כתבי בי דין:
כתב הגנה
29/05/2001
| פרשת יואב יצחק | halemo
בבית המשפט המחוזי
בתל אביב יפו
ת"א 1609/01
התובע:
יואב יצחק
מרח' שלונסקי 6 פתח תקווה 49298.
ע"י
ב"כ, עוה"ד א. טיטונוביץ' ואח'
שד' שאול
המלך 8 תל אביב 64733,
טל'
03.6938313, פקס' 03.6917230
הנתבעים:
1.
ישעיהו רוטר
2. נעם
רוטר
שניהם
מרחוב ניסנבאום 12/7, חיפה 32249
3. משה הלוי
מרחוב
האורן 15, עכו 24406
ע"י ב"כ, עוה"ד
משה ויסברג,
מרח' זבולון 3 קרית אתא 28503.
טל' 04.8453585.
כתב הגנה (מטעם הנתבע מס' 3)
מוגש בזה
לבית המשפט הנכבד כתב הגנתו של הנתבע מס' 3, להלן : "הנתבע מס' 3",
או : "הנתבע").
1.
הנתבע מס 3
יהיה מיוצג בתביעתו זו ע"י ב"כ, עוה"ד משה ויסברג, שכתובתו להמצאת
כתבי בי-דין, כלעיל.
2.
ראשית,
יטען התובע כי בית המשפט הנכבד שאליו הוגשה התביעה נעדר סמכות עיניינית לדון
בתביעה שכנגד הנתבע 3, וזאת לפי סכום התביעה שציין התובע עצמו כפיצוי המגיע לו
לדעתו (50,000 ₪), ומטעם זה בלבד – דין התביעה כנגד הנתבע 3 להידחות על הסף
ולחייב התובע בהוצאות.
למען
הזהירות בלבד, יטען התובע גם לגופן של טענות התביעה:
אף שעיקר
התביעה כנגד הנתבע מס' 3 מפורטת מסע' 19 ואילך לכתב התביעה, בחר התובע להשיב
לגופן של הטענות בסע' הראשונים לתביעה, וככל שהדבר נוגע ורלוונטי להגנתו.
הנתבע
יטען, כי למיטב הידוע לו, הרי שהתובע
3.
האמור בסע'
1 לכתב התביעה מוכחש מחמת חוסר ידיעה, ולמעט עובדת היות התובע עיתונאי.
4.
לא מוכחש
תוכנו של סע' 2 לכתב התביעה.
5.
הנתבע יטען
כי ככל הנראה עולם האינטרנט אינו מוכר די הצורך לתובע, וכי למעשה הפניה (נקרא גם
"קישור" או "לינק" בלשון משתמשי האינטרנט) אל אתר אחר היא
למעשה הטבה עם אותו אתר או עם מפעילו או עם בעליו, ובפרט כאשר הלינק מופיע באתר
בעל מס' כניסות גבוה, ובודאי שאיננהגניבת זכויות יוצרים.
"כניסות"
- צפיה באתר או בחלק ממנו.
כן יטען
הנתבע כי התובע לא הבין שלמעשה היטיבו עימו בכך שהופיע באתר רוטר.נט קישור אל
אתרו "מחלקה ראשונה".
ידוע לנתבע
כי בין התובע לנתבע 2 התנהלו חילופי תכתובות באמצעות הדואר האלקטרוני (בעיקר),
ובהן גידף התובע את הנתבע מס' 2 ו/או את הנתבע מס' 1, בין השאר בשוותו לו חוסר
ניסיון ו/או טיפשות מחמת היותו קטין, וכן כתב לו כי "עלה לו השתן
לראש" כלשון התובע.
הנתבע יטען
כי התובע, בהעלימו מעיני בית המשפט את התבטאויותיו הבלתי מכובדות, מגיע לבית
המשפט כשכפות ידיו אינן נקיות אגב הציגו עצמו ככבשה ברה ותמימה שנעשקה ונפגעה
ואין הדבר כן, ומטעם זה בלבד, לא יתן לו בית המשפט כל סעד שהינו מבקש.
בכך, יטען
הנתבע פתח התובע מערכה כנגד הנתבע 2 תוך שהוא מקדש עליו מלחמה ואינו בוחל באף
אמצעי, ורבות "גיוס" עיתונאים נוספים שישמיצו את הנתבע מס' 2 ו/או את
האתר שהינו מפעיל.
