המנוחה בתוך התא בעת הרצח,  כלי הרצח,  ביצועו באמצעות חתכים ולא בדקירות,  תיאור מספר הפגיעות בגוף המנוחה ומיקומן, העדר פגיעה מינית במנוחה,  ידיעת הנאשם כי דלת התא נותרה נעולה  וננעלה מבפנים,  שחזורו של הנאשם  את היציאה מהתא בקפיצה מעל הדלת תוך דריכה על האסלה, במקום בו ישבה המנוחה והתואם עקבות נעליו על גופה, ידיעת פרטים לגבי תיאור המנוחה ולבושה, הדם בשרותי הבנים ועוד.

(2)    ראיות מחזקות שמקורן חיצוני להודאה

מעבר לפרטי החקירה המוכמנים, הובאו ראיות חיצוניות רבות התומכות במסקנה כי הנאשם ביצע את הרצח:

(1)    ההתאמה בין עקבות הנעליים שעל מכנסי המנוחה לבין סוליות נעלי הסלמנדר שנתפסו מהנאשם ואשר אין מחלוקת כי נעל אותן לעבודה ביום הרצח.   אנו נבקש מבית המשפט להעדיף את חוות דעתו של  מומחה התביעה ירון שור, אשר נסיונו ומומחיותו בהשוואת עקבות נעליים גבוהים לאין ערוך מאלה של מומחה ההגנה קופר. נפנה לכך שגם על פי ממצאיו של קופר,  אפשר שנעלי הנאשם הותירו את העקבות. ונטען כי  בין היתר, בהתחשב  בנדירות נעלי הנאשם בישראל,  ובהתחשב במיקומן התואם את המקום בו דרך הנאשם בשחזור, מהוות עקבות הנעליים,  בכל מקרה,  ראיה מחזקת משמעותית להודאת הנאשם.

(2)    דברי הנאשם  לאשתו לאחר השיחה עם ראובן ג'נח בערב לאחר הרצח כי "הילדה נפלה בשרותים באסלה" – אימרה מפלילה שהנאשם לא ידע משום מקור חיצוני ולא הצליח להסבירה בעדותו, תוך שהוא ואשתו מסתבכים בשקרים.

(3)    העובדה שהנאשם זרק את המכנסיים שלבש ביום הרצח, המצטרפת לסתירה בין טענת הנאשם שלבש ביום הרצח מכנסי עבודה מבד כחול, לבין  עדויות עובדי בית הספר ובני משפחתו כי עבד במכנסי ג'ינס, ולהיעלמה המסתורי של חולצה אשר לטענת הנאשם תאמה את המכנסיים והיתה אמורה להימצא בארון הבגדים שלו. גם בהקשר זה עלה כי בני משפחת הנאשם, שהפלילו אותו במשטרה,  שיקרו ותיאמו עדויות על מנת לסייע לו.

(4)    תחביבי הנאשם, כעולה מבדיקת מחשבו – סכינאות ופורנוגרפיה.

(5)    המניע לרצח – ראיות בדבר היחסים הגרועים של הנאשם עם תלמידי בית הספר, עם צוותו, והארועים שפקדו אותו ביום הרצח עד למפגש עם המנוחה.

(6)    אלימות בעברו של הנאשם, שהתבטאה בארוע בו תקף באכזריות את אחיו  הצעיר.

(7)    השקרים הרבים של הנאשם והתנהגותו המפלילה של הנאשם בחקירה ובמשפט.

(8)    העובדה כי זמן קצר לאחר שהלך הנאשם לביתו ביום הרצח, כאשר הוא משאיר תיק ובו בגדיו וחפציו במקלט בית הספר, נמצא  המקלט נעול כאשר במנעול תקוע קיסם המונע פתיחתו.

(9)    עדות הפסיכולוגית רות נשרי לגבי התנהגות חשודה של אדם התואם במראהו את הנאשם (אשר היא זיהתה אותו בטעות בתור הגנן), בחדר המורים – במועד בו הנאשם אישר בחקירתו כי שהה בחדר המורים.

(3)    מבחן ההזדמנות

(1)    בפרק זה נפרט את הראיות המצביעות על כך שלנאשם היתה הזדמנות לבצע את הרצח. נתייחס לכך שהנאשם עבד במקום קרוב לזירה, נשא עמו דרך קבע כלי המתאים לביצוע הרצח, וכן היתה לו הזדמנות לשוב במהירות למקום  - בשטח בית הספר, בו יכול היה להתנקות, להחליף בגדים, להסתיר את הראיות   ולהיפטר מהן בהמשך.

(2)    בהמשך לכך, נדון בשאלה האם היה לנאשם אליבי לשעת הרצח, ונוכיח כי מהשוואת הנתונים לגבי שעת היעלמות המנוחה, הזירה, ולוח הזמנים של הנאשם, לא היה לו אליבי כזה. נבהיר כי לא ניתן לחשב בצורה מדוייקת, כפי שניסה הסניגור לטעון, את השעה בה נרצחה המנוחה, וכי   היה לנאשם זמן, מרגע כניסתו לבית הספר לאחר שקיבל דבק ממעבידו ועד לתום השיעור השביעי שהוא הזמן שבו ניתן לקבוע שהמנוחה לא היתה עוד בחיים, כדי לבצע את הרצח.

(3)    נוכיח בנוסף כי לאור סתירות בגירסאות הנאשם בעניין זה, אין לו כל הסבר למעשיו בין השעות 13:30-14:00, שהן זמן הרצח המשוער.

ד.      העדר ספק סביר

ההגנה ניסתה לערער את ראיות התביעה ולעורר ספק באשמת הנאשם, באמצעות הבאת מומחים אשר ניסו לטעון כי  ממצאי הזירה מצביעים על רוצח חלופי לנאשם, ובאמצעות הצבעה על כיווני חקירה חלופיים אפשריים, אשר לטענת ההגנה לא נשללו עד תום. 

עמדת המאשימה היא, כי משהוכחה אשמת הנאשם בראיות פוזיטיביות,  לא די בסימני שאלה תאורטיים, אלא נדרשת ראיה ממשית שתעורר ספק סביר באשמתו וכזו לא נמצאה.

בהקשר זה, נדון במספר היבטים:

 

 

(1)    הראיות הפורנזיות

נשיב לטענות שהועלו לאורך המשפט באמצעות מומחי ההגנה, תוך התייחסות גם לטיבם של אותם "מומחים", ובראשם אלכס פלג, אשר עדותו הותירה רושם מגמתי ובלתי מהימן בעליל, וחרגה מתחומי מומחיותו לתחומו של בית המשפט,  נתייחס בין היתר לנושאים הבאים:

(1)    עקבות נעליים נוספות בזירה מלבד העקבות המתאימות לנעלי הנאשם, שחלקן זוהו כעקבות של מחלצים וחלקן לא זוהו. נבהיר כי הימצאות העקבות ניתנת להסבר בכמה דרכים אפשריות, אשר אף אחת מהן אינה שוללת ואינה סותרת את אשמת הנאשם כמבצע הרצח.

(2)    השערות שנמצאו דבוקות לידי המנוחה:  נפנה את בית המשפט לראיות לפיהן  הד.נ.א שהופק מכל השערות תואם את זה של המנוחה עצמה.  וכי  הבדיקה המורפולוגית עליה ניסתה ההגנה להסתמך לגבי חלקן, היא בלתי מדוייקת, ואינה יכולה לקבוע או לשלול בוודאות את מקור השערות. 

(3)    העדר דם או ד.נ.א של המנוחה על חפצי הנאשם – בהקשר זה נתייחס לניסוי שנערך במז"פ, אשר תוצאותיו הוגשו במסגרת ראיות ההזמה, ובו הוכח כי ניתן לנקות נעליים שטבלו בדם, באמצעים ביתיים פשוטים, כך שלא ניתן יהיה להפיק מהן פרופיל ד.נ.א, אולם תתקבל תגובה חיובית לבדיקת בלוסטאר – כפי שקרה לגבי נעלי הנאשם.

(4)     העדר טביעות אצבע וד.נ.א של הנאשם בזירת הרצח -  בהקשר זה נבהיר כי העדר ראיות פורנזיות לנוכחותו של פלוני אינן שוללות אותה. כמו כן – כי לא נמצאו בזירה ראיות המצביעות על מעורבות חשוד חלופי. 

(5)    נבהיר כי החתכים שבצוואר המנוחה אינם מצביעים בצורה ברורה על היות הרוצח ימני או שמאלי, ואף לא על מקום עמידתו ביחס למנוחה.

(2)    פרשת המדובבים

(1)    נתייחס לנושא אשר תפס נפח רב בפרשת ההגנה,  אסירים שטענו כי המדובב ארתור "התוודה" בפניהם כי הוא מאמין בחפותו של הנאשם, וכי הכניס מילים לפי הנאשם, ואף סחט את אנשי המשטרה ודרש מהם טובות הנאה על מנת שלא "יחשוף" במשפט את הידוע לו.

(2)    עמדתנו העיקרית היא כי משקלן של כל העדויות בנושא זה והרלוונטיות שלהן הינם אפסיים, מכיוון שכל שיחות הנאשם עם המדובב מוקלטות ומוסרטות.  ובבוא בית המשפט לבחון את השאלה האם הודה הנאשם מרצונו החופשי  וסיפר פרטים הידועים לו, או שמא אמר דברים ש"הושמו בפיו" על ידי המדובב, הוא מוזמן ללכת בדרך המלך - לצפות בקלטות ולהתרשם מהשיחות באופן בלתי אמצעי, ואינו זקוק לפרשנותן בדיעבד, מפי המדובב עצמו או מפי אחרים.

(3)    למרות זאת, החלטנו להתייחס, בשולי הסיכומים, לטענות בעניין המדובב, משום שככל שנפרשו לאורך המשפט,  הוברר כי המדובר במסכת שקרים, מתואמת היטב, של קבוצת עדים בעלי אינטרס משל עצמם לפגוע במשטרה, בפרקליטות ובארתור, בשל  מניעים אישיים, אשר עשו יד אחת עם ההגנה, ולא בחלו בשום אמצעי על מנת להשיג את מטרתם.

(4)    באי כוח ההגנה – אשר המטרה של השגת ראיות לטובת הנאשם קידשה בעיניהם את כל  האמצעים, נפלו לידי אנשים אלה, שיחקו לידיהם (ואף נקטו הם עצמם אמצעים לא כשרים, דוגמת מצג השווא של הסניגורית עו"ד גליל שפיגל בפני אזרחים, כאילו נשלחה ע"י ראש צוות החקירה בתיק, על מנת להוציא מפיהם מידע).

(5)    אנו סבורים כי בפרשה זו נחצו קווים אדומים ויש בה כדי לשמש תמרור אזהרה להתנהלות ההגנה בתיק כולו.

(6)    נוסף על כך, ראוי בעינינו כי בית המשפט יאמר את דברו בעניין זה על מנת לנקות את שמם של צוות החקירה והמדובב נוכח ההכפשות כלפיהם בנושא זה.

(3)    שלילת כיווני חקירה חלופיים

(1)     במשפט הובאו ראיות רבות שעסקו בקיומם ובשלילתם של כיווני חקירה חלופיים לנאשם כמבצע הרצח. בנסיבות דוגמת תיק זה,  כאשר מבוצע רצח ברשות הרבים,  ובהימצא ראיות פוזיטיביות כנגד נאשם מסויים, אין זה עולה על הדעת לדרוש כי התביעה והמשטרה ישללו באופן מוחלט כל אפשרות, ולו התיאורטית והרחוקה ביותר,  לביצוע הרצח על ידי אדם אחר. על מנת  לשלול קיומו של ספק סביר באשמת הנאשם, די בכך שהמשטרה בדקה ושללה כיווני חקירה חלופיים ממשיים ומתבקשים מחומר הראיות.

(2)    בענייננו – הוכח באמצעות עדויות ראשי צוות החקירה והחוקרים, כי המשטרה עשתה מעל ומעבר למוטל עליה, בכך שחקרה מאות רבות של עדים, בדקה כיווני חקירה תיאורטיים כגון חקירת תלמידים שלא באו ללימודים ביום הרצח, או טענות בדבר אנשים לא מוכרים שנראו בבית הספר,  והשקיעה משאבים רבים עד כי שללה לחלוטין כיווני חקירה שנראו על פניהם משמעותיים יותר. 

(3)    דווקא העובדה כי ההגנה הביאה עדים רבים על מנת להצביע לכאורה על כיווני חקירה חלופיים, מהווה נדבך נוסף המוכיח את יסודיות חקירתה של המשטרה – כאשר כל אחד ואחד מכיווני החקירה החלופיים עליהם הצביע הסניגור בפרשת ההגנה, מקורו בחקירת המשטרה, וההגנה לא הצליחה, למרות הפרסום הרב שעורר התיק, להביא ולו ראיה אחת "חדשה" לכיוון חקירה חלופי, אשר המשטרה לא הגיעה אליו, ובדקה אותו.

(4)    בכפוף להסכמה הדיונית שהושגה, הצגנו בפרשת התביעה את שלילת כיווני החקירה החלופיים באמצעות עדויות השוטרים, ומבלי להביא לעדות את החשודים החלופיים על מנת שישללו אשמתם, עד שלא תובא ראיה כלשהי בעניינם מצד ההגנה. ואכן, חלק מהטענות נזנחו ע"י ההגנה שלא הביאה את העדים להוכחתן.

(5)     בפרק זה ננתח את כיווני החקירה העיקריים (כגון: כת השטן, אבי מטבריה, פרשת הטרמפיסטים) ונתייחס גם לטענות משניות שהועלו ע"י ההגנה (סכסוכים בבית הספר, דמויות שונות שנראו, ועוד).

(6)    לסיכום פרק זה, נבקש מבית המשפט לקבוע כי לא התעורר כל ספק סביר באשמת הנאשם כתוצאה מכיוון חקירה חלופי כלשהו, וכי לא זו בלבד שהמשטרה לא התרשלה בבדיקת כיווני החקירה החלופיים, אלא ביצעה עבודתה באופן יסודי, מרשים, וראוי להתפעלות, אשר כמעט ולא נמצא לו אח ורע בשום תיק שנחקר במדינת ישראל.

ה.     בסיום סיכומים אלה, נבקש מבית המשפט הנכבד לקבוע על סמך כל הנטען כי הוכחה אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר, בעבירות המיוחסות לו.

7.     הסכמות ראייתיות ודיוניות 

א.     במהלך פרשת התביעה, נדברו הצדדים ביניהם והגיעו לשורה של הסכמות ראייתיות, אשר הועלו על הכתב ביום 1.11.07 והוגשו לבית המשפט -  במסמך שקיבל  את הסימון ס/1, אשר בית המשפט הנכבד מופנה אליו, ואנו נתייחס במהלך הסיכומים לראיות שהוגשו בהסכמה בהתאם לאמור בו. הכוללות בין היתר את שרשרת המוצג, קבילות טכנית של קלטות חקירה, פלטי תקשורת, סקר הנעליים, הטוקבקיסטים וחוות דעת מומחים.

ב.       בהתאם להודעה מוסכמת נוספת,  הסכים הסניגור להגשת חומר הנוגע לעדי התביעה ברונו סיברט ועדת התביעה טרי מלטון[10].

ג.      בנוסף על ההסכמות הכתובות, הסכימה ההגנה להגשת החומר שנערך ע"י חלק  מהשוטרים תוך ויתור על חקירתם הנגדית.

ד.      גם התביעה הסכימה בכתב ובע"פ במספר הזדמנויות להגשת החומר הנוגע לעדי הגנה שמסרו הודעות במשטרה או נרשמו לגביהם דוחות תשאול, תוך ויתור על חקירתם הנגדית, וכן להגשת חוות דעת של מומחי מז"פ אשר לא זומנו כעדי תביעה (מלבד העדה חניתה גרנט שהעידה כעדת הגנה ונחקרה נגדית ע"י התביעה).

ה.     שני הצדדים הסכימו להגשת הודעותיהם של עדים רבים במקום או כחלק מהחקירה הראשית.

ו.        מעבר להסכמות אלה, לא ניתנה הסכמה כללית מצד אף אחד מהצדדים להגשת עדויות שמועה כראיה לאמיתות תכנן. שני הצדדים אף הצהירו לאורך הפרוטוקול מספר פעמים על התנגדותם לעדויות שמועה.

ז.      יחד עם זאת,  במהלך חקירת  עדים רבים  (בעיקר עדי התביעה השוטרים), הוגשו – ע"י שני הצדדים, דוחות תשאול והודעות לא מעטות של נחקרים אשר לא זומנו להעיד, על מנת לשמש ראיה לעצם אמירת הדברים, ללא הסכמה מפורשת שישמשו לאמיתות תכנם (אלא במקרים בהם זומנו בהמשך אותם נחקרים כעדים).

ח.     על מנת להבחין בין ההודעות ודוחות התשאול אשר הוגשו בהסכמה כראיה לאמיתות תכנם, ואלה שהוגשו אך לאמירתם, ולמען לא תחול תקלה שבהסתמכות על ראיה בלתי קבילה,  מצורפות לסיכומים אלה  שתי טבלאות המבחינות בין שני סוגי הראיות. בית המשפט הנכבד מתבקש להקפיד על ההבחנה ביניהן בהכרעת דינו, בתקווה כי אף ההגנה תעשה כן בסיכומיה[11].  

 


ב. סקירה כרונולוגית של החקירה

בפרק זה של הסיכומים נסקור באופן כרונולוגי את השתלשלות החקירה מהרגע בו נודע למשטרה על היעלמות המנוחה ועד תומה. במסגרת זו נתייחס גם להודאתו של הנאשם בפני המדובב ובפני חוקריו, ואף ולפעולות החקירה שבוצעו על מנת לבחון את אמיתות ההודאה.

1.      העלמות המנוחה

א.     ביום 6.12.06 הגיעה המנוחה כמידי יום לבי"ס נופי גולן בו הייתה תלמידת כתה ח'.

ב.      ביום הרצח, כאמור, הייתה המנוחה אמורה להשתתף בשני שיעורי תיאטרון  - בשיעור השישי והשביעי של יום הלימודים. מעדויות תלמידים והמורה לתיאטרון עלה כי המנוחה אכן נכחה בשיעור התיאטרון בשעה השישית, המסתיימת בשעה 12:50, ולאחריו יצאה להפסקה הנמשכת עד לשעה 13:05[12]. לאחר ההפסקה, החליטה המנוחה שלא לשוב לכתה לשיעור השביעי. במקום זאת, ישבה המנוחה ביחד עם אחרים בפרגולה המצויה בחצר בית הספר, בסמוך לכניסה הראשית למבנה בית הספר התיכון[13].

ג.      בשלב מסוים, במהלך השיעור השביעי, (להערכת המאשימה וכעולה ממכלול העדויות שנגבו בנושא זה[14], בסמוך לשעה 13:30), עזבה המנוחה את הפרגולה, כאשר היא מודיעה לחברתה שי כי בכוונתה לשתות מים בברזיה הנמצאת ברחבת כתות ט' בקומת הכניסה לבית הספר, ולשוב תוך דקות ספורות. המנוחה נראתה נכנסת למבנה בית הספר, אולם לא שבה אל הפרגולה, ולמעשה לא נראתה עוד בחיים לאחר השיעור השביעי של יום הלימודים.

ד.      המשטרה חקרה עדים רבים שנכחו בבית הספר לעניין תנועותיה האחרונות של המנוחה, ורבים מהם אף העידו במשפט. הפסיפס שהתקבל מקשה על הרכבת תמונה ברורה לגבי ציר הזמן והמסלול המדויקים של המנוחה לפני מותה. הממצאים הנובעים מראיות לגבי ציר זמן זה והשוואתם למעשיו של הנאשם באותה עת ידונו בהמשך. בית המשפט מופנה בעניין זה לטבלת ציר הזמן המשווה, המסכמת את מכלול הראיות בנושא[15].

ה.      המנוחה לא שבה לביתה בתום יום הלימודים.

ו.       אמה של המנוחה, הגב' אילנה ראדה עמדה על העיכוב החריג בחזרתה של ביתה מבית הספר, והחלה לחפשה בין חברותיה[16]. כאשר חיפושיה לא העלו מאומה, הזעיקו בני משפחתה של המנוחה חברים ובני משפחה על מנת שהללו יסייעו בחיפושים אחריה[17].

ז.      בסביבות השעה 17:00-18:00 אחה"צ[18], החלו עובדים בבית הספר ובמתנ"ס– ביחד עם חברים, בני משפחה ואזרחים נוספים בחיפושים וסריקות, בין היתר בבית הספר עצמו. במהלך החיפושים התגלה תיקה של המנוחה בכיתת התיאטרון, הכתה בה התקיים השיעור האחרון בו נכחה[19]. במהלך החיפושים הגיעו איש התחזוקה של בית הספר עד התביעה קובי סמברנו  (להלן:"סמברנו") ועובד המתנ"ס בשם מאיר אמסלם למקלט מס' 2 שבהמשך הסתבר כי הוא המקלט בו עבד הנאשם ביום הרצח, וגילו כי לא ניתן לפתוח את דלת המקלט עקב מה שהוברר חבלה מכוונת במנעול, לפיכך פרץ סמברנו את המקלט, אולם לא מצא בו דבר[20].

ח.     בשעה 18:25[21], כאשר התקבלה במשטרת ישראל הודעה מפיו של שמואל ראדה, אבי המנוחה על היעדרותה, היו כבר החיפושים בעיצומם[22], ואף בוצע איכון חירום של הפלאפון של המנוחה. האיכון הצביע על כך שהמכשיר נמצא באזור בית הספר[23].

 

2.     נסיבות גילוי הגופה:

א.     בין השעות 18:30 ל 19:00[24], בשירותי הבנות המצויים בקומה השניה של בית הספר, התגלתה גופתה של המנוחה, כאשר היא נעולה בתוך התא השני של השירותים.

ב.      עד התביעה צבי חוטר, אשר השתתף בחיפושים אחר המנוחה ביחד עם העד יואב חדד הגיע לשירותי הבנות, ולאחר שהבחין בכתמי דם על רצפת תא מס' 2 הנעול, הוא טיפס אל התא מן התא הסמוך והבחין בגופתה של המנוחה[25].  לאחר שהסתבר כי לשונית המנעול שבורה באופן שלא ניתן לפתוח את התא מבחוץ[26] – הביא סמברנו,  פלייר על מנת לפרוץ את הדלת, וכך נעשה[27].

ג.      המנוחה נמצאה כאשר היא ישובה/מונחת על האסלה, כתפה שעונה אל הקיר[28], ושערה מסתיר את פניה[29]. מוצאי הגופה הזעיקו כח מד"א שהגיע למקום וקבע את מותה של המנוחה[30].

ד.      סמברנו עזב את הזירה ויצא לשער בית הספר על מנת לפתחו ולאפשר כניסה של אמבולנס לזירה. כאשר יצא אל השער פגש שוטרים שחיפשו את המנוחה והודיע להם על מציאת הגופה[31].

 

3.     זירת הרצח:

א.     דבר גילויה של הגופה הודע באופן מיידי למשטרה גם ע"י עד התביעה אשר סייע בחיפושים יואב חדד[32], בשעה 18:50 לערך, ואז הגיע לזירת הרצח איש משטרה ראשון, קמ"ן ת. גולן, עד התביעה יוסי לוי[33].

ב.      בשעה 19:00 בערב המה בית ספר נופי גולן בכלל ואיזור הזירה בפרט באנשים רבים, אזרחים, עובדי בית הספר, שוטרים ואנשי רפואה.

ג.      אנשי המשטרה שהגיעו ראשונים לזירת הרצח היו אנשי ת. גולן של משטרת ישראל, תחנה המצויה בסמיכות לבית הספר.

ד.      סמוך לשעה 20:00 הוזעק לשטח ימ"ר גליל- היחידה המרחבית המטפלת בפשיעה חמורה.

ה.     בעדותו בפני בית המשפט היטיב לתאר את זירת הרצח יורם אזולאי, ראש מחלק התשאול בימ"ר, אשר היה אחד מן הקצינים הבכירים הראשונים שהגיעו אליה. ע"פ עדותו, בסביבות הזירה נכחו אנשים רבים, מסייעים, כוחות משטרה, עובדי בי"ס ואזרחים שונים. הזירה נסגרה רק זמן קצר טרם הגעתו ע"י טכנאי זיהוי של ימ"ר גליל, ויורם פעל להרחקת אנשים ממנה [34].

ו.       יורם הבחין בגופתה של המנוחה מונחת על האסלה, כאשר גרונה משוסף. בתא השירותים עצמו היה דם רב בעוד האזור אשר מחוץ לתא-היה נקי. בתוך קומפלקס השירותים מצויים ארבעה תאים. דלתות התאים 1-3 היו פתוחים (דלת מס' 2, כאמור נפרצה ע"י מוצאי הגופה). דלת התא הרביעי הייתה נעולה.

ז.      מאוחר יותר באותו ערב הגיעו למקום אנשי מעבדה ניידת אשר הנציחו את הזירה בצילומים,  לקחו דגימות, העתיקו מעתקי ט"א ועוד.

ח.     עד התביעה רפ"ק ינאי עוזיאל, ראש השלוחה הצפונית במעבדה ניידת לזירת עבירה, שעל מומחיותו אין חולק[35], הוזעק והגיע לזירה בשעה 21:30 בקירוב[36]. העד הנציח את הזירה באמצעות צילומה והכין חוות דעת בה מתועדות פעולותיו[37].

ט.     התמונות המופיעות בת/1 מתעדות הן את הזירה הכללית, בית ספר נופי גולן, והן את זירת תא השירותים. עיון בתמונות מלמד על מיקומו של קומפלקס השירותים בתוך מבנה בית הספר (תמונות 1-10), על תנוחת המנוחה כפי שנמצאה בתא (תמונות 11-13), על הפגיעות בגופה של המנוחה (תמונות 14-27), על חפצים שנמצאו בבגדיה, פלאפון, מכשיר Mp3   ומפתח (תמונות 28-33),ועל ממצאים נוספים שנתגלו בתא ועל הגופה.

י.       בנוסף, (מתמונה מס' 51 ואילך) – הונצחו בתמונות כתמי דם שונים ופרטים נוספים בזירת הרצח, וכן צולמו תמונות בשירותי הבנים המצויים בקומה הראשונה (מתמונה 69 ואילך).

יא.   עיון ראשוני בתמונות מלמד כי קומפלקס השירותים עצמו היה נקי, להבדיל מתא מס' 2 שהיה מוכתם בדם רב.

יב.    פעולותיהם של אנשי המעבדה הניידת כללו איסוף ממצאים מזירת הרצח. העד תיאר בפירוט את אופן העבודה ותהליכיה בעדותו.

יג.    ממצא ראשוני וברור אליו הגיע המומחה ואותו תיעד בתמונה מס' 49-53, הצביע על תנוחת המנוחה עובר לרצח. ע"פ עדות המומחה שלא נסתרה[38], תצורת התזות הדם על הקיר המפריד בין תא מס' 1 ל 2 מלמדות על כך שהמנוחה עמדה, בעת הרצח כאשר פניה נמצאים מול ההתזות הללו, קרי: אל מול הקיר המפריד בין התא בו נמצאה ובין תא מס' 1 של הקומפלקס.

יד.    המומחה פירט כאמור את פעולותיו בזירת הרצח, הן בחוות דעתו והן בעדותו בפני בימ"ש נכבד זה ובכללם תפיסת מוצגים שונים כגון שערות כפי שיפורט בהמשך.

 

4.     פעולות וכיווני חקירה מיידיים:

א.     עוד באותו ערב הוקם, כאמור, צח"מ משטרתי חריג בגודלו, אשר כלל עשרות קצינים ושוטרים [39]. המטרה המיידית של הצח"מ הייתה לימוד לעומק את אורח חייה של המנוחה, קשריה המשפחתיים והחברתיים, ומניעים אפשריים לפגיעה בה. כן התמקדו אנשי הצח"מ בלימוד אופטימאלי של זירת הרצח, ובהכרות עם אוכלוסיית בית ספר על כל רבדיה.

ב.      כעולה מעדותו של יורם אזולאי - מיד בתחילתה של החקירה נעשו פעולות שנועדו להתחקות אחר צעדיה האחרונים של המנוחה, ולברר כיווני חקירה פוטנציאליים. כבר באותו לילה נערכו סריקות ברחבי בית הספר במטרה למצוא חפצים הקשורים לרצח, ואף נעצרו שני חשודים כפי שיפורט בהמשך.

ג.      הצח"מ שהוקם החל בעבודה "סביב השעון" במטרה לאתר את הרוצח. לצורך ביצוע המשימה העמידה משטרת ישראל לטובת הצח"מ את מלוא האמצעים שידרשו לו, הן בהקצאת כח אדם והן ברמה הטכנית. בסיס הצח"מ נקבע להיות בתחנת קצרין הסמוכה לבית הספר וצוותי צח"מ שונים נשלחו ללמוד להכיר ולהבין את הלך הרוח, האווירה, וכן את הנפשות הפועלות בבית הספר ובסביבתה של המנוחה.

ד.      הצח"מ חולק לצוותים שהתמקדו כל אחד בנושא עליו הופקד. חלק מהצוותים התמקם בין כתלי בית הספר עצמו וזאת כדי לתחקר ולחקור כמה שיותר אנשים הקשורים לבית ספר, תלמידים, מורים ואנשי צוות.

ה.     הצוותים היו אמורים להתמודד עם מאות רבות של נחקרים בו זמנית, וכך נחקרו באינטנסיביות ע"י הצוותים השונים במטרה לעמוד על תנועותיה של תאיר, על דמויות חשודות ועל מניעים אפשריים לביצוע הרצח עשרות אנשים כמפורט להלן:

(1)    תלמידי כתות ט', שלמדו במבנה בו בוצע הרצח.[40]

(2)    תלמידי כתות י', שלא השתתפו בטיול שכבתי שהתרחש ביום הרצח.[41]

(3)    תלמידי שכבתה של תאיר, וחברותיה וחבריה מכתות אחרות.[42]

(4)    מורי בית הספר.[43]

(5)    עובדים אחרים של בי"ס בדגש על עובדי ניקיון ותחזוקה שנמצאים בבית הספר, על כל חלקיו, כולל חדרי השירותים, גם מעבר לשעות הפעילות הרגילות שלו – במסגרת זו נחקר גם הנאשם לראשונה כפי שיובהר בהמשך.[44]

(6)    תלמידים של שכבות אחרות מבית הספר שנחשדו בביצוע עבירות אלימות, סמים או השתייכות ל"כת שטן".[45]

(7)    זרים הפוקדים את בית הספר, בוגרים של בית הספר, תלמידי התיכון האקסטרני ברנקו וייס.[46]

ו.       בנוסף, התמקדו הצוותים בחקירה פורנזית אינטנסיבית. בית הספר וסביבותיו, ולמעשה חלקים שונים מהעיר קצרין נסרקו, ניטלו מאות רבות של דגימות ומעתקי ט"א, שנבדקו במעבדות המשטרה, וכן נחקרו תושבי רחובות הסמוכים לבית הספר שמא ראו דבר מה שיכול להשליך אור על מקרה הרצח[47].

ז.      נתפסו נעליים ובגדים של חשודים פוטנציאליים על מנת לזהות כתמי דם ו ד.נ.א, וכן על מנת לנסות להתאים ביניהם לבין עקבות נעליים אשר נמצאו בזירת הרצח[48].

ח.     במסגרת החקירה, הפכו החוקרים לחלק מנוף בית הספר, זמינותם וקרבתם למושאי החקירה ייעלו אותה ואפשרו חקירה של מאות אנשים בזמן יחסית קצר. החוקרים כינסו את כל מורי בית הספר ועמדו על החשיבות במסירת כל מידע ויהא זה הפעוט ביותר לצוות החקירה (מורי בית הספר התייחסו ברצינות רבה לבקשה זו והעבירו לצח"מ חדשות לבקרים חשדות וחלקיקי חשדות שהוזמו והופרכו במהלך החקירה[49]).

ט.     תחילה בוצעו תחקורים לכל אותן מאות שהוזכרו. כל מי שהחזיק בידו מידע שנראה רלבנטי אף בצורה קלושה- זומן לחקירה. כל מי שעלה כנגדו חשד קל שבקלים- נחקר באזהרה ואף עבר בדיקות פוליגרף.

י.       בנוסף, הונחה בבית הספר תיבה עם מצלמה סמויה בה התבקשו תלמידים ועובדים להניח מידע אנונימי – לא נעשה כל שימוש בתיבה זו[50].

יא.   נערכו מחקרי תקשורת מקיפים בה נבדקו כל סדרי התקשורת של המנוחה, הן הטלפוניים הן באמצעות האינטרנט[51].

יב.    החקירות הניבו תמונה ברורה למדי של צעדיה האחרונים של המנוחה, וציירו את התנהגותה כרגילה ונורמאלית ללא שום סימן שיכול להעיד על האירוע המזעזע העומד להתרחש.

יג.    על בסיס הנתונים שנאספו בראשיתה של החקירה הנחת העבודה של הצח"מ כעולה מעדותו של יורם אזולאי[52] הינה כי הרצח של המנוחה היה רצח אקראי ולא כזה שתוכנן מראש, וזאת מן הטעמים הבאים:

(1)    עזיבתה של המנוחה את הפרגולה והליכתה אל השירותים הספציפיים בשעה בה הלכה אליהם הייתה אקראית ושרירותית. תא השירותים בו נמצאה אינו נמצא בבניין בו היא לומדת בד"כ, והשעה בה הלכה הינה שעה בה הייתה אמורה להיות בשיעור.

(2)    הליכתה של המנוחה לשירותים הייתה ספונטנית. לחבריה בפרגולה היא אמרה כי היא הולכת לשתות[53], וגם התלמידים שהיו עימה בפרגולה לא ידעו כי היא מתכננת לעלות גם לשירותים.

(3)    העדים שנכחו בשטח בית הספר הרלבנטי לא ראו אדם שעולה אחריה לשירותים, או נכנס אחריה אל תוך בנין בית הספר[54].

(4)    גם ממחקרי התקשורת שנערכו לה, כפי שיובהר בהמשך, לא עולה כל ממצא שיצביע על כך שמאן דהו היה מעוניין במותה של המנוחה.

5.     החשודים שנעצרו ושוחררו:

א.     נושא שלילת כיווני חקירה נוספים ידון בהמשך בפרק שייוחד לנושא זה, בפרק זה נתייחס לשני החשודים שנעצרו בימיה הראשונים של החקירה, ושוחררו מיד לאחר שנשללה מעורבותם בביצוע הרצח.

ב.      רפאל כהן נעצר ביום הרצח. ע"פ עדותה של עדת התביעה השוטרת איילת אזולאי [55], הנ"ל הגיע, מיוזמתו, לתחנת המשטרה עוד טרם קבלת הדיווח על הרצח, כאשר הוא חבול ופצוע לצורך דיווח על גניבת תיקו.

ג.      מאוחר יותר, לאחר שהתקבל דווח על הרצח, עלה החשד שמא החבלות שנראו על גופו  של כהן מצביעות על מעורבותו ברצח.

ד.      עד התביעה שי פלג תיאר את החשד שהועלה למרות שלא נמצאו בזירת הרצח אינדיקציות למאבק[56], ואת העובדה ששלח את הנ"ל לבדיקת חיים במכון לרפואה משפטית. תוצאות הבדיקה היו חד משמעיות[57]. נמצא כי הפצעים שהיו על גופו של כהן הינם פצעים בני מספר ימים, שנגרמו לו עוד לפני מועד הרצח.

ה.     מאחר ומלכתחילה החשד כנגד רפאל כהן היה קלוש, והסיבה היחידה בגינה נעצר הינה פצעים שהובהר כי אינם נוגעים לרצח -  שוחרר כהן ממעצר[58].

ו.        במאמר מוסגר יצויין גם כי הדם שנמצא על העצור נדגם ונבדק, ונמצא כי דמו הוא[59].

ז.      ביום 9.12.06, נעצר ישראל נפתלי, גנן בית הספר (להלן:"הגנן")[60] , וזאת לאור עדותה של פסיכולוגית בית הספר רות נשרי[61], אשר זיהתה אותו כמי שנכנס סמוך לאחר שעת הרצח המשוערת אל חדר המורים, לצורך הכנת קפה ונראה נסער.

ח.     בעקבות עדות זו נעצר הגנן, דא עקא שטענת האליבי שמסר אומתה במלואה. ע"פ טענתו- ביום בו בוצע הרצח הוא לא שהה כלל בין כתלי בית הספר, אלא עבד בגינון בבית משותף בעפולה ולאחר מכן, בשעות הצהריים היה בטיפול אצל רופא שיניים  המתגורר בעפולה[62]. חוקרי המשטרה, עדי התביעה שהתייחסו לנושא תיארו את הפעולות בהם נקטו כדי לאמת את האליבי ולעניין זה יפים אף דבריו של יורם אזולאי על פיהם גם מחקר התקשורת שבוצע תמך בגרסת הגנן[63].

ט.     עדת התביעה רות נשרי שעדותה הייתה העילה היחידה למעצרו של הגנן, כאמור,  חזרה בה מאוחר יותר, בעת ראיון שנערך לצורך הכנתה לעדות בבית המשפט מטענתה על פיה האדם אותו ראתה בחדר המורים הוא הגנן. בעדותה היא עמדה על כך שהסיטואציה אותה תיארה אכן התרחשה כפי שתיארה, ואולם חזרה בה מזיהויו של הגנן. בעדותה בבית המשפט[64],  קבעה העדה כי הדמות שראתה אינה של הגנן, אלא של הנאשם  (עובדה המתיישבת עם כך שאינה עובדת בבי"ס כלל באותם ימים בהם הגנן עובד שם[65]), אך מאחר ומצפונה יסרה על שגרמה בעבר למעצרו של חף מפשע- סירבה "להתחייב" על כך.

י.       בנסיבות אלה, שוחרר הגנן ממעצרו.

יא.   יורם אזולאי בעדותו[66] התייחס לעדותה של רות נשרי, ומצא לה תימוכין בחומר הראיות. הכשרתה כפסיכולוגית סייעה לה להבחין כי האדם שהכין לעצמו קפה בחדר המורים מיד לאחר שעת הרצח המשוערת היה נסער, אך היא טעתה בזיהוי אותו אדם. יורם אזולאי עמד על הדמיון בין הנאשם שבעת מעצרו היה עטור זיפי זקן - לגנן[67], ועל העובדה כי לאחר מעצרו של הנאשם והודאתו ברצח הוא תיאר את אותה סיטואציה אותה תיארה הפסיכולוגית בהתאמה מושלמת של זמן מקום ופרטים נוספים[68]. דיון בעדותה של רות נשרי כראיה מחזקת להודאת הנאשם- יתקיים בהמשך.

6.     איתור הנאשם כחשוד: 

א.     כפי שפורט, הוקצה צוות חקירה אחד מכוח הצח"מ לחקור את כל עובדי בית הספר. העובדים נחקרו הן כעדי ראיה פוטנציאליים, כאשר נקודת ההנחה הייתה כי עשרות עובדי בית הספר נמצאים כל שעות היום (לפני, במהלך ואחרי הלימודים) במסדרונותיו, כיתותיו וחדריו של בית הספר, ויתכן שמי מהם הבחין במשהו שיוכל לסייע לפענוח הרצח. בנוסף נחקר כלל הצוות במטרה לאתר חשודים פוטנציאליים, כאשר ההערכה הייתה כי גורם מן החוץ יתקשה להיכנס לבית הספר, לשוטט בו ולרצוח ללא שמאן דהוא יבחין בו[69].

ב.      במסגרת זו נחקר הנאשם ביום  10.12.06[70], ואף ניטלו ממנו דגימות ד.נ.א וט"א[71].

ג.      בחקירה הראשונה מסר הנאשם פרטים ראשוניים על עצמו (אזרח אוקראיני, נשוי לישראלית) ותיאר את יום הרצח כיום עבודה שגרתי, האחרון מבחינתו בבית הספר. הנאשם תיאר את המקום בו עבד כרצף מטעם הקבלן אלי דעי (קומה מתחת לקומת הכניסה בבניין בו בוצע הרצח), ואף טען כי לא נתקל בשום דבר חריג באותו יום.

ד.      בתום החקירה שב הנאשם לביתו.

ה.     למחרת, ביום 11.12.06, יזם יורם אזולאי בדיקה נוספת של עובדי בית הספר[72]. יורם התרשם כי חקירת עובדי בית הספר לא מוצתה, והניח כי אם "הרשת הצפופה" אותה הניחו אנשי הצח"מ בבית הספר לא העלתה דבר, הרי שיש להעמיק בחקירה, וכך הנחה את קצין החקירות סשה סטרז'ינסקי (להלן:"סשה") – לעשות.

ו.       במסגרת זו זומן הנאשם לתשאול נוסף. במהלך התשאול, ולכשנשאל הנאשם מה לבש ביום הרצח, נשמעה לראשונה מפיו הטענה כי הוא זרק את המכנסיים אותם לבש ביום הרצח- לפח[73]. לנוכח גרסה זו, ומשהבחין יורם בדמיון מסוים בין הנאשם לבין הגנן[74] המוזכר בדבריה של רות נשרי – הוחלט על חקירה של הנאשם, לראשונה- באזהרה[75].

ז.      בחקירה זו מסר הנאשם כי יומיים לאחר הרצח (ויומיים לפני החקירה), זרק לפח את המכנסיים אותם לבש ביום הרצח, משום שגילה, לטענתו, כי הן קטנות עליו. המכנסיים אותם תיאר הנאשם הינן לטענתו חלק מחליפה שהחלק העליון שלה אמור להיות בביתו (בדיעבד התברר כי חלק עליון כזה לא קיים בביתו של הנאשם – בעניין זה יתקיים דיון בנפרד).

ח.     עוד מסר הנאשם כי יתר בגדי העבודה שלבש ביום הרצח, נעלי העבודה והכלים מצויים אצל המעביד החדש אצלו החל לעבוד, ראובן ג'נח.

ט.     אנשי הצח"מ יצאו עימו לביתו של ראובן ג'נח ותפסו תיק ובו נעליים מסוג סלמנדר אותם לבש ביום הרצח, (לנעליים אלה, אשר מאוחר יותר התברר כי טביעתן נמצאה על מכנסי המנוחה ייוחד פרק מיוחד בסיכומים אלה), ואף סכין יפנית אשר הנאשם הודה כי השתמש בה לצרכי עבודתו ביום הרצח.

י.       למרות שגרסתו של הנאשם עוררה את חשדם של החוקרים, לאור ניסיון העבר ולאחר שחרורם של שני חשודים פוטנציאליים שהובהר כי אינם קשורים לרצח הוחלט שלא לעצור את הנאשם, הוא שוחרר למעצר בית[76] וזומן להמשך החקירה ליום המחרת 12.12.06.

יא.   ביום המחרת – 12.12.06 התייצב הנאשם לחקירה, ובסיומה הוחלט על מעצרו, וזאת מן הטעמים הבאים[77]:

(1)    בהודעותיו התגלו סתירות[78].

(2)    הנאשם לא הצליח לספק הסבר מניח את הדעת מדוע זרק את מכנסי העבודה שלו לפח לאחר הרצח. "צירוף המקרים" עורר סימני שאלה בנוגע לאמיתות גרסתו.

(3)    הנאשם עבד סמוך לזירה כאשר ברשותו כלי חד שיכול היה לשמשו לביצוע הרצח.

(4)    הנאשם לא יכול היה לספק אליבי לשעת הרצח.

(5)    חזותו של הנאשם תאמה עדויות של תלמידים ועובדת בי"ס על אנשים שנראו מתנהגים מוזר בשעות הסמוכות לרצח[79].

העובדה כי בעת מעצרו של זדורוב הבחינו החוקרים בכך כי מדובר בסכינאי חובב, אשר אוסף סכינים אימתניים תלוי על קירות ביתו אף היא לא נעלמה מעיני חוקריו[80].

 

7.     חקירת הנאשם משלב המעצר ועד  ההודיה(לא כולל)

עם מעצרו ביום 12.12.06 בשעות הערב, נכלא  הנאשם בתא מעצר בתחנת ראש פינה (ירדן),  יחד עם מדובבים משטרתיים. יורם העיד כי מרגע המעצר תועדו חקירותיו של הנאשם וכן שהותו בתא עם המדובבים בהקלטות אודיו ווידאו. הצוות שמונה לחקירתו כלל חוקרים דוברי רוסית, ובראש הצוות עמד  הקצין סשה[81].

א.     חקירת הנאשם מיום 12.12.06 -  מ"ט 160/06[82]

(1)    התנהלות החקירה

חקירה זו  החלה  מייד עם המעצר, בשעה 18:30 בקירוב[83] ונמשכה עד לשעה 22:15[84]. החקירה צולמה במצלמת וידאו ניידת גלויה ותועדה בהודעה כתובה בשפה הרוסית ע"י החוקר סשה אשר נרשמה לקראת סיום החקירה המוקלטת וחתומה ע"י הנאשם[85].

בחקירה השתתפו שני חוקרים  - סשה ויוסי זמואלסון (להלן: "יוסי")[86], שניהם דוברי רוסית, ועל כן התנהלה החקירה כולה ברוסית. במרבית הזמן נכח בחדר אחד משני החוקרים[87].

(2)    תוכן החקירה

במהלך החקירה, מסבירים החוקרים לנאשם את טיב החשדות נגדו, ואת מהות הראיות נגדו שהן בקווים כלליים  - הפוליגרף, השלכת המכנסיים,  העובדה כי אדם הלבוש כמותו נראה כשהוא מתנהג בצורה חשודה, וכי הוא עובד ושהה בקרבת הזירה. הנאשם מבין היטב את החשדות נגדו ומכחיש אותם ואף טוען כי ברצונו לשתף פעולה ולסייע לחקירה.

במהלך החקירה עלו הנושאים העיקריים הבאים:

לו"ז ביום הרצח: הנאשם תיאר במפורט, לבקשת החוקרים, את סדר יומו ולוח הזמנים ביום הרצח, במהלכו סיים את הדבקת הקרמיקה בארבעת חדרי השרותים במקלט[88]

הנאשם מסר כי בסביבות השעה 13:00[89] יצא להמתין לקבלן דעי שהיה אמור להביא לו דבק,  ליד השער עם השומרים, במשך כ-40 דקות.  לאחר קבלת הדבק שב למקלט 2 ולא יצא ממנו עד סיום יום העבודה, למעט פעם אחת בה יצא לשרותים למלא מים וחזר מיד[90]. הנאשם מציין כי ביום הרצח ביקר מס' פעמים בחדר המורים. הוא מכחיש כי התנהג בעצבנות כפי שנטען בפניו, וטוען כי יתכן שרקד לצלילי המוסיקה לה הקשיב באוזניות[91]. [92]. 

לבושו של הנאשם ביום הרצח וזריקת המכנסיים: הנאשם נחקר על הבגדים שלבש ביום הרצח, ובעיקר המכנסיים אותם זרק. הוא חוזר על גירסתו לפיה ביום הרצח לבש מכנסי עבודה מבד דק שהביא מרוסיה כחלק מסט של מכנסיים וחולצה. כמו כן לבש לעבודה חולצה שאותה הביא ומסר  למשטרה ביום החקירה  נעל ועבד בנעליים שנתפסו ממנו[93]

הוא זרק את המכנסיים שלבש ביום הרצח מכיוון שנהיו קצרים עליו לאחר שהשמין  במהלך חצי שנה בה לא לבש אותם.  הוא סיפר כי   המכנסיים נותרו עם שאר הבגדים והחפצים בבית הספר עד שלקח אותם ביום ו', והשליך אותם למחרת[94]. הנאשם מבקש מהחוקרים לחפש את המכנסיים שלבש במזבלה, ואף מציע ללכת לשם בעצמו כדי להוכיח את חפותו[95].

הימצאות דם על חפציו של הנאשם: הנאשם נשאל באופן תאורטי האם "יכול להיות" דם של הילדה עליו, על בגדיו או על הדברים שלו. מודגש כי לאורך חקירה זו לא נאמר לנאשם פוזיטיבית כי קיים ממצא שכזה.  הנאשם משיב לשאלה  בביטחון רב ובשלילה חד משמעית[96]. 

דם בשרותי הבנים: בתשובה לשאלה האם ראה פעם קטטות בבית הספר, מספר הנאשם כי  כשבוע לפני הרצח, בסוף נובמבר, הבחין בטיפות דם בשרותי הבנים הנמצאים ליד מקלט 2, ולא ייחס לכך חשיבות[97]. כאשר נשאל מפורשות האם ביום הרצח הבחין בדם  בשרותי הבנים   השיב הנאשם בשלילה חד משמעית כי באותו יום לא ראה דם בשום מקום בבית הספר[98]  . תשובה זו התבררה בהמשך חקירותיו כשקר רב משמעות.

יחסים עם התלמידים: הנאשם טען כי לא היה לו קשר עם התלמידים בביה"ס, ובכל חודש עבודתו שוחח עם ארבעה ילדים בלבד.  הוא תיאר ארוע של בנות שבאו למקלט והפריעו לו, אולם טען  כי לא גירש  אותן  משום שאח"כ יאשימו אותו כי הכה אותן וניסה לאנוס אותן.[99]  ומוסיף כי כל פניה לבנות היתה עלולה להסתיים בצורה עגומה[100].

מתי נודע לו על הרצח והשיחה עם ראובן: הנאשם מסר כי  לא שמע דבר על הרצח, עד כי  בשעה 21:30 של יום הרצח, התקשר אליו אדם שאצלו עמד להתחיל לעבוד בשם ראובן ג'נח[101]  ואמר לו כי מחר לא תהיה עבודה בבית הספר, שכן קרה משהו לילדה. הנאשם טען שלא הבין את כל דברי ראובן בעברית וחשש לאחר השיחה כי הילדה נפלה במקלט שבו עבד, ויתבעו אותו בשל כך. רק למחרת, ביום ה', כשהלך עם אשתו לביה"ס ושוחח עם החוקרים, נודע לו כי היה רצח[102]. הנאשם סיפר כי בהמשך שמע על הרצח שמועות רבות מאנשים ברחוב, אולם אינו יודע שום פרטים מהתקשורת בשאלה איך בוצע הרצח[103].

מעניין לציין, כי  בשלב מוקדם מאוד של החקירה,   מעיר הנאשם לפתע מיוזמתו, כי לא רצח את המנוחה כי  הוא איננו פועל בלי לחשוב, וכי קשה להביאו למצב של "אי שפיות"[104].  דברים אלה באו לראשונה מפי הנאשם, עוד בטרם עלו מפי החוקרים או המדובב.

ב.      שיחות הנאשם עם המדובב בתא בין 12.12.06 – 13.12.06 -  מ"ט 161/06[105]

לאחר תום החקירה, הוכנס הנאשם לתא מעצר יחד עם מדובב שוטר בשם יבגני/ ג'ניה (להלן: "יבגני") עמו שוחח במשך הלילה ועד הוצאתו בבוקר להארכת מעצר. הנאשם מציג עצמו בפני יבגני ומספר לו על החשדות נגדו, על השאלות שנשאל בחקירה,  ועל הראיות שהוטחו בו.

הנאשם טוען כי מצבו אינו מפחיד אותו, וכי הוא מוכן לשבת במעצר עד שתוכח חפותו, אולם כשיצא יחתוך חצי קצרין כדי לגלות את החמור שבגללו ישב[106].

במהלך השיחה, מפגין  הנאשם בפני יבגני הבנה מעמיקה במשפט הפלילי ובהבדלים בין עבירות המתה שונות, ביניהן מה שהוא מכנה "הריגה במצב אפקט"[107]הנאשם מתגאה כי למד את הקודקס הפלילי של אוקראינה, על מנת להגן על עצמו אם יזדקק לכך. הוא מציין עם זאת, כי אינו בקי בזכויותיו בישראל. יבגני מרגיע את הנאשם כי בישראל לא ילחצו אותו כמו באוקראינה, והנאשם מאשר כי יודע זאת[108].

הנאשם מציין כי הוא ממתין לבדיקת המעבדה שתוכיח את חפותו, וכי אם ימצאו עליו דם, יתחיל ללחוץ על העו"ד שימצא את מכנסיו במזבלה[109].

הנאשם אף אומר ליבגני כי בסכין היפני שברשותו קשה לדקור אולם ניתן לחתוך בן אדם ומסכים כי ניתן בקלות לחתוך גרון[110]

 

 

ג.      חקירת הנאשם מיום 13.12.06 – מ"ט 119/06[111]

למחרת מעצרו, ביום 13.12.06, הוארך מעצרו של הנאשם בשמונה ימים בבית משפט השלום בעכו[112]. לאחר הארכת המעצר, הובא לחקירה במשרדי התשאול בעכו ע"י החוקרים יוסי  ואלכס גורודינסקי (להלן, ועל מנת להבדילו מאלכסנדר המכונה סשה, "גורודינסקי").

(1)    התנהלות החקירה

המדובר בחקירה קצרה שמשכה כשעה, ואשר החלה בשעה 11:25[113]. לא נגבתה הודעה כתובה. החקירה מתנהלת באווירה נינוחה בשפה הרוסית,  מרבית הזמן הוא נחקר ע"י חוקר יחיד.

(2)    תוכן החקירה

החקירה נסבה סביב אותם נושאים שעלו ביום הקודם. 

חקירת לוח הזמנים: מתמקדת בשעות הצהריים ואילך. הנאשם מוסר שניתן לחשב את שעות ההמתנה לדבק בהתאם לשיחות היוצאות מהטלפון שלו, ומעריך כי ההמתנה היתה בין 12:30 ל-13+. הוא אף נזכר כי במהלך ההמתנה לדבק היה עד להחלפת נורה ברכב ע"י בחור צעיר שעמד ליד השומרים[114]. הוא חוזר על כך כי לאחר קבלת הדבק, שב לדבריו למקלט ועסק בהדבקת הקרמיקה מבלי לצאת מהמקלט מלבד במקרה אחד בסביבות השעה 14:10 למלוי מים בשרותי הבנים.

הבגדים שלבש ובגדים שנתפסו ברשותו: הנאשם שב ומאשר כי  הנעליים החומות שנתפסו ממנו הן היחידות שנועל לעבודה. הוא מציין כי כיבס את כל בגדי העבודה שלו בטרם נתפסו, ואילו את המכנסיים שזרק לא כיבס[115].

חקירה בעניין הדם -  בחקירה זו, מבצעים החוקרים "תרגיל חקירה"[116] במסגרתו הם טוענים בפניו כי נמצא דם של הילדה על משהו מחפציו או מבגדיו, מבלי לומר לו מהו אותו אובייקט, ומבקשים ממנו לספק לכך הסבר[117] . הנאשם משיב כי אין כל אפשרות כי דם של הילדה יגיע לבגדים שהיו על גופו, וכי אם הרוצח התחבא במקלט בהעדרו, יתכן רק שהדם הגיע לתיק שעמד ליד המעבר ולכלים שהיו בו[118].

הנאשם מציין מיוזמתו כי איש לא הרגיז אותו ביום הרצח והיה רגוע[119].  הוא נחקר ומתאר את מהלך חייו בישראל, עבודתו, ושמועות ששמע אודות הרצח[120].

(3)    שיחה בין הנאשם לבין החוקר יעקב מלכא (ת/441)[121] 

בתום החקירה הוחזר הנאשם לתחנת גולן,  שם התפתחה שיחה בינו לבין החוקר יעקב מלכא (להלן: "מלכא") אשר השגיח עליו עד להכנת התאים עבור המדובב הנוסף. מלכא העיד כי לא היה מדובר בחקירה מתוכננת, ועל כן השיחה לא הוקלטה, אולם הוא הזהיר את הנאשם בפתח השיחה, וכי שוחח עם הנאשם בעברית, באוירה רגועה, והוא התרשם כי הנאשם מבין את דבריו ומשיב לעניין[122].

על פי זכרון הדברים ת/441,  נשאל הנאשם אודות בדיקת הפוליגרף והשיב כי היה בלחץ ואין לו קשר לרצח. הוא שלל אפשרות כי יימצא ט"א שלו בזירה. כמו כן נשאל הנאשם האם יש לו הסבר להימצאות דם על הכבל המאריך שהוא משתמש בו, והשיב בשלילה. מלכא הסביר בעדותו כי בידי המשטרה נתפס כבל מאריך של הנאשם ועליו כתם החשוד כדם אשר בשלב זה טרם נבדק טיבו, וכי הוא לא אמר לנאשם שמדובר בדם של המנוחה[123].

ד.      שיחות בין הנאשם והמדובבים בין 13.12.06 – 14.12.06 (מ"ט 163/06)[124]

בשעות הערב של 13.12.06 הוחזר הנאשם לתא בראש פינה עם יבגני, ובמהלך הערב הועבר לתאם המדובב הנוסף המכונה ארתור מנישרוב (להלן: "ארתור")[125], אשר השתלב בשיחות עם הנאשם אודות הרצח.

עם כניסתו של הנאשם לתא, הוא מעדכן את יבגני כי מעצרו הוארך ב-8 ימים, וכי העו"ד שלו "כיסח את החוקרים". עוד הוא מבשר כי הגיעו תוצאות בדיקות לפיהן נמצא דמה של הילדה על כבל החשמל שלו, וכי אמר לחוקר שראה דם בשרותים ויתכן שנגע באותו דם[126].

בהמשך, משוחח הנאשם אף עם ארתור אודות הדם שראה ועל האפשרות שנגע בו והדבר מסביר את הימצאות הדם על חפציו. יצויין כי עד אותו שלב לא אמר לחוקרים דבר בנושא זה בחקירותיו[127].

עם כניסתו של ארתור לחדר, מתחיל הנאשם לשאול אותו מהו העונש על רצח, ועל התנאים בבתי הכלא[128]. הנאשם דן עם ארתור ויבגני בפרטי הראיות נגדו תוך שהוא מונה אותן ודן בסיכוייו להוכיח את חפותו. ארתור אינו מגלה עניין רב בסיפורי הנאשם, ואף מעיר לו מדי פעם כי לכל אחד יש את הסיפור שלו, ומוטב שלא לסמוך על מי שאינו מכיר[129].

ה.     חקירת הנאשם ביום 14.12.06 – מ"ט 164/06[130]

(1)    התנהלות החקירה

מדובר בחקירה שאורכה כשלוש שעות[131], ע"י חוקר יחיד – סשה. החקירה כולה בשפה הרוסית, באוירה רגועה. בתחילתה יושב הנאשם לבדו ורושם את לוח הזמנים שלו ביום הרצח. לוח זמנים נוסף נרשם במהלך החקירה[132].

(2)    תוכן החקירה

בפתח החקירה, פונה הנאשם מיוזמתו לחוקר ומבקש להוסיף דבר בו "נזכר" לטענתו ואשר לא סיפר בעבר בחקירותיו. כאן מספר הנאשם לראשונה[133] כי ביום הרצח, סמוך לשעה 14:00-14:30, הבחין בטיפות דם גדולות בשרותי הבנים[134]. בהמשך  נחקר הנאשם בשאלה אם יתכן שאותו דם יגיע לחפציו,   וטוען עתה כי אפשר שנגע בדם וכי הדם יימצא על בגדיו, על סוליות נעליו ואף על הסכין שעבד בה! יצויין כי הנאשם מזכיר את הסכין בעצמו ומבלי שנשאל לגביה מפורשות [135]. הנאשם נחקר עוד בצורה יסודית אודות לוח הזמנים שלו ביום הרצח ובפרט משעות הצהריים, ורושם את תנועותיו בפירוט. בחקירה זו הוא מוסיף לראשונה, בניגוד לטענתו בחקירות הקודמות, כי לאחר שובו עם הדבק לביה"ס, בין השעות 14:00-15:00 (לאחר זמן הרצח), לא נשאר במקלט אלא הסתובב בבית הספר, לקח מפתח מהשרת ותיקן פאנלים במקלט 4 [136]

ו.       שיחות בין הנאשם והמדובבים בין 14.12.06 – 15.12.06[137]

לאחר החקירה, בשעות אחה"צ של 14.12.06, מוחזר הנאשם לתא בו ישב עם שני המדובבים, ארתור ויבגני, משוחח איתם ומספר להם על החקירה, כאשר לדבריו, הבין מרמיזות החוקרים כי נמצא דם על חפציו והוא התבקש לחשוב לבדו היכן.

הנאשם מספר למדובבים כי שמע מאחד השוטרים כי המנוחה נאנסה[138]. בשלב זה הוא מתבטא לפתע כי הוא מוכן "לקחת על עצמו" את הרצח, ובלבד שלא יורשע באונס -   וזאת בשל היחס הקשה לאנסים בין כתלי הכלא. ארתור מגיב לכך ומסביר לנאשם כי בישראל, להבדיל מרוסיה, גם מי שמרצה מאסר על אונס זוכה להגנה ראויה על זכויותיו[139].

בהמשך לכך, מציין הנאשם כי יתכן שאכן יש טיפות דם על בגדיו, כולל המכנסיים, אך לא בכמות גדולה, ובהקשר זה, מתקיים דיון בין הנאשם לבין המדובבים בשאלה כיצד בוצע הרצח, ועד כמה בגדיו של הרוצח אמורים להיות מגואלים בדם. חשוב לציין כי הדיון כולו מתקיים באופן תאורטי, כאשר הן הנאשם והן המדובבים מצהירים כי לא ידוע להם כיצד בוצע הרצח בפועל, ומעלים  השערות שונות, בהתחשב בשאלה האם הרוצח בא אל המנוחה מאחור או מקדימה והיכן בגופה חתך אותה. הנאשם מפגין בשלב זה ידע באנטומיה ובשאלה היכן עוברים כלי הדם הראשיים שחיתוכם גורם למוות[140]. הנאשם אף דן עם המדובבים בשאלה האם הילדה הכירה את הרוצח  והאם מדובר ברצח ספונטני או מתוכנן. בתוך כך הוא מביע דעתו כי הילדה ודאי היתה צורחת בשל היותה "מרוקאית"[141]. בהמשך, מספר הנאשם כי הילדים בבית הספר היו חצופים, ביקשו סיגריות וקיללו אותו[142].

השיחה בין הנאשם למדובבים מתנהלת באווירה טובה, הנאשם מפגין בשעות הלילה מצב רוח מרומם, מתבדח עם המדובבים, ואף מעיר כי לא רע לו לשבת במעצר עם החבר'ה, אולם כואב לו על כך שבינתיים "ההומו" (הכוונה לרוצח האמיתי), נמצא בחוץ[143].

ז.      חקירת הנאשם ביום 15.12.06 – מ"ט 167/06[144]

(1)    התנהלות החקירה

ביום 15.12.06 בשעות הבוקר נחקר הנאשם שוב במשך כ-3 שעות, חקירה מצולמת ומוקלטת. מרבית החקירה ע"י החוקרים מלכא ויוסי, (בקטעים קצרים נכנסים  סשה  [145] וגורודינסקי[146]). החקירה מתנהלת בעברית קלה בפרקי הזמן בהם נמצא מלכא בחדר, כאשר הנאשם מבין את השאלות, משיב בעברית, ובמידת הצורך נעזר ביוסי לצרכי תרגום. בפרקי הזמן בהם נמצא הנאשם לבדו עם יוסי או גורודינסקי, החקירה ברוסית.

