כתבי בי דין:
תגובת המשיב לבקשה להזמנת עדים

02/06/2004 | פרשת יואב יצחק | halemo

בבית המשפט השלום

בתל אביב יפו

ת"א 33613/03

ה מ ב ק ש:

משה הלוי (הנתבע)

מרחוב האורן 15, עכו 406 24

(טלפקס: 04-9818044)

ה מ ש י ב:

יואב יצחק (התובע)

באמצעות בא-כוחו עוה"ד אמיר טיטונוביץ

ממגדל משה אביב (קומה 42)

דרך ז'בוטינסקי 7, רמת-גן 520 52

(טל' 03-6114080; פקס' 03-6114081)

תגובת המשיב ל"בקשה להזמנת עדים"

המשיב מתנגד לבקשה.

אלה נימוקי ההתנגדות:

1. התביעה בתיק דלעיל הנה תביעת לשון הרע, אשר עילתה נגד המבקש קמה, בקצירת האומר, לאחר שהלה פרסם באינטרנט כאילו המשיב כינה את שופטת בית-המשפט העליון "זונה" (ס' 19 לכתב-התביעה).

2. למען הסדר הטוב יצוין, כי בראשית הדרך הוגשה התביעה נגד 2 נתבעים נוספים (המבקש היה הנתבע מס' 3), בגין פרסומים רבים אחרים, וכי התביעה נגדם הסתיימה בהסדר גישור. העתק הסדר הגישור מצורף לתגובה זו כנספח "א".

3. המבקש אינו מכחיש את העובדה, שהוא פרסם את הדברים המיוחסים לו (ראה למשל פרוטוקול ישיבת 2.12.03, בע' 1, ש' 3, ובהחלטה, ע' 2, ש' 11), ולטענתו יש בפיו טענת הגנה (ע' 1 לאותו הפרוטוקול, ש' 12).

4. בישיבת 2.12.03, לאחר שהמבקש דחה את הצעת בית-המשפט הנכבד לעבור לשלב הסיכומים, ולאור זאת, שנטל הבאת הראיות להגנה, לה הוא טוען, מוטל על שכם המבקש, קבע בית-המשפט הנכבד כי המבקש יגיש ראשון את תצהירי העדות הראשית מטעמו, וכי רק לאחר מכן יהיה המשיב זכאי להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמו.

העתק פרוטוקול ישיבת 2.12.03 מצורף בזה לנוחיות בית-המשפט הנכבד כנספח "ב".

5. המבקש הגיש את תצהיר העדות הראשית מטעמו ביום 1.1.04.

6. למקרא תצהירו של המבקש הגיעו המשיב ובא-כוחו למסקנה, כי על אף שהתצהיר ארוך, הרי רובו ככולו אינו רלבנטי כלל לתביעה, הוא מכיל עדויות וראיות בלתי קבילות למכביר, ולמעשה הוא אינו מקים למבקש הגנה כלשהי בפני התביעה.

לפיכך החליט המשיב שלא להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

7. לאחר שחלף המועד להגשת תצהירי העדות הראשית מטעם המשיב ראה המבקש, שאינו מיוצג בידי עורך-דין ושככל הנראה אין לו השכלה משפטית כלשהי, לנכון להגיש "בקשה מנומקת למנוע מהתובע להגיש ראיות".

בבקשה זו טען המבקש, כאילו בכך שהמשיב לא הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו הוא "מנצל לרעה את ההליכים בבית המשפט על ידי הגשת תביעות סרק", וביקש לחייב את המשיב בהוצאות הבקשה.

העתק הבקשה דלעיל מצורף לתגובה זו כנספח "ג".

8. כמובן, לא היה מקום להגשת הבקשה דלעיל, מאחר שאין מוטלת על בעל-דין חובה להגיש ראיות כלשהן, ומאחר שמאי-הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המשיב לא היה ניתן ללמוד אודות "ניצול לרעה", מצד המשיב, בהליכי בית-משפט.

9. לאחר שבהחלטתו מיום 12.2.04 העניק בית-המשפט הנכבד, מיוזמתו, למשיב זמן נוסף לשם הגשת תצהיריו, וזאת לאור השביתה ששררה במשק בישראל ושהסתיימה זמן לא רב קודם לכן, ועל-מנת למנוע הגשת בקשה דומה מצד המבקש, הוגשה מטעם המשיב, ביום 24.2.04, "הודעה לבית-המשפט הנכבד", שבה הוא הודיע כי אין בכוונתו להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

העתק ההודעה מצורף לתגובה זו כנספח "ד".

