כתבי בי דין:
תשובת המשיב לבקשה לדחייה על הסף
10/04/2001
| פרשת יואב יצחק | halemo
בבית המשפט המחוזי
בתל אביב יפו
ת"א 1609/01
בש"א 6193/03
המבקש:
משה הלוי
באמצעות
בא-כוחו עוה"ד מ' ויסברג
מרחוב
זבולון 3, קרית אתא 28503
המשיב:
יואב יצחק
על-ידי
באי-כוחו עוה"ד אמיר טיטונוביץ
מככר יצחק
רבין 8, תל אביב 64951
(טל'
03.6960126; פקס' 03.6965442)
תשובת המשיב לבקשה לדחייה על הסף
מוגשת בזה
תשובתו של המשיב-התובע לבקשה לדחיית התביעה על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית.
דין הבקשה
להידחות.
לאור
מופרכותה של הבקשה, ולאור זאת שמוטב היה אלמלא הוגשה ואלמלא גרמה לטרחה ולטרדה
עבור בית-המשפט הנכבד ועבור המשיב-התובע ובא-כוחו, מן המידה לחייב את המבקש בהוצאות
לדוגמא.
אלה
נימוקי התשובה:
1.
התביעה
בתיק זה הנה תביעת לשון הרע, אשר הוגשה נגד 3 נתבעים: ה"ה ישעיהו רוטר ונעם
רוטר (להלן: "הרוטרים") - הבעלים והמפעילים של אתר האינטרנט
"רוטר.נט" (להלן: "אתר רוטר") - והמבקש - גולש, אשר
נהג לפרסם דברים בפורומים שבאתר רוטר.
2.
עילת
התביעה נגד 3 הנתבעים ובהם המבקש, הייתה פרסום דברי לשון הרע אודות המשיב-תובע
במסגרת הפורום "סקופים וחדשות" שבאתר רוטר.
3.
א. בכתב-התביעה
התבקש בית-המשפט לחייב את הרוטרים לשלם למשיב-תובע פיצויים בסך 1,050,000
ש"ח, לצוות למחוק מאתר רוטר את כל דברי לשון הרע שפורסמו בו, ולפרסם באתר
רוטר את פסק-הדין, שיינתן כמקווה בתיק זה, ולחייב את המבקש-הנתבע מס' 3 לשלם
למשיב-התובע פיצויים בשיעור 100,000 ש"ח. עוד התבקש בית-המשפט הנכבד לחייב
את כל הנתבעים, ובהם המבקש, לשלם למשיב-תובע את הוצאות המשפט, שכר-טרחת
עו"ד ומע"מ.
ב. היינו:
הסעדים שהתבקשו בכתב-התביעה היו פיצויים בשיעור 1,150,000 ש"ח
וכן צווי עשה, ששוויים אינו ניתן להערכה בכסף.
4.
כידוע,
הסמכות לדון בתביעות לסעדים דלעיל הייתה נתונה, במועד הגשת התביעה (10.4.01),
בידי בית-המשפט המחוזי.
באותה עת
עמד "גג הסמכות" של בית-משפט השלום, בתביעות כספיות, על 1,000,000
ש"ח, וכאז כן עתה, בית-המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בתביעות לסעדים,
ששוויים אינו ניתן להערכה.
5.
כך,
בעת הגשתו, הוגש כתב-התביעה לבית-המשפט, שלו הייתה הסמכות העניינית לדון בה.
6. על-פי
הדין, כאשר המדובר בתביעה כספית, לעניין הסמכות העניינית קובע סכום התביעה,
בהתאם לכתב-התביעה.
"הוגשה
תביעה לבית-משפט המחוזי ונמצא התובע, בתום הדיון, זכאי לסכום קטן יותר, אשר צריך
להיות היה לתבוע אותו בבית משפט השלום, אין דוחים את התביעה, אלא פוסקים לו את
המגיע. סמכותו של בית-המשפט אינה נשללת מפני שמקצת התביעה לא הייתה מבוססת"
(ד"ר
י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 57).
7.