מרבית החקירה מנוהלת בטון שקט ובאוירה עניינית ורגועה. עם זאת , בחקירה זו מבהירים החוקרים לנאשם כי אינם מקבלים את גירסתו, וכי היא אינה מתיישבת עם הראיות. מדי פעם, בעת הטחות אלה, עולים הטונים משני הצדדים, כאשר הנאשם משיב בתוקף ובביטחון ועומד על גירסתו. 

בשלב מסויים, בעת שהחוקרים מצביעים בפני הנאשם על סתירה בגירסתו בנוגע לסדר הזמנים, מתפרץ הנאשם ומטיח בחוקרים כי הם "תולים עליו את התיק".

החוקרים מגיבים להתפרצות זו בסבלנות, מצביעים בפני הנאשם על הראיות המפלילות, ועל התשובות המפלילות שמסר בחקירותיו (למשל בעניין דם על הסכין) אותו ומבקשים ממנו לתת הסברים[147]. הנאשם נרגע וממשיך למסור את גירסתו ולהשיב לשאלות[148].

(2)    תוכן החקירה

חקירה זו המשיכה להתמקד בנושא לוח הזמנים של הנאשם ביום הרצח, זריקת המכנסיים ולבושו של הנאשם ביום הרצח,  לרבות חולצה ונעליים – הנאשם מספר שנעל ביום הרצח נעליים שהובאו לו מאוקראינה ע"י אביה של אשתו וכי אלה הנעליים היחידות בהן עבד[149].

בנוסף, מתמקדים החוקרים בסתירות ובחוסר ההגיון שבגירסת הנאשם בשאלת הדם  שראה ביום הרצח ואשר יתכן  לטענתו שנגע בו והעבירו לחפציו[150].  הנאשם מסתבך בסתירות נוספות כשהוא מנסה להסביר מדוע לא סיפר על הדם מלכתחילה[151]. יודגש כי בחקירה זו לא נאמר לנאשם כעובדה כי יש דם על חפציו, והחוקרים אף מדגישים  בפניו כי השאלה היא מדוע הוא חושב שיש דם על חפציו ולא מדוע יש עליהם דם[152]

עוד נשאל הנאשם בחקירה זו, האם יתכן שהרג את המנוחה בטעות או לאחר שהציקה לו או העליבה אותו הנאשם מכחיש דברים אלה וטוען  שהילדים בבית הספר לא דיברו אליו כלל וכי הוא הסתובב כל הזמן עם אוזניות[153]. החוקר מלכא העיד בבית המשפט כי החוקרים העלו אפשרות זו באוזני הנאשם, לאור שיחתו עם המדובב מהיום הקודם, בה התלונן על התנהגות התלמידים בבית הספר[154].

ח.     שיחות בין הנאשם והמדובב  בין 15.12.06 – 16.12.06[155]

החל מחזרתו של הנאשם לתא לאחר החקירה ביום 15.12.06, הוא שוהה בתא עם המדובב ארתור, לאחר שיבגני הוצא מהתא ולא הוחזר אליו. הנאשם מספר לארתור על החקירה וטוען בפניו כי הוא הציע לחוקר "לחתום" על הודאה ולקחת על עצמו את הרצח, אולם החוקר דחה את ההצעה,  הבהיר לנאשם כי זה לא ייגמר בכך, ויהיה עליו לשחזר כיצד ביצע את הרצח, וכי החוקרים  מחפשים את הרוצח האמיתי,  וישמחו לגלות שהנאשם אינו הרוצח ולשחררו[156].

לאורך השיחה מזהיר ארתור את הנאשם  כי התבטאויותיו בפני החוקרים כי "יקח על עצמו" את הרצח  מסוכנות עבורו[157]. הוא מבהיר לנאשם כי  החוקרים בישראל לא יזייפו ראיות ולא "יתפרו לו תיק"[158].

כל השיחה מתנהלת על בסיס הדיון בראיות נגד הנאשם, החושש כי נמצא דם על הסכין על בגדיו, ואינו בטוח האם אכן המנוחה נאנסה והוא יואשם באונס[159]

הנאשם מתבטא מס' פעמים לאורך השיחה כי האונס הוא ההאשמה הקשה ביותר, וכי את הרצח ניתן "להפיל" על כך שהמנוחה אמרה משהו שעצבן אותו,  ומגלגל את הרעיון כשהוא מתלבט האם להקל בעונש באמצעות עסקה עם החוקרים, על מנת שלא יורשע באונס, או "ללכת עד הסוף במאבק על חפותו"[160].

ארתור מצידו, מפרט בפני הנאשם  את היתרונות והחסרונות, לדעתו, בכל אחת מהדרכים[161], את האפשרויות לעשות עסקה עם התובע[162], ואת רמת הענישה והתנאים המשופרים להם יזכה רומן בכלא כאדם בעל מקצוע וללא עבר פלילי[163].

יחד עם זאת, ארתור מבהיר, לאורך כל השיחה, כי אינו מאמין שאדם יקח על עצמו רצח שלא ביצע, וכי הוא עצמו לא היה עושה זאת לעולם, אף לא לאחר עינויים, ואינו מציע לנאשם לעשות זאת[164].

כאשר הנאשם טוען כי החוקרים "שיגעו אותו" בכך שטוענים בפניו כל הזמן שרצח, וכי הם "שברו אותו פסיכולוגית". ארתור אינו מתרשם ומשיב כי הנאשם הוא אדם חזק שלא נשבר בשבוע, וכי פשוט נמאס לו מהכל וחושש לקבל מאסר עולם[165].

ט.     בדיקת גירסת הנאשם עובר לחקירות 16.12.06 - 17.12.06 

במקביל לחקירות הנאשם, חקרה המשטרה עדים ששמם עלה בחקירות או מקורבים לנאשם בנסיון לאמת או להפריך את גירסתו:

(1)     המשטרה בדקה את טענת הנאשם כי בשעות הצהריים המתין לדבק ליד השער בנוכחות השומרים. שני השומרים חנוך סימנה ואביחי אריאל טענו בהודעותיהם[166] כי ראו את הנאשם ממתין לדעי ליד השער בין השעות 11:00-12:00 ולא בין 12:30-13:20 כפי שטען הנאשם. גם הקבלן דעי מסר תחילה  כי הביא את הדבק בסביבות 11:00[167]. עדויות אלה, שתאמו זו את זו, הובילו את החוקרים להנחה (שבדיעבד הובררה כשגויה) כי הנאשם משקר בעדותו לעניין מעשיו בסמוך לשעת הרצח. רק ביום 17.12.06,  התקבלו פלטי הטלפון הסלולארי של הנאשם[168], מהם עלה כי שיחות הטלפון לדעי בוצעו בין השעות 12:15-13:23, וכי דווקא הנאשם דייק בלוח הזמנים שמסר.

(2)    ראיה נוספת שעלתה מהודעות השומרים ודעי היתה כי כולם זכרו כי הנאשם המתין בשער לדבק  כשהוא לבוש מכנסי ג'ינס דווקא[169], ולא מכנסי עבודה מבד כחול כפי שטען בחקירותיו.

ראיה זו התחזקה ע"י עדויות בני משפחת הנאשם – אשתו -  אולגה גרשייב (להלן: "אולגה")[170] וחמו ולדימיר גרשייב[171] אשר זכרו בוודאות כי הנאשם נהג לעבוד במכנסי ג'ינס ולא הכירו כלל את מכנסי הבד הכחולים, וחמותו- יבגניה גרשייב (להלן:"יבגניה"), אשר מסרה בהודעתה כי ראתה בפח הזבל לאחר הרצח מכנסי ג'ינס של הנאשם[172]

בנוסף  -  לא אותרה בבית הנאשם בחיפוש שנערך, חולצה האמורה לשמש חלק עליון של החליפה, להתאים לכאורה למכנסיים שנזרקו, ואולגה ציינה כי לא ידוע לה דבר על חליפה כזו[173].

(3)    בהמשך ובמקביל לדברי הנאשם בחקירתו, כי שמע לראשונה על משהו שארע בבית הספר בשיחתו עם ראובן (המעביד אצלו היה אמור לעבוד למחרת הרצח) מסרה אולגה בחקירתה מיום 16.12.06 כי לאחר השיחה עם ראובן אמר לה הנאשם כי "ילדה נפלה מאסלה בשרותים"[174].   בחקירתו של ראובן – טען הנ"ל כי בעת ששוחח עם הנאשם, הוא כלל לא ידע שהרצח בוצע בשרותים וודאי שלא אמר דברים כאלה לנאשם[175].

י.       חקירת הנאשם -  16.12.06 (מ"ט 166/06)[176]

(1)    התנהלות החקירה

ביום 16.12.06 בבוקר הוצא הנאשם לחקירה נוספת שנמשכה כ-4 שעות (10:20-14:30). הנאשם נחקר ע"י סשה ויוסי[177], כאשר רוב הזמן הוא נמצא עם חוקר יחיד, בעיקר סשה הרושם גם הודעה כתובה. החקירה כולה מתנהלת ברוסית.

בפתח החקירה וגם במהלכה, מתייחס סשה לארוע שהתרחש ביום הקודם[178], ככל הנראה הכוונה להתפרצות שתוארה לעיל במ"ט 167/06[179] . סשה מסביר לנאשם בהגיון כי מטרת החקירה היסודית אינה לתפוס אותו בדקויות של לוח זמנים, אלא לבדוק את גירסתו עד שינוקה או עד שתוכח אשמתו. סשה שואל את הנאשם האם לוחצים עליו שלא "לעצם העניין". הנאשם משיב כי הלחץ הוא לעצם העניין. סשה מסביר לנאשם כי חקירתו היא בכפפות של משי, וכי הוא לא יראה פה לחץ פיזי, אלא חיפוש הוכחות. הנאשם מאשר כי מבין את הדברים[180].

בחקירה זו מטיחים החוקרים בנאשם את גירסאות העדים שנחקרו ואינן תואמות את גירסתו. בשלב מסויים בחקירה, לאחר שאינו מצליח ליישב את טענות העדים בעניין מכנסי הג'ינס שלבש, מבקש הנאשם מסשה לעצור את החקירה ולחזור לתא על מנת להיזכר בזמנים המדוייקים, ולהמתין לתוצאות בדיקות מעבדה שיוכיחו את חפותו. סשה מגיב בסבלנות, מסכים להפסיק את החקירה אולם מציע לנאשם   לחשוב כיצד נראית התנהגותו בעיני החוקרים. הנאשם מסכים כי הוא נראה כמתחמק מהחקירה, לאחר הפסקה קצרה הוא נרגע וממשיך בחקירה[181].

עם סיום החקירה יוצא סשה מהחדר, ולחדר נכנס בוקר,  ראש ימ"ר גליל וצוות החקירה, יושב ליד הנאשם ומשוחח עמו מספר דקות  בעברית, שיחת חולין, בה הנאשם נינוח  ואף מתבדח על הרעיון כי החוקרים מוכנים להשאירו לבד בחדר החקירות שבו תלויה על הקיר "חרב" ואינם חוששים כי ישים קץ לחייו[182].

לאחר יציאתו של בוקר, נכנסים לחדר סשה והקצין יחיאל אדרי, המבקש מהנאשם להתפשט על מנת לבצע בו בדיקה ויזואלית בעירום. בשלב זה מופסקת ההקלטה אדרי העיד כי הבדיקה נועדה לחפש ממצאים או חבלות על גוף הנאשם, נמשכה כדקה, ללא תוצאות[183].

(2)    תוכן החקירה

חקירה זו מתמקדת בנושאים שנבדקו ע"י המשטרה כאמור לעיל, ואשר העלו ראיות סותרות לגירסת הנאשם.

החוקרים מטיחים בנאשם את גירסת השומרים שאינה תואמת את דבריו לעניין השעה בה המתין לדבק, ובעניין מכנסי הג'ינס שלבש לטענתם בעת ההמתנה.

הנאשם מוכן, לאור גירסת השומרים, לקבל את האפשרות כי טעה בעניין השעות, וכי המתין לדבק בשעה מוקדמת יותר (מה שמזיז אחורה את כל לוח הזמנים שמסר, ומביא למסקנה כי הוא הסתובב בבית הספר בשעת הרצח), אף כי הוא אינו משתכנע בכך לחלוטין ומפנה לשיחות הטלפון (שבשלב זה עדיין אינן בידי החוקרים)[184].

לעומת זאת, בעניין המכנסיים, עומד הנאשם על כך  שביום הרצח עבד במכנסי עבודה ולא במכנסי ג'ינס, שולל את הטענה כי המתין לדבק בג'ינס, ומסתבך בסתירות כאשר אינו מצליח לתת הסבר  לטענת השומרים שזכרו כי ניהלו איתו שיחה בנושא הג'ינס שלבש[185]

בחקירה זו, לראשונה, מטיחים החוקרים בנאשם את דבריו לאשתו לאחר השיחה עם ראובן, הכוללים פרטים אותם לא יכול היה לדעת אודות הרצח (שרותים, אסלה). הנאשם מאשר כי אמר לאשתו  כי הילדה נפלה בשרותים ונחתכה מהאסלה וטוען (טענה בלתי סבירה בעליל כמובן) כי הסיק זאת מעצמו לאור השיחה עם ראובן אף שלא שמע דברים אלה מראובן או ממקור חיצוני אחר[186].

יא.    שיחות בין הנאשם והמדובב  בין 16.12.06 – 18.12.06[187]

ביום 16.12.06 בשעה 15:30 הוחזר הנאשם לתא עם המדובב ארתור. ולא הוצא לחקירה נוספת עד ליום 18.12.06 בבוקר, ובמהלך כל יום 17.12.06 התאפשר לו לנוח בתא, יחד עם המדובב, למעט שתי יציאות קצרות – האחת למפגש עם עו"ד[188] והשניה לצורך תחקור קצר בתחומי בית המעצר[189] .

(1)    השיחות בתאריך 16.12.06 בשעות אחה"צ והערב[190]

הנאשם  חוזר מהחקירה במצב רוח לוחמני ומרומם יחסית. הוא מתאר את  החיפוש הגופני שנעשה עליו, במילים גסות[191],  טוען כי השומרים מדברים שטויות, מקלל את החוקרים, ומתגאה כי צעק עליהם[192].

הנאשם מתאר לארתור את הראיות כפי שהוצגו לו בחקירה. בשיחה המתקיימת במהלך אחה"צ והערב של יום 16.12.06, מוסיף הנאשם להזכיר את הרעיון "לקחת עליו את התיק" ולהודות ברצח בנסיבות מקלות, על מנת להקל בעונשו ואף מתבטא כי אילו היה מבצע את הרצח היה מודה [193],  אולם בכל פעם הוא פוסל רעיון זה  משני טעמים:   הראשון -  מאחר והוא מבין (בעצמו וגם מדברי המדובב) כי החוקרים לא יסתפקו בהודאה סתמית ומעוניינים למצוא את הרוצח האמיתי[194],  והשני – מכיוון שהוא אינו משוכנע שדי בראיות  העקיפות הקיימות נגדו כדי להוביל להרשעתו ברצח[195].  ניכר בנאשם כי אף שהוא חושש להיות מורשע בתיק הוא מעודד יחסית ואיתן ברוחו.  לפני לכתו לישון הוא מצהיר כי יילחם על חפותו ויהי מה[196].

(2)    השיחות בתאריך 17.12.06[197]

בתאריך 17.12.06, בסביבות השעה 10:00, מוצא הנאשם מהתא לפגישה עם עורך דינו שבא לבקרו בבית המעצר. בתום הפגישה, הנמשכת 20 דקות, שב הנאשם לתא כשהוא מעודד עוד יותר ומספר לארתור כי העו"ד אמר לו כי אין ממש בראיות נגדו, כי בני משפחתו תומכים בו, ובתקשורת פורסם כי הוא נעצר על לא עוול בכפו, והמשטרה מפעילה עליו לחץ למרות שאינו קשור למעשה[198].

בהמשך מוצא הנאשם שוב מהתא ובשובו מספר לארתור כי החוקרים שוחחו איתו לגבי שרותו הצבאי משום שהזמינו את תיקו מהאינטרפול[199].

בהמשך, משוחחים הנאשם והמדובב אודות בני הנוער בבית הספר, כאשר ארתור מוביל את הנאשם לשיחה אודות נערות בגילה של המנוחה (כנראה בנסיון לבדוק האם מעוניין בהן מינית). הנאשם מתבטא כי אינו מסתכל על הנערות שמאופרות ומבושמות יתר על המידה,  וטוען כי בני הנוער משוחררים מדי ובלתי מחונכים[200]. ארתור מתחיל לשאול בכיוון זה -  האם בני הנוער הציקו לנאשם או הקניטו אותו –  בתגובה מתחיל הנאשם  לתאר את התנהגות התלמידים  תוך הבעת זעם ועויינות בולטים. הוא מספר כי התלמידים הציקו לו, קיללו אותו כשסירב לתת סיגריות, ואף ניתקו בכוונה את הכבל עמו עבד, פעם אחר פעם, והפריעו לו בעבודתו[201]. הנאשם חוזר לא פעם על אמירות כי התקשה להתאפק שלא להכות את התלמידים ולפגוע בהם פיזית[202]  הנאשם אף מספר לארתור כי נמנע בכוונה מלספר לחוקרים אודות הצקות התלמידים וניתוק הכבל, משום שחשש שהדבר יפליל אותו, ומתלבט האם כדאי לספר על כך בהמשך החקירות[203].

במהלך היום מביע הנאשם הפתעה מדוע לא הוצא לחקירה, ואף מעלה השערה כי זה משום שמכינים נגדו כתב אישום, או שאיפשרו לו לנוח לפני תחילת החקירות[204].

הנאשם וארתור שוכבים לישון מוקדם – בסביבות השעה 20:00 בערב, כאשר  הנאשם איתן ברוחו,    ומצהיר כי לא יודה ברצח, אף לא כדי לקבל עונש קל, מכיוון שהראיות נגדו עקיפות, וכי לא יספר דבר לחוקרים בעניין הדם על הכבל[205].

יב.    חקירת הנאשם -  18.12.06 (מ"ט 168/06)[206]

(1)    התנהלות החקירה

ביום 18.12.06 בבוקר נחקר הנאשם פעם נוספת. החקירה  נמשכה כשעה וחצי ע"י החוקרים יוסי, מלכא וגורודינסקי[207] (לאורך רוב החקירה שני חוקרים יחד ולפרקי זמן קצרים ביותר שלושה), והתנהלה לסירוגין בעברית וברוסית.

מרבית החקירה מתנהלת באוירה נינוחה ועניינית, תוך שהנאשם וחוקריו מעשנים בצוותא, וכאשר מדי פעם מתלהט הויכוח תוך הרמות קול הדדיות, אשר אינן מעלות או מורידות לנאשם העומד על הכחשתו לאורך החקירה.

לאורך החקירה עומדים החוקרים על כך כי בידיהם ראיות המפלילות את הנאשם, ועליו לספק  להן הסברים. החוקרים אף מטיחים בנאשם כי גירסאותיו סותרות עדויות עדים אחרים וכי הוא משנה אותן ללא הרף. הנאשם עומד על הכחשתו.

בשלב מסויים בחקירה, אומרים החוקרים לנאשם, כי הוא משקר וכי אם יספר מה שהיה באמת, יתכן כי יוכלו לעזור לו.  מלכא שואל את הנאשם האם יתכן כי היה עצבני בעקבות העיכוב בהבאת הדבק, והתעצבן על הילדה שאמרה לו דבר מה. הנאשם מכחיש אפשרות זו, וטוען בתוקף כי לא הרג את הילדה, וכי כאשר יגיעו הראיות ה"ביולוגיות" יוכלו החוקרים להיווכח שאינו הרוצח[208].

(2)    תוכן החקירה

חקירה זו מתקיימת כשבידי החוקרים פלטי ההתקשרויות הסלולאריות של הנאשם, אשר למעשה אימתו את גירסתו בעניין שעות ההמתנה לדבק, ועל כן החוקרים מקבלים את גירסתו בעניין זה[209], הוא נחקר אודות שיחות שונות המופיעות בפלט[210].

החוקרים מעמתים את הנאשם עם גירסאותיהם של ראובן ושל אולגה לגבי השיחה עם ראובן. הם אינם מקבלים את הסברי הנאשם כי הוא "ניחש" בעצמו שהילדה נפלה בשרותים ובאסלה, ומצביעים על חוסר ההגיון והסתירות בדבריו[211].

החוקרים מטיחים בנאשם את עדויות בני משפחתו שמסרו  - בדומה לעובדי בית הספר, ובניגוד לגירסתו, כי עבד בג'ינס, ואת העובדה כי בחיפוש בביתו לא נמצאה החולצה התואמת כביכול למכנסי העבודה, ואשתו אף לא ידעה על איזו חולצה מדובר. הנאשם ממשיך להתעקש על קיום המכנסיים והחולצה הכחולים, אך אינו יודע להסביר את עדויות בני המשפחה[212].

 החקירה מסתיימת בסביבות השעה 12:00 ואז מוחזר הנאשם לתא. מכאן ואילך  מתחיל השלב המוביל להודייתו, שיתואר בפרק הבא.

8.     הודיות הנאשם (ממ"ט 165/06 דיסק 25 ועד מ"ט 120/06)

נפרט להלן, כחלק מהסקירה הכרונולוגית  של החקירה בתיק, את תהליך  הודיית הנאשם, החל משיחותיו עם המדובב בתא, ובהמשך בפני החוקרים. הדברים יובאו כאן בקצרה, תוך התייחסות לפרטים הרלוונטיים, וכבסיס לדיון בהמשך בטענות נגד קבילות ומשקל ההודיות, ובפרטים המוכמנים.

א.     ראשית הודיה בפני המדובב (דיסק 25[213])

עם שובו של הנאשם לתא, בתאריך 18.12.06, לאחר החקירה נשוא מ"ט 168/06 לעיל,    התפתחה בינו לבין המדובב שיחה שנמשכה משעה 14:30 עד לשעה 17:40, בה הוצא הנאשם ונלקח לבדיקה פסיכיאטרית. (קטע שיחה זה יכונה להלן לאורך סיכומים אלה "דיסק 25").  שיחה זו מתפתחת במספר שלבים שיתוארו להלן:

(1)    הנאשם חוזר מהחקירה במצב רוח ירוד, בניגוד לבטחון שהפגין בערב הקודם, ומספר לארתור כי בחקירת היום הציגו החוקרים בפניו ראיות נסיבתיות המספיקות  על מנת להטיל עליו מאסר עולם[214]. הנאשם מפרט בפני ארתור את אותן ראיות מפלילות שהוצגו בפניו בחקירה האחרונה: דבריו לאשתו לאחר השיחה עם ראובן בעניין השרותים והאסלה,  העדויות על כך שעבד בג'ינס, העובדה שהחולצה לא נמצאה בארון, והעובדה שפחד לספר לאשתו על הדם  שראה בשרותים[215]. הוא מציין כי הוא מבין שהרבה מדבריו בחקירה אינם הגיוניים[216].

עוד מספר הנאשם למדובב כי החוקרים  דיברו איתו על "הריגה"  ואמרו לו כי אם יספר מה קרה, יורידו לו את "התקופה" (הכוונה לעונש)[217]. הוא אומר כי אילו היה הורג את המנוחה  היה הולך על הריגה כדי להקטין את תקופת המאסר, אולם  הוא אינו יודע כיצד בוצע הרצח[218]. הנאשם מתבטא כי לא יקח על עצמו את הרצח בשל ראיות נסיבתיות וישמח את החוקרים, ואף מתבטא כי ישים קץ לחייו בכך שילך לגדר על מנת שיירו בו[219]. לצד זאת, ממשיך הנאשם לטעון כי הוא יודע שבדיקות המעבדה שטרם התקבלו יהיו "לטובתו"[220].

ארתור מנסה להרגיע את הנאשם, מציע לו לחשוב על משפחתו,  ו"לא לדבר שטויות", ולקבל את ה"החלטה הנכונה"[221].  

ארתור מסביר לנאשם כי החוקרים אינם מנסים להכניסו בכוח לבית הסוהר, אולם הראיות האמיתיות, כפי שפירט אותן הנאשם עצמו, הן חזקות ועלולות להספיק להרשעתו. הוא מציע לנאשם לחשוב כיצד להימנע מתקופת מאסר ארוכה[222]. ארתור מדגיש בפני הנאשם כי אינו רוצה לומר לו מעבר לכך, וכי על הנאשם, שהוא היודע בליבו מה עשה,  לקבל החלטה זו לבדו[223]

מרגע זה ואילך, מציין הנאשם בפני ארתור כי שמע מפיו מהן הדרכים לפתרון, והוא "מסתכל מה מזה מתאים לו"[224]. משפט זה לדעתנו מהווה ה"מפתח" להבנת התנהגות הנאשם לאורך התיק כולו.

(2)    הנאשם מתחיל לטעון בפני ארתור,  כי הראיות אכן מצביעות על כך שהוא מסתיר דבר מה. הוא מתעניין האם במידה ויודה בהריגה יהיה עליו ללכת לשחזור, ויחד עם ארתור, מפתח את הרעיון, כי יתכן שאכן הרג את המנוחה, לאחר שהרגיזה אותו באופן שגרם לו לאובדן שליטה[225].

הנאשם מתלהב מהאפשרות לזכות להקלה,  מבין את הפוטנציאל הטמון בכך, ומספר לארתור כי אירוע של "מסך שחור" קרה לו בעבר, כאשר תקף את אחיו במכות  אכזריות שכמעט הרגו אותו (עד ששבר מחבט טניס על גופו וגרם לו להשתין דם) וכי לאחר מכן לא זכר זאת[226].

הנאשם מתאר את הסבל וההשפלות שספג מאז עלייתו ארצה מצד הרשויות, ואת הצקות התלמידים שניתקו את הכבל, ביקשו סיגריות וקיללו, הוא מסביר כי  בניגוד לחייו ברוסיה, שאיפשרו לו  מדי פעם "שחרור פיזי" במכות, ידע כי בישראל עליו לשמור על איפוק ולא לגעת באיש. הוא מעלה את האפשרות שכל אלה  התאספו בתוכו וגרמו לו לאבד את שליטתו העצמית ולהרוג את המנוחה, ומציין כי דבר כזה יכול היה לקרות לו[227].

הנאשם מתלבט עם ארתור האם כדאי לו לספר לחוקרים כי יתכן שאיבד שליטה והרג את המנוחה. ארתור מציע לנאשם לשקול את הדברים, ושלא לספר זאת לחוקרים כדי לרצות אותם, אלא כדי להקל על עצמו ולהוריד את האבן הרובצת על ליבו[228]. הנאשם משיב כי הוא מפחד שבאמת היה מסוגל להרוג את הילדה ולא לזכור זאת. בשלב זה הנאשם מזיל דמעה מדי פעם, ואף מתבטא באופן שניתן לראות בו הודייה ברצח: "אני עשיתי את זה..", ומצהיר כי  מחר יספר זאת לחוקרים[229].

(3)    ארתור, אשר נבהל מדיבורי הנאשם, ואולי גם מהקרבה היתרה שבה הוא מצוי עם מי שביצע רצח מזוויע ובלתי מוסבר לכאורה -  ניסה להרגיעו, ובמקביל קרא לשוטר המשגיח על תאי העצורים, ודיווח לו כי הנאשם לא חש בטוב ומאיים להתאבד[230]. אחראי בית המעצר דיווח על כך לצוות החקירה, אשר פעל להוצאת הנאשם מהתא לבדיקה פסיכיאטרית[231].

במהלך כ-40 דקות החולפות עד להוצאת הנאשם מהתא, הוא נרגע, ומתכנן מה יאמר לחוקרים לגבי האפשרות שאיבד את זכרונו. הוא מציין בפני ארתור שאיננו זוכר את הקטע בו פגש את המנוחה, או שעלה לקומה השנייה, וכי נמחק מזכרונו קטע של 5-10 דקות במהלכו יתכן שהרג אותה, וכי אפשרות זו מתיישבת היטב עם הראיות נגדו: דם על הכבל ועל הסכין, זריקת המכנסיים, היעלמות החולצה ודבריו בעניין השרותים, ואפילו עם התעקשותו כי לא היה אונס.

בשעה 17:40 נקטעת השיחה כאשר שוטר מגיע בעקבות דיווחו של ארתור ומוציא את הנאשם מהתא[232].

ב.      דברי הנאשם לפסיכיאטר ובדרך מהבדיקה 

בשעה 18:11 הובא הנאשם לחדר המיון בבית החולים זיו בצפת, שם נבדק ע"י ד"ר בועז רוזמן, רופא מתמחה בפסיכיאטריה ששימש כתורן הפסיכיאטרי בחדר המיון (להלן: "ד"ר רוזמן", בדיקה שמטרתה לשלול  חשש כי יפגע בעצמו, לאבחן את מצבו הנפשי ולברר האם נשקפת ממנו סכנה לעצמו או לסביבתו. הבדיקה נמשכה כ-50 דקות במהלכן שוחח ד"ר רוזמן עם הנאשם ביחידות בשפה הרוסית השגורה בפיו[233].  תוצאות הבדיקה תועדו בגליון חדר המיון (ת/57) [234].

ת/57 מעלה כי הבדיקה נערכה עקב דיווח המשטרה כי הנאשם היה במצב אי שקט ואיים לפגוע בעצמו. במהלך השיחה עם ד"ר רוזמן שלל הנאשם עבר פסיכיאטרי ושימוש בתרופות  פסיכיאטריות,  וסיפר לד"ר רוזמן כי לפני 8 שנים הכה באכזריות את אחיו, ואינו זוכר פרטים על הארוע.

ד"ר רוזמן התרשם מבדיקת הנאשם, כי הוא מתמצא בכל המובנים ואינו מגלה סימני מצב פסיכוטי, מתאר מצב רוח מאוזן, ללא נטיה לדיכאון, שלל רצון למות או לפגוע בעצמו, משתדל להתמודד עם הקשיים הנוכחיים שלו ורוצה לשתף פעולה עם החקירה. בשיחה על הארוע שהואשם בו, גילה גוון של סבל נפשי, תוך שמירה על שיפוט תקין ותובנה למצבו.

בצאתו מהבדיקה, שוחח עם הנאשם הבלש שמשון גולדשטיין אשר ליווה אותו לבדיקה וממנה. גולדשטיין תיאר, בזכרון דברים שכתב[235] כי הנאשם אמר לו:

"אני זוכר מה לא עשיתי, אני לא זוכר מה עשיתי. לפני 8 שנים אמא שלי אמרה לי תראה מה עשית לאחיך הקטן יש לו דם בפיפי. אני אמרתי שהיה לי שחור ואני לא זוכר מה עשיתי. אולי ככה קרה עם הילדה"

בהמשך אמר הנאשם לגולדשטיין כי לאחר המסך השחור לא ראה דם על ידיו, בגדיו או על הסכין וכי זרק את המכנסיים כי היו קטנים עליו והביע צער על שעשה זאת.

ג.      חקירת הנאשם לאחר הבדיקה הפסיכיאטרית (מ"ט 171/06[236])

הנאשם הוחזר מבית החולים לתחנת ירדן, שם הוכנס תחילה לחקירה ע"י סשה, אשר בינתיים שמע מארתור על מהלך השיחה בתא  שתועדה בדיסק 25[237].

החקירה החלה בשעה 20:23 ונמשכה כשעתיים, ע"י החוקר סשה לבדו, בשפה הרוסית.

הנאשם מספר לסשה כי נלקח לבדיקה  עקב "התמוטטות עצבים", וכי לא סיפר את הכל בחקירתו. הוא מספר על האירוע בו השתגע והתפרץ על אחיו, ועל הצקות התלמידים בבית הספר, ואומר כי הוא חושש שהשתגע והרג את הילדה. הנאשם אומר כי אינו זוכר את המעשה, אך יודע שהיה מסוגל לבצעו, ומבקש עזרה בהיפנוזה על מנת להיזכר[238].

סשה מסביר לנאשם כי עליו למסור גירסה למעשה, וכי לא די בהשערות ופנטזיות, ומזהיר אותו כי אם לא יספר את כל האמת, עלול בית המשפט לראות בהתנהגותו מניפולציה, מה שלא יפעל לטובתו[239]. הנאשם מתעקש כי מסר את כל הידוע לו ומבקש היפנוזה. כאשר מבקש סשה לרשום את דברי הנאשם בהודעה כתובה, נסוג בו הנאשם פתאום, מסרב כי הדברים שאמר יירשמו, ומדקלם כי הוא בטוח שלא ביצע את הרצח ולא יודה במה שלא עשה[240].

ד.      התוודות בפני המדובב – דיסק 26[241]

בתום החקירה, בשעה 22:31[242], מוחזר הנאשם לתא עם ארתור. הנאשם מספר לארתור  על הבדיקה הפסיכיאטרית, ועל החקירה, בה סיפר לחוקר סשה כי יתכן שרצח את המנוחה במצב של אובדן זיכרון, ודרש עזרה ברענון זיכרון אולם החוקר שאינו טיפש, לא האמין לטענתו, והבהיר לו כי עליו לספר כיצד ביצע את הרצח כדי להקל באשמתו. הנאשם מספר גם כי השוטר שליווה אותו לבדיקה אמר לו, כי אם באמת לא רצח, ישוחרר בתוך שבועיים שלושה, ומציין כי הוא רגוע, אינו מודאג, ויודע שלא רצח את הילדה[243].  יצויין כי בניגוד לסערת הרגשות בה היה הנאשם נתון לפני שהוצא מהתא בסוף דיסק 25, כאן הוא נראה במצב רוח מרומם, ואף אוכל  בתיאבון ארוחת ערב המוגשת לו.[244]

ארתור מביע השתוממות מדברי הנאשם כי סיפר לחוקרים שאם התעצבן היה מסוגל לבצע את הרצח, מכנה את הנאשם טיפש, ומסביר לו כי הוא עלול לסבך את עצמו בדברים אלה וכי הוא מפיל את עצמו בדבריו[245]. הנאשם מספר כי החוקר אמר לו שגירסה שקרית לפיה רצח את המנוחה  במצב של "אפקט" ואינו זוכר כלום לא תתקבל, וכי עליו לבחור אחת משתיים – למסור גירסה כיצד רצח אותה, או  לומר שלא רצח, ועל כן אמר שלא רצח[246].

בשלב זה,  מבהיר ארתור לנאשם כי הוא  יודע שהנאשם אינו נותן בו אמון מלא, ואף מתנהג כנעלב מהתנהגות הנאשם החושב אותו לטיפש ומהתל בו בעוד שלמעשה  הנאשם מנהל משחק מתוחכם. הנאשם אינו מכחיש זאת ומציין כי ארתור מבין היטב ש"יש דברים עליהם אסור לדבר"[247] ארתור מוסיף ואומר לנאשם כי לא יוכל לעבוד עליו, וכי אם יפגוש בעתיד את הנאשם בכלא, ידע כי צדק. 

ארתור מוסיף ואומר כי כמעט והאמין לנאשם בשיחתם הקודמת (דיסק 25), כי הוא לא רצח את המנוחה במצב שפוי, אולם עם שובו לתא, החל הנאשם לדבר אל ארתור כאילו הוא שוטר. בתגובה, מבקש הנאשם להוכיח לארתור כי ארתור טועה לגביו, ולהסביר לו.  בשלב זה, מציע הנאשם לכבות את האור, ארתור מתנגד, הנאשם ניגש בכל זאת ומכבה את האור וארתור שב ומדליק אותו[248] . ארתור שואל את הנאשם האם יש לו אמון בו (בארתור), והנאשם משיב: 

"רומן:  טיפת אמון קיימת, אבל ישנו גבול שגם אתה וגם אני לא עוברים אף פעם, לא מספרים את הכל.

מ'  נכון, לא מספרים הכל. אין בעיה, אין בעיה. אתה חושב שאני טיפש?

ר' : אתה לא טיפש, אתה חכם מאוד.

...

ר: לא הבנת. זה עיצבן אותי (בלחש)

מ: מי ילדה?

ר: כולם. כולם עצבנו אותי. זאת היתה טיפה אחרונה, אחרונה. "[249].

הנאשם מביע חשש כי בחדר נמצאת האזנה[250], ועל כן מתיישב ארתור לצד הנאשם על המיטה,  והשיחה ביניהם מתנהלת בלחישות.

במהלך השיחה, מתוודה הנאשם כי טענתו בדבר אי השפיות שקרית[251]. הנאשם אומר לארתור כי הוא אינו סומך על איש, ומפחד לדבר מחשש להאזנה, וכי אם ייפגשו בעתיד בכלא, ידע ארתור כי הוא לא הצליח לעבוד על החוקרים, ואם לא ייפגשו, ימשיך הנאשם לאהוב את אשתו ובנו וישתדל שלא להסתבך בבעיות[252]. ארתור שואל את הנאשם כיצד הגיע למצב בו הסתבך כך?

בשלב זה מתחיל הנאשם להודות במפורט בביצוע הרצח. הוא מספר כי נמאס לו מקללות הילדים. הוא פגש את הילדה בעת שהסתובבה למטה ועלתה לקומה השניה, וכי הילדה קיללה אותו וביקשה סיגריה, והוא הלך בעקבותיה ונכנס אחריה לשרותים שם רצח אותה בסכין שברשותו וברח[253].

הנאשם סיפר כי הטעות שעשה היתה כי לא ניקה את טיפות הדם שטפטפו מהסכין בשרותי הבנים. הוא הסביר כי הוא בטוח שלא היו עדים למעשה.  לשאלת המדובב מדוע הוא בטוח שבדיקות המעבדה לא יעלו כל ראיה מפלילה נגדו השיב כי שטף וזרק את להב הסכין, וכי לא טפטף דם על ידית הפלסטיק של הסכין או על החולצה, אלא רק כמה טיפות על המכנסיים, ועל כן אמר לחוקרים שזרק אותם כדי לא לקחת סיכון[254]. הנאשם הביע ביטחון כי לא ימצאו את המכנסיים ולהב הסכין, שאותם זרק בתוך שקית, וקבר במקום שבו שופכים בטון[255]. הנאשם מציין עם זאת כי הוא בטוח שדרך על הדם בשרותים[256], אולם הוא חושב   שנעליו נקיות, ומביע דיעה כי החוקרים לא יקנו את זה ששיחק אותה לא שפוי, מכיוון שניקה את כל הראיות[257]

לעניין אופן ביצוע הרצח, תיאר הנאשם כי שיסף את גרונה של המנוחה, ואף הסביר למדובב כי משני צידי הצואר עוברים כלי דם גדולים ששמם לדבריו "אאורטה" ו"ארטריה", אשר האחד מהם מוביל דם  למוח והשני מהמוח  דרך הגוף ללב[258]. הנאשם מצביע על צוארו של ארתור, ובהמשך של צוארו שלו, ואומר כי  חיתוך במקום זה הוא הדרך המהירה ביותר להרוג[259]. הוא מספר כי למד כיצד להרוג מספר על לוחמה בסכין של הקג"ב אותו קרא באינטרנט[260].

בהמשך, מציע הנאשם למדובב לקום, ומוביל אותו לשרותים שבתא. הנאשם מציב את המדובב  כשפניו אל הקיר  הימני של השרותים, ומדגים עליו כיצד חתך את המנוחה, בשתי תנועות סכין מקבילות העוברות מצדו הימני של צואר המדובב לצידו השמאלי[261].

הנאשם מציין כי ראה את המנוחה גוססת ומפרפרת, וכי הוא לא אנס אותה, מכיוון שהיה עליו לברוח מהר מחשש שיראו אותו[262].

לאורך כל ההתוודות, הנאמרת בלחש, מצהיר הנאשם מדי פעם, בקול רגיל (המיועד לאוזניו של מי שמאזין לשיחה) כי הוא חף מפשע ומקווה כי בית המשפט יקבע את חפותו וימצאו את הרוצח האמיתי, ומייד לאחר מכן ממשיך להודות בלחש באוזני ארתור[263].  למען הסר ספק, הלחישות נקלטות היטב בהקלטה ותכנן מופיע בתמליל.

הנאשם וארתור שוכבים לישון בסביבות השעה 00:30, כאשר הנאשם במצב רוח מרומם, ומציין כי הוא יודע שמה שסיפר יישאר בינו לבין ארתור לתמיד ואף אחד לא ידע על כך[264].

יצויין כי לאחר התוודותו של הנאשם, חשש ארתור להירדם פן הנאשם יפגע בו, ולכן נותר ער   במהלך הלילה, ואף הדליק את האור בתא[265].

ה.     הודאת הנאשם בחקירה מיום 19.12.06 (מ"ט 172/06[266])

בתאריך 19.12.06 בבוקר, הוצא הנאשם מהתא, והובא לתחנת קצרין, שם הוחזק בהשגחת בלשים עד לשעה 12:55[267], ומשעה 13:08, נחקר הנאשם  - תחילה  ע"י החוקר סשה ובהמשך גם ע"י יורם. החקירה הוקלטה ברצף מתחילתה ועד לסיום החקירה הפרונטלית. משעה 18:22 (סוף קלטת וידאו 2/ קלטת אודיו 4).   שהה הנאשם בחדר ללא הקלטה בהשגחת  בלשים, ובהמשך, לאור ארועים שיפורטו להלן, חודשה ההקלטה בסביבות השעה 19:10  על קלטת וידאו 3/ אודיו 5, למשך פרק זמן קצר של כ-6 דקות, שמייד לאחריו הוצא הנאשם לשחזור[268]

הנאשם מובא לחקירה זו לאחר שהחוקרים עודכנו כבר בארועי הלילה והודאתו המלאה בפני המדובב, וידעו כי טענתו בדבר אובדן הזיכרון (להלן: " טענת הבלק אאוט"), היא שקרית, אולם הם לא חשפו עובדה זו בפני הנאשם[269].

(1)    החקירה עד שלב ההודיה

חלקה הראשון של החקירה[270] מנוהל ע"י סשה לבדו, בשפה הרוסית. בשלב זה,  מזכיר סשה לנאשם את השלב בו נפרדו אתמול (בו טען הנאשם כי יתכן ורצח במצב בלק אאוט ואינו זוכר זאת), וטוען בפני הנאשם כי  הראיות נגדו הולכות ומתחזקות, וכי זו למעשה ההזדמנות האחרונה מבחינתו להודות מרצונו הטוב ולמסור את גירסתו[271]. הנאשם אינו מתרשם מהדברים, ולמעשה נסוג בו מ"ראשית ההודיה" ביום הקודם במסגרת טענת הבלק אאוט, למצב של הכחשה מוחלטת[272].

עם זאת, בשתי הזדמנויות נפרדות, בחלק זה של החקירה, מתחיל הנאשם מהלך הנראה כ"הודיה על יבש": כאשר הוא מתחיל לתאר   את הרצח, אך מייד נסוג בו וטוען כי לא רצח ואינו יודע כיצד בוצע הרצח[273]. הנאשם אף מציע לסשה "לקחת את התיק" ולטעון רצח את המנוחה במצב אי שפיות, ואינו זוכר זאת, למרות שלא רצח אותה.  סשה מבהיר לנאשם כי הוא לא מתבקש "לקחת את התיק" אלא לספר את האמת[274].

(2)    שלב ההודיה

בהעדר התקדמות בחקירה, מחליט ראש הצח"מ, יורם להכנס לחדר החקירות[275]. מרגע זה, מתנהלת החקירה בעברית ע"י יורם, כאשר סשה מתרגם לרוסית את דברי יורם, והנאשם עונה בעברית או ברוסית המתורגמת ע"י סשה.

יורם העיד כי בחר בכוונה בטקטיקה של גילוי אמפתיה ומתן לגיטימציה  לטענת הבלק אאוט של הנאשם, אף שבפועל לא האמין לאמיתותה,  בהנחה כי  בדרך זו יהיה לנאשם קל יותר להודות ברצח שביצע[276]. בנוסף, העיד נצ"מ  בדימוס אבי שי, קצין האח"מ המחוזי שליווה את החקירה ופיקח עליה (להלן: "אבי שי"), כי טקטיקה זו גובשה בהנחייתו, ועל סמך נסיון קודם, בהנחה כי מי שמעמיד פנים שאיבד את זכרונו על רקע מטרה מיוחדת, ונחזה לשתף פעולה עם החוקרים, הוא יוסיף בכל פעם פרטים בתהליך ה"היזכרות"[277].

יורם פותח בהבעת  הזדהות עם הנאשם וטען כי הוא מאמין לו שאיבד את זכרונו, וכי הוא מעוניין להיזכר במה שקרה, על מנת שלא יחזור חלילה על המעשה ויפגע באנשים היקרים לו. הוא אומר לנאשם כי  חוקר דובר רוסית (המכונה "בוריס"), המתמחה במצבי בלק אאוט, נמצא כעת בדרכו לקצרין מת"א ויוכל לסייע לנאשם ברענון זכרונו[278]. הנאשם מסכים ומביע עניין לרענן את זכרונו ולקבל טיפול על מנת שלא יקבל "בלק אאוט" ליד אשתו ובנו[279].

עד להגעתו לכאורה של בוריס, מציע יורם כי הנאשם ינסה להיזכר במתרחש ביום הרצח עד לשלב בו "איבד את זכרונו". יורם  חוזר עם הנאשם לארוע עליו סיפר בו תקף את אחיו, ושואל כיצד הרגיז אותו האח, כאשר הנאשם מספר זאת, טוען יורם כי לפי אותו הגיון, עליו לזכור גם את מפגשו עם המנוחה, אשר קדם לאיבוד הזיכרון[280].  תרגיל החקירה פועל, והנאשם החל "להיזכר" בפרטי מפגשו עם המנוחה[281]. החוקרים מתקדמים עם סיפורו קדימה ואחורה,  כאשר בכל פעם שהנאשם טוען כי אינו זוכר מה ארע הלאה, הם מרגיעים אותו כי שלב ה"בלק אאוט" טרם החל, או עוזבים נקודה זו תוך שהם מבטיחים לנאשם כי בקרוב יגיע  בוריס וירענן את זכרונו, וחוזרים אליה בהמשך[282], עד כי בסופו של דבר, מספר להם הנאשם, פרט אחר פרט, את כל מהלך הרצח.

החקירה מתנהלת באוירה רגועה, כשהחוקרים מפגינים אהדה והבנה כלפי הנאשם המשתף פעולה כביכול. הנאשם מתרגש ואף מזיל דמעות במהלך ההודיה ונראה כי הוא מבטא הקלה מכך שפרק את אשר על ליבו.

עם תום מסירת הגירסה הראשונית, המלווה בהדגמות על החוקרים של אופן ביצוע הרצח, יוצא יורם מחדר החקירות[283].  הנאשם נשאר לבדו עם סשה, אשר מבהיר  עמו מספר נקודות[284]. בהמשך, רושם סשה את גירסת הנאשם בהודעה כתובה[285], כאשר במהלך הרישום חוזר הנאשם שוב על הדברים, ונשאל שאלות הבהרה. לאחר תום הרישום[286] יוצא סשה מהחדר והנאשם נשאר בהשגחת שוטרים אחרים במהלך ההמתנה ליציאה לשחזור.

(3)    תוכן ההודייה בקווים כלליים[287]

גירסת הנאשם בפני החוקרים בהודיה מ19.12 תואמת בעיקרון את הגירסה שמסר למדובב בקלטת 26, בהבדל יסודי אחד: הנאשם עומד בפני החוקרים על הטענה כי ביצע את הרצח במצב של בלק אאוט. כפועל יוצא מכך, הוא משמיט פרטים שסיפר למדובב שאינם מתיישבים עם הטענה, כגון: ניקוי והעלמת ראיות הקשורות לרצח.

(1)    הנאשם מוסר כי הבחין במנוחה עולה במדרגות לכיוון הקומה השניה  לאחר שחזר לביה"ס עם הדבק, הניח את הדבק במקלט, ועלה להכין קפה בחדר המורים[288]. לדבריו המנוחה קיללה אותו, ועל כן עלה בעקבותיה ונכנס אחריה לשרותי הבנות[289].

(2)    הנאשם מתאר כי בתוך השרותים עמדה המנוחה תחילה בין התא הראשון לתא השני[290], הנאשם שלף את הסכין היפנית שהיתה על חגורתו וזינק לעברה כשהיא ליד התא השני[291].   המנוחה ניסתה להיכנס לתא השרותים השני ולא הספיקה לסגור את הדלת, ואז תקף אותה בסכין[292].

(3)    הנאשם מתאר כי המנוחה עמדה כלפיו עם הצד – ולא עם הפנים או הגב אך מתקשה להיזכר האם מדובר בצד ימין או שמאל. הוא מדגים את אופן עמידתה ומיקומו ביחס אליה על החוקרים[293].

(4)    הנאשם מוסר כי הוא  חתך את המנוחה בגרונה פעמיים, כשהוא משסף את הגרון עד אמצעו[294], וכי באחת מהנפות הסכין פגע בה בחזה. 

(5)    כאשר נשאל האם פגע במקומות נוספים בגוף המנוחה, הוא מציין כי פגע בידה הימנית בעת שניסתה להתגונן מהסכין(מדגים על פרק היד)[295], ויתכן גם שפגע בה מתחת למותן[296].

(6)    הנאשם מוסר כי לאחר הרצח נפלה המנוחה בתא השני, במקום שמתואר על ידו "בין האסלה ובין הקיר", כאשר בתחילה הוא טוען שנפלה בצד ימין של האסלה, ובהמשך מתקן כי נפלה לצד שמאל, ואף מצייר את מקום נפילתה[297]

(7)    הנאשם מתאר כי הדם התיז על דלת תא מס' 2 , על רצפת התא ועל הקיר[298].

(8)    הנאשם מוסר כי לאחר הרצח יצא מהתא, ונעל את דלת התא מבחוץ, בעזרת הסכין, על מנת שיחשבו שהתא תפוס[299], וכי בצאתו מקומפלקס השרותים סגר את הדלת עם המרפק[300].

(9)    לאחר הרצח, ירד הנאשם לדבריו לשרותי הבנים, שטף את הדם מידו ומהסכין[301], ולאחר מכן הלך להכין לעצמו קפה בחדר המורים, שם נראה ע"י מורות[302].

(10) לאחר מכן, טען הנאשם כי המשיך לעבוד עד סוף היום, מבלי להבין לאשורו את מה שהתרחש-  הנאשם מתאר כי שבר וזרק את להב הסכין בזבל שבכניסה למקלט , ואת המכנסיים השאיר בתיק שבמקלט, לקח אותן לביתו ביום ששי וזרק אותן[303].

(11) הנאשם טען כי כששב הביתה חש עייפות גדולה והקדים לשכב לישון, וכי בימים שחלפו לא היה מודע למעשיו, ונזכר בהם רק אתמול, בעקבות השיחה עם הפסיכולוג[304].

(12) הנאשם מתאר את המנוחה כלא גבוהה, שערה בצורת צמה מגולגלת בלי גומי, לבשה מכנסי ג'ינס כחול,  ונעלי ספורט שצבען לבן שחור או אפור שחור, וחולצה שאינו זוכר את צבעה מכיוון שהתמקד בחלק גופה התחתון[305]

(13) הנאשם ציין כי לא התכוון לרצוח את המנוחה, וכי במקומה יכול היה להיות כל אחד, וגם ילד, וכי רק עתה הוא מבין את משמעות מעשיו הוא הוסיף, כי הוא נזכר בקטעים מסויימים של מה שעשה, אך לא בתמונה במלואה[306].

(4)    ההמתנה בין החקירה לשחזור

עם סיום רישום ההודעה, נשאל הנאשם ע"י סשה האם הוא מסכים לשחזר את הרצח. הוא משיב בחיוב, אך מוסיף כי הוא מעדיף שהשחזור לא יבוצע בביה"ס מול עיני מצלמות. סשה מסביר לו כי הדבר בלתי אפשרי וכי הוא ילווה ע"י החוקרים בלבד. הנאשם מסכים[307].

בסיום רישום ההודעה, יוצא סשה מן החדר, והנאשם נותר בחברת החוקר  יוסי, ולפרקים עם גורודינסקי ומלכא, אשר יושבים ומשוחחים עמו בעוד ההקלטה מופעלת, על החקירה ועל נושאי חולין.  מפעם לפעם נכנסים לחדר שוטרים אחרים במהלך ההכנות לשחזור, מחליפים את אזיקי הנאשם, מביאים לו אוכל (הנאשם מסרב לאכול) וכו'[308]

במהלך זמן זה, עולה מספר פעמים   נושא השחזור.  הנאשם מביע חשש כי השחזור יועבר לאמצעי התקשורת. וכן טוען כי ביצע את הרצח אך אינו זוכר את כל הפרטים.   יוסי מסביר לנאשם כי השחזור חשוב על מנת לוודא כי הוא אכן ביצע את הרצח וכי החוקרים אינם רוצים שאדם חף מפשע יודה תחת לחץ במה שלא עשה, וכי אדם כזה לא יידע כיצד לשחזר במקום הרצח. הוא מרגיע את הנאשם כי ישחזר את הפרטים שזכורים לו. הנאשם מסכים[309].  בשעה 18:22 מופסקת ההקלטה[310].

יורם העיד כי חל עיכוב ביציאה לשחזור, בעקבות דרישתו של אבי שי כי השחזור יבוצע ע"י קצין חקירות דובר רוסית אשר אינו מכיר את החקירה, וקצין זה (אנטולי שקלאר) היה צריך להגיע מחדרה. במהלך זמן זה, הופסקה ההקלטה מכיוון שהנאשם לא נחקר אלא ישב עם בלשים[311]

שהות הנאשם בחדר מתועדת בדוח של הבלש ראובן אזולאי, לפיו שהה הנאשם בהשגחת הבלשים משעה 18:35  ועד ליציאה לשחזור בשעה 19:18, ובמהלך זה הוצא לשרותים וקיבל קפה וסיגריה[312].

לפי עדות סשה, במהלך פרק זמן זה,  התקיימו שיחות בינו לבין הנאשם, אשר תועדו על ידו בדוחות זכ"ד[313] (סשה ציין כי שעות השיחות נרשמו על ידו בצורה  שגויה כך שרשם בטעות 16  במקום שש[314]  ו-17 במקום שבע [315]). על פי הדוחות ועדות סשה -  נכנס סשה לחדר בפעם הראשונה בשעה 18:50, ושאל את הנאשם אם יש לו מה להוסיף בעניין התנהגותו בתוך תא השרותים. הנאשם השיב כי יתכן שעלה על האסלה כדי להסתכל אל מחוץ לתא מלמעלה לפני שיצא מהתא, אולם הוא אינו זוכר זאת בוודאות[316]

בהמשך לכך, בסביבות השעה 19:10, נקרא סשה לשוב לחדר ע"י הבלשים שהשגיחו על הנאשם, בטענה כי הנאשם מבקש לשוחח עמו בארבע עיניים.  סשה ציין כי הנאשם נראה רועד ובוכה, ואמר לו כי לאחר שישב עם עצמו וחשב על מה שסיפר בחקירה, הוא רוצה לומר כי לא רצח את המנוחה, אולם ראה את גופתה, וניגב דם עם נייר טואלט. סשה  יצא מהמשרד, קרא לבלשים לשוב, ודיווח על כך ליורם ולאבי שי שעמדו במסדרון[317]. דיווחו של סשה על השיחה עם הנאשם מאושרת בזכ"ד שנערך ע"י יורם[318], יורם העיד כי בעקבות דיווח זה, הוא נכנס לחדר החקירות, ובמקביל לכך חודשה ההקלטה, בהוראתו של אבי שי[319].

ההתרחשות בעת כניסתו של יורם לחדר מתועדת בקלטת וידאו מ"ט 172/06(3)[320]. לבית המשפט הוגשו שלושה תמלילים של קלטת זו: אין מחלוקת כי התמליל המשטרתי (ת/22(5) שהוגש אינו מלא. ההגנה ערכה תמליל מטעמה (נ/9), ולאחר בדיקתו הגישה התביעה תמליל מתוקן(ת/45), המבוסס על נ/9 אולם כולל שינויים, חלקם מהותיים  - שהוכנסו לאחר האזנה של התובעת, עו"ד ענבר לקלטת באמצעות מגבר איכותי ואוזניות. אנו נסתמך להלן על ת/45[321], שלדעתנו הוא המשקף ביותר את השיחה שנערכה, ובית המשפט מוזמן להאזין לקלטת ולהתרשם בעצמו מן הדברים[322].

מן הקלטת והתמליל עולה כי הנאשם יושב בחברת הבלשים, עם כניסתו, מתיישב יורם ליד הנאשם, ומדבר אל ליבו כי החוקרים יודעים כל מה שקרה, וכי  הוא ירגיש טוב יותר אם יתנקה מאשר אם יחזור לאחור. הנאשם שואל את יורם האם הוא רוצה להבין כיצד ביצע את הרצח ("אתה רוצה מבין מה אני עושה רצח? אתה רוצה מבין מה אני רצחתי אותה?"), יורם מאשר. הנאשם מסכים, אולם מוסיף כי  אינו יודע "איך זה היה". יורם משיב לנאשם כי יספר מה שהוא זוכר, כפי שסיפר בחקירה. הנאשם מסכים לכך[323].

יורם נעדר מהחדר דקה וחצי בה נשאר הנאשם שוב עם הבלשים, אשר ממשיכים להרגיעו ולדבר על ליבו כי מוטב לו להתנקות, בקטע מסויים של השיחה נפסק הקול שוב למשך מס' שניות.  הבלש ראובן אזולאי שנכח בחדר העיד, לאחר שצפה בקלטת עובר לעדותו, כי על פי זכרונו, אמר לו הנאשם בקטע זה כי הוא בטוח ב-99% שרצח את המנוחה. דברים אלה לא תועדו בזמן אמת[324].

עם שובו של יורם, פונה אליו הנאשם, מבקש להתנצל בפני סשה, מסביר בתנועות ידיים כי פחד, ומבטיח כי "יהיה עד הסוף"[325].

מהדוחות שכתבו סשה ויורם ומעדותם  עולה כי  לאחר שהוצא הנאשם  מהמשרד בדרך לשחזור, פגש את סשה במסדרון, התנצל בפניו על דבריו הקודמים, ואמר לו כי אכן רצח את המנוחה ופשוט רצה להציל את עורו [326]

יש לקחת בחשבון כי הנאשם לא העלה כל גירסה נגדית באשר לדברים שנאמרו בקטעים הלא מוקלטים בהם ישב עם הבלשים והשיב לשאלות הסניגור כי אינו זוכר את הדברים[327].   גם הבלש הנוסף אלדד חדד, שהוזמן כעד הגנה, העיד כי אינו זוכר את השיחות, ומכל מקום לא ארע בהן שום דבר חריג[328].  לפיכך יש לקבל לעניין תוכן הנאמר את עדויות עדי התביעה.

נוסיף בעניין זה במסגרת הדיון בקבילות הקלטת.

ו.       השחזור[329]

(1)    התנהלות השחזור

ביום 19.12.06, בשעה 19:18 נלקח הנאשם לשחזור בבית הספר. השחזור נוהל ע"י אנטולי שקלאר (להלן: "אנטולי")  – קצין חקירות מתחנת חדרה, אשר נבחר ע"י אבי שי, קצין האח"מ המחוזי, במיוחד לצורך המשימה בשל שתי תכונות: שליטתו בשפה הרוסית, והעדר כל מעורבות או ידע על החקירה. אבי שי העיד כי מצא לנכון לבחור לניהול השחזור קצין "זר" לצוות החקירה, על מנת שלא ייחשד כי ידע פרטי חקירה מוכמנים והוביל את המשחזר לכיוון הרצוי לו[330]. אנטולי עצמו העיד כי עד לשחזור ידע על החקירה רק מהתקשורת, כל שידע על הזירה הוא כי היא בתוך בית ספר, והוא לא ידע דבר על הדרך בה נרצחה, על הנאשם, או על גירסתו בחקירה[331].  אנטולי תודרך ע"י אבי שי עצמו, רק לגבי אופן ניהול השחזור מבחינה טכנית, ולא קיבל פרטים לגבי החקירה או הזירה[332]

הנאשם הוצא לשחזור כשהוא כבול אל הבלש ראובן אזולאי, אשר אף הוא העיד כי מעולם לא היה בתוך בית הספר ולא ידע היכן נמצאת הזירה[333]. השיחזור נערך בפיקוחו של אבי שי, אשר ליווה אותו, יחד עם קצין אח"מ גליל,  ממרחק של מס' מטרים, והתערב בנקודה מסויימת (הדגמת יציאת הנאשם מהתא שתידון בהמשך), ובנוכחות כוחות אבטחה, וכן צוות מעבדה ניידת אשר הנציח את השחזור בוידאו[334].

אבי שי העיד כי מכיוון שלא היתה מחלוקת כי הנאשם יודע היכן ממוקם בית הספר, ובשל נוכחות התקשורת בסביבה, הובל הנאשם עד בית הספר בניידת סיור, והשחזור החל בפתח בית הספר[335].

יודגש כי ראשי הצח"מ, יורם ובוקר, לא השתתפו בשחזור[336]. לעניין זה, יש מקום להתייחס לעדות עד ההגנה, הבלש אלדד חדד,  אשר השתתף בשחזור כמאבטח, והשיב לשאלת הסניגור, כי מי שנתן הוראות בשחזור היו בוקר ויורם אזולאי. בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ המאשימה, השיב אלדד כי בוקר ויורם זכורים לו באופן כללי מהתחנה כראשי הצח"מ ומי שנתנו הוראות בחקירה, ולאו דווקא מהשחזור, וכי בשחזור היו הרבה אנשים והוא אינו יכול לומר אם בוקר ויורם נכחו בו אם לאו[337]. יורם העיד בעדות הזמה מטעם המאשימה, כי במהלך השחזור היה בתחנת קצרין ולא התקרב לבית הספר וכי הוא בטוח שאלדד חדד טעה בדבריו בתום לב, מכיוון שבתודעתו, כאיש צוות ליווי, הכיר את יורם ואת בוקר כנותני הנחיות, ועל כן הניח כי היו בשחזור[338]. יצויין גם כי יורם ובוקר אינם נראים בשום מקום בקלטת השחזור, אף לא מרחוק.

בפתח השחזור, מצולמים הנאשם ואנטולי בתחנת גולן, כאשר אנטולי מזהיר את הנאשם ומחתים אותו על הסכמתו לשחזור בשפה הרוסית. ההקלטה מופסקת בשעה 19:18 לצורך הסעת הנאשם לבית הספר[339], ומתחדשת   בכניסה לבית הספר בשעה 19:32. אנטולי העיד כי לא התקיימה שיחה עם הנאשם בשלב הנסיעה[340].

כל המשתתפים בשחזור: אנטולי וכן הבלשים הצמודים לנאשם, העידו כי מי שהוביל את השחזור לכל אורכו היה הנאשם עצמו, אשר אף קבע את המסלול – מהמקלט בו עבד, לזירה, ומשם לשרותי הבנים[341], וכך נראה בבירור גם בקלטת. בתום השחזור התבקש הנאשם ע"י אבי שי לשוב לזירה ולהדגים את יציאתו מהתא (להלן).