10. לאחר שההודעה דלעיל נמסרה לידי המבקש, עוד באותו היום, באמצעות הדואר האלקטרוני, הוא פנה אל בא-כוח המשיב והביע אכזבה קשה מכך, שהמשיב לא יעיד בהליך זה.

בהודעת דואר אלקטרוני, שהמבקש שלח אל בא-כוח המשיב באותו היום, הוא העלה את ההשערה, שלפיה המשיב נותר "ללא מילים" למקרא האמור בתצהיר המבקש, והביע את דעתו, שלפיה ה"התחמקות" של המשיב מלהגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו אינה מוסיפה לו כבוד. לדבריו: "מרשך יכול בתצהיר לשלול את מה שאני הצהרתי. עד היום מרשך לא הגיש דבר כלשהו בתיק בצורת תצהיר, וכך יכולת אתה והוא לטעון דברים שלא נאמרו תחת אזהרה".

בהודעה נוספת מאותו היום כתב המבקש לבא-כוח המשיב, בין היתר:

"אני פשוט מאוכזב. אין לי מילה אחרת לתאר את אי הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם מרשך. רציתי כל כך לקרוא מה מרשך כותב ואומר (תחת אזהרה), ביחוד על הטענות שנטענו כנגדו בתצהיר שלי. [...] בית המשפט הורה למרשך להגיש תצהיר. מרשך לא עשה זאת. חבל שרק עכשיו אתם מכבדים את בית המשפט (ואותי) בהודעה בעניין. אם אתה צריך ארכה כדי להגיש תצהיר כי 20 ימים לא מספיקים בגלל לחץ בעבודה, אני מוכן להסכים לארכה נוספת שתהיה עד 10 ימים לפני קדם המשפט הבא ביום 5/5/2004, ללא כל תמורה. אני מבין שאתה מטפל בעוד תיקים וגם מרשך די עסוק. ".

העתק ההתכתבות באמצעות הדואר האלקטרוני מיום 24.2.04 מצורף לתגובה זו כנספח "ה" (המדובר במספר הודעות, שהוחלפו בין המבקש לבין בא-כוח המשיב, ואשר מופיעות מן הסוף להתחלה).

11. ישאל הקורא הנכבד את עצמו מדוע המבקש כל כך מאוכזב מכך, שהמשיב לא הגיש תצהיר עדות ראשית. התשובה לכך ניתנה על-ידי המבקש עצמו בהודעת דואר אלקטרוני, שהוא שיגר למשיב ביום 21.7.03. בהודעה זו כתב המבקש למשיב:

"במשך תקופה ארוכה אני למדתי אותך, רכשתי וקראתי (שוב) את שני הספרים שלך, קראתי פסקי דין שכתבו עליך, וקראתי כל חומר שאתה מוזכר בו או שכתבת. [...] לבית המשפט אני אגיע ואני מתכוון לנהל מול בא כוחך את המשפט. אני אשחק בקלפים פתוחים. אני לוקח סיכון מחושב וזה אולי עלול לעלות לי בהפסד כספי, אבל אני מתכוון לקבל פסק דין מנומק לטובתי או לטובתך ולא כזה שינתן בפשרה משפילה כמו שקיבלת אצל רוטר, מבלי שיפורטו המעשים שלך. פסק הדין ידון במעשה שלי, אבל ינתח ויסביר גם את המעשים שלך בתקופת המלחמה ברוטר ובגולשים שלו.".

העתק הודעת הדואר האלקטרוני דלעיל, מיום 21.7.03, מצורף לתגובה זו כנספח "ו".

12. מתצהירו של המבקש ומדבריו המצוטטים לעיל עולה, כי המבקש סבור, שבתיק זה יועמד המשיב (הוא התובע בתיק) כנאשם, ומעשיו ופעילותו העיתונאית במהלך השנים ייבחנו על-ידי בית-המשפט הנכבד.