התובע,
הגדיל לעשות בבחינת "ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו", וקידש מלחמה
על כלל ציבור הגולשים הנוהגים להנות ולבקר באתר רוטר.נט אותו מפעיל הנתבע מס' 2,
ובין השאר בכך שכינה את כלל גולשי רוטר.נט בכינויים כגון :
"כהניסטים", "ימניים סהרוריים" ועוד "כינויי
כבוד" כיד לשונו הברוכה.
6.
הנתבע נהג
לגלוש תכופות באתר רוטר.נט ובאתרים נוספים וידוע ביותר בקרב קהילתיית גולשי
האינטרנט בישראל בכינויו "הלמו".
פרסומו של
הנתבע בא לו מפאת היותו אומן ויוצר, סאטיריקן וקריקטוריסט שהגיגיו התפרסמו רבות
באתרים ישראליים רבים ומגוונים, ואף באתר שתיחזק הוא בעצמו ושעיקרו קריקטורות
וסאטריה.
הנתבע, בעת
שפירסם מהגיגיו ברחבי האינטרנט "זכה" למטח "כינויי כבוד"
מצד גולשים רבים כגון "כהניסט", "ימני קיצוני סהרורי",
וכיוצא באלו, והכל, עקב העובדה שהינו ידוע כגולש מפורסם באתר רוטר.נט המפרסם שם
מהגיגיו, ומחמת שהתובע קידש מלחמה על כלל גולשי רוטר.נט כי ככל הנראה לא היה
מכבודו להתעמת ברבים עם נער הלומד בתיכון (הנתבע 2).
עוד מציין
הנתבע 3, בצירוף ולסירוגין, כי התובע הינו "תובע מקצועי",
ובמועדים שאינו עוסק בעיתונות הוא מגיש תביעות בגין "לשון הרע" שנשתלחה
בו לטעמו וכנגד אישים רבים למכביר.
7.
הנתבע
יטען, כי משקידש התובע מלחמה על ציבור גולשים הנוהגים להינות ולבקר באתר רוטר.נט,
היה מודע או צריך היה להיות מודע, כי במלחמה כמו במלחמה הוא עלול גם להינזק,
ומבלי להודות כי הנתבע הוא שגרם לתובע נזק, ומבלי להודות כלל בעצם קרות נזק
כלשהו לתובע.
הנתבע
יטען, כי התובע, בהתנהגותו הוא, הוא שהביא על עצמו את הנזק שהינו תובע בגינו (אם
בכלל ארע נזק לתובע), וכי אשמו העצמי התורם של התובע אינו פחות מ- 100% משיעור
הנזק שנגרם לתובע (אם בכלל).
8.
הנתבע
יטען, כי התובע לא פעל לפי העיקרון שלפיו, על הניזוק לעשות כל מעשה סביר על מנת
לצמצם את הנזק ואין לו להיפרע אלא עד מידת הנזק שממנה היה ניזוק לו פעל כפי
חובתו בדין, וצימצמם את הנזק.
הנתבע מסב
תשומת לב בית המשפט הנכבד כי מכתב התביעה אפילו לא עולה קצה של טענה כי התובע
פעל לצמצום נזקו (אם היה כזה).
גם בכך,
היינו, במחדליו של התובע לצמצום הנזק יש לראות משום "אשם עצמי תורם"
לשיעור הנזק, ולמען הזהירות, ובכפוף לכך שלא תתקבל טענת מלוא אשם עצמי בשיעור 100% כנטען בסע' 7, יש לראות
במחדליו של התובע באי צמצום הנזק גם משום אשם תורם נוסף לעניין חישוב הנזק (אם ארע
נזק כאמור).
9.
מוכחש
האמור בסע' 4 : לא הנתבעים, ובודאי לא הנתבע מס' 3 הם האחראים לעניין
"פתיחת המערכה" שבין הצדדים, וכפי שפורט לעיל.
הנתבע יטען
כי קיימת חשיבות להכריע בשאלה מי הינו הפותח במערכה וכנגד מי, ובפרט לצורך
עיניינים אלו :
א. קביעת
אשם תורם מצד התובע.
ב. קביעת
העדר מילוי החובה להקטין הנזק ע"י הניזוק (אם היה נזק בכלל).
ג. קביעת
ניקיון כפיו של התובע בהגישו את התביעה.
10.