עם תום השחזור בבית הספר, בשעה 20:15[342], מופסקת ההקלטה, ומתחדשת בשעה 21:30 בתחנת קצרין[343], שם מאשר הנאשם בחתימתו [344] כי צפה בסרט השחזור וכי הוא מתעד את המתרחש בשחזור, ונשאל מס' שאלות נוספות ע"י אנטולי. ההקלטה מסתיימת סופית בשעה 21:42.  אנטולי העיד, כי במהלך הזמן שלא  צולם, הוסע הנאשם מבית הספר לתחנת גולן, וצפה בהקרנת סרט השחזור שאורכו כ-45 דקות. כמו כן, התבקש אנטולי במהלך זמן זה, ע"י שוטרים שאינו יודע את זהותם, לשאול את הנאשם מס' שאלות הבהרה, אשר אותן שאל בהמשך החקירה המצולמת לאחר הצפיה, יחד עם שאלות נוספות ששאל מיוזמתו הוא[345].

 

 

 

(2)    תוכן השחזור

(1)    בפתח השחזור, בשלב האזהרה בתחנה, מבקש הנאשם מיוזמתו להודיע לעורך דינו, כי הודה ברצח המנוחה "מלב נקי", ומוסיף כי הוא מרגיש רע, מכיוון שעשה דבר שאף פעם לא רצה לעשות[346].

(2)    עם הגעתו לביה"ס, לבקשת אנטולי לספר מה ארע, מספר הנאשם  בהתרגשות, כי שמע מילדים בביה"ס ובכלל בשנות שהותו בישראל קללות והשפלות, לרבות קללות כנגד אמו שהביאו אותו להתפרץ ביום הרצח. הוא מספר כי עלה להכין קפה, כשהוא כבר עצבני, המנוחה קיללה אותו והוא התפרץ ורצח אותה. הוא מציין כי הוא "בקושי זוכר" את הרצח, ונזכר בקטעים מסויימים שלו[347].

(3)    אנטולי מבקש את הנאשם להוביל למקום בו ראה את המנוחה לראשונה. הנאשם מתחיל את השחזור, מיוזמתו,  בכך שהוא מוביל למקלט 2 בו עבד עובר לרצח[348].

(4)    הנאשם מראה כיצד יצא מהמקלט והחל לעלות לכיוון חדר המורים.  הוא מדגים היכן עמד בעת שראה לראשונה את המנוחה – במפלס חדר המורים, וממקם את השוטרת המשחקת בתפקיד המנוחה, בתחילת גרם המדרגות המוביל ממפלס חדר המורים אל שרותי הבנות זירת הרצח[349]. הוא מתאר כי המנוחה קיללה אותו ואת הרוסים ועלתה במדרגות, וכי הוא עלה בעקבותיה  - במרחק 3-4 צעדים[350].

(5)    בהגיעו לראש המדרגות,  מבקש הנאשם מהמנוחה לפנות ימינה. בשלב זה הוא מהסס, בטענה כי אינו זוכר.  ולאחר רגע הוא מצביע  בבטחון על השרותים זירת הרצח (לעניין טענות ההגנה, כי השוטרים רמזו לנאשם על מיקום זירת הרצח בכך שעצרו אותו בשלב זה בנסיון שלא צלח לפתוח את האזיקים, כמו גם לטענות נוספות הנוגעות לפרטי החקירה המוכמנים בשחזור נתייחס בהמשך)[351].

(6)    הנאשם עומד בפתח קומפלקס השרותים, ומבקש מן השוטרת המדמה את המנוחה, להתקרב לתא מס' 2[352].

(7)    הנאשם מתאר כי המנוחה היתה נמוכה קצת – בגובה 1:50-1:60, בעלת גוף חטוב, לבושה ג'ינס כחול כהה ונעלי ספורט בצבע לבן ושחור או אפור ושחור[353].

(8)    בהמשך, ממקם הנאשם את השוטרת בתוך  תא מס'2, כשפניה אל הקיר המפריד בין תא 1 לתא 2 (הקיר המערבי)[354].

(9)    הנאשם מציין כי שלף את הסכין היפנית שבחגורתו ופגע במנוחה בתוך התא. במהלך השחזור, הנאשם מדגים את ביצוע הרצח שלוש פעמים:  בפעם הראשונה בתוך התא[355], כאשר  הוא אינו יכול לשחזר במדוייק, משום ידיו מוגבלות בגלל האזיקים. בפעם השניה  - מחוץ לתא (עם האזיקים)[356], ובפעם השלישית בתא לאחר הסרת האזיקים[357]. בכל הפעמים מדגים הנאשם כי חתך את גרונה של המנוחה, וכי היא הרימה אגב כך את ידה הימנית, והסכין פגע בידה הימנית ובחזה. הנאשם טען כי אינו זוכר במדוייק את מס' הנפות הסכין שפגעו במנוחה ובהערכה מדובר ב2-4 פעמים.

(10) הנאשם מתאר כי המנוחה נפלה לאחר הרצח בתוך התא, כשראשה בין האסלה לבין הקיר המפריד בין תא 2 לתא 3, ואף מדגים את מיקום ותנוחת ראשה של המנוחה[358].

(11) תוך כדי השחזור בתוך התא,  אומר הנאשם כי נזכר שלאחר שהרג את המנוחה הוא נעל את דלת התא מבפנים, ויצא "מלמעלה"[359]. הנאשם מתבקש להדגים את יציאתו מהתא  -  מראה כי עלה על האסלה, נתלה בזרועותיו על  הדפנות העליונים של קירות התא (מדובר בקירות המסתיימים לפני גובה התקרה, ויוצרים מעין  משטח) ומציין כי קפץ מעל הדלת, ולאחר מכן ניגב את סף  דלת  התא עם חולצתו[360]

(12) הנאשם סיפר כי המנוחה לא נאבקה בו או צעקה. כי מילתה האחרונה   היתה "אמא", וכי הוא ראה בפניה של המנוחה את בנו[361].

(13) הנאשם הראה כי לאחר הרצח, סגר  את הדלת הראשית של קומפלקס השרותים[362]. הוא הבחין בדם על הסכין שבידו,  הוא מוביל לשרותי הבנים הנמצאים 2 גרמי מדרגות מתחת לשרותי הבנות, וחצי מפלס מעל מקלט 2, ומראה כיצד שטף את ידיו ואת להב הסכין[363]. לאחר מכן, סיפר הנאשם כי הוא  הלך לחדר המורים והכין לעצמו קפה. ולאחר ששתה את הקפה, חזר לשרותי הבנים לעשות את צרכיו וראה טיפות דם על רצפת השרותים, ולאחר מכן חזר למקלט 2 והמשיך בעבודתו[364].

(14) הנאשם הוסיף וסיפר לאנטולי, בדומה למה שסיפר בחקירה,  כי הוא המשיך לעבוד לאחר הרצח עם הסכין, שבר את הלהבים וזרק אותם לפסולת הקרמיקה ליד דלת המקלט, וכי בסוף יום הרצח השאיר את הבגדים וכלי העבודה בתיק שבמקלט, אותו לקח לביתו ביום ששי, וזרק את המכנסיים לפח שליד ביתו. הנאשם סיפר גם על השיחה עם ראובן ביום הרצח בערב, בה שאל את ראובן על שרותים ואסלה, ועל הארוע ברוסיה בו תקף את אחיו. הוא הוסיף כי לא הכיר מקודם את המנוחה ובמקומה יכול היה להיות גם ילד אילו היה מקלל אותו, ורק עכשיו הבין שביצע רצח[365].

(15) עם סיום השחזור, מתבקש הנאשם ע"י אבי שי, לחזור לשרותים ולהדגים כיצד קפץ  מעבר לדלת[366]. הנאשם מביע ספק אם יצליח לחזור על המעשה. בהוראת אבי שי,  מוסרים אזיקי הידיים והרגליים של הנאשם, כדי לאפשר לו תנועה חופשית. משיקולי אבטחה, בשל הסרת האזיקים, דורש אבי שי כי בכל אחד מהתאים יעמוד בלש, כולל התא ממנו יוצא הנאשם. הנאשם מתנגד לכך בטענה כי הדבר יפריע לתנופת יציאתו מהתא[367].  לאחר הסדרת העניין, נכנס הנאשם לתא, נועל את הדלת מבפנים, עולה על האסלה, שם ידיו על דפנות התא וקופץ בהצלחה מעל הדלת[368].

(16) בתום השחזור בבית הספר, ולאחר צפייה בסרט השחזור בתחנה, שואל אנטולי את הנאשם מס' שאלות הבהרה, אשר חלקן מבוססות על מידע שנמסר לאנטולי לדבריו לאחר השחזור בבית הספר, ע"י אנשי משטרה שנכחו בתחנה[369].

(17) הנאשם נשאל  -  לאור העובדה שנמצאו שערות של המנוחה בזירה, האם תפס בשערה בזמן הרצח, ומשיב תחילה בשלילה, ובהמשך כי יתכן שעשה זאת. הוא מציין כי שערה של המנוחה היה מעל גובה המותניים ומגולגל לאחור[370].

(18) הוא נשאל שוב על לבושה של המנוחה, ומתאר כי לבשה מכנסי ג'ינס כחול כהה, סוודר בצבע כחול בהיר יותר מהג'ינס, ונעלי ספורט בצבע אפור ושחור. לא ענדה עגילים או פירסינג, ולא יודע האם היה לה פלאפון[371].

(19) הוא מתבקש להדגים שוב כיצד תפס וכיצד דקר את המנוחה[372] .  הנאשם נשאל באיזה מצב היתה המנוחה כשעזב את התא. הנאשם משיב כי היא שכבה כפי שהדגים בשחזור, אולם יתכן שעדיין היתה בחיים והצליחה לקום לאחר מכן[373].

ז.      בין השחזור לבין החקירה מיום 21.12.06

לאחר השחזור, הועבר הנאשם לבית המעצר גליל בעכו, וחקירותיו התקיימו משלב זה במשרדי התשאול בעכו.

בתאריך 20.12.06 נפגש הנאשם בבית מעצר גליל עם עורך הדין החדש שנשכר לייצגו – עו"ד שפיגל[374]. בתום הפגישה  הובא הנאשם למשרדי תשאול גליל, שם פגש אותו החוקר לב ארליכמן (להלן: "לב"), אשר הביא לו ארוחת צהריים ותה. בהתאם לזכ"ד שערך לב[375], אמר לו הנאשם באותו מעמד כי החליט להכחיש את המיוחס לו, לאחר  שעורך דינו אמר לו להכחיש ובינתיים יבדוק את העניין. בצאתו של לב מהתא, הוסיף הנאשם כי עוה"ד שאל אותו האם רצח את הילדה, והנאשם השיב שלא, ואפילו רואים את זה בשחזור שלא ידע מה לעשות. לב העיד כי הדברים נאמרו לו ספונטנית ע"י הנאשם ונרשמו מילה במילה על ידו לאחר המפגש עם הנאשם[376].

ביום 21.12.06, הובא הנאשם להארכת מעצר נוספת בבית משפט השלום בעכו, בה היה מיוצג ע"י עו"ד שפיגל. בפתח הדיון,  הודיע עו"ד שפיגל לפרוטוקול:

                                                ²..אבקש להצהיר בשם מרשי כי הוא חוזר בו מכל הודאה, שחזור, או אמירה שיש בהם כדי ללמד על הודייה במעשה. כל האמירות הללו אינן אמת, אינן משקפות את האמת, והן תוצאה של לחץ נפשי שהופעל על החשוד במהלך החקירה".

הסניגור לא התנגד להארכת המעצר, אולם ביקש מבית המשפט לקצר מן התקופה שנתבקשה.

בהחלטתו, הורה בית המשפט על הארכת מעצר הנאשם  עד ליום 29.12.06. בהחלטה ציין השופט, לאוזני הנאשם והסניגור, פרט אשר לא נחשף עד כה ע"י החוקרים -  כי הנאשם הודה בפני מדובב[377].

 

ח.     חקירת הנאשם מיום 21.12.06 – ההודאה השניה בפני החוקרים (מ"ט 120/06)[378]

(1)    התנהלות החקירה

בתאריך 21.12.06 בצהריים, לאחר הארכת המעצר, הובא הנאשם לחקירה נוספת במשרדי התשאול, בהשתתפות סשה ויורם. החקירה החלה בשעה 14:35[379] ונמשכה כשש שעות,  עם הפסקה קצרה, ובסיומה הוחזר הנאשם לתא המעצר בשעה 20:40[380]. יצויין כי משלב זה שלאחר ההודאה, תועדו כל תנועות הנאשם  וגם פרקי זמן בהם הושאר לבדו בתא.

החקירה הוקלטה והוסרטה, אולם הנאשם לא הסכים כי דבריו יירשמו. החקירה מתנהלת כאשר יורם שואל בעברית, הנאשם עונה לעתים בעברית ולעתים ברוסית, וסשה מתרגם בין השניים.

מדובר בחקירתו הארוכה ביותר של הנאשם, וגם המורכבת והמתעתעת ביותר מבחינת התנהלותו. הנאשם מתנדנד לאורך כל החקירה בין חזרה מהודיה לבין הודיה מחודשת. הוא מוסיף פרטים ונסוג מהם. סיפורו נשמע לפרקים אמין ונוגע ללב, ומייד לאחריו מופרך ואבסורדי.    התנהגותו משתנה באופן חד מקצה לקצה: בין אדישות וקור רוח  לבין סערת רגשות.   הרושם המתקבל, לדעתנו, בסיכומה של חקירה זו, הוא כי הנאשם משחק משחק מתוחכם ומניפולטיבי לכל אורכה[381].

החוקרים אינם מאמינים להכחשות הנאשם, מסבירים לו כי המניפולציות שהוא נוקט בהן יזיקו לו, ומנסים לדבר אל ליבו, כאשר יורם נוקט טקטיקה בה הוא פונה ל"רומן הטוב" ומנסה לשכנעו לגבור על "רומן הרע" ולעשות את המעשה הנכון.

(2)    תוכן החקירה

בפתח החקירה ובחלקה הראשון[382], חוזר בו הנאשם מהודאתו. הוא טוען שהודה בגלל לחץ החוקרים, אשר אמרו לו שהוא רוצח ושמו לו מדובב[383] (עובדה שאותה למד מהארכת המעצר משופט המעצרים), וכי הפרטים שמסר בהודאה ובשחזור הינם פרי ניחוש והשערה שלו, או שראה בסרטים[384].

החוקרים אינם מתרשמים, ומבקשים מהנאשם לומר את האמת.  הנאשם שב ומודה כי רצח את המנוחה, ומתרצה לכאורה להשיב לשאלות החוקרים. ואולם,  בתשובותיו הוא מתבל פרטים מדוייקים ואף מוכמנים אודות הזירה, יחד עם דיסאינפורמציה מופרכת על פניה, ועם פרטים אשר אינם ניתנים כלל לבדיקה כמודגם להלן:

(1)    הנאשם נחקר ממושכות על החתך בידה של המנוחה. בחקירה זו מוסר לראשונה פרט מוכמן חשוב:  כי חתך את המנוחה בפרק היד השמאלית לאחר שהמנוחה איבדה הכרה  ופרפרה וכי ביצע החתך בכוונה, לשם שיבוש הזירה/ טשטוש עקבות. הוא אף מדגים את המקום והאופן בו חתך את המנוחה באופן התואם את פרט החקירה המוכמן[385] .   ואולם, מייד לאחר מכן,  מזגזג הנאשם, טוען שוב שחתך את יד ימין וחוזר שחתך היד השמאלית כי היה לה ביד פלאפון, בהמשך טוען כי מדובר באקט  טקסי סודי בסגנון כת, ולאחר מכן חוזר לכך שזה היה החיתוך הראשון[386].

(2)    הנאשם טוען שהשחיז את להב הסכין באבן ואת האבן  או את חלקי הלהב השליך בדרכו הביתה, אולם הוא מסרב להצביע על המקום בו השליך אותם[387]

(3)    הוא מספר כי ביום הרצח ענד טבעת נישואין ולאחר הרצח ניקה אותה בביתו במברשת שיניים משרידי הדם[388].

(4)    לראשונה טוען הנאשם שנעל נעליים אחרות שאותן מצא בפח וזרק אותן – לא מתיישב עם עקבות הנעליים שנמצאו על הגופה,  (טיעון היכול לספק הסבר מסויים לעקבות הנוספות  בהנחה כי הנאשם חזר פעם נוספת לזירה בנעליים אחרות)[389]

(5)    הנאשם טוען כי לבש חולצה אחרת מזו שבידי המשטרה וזרק אותה לאחר מכן[390]

(6)    בין לבין, הנאשם שב וחוזר בו מההודאה, טוען כי לא ביצע את הרצח ואינו יודע כיצד בוצע, מסביר לחוקרים כי אינו רוצה לשבת בכלא 30 שנה,  אולם מוכן "לקחת על עצמו את התיק" ומבקש מהם סיוע בקבלת עונש מופחת[391]. החוקרים מבהירים לנאשם שוב ושוב כי אינם מבקשים שיקח התיק על עצמו, וכי המשטרה בישראל מתנהלת ביושר. הם מטיחים בנאשם  כי הוא מניפולטיבי, וכי הדבר לא יועיל לו, ומפצירים בו לחדול מכך ולספר את האמת. בשלב מסויים אף מבקש החוקר סשה מהנאשם ללחוץ את ידו, להביט בעיניו ולהפסיק לשקר. הנאשם מסרב וטוען כי החוקרים לא יאמינו לו[392].

(7)    בסביבות אמצע החקירה, מודיע הנאשם כי הוא סיפר לחוקרים 80% מהאמת, אולם יש 20% נוספים, אשר אותם אינו מוכן לספר, מכיוון שגילויים יביא לכך שאשתו ובנו יעזבו אותו ולא יהא טעם בחייו[393].

(8)    לאחר שיחה ארוכה נוספת עם החוקרים, הנאשם מתרצה לבסוף לספר את ה"סוד", וטוען כי בילדותו עבר התעללות מינית מצד ילדות, אשר הפשיטו אותו והיכו אותו במקל בישבנו. הנאשם טען כי הוא לא סיפר לאיש על הארוע המשפיל, אולם בעקבותיו איבד את כושר הדיבור והועבר לבית ספר מיוחד. לטענתו, המנוחה הזכירה לו את אחת הילדות המתעללות, והוא גמר אומר לעשות לה את אשר נעשה לו,  לאנוס אותה ולהכות אותה. הנאשם טען כי הוא עקב אחרי המנוחה עד לשרותים, ושם מצא אותה יושבת על האסלה במכנסיים מופשלים. הוא נמנע ברגע האחרון מלאנוס אותה, אולם אז הבין כי תעיד נגדו ולכן הרג אותה.  הנאשם סירב כי דברים אלה יירשמו מפיו, וטען כי אם יגיעו לידיעת אשתו, היא תעזוב אותו, והוא מעדיף לרצות מאסר עולם ולא להיחשב כסוטה מין[394].

(3)    התבטאויות משמעותיות בחקירה זו:

כפי שציינו לעיל, מדובר בחקירה המותירה מעל לכל את הרושם כי הנאשם מתעתע בחוקרים,  גם בדיקת הפרטים שמסר מובילה לעתים קרובות למבוי סתום. ואולם, קיימות בחקירה זו מספר התבטאויות המלמדות על הלך מחשבתו של הנאשם ויכולות לשפוך אור על הבנת מערכת שיקוליו להודות ולחזור בו מהודיה:

(1)    הנאשם מודע, בחקירה זו (כנראה בעקבות שיחתו עם עוה"ד) לעובדה כי הודייתו ברצח משמעה עונש של מאסר עולם או בלשונו -  30 שנות מאסר. הוא מוטרד מכך מאוד, ומביע נכונות לעשות או לומר כל דבר שיפחית מעונש זה, ומבהיר לא אחת כי נוכח העונש הכבד, לא כדאי לו להודות[395].

(2)    כפועל יוצא מתובנה זו, זונח הנאשם לאורך חקירה זו את טענת ה"בלק אאוט", ואינו טוען עוד (לא בקטעים בהם הוא מודה ולא בקטעים בהם הוא חוזר בו) כי אינו זוכר את ביצוע הרצח. הנאשם  אף מודה במפורש כי כל טענת המסך השחור היא "שטויות" ותוהה כיצד תשפיע עובדה זו על תוצאות המשפט?[396]

(3)    הנאשם  מוטרד, לאורך החקירה[397], מן האפשרות שיורשע באונס ולא ברצח, ושואל שוב ושוב את החוקרים האם הילדה נאנסה.  החוקרים משיבים לנאשם כי עליו לדעת את התשובה לשאלה זו, ושואלים האם אנס אותה. הנאשם משיב כי הוא רצח את המנוחה אך לא אנס אותה[398]. ואולם ממשיך ומביע חשש כי היא נאנסה ע"י אדם אחר לאחר הרצח, וכי אונס זה ייפול עליו אם יודה בתיק. רק לאחר שהחוקרים מציגים לנאשם את נוסח האזהרה בחקירה, ומסבירים לו כי הוא אינו נחקר כחשוד באונס, הוא נרגע בנקודה זו, ומכאן ואילך, נראה כי הוא איתן בהודאתו ומפסיק לחזור בו[399].

(4)    הנאשם מביע חשש גדול מפרסום הפרשה בתקשורת  (בדיעבד התברר כי חשש זה היה מיותר מבחינתו, וכל חשיפה תקשורתית שהייתה בעניינו הציגה אותו כקרבן וחף מפשע), ובעיקר מכך שאשתו תגלה את פרטי הראיות תבין שרצח את הילדה ותעזוב אותו. הוא מתבטא כי היה מוכן להודות בתיק בידיעה כי הדיון יתקיים בדלתיים סגורות ותכנו לא יוודע לאשתו. בסיום החקירה הנאשם אף מצהיר כי ינהל את התיק בכל מקרה,  וכי הוא מעדיף לשבת מאסר עולם מאשר לאבד את אשתו ומשפחתו[400].

(5)    בסיום החקירה, מספר הנאשם כי שמע מעצור אחר,  בבית המעצר (אליו הועבר לאחר ההודיה), כי כל קצרין מאמינה בחפותו, ואוספת כסף לעו"ד עבורו[401]. אין ספק כי דברים אלה עודדו את הנאשם והפיחו בו רוח גבית.

(6)    בהפסקה בין קטעי החקירה, נכנס לחדר השוטר ציון ארביב (להלן: "ציון") על מנת להביא לנאשם אוכל ולהשגיח עליו. בין הנאשם לבין ציון, אשר לא היה חלק מהצוות שחקר אותו, ולא היתה ביניהם היכרות קודמת[402], מתפתחת שיחה ספונטנית[403], בה מביע ציון דאגה "אבהית" מדוע הנאשם אינו אוכל, הנאשם מסביר כי  אין לו תיאבון, כי המעשה שעשה  קשה, נמצא בתוך ליבו  ומעיק עליו. בשלב מסויים אומר הנאשם:

"אני רצחתי אותה, כן, חס וחלילה עם מישהו לעשות כזה, אבל זה שלי"

ציון מסביר לנאשם כי אם לא יאכל, עלולים לטעון לאחר מכן כי החוקרים, ובהם ציון עצמו, לא דאגו לו לאוכל. הנאשם מתפלא ומתפרץ:

                                                ²"מה פתאום? אתה נותן לי הכל!!!"

 מצפייה  והאזנה לדברים, דומה כי הם אותנטיים יותר מאשר כל שאר המלל שבא מפיו של הנאשם לאורך החקירה.

9.     חזרת הנאשם מהודייה והמשך חקירותיו

א.     חקירת הנאשם ביום 22.12.06 (מ"ט 121/06)[404]

ביום 22.12.06 בבוקר[405], הובא הנאשם למשרדי התשאול לחקירה נוספת ע"י סשה. למרות שנחקר ביום הקודם עד שעה מאוחרת, הנאשם נראה בחקירה זו רענן ומגולח, רגוע ובמצב רוח מרומם. ניכר כי הוא נחוש בדעתו  - מראשית החקירה, שלא לשתף עוד פעולה עם החוקרים.

מייד בפתח החקירה מודיע הנאשם לסשה, כי הוא מסרב לחתום על ההודעה או לענות לשאלות, ומציע במקום זאת לספר לסשה בדיחות, ושולח את החוקרים לחפש את המכנסיים והחולצה באתר הפסולת[406]. הנאשם נותר איתן בעמדה זו ומסרב להשיב לשאלה כלשהי עד לתום החקירה.

סשה מנסה להבין מה פשר המהפך שחל בעמדתו של הנאשם מאתמול. הנאשם משיב באופן שאין בו חזרה מפורשת מהודייתו:

"ס: אתה יודע שיש הבדל בין מה שאתה רשמת כאן ולמה סיפרת אתמול יש הבדל גדול?

ר: כן, כי בזה אני מחזק ראיות נגדי... מה שכתבתי אתמול זה יעשה עונש יותר קל, אבל בין עונש קל ולאבד את אשתי, אני בוחר להשאיר את אשתי ולחזק את העונש.

ח: רציתי לדבר איתך על זה, האם אתה חושב שיש הבדל בין מה שאשתך תדע כולל שסיפרת אתמול, או רק שהרגת את הילדה?

ר: היא תאמין שאני לא עשיתי את זה.

ח: ואם היא תדע פרטים, היא תאמין שעשית את זה? אתה חושב כך?

ר: אני בטוח בזה, אם יהיו אצלך ראיות חותכות כמו חולצה.."[407]

 

דברים אלה, יחד עם העובדה כי הנאשם שולח את החוקרים לחפש בזבל את החולצה, מרמזים לדברי הנאשם מהודאתו ביום הקודם, שבה סיפר לראשונה לחוקרים כי זרק את החולצה שלבש ביום הרצח. הנאשם מוסיף ואומר לסשה בהמשך כי המכנסיים והחולצה אינם בידי המשטרה, וכי כשיימצאו יהיו להם עוד שאלות רבות. מעבר לכך, הנאשם מסרב להתייחס לנושאי החקירה.

הנאשם מציין כי ידוע לו מהן השאלות שלא נתן להן תשובה ביום הקודם (סיבת החתך על היד, ותנוחת המנוחה עם עזיבת התא), ומסרב להסביר מדוע לא ענה דווקא לשאלות אלה. בהמשך הוא שב ואומר לסשה כי אינו יודע מי הרג את הילדה[408].

סשה אינו עומד על דרישתו כי הנאשם ישיב לשאלות.  הוא יוצא מהחדר ועם שובו שואל את הנאשם האם אינו רוצה לספר את האמת[409]. הנאשם משיב שאינו רוצה לספר לא את האמת ולא שקר. החקירה מופסקת לאחר כרבע שעה. בקטע בו נשאר הנאשם להמתין לבדו בחדר, הוא שר ומזמר לעצמו[410]

 

ב.      שיחה בין הנאשם ליורם בחדר העיכוב (מ"ט 122/06[411])

מיד לאחר תום החקירה[412], הוכנס הנאשם לחדר העיכוב במשרדי התשאול, לשם נכנס אליו יורם לשיחה שצולמה בוידאו.

יורם העיד כי בשלב זה הבין שהחלטת הנאשם לחזור בו היא נחרצת, ומטרת השיחה היתה לדבר עמו על היחס שקיבל מהחוקרים, בהנחה (המבוססת על נסיון החיים) כי מי שחוזר בו מהודאתו, יעלה בהמשך טענות זוטא, ובמטרה לקדם פני טענות כאלה שיעלו בשלב מאוחר יותר[413].

השיחה בין יורם לנאשם מתנהלת בעברית ללא תרגום, אולם ברור מהאזנה לתכנה כי הנאשם מבין היטב מה שנאמר לו ומתקשר בצורה טובה.

בפתח השיחה, שואל יורם את הנאשם על יחס המשטרה כלפיו, האם קיבל אוכל ושתיה והאם החוקרים התנהגו אליו יפה. הנאשם משיב כי החוקרים התנהגו אליו יפה, ומדברים יפה, וכי אין לו כל טענה כלפיהם, ואף משבח את התנהגות המשטרה בישראל לעומת המשטרה ברוסיה[414]. יורם מסביר לנאשם כי הוא מעוניין בגילוי האמת ושהטוב ינצח את הרע, ומנסה להבין מהנאשם "כגבר אל גבר", מדוע חזר בו מהודאתו.

הנאשם אינו משיב ישירות. במקום זה הוא שב ושולח את החוקרים לחפש בזבל את בגדי הרוצח המגואלים בדם[415],  ומלין  על כך שפורסם בתקשורת כי הוא אמר בהודאתו שהמנוחה ביקשה ממנו סיגריה, ומבקש לצאת לתקשורת ולהודיע לציבור ולאמה של המנוחה כי פרט זה אינו נכון[416]!

בשלב מסויים, פוקעת סבלנותו של יורם כלפי הנאשם, והוא טוען בפני הנאשם כי הוא עושה מניפולציות, ומטיח בו מילים בוטות. הנאשם אינו מניד עפעף, ועומד על הכחשתו[417]. התנהגות זו של הנאשם אל מול היחס הנוקשה ביותר שקיבל מאז תחילת החקירה,  עומדת בסתירה לטענות הזוטא, לפיהן הוא הודה ברצח שלא ביצע בשל "יחס דורסני" מצד החוקרים, ובשל אישיותו השברירית.

בבית המשפט העיד יורם בעניין זה:

                                                ²בשלב מסוים אני מאבד את הסובלנות שלי ואני מטיח בו בצורה בוטה את מה שאני חושב עליו באמת, שהוא סוטה ופדופיל ורוצח ומניפולטיבי. אני אמרתי זאת בצורה בוטה, בקול רם, איבדתי את הסובלנות. מה שמדהים בכל הקטע הזה, שדווקא שאני מרים עליו את הקול ומטיח בו בצורה בוטה, לא משפיע עליו כלום. כל ההודאות שלו ניתנות כאשר אני מגלה אמפטיה ועדינות כלפיו.

ש. האם הוא נבהל, נשבר.

ת. ממש לא. זה ממש לא נגע בו. הוא אמר אתה תחפש את הטרמפיסט, את הדי.אן. איי, זה מה שהוא אמר, מה ששמע מהתקשורת, מעורך הדין."[418]

 

השיחה נמשכת כשעה בסה"כ, ומסתיימת בכך שהנאשם איתן בדעתו לחזור בו מההודאה. יורם מגיע למסקנה סופית כי הנאשם הוא מניפולטור ומקומו בכלא, ומבהיר לו זאת. עם זאת הוא מבטיח כי המשטרה תחפש את חלקי הסכין בקרמיקה, ואת בגדי הנאשם בזבל.

ג.      חקירת הנאשם מיום 26.12.06 – קבלת הסברים לפח"מים

(1)    התנהלות החקירה

ביום 26.12.06 הובא הנאשם לחקירה נוספת, במטרה להציג בפניו את פרטי החקירה המוכמנים אותם ידע למסור בהודאותיו ובשחזור, ולקבל מפיו הסברים כיצד ידע למסור פרטים אלה אם לא ביצע את הרצח.

המדובר בחקירה ארוכה, המחולקת לשני חלקים בני כשלוש שעות כל אחד[419], שביניהם הפסקת צהריים, במהלכה הוחזק הנאשם בחדר העיכוב בפיקוח מצלמת וידאו[420].

הנאשם נחקר בתחילה ע"י סשה, ובהמשך נכנס לחדר החקירות ראש הימ"ר בוקר ומצטרף לסשה לאורך רוב החקירה.

החקירה נוהלה כולה בשפה הרוסית, כאשר השאלות ששאל בוקר תורגמו לנאשם לרוסית, ותשובות הנאשם תורגמו לעברית ע"י סשה. בוקר אף הקפיד כי כל שאלה וכל תשובה יירשמו כלשונן. עקב כך, התנהלה החקירה בקצב איטי במיוחד,  עם הפסקות לצורך רישום השאלות שהעניקו לנאשם זמן נוסף לחשוב על תשובותיו. מעבר לכך, התייחסו החוקרים לנאשם באופן מנומס, קורקטי וסבלני.  הם לא גילו קוצר רוח כאשר  הנאשם התמהמה בתשובותיו או נמנע מלענות תשובה ישירה, אולם בוקר הקפיד לחזור לשאלות שלא נענו ולחדד אותן עד לקבלת תשובה.

בוקר העיד כי  ניהל את החקירה בדרך זו כדי לתת לנאשם הזדמנות כנה ואמיתית, בתנאים של "בית מרקחת", להגיד את האמת שלו, ומצד שני, לאפשר לבית המשפט, בבוא העת, להתרשם מאופיו של הנאשם[421].

ואכן, כפי שנראה להלן – למרות שנחקר בשפתו וקיבל זמן למכביר על מנת להסביר כיצד ידע את הפרטים שמסר בהודאתו, מסר הנאשם לאורך החקירה תשובות מתחמקות, מופרכות, ושקריות בעליל.

(2)    תוכן החקירה

כאמור, לאורך החקירה, עוברים החוקרים על הפרטים שמסר הנאשם בהודאותיו ובשחזור ומבררים עמו כיצד ידע למסור אותם  - נוכח טענתו כי לא ביצע את הרצח.

באופן כללי,  טוען הנאשם כי הפרטים שמסר מבוססים בעיקרם על "ניחושים לוגיים", על סרטים שראה, ועל שמועות ששמע ברחוב[422].

חשוב, עם זאת לציין כי הנאשם אינו טוען בשום מקום, כי מסר  בהודאותיו פרטים שאותם ידע מכלי התקשורת, או שנאמרו לו במפורש ע"י החוקרים במהלך חקירותיו (אף כי בחלק מן המקרים הוא טוען כי הבין את התשובה מ"רמז" הטמון בשאלה) או ע"י המדובב

כך למשל, טען הנאשם כי מסר בחקירתו שהמנוחה נרצחה בחיתוך גרון, ותיאר את כל מהלך הרצח – לרבות התגוננותה והחתכים הנוספים, רק על בסיס ההגיון,  מכיוון שהוא עצמו לא שמע צעקות בזמן הרצח[423]  ולאחר שראה בסרטים כי "כל הזמן פעם ראשונה לחתוך גרון" ו"כל הזמן סוגרים דלת"[424]. בוקר מטיח בנאשם כי קיימים מאות תרחישים הגיוניים באותה מידה למות המנוחה, ואף שואל את הנאשם עצמו האם יכול לחשוב על ורסיות אחרות של רצח, ואף של רצח תוך שימוש בסכין. הנאשם מאשר, ומייד מפרט ללא שיהוי או קושי מספר רב של שיטות חלופיות לביצוע רצח עם וללא סכין, תוך גילוי הבנה והתמצאות רבה בתחום הסכינאות ובשאלה היכן כדאי לדקור[425].

בחלק מן השאלות, הנאשם מתחמק ומשיב לנקודה שונה מזו שנשאל עליה (תופעה שאפיינה גם את תשובותיו בחקירה הנגדית בבית המשפט), והחוקרים נאלצים לחזור על השאלות שוב ושוב עד לקבלת תשובה עניינית[426]

כאשר החוקרים מעמתים את הנאשם עם עובדות או ראיות הסותרות את ההסברים שנתן, הוא משנה את תשובותיו ונותן הסברים חדשים הסותרים את הקודמים. דוגמה לכך, היא השאלה מדוע הראה בשחזור כי נעל את דלת התא מבפנים: הנאשם טוען תחילה כי ראה בשחזור  שמנעול דלת תא מס' 2 שבור מבחוץ. כאשר נאמר לו שהוא לא נראה בסרט השחזור מביט לעבר הדלת, הוא משנה את תשובתו וטוען כי ראה את המנעול בראי, בהמשך הוא טוען כי ראה בראי את מנעול דלת תא 1, והסיק ממנה כי גם מנעול תא 2 שבור[427].

אנו נתייחס ביתר פירוט להסברים שנתן הנאשם לכל פרט חקירה מוכמן בהמשך סיכומים אלה, ותוך השוואת הסברי הנאשם בחקירה לראיות בשטח ולהסבריו בבית המשפט.

בשלב מסויים של החקירה, מעיר בוקר בציניות, נוכח טענות הנאשם כי שחזר את הרצח על סמך ניחושים, כי אילו היה במקום הנאשם, היה שולח בכל יום לוטו. הנאשם (שאולי אינו מבין את האירוניה, ואולי דווקא כן) משיב כי אינו עושה כך משום שאין לו מזל..[428]  בוקר אף אומר שהתרשם שהנאשם אדם מאוד לוגי. אולם הוא עצמו אדם פחות לוגי, לצערו, ולא מצליח להבין את הלוגיקה שבה  מצליח הנאשם  לנחש את כל פרטי הרצח  [429].  

הנאשם נשאל  לקראת תום חקירה זו, הכיצד אדם צלול ולוגי כמותו מודה ברצח שלא ביצע? הנאשם משיב כי הוא הודה לאחר שנשבר נפשית מכיוון שהחוקרים אמרו לו כל הזמן שהוא הרוצח,  ולא לקח בחשבון את ההשלכות של הודאתו, ויחד עם זאת, לא חשש, שכן ידע כל העת כי בדיקות הד.נ.א יוכיחו את חפותו[430]

בנוסף, שואל בוקר את הנאשם בנוגע ליחס החוקרים כלפיו. הנאשם משיב כי אין לו כל טענה כלפי החוקרים, שהתייחסו אליו יפה, ורק טענו כי הוא "רוצח". ואולם, הוא לא אכל ולא ישן במהלך ימי החקירה, בגלל דאגותיו, וכי הסוכן (הכוונה למדובב) התהלך בתא והפריע את שנתו[431].

ד.      חקירת הנאשם בעניין ההודאה בפני המדובב (מ"ט 1/07)[432]

ביום 1.1.07 נחקר הנאשם ע"י סשה ויורם, בעניין הודאתו בפני המדובב. באותו שלב, ידע כבר הנאשם, כעולה מדברי השופט בהארכת המעצר ומדבריו שלו בחקירות קודמות[433], כי ארתור - העצור הנוסף שבתאו שימש כמדובב משטרתי, אולם לא ידע  כי תוכן שיחותיו עם ארתור, לרבות הודאתו בפניו בדיסק 26, מוקלט ומוסרט.

החוקרים נקטו בטקטיקה על פיה לא הטיחו בנאשם מייד את קיום ההקלטה, אלא החלו בכך שאמרו לו כי ארתור מסר עדות לפיה הנאשם הודה בפניו ברצח הילדה, בהנחה כי הנאשם יתאים את גירסתו לראיות שהוא סבור שמצויות בידיהם[434].  ואכן, הנאשם נופל למלכודת שנטמנה לו, ומשיב כי ארתור משקר, וכי הוא לא אמר לארתור שרצח את הילדה[435].

 בהמשך מוסיף  הנאשם כי ארתור לא נתן לו לישון, והציק לו ללא הרף בשאלות האם רצח את הילדה, ועל כן הנאשם הנהן בראשו על מנת שיניח לו[436].

החוקרים מתעקשים כי ארתור מספר בעדותו שהנאשם הודה בפניו ברצח בלחישות באוזנו. הנאשם (שבשלב זה מניח כי גם אם היתה הקלטה בחדר, היא לא יכלה לקלוט את לחישותיו, אולם יתכן שצילמה את תנועותיו), עומד על טענתו כי ארתור משקר וממציא את סיפורו על מנת להשתחרר מהכלא, וכי הוא רק הנהן בראשו[437]  (יודגש, כפי שפירטנו והדגמנו לעיל, בעת הדיון בהודאה בפני המדובב, כי דברים אלה חסרי שחר, וכי הנאשם הודה בפני ארתור מיוזמתו ושחזר בפניו את הרצח ולא כפי שטען)

החוקרים אומרים לנאשם כי לדברי ארתור, הוא אף הראה לו  על הגרון, בדיוק כיצד בוצע הרצח. עתה הנאשם מודה שהראה לארתור כיצד ביצע את הרצח, אולם מתעקש שלא סיפר לו שהרג את המנוחה[438].

החוקרים מבהירים לנאשם שוב את גירסתו של ארתור (כי הנאשם הודה בפניו בלחש, הראה לו איך בוצע הרצח, ואמר בקול רם שהוא חף מפשע) ושואלים האם ארתור דובר אמת או משקר?  בהמשך הנאשם משיב טוען שדברי ארתור הם "חצי אמת". כאשר החוקרים שואלים מה מן הדברים שאמר ארתור הם אמת, מודה הנאשם שכל דברי ארתור הם אמת, וכי הוא הודה בפני ארתור ברצח, אולם לא ביצע את הרצח ושיקר לארתור[439].

הנאשם נשאל מדוע לא אמר מלכתחילה ששיקר לארתור והאשים את ארתור בשקר. הוא משיב באופן מתחכם כי החוקרים "לא שאלו אותו", כי אינו מבין מדוע הם  צריכים את זה, וכי האמת היא שלא רצח את הילדה, ושיקר בהודאתו לארתור ולחוקרים מכיוון שפחד לקבל מאסר של 30 שנה, וחשב שאם יודה יקבל 15 שנה.

החוקרים אינם מקבלים את ההסבר, הם מטיחים בנאשם כי איש לא הבטיח לו שישב 15 שנה, וכי גם 15 שנה הם עונש כבד עבור משהו שלא עשה[440].

יורם אף שואל את הנאשם מדוע הודה בפני המדובב בלחש ואילו בקול רם אמר שלא רצח, אם מטרתו היתה שהחוקרים ישמעו את הודאתו והוא יקבל עונש של 15 שנה. לשאלה זו, אין הנאשם מצליח למצוא תשובה[441].

בנוסף, נחקר הנאשם על ממצאים שהתגלו  בבדיקת המחשב שלו, הכוללים תמונות פורנוגרפיות של נערות צעירות, וחומר בנושא סכינאות[442] הנאשם מאשר שהוריד מהאינטרנט תרגילים של הקג"ב העוסקים בתקיפה בסכין ובנשק קר. הוא  מודה שנהג לגלוש לאתרי פורנו, אולם עומד על כך שלא צפה בתמונות של ילדות, וכי איננו פדופיל ונטייתו המינית "נורמלית"[443].

לאורך החקירה, מציע הנאשם לחוקרים "לחפש את הרוצח האמיתי" ו"למצוא את הטרמפיסט השלישי", כשהוא מכוון לפרסומים אודות  חיפושי המשטרה אחר שלושת הנערים שנסעו בטרמפ[444].

ה.     חקירות נוספות

לאחר חקירות אלה, נחקר הנאשם פעמיים נוספות בנושאים נקודתיים אשר בהם התעורר צורך לקבל את גירסתו לאור ראיות שהתגלו בהמשך החקירה, בתאריך 9.1.07 [445]בעניין עקבות נעליו שהתגלו על מכנסי המנוחה, ובתאריך 11.1.07[446] בעניין קיסם שהתגלה במנעול המקלט.

הפירוט לגבי חקירות אלה יובא בהמשך, במסגרת תיאור הממצאים שהתגלו בנושאים אלה.  מעבר לשתי חקירות אלה, ולאחר יום 11.1.07, לא נחקר הנאשם עוד.

10.  פעולות חקירה לבדיקת גירסת הנאשם

החל מהימים הראשונים של מעצר הנאשם, ובעיקר לאחר שהודה וחזר בו מהודאתו, ביצעה המשטרה פעולות חקירה רבות בנסיון לבדוק את הגירסאות שמסר ואת האפשרות למעורבותו ברצח. נציין להלן בקצרה את הפעולות שבוצעו, ואת הממצאים במטרה לעמוד על יסודיות החקירה. ממצאים שהתגלו כרלוונטיים ותומכים באשמת הנאשם, יידונו בהמשך ביתר הרחבה. מעבר למפורט להלן, מופנה בית המשפט לחקירות בעניין השיחה עם ראובן ומכנסי הג'ינס, אשר הוזכרו לעיל.

א.     בדיקות מחשב

המשטרה תפסה את מחשבו האישי של הנאשם, אשר נבדק ע"י חוקר המחשבים המיומן צחי סגל, ראש צוות עבירות המחשב של המחוז הצפוני (להלן: "סגל"). סגל בדק את הדיסק הקשיח של המחשב, הפעולות האחרונות שבוצעו בו, ואת היסטורית הגלישה שלו[447]. כמו כן, תפסו החוקרים בבית הנאשם דיסקים שונים ובדקו אותם. במחשב נמצאו תמונות פורנו של נערות הנראות כקטינות, וחומר רב בנושא סכינאות (כפי שיפורט בהמשך בעניין הראיות המחזקות) [448].

המשטרה חקרה את בני משפחתו של הנאשם, בנסיון לברר מי עוד מלבדו השתמש במחשב, והאם יתכן שמישהו זולת הנאשם גלש לתמונות הפורנו. הוברר כי פרט לנאשם השתמשו במחשב: אשתו אולגה אשר היתה בעלת "שם משתמש" נפרד  ואשר הכחישה מכל וכל גלישה לאתרי פורנו. אולגה גם סירבה להאמין כי הנאשם גולש לאתרי פורנו כלשהם (לרבות פורנו של נשים בגירות  -  דבר שלא הוכחש ע"י הנאשם)[449], וכן אחיו ואחותו הצעירים של הנאשם ואחותה של אולגה, אשר ביקרו בבית לעתים רחוקות. כל אלה נחקרו והכחישו אף הם כי גלשו לאתרים פורנוגרפיים[450]. הוריה המבוגרים של אולגה  אשר חיו בבית לא ידעו כלל להשתמש במחשב[451].

ב.      חיפושים אחרי המכנסיים והסכין 

(1)    עוד  ביום 11.12.06, בו סיפר הנאשם לראשונה כי השליך את המכנסיים בהם עבד ביום הרצח לפח שליד ביתו, חיפשה המשטרה בפח, אולם לא מצאה שם את השקית ובה המכנסיים[452].

(2)    בהמשך, ולאחר שחזר בו הנאשם מהודאתו, קיבלה  המשטרה החלטה לערוך סריקה יסודית של אתר האשפה "תאנים", אשר אליו מפונה האשפה של קצרין, תוך הוצאת צו להפסקת העבודות באתר למשך שבועיים, וסריקת  האשפה במשך ימים ארוכים על ידי  עשרות שוטרים, פעולה שעלותה מאות אלפי שקלים, שחיפשו מכנסיים כחולים או מכנסי ג'ינס, ופרטי לבוש הנראים כמוכתמים בדם[453].

(3)    כל הפריטים אשר נחשדו כמוכתמים בדם נבדקו בדיקה ראשונית לזיהוי דם, ואלה שהפיקו תוצאה חיובית צולמו ונשלחו לבדיקה במכון לרפואה משפטית[454].  אף אחד מפרטי הלבוש הנ"ל לא הכיל ד.נ.א הומני בכמות מספקת (אם בכלל) להפקת פרופיל גנטי[455].

(4)    לאור גירסת הנאשם כי השליך את שברי הסכין לערימת פסולת בניין שהצטברה ליד המקלט, ביררו החוקרים עם הקבלן דעי את מקום השלכת פסולת הבניין, במזבלה העירונית, וניסו לחפש שם  -  אולם במקום התברר כי הפסולת פוזרה ונקברה ע"י טרקטורים ולא ניתן למצוא דבר. בנוסף, פירקה המשטרה את מרצפות הקרמיקה שהתקין הנאשם במקלט 2, וערכה חיפוש ברצפות שהתקבלו באמצעות גלאי מתכות, ללא ממצאים[456].

(5)    נוכח גירסת הנאשם בפני המדובב כי קבר את המכנסיים והסכין במקום בו שופכים בטון ועל כן המשטרה לא תמצא אותם לעולם[457], ביקרה המשטרה במספר אתרים ברחבי קצרין בהם יצקו בטון בתקופה שמיום הרצח ועד יום מעצר הנאשם, וביררה עם האחראים שם האם יתכן שנקבר חפץ כלשהו בבטון. גם זאת ללא תוצאות[458]. עם זאת  -  התגלה ממצא מעניין, כי באחד האתרים, הסמוך לתחנת המשטרה בקצרין (ולבית הספר נופי גולן – הצמוד לה) מועסק כקבלן חברו של הנאשם, מלישב פנוביץ', אשר עמו ניהל הנאשם ביום הרצח בסמוך לשעה 19:00 שיחת טלפון ממושכת. פנוביץ' סיפר למשטרה כי יצק בטון באתר למחרת הרצח, ביום 7.12.06[459] .

 

 

 

ג.      חקירת בני משפחה בעניין המניע

(1)    בעקבות סיפורו של הנאשם למדובב ולחוקרים, כי כשמונה שנים לפני הארוע תקף באכזריות את אחיו הצעיר (שבר על גופו מחבט טניס, גרם לו להשתין דם ועוד), ולאחר מכן לא זכר את הארוע, חקרה המשטרה את בני משפחתו של הנאשם.

(2)    אחיו של הנאשם – איגור אברס, אישר את הסיפור[460].

(3)    לעומת זאת, אמו של הנאשם, נינה אברס, טענה בהודעתה[461] כי לא ידוע לה דבר אודות מקרה בו הנאשם הרביץ חזק לאיגור וכי אף אחד מהשניים לא סיפר לה על המקרה. כמו כן טענה כי לא ידוע לה על איבודי זיכרון של הנאשם בילדותו.

(4)    בעדותם בבית המשפט, שינו השניים ואף הנאשם את סיפוריהם במטרה להתאימם זה לזה, כפי שנראה בהמשך סיכומים אלה (בפרק הדן בראיות המחזקות).

(5)    נקודה נוספת שניסתה המשטרה לבדוק, היא סיפורו של הנאשם בחקירתו מיום 21.12.06, אודות ההתעללות המינית שעבר בילדותו. אולגה, אשתו של הנאשם, נחקרה ומסרה כי הנאשם או אמו לא סיפרו לה כי עבר התעללות מינית. עם זאת,  הנאשם סיפר לה כי בילדותו הועבר לבית ספר מיוחד בשל קשיי דיבור מהם סבל (הנאשם קשר זאת בחקירתו לטראומה שסבל ממנה עקב ההתעללות המינית)[462].

ד.      בדיקת הטענה בדבר המנעול השבור בתא 2

(1)    כפי שצוין לעיל, הנאשם מסר בשחזור כי נעל את דלת תא מס' 2 מבפנים, ובחקירתו מיום 26.12.06, טען כי אמר כך, מכיוון שבמהלך השחזור, ראה במראה את צידה החיצוני של דלת תא מס'2 והבחין בכך שחלק מהמנעול שבור, ובהמשך טען כי ראה את צידה החיצוני של דלת תא מס' 1 והבחין שם כי המנעול שבור, ומכאן הסיק  כי זה המצב בכל הדלתות בשרותי הבנות (וביניהן בתא 2) לעומת דלתות שרותי הבנים, שניתנות לנעילה מבחוץ[463].

(2)    המשטרה ידעה בפועל, מדיווח המחלצים, כי אכן, חלק מלשונית המנעול בתא מס'2 היה שבור, מה שלא איפשר למחלצים לפתוח מבחוץ את דלת התא וחייב אותם לפרוץ אותה באמצעות פלייר[464]. הדלת השבורה צולמה ונתפסה ע"י המשטרה[465].

(3)    ידיעת הנאשם אודות הדלת השבורה היוותה  איפוא פרט חקירה מוכמן. החוקרים פעלו לבדוק את טענת הנאשם, האם יתכן שפרט זה נודע לו במהלך השחזור, הבדיקות (שכללו צילום הדלתות ופירוקן[466] וכן ניסוי מצולם בהשתתפות שוטרים שניסו לבדוק את האפשרות לראות במראה את מנעולי הדלתות[467]) הוכיחו חד משמעית כי הנאשם משקר, וכי לא היתה כל דרך בה יכול היה לגלות במהלך השחזור כי המנעול שבור.

ה.     דם בשרותי הבנים

(1)    כזכור, הנאשם טען בחקירתו שלפני ההודיה כי בסביבות השעה 14:00 נכנס לשרותי הבנים וראה שם טיפות דם על רצפת התא הראשון. במסגרת ההודיה, טען כי טיפות אלה טפטפו למעשה מידיו או מהסכין והוא לא הבחין בכך ולא ניקה אותן.

(2)    עוד למחרת יום הרצח, בטרם נחקר הנאשם, התקבל דיווח מעובד הניקיון – ויקטור קולסניקוב, כי ביום הרצח ראה וניקה מס' טיפות דם על הרצפה ועל האסלה בשרותי הבנים. ויקטור הוביל דווקא לתא השני ולא הראשון כפי שטען הנאשם[468].

(3)    המשטרה יצאה לשרותי הבנים יחד עם ויקטור ביום 8.12.06 (יומיים לאחר הרצח)[469], אולם לא מצאה דם במקום עליו הצביע (כאמור, ויקטור מסר שניקה אותו). נדגמו מס' כתמים זעירים החשודים כדם על קירות התא.

(4)    בבדיקות מעבדה לדגימות הסתבר כי אין מדובר בדם אלא בחומר הומני אחר, אשר הד.נ.א שהופק ממנו היה תערובת של שני פרטים ממין זכר (אופייני לשרותי בנים), שלא זוהו[470].

ו.       בדיקת טענות מול הרופא המשפטי

במהלך חקירת הנאשם נשלחו למכון לרפואה משפטית סכינים שנתפסו ממנו, וביניהן הסכין היפנית שעמה עבד ביום הרצח, ואשר לפי הודאתו שימשה לרצח המנוחה. הרופא המשפטי ד"ר זייצב קבע בחוות דעת משלימה לאחר בדיקת הסכינים, כי להבים של סכינים יפניים יכלו לגרום לפצעי החתך בגוף המנוחה[471].

נושאים נוספים אשר נבדקו מול הפתולוג יידונו בהמשך.

 

11.  עקבות הנעליים

נושא עקבות הנעליים הוא בעל חשיבות ראייתית רבה בתיק זה, ואנו נייחד לו מקום של כבוד בעת הדיון בתוספות הראייתיות. בשלב זה, נתייחס לנושא גילוי העקבות בעיקר מן ההיבט העובדתי והכרונולוגי ברצף החקירתי, ופעולות החקירה שבוצעו.

א.           עקבות שהתגלו בזירה והשוואתן לנעלי המחלצים

(1)    כבר בעת בדיקות הזירה בליל הרצח, נצפו ותועדו ע"י אנשי המעבדה הניידת בזירה מס' עקבות נעליים, חלקן בדם, הן בתוך התא בו נמצאה המנוחה, והן על רצפת קומפלקס השרותים[472].

(2)    בשל ריבוי הנכנסים והיוצאים מהזירה בשלבים הראשונים של גילוי הגופה ועד לסגירתה המוחלטת של הזירה ע"י גורמים מוסמכים,  שכללו את המחפשים שגילו את הגופה, אזרחים שנכחו בבית הספר, הצוותים הרפואיים, והשוטרים  הראשונים שהגיעו למקום (שיכונו להלן כולם יחד: "המחלצים")[473], היתה הנחת העבודה כי מן הסתם, שייכות חלק מן העקבות לאותם מחלצים, אשר נכנסו לתא, דרכו בדמה של המנוחה על רצפתו, ולאחר מכן דרכו במקומות נוספים באיזור השרותים.

(3)    על מנת לאתר ולשלול את עקבות המחלצים,  תפסו החוקרים את נעליהם של המחלצים אשר ידועה היתה נוכחותם בזירה ושלחו אותם להשוואה במעבדת סימנים עם העקבות שנמצאו בזירה[474].

(4)    בבדיקתו של ירון שור ממעבדת סימנים, נמצאה התאמה בין נעלי המחלצים לבין חלק מהעקבות בזירה[475].

ב.      גילוי עקבות נעלי הנאשם על מכנסי המנוחה

(1)    במקביל לנסיונות לשלול את עקבות המחלצים, תפסה המשטרה, במטרה להשוותן לעקבות בזירה, נעליים מחשודים פוטנציאליים אשר עלו בתחילת החקירה[476].  בין אלה נתפסו מן הנאשם ביום 11.12.06, בביתו של ראובן ג'נח, שם השאיר את כלי ובגדי העבודה שלו –  נעלי העבודה מסוג סלמנדר בהן -  כך לגירסתו, עבד בבית הספר ביום הרצח (להלן: "נעלי הסלמנדר")[477]. בהמשך נתפסו בבית הנאשם זוגות נעליים נוספים שהיו ברשותו[478].

(2)    ביום 26.12.06 או 27.12.06 , נקרא ירון שור להתייעצות במעבדת סיבים, לאחר שראש מעבדת סיבים  - אבנר רוזנגרטן, סבר כי הבחין בעקבת נעל על מכנסי הג'ינס של המנוחה. לבקשת שור, הועברו לו ביום 27.12.06 צילומי המכנסיים ובהמשך המכנסיים עצמן[479].

(3)    בבדיקה ראשונית של צילום חלק המכנסיים, גילה עליהן שור לכאורה עקבת נעל. העקבה לא תאמה אף אחד מזוגות נעלי החשודים והמחלצים (בג"חים – בעלי גישה חופשית לזירה), אשר היו באותה עת במעבדת סימנים. שור שאל האם נתפסו בתיק נעליים נוספות שלא הועברו לבדיקתו, ובמענה הועבר  אליו מהמכון לרפואה משפטית צילום של נעלי הסלמנדר[480], וביום 31.12.06 – הועברו אליו לראשונה נעלי הסלמנדר עצמן[481].

(4)    בהשוואה ראשונית (שנערכה באמצעות הטבעת נסיון מאחת הנעליים) –  התגלתה, לכאורה, התאמה סוגית בין נעלי הסלמנדר לעקבות שעל המכנס. הנעליים הוחזרו למכון לרפואה משפטית למיצוי בדיקות ד.נ.א[482]. דיון מפורט בממצאים בבדיקת הנעליים ומשמעותם יתקיים בהמשך. נציין כבר עתה, כי לא נמצאו על הנעליים דם או ד.נ.א של המנוחה, אולם התקבלה תגובה חיובית במספר מקומות ל"בלוסטאר", חומר המגיב בין היתר לדם סמוי ולחומרי ניקוי[483].

(5)    ביום 2.1.07 הוחזרו הנעליים למעבדת סימנים[484],  שם המשיך שור בבדיקות יסודיות להשוואת עקבות הנעליים לעקבות על מכנסי המנוחה.

(6)    ביום 3.1.07 שלח שור לצוות החקירה "דוח ראשוני"[485] על פיו מצא על המכנסיים שתי עקבות נעליים המתאימות בגודל ובדגם לנעלי הסלמנדר, וכי "אפשרי" שנעלי הנאשם הותירו את העקבות. מועד זה או בסמוך לו, בו נודע לצוות החקירה על ההתאמה בין נעלי הנאשם לבין העקבות, כמו גם מועד גילוי העקבות על הג'ינס – מאוחרים שניהם בשבוע ומעלה לשחזור שערך הנאשם – ובו הדגים כיצד טיפס על האסלה וקפץ מהתא -  תוך שהוא דורך בפועל, במקום בו היו בזמן אמת רגלי המנוחה הלבושה באותם מכנסי ג'ינס – מבלי שאיש בצוות החקירה ידע כי אכן שם דרכו רגלי הרוצח!

(7)    יצויין כי עם קבלת הדוח הראשוני על גילוי עקבות הנעל על המכנסיים, פנתה המשטרה מיידית להוצאת צו איסור פרסום על הראיה החדשה, אשר היה בתוקפו עד לסיום חקירת הנאשם והצגת הראיה בפניו[486].

(8)    לאחר כתיבת הדוח הראשוני, המשיך ירון שור בבדיקות והשוואות, במהלכן גילה עקבות נוספות וסימנים נוספים התואמים בין העקבות לבין הנעל. בתאריך 21.6.07 הוגשה חוות דעתו הסופית, בה הצביע על לא פחות משש עקבות  - של הנעל השמאלית והימנית, על המכנס השמאלי והימני, אשר התאימו לסוליות נעלי הסלמנדר – בגודל, בדגם, וחלקן גם בסימנים ייחודיים. מסקנתו הסופית של שור היתה כי קיימת "סבירות גבוהה מאוד" כי נעלי הסלמנדר של הנאשם הן שהותירו את העקבות על מכנסי הג'ינס של המנוחה[487].

לדיון מפורט בנושא מסקנותיו של שור, עדותו בבית המשפט, וחוות הדעת הנגדית מטעם ההגנה -  בהמשך, בפרק העוסק בראיות המחזקות.

ג.      חקירת הנאשם בעניין הנעליים (מ"ט 5/07[488]) 

(1)    בתאריך 9.1.07 נחקר הנאשם שוב, לאחר שלידי צוות החקירה הגיעה חוות דעתו הראשונית של שור  על ההתאמה בין נעלי הסלמנדר לעקבות על מכנסי המנוחה. החוקרים רצו לקבל גירסת הנאשם לממצא זה, וכן לוודא, כי אכן הוא מאשר שנעלי הסלמנדר הן אלה שבהן עבד ביום הרצח. על מנת שלא למקד את תשומת ליבו דווקא לנעליים, הציג לו סשה בחקירה זו, סדרת תמונות של כל הבגדים והחפצים שנתפסו ממנו, וביקש ממנו  להתייחס אליהן[489]. הנאשם מסרב תחילה ומבקש לחזור לתא ושלא להפריע לו עד שיתפסו את הרוצח, אולם בהמשך הוא מתרצה, מביט בתמונות, מזהה את הפריטים ומציין מה השימוש שעשה בכל אחד מהם.

(2)    כאשר מגיע החוקר לתמונת נעלי הסלמנדר, מוסר הנאשם כי אלה נעליו, בהן עבד ביום הרצח, וכי הן נתפסו אצל ראובן[490].

(3)    בסיום הצגת המוצגים, שואל סשה את הנאשם מה תגובתו לכך שעקבות נעליו נמצאו בקומה השניה של בית הספר. הנאשם משיב כי ביום הרצח לא היה בקומה השניה, אך היה בה בנעלי העבודה כשבוע לפני הרצח[491].

(4)    בהמשך מודיע סשה לנאשם כי עקבות נעלי העבודה שלו נמצאו בתוך שרותי הנשים. הנאשם משיב כי זה לא יתכן, משום שמעולם לא היה בשרותי הנשים עד לשחזור. סשה ממשיך ומודיע לנאשם כי עקבות נעליו נמצאו על גופת המנוחה  -  על בגדיה, ביום הרצח. הנאשם משיב שמדובר בשקר, ועומד על כך שלא רצח את המנוחה, וכי ביום הרצח הנעליים היו עליו כל היום ולא הוריד אותן או נתן אותן לאיש[492]. לשאלת סשה משיב הנאשם כי מדובר בנעליים מסוג סלמנדר, אותן קיבל מחמו לפני כשלושה חודשים וכי אלה נעליים נפוצות ברוסיה[493].

ד.      פעולות חקירה לבירור נדירות נעלי הסלמנדר בישראל

(1)    עם גילוי ההתאמה הראשונית בין נעלי הסלמנדר לעקבות על הג'ינס, אשר היתה התאמה "סוגית" בלבד באותו שלב, ראה שור רלוונטיות – לצורך מסקנותיו בעניין הסבירות כי הנאשם הוא שהותיר את העקבות, לשאלה עד כמה נפוצה הנעל בישראל[494].

(2)    מתוצאות הבדיקות היסודיות והמקיפות שערכה המשטרה, שכללו: סקר בעשרות חנויות נעליים באיזור הצפון[495],  חקירת יבואן נעלי גלי בישראל (אשר ייבאו בעבר משלוח יחיד של נעלי סלמנדר)[496] , תכתובת עם מנהל חברת סלמנדר בגרמניה[497], וסקר נוסף בין שוטרים[498], הוברר בצורה חד משמעית כי המדובר בנעליים נדירות ביותר, אשר אינן מיוצרות עוד בכלל, אינן נמכרות בישראל, ומצויות, אם בכלל, בידי אנשים בודדים, אשר הביאו אותן באופן אישי ממדינות חבר העמים.