המבקש שב ומדגיש עד כמה היה רוצה לצפות במשיב "מעיד תחת אזהרה" ומשיב לכל ההאשמות, שהמבקש מטיח בו בתצהירו (האשמות שאינן רלבנטיות כלל לתביעה שבתיק זה).

מילים אחרות: כבר לפני זמן מה פתח המבקש ב"מלחמה" נגד המשיב, את הפרסום, נשוא התביעה, הוא פרסם במסגרת "מלחמתו" זו, והוא סבור, שעתה ישמש בית-המשפט הנכבד כלי בידיו ב"מלחמתו" זו.

13. והנה עתה, לאחר שהמבקש התאכזב, כדבריו, מכך שהמשיב לא הגיש תצהיר עדות ראשית, הוא הגיש את בקשתו זו, שעל אף שהיא הוכתרה על-ידו בכותרת "בקשה להזמנת עדים", הרי הוא מבקש בה להזמין לעדות את המשיב בלבד - הוא התובע בתביעה נגד המבקש.

את בקשתו זו מנמק המבקש (ס' 2 לבקשה) בכך שאי-הגשת תצהיר של המשיב היא בבחינת "שתיקה בלתי ברורה בעליל ואין לה כל זכות קיום בהליך אזרחי" (...).

המבקש מוסיף וטוען בבקשה כאילו "אין ספק כי המידע בידיו של התובע רלוונטי להליכי התביעה ויש בחשיפתו של מידע זה בכדי לשפוך אור ולהוציא את האמת לאוויר העולם".

יותר מכך המבקש לא מסביר.

14. בדרך כלל, אין חובה על בעל-דין לפרט את הדברים, שהוא מבקש להוכיח באמצעות עד שאת הזמנתו להעיד הוא מבקש. שהרי ככל שבמהלך העדות יתברר, כי זו אינה רלבנטית או שאינה קבילה מטעם אחר כלשהו, יוכל בעל-הדין להתנגד לשאלה ובית-המשפט יפסול אותה על אתר.

15. אלא שאין זה המקרה, בו יהא ראוי לנהוג כאמור:

א. כאמור, בהחלטתו מיום 2.12.03 קבע בית-המשפט הנכבד, כי העדויות הראשיות בתיק זה תוגשנה בתצהירים.

ב. את זאת קבע בית-המשפט הנכבד מכוח סמכותו שלפי תקנה 168(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן "התקנות").

ג. על-פי הוראת תקנה 168(ב), בעל-דין, המבקש להביא עד מבלי שהוגש תצהיר עדות ראשית שלו (כאשר בית-המשפט קבע שיש להגיש עדויות ראשיות בתצהירים), לא יורשה להביא את העד "אלא אם כן שוכנע בית-המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות".

לשון התקנה מנדטורית, והוראתו ברורה ונחרצת: היא לא מותירה בנוגע לכך שיקול-דעת בידיו של בית-המשפט.

ד. מילים אחרות: בעל-דין המבקש לחרוג מן הדרך, שנקבעה על-ידי בית-המשפט להבאת עדויות, והמעוניין להביא עד בלי להגיש תצהיר עדות ראשית שלו, חייב לתמוך את בקשתו בתצהיר, אשר בו הוא יפרט את הסיבות, המצדיקות את החריגה הזו.

ה. בבקשה שכזו על המבקש לפרט כיצד הוא ניסה לקבל תצהיר עדות ראשית מן העד, שאותו הוא מבקש להזמין, וכן עליו לפרט, ולו באופן כללי, מה הם הדברים, שהוא מבקש להוכיח באמצעות עדותו של עד זה.

בעל-דין, שלא ניסה כלל לקבל תצהיר של העד, שאותו הוא מבקש להזמין, לא יורשה להזמינו למתן עדות ללא תצהיר עדות ראשית.

ו. לבקשתו של המבקש דכאן לא צורף תצהיר כלשהו, בוודאי לא תצהיר, שבו הוא פירט את ניסיונותיו לשכנע את המשיב ליתן לו תצהיר עדות ראשית (המבקש אכן לא פנה כלל אל המשיב ולא ביקש ממנו ליתן תצהיר עדות ראשית מטעמו).

כבר בכך די על-מנת לדחות את הבקשה.

ז. לאמור לעיל מצטרפת העובדה דלעיל, שלפיה מטרתו של המבקש בבקשתו היא לעשות שימוש בבית-המשפט במסגרת "מלחמתו" הכוללת של המבקש במשיב.