כל האמור
בסע' 5, 6, 7, 8, 9, 10 אינו רלוונטי ביחס לנתבע 3, ויש בכך כדי להראות כי אפילו
אליבא דהתובע עצמו, אין תביעתו כנגד הנתבע 3 אלא לכל היותר סך 50,000 ₪, ובאם
יצליח להוכיח נזק ומידת שיעורו ומידת אחריות הנתבע לשיעור נזק זה, ובהעדר אשם
עצמי מצד התובע ובהנחה כי פעל לצמצום הנזק - והכל מחווה על העובדה כי התובע עצמו
מכיר בעובדה כי בנסיבות נזק בשיעור 50,000 ₪ אין סמכות לבית המשפט הנכבד לדון
בתביעה זו, וכפי שנטען כבר לעיל (סע' 2).
11.
מוכחש
האמור בסעיפים 11, 12, 13, 14, 15, 16 17, ו- 18 לכתב התביעה ומחמת חוסר ידיעה,
והעדר רלוונטיות ביחס לנתבע מס' 3.
12.
הנתבע יטען
כי לפי סדרי הדין, על התובע להוכיח כנגדו את האמור בסע' 19 ואילך, וכתנאי לקבלת
סעד כלשהו.
13.
למען
הזהירות, יטען הנתבע גם כי :
א. התובע
ניהל מלחמת קודש בכלל גולשי אתר רוטר.נט ולמרות היות לו דין ודברים אך ורק עם
הנתבעים 1 ו- 2 או מי מהם.
בכך, גם
ניכר אשם תורם בהתנהגות התובע לנזק שהינו טוען לו.
ב. התובע
בעצמו מאשר כי הפרסום האמור ייחס לו את המעשה כ"טעות" (ר' שורה שלישית
בסע' 19 לכתב התביעה), ועקב כך, לא היה במעשה משום "לשון הרע" בהעדר
ייחוס כוונת זדון לתובע.
ג. למען
הזהירות בלבד, יטען הנתבע כי לכל היותר מדובר במהתלת פורים חמדת לצון כנגד
התובע, שכן תאריך הפרסום היה חג הפורים. אולם, התובע, בהיותו "תובע
מקצועי" ובפרט ביחס לתביעות "לשון הרע" הריח הזדמנות להתעשר על
גב נתבעי "לשון הרע" נוספים, וסרב להכיר בפרסום כמעשה "חמדת
לצון" ולמרות שהוא עצמו, במידת ההגינות שנותרה בו, מאשר כי לא יוחס לו זדון
אלא אך טעות בפרסום הכיתוב "זונה" בהתייחס לשופטת בית המשפט העליון.
ד. הנתבע
יטען, למען הזהירות בלבד, כי כהומוריסט ידוע ומפורסם, לא ייחשב המעשה שמייחס לו
התובע ליותר מאשר "חמדת לצון" ובוודאי לא הוצאת דיבה ולשון הרע
המזקיקים אשמת זדון.
14.
מוכחש
האמור בסע' 19 ה' - מחמת חוסר ידיעה.
15.
הנתבע כופר
בכוונה המיוחסת לו להעליב את שופטת בית המשפט העליון דורית בייניש ו/או כל עובד
ציבור אחר.
16.
ביחס לאמור
בסע' 20 ב' לכתב התביעה, יטען הנתבע כי תמונת השופטת דורית בייניש שצורפה לכיתוב
"טרם נרגעתי מהחוצפה הזו", היא היא התמונה אותה פרסם התובע עצמו בכתבו
תחתיה "הזנה חוזרת". וכי התמונה "צוטטה" אצל אתר רוטר.נט.
התובע,
במקום ל"תבוע" בגין "גניבה" מאתרו, העדיף לשכוח כי הוא
שפרסם את תמונת כב' השו' בייניש כשמתחתיה הכיתוב "הזנה חוזרת", והכך
היטעה את בית המשפט הנכבד ופעם נוספת גילה העדר ניקיון כפיים.
17.
הנתבע יטען
כי כל האמור 21 עד 30 אינו רלוונטי לגביו.
18.
הנתבע
יטען, לחילופין, ומחמת הזהירות כי אמת הדבר שהתובע ייחס לשו' דורית בייניש את
הכינוי הבלתי הולם "זונה". בכך, שכתב מתחת לתמונה את המילים
"הזנה חוזרת" שהינו ביטוי לא תיקני בעברית, ולמצער לא שגור כל כך,
ומעורר עקב אי היותו שגור כל כך את האסוציאציה למילה "זונה", מה גם ש-
"זונה" נכתבת גם בכתב חסר, כך : "זנה", וכך אף מופיעה המילה
בתורה, המשמשת גם כ- "אסמכתת על" ביחס לתקינותה של השפה העברית, לתקינותן
של מילים, מקורן ופירושן.