 

 

 

ה.     פעולות חקירה בעניין העקבות הנוספות

(1)    גם לאחר ההשוואה לכל הנעליים שנתפסו מהמחלצים, מחשודים פוטנציאליים ומהנאשם, נותרו, הן בתוך התא והן מחוצה לו – עקבות שונות אשר לא תאמו לאף אחת מהנעליים שהתקבלו לבדיקה[499].

(2)    בין אלה, התגלתה עקבת נעל חלקית בדם על מכסה האסלה, לצד גופת המנוחה, וסימנים נוספים, הדומים לה במידת מה, על מכסה הניאגרה ועל הקיר שבין תא 2 לתא 3[500]. ירון שור התרשם בבדיקתו, כי "כנראה" מדובר בעקבות של אותה נעל, השונה מכל הנעליים שהתקבלו לבדיקה, ומהעקבות על מכנסי המנוחה[501].

(3)    החוקרים עשו מאמץ להגיע לכל המחלצים והנוכחים בזירה בערב גילוי הגופה, לתפוס נעליים ולערוך עמם שחזורים של מסלולי כניסתם ויציאתם לתא, אולם לא הצליחו לוודא כי אכן אותרו ונחקרו כל המחלצים והנוכחים בזירה בעת גילוי הגופה, או כי הנעליים שנמסרו על ידם הן אכן אלה שנעלו בליל הארוע[502].

(4)    בנסיון לבדוק האם אכן מדובר בעקבות אדם שיצא מהתא, ערכה המשטרה ניסוי מצולם בו התבקש שוטר לטפס החוצה מהתא תוך דריכה על העקבות הבלתי מזוהות. ניסוי זה זכה להצלחה חלקית, כאשר המשתתפים בו העידו כי הפעולה היתה קשה לביצוע גם לאדם חזק פיזית[503].

(5)    בדיקה נוספת – ניסתה לדמות את האפשרות כי הרצח בוצע על ידי שני אנשים יחד, כאשר אחד מהם עלה על מכנסי המנוחה וקפץ דרך הדלת (באופן המתאים לשחזור של הנאשם ולעקבות נעליו על הג'ינס), והשני יצא בטיפוס על האסלה והקיר לפי מסלול הנעליים הלא מזוהות. ניסוי זה הוכיח כי בשל מידותיו הקטנות של התא והצפיפות בו, מדובר בתרחיש בלתי אפשרי[504].

(6)    ממצאים אלה הובילו את החקירה למבוי סתום בעניין העקבות הנוספות, נלקחו בחשבון מספר תרחישים אפשריים שלא נשללו  -ביניהם כי מדובר במחלץ שלא אותר, אדם עלום שנכנס ויצא מהתא לאחר הרצח, ואפילו כי הנאשם עצמו שב לזירה בנעליים אחרות[505]. למשמעות ממצאים ואפשרויות אלה נתייחס בהמשך בעת הדיון האם קיימות ראיות המעוררות ספק סביר באשמת הנאשם. נציין כבר עתה כי לדעתנו – אף אחד מהתרחישים המסתברים אינו מעורר ספק כזה.

12.  הקיסם במנעול המקלט

ראיה נוספת אשר התגלתה באקראי, ועשויה להיות רלוונטית, הינה פרשת הקיסם במנעול.

א.     כמתואר בראשית פרק זה, במהלך החיפושים אחר המנוחה, הגיעו אב הבית קובי סמברנו, ואב הבית של המתנ"ס מאיר אמסלם למקלט 2, אולם לא הצליחו לפתוח את מנעול הדלת הראשית של המקלט, שהיתה נעולה, במפתח המסטר שבידיהם והם נאלצו לפרוץ אותו. לאחר חיפוש קצר אחר המנוחה, עזבו את המקום. ארוע זה התרחש לפי הערכה בסביבות השעה 18:00[506].

ב.      מחקירת הנאשם התברר, כי הוא סיים עבודתו ביום הרצח במקלט 2 ועזב את בית הספר בסביבות השעה 17:30, כאשר הוא השאיר במקלט את התיק ובו בגדיו, נעליו וכלי העבודה שלו, לדבריו  - מכיוון שאשתו אולגה לא יכלה לבוא ברכב להסיעו הביתה עם הציוד הכבד בסיום העבודה בבית הספר. הנאשם מסר בחקירותיו כי למחרת יום הרצח בא לבית הספר כדי לקחת את התיק, אולם לא הצליח בכך בגלל סגירת האגף שבו היה המקלט, ועל כן שב לבית הספר ביום ששי, לקח את התיק, ובמהלך סוף השבוע השליך את המכנסיים לזבל וכיבס את שאר הבגדים שהיו בתיק[507].

ג.      עובדת התקלה במנעול התבררה לחוקרים מפי סמברנו רק בעת ביקור בבית הספר וחקירתו של סמברנו בנושא אחר ביום 24.12.06[508]. החוקרים תפסו את המנעול השבור [509]וכאשר פירקו אותו,  התגלה בתוכו חפץ זר (גפרור או קיסם עץ)  אשר הוחדר לתוך המנעול כנראה לאחר שננעל  - במטרה למנוע את פתיחתו[510]. גילוי זה עורר חשד כי הנאשם, אשר סיים עבודתו במקלט זמן קצר לפני גילוי החבלה במנעול, ואשר השאיר במקלט חפצים יקרי הערך (ויתכן שגם מגואלים בדם), הוא שחיבל במנעול במטרה למנוע כניסה למקלט.

ד.      מהחקירה עלה כי בנוסף לנאשם השתמשו במקלט 2 חלק מעובדי הנקיון בבית הספר, אשר נהגו לאחסן ציוד בחדר פנימי במקלט, וחלקם החזיק במפתח לדלת המקלט הראשית. כל עובדי הנקיון נחקרו ושללו כי נעלו את דלת המקלט ביום הרצח או החדירו לתוכה דבר מה[511].

ה.     חקירת הנאשם בעניין המנעול – (מ"ט 10/07[512])

בתאריך 11.1.07 נחקר הנאשם שוב, בפעם האחרונה, ע"י סשה ויורם, לאור הממצאים שהתגלו בעניין המנעול.  הנאשם מסרב לחתום על האזהרה וטוען כי אינו רוצה כלום, אולם בהמשך מסכים לענות לשאלות[513].

הוא מסר כי ביום הרצח סיים לעבוד בשעה 17:30, וכי הוא אינו זוכר האם סגר את דלת המקלט אחריו, אולם בכל מקרה לא נעל אותה אלא רק תלה את הידית. הנאשם טען כי לא היה לו מפתח למקלט 2, וכי המנעול היה פתוח כל הזמן, לא ניתן לנעול אותו ללא מפתח, וכשהיה הולך הביתה היה תולה אותו כאילו הוא סגור[514]. הנאשם ציין כי ביום הרצח לקח מאב הבית מיכאל מפתח למקלט מס'4 והחזירו, וכי לא ידוע לו אם מפתח זה פותח את כל המקלטים. הוא לא ידע להסביר מדוע אנשי התחזוקה אינם זוכרים את סיפורו[515].

החוקרים הטיחו בנאשם כי מישהו חיבל במנעול ביום הרצח והחדיר לתוכו גפרור או קיסם, ושואלים אותו האם הוא עשה זאת. הנאשם הכחיש[516].

13.  תפיסת מוצגים נוספים ובדיקות מעבדה ותוצאותיהן

במהלך החקירה תפסה המשטרה מאות מוצגים -   מגופת המנוחה, בזירת הרצח וסביבה, בחיפושים ברחבי בית הספר, סביב בית הספר, ובכל רחבי קצרין לרבות ממכולת זבל הסמוכה לבית הספר, ומאתר הפסולת תאנים כמצויין לעיל[517]. בנוסף, נערכו מס' חיפושים בבית הנאשם ובבית מעבידו החדש ראובן, ונתפסו חפציו של הנאשם, בגדיו, כלי העבודה שלו ועוד, כאשר החיפושים הונחו גם מהגירסאות שמסר הנאשם לעניין הבגדים שלבש ביום הרצח, הנעליים שנעל, כלי העבודה וכו'[518].

כפי שצויין לעיל, במהלך החקירה ניטלו טביעות אצבע ממאות נחקרים, ודגימות ד.נ.א מנחקרים רבים, וכן נתפסו מהם בגדים ונעליים. כל המוצגים שנתפסו נשלחו לבדיקות במעבדות השונות בנסיון לבדוק את הקשר בין המוצגים בזירה לבין חשודים פוטנציאליים ואת הקשר בין המוצגים שנתפסו מחוץ לזירה לרצח ולמנוחה.

המומחית ד"ר מיה פרוינד מהמעבדה הביולוגית במכון לרפואה משפטית, אשר בדקה את המוצגים לזיהוי דם וד.נ.א, העידה כי מס' המוצגים  שנתפסו בתיק זה היה גבוה באופן יוצא דופן, וכי באופן חריג לעומת תיקי רצח אחרים, נדרשה ע"י צוות החקירה לבדוק כמעט את כולם[519]. גם ראש הצח"מ יורם אזולאי ואבי שי קצין האח"מ המחוזי העידו כי בתיק זה נדרשה המשטרה בהיקף כוחות גדול לתפיסה ובדיקה של מוצגים רבים, ופעלה תוך שיתוף פעולה בין המעבדות השונות, אשר אנשיהן אף הגיעו לזירה ולבית הספר פעמים אחדות[520].

מיה פרוינד אף העידה על תהליכי הבדיקה לזיהוי דם וד.נ.א שכללו בדיקה חזותית, בדיקה ביוכימית למוצגים אשר עליהם כתמים חשודים כדם, בדיקת "בלוסטאר" לזיהוי דם סמוי במוצגים שלא נראו עליהם כתמים כאלה, ובהמשך  -  בדיקה לזיהוי וכימות ד.נ.א הומני, הפקת פרופיל ד.נ.א מהמוצגים אשר בהם זוהה ד.נ.א הומני, והשוואתו לדגימות מהמאגר ומחשודים שנטלו מהם דגימות בתיק זה[521].

בנוסף, נשלחו מוצגים למעבדות סיבים (כולל שערות)[522], סימנים (השוואת עקבות נעליים[523]), ולפיתוח והשוואת טביעות אצבע (טביעות שנלקחו מהזירה, מבית הספר, מנחקרים שונים ומאתרים שונים ברחבי קצרין)[524].

במקרים מסויימים, כאשר לא ניתן היה להגיע לתוצאות באמצעים העומדים לרשות המשטרה בישראל, או כאשר התקבלו תוצאות ברמה גבולית, נשלחו מוצגים לבדיקה במעבדות בחו"ל, בעלות של אלפי דולרים[525].

על מנת להקל על בית המשפט הנכבד להתמצא בשפע דוחות התפיסה וחוות דעת המומחה שהוגשו בפניו, ולחבר בין המוצגים שנתפסו לתוצאות בדיקתם, ועל מנת שלא להלאות ולהכביר מילים בסיכומים אלה,  ריכזו ב"כ המאשימה את הנתונים הנוגעים למוצגים ולבדיקות המעבדה בטבלה, המצורפת  כנספח לסיכומים אלה[526].

בשלב זה מופנה כב' בית המשפט באופן כללי לנתונים בטבלה. לאורך הסיכומים, נפנה את בית המשפט הנכבד למוצגים ספציפיים בעלי חשיבות וחוות הדעת שניתנו לגביהם, לפי העניין.

14.  בדיקת כיווני חקירה חלופיים

גם במהלך חקירת הנאשם, ואף לאחר הודייתו ברצח (וחזרתו מהודיה), המשיכה המשטרה, במקביל, לחקור כיווני חקירה חלופיים אשר עלו במהלך החקירה. הדברים נעשו לא רק כמקובל בתיקי חקירה אחרים  - לחקור כיוונים מרכזיים העולים מחומר הראיות, אלא, לאור הנסיבות המיוחדות והעניין הציבורי הרב שעורר התיק, הרבה מעבר לכך.

יורם העיד, כי גם לאחר שהודיית הנאשם וראיות התומכות באשמתו היו בפני צוות החקירה, המשיכו בבדיקת הכיוונים החלופיים על מנת "לסגור פינות", ובמיוחד נוכח טענות שכבר החלו לעלות בשלב זה בתקשורת ומפי משפחת המנוחה (לפיהן כביכול "ננעלה" המשטרה על כיוון אחד ונמנעה מלבדוק אחרים)[527]

גם אבי שי העיד לעניין השפעת הנסיבות והאופי המיוחד של תיק זה על בדיקת כיווני החקירה הנוספים:  כי בשל הנסיבות מיוחדות של תיק זה, שכללו את הסיקור התקשורתי יוצא הדופן, מעורבות  עורכי דין ומומחים למיניהם מטעם משפחת המנוחה, וחרושת השמועות שהשפיעו גם על דמיונם של העדים שנחקרו, ראתה המשטרה להתאמץ ולשלול אפילו כיווני חקירה תאורטיים, אשר בתיקים אחרים לא היו נבדקים כלל[528].

כיווני החקירה שנבדקו ותוצאות בדיקתם יפורטו בפרק שיוחד לכך.

שום כיוון שנבדק -  בין מיוזמת המשטרה ובין על סמך שמועה או עדות זו או אחרת, לא הניב ולו צל קל שבקלים של חשד משמעותי אשר לא הוסר כלפי חשוד כלשהו.

15.  סיכום

סקרנו עד כאן באופן כרונולוגי ככל האפשר את מהלך החקירה, מההודעה על היעלמות המנוחה ועד השלמת החקירה, את מהלך חקירת הנאשם מהיום הראשון ועד היום האחרון, ופרשנו את תמונת הראיות שנאספו -  על קצה המזלג, וככל האפשר מבלי להיכנס לדיון מעמיק בשאלות שהועלו במהלך המשפט.

בפרקים הבאים, נפרט את טיעוני המאשימה בעניין הראיות המהוות בסיס להרשעת הנאשם, תוך דיון בעדויות שנשמעו במשפט, ותוך מתן מענה לטענות ההגנה בכל סוגיה.


ג. הודאות הנאשם

1.     קבילות טכנית של קלטות חקירה

כאמור, הוקלטו חקירותיו של הנאשם מרגע מעצרו, וכן שהותו בתא עם המדובבים  באודיו ובוידאו. לבית המשפט הוגשו דיסקים המהווים העתק נאמן למקור של כל קלטות החקירה והדיבוב, וכן תמלילים, ואלה מהווים הראיה העיקרית לתוכן האמרות (ההכחשות וההודאות) שמסר הנאשם, כפי שפורט בפרק הכרונולוגיה לעיל. חלק מהאמרות תועדו אף בכתב, בהודעות או בדוחות, אולם אלה מהווים ראיה משנית להקלטה.

בהתאם לדיני הראיות –  על הקלטה לעמוד בשני מבחנים על מנת שתהא קבילה: מבחן  טכני של אמינות ומהימנות סרט ההקלטה בתור שכזה, ומבחן מהותי  - הבודק אם נתמלאו תנאי קבילותו של התוכן המוקלט.

בטרם נקיים דיון בטענות ההגנה המהותיות  נגד הודאות הנאשם, נתייחס לנושא קבילותן הטכנית  של קלטות החקירה אשר הוגשו לבית המשפט.

א.     הקלטות שבמחלוקת

ההגנה הסכימה, במהלך פרשת התביעה, להגשת כל קלטות החקירה באמצעות החוקרים או באמצעות אנשי המעקב הטכני (להלן: "מ"ט") של המשטרה, ולא הסתייגה מקבילותן הטכנית. בנוסף, הסכים הסניגור במסגרת מסמך ההסכמות  שהוגש לבית המשפט[529] , להגשת כל קלטות החקירה והמדובב מבלי להעיד את המקליטים ומבלי לחלוק על הקבילות הטכנית.

למרות זאת, הוגשה במהלך פרשת ההגנה, חוות דעתו של המומחה דורון בלדינגר (להלן: "בלדינגר")[530], אשר כפי שיפורט להלן, העלה טענות בדבר עריכה, בישול וליקויים נוספים בחלק מקלטות החקירה אשר נבדקו על ידו. בעקבות חוות הדעת ועדות בלדינגר, זימנה התביעה לעדות הזמה מומחה מטעמה -   פקד אלן צ'ייקובסקי (להלן: "צ'ייקובסקי"), אשר ערך חוות דעת נגדית[531], וכן את איש המ"ט אבי אלוש.

לא נבקש "לתפוס" את ההגנה בהסכמתה הראשונית לעניין אותן קלטות אשר לגביהן הועלו בהמשך טענות ע"י בלדינגר. לעומת זאת מצאנו להבהיר, כי הסכמות אלה מחייבות לגבי כל קלטות החקירה, אשר לגביהן לא הועלתה הסתייגות כלשהי בחוות דעתו של בלדינגר, ועל כן יש לקבוע כי אין מחלוקת על קבילותן[532].

מסגרת הדיון כאן, כעולה מן האמור לעיל, היא  לגבי הקלטות נשוא חוות דעתו של בלדינגר בלבד. כמו כן – מעבר להפרכת הליקויים הנטענים בחוות דעתו של בלדינגר, תקפה הסכמת הסניגור לקבילות הטכנית גם לאותן קלטות הנזכרות בחוות הדעת, ולא מוטל על המאשימה להוכיח את כל תנאי הקבילות הטכנית אשר לא נטען מפורשות להפרתם.

ב.      טענות מומחה ההגנה  - כללי

(1)    מומחה ההגנה בלדינגר, אשר הציג עצמו כ"מומחה וידאו וסאונד לתחום החקירות והמשפט הפלילי"[533], העתיק לבקשת הסניגור במשרדי ימ"ר גליל, בנוכחות איש משטרה, את קלטת הוידאו המקורית של מ"ט 172/06(3)[534], באמצעות ציוד ועל גבי  דיסק אותם הביא עמו[535]. ובדק את הדיסק באולפן שברשותו.

(2)    בעקבות ממצאיו מבדיקת קלטת מ"ט 172/06(3) לעיל, נתבקש  בלדינגר ע"י הסניגור לחוות דעתו גם בעניין קלטות 120/06, 119/06, 167/06, 166/06, 160/06.

(3)    בלדינגר הבהיר בעדותו, כי לגבי כל שאר הקלטות לעיל, הוא לא בדק ולא נתבקש לבדוק את קלטות המקור, אלא הסתפק בבדיקת העותקים שקיבלה ההגנה מהמשטרה, וזאת למרות שאינו חולק על יתרונה של בדיקת קלטת המקור[536].  כאשר נשאל מדוע, לאחר שגילה "בישולים" איומים ונוראים, לטענתו, בקלטת אחת, לא עמד על בדיקת המקור גם בשאר הקלטות, השיב בלדינגר כי הוא לא נתבקש לעשות זאת, וכי זה "לא עלה"[537].

(4)    על סמך בדיקות אלה, הגיע בלדינגר למסקנות, אשר תמציתן – כעולה מסיכום חוות דעתו[538], הינה כי ישנם "ליקויים רבים" בדרך ההתנהלות הטכנית של המשטרה בהקלטת קלטות חקירה, בשיטת ההקלטה המבוססת על שמע נפרד ווידאו נפרד, בהימצאות הפסקות אודיו בקלטות, חיתוכים שונים בוידאו, באיכות התמונה, טשטוש וסילוף זמנים, דרך מעקב ההקלטות, שימוש במדיות שונות ללא תיעוד מדוייק, ואף בעצם השימוש במדיות אנלוגיות בעידן הדיגיטלי.

ג.      טענות המאשימה – כללי

(1)    מעדותו של איש המ"ט של ימ"ר גליל, האחראי להתקנת ההקלטות בתיק, עלה כי עד לסוף שנת 2006 השתמשה היחידה בהקלטות  אנלוגיות, ואילו החל מתחילת 2007 (מועד המתרחש באמצע החקירה בתיק זה), עברה לשיטה ומכשור דיגיטלי של הקלטה על דיסקים[539]. יצויין כי כל ההקלטות שאליהן מתייחסות טענות ההגנה הן משנת 2006, וכולן למעט אחת[540] אנלוגיות.

(2)    שיטת ההקלטה האנלוגית בחדרי החקירות, כפי שעלה מעדות אלוש פעלה כדלקמן:

"בחדר החקירה יש מצלמה ומיקרופון נפרדים שמועברים לחדר הבקרה, השמע נכנס לטייפ הקלטה לצורך הפקה של קלטת שמע, שממנה אנחנו מתמללים והוידאו נכנס לתוך הוידאו. מהטייפ מועבר השמע לוידאו כך שאין שום עריכה, שום דיליי ושום משהו בסגנון. זה אחד לאחד בלי שום הפרעות באמצע."[541]

 

אלוש הסביר כי השוטר היושב בחדר הבקרה מפעיל את הטייפ ואת הוידאו ואילו ההתאמה ביניהם נעשית אוטומטית ללא מגע יד אדם. בשל העובדה כי השמע מגיע לוידאו דרך טייפ האודיו, הרי שכאשר מופסקת הקלטת האודיו לצורך החלפת קלטת אודיו (שאורכה 90  או 100 דקות, לעומת קלטת הוידאו שאורכה  3 שעות) או החלפת צד בקלטת, אין מגיע שמע למכשיר הוידאו, ועל כן מתקבלת הפסקת אודיו של כמה שניות בעוד שהתמונה ממשיכה להיות מוקלטת ללא שמע[542].

(3)    המאשימה אינה חולקת על כך כי בקלטות קיימות הפסקות שמע במקומות עליהם הצביע בלדינגר בחוות דעתו. לטענת המאשימה, נובעות מרבית הפסקות השמע בקלטות, מהחלפת קלטת או צד של קלטות האודיו. הפסקות אחרות ארעו מסיבות טכניות, טעות אנוש, או מן העובדה כי בחדר לא התרחשה חקירה המחייבת הקלטה על פי חוק, ובכל מקרה – נעשו בתום לב וללא כוונת זדון להימנע מתיעוד קטע חקירה.

(4)    בשום מקרה, לא נמחקו בדיעבד קטעים מוקלטים ולא נעשתה עריכה של אף אחת מהקלטות בתיק. כל קלטות המקור נשמרו כדין ולא נערכו בהן כל שינויים.

(5)    לא נעשה כל שיבוש או טשטוש מכוון של זמני החקירה. אכן, במרבית קלטות החקירה לא ניתן לראות בבירור את השעה בשעון התלוי בחדר, מסיבות טכניות הקשורות בזווית הצילום[543]. בחלק מהקלטות לא קיים שעון פנימי במכשיר הוידאו המראה את השעה, ובאחרות נראה שעון שאינו מכוייל לשעה הנכונה מסיבות טכניות. רישום זמני החקירה וסוג המדיה ביומן המ"ט ורשימת הקלטות הינו מדוייק ונכון, ואין שחר לטענות בלדינגר לעניין זה.

ד.      הכלל: רק טיפול זדוני בסרט הקלטה יביא לפסילה טכנית

(1)    קדמי מבהיר בספרו, כי אף שלכאורה מציגים תנאי הקבילות הטכנית דרישה נוקשה של הקלטה מעולה שאינה לוקה בפגמים כלשהם, הרי שלא כך פני הדברים הלכה למעשה, והשאלה הינה האם ההקלטה משקפת נאמנה את הארוע. אם תשובה על כך היא בחיוב, הונח היסוד לקבילותה[544].

(2)    מתוקף עקרון זה, קיבלו בתי המשפט כראיה קלטות חסרות. כך למשל: לא נפסלה כראיה הקלטה רק משום שלא כללה את סיום השיחה משום שאזל כוחן של הסוללות, משום שחלקים ממנה היו בלתי ברורים, משום שחלק ממנה נמחק בשל תקלה טכנית,  ואפילו כאשר רצף ההקלטה הופסק במתכוון, על מנת שלא להעמיס על ההקלטה קטעי שיחה בנושאים לא רלוונטיים, או בשל החלטה של המשטרה להקציב להקלטה מראש זמן מדוד. נקבע כי בית המשפט יוכל לקבל גם קטעים שנקטעו בשל החלטה להקליט רק חלק או בשל תקלה, ובלבד שידע כי כך הדבר ויקבלם בתור שכאלה.

(3)    הכלל שנקבע לעניין זה, הוא כי רק טיפול זדוני בהקלטה כדי לשנותה יביא לפסילת סרט ההקלטה כראיה. כל עוד ההשמטה או קטיעת ההקלטה לא היו בגדר תוצאתו של זדון שביקש להוליד עיוות תמונה כהוויתה -  סרט ההקלטה קביל כראיה. בתי המשפט הדגישו כי מדובר רק בטיפול זדוני -  להבדיל מהשמטה ללא כוונה רעה, שיבוש ואפילו השמדה או אובדן סרט הקלטה כתוצאה מרשלנות חמורה. כל אלה אינם פוסלים את ההקלטה כראיה, ומאפשרים את קבילות החלק הניתן לשמיעה ולהבנה. חסרונם של הקטעים שלא הוקלטו עניינו למשקל הראיה[545]

(4)    הלכה פסוקה זו מייתרת  לדעתנו את הדיון בחלק ניכר מטענותיו של בלדינגר. לצורך החלטה בדבר קבילות הקלטות, אין זה רלוונטי האם המשטרה פעלה בתבונה בבחירת שיטת ההקלטה, המדיה, ואפילו אם נפלו ליקויים בתיעוד וכיול השעון. גם עצם העובדה כי בחלק מההקלטות יש הפסקות שמע אינה פוסלת אותן כראיה, ואפילו אם אלה נגרמו כתוצאה מהפעלת שיקול דעת ולא מתקלה טכנית גרידא.  השאלה היחידה העומדת על הפרק היא האם בוצע באיזו מן הקלטות  "טיפול זדוני ומכוון" על ידי החוקרים, שמטרתו -  מחיקת קטע מוקלט במטרה לעוות את התמונה המתקבלת מההקלטה ולהביא לתוצאה מכוונת שבה אין ההקלטה משקפת נאמנה את הארוע שהתרחש.

 

 

ה.     שיקולים כלליים בהערכת חוות דעתו של בלדינגר

(1)    ככלל, נבחנת עדותו של מומחה, כעדות כל עד אחר, ששקילת מהימנותו מסורה לבית המשפט,  במישור המהימנות האישית ובמישור האמינות המקצועית. אין מניעה מלהעלות טענות כנגד קביעותיו המקצועיות של המומחה על מנת לתקוף אותן. בבואו להכריע בין מומחים, מפעיל בית המשפט שיקול דעת שיפוטי, על בסיס הידע המשפטי, נסיון החיים השיפוטי והשכל הישר[546]. נרחיב בנושא השיקולים להכרעה בין מומחים ויישומם במסגרת הדיון בעקבות הנעליים, וכב' בית המשפט מופנה לאמור שם היפה גם לעניין זה.

(2)    לא ראינו להתייחס כאן לשאלת מומחיותו הטכנית של בלדינגר בנושא ההקלטות, ולתהיות נוספות שעוררה עדותו. זאת בעיקר מן הטעם שהמחלוקת העיקרית שלנו עם טענותיו, אינה סביב הממצאים עצמם, אלא סביב המסקנות שהסיק מהם בדבר "בישול קלטות" "ליקויים" וכדומה. במסקנות אלה, אין לו כמומחה כל יתרון על פני בית המשפט[547], ולבית המשפט אף יתרון על פניו  - משום שהוצג בפניו כל חומר הראיות הרלוונטי, שחלקו הגדול לא היה בפני בלדינגר.

(3)    באופן כללי, התאפיינו חוות דעתו ועדותו של בלדינגר בעויינות מגמתית כנגד המשטרה, בהבעות דיעה והתערבות בתחומים החורגים מתחום מומחיותו[548], ומה שחמור מכך – בנטייה "לקפוץ" מקביעות עובדתיות טכניות, למסקנות והשערות מרחיקות לכת ובלתי מבוססות, שאינן נובעות מהנתונים שבפניו, אינן בתחום מומחיותו, ועומדות בסתירה לנתונים שאינם בתחום ידיעתו.

(4)    דוגמה להתנהלותו זו של העד היא התוספת לחוות הדעת שערך בלדינגר בעניין דיסק תמונות מזירת הרצח שהועבר לבדיקתו ע"י הסניגור[549]. בבדיקת הדיסק, גילה בלדינגר כי הוא כולל תיקיה עם תמונות מהזירה, אשר צולמו בליל גילוי הגופה (6.12.06 – 7.12.06), כאשר מתוך 237 תמונות, על פי המספור הרץ, מצויות בתיקיה רק 214 תמונות, שמספריהן אינן רציפים זה לזה, ואילו 23 חסרות.  בלדינגר מצא עוד כי זמני העברת התמונות לתיקיה שבדק היו אחידים. מנתונים אלה הגיע בלדינגר בתוספת לחוות הדעת למסקנה  אחת ויחידה כי: "עולה חד משמעית כי התמונות החסרות לא עברו מלכתחילה אל המחשב במעמד העברת הנתונים, אלא  נמחקו בטרם עת מכרטיס הזיכרון של המצלמה בין התאריכים 7-9.12.06."  הוא אף הוסיף וציין כי "לעניין זה משמעות רבה מאחר ותמונות אינן סתם נמחקות"[550].

בחקירתו הראשית, שלל בלדינגר כל אפשרות אחרת, לרבות זו שהוצגה לו ע"י בית המשפט כי נפלה תקלה בדיסק או בכרטיס הזיכרון, או כי מדובר בתמונות "חשוכות ובלתי מוצלחות"[551]. ואף אישר לשאלת ב"כ המאשימה כי הוא טוען שמישהו העלים את התמונות בזדון![552]

ואולם, בחקירתו הנגדית של בלדינגר, הוא נאלץ להודות כי קיימות עוד אפשרויות לממצא  שמצא: כגון כי התמונות הועברו תחילה למחשב או לקובץ אחר, וממנו, לאחר מחיקה של חלקן, או באמצעות העתקה חלקית (גזור הדבק) לקובץ שנבדק על ידו, ולא ישירות מכרטיס הזיכרון לדיסק שנבדק, כפי שטען בחוות דעתו באופן "חד משמעי".

עד מהרה התברר, כי בשל טעות של הסניגור, קיבל בלדינגר לבדיקה דיסק הכולל קובץ "מעובד" עליו נשמרו רק חלק מהתמונות[553], ולא העתק נאמן למקור של הדיסק המקורי, אשר גם הוא הועבר להגנה ע"י התביעה והוגש לבית המשפט[554], והכולל – הפלא ופלא, את כל 237 התמונות, שהועלמו כביכול בזדון ישירות מכרטיס הזיכרון ועוד לפני 9.12.06 לטענת העד.

ארוע זה חסר משמעות ראייתית כשלעצמו, אולם הוא מוכיח את טענתנו לגבי נטיית העד לקפוץ למסקנות חמורות כנגד המשטרה, ללא בסיס ובהעדר נתונים חיוניים. דוגמאות נוספות לנטען יובאו להלן בעת הדיון בטענות לגופן.

ו.       מ"ט 172/06 (3)[555]

(1)    הרקע להקלטה ונסיבותיה

(1)    המדובר בקלטת הוידאו השלישית אשר הוקלטה במהלך החקירה בה הודה הנאשם בפני החוקרים ביום 19.12.06[556].

(2)    אין חולק, כי הקלטת הקלטת הראשונה (מ"ט 172/06 (1) החלה מתחילת החקירה (בשעה 13:08) וכי החקירה הוקלטה ברציפות באודיו ובוידאו עד לסיום ההקלטה בקלטת  הוידאו השניה (מ"ט 172/06 (2)).

(3)    הקטע המוקלט על שתי הקלטות הראשונות כולל את כל חקירת הנאשם ע"י החוקרים – יורם וסשה, לרבות רישום הודאתו עד תומה. בסיום החקירה הפרונטלית, יצאו החוקרים מהחדר, והנאשם נשאר בחדר בהשגחת שוטרים אחרים (יוסי זמואלסון, אלכס גורודינסקי ובהמשך צוות בילוש), עד ליציאה לשחזור, אשר התעכבה עד לשעה 19:18 (בעקבות הצורך להמתין להגעת החוקר אנטולי מחדרה). ההקלטה על  קלטת 2, הוסיפה לפעול ברציפות במהלך חלק מההמתנה האמורה, והופסקה בשעה 18:22, עם כניסת אחד השוטרים לחדר והכרזתו כי החקירה הסתיימה[557].

(4)     אין מחלוקת, כי לאחר מכן הוסיף הנאשם לשהות בחדר עם הבלשים עד ליציאה לשחזור, כאשר פרק הזמן שבין 18:22 לבין תחילת קלטת 3 אינו מתועד על אף אחת מהקלטות[558].

(5)    לא קיים תיעוד לשעה המדוייקת בה החלה הקלטתה של קלטת 3, אולם מן העובדה שאורך ההקלטה עליה הוא 6:15 דקות, וכי ההקלטה מסתיימת עם יציאת השוטרים והנאשם מהחדר בדרך לשחזור (אשר החל בשעה 19:18), ניתן להעריך כי הקלטתה החלה בסביבות השעה 19:10 בקירוב. היינו: קיים פרק זמן של כ-50 דקות שלא הוקלט בין קלטת 2 לקלטת 3. עובדה זו אינה שנויה במחלוקת, והמאשימה אף הצהירה עליה לפרוטוקול יותר מפעם אחת[559].

(6)    הארועים שהתרחשו במהלך קטע הזמן הלא מוקלט, תועדו בדוחות שערך סשה, ואשר על פיהם  - קרא לו הנאשם לחדר החקירות, ביקש לחזור בו מהודאתו וטען כי הוא לא ביצע את הרצח, אלא רק ראה את גופת המנוחה וניגב את הדם[560].  סשה העיד כי לא ידע עם כניסתו לחדר כי ההקלטה אינה פועלת[561].

(7)    לעניין נסיבות חידוש ההקלטה, העיד יורם כי הדבר נעשה בהוראת אבי שי, עם כניסתו של יורם לחדר החקירות -  בעקבות דיווחו של סשה על השיחה לעיל[562]. מדוחות של השוטרים רפ"ק איציק שמעוני וציון ארביב, עלה כי ארביב נתבקש להפעיל את עמדת המ"ט, אולם גילה כי אין בעמדה קלטת אודיו, ועל כן הפעיל תחילה את הוידאו עד להבאתה של קלטת האודיו והפעלתה[563]. אלוש העיד כי הוא היה זה שהפעיל את שתי הקלטות הראשונות, וכאשר נאמר לו כי יוצאים לשחזור, הפסיק את ההקלטה והוציא את הקלטת השניה מהמכשיר. אלוש לא נכח בעת הפעלת הקלטת השלישית ע"י ארביב[564].

(8)    ארביב העיד עוד, כי הוא ראה מחדר הבקרה את יורם נכנס לחדר החקירות ויוצא ממנו, בשלב זה סבר בטעות כי החקירה הסתיימה והפסיק את הטייפ, אולם לאחר רגע הבין את טעותו וחידש את ההקלטה שנית עד ליציאת כל הנוכחים מהחדר[565].

(2)    תוכן הקטע המוקלט

(1)    אורכו של הקטע המוקלט בקלטת הוא 6 דקות ו-15 שניות. במהלכה נראה יורם נכנס לחדר, משוחח קצרות עם הנאשם, יוצא ונכנס שוב, ולאחר מס' מילים נוספות, יוצאים כל הנוכחים מהחדר, לרבות הנאשם, בדרך לשחזור. 

(2)    אין מחלוקת כי הוידאו בקלטת רציף ומשקף את ההתרחשות בחדר במלואה מרגע תחילת ההקלטה ועד סיומה[566].

(3)    אין חולק, כי פס הקול של הקלטת אינו רציף, ויש בו הפסקות -  הראשונה מתחילת ההקלטה למשך 52 שניות לפני כניסתו של יורם לחדר, השניה לאחר צאתו של יורם מהחדר בפעם הראשונה ולפני כניסתו השניה למשך 34 שניות, והשלישית בסיום ההקלטה ולאחר שכל הנוכחים יצאו מהחדר. התוצאה היא כי בפועל  - מכסה פס הקול את מלוא שיחת יורם עם הנאשם, אך לא את מלוא השיחה עם הבלשים. 

(4)    לעניין תוכן הנאמר בקטע בו הוקלט קול, קיימות מחלוקות בין הצדדים, אשר הגישו תמלילים מטעמם[567]. אין מחלוקת עם זאת, אולם מוסכם כי יורם מדבר אל ליבו של הנאשם, המביע הסתייגות וחשש מפני היציאה לשחזור ובמהלך השיחה מתרצה, ומסכים לשחזר את הרצח, ואף מבקש את סליחתו של סשה על דבריו הקודמים.

 

 

(3)    טענות בלדינגר לגבי "בישול"/ עריכת הקלטת

(1)    טענתו של בלדינגר, כפי שניתן לסכמה מתוך חוות דעתו ועדותו, היא כי ת/777 – קלטת הוידאו שהוצגה לעיונו והועתקה על ידו –בסבירות גבוהה ביותר, אינה קלטת מקורית, אלא קלטת שעברה "שעתוק ועריכה דיגיטלית"[568].

(2)    לדבריו, הוא מצא בדיסק העותק שהכין – ת/778 סימנים לחיתוכים דיגיטליים שאינם מתאימים להקלטה אנלוגית (מסך שחור במקום מסך שלג בתחילת ההקלטה, עליית התמונה באופן חד ולא הדרגתי), וקטע של "הקפאת תמונה" (מצב pause) למשך 4 שניות בסוף ההקלטה, אשר אינו יכול, מטבע הדברים,  להימצא על קלטת מקורית, אלא רק על קלטת עותק[569].

(3)     בלדינגר מבסס טענתו גם על כך שבבדיקת דיסק העותק שנמסר להגנה בתחילת המשפט (ת/21) לא מצא את  הממצאים לעיל. מסקנתו מכאן היתה כי הקלטת נערכה כאמור: פעמיים, פעם אחת לפני העתקתה להגנה ופעם אחת לפני שהוצגה לו.

(4)    יודגש כי בלדינגר לא מצא הבדלים בין שני העותקים שבדק לעניין התוכן או לעניין הפסקות הסאונד או לעניין התוכן המוקלט.

(5)    כאשר הוצגה לבלדינגר בעת עדותו בבית המשפט קלטת המקור  ת/777, ונטען בפניו כי אף עליה לא נמצאים אף אחד מהממצאים שהצביע עליהם המראים על עריכה כביכול, וכי קלטת המקור זהה למעשה להעתקה שבידי ההגנה, ושונה רק מהעותק שבידיו (וגם זה בנקודות שוליות וחסרות משמעות מבחינת התוכן), השיב כי הוא מסיק מכך שהקלטת נערכה פעם שלישית לפני הגשתה לבית המשפט. "הוכחה" לכך מצא לטענתו בקטע "רעש" חדש שנראה בקלטת בעת הקרנתה באולם[570].

(6)    בלדינגר לא טען כי הנראה או נשמע בקלטת אינו משקף נאמנה את ההתרחשות במהלך ההקלטה, להוספת או השמטת קטע מתוך הקלטת, או לחוסר התאמה בין השמע לתמונה בקטעים בהם קיים שמע[571].

(7)    בלדינגר לא ידע לומר מהי מטרת  העריכה שנעשתה בקלטת  לשיטתו, כלומר: האם נמחק ממנה קטע כלשהו שהוקלט לפני הקטע הקיים או לאחריו, או שמא נמחק בדיעבד פס הקול בקטעי הפסקות הסאונד, ואף הבהיר כי אינו טוען שנעשו שינויים שכאלה אשר השפיעו על תוכן ההקלטה[572]. הוא אישר כי אינו יכול לקבוע שהסאונד בקלטת נמחק בדיעבד, ויתכן שהוא לא הוקלט בזמן אמת[573].

(8)    למרות זאת, לשיטתו של בלדינגר הקלטת "אינה אותנטית" וזאת מכיוון שהפסקות הסאונד נמשכות כרבע מהזמן הכולל של ההקלטה[574]. למותר לציין כי אחוז זמן ההפסקה אינו קריטריון רלוונטי על פי הפסיקה לשאלת הקבילות.

(4)    טענות עדי ההזמה: הקלטת מקורית ואותנטית

(1)    עדי ההזמה שהוזמנו לסתירת טענותיו של בלדינגר סותרים את טענותיו בדבר עריכה או בישול של הקלטת.

(2)    אלוש העיד כי הקלטת המקורית ת/777 נשמרה ברשותו, בארון נעול, מרגע סיום ההקלטה, והוצאה רק לצורך העתקתה עבור בית המשפט וההגנה, העתקתה עבור בלדינגר, צפייה ע"י אלוש עצמו לבדיקת טענות בלדינגר ובהמשך, העברתה לבדיקה במעבדה במטה הארצי והצגתה לבית המשפט. לאורך כל אלה היתה הקלטת בפיקוחו ובשמירתו של אלוש או של שותפו לתפקיד. אלוש הכחיש מכל וכל  את בישול/ עריכת הקלטת:

                                                ²יש לי הרבה עבודה אחרת מלבד "לבשל" את אותה קלטת, לא עשיתי דבר ממה שנאמר, לא "בישלתי" ולא ערכתי.[575]"

(3)    צ'ייקובסקי ציין בחוות דעתו, כי בדק את קלטת המקור ת/777 במעבדה -  בבדיקות שונות (חזותית, באמצעות העברה למחשב ובדיקת ערוצי האודיו והוידאו), ומצא על פי כל המבחנים כי מדובר בקלטת מקורית שלא נמצאו בה סימני עריכה וכי כל החומר בקלטת הינו אותנטי[576].

(4)    הוא ציין כי הקלטת הוידאו רציפה מתחילתה ועד סופה. וכי פס הקול אף הוא מקורי,   והפסקות הקול נובעות מכך שהמיקרופון לא הקליט בקטעים אלה[577].

(5)    צ'יקובסקי העיד כי מבדיקתו עלה כי לא נמחקו קטעים  מוקלטים מסופה של הקלטת[578].

(6)    בהתייחס לממצאיו של  בלדינגר, קבע צ'ייקובסקי:

·       מסך ה"שלג" והיעדרו  - העברת חומר מקלטת VHS למחשב באמצעות כבלים שונים, מאפשרת לצפות במסכים שונים בקטעים בהם אין אות מוקלט, כאשר בשיטה אחת ייראה מסך שלג ואילו בשיטה אחרת  - מסך שחור. מסכי "שלג" נוצרים במקרים בהם משודרים קטעים ללא הקלטה מתוך קלטת אנלוגית, וכי קטעים ללא הקלטה מתחילת הקלטת ומסופה אינם רלוונטיים לבדיקת האותנטיות של הקלטת[579].

·       עלייה חדה של התמונה בתחילת ההקלטה – צ'ייקובסקי שלל קיומו של ממצא כזה. הוא העיד כי בדק באמצעות מכשיר את הסינכרוניזציה של ראש הוידאו עם הסרט המגנטי בתחילת ההקלטה ובסופה, ובשני המקומות  נראית כניסה/ יציאה הדרגתית המלווה הפרעות אופייניות להקלטה דיגיטלית. ממצאים אלה הודגמו בתמונות בחוות דעתו[580].

·       קטע pause בסיום ההקלטה  - בקלטת המקור לא נמצאו סימנים היכולים להצביע על מצב pause, או על מחיקה/ הלבשה של מצב כזה[581]. בהקשר זה אף יצויין כי אורך הקטע המוקלט בקלטת המקור, לפי בדיקתו של צ'ייקובסקי הוא : 6:15 דקות[582], כלומר: 4 שניות פחות מהאורך שמדד בלדינגר בדיסק שבידיו הכולל את קטע ה pause[583].

(7)    צ'ייקובסקי ציין כי אילו היתה הקלטת מועתקת 3 פעמים, כטענת בלדינגר, הרי שהאיכות המתקבלת היתה כה ירודה עד כי בקושי ניתן היה לזהות את הדמויות בקלטת. לעניין סימני ה"רעש" שנצפו בקלטת המקור בעת הקרנתה בבית המשפט הסביר צ'ייקובסקי כי בכל צפייה בקלטת אנלוגית יכולות להיראות הפרעות שונות הנוצרות מאבק או קיפול של הסרט, וכי ככל שיצפו יותר בקלטת יהיו יותר הפרעות. צ'ייקובסקי העיד כי הוא עצמו והבודקים הנוספים במעבדה הקרינו את קלטת המקור כ-100 פעם במהלך בדיקתה, וזאת בין המועד בו הועתקה ע"י בלדינגר לבין מועד הקרנתה בבית המשפט, מה שמסביר את היווצרותן של הפרעות נוספות בקלטת[584].

(8)    צ'ייקובסקי התייחס בחוות דעתו לחוסר החדות בחלקה העליון של התמונה, וציין כי סביר להניח כי זו נובעת מעצם שנכנס לשדה הראיה של המצלמה[585]. בלדינגר עצמו לא שלל בעדותו כי ה"טשטוש" אליו התייחס בחוות דעתו נבע מבעיה הקשורה במצלמה ולא בעריכה מכוונת[586]

(5)    דיון   -  השיקולים להעדפת עמדת המאשימה

(1)    הנימוק המרכזי להעדפת עמדתה של המאשימה כי הקלטת ת/777 הינה אותנטית, נעוץ בעובדה כי ממצאי מומחה התביעה מתייחסים לראיה הטובה ביותר – היא קלטת המקור, בעוד שמומחה ההגנה בדק את דיסק העותק שבידיו – ת/778, וממצאיו מתייחסים לעותק בלבד.

(2)     אין מחלוקת כי למעשה -  כל הממצאים המעידים כביכול על עריכה[587], מצויים בעותק ת/778 שהכין בלדינגר בלבד. הם לא נמצאו בקלטת המקור ת/777 שנבדקה ע"י צ'ייקובסקי באוקטובר 2009, וגם לא  בעותק שהכינה המשטרה בראשית המשפט עבור ההגנה ושהוגש לבית המשפט – ת/21 שהינו למעשה זהה למקור[588].

(3)    למרות שהמשטרה אפשרה לו לצפות בקלטת בעת העתקתה, בחר בלדינגר  שלא להתרכז בצפייה[589], ועל כן אינו יכול לשלול את טענת המאשימה כי גם בעת ההעתקה לא היו בקלטת המקור הממצאים שהצביע עליהם (אשר חלקם ניתנים להבחנה גם בצפייה רגילה). אין מחלוקת כי ת/777 שנבדקה ע"י צ'ייקובסקי והוגשה לבית המשפט הינה אותה קלטת שהועתקה עבור בלדינגר וזאת בהתאם למספרה הסידורי[590].

(4)    המסקנה המתבקשת, היא כי הקלטת ת/777  הינה קלטת מקורית, אשר מעולם לא נערכה, ואילו הממצאים שמצא בלדינגר בעותק שבידיו הינם תוצאה של ארועים שהתרחשו בעותק עצמו בהליך ההעתקה שביצע או לאחריו. הסבר זה הגיוני וסביר פי כמה מהסברו של בלדינגר -  כי הקלטת המקורית נערכה 3 פעמים.

(5)    העדפת התיזה של המאשימה  על פני זו של בלדינגר, נובעת  בין היתר מכוח העקרון הפילוסופי הידוע כ"תערו של אוקאם", הגורס כי "אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך" וכי כאשר קיימים כמה הסברים לאותה תופעה, יש להעדיף את הפשוט ביותר, המערב את המספר המועט ביותר של מושגים[591]. מסקנה זו נובעת גם מהשכל הישר -  בלדינגר או ההגנה אינם מצביעים על כל טעם מדוע טרחה המשטרה "לבשל" את הקלטת 3 פעמים, רק על מנת להוסיף לה ולהסיר ממנה קטעים  חסרי תוכן בתחילתה ובסופה, כאשר מבחינת התוכן המוקלט  - שלושת ה"תבשילים" זהים זה לזה בטעמם.

(6)    אותה מסקנה עולה מנסיבות ההקלטה: מ"ט 172/06 (3) הוקלטה לאחר קטע בלתי מתועד של 52 דקות בקירוב. אם טרחה המשטרה לערוך את הקלטת, הרי שהדעת נותנת כי היא רצתה "להעלים" ארוע לא נוח כלשהו שהתרחש במהלך אותו פרק זמן שלפני תחילת הקלטת (קטע "נעלם" כזה לא יכול היה להתרחש לאחר סוף הקלטת משום שבסיום ההקלטה נראים כל הנוכחים כשהם יוצאים מהחדר, וכמעט מייד לאחר מכן מתחדשת ההקלטה בחדר אחר במסגרת קלטת השחזור), או במהלך אותם קטעי תמונה ללא קול. 

ואולם, מחומר החקירה עולה, כי המשטרה טרחה ותיעדה בדוחות שהוגשו לבית המשפט על ידי סשה ויורם[592], ארוע שלא הוקלט, ואשר היה בלתי נוח עד מאוד עבורה – במהלכו הנאשם חזר בו מההודאה שמסר, ואשר בעקבותיו חודשה ההקלטה. אילו רצו החוקרים, יכלו פשוט להימנע מחידוש ההקלטה בקלטת 3, או להעלים את הקלטת כליל, ובכך להסתיר מההגנה ומבית המשפט את נסיונו של הנאשם לחזור בו מהודאתו לפני השחזור, ואת הפעולות שנקטו לשכנעו לצאת לשחזור בכל זאת. התנהגות החוקרים – שבחרו להציג את התמונה הבלתי נוחה להם לבית המשפט, שוללת לדעתנו אפשרות כזו ומעוררת שאלה מהו הארוע שבחרו החוקרים לכאורה להסתיר לאחר שחשפו מרצונם את "הגרוע ביותר מבחינתם"?

כפי שהעיד יורם בעניין זה בתשובה לשאלות הסניגור:

                                                ²ת. אתה מדבר כבר שעה על חקירה, אתה אומר בתאורית הקונספרציה שלך, שאנו העלמנו 36 שניות. אם אני עושה דברים כאלה, אם אנו עבריינים, פושעים, אנשים שעושים דברים כאלה צריכים לשבת מאחורי סורג ובריח ויכולתי להעלים את כל השיחה הזו, לא להקליטה, לא להגישה והרי אנו הגשנו את ההקלטה כפי שהיתה.."[593]

 

(7)    זאת ועוד, אילו היה מתרחש בפרק הזמן הלא מוקלט ארוע   הנוגע לאמרה של הנאשם לחוקרים או להתנהגות חריגה כלפיו, אשר השפיעה על ההודיה, עד כדי כך שהחוקרים יטרחו לערוך את הקלטת ולמחקו מההקלטה, הרי הדעת נותנת כי ארוע כזה היה נחרת בזכרונו של הנאשם עצמו. ואולם הנאשם  לא העלה כל טענה בהקשר זה, וכאשר נשאל על כך מפורשות ע"י הסניגור – השיב כי אינו זוכר מה התרחש באותם קטעים, מה שמלמד כי לא מדובר בהתרחשות חריגה מבחינתו. הנאשם אף הבהיר בחקירתו הנגדית, כי בפרק הזמן שבין החקירה לשחזור לא לימד אותו איש כיצד לשחזר את הרצח מעבר למה שידע למסור בחקירתו, אלא נאמר לו לשחזר כפי שהראה לחוקרים בחקירה, דברים התואמים את גירסת החוקרים[594]. גם הבלש אלדד חדד, שהוזמן כעד הגנה, העיד כי אינו זוכר את השיחות, ומכל מקום לא ארע בהן שום דבר חריג[595]

(8)    אמנם, בלדינגר טען בעדותו,  כי הוא לא לחץ על   pause ושלל את האפשרות  כי הממצאים בדיסק שבידיו נובעים מתהליך ההעתקה[596], אך לדעתנו יש לקחת דברים אלה בערבון מוגבל.  ניתן להעלות  הסברים אפשריים לממצאיו של בלדינגר בעותק:  המסך השחור או השלג השתנו בהתאם לשיטת ההעתקה, ואילו הpause יכול היה להיווצר בעותק במהלך ההעתקה,  או בשלב מאוחר יותר (בין  בטעות ובין במכוון)[597].

(9)    ואולם לדעתנו – משהוכח לבית המשפט כי  קלטת המקור  -  ת/777 שהיא הראיה הטובה ביותר, הינה אכן קלטת מקורית ואותנטית שלא עברה עריכה והממצאים ה"מחשידים" אינם מצויים בה, ואף לא בהעתק מוקדם שלה (ת/21), הרי שהמאשימה יצאה ידי חובתה בהוכחת קבילות הקלטת.  ואין זה רלוונטי מה גרם לשינויים אלה בראיה המשנית. כך, העיד  מומחה התביעה צ'ייקובסקי, כי הוא החליט  במודע להתעלם מהעותקים, ולהסתפק בבדיקת קלטת המקור שהיא הראיה ש"בטיעון", כאשר ברור כי בין העותקים ייתכנו הבדלים טכניים חסרי משמעות[598]

(10)  המסקנה היא כי יש לקבוע כי ת/172/06(3) – הקלטת ת/777 (והעתקה המתאים למקור ת/21) הינה ראיה קבילה.   הקלטת לא נערכה ולא נעשה בה טיפול זדוני כלשהו בדיעבד. הפסקת ההקלטה בסוף קלטת 2 וכן הפסקות הסאונד בקלטת 3, בוצעו משיקולים ענייניים ולא בכוונת זדון לעוות את התמונה שבפני בית המשפט, ואין בהם כדי לפגוע בקבילותה של הקלטת כראיה.  מעבר לכך, ההחלטה על הפסקת הקלטה (הפסקה מלאה או הפסקת קול), בעת שלא נמצא בחדר חוקר ולא מתקיימת חקירה, אלא החשוד יושב בהשגחת שוטרים וממתין לשחזור, עומדת בדרישות החוק ואינה פסולה.

ז.      מ"ט 160/06 [599]

(1)    טענות בלדינגר

(1)    בלדינגר קבע  כי המדובר בהקלטה דיגיטלית  במקור, שצולמה על מדיה דיגיטלית (כנראה מסוג miniDV).

(2)    בלדינגר ציין כי הדיסק שבדק כולל "חיתוכים"  (בהפרשים קבועים של 1:02 שעות ביניהם) ולמעשה  בנוי מ-4 קטעי הקלטה המחוברים יחד, וכי אורך הקלטת כולה הוא 3:19 שעות, בעוד שעל פי השעון שעל הקיר חלפו מתחילת ההקלטה ועד סופה  3:31 שעות, כלומר: 11-12 דקות לא הוקלטו.   הוא קבל על כך שההקלטה הוגשה על דיסק אחד ולא על ארבעה דיסקים בנפרד[600].

 

 

 

(2)    ראיות הזמה והתייחסות לטענה:

(1)    איש המ"ט אלוש העיד כי אכן מדובר בהקלטה על קלטות miniDV, באמצעות מצלמת וידאו ביתית שהועמדה מול פני הנחקר בחדר החקירות. הקלטות הסתיימו והוחלפו מדי שעה -  פעולה שחייבה את הפסקת ההקלטה. במידה והחוקר לא שם לב לסיום הקלטת והמשיך בחקירה, יכול היה להיווצר מצב בו מס' דקות של חקירה לא יוקלטו[601].

(2)    העובדה שמדובר ב-4 קלטות ולא בקלטת אחת צויינה על דוח המ"ט וגם ברשימת הקלטות[602]  (ממילא, טענה זו אינה רלוונטית לקבילות).

(3)    יש לציין כי בלדינגר לא התייחס בחוות דעתו לאפשרות כי הפסקות ההקלטה נובעות מהחלפת קלטות, אלא בחר לכנותן  "חיתוך!!!" (ההדגשה וסימני הקריאה במקור)[603].  בחקירה נגדית, לא הכחיש אפשרות זו, המתיישבת למעשה עם טענות התביעה כי לא נערך בקלטות טיפול זדוני ומכוון למחיקת קטעים מוקלטים וכי ההפסקות נובעות מסיבה טכנית.

(4)    גם אם נשמטו מן ההקלטה מס' דקות של חקירה, בעקבות איחור בהחלפת קלטת (יש לקחת בחשבון כי מכיוון שמדובר במצלמה ניידת, הרי שהבקרה עליה היתה מתוך החדר ולא מחדר בקרה נפרד, ע"י החוקרים  עצמם, שישבו כשגבם למצלמה המכוונת אל מול פני החשוד, מה שתומך בתיאוריה זו), אין מדובר בהשמטה זדונית הפוגעת בקבילות הקלטת ויש לקבלה כראיה.

 

 

 

ח.     מ"ט 166/06[604]

(1)    טענות בלדינגר

בלדינגר ציין בחוות דעתו, כי מבדיקת דיסק העותק של קלטת הוידאו מצא בו מספר חיתוכים והפסקות סאונד, כאשר אין רצף בין הקטעים המוקלטים, עד כי הקלטת אינה עומדת במבחן האותנטיות[605].

(2)    התייחסות המאשימה

(1)    המאשימה אינה חולקת על קביעתו של בלדינגר לעניין קלטת זו, כי קלטת הוידאו של מ"ט 166/06 אינה משקפת את החקירה במלואה.

(2)    עובדה זו לא הוסתרה מבית המשפט ומההגנה, אלא באה לידי ביטוי בדוח המ"ט בו צויין כי הוידאו הופעל רק בחצי השעה האחרונה של ההקלטה. אלוש העיד כי התקלה נבעה מחוסר מיומנות של מפעיל ההקלטה ראובן אזולאי, אשר לא הכיר היטב את המערכת[606]

(3)    מטעם זה, הצהירה המאשימה בפני בית המשפט בעת הגשת הקלטת, כי היא לא תבקש להסתמך כראיה על הקלטת הוידאו לצורך הוכחת המתרחש בחקירה מתחילתה, אלא רק על  הקטע  המוקלט בסוף הקלטת, המתעד פרק זמן של כחצי שעה בסיום החקירה[607], והגישה בנוסף לקלטת הוידאו העתק מקלטות האודיו, אשר פעלו ברציפות לאורך  כל החקירה, ומהן נערך התמליל  שהוגש לבית המשפט[608]. קלטת האודיו שהוקלטה בנפרד מהווה בפני עצמה את "הראיה הטובה ביותר". החלק התקין מקלטת הוידאו קביל אף הוא בהתחשב בכך שהחוסר נבע מטעות אנוש ולא מטיפול זדוני.

(4)    יש לציין כי ב"כ הנאשם עצמו הסתמך על הנראה בקלטת הוידאו שהוגשה לצורך טענותיו  - למשל בעניין טענת הבדיקה החודרנית (ראה להלן), ועל כן תמוה כיצד הוא מתנגד בה בעת לקבילותה ולאותנטיות של הנראה בה.

ט.     מ"ט  119/06 ו-120/06 תשאול גליל 

(1)    רקע

(1)    נתייחס לשתי קלטות אלה כמקשה אחת, בגלל טענותיו של בלדינגר הנוגעות לשתיהן. אין מחלוקת כי המדובר בהקלטות וידאו אנלוגיות בשני המקרים.

(2)    שתי הקלטות אלה, כשאר ההקלטות   המסומנות "תשאול גליל", הינן תיעוד של הקלטות שבוצעו במשרדי תשאול גליל בעכו, להבדיל מהקלטות המסומנות "גליל" בלבד, אשר הוקלטו מחוץ למשרדי התשאול, ובעיקר בתחנת גולן[609].

(3)    על פי הרישומים ודוחות המ"ט, הוקלטה מ"ט 119/06 בתאריך 13.11.06 בשעה 11:25 ומתעדת את חקירת הנאשם לאחר הארכת המעצר הראשונה, ע"י החוקרים יוסי וגורודינסקי[610].

(4)    מ"ט 120/06 הינה הקלטה מיום 21.12.06  החל משעה  14:37 -  המתעדת את הודאתו השניה של הנאשם בפני החוקרים סשה ויורם[611].

(5)     נתייחס להלן לשתי הטענות שהעלה בלדינגר לגבי שתי קלטות אלה, ולראיות שהובאו מטעם המאשימה:

(2)    הפסקות סאונד –

(1)    בלדינגר התייחס להפסקות אודיו למשך מס' שניות בשתי ההקלטות. במ"ט 119/06 לאחר 47:38 דקות מתחילת דיסק הוידאו[612] ובמ"ט 120/06  - 4 שניות  לאחר תחילת הדיסק השני.

(2)    המאשימה הוכיחה כי ההפסקות הסאונד במקומות עליהם הצביע  בלדינגר נובעות מהחלפת צד או החלפת קלטת אודיו.

(3)    אלוש העיד כי קלטות האודיו שבהן נעשה שימוש בהקלטות אלה אורכן 90 דקות (45 דקות אורך צד), כאשר בפועל אורך כל קלטת הוא מעט יותר – ואורך צד הוא כ-47 דקות[613]. גם צ'ייקובסקי העיד כי הזמן הרשום על קלטת אנלוגית הוא זמן מינימום[614].

(4)    ההפסקה עליה הצביע בלדינגר במ"ט 119/06 – 47:38 דקות לאחר תחילת קלטת – מתאימה לסיום צד בקלטת הראשונה.

(5)    ההפסקה שעליה הצביע במ"ט 120/06 (2) –  04:54  דקות לאחר תחילת ההקלטה, תואמת אף היא החלפת קלטת, שכן מדובר ב-4 דקות מתחילת הדיסק השני, היינו: 3 שעות ו-4 דקות מתחילת ההקלטה כולה, או סיום 2 קלטות של כ-92 דקות כל אחת!.

(6)    בהקלטות אלה, כמו גם באחרות, קיימות הפסקות סאונד נוספות, אשר בלדינגר לא התייחס אליהן, אף הן בהפרשים של כ-47 דקות זו מזו[615], מה שמחזק הטענה כי מדובר בהחלפת קלטת אודיו.

(7)    בחקירתו הנגדית, שלל בלדינגר את האפשרות שההפסקות נועדו להחלפת קלטות, וטען  בנחרצות ש"קלטת אודיו אינה יכולה להקליט 47 דקות!"[616]

(8)    על מנת להדוף טענה זו, הגישה המאשימה את קלטות האודיו המקוריות של שתי ההקלטות לבית המשפט[617], המוזמן למדוד בעצמו את אורכן ולהיווכח כי אכן אורך צד בכל קלטת הינו כ-47 דקות, וכי מיקום הפסקות הסאונד בקלטות הוידאו הינו בדיוק במקומות בהם מסתיים צד בקלטת האודיו.

(9)    למותר לציין כי בלדינגר לא ביקש לבדוק את קלטות האודיו בטרם קבע את מסקנותיו הנחרצות, המתבררות שוב כחסרות בסיס.

(3)    אי התאמה של השעון

(1)    בלדינגר מצא כי בשתי ההקלטות מופיעים על המסך תאריך ושעה, על מ"ט 119/06 (הקלטה שתועדה בתאריך 13.12.06) הופיעו על המסך התאריך 2.11.06 והשעה 3:28:00 בתחילת ההקלטה, ו-4:39:26 בסיומה. על מ"ט 120/06 (אשר תועדה בתאריך 21.12.06), הופיעו בתחילת ההקלטה אותו תאריך (2.11.06) והשעה 05:09:11.