כפי שהראינו לעיל, המבקש מעוניין לעשות שימוש לרעה ב"במה", שתינתן לו בשלב ההוכחות במשפט, ולהעמיד את המשיב ל"משפט זוטא" על פועלו העיתונאי, על מעשיו במהלך השנים ועל אופיו בכלל.

וככל שתאמר שהפרזנו בייחסנו למבקש כוונת כאלה, בוודאי ניתן לומר, שהמבקש מעוניין להעמיד את המשיב ל"משפט זוטא" בנוגע ל"מלחמה", שלטענת המבקש המשיב הכריז על אתר רוטר.נט ועל הגולשים באתר זה (את זאת הצהיר המבקש עצמו בהודעתו אל המשיב, כמפורט לעיל).

לכל אלה אין כל רלבנטיות לתביעה דכאן.

כזכור, המדובר בתביעת לשון הרע בגין זאת שהמבקש פרסם כאילו המשיב כינה את שופטת בית-המשפט העליון דורית בייניש בכינוי "זונה".

בתצהירו של המבקש הוא מתגונן בטענת "אמת דיברתי", וזאת על דרך התחכמות וההתפלספות.

יש לשער, שטענה זו תידחה בבוא העת.

אלא שלכך אין דבר וחצי דבר עם "מלחמה", שהמשיב הכריז, כביכול, על אתר האינטרנט "רוטר.נט" או על גולשיו.

נכון הוא, שהתביעה נגד המבקש הוגשה במסגרת תביעה, שהוגשה גם נגד מנהלי האתר "רוטר.נט" בגין דברי לשון הרע, שהתפרסמו באתרם.

אלא שהתביעה נגדם הסתיימה, ועתה עומדת על הפרק רק התביעה המצומצמת נגד המבקש בגין פרסום אחד מוגדר כאמור.

בתצהירו מרחיב המבקש ומפליג אל מחוזות רחוקים, עד כדי האשמתו של המשיב באחריות לרצח רבין - ממש כך! (ראה למשל ס' 58-60 לתצהיר העדות הראשית של המבקש).

זו אינה הדוגמא היחידה. תצהירו של המבקש רצוף עדויות בלתי רלבנטיות ובלתי קבילות למכביר, ועל זכותו להתנגד לאלה שמר בא-כוח המשיב בישיבת בית-המשפט האחרונה.

יש לשער שעל כל הדברים הבלתי רלבנטיים האלה מבקש המבקש לחקור עתה את המשיב.

המבקש מעוניין להשפיל את המשיב, להציק לו ולהטריד אותו.

אין ליתן לו יד בכך.

זה הטעם לכך, שהפנינו את תשומת-הלב לכך, שבבקשתו לא הסביר המבקש מדוע עדותו של המשיב, כעד מטעמו של המבקש, דרושה לו.

ח. המבקש מעוניין להטריד את המשיב, להציק לו והמשיך את "מלחמתו" בו, זו הפעם באמצעות "חקירתו תחת אזהרה" בבית-המשפט (ואם אפשר גם להשפילו באותה הזדמנות - מה טוב).

אך לשם הדוגמא, מצורפת לכאן, כנספח "ז", התכתבות דואר אלקטרוני, ובסופה הודעת דואר אלקטרוני, שהמבקש שיגר למשיב ביום 30.5.04, הודעה אשר אף ממנה עולה כוונתו של המבקש להציק למשיב ולהטרידו.

הודעה זה באה לאחר שמשהמבקש ראה לנכון לשגר למשיב העתק מהודעות דואר אלקטרוני, שהוא שיגר אל בא-כוח המשיב במסגרת ניהול תיק זה (הודעות בדבר הגשת הבקשה להזמנת עדים ובדבר החלטתו של בית-המשפט בדבר הגשת תגובה מטעם המשיב), ביקש ממנו המשיב לפנות, בכל ענייני המשפט דכאן, רק לבא-כוח המשיב ולא למשיב עצמו.

בהודעת המבקש מיום 30.5.04 הוא מציע למשיב "לסבול בשקט" עם הטרדותיו של המבקש, ובאותה הנשימה הוא "מציע" לו (בציניות) "להקים קול זעקה ושבר".