זאת ועוד:
המבקש לא טען, ובצדק לא עשה כן, כאילו כריכתם של 3 הנתבעים לכתב-תביעה אחד הייתה
שלא כדין.
על-פי
הדין, כאשר סכום התביעה נגד כל התובעים גם יחד עולה על הסכום, הנמצא בסמכות
בית-משפט השלום, הסמכות היא לבית-המשפט המחוזי, גם כאשר התביעה נגד כל אחד מן
הנתבעים לחוד נמצא בתחום סמכותו של בית משפט השלום.
הדבר נכון
גם כאשר 2 תובעים, אשר סכום תביעתו של כל אחד מהם הנו בתחום סמכות בית-משפט
השלום, מצרפים את תביעותיהם זו לזו ומגישים ביחד תביעה, אשר סמכותה נמצא בתחום
הסמכות של בית-המשפט המחוזי (ראה: זוסמן:, שם).
8.
א. נכון
הדבר, שמאז הגשת כתב-התביעה נכרת הסדר גישור בין המשיב-התובע לבין שניים מן
הנתבעים - הרוטרים (אשר סכום התביעה נגדם היווה את חלק הארי של סכום התביעה)
ושהסדר הגישור קיבל תוקף של פסק-דין.
ב. נכון גם
שלאור מתן תוקף של פסק-דין להסדר הגישור, נותר לברר את התביעה נגד המבקש-הנתבע
מס' 3 בלבד, תביעה לתשלום פיצויים בשיעור 100,000 ש"ח.
ג. אלא
שכפי שיוסבר להלן, אין בכך כדי "לבטל" או כדי להפסיק את סמכותו
העניינית של בית-המשפט הנכבד לדון בתביעה זו.
9.
הכלל שלפיו
סמכותו העניינית של בית-המשפט מתגבשת ביום הגשת התובענה קבוע בסעיף 51(א)(2) לחוק
בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד 1984 (זוסמן, שם 58).
10.
הכלל
הבסיסי והמובן מאליו דלעיל בא לידי ביטוי גם בפסיקה, אשר קבעה, כי סמכות שנרכשה,
אין לקטוע אותה באמצעו של ההליך, וכי אם מלכתחילה הוגשה התובענה לבית המשפט
המוסמך באותה עת, "פשיטא שאותו בית-משפט נתפס לסמכות להכריע בסכסוך…,
ומשהחל במלאכה, עליו גם המשימה לסיימה" (ראה למשל, בר"ע (חי') 1310/02
חג'בי נ' נוריס לפיתוח, תק-מח 2002 (2) 198; ע"א 102/83 ל.ג.ל.
כרמיאל בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ, פ"ד מא (1) 253).
11.
פסק הדין,
אשר בו ניתן תוקף להסדר הגישור בתיק זה, דינו כדין פסק-דין חלקי.
פסק-דין זה
לא מחק את כתב-התביעה ואף לא דחה את התביעה (וגם אם היה עושה כן, לא היה בכך כדי
להפסיק את סמכותו העניינית של בית-המשפט הנכבד לדון בתביעה).
ובפראפרזה
מן הפסיקה: בית המשפט נכבד זה החל במלאכה, התקדם וכבר נתן תוקף של פסק-דין
להסדר-גישור, אשר הביא לכלל סיום חלק מן התביעה (זו שנגד הרוטרים), ועליו להשלים
את המשימה ולברר את התביעה נגד המבקש-הנתבע מס' 3.
12.
א. בשולי
הדברים: בסעיף 6 לבקשה מבקש המבקש להציג בפני בית-המשפט הנכבד
"ראייה", אשר הוא מקווה שיהא בה כדי להביא לקבלת הבקשה.
ב. כידוע,
בקשה לדחייה על הסף של כתב-תביעה בגין העדר סמכות עניינית, כדוגמת זו בה עסקינן,
תידון אך ורק על סמך האמור בכתב-התביעה עצמו.
ג. גם אם
נתעלם, לצורך העניין מן האמור בס"ק ב' דלעיל, הרי שעדיין לא יהיה
ב"ראייה" דלעיל כדי לסייע בידי המבקש.