(2)    אין מחלוקת כי השעון לא  היה מכויל, שכן לא יתכן שהחקירות התקיימו בתאריך 2.11.06 (בעוד שרצח המנוחה ארע רק ביום 6.12.06). ואולם, מן העובדה כי בין שתי ההקלטות התקיים, לכאורה, על פי השעון הפנימי – פער של 30 דקות, הסיק בלדינגר כי באופן וודאי שתי הקלטות אלה בוצעו ברצף ובאותו יום, כאשר ביניהן חלפו 30 דקות בלבד, ולא שבוע כפי שעולה מרישומי המשטרה, אשר מכאן שנערכו באופן לקוי.  והעלה תהיה לגבי המתרחש "בפרק הזמן בן 30 הדקות" שלא הוקלט![618].

(3)    בלדינגר טען בעדותו, כי לא קיימת כל אפשרות טכנית לכך שחלף שבוע בין שתי ההקלטות, מכיוון שאם השעון פעל באופן תקין, היה עליו להתקדם בשבוע, ואם הופסק זרם החשמל לשעון -  היה עליו להתאפס[619].

(4)    מנגד, ציין מומחה התביעה צ'ייקובסקי בחוות דעתו, כי במצב שבו שעון הוידאו מנותק מהחשמל למשך תקופה והסוללה הפנימית אם קיימת התרוקנה, השעון הפנימי לא ימשיך לתפקד ולספור זמן, וכתוצאה מכך, בזמן הדלקת המכשיר, יורה תאריך ושעה לא מעודכנים[620]. הוא הוסיף והבהיר בעדותו, כי טענת בלדינגר שהמכשיר יתאפס, נכונה לגבי רוב מכשירי הוידאו בהם אין סוללה פנימית, אולם במכשיר ייעודי הכולל זיכרון פנימי, יווצר גיבוי על גבי הזיכרון, ועל כן עם הדלקת המכשיר, הוא יורה את התאריך והשעה בהם הופסק או סמוך לכך[621].

(5)    אלוש העיד כי בפועל, ידוע לו ש"השעון בוידאו עמד" והוא נקרא למשרדי התשאול והתבקש לתקנו. הוא הסביר כי בחדר הבקרה של התשאול  מצוי מפסק המנתק את מערכת החשמל, וכי המפסק הורד עם תום החקירה והופעל שוב לאחר מס' ימים ואז חזר לתאריך בו נעצר, ולכן מופיע הפרש זמנים של חצי שעה בין חקירה לחקירה, בעוד שבפועל חלפו מספר ימים[622].

(6)    בפועל, כפי שעולה מהראיות, בין המועדים 13.12.06 ו-21.12.06 התקיימו כל חקירות הנאשם בתחנת גולן (ומוספרו במספור שונה של מ"ט גליל), ולא התקיימה שום חקירה במשרדי התשאול בעכו, לשם עברו החוקרים לאחר השחזור[623].

(7)    מנסיבות העניין ותוכן ההקלטות, עולה חד משמעית כי אכן הן התקיימו בהפרש של שבוע ובתאריכים המתועדים, ולא כפי שטוען בלדינגר:

1.      מצפייה בקלטות ניתן לראות כי הנאשם לבוש בגדים שונים לחלוטין בכל אחת מהן[624].

2.      בחקירה המתועדת במ"ט 119/06, אשר מתועדת ביום 13.12.06 הנאשם מכחיש את ביצוע הרצח[625]. בחקירה שזורות אמירות המתייחסות לעובדה כי היא מתבצעת יום לאחר מעצרו של הנאשם: כך למשל החוקר מתבטא כי הרצח ארע לפני מס' ימים[626], הנאשם מתייחס לבדיקת הפוליגרף (אשר אין חולק שבוצעה ביום המעצר -12.12.06) במונח "אתמול"[627], ואומר כי זרק את המכנסיים "לפני ארבעה ימים בשבת"[628].

3.      ביום 13.12.06 הנאשם חוזר לתא  ומשתף את המדובבים במתרחש בחקירה[629].

4.      לעומת זאת,במ"ט  120/06  הנאשם מתייחס להודאה שמסר ולשחזור[630], שאין מחלוקת שבוצעו ביום 19.12.06. בחקירה זו -  הנאשם חתם על אזהרה ועל סקיצות בהן מתועד תאריך החקירה  -  21.12.06[631].

(8)    בלדינגר העיד כי גם הסניגור חלק תחילה על מסקנתו כי החקירות לא בוצעו בהפרש של שבוע, אולם הוא "מצא את הפתרון" בכך שבדק את הקלטות הבאות מבחינת מספריהן, וגילה כי החל ממ"ט 121/06 ואילך (החל מיום 22.12.06  כאשר כאמור התקיימו כל החקירות בעכו), השעון מכוון, תואם את מועדי החקירה, ומתקדם מחקירה לחקירה בקצב הראוי[632].

(9)     המאשימה טרחה ובדקה, מה שלא עשתה ההגנה,  גם את ההקלטה שקדמה להקלטות שבמחלוקת  - מ"ט 118/06,  שתיעדה את  חקירתו של החשוד הראשון רפאל כהן בתאריך 9.12.06[633].  בסיום ההקלטה – מראה השעון שעל המסך את התאריך 1.11.06 שעה: 22:11, לכאורה: 5 שעות לפני תחילת ההקלטה הבאה – מ"ט 119/06, אשר לפי התיעוד התרחשה בתאריך 13.11.06  -  ארבעה ימים לאחריה. אילו היתה נכונה טענתו של בלדינגר, כי השעון שעל המסך התקדם כל העת בקצב נכון, הרי ששתי החקירות – זו של רפאל כהן וזו של הנאשם היו צריכות להתקיים באותו יום. ואולם מסתבר כי רפאל כהן שוחרר ביום 10.12.06[634], ואילו הנאשם נעצר (והחל  להחקר תחת הקלטה) רק ביום 12.12.06[635], כך שתרחיש זה בלתי אפשרי.

(10) ממכלול הראיות לעיל, ניתן לקבוע כי אין שמץ ספק כי החקירות התקיימו במועדים המתועדים ברישומי המשטרה ולא אחרת. עניין זה מדגים שוב את נטייתו של בלדינגר: לקפוץ למסקנות בלתי מבוססות, ולהתעקש עליהן מבלי להניח לעובדות לבלבל אותו.

(4)     המסקנה כי לא נפל כל פגם בקבילותן של עבודות מ"ט אלה.

י.       מ"ט 167/06[636] 

בלדינגר קבע על סמך בדיקותיו כי אין מדובר בקלטת מקור אלא בשעתוק שלו, שעבר חיתוך וחסר בו קטע סאונד[637]. נדון בטענות אלה אחת לאחת:

(1)    "חיתוך אנלוגי" בזמן דיסק 0:00:04 

(1)    בלדינגר מציין כי הקלטת מתחילה בהצגת חדר ריק, נקטעת לאחר 4 שניות ומתחדשת כאשר הנאשם יושב כבר על כסא[638].

(2)    הדברים אינם במחלוקת, אולם הם חסרי משמעות. תחילת ההקלטה, הפסקתה וחידושה מתרחשים כולם לפני תחילת החקירה החייבת בתיעוד מוקלט. אלוש העיד כי מדובר בבדיקת תקינות שבוצעה ע"י מפעיל המערכת[639], ובכל מקרה אין בהפסקה כזו כדי לשנות או לעוות משהו בחקירה שטרם החלה.

(2)    "עקבות של הילוך מהיר"

(1)    בלדינגר טען בחוות דעתו כי בדקה 0:00:27:10 – 0:00:28:07 (28 שניות לאחר תחילת ההקלטה), נראה סרט הוידאו "מורץ" בהילוך מהיר (פאסט פורוורד), מה שמלמד כי אין מדובר בקלטת מקור אלא בשעתוק שלו[640].

(2)    מסקנתו של בלדינגר כי "אין מדובר בקלטת מקור" תמוהה על פניה, שכן הוא ידע מראש כי הוא בודק עותק, ולא ביקש כלל לבדוק את קלטת המקור[641].

(3)     ב"כ המאשימה שאלה את בלדינגר בחקירתו הנגדית, האם הוא בטוח כי מה שנראה בקלטת בשניות אלה הוא אכן הרצה בהילוך מהיר, והאם יתכן שמדובר במעבר, בעת הצילום עצמו ממצב של SP למצב של LP[642].  בלדינגר, כרגיל, ביטל אפשרות זו והכריז כי "הוידאו לא נותן להעביר ממצב של SP למצב של LP  אלא אם יש מפסק אנלוגי".

(4)    מייד לאחר מכן, הקרינה  המאשימה באולם בית המשפט  את קלטת המקור, עליה נראות כיתוביות LP ו- SP בקטע המדובר[643]. בתגובה לכך אישר בלדינגר כי אינו יכול לשלול כי אכן זה מה שקרה, אולם העלה  תיאורית קונספירציה חדשה כי מישהו הוסיף את הכתובית על הקלטת..[644]. טענה מופרכת זו נשללה ע"י אלוש בעדותו. גם בעניין זה, כשל בלדינגר בשל בטחונו העצמי המופרז.

(5)    מכל מקום, חשוב לציין כי הקטע האמור נמשך שניה בלבד, בה הנאשם עדיין לא נחקר בפועל אלא יושב מול פני החוקר המסדר את הדפים שבפניו, למרות ההרצה המהירה, תוכן ההקלטה נראה בבירור, ואין בו כל הוספה, עריכה או השמטה, ועל כן העניין כולו חסר משמעות.

(3)    הפסקת סאונד

(1)    בלדינגר מציין כי בקלטת זו, מצא הפסקת סאונד של 8 שניות, 52 דקות לאחר תחילת ההקלטה[645].

(2)    במקרה זה, שלל בלדינגר מכל וכל את האפשרות כי הפסקה זו נועדה להחלפת צד בקלטת אודיו ואף הכריז לפרוטוקול:

                                                ²אני חייב לציין שאני לא מכיר קלטות כאלה ולא ראיתי מימי חיי, ואני עוסק בתחום הזה משנת 1998"[646].

(3)    גם במקרה זה הסתפק בלדינגר בנסיון חייו עתיר השנים, ולא טרח לבדוק את קלטת האודיו המקורית. אילו היה עושה כן, היה מגלה תגלית הפורצת את גבולות עולמו – כי קיימות בשוק גם קלטות אודיו בנות 100 דקות.

(4)    הקלטת המקורית – בת 100 דקות, הוגשה לבית המשפט בעדותו של אלוש, אשר העיד כי צד אחד של הקלטת אורכו 50 דקות, ועליו מתווספות עוד מס' דקות, כך ש-52 דקות לאחר תחילת ההקלטה הוא זמן הגיוני להחלפת צד[647].

(4)    לסיכום – גם בהקלטה זו, לא התרחש שום דבר המעיד על טיפול זדוני שיש בו לפגוע בקבילותה, וכל הממצאים עליהם הצביע בלדינגר נובעים מהתנהגות רגילה וסבירה, ואין בהם כל שיבוש או נסיון לעוות את התמונה מצד המשטרה.

יא.   סיכום- קבילות טכנית

מכל המובא לעיל עולה כי יש לקבוע שכל קלטות החקירה שהוצגו הנן קבילות כראיה מן הבחינה הטכנית, וכי חוות דעתו המרשימה מבחינה ויזואלית של בלדינגר, המחזיקה 34 עמודים,  עומדת כולה על כרעי תרנגולת, ויש לדחות את מסקנותיו אחת לאחת.

נדון להלן בטענות המהותיות כנגד הודאות הנאשם.


2.     טענותיו המהותיות של הנאשם נגד ההודאות  - כללי:

א.      ההודאות עליהן מסתמכת המאשימה כראיה

פירטנו לעיל – במסגרת הסקירה הכרונולוגית, את השתלשלות העניינים שהביאה להודיית הנאשם, ואת עיקרי התוכן של כל אחת מההודאות.

לצורך הרשעת הנאשם, מבקשת המאשימה להסתמך כראיה לחובת הנאשם על הודאותיו ברצח, כפי שפורטו לעיל, ולקבוע כי הן ניתנו כולן מרצונו הטוב והחופשי. לעניין משקל ההודאות ואמיתות כל הפרטים בהן – טענתנו, שתפורט בהמשך, היא כי הנאשם הודה במה שעשה, אולם השמיט פרטים מסויימים, והוסיף טענות שקריות במטרה להקל בעונשו -  כגון טענת הבלק אאוט.

למען הסר ספק, אמרות הנאשם, אשר יש לראות בהן "הודאה" ויידונו במהלך פרק זה הינן:

(1)    ההודאה בפני המדובב -  במסגרת מ"ט 165/06 דיסק 26 [648]

(2)    ההודאה  "הראשונה" בפני החוקרים מיום 19.12.06  - מ"ט 172/06[649]

(3)    השחזור מיום 19.12.06[650]

(4)     ההודאה "השניה" בפני החוקרים מיום 21.12.06  -  במסגרת מ"ט 120/06 [651].

פרט לאלה, קיימות בחקירות הנאשם ושיחותיו עם המדובב התבטאויות מפלילות או מפלילות חלקית של הנאשם את עצמו, כגון טענותיו שיתכן וביצע את הרצח אך אינו זוכר זאת.  לדעתנו, אמרות אלה הן שקריות ומניפולטיביות, ואף שהן קבילות כנגד הנאשם, הינן פחות ראויות לדיון מבחינת משקלן (הכל כמפורט בהמשך).

ב.      טענות הנאשם

הנאשם אינו מתכחש לעצם העובדה כי הודה ברצח המנוחה בפני חוקריו ובפני המדובב. ואולם לטענתו, הוא לא רצח את המנוחה ואינו מעורב ברצח, וכל ההודאות שמסר הינן הודאות שווא.

לשאלה מדוע הודה הנאשם ברצח שלא ביצע לטענתו,  מסרו הנאשם והסניגור, בהזדמנויות שונות לאורך החקירה והמשפט, שורה של תשובות  וטענות שונות ומגוונות. חלקן נוגעות לאמצעים פסולים שננקטו, לטענת ההגנה בחקירה, וחלקן ללחצים פנימיים של הנאשם עצמו. בהמשך וכפועל יוצא מכך, מסרו הנאשם והסניגור גם הסברים שונים בשאלה כיצד ידע הנאשם להודות ברצח שאותו לא ביצע.

נסקור תחילה את טענותיו של הנאשם כנגד ההודאות – ובהמשך נקיים בהן דיון סדור, שבו נידרש תחילה לשאלת קבילות ההודאות, ובהמשך למשקלן ולאמיתותן:

(1)    טענות הזוטא שהעלתה ההגנה בבית המשפט

ההגנה הודיעה כי תתנגד לקבילות הודאות הנאשם במשטרה ותטען טענות זוטא.

בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה, בה החל בעדותו ראש הצח"מ יורם, לאחר שטרם הוגשו טענות הזוטא בכתב, פירט הסניגור לפרוטוקול את תמצית טענותיו:

                                                ²אני מודיע לפרוטוקול כי באופן כללי טענות הזוטא שלנו יהיו כי הנאשם הופעלו עליו לחצים נפשיים פסיכולוגיים כבדים מנשוא, העדר שעות שינה, העדר תזונה וחקירה דורסנית שביחד ובהצלבה עם אישיותו המיוחדת השבירה, הביאו לתוצאות אשר עליהן ובגינן אנו טוענים את בקשת הזוטא."[652]

בישיבת יום 1.7.07, הגיש הסניגור מסמך כתוב הנושא את הכותרת "טענות הזוטא"[653]. עובר לחקירתו הנגדית של הנאשם תרגמה אותן המאשימה לרוסית והן הוצגו לאישור הנאשם[654]. בית המשפט מופנה ללשונן המלאה של הטענות, אשר יפורטו פה בתמצית:

·       חקירה דורסנית (מבחינת משך החקירות, מספר חוקרים, חקירה בעברית, צעקות והשפלות) ששברה את רוחו של הנאשם.

·       במהלך החקירות הזינו החוקרים את הנאשם בנתונים הקשורים לרצח.

·       יורם אזולאי איים על  הנאשם כי יערב בחקירתו חוקר רוסי בשם "בוריס" אשר יחקור אותו בשיטות נוסח המאפיה והקג"ב.

·       רוחו של הנאשם נשברה כתוצאה מהעדר אכילה ושינה, עד שהיה מוכן לרצות את חוקריו בכל אשר יתבקש ובלבד שיעזבוהו לנפשו ויאפשרו לו מנוחה נפשית ופיזית.

·       בורותו של הנאשם בעברית ובזכויות היסוד כגון זכות ההיוועצות יש בה בלבד כדי לפסול את הודאותיו, לאור "הלכת יששכרוב".

·       הטעיות זדוניות מצד החוקרים אודות ממצאים ביולוגיים שקריים המצביעים על אשמתו ועדויות הקושרות אותו לרצח, ששברו את רוחו של הנאשם ואת רצון הבחירה החופשי שלו, בנטעם בו אמונה כי בעת ביצוע המעשה היה נתון בהתקף בלק אאוט ולכן אינו זוכר את אשר עשה.

(2)    טענות נוספות נגד ההודאות שעלו במהלך המשפט

במהלך חקירות עדי התביעה, וגם בפרשת ההגנה, העלה הסניגור טענות נוספות אשר זכרן לא בא במסגרת טענות הזוטא:

·       טענת החיפוש החודרני  - במהלך עדותו של החוקר סשה, טען בפניו הסניגור, כי החוקרים עשו חיפוש חודרני באיבריו האינטימיים של הנאשם![655]  מדובר בטענה שלא נטענה מעולם מפי הנאשם, לא בעת החקירה, לא במסגרת טענות הזוטא, וגם לא בעדותו בבימ"ש.

·       טענות כלפי המדובב – בעוד שטענות הזוטא שפורטו לעיל לא התייחסו כלל להודאה בפני המדובב, והסניגור אף לא הסתייג מקבילות ההודאה בעת שהוגשה ע"י התביעה לבית המשפט[656], במהלך חקירתו הנגדית של המדובב ארתור הועלו לראשונה טענות כי ארתור לחץ על הנאשם להודות, שם מלים בפיו, לימד אותו פרטים וטענות וכיוב'. ההגנה אף טענה, בחקירתו של ארתור ובאמצעות עדים, כי ארתור "הודה" בפני אחרים כי הוא שם מילים בפיו של הנאשם וגרם לו להודות במה שלא עשה[657].

(3)    טענות הנאשם בחקירה ראשית

הנאשם בחקירתו הראשית טען באופן כללי כי החוקרים והמדובב לחצו עליו ו"שכנעו אותו" כי הוא אשם, עד שהחל להאמין כי אכן ביצע את הרצח, במצב של מסך שחור, ועל כן אינו זוכר זאת. משהחל להאמין כך, החל הנאשם להתנהג "כמו רוצח" ועל כן הודה ברצח על מנת לקבל הקלה בעונש[658].

יודגש כי הנאשם לא חזר על כל טענות הזוטא כפי שפורטו לעיל. לתשובות הנאשם בחקירה הנגדית נתייחס בעת הדיון בכל נקודה להלן.

ג.      מסגרת הדיון – הבחנה בין קבילות למשקל

(1)    סעיף 12 לפקודת הראיות קובע כי "עדות על הודיית נאשם כי עבר עבירה, תהא קבילה רק אם הביא התובע עדות בדבר הנסיבות שבהן ניתנה ההודיה, ובית המשפט ראה שההודיה היתה חופשית ומרצון".

מושכלות יסוד שנקבעו בהלכה הפסוקה, הן כי הוראות הקבילות של סעיף 12 מכוונות כנגד  אמצעים פסולים העלולים להיות מופעלים כנגד נאשם בחקירתו, ואשר אפשר שיש בהם כדי לפגום ברצונו החופשי – על דרך של פגיעה ממשית באחת או יותר מזכויות היסוד החוקתיות העומדות לחשוד בחקירתו: זכות השתיקה וזכות ההיוועצות[659].

הלשון "אמצעים פסולים" לעניין סעיף 12 – נוגעת ללחץ "חיצוני" שהופעל על הנאשם בחקירתו מצד אנשי המרות. כפי שמציין קדמי בספרו:

                                                ²יכולת ההנאה מזכויות היסוד האמורות יכול שתיפגע כתוצאה מהפעלת "לחץ חיצוני" ויכול שתיפגע  כתוצאה מהפעלת "לחץ פנימי". כנגד ה"לחץ החיצוני" עומד המחסום הסטטוטורי של הקבילות הקבוע בסעיף 12 לפקודת הראיות, השולל קבילותה של ראיה שלא ניתנה "חופשית ומרצון". ומאידך גיסא, קיומו של חשש כי הנאשם פעל מתוך "לחץ פנימי" שהביא אותו לידי כך שייטול  על עצמו אחריות לביצוע מעשה שלא עשה, אינו מקים כל מחסום של קבילות, אך בית המשפט יבחן אפשרות זו במסגרת המשקל שהוא מעניק להודאה"[660]

בין קבוצות האמצעים הפסולים שיש בהפעלתם – בתנאים מסוימים, כדי לפסול קבילותה של הודאה נמנים הפעלת אלימות פיזית, איומים, תנאי חקירה קשים ובלתי ראויים, חקירה דורסנית ובלתי הוגנת, תחבולות חקירה פסולות, פיתוי, השאה, פגיעה בזכות ההיוועצות ועוד. יצירת לחץ נפשי בלתי הוגן יכול שתיחשב לאמצעי פסול, ובלבד שהלחץ הנפשי הוא תוצר של התנהגות בלתי הוגנת של החוקרים כגון השפלות ואיומים, ולא של מועקה פנימית הנוצרת בליבו של הנחקר[661].

רק טענות נגד לאמצעים פסולים, שכוחן  יפה נגד קבילות ההודאה, יכולות, אם יתקבלו, לשמש לפסילתה במסגרת "משפט זוטא". טענות נגד המשקל, אינן יכולות להישמע נגד קבילות ההודאה, אולם יכולות להיטען בהמשך, נגד אמיתותה.

(2)    בין טענות ההגנה שפורטו לעיל כנגד ההודאה, משמשות בערבוביה טענות "זוטא" קלסיות על לחץ חיצוני כטענת "החקירה הדורסנית" על ענפיה השונים, וטענות שאינו מצביעות על לחץ מצד החוקרים אלא על לחץ פנימי – כגון הטענה כי  רוחו של הנאשם נשברה משום שלא אכל ולא ישן מסיבות פנימיות שלו, למרות שקיבל אוכל ואפשרות לישון מצד החוקרים, או הטענה כי הנאשם  הודה משום שרצה לקבל הקלה בעונש.

טענות אחרות שנטענו במסגרת מסמך הזוטא – לעניין הדרכה, מסירת נתונים ופח"מים, אינן נוגעות כלל לשאלה מדוע הודה הנאשם, אלא לשאלה כיצד ידע את פרטי ההודאה, וודאי שאינן רלוונטיות לקבילות, אלא למשקל ההודאה ואמיתותה. 

טענות כגון "הטעיה"  -  יכולות באופן תיאורטי לפסול את קבילות ההודאה, רק במידה ואלה חרגו מתחום התחבולה המותרת. טענה זו לא נטענה מפורשות ע"י ב"כ הנאשם, אולם למען הזהירות – אנו נטען ונראה כי לא בוצעה בתיק כל תחבולה פסולה הפוגעת בקבילות ההודאות, ואף לא הטעיה שיכולה להביא להודיית שווא.

(3)    על מנת לקיים דיון סדור מבחינה הגיונית ומשפטית, בחרנו שלא לערב מין בשאינו מינו, ולדון תחילה בטענות הרלוונטיות לעניין קבילות ההודאות. בהמשך -  לאחר שננמק מדוע הודאות הנאשם קבילות כראיה, נתייחס לטענות נגד משקלן ולאותות האמת העולים מהן.

3.     קבילות ההודאות

על פני הדברים, מעלה הנאשם טענות חמורות בדבר התנהלות החקירה. ואולם, כפי שנראה ונדגים להלן, אחד לאחד, מתוך קלטות החקירה, המדובר ב"רשימת מכולת" של  טענות כזב,  המטילות רפש בצוות החקירה ללא שמץ בסיס עובדתי.

עמדתנו היא כי כל הודאות הנאשם קבילות כראיה, וכי הוכח מעבר לכל ספק במשפט, כי לא הופעלו על הנאשם שום אמצעים פסולים בחקירתו, ולהפך – מדובר בחקירה נקייה, סבירה והוגנת שהתקיימה לכל אורכה באווירה טובה ועניינית, ותוך שמירה על כבודו של הנאשם ועל זכויותיו מעבר לנדרש על פי חוק.

נתייחס להלן לכל אחת מטענות הזוטא הרלוונטיות לעניין הקבילות:

א.     שעות חקירה ממושכות

הטענה: "מיום 12.12.06 יום מעצרו נחקר ע"י מס' רב של חוקרים באופן רציף ובמשך שעות רבות וארוכות..."[662]

(1)    מדובר בטענה שהועלתה לראשונה ע"י הסניגור בטענות הזוטא, ולא נטענה מעולם ע"י הנאשם מיוזמתו.

(2)    מבדיקה בפועל של קלטות החקירה, עולה כי מתאריך 12.12.06 – יום מעצרו,  ועד להודייה, נחקר הנאשם כפי שיפורט להלן (אורך חקירות הנאשם לאחר ההודיה אינו רלוונטי  שכן לא יכלו להוות סיבה לשבירתו והודאתו):

(1)    12.12.06 – חקירה אחת במשך כ-4 שעות (18:30-22:15 בקירוב)[663].

(2)    13.12.06 -  חקירה שהחלה בשעה 11:25 ונמשכה כשעה[664]. בהמשך אותו יום שהה במחיצת החוקר מלכא בשעות 16:30-18:30 ושוחח עמו שלא במסגרת חקירה פורמלית[665].

(3)    14.12.06 – חקירה אחת במשך 3 שעות (בין השעות 10:00-13:00 בקירוב)[666].

(4)    15.12.06 -  חקירה אחת במשך כ-3 שעות (במהלך הבוקר)[667]

(5)    16.12.06 – חקירה אחת במשך כ-4 שעות (החל מ-10:20)[668].

(6)    17.12.06 -  הנאשם לא נחקר כלל. מוצא מהתא למשך כחצי שעה לבירור עם החוקרים בנוגע לשרותו הצבאי[669].

(7)    18.12.06 –

(i)     חקירה בבוקר במשך כשעה וחצי[670] (משעה 10:30  בקירוב)[671].

(ii)   לאחר בדיקתו ע"י הפסיכיאטר  -  חקירה נוספת בערב במשך כשעתיים החל משעה 20:23[672].  – מייד לאחר חקירה זו הודה הנאשם בפני המדובב.

(8)    19.12.06 – חקירת הנאשם החלה בשעה 13:08 בקירוב, והוא החל להודות ברצח כ-50 דקות לאחר תחילת החקירה[673].

במשך שאר שעות היום (למעט פרקי זמן שחלפו מרגע הוצאת הנאשם מהתא ועד תחילת החקירה, ולאחר מכן עד החזרתו לתא, הארכת מעצר וכדומה) שהה הנאשם בתא (המפוקח ומצולם במצלמת וידאו) וניתן לו לעשות כחפצו.

גם במהלך החקירות ניתן לנאשם לעשן, לשתות קפה ולהתרענן ככל שנמצא צורך לכך, והוגשו לו ארוחותיו כסדרן והדברים עולים מצפייה בכל קלטות החקירה.

קדמי מציין בספרו כי:

                                                ²תחקור הנמשך שעות ארוכות ללא הצדקה עניינית, ומה שחשוב לא פחות, ללא הפסקות נאותות למנוחה, לעישון, לאכילה, לשתייה ולעשיית צרכים, ייראה על פניו כתחקור בלתי הוגן המכוון לשבירת רוחו של הנחקר ולטמטום חושיו. לעומת זאת, כאשר ניתן להצביע על הצדקה עניינית להתמשכותה של החקירה פרק זמן ארוך, וכאשר זו משולבת בהפסקות נאותות כאמור, לא יהיה בעצם התארכותה של החקירה משום נקיטה באמצעי פסול"

בדוגמאות המובאות ע"י קדמי – נקבע כי חקירה של 5 שעות בלילה אינה פסולה כשהיתה הצדקה לקיומה, ואילו חקירה ללא הצדקה וכללים הוגנים במשך 13 שעות נפסלה[674].

נדמה שנתונים אלה מדברים בעד עצמם. אין כל דרך לתאר ברצינות חקירה יומית של בין שעה ל- 4 שעות,  בשעות היום (גם בשני המקרים בהם נחקר בערב, בשל נסיבות החקירה, אין המדובר בחקירה מעבר לשעות ערות של אדם מבוגר סביר), כ"חקירה רציפה במשך שעות רבות וארוכות", החורגת מתנאי חקירה סבירים והוגנים, ויכולה לשבור רוחו של אדם עד כדי הודאה ברצח שלא ביצע.

(3)    למען הסר ספק, נשאל הנאשם בחקירתו הנגדית, האם לפי זכרונו, הוא נחקר חקירות נוספות מעבר לאלה המתועדות בקלטות החקירה[675]. הנאשם השיב כי הוא זוכר ארוע בו הוצא לחצר בית המעצר בראש פינה, נשאל מס' שאלות והוחזר לתא. תחקור זה אינו מוקלט, אולם קיים תיעוד לגביו בקלטת של הנאשם עם המדובב, וממנו עולה כי הוא נמשך כמחצית השעה[676]. בנוסף, טען הנאשם כי יורם נכנס אליו מס' פעמים לחדר העיכוב בעכו ושוחח עמו. גם כאן ודאי שלא נטען לחקירה ממושכת. חשוב לציין מעבר לכך  -  ראשית, כי יורם שלל בעדות הזמה[677] את העובדה כי נכנס אי פעם לשוחח עם הנאשם, מלבד שיחה אחת המתועדת בוידאו[678], ושנית -  כי הנאשם החל להחקר במשרדי התשאול בעכו רק לאחר ההודאה והשחזור, ועל  כן – אורך חקירותיו שם אינו רלוונטי כאמור לעיל.

(4)    הנאשם עצמו לא העלה כל טענה בדבר אורך החקירות לא במשטרה ולא בבית המשפט מיוזמתו. בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל מהי לדעתו חקירה ארוכה שיש בה כדי לגרום לו להודות ברצח שלא ביצע השיב:

"ש... מה זה בשבילך שעות רבות וארוכות, שעתיים זה שעות רבות וארוכות?

ת.שעתיים זה לא הרבה

ש.3 שעות זה הרבה?

ת.כן

ש.חקירה זה 3 שעות זה מבחינתך שעות רבות וארוכות שמבחינתך גורם לך להודות במשהו שלא עשית?

ת.כן, זה לחץ נפשי"[679]

תשובה זו היא בבירור מתחכמת, וניתנה לאחר שהנאשם למד את חקירותיו וידע היטב מה אורכן, ואף שינן את הטענות אשר הסניגור שם בפיו. מכל מקום –  מבחן האמצעים הפסולים הוא אובייקטיבי, ואין ספק כי אובייקטיבית  - אין מדובר בחקירות ממושכות יתר על המידה.

נוסיף מעל לנדרש, כי הנאשם עמד בחקירתו הנגדית בבית המשפט, בחקירות ממושכות בהרבה מאלה שבהן נחקר במשטרה ובכל זאת לא נשבר ולא הודה ברצח...

ב.      מספר רב של חוקרים יחד

הטענה: .. מיום מעצרו נחקר ע"י מספר רב של חוקרים .. בדורסנות ובאופן משפיל... במספר רב של חקירות השתתפו מספר חוקרים בצוותא, לעיתים אף שלושה חוקרים בעת ובעונה אחת שהטיחו בו מכל עבר תוך כדי צעקות עובדות ושאלות בשפה העברית..."[680]

(1)    גם טענה זו לא הועלתה מעולם מיוזמת  הנאשם, לא בזמן אמת כלפי החוקרים, לא בחקירותיו המאוחרות ולא בבית המשפט.

(2)    מלשון הטענה כי החקירה בוצעה ע"י "מספר רב של חוקרים, לעתים אף שלושה בעת ובעונה אחת"  אנו למדים כי לטענת הסניגור – שלושה חוקרים הינו מספר רב באופן  חריג וקיצוני, אולם מלבד החקירות שבהן לא השתתפו שלושה חוקרים יחד (שהרי מצב זה מתרחש רק "לעתים"),  קיים עוד מספר רב של חקירות שבהן השתתפו רק שני חוקרים (או אולי אפילו אחד)  שהן פסולות מחמת ריבוי חוקרים.

(3)    ניתן להעלות תמיהה על עצם העלאתה של טענה זו, ולהקשות כי אפילו שלושה חוקרים  אינו "מספר רב של חוקרים",  שיש בו כדי לפסול הודאה. יש אף לקחת בחשבון את הקפדת המשטרה כי בכל חקירה ישתתף לפחות חוקר אחד דובר רוסית שישמש כמתורגמן[681].

(4)    ואולם, אנו מבקשים להסתייג כליל מהתמונה המצטיירת מטענת הסניגור, כאילו ניצב הנאשם בחדר, סביבו שלושה חוקרים, המטיחים בו מכל עבר, בעת ובעונה אחת, צעקות עובדות ושאלות, ועוד בשפה העברית.. תמונה זו, למרבה הצער, לא התקיימה אלא בדמיונו של הסניגור, אשר ככל הנראה ניסח את טענות הזוטא לפני שטרח לצפות בקלטות החקירה.

(5)    צפייה בקלטות, מגלה תמונה שונה לחלוטין ואף הפוכה. לנוחות בית המשפט, מצורפת לסיכומים אלה טבלה, המפרטת את מס' ושמות החוקרים הנמצאים בחדר החקירות בכל רגע נתון על פי הקלטות, ותוך התייחסות לשאלה מי מחוקרים אלה דובר רוסית[682].  מרבית החקירות מנוהלות ע"י חוקר אחד או שניים. בשתי חקירות בלבד,  משתתפים בסה"כ שלושה חוקרים[683],  הם אינם נמצאים בחדר יחד, אלא מתחלפים ביניהם, כך שברוב הזמן נמצאים בחדר חוקר אחד דובר עברית ואחד דובר רוסית המשמש כמתורגמן. בסה"כ- פרק הזמן המצטבר והכולל לאורך כל ימי החקירה בו נמצאים שלושה חוקרים יחד בחדר עם הנאשם הוא 18 דקות!

(6)     כב' בית המשפט מופנה בזאת לאותם קטעים בודדים בהם נמצא הנאשם בחדר יחד עם שלושה חוקרים, על מנת שיוכל להתרשם במו עיניו ואוזניו, כי לא קיימת בהם סיטואציה כלשהי, בהם שלושת החוקרים  (או אפילו שניים מהם) מדברים אל הנאשם יחד[684]

(7)    בחקירתו הנגדית בבית המשפט, לאחר שהתכונן וצפה בקלטות, נסוג בו הנאשם כמובן מטענת השקר הזו:

"ש.אני מבינה שאתה טוען שכל החוקרים, לפעמים שניים ולפעמים שלושה ולפעמים אחד, צעקו בבת אחת בעברית, כך זה היה, נכון?

ת.כל השלוש אני לא זוכר, אבל כל אחד צעק בנפרד והם התחלפו

ש.אז למה אמרת לפני רגע שנכון שהם צעקו יחד בעת ובעונה אחת

ת.לא כולם בבת אחת, צעק אחד, ואחרי זה השני ואחרי זה השלישי, לזה התכוונתי"[685]

צפייה בקטעים אליהם הפנינו לעיל, מלמדת כי גם טענה זו שקרית. מהקלטות עולה כי בכל אותם קטעים בהם נכחו שלושה חוקרים בחדר, ישבו שניים מהם עם הנאשם ליד השולחן, כאשר החוקר השלישי נכנס לחדר למס' דקות ונותר עומד ליד הדלת. בשום מקרה אין החוקרים צועקים בזה אחר זה על הנאשם. למען הסר ספק נציין, כי גם בחקירות בהן משתתפים שני חוקרים ולא שלושה, אין הם עומדים שניהם ומטיחים צעקות ושאלות בנאשם יחד או בזה אחר זה כנטען.

(8)    הנאשם מוסיף וטוען בחקירתו בבית המשפט, כי לטעמו – לא רק שלושה, אלא גם שניים הוא מספר רב מדי של חוקרים. ואף  משיב בעזות מצח:

                                                ²ש.אני מבינה שמבחינתך אם יושבים בחדר שני חוקרים וחוקרים אותך 3 שעות, זה משהו שאתה לא יכול לעמוד בו

ת.כן, לא יכול"[686].

או שהנאשם סבר בטעות כי הוא יצא למחנה נופש, ולא נחקר כחשוד בתיק רצח, או שהוא שב ומהתל בבית המשפט בתשובה מתחכמת.  מכל מקום, הטענה כי חקירה ע"י שני חוקרים הנוכחים יחד בחדר, ובמיוחד כשבחלק מהמקרים מתפקד אחד מהם כמתורגמן, מהווה לחץ בלתי סביר הפוגע בזכויות הנחקר מופרכת ואינה ראויה כלל  לדיון.

ג.      חקירה בעברית

הטענה: ... שהטיחו בו מכל עבר תוך כדי צעקות עובדות ושאלות בשפה העברית, שפה שאינה נשלטת ע"י הנאשם, הטילו בו מורא ופחד..."[687]

(1)     גם טענה זו, על שתי פניה: כי הנאשם נחקר בעברית, וכי שפה זו אינה נשלטת על ידו, אינה נכונה.

(2)    אין חולק כי עברית איננה שפת אמו של הנאשם והוא אינו דובר אותה על בוריה. עובדה זו נלקחה בחשבון בחקירתו, ועל כן הקפידו ראשי הצח"מ, כי הצוות החוקר את הנאשם יכלול חוקרים דוברי רוסית, וכי אחד מהם יהיה נוכח בכל חקירה[688].

(3)    בפועל  - מרבית חקירותיו של הנאשם התנהלו ע"י חוקרים דוברי רוסית ועל טהרת השפה הרוסית[689]. באותן חקירות בהן נכח חוקר דובר עברית  נכח לצידו חוקר דובר רוסית ששימש כמתורגמן[690].  הפעם היחידה שבה תושאל הנאשם באופן יזום ע"י חוקר דובר עברית בלבד (להבדיל משיחות שהתפתחו באקראי[691]) היתה שיחתו עם יורם בחדר העיכוב מיום 22.12.06[692], שיחה שאף היא איננה בדיוק חקירה פורמלית, ומכל מקום -  התקיימה לאחר שהנאשם כבר חזר בו מההודייה. ואכן,  העובדה כי יורם שוחח עם הנאשם בעברית לא גרמה לנאשם, באותו מעמד, לשנות מעמדתו ולהודות שוב ברצח.

(4)    בעדותו בבית המשפט בחקירתו הראשית טען הנאשם ספציפית לגבי החקירה מיום 15.12.06 – ת/174א[693], כי הרגיש שלא בנוח משום שהעברית אינה שפת אמו, והוא לא יכול היה להבין שאלות רבות ולהסביר למה כוונתו, ובלשונו של הנאשם: "הרגשתי שהדברים הם לא בצלחת שלי"[694]. בחקירה הנגדית אישר הנאשם כי בכל החקירות (מלבד בראש פינה[695] ובעכו[696]) נכח לפחות חוקר אחד דובר רוסית. אולם לטענתו – לא כל הזמן היתה לו אפשרות להשיב ברוסית או לקבל תרגום לשאלות שלא הבין[697].

(5)    כבר מלכתחילה קיים פער בין תשובות אלה לבין הטענה במסמך הזוטא כי החוקרים הטיחו בנאשם מכל עבר עובדות ושאלות בעברית שאינה שגורה בפיו. אולם מעבר לכך, שוב, צפייה בקלטות מגלה כי אין בדברים כל ממש.

(6)    בחקירה מיום 15.12.06 (כמו גם בתאריך 18.12.06), משוחח החוקר יעקב מלכא עם הנאשם בעברית קלה ביותר, כשלצידו חוקר דובר רוסית המוודא כי הנאשם הבין את השאלות. כאשר הנאשם אינו מבין את השאלה, היא נשאלת שוב במילים אחרות או מתורגמת לרוסית. תשובות הנאשם ניתנות לרוב בעברית בסיסית, כאשר הוא מצליח לבטא עצמו ונעזר בתרגום רק במילים בודדות. בעת שהנאשם מרגיש צורך בכך, הוא עובר מיוזמתו לרוסית  - ונענה ברוסית ע"י החוקרים, מבלי שאיש מהם יעיר לו על כך או יחייב אותו להשיב בעברית. בית המשפט מופנה למספר דוגמאות, בחקירה זו ובאחרות, לשליטת הנאשם בשפה העברית, ולאופן בו התאפשר לו להיעזר בחוקרים דוברי הרוסית בחקירות[698].

(7)    יתרה מזו, גם לאורך המשפט, בלטה העובדה כי העברית של הנאשם טובה מכפי שהוא מנסה להציג.  הוא אישר בדיון בחקירתו הנגדית כי הוא דובר עברית קלה[699]. בכמה מקרים לאורך עדותו, הנאשם השיב לשאלות בעברית  או מבלי להמתין לתרגום[700]. (לעומת זאת – במקרים בהם התשובות שמסר לא  היו לרוחו, מיהר הנאשם להאשים את המתורגמן באופן מניפולטיבי[701]).

(8)    גם אם יעלה הנאשם את הטענה כי העברית שבפיו השתפרה במהלך המשפט, הרי שקיימות די דוגמאות לשליטתו בעברית גם בתקופת המעצר והחקירה: הנאשם עלה ארצה מספר שנים לפני מעצרו[702] קיים יחסי עבודה בעברית עם כל מעבידיו השונים: אלי דעי, ראובן ג'נח, ואנשי התחזוקה בבית הספר. הוא דיבר בעברית עם אחד המנקים ביום הרצח ונתן לו הסברים לגבי תלוש המשכורת, ועוד[703].

(9)    מבחינה מהותית – התשובה לשאלה  האם נפגעה חקירת הנאשם או יכולתו לומר את גירסתו עקב "חוסר בקיאותו ברזי השפה העברית"? היא בשלילה. ניתן להתרשם מהקלטות והתמלילים, כי לאורך כל חקירותיו, הנאשם הבין כל שאלה שנשאל (גם אם לאחר מס' הסברים או תרגום), והצליח לענות עליה בשפה המובנת לו ולחוקרים. הסניגור והנאשם לא הצביעו, לאורך המשפט כולו, על סיטואציה קונקרטית בה נפגעה התקשורת בין הנאשם לחוקרים באופן מהותי, או על מסר ספציפי כלשהו שהנאשם לא הצליח להביע בשל קשיי השפה.

(10) אין אף לומר בנסיבות העניין כי החוקרים חקרו את הנאשם במכוון בשפה העברית כדי להקשות עליו או להפעיל עליו לחץ מיותר. להפך  - הם השתדלו לחקור אותו ברוסית ככל הניתן, ובמקרים בהם נחקר בעברית, נעשה הדבר מטעמים ענייניים (כגון הצורך לערב בחקירה את ראש הצח"מ או חוקר מיומן אחר), ותוך הקפדה  על זכויותיו של הנאשם.

ד.      צעקות והשפלות  - חקירה דורסנית 

הטענה: הנאשם יטען כי מיום מעצרו נחקר .. בדורסנות ובאופן משפיל, חקירות שנטעו בו מורא ופחד, חקירות בהן עשו שימוש בצעקות רמות והטחת השפלות.

הנאשם יוסיף ויטען כי ... (החוקרים) הטיחו בו מכל עבר תוך כדי צעקות עובדות ושאלות בשפה העברית .. הטילו בו מורא ופחד הן באופן ישיר והן באופן עקיף, תולדה של האווירה שהשליטו החוקרים בחקירותיו, כך שבמצטבר הביאו לשבירת רוחו ושלילת רצונו החופשי.

(1)    גם כאן, הפליגה ההגנה בתיאורים כיד הדמיון הטובה עליה, ללא כל קשר למציאות העולה מקלטות החקירה.

(2)    חוקרי המשטרה אשר העידו בבית המשפט שללו מכל וכל את הטענה כי חקירת הנאשם היתה דורסנית ומשפילה. הם ציינו כי לכל היותר כללה החקירה הרמות קול מפעם לפעם על דרך של הטחת שאלה, אולם הנאשם לא נראה חושש או מפוחד כתוצאה מכך, ואף דיבר בעצמו בטון דומה לחוקריו[704].

 

(3)    צפייה בקלטות מגלה תמונה התואמת את עדויות החוקרים. החקירות מתנהלות כולן באוירה נינוחה, כאשר הנאשם והחוקרים יושבים יחד סביב שולחן, מעשנים בצוותא, שותים קפה, והחקירה מתנהלת באופן ענייני. לאורך כל קלטות החקירה, אין החוקרים מטיחים בנאשם השפלות מסוג כלשהו.

(4)    אכן, מדי פעם מרים אחד החוקרים את קולו, אולם מדובר לכל היותר בהרמת קול של ויכוח על רקע ענייני, ולא בצעקות מפחידות שנועדו להשפיל את הנאשם. הנאשם אינו נראה בשום חקירה מפוחד, מאויים או חושש מהצעקות. שפת גופו אל מול החוקרים בטוחה ונינוחה לאורך כל הדרך. הוא אינו נראה מתרגש כאשר חוקר מרים את קולו, ויודע להשיב בעצמו בקול רם, ולעתים קרובות הוא שמרים את קולו על החוקרים מיוזמתו, מה שמעיד כי אינו חושש מהם כלל[705].

(5)    התיאור המובא בטענות הזוטא, כי מדובר בחקירה דורסנית ומשפילה, הינו איפוא שקרי ומופרך. ואולם אנו לא נפטור עצמנו כאן מן השאלה, האם הרמת קול  - בלהט ויכוח, מצד חוקר על נחקר, כפי שנראית בחלקן של החקירות בתיק זה, מהווה אמצעי פסול? לדעתנו, התשובה על כך שלילית.

(6)    בבית המשפט העליון נשמעו בעבר מספר דיעות, האם האמצעים הפסולים צריכים להיבחן על פי מבחן אובייקטיבי גרידא (כלומר: די בהוכחה כי השוטרים נקטו אמצעי פסול, כדי לפסול את ההודיה, ללא קשר להשפעת האמצעי על הנחקר) או על פי מבחן סובייקטיבי (במובן זה – שיש לבחון גם את השפעת האמצעי הפסול בפועל, על שלילת רצונו החופשי של הנחקר). מחלוקת פרשנית זו הוכרעה לבסוף בפסק הדין בעניין מועדי[706], בו אומצה גישת-ביניים:

" לפי גישת-ביניים זו, התכלית של שמירה על מהימנותן של הודאות היא התכלית המרכזית של כלל הפסילה הקבוע בסעיף 12 לפקודת הראיות, ובצידה ניצבת התכלית בדבר הגנה על זכויות הנחקר (על כך ראו עניין יששכרוב, בפסקה 30). מכך נגזר, כי מקום בו הופעלו כלפי הנחקר אמצעי חקירה פסולים באופן קיצוני - כאלה שהפעלתם מגעת עד לכדי פגיעה בצלם האדם של הנחקר - קמה מעיין חזקה חלוטה כי רצונו החופשי של הנחקר נשלל ועל כן, הודאה שמסר אינה קבילה (עניין מועדי, בעמ' 225). ברם, מקום בו מדובר באמצעי חקירה שאינו פסול באופן קיצוני, הרי שאי החוקיות של אמצעי החקירה, כשלעצמה, לא תפסול את קבילות ההודאה; אלא צריך יהיה לבחון, בכל מקרה על פי נסיבותיו, האם אמצעי החקירה הפסול שננקט אכן פגם ברצונו החופשי של הנחקר במסירת ההודאה"[707]

הלכת יששכרוב קבעה בעניין זה, כי ככל שהאמצעי חמור יותר, כך תיטה הכף לטובת המבחן האובייקטיבי של פסילת ההודאה :

"הדעת נותנת כי אין דינה של הפרה טכנית, זניחה או קלת-ערך של כללי החקירה התקינה, כהרי הפרה חמורה של כללים אלה תוך פגיעה משמעותית בזכות-יסוד מרכזית של הנחקר. ...בין שני קצוות אלה של סוגי הפגיעות יש מתחם רחב של אפשרויות. לא כל סטיה מכללי החקירה ולא כל אמצעי שהופעל בחקירה, גם אם אינם מקובלים על בית המשפט, יביא לפסילת הראיה"[708].

ואולם, בעלי כל הדיעות מסכימים, כי כאשר האמצעי שננקט אינו פסול אובייקטיבית, אין לפסול את ההודאה. 

(7)    במקרה זה, טענתנו היא כפולה: חקירת הנאשם איננה דורסנית במובן האובייקטיבי, וגם לא שללה את רצונו החופשי במובן הסובייקטיבי (כפי שנרחיב בעניין המשקל).

(8)    קדמי מציין כי הדין מבחין היטב בין שיטת תחקור הוגנת וסבירה, המכוונת לגילוי האמת, אשר עם כל הסבל לנחקר, אין מנוס מלקיימה. לבין זו המכוונת לשבירת רוחו של הנחקר ולטמטום חושיו, במטרה ליטול ממנו את כושרו לשקול ולהשיב לפי בחירתו, .. עם אובדן "יכולת הבחירה" אם לשתוק אם לאו, הופך הנחקר לגולם המוכן לעשות את רצונו של החוקר, ובלבד שהלה יניח לו לנפשו.."[709]

זאת ועוד:

                                                ²הדגש מושם לעניינו של גורם פסול זה על אופי התחקור: אם היה זה תחקור שהותיר לנחקר אפשרות להגיב כ"אדם" הרי גם אם היה זה תחקור לוחץ -  עדיין תחקור נסבל הוא. הוגדשה הסאה, והנחקר איבד יכולתו להיחשב כאדם בשל ההלם, המלווה בדרך הטבע  הצגה דורסנית של השאלות, ייראה התחקור בלתי סביר ובלתי הוגן, ובית המשפט ייטה לפסול בשל כך הודיה הנמסרת בעקבות נקיטה בו."[710]

(9)    מבחינה אובייקטיבית –  אנו סבורים כי צפייה בקלטות מלמדת כי החקירה היתה סבירה והוגנת, וכי גם הרמות הקול  -  שהיו אקראיות, לא היה בהן כדי לשבור את רוחו של נחקר, לטמטם אותו,  להטיל בו מורא או להפכו לגולם ביד היוצר.

קצין האח"מ המחוזי אבי שי, העיד בעניין זה:

                                                ²ש.לגבי הרמת קול בחקירה, מה ההנחיות בענין כזה, האם יש הנחיות בענין כזה?

                                                ²ת.הרמת קול בחקירה שאינה באה לידי צעקות או ניסיון לפגוע בנחקר בצורה שתהפוך אותו לשבר כלי וכיו"ב היא דבר לגיטימי לחלוטין, כשנחקר אומר לי לדוגמא כך וכך אני יכול לומר לו: "אדוני משקר" זאת בהרמת קול, אבל לא כדי שבירת רוחו"[711]

 

(10) נוסף על כך, מהבחינה הסובייקטיבית – הנאשם לא נבהל ולא נשבר כתוצאה מהרמות הקול,  ולא ראה באמת את החקירה כלפיו כדורסנית:

(1)    כאשר נשאל בזמן אמת על ידי ראשי הצח"מ, או אנשים שלא היו מעורבים ישירות בחקירה כיצד נהגו בו החוקרים, לא התלונן על צעקות או השפלות, אלא השיב את ההפך הגמור:

במ"ט 122/06 (תשאול ע"י יורם לאחר חזרתו מהודיה):

"  י':  אני שואל אנחנו פה במשטרה פה בישראל, אנחנו..  התנהגנו אליך יפה? 

ר: לא, מה פתאום, אתה באמת כל הזמן מדבר יפה, תה, קפה, אוכל..

.... מתי משטרה פה בישראל.. אני לא מדבר על חוקרים משהו, לא, חס וחלילה,  ..

 

י:  אנחנו היינו אתך בסדר?

ר: בטח, כן.

 י': מישהו עשה לך משהו?

ר:.. כל הכבוד.  "[712]

 

... אנחנו מדברים איתך בצורה של אנשים טובים, בצורה יפה. מישהו דיבר איתך לא יפה פה? אנחנו מדברים לא יפה? לא.

ר: אתה מדבר טוב מאוד. כל המשטרה מדבר טוב מאוד. [713]

 

בחקירה ע"י בוקר   - 26.12.06:

"בוקר: לא אמרו, לא דיברו איתך יפה, לא נתנו לך לאכול?

ר: לא, אני לא אמרתי זה, אני אמר ככה, אצל שוטרים או משטרה אין בעיות. אצלי שמשטרה אין בעיות. כל הזמן בבקשה אוכל, בבקשה זה, זה, זה, זה כן, זה היה, לא כמו.. אבל אני מדבר מה שמה, מה אני היה, כל הזמן מדבר אתה רוצח, אתה רוצח, זה אני אומר"[714]

(2)    גם בחקירתו הראשית בבית המשפט, נמנע הנאשם מלטעון כי החוקרים צעקו עליו או הפחידו אותו, וכי זו היתה אחת הסיבות להודיית השווא.

(3)    כאשר טענת הסניגור במסגרת מסמך הזוטא לעניין החקירה הדורסנית הוצגה בפניו בחקירתו הנגדית, מיהר  הנאשם גם בעניין זה (כמו לגבי מס' החוקרים והשעות) "לאמץ אל ליבו" את הטענה ולהסכים כי אכן החוקרים (בפרט החוקרים יוסי ויעקב) צעקו עליו והטילו בו מורא[715] . עם זאת  - אישר הנאשם בחקירתו הנגדית:

"ש.אני גם אומרת לך שבכל המקרים האלה שרואים בדיסקים שבהם חוקר מרים עליך קול, אתה עונה לו בחזרה באותו טון ולא מפחד ממנו כפי שאתה טוען

ת.כן, זה נכון"[716]

(4)     הנאשם  טען בבית המשפט כי הוא התלונן בפני יורם וסשה על צעקות החוקרים[717], וכי הדבר מתועד באחד הדיסקים. חיפוש מדוקדק בכל הדיסקים מוכיח כי טענה זו שקרית ולא קיימת תלונה כזו מפי הנאשם.  כאשר עומת עם עובדה זו, ועם דבריו ליורם ולבוקר שצוטטו לעיל, לפיהם החוקרים התייחסו אליו יפה ואין לו כל טענה כלפיהם, שינה הנאשם טעמו והודה כי הוא לא התלונן בפניהם על הצעקות כי "זה לא היה עוזר"[718]. סביר להניח כי אילו היו בפיו טענות ממשיות בדבר השפלות והטלת מורא היה מעלה אותן בפני אותם חוקרים, או שהיו נשמעות מפי בא כוחו בהארכות המעצר וכדומה.

(5)    אינדיקציה נוספת לכך שהנאשם לא חשש מהחוקרים ולא התרשם מהרמות קול מצידם, עולה משיחותיו עם המדובב בזמן אמת, שם מספר הנאשם למדובב כי הוא צועק על החוקרים יותר משהם עליו, וכי אם החוקר הקטן (הכוונה ליוסי זמואלסון) יצרח עליו, הוא לא ידבר בכלל, גם אם השתיקה תחזק את הראיות נגדו[719].

(6)    בשום מקרה לא הביאה הרמת קול מצד חוקר זה או אחר להודייה מצד הנאשם ברצח או בעובדה כלשהי שלא הודה בה קודם לכן. הודיית הנאשם בפני החוקרים באה דווקא בחקירה "רכה" ובעקבות גילוי אמפתיה מצד יורם לבעיית ה"בלק אאוט" כביכול, כפי שתואר לעיל[720].  הנאשם אף אישר בחקירתו בבית המשפט כי הוא לא הודה בחקירתם של יוסי ויעקב אשר לדבריו הם אלה שצעקו עליו,  וכי דווקא סשה ואנטולי שבפניהם הודה ושחזר, לא צעקו ולא השפילו אותו[721].

(11) לסיכום נקודה זו, ניתן לקבוע כי חקירת הנאשם לא התנהלה באופן דורסני ולא הטילה בנאשם מורא ופחד כטענת הסניגור במסמך הזוטא.

ה.     חיפוש חודרני ומשפיל באבריו האינטימיים

באותו הקשר של טענת החקירה הדורסנית והמשפילה, לא ניתן להתעלם מהטענה המגוחכת והמופרכת ביותר אשר נטענה במהלך המשפט מפי ב"כ הנאשם (זאת אם לא נתייחס לטענת סדובסקי שנמחקה מהפרוטוקול כי הרצח לא בוצע בתא השרותים, ולטענת ב"כ הנאשם  כי מצא את כלי הרצח תלוי על עץ ברמת הגולן, אשר אף היא נזנחה לאחר בדיקת ד.נ.א) כי בנאשם בוצעה במהלך החקירה בדיקה חודרנית בפי הטבעת:

(1)    בסיום חקירת הנאשם בתאריך 16.12.06, לקראת סיום ההקלטה, נכנס לחדר החקירות אחד מקציני הצח"מ, יחיאל אדרי, בנוכחות החוקר סשה, וביקש  מהנאשם להתפשט על מנת לבדוק את גופו בעירום[722].

(2)    הנאשם, לא למותר לציין, לא העלה כל טענה שהיא בנוגע לחיפוש בעירום לא בחקירתו במשטרה, ולא במסגרת טענות הזוטא שנטענו והוגשו לבית המשפט.

(3)    במהלך חקירתו הנגדית של סשה, טען בפניו הסניגור, תוך שהוא מפנה לקטע הוידאו בו נראה סשה נכנס לחדר ומנגב את ידיו זו בזו[723],  כי סשה מרח על ידיו חומר כלשהו. סשה מכחיש, ואז מטיח בו הסניגור את הדברים הבאים, שגם אותם מכחיש סשה בשאט נפש:

"ש. אם אני אומר לך שאתם עשיתם מעבר לאותה בדיקה ויזואלית, חיפוש חודרני באיבריו האינטימיים של הנאשם

ת. אני לא מאמין שאתה מאמין למה שאתה אומר. זה לא היה, מה שכן היה, הנאשם התבקש להוריד את בגדיו, הוריד חולצה ומה שהיה עליו, התבקש להוריד מכנס ותחתוניו, מי שערך בדיקה הוא יחיאל אדרי, בדיקה ויזואלית בלבד."

(4)    יחיאל אדרי, מבצע הבדיקה בפועל, העיד אף הוא כי המדובר בבדיקה חזותית  -  ויזואלית, ללא כל מגע פיזי, שנמשכה כדקה, על מנת לבחון האם יש סימני חבלה על גופו של החשוד. הבדיקה בוצעה רק בתאריך 16.12. ולא מייד לאחר מעצר הנאשם, מהטעם הפשוט שאז חשבו עליה. אדרי הסביר כי הצילום הופסק מאחר והבדיקה לא היתה חלק מה"חקירה הפרונטלית" החייבת בצילום על פי חוק.  הוא הסביר כי לא חשב בזמנו לתעד בזכרון דברים את הבדיקה אשר הסתיימה ללא תוצאות, אולם בדיעבד הוא מסכים כי היה מקום לתיעוד כזה. גם אדרי הכחיש מכל וכל את הטענה בדבר ביצוע בדיקה חודרנית מצידו או מצד סשה, גם עד זה נחקר ע"י הסניגור באותו כיוון, כאשר נשאל האם לאחר צאתו השאיר את סשה לבדו עם החשוד, והאם סשה לבש כפפות[724].

(5)    ראש הצח"מ בוקר העיד כי הבדיקה הויזואלית בוצעה ללא צילום וידאו על מנת למנוע פגיעה בצנעת הפרט של הנאשם, וכן מכיוון שלא היתה חובה חוקית לצלמה[725]. גם בוקר שלל מכל וכל את הטענה כאילו בוצע חיפוש חודרני, פעולה אשר צוות החקירה אינו מוסמך לבצעה ואשר לא היתה  לה כל תכלית, ואף ציין כי הנאשם לא התלונן בפניו על כך כאשר שאל אותו על יחסם של החוקרים[726].

(6)    בעלות הנאשם על דוכן העדים, סיפר בחקירתו הראשית, באופן דרמטי אודות החיפוש שנעשה בו בעירום ע"י יחיאל אדרי, חוויה אשר אותה יזכור לטווח הארוך, ואשר גרמה לו לתחושה אשר אינו יכול לתארה במילים, כאילו "לסמרטוט רצפה נותנים כבוד יותר מאשר נתנו לי"  - כך לדבריו. ואולם, בתיאורו המרגש של הנאשם לא נטען כי  החיפוש היה  "חודרני באיבריו האינטימיים"[727].

(7)    בחקירתו הנגדית, נשאל הנאשם במפורש, האם בוצע בו ע"י סשה או שוטר אחר, חיפוש חודרני, והשיב בשלילה מוחלטת:

"ת.סשה לא עשה לי בדיקה חודרנית, מה שהוא מרח על הידיים אני לא ראיתי, מי שנגע בי זה הבן אדם השני שהיה בחדר שבדק אותי.

ש.אותו אדם שני, גם לא הכניס לך את היד לתוך פי הטבעת או לא עשה לך בדיקה חודרנית לפי מה שאתה מספר

ת.אף אחד לא עשה לי בדיקה חודרנית, עשו לי מה שהסברתי בחקירה הראשית"[728]

(8)    כאשר ניסתה ב"כ המאשימה לתהות מאין, אם כן, עלתה טענה כה מוזרה וחמורה בדעתו של הסניגור בעת חקירתם הנגדית של עדי התביעה, השיב הנאשם תשובה מפתיעה לא פחות:

"ש.אתה סיפרת לסניגור לעו"ד שפיגל שסשה או חוקר אחר עשה לך בדיקה חודרנית?

ת.יכול להיות, אני לא זוכר

ש.יכול להיות ששיקרת לסניגור ואמרת לו דבר לא נכון, האשמת חוקר שעשה לך בדיקה חודרנית שלא הייתה, זה יכול להיות?

ת.אני לא זוכר, זה היה לפני שנתיים, אני כבר לא זוכר מה אמרתי"[729]

הנאשם לא הצליח להסביר מדוע לא העמיד את הסניגור  על טעותו, כאשר שמע אותו בבית המשפט, מטיח את ההאשמה החמורה והמופרכת בפני סשה, ואף טען כי למעשה, עתה זו הפעם הראשונה בה הוא מעמיד דברים על דיוקם, וכי יתכן ששיקר לסניגור בעת שפגש אותו בתחילת החקירה בעת שתיאר את מעשי החוקרים כלפיו[730].

(9)    מעבר לעניין הבדיקה החודרנית שהופרך מעיקרו, מסתבר כי סיפורו  "מעורר החמלה" של הנאשם בבית המשפט, כאילו גרמה לו הבדיקה הויזואלית  להשפלה ולטראומה, שקרי ומוגזם אף הוא. לרוע מזלו של הנאשם, הוא הוחזר, מייד לאחר הבדיקה, לתא, שם המתינו לו המדובב ומכשיר ההקלטה. תיאורו של הנאשם את הבדיקה בפני המדובב, זמן קצר לאחר ביצועה, מלווה בצחוק ובביטויים גסים אשר מוטב שלא להעלותם על הכתב, ואינו עולה בקנה אחד עם התנהגותו של מי שעבר זה עתה ארוע משפיל אותו יישא עמו "לטווח הארוך"[731].