בית-המשפט הנכבד מופנה גם אל דבריו של המבקש בהודעתו הקודמת מאותו היום, המהווה חלק מנספח ז' דלעיל, אשר בה הוא מקנטר את המשיב ואת בא-כוחו ונוהג בזלזול.

המבקש סבור שבית-המשפט ישמש לו "במה" ויסייע בידו בהטרדותיו ובקנטוריו את המשיב.

ט. כאמור, גם אלמלא טיעון זה, הרי די בכך, שהמבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר ובכך שהוא לא ניסה כלל לקבל מן המשיב תצהיר עדות ראשית (אילו היה עושה כן היה ניתן לדעת מה הם הדברים, אותם הוא מבקש להוכיח באמצעות עדותו של המשיב).

16. עניין לנו בבעל-דין, שאינו מיוצג על-ידי עורך-דין, והסבור שכ"אזרח קטן" מותר לו להשמיץ ללא רסן, בין אם במסגרת האינטרנט ובין אם בבקשות לבית-המשפט.

את אותו משיב, לו הוא ייחס (באינטרנט) הדבקתו לשופטת בית-המשפט העליון הנכבדה ד' בייניש של הכינוי "זונה", הוא מאשים (בבקשותיו לבית-המשפט) בעשיית שימוש לרעה בהליך משפטי ובביצוע פעולות או מחדלים, שאין להם זכות קיום בהליך אזרחי.

17. בכל הכבוד, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאותיה.

18. לבקשה זו מצורף תצהיר המשיב לאימות העובדות, עליהן היא נסמכת.

אמיר טיטונוביץ, עו"ד

בא-כוח המשיב

ת צ ה י ר

אני הח"מ, יואב יצחק, נושא תעודת-זיהוי שמספרה 00000000, לאחר שהוזהרתי כי עלי להצהיר את האמת בלבד, וכי אם לא אעשה כן אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, מצהיר בזה בכתב כדלקמן:

1. אני עושה תצהירי זה בתמיכה לתגובה לבקשה להזמנת עדים, אשר הוגשה על-ידי הנתבע, משה הלוי (להלן "המבקש") במסגרת תביעתי נגדו בת"א 33613/03 בבית-משפט השלום בתל-אביב.

2. התביעה בתיק דלעיל הנה תביעת לשון הרע, אשר עילתה נגד המבקש קמה, בקצירת האומר, לאחר שהלה פרסם באינטרנט כאילו כיניתי את שופטת בית-המשפט העליון "זונה" (ס' 19 לכתב-התביעה).

3. למען הסדר הטוב יצוין, כי בראשית הדרך הוגשה התביעה נגד 2 נתבעים נוספים (המבקש היה הנתבע מס' 3), בגין פרסומים רבים אחרים, וכי התביעה נגדם הסתיימה בהסדר גישור. העתק הסדר הגישור מצורף לתצהירי כנספח "א".

4. המבקש אינו מכחיש את העובדה, שהוא פרסם את הדברים המיוחסים לו (ראה למשל פרוטוקול ישיבת 2.12.03, בע' 1, ש' 3, ובהחלטה, ע' 2, ש' 11), ולטענתו יש בפיו טענת הגנה (ע' 1 לאותו הפרוטוקול, ש' 12).

5. בישיבת 2.12.03, לאחר שהמבקש דחה את הצעת בית-המשפט הנכבד לעבור לשלב הסיכומים, ולאור זאת, שנטל הבאת הראיות להגנה, לה הוא טוען, מוטל על שכם המבקש, קבע בית-המשפט הנכבד כי המבקש יגיש ראשון את תצהירי העדות הראשית מטעמו, וכי רק לאחר מכן אהיה אני זכאי להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמי.

העתק פרוטוקול ישיבת 2.12.03 מצורף בזה לנוחיות בית-המשפט הנכבד כנספח "ב".

6. המבקש הגיש את תצהיר העדות הראשית מטעמו ביום 1.1.04.

7. למקרא תצהירו של המבקש הגענו, בא-כוחי ואני, למסקנה, כי על אף שהתצהיר ארוך, הרי רובו ככולו אינו רלבנטי כלל לתביעה, הוא מכיל עדויות וראיות בלתי קבילות למכביר, ולמעשה הוא אינו מקים למבקש הגנה כלשהי בפני התביעה.