המשיב-תובע
לא "ניפח" את סכום התביעה נגד המבקש-הנתבע מס' 3, והוא העמידו
מלכתחילה על סך 100,000 ש"ח.
התובע לא
ניסה להסתיר את זאת, שסכום התביעה נגזר מהוראתו של סעיף 7א' לחוק איסור
לשון הרע, התשכ"ה 1965, אשר מסמיכה את בית-המשפט לחייב את הנתבע
לשלם לתובע פיצוי בשיעור 100,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק.
גם התביעה
נגד הרוטרים עמדה על סכום, אשר הנו נמוך מזה, שבית-המשפט רשאי לפסוק, ללא הוכחת
נזק, מאחר שהתביעה נגדם הוגשה בגין פרסומים רבים (למעלה מ 40 פרסומים), אשר בגין
כל אחד מהם רשאי בית-המשפט הנכבד לפסוק פיצוי בשיעור 100,000 ש"ח.
ד. ודבר
אחרון: גם אילו היה המשיב-התובע "מנפח" את סכום התביעה אך ורק על מנת
להביאה לסמכותו של בית-המשפט המחוזי ו"להימלט" מן הצורך להתדיין בפני
בית-המשפט השלום, כנטען בבקשה, עדיין לא היה בכך כדי להצדיק את קבלת הבקשה.
תובע זכאי
לנקוב בכתב-התביעה, המוגש מטעמו, בכל סכום תביעה, לפי ראות עיניו.
ככל שהתובע
משלם אגרת משפט מתאימה, הרי שהוא זכאי לכך, שבית-המשפט, אשר סמכותו נגזרת מסכום
התביעה, שננקב בכתב-התביעה, ידון בתביעה, ישמע הוכחות, ויקבע את גורלה בתום
הדיון.
היה ובית
המשפט יגיע למסקנה, שסכום התביעה "נופח", הוא יביע את מורת-רוחו מכך
בפסק-הדין.
אין בכך
ולא כלום עם דחיית התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.
13.
מן הבקשה
עולה כאילו המבקש גורס, כי יש לדחות את התביעה על הסף גם מחמת העדר ניקיון כפיים
מצד המשיב-התובע.
תחילה
נציין, כי לא ניתן להבין על סמך מה מאשים המבקש את המשיב בחוסר ניקיון כפיים.
שנית,
הפכנו והפכנו בהן, ולא מצאנו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984,
ואף לא בשום מקור משפטי אחר, אסמכתא לסמכותו של בית-המשפט לדחות על הסף תביעת
לשון הרע מפאת העדר ניקיון כפיים של התובע.
לא למותר
לציין, כי המבקש עצמו לא מפנה בבקשה אל שום מקור משפטי שכזה.
14.
בקשה זו
היא מסוג הבקשות שבקוראך אותן אינך מבין על מה ולמה היא הוגשה.
שהרי כל מי
שבקי ברזי הדין יודע, שדינה של הבקשה להידחות.
חזקה על
בא-כוחו של המבקש, שהוא בקי ברזי הדין, ואם כך, שכבר בעת הכנת הבקשה ובעת הגשתה
הוא ידע שדינה להידחות.
ואם כך,
נראה שמטרת הגשת הבקשה היתה להטריח את המשיב, להטריד אותו, ולהסב לו את ההוצאות
הכרוכות בהגשתה של תשובה זו על ידי בא-כוחו.
בית-המשפט
הנכבד מתבקש להביע את מורת-רוחו מהגשת בקשה חסרת יסוד זו, ולחייב את המבקש לשלם
למשיב הוצאות בסכום גבוה במידה רבה, מזה, אשר בית המשפט נוהג לחייב בו בעל-דין
במסגרת בקשות לגיטימיות, המוגשות בתום-לב.
רק כך יעלה
בידי בית-המשפט הנכבד להבהיר למבקש, כי אל לו להגיש בקשות, כך סתם, ולהטריח הן
את בית-המשפט הנכבד והן את המשיב-התובע ואת בא-כוחו.
אמיר טיטונוביץ, עו"ד
בא-כוח המשיב-התובע
|