(10) אין אנו מקלים ראש באי הנעימות שמלווה כל נחקר הנאלץ להתפשט עירום בפני חוקריו. ואולם, המדובר בבדיקה שעריכתה מוצדקת וסבירה אובייקטיבית  בנסיבות העניין, ודווקא ההימנעות מצילומה בוידאו  הפחיתה את הפגיעה האפשרית בכבוד הנאשם. אין כל יסוד להניח כי הבדיקה פגעה בנאשם או השפילה אותו מעבר לנדרש, ולעניין זה יש להעדיף את עדות החוקרים שלא נסתרה על פני עדות הנאשם, שהודה כי שיקר לבא כוחו בעניין הבדיקה החודרנית, ואשר הציג בבית המשפט את הבדיקה באופן מניפולטיבי ושונה בעליל מהאופן בו תיאר אותה בפני המדובב מייד לאחר ביצועה. אין לראות בבדיקה זו כשלעצמה אמצעי פסול הפוגע בקבילות הודאות הנאשם.

(11) התנהגות זו של הנאשם, המשקר -  כך לדבריו הוא, לסניגור ומעלה בפניו טענות חסרות בסיס בנוגע להתנהגות החוקרים כלפיו, משמיטה את הקרקע מתחת לכל טענות הזוטא שבפיו, ומעבר לחוסר האמינות הבסיסית העולה ממנה, היא מעלה תהיה – מדוע צריך אדם אשר יש לו טענות אמת בדבר הסיבות להודיית שווא, לבדות מליבו טענות כזב?

ו.       "בוריס מהק.ג.ב"

הטענה: במהלך תחקורו ע"י רפ"ק יורם אזולאי הובהר לו ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים ובאופן החוזר ונשנה כי אם ימשיך לדבוק בטענתו כי לא רצח ו/או לא זוכר שהוא קשור לרצח, ו/או שאינו זוכר פרטים על רצח זה, לא יהיה מנוס מלערב בחקירתו חוקר רוסי בשם "בוריס" שנמצא כבר בדרך לחקירתו. חוקר רב נסיון ועתיר ידע מהסוג של המאפיה והק.ג.ב. זאת תוך נסיון הסוואת האיום במסווה של דיבוב בדרכי נועם שיסייעו לרענון זכרונו של הנאשם. כל זאת תוך ניצול זדוני וציני של היכרות הנאשם את הק.ג.ב. ושיטות עבודותיו (כך במקור) וחקירותיו.

(1)    כמתואר לעיל, טען הנאשם בחקירתו, החל מיום 18.12.06, כי הוא אינו זוכר האם ביצע את הרצח, וכי אפשר שביצע אותו במצב של בלק אאוט. לאחר הודאתו בפני המדובב בלילה שבין 18.12.06 – 19.12.06 (במסגרת דיסק 26), הבינו החוקרים כי טענת הבלק אאוט היא הצגה של הנאשם, שמטרתה לקבל הקלה בעונש. לפיכך, החליטו לשחק את המשחק, העמידו פנים כי הם מאמינים לטענת הבלק אאוט של הנאשם, והציעו לו עזרה ב"רענון זכרונו"[732].

(2)    מקלטת החקירה מיום 19.12.06[733] , עולה כי עם כניסתו לחדר החקירות, פונה יורם לנאשם, ואומר לו באמפתיה כי הוא מאמין לדבריו שהיה לו בלק אאוט בקטע בו הרג את הילדה, וכי דיבר על כך עם חוקר בכיר מימ"ר ת"א, דובר רוסית, המתמחה ברציחות ובלקאאוטים, אשר נמצא כבר בדרכו לפגוש בנאשם[734].

בהמשך, מציע יורם לנאשם לנסות להיזכר, עד הגעתו של החוקר ששמו בוריס, בפרטים שארעו לפני כניסתו למצב ה"בלק אאוט". הנאשם (המעוניין כי התחזותו למי שסובל מ"בלק אאוט" תיראה אמינה), משתף פעולה ומוסר פרטים על מפגשו עם הילדה. כאשר הוא "נתקע" וטוען כי אינו זוכר יותר, שב יורם ו"מגייס" לעזרתו את בוריס, בהבטחה כי זה יבוא ויעזור לו להיזכר, ובינתיים נתן ליורם הוראות כיצד להתקדם עם הנאשם עד בואו. הנאשם, אשר בערב הקודם ביקש מהחוקרים היפנוזה או עזרה ברענון זיכרון, ומעמיד פנים כי הוא מעוניין להיזכר במה שעשה, על מנת שלא יחזור על מעשים כאלה, מביע הכרת תודה על העזרה הצפויה:

"יורם: הוא עוד מעט, עוד מעט, הוא בדרך לפה. הוא אמר לי על מה לדבר איתך ואיך להגיע איתך כדי שהוא יתקדם איתך  . אבל תקשיב, רומן, נשמה..

רומן: תן לי כמה דקות, זה קשה, כל  מדבר מה אני עושה, אני. יש משהו יש. אבל אני לא יכול..

יורם: אני יודע, אני יודע

רומן: זה קשה. אני פה ואני לא יודע, למה אני פה אני יודע מה אני לא עושה את זה אני בדיוק אני עושה, יש עם משהו, משהו קטן,. תעזור לי מה.. זה זה תודה רבה ומתי או מישהו תעזור לי בבקשה, כן.."[735]

(3)    כמה דקות לאחר מכן, כאשר הנאשם מספר כי בלילה של יום הרצח שכב לישון מוקדם מהרגיל וחש  עייפות בלתי מוסברת, "מתלהב" יורם, ומציין בפניו כי זה מה שאומר בוריס, ואף מוסיף ומפליג בשבחיו של בוריס:

יורם: בסדר, זה מה שבוריס אומר, בגדול, שיש לו תחושות. אתה תראה אותו עוד מעט, אתה תבין על מה אני מדבר. הוא יגיע איתך למצב שהבלק שלך, אתה תזכור. זה חוקר מנוסה. זה חוקר, (.. קטע לא ברור) ,מהסיגנון של הק.ג.ב, מהרוסים של אלה, עם שכל, אלה ששלחו לירח את החללית. בן אדם עם שכל, ברמה .. הוא נראה, איך נקרא, כמו איזה מפיונר רוסי, הוא נראה, תסביר לו זה... (לא ברור)

סשה: הוא מקצועי בתחום שלו

יורם: אתה תראה אותו.

סשה: כאן משתמשים בו במשטרה, הוא איש משטרה.

יורם: זה חבר

סשה: משתמשים בו להקמת, זאת אומרת מה שאני סיפרתי לך שאנו אמורים לקבל אישור..

רומן: כאילו היפנוזה?

סשה: לא היפנוזה

יורם: לא, לא, הוא שוטר, משטרה.

סשה: הוא שוטר

יורם: הוא משטרה.

סשה: הוא שוטר, אשר מתמחה בשחזור זיכרון.

יורם: משטרה .. הוא מומחה, בסדר.. אבל אתה נזכר, זה בסדר,"[736]

(4)    זהו למעשה הקטע עליו מבוססת הטענה כי איזכורו של בוריס היווה איום כלפי הנאשם. ואולם, מהגיון הדברים, כפי שעולה מעדויות השוטרים ומהקלטת עצמה, עולה כי ההפך הוא הנכון.

(5)    אבי שי העיד, כי בשלב זה הוא אכן התכוון לצרף לחקירה חוקר ששמו בוריס, אשר היה אמור להגיע מימ"ר חוף. במקביל לכך, הנחה את החוקרים (על בסיס מקרה קודם בו נתקל בחשוד אשר התחזה כמי שאיבד את יכולת הדיבור), להעמיד פנים כי הם "מסייעים" לנאשם לרענן את זכרונו, בדרך של יצירת אווירה נינוחה ואמפתית, ותנועה מתמדת במישור הזמן, ותוך איזכורו של "בוריס" כמי שאמור לסייע במטרה זו, ולא כדמות מאיימת[737]

(6)    יורם העיד כי הוא העלה את נושא החוקר הרוסי דווקא במטרה להרגיע את הנאשם, אשר אמור להיות מודאג כביכול מאיבוד זכרונו[738], וכי דבריו בעניין המאפיה והקג"ב לא נאמרו כאיום והנאשם לא חש מאויים[739].

(7)    טענת החוקרים נתמכת בקטעי הקלטות שצוטטו לעיל, ובהגיון החקירה כולה. אין כל הגיון כי דווקא בחקירה שכולה נועדה להביע הזדהות ואמפתיה עם טענת הנאשם, על מנת להביאו "להיזכר" בפרטים על הרצח, באמתלה כי הדבר ישכנע את החוקרים באמינות טענת הבלק אאוט, ישתמשו החוקרים באיומים. יורם לא טען בפני הנאשם כי החוקר משתייך למאפיה או לקג"ב, אלא השתמש במונחים אלה כדימוי (גם אם לא המוצלח ביותר שניתן לחשוב עליו), ועשה זאת דווקא כעידוד, בקטע בו הנאשם החל "להיזכר" בפרטי הרצח, ולא בקטע בו סירב לשתף פעולה.

(8)    אין ספק כי החוקרים מבחינתם, לא התכוונו לדברים כאיום, אולם גם הנאשם לא תפס אותם ככאלה, כפי שהוא מתיימר לטעון.  הנאשם, אשר רק בערב הקודם ביקש מסשה היפנוזה או רענון זיכרון על מנת להיזכר אם ביצע את הרצח[740], מביע שמחה כי בקשתו נענית, ואינו נראה מאויים או מוטרד מאיזכור המאפיה והקג"ב.

(9)    הנאשם עצמו, כרגיל, לא אמר מילה במשטרה או בחקירה הראשית, אודות חששו מהקג"ב כנימוק להודאת השווא.  בחקירתו הנגדית, אישר הנאשם כי הוא שמח שבקשתו לרענון זיכרון ועוד ע"י חוקר דובר רוסית נענתה וחיכה לבואו של בוריס, אולם לא שמח לשמוע כי מדובר ב"עובד לשעבר בקג"ב" (דבר שלא נאמר לו), שכן בישראל לא יודעים כיצד עובד הקג"ב[741].

(10) לא ברור על מה נסמכת טענתו של הסניגור במסמך הזוטא, לפיה ניצלו החוקרים את "היכרות הנאשם עם הקג"ב, ושיטות עבודותיו וחקירותיו". לא שמענו במהלך המשפט כי הנאשם הכיר מקרוב את הקג"ב ושיטותיו. ונראה כי דווקא הסניגור והנאשם הם שמנצלים באופן ציני את  מוצא הנאשם על מנת לטעון כי הוא מפחד מהקג"ב. החוקר סשה,  יוצא חבר העמים בעצמו, העיד בעניין זה:

                                                ²ת.קודם כל אני לא בטוח שלנאשם יש היכרות עם הק.ג.ב ודבר שני, הק.ג.ב בתקופה היסטורית של שנים ארוכות כבר, הארגון עבר לידי דמוקרטיזציה ושקיפות וזה לא כמו שהיה בשנות ה – 30, וחוץ מזה גם הנאשם הגיע ממדינת אוקראינה והגוף הזה לא נקרא ק.ג.ב באוקראינה"[742]

(11) טענת "בוריס מהקג"ב" עומדת גם בסתירה מוחלטת לטענת הנאשם כי כל הפרטים שמסר בהודאתו מיום 19.12.06, ניתנו כדי לרצות את החוקרים, שמא לא יאמינו לו, כי באמת רצח את המנוחה במצב "בלק אאוט", ולא יזכה להקלה בעונש[743].

תיאור זה כי הנאשם רצה "להיניק" את החוקרים מעבר למה שרצו "לינוק" וחשש רק למסור פרטים שגויים, אינו יכול להתיישב בשום אופן עם הטענה כי הוא הודה, באותה חקירה ממש, תחת איומים, כי אם לא יעשה כן, יזכה לנחת זרועו של בוריס מהקג"ב. ואכן, בחקירתו הנגדית אישר הנאשם כי אין ממש  בטענתו:

"ש.האם הודית בחקירה הזו מרוב פחד כדי שלא יביאו לך את בוריס מהקג"ב, זו הסיבה שהודית?

ת.לא" [744]

אין ספק אם כן, כי המדובר בעוד טענת סרק, שנולדה מתוך קריאת התמלילים ולא מהמציאות.

ז.      פגיעה בזכות ההיוועצות

הטענה: הנאשם יוסיף ויטען כי בורותו ברזי השפה העברית ובזכויות היסוד המוקנות לו עפ"י דין כגון: זכות ההיוועצות בעו"ד, יש בה בלבד כדי לפסול את "הודאותיו"..(בשלב זה מובא ציטוט מפסק הדין בעניין יישכרוב[745], העוסק בחובה ליידע עצור על זכותו לייצוג ע"י עו"ד)... ובהקשר זה יוסיף ויטען הנאשם כי בנוסף אי קבילות הודאותיו הינן (כך במקור) תולדה של הדוקטרינה הפסיקתית לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין בהליך פלילי, כמפורט וכמבואר בהילכת יששכרוב שדלעיל[746].

(1)    בעניין זה, אנו מודים ומתוודים כי לא הצלחנו לרדת לסוף דעתו של הסניגור המלומד. אין חולק על חשיבותה של זכות ההיוועצות, אשר מצאה תימוכין בין היתר בהלכת יששכרוב. ואולם, אם נדוק פורתא בלשון טענות הזוטא, לא נמצא בהן  שום טענה עובדתית לפיה החוקרים לא יידעו את הנאשם בדבר זכותו ליצוג ע"י עו"ד, או אף כי הנאשם לא היה מיוצג בפועל. משמעות טענת ב"כ הנאשם, אם נפרשה כלשונה, היא כי כל אדם שאינו בקי בשפה העברית, ולא ידע  מראש ולפני חקירתו אודות זכותו להיוועץ בעו"ד  -  הודאתו לאו הודאה היא, ואחת היא אם הודיעו לו החוקרים אודות הזכות ואם היה מיוצג בפועל אם לאו. מסקנה גורפת שכזו אינה עולה מהלכת יששכרוב, שכל עניינה באיזון בין פגיעה בזכויות הנאשם לבין אינטרסים אחרים ראויים[747],  והיא בעליל מופרכת וריקה מכל תוכן.

(2)    עיון בחומר הראיות מלמד, כי  האופן העמום בו הועלתה הטענה מכוון, שכן בפועל, זכות הנאשם להיוועצות לא הופרה כלל ואף מומשה במלואה:

(1)    מייד עם ההחלטה על מעצרו, הוסברה לנאשם, ע"י סשה  -  בשפה הרוסית המובנת לו, זכותו להיות מיוצג ע"י עו"ד. הנאשם ביקש להיות מיוצג ע"י סניגור ציבורי, ובו במקום מילא סשה טופס בקשה, חתום ע"י הנאשם, שהועבר ללשכת הסניגוריה הציבורית בנצרת. סשה ציין בטופס כי הנאשם דובר רוסית בלבד, ובעל אזרחות אוקראינית[748].

(2)    יורם וסשה העידו כי הנאשם היה מיוצג  ע"י עו"ד לאורך כל תקופת חקירתו[749]. מפרוטוקול הארכת מעצרו של הנאשם מיום 13.12.06 – למחרת יום המעצר, עולה כי הוא היה מיוצג בדיון ע"י עו"ד אריה הרמלין (אשר ייצגו מטעם הסניגוריה הציבורית)[750].

(3)    הנאשם סיפר למדובב כי קיים שיחה עם עו"ד הרמלין עובר להארכת המעצר[751]. מעבר לכך – ביקר עו"ד הרמלין את הנאשם בבית המעצר ביום 17.12.06, יום לפני הודאתו בפני המדובב, ונפגש עמו למשך כעשרים דקות[752].

(4)    ביום 20.12.06 –  נפגש הנאשם, לפי עדותו[753], וכעולה גם מהמסמכים, עם עו"ד דוד שפיגל, שנשכר באופן פרטי ע"י משפחתו, וייצג את הנאשם החל מהארכת המעצר ביום 21.12.06[754].

(5)    לאורך כל ימי החקירה, לא פנה הנאשם לחוקרים בבקשה להיפגש עם עורך דינו מעבר לפגישותיו עמו בפועל, או לעכב לשם כך חקירה כלשהי, את ההודאה או את השחזור. להפך – בפתח השחזור, מבקש הנאשם להודיע לעורך דינו כי הוא שחזר את המעשה "בלב נקי"[755].

(3)    בעדותו בבית המשפט, אישר הנאשם את כל העובדות לעיל, אולם הוסיף וטען, כי בקשתו מהחוקרים להיות מיוצג ע"י עו"ד דובר רוסית לא נתמלאה, ולכן  לא הצליח לתקשר כלל עם עורכי דינו, ולא הבין את המתרחש בהארכות המעצר[756].

(4)    לדעתנו, משאין מחלוקת כי החוקרים הודיעו לנאשם על זכותו לעו"ד, ואף פנו לבקשתו לסניגוריה הציבורית, וכי הנאשם זכה בפועל לייצוג לאורך כל החקירה, נשמטת הקרקע מתחת לכל טענת פגיעה בזכות ההיוועצות. החלטת הסניגור הציבורי למנות לנאשם את עו"ד הרמלין ולא סניגור דובר רוסית, נעשתה על פי מיטב שיקול דעתו, וודאי  שהאחריות לכך אינה מונחת לפתחה של המשטרה, אשר דאגה לדווח לסניגוריה כי הנאשם דובר רוסית בלבד (אף שכפי שראינו לעיל, הוא דובר גם עברית קלה).  מקל וחומר, כי המשטרה אינה אחראית לעובדה שמשפחת הנאשם החליטה למנות לו את עו"ד שפיגל, שאף הוא אינו דובר רוסית, ואשר מייצגו עד היום לשביעות רצונו, והוא שהעלה בשמו את הטענה הנדונה פה...  ולא יעלה על הדעת לפסול בשל כך את הודאות הנאשם!

(5)    די בכך לשם דחיית טענת הזוטא, אולם אנו לא נסתפק בדברים אלה, מכיוון שעיון מעמיק יותר בשיחות הנאשם עם המדובב ועם החוקרים, מגלה כי  -  שלא במפתיע, טענת הנאשם כי לא הכיר את זכויותיו, לא הצליח לתקשר עם עורכי דינו ולא הבין מה מתרחש בהארכות המעצר, אינה רק בלתי רלוונטית, אלא גם שקרית בעליל:

(1)    ביום 13.12.06 -  לאחר שובו מהארכת המעצר הראשונה, מספר הנאשם למדובב  על מהלך הארכת המעצר (עורך הדין שאל מה הראיות, החוקרת רשמה פתק), ועל טענות עורך דינו בדיון, אשר לדבריו "כיסח וריסק" את החוקרים על הראיות שאספו[757].

(2)    ביום 16.12.06 – מספר הנאשם  למדובב כי ביום הארכת המעצר, אמר לו העו"ד שדיבר עם אשתו, וכי היא יודעת שהוא לא אשם, וכן אמר לו כי הוא אינו חייב לומר דבר לחוקרים. הוא מציין כי חבל שהעו"ד אינו דובר רוסית, כי אינו יכול להסביר לו "הכל כפי שהיה מסביר לרוסי", אך הוא מתרשם כי העו"ד אינו טיפש, יודע הרבה ויסתדר לבד. בהמשך מהרהר הנאשם בקול כי יתכן שחבל שלקח עו"ד של המדינה במקום סניגור פרטי בתשלום (כמו עו"ד שייצג אותו בעבר בענייני הגירה), וכי הוא שוקל להגיש בקשה להחלפתו[758]

(3)     ביום 17.12.06, עם שובו מהמפגש עם עו"ד הרמלין, מספר הנאשם למדובב באריכות (במשך כעשרים דקות/ ששה עמודי תמליל) על שיחתו עם עורך הדין. הוא מפרט בין היתר כי סיפר לעו"ד בדיוק מה טען בחקירותיו (בעניין בגדי העבודה, הדם, הפוליגרף  ועוד),  מה אמר העו"ד בנוגע לכל אחת מהראיות (העקיפות לדעתו), כי העו"ד סיפר לו על הדיווחים בעניינו בתקשורת ועל תמיכת בני משפחתו ועוד כהנה וכהנה[759]

בעדותו בבית המשפט, התייחס הנאשם לפגישתו עם העו"ד ביום 17.12.06 -  וטען כי העו"ד אמר לו  ש"הכל יהיה בסדר" ושאל אם הוא זקוק לסיגריות, ומעבר לכך לא הבין מילה מדבריו[760]. כאשר עומת עם הסתירה הברורה בין טענה זו לבין הדיווח המפורט למדובב בתמליל לעיל, השיב הנאשם כי הוא שיקר למדובב והמציא בפניו פרטים שלא היו אודות השיחה עם העו"ד[761].

מדובר בטענה מופרכת על פניה. מעבר לחוסר סבירותה הבסיסית של הטענה כי הנאשם שב מפגישתו עם עו"ד ומייד המציא באוזני המדובב שיחה שלמה שלא היתה, ברור כי הנאשם לא יכול היה להמציא מהרהורי ליבו פרטים עובדתיים נכונים, כגון העובדה שפורסם בתקשורת שהמשטרה עצרה אותו בשל היותו עובד לא חוקי ולוחצת עליו סתם... יש לזכור כי הנאשם היה עצור מזה מס' ימים, ללא קשר עם העולם, הוא תפס עצמו באותו זמן כתושב זר, החי בשולי החברה ונשכח מעין כל, ומן הסתם לא היה שום סיכוי כי יעלה בדעתו (כפי שלא העלו בדעתם עוד רבים וטובים) כי דווקא מעצרו הוא שיהפוך בעיני התקשורת למשפט דרייפוס שני.

(4)     הנאשם גם טען בעדותו, כי הוא לא הצליח לתקשר עם עו"ד שפיגל ביום 20.12.06 ולא הבין מאומה ממה שהתרחש בהארכת המעצר מיום 21.12.06 וכי בשלב זה הוא עדיין האמין שביצע את הרצח ולא ידע כלל כי עו"ד שפיגל טען בשמו כי הוא חוזר בו מההודיה[762].

בניגוד מוחלט לדברים אלה, עולה כי הנאשם  אמר לאחר הפגישה עם עו"ד שפיגל לשוטר לב ארליכמן, כי עוה"ד יעץ לו להכחיש את ביצוע הרצח ובינתיים יבדוק את העניין, וכי הוא סיפר לעו"ד שלא רצח את הילדה, ואף רואים בשחזור שלא ידע מה לעשות[763].  בפתח חקירתו ביום 21.12.06, הנאשם אכן חזר בו מההודיה – ממש כפי שנטען בשמו בהארכת המעצר (ובניגוד לגירסתו בעדות), ואף טען בפני החוקרים כי הם "שמו לו מדובב" (אשר באה לידי ביטוי בהחלטת שופט המעצרים)[764].

(6)    דברים אלה  מדברים בעד עצמם, ומוסיפים עוד נדבך לדחייתה המוחלטת של הטענה בדבר פגיעה בזכות ההיוועצות כטענת סרק.

ח.     הטעיה זדונית

הטענה: הנאשם יוסיף ויטען כי חוקריו לא חדלו מלהטעותו במזיד תוך שהם מלעיטים אותו בנתונים שקריים לפיהם נתקבלו ממצאים ביולוגיים מהמעבדה לזיהוי פלילי המצביעות (הטעות במקור)  על אשמתו וכן עדויות הקושרות אותו לרצח, ומכאן שכל הכחשה מצידו רק תרע ותחמיר את מצבו, בעוד שהודאה מצידו יש בה כדי להקל עמו. בהטעיה זדונית זאת שברו את רוחו עד כדי שלילת רצון הבחירה החופשית שלו, בנוטעם בנאשם את האמונה כי בעת ביצוע המעשה היה נתון מן הסתם בהתקף של "בלק אאוט" ולכן אינו זוכר את אשר עשה כאשר מאידך הממצאים הביולוגיים שנתקבלו והעדויות הרבות שנאספו מצביעים עליו בלבד כמי שביצע את הרצח.

(1)     ההלכה הפסוקה קובעת כי לא כל הטעייה או תחבולה של חוקרים כלפי נחקר היא אסורה. רק תחבולה "נפסדת" האסורה על פי הפסיקה מהווה אמצעי פסול, וככזו עשויה להביא – לאחר שקילה ואיזון של מכלול נסיבות העניין, לפסילת הודאה שבאה בעקבותיה. השאלה הרלוונטית בהקשר זה הינה, אם כן האם ביצעו החוקרים כלפי הנאשם תחבולה פסולה?

(2)    אם התשובה לשאלה זו היא בשלילה, הרי שאין מקום לדון  בתרגילי החקירה במסגרת קבילות ההודאות,  אלא אך במסגרת המשקל.

(3)    קדמי מציין כי המבחן שעל פיו נקבעת פסלותה של תחבולה, נעוץ בשאלה אם היה בה כדי לשלול את "יכולת הבחירה[765]

(4)    הסניגור אינו מפרט בטענות הזוטא מהן אותן "הטעיות זדוניות" בהן  לא חדלו  החוקרים להלעיט את הנאשם  -  מהם "הממצאים הביולוגיים מהמעבדה לזיהוי פלילי" שנתקבלו  כביכול, ובאיזה עדויות הקושרות אותו לרצח עסקינן?

(5)    מבחינה מעמיקה של תמלילי החקירה ועדויות החוקרים בעניין זה אל מול הראיות בתיק, מתברר, כי רק במקרה אחד, נקטו החוקרים באופן מובהק בתרגיל חקירה שכלל הטעייה מפורשת ומובהקת לגבי ממצאים ביולוגיים שנתקבלו כביכול. המדובר בחקירתו של הנאשם מיום 13.12.06, בה נאמר לו ע"י החוקרים יוסי וגורודינסקי כעובדה  כי "מצאו דם של הילדה" על  משהו מ"הכלים או על הבגדים שלו"[766]. יודגש כי החוקרים לא הציגו לנאשם שום מסמך בדוי על תוצאות בדיקות המעבדה, ולא אמרו לו בצורה ממוקדת על איזה מחפציו נמצא הדם, אלא איפשרו לו להסביר כיצד, להבנתו, יכול היה הדם להגיע לפריטים שונים.

(6)    בתשאול שהתקיים באותו יום, נאמר לנאשם, ללא כוונה להטעותו, על ידי יעקב מלכא, כי נמצא דם על הכבל, וזאת בעקבות מציאת כתם אדום על הכבל השייך לנאשם, אשר היה חשוד כדם. עם זאת מלכא הבהיר כי הוא לא אמר לנאשם כי  הדם שייך לילדה, או כי התקבלו כבר תוצאות ד.נ.א לגביו[767]. מלבד הכבל, לא נקבו החוקרים בשום מקרה בפריט מפורש עליו נמצא דם כביכול[768].

(7)    מעבר למקרה יחיד זה, לא טענו החוקרים בפני הנאשם טענות שקריות מפורשות בדבר קיום ממצאים ביולוגיים מפלילים, ואף לא חזרו על ההטעייה בחקירות הבאות. הם הסתפקו בפיזור רמזים כלליים שאין בהם משום הטעייה: כגון ששאלו את הנאשם באופן תאורטי האם יתכן שדם של הילדה יגיע למשהו מחפציו[769], כשהם מקפידים  להדגיש כי הדבר אינו נאמר לו כעובדה.  או שאמרו לו באופן כללי, כי התקבלו תוצאות מהמעבדה המלמדות אותם יותר על מה שהתרחש, כי הראיות נגדו מצטברות[770], וכיוצא באלה.

(8)     החוקרים לא טענו  מעולם בפני הנאשם כי בידיהם "עדויות הקושרות אותו לרצח" כנטען במסמך הזוטא. כוונת הסניגור היא ככל הנראה לדברי החוקרים בחלק מהחקירות, כי קיימים עדים שראו בבית הספר אדם הדומה לנאשם או לבוש כמוהו, מתנהג בצורה מוזרה, וכי הנאשם נראה עולה לקומה השניה[771]. החוקרים הבהירו בעדויותיהם, כי באמירות אלה לא התכוונו להטעות את הנאשם כחלק מתרגיל חקירה, אלא התייחסו לעדויות של עדים אמיתיים שהיו בידיהם[772].

בפועל – אכן היו בידי החוקרים באותה נקודת זמן מספר עדויות רלוונטיות: הודעותיה של הפסיכולוגית רות נשרי[773], אשר זיהתה אדם הדומה לגנן מתנהג בצורה מוזרה וחשודה בחדר המורים זמן קצר אחר הרצח (כאשר בשלב זה הוברר כבר כי האדם אינו הגנן, וכי קיים דמיון פיזי רב בין הנאשם לגנן[774]) הודעתה של שי יפרח אשר ראתה אדם שתיאורו  עשוי להיות דומה לתיאור הנאשם עולה במדרגות לקומה השניה[775], והודעתו של ניקי מנקין, אשר ראה אדם  העשוי להתאים לתיאור הנאשם נוגע בקירות שרותי הבנים בקומה השניה[776].

גם אם חוקרי הנאשם לא ציטטו תמיד את הודעותיהם של עדים אלה באופן מדוייק בחקירתו[777], ניתן לייחס זאת להיקפו הרב של החומר ולחלוקת העבודה בין חוקרים שונים, ולא להטעייה מכוונת. 

(9)    טענה נוספת העשויה להיות רלוונטית בהקשר זה, היא כי החוקרים הטעו את הנאשם בנוגע לממצאי הפוליגרף (נעיר כי תוצאת הבדיקה כשלעצמה אינה קבילה ואינה ראיה במשפט. בית המשפט הנכבד התיר לצדדים לחקור בנושא הפוליגרף סביב השאלה האם החוקרים הטעו בנושא זה את הנאשם, והאם הטעייה זו גרמה לו להודות[778]). הנאשם טען בבית המשפט כי החוקרים אמרו לו לכל אורך החקירה כי "הפוליגרף אומר שרצח"[779]. עיון בתמלילי החקירה מלמד כי לא כך הדבר. אמנם בתחילת החקירה הראשונה לאחר בדיקת הפוליגרף – מיום 12.12.06 אומר החוקר יוסי לנאשם כי "הפוליגרף אומר שאתה רצחת"[780], אולם בהמשך החוקרים מבהירים עצמם ומחדדים מס' פעמים, כי הנאשם יצא דובר שקר דווקא בתשובתו השלילית לשאלה השניה שנשאל: האם הוא מעורב ברצח[781], ואף מקריאים בפני הנאשם את תוצאות הפוליגרף כלשונן[782]. גם משיחות הנאשם עם המדובב עולה בבירור כי הוא הבין היטב את תוצאות הפוליגרף כהוויתן[783].

(10) יש לציין עוד, ולמען הסר ספק, כי החוקרים מעולם לא טענו בפני הנאשם באופן מטעה, כי אם יודה ברצח, יקבל עונש קל, או נקבו בעונש כלשהו. כל שנאמר לו היה כי אם יספר את האמת, אפשר כי יסתבר שמדובר בעבירת הריגה שעונשה נמוך יותר[784], וכי מי שקובע את העונש אינו החוקרים אלא בית המשפט[785].

(11)  לדעתנו -  אין ספק כי אותו תרגיל חקירה יחיד, בו הוטעה הנאשם לגבי הימצאות דם של המנוחה על משהו מחפציו, אינו מהווה תחבולה פסולה, היכולה לפגום בקבילות הודאותיו.

(12) בית המשפט העליון פסק, בשורת פסקי דין, כי הקו בין תחבולה מותרת ואסורה הינו, במקרים דומים  -  ההבדל בין העמדת הנאשם בצורה מילולית בפני מציאות מדומה, לבין בידוי או זיוף של ראיה והצגתה בפניו. כך, נקבע כי לומר  לחשוד כי שותפו הודה במעשה, רמזים לקיומה של ראיה משכנעת נגדו, ואפילו אמירה מפורשת כי טביעת אצבעו נמצאה על מסמכים שנגנבו בשוד, או במכונית בה בוצע הרצח, הינן תחבולות מותרות. לעומת זאת, קבע בית המשפט כי זיוף חתימתו של שותף לעבירה על הודעה הינה אמצעי פסול[786]. יצויין, כי תחבולה שבה נטען באופן כוזב בפני חשוד כי זוהה ע"י עד במסדר זיהוי, אושרה ע"י בית המשפט העליון, גם לאחר הלכת יששכרוב, ותוך דיון בהשלכותיה[787].הרציונאל לאבחנה זו בין תחבולה מותרת לפסולה מבוסס, כאמור, על השאלה האם יש בתחבולה כדי לשלול את יכולת הבחירה של הנחקר:

                                                ²  ההבחנה בין אי אמירת אמת לבידוי ראיה מבוססת על הרעיון,  כי באי אמירת אמת ע"י איש מרות נשמרת יכולתו של הנחקר, אשר יודע את המציאות לאשורה, לקבל החלטה חופשית אם להודות אם לאו. שכן מול טענה זו יכול הנחקר להציג את גירסתו שלו, ונטל ההוכחה יוטל על החוקרים ועל התביעה. בידוי ראיה לעומת זאת, עלות להביא למצב שבו הנחקר החף יסבור שלא תהיה לו יכולת להוכיח את חפותו ועל כן ימסור הודאת שווא. "[788]

(13) בחינת תרגיל החקירה שנערך לנאשם, על פי מבחן זה – מוביל למסקנה, כי יכולת הבחירה של הנאשם לא נשללה כתוצאה ממנו. הטענה כי נמצא דם על משהו מחפציו של הנאשם איננה בגדר ראיה קונקלוסיבית לאשמתו כמבצע הרצח, והיא "חלשה" בהרבה, מבחינת כוח השפעתה, מאשר תחבולות בהן נעשה שימוש במקרים שהוזכרו לעיל, בהן נטען נגד חשוד, כי הוא זוהה במסדר זיהוי כמבצע העבירה, או כי טביעת אצבע שלו נמצאת בזירה.

(14) אדם חף מפשע שנאמר לו כי נמצא דם על משהו מחפציו, בהינתן כי הרצח בוצע בבית הספר בו הוא עובד, יכול לחשוב על הסברים שונים המתיישבים עם חפותו (כגון -  שהרוצח עבר במקום בו היה אחד מחפציו, כי הוא נגע במשהו בו נגע קודם הרוצח וכו'), ואין לו כל סיבה לקפוץ למסקנה כי הוא עתיד להיות מורשע בכל מקרה ברצח שלא ביצע.  אדם כזה אף "ינחש" כי הדם נמצא על חפץ שאינו נמצא עליו באופן קבוע, כמו כלי שנשאר ללא השגחה. לעומת זאת – מי שאשם ברצח, יניח מייד כי הראיה עלולה להפלילו, ואף כי הדם נשאר על חפצים כמו הבגדים שלבש והסכין שבה ביצע את הרצח (כפי שהניח הנאשם[789]).  הטענה כי בגלל הטעייה מסוג זה, מאבד אדם חף מפשע את יכולת הבחירה שלו, ועוד במידה כזו שיגיע למסקנה כי הוא אכן ביצע את הרצח במצב של אובדן זיכרון, הינה מרחיקת לכת ואף מופרכת.

(15) דברים אלה נכונים, ואף במידה רבה יותר, לגבי הטענה כי הנאשם נראה ע"י עדים בקומה השניה (בהנחה כי בכלל נראה בה הטעייה). עובדה זו, גם אם אינה נכונה, אינה קושרת את הנאשם, אשר עבד בבית הספר והיה רשאי ללכת לכל מקום בו, לרצח, ואינה יכולה להובילו למסקנה כי אין לו מנוס מהודאת שווא.

(16) משהגענו למסקנה זו, פטורים אנו – לצורך הכרעה בשאלת הקבילות, מדיון בשאלה באיזו מידה הושפעה החלטת הנאשם להודות בתיק מהטעייתו במסגרת תרגיל החקירה, אשר תידון להלן לעניין משקל ההודאה. נציין כבר בשלב זה, כי לדעתנו היתה לתרגיל השפעה מזערית, אם בכלל, על ההחלטה להודות.

ט.     טענות נגד המדובב

(1)    מהות הטענות ומשמעותן המשפטית:

(1)    כפי שצויין לעיל, ההגנה לא התייחסה בטענות הזוטא לאמצעים פסולים שננקטו לטענתם ע"י המדובב בתיק, אולם טענות שונות נגד המדובב ואופן הפעלתו שזורות לאורך ניהול התיק בחקירת עדי התביעה ובעדויות עדי הגנה. לאור היעדר הניסוח הברור, קשה לעמוד על היקף טענת ההגנה, והאם מדובר בטענה לגבי אמצעי חקירה פסולים היורדת לשורש הקבילות, או אך בטענה נגד משקל ההודיה.

(2)    עיקרי הטענה, כפי  שעולה מעדות הנאשם עצמו לעניין הודאתו, הם כי המדובב המכונה ארתור (להבדיל מהמדובב השוטר יבגני, אשר ישב עם הנאשם בימי החקירה הראשונים, הנאשם לא העלה כלפיו טענה ולא הודה בפניו), שנתפס בעיני הנאשם כחבר, אדם בעל נסיון בבית הסוהר ובהליכים משפטיים, יעץ לנאשם עצות ושכנע את הנאשם, אשר נתן בו אמון, וסיפר לו על חקירותיו, כי מצבו הראייתי רע, כי יקבל מאסר עולם,  ואמר לו כי הוא צריך להודות בתיק, ויעץ לו לטעון כי הילדים הרגיזו אותו כדי לקבל הקלה בעונש. הנאשם אף טוען כי המדובב לחץ עליו ועשה הכל על מנת שיישבר[790].

(3)    במסגרת הדיון בקבילות ההודאה, השאלה הרלוונטית איננה האם אכן יעץ המדובב לנאשם עצות, והאם הנאשם הסתמך על העצות בפועל בעת שהחליט להודות ברצח, אלא האם המדובב הפעיל על הנאשם אמצעים פסולים שפגעו בחופש הבחירה שלו.

(4)    בתי המשפט פסקו, באופן עקרוני, כי הפעלת מדובב -  סוכן המוכנס לתאו של חשוד ומתחזה לעבריין רגיל שנכלא יחד עמו, על מנת להוציא מפי החשוד דברים אותם נמנע מלמסור בחקירתו, הינה תחבולה מותרת. בתי המשפט אישרו הפעלתו של מדובב פסיבי -  העוקב אחרי מעשי החשוד ומגיב לפניותיו, ולא פסלו גם הפעלת מדובב "אקטיבי" הנוקט צעדים מיוזמתו כדי להוציא מידע מפליל מפי החשוד[791].

 כך למשל, נקבע בע"פ 4577/98 דיין נ' מ"י כי: 

                                                ²"המציאות מלמדת כי במקרים רבים נוטה חשוד לפתוח את סגור לבו בפני מי שעצור עמו ולהימנע מכך בחקירה בפני איש מרות, ואם בדרך זו ניתן לתרום לחשיפתן של עבירות ולהעמדתם של עבריינים לדין, כי אז אין מנוס מלעשות שימוש גם באמצעי חקירה זה".

 

וביחס למדובב "אקטיבי" ר' ע"פ 378/03 פלוני נ' מ"י, פסקה 6 לפסק דינו של השופט רובינשטיין: 

 

"העד הוא - כמסתבר - מה שקרוי מדובב, מי שתוך מילוי תפקיד של עצור או אסיר משוחח עם החשוד, קונה את אמונו ועשוי לשמוע מפיו דברים העשויים להוות תשתית להמשך החקירה. זו מן התחבולות החקירתיות המוכרות משכבר: ע"פ 476/79 בולוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 785, 805 (השופט - כתארו אז - שמגר). בשיטת המשפט הישראלית נתפס השימוש במדובב כלגיטימי; ...כאמור, הדין מכשיר כיום את המדובב האקטיבי, ואדם כזה, מטבע הדברים, מסכן עצמו, ומחובת הרשויות - ובית המשפט בכללן - ליתן יד להגנתו ככל הניתן."

(5)    עם זאת, נקבע כי הפעלתו של מדובב כפופה לכללים בדבר תחבולה פסולה ויש לבחון אותה על פי המבחנים המקובלים -  היינו: האם פגעה הפעלת המדובב  בזכויות היסוד של החשוד: זכות השתיקה או זכות ההיוועצות[792].

(6)    בפסק דין שניתן בעת האחרונה, בעניין אלזם[793], הורה בית המשפט העליון על פסילת הודאתו של נאשם שנתקבלה על סמך פעילותם של מדובבים, לאחר שקבע כי פעולותיהם של אלה חרגו מגדר התחבולות הלגיטימיות, והתדרדרו לכלל פעולות פסולות החותרות תחת זכות השתיקה וזכות ההיוועצות. באותו מקרה, לחצו המדובבים על החשוד באופן אקטיבי לוותר על זכות השתיקה ולהודות בפני החוקרים, תוך שהם משכנעים אותו  -  בניגוד לרצונו המפורש, לוותר על פגישה עם הסניגור קודם להודאה, ולהפר את עצת סניגורו לשמור על זכות השתיקה. המדובבים אף דיברו סרה בעורך דינו של הנאשם, על מנת להלחיץ את הנאשם ולגרום לו לחשוב כי העו"ד הפקיר אותו, עד כי הנאשם שוכנע ושעה לעצתם לפטר את הסניגור ולהחליפו, ולהודות במיוחס לו מבלי להיפגש עם עורך דינו.

(7)    במסגרת ההחלטה לדחות את בקשת המדינה לדיון הנוסף בעניין אלזם[794], הבהיר בית המשפט העליון, כי פסק דין אלזם לא קבע הלכה חדשה, אלא יישם את הלכת יששכרוב  תוך איזון בין מכלול נסיבות העניין שבפניו, ובהן גם שיקולי הנזק החברתי שנגרם מפסילת ההודאה (במקרה הנדון, נפטר אלזם ז"ל בטרם נשמע ערעורו, וממילא לא היה בזיכויו כדי שחרור רוצח לחופשי). בית המשפט העליון הטעים כי לא הטיל הגבלה על היקף פעילותם של מדובבים באופן כללי, אלא ביקורתו צומצמה למקרה הנדון בו חרגה פעולה המדובבים מגבולות מתחם הפעילות הלגיטימי.

(8)    לדעתנו, ובהתבסס על הכללים שנקבעו בפסיקה, ועל יישום הלכת יששכרוב במקרה לעיל, אין מקום לקבוע כי המדובב בענייננו חרג מגבולות מתחם הפעילות הלגיטימי, זאת כפי שנראה להלן.

(2)    מהימנות המדובב אינה רלוונטיות לדיון בקבילות ההודאה

(1)    כל שהות הנאשם בתא המעצר,עם המדובבים, והשיחות בין הנאשם לבין המדובבים הוקלטו באודיו ובוידאו על ידי המשטרה. ההקלטה הופעלה ותועדה על ידי אנשי משטרה אשר ישבו בעמדה חיצונית לתא המעצר[795].

(2)    אין חולק, כי המדובב המכונה "ארתור" הינו אדם בעל עבר פלילי, אשר הופעל על ידי המשטרה כמדובב של הנאשם, בתמורה לתשלום כספי, על פי חוזה שנחתם עמו[796], ולא לשם שמים. 

(3)    במהלך המשפט, העלתה ההגנה שורת עדים במטרה לנסות לערער את מהימנות המדובב ארתור, ולטעון כי הוא אמר לאחרים כי הוא שם מילים בפי הנאשם וכי האחרון חף מפשע לדעתו, וכי הוא קיבל בתמורה לעדותו טובות הנאה מעבר לנטען על פי החוזה.  המאשימה הביאה ראיות ועדים אחרים להזמת טענות אלה.

(4)    למרות זאת, מצאנו לנכון לערוך את הדיון בפרק זה, בהתעלם מהעדויות שהובאו מטעם שני הצדדים בעניין  מהימנות המדובב.

(5)    הטעם לכך, הוא כי מכיוון שאין מחלוקת כי כל השיחות בין הנאשם למדובב מוקלטות ומוסרטות, הרי שהראיה הטובה ביותר לקבוע על פיה מה התרחש ביניהם הינה אותן קלטות ותמליליהן, ולא עדויות מכלי ראשון, שני ושלישי, או הבעות דיעה כאלה ואחרות. זאת ועוד, מהימנות המדובב יכולה להשליך לכל היותר לעניין משקל עדותו, אולם עדות זו אינה רלוונטית  ביותר כך או כך, לאור קיום ההקלטות.

כך קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בנצרת, בהכרעת דין שנתן בעניינו של בוריס מנקין, נאשם ברצח שהודה בפני מדובבים:

                                                ²המציאות מלמדת עוד, שבדרך כלל סוכנים אינם אנשי חוק, ולעיתים קרובות ההפך הוא הנכון, ומדובר בעבריינים המבקשים לקנות את חירותם או לזכות בפטור מהעמדה לדין, כגמול על פעולתם להשגתן של ראיות מפלילות כנגד אחרים. במצב זה מנקר לא אחת החשש, שהמדובב, בלהטו לזכות בהטבות שהובטחו לו, לא יהסס להפליל גם את מי שלא חטא, וזוהי סכנה שבית המשפט צריך להיות מודע לה, על מנת שלא להיתפס לתוצאה שגויה. אך עניין זה מתייחס למשקל עדותו של המדובב ולמהימנותה, ולא לקבילות עדותו כראייה, שהרי מכוח מצוות המחוקק הכל כשרים להעיד.

כך או כך, גם לשאלת המהימנות נמצא ברוב המקרים פתרון יעיל, והכוונה לכך, שאין עוד צורך לסמוך על דבריו של המדובב עצמו בעדותו בבית המשפט, הואיל ואותן שיחות שהוא מקיים עם חשוד, מתועדות בהקלטה ולעיתים גם בצילום, כשהשליטה על העזרים הטכניים מצויה בידי המפעיל ולא בידי המדובב, כך שמזה האחרון נשללת היכולת ל"עצב" את הדברים המושמעים, ולתת להם גוון ככל שיעלה על רוחו."[797]

העיסוק במהימנות המדובב ואופיו,  אינו יכול להשליך על תוכן השיחות המוקלטות,  ויהיה בו כדי לגרור את הדיון למחוזות רחוקים ולסטות מהעיקר. עם זאת, החלטנו שלא להתעלם כליל מהראיות שהובאו בנושא זה, כיוון שאנו סבורים שיש בהן כדי להשליך על התנהלותה הקלוקלת של ההגנה ועל סבירות קו ההגנה כולו. הדיון בנושא זה יובא, אם כן, בהמשך סיכומים אלה בפרק נפרד[798].

(3)     המדובב לא הפעיל על הנאשם לחץ פיזי או איומים: 

הנאשם אישר בעדותו כי הוא התייחס אל המדובב כאל חבר[799], ולא העלה כל טענה כי הוא פחד מהמדובב או אויים על ידו. הבהרה זו מתבקשת בשל  טענת הסניגור בחקירתו הנגדית של ארתור, כאילו הציג עצמו כבעל מעמד רם בעולם הפשע[800]. גם מהתנהלות הנאשם מול המדובב בתא, ניכר כי היחסים ביניהם טובים, האוירה נינוחה,  והנאשם אינו פועל מתוך חשש מפני המדובב[801].

 

(4)    הנאשם הוא שהציג את הראיות בפני המדובב וביקש את עצותיו: 

(1)    הנאשם טען בעדותו כאמור, כי כאשר חזר לתא לאחר חקירותיו, התייעץ עם המדובב אודות הראיות שהוצגו בפניו וכי המדובב אמר לו בכל פעם שמצבו רע, ויכניסו אותו למאסר, ובכך לחץ עליו דווקא כאשר היה זקוק לתמיכה ועשה הכל על מנת שיישבר[802].

(2)    טענה זו היא "אליה וקוץ בה", שכן הנאשם מודה, כי הוא זה שפנה אל המדובב, אותו ראה כבעל נסיון בבתי סוהר (עובדה שאינה בלתי נכונה בפועל), וביקש את עצתו וחוות דעתו.  הנאשם עשה זאת, ביודעו כי האדם ששאל לדעתו איננו עורך דין בעל השכלה משפטית שנשכר על מנת לייצגו, או עובד סוציאלי שתפקידו לספק לו תמיכה נפשית, אלא אסיר מן השורה, עבריין, אשר  איש אינו ערב לנכונות השקפותיו ומסקנותיו. מששאל הנאשם לדעת המדובב אודות הראיות, לקח בחשבון גם אפשרות כי המדובב ישיב שלדעתו די בראיות שהוצגו לו על ידי הנאשם כדי להביא להרשעתו.  הנאשם לא היה  חייב לקבל דיעה זו, ואין בה כדי לפגוע בחופש הבחירה שלו.

(3)    עיון בתמלילים מגלה כי השיחות בעניין התיק אכן החלו ביוזמת הנאשם, אשר הציג את הראיות כפי שנמסרו לו ע"י החוקרים, והוא השואל  בכל פעם לדעת המדובבים עליהן. הנאשם אף הוא שביקש מארתור, מן הרגע בו נכנס לתא והציג עצמו כמי שעצור על עבירות נשק (על לא עוול בכפו, לדבריו) ואף מעיר כבדרך אגב כי ישב בעבר בכלא, מידע על החיים בכלא וההליכים המשפטיים[803], ועצות לעניין תיק החקירה[804].

(4)    ארתור מצידו, אינו לוחץ על הנאשם לספר לו על התיק והראיות. אלא להיפך,  לעתים מקשיב ומחווה דעתו, ולעתים דוחה את הנאשם  מעליו בטענה כי יש לו תיק משלו והוא עסוק בענייניו. גם כאשר ארתור מנסה להחליף נושא, מתעקש הנאשם לחזור ולדון בתיק[805]

(5)    בשלבים בהם מתלבט הנאשם כיצד לנהוג בעניין החקירה בתיק, והאם כדאי לו להודות, הוא פונה לארתור ומבקש ממנו עצות והוראות, אולם, כפי שיפורט להלן, ארתור נזהר ואינו מורה לנאשם מה לעשות, אלא מסתפק במתן מידע[806].

(6)    בנסיבות דומות לאלה, קבע בית המשפט המחוזי בנצרת בעניין מנקין, בדחותו את הטענה כי הבעת דיעה מצד המדובבים כי הראיות נגד הנאשם יובילו להרשעתו, פוסלת את הודאתו בפניהם:


"למעשה, צפייה בדיסקים שצולמו בתא המעצר, ועיון בתמלולי הדברים, מביאים לכלל מסקנה כי הנאשם הוא אשר סיפק למדובבים את חומר הגלם, אשר שימש אותם לניתוח מצבו. הנאשם הוא שהציג עצמו כמי ש"התיק סגור עליו" בגין שני מעשי הרצח. הוא אשר סיפר להם על שני האירועים אשר מלכתחילה הוא היה חשוד בהם, ועל העובדה כי הוא חושד שנמצאו ראיות בדמות כתמי דם על הג'ינס שלו. כל אלה הביאו את המדובבים לערוך מניפולציות באשר לסיכונים ולסיכוייו, על סמך הנתונים שסיפק הנאשם, תוך שהם מגלים ידע והבנה בנושאי משפט והתנהלות משפטית, ובכך גירו את הנאשם להוסיף ולספק להם פרטים."[807]

(5)    המדובב לא הטעה את הנאשם בהסבריו ובעצותיו המשפטיות:

ככל שהמדובב השיב לשאלות הנאשם, מסר לו מידע על ההליכים המשפטיים ועל תנאי המחיה בכלא, והביע דעתו לגבי האפשרויות העומדות לרשותו על מנת להיחלץ מהתיק, הוא לא הטעה את הנאשם, אלא מסר לו מידע נכון ומדוייק למדי, ככל שניתן לצפות מאדם חסר השכלה משפטית פורמלית. להלן מספר דוגמאות:

(1)    לשאלת הנאשם מהו העונש על רצח, הנשאלת מייד עם כניסתו לתא, משיב ארתור כי יש רצח בכוונה ויש הריגה, וכי העונש על רצח מכוון הוא מאסר עולם, אך ניתן לקבל שחרור מוקדם על התנהגות טובה[808].

(2)    כאשר הנאשם טוען כי הוא חושש שהילדה נאנסה, ואף מצהיר כי הוא מוכן להודות ברצח שלא ביצע ובלבד שלא יורשע באונס,  שזה לדבריו "סעיף שאיתו יותר טוב לא להגיע לכלא",  מסביר לו ארתור כי ישראל איננה רוסיה, וכי בישראל קיימים אגפים מיוחדים לעברייני מין, ומקפידים לשמור על זכויותיהם ההומאניטאריות של האסירים ולהגן עליהם[809].

(3)    כאשר הנאשם מעלה את הרעיון "להפיל את הרצח" על משהו שאמרה הילדה שגרם לנאשם להתעצבן, כך שייחשב לרצח "שלא בכוונה תחילה", אומר לו המדובב כי העונש על רצח שלא בכוונה תחילה הוא מקסימום 20 שנה, וכי אפשר לקבל על זה 10-14 שנים, ולהשתחרר כעבור 8 שנים מתוך 12. ארתור מסביר כי עם זאת, מי שאינו מודה אולם יש מספיק ראיות להרשיעו, עלול לקבל מאסר עולם, בניגוד למי שמודה וטוען טענת הגנה (כמו שכרות או פעולה מתוך עצבים) [810].

(4)    ארתור אומר לנאשם כי בכוונתו לעשות "עסקת טיעון" עם התביעה בתיק בו הוא חשוד כביכול, ובהזדמנות זו מסביר לנאשם כי ניתן לעשות הסכם עם התובע, במסגרתו הוא יכול  לדרוש שלא להיות מואשם באונס וברצח בכוונה תחילה.  להערכתו של ארתור – העונש אשר יוכל הנאשם להשיג בהסדר כזה, בו יורשע בעבירה של הריגה שלא בכוונה תחילה הוא בסביבות 10-12 שנות מאסר, הערכה שניתן לומר עליה כי היא סבירה וריאלית.

ארתור מסביר כי ניתן לצאת לחופשות מהכלא לאחר רבע מתקופת המאסר, וכי אורך החופשות בין 24 ל-72 שעות לפי התנהגות האסיר, ואומר כי בחישוב הכולל – לאחר הפחתת השליש, השחרור המנהלי והחופשות, נותרות לשבת 6 שנים מתוך 10 שנים בגזר הדין. ארתור אף מציין בפני הנאשם, כי כבעל מקצוע, יוכל לעבוד גם בכלא, לקבל משכורת, להסתובב ברחבי הכלא, ולזכות בתנאי מאסר טובים[811].  גם נתונים אלה נכונים.

(5)    הנאשם שואל את ארתור האם יתכן שהחוקרים יזייפו ראיות או יתפרו לו תיק. ארתור משיב כי זו ישראל ולא רוסיה, וכי בישראל לא מזייפים ראיות, אלא יכולים לעצור את הנאשם על הראיות שיש נגדו. ארתור אף מסביר לנאשם כי בישראל "כולם נגד המשטרה" ויש בג"צ וערעורים והשוטרים אינם יכולים להפיל תיקים על חפים מפשע כרצונם[812].

(6)    הנאשם מתעניין האם הוא מקבל את הראיות נגדו לפני פסק הדין, ארתור משיב כי לפני פסק הדין "עושים לו" כתב אישום. הנאשם שואל האם לפני פסק הדין יוכל לדבר עם העו"ד שלו או שעליו לקבל את ההחלטה בעצמו. ארתור משיב כי ההחלטה מתקבלת יחד עם העו"ד. הוא מסביר לנאשם כי בכתב האישום יכולים לייחס לו עבירות שונות וכי הוא יכול לדרוש להוריד חלק מהן בטענה כי "זה לא היה". בתשובה לשאלת הנאשם, הוא משיב כי הנאשם יכול  להגיע להסדר עוד לפני הגשת כתב האישום ולדרוש כי עבירות האונס והרצח בכוונה תחילה לא יכללו בו. ארתור מסביר לנאשם כי כתב האישום צריך להיות מוגש נגדו תוך 30 יום, וכי הנאשם יכול להמתין עד אז ובינתיים להתעניין האם היה אונס ולקבל החלטתו בהתאם[813].

(7)    ארתור מבהיר לנאשם, כי אינו יכול "לקחת על עצמו" את הרצח אם לא ביצע אותו, על מנת שיוטל עליו עונש קל ממאסר עולם ולא יורשע באונס, כי החוקרים לא יסכימו  לקבל הודאת שווא ולהכניס את הנאשם לכלא כל עוד הרוצח האמיתי חופשי. הוא מבהיר לנאשם כי אם יימצא הרוצח האמיתי, הוא ישוחרר, וכי החוקרים אינם מחפשים להכניסו לכלא בכל מחיר[814].

(8)    ארתור מסביר לנאשם כי עם זאת, אם כן ביצע את הרצח  יגיעו אליו בכל מקרה, ואם יורשע על פי הראיות שנאספו נגדו, יהיה לו קשה לטעון להריגה ללא כוונה תחילה וישב מאסר עולם[815].

(9)    כאשר הנאשם מודה בפני ארתור כי לא סיפר לחוקרים על הצקות הילדים והעובדה שניתקו לו את הכבל, מחשש כי הדבר יסבך אותו, אומר לו ארתור כי חבל שלא סיפר זאת לחוקרים, משום שיתכן שיש עד לכך שהנאשם רב עם הילדים והדבר יזיק לו, ומצד שני – מזהיר אותו כי אם יספר על כך עכשיו, עלול הדבר לפעול נגדו כי ישאלו מדוע לא סיפר זאת קודם[816].

(10) לאחר שהנאשם מכריז כי קיבל החלטה סופית לספר לחוקרים  כי הוא מאמין שאיבד שליטה וביצע את הרצח אולם אינו זוכר זאת, מזהיר אותו ארתור כי החוקרים אינם מכירים את סיפורו, וכי על מנת שיאמינו לו ויזכה בהקלה בעונש, עליו להסביר להם היטב עד כמה הרגיזו אותו, וכיצד היה מסוגל לאבד שליטה וכיצד הדבר קרה לו בעבר[817]. ארתור אף מזהיר את הנאשם, כי בכך שאמר לחוקרים שיכול היה לאבד שליטה, אולם המשיך להכחיש ביצוע הרצח, הוא מזיק לעצמו בכך שמצד אחד הוא מספק לחוקרים חומר מפליל כמו נטייתו לאיבוד שליטה ואלימות, ומצד שני ממשיך להכחיש ביצוע הרצח) [818]. גם דברים אלה אינם מופרכים: עצם הטענה כי אדם הרג במצב של איבוד שליטה עצמית, או אובדן שפיות, עשויה אכן, אם תתקבל עובדתית, על פי החוק, לזכותו בהקלה באחריות הפלילית או בענישה מופחתת.  יש טעם גם באמירה כי כל עוד אותו חשוד אינו מודה במפורש ברצח, במסגרת הסדר טיעון, או במסגרת העלאת טענה עובדתית, וממשיך להכחיש ביצוע הרצח,  עצם הנכונות לאשר כי הוא מסוגל לרצוח וסובל מהתקפי אלימות, אינה יכולה לסייע לו, ואף עלולה לספק ראיה נוספת נגדו.

(11) גם עובר להודאתו בפניו, מאשר ארתור לנאשם כי אם אינו אשם לא יחזיקו בו, וכי בישראל יש דמוקרטיה, בניגוד לברית המועצות, ומסביר לנאשם כי החוקרים אינם מפילים אותו סתם, אלא הוא שמפיל את עצמו בהתנהגותו[819].

(12)  ארתור מנתח את הראיות בתיק, אשר עליהן הוא לומר מפי הנאשם בלבד, יחד עם הנאשם, ומברר עם הנאשם את ההסברים האפשריים להן. בשום מקרה אין ארתור קובע בוודאות כי הנאשם יורשע על סמך הראיות, אלא רק מביע דיעה כי מדובר בראיות  מסבכות, וכי החוקרים יבדקו אותן לעומק ויגלו את האמת[820], עובדה זו אינה בלתי נכונה.  

(13) התמונה העולה מכל הדוגמאות לעיל -  שונה לחלוטין מן המצב המתואר בפרשת אלזם, שם, כפי שנפסק, הטעו המדובבים את הנאשם הטעייה מפורשת בנוגע למצבו המשפטי והשלכותיה של הודייה בתיק רצח[821].   בניגוד לכך, נקבע בעניין בוריס מנקין, בפסק דינו של כב' השופט ארבל:

                                                ²המדובב ציין כי הינו מוכן להעמיד את הידע שרכש לצורך עזרה לנאשם, באומרו לו "שב עם עצמך תחשוב אם אפשר לעזור במשהו אני אעזור בכיף אסביר לך אני אעזור לך והכל אתה מבין? לא צריך לשכור אותי ולא כלום. אתה יודע מה צריך? טלפון אני אתן לך שנהיה בקשר שתצא החוצה בעזרת השם חופשות מבית הסוהר, משהו...".

                                                ²איני סבור כי בדברים אלה חצה המדובב קו אדום כלשהו. הוא הדין באשר לשאר הדברים "שמטפטף" המדובב לנאשם. המדובב מגלה בקיאות בהליכי משפט, ומספר לנאשם את אשר למד, תוך ניתוח הראיות אשר סיפק לו הנאשם, הסבור כי נמצאו מכנסיו כשעליהם כתמי דם. ראיות אלה, העומדות בניגוד להכחשתו הגורפת של הנאשם את מעורבותו בפרשייה, מנותחות על ידי המדובבים בצורה הגיונית. אין לומר כי מסקנותיהם אינן הגיוניות."[822]

(6)    המדובב שלל  את הרעיון של הודיית שווא

לאורך כל תקופת שהותו עם הנאשם, התנגד ארתור בתוקף לרעיון כי הנאשם יודה ברצח במידה ולא ביצע אותו. ארתור הבהיר לנאשם כי הוא מטיל ספק בטענתו לחפות, בין היתר בעקבות "נכונותו" כביכול "לקחת על עצמו את התיק" וכי כל עצותיו הנוגעות לאפשרות של הודייה, יפות רק אם הנאשם אכן ביצע את הרצח, עובדה הידועה לנאשם בלבד:

(1)    עוד בימי החקירה הראשונים, טוען הנאשם בפני ארתור כי אמר לחוקרים שהוא מוכן "לקחת על עצמו" את הרצח, למרות שלא ביצע אותו, אולם אינו מוכן להיות מורשע באונס. ארתור מגיב בחוסר אמון לכך שאדם יקח על עצמו רצח אם לא עשה אותו. ארתור אף מבהיר לנאשם כי הוא אינו יכול לומר לעו"ד שבדעתו להודות הודאת שווא, וכי עו"ד לא ייעץ לו לעשות זאת[823].

(2)    בלילה שבין 15.12.06 ל- 16.12.06 שואל הנאשם את ארתור האם הוא מאמין לו שלא רצח את המנוחה. ארתור משיב כי הוא בטוח שהנאשם לא אנס את המנוחה, אך הוא אינו מאמין שאדם חף מפשע יעלה בדעתו להודות ברצח שלא ביצע  -  אפילו תחת עינויים, ולא כל שכן בחקירה מילולית דוגמת זו שעובר הנאשם, וכי הוא עצמו עלול היה לאבד שליטה אילו הילדים היו משגעים אותו כפי שעשו לנאשם, ועל כן  - אינו בטוח כי הנאשם גלוי עמו בהכחשתו לגבי הרצח. בשיחה זו מבהיר ארתור לנאשם כי בשום אופן אינו מייעץ לו להודות אם אכן לא ביצע את הרצח:

ר: אני רוצה להגיד לך שאני רוצה להיפטר מזה.