לפיכך החלטתי שלא להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמי.

8. לאחר שחלף המועד להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמי ראה המבקש, שאינו מיוצג בידי עורך-דין ושככל הנראה אין לו השכלה משפטית כלשהי, לנכון להגיש "בקשה מנומקת למנוע מהתובע להגיש ראיות".

בבקשה זו טען המבקש, כאילו בכך שלא הגשתי תצהירי עדות ראשית מטעמו אני "מנצל לרעה את ההליכים בבית המשפט על ידי הגשת תביעות סרק", וביקש לחייב אותי בהוצאות הבקשה.

העתק הבקשה דלעיל מצורף לתצהירי כנספח "ג".

9. כמובן, לא היה מקום להגשת הבקשה דלעיל, מאחר שאין מוטלת על בעל-דין חובה להגיש ראיות כלשהן, ומאחר שמאי-הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמי לא היה ניתן ללמוד אודות "ניצול לרעה", מצדי בהליכי בית-משפט.

10. לאחר שבהחלטתו מיום 12.2.04 העניק לי בית-המשפט הנכבד, מיוזמתו, זמן נוסף לשם הגשת תצהיריו, וזאת לאור השביתה ששררה במשק בישראל ושהסתיימה זמן לא רב קודם לכן, ועל-מנת למנוע הגשת בקשה דומה מצד המבקש, הוגשה מטעמי, ביום 24.2.04, "הודעה לבית-המשפט הנכבד", שבה הודעתי כי אין בכוונתי להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמי.

העתק ההודעה מצורף לתצהירי כנספח "ד".

11. לאחר שההודעה דלעיל נמסרה לידי המבקש, עוד באותו היום, באמצעות הדואר האלקטרוני, הוא פנה אל בא-כוחי והביע אכזבה קשה מכך, שאני לא אעיד בהליך זה.

בהודעת דואר אלקטרוני, שהמבקש שלח אל בא-כוחי באותו היום, הוא העלה את ההשערה, שלפיה נותרתי "ללא מילים" למקרא האמור בתצהיר המבקש, והביע את דעתו, שלפיה ה"התחמקות" שלי מלהגיש תצהיר עדות ראשית מטעמי אינה מוסיפה לי כבוד. לדבריו: "מרשך יכול בתצהיר לשלול את מה שאני הצהרתי. עד היום מרשך לא הגיש דבר כלשהו בתיק בצורת תצהיר, וכך יכולת אתה והוא לטעון דברים שלא נאמרו תחת אזהרה".

בהודעה נוספת מאותו היום כתב המבקש לבא-כוחי, בין היתר:

העתק ההתכתבות באמצעות הדואר האלקטרוני מיום 24.2.04 מצורף לתצהירי כנספח "ה" (המדובר במספר הודעות, שהוחלפו בין המבקש לבין בא-כוחי, ואשר מופיעות מן הסוף להתחלה).

12. ישאל הקורא הנכבד את עצמו מדוע המבקש כל כך מאוכזב מכך, שלא הגשתי תצהיר עדות ראשית. התשובה לכך ניתנה על-ידי המבקש עצמו בהודעת דואר אלקטרוני, שהוא שיגר אליי ביום 21.7.03. בהודעה זו כתב אליי המבקש:

העתק הודעת הדואר האלקטרוני דלעיל, מיום 21.7.03, מצורף לתצהירי כנספח "ו".

13. מתצהירו של המבקש ומדבריו המצוטטים לעיל עולה, כי המבקש סבור, שבתיק זה אני (שהנני התובע בתיק) אועמד כנאשם, ומעשיי ופעילותי העיתונאית במהלך השנים ייבחנו על-ידי בית-המשפט הנכבד.

המבקש שב ומדגיש עד כמה היה רוצה לצפות בי "מעיד תחת אזהרה" ומשיב לכל ההאשמות, שהמבקש מטיח בי בתצהירו (האשמות שאינן רלבנטיות כלל לתביעה שבתיק זה).

מילים אחרות: כבר לפני זמן מה פתח המבקש ב"מלחמה" נגדי. את הפרסום, נשוא התביעה, הוא פרסם במסגרת "מלחמתו" זו, והוא סבור, שעתה ישמש בית-המשפט הנכבד כלי בידיו ב"מלחמתו" זו.