בכך, לא
נעברה על ידי הנתבע עבירת לשון ברע כנגד התובע הואיל ו- "אמר אמת".
התובע רצה
לגנות את כב' השו' בייניש אולם לא רצה לשאת באחריות על מעשה שכזה. הכתבה כולה
הינה כתבה "עויינת" ככל שהדבר אמור ביחס לשופטת הנכבדה, והכיתוב נועד
לעורר את האסוציאציה שאכן יצר. ברם, כך יטען הנתבע, לא רצה התובע לתת את הדין על
הכפשת כב' השו' הנכבדה, ורצונו היה בבחינת "ללכת עם ולהרגיש בלי",
היינו, להשמיץ ומבלי לתת על
כך את
הדין. לפיכך, טוען הנתבע, גם מחמת הזהירות, כי אמת הדבר שהתובע כינה את כב' השו'
בייניש "זונה".
19.
למען
הזהירות, מכחיש הנתבע כל כוונת זדון המיוחסת לו, ומציג יותר מחלופה אחת להסבר
הזדון שמייחס לו התובע:
א. הנתבע הינו סאטיריקאן ידוע, קריקאטוריסט
מוכשר, יוצר ואומן, ולשם הוכחת טענה זו יראה לבית המשפט מיצירותיו בעבר ושקדמו
להתנצחות שבין הצדדים, וכי ברוח זו של חופש הביטוי האומנותי וחופש היצירה יש
לראות את המיוחס לו כמעשה סאטירה והומור, ובשום פנים ואופן לא מעבר לכך.
ב. בהמשך
לאמור בס"ק א' לעיל, יש לראות את הפרסום כמהתלת פורים תשס"א בגירסת
האינטרנט. כן יטען הנתבע כי בפורים נהוג ומקובל להתל בזולת ובגבולות הטעם הטוב,
ואדם סביר ומן השורה לא רואה בכך יותר מאשר מעשה של מה בכך, ולא רץ לבית המשפט
בהגשת תביעות דיבה.
20.
הנתבע
יטען, כי לאור כל האמור לעיל, יודע התובע כי אינו יכול להוכיח כוונת זדון שהיתה
לכאורה בבסיס המעשה המיוחס לנתבע, ומשום כך דין התביעה להיכשל, ומוטב שלא היתה
מוגשת משהוגשה.
21.
הנתבע
מתכחש למידת אחריותו כפי שזו מיוחסת (גם) לו בסע' 33 לכתב התביעה.
22.
הנתבע
מתכחש כאמור לעיל גם בגין הקבוע בסע' 34 לכתב התביעה.
23.
כאמור
לעיל, כופר הנתבע בסמכות העיניינית של בית המשפט הנכבד לדון בתביעה, אך הינו
מסכים להקניית סמכות מקומית לבתי המשפט המוסמכים במחוז תל אביב, אף כי, יצויין,
לא מן הטעם שמציין התובע.
24.
הנתבע מס'
3 כופר בכך שלתובע נגרם נזק, כופר בשיעור הנזק הנטען, וכן יטען כי התובע לא הראה כיצד הגיע לחישוב נזק
כאמור בתביעתו, ואף יטען כי אין דרך להוכיח שיעור נזק שעקב המיוחס לו, ולפיכך
הדיון הינו תיאורטי בלבד, וכי כל כוונת התובע הינה להשיג פרסום לעצמו ולאתרו שלא
כל כך הצליח מבחינה עיסקית ככל הנראה. לשם כך, עושה התובע שימוש ציני בבית המשפט
הנכבד, בסעיפי החוק ובסדרי הדין, ומגיש את תביעתו המי יודע כמה בגין "הוצאת
דיבתו רעה", הפעם כנגד הנתבעים 1 עד 3.
בית המשפט
הנכבד יאמר דברו לתובע כי אין להשתמש בו לקידום עינייניו שמחוץ לכתלי בית המשפט,
ויחייבו בהוצאות לדוגמא, מלבד הוצאותיו הממשיות שעקב ייצוגו.
משה ויסברג - עו"ד
ב"כ
הנתבע מס' 3.
|