א: לא, לא, לא. אתה לא צריך להיפטר אם אתה לא עשית את זה, אתה מבין?

ר: אני אלך עד הסוף"[824]

בהמשך השיחה אף מבהיר ארתור לנאשם כי אילו לא היה רוצח, היה מוכן לקבל לא רק מאסר עולם אחד אלא אף חמישה מאסרי עולם ולא היה מודה אלא הולך עד הסוף[825].

(3)    ביום 16.12.06, לאחר החקירה, מספר הנאשם למדובב כי "בחור אחד" (כנראה הכוונה לארתור עצמו) אמר לו דבר חכם: "אם זה לא שלך, שילכו קיבינימט עד הסוף" וזה מה שיעשה. ארתור משיב כי מהתחלה אמר לנאשם לעשות כך, ומסביר לו שוב כי ניסה רק לסייע,  וכי אדם שלא רצח לא יגיד דברים כפי שאמר הנאשם  -  כי הוא מוכן "לקחת על עצמו רצח אך לא אונס". הנאשם מסכים עמו, אך מסביר שוב כי הוא מעוניין לצאת מהתיק בעונש קל כדי לחזור לאשתו. ארתור מבהיר לנאשם כי שיטה זו לא תועיל לו, מכיוון שהחוקרים לא יתנו לו להודות הודיית שווא ולא יאפשרו לו לשבת בכלא על מה שלא עשה, מכיוון שהם מחפשים את הרוצח האמיתי[826].

(7)    המדובב  לא לחץ על הנאשם להודות בפני החוקרים הקפיד להותיר ההחלטה  האם להודות בידי הנאשם:

לאורך כל השיחות ביניהם, וגם לאחר שמנה בפני הנאשם את היתרונות האפשריים של הודיה בכך שהרג את הילדה בנסיבות מקלות או במסגרת הסדר טיעון, על פני הכחשה ונטילת הסיכון של הרשעה ברצח ומאסר עולם, מדגיש ארתור בפני הנאשם, כי הוא אינו מתיימר לומר לו מה לעשות וכיצד לפעול, וכי ההחלטה היא רק בידי הנאשם עצמו, היודע מה עשה ומה מתאים לו. הנאשם מבין היטב הסתייגות זו, ואינו מתנהג כמי שתלוי בארתור ומקבל את דבריו ללא הרהור.

מצב זה שונה בתכלית מן הנסיבות שתוארו בפרשת אלזם, שם נטען כי הנאשם פיתח "תלות" במדובבים ועשה כל שאמרו לו[827].  המובאות להלן, ורבות נוספות, סותרות את טענת הנאשם בבית המשפט, כי המדובב לחץ עליו, אמר לו מה לעשות, וכי הוא האמין וציית להוראות המדובב בצורה עיוורת. כך לדוגמה: 

(1)    לאורך כל שלבי החקירה, כאשר הנאשם מביע נחישות ללכת עד הסוף ושלא להודות ברצח (בטענה שלא ביצע אותו), המדובב תומך בהחלטתו ואינו מנסה להניאו ממנה[828].

(2)    בתאריך 15.12.06, לאחר שהנאשם מעלה את הרעיון להודות ברצח ולטעון כי המנוחה עצבנה אותו, והמדובב מסביר לו את ההשלכות של הודיה בתיק, המאפשרת לטעון טענות הגנה, לעומת הרשעה על סמך ראיות, שואל הנאשם:

                                                ²רומן: אז מה אני יכול לעשות עכשיו?

ארתור: אני לא יודע, אחי, גם אצלי יש עכשיו תיק כזה, אני.. אני בעצמי לא יודע מה אני יכול לעשות. אני.. תראה, תראה, אני אומר לך, אני נותן לך עצה, אני לא יכול להגיד לך מה לעשות. צריך לחשוב, הגורל שלך נקבע, כוס אמק, מה אתה חושב, גם אם אני הולך ל5-6 שנים אני צריך לחשוב מה לעשות"[829]

(3)    בהמשך, לאחר שמתנהל ביניהם דיון באפשרות לעשות עסקת טיעון עם התביעה, בה ידרוש הנאשם כי לא יאשימו אותו באונס וברצח בכוונה תחילה, מסכם ארתור:

                                                ²בקיצור, אני אגיד לך דבר כזה רומן, תחליט מה תעשה הלאה.

ר: תראה

ארתור: אני מבין אותך, אתה לא עשית שום דבר.. אתה אומר שזה.. תראה רומן, בינינו, זה עניין שלך אחי. אני גם לא עשיתי הרבה דברים. אבל אני יודע מה אני עשיתי ואני יודע לאן אני מוכן ללכת ולאן אני לא מוכן ללכת... לאן אני רוצה ללכת ולאן אני לא רוצה. מה שאני לא רוצה אני לא אקח. אתה מבין? מה שמתאים לי אני אקח, אין לי שום ברירה. אתה מבין. אני לא מנסה להטעות אותך ולא כלום.

ר: אני מבין"[830]

ובהמשך אותה שיחה:

"ר: אני יכול להגיד כן, אני רצחתי

א: בסדר רומן, .. אני מדבר איתך באופן כללי. זה בשבילך, לכל אחד יש תיק שלו. לך יש תיק שלך.

ר: אני מבין

א: לי יש תיק משלי. אתה מבין? פשוט אני מנסה לחשוב איתך"[831]

(4)    ארתור אף מציין בפני הנאשם, באחת השיחות, כי אילו היה קורה לו מה שקרה לנאשם, לא היה מודה בחיים, אפילו אילו היה מבצע את הרצח[832].

(5)    כאשר הנאשם חוזר במצב רוח שפוף מהחקירה ביום 18.12.06 וטוען כי הראיות נגדו סגורות, ודינו ללכת למאסר עולם, מנסה ארתור לעודד אותו, כי יחיה למען משפחתו. גם בשלב זה,  הוא מסרב לומר לנאשם מה עליו לעשות:

                                                ²א: מה יש לך? .. תחשוב בצורה נכונה וזה הכל..

                                                ²ר: איך?

                                                ²א: איך? איך? תחשוב בעצמך. אני לא יכול לגלות לך מה. מה לעשות, אלה השנים שלך, שלך, שלך,

                                                ²ר: אני מבין את זה מצויין.

                                                ²א: אלה החיים שלך, החיים שלך. אני לא יכול להגיד לך לעשות משהו. אני למשל, אם איך שאתה היית עושה, אני הייתי עושה את זה. איך אתה יכול לעשות את זה, זה אתה, אתה מבין? לי אין אף אחד, אני גרוש, אין לי אף אחד, אתה מבין? ומה שאני רוצה להחליט ביני לבין עצמי, אני אחליט לעצמי, ומה שאני אעשה, זה אני, אתה זה אתה."[833]

...

                                                ²ארתור:יכול להיות שאני רציתי לעזור לך ולפני כן לברר מה בדיוק קרה ואיך קרה, אבל עכשיו אל תגיד לי אם אתה עשית את זה או שאתה לא עשית את זה.

רומן: אני לא אומר שום דבר, פשוט..

ארתור: זה לא מעניין אותי. פשוט אני, אני נותן לך להבין מה אתה צריך לעשות ואיך אתה צריך לעשות..הכל תלוי בך.

רומן:...דרכים

ארתור: יש לך דרכים.

רומן: הדרך היחידה..

ארתור: פשוט מה לעשות אני לא יכול להגיד לך"

...

ארתור: אני לא אומר לך שאתה תיקח את זה ואתה לא אה..אם אתה לא עשית שום דבר או מה. אני בכלל , אני אומר לך באופן כללי, יש לך אפשרות לצאת מזה, אבל אני עוד אומר, אני לא יכול להגיד לך איך אתה צריך לעשות את זה, אתה מבין. אתה בעצמך צריך..

רומן: אני צריך כוס אמק

ארתור: להחליט מי נגד מי, אבל אתה לא צריך להגיד מה, איך, מה ,זה, זה. אתה לא צריך להגיד את זה לאף אחד, זה שלך. אתה צריך להחליט בשביל עצמך כאן ולסגור, צ'יק מה אתה צריך לעשות. אתה צריך להחליט בשביל עצמך, אתה מבין?  אתה לא צריך להגיד לאף אחד שום דבר.

רומן: אתה ספרת לי איזה דרכים לפתרון יש לי. אתה ספרת לי. יש זה, יש זה...ואני כבר מסתכל מה מזה מתאים לי."[834]

(6)    בשלב בו מתחיל הנאשם לטעון כי יתכן שביצע את הרצח במצב של אובדן זיכרון, ומספר למדובב על הארוע עם אחיו, מקשה עליו ארתור שוב ושוב ושואל את הנאשם האם הוא בטוח שדבר כזה יכול היה לקרות לו. בטרם יספר זאת לשוטרים:

"ר: אני יודע מצויין שאני מסוגל פשוט להתפוצץ, אני לא רציתי... יכול להיות שבתת מודע אני עשיתי את כל זה אבל אני לא זוכר את זה ו.. בגלל זה כל כך הרבה של כל זה. אני לא זוכר את זה. אני אספר להם את זה מחר. אני מבין מצויין שהחיים שלי הלכו, שהם.. יהיו זה, שהם ישמחו בגלל זה. אני מבין את זה מצויין.

א: רומה, רומה, חכה, חכה, תגיד לי.. רק זה. . אני מבקש ממך, תהיה ישיר. אל תהרוס בשביל עצמך, אתה פשוט תגיד לי.. יכל לקרות דבר כזה שממש כאילו נפל לך מסך שחור, הכל נשבר לך, שאתה נגנבת, זה היה יכול לקרות?

ר: בטח

א: וככה, אם זה לא היה יכול לקרות, ואתה ממציא את כל זה, שילך להזדיין.

ר: זה היה יכול לקרות לי, אני מסביר לך, אני כמעט הרגתי את אח שלי..."

...

"א: תרגע, הכל יהיה בסדר, תאמין לי. אתה פשוט תעשה לעצמך יותר טוב. תראה. זה אתה צריך להחליט. תקשיב לי עכשיו, מה שנאמר פה נכון לרגע זה, זה ימות כאן. אתה תחליט לבד. אתה תחליט בעצמך איך אתה צריך לעשות. מה שאתה אמרת לי כאן, זה ימות בינינו.

ר: אני אגיד להם שאני באמת הייתי יכול לאבד שליטה

א:מה זאת אומרת אתה תגיד להם? אתה חושב ככה?

ר: אני בטוח שאני הייתי יכול לאבד שליטה. אני בטוח בזה, ארתור.

א: אתה אל תגיד את זה כי אתה עושה למישהו טובה"[835].

(7)    בשובו של הנאשם לתא ב-18.12.06 בלילה, לאחר שהיה אצל הפסיכיאטר ונחקר ע"י סשה[836], הוא מספר למדובב כי אמר לחוקרים שיכול היה לאבד שליטה, אולם הוא בטוח שלא ביצע את הרצח. ארתור מסביר לנאשם כי הוא "טיפש" וכי הוא פועל באופן שיזיק לו ויפליל אותו ברצח (בכך שמצד אחד הוא מספק לחוקרים חומר מפליל כמו נטייתו לאיבוד שליטה ואלימות, ומצד שני ממשיך להכחיש ביצוע הרצח). ארתור מדגיש בפני הנאשם:

                                                ²על דברים כאלה שעשית לא מדברים. טיפש, לא מדברים על כאלה דברים. אתה יכול ליפול בגלל המילים שלך. אתה יודע את זה?"[837]

(8)    בשיחה האחרונה ביניהם, עובר להודאת הנאשם ברצח בפני המדובב, ובמהלכה, אומר ארתור לנאשם כי הוא (הנאשם)  חכם וימשיך במשחקו, וכי אם יצליח לעבוד על החוקרים ולהשתחרר, ישמח בשמחתו, ואם לא, ייפגשו בכלא[838].  בהלך רוח זה, מסתיימת למעשה ההידברות בין הנאשם למדובב כולה.  ללא כל הצעה של המדובב כי הנאשם ילך ויספר לחוקרים את אשר סיפר לו. כך לדוגמה:

                                                ²ר: אני מפחד לדבר. יש מצב שהתקינו כאן האזנה. אם נהיה שם אז אתה תראה שלא הצלחתי לעבוד עליהם. אם נהיה שם, אני אגיד לך שלא הצלחתי לעבוד, לא הסתדר לי לעבוד עליהם.

א: כאן? לא משנה. אני גם ככה יודע הכל מזמן. אני יודע את זה גם ככה מראש, ורמזתי לך על כך, נכון?

ר: כן.

א: ואתה הסתכלת עלי, במבט רציני הסתכלת.

ר: קורה.

א: קורה. אתה משחק איתי, כן? משחק? אתה תחמן? שיט.

ר: בעזרת השם אנחנו לא ניפגש בכלא. עוד מעט הכל יתברר.

...

א: אם תהיה שם, אז אבין שלא הצלחת ואם לא תהיה שם...

ר: אז אמשיך לאהוב את אשתי ואת הילד ואני אשתדל שלא להסתבך בבעיות"[839]

 

(8)    המדובב לא לחץ על הנאשם להודות בפניו 

לאורך כל השיחות ביניהם, מקפיד המדובב שלא להפעיל כל לחץ על הנאשם להודות בפניו ברצח, ואף מבקש ממנו במספר מקרים שלא יספר לו האם רצח את המנוחה. כך לדוגמה:

(1)    במהלך שיחה ביניהם מיום 15.12.06, אומר ארתור לנאשם:

                                                ²לא, לא, לא, אתה אל תגיד לי אם אתה עשית או לא עשית. אני לא צריך את זה. אני מבין, יכול להיות שגם אני לא האמנתי ולא סמכתי. על הרבה אנשים אני לא סמכתי. אולי אתה עושה נכון. אל תגיד אם עשית או לא עשית. זה שלך"[840]

(2)    במהלך השיחה בדיסק 25 (בתאריך 18.12 אחה"צ) אומר ארתור לנאשם:

וזה שאתה אומר שאתה לא הרגת..זה עוד הפעם אני אומר לך, אתה לא צריך להגיד לי את זה, זה שלך אם אתה עשית את זה או שלא עשית את זה, אתה מבין? אתה צריך לחיות עם זה , לא אני.

... תקשיב זה לא מעניין אותי..מה אתה עשית..אני פשוט איך שהוא מנסה.."[841]

 

רומן: אתה מבין, אני אגיד לך דבר אחד..אפילו אם אני באמת הרגתי את הילדה הזאת...

ארתור: אל תגיד לי את זה,..לא עניין שלי, אני אמרתי לך את זה.

רומן: לא, אני מדבר באופן כללי.

ארתור: רומה

רומן: אני לא זוכר.. (לא ברור)

ארתור: תקשיב לי עכשיו, תקשיב. לי, לי בבקשה אל תגיד את זה. למה אני..אתה יודע מה הקטע שלי? יש לי .... בפנים. שילך להזדיין. אם יהיה.. מה אתה חושב, מה אתה חושב, מי אני ומה אני שאתה תגיד לי את זה. אל תגיד לי את זה.

רומן: אני לא חושב.

ארתור: לא, לא, לא, אל תגיד לי את זה.

רומן: פשוט, אתה מבין. ..

ארתור:יכול להיות שאני רציתי לעזור לך ולפני כן לברר מה בדיוק קרה ואיך קרה, אבל עכשיו אל תגיד לי אם אתה עשית את זה או שאתה לא עשית את זה. [842]"

 

(3)    אפילו בשיחתם בדיסק 26, עובר להודאת הנאשם בפניו, שב ארתור ואומר לנאשם כי הוא אינו צריך לספר לו מה עשה, וכי הוא נפגע רק מהעובדה שהנאשם מתייחס אליו כאל "שוטר".

"רומן: אני אנסה לספר לך את זה

ארתור: אתה יכול לא לספר לי כלום

ר: אני יכול להוכיח לך את זה

א: תקשיב טוב רומה

ר: אני לא רוצה להגיד. אני רוצה להוכיח

א: רומה! אני לא רוצה לשמוע שום דבר. אני לא רוצה לשמוע כלום. .."[843]

(9)    המדובב לא פגע בזכות ההיוועצות של הנאשם

חשוב להדגיש, למען הסר ספק,  כי בניגוד למצב המתואר בפסק דין אלזם, שם התבטאה חומרת מעשי המדובבים בעיקר בכך שלחצו על הנאשם לפטר את עורך דינו, שלא להיפגש עמו, ולפעול בניגוד לעצתו – לשמור על זכות השתיקה, לא עשה המדובב בתיקנו אף אחד מדברים אלה.

(1)    במהלך השיחות בין הנאשם למדובב עולה לא פעם נושא הייצוג המשפטי. הנאשם מספר למדובב כי הוא מיוצג ע"י סניגור ציבורי, ועל שיחותיו עם הסניגור[844].

(2)    אמנם, המדובב מביע מדי פעם דיעה כללית כי סניגורים פרטיים עדיפים על פני סניגורים "של המדינה" אשר "עובדים עם הפרקליטות". מדובר בדיעה מקובלת בקרב עבריינים, אשר סביר להניח שהנאשם היה שומע מפי כל עצור אחר שאינו מדובב הכלוא עמו, ואף הנאשם עצמו מחזיק בה.  בשום מקרה אין המדובב לוחץ על הנאשם לפטר את הסניגור הציבורי, או מדבר סרה בסניגור הספציפי המייצג את הנאשם, או בעצה שנתן.

(3)    המדובב אף מציע לנאשם להמליץ עליו בפני עו"ד מהשורה הראשונה, אשר יתכן שיסכים לייצגו בעלות נמוכה לאור הפרסום שבפרשה.  רעיון זה  אינו קורם עור וגידים. המדובב נמנע מלנקוב בשם סניגור מסויים, ומסתפק בכך שהוא מונה בפני הנאשם שמות סניגורים ידועים בתחום הפלילי[845]. הנאשם עצמו מסתייג מההצעה בטענה כי אלה סניגורים יקרים מדי לטעמו, גם אם ייצגו אותו במחיר מוזל[846].

(4)    בעיקר, מדגיש ארתור בפני הנאשם כי חשוב שיהיה מיוצג בצורה טובה, ואף עדיף להוציא כסף על סניגור מכיוון שגורלו מוטל על כף המאזניים, וכשיזוכה יוכל להרוויח את הכסף[847]. מדובר בעצה ראויה, שאין בה משום פגיעה בזכות ההיוועצות, ואולי אף להפך. בשום מקרה אין המדובב שם עצמו במקום עורך דינו של הנאשם.

(5)    בפועל, הנאשם אינו  פועל בהשפעת המדובב בנושא הייצוג.  הוא מביע הבנה וידע בנושא הייצוג, אינו מתרשם מההצעות להיות מיוצג ע"י סניגור ידוע, אלא מוכן להקצות לנושא סכום של עד 1,500$, ואף מצהיר כי אם הסניגור הציבורי לא יתאמץ מספיק עבורו, יפנה בבקשה להחליפו, כשהוא מתעניין כיצד לעשות זאת, והמדובב מספק לו את המידע[848].

(6)    בסופו של יום, החלפת הסניגור הציבורי בסניגור הפרטי – עו"ד שפיגל, לא נעשתה ביוזמת הנאשם, אלא ע"י משפחתו וללא מעורבות הנאשם או המדובב.

(7)    זאת ועוד, לאורך כל ימי החקירה, לא מתרחש מצב בו הנאשם מביע דרישה להיפגש עם הסניגור, או כי המדובב משכנע אותו להימנע מפגישה כזו. בפועל, אכן מתרחשת  - יום לפני ההודאה בפני המדובב, מועד קריטי מבחינת מהלך החקירה – ביום 17.12.06, פגישה בין הנאשם לסניגור, בה הסניגור מביע דעתו באוזני הנאשם כי הראיות בתיק נסיבתיות ואינן חזקות, ומעודד את רוחו. דברים אלה מהווים משקל נגד ומאזנים כל עמדה אחרת שיכול היה המדובב להביע על הראיות, ולנאשם היתה אפשרות מלאה להעדיפם והוא אכן עשה זאת. בתום הפגישה, המדובב אינו מנסה לשכנע את הנאשם כנגד דברי הסניגור[849].

י.        התוצאה -  קבילות ההודאות

העולה מן הסקירה לעיל, הוא כי הוכח באופן חד משמעי כי לא הופעלו על הנאשם אמצעים פסולים כלשהם, כי אמצעי החקירה שננקטו  -  בין על ידי החוקרים ובין על  ידי המדובב,  אין בהם כדי לפגוע בזכות השתיקה או בזכות ההיוועצות, ולא פגעו בפועל בחופש הבחירה של הנאשם וכי אין בנסיבות גביית ההודאה כדי לעורר חשש באמיתות תכנה.

התוצאה היא, כי יש לקבוע כי כל הודאות הנאשם  -  בפני החוקרים ובפני המדובב, נמסרו באופן חופשי ומרצון, והן קבילות מן הבחינה המהותית, ויכולות לשמש כראיה נגדו.

מובן, כי החלטה לגבי קבילות ההודאות, אינה פוטרת מדיון בשאלת משקלן ובדיקה האם יתכן כי הנאשם הודה הודיית שווא או מסר פרטים כוזבים מטעמיו הוא, ולא בשל לחץ פסול. שאלות אלה ייבחנו בפרק הבא להלן.


4.     משקל ההודאות

א.     כללי -  מסגרת הדיון

לאחר שהראינו מדוע הודאות הנאשם קבילות כראיה, יתמקד הדיון בפרק זה במשקלן. במסגרת זו, יש לבדוק קודם כל, האם יתכן כי למרות שלא הופעל כלפיו לחץ חיצוני המגיע לכדי אמצעים פסולים, הודה הנאשם הודיית שווא, בשל לחצים פנימיים.

בתי המשפט קבעו כי אמיתות ההודאה נבחנת בשני מבחנים:  הראשון פנימי, הבוחן את סימני האמת שבהודאה, לרבות בדיקת אמיתותן וסבירותן של טענות הנאשם לעניין הסיבות אשר הביאו אותו להודות הודאת שווא לטענתו, והשני חיצוני –  קיום דבר מה נוסף להודאה.[850]. ענייננו כאן במבחן הראשון.

אנו נראה כי ההסברים שנתן הנאשם בבית המשפט לסיבות  בגינן הודה לטענתו הודאת השווא הינם שקריים בעליל, בלתי סבירים ובלתי הגיוניים. בנוסף, נדון באופן כללי בטענת הנאשם כי  מסר את הודאתו על סמך  הדרכות שקיבל מהחוקרים והמדובב  שמסרו לו פרטי מידע אודות הרצח, ונראה כי אף היא אינה נכונה. הדיון בפרטי החקירה המוכמנים שידע הנאשם, לגופם – תוך בדיקה מפורטת האם יכול היה לדעת את מקורם מהחוקרים, ייעשה בפרק הבא.

יצויין בהקשר זה, כי משהוכח מתוך נסיבות מסירת ההודאה, כי היא ניתנה באופן חופשי ומרצון, קמה חזקה ראייתית בדבר מהימנות ההודאה, לפיה אין אדם מודה בעבירה אלא אם כן ביצע אותה. חזקה זו ניתנת לסתירה ע"י הנאשם, אולם עליו נטל הראיה לעורר בה ספק סביר[851].

ב.      טענות הנאשם נגד משקל ההודאות

גירסת הנאשם בבית המשפט  באשר לסיבות שהביאוהו להודות ברצח שלא ביצע (מעבר לטענותיו בדבר אמצעים פסולים אשר נידונו ונדחו בפרק הקודם לעיל),  כעולה ממסמך הזוטא ומעדותו בבית המשפט היא בתמצית כדלהלן:

(1)    הנאשם הגיע במהלך ימי החקירות למצב של תשישות פיזית – כתוצאה מכך שלא אכל דבר מלבד תפוחים, וכמעט ולא ישן, ותשישות נפשית כתוצאה מהלחץ הפסיכולוגי של החקירה, בה נטען כלפיו שוב ושוב כי יש ראיות לכך שביצע את הרצח, על בסיס הטעיות החוקרים. 

(2)    כל אלה, יחד עם אישיותו המיוחדת וה"שברירית", ורעיונותיו של המדובב, הביאו אותו למצב של שבירה נפשית להאמין, כי היות ויש ראיות המפלילות אותו בביצוע הרצח,  אולם הוא אינו זוכר שביצע רצח, הרי שהמסקנה המסתברת היא שביצע אותו במצב של אובדן זיכרון או "בלק אאוט".

(3)    משהגיע הנאשם לכלל מסקנה זו, הבין בעצת המדובב, כי הדרך הטובה ביותר העומדת לרשותו היא להודות  בפני החוקרים ולשכנעם כי ביצע את הרצח במצב של בלק אאוט/ אי שפיות, ובכך לזכות בהקלה בעונש. ואולם, הנאשם חשש, כי אם יספר את האמת (כפי שהאמין אז), כי אינו זוכר את הרצח, לא יאמינו לו החוקרים. ועל כן, ובמטרה לשכנעם כי הודייתו היא הודיית אמת,  העמיד פנים באופן שקרי כי הוא "נזכר" בפרטי הרצח, ומסר  -  בחקירתו מיום 19.12.06, גירסה מפורטת, אותה אף הדגים בעת השחזור בבית הספר, אשר כל פרטיה הינם בליל של מידע אשר למד משמועות, מ"רמזים" הטמונים בשאלות החוקרים, ומניחושים והיסקים לוגיים, אליהם הגיע במהלך השחזור, בהיותו, לדבריו, שבור נפשית וממוטט פיזית.

(4)    הנאשם התמיד לטענתו בקו זה גם לאורך חקירתו מיום 21.12.06. ואולם הספקות הציקו לו, וביום 22.12.06 הגיע פתע למסקנה כי המשטרה משקרת לו, ועל כן חזר בו מההודיה וחדל לענות לשאלות החוקרים. 

ג.      עמדת המאשימה

אל מול טענות אלה, טענת המאשימה, בתמצית – היא כי הנאשם הגיע להחלטה להודות בתיק, על סמך ניתוח שכלתני של מצבו הראייתי, ומתוך תובנה כי הוא עלול להיות מורשע ברצח שאותו אכן ביצע,  ולהישלח למאסר עולם. במצב דברים זה, ולאחר שהודה בפני המדובב, ניסה הנאשם לשכנע את החוקרים בטענה שקרית, כי ביצע את הרצח במצב של אי שפיות, על מנת שלא יורשע ברצח בכוונה תחילה.  הנאשם שוכנע במהלך החקירה, כי כדי לשוות לטענתו השקרית נופך אמין, עליו למסור פרטים אמיתיים אודות הרצח, וכך עשה -  בחקירה ובשחזור, כשהוא משמיט רק את אותם פרטים העומדים בסתירה לגירסת הבלק אאוט – כגון העלמת ראיות וניקוי הזירה.

בעקבות פגישתו עם עו"ד שפיגל ביום 20.12.06, והארכת המעצר, הבין הנאשם כי שותפו לתא היה מדובב, וכי הלכה למעשה, הוא הודה ברצח המנוחה, ולא בהריגתה בנסיבות מקלות.  משלב זה, ניסה הנאשם לפעול על מנת "למזער" את הנזק שהביא על עצמו, כאשר הוא "מתנדנד" בין חזרה מהודאה לבין מתן פרטים סותרים במטרה לבלבל את החוקרים וליצור רושם מכוון כי אינו יודע כיצד בוצע הרצח, עד כי חזר בו סופית מההודאה שמסר וחדל לשתף פעולה עם החוקרים, תוך מתן הסברים שקריים ומניפולטיביים כיד הדמיון הטובה עליו למקור הפרטים שמסר ולהודאה עצמה.

נראה להלן, כי להבדיל מגירסת הנאשם לעיל, הניצבת על כרעי תרנגולת, התיזה המוצעת על ידינו היא קוהרנטית, הגיונית, ומהווה הסבר סביר להתנהלות הנאשם לאורך כל שלביה.

להלן, "נפרק" את  טענת הנאשם בנוגע לסיבות שהביאו אותו להודות "הודיית שווא" לכאורה, למרכיביה ונשלול אותם אחד לאחד, על סמך הראיות בתיק ועל סמך ההגיון ונסיון החיים.

 

 

ד.      הטענה כי הנאשם לא אכל בימי החקירה

הטענה: "הנאשם יטען כי בנוסף ובמצטבר למכבש הלחצים הדורסניים, הפסיכולוגיים והנפשיים שהופעלו עליו מידי יום ובמשך שעות רבות וארוכות לא אכל דבר למעט מספר תפוחי עץ..."[852]

(1)    אין מחלוקת כי השוטרים הציעו וסיפקו לנאשם מזון הולם ובכמות מספקת לאורך כל ימי מעצרו, וכי טענתו אינה ללחץ חיצוני של אי מתן מזון, אלא להעדר תיאבון כתוצאה מלחץ נפשי, ועל כן נדונה טענה זו במסגרת משקל ההודאות ולא קבילותן.

(2)    טענת הנאשם כי במהלך ימי החקירה לא בא מזון אל פיו, הועלתה על ידו עוד במהלך החקירה.   הנאשם אכן סירב באופן עקבי -  הן בחקירות שקדמו להודייה, והן במהלכה ולאחריה לארוחות שהוצעו לו ע"י החוקרים בחדרי החקירות, והסתפק בשתיית קפה ואכילת תפוחים[853]. הוא אף טען בפני החוקרים במהלך הודייתו בתאריך 19.12.06, כאשר הוצע לו מזון, כי הוא לא אכל מזה שלושה ימים כתוצאה מחוסר תאבון, וגם תפוחים הוא אוכל נגד רצונו[854]. לאחר חזרתו מההודיה, כאשר נשאל ע"י בוקר ליחס החוקרים אליו, הדגיש הנאשם כי החוקרים הציעו לו מזון -  אולם גם אז טען כי הוא לא יכול היה לאכול משום שלא היה לו תיאבון, ומציין: "אכלתי תפוח או שניים ביום"[855]. גם בחקירה זו, אגב, סירב הנאשם לאכול, וטען כי יאכל בביתו לאחר שימצאו את הרוצח האמיתי[856].

(3)    ואולם, צפייה בקלטות המתעדות את שהות הנאשם בתא עם המדובב, מעלה תמונה שונה ואף הפוכה מתיאורו של הנאשם. כפי שעולה מתיעוד שנערכה כבר ע"י החוקרים[857] (לאחר שהעלה הנאשם את הטענה) ובהמשך מבדיקה מדוקדקת של ב"כ המאשימה[858], הנאשם לא רק שקיבל את ארוחותיו לתא באופן סדיר, אלא אף נראה אוכל בתיאבון לאורך כל ימי החקירה, ובפרט לקראת הודאתו.

(4)    כך לדוגמה, עולה כי במהלך שלושת הימים שקדמו להודאתו, מתאריך 16.12.06 – 18.12.06, בהם לא אכל דבר לטענתו, אכל הנאשם בתא:

(1)    ארוחת ערב הכוללת סנדביץ' ביום 16.12.06[859].

(2)    שוקולד וופלים ביום 16.12.06 בשעות הלילה[860]

(3)    ארוחת צהריים הכוללת בשר ותוספות ביום 17.12.06[861]

(4)    ארוחת ערב, הכוללת סנדביץ' וביצים ביום 17.12.06[862].

(5)    וופלים/ עוגיות ביום 17.12.06 בערב[863].

(6)    פיצוח גרעינים ביום 18.12.06 אחה"צ -  במהלך דיסק 25- השיחה עם ארתור בה מתחיל לטעון כי יתכן ואיבד את זכרונו וביצע את הרצח[864].

(7)    ארוחת ערב מלאה ביום 18.12.06 בערב – במהלך ההודייה ברצח בפני המדובב[865]!

(5)    בעדותו בבית המשפט, במהלכה כבר היה מודע לכך ששהותו בתא צולמה, לרבות הארוחות שאכל,  מסר הנאשם גירסה "מרוככת"

                                                    ²ת.כשהייתי בחקירות בדיוק בהתחלה, היה לי מצב לא כל כך טוב ולא כל כך רציתי לאכול, וכמה שיותר עמוק נכנסתי לחקירות האלה, נכנסתי ללחץ יותר, ובחקירות לא אכלתי שום דבר חוץ מתפוחי עץ, אחרי זה חזרתי לתא למדובב, קיבלתי שם אוכל, אין לי טענות שלא קיבלתי אוכל, אני קיבלתי אוכל, יכול להיות שאכלתי קצת סלט, יכול להיות שאכלתי קצת שניצל, לא היה לי חשק לאכול בכלל, כל כך המחשבות אכלו אותי שמנעו ממני כל חשק לאוכל"[866]

(6)    בחקירתו הנגדית, כאשר עומת בין גירסתו במשטרה ובמסמך הזוטא לפיה לא אכל דבר מלבד תפוחים, לבין דבריו בחקירה הראשית כי אכל גם סלט ושניצל, השיב הנאשם כי התכוון לומר שאכל תפוחים בלבד ב"חדר החקירות", להבדיל מתא המעצר.  הוא הוסיף כי גם אם אכל בערב לאחר החקירה "סלט או שניצל", אין משמעות הדבר שאכל ושבע, וכי הוא הוריד ממשקלו במהלך ימי החקירה.

הנאשם הכחיש כי במהלך שלושת ימי המעצר האחרונים עובר להודאתו אכל ארוחות מלאות (כמפורט לעיל), וגם מעבר למה שטען בבית המשפט. גירסת הנאשם עומדת אל מול הקלטות המדברות בעד עצמן, ומוכיחות כי הוא אכל מעבר לתפוחים, ואף מעבר ל"קצת סלט או שניצל".

הנאשם אף לא הסביר מדוע שיקר לחוקרים ובטענות הזוטא, וטען כי לא אכל דבר בכל ימי החקירה מלבד תפוחים. הטענה כי כוונתו שלא אכל "בחדר החקירות" היא חסרת הגיון, שכן לעניין טענת "אי האכילה" שהועלתה כדי להוכיח את הלחץ הנפשי והתשישות הפיזית מהם סבל, אין שום משמעות לשאלה היכן אכל הנאשם את ארוחותיו.  גם אם נניח כי הנאשם אכל במהלך המעצר מעט פחות מהרגיל, ואף הוריד במשקל, אין נובע מכך כי הגיע למצב גופני קריטי עד כי רוחו נשברה.

(7)    יתרה מזו, הנאשם הוסיף לסרב לאוכל בחקירותיו גם לאחר שהודה ולאחר שחזר בו מהודייתו, ובכל זאת, לא הפריע לו הדבר לעמוד איתן על גירסתו.

ה.     הטענה כי הנאשם לא ישן

הטענה: .. וכשהוא בנוסף כמעט ולא עצם עין עובר לחקירותיו הארוכות והדורסניות. עייפותו הפיזית והנפשית של הנאשם, במצטבר לגורמים שפורטו לעיל שברו את רוחו, שללו את רצונו החופשי, והפכוהו לחומר ביד היוצר, ובאופן שמוכן ונכון היה לרצות את חוקריו בכל אשר יתבקש ו/או יכוון אליו, ובלבד שיעזבוהו כבר לנפשו ויאפשרו לו מנוחה נפשית ופיזית

(1)    הנאשם הבהיר כי הוא לא ישן מפאת לחץ פנימי, בשל המחשבות שהטרידו אותו.  בעדותו בבית המשפט העיד הנאשם כי הוא התקשה להירדם, ונרדם רק לפנות בוקר[867]. הנאשם מסר בחקירתו ע"י בוקר כי הוא ישן 2-3 שעות בלילה, הוא אישר כי השוטרים לא הפריעו את שנתו, אולם  לדבריו "הסוכן" (המדובב) הדליק את האור והתהלך בחדר[868].

(2)    לעניין המדובב, ייאמר כי הדברים נכונים לגבי הלילה האחרון בו שהה עם הנאשם  -  לאחר  שהנאשם הודה בפניו, כאשר המדובב חשש לישון לצד הנאשם פן זה יפגע בו לאחר שהתוודה בפניו[869]. עובדה זו ודאי אינה יכולה להסביר מדוע החליט הנאשם להודות בפני המדובב קודם לכן, ויש להבהיר כי לגירסתו, גם ההחלטה להודות בפני החוקרים התגבשה עוד לפני אותו לילה, יחד עם המדובב.

(3)    גם לעניין השינה נסרקו הדיסקים המתעדים את שהות הנאשם בתא הן ע"י המשטרה[870] והן ע"י ב"כ המאשימה[871]. מצפייה בדיסקים עולה, כי ללא ספק היה לנאשם די והותר זמן לנוח בתא בין חקירותיו. במהלך הלילות, וכן בשעות ממושכות במשך הימים, כבוי האור בתא, והנאשם נראה שוכב במיטתו ללא תנועה.

(4)    אכן, להבדיל מאכילה, קשה לבדוק באמצעות צילום (ובמיוחד כאשר האור כבוי), מתי הנאשם ישן בפועל ומתי הוא  שוכב מבלי להירדם. ואולם, ניתן להסיק זאת בחלק מן המקרים על סמך אינדיקציות שונות. לדוגמה: כאשר הנאשם מתעורר בבוקר ומכריז כי ישן[872], כאשר ארתור מנער את הנאשם או קורא לו שוב ושוב על מנת להעירו[873], או כאשר שאר העצורים בתא ערים ובכל זאת נשמעות נחירות או נשימות כבדות. גם ארתור העיד כי ראה ושמע את הנאשם ישן ונוחר[874].

(5)    בתאריך 17.12.06, יום לפני הודייתו בפני המדובב, לא נחקר הנאשם כלל, ושהה בתא כל היום, כאשר הנאשם וארתור קמו בסביבות השעה 8:18 לאחר כ-7 שעות של שקט וחושך בתא, ובמהלך היום כיבו את האור ושכבו במיטותיהם בין השעות 13:06 – 16:49, 18:06-18:41, והחל מהשעה 20:00 ועד הבוקר שלמחרת!!![875]

(6)    גם אם לא נוכל לקבוע במדוייק כמה שעות ביממה ישן הנאשם, הרי שסביר להניח כי אדם שאינו ישן במשך שבוע, השפעות העייפות ניכרות בו באופן הנראה לעין, וניתן לצפות כי הנאשם יפהק ללא הרף, ישפשף את עיניו, או אף יניח ראשו על השולחן ויירדם תוך כדי חקירה. אף אחד מדברים אלה אינו קורה, ובקלטות החקירה ניתן לראות כי הנאשם ערני ומרוכז לאורך כל החקירות. גם אם הנאשם התלונן מדי פעם בפני החוקרים כי הוא עייף ורוצה לישון[876] – אין משמעות הדבר כי הוא נחקר עד מעבר לסף השבירה שלו. כפי שהראינו לעיל – משך ושעות החקירה היו סבירות, והנאשם נח בתא מעל ומעבר לנדרש. גם החוקרים העידו כי הוא לא נראה עייף ושבור ולא נראתה סיבה להפסיק את החקירה בגלל תלונתו. בוקר אף העיר בעדותו, כי אם הנאשם לא נרדם מסיבות פנימיות, לא היתה סיבה להפסיק את חקירתו ולאפשר לו לישון דווקא בשעות היום, ואילו היה פועל כך והנאשם מצידו לא הצליח להרדם, הרי שלא היה חוקר אותו עד היום[877].

(7)    מעבר לכך, מגירסת הנאשם עצמו נובע כי  היה ערני דיו במהלך ההודאה והשחזור, כדי לנחש ולשער את כל פרטי הרצח שלדבריו לא היו ידועים לו, ולהסיק מסקנות מורכבות על מהלכו מרמיזות החוקרים ומהנתונים שראה בזירה (כגון: נעילת הדלת מבפנים, מיקום תא השרותים ועוד[878]). התנהגות כזו אינה מתיישבת עם תיאור של אדם מותש פיזית,  שכל רצונו הוא כי יניחו לו לנפשו כדי שיוכל לנוח.

(8)    ראיה נוספת למצבו הגופני הטוב במהלך השחזור, היא הצלחת הנאשם לבצע את הקפיצה מעל דלת התא, כשהוא מרים את גופו בעזרת הידיים ומניף את עצמו מעבר לדלת[879]. מדובר בפעולה קשה פיזית גם לאדם בריא וחזק בגופו (בית המשפט מופנה, לדוגמה, לנסיונו של ראש הצח"מ יורם אזולאי לבצע את אותה קפיצה בעת ביקור בית המשפט בבית הספר)[880], ואין זה סביר כי אדם מותש שלא ישן שבוע יצליח לבצעה בקלילות כפי שעשה הנאשם.

ו.       הנאשם לא החליט להודות על סמך הטעיות החוקרים אלא על סמך ראיות ממשיות

הטענה: "הנאשם יוסיף ויטען כי חוקריו לא חדלו מלהטעותו במזיד תוך שהם מלעיטים אותו בנתונים שקריים לפיהם נתקבלו ממצאים ביולוגיים מהמעבדה לזיהוי פלילי המצביעות (הטעות במקור)  על אשמתו וכן עדויות הקושרות אותו לרצח, ומכאן שכל הכחשה מצידו רק תרע ותחמיר את מצבו, בעוד שהודאה מצידו יש בה כדי להקל עמו. בהטעיה זדונית זאת שברו את רוחו עד כדי שלילת רצון הבחירה החופשית שלו, בנוטעם בנאשם את האמונה כי בעת ביצוע המעשה היה נתון מן הסתם בהתקף של "בלק אאוט" ולכן אינו זוכר את אשר עשה כאשר מאידך הממצאים הביולוגיים שנתקבלו והעדויות הרבות שנאספו מצביעים עליו בלבד כמי שביצע את הרצח. "[881]

(1)    ציינו לעיל, כי החוקרים ביצעו כלפי הנאשם תרגיל חקירה, במסגרתו הם אמרו לו כי נמצא דם של המנוחה על משהו מחפציו, ונימקנו כי אין המדובר בתחבולה פסולה. הראינו כי מעבר לא הטעו החוקרים את הנאשם בחקירותיו. להלן נראה, כי גם מבחינה סובייקטיבית, לא תחבולה היא שהביאה את הנאשם להחלטה להודות ברצח, אלא הראיות האמיתיות שהצטברו נגדו, אשר ההסבר היחיד להן – כפי שהבין גם הנאשם, הוא כי ביצע את הרצח.

(2)    במהלך ימי החקירה הראשונים, מנה הנאשם בפני המדובב מספר פעמים את הראיות שהוצגו לו ע"י החוקרים, כאשר לפי ספירתו מדובר ב"ארבע ראיות"[882]:

(1)    בדיקת הפוליגרף

(2)    טיפת דם שנמצאה על חפציו

(3)    אוסף הסכינים שבביתו

(4)    המכנסיים שהשליך לאחר יום הרצח

נוסף על ארבע ראיות אלה, מנה הנאשם עובדה חמישית שהוצגה לו ע"י החוקרים, כי אנשים ראו אותו  מסתובב עצבני בבית הספר ביום הרצח[883].

גם בבית המשפט, בחקירתו הראשית, חזר הנאשם על דברים אלה וטען שהם שהביאו אותו לכדי שבירה נפשית ואמונה שביצע את הרצח [884] .

(3)    אין מחלוקת, כי מתוך אותן 4 או 5 ראיות, הראיות מס' 3-4 הן אמיתיות. הנאשם אכן אוסף סכינים[885], והשליך את המכנסיים שלבש ביום הרצח. לטענתו – היה לו הסבר תמים למעשה, מכיוון שהשמין ואלה נעשו קטנים עליו[886]. הנאשם מסר הסבר זה לחוקרים. הוא אישר כי לא נאמר לו ע"י החוקרים כי המכנסיים נמצאו ויש עליהן כתמי דם[887].

(4)    איש לא טען בפני הנאשם כי יש עדים הקושרים אותו ישירות לרצח[888]. מה שנאמר לו הוא כי יש עדים לכך שעלה לקומה השניה, ולהתנהגות מוזרה בבית הספר (ניגוב ידיים בקירות, התנהגות עצבנית בחדר המורים). הנאשם אישר כי גם בהנחה שלא עלה  בפועל לקומה השניה, הרי שכעובד בית הספר, לא היתה לו כל סיבה לחשוב שעדות כזו יש בה להפלילו ברצח[889], כך גם לגבי עדים שראו אותו מתנהג בעצבנות.

(5)    גם לעניין הדם שנמצא כביכול על חפציו, מסר הנאשם בחקירותיו הסבר, אשר לטענתו היה אמיתי ומניח את הדעת – כי הוא נכנס ביום הרצח לשרותי הבנים, הבחין שם בטיפות דם, וייתכן כי נגע בהן בטעות ומשם עבר הדם לבגדיו או לחפציו[890]. בהנחה כי הנאשם האמין שהסבר זה אמיתי, לא יתכן כי  אמונת הנאשם לדברי השוטרים כי אכן קיימת בידיהם ראיה לגבי טיפת דם על חפציו, הביאה אותו לא רק לחשוב כי התיק נגדו "סגור" והוא יורשע ברצח, אלא להאמין כי אין לראיה זו הסבר אחר זולת כי   הוא ביצע את הרצח ושכח זאת.

דברים אלה נכונים במיוחד בהתחשב בעובדה כי החפץ היחיד שלגביו נאמר לנאשם כי נמצא עליו דם הינו הכבל עמו עבד, אשר לפי עדותו אורכו היה 50 מטר, והדם יכול היה להגיע אליו אף מבלי שהנאשם יהיה נוכח במקום.

(6)     בניגוד לטענת הנאשם, כי הוא "האמין שהשוטרים אינם יכולים לשקר",  וכי רוחו נשברה כתוצאה מאמירה כללית כי יש דם של המנוחה על חפציו.  הרי ניתן לראות, כי בשלב שלאחר חזרתו מהודיה כאשר החוקרים הציגו בפניו את הממצא כי עקבות נעליו נמצאו על מכנסי המנוחה, ממצא קונרקטי המפליל אותו בצורה מפורשת - עמד הנאשם בהכחשתו ללא הינד עפעף, האשים את החוקר כי הוא משקר ולא "נשבר" כתוצאה מכך[891].

(7)    הנאשם האמין, עד ליום חקירתו האחרון, כי קיימות עדיין תוצאות מעבדה שטרם התקבלו, וטען בפני החוקרים כי אלה יוכיחו את חפותו[892]. אין זה מתקבל על הדעת, אם כן, כי הוא נשבר ושוכנע שביצע את הרצח עוד לפני שאלה התקבלו.

(8)    לעניין הפוליגרף – כפי שהראינו לעיל[893], הנאשם לא הוטעה ע"י החוקרים. גם לעניין זה, מסר הנאשם בחקירותיו הסבר אשר לדעתו היה סביר ואמיתי לפיו נבעה תוצאת הפוליגרף מן העובדה כי הוא חשש לספר על הדם שראה בשרותי הבנים[894].

(9)    כל 4 או 5 הראיות, היו אם כן ראיות נסיבתיות, אשר הנאשם סיפק להן הסברים לפי מיטב הבנתו. אף אם היה בהן כדי לסבכו ולעורר חשד כלפיו, הרי שלא סביר כי הן הביאו אותו להאמין כי אין להן הסבר אחר פרט לעובדה כי הוא אכן ביצע את הרצח ואינו זוכר את הדבר.

(10) ואמנם, מעיון בקלטות ותמלילי שהותו בתא עם המדובב, עולה בבירור כי אף שהנאשם התלבט לאורך מעצרו ארוכות במשמעות הראיות נגדו, וידע גם רגעים של משבר ותסכול, גם הנאשם העריך כי ראיות אלה אינן מספיקות להרשעתו[895], והיה איתן בדעתו להוכיח את חפותו. מצב דברים זה נמשך  עובר ליום חקירתו האחרונה לפני ההודייה ביום 18.12.06:

(1)    בתאריך   16.12.06, סמוך לחצות הלילה,  ולפני ששכבו לישון, אומר הנאשם למדובב, בסיום השיחה ביניהם:

"  ר: אני בטוח שהם יבררו את הכל, יקבלו חוו"ד הרפואית, יבינו שאני לא קשור  וישחררו..."

...

" ר: אתה מבין, כשיש ראיות ישירות, יש את מי לתפוס, כשראיות נסיבתיות, כן, אם כל הראיות הנסיבתיות היו עלי, וראיה ישירה פתאום צצה, אז כן, הם בכלל לא היו מחכים לבדיקות מעבדה נוספות, בכלל כלום, ישר היו סוגרים, ישר  היו נותנים תקופה, ואם ראיות נסיבתיות מסתכמות עליי, וראיות ישירות, הם לא שלי, כוס אמק.  

מ: אתה צריך להיות עורך דין.

ר: אף סכין לא מתאימה. ד.נ.א לא מתאים. ט"א לא מתאימות. איך אני יכולתי להרוג? כן, ראיות נסיבתיות יש, כי עבדתי שם, זחלתי שם, וראיות ישירות אין, לא" [896]

 

הנאשם אישר בחקירתו הנגדית, כי בשלב זה, יומיים לפני ההודאה, הוא  עדיין לא היה שבור והתקווה לא עזבה אותו[897].

(2)    בבוקר שלמחרת שיחה זו, נפגש הנאשם עם עורך דינו, עו"ד הרמלין. בשובו מהפגישה לתא, היה הנאשם מעודד עוד יותר מאשר בערב הקודם, וסיפר למדובב באריכות על דברי עורך הדין לגבי הראיות נגדו:

"מ: דיברת עם עו"ד?

ר: כן. אין שום דבר,  אין להם ט"א.

הוא אומר מה יש שם, מה יש להם? אני אומר לו – אומרים שהייתי בג'ינס ואני לא הייתי בג'ינס. אני לא יודע איך הם ראו.... שאלתי אותו מה, אין שם ט"א, אין שום דבר? הוא אומר אין להם ט"א"

הוא אומר שבכל אמצעי התקשורת, ברדיו, בטלויזיה,  אומרים שהמשטרה לקחה אותי בניגוד לחוק, התחילו להפעיל עלי לחץ, סתם ככה מעלילים עלי, ..

.. הוא אומר אשתך לא מאמינה בזה, היא ישר אמרה שכל זה שקר, הורים גם כן אומרים שהכל שקר. הם פשוט..., כן, יצא כך, נו זרק מכנסיים, היו קטנים. פשוט ראיות בעקיפין מצביעות עליו אז הם לקחו אותו ומפעילים עליו לחץ, קל וחומר שאין לו ת"ז זה עוד פלוס אחד בשבילם. אז הם מתחילים ללחוץ.

הוא אומר שהמעצר יכול להמשך עוד זמן בגלל הראיות העקיפות האלו, הם התחילו.. התנפלו כמו זאבים, תנים הם התנפלו על זה ורוצים להוציא ממני. אני אומר לו, אני הרי לא עשיתי את זה. הוא אומר אני יודע שאתה לא עשית את זה לכם (לכן?)  לך עד הסוף. אני אומר לו אני אלך עד הסוף, כמה שצריך.

אני ישר אמרתי לו על פוליגרף. אני אומר לו אני לא אמרתי על הדם, לכן פוליגרף יכול היה להראות שאני שיקרתי. הוא אומר מצויין, עכשיו אני יודע את זה, בסדר. כדי שיבנה קו הגנה. שיבנה קו הגנה[898]"

"..הוא אומר עו"ד מה הם  מצאו? אני אומר לו פוליגרף, זה, זה וזה.  דם על הכבל, על סליל. הוא אומר  שטויות,  הם משקרים. אני אומר אני לא יודע, אולי. אני אומר אני לא רצחתי  אותה אני ילך עד הסוף. הוא אומר נכון, נכון. ואז לאן שהדרך תוביל שם אני אהיה, אם היא תוביל לבית סוהר אז אהיה בבית סוהר, ואם תוביל לחופש אז אהיה בחופש"[899]

 

(3)    דברי הנאשם למדובב כי העו"ד אמר לו  שהחוקרים משקרים בעניין הדם שמצאו על הכבל, אינם מתיישבים בשום אופן עם טענת הנאשם, כי הוא לא העלה בדעתו כי המשטרה יכולה לשקר, והאמין לדברי החוקרים ללא היסוס, עד כי שוכנע שביצע את הרצח[900]. הדברים גם אינם מתיישבים עם טענתו בבית המשפט כי הוא לא הצליח לתקשר עם עורך דינו, וכי כל  מה שהבין מדבריו בשיחה הוא ש"הכל יהיה בסדר" (מסר מעודד כשלעצמו)[901].

בחקירתו הנגדית, טען הנאשם, בנסיון נואש ליישב סתירה זו, כי הוא שיקר למדובב, וכי עו"ד הרמלין כלל לא אמר לו את הדברים אותם פירט לעיל. כשנשאל מדוע שיקר למדובב כך, טען הנאשם כי זה כדי להרשים את המדובב אשר התפאר כי יש לו עו"ד פרטי מצויין[902]

הטענה כי הנאשם שיקר למדובב והמציא סיפור שלם ששמע כביכול מפי עורך הדין,  לפיו הדם על הכבל הוא שקר של החוקרים, וכל אמצעי התקשורת טוענים כי נעצר סתם כך, היא מופרכת. אין כל סיכוי כי הנאשם חשב על דברים כאלה בעצמו בעת היותו במעצר, וגם לא היתה לו כל סיבה הגיונית לומר אותם למדובב, אשר לדבריו, ראה בו חבר ושותף סוד, ושמע לכל עצותיו[903].

ואולם, גם אם נניח לרגע כי אכן הנאשם המציא את הדברים ולא שמע אותם מעו"ד הרמלין, אין בכך כדי לסייע לטענתו.  עצם העובדה כי הנאשם חשב על האפשרות כי החוקרים משקרים בעניין הדם על הכבל, שוללת את טענתו בבית המשפט, כי הוא "לא העלה בדעתו שהמשטרה מסוגלת לשקר", ומוכיחה כי הוא פקפק בדברי החוקרים.

בתאריך 17.12.06 – יום לפני הודאתו, היה הנאשם חזק ואיתן בדעתו, כי יש לו סיכוי להשתחרר מהתיק, ורחוק ממצב השבירה אותו תיאר בעדותו בבית המשפט. גם בחקירתו הנגדית, הסכים הנאשם, כי בשלב זה הוא לא היה "שבור במאה אחוז" אולם לטענתו – החוקרים והמדובב, אשר הבחינו כי הוא מתחזק, הפעילו את כל הכוח לשבור אותו[904]

(11) ה"מהפך" בעמדת הנאשם, אשר הביא אותו לתובנה כי מצבו הראייתי בכי רע ולהחלטה להודות בתיק, התרחש איפוא בעקבות חקירתו ביום 18.12.06[905] ולא קודם לכך. דברים אלה עולים מדברי הנאשם למדובב כאשר חזר לתא בתום החקירה, המצביעים על מצב רוח מדוכדך, השונה מהלך רוחו בלילה הקודם:

"ר: שהם ישמחו, שימחאו כפיים, .. הם סגרו את התיק, הם מצאו רוצח.

א: הם מצאו רוצח?

ר: כן, אותי... יש להם מלא ראיות נסיבתיות, כמה שאתה רק רוצה"[906]

(12) בדיקה מהו שהתרחש באותה חקירה ממנה שב הנאשם, ומהן הראיות החדשות, אשר הוצגו לנאשם באותה חקירה מגלה כי חקירה זו התמקדה בשני נושאים:

(1)    השיחה עם ראובן[907] -  כאשר בחקירה זו מטיחים החוקרים בנאשם את גירסת אשתו, אולגה, כי לאחר השיחה אמר לה הנאשם "הילדה נפלה בשרותים באסלה" ולראשונה גם את גירסתו של ראובן ג'נח – אשר מכחיש כי מסר לנאשם פרטים אלה בשיחה, מה שמוביל למסקנה כי הנאשם ידע אותם מידיעתו האישית. הסברו של הנאשם כי "ניחש באופן לוגי" שהילדה נפלה בשרותים ובאסלה, נדחה על ידי החוקרים כבלתי הגיוני[908].

(2)    המכנסיים בהם עבד הנאשם[909]  -  החוקרים מטיחים בנאשם, כי גירסתו, לפיה המכנסיים בהם עבד ביום הרצח (ואותם השליך לפח לאחר מכן), הם מכנסי עבודה מבד ולא מכנסי ג'ינס  - נשללה ע"י בני משפחתו, לרבות אשתו אולגה, אשר אינם מכירים מכנסיים כאלה, וכי הם חיפשו בביתו את החולצה התואמת לכאורה את המכנסיים, אשר הנאשם טען שנמצאת בארון הבגדים, וגם זו אינה קיימת ואינה מוכרת כלל לאשתו[910].

(13) בשני נושאים אלה, לא הטעו החוקרים את הנאשם, אלא הציגו לו ראיות אמיתיות שהיו בידיהם אותה עת: גירסתם של עדים ממשפחת הנאשם, בהם אשתו, ראובן ג'נח ועובדי בית הספר שראו את הנאשם במכנסי ג'ינס[911].

(14) העובדה כי הראיות בעניין השיחה עם ראובן והג'ינס  ולא "ארבע הראיות" לעיל הן  שהשפיעו על מצב רוחו של הנאשם ביום 18.12.06 נלמדת גם מדברי הנאשם למדובב כשהגיע לתא. הנאשם נשאל על ידי המדובב מדוע הוא טוען כי החוקרים "דפקו לו את החיים" ומשיב בכך שהוא מתאר את חקירתו בנושא  השיחה עם ראובן ובעניין מכנסי הג'ינס,  ואת העדויות שהוצגו בפניו בנושאים אלה. ומסכם כי החוקרים הביאו "מלא ראיות נסיבתיות" המספיקות כדי שיקבל מאסר עולם[912].  משלב זה ואילך, מתפתחת בין הנאשם לבין המדובב השיחה אשר מובילה להחלטתו להודות בתיק במסגרת טענת ה"בלק אאוט".

(15) העובדה כי מה שגרם לתובנת הנאשם כי הראיות שבידי החוקרים מספיקות להרשעתו הוא דווקא ראיות אמיתיות, אשר באו מצד אנשים ללא אינטרס להזיק לו כמו בני משפחתו ומעבידו, ולא תרגילי חקירה מצביעה על משקלה הגבוה של ההודאה. הנאשם ידע לחפש ולמצוא "דרכי מוצא" אשר יספקו הסבר לטענה (הלא נכונה) בעניין הדם על חפציו, אבל לא יכול היה לספק הסבר שכזה לראיות האמיתיות שסגרו עליו, כאשר הבין כי קרובי משפחתו לא תמכו בגירסתו השקרית ומסרו למשטרה את האמת העלולה להפלילו.

ז.      הנאשם לא האמין שביצע את הרצח במצב של בלק אאוט

הטענה: "..בהטעיה זדונית זאת שברו את רוחו עד כדי שלילת רצון הבחירה החופשית שלו, בנוטעם בנאשם את האמונה כי בעת ביצוע המעשה היה נתון מן הסתם בהתקף של "בלק אאוט" ולכן אינו זוכר את אשר עשה כאשר מאידך הממצאים הביולוגיים שנתקבלו והעדויות הרבות שנאספו מצביעים עליו בלבד כמי שביצע את הרצח. "[913]

הנאשם חזר על הטענה בעדותו, אולם שם הוסיף כי המדובב הוא שנטע במוחו את האמונה כי סבל מבלק אאוט: 

                                                    ²אני כבר התחלתי להאמין שאני רצחתי, כי כל הזמן אני סיפרתי לו את הסיפור שרבתי מכות עם אח שלי והוא אמר לי שבדיוק באותו רגע היה לך מסך שחור ואתה לא זוכר שום דבר, ובדיוק המעשה הזה של הרצח שאתה לא זוכר שום דבר. למה אני האמנתי למשטרה? כי הם אמרו לי שיש עובדות שמצביעות עלי שאני הרוצח, אבל בתוך הלב, בתוך הנשמה שלי יושב משהו, שלא היה שום דבר חריג באותו יום, היה יום רגיל, בגלל זה התחלתי להאמין שאני עשיתי את זה, שהמסך השחור השפיע ואני לא זוכר בדיוק מה עשיתי"[914]

                                                    ²ת.באותו רגע אני כבר האמנתי שאני רצחתי את הילדה והתנהגתי כמו רוצח והכנתי את עצמי לקבל את העונש היותר קל"[915]

 

(1)    טענת הבלק אאוט הינה למעשה טענתו המרכזית של הנאשם כנגד משקל ההודיה. התיזה שבבסיסה היא, כי בשל לחצי החקירה ומצבו הגופני והנפשי הירוד, שוכנע הנאשם להאמין כי באמת ביצע את הרצח במצב של בלק אאוט – מה שמסביר מצד אחד את הצטברות הראיות נגדו, ומצד שני, את העובדה כי הוא אינו זוכר שרצח את המנוחה, ואמונה זו ליוותה אותו במהלך הודאתו.

(2)    הבסיס הראייתי לטענת הבלק אאוט, הוא לכאורה – השיחה בין הנאשם לבין המדובב בתאריך 18.12.06 אחה"צ בדיסק 25, במהלכה "מגיע הנאשם למסקנה" תוך כדי בחינת הראיות נגדו ושיחה עם המדובב, כי יתכן שאכן ביצע את הרצח ואינו זוכר זאת, ואף מקבל החלטה, בעצה אחת עם המדובב, לומר לחוקרים כי יתכן שאיבד שליטה וביצע את הרצח במצב של אי שפיות, מה שיקנה לו הקלה בעונש. על טענת הבלק אאוט חוזר הנאשם גם בפני הפסיכיאטר, ובהמשך בפני החוקרים, באותו ערב, ובחקירה מיום 19.12.06, במהלכה הוא אף "נזכר" בפרטי הרצח ובהמשך משחזר אותו.

הראינו בפרקים הקודמים, כי מבחינה אובייקטיבית, לא הראתה ההגנה בסיס כלשהו  לאמצעים פסולים  שיש בהם להביא אדם למסקנה אחת ויחידה, כי ביצע את הרצח ואיבד את זכרונו. המדובר בטענה כל כך מופרכת וקיצונית, אשר כמעט בלתי אפשרי להאמין כי תהיה נכונה לגבי אדם חף מפשע כלשהו, וודאי שלא באופן  הנקי מרבב שבו נחקר הנאשם.

(3)    להלן נראה כי גם סובייקטיבית לא האמין  הנאשם בפועל -  בעת שהודה ברצח, כי הוא ביצע את הרצח במצב של בלק אאוט, אלא כי הוא זכר היטב את פרטי ביצוע הרצח, וכל טענת הבלק אאוט הינה טענה שקרית, אשר נועדה לזכותו בהקלה בעונש.

(4)    ההודיה בפני המדובב  כי רצח את המנוחה ללא "בלק אאוט"

(1)    הראיה החזקה ביותר, העומדת בסתירה לטענה כי הנאשם האמין בטענת הבלק אאוט, היא התוודותו בפני המדובב בלילה שבין 18.12.06 – 19.12.06 במסגרת דיסק 26[916].