14. והנה עתה, לאחר שהמבקש התאכזב, כדבריו, מכך שלא הגשתי תצהיר עדות ראשית, הוא הגיש את בקשתו זו, שעל אף שהיא הוכתרה על-ידו בכותרת "בקשה להזמנת עדים", הרי הוא מבקש בה להזמין לעדות אותי - התובע בתביעה נגדו - בלבד.

את בקשתו זו מנמק המבקש (ס' 2 לבקשה) בכך שאי-הגשת תצהיר שלי היא בבחינת "שתיקה בלתי ברורה בעליל ואין לה כל זכות קיום בהליך אזרחי" (...).

יותר מכך המבקש לא מסביר.

15. בדרך כלל, אין חובה על בעל-דין לפרט את הדברים, שהוא מבקש להוכיח באמצעות עד שאת הזמנתו להעיד הוא מבקש. שהרי ככל שבמהלך העדות יתברר, כי זו אינה רלבנטית או שאינה קבילה מטעם אחר כלשהו, יוכל בעל-הדין להתנגד לשאלה ובית-המשפט יפסול אותה על אתר.

16. אלא שאין זה המקרה, בו יהא ראוי לנהוג כאמור:

א. כאמור, בהחלטתו מיום 2.12.03 קבע בית-המשפט הנכבד, כי העדויות הראשיות בתיק זה תוגשנה בתצהירים.

ב. את זאת קבע בית-המשפט הנכבד מכוח סמכותו שלפי תקנה 168(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן "התקנות").

לשון התקנה מנדטורית, והוראתו ברורה ונחרצת: היא לא מותירה בנוגע לכך שיקול-דעת בידיו של בית-המשפט.

ד. מילים אחרות: בעל-דין המבקש לחרוג מן הדרך, שנקבעה על-ידי בית-המשפט להבאת עדויות, והמעוניין להביא עד בלי להגיש תצהיר עדות ראשית שלו, חייב לתמוך את בקשתו בתצהיר, אשר בו הוא יפרט את הסיבות, המצדיקות את החריגה הזו.

ו. לבקשתו של המבקש דכאן לא צורף תצהיר כלשהו, בוודאי לא תצהיר, שבו הוא פירט את ניסיונותיו לשכנע אותי ליתן לו תצהיר עדות ראשית (המבקש אכן לא פנה אליי כלל ולא ביקש ממני ליתן תצהיר עדות ראשית מטעמו).

הוסבר לי, כי כבר בכך די על-מנת לדחות את הבקשה.

ז. לאמור לעיל מצטרפת העובדה דלעיל, שלפיה מטרתו של המבקש בבקשתו היא לעשות שימוש בבית-המשפט במסגרת "מלחמתו" הכוללת בי.

כפי שהראיתי לעיל, המבקש מעוניין לעשות שימוש לרעה ב"במה", שתינתן לו בשלב ההוכחות במשפט, ולהעמיד אותי ל"משפט זוטא" על פועלי העיתונאי, על מעשיי במהלך השנים ועל אופיי בכלל.

וככל שתאמר שהפרזתי בייחסי למבקש כוונת כאלה, בוודאי ניתן לומר, שהמבקש מעוניין להעמיד אותי ל"משפט זוטא" בנוגע ל"מלחמה", שלטענת המבקש אני הכרזתי על אתר רוטר.נט ועל הגולשים באתר זה (את זאת הצהיר המבקש עצמו בהודעתו אליי, כמפורט לעיל).

לכל אלה אין כל רלבנטיות לתביעה דכאן.

כזכור, המדובר בתביעת לשון הרע בגין זאת שהמבקש פרסם כאילו אני כיניתי את שופטת בית-המשפט העליון דורית בייניש בכינוי "זונה".

בתצהירו של המבקש הוא מתגונן בטענת "אמת דיברתי", וזאת על דרך התחכמות וההתפלספות.

יש לשער, שטענה זו תידחה בבוא העת.

אלא שלכך אין דבר וחצי דבר עם "מלחמה", שהכרזתי, כביכול, על אתר האינטרנט "רוטר.נט" או על גולשיו.