(2)    ההודיה בפני המדובב מתרחשת לאחר השיחה עמו בדיסק 25 בה עולה לראשונה טענת הבלק אאוט[917], לאחר הבדיקה הפסיכיאטרית[918] ולאחר חקירתו של הנאשם ע"י סשה במ"ט 171/06[919], במהלכה הוא מעלה לראשונה בפני החוקרים את טענת הבלק אאוט, ולפני הודייתו בפני החוקרים ביום 19.12.06 לכאורה במסגרת טענת הבלק אאוט. כלומר: הנאשם מודה בפני המדובב בדיוק באמצע פרק הזמן שבו הוא אמור להיות משוכנע שביצע את הרצח במצב של בלק אאוט ואינו זוכר אותו, ובעיצומו של השבר הנפשי בו לקה  כביכול כתוצאה מכך.

(3)    והנה, דווקא בעיתוי זה, נמצא הנאשם כשהוא רגוע, קר רוח ומחוייך. הוא מודה בפני המדובב ברצח כשהוא זוכר היטב כיצד רצח את המנוחה, וכיצד נפטר מהראיות המפלילות, ואף מלגלג על החוקרים, אשר שיטה בהם באמצעות טענת ה"בלק אאוט" או ה"אפקט" בשפתו:

"מ: ..  אם היית הולך באותו קו, אולי הפחידו אותך כאן. אתה בטוח שאם היית הולך בכיוון פסיכיאטרי אז לא היית מפסיד?

ר: זה לא בטוח, במאה אחוז. אני נתתי להם לבלוע את זה.

...

ר: זה היה טוב. אני פשוט הבאתי לידיעתם שכן יכולתי לעשות כזה דבר, גם אני בן אדם (לא רצחתי, אני נקי – בקול רם)

מ: אני יודע, מה שאמרת לי שהיית במצב לא שפוי, אני יודע שזה חארטה.

ר: נכון.

מ: מה שאמרת לי עכשיו זה שטויות, אני ידעתי את זה מזמן. [920]"

 

"ר: אני מפחד לדבר. יש מצב שהתקינו כאן האזנה. אם נהיה שם אז אתה תראה שלא הצלחתי לעבוד עליהם. אם נהיה שם אני אגיד לך שלא הצלחתי לעבוד, לא הסתדר לי לעבוד עליהם."[921]

 

"ר: (לוחש) הייתי בטוח שלא ימצאו אותה באותו יום במאה אחוז. אני חשבתי שלא ימצאו אותה כל כך מהר. חשבתי שימצאו אותה רק למחרת. האמת, אם הייתי יודע מי היא, אז לא הייתי עושה את זה. היא בת של חבר של בחור שאני עושה אצלו עבודות שיפוץ, ראובן.

...

מ: אז אתה לא ראית מי היא?

ר: (לוחש באוזן) לכן, זה ששיחקתי אותה לא שפוי, הם לא יקנו את זה.

מ: מה?

 ר: זה ששיחקתי אותה לא שפוי הם לא יקנו את זה. אני שם, את כל הראיות ניקיתי."[922]

(4)    העובדה כי הנאשם הודה כך, בפני המדובב, ובמיוחד כאשר ההודאה נלחשת באוזנו של המדובב, בעוד הנאשם משחרר הערות בקול רגיל (לאוזני החוקרים שאפשר שמאזינים למתרחש בחדר), כי הוא חף מפשע, אינה יכולה להתיישב עם טענתו כי הוא האמין באותה עת כי ביצע את הרצח ואינו זוכר זאת. זאת ועוד, התנהגותו קרת הרוח ומצב רוחו הרגוע ואף המרומם, מלמדים כי כל התנהגותו בשעות שקדמו לכך אינה אלא הצגה מניפולטיבית, עליה התאמן תחילה בפני המדובב, ובהמשך בפני הפסיכיאטר והחוקרים.

(5)    הנאשם, אשר ידע כי הודאתו בפני המדובב תהיה לו לרועץ, ניסה לספק לה הסבר בחקירתו הראשית:

                                                    ²ש.אני מבקש שתסביר לבית המשפט את מה שקורה במ.ט. –165/06, יש שם קטעים שבהם אתה לוחש קטעים שמפלילים אותך ואומר בקול רגיל שאתה חף מפשע, תסביר לבית המשפט למה עשית את זה?

 

ת.באותו רגע האמנתי שאני כבר ביצעתי את הרצח והתנהגתי כמו רוצח, דיברתי בקול גבוה ונמוך כי התנהגתי כמו רוצח ורציתי לקבל הקלה בעונש, אני ציפיתי שבסוף יסיקו את העובדות שאני לא רוצח אבל כל יום יותר ויותר זה נעלם ונעלם"[923]

 

(6)    הסבר זה של הנאשם משולל כל הגיון.  הודיה בפני המדובב כי הוא רצח את הילדה בדם קר (ולא במצב של אי שפיות), תוך הכחשה למיקרופון שביצע אותו בכלל, אינה יכולה לסייע לנאשם בשום דרך לקבל הקלה בעונש!

(7)    אילו הודאתו של הנאשם היתה מיועדת לאוזני החוקרים, על מנת לקבל הקלה בעונש, מן ההגיון כי הוא יודה בקול רם, וילחש באוזני המדובב, איש סודו, דווקא את "האמת" כי הוא חף מפשע. ואילו הנאשם עשה ההפך: הודה באוזני המדובב והכחיש בקול רם. 

(8)    כשעומת הנאשם  בחקירתו הנגדית עם התבטאויותיו לעיל בפני המדובב, הוא לקה כנראה שוב ב"בלק אאוט" והשיב תשובות מתחמקות, לפיהן אינו זוכר בדיוק מה אמר למדובב, משום שהקול בדיסק עליו מוקלטת השיחה "חלש", כאילו אינו נשאל לגבי ארועים שנכח בהם. כשב"כ המאשימה לא הרפתה, אישר הנאשם שאמר דברים אלה, אך טען כי אינו זוכר מה בדיוק[924].

(9)    הנאשם טען עוד, כי הוא הודה בפני המדובב משום שהמדובב בעל נסיון רב ויכול לספק לו עצות כיצד לפעול.  טיעון זה תומך במסקנה כי מדובר בהודיית אמת. כשנתבקש להסביר זאת הסתבך הנאשם:

"ש.אז בשביל מה לספר לחבר לתא למדובב שעשית רצח ושאתה זוכר את הרצח אם זה לא נכון?

ת.יש לו נסיון רב בדברים כאלו, הוא יכול להציע לי מה לעשות, ממנו גיליתי הרבה דברים.

ש.ולכן סיפרת לו את כל האמת

ת.איזה אמת?

ש.שרצחת את המנוחה ושאתה זוכר את זה טוב מאוד, זו האמת

ת.לא רצחתי את הילדה ולא יודע איך לעשות את זה

ש.אז למה סיפרת למדובב שכן רצחת ושאתה כן יודע וגם הראית לו?

ת.כדי להראות לו שאני לא בן אדם פשוט, שאני לא סמרטוט

ש.אבל למדובב יש נסיון רב והוא יכול לתת עצות טובות, אז כדאי להגיד לו את האמת כדי שהוא יעזור לך לצאת מהתיק, אם תגיד לו שקר שאתה יודע איך רצחת, הוא לא יתן לך עיצה טובה

ת.אם הייתי יודע איך רצחו את הילדה, אני מזמן הייתי מספר את זה

ש.מה זה קשור לשאלה ששאלתי?

ת.אני מבקש עוד פעם את השאלה

ש.אני חוזרת על השאלה

ת.אם אני לא יודע את האמת, מה אני אספר לו?[925]

(10)  הסברי הנאשם מתפתלים, וטענתו, כי הודה בפני המדובב על מנת להראות לו "שאינו סמרטוט" מנוגד לכל הגיון ושכל ישר:

1.       טענה זו מנוגדת לטענתו כי הוא בטח במדובב באופן מלא, האמין לעצותיו ולמעשה שימש בידי המדובב כחומר ביד היוצר, עד כי שוכנע להאמין שביצע את הרצח במצב של בלק אאוט.

2.      הטענה אף אינה מתיישבת עם ההגיון כי הנאשם ציפה לקבל מהמדובב עצה טובה כיצד להקל בעונשו, כאשר הוא מציג לו מסכת נתונים שקרית.

3.      קשה להאמין כי אדם נורמטיבי וחף מפשע, יבחר  -  על מנת לרומם עצמו בעיני עבריין, להודות כי רצח  בדם קר ילדה שלא עשתה לו כל רע.

(11) לעניין זה, יפים דברי בית המשפט העליון בפרשת אל עוביד, המייחס משקל גבוה להודאה בפני מדובב, אשר לנאשם אין הסבר כיצד היא מתיישבת עם טענתו להודיית שווא:

                                                ²אכן, להודאה בפני המדובב חשיבות מיוחדת. בהיעדר הסבר מכרסם להודאה זו, המסקנה המתחייבת היא כי מדובר בהודאת אמת. בכך יש כדי להחליש עד מאוד את הטענה כי ההודאות בפני חוקרי המשטרה הן הודאות שווא, אשר ניתנו מטעמים שונים, הנוגעים לאישיותו של אל עביד ולקושי הטמון בהליך החקירה. ההודאה האמורה תומכת אפוא במסקנה כי מכלול ההודאות שבפנינו הן הודאות אמת."[926]

(12) הסברי הנאשם בחקירה הנגדית להודייה בפני המדובב כבושים.  אשר הנאשם לא העלה אותה לא בחקירתו הראשית ולא במשטרה.  הדעת נותנת, כי אדם חף מפשע, אשר נגרר בלחץ החקירה להודות ברצח שלא ביצע, ולאחר מכן התעשת והבין את טעותו – יבחר מאותו רגע ואילך לדבוק באמת, לזעוק אותה בכל מקום, וליתן את ההסבר האמיתי שיש בפיו להודיית השווא, ולא יאמץ בכל רגע גירסה סותרת ושקרית אחרת.

(13) לעומת זאת, כאשר הוצגה לנאשם בחקירתו במשטרה עדות המדובב כי הוא הודה בפניו ברצח, הכחיש כליל את הודאתו בפני המדובב, וטען כי המדובב משקר, וכי הוא לא הודה בפניו ולא שחזר בפניו את הרצח, אלא רק עשה "תנועת יד" על מנת לסלק מעליו את המדובב, אשר לא הניח לו לישון את שנתו[927].

(14) בחקירתו הנגדית בבית המשפט, נשאל הנאשם מדוע שיקר לחוקרים והכחיש שהודה בפני המדובב, והשיב תשובה מעניינת:

"ת.כי אני כבר לא רציתי לענות לשום שאלה בחקירות, אני שיקרתי להם, אני אמרתי זו תגובה נורמלית, אחרי זה אמרתי כן, אני אמרתי דברים כאלו, אמרתי דברים כאלו..

ת.באותו רגע כל מה שהמשטרה הייתה אומרת לי, כבר לא האמנתי להם, חשבתי שהם משקרים עלי

ש.לכן שיקרת להם בחזרה

ת.לא, לא בגלל זה, אני שיקרתי להם כי זאת הייתה הגנה

ש.כי זה היה האינטרס שלך לשקר

ת.אם האינטרס שלי היה לשקר, הייתי משקר מההתחלה עד הסוף"[928]

 

דברים אלה מדברים בעד עצמם ומלמדים כי האמת איננה נר לרגלי הנאשם, וכי מתוקף אותו אינטרס – לצאת לחופשי, שיקר  והכחיש את הרצח לאורך כל עדותו!

(5)    הנאשם הודה בפני החוקרים כי טענת הבלק אאוט שקרית

(1)    הנאשם התמיד בטענתו כי ביצע את הרצח במצב של "בלק אאוט" לאורך הודייתו בתאריך 19.12.06, אולם חזר בו ממנה לאחר פגישתו עם הסניגור והארכת המעצר.

(2)    בתאריך 21.12.06, כאשר שב והודה בפני החוקרים, לא טען הנאשם עוד לבלק אאוט, ואף סיפר לחוקרים סיפור שלם לפיו תכנן את הרצח בשל מניע מיני עקב התעללות בילדותו.

(3)    במהלך חקירה זו, הודה הנאשם כי המציא את סיפור הבלק אאוט, ושאל את החוקר סשה:

                                                    ²"ר: שאלה כזאת, תשובה לגבי מתי שתיגמר החקירה, הכל ברור שלא ילך שם, "המסך השחור", זה הכל שטויות, איך זה יכול להשפיע על התוצאות של התיק"?

                                                    ²ס: מה?

                                                    ²ר: ההודאה הזאת. "[929]

(4)    כאשר נשאל הנאשם בחקירתו הנגדית להסבר לאמירה זו השיב:

ת.הם לא האמינו לי לגבי "מסך שחור" וביקשו לתת סיבה אחרת, אז אני המצאתי להם את הסיפור מה שהיה בילדות

ש.אבל אתה הודית כדי לקבל הקלה בעונש, הקלה בעונש מקבלים עם "מסך שחור", אז מה ההגיון להגיד רצחתי אבל לא היה "מסך שחור", אז גם מודים, גם אין "מסך שחור" ואין הקלה בעונש, מה ההגיון בזה?

ת.אני כל כך הרבה שעות הייתי בחקירות, בראש שלי היו דברים, היה בלבול שלא ידעתי איפה לחפש את ההגיון"[930]

 

(5)    הנאשם, מוכן לומר כל דבר ולספק כל הסבר על מנת  להחלץ מעונש על הרצח שביצע.  טענת הבלק אאוט היא מניפולציה נוספת שהוא מנסה לבצע בתוככי אולם בית המשפט, הא ותו לא. הנאשם מסביר בעצמו כי הוא פועל מתוך שיקולים קרים של הגיון וכדאיות, ואולם – כאשר הוא מעומת עם חוסר ההגיון של טענותיו ואין לו מה להשיב, הוא נסוג ומתרץ את התנהגותו  ב"בלבול ולחץ החקירות".

(6)    הנאשם הבין את חולשת טענת הבלק אאוט עוד בזמן אמת

(1)    הנאשם טען בעדותו, כי הוא  שוכנע להאמין שביצע את הרצח, אולם בשום שלב לא נזכר כי אכן ביצע אותו. למרות זאת, הנאשם העמיד פנים בפני החוקרים כי הוא כן נזכר בפרטי הרצח, ומסר להם פרטים אותם "שמע" או "ניחש" לטענתו, והכל על מנת לרצותם ולשכנעם להאמין לטענתו ולזכותו בהקלה בעונש[931].

(2)    הטענה כי "הנאשם שיקר והעמיד פנים שהוא נזכר ברצח כדי לשכנע את החוקרים בטענתו האמיתית כי הוא אינו זוכר אותו!" מופרכת על פניה. 

(3)    ההתנהגות אותה מתאר הנאשם אינה אופיינית לאדם חף מפשע אשר בתום לב מאמין שביצע רצח, ועל כן מודה "הודאת אמת" לפי מצב אמונתו באותו רגע, כפי שמנסה הנאשם לטעון, אלא לאדם שקרן ומניפולטיבי, היודע כי טענתו ל"בלק אאוט" מצוצה מהאצבע, ולכן גם מניח כי היא לא תתקבל כמהימנה, אם לא "ייפה אותה".

(4)    כפי שניתן לראות מהתנהלותה של חקירת 19.12.06, חקירה זו נפתחת בהכחשה מוחלטת מצד הנאשם, מה שאינו מתיישב עם גירסתו כי הוא האמין עוד מיום קודם, שביצע את הרצח והחליט להודות בו.  הנאשם נופל בפח שטמנו לו החוקרים בתרגיל " בוריס החוקר הרוסי"  ומשתכנע כי מי שסובל באמת מבלק אאוט, צריך לזכור פרטים אלה ואחרים, ועל כן מעמיד פנים כי הוא נזכר בהם.  תרגיל זה לא יכול היה לפעול על מי שסובל מבלק אאוט אמיתי ואינו זוכר דבר.

(7)    הטענה כי הנאשם הודה מכיוון ששוכנע להאמין שביצע את הרצח כבושה

(1)    לאחר שחזר בו מההודאה, נשאל הנאשם מספר פעמים על ידי החוקרים מדוע הודה ברצח אם לא ביצע אותו. הנאשם מסר לכך שני הסברים:

1.      בתאריך 26.12.06 (מ"ט 125/06), טען  הנאשם:

"ידעתי שאם אני אודה לכם אתם תעזבו אותי ותתנו לי לנוח בשקט, אבל לא חשבתי על ההשלכות שלאחר מכן..

נמאסו עלי המילים אתה רצחת אתה רצחת.. אני לא חשבתי על ההשלכות, היה לי קשה כי לא ראיתי את המשפחה, הייתי כבר עייף פסיכולוגית, נמאס לי מכל דבר, ואני ידעתי שבדיקות המעבדה בכל מקרה יוכיחו שלא אני עשיתי את זה. "[932]

2.      בתאריך 1.1.07 (מ"ט 1/07) טען הנאשם בתשובה לאותה שאלה:

"ר': אני אסביר לך, אני פחדתי. אני ידעתי שאתם תסגרו את התיק ואני אקבל 30 שנה. אבל לא חשבתי מה יהיה קדימה. אני אמרתי כן, אני חשבתי שאם אגיד שזה אני, אז בימ"ש יתן לי 15 שנים. לא חשבתי שאח"כ צריך לעזור לכם.."[933]

(2)    שני הסברים אלה  סותרים זה את זה, ושניהם גם יחד אינם מתיישבים עם טענתו דהיום, כי הוא האמין שביצע את הרצח אולם לא זכר אותו: בהסבר הראשון, טוען הנאשם כי הוא הודה כדי לנוח,  וידע כל העת כי לבסוף יוכיחו בדיקות המעבדה כי לא ביצע את הרצח  - הסבר זה מבוסס על ההנחה כי הנאשם האמין כל העת בחפותו, שהרי: מי שמאמין שביצע את הרצח, אינו יכול לדעת בה בעת כי בדיקות המעבדה יוכיחו שאת הרצח ביצע מישהו אחר! 

ההסבר השני שמסר הנאשם אינו מתיישב עם הראשון: שכן אם הנאשם האמין  שבכל מקרה  יורשע, והודה על מנת לקבל 15 שנה ולא 30, הוא לא "ידע שבדיקות מעבדה יוכיחו את חפותו" (שאז לא יקבל שום עונש ועל כן אין שום הגיון להודות על מנת לקבל עונש קל). גם בהסבר זה הנאשם אינו טוען כי האמין שביצע את הרצח, אלא כי הוא פעל משיקול רציונאלי ותועלתי.

(3)    יצויין, כי כאשר הוצגו לנאשם בחקירתו הנגדית בבית המשפט שני ההסברים, הוא שלל את ההסבר לפיו האמין שיימצא הרוצח האמיתי, ואישר את השני לפיו האמין כי יורשע ויידון למאסר עולם. הנאשם, עם זאת, לא נתן הסבר כלשהו מדוע שיקר לחוקרים בעת שנתבקש להסביר את הודיית השווא[934].

(8)    המדובב  והחוקרים לא "נטעו במוחו" של הנאשם את רעיון כי ביצע את הרצח במצב של בלק אאוט

(1)    משהובהר לעיל, כי הנאשם לא האמין באמת כי איבד את זכרונו, ומדובר בטענה מניפולטיבית שהעלה על מנת לקבל הקלה בעונש, אין זה משנה לדעתנו, האם מדובר בטענה "מקורית" שהנאשם חשב עליה בעצמו, או בטענה שהתגבשה בעצה אחת עם המדובב. ואולם, נוכח הטענה כי החוקרים או המדובב נטעו את המחשבה במוחו של הנאשם, נראה כי אין שחר לדברים.

(2)    המונח "אפקט" במשמעות של "אי שפיות" עולה לראשונה בחקירתו הראשונה של הנאשם לאחר מעצרו, מיום 12.12.06, זמן קצר ביותר לאחר תחילת החקירה, ודווקא מפי הנאשם המכריז כי תופעה כזו אינה יכולה לקרות לו:

"ר: זה לא שלי, זה לא מעשה ידי, יש לי בן קטן ואני לא רוצה.. אני קודם חושב לפני שאני עושה משהו כדי לא להשאיר את שניהם לבד.

חוקר: יש דברים שאנשים עושים בלי לחשוב.

ר: לא. אין לי דברים כאלה, אני קודם חושב אח"כ עושה.

ח: קורה, כל אדם יכול להגיד אני קודם חושב. לפעמים יש דברים כאלה, אתה יודע.

ר: קורה ש... אבל זה נקרא מצב אי שפיות.  אבל אותי להביא למצב כזה לא כ"כ קל. לכן אני לא רצחתי את הילדה הזו."[935]

 

(3)    כאשר נשאל הנאשם בחקירתו הנגדית, מדוע העלה בכלל את נושא אי השפיות בחקירה, כאשר נשאל על דברים שאנשים עושים "בלי לחשוב", השיב את התשובה הפנטסטית, כי החוקר "נתן לו מסר", וכי הוא השיב מה שרצה החוקר לשמוע ממנו[936]. דברים אלה מגוחכים וחסרי הגיון.  הדברים נאמרו כ-20 דקות לאחר חקירתו הראשונה של הנאשם, בה הכחיש ביצוע הרצח. לא היתה כל סיבה כי הוא ינסה בשלב זה, לומר מה שהחוקר ציפה לשמוע ממנו, ומקריאת השאלה ברור כי לא חבוי בה שום מסר נסתר.

(4)    הנאשם מעלה שוב מיוזמתו, עוד ביום המעצר הראשון  - 12.12.06 את נושא טענת ה"אפקט", גם  בתא, באוזני המדובב ג'ניה, כאשר הוא מפגין באוזניו את ידיעותיו הרחבות בקודקס הפלילי האוקראיני, אותו למד, לטענתו כדי להגן על עצמו(! ):

"ר: יש הריגה ללא כוונה תחילה, נחשב כמו.. הוא נתן מכה ואח"כ מת, זה הריגה ללא כוונה תחילה. יש הריגה במצב אפקט, זה למשל אדם זוכר בוקר, זוכר צהריים, אח"כ הופ הוא לא זוכר כלום, אח"כ נזכר.

מדובב: הופ  לא קורה סתם.

ר: ואח"כ נזכר שבן אדם מת

מדובב: לא, ככה לא קורה, זה בסרטים כוס אמק.

ר': מצב אפקט קורה.

מ: אבל צריך שמישהו

ר: בשביל זה צריך לגרום לכאב מאוד חזק לבן אדם, ז"א הוא בא הביתה ואצלו האישה כולה מוכה, היא אמר מי, הוא ירד מהפסים ורץ מצא, ובטעות הרג, זה נקרא, הריגה במצב אפקט.

מ: לא יודע, אולי היה קצר במוח.

ר: אתה יודע, אצלי המצב הנפשי בסדר גמור, ושסתם ככה היה לי קצר במוח ואני הלכתי והרגתי ילדה.

מ: לא, אני לא מדבר עליך, אני בכלל אומר שקורה, קרה קצר, קורה כנראה מצב כזה, קצר במוח.. אני לא חושב, תראה אני חושב שמי שהרג אותה כנראה היה לו קצר.

ר: אני לא יודע לגבי קצר, אבל זה לא היה מעשה ספונטני. הוא חישב הכל."[937]

(5)    גם בשיחות בין הנאשם לבין ארתור, עולה הרעיון כי ניתן לקבל הקלה בעונש באמצעות הודאה ברצח שלא בכוונה תחילה, בשל טענה כי המנוחה אמרה משהו והנאשם התעצבן, לראשונה מפי הנאשם עצמו, בשיחה מיום 15.12.06[938].

(6)    גם בהמשך, כאשר ארתור והנאשם מדברים על האפשרות להודות בהריגה שלא בכוונה תחילה, במסגרת הסדר טיעון, על מנת שלא להישפט למאסר עולם, מעלה הנאשם, מפיו, את המושג "מצב אי שפיות"[939]:

(7)     המקום הראשון בו טוען הנאשם כעובדה כי אכן יתכן שביצע את הרצח במצב של אובדן זיכרון (להבדיל מהרעיון לטעון כך בכוונה כדי להקל בעונש) הוא בשיחה עם המדובב מיום 18.12.06, בדיסק 25. כפי שפירטנו לעיל, מתרחשת שיחה זו לאחר שהנאשם חוזר מן החקירה בה הוטחו בפניו הראיות בעניין השיחה עם ראובן והג'ינס והוא מבין כי הראיות נגדו מתחזקות.

(8)    במהלך השיחה, וכפי שפירטנו לעיל בהרחבה[940], פורש ארתור בפני הנאשם את האפשרויות העומדות בפניו, לדעתו, ומבהיר לו כי עליו לקבל את ההחלטה בעצמו, ואכן, כך עושה הנאשם:

ארתור: להחליט מי נגד מי, אבל אתה לא צריך להגיד מה, איך, מה ,זה, זה. אתה לא צריך להגיד את זה לאף אחד, זה שלך. אתה צריך להחליט בשביל עצמך כאן ולסגור, צ'יק מה אתה צריך לעשות. אתה צריך להחליט בשביל עצמך, אתה מבין?  אתה לא צריך להגיד לאף אחד שום דבר.

רומן: אתה ספרת לי איזה דרכים לפתרון יש לי. אתה ספרת לי. יש זה, יש זה...ואני כבר מסתכל מה מזה מתאים לי."[941]

(9)    מייד לאחר מכן, שואל הנאשם האם  - במידה וירצה "לחתום עם השוטרים" על הריגה, יכריחו אותו השוטרים לשחזר את הרצח. בשלב זה, מגיעים הנאשם וארתור "יחד" למסקנה כי הנאשם יכול לומר שאינו זוכר את הרצח. אמנם, המילים נאמרות מפי ארתור, אולם ברור כי גם הנאשם חותר לכך, וכי מדובר ביניהם ברעיון שקרי שמטרתו לזכות בהקלה בעונש, ולא במסקנה אמיתית שהמדובב נטע במוח הנאשם.

                                                ²ר:  כן, אחרי זה, אני אמרתי הרי.. כשאני דיברתי.. אני לא הבנתי איפה, אבל אמרתי שרותים. ואתה מבין.. יוצא שגם כאן אני יריתי באוויר, .. הרצח קרה בשרותים, אוי, כל כך לא טוב..  אלה הם העניינים, אם.. הרי.. אני פשוט מתעניין, אתה לא חייב לענות לי, לחתום על הריגה, אני הייתי יכול.. לחתום על הריגה, אני יכול לא ללכת לשחזור הזה, או שלא? או שהם בכל מקרה יכריחו אותי ללכת לשחזור?

א: תראה

ר: למה אה..

א: תקשיב לי

ר: רק שניה, אני פשוט אספר לך את מה שאני חושב עליו.

א:  נו,

ר: אם אני ארצה לחתום איתם על הריגה

א: תראה, הרצח הזה היה יכול לקרות,.. ויכול להיות שאתה לא זוכר את זה.

ר: בדיוק על זה אני מדבר. "[942]

(10) בהמשך לכך, מתחיל הנאשם לספר למדובב מיוזמתו כי אובדן זיכרון קרה לו בעבר במקרה בו תקף את אחיו[943]. למותר לציין, כי הארוע עם האח לא היה ידוע לא לחוקרים ולא למדובב, והם לא יכלו "לנטוע אותו" בראשו של הנאשם.

(11) דברים אלה מחזקים את המסקנה כי טענת הבלק אאוט היא טענה בדויה, שהועלתה על ידי הנאשם על מנת לזכות בהקלה בעונש ולא טענה שהחוקרים או המדובב "נטעו במוחו" של הנאשם עד כי האמין בה.

ח.     הנאשם לא היה שבור וחסר רצון חופשי במהלך ההודאה

הטענה: "... עייפותו הפיזית והנפשית של הנאשם, במצטבר לגורמים שפורטו לעיל שברו את רוחו, שללו את רצונו החופשי, והפכוהו לחומר ביד היוצר, ובאופן שמוכן ונכון היה לרצות את חוקריו בכל אשר יתבקש ו/או יכוון אליו, ובלבד שיעזבוהו כבר לנפשו ויאפשרו לו מנוחה נפשית ופיזית"[944]

(1)    שללנו לעיל את הטענות כי הופעלו על הנאשם לחצים החורגים מחקירה לגיטימית. ובכל זאת, מצאנו לנכון להראות כי גם בפועל, ובאופן סובייקטיבי, לא היה הנאשם במצב של "שבירה נפשית ופיזית" בעת הודאתו, ולא הפך "לחומר ביד היוצר" בידי החוקרים:

 

(2)    הטענה כי הנאשם הוא בעל אישיות "שברירית"

(1)    לטענת השבירה מצטרפת טענה נוספת, שהעלה הסניגור בבית המשפט  כי הנאשם הוא בעל "אישיות שבירה ומיוחדת", אשר בהצטרף לגורמים האובייקטיביים שהעלה, הביאה אותו להודות במה שלא עשה. כנראה, כאשר הבין גם ב"כ ההגנה, כי אין בידו להצביע על אמצעים פסולים מבחינה אובייקטיבית שיש בהם כדי לשבור את רוחו של אדם סביר,  שם את יהבו, בצר לו, על טענה כי הנאשם הוא בעל "אישיות מיוחדת ושבירה", הנשברת ככל הנראה גם  בחקירה עניינית וסבירה.

(2)    דיני הראיות מכירים במעמדם המיוחד של חשודים הסובלים מבעיות מוכרות כגון מחלת נפש או פיגור, אשר הודאתם צריכה להיבחן בזהירות מיוחדת, אך לא במעמד מיוחד של "נאשם בעל אישיות מיוחדת ושבירה" הנוטה יותר מהרגיל להודות במה שלא עשה. נראה כי מי שמעלה טענה כזו, עליו הנטל להביא לכל הפחות שמץ ראיה לקיום תופעה כזו בכלל, ולהתרחשותה במקרה הנדון בפרט.

(3)    בית המשפט מופנה, בעניין זה, לדברי בית המשפט העליון, בדחותו טענת ההגנה  לעניין השפעת אישיות הנאשם על שבירתו:

                                                ²לא ניתן הסבר ממשי לדבריו אלה של אל עביד ולמתבקש מהם, בשלב כלשהו של המשפט. לא ניתן להסבירם בהכאה על חטא, שהכה אל עביד על כי הודה הודאת שווא ובכך הרס את חייו. אין גם כל תשתית אם בעדויות ואם בחוות-הדעת של המומחים - לטענה העולה מפיו של בא-כוחו המלומד של אל עביד, ולפיה ניתן להסביר אמירות אלה באישיותו הסוגסטיבית של אל עביד. הדברים ברורים. הם מתייחסים לאירועים שאותם מתאר אל עביד, ולזיכרונות המכבידים עליו. גם הם מעידים, כי בהודאות אמת עוסקים אנו."[945]

 

 

(4)    בענייננו, ההגנה לא הביאה  ראיה כלשהי התומכת בטענת ה"אישיות השבירה": לא חוות דעת מומחה שבדק את הנאשם, לא עד שנתקל בהתנהגות דומה מצידו בעבר, ולא כל  ראיה אחרת.

(5)    לעומת זאת, העידו כל חוקריו של הנאשם, כי התרשמו שהנאשם הוא אדם בעל אופי חזק שאינו נשבר בקלות. אמנם, אין מדובר בעדויות מומחים, אולם  גם התרשמותו של מי שבילה שעות עם הנאשם  לאורך החקירה  רלוונטית לצורך העניין, ודי בה על מנת לשלול טענה שאינה נתמכת בשום ראיה שהיא[946].

(6)    גם מבי לחיות מפי החוקרים בעניין זה, הרי שחומר החקירה כולל דוגמאות רבות המדברות בעד עצמן: עמידתו האיתנה של הנאשם על הכחשתו שביצע את הרצח עד לשלב בו הוצגו בפניו ראיות מכריעות (ביום 18.12.06 – כמפורט להלן), עמידתו האיתנה על הכחשתו לאחר יום 22.12.06 כאשר חזר בו מההודיה, למרות הצגת ראיות מפלילות כמו עדות המדובב ועקבות הנעליים, קור הרוח שבו עובר הנאשם בשיחתו עם המדובב, מהטענה כי הוא מאמין שביצע את הרצח במצב של בלק אאוט בדיסק 25[947], להודאה קרה ומחושבת כי "היתל בחוקרים" ותיאור קר של פרטי הרצח בדיסק 26[948] ועוד.

(7)    עוד מדברת כאלף עדים, התנהגותו של הנאשם בבית המשפט – לאורך עדותו. בחקירתו הראשית ניסה  הנאשם  אכן ליצור רושם כי הוא אדם חלוש וחסר אונים, אשר נשבר בחקירתו נוכח "רשעותם של החוקרים" והאמון המלא שנתן בהם, ואף הזיל דמעה וביקש הפסקה בעדותו על מנת להתעשת[949]. ואולם, בחקירתו הנגדית אשר החלה זמן קצר לאחר מכן -  נתגלה אופיו האמיתי: הנאשם  נתמלא עזוז, עמד על דוכן העדים לאורך 4 ישיבות ארוכות והשיב לשאלות בתקיפות ובעזות מצח, מבלי שנסוג מגירסתו – גם כשזו הופרכה ונסתרה בראיות שהוצגו לו, ולא "נשבר" ולו לרגע קט, גם כאשר הוכח שדבריו שקריים ומפלילים (הבאנו לעיל מספר דוגמאות לכך). לדעתנו, ברור לכל מי  שנכח באולם לאורך חקירה זו, כי אין המדובר באדם בעל "אישיות שברירית" אלא באדם חזק ומניפולטיבי, הפועל משיקולי כדאיות, ומוכן לומר הכל על מנת לחלץ עצמו מהעונש הצפוי לו.

(3)    שבירה מהי?

(1)    קדמי מתאר כי "כשנשברה רוחו של נחקר וחושיו טומטמו -  שוב אין לומר עליו שתשובותיו ניתנות מתוך "בחירה" אם להשיב אם לאו, שהרי בחירה כזו אפשרית רק כל עוד שומר הנחקר על כושרו הנפשי כ"אדם". עם אבדן יכולת הבחירה אם לשתוק אם לאו, הופך הנחקר ל"גולם" המוכן לעשות את רצונו של החוקר ובלבד שהלה יניח לו לנפשו[950].

(2)    עוד נאמר כי כל חקירה, ובעיקר בעבירה חמורה, כרוכה מטבע הדברים ביצירת מועקה ומצוקה נפשית אצל החשוד. ואולם, מועקה ומצוקה תולדת חקירה סבירה לחוד והודיה הנמסרת על רקע קיומם אינה נפסלת[951]. דברים אלה נאמרו לעניין קבילות, אולם ניתן להסיק מהם כי לא כל החלטה של נחקר להודות, ואפילו על רקע מצוקה הנובעת מהחקירה, משמעה כי "רוחו נשברה" וכי הוא איבד את כושרו כאדם ואת יכולת הבחירה שלו, שאחרת – ברור כי שום חקירה לא תהא יעילה ושום הודאה של נחקר אשר הכחיש תחילה את המעשה לא תתקבל לעולם לאמיתות תכנה:

"חקירה מעצם טיבעה מעמידה את הנחקר במצב קשה...כל חקירה, ותהא זו ההוגנת והסבירה מכולן, מעמידה את הנחקר במצבים מביכים, מכבידה עליו, מחטטת בצפונותיו, חודרת לפני ולפנים של ציפור נפשו ויוצרת אצלו לחצים נפשיים חמורים".[952]

 

(3)    המסקנה היא, כי הודאת הנאשם צריכה להיבחן תחת משקפיים אובייקטיביות – האם מדובר בהודאה של אדם "שבור" במובן של "טמטום חושים" שאינו יודע אשר הוא סח, ומהווה "גולם"/ חומר ביד היוצר בידי החוקרים המבקש אך לרצותם? התשובה לשאלה זו היא בשלילה מוחלטת כפי שנראה להלן.

(4)    התנהגות הנאשם בתא עובר להודיה אינה התנהגות של אדם "שבור"

(1)    תיארנו לעיל בסעיפים הקודמים את השתלשלות הענינים שהובילה את הנאשם להחלטתו להודות ואת הלך רוחו בימים האחרונים עובר להודייה. מתיאור זה עולה, כי עד ליום 17.12.06 היה הנאשם אופטימי באשר לסיכוייו להיחלץ מהתיק, והנאשם אישר כי במועד זה עדיין לא היה "שבור במאה אחוז"[953].

(2)    אמנם, בעת השיחה עם המדובב ביום 18.12.06 אחה"צ נראה הנאשם חלק מהזמן כשהוא נסער, אולם סערה זו חלפה עוד בטרם הוצא מהתא[954]. הפסיכיאטר ד"ר רוזמן, שבדק את הנאשם באותו אחר צהריים, התרשם כי הוא מביע "גוון של סבל נפשי"  כשמספר על הארוע שמואשם בו, אולם באופן כללי הוא "מתאר מצב רוח מאוזן, ללא נטיה לדיכאון, שלל רצון למות או לפגוע בעצמו, משתדל להתמודד עם הקשיים הנוכחיים שלו ורוצה לשתף פעולה עם החקירה"[955]  תיאור זה אינו משקף אדם הנמצא במצב של שבירה נפשית ופיזית כפי שנטען בטענות הזוטא, ולא יתכן כי פסיכיאטר יחמיץ את המצב הנפשי אשר הנאשם תיאר בעדותו בבית המשפט כ"קריטי, דרסטי, ועל סף קריסה"[956].

(3)    גם התנהגות הנאשם עם שובו לתא, ובמהלך הודאתו בפני המדובב באותו לילה, מבטאת אדם חזק ברוחו. הנאשם אוכל בתיאבון ארוחת ערב, ובמהלך הודאתו בפני המדובב הוא רגוע, קר רוח, ואף מבודח מפעם לפעם בתארו את הרצח האכזרי שביצע[957]. לשאלת המדובב האם "שיגעו אותך" משיב הנאשם בקול רגיל: "לא, הם כל הזמן לוחצים עלי, זאת העבודה שלהם" ובהמשך הוא לוחש  באוזנו של המדובב: "מה שאני עשיתי, זה כל כך לוחץ עלי"[958].

(4)    קור רוחו של הנאשם מתבטא גם בעובדה כי הוא מקפיד ללחוש את ההודאה המפלילה באוזנו של המדובב, ולשחרר לחלל האוויר הצהרות מזכות. התנהגות אשר הוא עצמו הסבירה בבית המשפט כ"התנהגות של רוצח" המחפש הקלה בעונש.

(5)    התנהגות הנאשם בהודייה ובשחזור אינה כשל אדם שבור

(1)    צפייה בהתנהגות הנאשם, לאורך חקירתו בתאריך 19.12.06 בה הודה בתיק, ולאורך השחזור, אינה תומכת בטענה כי הוא שבור נפשית ופיזית  ובמצב של טמטום חושים.

(2)    החקירה נפתחת בכך שהנאשם מכחיש את המיוחס לו ועומד על הכחשתו עד הרגע בו נכנס יורם לחדר ומתחיל לדבר עמו על רענון הזיכרון באמצעות בוריס[959]. התנהגות זו כשלעצמה מצביעה על יכולת עמידה ולא על שבירה.

(3)    לאורך החקירה, הנאשם נראה ערני, צלול וממוקד. הוא מנהל עם החוקרים שיחה ערה, עומד על דעתו ומעמיד פרטים על דיוקם. כך למשל  הוא מקפיד כי דבריו לא יירשמו עד אשר יהיה מרוצה מניסוחם[960], ועוד (דוגמאות נוספות יובאו במסגרת הדיון בטענת ההדרכות להלן).

(4)    בשלב שבין החקירה לשחזור, קורא הנאשם לסשה וטוען בפניו כי הוא לא רצח את המנוחה, אלא רק ראה את גופתה וניגב את הדם[961]. אקט זה מלמד אף הוא על רצון חופשי של הנאשם במהלך ההודיה, כאשר הוא ממשיך לנסות להפעיל מניפולציות על החוקרים ולהחלץ מהתיק.

(5)    התנהגותו העצמאית של הנאשם בולטת במהלך השחזור, אשר בוצע באמצעות אנטולי שקלאר, חוקר דובר רוסית ממשטרת חדרה, שאינו מכיר את הזירה ואת פרטי החקירה ואינו מעורב רגשית בחקירה.  אנטולי לא יכול היה "להוביל את הנאשם כחומר ביד היוצר" גם אילו רצה בכך, ואין ספק כי הוא היה מבחין בכך שהנחקר שהופקד בידיו סובל מ"טמטום חושים" עד כי איבד צלם אנוש. ואולם, אנטולי העיד כי הנאשם נראה לו "בסדר גמור", היה רגוע, דיבר בשטף, והוא לא התרשם מבעיה כלשהי[962].

(6)    גם צפייה בקלטת השחזור מלמדת כי הנאשם אינו נראה שבור, מטומטם חושים או כחומר ביד היוצר:

1.      בפתח השחזור, הנאשם פונה לאנטולי מיוזמתו ומבקש למסור לעורך הדין שלו כי הוא מודה מלב נקי[963]. לאורך השחזור הוא מוביל את השוטרים ולא מובל על ידיהם. הוא מתבקש ע"י אנטולי בשאלה כללית לשחזר מה שארע מהתחלה, ומתווה  בעצמו את המסלול – הנפתח במקלט בו עבד ובהמשך לזירת הרצח[964].

2.      הנאשם מצביע בביטחון על התא בו בוצע הרצח ומעמיד את השוטרת המגלמת את המנוחה ללא היסוס בתנוחה בה בוצע הרצח לדבריו[965].

3.      שיאו של השחזור, הוא הדגמת הנאשם כיצד קפץ מעל דלת התא, הדגמה הדורשת, כפי שכבר נאמר, כוח פיזי משמעותי[966].

(7)    הדוגמאות שהובאו כאן, מהחקירה ומהשחזור הינן על  קצה המזלג. במסגרת הדיון בהמשך בעניין טענת ההדרכה ובעניין ידיעת פרטי החקירה המוכמנים, יובאו עוד דוגמאות נוספות רבות המשליכות גם על טיעון זה.

(6)    הודיה כדי לקבל הקלה בעונש אינה מתיישבת עם שבירה נפשית

(1)    הנאשם, כך על פי גירסתו הוא – הודה בפני החוקרים לאחר שהגיע למסקנה, לדבריו בעצת המדובב, כי אם יודה שביצע את הרצח בנסיבות של אי שפיות, יביא לו הדבר הקלה בעונש.  וכי מכיוון שהוא "האמין שביצע את הרצח" התנהג "כמו רוצח" ופעל כדי לקבל את ההקלה בעונש[967].

לשאלת הסניגור בחקירה הראשית מה היה הקו המנחה שלו בהודאה מיום 19.12.06 השיב הנאשם:

                                                    ²ת.אני הייתי צריך להשתתף בחקירה, לענות נכון לכל השאלות שלהם, לעשות הכל כדי שהחוקרים יבינו שהילדים הוציאו אותי מדעתי, הרגיזו אותי ולעזור להם ולספק את כל הדברים, כל מה שישאלו, אחרי זה אני אקבל הקלה בעונש."[968]

 

(2)    בחקירתו הנגדית, אישר הנאשם כי הוא פעל מתוך "לוגיקה של רוצח", ומתוך תובנה, כי אם לא יודה ברצח בנסיבות המקנות "הקלה בעונש" הוא יורשע על פי הראיות שבתיק, ויידון למאסר עולם[969].

(3)    תיאור זה של הנאשם, כשלעצמו, אינו מתיישב עם הגדרתו של אדם "שבור", שחושיו "טומטמו" ואינו פועל מתוך בחירה אלא מונע כגולם על מנת לרצות את חוקריו. הנאשם מעיד על עצמו כי הוא הודה מתוך אינטרס, לאחר שהבין כי המשך ההכחשה עלול להזיק לו.  וכי במסגרת הודאה זו, מסר בין היתר פרטים שקריים במכוון, כשהוא מפעיל לשם כך בחירה חופשית, שלא לחשוף בפני החוקרים את מלוא האמת (לפיה הוא אינו זוכר את הרצח ולא נזכר בו במהלך החקירה).

(4)    הנאשם אף מודה כי  הוא ניסה לרצות את החוקרים לא מתוך  "עייפות ורצון שיניחו לו" ולא מתוך פחד מהחוקרים או מהמשך החקירה, אלא מתוך שיקול דעת מכוון  -  לזכות בהקלה בעונש, כאשר החשש היחיד שלו היה שלא יצליח למסור פרטים נכונים על הרצח[970]. כל אלה אינם מתיישבים עם התנהגותו של אדם שבור ברוחו, אלא עם אדם מחושב המודע למעשיו ובוחר בהם.

יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בעניין אלרז[971]:

                                                ²למעלה מן הדרוש אציין, כי לא מצאתי ממש בטענות המערער, הלוקות, לטעמי, בהעדר עקביות ובסתירות פנימיות. תחילה הוא טען, כי הודאתו ניתנה תחת השפעת סמים אשר הוחדרו, ללא ידיעתו, למשקה ששתה. בערעורו בפנינו, זנח המערער טענה זו לחלוטין, ואין תימה בכך, שהרי, ממה נפשך, אם אכן ניתן לו סם שגרם לשחרור חרצובות לשונו, והוא חש ב"תופעות של שכרות, של שימוש בסם, מדבר חופשי (ללא) שליטה במצב" (עמ' 347 לפרוטוקול הדיון), היאך ייתכן כי היה צלול עד כדי גיבושה של החלטה מודעת להודות ברצח המנוח, כדי להימנע מאישום של ניהול מגע עם סוכנים זרים? המערער עצמו ציין, כי הרצון להימנע מאישום מעין זה הוא שעמד לנגד עיניו כאשר הודה ברצח (עמ' 348 לפרוטוקול הדיון), ומדבריו אלה עולה, כי הקדיש מחשבה לאפשרויות הטקטיות שעמדו בפניו, עד שלבסוף החליט את אשר החליט. עובדה זו אינה מתיישבת עם הטענה בדבר שלילת רצונו החופשי עובר למסירת ההודאה."

 

(7)    טענת הנאשם לאופן שבו הסיק את פרטי הרצח אינה מתיישבת עם שבירה

(1)    הנאשם טען, כאמור, כי הוא לא זכר ולא ידע כיצד בוצע הרצח, אולם כאשר הבין שהחוקרים לא יסתפקו בהודייה סתמית לשם מתן ההקלה בעונש, החליט למסור להם פרטים על ביצוע הרצח, כאשר הוא משתדל "לגלות" את הפרטים הנכונים על מנת לשכנעם כי הוא הרוצח האמיתי[972].

(2)    את פרטי הרצח -  כפי שמסר בחקירה ובשחזור, הסיק הנאשם, לטענתו משמועות ששמע אודות הרצח, פרטים שהחוקרים "הכניסו לראשו" במהלך החקירות הקודמות, מתוך שאלות החוקרים ורמזים שנרמזו לו, להבנתו בחקירה ובשחזור, ומהיסקים לוגיים שאותם הסיק במהלך השחזור למראה הזירה. לעמדתנו, הסברים אלה הם שקריים, כפי שנפרט  בהמשך.

(3)     טענה זו של הנאשם  כשלעצמה (בלי להתייחס לנכונותה) -  אינה מתיישבת עם טענתו ל"שבירה נפשית ופיזית". שהרי – היכולת  להסיק  היסקים לוגיים מפורטים כיצד בוצע רצח,  הכל תוך כדי חקירה ושחזור – בפרקי זמן של שניות ספורות, לקלוט ולפרש "רמזים סמויים" -  מצביעה על כישורים מנטליים חדים ומפוקסים, שאינם יכולים להתאים לתמונה של אדם המצוי במצב של "טמטום חושים".

(4)    הנאשם אינו טוען שחזר כתוכי על תשובות שנתנו לו החוקרים,   ואף צפייה בחקירה ובשחזור מלמדת כי לא ניתנו לו תשובות כאלה,  ואף אינו טוען כי החוקרים  סיפרו לו או הראו לו בזירת הרצח כיצד בוצע הרצח לפני השחזור[973], אלא כי הוא הבין דבר מתוך דבר.  כך לדוגמה: טען הנאשם בבית המשפט כי הוא הבין היכן היה הרצח מתוך כך שהחוקרים עצרו ליד השרותים על מנת להוריד את האזיקים, הוא הבין מהעובדה שהחוקרים חזרו על שאלה מסויימת שנשאלה זמן מה קודם, כי התשובה שנתן אינה נכונה[974],   הוא  הסיק בשחזור שדלת השרותים היתה נעולה משאלה ששאל החוקר בחקירה קודם לכן – האם עלה על משהו[975]

(8)    העולה מכל האמור לעיל, הוא כי הנאשם לא נשבר בחקירתו ולא היה שבור במהלך ההודאה והשחזור. הפרכת הטענה כי הנאשם היה שבור, שומטת את הקרקע מתחת לטענת הודיית השווא -  שכן להגנה אין הסבר חלופי מדוע יודה אדם שאינו שבור ולא הופעלו כלפיו אמצעים פסולים ברצח שלא ביצע.

ט.     הטענה כי הנאשם הודרך ע"י החוקרים כיצד להודות חסרת בסיס  

הטענה: "הנאשם יוסיף ויטען כי במהלך חקירותיו הדורסניות כמפורט לעיל, הוטחו לעברו עובדות ונתונים בהם הזינו אותו החוקרים בהקשר לארוע הרצח[976]. "

(1)    ההגנה טענה לאורך המשפט, כי החוקרים "הזינו" את הנאשם בפרטי מידע בחקירות שקדמו להודאתו, ובמהלך ההודאה והשחזור, בין בדרך של גילוי פרטים ובעיקר בדרך של שאלות מדריכות ומרמזות. טענות אלה עלו במסגרת חקירותיהם הנגדיות של החוקרים ע"י הסניגור[977].

(2)    טענת ה"הדרכה"  רלוונטית, ופוגעת במשקל ההודאות, רק בהנחה כי החוקרים מסרו לנאשם  מידע ממשי כיצד בוצע הרצח, וכי הנאשם השתמש במידע זה  בפועל לצורך הודאתו.

(3)    ואכן, הנאשם טען עובדתית -  בחקירתו הראשית, כי הוא גילה פרטים אודות הרצח "מהמדובבים ומהחוקרים"[978]

(4)    אנו נרחיב בעניין מקורות ידיעתו של הנאשם לכל אחד מפרטי החקירה המוכמנים בפרק הבא לסיכומים אלה ונפריך את טענותיו. בשלב זה,  נראה באופן כללי כי  הנאשם לא הודרך  באופן המאפשר לו לדעת את התשובות לשאלות החוקרים, וכי תשובותיו לא נבעו מ"רמזים" הצפונים כביכול בשאלות.

(5)    ראשית נציין, כי מרבית טענותיו של הנאשם במשפט לגבי הרמזים וההדרכות הינן כבושות. בחקירתו ע"י בוקר, בה התבקש להסביר מאין ידע פרטים מוכמנים שמסר בהודאתו ובשחזור, לא טען הנאשם להדרכה באף אחת מהנקודות אותן הזכיר בבית המשפט, ובמקום זה טען כי ידע את אותם פרטים מ"ניחושים, היסקים לוגיים וסרטים שראה". לעומת זאת, טען בחקירתו ע"י בוקר, לרמזים או הדרכות אחרים -  אשר בבדיקתן האובייקטיבית בחומר החקירה הוברר שלא היו ולא נבראו (כפי שיפורט בעניין הפח"מים בהמשך).

(6)    כאשר נשאל הנאשם מדוע סיפק לבוקר בחקירתו מיום 26.12.06 הסברים לא נכונים לפרטים שידע ולא אמר להם שהודרך כפי שאמר בבית המשפט,  השיב:

                                                    ²ת.אני כבר אמרתי שב 26 לחודש דצמבר שבו שאלו אותי שאלות אני עדיין לא ידעתי מאיפה קיבלתי את כל המידע, ממי קיבלתי אותו, מה אני יודע, באותו רגע כל שאלה ששאלו אותי אני עניתי תשובות מהירות לוגיות. הן לא תמיד היו אמיתיות ". [979]

(7)    תשובת הנאשם כי בתאריך 26.12.06 הוא "עדיין לא ידע מאין קיבל את המידע"  מעוררת שאלה כיצד "התגלה" לו עובר לעדותו שהודרך ע"י החוקרים?  ואכן, הנאשם מספק לכך תשובה נאה:

                                                ².. כשעצרו אותי אני כבר ידעתי כמה פרטים על הרצח הזה, ואחרי שהתחילו לחקור אותי במשטרה, קיבלתי כל מיני מידע על זה, לא יכולתי לתת בדיוק אותו מידע, אבל עכשיו הסתכלתי על הדיסקים ואני יכול להגיד"[980]

(8)    כלומר: לטענת הנאשם, הוא מעולם לא נזכר בפועל בתהליך "קליטת ועיבוד המידע" שקיבל מהחוקרים, ו"מחזר" בהודאותיו, אלא  - עדותו בעניין ההדרכות בבית המשפט היא למעשה "עדות סברה"  המבוססת על צפייה בדיסקים של חומר החקירה,  בהם גילה" "רמזים" ו"הדרכות" שכלל לא שם לב לקיומם בזמן אמת, אולם כעת הוא מניח שהתבסס עליהם בהודאותיו.

(9)    תשובה זו מתחכמת ובלתי סבירה.  על מנת להסיק משאלות החוקרים פרטים כפי שטוען הנאשם שעשה, נדרשת חשיבה מודעת ומאומצת, הכוללת תהליכים של ניחוש, ריכוז והסקת מסקנות, ולא יתכן שהנאשם עשה זאת מבלי ששם לב לכך. זאת ועוד, אם הנאשם, בעת חקירתו ע"י בוקר, לא ידע עדיין מה מקור המידע, הרי הדעת נותנת שהוא היה משיב שאינו יודע, ולא ממציא תשובות. צפייה בחקירתו על ידי בוקר מלמדת כי הוא לא השיב תשובות "מהירות ולוגיות" כטענתו, אלא מדובר בחקירה איטית במיוחד, במהלכה היה לו זמן רב לחשוב. התשובות שמסר הנאשם בחקירה זו היו ארוכות ומנומקות (גם אם שקריות), וכאשר הסבר שנתן הופרך – שב ומצא הסבר חלופי.

(10) יתרה מזו, להערכתנו מי ש"גילה" אתה ה"הדרכות" בעת צפייה בדיסקים, כלל אינו הנאשם, אלא  הסניגור (בעצמו או בסיועם של אחרים). 

למרבה האירוניה,  דווקא בנושא ההדרכות  דקלם הנאשם כתוכי בעדותו בחקירה הראשית, (ולא בהודאתו במשטרה) פרטים אשר הושמו בפיו ע"י הסניגור והוזכרו לו באמצעות שאלות מדריכות[981].  נסתפק בדוגמה אופיינית:

(1)     בעדותו בחקירה הראשית בשאלה כיצד ידע להוביל לשרותים, זירת הרצח, הציג הסניגור לנאשם "ציטוט" מהשחזור:

"ש.כשעצרו אותך בקטע הזה בשביל לפתוח לך את האזיקים כשאתה עוצר אתה נשמע אומר בסרט ואני מפנה לזמן סרט 19:34:50, בתמליל ת/27, בעמ' 4, שורה 15, אתה נשמע אומר ברוסית: "יה נה פנימז'" – מה זה

ת.אמרתי שאני לא מבין

ש.למה אמרת שאני לא מבין

(עיון בתמליל מלמד כי כתוב: "כאן אני לא זוכר" ולא כפי המצוין: "אני לא מבין")

ש. אני חוזר על השאלה, תסביר לבית המשפט למה אמרת אני לא מבין

ת.אני באמת לא הבנתי, כי בכל החקירות אמרו לי שהרצח קרה בקומה השניה, במקום שעצרו אותי, אני גיליתי מקום הרצח האמיתי, והקומה שעצרו אותי זו לא הייתה הקומה השניה בגלל זה אמרתי שאני לא מבין"[982]

(2)    כאמור בפרוטוקול, עיון בתמליל השחזור (וגם האזנה לקלטת השחזור) מלמדים, כי הסניגור טעה והטעה: המשפט הנאמר ברוסית במקום הנדון בקלטת אינו "אני לא מבין" (יה נה פנימייב) אלא "אני לא זוכר" (יה נה פומניו)[983]. ההבדל משנה את משמעות המשפט, ומרוקן את ההסבר שנתן הנאשם מתכנו.

(3)    לא מתקבל על הדעת שהנאשם, אשר היה בעצמו בשחזור  ומבין היטב את השפה הרוסית, טעה בעת צפייה בקלטת בהבנת דבריו שלו. המסקנה היא כי הוא מסר תשובה זו על פי תדרוך שקיבל מהסניגור, בידעו כי היא שקרית ובסברו כי תועיל לו.

(11) עיון בהודאות הנאשם מגלה, כי אין כל קשר בין הפרטים אשר החוקרים "גילו לו" לטענתו ולטענת הסניגור במהלך החקירות, לבין הפרטים שמסר בהודאות:

(1)    בחקירתו הראשית בבית המשפט העיד הנאשם לעניין הפרטים שהתגלו לו:

"ת.אני גיליתי הרבה אינפורמציה מהמדובבים ומהחוקרים על הרצח הזה, אמרו לי את זמן הרצח, אמרו לי שזה קרה בקומה שניה, שהרוצח עלה במדרגות למעלה, אני ידעתי שהמוטיב של הרצח או שהילדה קיללה את הרוצח או צעקה עליו, אמרו לי שגם יכול להיות שביקשה ממנו סיגריה והוא לא נתן לה, יכול להיות שהמניע היה מין, גם שמעתי מהחוקרים שהיה אונס, אבל לא ידעתי אם היה אונס או לא היה כי דיברו על האונס ולא אמרו בדיוק אם היה המעשה הזה או לא, גם גיליתי בחקירות שאת הילדה תפסו מאחורנית, הרצח קרה בתוך התא ובזמן שיעור, גיליתי עוד כמה פרטים אבל עכשיו קשה לי לזכור אותם"[984]

 

(2)    הדעת נותנת, כי אילו היה הנאשם, כטענתו, בונה את הודאתו על סמך הפרטים ש"גילו" לו החוקרים לכאורה, ואשר הוא האמין, מן הסתם, בנכונותם, הרי שההודאה היתה תואמת פרטים אלה במלואם. ואולם, עיון בהודאה מגלה כי הנאשם לא מסר בה כמעט אף אחד מהפרטים ה"מדריכים" שהזכיר בעצמו בעדות:

1.      "אמרו לי שזה קרה בקומה השניה" -  הנאשם אמנם הוביל בשחזור לשרותים אשר נמצאים בקומה השניה, אולם לפי הגירסה שמסר בבית המשפט, הוא סבר שהקומה השניה נמצאת דווקא חצי קומה מעל  זירת הרצח, וכי המקום שבו נמצאת הזירה נחשב בעיניו כ"קומה ראשונה", ועל כן החוקרים לכאורה הדריכו אותו בפרט לא נכון, והוא פעל בניגוד להדרכתם[985] .

2.      "אמרו לי שגם יכול להיות שביקשה ממנו סיגריה והוא לא נתן לה" יצויין כעובדה, כי בשום מקום בחקירותיו לא אמרו החוקרים לנאשם כי הילדה ביקשה סיגריה, והם אף לא יכלו לדעת זאת. הנאשם הוא שציין בשיחותיו עם המדובב, כי הילדים בבית הספר נהגו לבקש ממנו סיגריות והדבר הרגיז אותו.  מכל מקום – הנאשם לא מסר בהודאתו כי המנוחה ביקשה סיגריה, ואף שלל פרט זה כאשר נשאל לגביו במפורש[986].

3.      "שמעתי מהחוקרים שהיה אונס" -  הנאשם סתר עצמו בעניין זה מספר פעמים כאשר מצד אחד טען כי "חוקר גבוה" אמר לו שהילדה נאנסה, ומצד שני הכחיש זאת ואמר כי מעולם לא נאמר לו מפורשות שהיה אונס[987]. בכל מקרה -  הנאשם לא הודה מעולם כי אנס את הילדה.

4.      "גיליתי בחקירות שאת הילדה תפסו מאחורנית" -  הנאשם לא טען באף אחת מגירסאותיו כי הוא תפס את הילדה מאחור, אלא טען והדגים כי היא עמדה כלפיו "עם הצד" כשהיא כלפי הקיר והוא עומד בכניסה לתא[988] (עוד על כך להלן). 

(12) חששו של הנאשם מפני השחזור

(1)    כל ה"הדרכות" עליהן הצביע הנאשם בבית המשפט (למעט עצירתו להורדת האזיקים ליד הזירה) התרחשו בחקירות שקדמו לשחזור ולא בשחזור עצמו. הנאשם טען כך מהטעם הפשוט כי הוא כבר ידע בעת עדותו כי השחזור נערך ע"י חוקר שאינו מכיר את התיק ולא יכול היה "להדריכו".

(2)    הנאשם אף טען כי הוא חשש לצאת לשחזור, מכיוון שלא היה בטוח שידע כיצד לשחזר את הרצח באופן משכנע "כפי שרוצים החוקרים"[989].

(3)    אכן, מהקלטות שקדמו לשחזור, עולה כי הנאשם הביע מס' פעמים אי רצון וחשש לצאת לשחזור, כשהוא נוקב גם בטעם כי אינו זוכר את כל פרטי הרצח (שהרי לטענתו -  הוא סובל מבלק אאוט), אך גם בטעם נוסף: חששו כי השחזור יצולם ויועבר לאמצעי התקשורת[990].

(4)    הפעם האחרונה בה מתלונן הנאשם כי הוא חושש שלא ידע איך לשחזר, מתרחשת בקטע המוקלט הקצר, בו חוזר יורם לחדר לאחר הפסקת ההקלטה, דקות ספורות לאחר השחזור. יורם מרגיע את הנאשם ואומר לו כי הוא יספר מה שהוא זוכר, כפי שסיפר בחקירה. בעקבות דברים אלה, מסכים הנאשם ויוצא לשחזור[991].

(5)    בעדותו, אישר הנאשם כי אכן  - חילופי הדברים בינו לבין יורם הם כפי שהוצג לעיל.  הנאשם לא טען כי בקטעים שלא הוקלטו התרחש תרחיש אחר כלשהו בו קיבל אינפורמציה נוספת שלא היתה בידו קודם לכן[992].

(6)    והנה, ראו זה פלא  - אך שמע הנאשם מפי יורם את מילות הקסם: "מה שאתה זוכר שסיפרת לי", ולפתע "עלתה במוחו באחת" תמונת הרצח כפי שהתרחש בפועל, ובן רגע עבר ממצב שבו אינו יודע כיצד לשחזר, למצב הנראה בקלטת השחזור – לפיו הוא מוביל בבטחה את החוקרים ברחבי בית הספר ומשחזר את הרצח באופן מהימן.

(7)    הדעת נותנת, כי אילו היה הנאשם מסיק כיצד ארע הרצח מהדרכות שקדמו לשחזור, הרי שלא היה חושש לצאת לשחזור כפי שחשש, ואם לא היה די בהדרכות אלה, ממילא לא דבריו של יורם הם ש"לימדו אותו" כיצד עליו לשחזר באופן עליו לא חשב קודם לכן.   

(13) טענת הנאשם כי "הודרך" על ידי המדובבים

(1)    הנאשם טען