אלא שהתביעה נגדם הסתיימה, ועתה עומדת על הפרק רק התביעה המצומצמת נגד המבקש בגין פרסום אחד מוגדר כאמור.

בתצהירו מרחיב המבקש ומפליג אל מחוזות רחוקים, עד כדי האשמתי באחריות לרצח רבין - ממש כך! (ראה למשל ס' 58-60 לתצהיר העדות הראשית של המבקש).

זו אינה הדוגמא היחידה. תצהירו של המבקש רצוף עדויות בלתי רלבנטיות ובלתי קבילות למכביר, ועל זכותו להתנגד לאלה שמר בא-כוחי בישיבת בית-המשפט האחרונה.

יש לשער שעל כל הדברים הבלתי רלבנטיים האלה מבקש המבקש לחקור אותי עתה.

המבקש מעוניין להשפיל אותי, להציק לי ולהטריד אותי.

אין ליתן לו יד בכך.

זה הטעם לכך, שהפניתי את תשומת-הלב לכך, שבבקשתו לא הסביר המבקש מדוע עדותי, כעד מטעמו של המבקש, דרושה לו.

ח. המבקש מעוניין להטריד אותי להציק לי ולהמשיך את "מלחמתו" בי, זו הפעם באמצעות "חקירתי תחת אזהרה" בבית-המשפט (ואם אפשר גם להשפיל אותי באותה הזדמנות - מה טוב).

אך לשם הדוגמא, מצורפת לכאן, כנספח "ז", התכתבות דואר אלקטרוני, ובסופה הודעת דואר אלקטרוני, שהמבקש שיגר אליי ביום 30.5.04, הודעה אשר אף ממנה עולה כוונתו של המבקש להציק לי ולהטרידני.

הודעה זה באה לאחר שמשהמבקש ראה לנכון לשגר אליי העתק מהודעות דואר אלקטרוני, שהוא שיגר אל בא-כוחי במסגרת ניהול תיק זה (הודעות בדבר הגשת הבקשה להזמנת עדים ובדבר החלטתו של בית-המשפט בדבר הגשת תגובה מטעמי), ביקשתי ממנו לפנות, בכל ענייני המשפט דכאן, רק לבא-כוחי ולא אליי.

בהודעת המבקש מיום 30.5.04 הוא מציע לי "לסבול בשקט" את הטרדותיו, ובאותה הנשימה הוא "מציע" לי (בציניות) "להקים קול זעקה ושבר".

גם בהודעתו הקודמת מאותו היום, המהווה חלק מנספח ז' דלעיל, מקנטר המבקש אותי ואת בא-כוחי ונוהג בזלזול.

המבקש סבור שבית-המשפט ישמש לו "במה" ויסייע בידו בהטרדותיו ובקנטוריו אותי.

ט. הוסבר לי, כי גם אלמלא טיעון זה, הרי די בכך, שהמבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר ובכך שהוא לא ניסה כלל לקבל ממני תצהיר עדות ראשית (אילו היה עושה כן היה ניתן לדעת מה הם הדברים, אותם הוא מבקש להוכיח באמצעות עדותי).

17. עניין לנו בבעל-דין, שאינו מיוצג על-ידי עורך-דין, והסבור שכ"אזרח קטן" מותר לו להשמיץ ללא רסן, בין אם במסגרת האינטרנט ובין אם בבקשות לבית-המשפט.

המדובר במבקש, שייחס לי (באינטרנט) הדבקתו לשופטת בית-המשפט העליון הנכבדה ד' בייניש של הכינוי "זונה", והמאשים אותי (בבקשותיו לבית-המשפט) בעשיית שימוש לרעה בהליך משפטי ובביצוע פעולות או מחדלים, שאין להם זכות קיום בהליך אזרחי.

18. בכל הכבוד, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאותיה.

19. זה שמי, זו חתימתי, ותוכן תצהירי אמת.

יואב יצחק

אני מאשר בזה, כי בתאריך 1.6.04 התייצב בפני, עו"ד אמיר טיטונוביץ, מ"ר 12721, במשרדי שדרך ז'בוטינסקי 7, רמת-גן, מר יואב יצחק, המוכר לי באופן אישי, ולאחר שהזהרתיו כי עליו להצהיר את האמת בלבד וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, חתם על תצהירו זה בפני.

אמיר טיטונוביץ, עו"ד